שלום וברכה.
היום אנחנו נדבר על מחלוקות
לשם שמיים,
שהן הכנה שלנו לחג השבועות.
כידוע, בתורה יש הרבה מחלוקות,
ואנחנו צריכים לנסות להבין למה.
למה יש כל כך הרבה מחלוקות בין תלמידי חכמים?
במיוחד שנאמר עליהם שהם מרבים שלום בעולם.
איזה מין שלום זה, שהם כל הזמן יש ויכוחים,
וכמו שיש הרבה אנשים אומרים, מה, הם לא יכולים לשבת ביחד,
להקליט, להגיע למסקנה משותפת ולפעול לפי זה.
למה יש כל כך הרבה מחלוקות?
ויותר מזה,
אין בכל התרבות האנושית שום מערכת דתית או לא דתית, פילוסופית,
שיש לה כל כך הרבה מחלוקות כמו שיש בעם ישראל.
כל ש"ס וכל אחר כך, כל הספרות, הכל זה בעצם מחלוקות.
למה?
אפילו בין תורה שבכתב ותורה שבעל פה יש מחלוקת.
בתורה שבכתב כתוב דבר אחד,
תורה שבעל פה אומרת בדיוק הפוך,
וחולקים,
כמו למשל, עין תחת עין, בתורה שבכתב אומרים,
בפטירה שבעל פה, אומרים, כסף תחת עין, לא עין תחת עין.
אז למה זה ככה?
אז אנחנו נתחיל להבין את זה מכך שעצם בריאת העולם היא הייתה על ידי פיצוי.
זאת אומרת, הפרדה.
אנחנו רגילים שאור הופיע יש מעין, אבל חז"ל אומרים, לא.
אור התחלק מהחושך.
אור היה חלק בלתי נפרד מהחושך.
ורואים את זה בפסוק מפורש,
ויבדל השם בין האור ובין החושך.
אם ההבדיל, סימן שהם היו מחוברים,
כי אי אפשר להבדיל בין שעון לנעליים,
אבל בין זה וזה, כן, אור וחושך.
השם מבדיל.
זאת אומרת, כל מה שקורה בעולם שלנו,
הכל הופיע כחלק של משהו אחר.
כמו שאומר הרב קוק, אצלכם המקור מספר אחת,
כל המתעורר בעולם מדור דורים עד אחרית,
הכל הוא חלקי שאיפות וחלקי עקרות
שהולכות ומצטרפות ליצירה שלמה.
עד שלא באה הצורה השלמה,
המכניסת את הכל תחת שלמותה.
יש בהם טוב ורע, עמת ושקר,
טוב וטהר, טומאה וטהרה, קודש וחול וכו', כן?
זאת אומרת,
כל מה שיש בעולם הוא פיצולים,
ביטויים שונים,
וגם אין לנו בעולם דבר אחד שאתה יכול לראות אותו במלואו.
כלומר,
כל מה שאתה קולט בעולם הוא בנוי מ... הוא תלת-מימדי, ואם הוא תלת-מימד,
סימן שיש תמיד, בכל תלת מימד, יש חלק שאתה לא יכול לראות אותו.
אתה רואה את העט מכל הצדדים,
אבל הנה, את הצד הזה לא ראית.
אי אפשר לראות
שום אובייקט בכל הכיוונים.
וזה לא במקרה,
זה ככה הקדוש ברוך הוא ברא את העולם, העולם הפיזיקלי וגם העולם הרוחני,
או מושגי, בנוי ככה,
שאתה יכול לקלוט אותו רק מכמה זוויות,
או לפחות שתיים.
ולכן אנחנו לומדים תורה בחברותא.
חברותא זה אומר שמישהו יושב מולך ורואה משהו שאתה לא.
כמו שאתם עכשיו רואים את הספרים מאחוריי,
ואתם לא רואים את השעון שאני רואה אותו.
אז זאת המציאות.
מזה אנחנו מבינים
שהמחלוקות שיש בתורה,
ובין התלמידי התמים, כן,
כל המחלוקות שיש הן לא משהו שבדיעבד,
אלא זה לכתחילה.
זאת אומרת, תמיד בכל מציאות אתה רואה
יש צד כזה ויש צד כזה,
עד כדי כך
שחז"ל אומרים שאפילו בשמיים יש מחלוקת בין מלאכי השרת והקדוש ברוך הוא.
תסתכלו אצלכם, זה מקור שלוש.
כאן מפליגי במטיפתא דרקיה,
אם בהרת קודמת לשיער לבן חמה,
ואם שיער לבן קודם לבהרת טהור,
טהור ספק,
הקדוש ברוך הוא אומר טהור וכולי מטיף תא דרכי ימרי טמא.
