טוב, שלום לכולם, אנחנו היום נלמד את הפטרת פרשת במדבר, מתחילים ספר חדש,
רק עוד פעם ברמה הטכנית כמו תמיד, זה הפטרת במדבר, זה בנביא הושע,
פרק ב',
למעשה כל פרק ב',
מפסוק א' עד כ"ב,
זה ההפטרה,
ובזריזות נעשה לנו פה כמו תמיד איזושהי חזרה מהירה על מה עוסקת הפרשה,
ומתוך כך הקשר הפשטי, נקרא לזה כך,
של ההפטרה, ואז את מימד העומק.
אז ככה, פרשת במדבר היא כאמור פותחת ספר חדש,
שספר במדבר זה, אם מנסים למצוא את המכנה המשותף בכל הנושאים של ספר במדבר,
זה דורש פה טיפה העמקה.
ספר בראשית הנושא ברור, זאת אומרת, יש כאן את תחילת האנושות,
כל סיפורי ההתחלה, האבות,
והיא תחילת ההתרקמות של עם ישראל.
ספר שמועת, יציאת מצרים,
היצירה של עם ישראל, לאחר מכן המשכן.
ספר ויקרא, דיברנו על זה כל השיעורים הקודמים,
זה איך השם קורה לנו בחיי היומיום, בסדר? כל הנושא של הקרבה אל השם, הקורבנות באופן זה או אחר, בחטאת, באשם, בשלמים,
במצבי חיים שונים, טהרה,
הרבה פרטי דינים, הרבה התעסקות.
אני מדלג,
ספר דברים זה ספר שעושה איזה סיכום, משנה תורה, לוקח את כל התורה כולה ומכין אותה לקראת הכניסה לארץ.
בסדר במדבר, באמת ראשון, הוא נראה כזה משונה. יש פה אוסף של נושאים שלא קשורים אחד לשני, אוסף של סיפורים שקוראו לעם ישראל במדבר, אם זה כורח ועדתו, אם זה המרגלים ואם זה
מסע ומריבה וחטא זה,
וההתנהלות של עם ישראל באופן מקום זה או אחר,
המכנה המשותף הוא שכל הדברים האלה התרחשו במדבר.
וכאן אנחנו מגיעים לנקודה.
המסע של עם ישראל במדבר, דור המדבר,
זה לא רק איזה אפיזודה כזו בהיסטוריה של עם ישראל. טוב, היה איזה 40 שנה שעם ישראל היה במדבר, עברו שם כמה אירועים, ויאללה, בואו נתקדם.
דור המדבר זה למעשה, המסע של עם ישראל במדבר הוא
הוא איזה מיקרו-קוסמוס של כל המסע של עם ישראל ושל כל אדם בכל ההיסטוריה ובכל החיים שלו.
דורשים את זה חז"ל על הפסוק: "זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך",
דור המדבר, דור שכל נשמות ישראל כלולות בו.
לכן, יש פירוט מאוד מאוד מפורט בפרשת במדבר, בעומק העניין גם ספרים שמות ויקרא ודברים, הם נאמרו במדבר, אבל
ספר במדבר הוא באופן ישיר עוסק בקורות של עם ישראל באותה תקופה,
כי יש משהו בשהות הזו במדבר,
שכאמור זה משמש כאיזה מודל, כאיזה בניין אב,
איך אדם מתנהל במדבר החיים.
ובפרשת במדבר באופן ספציפי,
מה שמתרחש זה שדבר שונה שזה פירוט מאוד גדול של השבטים,
והמניין שלהם, כן, מפקד של כל השבטים של עם ישראל שהלכו במדבר, וסדר המחנות שם, איך הם בדיוק התנהלו בחנייה, בזמן הנסיעה,
ממש עשרות פסוקים.
ולאחר מכן, חלק שני עוסקים שם בתפקיד,
מתחילים, זה ימשיך אחרי זה גם בפרשת נשוא,
פרשת המדבר גם עוסקת בתפקיד ובמניין,
שוב, המפקד והסידור של הלוויים, בסדר?
בתוך מחנה ישראל יש לנו גם את שבט לוי, שהוא מופקד על כלי הקודש, אז מתחילים שם
לדבר עם בני קהת, שהם נושאים את כלי הקודש המרכזיים, הארון וכולי,
אז מה בדיוק התפקיד שלהם ומה המניין ומה המפקד שלהם.
טוב, זה הפרשה.
מה זה ההפטרה?
ההפטרה,
הנביא הושע, שהוא שם מדבר על עם ישראל שחוטא, כן, כל הנביא הושע הזה ככה נביא חורבן ותוכחה,
ושם בתוך כל הפרק ב' יש עיסוק, כשעם ישראל הנני, כן, אומר שם הנביא, אתה איך נקרא את זה,
הנני מוליכה את עם ישראל, את כנסת ישראל, הנני מוליכה למדבר,
וקיצור,
וקוראים שם דברים, בהתחלה הוא אומר דבר שלילי,
ולאחר מכן מי שהולך למדבר, הנה מפתיע והולכת למדבר, ואז דווקא עם ישראל חוזר בתשובה.
בקיצור, מוזכרת המילה מדבר.
זה לכאורה הקשר בין ההפטרה לבין הפרשה.
וזה, כן, זה בין ההפטרות שדורשות העמקה.
אמרנו, יש הפטרות שככה רואים יותר את הקשר, יש הפטרות שבמבט ראשון,
יש פה איזו מילה קשורה, איזה נושא ככה מעורפל שקשור,
וכאן זקוקים,
להבין למה התכוונו אנשי כנסת הגדולה שהם הצמידו את ההפטרה הזו דווקא לפרשה.
