אני מבקש משמעת ברזל מוחלטת ודממה.
חברים, אנחנו לומדים פה מגילת רות,
ואת הדברים שנלמד היום פתח בפניי חבר, ידיד המשולמי.
ממש העיר את עיניי, ואני ממש אסיר תודה לו
על הדבר המדהים הזה.
ממש פשט.
זה מה שנלמד היום, בעזרת השם.
בפעם הקודמת ראינו את כל האירוע של חזרת רות
חזרת רות לשדה בית לחם, ושאלנו למה בועז כל כך מתלהב ממנה,
מעבר לזה שזה מעשה יפה.
והתשובה שאלינו הייתה שבעצם רות,
הרבה פעמים סיטואציה של בן אדם אחד מגלמת
בתוכה איזה משהו הרבה הרבה יותר רחב, לדוגמה,
הקדושה צאלאגז שנרצחה בדרכה ללידה.
זה כמובן אירוע, הייתי שבוע שעבר ירדתי שם שיעור,
זה אירוע כואב ומטלטל, אבל זה לא רק האירוע עצמו שהוא כואב ומטלטל,
כמובן, אלא אנחנו כולנו מרגישים שבאירוע הזה יש איזשהו,
זה אירוע של נוחת בתוכו את כל המשמעויות. זאת אומרת, אנחנו כבר 150 שנה, עם ישראל מנסה להביך חיים בארץ הזאת,
ויש כבר 150 שנה כאלו שעסוקים בלהרוס את החיים האלו בדיוק.
אנחנו בונים והם מחריבים, אנחנו נוטעים והם שורפים,
אנחנו רוצים להביא כאן ברכה לכל האזור, והם רוצים להביא כאן כלל לכל האזור. ופתאום זה מתלכד באירוע אחד, שאישה הולכת להביא חיים, ללדת, וכדורה מרצחים,
הורגים אותה. לפעמים אירוע אחד הוא לא רק האירוע בעצמו,
אלא הוא לוחת בתוכו שלל משמעויות. אז כשבועז עסוק,
רבי חיים, כשבועז עסוק
בלשקם את החברה, ולשקם את הדור, ולנטוע בהם אמון, ושאנשים יותר ייתנו,
ויהיה חסדים וכל הדברים האלה, פתאום מגיעה לו איזה מישהי
שזה סיפור חייה,
שהיא כולה מסורה וכולה חסד וכולה זה, אז
הוא מתפעל מזה.
וראינו בפעם הקודמת
שבועז
מאוד מעריך את רות,
מכבד אותה, דואג לה לאכול, דואג לה לתנאים וכל הדברים האלו,
אבל זה נראה שיש פה עוד ציפייה נוספת שלא קורית, בסדר?
עכשיו, חשוב להבין מהי הציפייה הנוספת, ואז ניכנס לפרק שלפנינו.
הציפייה היא כזאת:
אנחנו מכירים היום את מצוות ייבום בהקשר שלה, בתורה, שזה
קורה רק אם יש אח שמת בלי ילדים,
אז אחיו, אחד האחים, צריך לייבם את אשתו או לחלוץ
כדי להקים שם המת על החלתו.
זה מה שהתורה מצווה.
אבל צריך לדעת שמושג הייבום לפני מתן תורה הוא הרבה יותר רחב.
הוא הרבה יותר רחב.
התורה הוא הרבה יותר רחב, הוא לא היה חובה, אבל הוא היה מקובל.
התורה באה והכריחה, חייבה, לעשות ייבום במצב מסוים,
אבל היא לא שללה את האפשרויות הנוספות.
ייבום באופן כללי
זה לקיחת אחריות
של בני המשפחה על מישהו מהמשפחה,
בעיקר על האנשים שבעצם משפחתו התפרקה.
זה לא מקובל, זה גם לא דרך ארץ, זה גם לא זה שאם מישהו,
כשהמשפחה שלה התפרקה, אז אתה אומר לו, תסתדר לבד.
המשפחה לוקחת על זה אחריות.
המשפחה לוקחת על זה אחריות, בסדר?
באיזה דרך?
דוגמה, יכול להיות שאחיינית התאלמנה, ואז הדוד התחתן איתה. מקובל.
כלומר, אתה לא... זה נשאר בתוך המשפחה.
מאמצים, מגדלים, כמו,
לדוגמה, מרדכי.
זו דוגמה לסוג ליבום. אסתר היא בת, נכון? ובמות אביה ואימה לקחה מרדכי לו לבת. מרדכי הוא דוד של אסתר.
כן, הוא דוד שלה.
אז היא התייתמה, אז הוא לקח אותה אליה, גידל אותה, ואחרי זה התחתן איתה.
בסדר? זה ככה היה מקובל.
אז לכן יש כאן
מחויבות
שהיא איננה הלכתית. הרי ברור שמצד ההלכה אין שום קשרי
ייבום מחייבים בין בועז לבין רות.
א', רות היא עדיין גויה.
אז בכלל הוא לא חייב להיות במותה. ב', גם אם הייתה יהודייה,
רות נשואה למחלון,
ובועז הוא בן דוד של מחלון כי אבא של בועז סלמון ואלימלך הם האחים אז רות הוא בן דוד ובועז הוא בן דוד של מחלון אז אין חיוב עם התורה אין חיוב ייבום בין בני דודים נכון אין חיוב אבל יש מה?
יש מחויבות תודה עזרת לי עם ההגדרה
זה היקר אין חיוב עכשיו אם תראה אין חיוב אבל יש מחויבות ואם תרצו זו בדיוק ההגדרה של מלכות מה זה מלכות?
לא אוקיי תגיד לי מה אני חייב ואני עושה איך אני לוקח אחריות גם אחריות שאני לא חייב
מלכות, כשאתה מקים מדינה,
כן, ומקים ממלכה, מקים מלכות, אז אתה דואג גם לדברים שאתה לא חייב להם, אבל יש לך אחריות, יש לך מחויבות לדאוג להקים תחנת עזרה נפשית,
ולהקים שירותי דואר, וכל מיני דברים כאלו, שהם יכולים גם להסתדר אולי בילדיהם, אבל יש לך
מחויבות ואחריות, צריך לעשות את זה.