זאת אומרת, מלאכי השרת
חולקים על קדוש ברוך הוא.
איך יכול להיות? הרי הוא זה שקובע כל החוקים.
הוא מחליט אם זה טהור או טמא.
הוא יודע,
אז איך יכול להיות שהם חולקים?
אלא, מזה אנחנו מבינים
שהאמת,
מושג אמת,
הוא מושג אינטראקטיבי.
זאת אומרת, זה לא משהו שאתה עכשיו יכול לבוא ולקבוע, הנה, זאת אמת.
ומי קובע שם מי צדק?
הקדוש ברוך הוא מלאכי השרת,
אז אולי זה המזגן עומד על חום,
יכול להיות.
מה נראה?
מה?
טוב, נקווה.
טוב,
כן?
אז מי יקבע פה במחלוקת הזאת?
אמרי.
מה? נוכח.
אז מי יקבע?
אז התשובה,
נוכח רבב בר נחמאני,
בן אדם.
איך
האור ה' צריך להתגלות להופיע בעולם שלנו?
זה יקבע
אדם.
זאת אומרת, יש כאן גישה שהיא גישה עקרונית,
שהאמת זה דבר אינטראקטיבי,
שזה בנוי משני מרכיבים.
יש ביניהם אינטראקציה, ואינטראקציה קובעת את האמת.
לא דעה זאת או דעה זאת.
זה כמו שהראייה שלנו.
אנחנו מסתכלים, אם תשימו אצבע מול עיניים,
אז תסתכלו בעין אחת, זה יקופץ לפה, עין אחת יקופץ לפה.
אז
איפה העין באמת נמצאת?
מה?
באמצע, נכון?
ובאמצע לא ראה, לא העין הזאת ולא העין הזאת.
זאת אומרת,
בדיעה אחת היא לא רואה את האמת.
זה תמיד שילוב של כמה זוויות ראייה.
לכן אנחנו יכולים לראות פה תלת מימד,
ראיה סטריאוסקופית,
כי היא רואה מכמה כיוונים, אז אתה יכול לדעת,
אבל ברגע שאתה רואה בצד אחד,
תמיד זה לא נכון,
תמיד, אוטומטית.
או, או, או, בדיוק נכון.
אז איך זה מסתדר עם הקדוש ברוך הוא? הרי הוא יודע את האמת,
אלא הקדוש ברוך הוא רוצה ללמד אותנו את העיקרון הזה,
ולכן
הוא לא כופה את הדעה שלו.
יותר מזה,
אם כולם חושבים אותה דעה, כולם מסכימים, כולם קולטים באותה דעה,
אז יש, נגיד, ניקח את הדוגמה ששם, אין ספיקות,
מציאות ברורה, חד משמעית.
נגיד,
יושבים על הספסל 25 חברי סנדרין הקטנה.
יש סנדרין 23 אנשים שהם יכולים לפסוק דיני נפשות,
כן? 23. אבל יושבים 25. פתאום רואים שמישהו רץ ואומר, או, הוא רוצה להרוג אותי, הוא רוצה להרוג אותי, ואחריו מישהו רץ ואומר, אני ארוג אותך, אני ארוג אותך, השיג אותו בום בום בום והרג אותו.
מביאים אותו אחר כך לאלו חברי סנדלין שישבו שם, השתזפו בשמש וצריכים עדים.
אז שתיים מהם נהיו עדים.
ב-23 שומעים עדות.
הם אומרים, כן, הוא רץ, הוא רצה,
ואתה מודה בזה? כן, ואם הוא עכשיו יקום לתחייה, אני עוד פעם יהרוג אותו, ואני אשלם עם עצמי. אבל מגיע לך עונש מוות, לא משנה, אני מוכן,
היה מגיע לו.
טוב,
ואז הם עושים הצבעה, מי אשם מי לא, וכולם כמובן אומרים שהוא אשם.
ברגע הזה, לפי ההלכה,
הוא פטור, הוא קם והולך הביתה.
למה? כי כולם היו בדיעה אחת.
זה נמצא אצלכם במקור חמש.
אמר רב כהנא, סנדרין שראו כולן לחובה,
פוטרים אותו.
כולם מצביעים פה אחד,
האדם הזה פטור.
אבל למה? הם בעצמם ראו, לא.
לא יכול להיות שאנחנו רואים איזושהי תמונה
משני צדדים.
לא יכול להיות דבר כזה.
אם יש משהו, אתה מסתכל עכשיו ואומר, אוקיי, בסדר.
