טוב, אשריכם,
אנחנו ככה, בעזרת השם יתברך,
ניגע היום בנקודה שאני מרגיש שהיא,
אולי לומר, מהנקודות אפשר לומר הקשות בחיים ככה.
בטח בן אדם שנפגש, נפגש עם הקודש, נפגש עם התורה,
אדם כאילו בונה בעצמו, בקרבו איזו ודאות שהתורה היא הדבר, היא האמת,
היא הדבר הנכון, היא הדבר שצריך ללכת לאורו.
אבל אני רוצה היום לגעת בפער בין החיים שלנו,
בין המקום שמה אני חי, מה אני רגיל,
מה טבעי לי, מה פשוט לי,
לבין המפגש עם הקודש,
עם האמת,
עם הטוב.
עכשיו, הדבר הזה פוגש כל עובד השם.
כל אדם שהוא בחיים שלו מחפש איך לעבוד את השם,
ואיך להיות מדויק בעבודת השם שלו,
הוא, יש שם דפים,
הוא בפער בדבר הזה.
עכשיו הפער הזה הוא פער מאוד מאוד כואב כי אדם אומר בואנה אני רוצה את זה אני באמת רוצה
אבל בחיים אני כאילו נמצא בפער בדבר הזה
ובעצם וזו הנקודה שאני רוצה לשהות בה
עוד רגע אולי ניתן דוגמאות לפער הזה אבל
בן אדם
אוהב את הפער הזה ופתאום
מתחיל להתערער אצלו
רגע אולי זה לא מתאים לי
אולי העולם הרוחני העולם של הקודש העולם של התורה העולם של המצוות
גדול עליי,
זה לא מתאים לי.
עכשיו, הדבר הזה הוא דבר שהוא ברגע שאדם נמצא בכלל במודעות הזאתי,
קודם כל, נדבר על זה תכף,
זו נקודה מהותית, זו נקודה דרמטית, שאדם בעצם בחיים שלו אומר, בואנה, אני נמצא בפער.
אני נמצא בפער. עכשיו, בדרך כלל, פער מחליש, כי אדם אומר, בואנה, בוא נתן דוגמה, אדם רוצה, אומר, אני רוצה עכשיו לשמור על הלשון שלי.
הוא בא, הוא פותח, שמיר את הלשון, אתה חפץ חיים, כולו,
מתלהב מהחפץ חיים,
אבל פתאום הוא מסתכל על החיים שלו, אומר, בוא'נה, איזה פער.
איזה פער החיים שלי, מאיפה אני מתחיל בכלל להגיע לרמות האלה?
עכשיו, זה קורה הרבה פעמים שבן אדם מתקרב, גם אפילו ברמת השבת. בן אדם אומר, בטח שבת.
פעם באו אליי איזה קבוצה של שינשינים.
באו אלינו לשבת, היו אצלנו בשבת, וככה,
ברוך השם, מאוד התלהבו, היה מאוד יפה והכול.
ו...
באיזשהו שלב, אחד החבר'ה ככה אמר, אני לא עכשיו אשמור שבת, כן, הוא מאוד רחוק מזה וזה, אבל כאילו,
אני זוכר, הוא פתח את הספר "שמירת שבת הלכתה".
איפה החיים שלי ואיפה זה?
איך אני... איך אני... אני לא יכול לקרוא את הפער הזה.
עכשיו, הפער הזה, קודם כל אני אומר, זה מובנה, זה החיים שלנו.
יש לנו את הפער בין החלום, בין השאיפה, שנדבר על זה בפעמים הבאות,
לבין החיים שלנו.
אבל,
וזה אבל מאוד משמעותי,
מה קורה לי כשיש פער?
וזו הנקודה שאנחנו נשאר בה. מה קורה כשיש פער?
עכשיו, קודם כול, אני מנרמל את זה, אני אומר, זה טבעי, יש פער.
ברור, בן אדם פוגש,
כל בן אדם, גם סתם, בהרגלים של תזונה.
בן אדם מחליט שעכשיו הוא לא הולך על איזה דיוטה מסוימת, הוא רואה שזה הדבר הנכון,
הוא הולך על זה, אבל מה?
ישר הוא מתפנצ'ר על זה, הוא אומר, אחרי, זה ברור.
למה? כי כאילו, ככה החיים שלנו מובנים.
ככה החיים שלנו מובנים.
עכשיו, הדבר הזה, עכשיו נעמיק בזה טיפה, אבל זו נקודה שברגע שתופסים אותה,
קודם כול לא נבהלים, יש פער.
זה לכם מעולם אחר לגמרי.
בן אדם בא ואומר, אני רוצה להתחתן.
אני רוצה להתחתן.
בן אדם, וואלה, רוצה להתחתן, יפה מאוד, שמח מאוד, הוא מחפש, הוא עושה את כל מה שהוא יכול לעשות בשביל הדבר הזה.
עכשיו, הוא מתחיל להיכנס לקשר,
פתאום הוא אומר לעצמו, רגע, רגע, רגע, בוא, כאילו, אני רוצה להתחתן,
אבל יש פה כל מיני דברים שאמורים להשתנות בחיים שלי,
וזה שינוי דרמטי בחיים שלי,
וקורה הרבה פעמים,
ואני מדבר על זה עכשיו בהקשר זוגי, תכף נחזור לעבודת השם, אבל גם בהקשר זוגי,
כבר שזו לא יו עבודת השם, זה עבודת השם לגמרי, אבל כאילו,
כשבן אדם פתאום בא ואומר, הוא מגיע כאילו כבר לאירוע,
זה קורה, עוד שניה הוא מחליט להתערז, פתאום רגליים קרות.
אמרו לו, כפרה לך, מה קרה?
הוא אומר, תשמע, אני לא, אני לא, אני לא, מה אתה לא? אתה רוצה להתחתן? אני אגיד לך ישר, כן!
אז מה קרה?
פתאום הוא מזהה שהדבר הגדול הזה, שהוא כל כך רוצה אותו,
לבין החיים שלו יש פער.