הציפייה מבועז כמנהיג,
מה הציפייה ממנהיג? שאתה עושה הרבה מעבר למה שאתה חייב.
אתה עושה מה שאתה מחויב אליו,
מה שהמחויבות קורת אליך.
בועז,
זה בדיוק המבחן, האם הוא מלך או לא מלך.
האם הוא מלך או לא, האם הוא מנהיג או לא מנהיג. אם אתה מנהיג, אז לקח אחריות.
יש כאן חזרה אלמנה,
שתי אלמנות למעשה חזרו, מי מטפל בהן? היא לוקח עליהן אחריות?
קח עליהן אחריות.
נעמי מצפה שבועז ייקח אחריות.
עכשיו, אני רק רוצה להגיד עוד משהו נוסף.
יש הרבה דרכים לקחת אחריות.
הדרך המובחרת, הדרך הטובה, הדרך המעולה, זה להתחתן.
ייבום.
לא ברור אם אפשר להתחתן עם רות עדיין.
הסוגיית עדיין לא התבררה, אנחנו נצטרך להבין איך היא מתבררת בהמשך, אני לא יודע אם נספיק להגיע לזה היום.
כבר אני אומר שאם לא נספיק את הכל היום, יהיה שיעור ביום חמישי.
כן, אני אומר בגלל הדבר הזה.
אז אני אומר, כבר, אני אומר, אם לא נספיק את הכל היום, אז אנחנו חמישי, אם כי לא, בסדר?
אז כבר, אבל יש עוד דרכים, לדוגמה.
בסדר, נגיד שאתה לא יכול להתחתן עם רות, כי,
רק בשביל ההערת זה,
אין שום מניעה למואבי להתגייר.
כשכתוב שאסור למואבי לבוא בקהל, הכוונה,
הוא יכול להתגייר, אבל הוא לא יכול להתחתן
עם יהודי כשר. הוא יכול להתחתן עם גר כמוהו. גיורת מואבייה יכולה להתחתן עם גר מואבי, או עם... מה?
לא, עד העולם כתוב.
עד העולם, בסדר?
אז יש הרבה דרכים, לדוגמה, שתתגייר, והיא תהיה...
שבוא, אז ייקח אותה בתור שפחה.
בתור איזה, כן? שיקנה אותה בתור שפחה.
שפחה של התנ״ך זה לא...
זה אישה, יש לה זכויות, היא מחויבת למצוות כאישה.
היא נהיית... מה?
כן, היא נהיית אפילו יותר... בסדר, זה גם אפשרות. זה גם אפשרות. האפשרות הכי טובה זה להתחתן, אבל אם אי אפשר להתחתן,
בינתיים אתה משאיר אותה, התלויה באוויר, היא מלקטת. אוקיי, עכשיו נגמרה עונת החיטים והסיורים, אז מה עכשיו?
מה היא תאכל עכשיו?
היא עכשיו צריכה, תלך תלקט ענבים? מה היא תעשה עכשיו?
צריך לקחת על זה אחריות.
בועז מבחינתו נתן הרבה מאוד, אבל הפסוק,
פרק ב' הסתיים,
בואו נראה את זה,
את הפסוקים האחרונים.
"ותאמר נעמי לקלתה ברוך הוא לאדון" עוד אחד פסוק לפני כן.
"ותאמר לחמותה איפה ליקטת היום ואנה עשית
גילים הקירך ברוך ותגיד לחמותה את אשר עשתה עמו ותאמר שם האיש שעשיתי עמו היום בועז".
או!
"ותאמר נעמי לקלתה ברוך הוא לאדוני אשר לא עזב חסדו את החיים ואת המתים".
ברגע שהיא מזכירה את המילה מתים,
אנחנו מבינים שנעמי אומרת מצוין.
אם הוא מנהיג,
הוא ייקח אחריות על מי?
על אלו שמתו. הוא לא ישאיר אותך ואותי אלמנות בודדות.
החיים זה אנחנו, אבל גם את המתים.
ואתה אומר לנעמי, קרוב לנו האיש מגואלנו הוא. והמילה גואל משמעותה אחד שלוקח אחריות.
איך כתוב? למה משה רבנו היה גואל? כתוב, וירא השם כי שר לראות.
כשמשה רבנו רואה משהו, הוא שר לראות.
זה מעניין אותו.
הוא מבין שיש כאן משהו שצריך להתערב.
הוא כל הזמן מתערב. הוא רואה איש מצרי, מכה איש עברי, ואיפה אין כה וכה בהר כי אין איש, אני האיש. מתערב.
אחרי זה הוא רואה איש עברי, מכה איש עברי,
ואומר לרשע למה אתה כרחה, הוא מתערב.
אחרי זה הוא מגיע ורואה את בנות לוד שהרועים מציקים להם, הוא מתערב. זה גואל.
גואל זה אחד שמתערב.
אז היא אומרת לו, אם בועז הוא מנהיג והוא גואל, הוא יתערב. הוא לא ישאיר אותנו כך.
עניין של זמן.
ותאמר רות המואביה גם כי אמר אליה מנערים השביעית תדבקי ינדים כאילו מה? ותאמר רות קלטה אותו טוב ביתי כי תצא עם נערותה ולא יגיוך שדה אחר.
ותדבק בנערות בועז ללקט
עד כלות קציר השעורים וקציר החיתים ותשב את חמותה.
והפסוק הזה, החי ורעי,
הוא פסוק
דרמטי ביותר, כי בעצם קציר שעורים וקציר חיתים זה בעצם שלושה חודשים, ניסן נייר סיוון.
במהלך שלושת החודשים האלו, נעמי הייתה לה ציפייה שבשלב מסוים בועז יקרא לה ולרות, יגיד להם, תקשיבו, אני רוצה לפתור את הבעיה, בואי, נעמי, את
תעברי לגור אצלי בנחלה, רות, את תהיי,
נסדיר את המעמד שלך, בקיצור, את תהיי או שפחה או זהו, נגייר אותך, נבדוק את הסוגיה, אולי אני אתחתן את החוץ, מישהו אחר יתחתן, כאילו,
אבל בועז לא עושה כלום.
