טוב שלום חברים יקרים כמו שאמרנו בשבוע שעבר אנחנו נלמד סוגיה לקראת חגי שבועות
אבל היות והכותרת הראשית לנושא שלנו השנה זה משנת הצינות הדתית ודאי שהדברים קשורים מאוד
לסוגיית משנת הצינות הדתית תכף נראה
ולכן מצד אחד זה יהיה שיעור עצמאי
אבל מצד שני זה יכול להצטרף למהלך שלנו
טוב אז אם זה עצמאי זה לפי הכיתובים אצלכם אם זה המשך אז איזה מקור אנחנו עכשיו?
כלומר מקור אחד פה זה 25. אז מקור שתיים זה 26. אנחנו נתחיל בשתיים.
טוב בואו נתחיל. אנחנו יודעים שכשעם ישראל הגיע להר סיני
הוא הגיע באלף סיוון.
יש מחלוקת האם א' סיוון באותה שנה של יציאת מצרים ומתן תורה, האם א' סיוון היה ביום ראשון בשבוע או שני בשבוע.
לדעת
רבי יוסי זה היה ביום ראשון ולכן מתן תורה לכל הדעות היה בשבת לכן קיבלנו תורה בז' בסיוון
ואילו לפי חכמים עם ישראל הגיע בראש חודש סיוון שהיה ביום שני בשבוע
ולכן מתן תורה שהיה בשבת היה בו' בסיוון והלכה כמו דעת חכמים.
אם כן, לכל הדעות הגענו באלף סיוון,
לכל הדעות מתן תורה היה בשבת,
מחלוקת באיזה יום בשבוע זה היה.
הגמרא שלפנינו פה,
זאת הדעה של רבי יוסי.
שאין הלכה כמותו, ולמה רבי יוסי? כי יש כאן פסקאות חשובות בעינייה.
טוב, עכשיו הגמרא אומרת, היות ועם ישראל הגיע להר סיני באלף סיוון,
היום א' סיוון, היום הזה באו מבר סיני.
אז נשאלת השאלה
מה עם ישראל עשה לדעת חכמים שישה ימים
או רבי יוסי שבעה ימים
עד מתן תורה?
מה עם ישראל עשה ושילב ידיים?
כנראה שהעם ישראל היה צריך לעשות איזה הכנה
בימים האלה שהוא הגיע לקראת מתן תורה להר סיני.
אז הגמרא באמת אומרת,
הגמרא אומרת שהיו ארבע הכנות לקבלת התורה,
וארבע ההכנות לקבלת התורה הן בעצם ארבע הכנות יסודיות,
עקרוניות מאוד,
לא רק
בזמן מתן תורה בהר סיני, אלא בכל הדורות. גם אנחנו, אנחנו עוד כמה ימים,
שישה ימים, אנחנו נכנסים לחג השבועות,
חמישה ימים, אנחנו נכנסים לחג השבועות.
איך אנחנו נכנסים לחג השבועות? כיצד נקבל תורה? זה הנושא שלנו.
תכף נראה שזה מאוד,
זה חלק אינטגרלי, מה שנלמד היום,
ממשנת הציונות הדתית.
לכן באמת אני אומר זה יכול להיות שהוא עצמאי זה יכול להיות חלק מהמהלך הרגיל שלנו.
אז הגמרא אומרת ככה:
לשיטת רבי יוסי,
כלומר,
הדברים אותם דברים רק השאלה באיזה יום זה היה, יום ראשון בשבוע או שני בשבוע אז כאן זה רבי יוסי.
רבי יוסי סבר
"בחד בשבא עם ישראל הגיע באלף סיוון להר סיני שלפי שיטת רבי יוסי הייתה בחד בשבא ביום ראשון בשבוע
בחד בשבא לא אמר לאובע אלוה מידי משום חולצ'ה דרך
עם ישראל הולך
ארבעים ושתיים יום במדבר,
פחות או יותר, וכחודש וחצי
מגיע להר סיני עייף,
גברים, נשים, תינוקות, מדבר, סובך.
הקדוש ברוך הוא ביום הראשון לא אומר לנו כלום,
משום חולשת הדרך.
טוב, אפשר להבין את הסברה הפשוטה, שהמסעד יירגע וכולי,
אבל עדיין קצת קשה,
כי הרי לכאורה האירוע הזה שאנחנו הולכים לקראתו, שהוא קבלת התורה,
זה אירוע שהקדוש ברוך הוא כביכול מחכה לו מאז בריאת העולם.
אם עם ישראל הוא החתן,
ואם הכר ברוך הוא החתן, ועם ישראל הוא הכלה,
והתורה הזאת הכתובה,
והר סיני זה מעמד החופה,
הייתי מצפה שאיך שהכלה מגיעה לחופה,
החתן היא במרכאות תתנפל עליה.
הרי את מקודשת לי בטבעת זו.
הוא מחכה לזה כבר מאז בריאת העולם, ישראל קדמו לעולם, הוא לפני בריאת העולם.
עם ישראל מחכה לזה מאז שהוא
הופיע על במת ההיסטוריה ושורשו נברא לפני בריאת העולם.
אז מדוע, מה יש בחולשה דה אורחה
שהוא כל כך עקרוני לעכב
את התחלת הקשר בין החתן לכלה?
אפילו אם לא תגיד מתן תורה, אבל לפחות איזה דיבור, תגידי,
כן, כבוד החתן יגיד לכלה,
בוקר טוב, ברוכה הבאה,
שלום עליכם, חיכיתי לך, התגעגעתי, משהו.