והפער הזה יכול לגרום לשיתוק,
לפחדים, שגם עליהם נדבר בהמשך,
במפגשים הבאים. אבל אני אומר, זו נקודה שקודם כל אני צריך לשים אותה על השולחן,
להבין שיש פה אירוע,
שאני בא עכשיו, אני רוצה, וואלה, לשמור שבת, ורוצה ל... לא יודע מה,
ויש פער בין החיים שלי, בין החיים שלי. זה מובנה, ככה עובד החיים שלנו, ואולי באיזה, אני אגיד לכם סוד, זה החיים שלנו,
זה הסיפור של החיים שלנו, בכל התחומים, בכל הזהירות, בכל הדברים.
הפערים האלה אמורים להוליד בנו דברים מופלאים, והם בדרך כלל מולידים, אם אנחנו נותנים להם להוליד.
הרבה פעמים אנחנו נוזגים אחורה, כמו שאמרתי, הוא כבר, אין, הוא כבר רוצה להתערץ, אבל הוא מפחד.
נכנס הפחד שהוא טבעי, פחד הוא הכי הגיוני בעולם,
אבל ברגע שהוא קולט את הפער, פתאום הוא אומר, רגע, רגע, מה, עכשיו אני כבר לא אוכל ללכת לזה? אני כבר לא אוכל לעשות את זה?
אותו דבר בעבודת השם.
ואנחנו עכשיו
ערב מתן תורה.
אני מרגיש שכאילו יש פה, וזה דבר מאוד מאוד עמוק, בתורה הקדושה,
אנחנו כל הזמן מרימים את המבט שלנו אל התורה.
לא מורידים את התורה אלינו, אלא אנחנו, את המבט שלנו, איך אנחנו,
זה התורה, זה האמת.
אבל יחד עם זה,
זה עובר דרך יובל.
תקשיבו טוב, זו נקודה מטורפת בעבודת השם.
זה לא התורה היא אמת.
משה אמת ותורתו אמת. מי יחלוק עליך בכלל?
מי ידבר איתך? הרי זה ברור.
אבל איפה זה, איפה יובל נמצא ביחס לזה?
ואיפה אני נמצא ביחס לשמירת הלשון?
איפה אני נמצא ביחס לשמירת שבת? ואיפה כל אחד האתגרים שלו?
אבל פתאום אתה רואה שיש פערים.
וזה לא תקלה שיש פערים.
זה לא תקלה.
זה ככה עובד. ככה הקדוש ברוך הוא ברא את העולם.
אנחנו עומדים מול אמת,
מול התורה הקדושה, מול דבר השם בעולם, מולו אנחנו עומדים.
ועכשיו יש את יובל, בקצה, עכשיו יובל צריך להיות עובד השם.
זה עובר דרך יובל.
יש מצווה, כולם מכירים אותה, מצוות עונג שבת, נכון? צריך לענג את השבת, אנחנו משרים בפיוט, ברבורים וסלב ודגים.
מה זה אומר?
זה אומר שיש מצוות עונג שבת, אבל זו שאלה.
כי יובל מענג אותו דברים מסוימים,
מאכלים מסוימים, ובן אדם אחר
מענג אותו דברים אחרים.
וזה צריך להיות דרכו, דרכו זה צריך להיות.
אם זה מה שמענג אותו, אז ככה הוא מקיים את המצווה.
מה זאת אומרת? יש המון המון מקום,
ואיפה אתה מונח?
עכשיו,
הרבה פעמים, שוב אני חוזר למה שפתחתי בהתחלה, הרבה פעמים קורה לנו, אנחנו מזהים את הפער, אז עזוב אותי אחי, עזוב אותי, בעיקרון אני בעניין.
בעניין להתחתן, בעניין להיות עובד השם, בעניין לקיים את המצוות, אני בעניין!
אבל כשאני מגיע ל...
איך אומרים? שרצים בשוחות?
כשהעסק מתחיל להיות כאילו ב...
נעלמנו.
אני רוצה היום, בעזרת השם, נתברך, לגעת בדבר הזה, בפער הזה, כי אם קודם כל מודעים אליו,
כבר זה נראה אחרת.
ובי"ת,
כשנראה מה העומק שלו ומה אנחנו עושים עם זה, זה פלא פלאים. זאת אומרת, אנחנו פתאום מתחילים להבין,
אני אגיד שנייה ברמה גבוהה,
אבל שעבודת השם שלך, זאת עבודת השם שלך.
זאת אומרת, אני בראש, אני...
אשמור על הלשון כבר, נכון? אני כאילו אגיע כבר שאני אשמור שבת כמו שצריך,
הכל יהיה מגורץ כמו שצריך,
אבל הדרך,
ובדרך הרבה פעמים, לא נכנסים אליה בכלל,
כי גדול עליי.
אנחנו באים ואומרים, אנחנו לא מורידים במילימטר את הקודש,
לא מורידים במילימטר את האמת.
זה ההלכה, זה דבר השם.
עכשיו, יובל צריך לעשות עבודה איך הוא עולה,
איך הוא עולה למקום הזה.
אנחנו צוחקים, אנחנו לא אומרים רמב״ם לעם, אנחנו אומרים העם לרמב״ם.
אנחנו צריכים כאילו להרים את המבט שלנו, באמת זה לא פשוט, זה לא כאילו...
עכשיו אנחנו נראה פסקה שעוד שנייה, שהרב אומר משהו שיכול להישמע,
בדיוק הפוך.
יכול להישמע, בואנה אחי, תלך עם הלב שלך,
תלך עם הטבעי שלך.
עכשיו אנחנו אומרים לגמרי,
תלך עם הלב שלך ותלך עם הטבעי שלך,
אבל אתה מכוון נכון.
אם אתה לא מכוון נכון, אני לא מביא למקומות טובים.
יש? אני רק סוגר שנייה שנחזיק את הראש. אני, אנחנו מדברים היום על הפער המטורף
שקורה לכל בן אדם בהרבה זירות בחיים. נתנו את הדוגמה של החתונה,
של זירה של זוגיות,
נותנים את הזירה של עבודת השם, שאדם בא, רוצה לשמור תורה ומצוות.
רוצה לשמור תורה ומצוות, פתאום, מה הקשר אליי?
מה הקשר אליי? איפה אני פוגש את הדבר הזה? זה ענק עליי, זה עשר מידות מעליי, זה אלף מידות מעליי, הכל נכון.
וזה נכון, באמת אלף מידות מעליי.
ומה קורה?
עכשיו, הרבה אנשים קוויט, כן?