אבל כאמור, בואו נתחיל קודם כל מהפרשה.
כפי שאמרתי,
הרעיון של פרשת במדבר זה איך אדם מתנהל במדבר החיים.
מדבר
זה מציאות קצה.
זה מציאות מדבר, יש כאלה דורשים, זה שום דבר.
כן, זה המשחק מילים של מדבר.
אין פה כלום,
אין שממה.
העמדה הנפשית של אדם שהולך במדבר זה שונה מעמדה נפשית של אדם שהולך בסביבה אורבנית או סביבה הררית.
כשאנחנו הולכים בסביבה אורבנית,
יש משהו, כן, בעיר שיש בתים,
הבטון, המתכת,
כל המפעל המלאכותי הזה שנעשה בידי האדם,
זה משפיע לנו על הנפש.
זה יוצר איזושהי תחושה של שליטה.
הנה, אנחנו בונים פה גורדי שחקים. שוב, אדם בתת-הכרה שלו, מסתובב, זה הסביבת חיים שלו, זה מרחב אחרי שלו, מגיל קטן, הוא...
זה אזור נוחות, בסדר? בעיר יש לנו את האספלט ויש לנו את החשמל ויש לנו את כל הצרכים שהופכים את החיים שלנו ליותר קלים.
יש משהו גם מאוד קודר בעיר, כן, בעיר אפורה, יש ערים שברוך השם כבר עם ריאות ירוקות וכולי, אבל
בערים קלאסיות, אז באיזשהו מקום הטבע כבר לא נמצא, ומה שנמצא זה המציאות המאוד מאוד טכנית, האנושית.
ואם נגיד אנחנו הולכים בסביבה הררית, כן,
אנשים שגדלו בסביבה הררית או סביבה של שלגים, יש לזה את ההשפעה. הנה, הרים זה גם איזה סוג הזה של נפש אתגרית.
אתה יודע מה, אדם שגדל בסביבה הררית, אז הוא כל הזמן צריך לטפס על ההרים, לרדת.
הבית שלו בנוי ומתמודד עם הקשיים של בנייה הררית.
כמובן,
שלג גם יוצר אנשים ככה מאוד מכונסים בתוך
העיגלו שלהם או בתוך הבקתה שלהם.
מדבר,
סביבה מדברית, היא יוצרת מרחב אחר בנפש.
מדבריות
זה דבר ראשון איזשהו חיבור אל המציאות הגולמית ביותר.
אתם מבינים? עוד אין פה בתים, אין אספלט, אין,
יש פה איזו מציאות,
כמו שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם, אבל ברמת הבייסיק שלו. יש גם מקומות שיש את העצים, את הג'ונגל ואת ה...
ואת המפעלי מים,
פה מדבר זה כאילו חול וחול.
ברגע שאדם, אנחנו לא מדברים כמובן על אדם שבא לבקר פה ושם והוא נהנה מהמדבר.
כעמדה נפש תרבותית, ציוויליזציה שגדלה במדבר היא דבר ראשון מאוד מאוד פראית.
אין פה, שוב, אין כאן אורבניות, אין כאן מעשה ידי אדם, הכל
מאוד טבעי, מאוד גולמי.
זה יוצר אנשים מאוד קיצוניים,
אנשים שצריכים שוב לשרוד בתוך המדבר,
במדבר זה מצבי קצה, בלילה מאוד קר, ביום מאוד חם, אין מים.
זה יוצר
עמדה נפשית
של מרחב פתוח.
שום דבר לא חוסם.
יש כאן איזו יכולת לנפש להופיע בצורה מאוד מאוד משוחררת.
זה המקום שעם ישראל מתעצב,
זה המקום שעם ישראל מקבל תורה. צריך לזכור את זה.
האידיאל של עם ישראל זה להגיע לארץ ישראל. האידיאל זה להגיע לארץ נחלי מים, העיינות יוצאים בבקעה ובהר, ארץ זבת חלב ודבש,
ארץ אשר מהרריה תחצוב ברזל, אה, מהריה,
נו, נו, תחצוב נחושת.
אבל בשביל להגיע לארץ ישראל,
אנחנו צריכים לקבל תורה בהר סיני,
במדבר.
מילה שנאה, איך חז"ל דורשים, שירדה משם שנאה לעולם.
הר חורב, ירד משם חורבן לעולם.
יש איזה מצב נפשי שהאדם צריך לעבור בשביל לקבל תורה,
בשביל להגיע לארץ ישראל,
הוא צריך גם לעבור דרך מימד מסוים, אני קורא לזה של איפוס מערכות.
זה הכוונה, שנאה וחורבן, לא במשמעות הלא טובה של הביטוי,
אלא יש איזה צד שהאדם, בשביל
לקבל תורה, וגם בפרשת במדבר אנחנו קוראים תמיד סביב חג מתן תורה, חג שבועות,
אדם צריך לשים את עצמו כמדבר, ככה אומרים חז"ל.
אדם צריך להיות בעמדה נפשית של פתיחות,
עמדה נפשית של איזו חזרה אל הבייסיק הנפשי.
זה לא האידאל, האידאל זה לא להישאר פראים במדבר, כן? זה האיסלאם, שם זה גם התרבות הדתית עוצבה לנצח נצחים כיושבי מדבר,
יושבי ערב.
ועם ישראל, שוב, עם ישראל בסופו של דבר יופיע את ממלכת כהנים וגוי קדוש, את מלכות שלמה, את בית המקדש,
נישא מרום מראשון מקום מקדשנו, בירושלים, שעולים לירושלים, ערים סביב לה.