זאת אומרת, הגמרא לא אמר לו ולא מידי,
שתיקה רועמת.
ולמה בפני חולשה דה אורחה?
אז השתיקה הזאת היא נראית
לא הכנה.
איזה הכנה יש בשתיקה?
תכף נראה שהשתיקה הרועמת הזאת, היא ההכנה הכי יסודית
בכל ארבעת ההכנות.
אז נקרא להכנה הזאת שתיקה,
השתיקה האלוקית.
הלאה, ביום השני,
בב' בסיוון, לפי רבי יוסי, יום שני בשבוע, בתרי בשעה הבא אמר לאו,
ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש. אם כן,
ביום השני החתן התחיל לדבר לכלה, הקדוש ברוך הוא דיבר איתנו,
ואמר לנו,
אתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש.
טוב,
ג' בתלתא, בג' בסיוון שהיה יום שלישי לפי רבי יוסי בשבוע,
בתלתא אמר לו מצוות הגבלה.
כלומר, הקדוש ברוך הוא הגביל
את ההר והגביל את העם, כפי שכותב הנציב.
כלומר, היו שתי הגבלות.
הגבלה אחת,
לא לעלות בהר, לא לגעת בקצהו וכו',
והגבלה שנייה, שכל אדם מישראל עמד במקום הנכון לו לפני מתן תורה.
טוב, תכף נראה רב לוקח את זה לכיוון אחר.
ובארבעה אבוד פרישה. בדלת בסיוון, לפי רבי יוסי יום רבי בשבוע,
הקדוש ברוך הוא ציווה, לא תקרבו אלישע, פרישה.
אם כן, נדבר כותרות.
ארבע הכנות לקבלת התורה: שתיקה,
אמירה, ממלכת כהן וקדוש, הגבלה, פרישה.
עוד פעם, שתיקה,
אמירה,
כמו ברוך הוא אמר לנו,
ואתם תהיו ממלכת כהן וקדוש,
שתיקה, אמירה, הגבלה, פרישה.
מה זה אומר ארבעת הדברים האלה?
וכמו שאמרנו בתחילת הדברים,
זה לא רק אז,
גם היום,
כל אחד מאיתנו בכלל ישראל צריך לעבור ארבעה הכנות כדי
לקבל תורה באמת.
אז זה הנושא שלנו היום.
טוב, אז בואו נתחיל.
מבחינת שאלה ראשונה, מדוע הקדוש ברוך הוא שתק
כשעם ישראל הגיע להר סיני, הרי לכאורה היינו מצפים שמיד
יופיע הקשר המופלא בין הקדוש ברוך הוא לישראל וכו'.
אומר הרב, מקור 2, פסקה כ"ב
מה זה ולא אמר לאומידם משום חולשה דאוכה?
אומר הרב,
הקדושה העליונה
היא הבעת החיים השלמים בכל מילואם,
ולכן העייפות כמו העצבות,
היא מפריעה את ההתפשטות האצילית הרחבה והטהורה,
שהמחשבות הרמות בקדושתן והרגשות העמוקות בתארת היושר והטוב הבלתי גבולי שבהן,
אינן יכולות להתרחב בשלטונן המלא על הנפש העייפה. בואו נתחיל לאט לאט.
הקדושה העליונה,
אם הרב כותב קדושה עליונה, משמע שיש קדושה,
שאיננה עליונה,
אולי תחתונה אפילו.
יפה.
היום יש כזה ביטוי,
בואי נא,
אתה קדוש עליון.
נכון? היום כשמדברים על קדושה עליונה,
או
מגדירים איזה אדם קדוש עליון,
מה זה, איך זה נראה הקדושה העליונה הזאת, איך זה נראה האדם הזה?
מגיע בעל תשובה למכון מאיר,
אומרים לו צדיק, יפה.
איך הוא זכה לכינוי הזה צדיק?
מרומם המציאות. כלומר, בעל תשובה מצוי,
בטוח שכשהוא מגיע למכון מאיר,
התפקיד שלו זה להתרחק
מכל חיי החומר והטבע,
וככל שהוא יתרחק יותר מהחיים החומרים והטבעיים ויעלה אל איזה בועה רוחנית, כך הוא יותר צדיק.
ודאי שנכון שכשלב מעבר, כהכנה,
יש מצב שאדם צריך לפרוש מכל מיני דברים שהוא הרגיל בהם וכולי.
ברור, גם בתודעה, גם ברצון, גם במעשים, ברור.
בסדר, כי לא תמיד הדברים שאיתם הגענו
הם דברים מתוקנים.
אבל אנחנו עכשיו מדברים על החזון,
מדברים על האידאה, על המגמה.
אומר הרב,
הקדושה העליונה זה בדיוק הפוך מה שאמרנו עכשיו.
הקדושה העליונה זה לא אני עליון כי אני ברחתי מהעולם החומרי.
הפוך.
הקדושה העליונה זה אני עליון
כי אני כל כך רוחני שאני יודע איך לרדת לעולם החומרי ולרומם אותו.
א', להכניע את מה שצריך הכנעה,
וב', למתק את מה שאפשר למתק, להעלות ולרומם, המתקה את מה שאפשר לרומם.
לכן הקדושה העליונה
היא הבעת החיים השלמים בכל מילואם.
הקדושי העליונה זה לא הריחוק, הניתוק, הסלידה,
ההשמדה של החיים החומריים,
אלא דווקא המפגש איתם.