למה הוא לא עושה כלום?
כי זו סוגיה מורכבת.
זו סוגיה לא פשוטה. היא מואביה, כמו שהוזכר.
עד אותו רגע בהחלט ניתן להניח שלא היה שום
מואביה
או מואבי
שבאו להתגייר.
יש לעם ישראל פוסט-טראומה עמוקה ממואב בגלל הסיפור עם השיטים,
שהם איזנו את עם ישראל.
לא מזמן
אהוד בן גרה גם הרג את מלך מואב, עגלון.
אז זה לא היה איזה, זה יכול להיות שגם הייתה הראשונה,
זה כמו, אולי, לא יודע, מה שיגיע היום,
הגר הגרמני הראשון שהגיע אחרי השואה.
זה גרמני, לא יודע, הוא היה נאצי, הוא היה באיזה מחנה,
אני לא מתעסק עם זה.
אז מותר, אסור, מה אני צריך להתעסק עם זה? אז בועז אמר, אוקיי, אני די דאגתי לה,
היא קיבלה ממני מה שהיא צריכה, היא תלמד להסתדר.
כשרוצים להתעלם, זה אפשרי, נכון?
במקום הזה, נעמי מתערבת.
רק השאלה, מה ההתערבות שלה? זו שאלה מאוד מאוד חשובה, בואו נראה.
ותאמר לנעמי חמותה, בתי הלו, אבקש לך מנוח אשר ייטב לך.
ואתה הלו, בועז מודעתנו, אשר ראית את נערותיו, והנה הוא זורע את גורן השעורים הלילה.
ורחצת וסחת
ושמת שמלותייך עלייך וירדת, הגורן אשכנקריב הכתיב,
שמלתך,
שמלותייך,
ירדת, ירדתי,
אל תיבדי לאיש עד כלותו לאכול ולשתות.
מעניין.
ויהי בשוכבו,
וידעת את המקום אשר ישכב שם ובאת וגילית מרגלותיו ושכבת" עוד פעם יש כאן קריבקטיב
הוא יגיד לך את אשר תעשי
"ותאומר אליה כל אשר תאמרי" ויש פה
עוד קריבקטיב, "אלי אעשה
"ותרד הגורן ותעש ככל אשר ציוות החמותה
ויאכל בועז וישת ויתב ליבו
ואבוא לשכב בקצה הערימה
ותבוא בלעת ותגל מרגלותיו ותשכב. ויהי בחצי הלילה באכירת איש וילפת
והנה אישה שוכבת מרגלותה. ויאמר, מי את?
ותאמר, אנוכי ראו אותה מטיך ופרסתה כנפיך על המטיך,
כנפיך על המטיך,
כי גואל עתה.
ויאמר, ברוכה את לה', אדוני בתי, היטב חסדך אחרון מן הראשון.
לבתי ללכת אחרי הבחורים, עם דל ועם עשיר.
ועתה, בתי, אל תראי כל אשר תאמי אעשה לך,
כי יודע כל שער עמי, כי אשת חיל עת. בוא נעצור רגע כאן.
רבותיי, מה נעמי שולחת את רות לעשות?
אומר לנו רבי יוסף חיים, היא מפתות אותו. כלומר,
אני זורם איתך עד הסוף, היא בעצם שולחת אותו,
אותה,
לעשות סוג של מעשה תמר,
למרות שזה שונה לגמרי ממעשה תמר, כי
תמר
בעולמות של פרקלת בראשית, יהודה הוא היוון שלה.
כלומר, גם אם יהודה יבוא אל תמר,
זה בסדר גמור, זה לגיטימי לגמרי, זה כאילו, אם הוא לא נותן, כמו שכתוב,
שאחר כך הוא ימשיך לחיות איתה,
לא יאסף לדעתה.
פה אתה אומר זה, היא לכאורה מואבייה, עדיין לא התגיירה,
ובעצם מה שאתה אומר זה שהיא כאילו בעצם מנסה, מה שקוראים להם, לגנוב זרע, ללכת לבועז, לפתות אותו, שהוא ייכשל בדבר עבירה,
ויהיה עם אישה
יהודה ותמר, כמו שאמרנו, זיקת עיבור משם.
פה הוא יהיה איתה ללא כל זיקה הלכתית,
ומהדבר הזה עוד יהיה ילד, והילד הזה שנולד מהסיטואציה המעוותת הזאת,
הוא יהיה הסבא של מלך המשיח.
קשה מאוד להגיד דבר כזה,
שזה מה שנעמי הצדיקה שולחת את רות הצדיקה עוד יותר, לעשות דבר כזה לבועז.
אי אפשר להתעלם מזה שחז"ל מתארים שהיה פה,
בועז היה צריך להישבע,
ופיתה אותו יצרוע וכו' וכו', אבל בואו נקרא רגע את הפסוקים ונראה
אל נכון,
מה באמת הייתה הכוונה שלה.
או,
שואל רב אהרון שאלה מעולה,
למה לא ללכת לדפוק אצלו בבית? למה צריך ללכת בלילה, לגורן, כל הדברים האלו?
למה לא פשוט לדפוק בדלת ולהגיד מה קורה? והתשובה?
אפשר.
אפשר, ברור. זה כבר נעשה.
כשכתוב כאן בפסוקים
"ותדבק בנערות בועז ולקטע תקלות קציר סורים וקציר חיטים",
ואתה שבת חמותה עקרונה, שרות הייתה שם, ופגשה את בועז כל יום, ודיברה איתו, והוא הכיר אותה וכל זה, ו...
כלום לא קרה!
כלום לא קרה! עכשיו, למה כלום לא קורה?
לא בגלל שבועז לא חושב שרות היא בחורה טובה ומעולה, אלא
זה מסוג הדברים החשובים, ולפחות כרגע הלא דחופים.
