טוב, שלום וברכה לכולם.
אנחנו ביום עיון על לקראת יום ירושלים.
נעסוק במעלתה של עיר הקודש,
ירושלים,
מתוך כמה כתבים פנימיים.
אז קודם כל נתחיל במוסר אביך של הרב קוק,
משהו קטן, רק בשביל הפתיחה,
זה יצא גם בדף מקורות, המקור הראשון כתוב, כל זמן שלא ילמד,
לעצמו,
שתתברר לו מעלת נשמת האדם ומעלת ישראל ומעלת הארץ הקדושה,
וההשתקקות הראויה לכל איש ישראל לבניין המקדש וגדולת ישראל והתרוממותם בעולם,
כמעט שאי אפשר לטום טעם עבודה.
כלומר,
כל עוד אדם לא יבין בעצם
למה הוא מתפלל,
או פה כמה נושאים שמקיפים את זה, כן, מה מעלתו, ואיך הצפילה פועלת, וכל מיני דברים כאלה,
אז הוא לא יכול לטעום טעם עם עבודה. מה כוונה עבודה? הכוונה תפילה, שהרי כיוון שחז"ל אמרו על פסוק, יש לך שם דף מקורות פה, ב...
כיוון שחז"ל אמרו על פסוק, ולעובדו בכל לבבכם, עבודה בלב זו תפילה,
וכן התפילה היא מבחינת העבודה,
ושימו לב למשפט הבא,
ואינו ראוי לעבודה,
כי אם כשיהיה במצב דעת יראת השם כל כך,
עד שיהיו ענייני התפילה קרובים אל לבבו.
כלומר,
האדם צריך להבין על מה הוא מתפלל. אם הוא לא מבין על מה הוא מתפלל,
אז אי אפשר לטעום טעם של עבודה.
אני מדלג, רגע, תסתכלו רגע
בתוך המוסר אביך על הפסקה הלפני האחרונה. ואם לא ישכיל,
המשפט הלפני האחרונה, ואם לא ישכיל מעלת הארץ הקדושה וסגולתה וקדושתה,
איך יתפלל על בניין ירושלים?
והתפילה היא דווקא מקירות הלב כשמרגיש שהוא חסר דבר.
כלומר,
זה המשפט שאני אנסה
לבאר אותו במהלך השיעור,
כדי שנבין מעלת הארץ הקדושה או שגולתה או קדושתה,
בשביל להתבלל על בניין ירושלים,
שהיא הלב של כל התהליך הזה. בסדר?
מה?
זה לא צריך לדעת איך ירושלים נראית. צריך להבין איך ירושלים,
מה האיכות הרוחנית שירושלים מייצגת,
מה המדרגה והקומה הרוחנית
שאופייה בבניין ירושלים, בסדר? זה הרעיון פה, זה לא במובן הגשמי שצריך להכיר אותה
ברחובות שלה.
כל הדורות,
בתקופת הגלות,
לא הייתה ירושלים והתפללנו על ירושלים.
אז צריך להבין על מה אנחנו מתפללים,
וזה יהיה לכבודה של,
לכבוד יום ירושלים,
שזכינו לשוב אליה, לעיר העתיקה.
ולעוד חלקים רחבים,
לכל יהודה ושומרון, לגולן,
לבל עזה,
סיני,
משהו אדיר.
אז יפה.
שיר המעלות, נלמד את שיר המעלות,
זה בתהילים קכ"ב, סביב זה יהיה
מרכז השיעור, בסדר? אז שיר המעלות לדוד.
שמחתי באומרים לי בית השם נלך.
עמדות היו רגלינו בשעריך ירושלים,
ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו,
ששם שאלו שבטים,
שבטי יא, עדות לישראל להודות לשם אדוני,
כי שמה ישבו כיסאות למשפט, כיסאות לבית דוד,
שאלו שלום ירושלים, ישלע יאהביך,
יהי שלום בחילך שלווה בארמנותיך, למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך,
למען בית השם אלוקינו אבקשה טוב לך.
אז אנחנו נלמד את פירוש המלבים כי הוא באמת פה מאוד מעמיק.
נלך איתו לאט לאט. בסדר? נתחיל לאט לאט. אז מה זה שיר המעלות לדוד?
שמחתי באומרים לי בית השם נלך,
עדות היו רגלינו בשעריך ירושלים.
נתחיל בזה, בסדר? אז אומר פה המלבים, מדבר,
אתם רואים למטה? בשבח ירושלים.
מצייר את האומה בכללה
כגוף אחד המורכב מאיברים פרטיים שונים,
וירושלים היא העיר שחוברה לה יחדיו,
והתחברו בה האיברים הפרטיים.
להיות גוף שלם,
יחול בו רוח החיים ונפש המשכלת ונפש האלוהית.
אז בעצם, מה עושה ירושלים לאומה?
היא מחברת את כל האיברים הפרטיים.
אנחנו כולנו,
כמו איברים של כלל ישראל, של כנסת ישראל,
ומתאחדים בירושלים, בעלייה לרגל, בבית המקדש, אנחנו תכף נראה את זה.
אני אסביר טיפה, אני אעשה איזה הקדמונת,
שזה לא יהיה לגמרי מופשץ.
תראו, כמו שבאדם יש חלקים, יש מדרגות, יש לאדם גוף,
ויש לו נפש,
ורוח, ונשמה,
ויש אפילו עוד קומות, חיה ויחידה.
אז הגוף שלו זה מה שמקפל,
מאחד את כל האישיות הרוחנית, שהיא מתגלה בכל מיני קומות.
אז הקומה של הנפש היא בעצם הביטוי של האישיות הרוחנית שלו במפגש עם עולם המעשה.