ולכן כשעם ישראל מגיע להר סיני,
מדולדל בכוחות החיים החומריים שלו, א', מבחינה גופנית,
הוא עייף,
כחודש וחצי הולכים בדרך, עייפות,
ב', לא רק מבחינת כוחות החיים הגופניים החומריים שלו,
אלא מבחינת הכוחות הנפשיים החומריים שלו.
לא יודע אם הוא עצוב,
אבל עייפות כמו עצמות, עייפות זה קוד סודי.
לכוחות החיים הגופניים, עייפות זה קוד סודי לכוחות החיים הנפשיים.
אז כשכוחות החיים החומרים, הגופניים והנפשיים מדולדלים,
חלשים, מפני טרחת הדרך וכולי,
זה לא יכול לאפשר הופעת התורה.
אי אפשר.
עייפות כמו עצמות היא מפריעה את ההתפשטות האצילית הרחבה והטהורה,
שהמחשבות הרמות בקדושתן
והרגשות העמוקות בתרת היושר ובטוב הבלתי גבולי, שבהן אינן יכולות להתרחב בשלטונן המלא על הנפש העייפה.
העולם החומרי הוא מצע שמכוחו ובתוכו צריך להופיע הקודש.
לכן, אני אומר עכשיו משפט הזוי.
אם הקדוש ברוך הוא היה מדבר איתנו,
כשהגענו עייפים ורצוצים,
כשכוחות החיים החומריים שלנו היו מדולדלים,
א',
הייתה יכולה להיווצר איזו תפיסה רוחנית כזאת,
שמגמת התורה, למה כבר הוא נותן תורה לישראל?
כי התורה היא מתנגדת אל החומר.
והה ראיה, שהנה,
התורה עכשיו,
הרב הקרב החוקי בכל מנצל את המצב שאנחנו עייפים
ובכוחות החיים החומריים מטריחת הדרך,
והכדורי ברוך הוא עכשיו רוצה לתת לנו תורה דווקא במצב הזה,
ואולי אפילו יותר מזה.
אז הוא יהיה מה שאני הולך להגיד.
שהכדורי ברוך הוא בכוונה עייף אותנו ההליכה במטבח כחודש וחצי,
כדי שנגיע גמורים לגמרי מבחינה חומרית,
מדולדלי כוחות,
ואז ייתן לנו תורה.
כדי להפקיע את הטעות הזאת
ביחס לתפיסה מה זה תורה,
בואו נראה במושגים עקרוניים רגע.
כדי להפקיע מהטעות שהקודש
אמור להיות קודש שנבדל מן החול,
סולד מן החול,
רואה בחול מוקצה מחמת מיאוס,
מנסה להתנתק ממנו וכמה שיכול להשמיד אותו,
בשונה מכל התפיסה הזאת,
הכדור ברוך הוא אומר בדיוק הפוך,
כדי שלא תתייצר הטעות,
תיווצר הטעות,
שם ישראל חושב שתורה ניתנת לישראל כדי להפריד אותנו מן החול,
וכרגע
הייתה יכולה להופיע הטעות הזאת כי החול חלש
מתריכת הדרך, לכן
רק הבחור שותק.
אוי ואבוים ככה זה יהיה, מה פתאום?
הקודש צריך להופיע בחול.
ולכן כשהחול חלש, צריך לתת לו להתחזק.
ולכן צריך להמתין עוד יום אחד.
אני אגיד את זה בשפה שויטחית וילדותית.
אף בחור לא רוצה להגיע לדייט,
לפגישה עם בחורה,
כשהיא עייפה ומרוטה.
גופנית ונפשית וכו', מנטלית.
הוא רוצה רעננות של חיים,
וכן להפך.
אף בחור לא רוצה לצאת עם בחור כזה.
ברור שלא.
אבל פה זה יותר עמוק.
פה זה כי התורה היא לא רוצה את זה.
הקדוש ברוך הוא לא רוצה שזה יהיה כך.
כי התורה עניינה להופיע בחיי החול.
לכן כשהחול מדולדל אין מרחב חיים חומרי מספיק רחב ועמוק,
או רחב וגדול, כדי שהתורה תחול בו ותרומם אותו.
ולכן אומר הרב,
ולכן העייף והיגע
יוכל תמיד להיות לברות, לטרף, למטלאותיו של העמלק הרוחני אשר לא ירא אלוהים. זה ביטוי חמור מאוד.
יש עמלק חומרי.
עמלק חומרי הוא משתעבד לכוחות הגוף.
יש עמלק רוחני?
הוא עף, במרכאות, הוא מתבדל אל הבועה הרוחנית העליונה.
עד כדי התנתקות, כמה שיכול, מהחיים החומריים הטבעיים. ואני חוזר שוב, כחלק מהתהליך,
פרישות מביאה לידי קדושה, הכל נכון, לידי חסידות, בסדר, אבל הפרישות כאמצעי,
כחלק מהתהליך.
חוץ מיחידי סגולה שלהם, הפרישות ראויה, בסדר, זה נושא שלם.
אנחנו עכשיו מדברים על כלל ישראל.
לכן, האייף והיגע,
תמיד דלדול כוחות החיים החומריים יכולים להיות תירוץ טוב לתורה.
אחד הגיע למכון מאיר,
בא לקבל תורה, ברוך הבא, אחינו, יופי, טוב מאוד, ברוך הבא.
כן, רק מהר מאוד יכול לתרץ לעצמו שדלדול כוחות החיים החומריים שלו זה חלק מקבלת התורה שלו.
אז הוא בא לכאן מדולדל,
ועכשיו יש לו הצדקה דתית למה הוא צריך להיות מדולדל.
כי לכאורה התורה סותרת את כוחות החיים הטבעיים.