משחררים גזרה.
עזוב אותי, אחי, לא בשבילי, גדול עליי.
אחד, זה הרבה אנשים, פשוט לא נכנסים לאירוע.
כניסה שנייה לאירוע שהיא באיזשהו מובן
יותר חמורה מאלה שלא נכנסו לאירוע,
אני נכנס לאירוע ואני אעשה מה שבא לי.
מה מתאים לי?
מה אני מתחבר אליו?
מה אני לא מתחבר אליו, אני לא עושה.
עכשיו, יש אפשרות שנייה כזאת.
אפשרות שלישית?
שהאדם עומד מול האמת,
מול הטוב,
מול הקודש, מול התורה,
והוא מתחיל לשאול את עצמו איך אני לאט-לאט
המהלך של חיים, זה לא היום ומחר,
מהלך של חיים,
אבל אני לשמה חותר.
הדבר הזה הוא מאוד מאוד משמעותי,
ואם אדם אין לו את זה, כמו שאמרתי, הוא מתבלבל בדרך,
או לא נכנס בכלל לדרך,
או נכנס לדרך ומתחיל לבלבל את המוח. סליחה שאני מדבר בסוף.
אבל כאילו הוא מתחיל להמציא לעצמו כל מיני המצאות,
כדי שיסתדר לו טוב, כדי שיישאר במקום שלו.
יש?
עכשיו אנחנו נראה פסקה של הרב, פסקה מאוד ידועה ומוכרת.
אני מאוד אוהב את הפסקה הזאת.
אני אראה כמה שאמרנו:
"האדם הישר צריך להאמין בחייו.
כלומר, שיאמין בחיי עצמו והרגשותיו ההולכות בדרך ישרה מיסוד נפשו,
שהם טובים וישרים,
ושהם מוליכים בדרך ישרה.
התורה צריכה שתהיה נר לרגליו,
שעל ידי יראה את המקום ששם הטעות עלולה.
שלפעמים תתה הנפש בתוהו לו דרך
אבל המעמד התמידי צריך להיות הביטחון הנפשי.
האיש הישראלי מחויב להאמין שנשמה אלוקית שרויה בקרבו
שעצמותו כולה היא אות אחת מן התורה
ואות מן התורה היא עולם עליה הולך ומתרבה לאין שיעור
כי אפילו להתפשטות הרוחנית של גרגר חול אחד גם כן אין מידה וקצבה
ולא יכילו שנות האדם לבער את כל המון החוקים
המיוסדים בחוכמה המשולבים בדעה ובגבורה הנוראה שבקרבו.
קד וחומר, העם צריך להאמין בכללו.
להאמין באמונה בהירה ונלהבת מאוד בחייו,
בנטיותיו, וללכת בהם בבטחה.
אז ידע איך משתמשים לאורה של תורת חיים.
פלא פלאים.
מה זאת אומרת פלא פלאים?
אומר הרב,
תסתכל על המקום הישר,
הרגשות שלך, על המקום שבו אתה נמצא.
תקשיב לזה בכלל.
תקשיב לזה, תבין שהיכולת שלך בחיים להתקדם
היא לא בדמיונות שבטח אני כבר שם, אתה לא שם
אתה לא שם ואל תדמיין שאתה שם
אל תדמיין שאתה שם
אבל מה כן ברור לך מה הדרך
או אתה מתברר במה הדרך
ולא quit ולא נעלם כי וואלה זה גדול עליי זה משנה לי את החיים בוא בוא זה משנה לך את החיים אבל זה משנה לך את החיים, תכף נראה את ה...
אומר הרב
המשפט זה בכוונה קופץ את הפסקה השנייה התורה צריכה
שתהיה נר לרגליו,
שעל ידי יראה את המקום ששם הטעות עלולה.
כן, זה כמו שבן אדם נכנס לשדה מוקשים.
להבדיל ככה העולם שלנו,
שדה מוקשים.
עכשיו אם אתה, יש לך את המפה,
אתה יודע איפה נמצאים המוקשים,
אז עכשיו העבודה שלך זה לנווט נכון, שלא יהיו תקלות, כן? אבל כאילו,
אתה, יש לך את המפה, יש לך את התמונה,
עכשיו, בוא, אחי, ברוך הבא, אתה עכשיו בשדה מוקשים.
עכשיו באיזשהו מובן, כמו שאמרתי, זה החיים שלנו.
מלא התמודדויות, מלא אתגרים.
עכשיו, השאלה אם אתה מחזיק את המפה
או עזוב אותי, אחי.
ואז, לא אולי 99% כשאתה עולה על המוקש.
עכשיו, למה הדבר הזה הוא פלא?
אני אומר הרב,
אתה חייב להקשיב ליושר שלך,
למקום הטבעי שלך, למקום האמיתי שלך, למקום שבו אתה נמצא.
התורה צריכה שתהיה נר לרגלו. זה לא,
אני הולך עם הטבע שלי, אחי, טבע שלי, אני...
בטבע שלך,
אחרי שהתורה היא נר לרגליך.
עכשיו, זה דרך
שיש צעד בחיים של מה שנקרא, בלשון המוסר, של כובש.
בן אדם היה משתולל בכל מיני מסיבות, בכל מיני מקומות, היה מסתובב.
עכשיו, מה תגיד לו, זה טבעי לך להיות בקבלת שבת קרליבך?
מה, נכון?
טבעי לך?
לא טבעי לו.
לא טבעי לו.
והוא צודק, זה לא טבעי לו באמת.
כרגע זה לא טבעי לו.
התורה,
וזה אפרופו הכנה למתן תורה שאנחנו נמצאים בו, כאילו,
התורה, מפה, אתה מחזיק את המפה, יש לך את המפה.
עכשיו להגיד לך שאתה נמצא כבר בנקודה, אני לא אומר לך וגם לדמיין שאתה נמצא בנקודה, אתה לא נמצא בנקודה.
אבל אתה מחזיק את המפה.
בעומק, נגיע לזה, בסוף, אין שמחה בחיים יותר גדולה מאשר שבן אדם חי בעולם עם מפה.
תקשיבו, כאילו,
יש לי שיעור פה בנחלאות, של רווקים ורווקות.