אבל בשביל, כאמור, לעלות לירושלים, בשביל להגיע לשלמות,
יש גם צד מסוים שאדם צריך
לשים את עצמו כממדבר, וזה פרשת במדבר.
פרשת במדבר מלמדת אותנו
איך שורדים בתוך המדבר?
בתוך המדבר, בשביל לשרוד, דבר ראשון, צריך סדר.
זה החלק, זה כל פרשת במדבר. פרשת במדבר מתחילה שם ממניין ומפקד של בני ישראל.
שוב, מה זה חשוב המפקד, מה חשוב המניין? יאללה, יש פה קבוצת אנשים הולכים במדבר, בוא,
לשרוד איכשהו כדי להגיע לארץ ישראל. בשביל להגיע לארץ ישראל, צריך עכשיו למנות,
לא יודע, כמה קודשבת.
ברגע שסופרים,
זה כבר מכניס את הדברים לא לאיזה תחושת כאוס מדברי,
אלא משהו שנמצא ביכולת של בני האדם להבין מה המשאבים שיש להם,
כמה אנשים נמצאים פה.
זה מכניס את המימד האנושי הערכי דווקא בתוך המדבר.
יש פה איזה אימון שהאדם רוצה לקבל תורה,
שהאדם רוצה לחיות חיי תורה,
הוא צריך להתחיל לסדר את החיים שלו.
כשאדם קם בבוקר, אתה יודע, אנחנו קמים בבוקר,
אדם קם באיזה תחושה מדברית כזו, כאילו אין לי כלום בחיים, הכל בלאגן אחד גדול.
מדבר, ג'ונגל, גם אפשר להגיד לזה שקמים בבוקר.
ואז כשאדם מסדר את המיטה בבוקר,
אדם מתחיל להכניס את החיים לאיזה מימד של שליטה,
זה אפקט שמתחיל להתגלגל הלאה.
יש איזו
שיטה ידועה, נקראת סדר את המיטה שלך בבוקר.
זה מפקד אמריקאי, מפקד ה-navyseed,
נותן איזה עשרה טיפים לחיילים שלו,
ואחד מהם זה סדר את המיטה שלך בבוקר, אפשר לריב עליהם,
אבל בכל מקום זה הפך להיות ממש כזו שיטה, שהרעיון הוא שוב, הוא אומר, בן אדם קם בבוקר, כולו כזה מעופל,
ואז הוא עושה סידור מיטה, שזה פעולה קטנה, לוקחת כמה שניות,
אבל זה הצלחה ראשונה של היום.
זה השליטה הראשונה של היום, ההישג הראשון של היום, ואז מצווה גוררת מצווה.
כן, אדם מסדר את המיטה כמו צריך, אז מצחצח שיניים כמו צריך.
אז צריך מתלבש כמו צריך, עובד כמו צריך, ואז בסוף היום, שהוא מגיע אחרי יום, שמעלה במאבקים, בכישלונות, ושוב, לא פשוט לחיות בתוך מדבר.
אדם מגיע בסוף היום ורואה את המיטה שלו מסודרת.
פתח את היום בהצלחה וסיים את היום בהצלחה.
זה מעין הרעיון שאנחנו מדברים עליו פה.
אז כאמור,
יש לנו את המסע במדבר, עם ישראל נוסע במדבר באופן מסודר, גם יש את המניין וגם יש את סדר המחנות, יש פירוש שלהם, פרשת במדבר,
איך היה סדר בדיוק היה, איזה שבט היה הנוסע הראשון, היה את סדר החנייה של עם ישראל במדבר, היה את המשכן באמצע ואז ארבע זוויות מכל הצדדים,
שבצד מזרח יש לנו את שבט יהודה, כן? השמש זורחת,
המקום שבו אנחנו מתחילים את סדר התנועה זה שבט יהודה,
בסדר?
ושבט יהודה
הוא, כן, יש לו דגל, לכל שבט יש דגלים, זה גם מפורט פה בדיוק.
דגל מחנה יהודה, אז יש שם את הסמל של יהודה, אריה.
מה שמוביל את עם ישראל למדבר זה העמדה הזו.
אתם יודעים, בשביל לזוז במדבר, בשביל לקבל תורה, צריך שיהיה את הדגל מול העיניים, נס המתנוסס מול העיניים,
סעו ציונה, נס ודגל, דגל מחנה יהודה, והצבע של
מחנה יהודה היה צבע תכלת,
תכלית, יש איזה כיוון תכליתי שמוביל אותנו, ואז יש עם שבט יהודה את השבטים שלו,
וזה מצד מזרח, ואז מצד מערב יש את שלושת השבטים האחרים,
מצד דרום, מצד צפון,
יש כאן איזשהו תהליך שעם ישראל עובר במשך ארבעים שנה,
שהכל איש על מחנהו ואיש על דגלו.
אתם לא מתפרקים לנו במדבר,
אתם מקבלים תורה מתוך סדר, מתוך שליטה,
וזה כאמור גם הנושא של החלק הנוסף של הפרשה, שמתחילים בתוך הלב פנימה של תנועת עם ישראל במדבר,
זה ישנו את הלוויים.
והלוויים, יש להם את הסדר שלהם, מתחילים דבר ראשון בבני קאץ,
אין, שאדם נמצא באיזו תחושה כזו של קהות חושים, של אני פה במדבר, אני, החיים מכים אותי, אני כבר מפתח איזה סוג של אדישות וניוון ועצלות.
לא.
נושאים את אהרון ברית השם, בכתף יישאו, אתה לוקח את כלי הקודש.
אדם הולך וחוצה את המדבר בגבורה,
אז הוא מקבל תורה.