אז כולם רואים את זה ככה, גם אני? כן, סימן שאני טועה.
בטוח 100% במה שאמרת?
סימן שאתה טועה.
כי תמיד יש צעד אחר שאתה לא רואה אותו,
אבל אם אתה מתאר את המציאות רק מצד אחד,
אז אתה לא רואה טוב.
אז פה קרה משהו לסנטרין הזאת,
אני לא יודע מה, אולי יפניתו אותם, אולי יעשו להם כישוף, אולי מישהו שם קנו אותו, לא יודע, לא יודע איך אפשר להסביר שכולם בדעה אחת.
כולם בדעה אחת,
סימן שהם לא ראו מציאות נכון.
באמת היא שככה זה גם במדע.
גם מדע אומר אותו עיקרון.
יש ב...
נגיד בפיזיקה קוונטית,
יש כזה דבר שהחלקיק
הוא אי אפשר לדעת את המהירות ואת המיקום של חלקיק. יש כזה,
אחד מהעקרונות של פיזיקה קוונטית זה נקרא
עקרון האי-ודאות
שהמציאו אותו, נגיד, ורנר אייזנברג.
אי-ודאות, אתה לא יכול לדעת,
או חומר הוא חלקיק או שזה גל?
אלקטרון, זה גל או חלקיק?
מדע אומר,
גם וגם, אבל לא יכול להיות, זה סותר, תכונות סותרות.
הוא אומר, נכון,
זה אמת,
היא כוללת בתוכה את היפוכה.
תסתכלו, אצלכם זה מקור 6. נילס בור הוא חתן פרס נובל לפיזיקה,
אבי אבות של תורת הקוונטים,
נקרא אינטרפרטציה הקופנהגנית של מכניקה קוונטית,
הוא אחד,
כאילו היה בעל פלוגתא של איינשטיין.
תרם לתורת הקוונטים את מושג הקומפלימנטריות,
וזה מה שאמרתי קודם, אינטראקטיבי, כן?
קומפלימנטריות, שלפיו תכונות
של עצם קוונטי איננו ניתן לקבוע במדויק,
כמו מהירות ומיקום של אלקטרון, או האם פוטון הוא גל או חלקיק?
מה מה?
פלוטון זה חלקי, זה כמו אטום של אור.
אור בנוי מפלוטונים, כן? זאת אומרת, זה,
מה האמת?
ואם כל אמת היא לא ניתנת להגדרה.
אז מה שאני מראה לכם פה,
מה אני מראה לכם פה?
זו תמונה שצייר נכד שלי,
או פיקאסו,
או יש כאן טביעת אצבע,
של רוצח שככה אני יכול לגלות מי הוא הרוצח הסדרתי.
אם זה טביעת אצבע,
אז מה אכפת לי
שמשהו פה מצויר?
מה זה משנה? אני יכול פה להציל חיים של אנשים.
ואם זה תמונה של פיקאסו,
אז
התמונה הזאת עולה מיליון דולר בערך.
באמת, באמת.
ואם זה, ואם אני נמצא עכשיו ב...
אני כופה מקור ואני יכול למות מקור,
אז אני יכול להדליק את זה, וככה אני אדליק את המדורה,
ועם כפרור אחד הוא יישאר בחיים,
אז זה חיים שלי.
מה זה?
מה אני מחזיק ביד?
אתם מבינים שאין תשובה לשאלה הזאת?
זה תלוי איך אתה קולט.
מציאות עצמה היא על קליטה.
מהי אמת?
אין פה אמת.
זאת אומרת, יש אמת, אבל
אף מהדעות
היא לא אמת, כי זה תלוי בנסיבות,
תלוי מי קולט,
מסביר וכל זה.
אז
אם כך,
איך אנחנו קובעים הלכות?
מה זה הלכה?
אלא
כל הנקודה כאן זה שההלכה לא באה להגיד לך,
לא ככה, הלכה נקבעת
על ידי בית הדין.
הלכה לא נקבעת
מרצון השם.
זאת אומרת, מי שקובע הלכות,
מה מה?
הם לא יודעים מרצון השם?
לא, גם אם יודעים.
מי שקובע הלכה זה חייב להיות בנוי משני מרכיבים.
רק שנייה.
כן, זאת אומרת.
כן.
מה מה מה? עוד פעם?
אז שקר?
ממרכיב אחד.
כן.
מילה שקר.
היא כולה בנויה על רגל אחת.
באמת בנויה על שתי רגליים.
נכון?
אותיות.
אמת זה שתי רגליים.
אבל אמיתיות, אם אנחנו הולכים לפי,
ששקר זה של אשכנזים.