זו טעות חמורה בתפיסה, בחזון, בהבנת האידיאה.
זה עמלק רוחני.
לכן, האיה והיגע, כוחות החיים החומריים, המדולדלים,
יכולים להיות, יוכל תמיד להיות לברות לטרף למטלעותיו של העמלק הרוחני, אשר לא ירא אלוהים.
לעניות דעתי, לא סתם התורה אמרה לא ירא אלוהים לגבי עמלק, וגם פה הרב משתמש בזה.
לא ירא אלוהים,
להבדיל מלא ירא מהשם.
השם, שם הוויה, זה למעלה מן המציאות, זה הקדושה הנבדלת, הקודש הנבזל מן החול.
אלוהים, זה הקדוש ברוך הוא מתגלה במציאות, זה קודש בחול.
אז העמלק החומרי
הוא לא ירא מהשם,
העמלק הרוחני הוא לא ירא אלוהים.
הוא לא יודע איך לגלות אלוהים במציאות.
זאת הבעיה.
לכן,
כדי לא לצעות את הטעות החמורה העקרונית הזאת,
ויותר טוב שהרשמים הקדושים בקדושה העליונה,
עוד פעם, קדושה עליונה, שזו הקדושה האלוקית העליונה המופיעה בחיים ובכל מילואיהם,
זה המשפט הראשון,
ולכן יותר טוב שהרשמים הקדושים בקדושה עליונה ייתחרו מעט
עד אשר ישוב הכוח לעייף
והחלש יוכל לומר גיבור אני,
וזה לא רק אמירה אלא ויחוש את גבורתו.
ואם תגידו זאת גבורת הרוח, לא גבורת הגבייה והבשר,
שרק אחרי שכוחות החיים החומרים מבחינת
גבורת הגבייה והבשר,
רק אחרי שהם יופיעו בכוחם ובמילואם באופן מסוים, כמה שאפשר כמובן,
רק אז
תיכונן גבורת הרוח והנשמה עליונה את כיסא כבודה.
עכשיו גם משפט חמור מאוד,
הגדרה ראשונה חמורה, עמלק רוחני, הגדרה שנייה חמורה,
ובעת החולשה, חולשה דאוכה,
כשעם ישראל הגיע חלש להר סיני, היום, באלף סיוון זה קרה היום,
ובעת החולשה,
שתוכל הרשימה להיות מזדהפת,
שהרושם הרוחני עלינו יכול להיות מזויף ולא נכון,
כלומר,
לצייר שהמבוקש האלוהי האידיאלי היא אותה החולשה, רשלנות החיים ומיעוט צביונה,
כדי שלא תתפתח איזו תיאוריה רוחנית כזאת,
שהמטרה של הופעת הקודש בעולם, התורה בעולם, זה מאבק,
מלחמה בכוחות החיים החומריים,
ואולי אפילו זאת המטרה האלוקית.
לכן צריכים להניח,
עד שיקבוץ החיל והכוחות הגופני והנפשיים יחלו ללכת במסלולם האיתן והבטוח,
ורק אחרי שקומת החול
החומרית
הגופנית והנפשית וכולי, תיבנה, תחזור לעם ישראל אחרי הרגיעה של היום הראשון וא' בסיוון בהר סיני, הוא היום הזה.
היום הזה.
אנחנו ממש, אנחנו עכשיו לומדים את סגולת היום הזה.
סגולת היום הזה זה פוטנציאל חולשת כוחות החיים החומריים הטבעיים,
כי אנחנו מציירים בעיני רוחנו שהתורה מתנגדת לחיים חומריים טבעיים רחבים.
והתיקון של היום הזה,
זה בעצם לא נכון,
אלא בדיוק הפוך.
הקדוש ברוך הוא לא דיבר איתנו היום הזה
כי הוא רוצה שלא ניתן בטעות הזאת והפוך ונחזור לכוחנו נחזור לחיים חומריים יציבים תקיפים עזים
כמובן תכף נראה על פי
הגבולות הנכונים והמטרות הנכונות
בהמשך נראה
ואז מילא הקדוש ברוך הוא יכול לדבר איתנו
אם כן רבותיי הכנה ראשונה
לקבלת התורה שתיקה אלוהית רועמת
מה בא ללמד השתיקה האלוקית הזאת?
היא באה ללמד שמטרת
נתינת התורה לישראל,
זה כרגע שלב א', יש ארבע עקרונות אמרנו,
זה הופעת הקודש בחול.
לא קודש הנבדל מן החול, אלא קודש המתגלה בחול.
לכן כשהחול חלש,
הקדוש ברוך הוא שותק.
החול יתחזק,
הקדוש ברוך הוא יתחיל לדבר, כי עכשיו התורה יכולה לחול.
יש לה איפה לחול, כן?
אז זה הרב קוק כותב, שהמקום, רגע, רגע, שנייה, שנייה, שנייה, שנייה. שאלה ראשונה, הרב קוק כותב
שהמשפט הזה הוא משפט שנכון לגלות.
הרב קורא לו שהמשפט הזה הוא קללה.
ככל שיוסיף,
יש אומרים רבנו בכייה, אני לא בטוח, ככל שהוסיף הגוף בניין יוסיף השכל לחורבן,
הרב כותב אומרי ראייה שזה קיללת הגלות, מהרת הגלות, ככה קורא לזה.
כי בגלות באמת אי אפשר לגלות קודש בחול,
כי הקודש והחול אויבים בגלות, כי
עמי העולם
אומרים גם לא רק עמי העולם אלא גם ארצות העולם, כן?