והרגש, החושים, התנועה, הדמיון, הרצון, כן, יצר.
זה הנפש, נפש הבהמית, נפש.
יש לאדם גם רוח,
וכבר יותר העולם המחשבתי שלו.
הצד של הנפש הוא משותף גם לבהמה. גם לבהמה יש רגשות ודמיונות,
אבל הבחירה החופשית, שהיא כבר שייכת לקומת הרוח,
לעולם המחשבתי,
שזה כבר הצלם אלוהים שבאדם,
היכולת שלו לקחת מעשים שהוא אחראי עליהם וכולי, זה כבר נקרא רוח.
ויש עוד קומה, למעלה מזה, שנקראת נשמה.
נשמה באדם היא קשורה לשליחות האלוהית שלו בעולם,
לאופי האלוהי שלו,
לרצונות היותר עמוקים ופנימיים, שורשיים,
אלוהיים וטוהרים,
שאיפות שלו בעולם וכו'. עד כאן זה בסדר?
עכשיו, אותה השתלשדות כזו ישנה גם
בקומה של הכלל,
של כלל ישראל,
של האומה.
יש לנו, נתחיל רגע מהסוף, ממה שאמרתי, מהנשמה, בסדר?
הכנסת ישראל,
נשמת האומה,
היא התחילה להופיע אצל האבות, אבל הופיעה בצורה שלמה במעמד הר סיני.
זו הנשמה האלוהית שלאורה אנחנו חיים.
השליחות הכלל-ישראלית, הנצחית, שאנחנו כולנו בעצם, כל הדורות הם
יונקים ממנה.
כל הדורות, אם תאספו אותה,
הם כולם חיים את אותה נשמה.
כמו שכולם חיים את אותה שליחות, מאברהם אבינו ועד דורנו.
דרך המכבים, ודרך רבי עקיבא, ודרך רבי שמעון בר יוחאי, ודרך
בית שני. זה לא משנה, כל הדורות.
ברור הנקודה הזאת? בסדר. יהושע ומשה.
כולם אותה שליחות.
אלא שכל דור הוא מתמודד
מול אתגרים שונים.
פעם מול יוונים,
פעם מול בבלים,
פעם מול רומאים,
פעם מול פוסט-מודרנה.
עד כאן זה בסדר, הדברים האלה?
אנחנו חיים את אותו אוצר רוחני,
מנסים להופיע אותו בעולם, זו הנשמה שלנו.
אתה יודע, יש לנו גם...
ההדרכה איך להופיע את זה, זה התורה, התורה שבעל פה, נכון?
זה הרוח שלנו, כן?
ויש לנו גם נפש.
מה זה הנפש?
מה אתם אומרים?
אתה צודק,
אתה בכיוון.
מה עוד?
הנפש שלנו זה אתה ואני, כולנו ביחד, זה נפש.
אנחנו כולנו איברים של אותה נפש,
נפש של הכלל.
בעצם המדינה, מדינת ישראל, היא
היא בבחינת נפש, אתם מבינים?
זאת אומרת, מדינת ישראל היא ישות לאומית, כמו שאתה אומר,
שאמורה לחיות על פי האור האלוהי הנשמתי, נכון? על פי התוכנית האלוהית השממית, על פי התורה.
זאת אומרת, הנפש היא יכולה להיות חסרה,
כמו ירח, שהוא יכול להיות קטן,
הוא יכול להיות גדול, נכון?
הוא יכול להופיע בצורה מצומצמת.
יש דור שהוא נקרא סיארה בהשלמותה, דורו של שלמה,
ירח במילואו.
הנשמה היא דומה לשמש, היא תמיד מאירה.
השאלה מה הדור, עד כמה הוא חי על פי הנשמה?
עד כמה אנחנו מצליחים להופיע בארץ
את האור של התורה, את האור של הכלל.
עד כאן זה בסדר?
יש לנו גם גוף.
מה זה הגוף שלנו?
מה אתם אומרים?
לא, הגוף שלנו זה בקומת הכלל.
מה?
כן,
באדם הפרטי, אבל
בקומת הכלל של עם ישראל.
יפה מאוד ארץ ישראל, יפה מאוד.
ארץ ישראל היא הגוף
של האומה הישראלית.
לכן הגלות היא מוות.
כי הנפש היא נפרדת מהגוף, בדיוק כמו שקורה לאדם הפרטי, נכון?
זאת אומרת, הדור
הוא בחוץ לארץ, מפוזר, מפורד, נכון?
והגוף הוא נרקב בקבר, כאילו, כי ארץ ישראל היא מצב לא טוב
בתקופת הגלות, נכון?
ואנחנו חווים עכשיו מצב שנקרא תחיית המתים,
נכון?
חזון העצמות היבשות.
מה שיחזקאל ניבא עליו, בגלל שעם ישראל,
הנפש היא חוזרת אל הגוף, עם ישראל הוא חוזר אל גופו, נכון?
עכשיו,
זו הבנה מאוד חשובה, כן?
שכמו שהקשר באדם הפרטי בין הגוף והנפש זה קשר עצמי,
קשר של חיים,
קשר שהוא לא מקרי.
רק ככה מופיעים חיים, נכון? בעולם.
ככה גם הקשר של עם ישראל עם ארץ ישראל,
זה קשר של חיים, שאנחנו לא יכולים עכשיו,
נגיד גירוש גוש קטיף, זה כמו שחתכנו לעצמנו חלק מהגוף.
גם הנפש היא מצטמצמת ככה, כמו אדם שיש לו נכות, יש לו מום, יש פה צמצום של הופעת החיים.
זה צריך לדעת, שזה לא עושים נדל"ן מארץ ישראל.