כי אצל הספרדים זה שקר,
שם זה שתי רגליים למילה, לעוד שין.
אבל העיקרון הוא,
כמו שאמרתי לך, אם אני עכשיו אומר משהו ספציפי,
חד משמעית על ציור הזה, אז זה שקר.
כי אני לא יודע מה אני מגזיר פה.
אם אני אומר מבחינתי או מה שאני מזהה בזה או בשבילי זה כך וכך,
כן בסדר גמור,
בשבילי זה מניפה,
אז כן בשבילי זה מניפה, אבל אם אני אומר זאת מניפה,
זאת טעות,
כן גם אם זה ציור שלי וחשיבה שלי אבל בשבילו זה יהיה הצלת חיים,
אז נכון זה שלי,
אני ציירתי את זה אבל חיים שלו עכשיו
תלויים בדבר הזה, אז מה אכפת לו של מי הציור כאן?
הוא רוצה לחיות.
אז מה זה באמת?
מה זה באמת?
אין תשובה.
לא זה, לא זה, לא זה, לא זה, כי אמת
היא כמו ראייה.
היא חייבת להיות משני אינטראקטיביות, משני כיוונים.
לכן הקדוש ברוך הוא
ברא את העולם בצורה כזאת,
שאנחנו עכשיו קולטים את הפן של האמת,
וככה נקבעת גם הלכה.
הלכה זה אומר שאלו ואלו דברי אלוקים חיים, וההלכה היא כבית הלל.
לעתיד לבוא כבית שמאי. מה האמת? מי נכון? מי אמר נכון?
למציאות הזאת זה בית הלל, מציאות עתיד לבוא בית שמאי, לא שהם אחד טועה ואחר שני לא טועה.
וכשקדוש ברוך הוא נותן לנו מצוות,
זה תמיד תלוי איך אנחנו נקלוט אותם.
זאת אומרת,
זה דבר שהוא מאוד מאפיין את יהדות.
יש גמרא בבבא מציע, אני לא זוכר בדיוק, אני חושב שזה באזור ע"ד,
משהו, ע"ב,
סיפור עם תנורו של אחנאי.
אז שם יש מחלוקת,
רבי אליעזר וחכמים.
רבי אליעזר אומר שם, תנור מסוים הוא טהור, הוא כשר,
חכמים אומרים הוא טמא,
בת כל, זאת אומרת, קדוש ברוך הוא אומר,
הלכה היא כרבי אליעזר,
וחכמים אומרים, לא,
אנחנו לא מקבלים, לא מסכימים,
הוא טמא,
הוא אומר,
אני קובע כאן הלכה, כן כביכול,
זאת אומרת, כהלכה
שהוא טהור.
אומרים לו, טמא,
מי צדק?
איך ההלכה בסוף נקבעת?
לפי החכמים, לא לפי הקדוש ברוך הוא, לא לפי בת קול.
בת קול אמרה רצון השם, נכון?
והחכמים חלקו,
אמרו לא בשמיים יהיה.
ואז הם קובעים הלכה כנגד רצון השם.
על זה השיעור.
אתה שואל, טוב, איך זה יכול להיות?
ואני רוצה שאתם תבינו פה משהו מאוד מאוד עקרוני,
מאוד יסודי ליהדות.
כל הדתות שבעולם, כל התרבויות,
כל מה שיש במין האנושי, כולם בנויים על פי העיקרון
שהאל או אלים,
אלוהים,
הוא מלך, הוא קובע, הוא דיקטטור.
הוא אומר,
ומה הדבר הכי עליון שאנחנו יכולים לעשות?
לציית.
לעשות מה שהוא אמר.
זה הדבר גדול.
פשוט לבצע מה שאמרו לך.
והתורה באה ללמד אותנו שזה לא ככה.
שזה לא האידיאל הכי גדול, שאתה פשוט
תתקתק מצוות,
אלא להפך,
שאתה תגיד, שאתה
תוכל להזדהות עם המצוות הללו. עשה רצונך כרצונו,
שיהיה לך רצון לזה.
הקדוש ברוך הוא גוזר גזירה
והצדיק מבטל.
מכיר את זה איזה אידיאל?
זה להביא את
אור ה' לעולם בהזדהות גמורה שלך.
למשל,
אדם
כתוב עלינו שם,
שהקדוש ברוך הוא שם עלינו הר כגיגית.
כלומר, אם מקבלים תורה מוטב, אם לאו, כאן תהיה קבורתכם.
זאת אומרת, זה כאילו כפייה, הוא מכריח אותנו לקבל, נכון?