זה הרעיון העמוק של קבלת תורה.
קבלת תורה היא במדבר.
אדם שם את עצמו במדבר, אדם
נפתח מול הגודל האלוהי, מלא הענווה,
ובתוך הגודל והענווה האלוהית,
כן, הוא הולך ובונה את הכלים שיאפשרו לו לקבל את זה.
זה הרעיון של
פרשת במדבר.
וכאמור, אני רוצה עכשיו פה לגעת בהפטרה.
ההפטרה, שימו לב, הולכת ככה.
בהפטרה, הנביא הושע נמצא,
עם ישראל נמצא במציאות איומה ונוראה, כן?
עם ישראל חוטא,
והחורבן הולך ודופק על דלדותינו,
כן? הוא מדבר על מלכות ישראל,
זה בעיקר העיסוק של הושע,
ועוד לפני מלכות יהודה,
ואז אומר הנביא כך, כן? זה מתחיל לפרק ב',
פסוק א',
והיה מספר בני ישראל ככל הים אשר לא עימד ולא ייספר,
והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם,
יאמר להם בני אל חי.
טוב, זה הפתיח והסגיר, זה פתיח של אופטימיות.
עם ישראל בעזרת השם יהיה ככל אשר הים, יהיה פה מדבר,
ככל הים,
ככל המדבר,
יהיה פה כמות בעזרת השם אינסופית, שעם ישראל בסופו של דבר, אחרי כל הנפילות, כל הקשיים,
גם במקום שכמו שעוד מעט הוא הולך להגיד להם, יאמר להם לא עמי אתם, שאתם יתקבלו מה שנקרא פה תוככם הקדוש ברוך הוא, ואני אגיד פה מילים קשות, שאתם לא עם שלי יותר,
בסופו של דבר יתברר שאתם בני אל חי, יש פה איזה מציאות של אלוקים חיים
שהיא מתגברת על הכול.
ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדיו, ושמו להם ראש אחד,
ועלו מן הארץ כי גדול יום יזרעאל. כן, בפרק הקודם, הנביא הושע,
הקדוש ברוך הוא ציווה עליו לקחת אשת זנונים, כן, כדי לתת, כאילו, את המצב של עם ישראל, ולהוליד מנה בן שנקרא עיקרי יזרעאל במשמעות שלילית, שעם ישראל יזרה, כן, יפוזר ברחבי תבל, שיצאו לגלות.
ועכשיו אומר להם הנביא,
אל תדאגו, בסופו של דבר אתם
נקבץ יחד וגדול יום ישראל, כן, ישראל הזה שנראה שהוא כאילו נזרע בגויים, התברר שהקדוש אחרון זרע, כן, זו משמעות אחרת של מדינת ישראל.
האל זורע פה איזה משהו שמתוך תהליך שעכשיו נדבר עליו, מתוך המעבר הזה במדבר הגלות, זה גם איזה אותו רעיון,
שהתורה של עם ישראל במשך אלפי שנים עוצבה בגלות, היה פה גם איזה, זה כמובן לא מצב אידיאלי,
מפני חטאינו גלינו מארצנו, אבל בדיעבד, אחרי שעם ישראל
כבר יצא לגלות, יש איזה משהו בגלות של איזה גם עמדה נפשית מדברית, של חורבן, של איזה חוסר אונים, שדווקא זה מצמיח, זורע פה דברים שיופיעו את התורה השלמה בבוא היום שנחזור לארץ ישראל.
נציבי לך ציונים, הוא חז"ל,
יקיימו מצוות בגלות, שיהיו לכם ציונים שלא חדשים שתחזרו.
זאת אומרת,
את כל החשיבות של קיום התורה בגלות, זה רק בשביל שזה ייתן לנו, מה שנקרא, את התזכורות ואת החוסן,
שנגיע למצב השלם.
אבל מכל מקום, אנחנו עוברים דרך מדבר, דרך זריעה.
אמרו לאחיכם, עמי ולאחותכם, רוחמה.
בסדר, עדיין זה הפסוק של
הקצב שעוד מנחם, אומר, בבוא היום,
אחיכם,
שאמרנו שכאילו אתם כבר לא יהיה אחיכם ועם ישראל יתפזר, אתם תקראו לכל האחים כעם ואחותכם היא, שנאמר עליה בפרק הקודם שהיא לא רוחמה, אתם בסופו של דבר קדוש הוא ירחם עליהם.
אבל בשביל שנגיע בעזרת השם לימים הללו,
עכשיו יש לנו מצב של תוכחה, מצב של קושי.
הנביא הושע, שוב, הוא מדבר על עם ישראל באותה תקופה.
כן, מתחיל שם בתקופת עוד ירובם בן נבט,
ויש כמה תקופות של מלכים שהוא מדבר,
הנביא הושע.
אבל כשאנחנו לא מקבילים את זה לאדם עצמו, זה האדם הפרטי, אנחנו פה בשיעורי ההפטרה של הנפש, כאילו כשאדם קורא את ההפטרות האלה, טוב, ואני עכשיו לא נמצא פה בימי ירובעם,
אז מה הנביא הושע רוצה ממני? הנביא בא להושיע אותך, כן, הושע.
אני בא להגיד לך, תקשיב,
אתה רוצה לקבל תורה, אתה רוצה לשוב לארץ ישראל, אתה רוצה להקים פה את זה,
אתה יודע, יש פה חטאים בכשלים,
שעכשיו המדבריות,
העמדה הזו שאדם צריך לאפס את הכוחות השלילים שלו,
זה משהו הכרחי.