עכשיו, המלבים הוא מכוון לכיוון הזה, בסדר?
הוא היה מאוד פנימי, המלבים,
והוא כותב פה בעצם שמה קורה בירושלים,
ירושלים היא מחברת את האיברים הפרטיים,
בסדר?
שהאומה היא כגוף אחד
שמורכב מאיברים פרטיים,
וירושלים היא מאחדת אותם.
היא העיר שחוברה ליחדיו, התחברו האיברים הפרטיים.
במקום אחר, אני אראה לכם את זה בהמשך, הוא אומר שכל אחד מאיתנו הוא ניצוץ של זיו האלוהות,
וכל נפש של אחד מישראל,
וכל הניצוצות האלה מתאחדים לכדי נפש אחת במקדש.
בסדר? אם נגיע לשם, אני אראה לכם את זה. זה בחיבור שלו שנקרא
רמזי המשכן. אז אם כן, מה ירושלים עושה לנו?
היא מאחדת אותנו. בסדר?
זה מרכז הופעת החיים. אז הוא אומר, להיות גוף שלם,
בעצם ארץ ישראל היא מאחדת אותנו, נכון? זה הגוף.
מאחד את כל מי שבא ממרוקו ובא מפולין ובא מאוקראינה, נכון?
כל היהודים בכל העולם
מתאחדים בארץ ישראל להיות פה
גופה של נפש הכלל שנקרא מדינת ישראל,
שעליו רוכבת
נשמת האומה, השליחות הנצחית של האומה,
וירושלים זה הלב
של הגוף הזה.
זה הלב של כל התהליך. הוא תכף יגיד את זה בפירוש.
עד כאן זה מובן?
בסדר? דברים קצת עמוקים,
מופשטים, אבל אנחנו צריכים לדעת
מה עניינה של ירושלים, נכון?
בסדר?
אז עניינה של ירושלים זה לא קניון מלחה, נכון?
אנחנו לא סתם מתפללים על בניין ירושלים,
למה היא כל כך מרכזית בכל התהליך הזה של הגאולה?
זה דבר שיש להבין אותו.
אומר פה המלבים,
אם כן,
והנה בית השם הנמצא בה, היא הכלי,
או הוא הכלי, הייתי אומר,
המכין את הגבייה הכללית,
ילכו לשכינה ונפש האלוהית בה.
אמנם העיר עצמה היא כלב ומוח בגוויה אשר הכינו אותה על קבלת נפש החיים ונפש המשכלת.
אז הוא עושה פה חילוק.
מה החילוק?
הוא אומר ככה, תסתכלו.
העיר היא כמו לב
או מוח, בסדר?
ישנם איברים
שבגוף שלנו, שרוח החיים רוכבת על גביהם.
זה איברים מרכזיים, שבלעדי זה אין חיים, נכון? אדם לא יכול להיות בלי לב ובלי מוח.
זאת אומרת, רוח החיים,
החיות של האדם היא מתאפשרת על ידי שיש לו איבר שמקבל את החיות הזאת, שזה הלב או המוח, נכון?
אז,
ובית המקדש מה זה? אם אתה אומר שירושלים היא הלב שמאפשר את החיות, כן?
אז נפש החיים ונפש המשכלת,
יש לך יכולת לחשוב.
אז אם כן, מה זה בית המקדש בתוך כל הציור הזה?
הוא מאפשר,
הוא אומר, הוא מכין את הגבייה הכללית, תלכו לשכינה ונפש האלוהית בה.
זה כבר עוד קומה,
בית המקדש.
זה כבר לא רק חיים ושכל, כן? נפש משכלת,
אלא זה כבר קומה של הופעת הקודש הפנימי.
תלכו לשכינה ונפש האלוהית שבה. עד כאן זה בסדר?
מה?
בסדר? יפה.
על פי זה יאמר, הנה שמחתי באומרים לי, בית השם נלך.
מצד ששם השם,
אה,
ששם אולי צריך, שכאן הוא משכן השכינה והאלוהות בקודש.
אה, שכן, שכן, מצד ששם השם, שכן הוא,
לא, יש פה איזה משהו, תחבירי לו.
ששם השם. זהו, ששם השם שוכן.
הוא משכן השכינה והאלוהות בקודש, כן, ככה זה יותר נראה.
אומנם,
המשכתי,
עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים,
בשעריך ירושלים.
מה הוא רוצה להגיד?
זאת אומרת, מי שאומר לי, בית השם נלך, אני שמח. למה?
כי שם אמרנו, זה מקום השכינה, נכון? והאלוהות בקודש.
אבל, עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים.
אומר המלבים, עוד בטרם נבוא אל בית השם להביט במזכיות האור האלוהי,
הזורח משם על הגבייה הישראלית בכללה,
גם בעת צעדו, רגלינו בשערי ירושלים כבר עומדות היו רגלינו.
למה?
כי מצאנו שם מצב ומעמד שעל ידו תעמוד הגבייה על רגליה להיות
גוף חי ושלם.
זאת אומרת,
יש פה כבר מציאות של חיים,
זה כבר משמח.
יש פה הופעה רוחנית מסוימת, זה עוד לא השראת שכינה,
זה עוד לא הקודש שמנהיג את כל המערכת,
אבל אנחנו שמחים
ביום העצמאות מאוד, נכון?
מאוד שמחים ביום העצמאות, נכון?
למה שמחים?
ניצבנו ממיטה לחיים, נכון? זו תחילת המתים מן התורה ממש.