ובועז הוא, עוד פעם, זה להיכנס פה לעניין, וכל זה, וכרגע יש לו דברים יותר דחופים, הוא גורר, הוא זורר את הגורן, זורר פה, זורר שם,
הוא לא נכנס לעניין הזה.
וזה מה שמפריע לנעמי.
רבותיי, מה שנעמי
אומרת לרות לעשות,
חלילה לא לגנוב בנו זרע, מה פתאום, דבר כזה, אלא לשים אותו במצב
שהוא לא חייב לקבל החלטה.
הרבה פעמים,
אפילו, תכף נוכיח את זה בפסוקים,
ויוצאים בחור ובחורה, גם היום, יוצאים לדייטים, זה נחמד וכל זה, והבחורה אומרת לו, נו, מה קורה?
כאילו, חכה שהוא יציע לה, כן, כן, שמעי, אני צריך עוד טיפה זמן, עוד טיפה זמן.
הוא מפחד, לא יודע מה יש לו, הוא צריך עוד טיפה זמן. הוא אומר לו, טוב לי, הקשר מעולה, אני צריך עוד טיפה זמן.
בשלב מסוים היא מבינה שהוא יכול ככה להמשיך לדרוח אותה הרבה מאוד זמן.
אז היא אומרת לו, תקשיב, חביבי,
it's not ever,
כאילו, אני מגיעה אליך ביום שישי,
אלא זה, כאילו, אם אנחנו,
אני מגיע אליך,
זה מתחת לבית של ההורים שלך, ואנחנו צריכים לעלות. אם אנחנו עולים, ממשיכים אם לא עולים, ניפרד שם.
שמה אותו במצב שהוא חייב לקבל החלטה.
ואז יש מקום להניח שהסיטואציה הזאת תוליד ממנו את ההכרעה, כן, אני מבין, בלי שמישהו ידחוף אותי, אני לא כמו המדריך צניחה בפתח המטוס,
בלי שאתן לך את המכה בגב,
לא כולם היו קופצים.
יש כאלה קופצים, יש כאלה שלא.
רוצים לקפוץ, אבל מפחדים.
ריזיקה נכון, באה ריזיקה אחת משתיים או שבועז יגיד לוקח אחריות
או שהוא יגיד לא לוקח אחריות ואז המצב שאתה לא השתנה המצב שאתה נשאר אותו דבר
בואו נראה איך היא אומרת לה את זה, תראו
היא אומרת לה ככה, תראי
בועז
מודעתנו
שכמו שאמרנו המילה בהתחלה כתוב שלנעמי
כתוב מודע אבל אנחנו קוראים מידע האם יש לך רק מידע שירות כאן או שאתה במודעות
אז נעמי אומרת,
יש לו את המידע,
אבל הוא לא עושה עם המידע הזה כלום. הוא לא במודעות, במודעות הנכונה.
שנייה, שנייה, בוא נמשיך.
בועה אשר ראית את נערותיו, והנה הוא זורע את גורן השעורים הלילה.
כלומר, היה ברור שנעמי קיבלה איזה מידע פנימי,
כי בועז הוא הבעל הבית.
הוא לא אמור להיות בגורן בלילה.
זה הפועלים.
אבל כמו שקורה הרבה פעמים, כשיש גיוס כללי,
אז מדי פעם גם הבעל הבית נותן,
סוגר את המכון,
פתאום יש איזה חור אז הוא גם שם, אז היא אומרת, תקשיב, הלילה הוא בגורן.
למה זה כל כך חשוב ללכת לגורן?
תראו מה היא אומרת לה.
ורחץ ועשך, שם צמנותייך עלייך.
וירד את הגורן, אל תיבדי לאיש עד כלותו לאכול ולשתות.
תדמיינו, הגורן זה מקום שיש בו מלא פועלים.
הם ישנים בשדה.
בזמן הקציר וכל ה... זה, הפועלים ישנים בשדה.
אז היא תגיע לשם, עכשיו איך היא תדע איפה בועז ישן?
אז היא אומרת, את מכירה את בועז?
אז תבואי בלילה ותראי איפה הוא נמצא, שהוא אוכל ושותה,
ואז תוכלי לעקוב איפה הוא הולך לישון.
רבים מאחורי איזה ערמת חציר,
תסתכלי על בוע הזה, הוא אוכל, שותה עם הקוצרים,
ואז תעקבי איפה הוא הולך לישון.
טוב,
ולכן, ויהי בשוכבו, וידע את המקום אשר ישכב שם,
עוות וגילית מרגלותיו ושכב,
והוא יגיד לך את אשר תעשינו. רבותיי, פה יש מילת קוד שאנחנו לא מספיק מכירים אותה, ולכן הדברים נעלמים מאיתנו, בסדר?
מילת הקוד היא רגליו, לרגליו, מרגלותיו, לרגליו.
בתנ״ך,
רגליים,
אחיזה ברגליים, נפילה לרגליהם, מישהו מבטאת
פירוש אחד בלבד,
קח עליי אחריות, אני ת"פ שלך.
לדוגמה,
כשדוד לוקח את אביגאי לאישה,
אז היא אומרת, אני אהיה שפחה לרחוץ רגלי עבדי אדוני.
או לדוגמה,
כאשר אסתר מבקשת מאחשוורוש, כתוב,
ותוסף אסתר,
ותתפלל ותב,
ותתכנן ותפול לרגליו.
או לדוגמה, כאשר פרעה, כאשר משה רבנו אומר לפרעה מה עתיד להיות,
אז הוא אומר לו, אתה עתיד לבוא אליי, פרעה,
ולהגיד לי, צא אתה וכל העם אשר,
וירדו כל עבדיך אלה אליי, והשתחוו לי ואמרו,
זה היה, ניקח את הפסוקים.
וירדו כל עבדיך האלה אליי והשתחוו לי לאמור, צא אתה בכל העם אשר ברגליך,
ואחרי כן נצא ויצא מפרעה בכורייה.
זאת אומרת, כשאתה מדבר על רגליים,
אתה מדבר בעצם על מי הבעל בית. אם אני אוחז,
או לדוגמה,
עוד דוגמה, כשאברהם אבינו מארח את האורחים, מה הוא אומר להם?