אז אחד החבר'ה פעם מלווה אותי לאוטו, אומר לי, שמע הרב, למה הקדוש ברוך הוא לא אומר לי,
את התאריך של החתונה, הכל טוב. אין לי בעיה, תגיד לי, עוד חמש שנים, הכל טוב.
למה כל הבלאגן הזה?
למה אני צריך לעבור את האיסורים האלה?
עכשיו, זה לא שאני יודע לענות את התשובה לשאלה הזאת,
אבל הקדוש ברוך הוא
לא נותן לנו את ה...
עכשיו, אדם
חי בעולם הזה.
אני אומר לכם, אנחנו כאילו, יש בתפילה, אנחנו אומרים, ברוך הוא אלינו שבראנו לכבודו,
והבדילנו מן הטועים.
נתנו תורת אמת, וכן עולם אתה בתוכנו.
מה זה טועים? טועים זה לא בט.
זה לא כאילו אנשים בעולם טועים, עושים טעויות.
לא, אנשים בעולם טועים, כמו שא תועם. חפש, חפשים, כולם חפשים, יש שיטות בעולם מדליקות.
אני מת על הדברים האלה, דברים מגניבים,
אבל אתה לא מחזיק מפה.
אל תדמיין שאתה מחזיק מפה.
רק כשאתה נפגש עם קודש,
רק כשאתה נפגש עם התורה, אמרנו שהיא נמצאת שמה.
היא לא,
היא לא,
היא לא בהתאמה, היא לא תוכנית להתאמתך.
דווקא כשאתה פוגש את הקודש הזה,
ותקשיבו טוב, ואתה לא נבהל מהפער.
לא נבהל מהפער.
אמרנו, בן אדם לפעמים נבהל מהפער, סלמת, הכולך,
תתקדם עליו בחיים. לא נבהל מהפער.
הוא מחזיק הכי קדוש, הכי גבוה, הכי עליון,
ומתמודד בחיים עם האתגרים שלו.
לפני הרבה שנים לימדתי קבוצה של סטודנטים,
וזכיתי להיות קשור מאוד לרב יהושע צוקרמן.
לפני כן שמעתם את השם,
תהיה לי ככה עצום ודימות מדהימה.
והחבורה של סטודנטים ממש, היה ממש טוב, ברוך השם, חסד השם.
אמרתי להם, תקשיב, אני רוצה יום בירושלים,
תעבורו איתי, אנחנו הולכים לראות תלמיד חכם ירושלמי בבית שלו,
יכול להיות שתשבו מולו ולא תבינו כלום.
תבינו שזה משהו אחר.
מה זאת אומרת זה משהו אחר?
להבדיל,
אני לא יודע אם להבדיל,
כי זה ברור מכל אותה נקודה, אבל כאילו האדם עומד מול תורה, מול קודש,
והוא לא מגמד את החיים שלו, כי הוא לא,
קשה לו.
הוא לא מגמד את התורה, חס ושלום, כי קשה לו.
לא, הוא יודע שקשה לו, זה בסדר, זה טבעי, זה הגיוני.
כשאני עומד מול גודל,
אני יודע שאני בפער.
אני לא מדמיין דמיונות.
תקשיבו טוב, הכאבים הרבה פעמים זה דמיונות, כי חשבתי שבגלל שאני עומד שמירת הלשון שבוע, אז זהו, אני כבר לא מדבר לשון הרע.
ואז אני מתרסק ואני מתפרק. עזבו, בואו ניקח את זה דוגמה פשוטה. בן אדם החליט על האוכל, לשמור על עצמו.
החליט, אין הוא שומר על עצמו, עושה כושר.
ווואלה, מתפספס, לא תמיד הוא עומד ביעדים שהוא הציב לעצמו.
מה קורה לו?
מה קורה לו?
אז או, קוויט, סלמטק המשיך, וואו, לא, אני,
הדיאטה שלי היא כזאת וכזאת. מה, אתה שומע אותו, אתה צוחק, מה אתה מבלבל את המוח?
זה הסיפור, זה הדיאטה, אתה רוצה? תגיד, אתה לא חלש.
כשאתה עושה עבודה, כשאתה מתקדם, מעולה.
אבל לבוא ולהקטין את הכול בגלל העולם שלי, מה פתאום?
וזה מה שאומר הרב, האדם הישר צריך להאמין בחייו,
כלומר שיאמין בחיי עצמו בהרגשתו והרגשותיו ההולכות בדרך ישרה מיסוד נפשו.
שהם טובים וישרים ושהם מוליכים בדרך ישרה, תדע לך,
בבסיס שלך, בבייס שלך, אתה טוב וישר.
אתה טוב וישר, זה באמת באמת מה שאתה רוצה.
אני אומר לך, איזה מה שאני רוצה.
איזה מה שאני רוצה. תגיד לי, אתה יודע מה אני רוצה?
אתה יודע איפה הראש שלי נמצא?
איזה מה שאני רוצה?
אני אומר לך, כן, זה מה שאתה.
עכשיו תקשיבו טוב, אחד הדברים הכי חזקים בעולם,
שמישהו שיודע מה הוא מדבר, אפרופו מפה,
אומר לך, תשמע, זה אתה, אתה טוב וישר.
על מה אתה מדבר? איזה טוב וישר?
בוא תראה אותי דקה, על מה אתה מדבר איתי טוב וישר?
זה מה שאתה.
עכשיו תקשיבו טוב,
אומר הרב, הוודאות הזאת של האדם
בתוספת של התורה שהיא נר לרגליו,
סליחה על הביטוי, פיל.
בן אדם פשוט עף.
כל הטוב שלו בא לעולם.
איפה הבלאגן מתחיל? כמו שאמרנו, שבן אדם רואה את הפער, שהפער מאוד מאוד גדול, ואומר בואנה, כזה פער, איפה אני נמצא בך?
התורה צריכה שתהיה נר לרגלו, שעל ידי יראה את המקום ששם הטעות עלולה,
שלפעמים תטע הנפש בתוהו לא דרך,
אבל המעמד התמיידי צריך להיות בביטחון הנפשי, במה אני בוטח?
הקדוש ברוך הוא, שהוא איתי,
שהקדוש ברוך הוא ברא אותי עם נפש טובה וישרה, זה המצפן שלי,
לשם אני רוצה להגיע.