הכרזת המדינה
וההצלחה של מלחמת העצמאות,
וזה נס גלוי. יש לנו עכשיו גבייה,
שאפשר שיתרחש בה קיבוץ גלויות,
וכל הניצוצות הפזורים האלה של הנפש
יכולים להתאחד בתוכה, נכון?
בירושלים.
אבל עכשיו יש עוד קומה. עוד קומה, זה מה זה? זה ירושלים, נכון? יש עוד קומה.
יש אחרי ירושלים עוד קומה, שזה בית המקדש.
בסדר? נכון?
זה שלוש קומות, בסדר? גם בתוך, אגב, בית המקדש יש קומות.
בסדר? זה לא דומה המזבח, החיצון.
למזבח הפנימי, נכון, של הקטורת,
כן, לאולם,
זה מדרגות אחרות של קדושה.
זה ודאי המקום הכי קדוש בעולם,
אבל לא דומה קודש הקודשים למנורה ולשולחן.
זאת אומרת, יש מדרגות, בסדר?
אז גם בתוך המקדש, כמו שבתוך האומה יש מדרגות, יש ישראל, לווים, כהנים,
יש כהן גדול, יש מלך, נביא.
מה?
בעצם, מה שמחכה...
אז זו שאלה מאוד טובה,
אבל אתה יודע את מי צריך לשאול אותה?
את הקדוש ברוך הוא.
אנחנו מקבלים את זה כסדר אלוהי.
כמו שאתה רואה אותי דרך העין.
למה אתה לא רואה אותי דרך היד?
למה דווקא דרך העין? בוא תעשה ככה, תנסה לראות. אתה רואה אותי?
אני לא רואה כלום, אני מנסה לראות אותך, לא רואה כלום. למה? למה?
כי זה הסדר האלוהי של המציאות.
אנחנו עסוקים בתורה ללמוד את הסדר האלוהי
ולחיות על פיו, נכון?
הקדוש ברוך הוא
הוא קבע שהקודש מתפשט דרך ירושלים, זה הלב
של כל הגופ הזה
שנקרא ארץ ישראל, אז הלב שלו זה ירושלים, אגב, גם בקו רוחב, אז ירושלים היא 32, היא לב, אתם יודעים?
זה ככה יוצא.
ובאופן לא מקרי כנראה, אבל בגריניץ' כמה, איפה קבעו את זה? את כל הקווי רוחב, קווי אורך?
זה יוצא ל"ב, אתם יודעים, ירושלים.
זה הלב של כל המערכת.
הלב, הוא יכול לקבל את החיים, נכון?
ארץ ישראל בירושלים זה גוף בלי לב.
עם ישראל בלי ארץ ישראל זה בלי גוף אפילו, זה פשוט נשמה פורחת בשמיים, זה מוות.
אז יש לנו כבר גוף, אבל אנחנו צריכים גם את הלב.
והיום ירושלים, חזרנו אל הלב.
יש לנו פה עוד קומה לבנות.
זה בית המקדש.
שהקודש ינהיג את המדינה הזו ואת כל ההוויה כולה,
כל המציאות,
ותהיה השפעה אלוהית אדירה וחזרה לכוח דמיון זך ואפשרות לנבואה,
וכל התמדת העבודה בבית המקדש היא מאפשרת השראת שכינה.
כן, בלי זה, זה, אנחנו במציאות חסרה.
אנחנו במציאות פחות חסרה ממה שהייתה לפני,
לפני ששת הימים, נכון? שכבשנו את ירושלים.
אנחנו במציאות
פחות חסרה, ודאי מלפני קום המדינה, אבל אנחנו עדיין
לא הגענו אל המנוחה והנחלה,
יש לנו בדרך עוד לבנות את בית המקדש,
לסלק קצת קליפות פה מירושלים, נכון?
כי בעזות פנים
בנו לנו כיפת זהב מעל אבן השתייה.
במקום קודש הקודשים באו ובנו מסגד שם באל-אקצא,
זה ודאי דבר שצריך לטפל בו, לא אני ואתה, זה הממשלה צריכה לעשות, כן.
זה יבוא, יבוא יום שזה מה ש...
אולי זה יהיה המלך כבר, נכון?
אנחנו לא יודעים.
אבל זה ברור שגם, כן, כן.
מה מוגדר היום ירושלים?
היום זה כל ירושלים,
בכל השכונות.
שלה, כולל הר נוף, כולל... טוב, רמות זה מחלוקת.
הרב עמאר והרב יצחק יוסף.
לגבי פורים, אם זה פרזים או לא פרזים.
לגבי...
אם זה... מתי זה. אבל בעיקרון,
מה שקובע את ירושלים זה חומה סביבה.
וזה לא החומה העות'מאנית.
זאת אומרת,
זה נפקא מינה הלכתית.
אנחנו אמורים לאכול קודשים קלים בתוך החומה.
אתה יכול לאכול קורבן שלמים או קורבן פסח, נכון?
בתוך החומה.
הוא נשחט בית המקדש, הוא עולה שם על המזבח,
אבל אחרת אתה אוכל אותו בתוך החומה.
מה זה חומת ירושלים?
זה מה שאנחנו נבנה ונגדיר כחומת ירושלים.
זה לא החומה העות'מאנית הזאת, אתה צודק, של העיר העתיקה.
בסדר?
זו חומה שאנחנו הולכים למנות אותה היום סביב הר נוף, סביב
שכונות היותר קיצוניות של ירושלים.
זו תהיה העיר הגדולה.
בסדר? צריך כל ישראל לעלות פה לרגל וכו'.
בסדר?
זה לא...
זה נקרא ירושלים.
אז עדיין לא נבנתה חומת ירושלים, למרות שעשו גדר הפרדה.
זה כבר יכול לשמש במשהו כחומה, בסדר? זה חומת ירושלים, הרחבה.
