שלום ערב טוב וחודש טוב אנחנו נכנסים לחודש סיוון
חודש של זמן מתן תורתנו
אז נקרא את הפסוקים בפרשת יתרו
עם ביאור האורחיים הקדוש
בחודש השלישי
לצאת בני ישראל מארץ מצרים ביום הזה באו מדבר סיני
יצאנו ממצרים
בחודש ניסן.
אז אם אנחנו סופרים עד שלוש,
ניסן, אייר,
סיון.
אז בחודש השלישי לצאתנו ממצרים,
ביום הזה,
שזה ראש חודש,
באו מדבר סיני.
ממשיכה התורה:
ויישאו מרפידים
ויבואו מדבר סיני
ויחנו במדבר
וייחן שם ישראל נגד ההר והתורה ממשיכה ומעריכה ומפרטת
כל מה שהתרחש כהכנה למתן תורה.
האור החיים הקדוש שואל שאלה מופלאה:
איך ייתכן
שהקדוש ברוך הוא
המתין מלתת את התורה לעם ישראל עד החודש השלישי?
זה דומה למי שיש לו מתנה כל כך יקרה,
כל כך מפוארת וחלילה קשה לו לתת את המתנה למה המתין הקדוש ברוך הוא עד חודש סיוון
יצאנו ממצרים בט״ו ניסן
מיד תן לנו את המתנה
וזו לשונו
ידוע לנו עוצם חיבתו יתברך בישראל
וגודל חשקו לתת להם ארוסתם
זו התורה
חז"ל דורשים תורה הציבה לנו משה מורשה קהילת יעקב אל תקרא מורשה אלא מאורסה
אשת חיל מי ימצא זו התורה ברמז של הדברים
אז היחס החי של התורה לישראל זה כמו יחס חי של איש ואישה
אז התורה היא מאורסה לישראל
אז מדוע הקדוש ברוך הוא
עם כל אהבתו לישראל
למה נתעכב מטי"ת התורה עד חודש השלישי?
הרי מדרכי האהבה שהחושק
הוא לא יכול להתעכב
מלבוא אל חשוקתו.
הדימויים של אורך חיים הקדוש שכולו היה מלא אהבה תורה וחשק של תורה הם עולם האהבה משום שהתורה היא דבר חי
אז איך אפשר לעכב את עם ישראל שהוא כל כך חושק בחשוקתו
ולומר להם תמתינו יצאתם ממצרים אתם רוצים תורה סבלנות
ואולי
הסיבה היא מחמת הדרך להוליך עם ישראל להוליך את עם ישראל במדבר עד שיגיעו למדבר לסיני להר סיני אז הוא אומר
זה לא בעיה לקדוש ברוך הוא.
הרי אפילו אליעזר עבד אברהם קפצה לו הדרך בלכתו לקחת אישה ליצחק.
אז קל וחומר לחתונה הזאת בין עם ישראל לתורתו לא רק הארץ תקפוץ אלא גם השמיים יסמכו השמיים ותגל הארץ כולם יקפצו.
אז אפשר היה ברגע אחד ביום אחד להקפיץ
את ישראל בט״ו בניסן להר סיני.
אז למה הקדוש ברוך הוא המתין?
לכן
זה מה שבא הפסוק הזה להסביר
בחודש השלישי.
אתם יודעים למה קיבלנו את התורה בחודש השלישי?
בגלל צאת בני ישראל מארץ מצרים,
לצד
מפני הכשרת החתן,
החתן צריך להתכונן לחתונה
עם אשתו זו התורה זה לא דבר קטן
כמה הכנות
עושה חתן כדי להתחתן עם הכלה
ולצד שהיו ישראל במצרים בארץ טמאה
והיו לנידה ביניהם כלומר נטמאו בטומאת מצרים בתרבות המקולקלת שלהם
לכן הוצרכו ישראל הם החתן לספור ספירת
טהרתם שבע שבתות כדרך שבעה נקיים אשר ציווה השם לזווה.
כמו שהשם סידר
את
השבעה ימים
לטהרת אישה לבעלה,
כך גם החתן נטהר
במשך
שבעה שבתות
ואז אפשר שתתקיים אותה חתונה בין עם ישראל לבין
ארוסתו
זו התורה.
ואז הוא ממשיך ושואל
אז למה ישראל
לא ראויים לקבל את התורה?
הבנו, הם צריכים לחכות
שבע שבתות
שבעה שבועות.
אבל למה הם צריכים להיות במצרים ובדרך?
יקפיץ הקדוש ברוך הוא בקפיצת הדרך את עם ישראל למרגלות הר סיני
ושם נספור
את השבעה נקיים שלנו, את השבע שבתות.
