בוקר טוב,
יום ירושלים שמח.
כתוב בהלכה בשולחן ערוך,
אסור לאדם שימלא פיו צחוק בעולם הזה.
אני לא יודע אם שמתם לב
על השמחה שהייתה אתמול, ובכלל על השמחה שפוקדת את עם ישראל.
מה, עברנו עבירה?
מה זה? כתוב, אסור שימלא...
כתוב, אסור לאדם שימלא פיו זכות בעולם הזה.
אלא כתוב, אז ימלא שחוק פינו, מתי?
כשיאמרו בגויים הגדיל השם לעשות עם אלה.
הגדילה.
איך אתה יודע?
כל הזמן עם תכונה שלו.
אנחנו בדור, לא שזה דבר כל כך טבעי.
בגלות, בגלות אי אפשר לצחוק.
אי אפשר לצחוק, או אי אפשר להיות שמח באופן מלא.
אבל בארץ ישראל זה משהו אחר.
בירושלים?
במכון מאיר?
אז ימנה שחוק פינה.
כתוב בהלכה
לגבי יום ירושלים, אני מצטט:
הרואה הרי יהודה וחורבנן אומר הרי קדשך היו מדבר וקורר.
השולחן ערוך, המשנה הברורה, סליחה,
המשנה הברורה מסביר כאן במה מדובר.
אני אצטט כאן את המשנה הברורה.
ולא, קודם כל, ערי יהודה דווקא ולא ערי ישראל,
בחורבנן אפילו יושבים בהם ישראל,
כיוון שישמעאלים מושלים עליהם מקרא בחורבנן.
הייתי אומר, מה זה חורבנם? רעידת אדמה,
הבתים נחרבו, משהו כזה? לא.
בית יוסף אומר, שולחן ערוך אומר,
מה נקרא חורבן בארץ ישראל כשהישמעאלים שולטים?
מי שולט היום בארץ ישראל?
מי אמר אנחנו?
באמת, הרב ציודה, זכר צדיק לברכה, לא היה קורא, הוא העיד על עצמו
שלא היה קורא כשהוא רואה את ירושלים, הוא לא היה קורא.
למה? אנחנו לא בחורבן, אנחנו בבניין.
אני לא יודע אם שמתם לב, בירושלים בונים כל הזמן. בונה ירושלים השם,
מקבץ נדחי ישראל, הרופא לשבורי לב.
אנחנו בדור הזה.
לכן הוא לא היה נוהג לקרוע. גם אנחנו לא נוהגים לקרוע.
ולא ירחק היום ויבנה בית המקדש במהרה בימינו,
ואז נזכה באמת לגאולה שלמה וישועה שלמה ומהרה בימינו, אמן.