בסדר?
אז ירושלים, גבולות ירושלים התנ"כיים,
זה לאו דווקא מה שיגדיר לנו עתיד לבוא במניין הבית השלישי.
אישי את ירושלים.
אלא מתי, כשאנחנו נבנה חומה
ובתוכה נוכל לאכול קודשים קלים ויוגדר כירושלים.
שטח הבית הוא משהו אחר.
נכון, פה זה נעלם.
עכשיו כל היהודה ושומרון,
כל האזור הזה עכשיו הוגדר כירושלים.
כן.
אז כתוב, עתידה ירושלים מתרחב עד דמשק.
ממש כאילו המון גדול.
לא, אני לא חושב שזה יגיע עד השומרון.
זו כוונה, זו אמירה, זו קדושה שירושלים עתידה להתפשט, אני לא בטוח שזה באמת פשט שזה.
אבל תשמע עוד פעם,
תסתכל,
ירושלים שאנחנו מדברים עליה פה זה קומה רוחנית.
לקומה הרוחנית הזו יש אחיזה באיבר גשמי,
כמו שלרוח החיים של האדם יש
אחיזה בלב שלו, במוח, נכון?
זה איבר גשמי, הלב והמוח.
כשאדם נפטר,
אז הרוח החיים שלו היא מסתלקת.
יש עדיין לב ומוח, אמנם הם לא עובדים,
אבל הם קיימים, נכון?
וכשאתה אומר, הנפש היא אדם, נכון? אדם הוא הנפש, נכון?
זה לא הכוונה שהדם הוא ממש הנפש, כפשוטו, אלא הכוונה שהנפש היא רוכבת על אדם,
זה הכוונה.
היא נאחזת במרוצת הדם שלה, בלב.
אז אותו דבר, קח את העיר הזאת, שהיא תהיה,
זה לא כל כך משנה כרגע מה היו הגבולות של הגיאוגרפים.
אני לא חושב שזה
יכלול את כל יהודה ושומרון, אתה מבין? אני לא חושב.
למרות שאני לא יודע, כי יש ערים ענקיות היום בעולם שהן בגודל של ארץ ישראל בערך. נכון, לונדון, אני יודע מה, מקסיקו סיטי, בסדר?
אז זה יכול להיות תיאורטית, כן? שיהיו כל כך הרבה יהודים בעזרת השם.
יכול להיות תיאורטית, אבל כלל הדבר זה לא כל כך משנה,
כי בסופו של דבר זה איבר גשמי,
שעליו נאחזת
קומה רוחנית, והיא המעניינת אותנו.
כן.
כמו שארץ ישראל, אגב, היא גוף שלנו, בסדר?
ארץ ישראל היא ארץ הצבי, נקראתי, היא מתרחבת. ככל שאנחנו באים לפה, היא מתרחבת.
בסדר?
לא, הדבר שזה...
אנחנו פה מתעניינים מאוד בקומה הרוחנית שעתידה לרכב עלינו פה, בסדר? שנזכה להיות מרכבה לה.
והעיר ירושלים תהיה מרכבה לה, וזה תהיה הופעת השם
בעולם והתפשטות קדושתו והארת האלוהות בכל המערכת וכל היש.
וירושלים של מטה תהיה כירושלים של מעלה, כעיר שחוברה לה יחדיו.
מחבר את ירושלים של מעלה וירושלים של מטה, בסדר?
יפה. אז אומר,
אז יפה.
הוא מפרש, אני אמשיך.
אז ירושלים הבנויה כעיר,
שחוברה לה יחדיו, נכון? עומדות היו שערינו בשעריך ירושלים, ירושלים עומדנו בה כעיר שחוברה לה יחדיו.
אז אומר המלבים פה, שאליה ובעבורה התחברו האיברים הפרטיים של הגוף הכולל,
יחדיו להיות גוף אחד. כלומר, ירושלים
היא מאחדת.
אני הייתי קורא לזה סתם בשביל לעשות חילוק, איזה איברי הנפש מתאחדים בה.
במקום אחר ככה הוא קורא לזה, אגב,
המלבים.
ששם עלו שבטי יה, עדות לישראל, להודות
לשם אדוני.
אז אומר פה המלבים,
ששם עלו שבטים שבטי יה והתחברו כולם על ידי העיר הזאת,
עד שהיא עדות לישראל שהם גוי אחד מתאחדים.
זאת אומרת שכולם מתקבצים שם בשלוש מועדי השנה לתכלית אחד להודות לשם השם.
כלומר, ירושלים היא מאחדת אותנו במה?
שכולנו עולים
בשלוש רגלים
להודות לשם השם.
זה לא הדבר היחידי שמאחד, אנחנו תכף נראה.
אבל זה אחד הדברים, נכון? בית המקדש הוא נקרא תל פיות, תל שכל פיות פונים אליו, נכון? יש לנו מרכז קודש אחד,
בית המקדש, יש לנו
עיר סביב המרכז קודש הזה, שזה ירושלים,
וכולם מתקבצים שם בשלושת המועדים,
ותנסו לתאר את זה, מה זה שכל ישראל עכשיו עולים
ובונים פה סוכה, כן?
וחוגגים את כל הסוכות, או לפחות חלק גדול מסוכות ביחד,
מקריבים שלמי שמחה, קורבן חגיגה, שמחת בית השואבה.
כל ישראל בירושלים, כל אחד והסוכה שלו,
או כל אחד עושה לו איזה תנור וצולע עכשיו איזה גדי או טלה בין שנתו בפסח,
כן? על שיפוט רימון כזה,
וכולם אוכלים, כן?