ריבו בימכם ריבו,
כי היא לא אשתי ואנוכי לא אישה,
ותסר זנוניה מפניה ונאפופיה מבין שדיה.
יש מצב שאדם, עם ישראל, כן,
אדם באופן אישי, הוא הולך ונואף.
מה זה נואף?
נואף
זה בוגד בייעוד שלו.
בסדר?
יש לכם את אשת בריתכם,
את הברית עם הקדוש ברוך הוא,
והאדם נואף, נואף זה לדחוף את האף במקום אחר. אדם,
במקום להיות ממוקד בתכלית של החיים, בתורה,
בארץ ישראל,
האדם הולך ובורח לו לכל מיני זנונים, זנונים, כן, המילה זנות, מה זה זנות? זנות זה חוסר התמסרות למישהו אחד.
זה הרעיון של המושג זנות.
לא תטעו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם.
כן, אדם מחפש את התזונה שלו מכל אחד ולא ממשהו אחד.
לא ממה שמיועד לו, לא מהבריץ,
מהקדושה, הרי את מקודשת לי כדת משה וישראל,
וכל אחד וכל אחת פה בורחים להם לתזונות זמניות.
כלומר, יש כאן איזה משהו, יש איזו אופנה, מיד אני שם, מיד אני הולך פה.
זה עומק הכשל שאנשים לא מסוגלים לקבל תורה, עוד לא מסוגלים להיכנס לארץ ישראל. ועכשיו המדבר, תכף נראה, הוא יחנך את בני האדם שלא.
תפסיקו להביט ימינה ושמאלה, כי במדבר אין דברים.
הכל פה, אדם עובר איזה תהליך מסוים בחיים שלו, אם זה בשנים שלו בישיבה, ואם זה בתוך עבודת השם האישית שלו,
שהוא מפסיק לתור אחרי לבבו ואחרי עיניו,
אשר הוא זונה אחריהם.
כי אם אדם ימשיך לעשות את זה,
"פנפשיתנה ערומה והצקתיה כיום היוולדה ושמתיה חם מדבר ושתיה כארץיה ואמיתה בצמא". שוב, כשאדם לא מבין את זה,
אז יהיה פה חורבן.
הקב"ה יפשיט אותו כל הבגדים, שזה הדברים החיצוניים,
כל העטיפות של העולם הזה, שאדם כל כך זונה אחריהם ומתמכר אליהם.
ואתה תחזור למדבר, לתפשטי הערומה, נחזור פה לבייסיק,
נחזור כאן לחיים הטבעיים, המקוריים,
ואדם ילמד בדרך הקשה,
אמיתי הבצמא, אדם במדבר זה לא פשוט, כשאדם חוזר עכשיו למקור והוא לא בנה את הדברים נכון,
אז הוא מחפש עכשיו מה לשתות.
ואת בניה לא ארחם, כי בני זנונים המה,
כי זנתה עמם, הובישה אורתם,
כי אמרה אלך אחרי מאהבי נותני לחמי,
וממי צמרי ופשתי שמני ושקריי. שוב, למה בן אדם הולך וזונה?
שוב, כי אומרת אלך אחרי מאהבי, מה המאהבים שלי נותנים לי?
הם נותנים לי לחמי,
מימי, צמרי, פשתי, מה, תשמע,
אני לא, המדבר זה היו ימים עתיקים, פעם עם ישראל היה במדבר, עכשיו,
וישמן ישרון ויבד. תקשיב, מה אתה,
הוא מכריח אותי פה להיכנס, שוב, למקור של החיים, לאמת של החיים.
אפשר לחיות חיים מנותקים מתורה, אפשר לחיות חיים ניתוקים ממשמעות, מערכים,
והנה, ויש פה מאהבים שיביאו לי לחם, מים, צמר, פשתן.
העולם הזה, התמכרות לעולם הזה, העולם הזה מספק לי הכל, מה,
אני צריך פה תורה?
הנה, אני נהנה מפה, ויש לי עיסוק בזה,
ויש לי צמר ויש לי פשטים ויש לי תרבות שלמה ויש לי קולנוע ויש לי אפילו חשיבה ופילוסופיה וצרכים פסיכולוגיים.
הכל לכאורה יש לנו פה בעולם הזה.
לכן, אומר הנביא, הנני שך את דרכך, כן, שך זה מלשון לשוך,
כאילו, מנמיך את דרכך.
כשאני אומר נכון,
כן, חוסם, אומר פה מפרשים, כן, שך את דרכך, כאילו,
שם חסימה לדרך שלך בסירים, סירים זה קוצים, וגדרתי את גדרה ונתיבותיה לא תמצא,
וריתפה את מי עביה ולא תשיג אותם,
וביקשתם ולא תמצא, ואמרה אלך ואשובה אל אישי הראשון, כי טוב לי אז מעתה.
מתי אדם
נשכר חזרה באלוקים?
כאשר
הוא נתקל בסירים ובקוצים, כאשר אדם נתקל בקשיים, כאשר אדם חשב לו
שהוא יכול להסתדר בלי תורה, והנה, אני כאן נמצא בעולם אורבני שכולו מספק לי את צרכיי,
אז מסתבר שזה לא כזה פשוט.
אתה לא משיג, תראו את הניסוח של הנביא,
היא
וריפה את מאהביה ולא תשיג אותם,
וביקשתם ולא תמצא.
אדם מחפש, כל הזמן מחפש כל מיני דברים שהוא חושב
שהם יתנו לו את תחושת שהוא מצא משהו.
זה עומק, מה אתם חושבים גורם
לבן אדם למצוא את עצמו, אני יודע,
בשתיים בלילה,
מסתכל בכל מיני אתרים באינטרנט שהוא לא צריך להסתכל בהם.