לי נו.
מה?
ורחצו רגליכם. למה? למה? שימו לב, שימו לב.
תרבות האירוח האוריינטלית.
אם אברהם רוחץ להם את הרגליים,
וזה לא שייך, אברהם הוא בעל הבית, הוא לא ירחץ להם את הרגליים, הם אורחים שלו.
אם הם לכאורה מתבקש, שהם ירחצו לאברהם את הרגליים, כי הם
אורחים שלו, בסדר? המארח הוא האיש החשוב,
ומי שאורח אצלו אוהדי מנהיגה, הוא בן חסות.
אז מן הראוי שהאורח ירחץ את הרגליים, למי?
למארח.
אגב, איך קראו לרשע הזה, ימח שמו וזכרו,
שישם ראשי מרכב שברוך השם צה״ל עידה אותו לאלף חתיכות.
מוחמד דף, נכון?
דף זה לא השם שלו, דף זה כינוי. מה זה דף?
דף זה אורח בערבית.
עינדי דף יש לי אורח, עינדי דיוף יש לי אורחים, בסדר?
אז הוא היה אורח, כי כל פעם כל אלה היה ישן בבית אחר בגלל שהוא נמלט עד שברוך השם צה״ל הנחית עליו את הפצצה הנכונה, בסדר? אז האורח הוא הזה.
אבל אברהם מכבד אותם? הוא אומר להם, לא, לא.
אני לא מבקש מכם לרחוץ לי את הרגליים.
רחצו רגליכם.
אני מכבד אתכם בתור
ישות עצמית. זה חלק מהכבוד שאברהם נהג באורחים. הבנתם?
אתה רעיון או לא?
זהו, יפה.
אז כשנעמי אומרת לרות,
תשכבי מרגלותיו, מה זה בעצם אומר?
קח אותי.
קח אותי למשהו.
קח אותי לאישה, קח אותי לשפחה, אבל קח אותי, קח עלי האחריות.
זה הכוונה.
ברור?
טוב.
אבל מה הרעיון?
הרעיון הוא כזה:
רות עושה את זה, נכון? הוא יגיד לכם, בתומר אלה, כל מה שאתה עושה, בתרד הגורן,
בתעש ככל שאתה תתחנותה. למה זה בגורן?
למה כל כך חשוב שזה בגורן? תשימו לב. הגורלן זה מקום מאוד מיוחד.
מצד אחד,
רות מצליחה להגיע לבועז בלי שאף אחד יראה אותה.
מצד שני, היא אומרת לו, תקשיב,
צריך לקבל החלטה.
כי אם אתה תגיד לי, תקשיבי,
זה אירוע מורכב,
אני לא יכול לקבל החלטה,
אני אצא מכאן בבוקר כשכולם יראו.
ואז מה יקרה?
ואז מה יקרה? דיבורים. כלומר, אתה איתי, זהו.
העסק הזה, אתה כבר לא תוכל לעשות שום דבר.
יגידו, הוא התחתן איתה כי הוא היה איתה,
הוא התחתן איתה כי הוא שכב איתה,
הוא התחתן... אני כאילו הולך... אני מכריחה אותך לקבל החלטה. אם תגיד כן, סבבה. אם תגיד לא, גם אני אלך.
אבל אם תברח אותי, אני... זהו, אני אפוצץ את זה.
כלומר, נעמי אומרת לרות,
חלילה, לא בהלפתות הגבוהה, אלא היא באה לשים אותו במצב שבו הוא יהיה חייב לקבל החלטה.
בסדר?
אז תראו איך זה כתוב,
ממש אני טיפה מדלג, בואו נקרא את הפסוקים.
ויאמר ברוכת לה' בתי,
כיטבת חסדך אחרון מן הראשון,
לבלתי לכת אחרי הבחורים עמדל בלי משאיר. ואתה בתי אל תראי,
כל אשר תאמרי אעשה לך, כי יודע כל שער עמי כי אשתך אליו. אתה אומר, אני מוכן, אני מוכן לקבל את הדבר הזה.
הוא לא הבטיח עדיין שהוא יתחתן איתה,
הוא רק, תכף תראו, שיגיד לה, אני רוצה להתחתן איתך, אני לא יודע אם זה אפשרי.
ויש פה שתי בעיות. אני, א', צריך לברר אם זה אפשרי או לא, וב', גם אם זה אפשרי,
יש מישהו לפני בתור.
אבל תראו מה אומר לה. "עלי מהלילה,
באר בבוקר אם יגאלך טוב יגאל, ואם לא יחפץ לגאלך,
וגאלתיך נוכיח אדוני שהכבי עד הבוקר.
ותשכב מרגלותיו עד הבוקר" שוב פעם, עניין הרגליים,
"ותקום,
בטרם יכיר איש את רעהו ויאמר אל יוודא כי באה אישה הגורן. אתם רואים כמה זה חשוב?
כי ברגע שהיא ודאה שבאה אישה הגורן, אז מה?
הלך, זהו, הוא כבר לא יוכל
לבוא נקי ולהגיד, חבר'ה, אני רוצה להתחתן איתה בגלל ייבום. איזה ייבום? אתה היית איתה בגורן. הלך, בסדר?
אבוד. לכן הוא אומר לה, חשוב מאוד שאף אחד לא ידע. כי זה באמת יישאר נקי, זה בדיוק מה שהיא רצתה להשיג.
זה בדיוק, זו הפינה שהיא רצתה להכניס את בועז, שהוא אחריו לקבל החלטה.
הוא קיבל החלטה. כלומר, באמת בועז רצה, אבל הוא היסס קצת.
אז לפעמים צריך קצת ככה ל...
עכשיו,
מה זה, יש כאן, כתוב, גם פה יש פה קריא וכתיב, בטרם ובטרום.
בטרם יכיר איש את רעהו,
הרי זה עוד פעם, זה גורן, נכון? אם היא תצא,
אם היא תצא לפנות בוקר אבל מוקדם מדי,
יתפסו אותה, מה את עושה הרע?