כל אחד בפינה שלו, בכל ירושלים,
משפחות, משפחות, זה משהו אדיר.
זה ממש חוויה פנומנלית, נכון?
של התעלות רוחנית.
כולם מתאחדים סביב העיר הזאת,
בשלושת המועדים, שלושת הרגלים, למה? להודות לשם השם.
בסדר?
הכרת הטובה, דיברנו בבוקר, נכון?
היא מאפשרת לנו גם הודיה,
כן?
בואו שעריו, ותודה.
עד שהתכלית הזו, אני קורא וממשיך להודות לשם השם, הוא הכוח הפנימי הקושר האיברים הפרטיים.
על מה אתה מודה?
הכל הטובה, כל ההערה הרוחנית, כל עצם החיים,
כל ההשפעה האלוהית, כל ההשגחה.
זה קושר את כולם,
כולם מתאחדים סביב
השליחות האלוהית של עם ישראל והכרת התודה על זה שזכינו לכזה קישור אל האלוהות,
והוא חיי הגבייה הכללית.
העיר ששם התקבצו היא כמו הלב
שבו תחול רוח החיים המחיה את הגבייה.
אז הוא אומר את זה ממש.
ירושלים, מה היא? לב, בסדר?
יפה.
הוא מקרב העצמות המפוזרות עצם אל עצמו.
כלומר, עצמות המפוזרות פה זה הכוונה
לכל אחד מאיתנו.
ירושלים מאחדת אותנו לשליחות כלל ישראלית.
כי שמה,
כתוב, כי שמה ישבו כיסאות למשפץ,
כיסאות לבית דוד, נכון?
אוקיי, עכשיו תראו, מה זה הכישה, מה זה?
זה,
הוא אומר,
והיא גם כן כמו הנפש המדבר אשר בגבייה.
אז אמרנו עד עכשיו, דיברנו על החיות.
כל חלקי הנפש הם מתאחדים
לעלות לרגל, לעלות בשלושה רגלים לירושלים.
אבל אמרנו שירושלים היא לב שהיא גם,
יש בו עוד קומה של הנפש השכלית, נכון?
כמו לומר רוח,
זה כמו הרוח, נפש השכלית.
עכשיו, הוא אומר פה,
ומה זה כי שם ישבו כיסאות למשפט?
אומר המלבים עם הסנהדרין ושופטי ישראל.
משם תצא תורה ודת ודין, ושם ישבו כיסאות לבית דוד,
שמשם תצא ההנהגה הכללית לכל פרטי האומה.
כלומר, תשימו לב, ירושלים היא עיר המלוכה, כן?
ומקדש מלך, עיר מלוכה,
קומי צאי, מתוך ההפיכה.
מה זה ההפיכה?
בג"ץ, נכון?
זה יפה.
כי הערכים שירושלים, לא רק, כן, וגם,
אבל הערכים שירושלים אמורה לייצג, זה ערכים אלוהיים.
זה מקום שחכמי הסנהדרין
הם בעצם מנהיגים את האומה,
מבחינת הנהגה, סדרי הנהגה ומשפט.
והמלך גם יושב, והוא גם כן, כן, אז זה כיסאות לבית דוד, זה הנהגה הכללית,
אז מבחינה חומרית, מבחינה של משפט, מבחינה...
גם אגב הנבואה,
שימו לב, כל הארבע קומות של הכלל שלנו, שזה ראשי תיבות משכן, זה סביב ירושלים.
מלך,
ראשי תיבות משכן, נכון?
מלך,
שופט או שופטים, כן, זה הסנהדרין,
כהנים, כאילו המקדש, זה ירושלים, ונביא.
גם הנבואה
היא הייתה
סביב ירושלים על פי רוב.
כל נביא בתנ״ך שלא נכתב מקום הולדתו הוא באזור ירושלים.
היא נקראת גיא חזיון.
גיא שכל חוזים בו, ככה הגמרא אומרת.
אם כתוב ירמיהו שמהכהנים אשר בענתות, אז אתה יודע שהוא מענתות.
או מהנוגדים אשר בתקוע על עמוס,
אז הוא מתקוע.
אבל ישעיהו לא כתוב מאיפה הוא. אז מאיפה הוא?
מירושלים. בסדר? זה מה שהגמרא אומרת. כל הנביאים סביב ירושלים שנקראת גיא חזיון,
כי עיקר יניקת הקודש זה מהר הבית.
זה כמו תנור במרכז החדר שהולך ומחמם את החדר, נכון?
אז אם אתה בתוך ירושלים, אתה ממש בחדר.
אם אתה מחוץ לירושלים, אתה בתוך הבית, גם שער הבית קצת מתחמם,
אבל זה לא כמו בתוך החדר, בסדר? ארץ ישראל,
ודאי שארץ הקודש,
אבל בכל זאת ירושלים היא,
כן, אז עשרה קדושות ירדו לעולם,
שבעה נטלה ירושלים, נכון? אז, כן, עשרה נטלה ארץ ישראל, כן?
בחוץ לארץ אין שום קדושה, טומאת ארץ העמים.
אוקיי, עכשיו אנחנו ממשיכים.
אז שאלו על שלום ירושלים, ישליו אוהבייך. מה זה שאלו על שלום ירושלים?
אז שאלו שלום ירושלים, הוספתי פה מילה. שאלו שלום ירושלים, ישליו אוהבייך,
יהי שלום בחילך, שלווה בארמנותייך. אומר פה המלבין, יש לו פירוש מדהים,
ממש מדהים,
ופה על הפרק הזה,
בכלל על כל התנ״ך מיוחד מאוד,
אז הוא אומר פה, אחר שבאר שירושלים
היא המעמדת חיבור הגבייה הכללית ואחדותה.