כל מיני הסברים.
הסבר אחד,
שאין שם סינון בפלאפון,
והסבר שלא למד מספיק שיעורים על צניעות.
אבל יש משהו עמוק יותר.
אדם
קם כל בוקר ומרגיש כלום בחיים שלו.
אני אדם בין,
מכור בן 16,
יכול להיות גם בן 36 ויכול להיות גם בן 56. אני מרגיש,
לא יודע,
אין מטרה לחיים שלי, היו לי, כשהייתי צעיר, היו לי חלומות,
ועכשיו אני צעיר עדיין ואני מפחד שהם לא יתגשמו, או שאני פה מבוגר ואני מאוכזב מהם.
ועכשיו גיליתי שאם אני מסתכל באיזה דברים מסוימים,
זה נותן לי אשליה,
אשליה של
כמה דקות, יכול להיות כמה שעות,
שהנה מצאתי פה משהו שהוא פייק תורה, הוא פייק אלוקים.
כאילו, יש כאן איזה משהו שאני, הנה, הוא נותן לי,
אני לא חושב עכשיו על כלום, זה נותן לי טעם לחיים, נותן לי תחושה שאני מדמיין שזה אושר.
ועכשיו, שוב, לא מעניין אותי מה יקרה, שמע, יגלו אותך, אתה יודע, זה בסוף יתגלה, זה, יש לי השלכות,
אתה אדם נסטרוי, אתה...
שוב, אדם, זה כן כל הבגידות, זה ה... כאילו, אין אדם חוטא ואומרים לך את זה, אם כן נכנסה בו רוח שטות, כאילו, אתה, אתה, אתה מבין? בסופו של דבר יהיה לזה השלכות, גם בעולם הזה.
לא, יהיה בסדר, אף אחד לא יגלה אותי,
אני מכסה, אני גולש באופן אנונימי, ואדם כזה נמצא עכשיו כזה כולו,
ואז הוא מגיע לרגע שהיצר הרע בא על סיפוקו לשנייה,
יש את הרגע הפורקן,
ואז הוא מרגיש כמו אדם שהחזירו אותו חזרה למדברה.
מרגיש כמו בלון שהוציאו ממנו את האוויר.
הסתבר שהוא לא מצא את אלוקים,
כמו שאומר שלמה המלך.
קמתי אני לפתוח לדודי,
ודודי חמק עבר, אתה מבין?
חמק פה בין האצבעות.
ואז בן אדם מרגיש עוד יותר ייאוש,
ועוד יותר ריקנות,
ועוד יותר כלום.
ועכשיו הוא זקוק למשהו עוד יותר קיצוני,
יותר
יותר שייתן לו את אשליה שהנה אני פה לא במדבר.
זה השור של כל ההתמקויות.
סמים, אלכוהול, מין, מסכים, לייקים, זה, זה, הרצון הזה לחוש שזה
משהו שאני שותה.
אז זה מה שאומר הנביא, זה לא יקרה.
אם אדם לא מבין מה זה לקבל תורה,
אם אדם לא מוכן לעבור ארץ צייה וצלמוות, אדם לא מוכן לאפס את הדמיונות של העולם הזה.
והיא לא ידעה,
אומר הנביא, כי אנוכי נתתי לה הדגן, התירוש, היצהר וכסף, הרביתי לזהב,
ומה יעשו? עשו לבעל.
אתם לא מבינים שכל הדגן, תירוש, היצהר והכסף והזהב אני נותן, יש לכל הדברים האלה
תחושת טעם רק אם זה מגיע מתוך משמעות, מתוך חיבור לקודש.
שאתה משתמש בעולם הזה למשהו שהוא ערכי, למשהו שהוא שייך אל הנצח.
אבל אתם לוקחים את כל זה ועושים את זה לבעל, הולכים את זה ונותנים לאחרים שיבעלו אתכם. זאת אומרת, שהכל בסוף משמש רק ליצר הרע שרודה בכם.
לכן אשוב ולקח תתגני בעיטו ותירושי במועדו,
והצלתי צמרי ופשתי לכסות את ערוותה,
ועתה אגלה את נבלותה לעיני מאהביה ואיש לא יצילנו מידי.
זאת אומרת, במקור אני אמור לקחת את כל הדברים האלה ולטפל בכם, לכסות אתכם, להלביש אתכם.
אבל עכשיו כשאתם מתנהלים ככה,
יאללה,
אני מפשיט אתכם ומציז אתכם לפני כל התאוות שלכם. ועכשיו,
איש לא יצילנו מידי. אתם חושבים שהתאוות האלה יצילו אתכם? אתם חושבים שאתם ימצאו סיפוק ושמחה בכל הדברים האלה?
והשבעתי כל מסוסה, חגה,
חודשה ושבתה כל ומכל מועדה והשימות תקפנה ותנתה אשר אמרה את תנאי אם עלי אשר נתנו לי מאווי
וסמתים ליער ואכלתם חיית השדה
ופקתי עליה את ימי הבעלים אשר תקטיר להם בתעד נזמה וחלייתה
כן חלייתה זה
תכשיטיה
ותלך אחרי מאהביה ואותי שכחה נאום ה'
כאן מסתיים החלק הראשון של הפרק של תיאור המצב שוב
כאשר אדם מתמכר לעולם הזה,
מתמכר לעולם הזה, לבעלים,
אז מזה, כאמור, הוא לא מצליח לקבל תורה.
מה עכשיו יקרה?
איך אנחנו נקבל תורה?