הגויים וחוץ לארץ,
זה אופי כזה,
יש להם אופי גם
לאדם וגם לאדמה
של נתק בין קודש לחול. כי הגויים, אין להם יכולת לגלות קודש בחול.
ולכן, כשאנחנו בגלות, אנחנו מושפעים מהתרבות הזאת.
ברור?
וכמו שאמרנו פעם,
ההשפעה הנוצרית הייתה יותר חריפה מההשפעה של האסלאם.
השפעת הנצרות היותי חריפה, כי הנצרות נתקעה לגמרי בין קודש לחול.
אמרנו פעם, פרק א', פרק ב', נכון? ימי המעשה, חול,
שבת.
זה הקו המבדיל, פרק א', פרק ב', ספר בראשית.
ולכן החילונים האשכנזים, כמו שאמרנו פעם,
בין החילונים יותר רחוקים
מהחול יותר רחוק מהקודש, והקודש יותר רחוק מהחול.
מבחינת הספרדים שיותר על השפעת האסלאם,
המרחק הוא מצומצם יותר, הוא פחות עמוק.
נכון, ברור,
ברור.
זה שהגעתי למכון מאיר זה לא אומר שאני מבין מה זה התורה.
הגיע עכשיו בחור למכון, הגיע עכשיו חוזר בתשובה מצוי למכון מירי.
שאל אותו, תגיד לי,
שאל אותו, תגיד לי למה באת?
תגיד לי לחזור בתשובה.
איך אתה מצייר מה זה לחזור בתשובה?
הרבה מהחוזרים בתשובה המצויים יגידו לך,
העולם החומרי הוא לא העולם הנכון,
אני באתי להיכנס לזה, לשעולם רוחני.
יגידו לזה במילים כאלה ואחרות.
שהוא צודק,
נכון, אבל זה לא בא לנתק אותך מהעולם החומרי,
זה בא לקדש אצלך את העולם החומרי.
שתכף נראה שבאופן המעשי יהיה שלב של גבולות,
אנחנו תכף נראים.
בסדר. אז אם כן, רבותיי, אידיאן ראשון,
קודש בחול.
יפה. עכשיו נכנסים,
כן אלינו. מי שזוכר,
כשהתחלנו את סוגיית, ילד, אתה זוכר את זה?
התחלנו את סוגיית משנת הציון הדתית.
ככה בנינו את זה.
המקור הראשון,
קודש בחול. הקודש הנבזל, הקודש המתגלה.
הנה, זה זה.
יופי.
קומה שנייה,
הקדוש ברוך הוא סוף סוף מתחיל לדבר איתנו בבית בסיוון.
מחר הקדוש ברוך הוא יתחיל לדבר איתנו.
יפה. מה המשפט שהוא אומר לנו?
אני רוצה שתניחו תפילין של רבנו תם כל יום.
אני רוצה שתשמרו שבת
על בסיס שעון רבנו תם.
אני רוצה שתשמרו כשרות המזבח, טהרת המשפחה.
זה מה שקדוש ברוך הוא אמר לנו?
הוא אמר לנו, ואתם טיול בממלכת כהנים בגלל הקדוש.
אני מתרגם את זה חופשי.
מה?
את היעד. יפה, את היעד הסופי.
אומר הרב,
כן אומר הקדוש ברוך הוא לישראל, אומר הרב קו כבר נראה,
אחרי שהבנו שהעיקרון שבשבילו ניתנה תורה לישראל זה גילוי הקודש בחול,
עכשיו ביעד הגדול של מדרגת הקודש בחול, השלם,
שהוא ארוך, נראה בהמשך הוא מסובך, היעד הזה,
קודש בחול ברמת אומה,
לא רק קודש בחול ברמת אדם פרטי,
קודש בחול ברמת ציבור, ברמת עם, ברמת מדינה.
בואו נראה את המשפט הזה רגע,
פה קצת קיצרנו מקוצר המקום, בדף.
אומר הרב כ"ג, עמודה אמצעית למטה.
בתרי בשבא אמר לו, ואתם תהיו לממלכת כהנים.
עברה המנוחה למטרת קיבוץ הכוחות, א' סיוון,
ב' בסיוון, מיד מופיעה הסגולה בעקרת תפארתה. כל הסגולה, כל המגמה היותר שלמה, היותר כוללת.
סגולת הקדושה העליונה,
קדושה עליונה שדיברנו עליה בפסקה הקודמת,
שהיא, מה סגולתנו?
סגולת האומה הזאת,
ובשביל ניתנה תורה כדי להופיע את הסגולה הזאת. אז מה סגולתנו ומה מגמת התורה?
סגולת הקדושה העליונה שמתבלטת במהותה האמיתית של האומה בכללה.
לא רק אוסף הפרטים שבאומה,
לא רק ראובן שמעון לוי,
אלא
מהות כלל ישראל.
מה המהות של כלל האומה?
ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, מה הפשט של הפסוק הזה?
מורים ומדריכים עליונים לעולם כולו,
וקדושים בחייהם החיצוניים והפנימיים,
היחידים והלאומיים, בואו נתרגם את זה בשפה של השיעור הזה,
אתם הולכים לקבל תורה כדי לגלות את הקודש, את התורה,
א', ולהיות מורים ומדריכים לאנושות כולה, א',
קדושים בחייהם החיצוניים, קודש בחול,
והפנימיים, קודש בחול,
היחידיים, קודש בקודש וקודש בחול של הפרט,
והלאומיים, זה החידוש פה,
קודש בקודש וקודש בחול של האומה.
אז זה לא רק קודש,
זה קודש בחול.