כאילו, מה זה הדבר הזה?
השומר יתפוס אותה.
אם היא תצא מאוחר מדי, כבר כולם יראו אותה.
היא יוצאת בזמן הזה שמצד אחד,
מלפנות בוקר כזה, שכבר אנשים מתחילים להתעורר מצד אחד, מצד שני לא מזהים.
כמו מה שהמשנה אומרת, ממתי זמן?
קריאה אשמח שחרית, מי שיכיר את חברו הרגיל עם אבריחוק ד' אמות.
שתי מטר, זה אומר שאם אתה כבר יותר משתי מטר,
אני לא מכיר אותך. זה לגיטימי להשתער ומסתובב, אבל אני לא מכיר אותך.
זה הזמן שרות קמה והתפרחה מהשדה כדי ש...
יפה. וכאן יש פסוק מאוד מיוחד, שאני אומר עוד פעם, זה פתח לי את העיניים ידידי משולמי, וזה בעיניי
פלא עצום, וזה בעצם הפך את כל הפרק.
ויאמר אבי המטפחת אשר עלייך ויחזיבא
בתור חזבא.
בעצם מה הוא אומר לה?
מה?
לא, עזרא.
למה לא ננסה להבין את הפסוקים?
מה כתוב? מה כתוב?
אבי המטפחת אשר עלייך ביחזיבא. מה הוא מבקש ממנה?
איפה הייתה המטפחת?
על הראש. מה הוא אומר לה?
תוריד לי את הכיסי ראש.
וואי, למה?
למה הוא אומר לי להוריד את הכיסי ראש?
הוא צנועה.
כיסי ראש מבטא את הקשר שלך למה?
גם היום בהלכה אומרים, גם היום להלכה אומרים שאישה גרושה או אלמנה,
שהכיסי ראש שלה מפריע לה להתחתן קדימה, היא יכולה להוריד את הכיסי ראש להלכה.
אהלכה.
הוא אומר לה, לך תחתן איתך. אני רוצה להתחתן איתך, תורידי את הכיסו ראש.
טוב.
ויחזיבא, ותור חזבא,
ויאמוד שש שעורים וישת עליה ויבוא העיר.
מה הוא נתן לה?
שישה שעורים. כתוב שש, לא שישה, כן?
כתוב שש, לא שישה.
הוא נתן לה שש שעורים.
זה, אתם מקבלים את זה?
בודדים, שש שעורים, אה?
בתוך המדבר, היא אומרת ככה, ואז הוא פשוט
שם לה שש שעורים,
הוא אמר לקחי, מה זה שש שעורים? מה אפשר להכין לשש שעורים? כלום.
זה שום דבר, נכון? זה מבחינה כמותית זה כלום.
מה, מה?
עזרא אומר לנו זה אקט, חז"ל אומרים בעקבותיך שזה רומז שישה מלכים שעתידים לעמוד ממנה בשישה דורות וכל מיני כאלה, כאילו, אקט כזה, שש שעורים.
מעניין.
כתוב גם, וישת עליה.
לא כתוב שהוא נתן לה,
אלא כתוב וישת עליה. מה אתה אומר?
כתר. כתר.
הוא הרג לה כתר, יפה, אתם מבינים?
אז למה שש שעורים?
תסתכלו רגע, יחזקאל, תפתחו שנייה יחזקאל.
יחזקאל!
יחזקאל, תפתחו יחזקאל ט"ז.
יחזקאל ט"ז, תראו.
ויהי דבר ה' אלי לאמר בן אדם מודע את ירושלים מתועבותיה ואמרת כה אמר ה' אלוהים
לירושלים מכורותייך ומולדותייך
מארץ הקנעני האמורית בימי חיתית.
ואז הוא מתחיל לדבר איתה ביום הולדת אותך לא קרעת לא קרעת שרך ובמים לא רוחצת
למישעי ואומלח לא הומלחת
ואוכתה לא חוטלת.
לא חסה עלייך העין לעשות אחת מאלה לחומלה עלייך
ותושלכי אל פני השדה בגועה נפשך ביום הולדת אותך.
ואעבור עלייך וירך מתבוססת בדמייך
ואומר לך בדמייך חיי ואומר לך בדמייך חיי. רבבה כצמח חסד נתתיך ותרעי ותגידו בזמן מה?
ואת ערום ואריה יערומה. עכשיו הוא מלביש אותה.
ואעבור עלייך וירך והנך עיתך את דודים
ואפרוס כנפי עלייך.
פרסת כנפך, ההקשר ברור, כן?
זה כאילו פסוק מגילת רות.
ופרסת כנפך על עמתיך ואפרוס
כנפי עלייך.
ואחסה ערוותך, כן?
עשה אותי.
וישבע לך, מי נשבע למי במגילת רות?
חי אדוני, שכבי עד בוקר.
חי אדוני זה של לשון שבועה.
אז גם פה שבועה שבועה.
ואבוא בברית אותך נאום אדוני אלוהים ותהי לי. זה כאילו כל הפסוק הזה זה בעצם הפסוק שכאילו בועז אמר לרות.
בסדר?
וירחצך במים,
מה כתוב אצל רות?
ורחצת.
נכון?
נעמי אומרת לרות, ורחצת ושחת ושם שמלותייך.
וישטוף דמייך מעליך ואסוכך בשמן. אז ורחייץ ושחת, אתם מבינים? אותם פסוקים.
ועל בישך רקמה ותלבשי שמלותייך.
ואין עליך תא חש ואחבשך בשש.
נעליים, נועלים, בגד, לובשים, כובע,
הובשים.
כלומר, כשכתוב כאן, ויאמוד שש שעורים,
הוא מדד לה את הראש, כמו שמודדים תפילין,
והכין לה כתר משעורים.
בעצם כמו שהיו עושים לה כלות, נכון? כמו עטרת לקלות.
כלומר, מי לידינו יתקע
שבועז רציני?
הרי זה מה שהוא תמיד אמר, הוא אומר לה, כן, אני זה, אני זה, חי השם נשבע, אבל
שכבי הבוקר, יש לי את ההוג, הוא לפניי, מי אמר שהוא לא מורח אותה עוד פעם?