אומר האורחיים הקדוש
לגודל חשקו ברוך הוא בישראל לא רצה להביא עם שם
ושיתעכבו זמן ארוך בלא חתונה בבית החתנות.
אתה מביא את החתן לאולם ואומר לו עכשיו תחכה
לא תחכה בחוץ ואחר כך אחרי ההכשרה מיד
באלף בסיוון הקפיץ הקדוש ברוך הוא את ישראל במהירות בו ביום כפי דרשת חז"ל בגמרא בשבת
וישאו מרפידים ויבואו מדבר סיני.
ושוב שואל אור חיים הקדוש כשהוא מתבונן בתוך הפסוק.
הפסוק הראשון אמר
בחודש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים, ביום הזה באו מדבר סיני.
סיכום הפסוק,
הגענו למדבר סיני.
הפסוק הבא כבר
מספר לנו מה שאירע קודם.
כבר הגענו אל נקודת היעד.
ושוב הפסוק השני מחזיר אותנו לנקודת המוצא.
וישאו מרפידים ויבואו מדבר סיני.
ויחלו במדבר והיחדשה מישראל נגד ההר.
אז שואל האור החיים הקדוש,
היה צריך להקדים את פסוק ב' לפסוק א'.
קודם,
וייסעו מרפידים,
ואז, ויבואו מדבר סיני.
אבל למה בפסוק הראשון אתה אומר,
באנו למדבר סיני,
ושוב אתה חוזר אחורה,
וייסעו מרפידים, ואז באו למדבר סיני?
והוא מביא מה שאומרים חז"ל,
אהבה מקלקלת את השורה.
יש סדרי חיים שגרתיים,
אבל בזמנים של אהבה,
אהבה פורצת גבולות,
אהבה מקלקלת את השורה, את השגרה,
ולכן
הפסוקים הקדימו את המאוחר,
וזו לשונו.
שלהיות
כי היום הזה הוא היום המקווה לבורא,
לתורה,
לעולם,
לעליונים ולתחתונים,
ומיום הבריאה הם יושבים ומצפים מתי יבואו בני ישראל מדבר סיני.
לזה כשהגיעו שמה לא עצרו כוח לספר סדר הדבר,
ותכף קדמה ההודעה
באומרו ביום הזה באו מדבר סיני.
באמת, אם התורה הייתה נכתבת כאן בסדר ההגיוני,
אז קודם, וייסעו מרפידים, ואז ויבואו מדבר סיני.
אבל כשיש אהבה,
אין היגיון.
יש התפרצות.
מתאר לנו אור חיים הקדוש
את מה שעובר
במחשבתו של בורא עולם,
מה שמתרחש בתורה עצמה,
מה שמתרחש בעולמות העליונים והתחתונים.
הרי ריבונו של עולם,
שהוא והתורה זה דבר אחד והתורה שקדמה לעולם
והעולם שהוא נברא בשביל הופעת התורה על ידי ישראל בראשית ברא אלוקים בשביל ראשית
בשביל ישראל ובשביל התורה כל המגמה של העולם
זה החתונה הזאת בין ישראל לבין התורה החיבור הזה בין ישראל לתורה ישראל קדמו לעולם תורה קדמה לעולם אבל מתי
החתונה הזאת תצא אל הפועל בתוך העולם,
זה עכשיו.
אז כשמגיע הרגע הזה שהקדוש ברוך הוא חיכה לו,
שהתורה חיכתה לו,
שהעולמות חיכו לו,
אז אי אפשר פתאום לכתוב בצורה שגרתית
כאילו איזה מאורע קטן מתרחש כאן.
אהבה מקלקלת את השורה,
לכן מיד
משתנה הסדר.
ביום הזה באו מדבר סיני, כאילו הגענו אל היעד.
רגע, אבל תספר לנו איך הגעתם ומה היה סדר ההליכה, פסוק הבא.
אבל קודם כל יש פה התפרצות
של כל כך הרבה שנים
שהקדוש ברוך הוא חיכה, התורה חיכתה, ישראל חיכו,
העולמות חיכו,
והנה זה מגיע.
ואז נקרא את לשונו,
סוף סוף
סוף סוף הגיע חשוק ונחשק
לחושק וחשוק
ושמחו שמיים וארץ כי זו תכלית הבריאה ותקוותה.
הגיע חשוק ונחשק, הכוונה עם ישראל,
שהוא חשוק ונחשק אצל השם,
הגיע למדבר סיני לחושק וחשוק,
שזה התורה ואז
כותבים לנו בתורה, באו מדבר סיני.
אחר כך חוזרים ונרגעים ומפרטים לנו ויסעו מרפידי, ויבואו מדבר סיני.
חודש טוב, לא לשכוח, יעלה ויבוא.
::::::::::::::