מהר"ל אומר, לא,
זה לא שעכשיו הוא יהרוג את כולם פה ויעשה קווייץ' אחד גדול,
אלא שזה היה כל כך ברור להם, כל כך אמיתי, כל כך נכון,
שאין משמעות לעולם הזה, אין משמעות לחיים, בלי תורה.
בשבילם זה כאילו שם את ההר מעליהם.
חד משמעית.
ואם לא, אז אין משמעות לחיים, כאן תהיה קבורתנו,
אנחנו כולנו נחיה ככה. העולם כולו, הוא יהיה
בית קברות אחד גדול, הוא יהיה חסר משמעות.
כמו שאומרת הגמרא, לא גמרא, אפילו חומה שם.
נעשה ונשמע.
נכון?
נעשה ונשמע.
אבל אתם ודאי שמתם לב שפעמיים לפני שהם אמרו נעשה ונשמע, הם אמרו
כל אשר דיבר השם, נעשה.
וזה לא עשה שום רושם.
ורק כשאנחנו באנו ואמרנו נעשה ונשמע,
אז יצאו שם
1200,
לא, 120,
אלף, לא, רגע,
שש מאות אלף, אז יוצא מיליון ומאתיים
אלף מלאכים.
כל אחת עם כתר, שמו שני כתרים לראש של כל בני ישראל.
מיליון ומאתיים מלאכים.
זאת אומרת, זה דבר היה,
אמרו, נשמע, לא רק אתה תבצע.
האידיאל של יהדות זה לא שאתה תתקתק,
תעשה כן למפקד, סתום את הפה וכל הגישה הזאת.
אצלנו להפך,
מה שבית דין קובע,
גם אם זה נגד רצון השם, כמו שראינו שם, הלכה היא כבית דין.
נכון שאנחנו לא עושים את זה כל הזמן, אבל הקדוש ברוך הוא מתאים את ההנהגה שלו לנו, לעולם, לא דיקטטור,
כמו שכתוב,
ביקש הקדוש ברוך הוא לברוא את העולם במידת הדין,
ראה שאין עולם יכול להתקיים, שיתף במידת הרחמים.
מה זה?
יש לו הפתעות?
אופס.
פתאום אופס, לא? אין לו ללכת למידת הדין?
טוב, בסדר, לא נורא נסיימת למידת הרחמים. הוא לא ידע את זה מראש?
אלא
מה הכוונה?
הכוונה היא שהמדרש הזה בא ללמד אותנו, לספר לנו,
שהקדוש ברוך הוא מתאים את ההנהגה שלו אלינו.
לכן
זה כל ה... הכול בנוי
בצורה כזאת, שזה דו-שיח.
ואם צדיק לא מסכים, אז אסור לו לקבל את רצון השם,
כמו שהיה עם נוח.
אתם זוכרים את הסיפור עם נוח,
שהוא, חז"ל קראו לו אריה שתיה.
מה זה אריה שתיה?
שהוא טיפש, רועה טיפש.
השם אומר לנוח, קץ כל בשר בא לפניי.
עושה לך תיבת עצי גופר וכולי.
והוא הולך, עושה תיבת עצי גופר ומציל את עצמו.
מאז הוא נקרא רועה שוטה.
הוא היה צריך להתווכח, להגיד לא,
כמו שאברהם אבינו, להתווכח עם הקדוש ברוך הוא.
אמר לו, חלילה לכך שופט כל הארץ לא יעשה משפט.
כמו שהיה עם משה רבנו.
שם אומר,
הקדוש ברוך הוא אומר לו,
ערב ממני ויעשך לגוי גדול ויכלם ויעשה אותך לגוי גדול.
תן לי, אני אהרוג אותם.
מה אומר משה רבנו?
לא, בשום אופן.
מכהנים מספריכה אשר כתבת. הגמרא אומרת שם במסכת ברכות, אומרת אלמלא מה שכתוב אי אפשר לאומרו. מלמד שתופס משה את הקדוש ברוך הוא כמו איש שתופס את חברו בבגדו.
אומר, איני מניחך עד שתסלח להם.
מתווכח עם השם.
למה?
מה מה?
רצון השם מה?
בסוף הוא קיבל את מה ש...
אם...
הקדוש ברוך הוא רצה שיהיה תנור טמא?
אבל אתה זוכר שבת קול אומרת שהוא טהור,
תנור טהור.
אז מה, היא משקרת?
או, נכון,
זאת השאלה,
ומה התשובה?
הרי הוא ידע שהם יגידו, הקב"ה ידע שהם יגידו לא בשמיים מי וכל זה?