לכן הנה אנוכי מפתיה,
והולכתיה המדבר, ודיברתיה ליבה. שימו לב,
יש כאן תהליך איך אדם חוזר אל הקדוש ברוך הוא.
הוא צריך ללכת למדבר.
למה?
כדי להתפתות.
ופעם במשמעות החיובית מהקדוש ברוך הוא.
דיברתי הליבה, מדברים אליכם.
כל עוד אתם נמצאים עכשיו בתוך כל הצמר,
כסף וזהב, הפשטים, אתם אי אפשר לדבר איתכם.
בואו, בואו, יש לי פעם, מה שנקרא, תנקו את הראש,
תתכנסו לתוך עצמכם, לכו למדבר, מי שרוצה גם יכול באמת למדבר קצת להתבודד,
אבל לפעמים אני גם יכול לעשות את זה בתוך זה שהוא נכנס לתוך בית המדרש.
בואו, תיכנסו,
שנייה, תנקו, תאפסו את המערכת.
זה הרעיון של פרשת במדבר, זה הרעיון של הפטרת במדבר, זה הרעיון של קבלת תורה.
גם אגב, תיקון ליל שבועות, אני תמיד צוחק על זה.
תיקון ליל שבועות, זה מנהל שברוך השם מתקבל בעם ישראל, על ידי המקובלים.
למה עושים תיקון ליל שבועות? פשוט אומרים, צריך להתכונן, נכון, לקבלת תורה.
טוב, אז קבלת תורה, איך? וזה שאנחנו רוצים עכשיו כמה שעות בלילה להרוויח לימוד.
שאדם ילמד תורה, לפני שהוא מקבל בו' סביבה, נשמע את קבלת התורה.
עכשיו, כולנו יודעים שזה המטרה,
אבל באופן המעשי זה לא קורה ככה. מה קורה ככה, נכון?
הרי דבר ראשון, צריך,
אדם אומר לעצמו, אני צריך להתכונן לתיקון ליל שבועות, להיער כל הלילה, נכון? אז מה?
אז שבוע לפני הוא כבר ישן לי, מבטל לימוד תורה, משמש את הסדרים שלו, כי הוא צריך שיהיה לו כוח לקראת תיקון ליל שבועות.
עכשיו, תיקוי לב שבועות, כולנו יודעים איך זה קורה בפועל. בפועל זה, נכון,
אדם איכשהו מורח את הארוחה כמה שרק ניתן, כדי להתחיל כמה שיותר מאוחר, כי הוא צריך להגיד שהוא ער כל הלילה,
אז אנחנו מנסים לצמצם את השוט המאבק, אז האדם מגיע, טוב, עכשיו הוא גם,
לא לשכוח, זה אחרי ארוחה רצינית, אז טוב, מי שאוכל מחלה חלב, אז איכשהו אולי הוא יותר קליל,
אבל רוב האנשים זה לא ככה, מגיעים ככה כבדים ללילה.
ואז, נכון,
דבר ראשון, מה קשה ונלמד, קודם כל יש פינת קפה שם בבית מדרש או בבית כנסת,
יש איזה כוס קפה, אבטיח וזה, אוכלים,
ואחרי זה מתחילים, שומעים איזה שיעור, נרדמים, מנקרים כזה,
קמים ועושים קצת סיבוב, ואחרי זה אומרים, שמע,
מה, למדנו כבר 40 דקות שיעור,
צריך קצת לאוורר את הראש, יוצאים לטיול ככה של חצי שעה,
אחרי זה חוזרים לעוד איזה רבע שעה שיעור,
אומרים איזה תיקון, ואז גם כזה קצת מתישים והכול.
נו, ואז כבר אנחנו לפנות בוקר,
וכבר האדם הוא כזה,
איכשהו מנקר לו את תפילת שחרית, מגילת רות, מי שנוהג לומר, הרבה פעמים, תשאלו אנשים, הרבה פעמים לא יודעים אפילו מה כתוב במגילת רות, כי פשוט כל פעם שקוראים את זה בבוקר, שבועות, אנשים לא מאופסים על עצמם,
ואז עוד לא נגמר. אתה אומר לעצמו, תקשיב, אם אני ישנתי פה,
אז עכשיו בכלל צריך שבוע להתאושש, להשלים שעות שינה.
ואז יוצא שאם אנחנו עושים בנטו, כנראה בן אדם למד בתיקון ליל שבועות,
לא יודע, זה יכול להיות
חצי שעה של לימוד בנטו והרבה מאוד שיבושים לפני ואחרי.
וכך מגיעים.
הרעיון של תיקון ליל שבועות, בעומק העניין,
זה לא להרוויח זמן לימוד,
אלא זה לבנות את העמדה הזו.
ללכת למדבר.
לומדים תורה בלילה, זמן שהוא לא נוח בעליל.
אדם נלחם נגד היצרים, נגד האינסטינקטים הגופניים שלו.
אומרים חז"ל, כל הלומד תורה בלילה,
חוט של חסד משוך עליו היום.
כשאדם לומד תורה מתוך קושי,
זה מה שמביא את החוט של חסד.
יש כאלה טוענים שזה חוט של חסד מזה שבן אדם,
הוא אחרי זה ישן כל הלילה, יש לו איזה פס,
אבל במשמעות שחז"ל התכוונו אליה,
אדם בונה משהו עמוק בתוך הנפש.
הוא יכול לקבל תורה כי הוא כבר לא מכור ותלוי בעולם הזה.
לכן ממשיך הנביא ואומר, לכן הנה אנכי מפתיה והולכתי המדבר ודיברתי הליבה ונתתי לה את כרמיה משם ואת עמק החור לפתח תקווה וענתה שמה כי ימי נעוריה וכיום עלותה מארץ מצרים. אנחנו נחזור לימי המדבר שלפני שקיבלתם את התורה,
זה פתח התקווה שלכם.