אני בפער? נכון, אני בפער, וכל אחד בפער,
וכל אחד בווליום של הפער שלו, אבל כולם בפער.
האיש הישראלי, אומר הרב, מחויב להאמין שנשמה אלוקית שרויה בקרבו.
תקשיבו טוב, זה מטורף.
הרב צוקרמן היה אומר לנו,
לפני פטירתו זה היה ככה הדיבור שלו,
שאנחנו צריכים לגלות לעם ישראל שהוא קודש.
לגלות את הקודש שבטח, שעם ישראל הוא קדוש באמת.
עכשיו זה מאוד מתחבר לי עם זה,
הוא אומר, האיש הישראלי מחויב להאמין שנשמה אלוקית שרויה בקרבו.
תקשיב, אתה חייב.
אם אתה לא מאמין בזה, חבל על הזמן. אם אתה לא מאמין, שבבייס שלך אתה טוב וישר,
רואה בלב.
אתה תאבד את זה.
אתה לא כל הזמן להחזיק בנו את הוודאות הזאת בטוב וישר.
אנחנו אומרים הרבה פעמים,
אנחנו אומרים בתפילה,
שלא נבוש ולא ניקלם מעולם ועד.
הזכרנו את זה.
בושה זה כולם אומרים לי בואנה יובל מביישים אותי בפני כולם אומרים לי תשמע אתה ככה ואתה ככה בפני אנשים מאוד לא נעים מביישים אותנו אבל כלימה
זה לא שמישהו חושב שאני לא שווה זה דרך אגב התמודדות שכולם מתמודדים איתה היום זה לא מישהו מבחוץ אמר לי בואנה אתה אפס שקרן גנב לא משנה מה בפני כולם כלימה זה שאני חושב שאני כלום לא אומרים לי שאני כאילו
ואומר הרב
האיש הישראלי מחויב להאמין שנשמה אלוקית שרויה בקרבו,
שעצמותו כולה היא אות אחת מן התורה.
אתה שייך לזה,
למרות הפער שאתה אומר בואנה זה פער שלא יכול להיות,
כי לא יכול להיות שאני שייך לדבר הגדול הזה איפה שאני נמצא, זה לא יכול להיות.
אומר לך הרב האיש הישראלי מחויב להאמין
שנשמה אלוקית שרויה בקרבו,
שעצמותו כולה היא אות אחת מן התורה.
תקשיב טוב, נשמה, אתה שייך לזה.
אתה שייך לזה, אבל אתה חייב להאמין בזה, כי אם אתה לא תאמין בזה...
אבל על הזמן.
תבינו,
אתה לא חייב להאמין שאתה שם. לא, לא. אבל אתה שייך לשם.
אנחנו שייכים לאין סוף.
אנחנו, אומר הרב, נשמה אלוקית שהוא היה בקרבנו,
בקרבו שעצמותו כולה היא אות אחת מן התורה.
תקשיבו טוב, זה כאילו, זה קל לדבר על זה, מאוד קשה בחוויה, כי כשאדם נופל בחטא,
האדם לא מצליח, עזבו חטא אפילו, חמור, אדם כאילו לא מצליח.
האירוע זה לא זה שהוא לא הצליח,
האירוע זה לא החטא שלו בכלל, האירוע זה התפיסה שלו את עצמו בעקבות החטאים שלו.
הוא אומר, אני לא, אני לא שייך לזה, אחי, אם הייתי שייך לזה, זה היה עובד לי בקלות,
לא עובד לי בקלות, תראה כמה אני מנסה, כמה אני זה.
ואז מה אתה אומר לו?
האיש הישראלי מחויב להאמין
שנשמה האלוקית שרויה בקרבו,
שעצמותו, כל העצמות כולה היא עוד אחת מן התורה, זה האירוע שלך.
אם אתה מספר לעצמך אחרת אתה לא בכדור בכלל, אתה לא מבין את האירוע.
האירוע שאתה כולך קודש.
אה, עכשיו בן אדם בא, אומר, כאלה חטאים.
אז אני לא שייך לזה.
הם שייכים, ההוא שייך, אבל אני לא שייך לזה.
מחויב להאמין שנשמה האלוקית שרויה בקרבו. זה האירוע שלך,
שהקדוש ברוך הוא מתגלה דרכך.
אני אגיד לכם, סוד שההתגלות דרכי זה אומר שהקדוש ברוך הוא בחר שאת התורה העליונה והאלוקית שלו,
אני מחויב בה, נכון?
יהודים מחויבים בה.
חייבים לשמור על ההלכה.
התורה האלוקית הזאתי,
האינסופית הזאתי, הקדוש ברוך הוא נתן אותה,
בקצה גם ליובל.
אני עם ההתמודדויות שלי
ועם האתגרים שלי,
ועם הנפילות שלי, ועם כל הדברים שהבן אדם מתמודד בחיים שלו.
אבל למה זה פלא? כי אם אני לא חושב ככה, והרבה פעמים בגלל החטא, בגלל הנפילה,
אני חושב שזה גדול עליי, זה לא בשבילי.
אני לוקח את זה שוב שנייה להקשר זוגי.
לפעמים בן אדם היה בקשר, ניסה, באמת, היה עם כל הלב, הכל זה,
פרק לו, לא עבד לו. עכשיו תקשיבו טוב, יותר חמור ממה שקרה לו,
זה מה יקרה לו.
וזה חונה אצלו.
שוב,
מה קרה? צריך לתחקר את האירוע, ללמוד מה עשיתי, מה הייתה טעות, מה לא תקין.
בטח צריך לתחקר, ללמוד מה שהיה.
אבל איפה האירוע?
מה יקרה מעכשיו?
האם אני מאמין שאני יכול?
האם אני מאמין שאני יכול?
או אני לא מאמין שאני יכול?
עכשיו תקשיבו, זו שאלה כאילו פשוטה.