הוא ידע שהתנור טמא?
למה אמר שזה טהור?
מה?
נכון.
הרצון האלוקי זה לא שזה יהיה טמא או טהור,
הרצון האלוקי זה היה שאנחנו נדע שאנחנו שותפים,
שאנחנו נלמד שלא בשמיים יהיה.
זה היה הרצון האמיתי.
איך אפשר להגיע לרצון האמיתי הזה?
הוא מעמיד לפניהם קודם כל הרצון מצד מידת הדין,
מצד האידיאל
של למשל
הארץ תהיה,
שהכל יהיה בנוי לפי מידת הדין.
ואחר כך
משתף מידת הרחמים כדי ללמד אותנו שהוא מתחשב.
גם פה אותו עיקרון,
הוא רצה ללמד אותנו שההלכות שהוא קובע זה לא הר כגיגית,
זה לא כפייה,
זה לא דיקטטורה.
זה מה שהוא רצה ללמד אותנו.
על ידי מה? על ידי זה שהוא אומר בהתחלה רצון אידיאלי,
כביכול,
אני אשמיד את כולם ואעשה ממך גוי גדול.
רצון ארצי
של משה רבנו, שהוא מתנגד לזה,
אז יוצר רצון אלוקי אינטראקטיבי, בנוי מפן של דין, פן של רחמים,
ותוצאה, זה לא משנה מה התוצאה, משנה כאילו,
העיקר זה שאנחנו לומדים, מבינים,
שמשה רבנו היה מוכן למסור את הנפש שלו, ולא נפש, את הנשמה שלו,
מכן היא מספרך אשר כתבת.
זה מסירות נשמה.
מה זה ספרך אשר כתבת?
כן, זה כל התורה שלא יהיה כתוב, כן? תחשבו, שלא יהיה השם של משה מוזכר בתורה.
אז משה הולך למסור את נפשו,
וכדי שאנחנו...
זאת אומרת, זה היה רצון השם,
ללמד אותנו את העיקרון הזה,
והוא מתבטא בזה שהוא מודיע רעיון מצד מידת הדין,
מחכה שהצדיק או הנביא
או בית דין יתנגד לרעיון הזה,
ויוצא משם דבר שלישי שהוא לא זה ולא זה,
אלא משהו אחר.
נכון?
אתה צודק?
כל אדם שיהיה לו אומץ, אז הוא מיד נשרף.
זה שום דבר, כן? הוא... זה לא טוב.
אבל נביא, זה תפקיד שלו,
זו חובה שלו.
לכן חז"ל אומרים כל מיני דברים, כמו...
כמו שחנה נביאה, הטיחה דברים כלפי מעלה.
אליהו נביא, הטיחה דברים כלפי מעלה, כתוב.
ומה התגובה?
הקדוש ברוך הוא שרף אותם?
לא.
אלא
כתוב חזר בו הקדוש ברוך הוא והודה לאליהו
איך זה יכול להיות.
זה הרעיון שאמרתי לכם קודם,
שהוא יחידי בכל תרבות האנושית,
שכולם חושבים שאידיאל,
זאת אומרת שזה האל
הוא דיקטטור,
והכי טוב מה שאדם יכול לעשות זה לציית,
ואצלנו לא.
אנחנו מצייתים כאילו בן שאנחנו יודעים
שזה שלנו,
שחז"ל קיבלו את זה לעצמם, הם עברו את, זה עבר את הקליטה האנושית,
ואנחנו, עם ישראל קיבל את זה לעצמו.
מה שאנחנו רואים, נגיד יש את
כיבוע עם משה רבן, רבי עקיבא,
נשאל איזה בתורה וזה סחרה,
במילים
עוד, אלא הוא לא רואה את כל התמונה.
זה עצם מסתדר.
איך הוא יודע מתי הוא רואה את כל התמונה, והכל
יבוא בטענה, ומתי הוא יגרום?
כן, נכון.
זה שם,
זה לא רק שם, כן?
הדוגמה הקלאסית, הכי קלאסית, זה ייסורי איוב.
שהקדוש ברוך הוא אומר לאיוב, אתה לא רואה את כל התמונה כולה.
זה נכון.
אז זה כשזה כבר קרה, זה כשזה פועל.
אז אתה לא יודע אם זה באמת נכון.
אבל כשזה עדיין בסימן שאלה,
אז בסימן שאלה אנחנו מכריעים את זה ביחד.
כן.
אז אתה לא
אז היה מישהו אחר במקום משה רבנו.
כלומר, זה המבחן של המצב הזה.