אז א', הוא נשבע,
ב', הוא אומר לה, תורידי את הכיסי ראש,
תורידי, שימי את המטפחת בידיים,
הוא לוקח, קושר לה כתר משעורים,
וישת על, ויעמוד, רגע, זה גדול, שנייה, אני אקטין,
וישת עליה,
הוא שם את זה, עליה, בסדר?
עכשיו היא יוצאת כאילו כלה מהגורן.
עכשיו, כמובן שהיא לא יכולה לצאת עם הדבר הזה החוצה,
ולכן, מה כתוב?
ותבואי אל חמותיו, ותאמר, מי את, ביתי?
ותגד לה את כל אשר עשה לה האיש.
ותאמר,
שש השעורים האלה נתן לי,
כי אמר אלי אל תבואי ריקם אל חמותך.
כלומר, היא יוצאת, היא לא יכולה ללכת, זה היה מעמד אינטימי כזה, קרוב ביניה, הוא שם לה, כמו, כמו, כמו ש...
זה, איך התמונה, נכון?
אז אה, הוא מגיע, פתאום הוא מגיע, יאללה, מה,
איזה כוסייה, איזה טבעת, נכון?
אז עכשיו, היא לא יכולה לצאת עם זה החוצה.
אז היא, בחוץ, הורידה את זה, שמה את זה בתוך איזה תיק,
שמה את המטפחת וכל זה, אבל כשהיא מגיעה לרות,
לנעמי חזרה, מה היא עושה?
היא עוד פעם, כאילו, היא רוצה להראות לה, אז היא מורידה את המטפחת ושמה את הכתר שעורים,
ולכן כשהיא נכנסת, מה נעמי שואלת אותה?
מי את? למה? מה, אני לא מכירה אותה?
אבל אם אדם הולך עם כיסוי ראש ובלי כיסוי ראש, רגע, מה זה?
שנייה, רגע, מי זה? זה אומרת, כן, כן. מה יש לך על הראש? תסתכלי, זה הוא נתן לי.
לכן אומרת נעמי רבי יוסף חיים,
ותאמר שש השעורים האלה נתן לי,
כי אמר,
אל תבואי ריקה מלחמותך ותאמר שבי ביתי עד אשר תדעי נכי יפול דבר כי לא ישקוט האיש כי אם כלה הדבר היום. איפה היא יודעת, נעמי? אולי הוא ממשיך למרוח אותם.
הרי שלושה חודשים הוא לא עשה כלום.
היא רואה מה הוא עשה.
שהוא נשבע ושהוא שם את הכתר שעורים במדד וישת עליה, היא מבינה שהוא רציני.
הוא יעשה מה שהוא יכול.
מה שהוא יכול.
בסדר?
מה המשוכות
שצריך להתגבר עליהן?
משוכה אחת,
הגואל.
טוב.
היה יכול להיות הגואל, הוא בסוף לא היה הגואל.
משוכה שנייה, זה מה?
לא, לגייר אותה בכל מקרה היא צריכה להתגייר.
גם כדי להיות שפחה היא צריכה להתגייר.
אם בכלל, אם היא, לא, השאלה אם הוא יכול להתחתן איתה. עוד פעם, לגייר אותה לא צריך טובות, היא יכולה להתגייר.
אני לא מבין את השאלה.
גם אם בכלל הגזרה,
אני חוזר,
גם אם אנחנו אומרים שאי אפשר שהמוני או מעביר לא יכולים לבוא בקהל,
לא לבוא בקהל, הכוונה שהם לא יכולים להתחתן עם ישראלי,
אבל הם יכולים להתגייר.
אין מניעה לגיור. יכולה להיות שפחה.
יפה. עכשיו אתם מבינים, כמו בהרבה מאוד דברים,
שיש פתרונות שלוקחים זמן.
לברר את הסוגיה ההלכתית זה לוקח זמן,
אולי.
בסדר?
יכול לקחת קצת זמן.
ויש פתרונות שצריך לעשות אותם אולי יותר מהר.
בואו נראה מה בועז עושה.
ובועז עלה השער
בישב שם,
והנה הגואל עובר אשר דיבר בועז ויאמר: סור השבא פה פלוני אלמוני ויאסר בישב.
הגואל הזה, הוא הרי בועז מקודם אמר, נכון?
אם יגאלך טוב יגאל. יש לו שם.
יש לו שלושה שמות במגילה.
גואל,
טוב ופלוני אלמוני.
כלומר, הוא היה... מה?
טוב וסלמון
ואלימלך הם אחים, בסדר?
כלומר, טוב הוא דוד.
טוב זה הגואל.
אז הוא האירוע, הוא האירוע, בסדר?
אז בועז אומר לו, שבא פה,
זה מאוד מאוד בולט שהמגילה כאילו מוחקת לו את השם.
היכולת להיות הגואל,
יכולת להיות סבא של מלך המשיח,
אבל בגלל שאתה פוחד,
כי אתה רוצה רק טוב,
והעולם הזה הוא לא רק טוב, העולם הזה הוא גם מורכב
מטוב וממסובך.
וטוב רוצה רק טוב, אז המגילה אומרת, הבנתי, פלוני אלמוני.
מוחקים את השם שלך.
גואל לא תהיה.
ובועז עלה השער וישב שם והנה הגואל עובר אשר דיבר בועז ויאמר סורה שבא פה פלוני אלמוני ביער שבו הישב וייקח עשרה אנשים מזקנה העיר
ויאמר
שבו פה בישב ויאמר לגואל חלקת השדה אשר לא הכינו לאלימלך
מכרה נעמי השבה משדה מואב ואני אמרתי אגלה אוזנך לאמור
קנה נגד היושבים ונגד זקני עמים תגאל גאל ואם לא יגאל תגיד אלי ואדע כי אין זולתך לגאול ואנוכי אחריך ויאמר אנוכי יגאל
כן למה לא?