כל השבילים לאור,
כל הדרך היא אחרת לגמרי עם אדם מאמין שנשמה אלוקית שהוא
היה בקרבו והוא יופיע את הנשמה הזאת בחיים שלו או הוא לא מאמין בזה
ולא משנה כרגע למה הוא לא מאמין בזה זה פחות מעניין אותי מעניין אותי מה קרה לי מה יקרה לי לאן זה לוקח אותי
עכשיו בן אדם הרבה פעמים סליחה שאני מדבר בשפה קצת זה אבל
בן אדם עובר הרבה פיצוצים בחיים שלו והוא עושה הרבה טעויות בחיים שלו ואדם אומר זהו אז זה לא אני
אומר לך האיש הישראלי שוב אני קורא את זה פעם עשירית
מחויב להאמין שנשמה אלוקית שהוא היה בקרבו
שעצמותו כולה היות אחת מן התורה. עכשיו תדבר איתי.
אחרי שאתה מאמין בזה, בוא נדבר.
אחרי שאתה באמת חי בחיים שלך,
שהפער הזה הוא לא תקלה בכלל, זה החיים שלנו הפער הזה.
אבל איפה האירוע? לא בפער.
תקשיבו טוב, האירוע הוא לא בפער,
האירוע הוא בתפיסה שלי את עצמי, האם אני שייך לזה?
האם התורה האלוקית,
האינסופית, שניתנה למשה בסיני,
שייכת ועוברת דרך יובל?
או שבגלל, לא משנה למה,
הגעתי למסקנה שזה גדול עליי.
זה האירוע.
כשאנחנו,
זה מדהים, אנחנו לקראת חג השבועות, חג השבועות, חג מתן תורה.
כשאנחנו מדברים על מתן תורה,
אז אנחנו יודעים, עם ישראל קיבל תורה, נכון? כאילו,
גם לא לגמרי מדויק, אבל באופן עקרוני עם ישראל קיבל תורה, זה מה שמציינים בחג השבועות. אבל אני אומר, צריך לשאול את עצמי,
בחג השבועות, או לקראת חג השבועות, יש ממש ימי הכנה, אנחנו אומרים עכשיו נכנסים, ראש חודש נכנסים ככה לימי הכנה,
אני שואל את עצמי,
איפה יובל בוודאות שהתורה האלוקית?
איפה יובל בוודאות שאני רוצה את זה?
אני רוצה את זה.
גדול עליי, קשה, הכל נכון. גם בן אדם רוצה, לא יודע, לעשות, להוריד, להבדיל, אלף אלפיים דולות, אבל רוצה להוריד במשקל, רוצה לעשות כל מיני חשבונות.
זה לא קל.
לא קל.
פה אומר לך הרב, תבין את האירוע. אתה מחויב להאמין שזה שייך אליך.
אולי אפשר לומר, זה, תכף נגיע,
זו השמחה הכי גדולה שיהודי יכול להגיע אליה בחיים,
כי הוא שייך לזה.
כשהקדוש ברוך הוא מלוא כל הארץ כבודו,
מעניין אותו מה התורה של יובל, מה התפילה של יובל, איפה יובל מקיים את המצוות, זה הרי פלא עצום,
כביכול.
זה דבר אדיר שהדבר האינסופי הזה עובר דרכי.
אני, הקדוש ברוך הוא, יש לי הלכה, זה עליי מצווה, ואני צריך להתפעל שלוש תפילות ביום.
ואני צריך להגיד, קורא קריאת שמע, ואני צריך לכוון בברכה ראשונה שזה מטורף שזה עובר דרכי.
זה לא אמירה כוללת וגדולה ועליונה של מה הקשר אליי, עוברת דרכך,
זה חייב לעבור דרכך.
עכשיו, בן אדם לא יכול להחזיק את זה אם הוא יתייאש,
אם הוא לא מאמין שבאמת משהו גדול עובר דרכי כאילו.
ודרך אגב,
אני רוצה להתקדם קצת.
קל וחומר, אומר הרב,
העם צריך בכללו להאמין באמונה בהירה ונלהבת מאוד בחייו,
בנטיותיו וללכת בהם בבטחה אז ידע איך להשתמש לאורה של תורת חיים גם העם גם העם אסור להתייאש מעם ישראל בחיים בחיים אין דבר כזה ישראל עם השם
בורא עולם בחר להופיע בעולם דרך האומה הישראלית זה בחירה שלו העם זה יצרתי לי תהילתי ספרו זה עובר דרכנו
הוא לא טעה
לא טעה.
וברגע שאנחנו באמונה בהירה בעם הזה,
ונלהבת מאוד בחייו, אנחנו מכמינים בעם הזה בוודאות גמורה,
אנחנו יכולים להתמודד עם האתגרים.
עכשיו תקשיבו טוב, על פניו, מה ציירנו?
ציירנו שבעצם יש את האמת,
יש את יובל,
צריך להיות כנה עם עצמי, לדעת איפה אני מונח ולאן אני הולך ולאן אני צועד.
ולא לוותר בחיים בגלל הפער, לדעת שככה זה החיים, יש פער.
אז יש כאלה שיש להם פער מאוד מאוד גדול בכעס,
הם תוך שנייה משתוללים,
ויש כאלה שבכלל כעס זה בכלל לא ההתמודדות שלהם, ויש כאלה בזה, כל אחד, הקדוש ברוך הוא, איך אומרים, נתן לך את ההתמודדויות שלך.
ויש את האמת.
ועכשיו הסיפור של החיים שלנו, וזה לא תקלה,
זה הסיפור של החיים שלנו,
ואיך אני מזהה שבדרך זה עבודת השם שלי.
בדיוק, בדיוק, בדיוק הפער הזה,
בדיוק זה שקשה לך ממש עם שמירת הלשון,
יש לך משהו שמירת שבת שיוצאת מאוחר ולא יודע מה,
ושמירת העיניים וכל ההתמודדויות שיש לנו?
זה לא תקלה שיש לך את ההתמודדות הזאת.
הקדוש ברוך הוא,
בורא עולם,
בא ואמר, אתה,
יש לך את ההתמודדות הזאת.
וזה עבודת השם שלך, בדרך שלך לאמת,
למוחלט, לאלוקי, זה עובר?
דרך האתגרים של האישיות שלך,
דרך זה זה עובר.
אין לך מה לברוח מזה, ואל תדע מה לדלג על זה. זה אין לך מה לדלג, זה החיים שלך.
עכשיו, הכוונה הבאתי עכשיו את הפסוק הזה, לא יודע כמה נספיק קודם.
פיקודי השם ישרים
משמחי לב.
מצוות השם ברא מאירת עיניים. פסוק, תהילים, כולנו מכירים.
פיקודי השם ישרים משמחי לב.
מה זה פיקודי השם?
מה זה ישרים?
יש פיקודי השם?
משמחי לב.
מה זה ישרים?
אדם מאושר, כן, זה ישר, זה אדם שמה שאני מאמין בו, המוחלט הזה, הטוב הזה,
הוא בקו ישר לחיים שלי.
לא שאין פער, לא, לא שאין פער, פער זה מובנה שיש,
אבל אני לאט לאט
כל הזמן עומד מול הקו הזה. פיקודי השם ישרים,
הם משמחים את הלב.
שמחה, נדבר על שמחה גם בהמשך,
שמחה יושבת על משמעות, על ערך.
ככל שאני מבין מה המשמעות, הזכרנו את זה כבר, ככל שאני מבין מה המשמעות,
מה הערך של העבודה שלי,
אני עף על העבודה שלי, מה לשמחה לבוא.
ככל שאני מבין מה המשמעות של המשפחה שלי, עף על זה. ככל שאדם מבין מה המשמעות של החיים שלו, של החיים שלו,
שמח בחיים שלי.
פיקודי השם ישרים את סמכי לב, זה הכי משמח, זה הבן אדם אומר בואנה יש לי הכי, אני חי,
מחובר למשמעות הכי גדולה שיכולה להיות לאדם בעולם.
המשמעות הכי גדולה שיכולה להיות ליהודי בעולם, זה שהוא שייך לקדוש ברוך הוא. אין דבר יותר משמח בעולם.
יש תורה של רבי נחמן שהוא מדבר,
אנחנו על הרב קוק, אבל מילה, רבי נחמן אומר שיש תורה מאוד מפורסמת, יש פ"ב, שהוא מדבר על לראות את האדם בטוב.
יש מקום שהוא אומר, אם אדם מחפש בעצמו טוב, מחפש טוב, לא מוצא, לא מוצא, לא מוצא טוב.
הוא אומר, יש נקודה, תיזכר בה,
אתה מתמלא בשמחה.
במה?
אתה יודע שאתה יהודי.
כשהקדוש ברוך הוא, מלוך כל הארץ כבודו, יכל לברור אותך מיליון אפשרויות או מיליארדים של אפשרויות, בחר אותך יהודי.
זאת אומרת,
אתה שייך בקו ישר
אל הנצח,
אל האמת.
פיקודי השם ישרים משמחי לב. זה הכי משמח, זה משמח את הלב.
למה? כי אני חי חיים,
כל דבר יש לו משמעות.
לא שאני אגיע ואני אשמור את השבת בצורה מושלמת, ושאני, הכל מושלמת, לא, לא,
פיקודי השם ישרים וסמכי לב, עכשיו הם מסמכים את הלב שלך.
אתה אומר, בוא'נה, אני שייך,
והחיים שלי שייכים,
הוא הכי גדול בעולם.
עכשיו, דרך אגב, זה מלמעלה למטה ומלמטה למעלה. כלומר, זה הקדוש ברוך הוא בחר שאני אוולד יהודי.
אפשר לבחור בי שאני אוולד, לא יודע, אנשים נולדו בעולם כל מיני.
הקדוש ברוך הוא בחר בי.
עכשיו, השאלה,
כמו שאמרנו קודם, אם אני מאמין בזה,
להאמין במשהו זה לחיות אותו,
מי זוכה לקיים אותם.
פקודי השם ישרים וסמכי לב, מצוות השם ברא מאירת עיניים. היא מאירה לאדם את העיניים.
בעברית שלנו, סליחה על הביטויים הנמוכים, מעיפה לו את החיים.
כשאדם שייך למצוות, הוא אומר, מה זה מצוות?
מלשון זה מלשון צוותא, מלשון כאילו...
הדרך שלי להתחבר לריבונו של עולם, דרך התורה, דרך המצוות.
אין דרך אחרת.
ואני אומר לכם, אני שנים בזירות, יש מלא סדנאות,
ואנשים רוחניים ופנימיים ומגניבים, באמת דברים מדהימים.
יש דברים מטריפים בעולם, באמת יפים.
מצוות השם ברא מאירת עיניים.
פיקודי השם ישרים וסמכי לב. אין שמחה חוץ מפיקודי השם. אין.
תבחנו, תבדקו בעולם, הם העולם שמח.
הם העולם שמח.
תורה זה דבר שלוקח את החיים של האדם למקום אחר לגמרי.
ואנחנו כל כך שמחים שאנחנו שייכים לזה, ושאנחנו לומדים עכשיו ערב מתן תורה, אנחנו שואלים את עצמנו,
יש עניין גדול, שוב, זה גם עניין של חסידות וזה,
אבל לטבול, אנחנו יודעים, הרי זה הלכה, דרך אגב, לטבול לפני יום טוב, יופיע.
ואני אומר, כאילו, יש בזה, ממש לפני,
בעלות השחר,
ועניינים של הטבילה, כאילו, של
לפני מתן תורה, אבל באמת, אני מרגיש שכאילו, החוויה שהאדם צריך ללכת איתה
זה אני שייך לדבר הכי מטורף בעולם,
ולדבר הכי משמח בעולם.
וזה לא מטאטא במילימטר,
את איפה שאני נמצא,
את הפער שיש לי כדי להגיע, לחיות,
את פיקודי השמש, שרים וסמכי לב.
לא מטאטא את זה, ולא מקטין את זה, ולא אומר, הכל טוב, אין בעיה. לא, יש לי בעיות, ויש לי אתגרים, ויש לי התמודדויות,
ודרכם הקדוש ברוך הוא בחר,
שאני אמליך אותו, דרכם הקדוש ברוך הוא בחר, שאני
אופיע את החיים שלי.
וזה לא תקלה במערכת.
ככה הקדוש ברוך הוא ברט העולם.
וככה הקדוש ברוך הוא רוצה מאיתנו, כל אחד איפה שהוא נמצא,
לשאול את עצמו,
אפרופו השם של הסדרה, גדלים מהחיים,
איך אני גדל מהחיים שהקדוש ברוך הוא נתן לי.
לאור המפה שאני הולך איתה. לאור המפה שקיבלנו בעוד שבוע.
לאור המפה הזאת אני הולך בעולם.
אני הולך בעולם. יהודי הולך בעולם, הוא לא טועה, הוא לא מחפש, הוא מצא, הוא שייך לזה.
ואני מסיים בשוב מה שאמרתי אלף פעמים. האיש הישראלי מחויב להאמין
שנשמה האלוקית שרויה בקרבו, שעצמותו כולה היא עוד אחת מן התורה.
אתה לא מאמין בזה, אתה פוגע, אתה פוגע, אתה לא תוכל להגיע.
אם אתה לא מאמין, להבדיל,
שאתה יכול באמת להיות בן אדם יותר בכושר ויותר רזה, להבדיל, אתה לא, עזוב, אתה חבל על הזמן, אתה לא באירוע.
אנחנו אומרים, אני מאמין בזה, אני שייך לזה, ואני מודה לקדוש ברוך הוא שאני שייך לזה, ואני שמח,
מלא משמעות, איזה משמעות מטורפת זה נותן לי לחיים, שאני שייך לזה.
וכשאנחנו עומדים במתן תורה,
אנחנו שואלים את עצמנו איך אנחנו חיים את זה, יותר.
איך אנחנו יודעים שיש פער, אבל לאט-לאט תוצאים את הפער, לאט-לאט גדלים, לאט-לאט מבינים שאנחנו שייכים לדבר הכי גדול בעולם
שמופיעים אותו בחיים שלנו.
אני קורא למטה את הפסקה האחרונה ואני...
התורה מזככת את המידות ואת כל התכונות הגופניות והנפשיות.
מפני שעל ידי עסק התורה מתקפלת כל הנפשיות כולה
לאוצר החיים של מקור היושר החי האלוקי,
שהוא שורש התורה.
ועל ידי שהייתם של הענפים במקורם העליון,
קונים הם שם את הטבע העליון והקדוש של עצמיותם על פי יסוד מקורם האלוקי.
ואחר כך,
בשובם להתפשט בגוף ולפעול את פעולת החיים,
הרי הם שווים בשפע רב של אצילות ועדינות עליונה,
והתוצאות המעשיות והמהותיות שלהן מתברכות ומתאדנות.
הלוקו דברי כיש נאום השם". אני אגיד את זה שני ארבע מילים של מי?
מפגש של אדם עם התורה, של יהודי עם התורה,
זה מפגש כזה
שאין מצב בחיים שהחיים שלך לא מתאדנים יותר.
שהחיים שלך, איך הוא אומר פה?
החיים שלך לא מבורכים יותר.
לא יכול להיות שמפגש של יהודי עם האינסוף,
עם התורה הקדושה, עם האלוקי,
אין מצב בחיים שזה לא משפיע על החיים שלך.
שזה לא משנה לך בחיים.
עכשיו, למה אני מסיים עם הדבר הזה?
כי כמו שפתחתי בהתחלה, הרבה פעמים אתה מיואש, אתה אומר, בואנה, גדול עליי, אחי, זה לא שייך אליי, זה הרבה צעדים. לא, לא, לא, לא, נשמה.
תדע לך, תדע לך, אתה לאט-לאט, לאט-לאט, אתה חותר,
אבל אין סוף.
לא שם לך כל מיני פסלים באמצע, לא?
אבל אני יודע שבכל שלב שמפגש לי עם התורה אני מתעדן יותר, אני נהיה רגיש יותר. הרבה פעמים אני אומר לאנשים שמתחזקים, אני אומר להם, תקשיב טוב, אין מצב, אין מצב. אתה מתחזק בתורה, ואתה לא יותר רגיש לאשתך.
לא יכול להיות.
לא יכול להיות, זה כאילו אתה יותר עדין עם הילדים שלך. לא יכול להיות, זה לא...
נתפס, וזה מה שאומר הרב פה. הוא אומר, מפגש עם התורה מזכה לך את המידות, הוא משנה אותך.
הוא משנה אותך, הוא גורם לך, הוא נקרא לזה, הוא אמור לגרום לך לשינוי.
זה מה שאמור לקרות.
אם לא קורה, וואי, צריך לשאול שאלה, למה זה לא קורה?
אבל ה-default, הבריות מחדל,
מפגש של יהודי עם התורה,
הוא משנה אותו.
ודרך אגב, כולכם,
נראה לי אתם גם בחיים שלכם,
אבל כולכם מכירים אנשים
שפתאום נפגשו עם התורה.
והפתאום הזה עבר תקופה, ואתה רואה בן אדם,
אלה פלאים,
פתאום הפנים שלו מהירות,
פתאום הוא יותר עדין.
הוא לא למד, מה קרה? הוא הולך לשיעורי תורה, מה קרה? וזה, לא,
זה פורה.
למה זה פועל?
כי אני שייך לשם.
כי האיש הישראלי מחויב להאמין שנשמה האלוקית שויה בקרבו,
שעצמותו כולה היות אחת מן התורה, וגם אם אני לא לגמרי נמצא שם,
בפועל אני לא מצליח להגיע לשם, אבל כל החתירה הזאת,
כל הבקשה הזאת,
כל היכולת שלי בחיים
לנהל את החיים שלי לאור הדבר הזה, משנה לי את החיים.
משנה לי את החיים.
ושאנחנו שמחים, אנחנו נשאיר פיקודי השם ישרים,
משמחי לב, מצוות השם ברא מאירת עיניים, אנחנו בהודעה מטורפת להשם יתברך, איזה חסדים, איך זכינו להיות חלק מהעם הזה?
איך זכינו לקבל את הדבר הזה שלוקח את החיים והופך אותם?
הופך אותם.
שנזכה בעזרת השם לקבל את התורה,
כל אחד ברמה שלו, כל אחד במקום שלו, איפה שהוא נמצא,
ולהגיד, אני שייך לתורה שהיא אלוקית,
היא האמת, היא נצחית, היא כאילו הכי גבוהה שיש,
ואני במסע החיים שלי.
במסע החיים שלי להגיע בעזרת השם כמה שיותר
לדבק בקדוש ברוך הוא.
ואתם הדבקים בהשם אלוקיכם,
חיים כולכם היום, זה חיים.
תורת חיים, זה החיים.
שנזכה אשריכם לגמרי, שיהיה חג שמח,
מלא מלא בתור ומלא בתורה, מלא בגירת שמיים, שכם.
...............