זה הסברנו כבר, היא הלב עם מרכז החיים.
הוא אומר שכמו שאם תשאל לשלום הגבייה האישית,
נשיב לו ששלומה תלוי עם האיברים והכוחות שבגבייה מקושרים,
ויש להם שלום ביחד,
נכון?
לא רבים ביניהם, נכון?
יש אדם אומר, הרגש שלי אומר ככה,
אבל השכל שלי אומר ככה,
כאילו יש ביניהם מריבה, נכון?
והדמיון שלי בכלל,
הוא מושך אותי למקומות אחרים.
אין לו הרמוניה פנימית. יכול להיות אדם שהאיברים הם מסוכסכים בתוכה,
יכול לקרות כזה דבר, יכול להיות שהוא נקרע בין
זה לזה,
טוב, אז זה לא נקרא שלום.
אז הכוחות שבגבייה והאיברים,
כן, היצר מושך אותו בכלל לפה וכולי.
כי בעת יעשה פירוד ביניהם, אז יאמור המוות.
כן, אם ישאלו לשלום ירושלים, נאמר שהתשובה ששלומה תלוי, אם ישליו אוהבייך.
מה זה ישליו אוהבייך? מלשון שלווה.
יעשו שלום. יעשו שלום, יפה מאוד.
כלומר, זה עוד יותר פנימי. ישליו זה מלשון שלווה, או תכף יגיד שזה השלום הפנימי.
כלומר, במה תלוי שלום ירושלים?
אם אוהבי ירושלים יהיה ביניהם שלווה פנימית,
בזה תלוי שלום ירושלים, כך אומר המלבין.
אחר שעיקר בעניין ירושלים, היא אחדות האומה.
הרי זה מה שמאחד בינינו, זה מה שאנחנו לומדים לאורך כל הפירוש הזה.
ואם כן, אם יתעורר בין אישיהם ריב ומדנים ופירוד לבבות,
לא נמצא שלום ירושלים,
כי עיקר שלומה היא אם היא עיר שחוברה לה יחדיו,
לא אם יתפרדו.
כלומר, אם היא מאחדת אותנו,
והנה יש הבדל בין שלום ובין שלווה.
טוב, רגע, בואו נמשיך רגע.
בואו נעצור רגע.
מה אומר פה המלבין?
הוא אומר,
שלום ירושלים
זה אם יש אחדות בין כל החלקים האלה.
אז אמרנו שיש בה כיסות למשפט, כיסות לבית דוד, בירושלים יש את המלכות,
את ההנהגה, יש את מערכת המשפט.
היום אנחנו צריכים להתחזק בכל ה...
גם בערכים שמנהיגים את בית המשפט, שזה ערכאות גויים היום,
וכפייה אקטיביסטית של פוסט-מודרנה על התרבות הישראלית,
דרך כל מיני עתירות,
וזה גורם להרבה מתיחות
ושיח מקטב וסכסוכים.
גם הערכים שמנהיגים את המלכות היום, הם צריכים להתחזק,
כי אנחנו חיים בדמוקרטיה, שמתם לב, נכון?
ואם אתה אומר,
הרוב קובע, אז אתה בעצם אומר, במילים אחרות,
לא השם קובע, אלא הרוב קובע.
זה מה שאתה אומר.
וזה לא הדרך הרצויה של האומה הישראלית,
אלא צריך להיות לנו מלך שהוא מנהיג את עצמו על פי התורה.
אחרת אנחנו אומרים לקדוש ברוך הוא במילים אחרות,
שמענו מה אתה מצווה,
דברים מאוד יפים, אבל עם כל הכבוד, הרוב קובע.
אתם מבינים?
כלומר, אם כבר התורה הדריכה אותנו,
להגיד הרוב קובע זה כמו להגיד,
האדם קובע, המיוצג על פי דעת הרוב.
וזה, יש בזה כפירה מובנית, בלי שאנחנו שמים לב, זה מין אליל שקוף כזה ששמנו עלינו,
שצריך להתנער ממנו באיזשהו שלב.
אולי זה מאפשר לנו בינתיים איכשהו להסתדר בינינו,
אבל כשתחזור הנבואה ויצוו עלינו על מלך,
שהוא יהיה מלך צדיק, אז אין כל כך מה לדאוג ממשטר טוטליטרי,
שזה הפחד ממשטר,
שאוחז בהרבה סמכויות,
זה יהיה מלך המשיח, כן, אבל,
וגם הבן שלו עד עולם, ככה, בסדר, עד תחיית המתים,
רק התעלות מפה. מכל מקום,
זה גורם לנו, כל ההנהגה הזאת שהיא בעצם על פי השכל ולא על פי הערכים של התורה, גורם לנו להרבה קשיים, נכון? הרבה, היום,
אתה לא יכול לשמוע כבר את החברי כנסת מדברים אחד על השני,
זה כבר, זה לא ישלי אוהבייך, נכון?
אלא אנחנו צריכים אחדות. מה מאחד את האומה? התורה, המקדש,
הערכים האלוהים.
זה מה שמאחד בינינו, ושם אנחנו צריכים לשאוף.
זה מקדש מלך עיר מלוכה, קומיצי מתוך ההפיכה.
ההפיכה היא היום לא הרומאים,
אלא אולי הערכים הרומאים, כן?
הערכים של תרבות המערב,
שהם הורגים אותנו.
או הדרך הזאת שהאדם הוא
ומנהיג את עצמו בשכלו,
זה מוביל אותנו להרבה בעיות, גם המודרנה וגם הפוסט-מודרנה עוד יותר, בסדר?
עשב, אתה אומר, זה עשב.