זה לא רק בחול של היחיד,
זה בחול של האומה.
אלה הגדולות,
אינן התוצאות היותר מאוחרות.
הרב כותב פה חשבון שלם, זה מופלא מאוד,
שלכל הדעות זה היה בבית בסיוון.
לרבי יוסי זה גם היה ביום שני.
למה המאמר הזה, ממלכת כהנים וגוי קדוש? לכל הדעות זה בשניים,
במספר 2 בית סיוון,
ולרבי יוסי גם בית בחודש וגם בית בשבוע.
אז כאן הרב הולך לפי רבי יוסי.
כי ביום השני נבראה המחלוקת.
ביום השני נברא גיהינום,
ביום השני לא נאמר כי טוב,
כי יש מחלוקת ויש גיהינום.
מה זה מחלוקת?
מחלוקת זה עצם זה שיש שני, או כבר, זה כבר לא יום אחד, זה כבר שניים.
עצם זה שנברא, יש שני, זה כבר אומר שיש מחלוקת, כי יש שני שהוא כבר לא הראשון, כבר לא האחד.
ולכן,
מה זה בא ללמד?
זה בא ללמד שהדרך המעשית,
ההיסטורית להופיע את האידיאל השלם הגדול הזה של תורה באומה,
זה יהיה מסובך מאוד.
העולם הרוחני היום נקרא עולם האחדות, העולם שלו נקרא עולם השניות.
זה יהיה מסובך.
זה יהיה מבחינת שתיים, מבחינת
אחד דיבר אלוהים, שתיים זו שמעתי.
זה יהיה מסובך מאוד.
לכן האידיאל, החזון, העיקרון הראשון של החזון, של האידיאל של התורה,
קודש בחול.
זה א' סיוון, העיקרון השני של האידיאל,
קודש בחול ברמת אומה.
וכבר כמו בצבא,
קודם כל המשימה,
אחר כך דרכי פעולה.
המשימה, השמדת החמאס.
עכשיו דרך פעולה זה מסובך,
לוקח זמן.
החזרת אחינו בשרנו, זה מסובך.
אז לכן זה ביום השני, לפי רבי יוסי,
ובחודש השני לכל הדיון, וב... עוד פעם, לכן זה
ביום השני של החודש,
ולרבי יוסי ביום השני של השבוע.
ואף על פי אלה הגדולות, כלומר, ממלכת כהנים וגוי קדוש,
אלה הגדולות אינן התוצאות היותר מאוחרות, שאין השם צופיה מרחוק לנהל את כל הסיבובים עליהן,
כל סיבוב ההיסטוריה כדי להביא אותנו לשם,
וסוף מעשה במחשבה תחילה, להודיע שהמטרה היותר אחרונה,
אף על פי שהיא כל כך מסובכת,
בטוחה היא.
אף על פי, כלומר, ודאי שנגיע אליה.
אף על פי, אם שכדי להשיג אותה,
כל כך מתפצלים הם הדרכים. זה שתיים.
זה היום השני, בחודש או בשבוע, לפי רבי יוסי.
והמכשירים הטובים והרעים,
כולם משמשים הם להופעתה, המחלוקת והגיהינם שנבראו בשני,
גם הם בכלל השלוות,
המדרגות בסולם, השלבים בסולם,
שדוחים על ידן אל רום ראש פסגת המטרה. אז רבותיי, עד לכאן חזון מה זה תורה.
זה אני חושב ממש מתחבר אלינו למשנת הציונות הדתית.
זה גם בדף הראשון, כמו שהזכרתי מקודם, זה מה שלמדנו.
עיקרון ראשון קודש בחול, עיקרון שני קודש בחול ברמת אומה.
זה זה.
איפה זה התחיל?
במתן תורה.
ברור.
זה בימים האלה עכשיו, א', סיוון ב', סיוון.
כדי להראות שהדרך המעשית לאופי...
כדי להראות שהדרך המעשית להופיע את האידאל הגדול הזה עוברת גם דרך הגיהינום.
תוציאו אותם מהגיהינום.
דרך השואה,
גירוש ספרד וכו'.
הוודאות בטוחה.
ביטחון מוחלט.
בסוף נגיע לממלכת קודם וקודם.
הדרך, התהליך, מסובך.
טוב, הייתי רוצה יותר להרחיב, אבל אני רוצה להספיק רגע את שתי ההכנות הבאות.
אם כן, עד לכאן הייתי אומר, זה יותר בעולם התודעה.
מהי תורה?
קודש בחול ברמת אומה.
יפה. עכשיו עוד שתי הכנות, שלישית ורביעית.
איך מגיעים לזה באופן מעשי?
יפה. בואו נתקדם רגע בעל פה.
הכנה שלישית, הגבלה.
שאלה.
עם ישראל שומע אידיאל גדול,
ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש.
בחור חדש מגיע למכון מאיר, שומע אידיאלים גדולים.
יפה.
בשבוע הראשון שלו פה, בחודש הראשון פה.
יכולות להיות לו, לבחור הזה, שתי תגובות לדברים הגדולים שהוא שומע.
שתי תגובות הופכיות.
אפשרות אחת, איך הוא יגיב את זה?
ייאוש.
תגיד לי, מה אתה מדבר?
גדול עליי.
איפה אני ואיפה זה?
יפה. אפשרות שנייה?
אז מה הקיצון נשמע?
התפעלות.
כלומר,
תגובה לדברים גדולים זה אחד משניים,
בדרך כלל.
או אצל הרבה בני אדם, לא כולם.
או איזה מין ייאוש גמור ביחס למה שכרגע אתה אמור להשתייך אליו, כי אני רחוק מזה לגמרי,
לכאורה.
או התפעלות והתלהבות יתרה, יאללה, קדימה, הסתער.
עוד לא גדלה לו שערה בזקן,
הוא בטוח שעכשיו הוא הולך להציל את דמשק. הוא הולך עכשיו להקים התיישבות בדמשק.
כי הוא שמע בשיעור שארץ ישראל לירושלים עדיין להגיע לדמשק.
אז הוא כבר בדרך לדמשק.
אחי, אתה עוד לא גדל לך שערה בזקן, מה קורה איתך?
כמה תורה קנית?
לכן יכולות להיות שתי תגובות.
עומר הרב, אני כבר קורא,
החשש היותר גדול של הקדוש ברוך הוא היה,
לא מרפיון וחולשה, מייאוש,
אלא מהתפעלות יתר.
לכן ביום השלישי,
הכנה שלישית, אומר הקדוש ברוך הוא לישראל, זה קשור למה ששמעון גם אמר.
זה שהאידיאל שלנו קודש בחול,
וזה שהאידיאל שלנו קודש בחול ברמת אומה, זה נכון.
אבל הגבלה,
סבלנות,
זה יהיה תהליכים ארוכים,
עמוקים, מורכבים,
מסובכים,
משברים.
מה אתה חושב, הכל יהיה בקדימה, יסתר בחמש דקות?
אומר הרב,
כ"ד לצד שמאל למעלה, בשבא אמרנו מצוות הגבלה,
שבועה חמישית בערך,
רק אחרי שמציבים את האידיאל הנעלה של ממלכת כהנים וגוי קדוש,
המרומם והרחוק,
בכל יפת תפארתו,
והנשמות מתעוררות להגיע אליו.
עכשיו, איך הן מתעוררות?
אחת משתיים.
אז יש לחוש מפני התפרצות פתאומית,
העוזבת את כל דרכי ההדרגה,
ומביאה הריסות ושבירות בעולם.
איזה מין בעל תשובה כזה מגיע למכון מאיר,
בטוח שעוד יומיים הוא הרוב הראשי.
מתחיל להסתער!
תרגיע,
סבלנות, אתה יודע, בהקדמה של הפתיחה של המבוא של הכריכה, של ההקדמה של המבוא של הפתיחה של הכריכה.
תירגע!
זה ההתלהבות של בעלי תשובה, נכון?
יש פה תהליכים ארוכים, תתחיל ללמוד תורה,
תתחיל לשנות את התודעה,
תתחיל לבנות את המידות,
תצחיל לשנות את סדר החיים המעשי.
אתה חושב שקר זה הזקן שלך והגדלת הקוטר של הכיפה?
או שתטבול במקווה 310 פעמים, שלוש פעמים ביום?
כמניין להנחיל או אווואי יש.
שי או למון.
אל תהיה בסרט.
לכן,
יש לחוש מפני התפרצות פתאומית.
וכשאתה רוצה להתפרץ ולהסתער, ואתה מדלג על שלבים ללא הדרגה, אתה גורם להרס ושבר שלך ושל אחרים.
איתך ביחד.
לכן,
לא יש לחוש כל כך
לרפיון ורשלנות,
כלומר לייאוש, כמו שיש לחוש להתפרצות עוברת גבולים.
לכן, מה זה מצוות הגבלה ביום השלישי ג' סיוון,
לרבי יוסי יום שלישי בשבוע? זה לא הגבלה רק לא לעלות על ההר,
או הגבלה של כל אדם מנסה ועומד במקומו,
אלא
זאת הגבלה להבין שהדרך המעשית
לקנות תורה ולהופיע את האידיאל הגדול שלה כאומה, כממלכת כהנים וגוי קדוש,
צריך הרבה גבולות, הרבה סבלנות.
סבלנות,
תהליכים ארוכים, עצבים של ברזל.
היום אומר הרב ציודה.
לכן, על כן,
רק אחר שכבר נאמר בתרי בשבא ואתם תהיו לי ממלכת כהנים,
אחרי שמגדל האורה מוצג לעיני ישראל לדעת את רוממות שאיפתה המהירה והגדולה,
צריכים לעצור בהצ'טף המרוצה,
שלא יעברו גבולות.
בתלת הבשבא אמר לאום מצוות הגבלה.
הכנה ראשונה, קודש בחול, זאת התורה. הכנה שנייה, קודש בחול ברמת העם. דרך אגב, רק במשפט אחד, בואו נרוויח.
לנוהגים לקרוא מגילת רות בחג השבועות.
מדוע? יש הרבה הסברים על פי הגמרא וחז"ל.
הסבר אחד נאמר הרב קוק מאמרי ראייה.
מה ההסבר?
כי בעצם בסוף מגילת רות, כידוע, נולד דוד.
ודוד הוא מלכות ישראל.
אז תדע לך שקבלת התורה בישראל היא קבלת תורה של עם.
קבלת תורה לאומית.
לאומית.
דיבר, הזכרנו פה כבר כמה פעמים,
שחוץ מהציווי הפרטי לכל אדם מישראל לכתוב ספר תורה,
כבא לומר, אני מנהל את החיים הפרטיים שלי על פי תורה,
מלך בישראל מצווה לכתוב ספר תורה שני, כתב לו משנה התורה.
ספר תורה שני, כבא לומר,
אני כמלך, כמלכות, כמדינת ישראל, מנהל את החיים שלי על פי תורה.
זה משנה תורה. יש ספר תורה של היחיד, יש ספר תורה של האומה.