אמרתי לו, אצלנו הסתם שהיה פרופאי שהוא התנגד.
כן.
נכון.
כמו שאנחנו, כמו שכתוב,
שנוח היה אמור להיות מקבל את התורה.
לכן מבול היה הרבה יום והרבה לילה,
כמו כשמשה היה בהר סיני, הרבה יום והרבה לילה.
ולכן ירד מים, אין מים על התורה.
והוא פשוט לא עמד בתפקיד שלו,
ומייד נמחק.
ומשה עמד בתפקיד, בניסיון הזה.
ששלושה דברים בדעתו, מה שהם הספיקו?
כן, נכון.
כן, זה גם נכון.
נכון. כן, זאת אומרת,
מה שאנחנו
פה קולטים,
זה שהשאיפה של התורה זה לעשות את הרצון של אדם,
שאתה לא מבצע כי ככה אמרו לך,
אלא אתה מבין שזה מה שאתה באמת.
אולי אתן לכם דוגמה.
נגיד שואלים את האדם, למה אתה לא גונב?
הוא אומר, כי בכל מקום יש מצלמות.
לא, ברור שלא, בגלל זה.
אם יתפסו,
תהיה בושה, בגלל זה אתה בושה? אין מצלמות, אף אחד לא רואה. תגנוב?
לא. למה?
כי
זה לא מוסרי.
בסדר, לא מוסרי.
אבל אם אתה עכשיו נמצא,
אתה עכשיו, יש מישהו שהוא מיליארדר גדול,
והעיפרון הזה שייך? לא.
ואתה לקחת את העיפרון.
לעצמך
מה זה?
זה נהנה וזה לא חסר, הוא לא יודע שאתה לקחת
מה לא מוסרי בזה?
הוא לא מפסיד מזה כלום, כלומר זה שם עשר אגורות זה עלה לו
מה הבעיה שלקחת את העט שלו?
לא, כי כתוב בתורה שאסור לגנוב
או הקדוש ברוך הוא יעניש אותך
יכניס לך לגיהנום
זאת אומרת, ואם אין גיהנום, ואם אין עונש, ואם לא היה כתוב בתורה,
היית גונב?
כן, הייתי גונב.
זאת הבעיה.
אתה במהות גנב.
אבל אנחנו גונבים לא בגלל שכך כתוב בתורה.
אנחנו לא גונבים לא בגלל שכך כתוב בתורה.
אנחנו לא גונבים בגלל שזה סותר את המהות האלוקית שבי, את הנשמה שלי.
זה סותר לי את אין סוף.
לכן אנחנו לא גונבים.
איך אתה יודע מה זה מהות הנשמה שלך?
זה כתוב בתורה.
אני יודע את זה מתורה.
זאת אומרת,
בני ישראל כשקיבלו את
כשהם קיבלו את ההר כגיגית,
הם הבינו שכל התורה הזו מתאימה להם,
שזה בדיוק מה שהם.
זה הרעיון היה.
איך אני יודע מה הנשמה שלי?
אז זה תורה.
תורה היא לא אומרת לי לא לגנוב.
תורה היא משקפת
שאני לא גנב.
אה, אבל מה עם כל החוקים,
אכילה של בשר וחלב ביחד או משהו כזה?
זה אני לא מרגיש.
נכון, זה אני לא מרגיש,
אז לכן אני צריך את זה כפקודה מבחוץ.
אבל אני יודע שזה מה שמתאים לנשמתי,
ובעתיד לבוא אנחנו לא נאכל חלב ובשר,
כי
רגע אנחנו לא נאכל חלב בשר כי אנחנו כמו שאנחנו מרגישים שגניבה זה לא מתאים לי
ככה זה גם חלב בשר לא מתאים לי.
את זה אני עכשיו תרבות הגיעה לזה שאני מרגיש זה תרבות עוד לא הגיעה אבל זה מה שעומד להיות זה לא משהו חיצוני לי.
תורה חושפת את עניותי האמיתית האינסופית אלוקית.
זהו.
לסיום,
אז מה אמרנו בתחילת השיעור?
שיש תורה שבכתב, תורה שבעל פה,
שהם סותרים אחד את השני.
בתורה שבכתב כתוב עין תחת עין, בתורה שבעל פה אומר כסף תחת עין.
אז מה האמת?
מה נכון?
אז אתם מבינים, אם באמת היה כתוב רק,
בלי תורה שבעל פה, רק בתורה שבכתב,
כסף תחת עין,
אתם מבינים שזה היה דבר שהוא ברברי לחלוטין?
זה היה זוועות עולם?