והיה ביום הנאום ה', תקראי אישי ולא תקראי להיות בעלי.
כאשר אדם, הוא נמצא
עבד לתאוות העולם הזה, הוא נקרא,
כאילו הקדוש ברוך הוא בעל של עולם,
כן, להבדיל גם האלילים עם בעלים שלו, שאדם הוא לא...
עבד לעולם הזה? מה?
עבד לעולם הזה? כן, עבד לעולם הזה.
ואז יש איזה צד שהוא לא רוצה את העולם הרוחני, אבל מה?
הקדוש ברוך הוא בועל אותו. כאילו, יש כאן איזה משהו שאני בכפייה איכשהו שורד פה עם העולם הרוחני שכל הזמן מעיק עליי, כי אני רוצה להיות בעולם הזה.
אבל כאשר אדם עובר את המדבר, ביום ההוא נאום השם תקראי אישי.
אישי זה כבר חיבור של,
לא של איזה כפייה חיצונית, אלא
משהו שהופך להיות אישי, משהו שהופך להיות חלק ממני.
אז החיבור הרוחני,
אדם הוא לא מכור לעולם הזה,
וממילא החיבור הרוחני הוא לא חיצוני לו,
אלא הוא חלק ממנו.
ואז אסירותית, שמות הבעלים מפיה,
בוודאי אז אדם, כן,
הקדוש ברוך הוא כבר לא הבעל שלו, אלא אישו,
אז בעלי לא אישי,
אז הבעלים,
אלה שבכלל שכפרו עליו,
אדם היה מכור לחיצוניות של החיים, הם בכלל הולכים ונעלמים.
ואסירותי את שמות הבעלים מפיה, ולא יזכרו עוד בשמם.
וחרתי להם ברית ביום ההוא עם חיית השדה ועם עוף השמיים, ורמס האדמה וקשת וחרמה ומלחמה ישבום לארץ וישכבטים לבטח. הנה, זה הרעיון של ההרמוניה והשלום.
מתי יש מלחמה עם חיית השדה, עם עוף השמיים וקשת וחרב?
כאשר האדם לא הרמוני, אדם כל הזמן נמצא עם היצרים שתוקפים אותו מכל מקום.
אבל כאשר אדם הולך למדבר ומצליח
להשבית את ההתמכרות הזו לעולם הזה.
עכשיו,
כל הכוחות מוצאים את המקום, בוודאי שיש מקום לעולם הזה,
לכוחות החיוביים,
אבל שהם לא נאבקים אחד בשני.
והרסתיך לי לעולם,
והרסתיך לי בצדק ובמשפט, בחסד ורחמים,
והרסתיך לי באמונה וידעת את אדוניי. טוב, פה זה דבר תורה ידוע שתמיד דוברים באירוסין, כן? למה הקדוש ברוך הוא ממשיל את הקשר בינו לבין
עם ישראל דווקא לאירוסין?
כי אירוסין זה בדיוק המצב של המדבר, זה המצב שעוד לא הנישואים ממש, עוד לא החיים המשותפים, הגופניים. אירוסין זה העמדה של החיבור הנפשי,
הרוחני המופשט, בין החתן והכלה.
הרסתיך לי לעולם,
יש איזה צד באירוסין שהוא יותר גדול מהנישואים. ברור שהמימוש הגדול הוא בנישואים, אבל האירוסין הם מסבירים שמהות הקשר לא תלוי בחיבור הגופני,
ולמהות הקשר בין החתן והכלה הוא בחיבור הנשמתי.
על אותו משקל, כן, אמרנו.
האידיאל זה,
הנישואים שלנו עם הקדוש ברוך הוא זה בארץ ישראל. הנישואים שלנו בתורה זה בבית המקדש, בירושלים.
אבל בשביל להגיע לבית המקדש, בשביל להגיע לארץ ישראל, אנחנו עוברים דרך המדבר.
התקופה שעם ישראל נמצא במדבר זו תקופה שבונה את החיבור
אל התורה, לא מתוך, עוד פעם, הצדדים החיצוניים.
שאדם בארץ ישראל, כן, ברור שהוא מחובר לתורה, כי תראה איזה יופי, יש פה חקלאות ויש פה כלכלה, והנה, תראה איזה יופי, חיים מלאים.
אבל זה, יש חשש שאדם יעשה את זה בגלל האינטרסים שהוא מקבל.
בשביל שאדם באמת
יהיה מחובר לתורה מצד האמת, הוא עובר דרך הר סיני, עובר דרך הר חורב, עובר דרך כל התהליך הזה של קושי,
של מאמץ, הוא מאפס את המערכות שלו,
וככה
הוא יכול לקבל בסופו של דבר תורה שתוביל אותו לארץ ישראל.
אם אנחנו מסכמים את מה שראינו בשיעור הזה, הפטרת פרשת במדבר.
הפטרת פרשת במדבר, כהמשך לפרשת במדבר, מלמדת אותנו
איך אדם בסופו של דבר חי את התורה. אדם חי את התורה דרך זה שהוא עובר, זה איפוס מערכות במדבר.
הוא צריך להשתחרר מההתמכרויות לעולם הזה.
זה כל ארון העמוק גם של תשובה,
אדם חוזר אל הנקודה המקורית שלו,
ואז הוא יכול להמשיך
לשלב הבא שזוהי ארץ ישראל וקבלת התורה באופן מלא.
זאת השם שנזכה גם בשבת במדבר וגם קבלת תורה,
בעזרת השם.