כלומר, זה ברור שכשאלימלך, בדיוק קראנו את זה בשבת האחרונה,
כשאלימלך יצא,
ירד מהארץ, הוא מכר את השדות שלו.
יש לנו כלל ששדות שנמכרו, תמיד תמיד ניתן לגאול אותם עד היובל,
בכל מקרה ביובל הן חוזרות,
אז אני רוצה לגאול את השדות של אלימלך.
אבל אתה קודם, אז אתה אומר לו, כן, למה לא? נדל"ן זה תמיד טוב, אני רוצה לגאול.
ויאמר בועז,
ביום קנותך השדה מיד נעמי ומאת רות המואבייה אשת המת,
קנית להקים שם המת על נחלתו, יש פה קריו וכתיב, קנית קניתי,
כלומר בועז אומר, הלוואי שהוא יסרב, אני אוכל לעשות את זה, אבל הוא מחוייר,
להציע לו קודם.
ויאמר הגואל, לא אוכל לגאול, תראו מה זה, בן אדם אומר, אני לא יכול להיות גואל.
לא אוכל לגאול לי,
פן אשחית את נחלתי,
גאה לך אתה את גאולתי,
כי לא אוכל לגאול.
וזאת,
לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה, לקיים כל דבר שעל אף איש נעלו,
ונתן לרעהו, וזאת התעודה בישראל. ויאמר הגואל לבועז, קנה לך
וישלוף נעלו.
ויאמר בועז לזקנים וכל העם, עדים אתם היום, כי קניתי את כל אשר לאלימלך, ואת כל אשר לחיום ומכון מיד נעמי, וגם את רות המואביה אשת מחלון.
קניתי לי לאישה להקים שמט על נחלתו, ולא יכרת שמט מימיכה, ומשאר מקומו, עדים אתם היום. אני רוצה רגע להסביר מה קרה פה, בסדר? כי לכאורה,
מפסט המגילה יש כאן אירוע שהוא מחולק לשניים.
ביום חמישי נדבר על איך בועז
התחתן עם רות.
איך הוא יכול היה להתחתן עם אישה מואביה? הרי כתוב לא יבוא המוני ומואבי בקהל אדוני, ובדרך כלל התורה לא מחלקת בין זכר לנקבה.
אבל זאת סוגיה שדורשת בית מדרש, והיא דורשת ברור,
והיא דורשת זה.
פה אנחנו רואים שהדברים קרו אד הוק.
כלומר, מיד בבוקר בועז, מה הוא עשה כאן?
הוא עשה כאן דבר מאוד פשוט. הוא אומר, עד שאני אברר את הסוגיה ההלכתית,
שצריך לברר אותה,
יש משהו שאני כבר יכול לעשות. ככה נראה גואל, ככה נראה מלך.
זאת אומרת, אני בינתיים יכול לעשות משהו? אני עושה אותו, אני לא מחכה לדבר הזה. קודם כל נעשה. מה, מה אני כן יכול לעשות?
אני יכול לקנות את השדה, ורות בתוכה.
למדתם קידושין, למדתם זה נכון? עבדים הוגשו לקרקעות,
ואתה יכול לקנות עבד על גבי הקרקע.
שם אותו על הקרקע, ואתה קונה את הקרקע, והעבד על גביו. אומר בועז, דבר ראשון שאני יכול לעשות
זה להוציא את רות מהסטטוס שהיא לא שייכת לכלום.
אני יכול קודם כל לקנות אותה אגב השדה.
זהו, אחר כך נראה מה אני אעשה איתה, אחר כך אני אמשיך גם לברר את הבירור הזה,
ואני אראה אם אני גם יכול להתחתן איתה. אבל דבר ראשון, היא תהיה חלק מהמשפחה.
היא על גבי השדה. אני מחזיר את השדות של אלימלך אל המשפחה,
אני קונה אותה על גב השדה,
ואחר כך נראה לאן להתקדם. אבל קודם כול נעשה את זה, זה אפשרי כבר עכשיו.
אני יכול לעשות את זה, לקנות את רות, את,
מה מה?
הגואל, אני אסביר לך, יפה, שאלת שאלה מצוינת.
הגואל לא גאל, מפני ש... בוא, עזוב לו, תקשיב.
זה לא נגמר.
כן. אתה קונה את השדה עם רות,
ואתה מתחייב לברר אחר כך אם אתה יכול להתחתן איתה, כי המטרה היא גאולה מלאה. שימו לב, יש פה כתיב, קרי, הגואל,
כתוב, ויאמר הגואל בכתיב חסר, לא אוכל,
הכתיב זה לגאול בכתיב מלא, עם ו',
והקרי זה לגאול בכתיב חסר.
אני יכול לגאול רק את השדה. את הנדל"ן אני מעוניין, אבל את ההשלכות, אני לא מתאים לי.
גאולה מלאה, גרסה מלאה. אומר לו, בועז, לא, לא, חביבי, אני אדבר איתך גאולה מלאה.
זה מתחיל מהשדה, אבל ממשיכים הלאה.
צריך לברר אם רות יכולה להתחתן איתך. אומר לו, אם ככה, לא מעוניין, לא רוצה להסתבך,
איחוס, מה איחוס, לא מתאים לי.
לא רוצה, גאהל אתה את גאולתי. בועז אומר, דבר ראשון זה מה שאני עושה.
עדים אתם היום, רות על השדה היא כבר שלי.
עכשיו, שרות כבר מוגנת,
הוא פרס עליה חסות.
הוא אומר, אני לא עוצר פה.
איך היא אמרה נעמי?
לא אשקוט האיש כי אם
קילה הדבר, לא רק יעשה, יתחיל.
הוא קילה, הוא יתחיל, ימשיך ויסיים.
עכשיו צריך להבהיר את הסוגיה, האם מותר להתחתן עם מואביה.
איך דרש בועז את הדרשה הזאת? מה עמד בלב הדרשה של המוני ולא המוני ואוהבים ולא מאביה?
מה קרה לילד הזה? איך הוא נולד? לאן בועז נעלם? ולמה קראו לו עובד? נלמד בעזרת השם באיזה יום?
חמישי, חזק וברוך.