בן אדם נסע באוטו,
עשה בטעות תאונת דרכים,
פגע במישהו והוא יצא לו עין.
עכשיו יבוא אליכם,
מגיע פתאום לאיש הזה שליחים של בית דין,
כופתים אותו ומוציאים לו עין.
למה?
כי אתה הוצאת לו עין, וכתוב בתורה עין תחת עין.
אז עכשיו לוקחים ממך עין.
אומר אבל אני הוצאתי לו רק עין אחת, ולי יש רק עין אחת, אתם עושים איתי עיוור גמור.
וזה לא הוגן, לא משנה. עין תחת עין.
כך כתוב בתורה.
או, הוא היה עיוור עין אחת, עכשיו הוא הוציא לך שתי עיניים.
אבל לא, זה לא עובד.
אתם יודעים איזה אבסורד?
באמת, תורתנו הקדושה תגיד שטויות כאלה,
שעכשיו באים אליך ומוצאים לך עין?
נכון, לא היה בסדר, נסעת לאור אדון, זה לא טוב, אבל
אתה תשלם איזה עין?
זו תורה ברברית.
לא יעלה על הדעת שהתורה תגיד שטויות כאלה.
לא, עכשיו באה תורה שבעל פה, אומר לא, זה כסף תחת עין.
אה,
כסף תחתיי.
אז מה הבעיה?
אם אני אספנו עיניים
ויש לי פה כלבה כזאת,
עכשיו אני בא עם כמה חבר'ה, תופסים אותו, אומרים,
איזה אתה חמוד, איזה עיניים יפות יש לך.
טיק. ומוצאים לו עין
ושמים בכלבה, בלוק.
ויש לי פה מדף עם הרבה עיניים.
מה הסיפור?
כמה זה עולה?
כמה עולה להוציא מן המים?
זה עניין של כסף?
אתם מבינים בערך כמה זה עולה, זה בערך חצי מיליון דולר.
זה לא, באמת, באמת.
זה המחירים פחות או יותר בביטוח,
בביטוח, חברת ביטוח.
חצי מיליון שקל אפילו, לא דולר.
אז חצי מיליון שקל, מה הסיפור?
הנה, קח,
אפשר לשלם בוויזה,
בוויזה אפילו.
עכשיו,
קח עין תחת עין, כאילו,
כסף תחת עין.
כן, על התמונה הזאת של פיקאצו זה עולה מיליון דולר.
על העין?
שווה.
אז אני שואל אתכם, מה יותר ברברי?
כסף תחת העין או עין תחת העין?
שני ברברים.
זה שני תפיסות פרימיטיביות, לא יעלה על הדעת.
אז מה האמת?
האמת אינטראקטיבית.
אתה לוקח
אתה לוקח את הכסף תחת העין, אבל
מגיעים עליו הביתה,
אנשים עם חלוק כזה ירוק של
מנתחים,
עושים כפפות כאלה, גומי עם מסיכה כזאת,
בבקשה אדוני, תשב ככה יפה, אל תזוז,
עכשיו באים, עשינו בלי הרדמה כמובן,
כי הוא הוציא את זה בלי הרדמה.
וברגע האחרון אומרים לו,
טוב בעצם אתה אולי רוצה לשלם? כן, כן, כן, אני רוצה לשלם.
אוקיי, בסדר, תשלם.
וזה בסוף כסף תחת עין.
אבל הוא צריך להרגיש שמוציאים לו עין.
אם יהיה כתוב רק כסף תחת עין, אתם מבינים שזה זוועות עולם?
ואם יהיה כתוב רק עין תחת עין,
זה ברבריות?
אז מה האמת?
תשלם כסף, אבל תרגיש שזה באמת באמת
רציני מאוד.
אז זאת הכוונה.
המחלוקות
שאנחנו פוגשים בתורה וכל זה, זה תמיד שתי זוויות, זה שתי בחינות.
שמשתי הבחינות הללו,
יוצאת תמונה אמיתית,
נכונה, מהי האמת.
זה הרעיון של חג השבועות,
שהתורה ניתנה לנו,
שהגמרא אומרת
שהקדוש ברוך הוא נתן בהר סיני למשה רבנו שתי תורות,
אחת בכתב ואחת בהתווה.
זה לא שהייתה תורה בכתב,
בכתב,
ואחר כך חכמים אמרו במשך הדורות בעל פה.
לא.
שתי דורות,
בכתב ובעל פה.
זו ההופעה של האמת אינטראקטיבית,
אחת צדדית, דוד צדדית.
וזה מה שאנחנו
חוגגים את המפגש הזה
של תורה ועם ישראל.
טוב, נעזור כאן.