והייתה עמו כל ימי חייו עם המלך.
ולכן, בהקשר עד פה,
חגי שבועות, כי לא לחשוב שקבלת התורה היא קבלת תורה פרטית.
קבלת התורה היא קבלת תורה לאומית.
אלא מה? סבלנות,
הגבלה.
רבותיי, הכנה אחרונה, הכנה רביעית,
פרישות.
יבוא אדם ויאמר,
זה לא רק,
אל תקרבו אל אישה, זה לא רק לפרוש מן האישה.
יבוא אדם ויאמר, אה, האידיאל הגדול זה קודש בחול.
קודש בחול ברמת עם, אה.
אז בואו נקדש את החול.
יאללה, אפשר את הכול לקדש.
אומר הרב, יש חול שאותו אי אפשר לרומם, אי אפשר לקדש.
לא הקודש יקדש את החול, החול יחלל את הקודש.
כמו למשל, אפילו קורבן עולה,
שנקרא עולה כי לכאורה כולו עולה על המזבח, עולה להשם,
זה לא נכון.
יש חלק בקורבן עולה
שלא עולה על המזבח,
שהוא האור.
האור ניתן לכוהנים.
העולה, הקודש, קודשי, אומרת המשנה, וטעונה הפשט,
וכולי, הפשט האור.
אז אפילו קורבן עולה, לא הכל עולה.
אז יש חול שאי אפשר לקדש אותו,
שצריך לסלק אותו, לפרוש ממנו. פרישות, פרישה.
לכן אומר הרב כ"ה:
"רק אחרי שבתחילה בא ההערה הנשמתית העליונה,
הדוחפת את הכוח הרוחני שבאדם, א', קודש בחול, א', סיוון, ב', ובאומה,
ממלכת כהנים, ב', סיוון,
להיות עולה למעלה, והגבלה, ג', סיוון,
המשוערת בהשערה האלוהית לפי היכולת החון והגשמית, מודדת השיעורים
החברים לצעדים של ההתעללות, הכל בהגבלה, בשלבים, מתהליכים, תרבותיים ומעשיים.
אז נאותה היא מאוד ההסדרה המעשית,
להפריד את הנשמה הזכה מההסתבכות ברגשי הגבייה וכוחותיה.
להוציא את הצדדים הנמוכים של הנפש,
הצדדים הנמוכים שבנפש, אולי זה יותר נכון להגיד,
הטומאה שבנפש, מאשר החולין, כי בחול יש גרעין קודש,
הטומאה זה יותר מתאים,
אז יש להפריד את הנשמה הזכה מההסתבכות ברגשי הגבייה וכוחותיה, התפעלויותיה של הנשמה ונטיותיה הגסות של,
סליחה, לא אמרתי נכון עוד פעם, התפעלויותיה של הגוף,
של רגשי הגבייה ונטיותיה הגסות,
שבתחתית המצה של טבע החי אשר באדם.
אז יש תחתית מצה, יש גסות בהמית בתחתית הנפש האנושית,
גם ברמה הלאומית.
ולכן,
בהפרשה זאת, ואם תגיד, רגע, רגע, אתה אמרת לי האידאל קודש בחול,
אמרת לי קודש בחול ברמת העם, ואמרת לי סבלנות,
אבל אולי בסבלנות הזאת אני יכול לקדש את הכול.
אולי הפרישות היא נוגדת את האידיאל הגדול של קודש בחול ברמת אומה.
כמה שמען שלא.
כי יש חול,
מקף טומאה, שצריך
לסלק אותו, להפריש אותו.
פרישות, בחינת אל תגשו אלישע.
לכן, והפרשה הזאת,
לא די שלא תעיק את ההתפשטות של הקומה החיונית האמיתית של האדם, אלא עוד תרחיב אותה בתואר הגבורה העליונה שלה, הבריאות,
ומה שתכשיר אותו להיות מקשיב לכל האל הקדוש, מתוך מעמד הקדושה היותר אדירה,
שאליה עלתה האומה כולה במעמד הר סיני, נקצת רץ,
ואחרי ההגבלה שבאה אחרי הדיבור של הטמפטים במלאכות כהנים, באה במקומה העובדה של הפרישה.
רבותיי, סיכום.
שתיקה, אמירה, הגבלה, פרישה.
אז והיום.
עכשיו, מצד אחד,
זה עומד בפני עצמו, השיעור הזה.
איך נקבל תורה?
נקבל תורה מתוך הבנה שהתורה עניינה לרומם את החול,
לקדש את החול. מתוך הבנה שאחריותנו רואים את החול לא רק ברמת הפרט, ברמת אומה.
ג.
כדי שזה יקרה צריך המון סבלנות, צריך הגבלה.
תהליכים ארוכים, מורכבים, מסובכים.
ד. כדי שזה יקרה צריך גם לדעת ממה לפרוש,
כי זה לא יכול להיות חלק מבנן הקודש בחול בישראל.
אז מצד אחד זה עומד בפני עצמו. מצד שני,
אני חושב שזה מאוד מאוד קשור למשנת הציונות הדתית.
לא אלעד, מה אתה אומר?
זה זה?
היא גופה.
זה זה.
טוב, אז מי שרוצה, ייקח את זה להיות עצמאי, מי שרוצה, יחבר את זה
לשיעור הקבוע שלנו.
יישר כוח, ברוכים תהיו אשריכם ישראל, חג שמח.
שנזכה לקבל תורה בכולליות ובשלמות
ובגודל ובמעלה האלה.
אמן.
יישר כוח.
יישר כוח.
יישר כוח.