עשב הזה הורג את יעקב, נכון?
זה לא חרבה רובי, אלא מבניינה של ירושלים. צריך לבנות את קומת הקודש,
קומה של הליכה בעירת שמיים על פי
דעת השם, וזה בעצמו יביא שלום.
כי כשיש תורה אחת ומשפט אחד,
אז יכול להיות שלום, אבל כשאין,
אז זה מתכון לתסיסה וקדישה,
זה לא ישליו אוהבייך, בסדר?
אז למען כבוד השם אלוקינו אבקשה טוב לך, נכון? זה המשך הפרק, בסדר?
אז אומר פה, טוב, השלווה, אמרתי לכם זה השלום הפנימי,
ועל זה אמר אוהבייך, שיהיה אהבה ביניהם,
גם שלא יהיה להם שלום עם אויביהם החיצוניים, זה יגרום שלום, שלום ירושלים החיצון.
זאת אומרת, ברגע שיש בתוכנו שלום, זה כבר, זה העיקר.
עיקר הצרה שלנו זה בתוכנו.
עם האויבים אנחנו יכולים להסתדר.
כאילו, מה זה להסתדר?
להשמיד אותם, כן?
אבל השלום בינינו הוא,
הוא, חוסר שלום הוא קטסטרופה אמיתית.
כי בתוכנו אנחנו לא, אנחנו רוצים,
אנחנו אוהבים אחד את השני, אנחנו רוצים,
לא רוצים להשמיד אחד את השני, חס ושלום.
זה קושי הרבה יותר גדול.
בואו נגיד שמכירת יוסף זה משבר הרבה יותר גדול מעישה ולבן, אתם מבינים?
כאילו, עישה זה הסכנת המוות בחרב, ולבן זה ההתבוללות, כן?
אבל זה שלושת הצהרות הגדולות של עם ישראל, נכון?
עליי קיללתך, בני, נכון? אומרת רבקה.
עליי קיללתך, כן? עליי זה עשיו,
לבן ויוסף.
זה שלושת הצהרות שלנו.
שנאת החינם, זה יוסף,
התבוללות,
חדירה של ערכים זרים, ולבן ביקש לעקור את הכל,
ועשיו,
אז היום עשיו, הוא מופיע אצלנו בתור הוליוודיות, בתור תפקיד של לבן גם, בבית הלבן. עשיו הוא לקח, הוא גר בבית הלבן,
ושם מהוליווד הם שם מתפשטת התרבות של הבית של לבן, נכון? הארמי, נכון? שביקש לעקור את הכל.
אז הם עושים תפקיד אחד, עשיו, הוא השתלט על לבן,
אבל אנחנו לא ניתן לו פה, הוא גם מנסים להשתלט על,
ליצור פה תסיסה. אתם יודעים שהרבה קרנות שם של עש"ר,
קרנות נוצריות, הן אלה שיוצרות פה את כל התסיסה.
הן מחזקות את כוחות הקיצון, והן...
אתם יודעים את זה? יש איזה כל מיני קרן לישראל החדשה, והרבה קרנות דומות לאלה.
הן יוצרות פה את כל האמירות האנרכיסטיות.
שמעתם כמה אמירות אנרכיסטיות השבוע?
מה?
אה?
כן.
שמעתם משהו?
אז זה לא, זה ממומן הדברים האלה, זה אל תחשבו, אנשים רואים, הם לא דואגים לכסף, החבר'ה האלה, בסדר?
מישהו שכבר מממן את זה.
ברור הנקודה הזאת?
יפה. אז הם גם פוגעים ביוסף, כאילו ביוצרים תסיסה בשנאת חינם, וכל זה לא רצוי, ואנחנו רוצים, ישליו אוהבייך, בסדר?
המרכז של הקודש,
הוא דורש שלמות בין המערכות האלה של משפט,
מלכות, בסדר, מקדש, לא מלחמת עולמים,
כאילו בתוך המלכות רק יש, בתוך הכנסת יש כל מיני
מלחמות עולם.
יפה.
יהי שלום בכילך, שלווה בערמונותיך, נכון?
אז זה
התאגדו השבטים, השוכנים סביב ירושלים, ולא ימצות ומריבות סביב חומתה בין שבט לשבט,
ולכן יש שלווה בערמונותיך הפנימיים.
תכף אנחנו מסיימים, למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך.
אז הוא אומר,
לטובת כאילו הקיבוץ המדיני, אחי ורעי,
מה צריך לעשות? אדברה נא שלום בך. כלומר, הכל תלוי בשלום הנמצא בך,
שזה מה שיועיל להצלחה המדינית.
למען בית אלוהינו, הבבקשה טוב לך.
מה שנוגע,
עוד פעם, ההצלחה המדינית היא תלויה בשלום בתוכנו.
הצלחה רוחנית, מה שנוגע לבית אלוהים, למען בית אלוהינו,
זה העושר הרוחני, מהקדושה, והנבואה, והשכינה,
בבקשה טוב לך. מה זה הטוב לך?
הכוונה,
מה שאנחנו עושים במצוות ומעשים טובים,
אנחנו מזרזים את הקומה הרוחנית הבאה,
את בניין בית המקדש,
ובונים אותו בהשתדלות שלנו,
בתורה, תפילות, מעשים טובים שלנו.
טוב, אז אני מקווה שהבנו קצת יותר מדרגת ירושלים. הבנו קצת? הגענו משהו? מה? בסדר?
טוב, שאלות, טענות, מענות, קושיות.
ברוך ה' לעולם, אמן ואמן. חזקים וברוכים תהיו.
בת שלום לכולם.
יום ירושלים שמח.
יום ירושלים שמח.
::::
:::
����
