שלום לכולם אנחנו מתקרבים ליום ירושלים
כפי שהוא מוגדר יום ירושלים
אבל עלינו אני חשבתי שהבאתי כמה דברים ללמוד ביחד לקרוא ביחד
לקבל את השפע הזה של ירושלים אפילו מעצם הקריאה
כבר כשאנחנו מדברים על ירושלים זה מעורר בנו רגשות,
חלומות,
היסטוריה,
עתיד,
מלכות,
גבורה, עוז, המון דברים. כשאתה מדבר על ירושלים הכל עולה.
הכל עולה.
והזמן הזה,
היום הזה, זה לא רק 24 שעות אלא זה תכונת זמן
זה להעמיד,
זה בא להעמיד בפנינו את המשימה הגדולה ביותר
שלנו כאומה, כעם,
מאז יציאת מצרים ועד הגאולה
שתבוא במהרה בימינו אמן.
כל התהליך
שעם ישראל עבר,
עבר.
וכל התהליך שעם ישראל נמצא כבר בו
למעלה מ-100 שנים,
שזה שיבת ציון,
חזרת העם לארצו,
תחיית האומה,
ביסוסה, ביצורה,
התרחבותה במרכזה,
זה הכרזת מדינת ישראל. מדינת ישראל,
צמד המילים הללו
זה לא מילתא זוטרתא,
זה לא דבר של מה בכך.
לא רק
עצם
הכרזת המדינה,
אלא כשאנחנו מזכירים
על שפתנו
את צמד המילים "מדינת ישראל"
זה פרק מרכזי
בכל מה שאנחנו חולמים עליו
כשאנחנו מדברים על ירושלים.
ומה ירושלים אומרת לנו?
כשאנחנו מדברים על ירושלים,
על מה אנחנו צריכים
לכוון
ולהרים את
הדעה שלנו,
את הפרספקטיבה שלנו,
את התפיסה שלנו,
את הציור שלנו,
את הדמיון שלנו.
אז ברשותכם
אני הבאתי כמה מקורות
מהרב קוק
ונקרא ביחד
והדברים מעצמם גם ישפיעו.
נשתדל
להבין מה שאנחנו מסוגלים.
יש מאמר, מקור מספר אחד,
המאמר הזה מובא
במאמרה הראיה,
זה אלו ספר של
כתבים שהרב כתב
או מכתבים
או כתבי עת שהרב
הפנה אותם
לציבור הרחב
שהיה אנחנו מדברים לפני 120 שנים
והמאמר הזה ביקש ממנו
אחד הסופרים של הקיבוץ המיוחד
שהיה אז
מראשי הקיבוץ ועוד לפני שהיה אפילו הקיבוצים
מהיישוב החלוצים
איש
איש משכיל מאוד נחום סוקולוב
שמו נחום סוקולוב
הוא היה סופר גדול
ואיש משכיל שהיה לו כתב עת
עיתון שנקרא העולם.
העולם
ובו
הוא היה מבקש
מאנשים אינטלקטואלים שיכתבו על כל מיני שאלות,
נושאים
שקשורים לתקופה
ולכל התהליך וכולי
ולתחייה של האומה.
והוא ביקש מהרב
קוק
לכבד
את הכתב עת שלו
באיזה מאמר.
וחשוב לדעת
שהכתב עת הזה, העיתון הזה,
הוא עיתון חילוני.
והעורך נחום סוקולוב
מבקש מהרב קוק לכתוב.
אז הרב קוק,
אני לא רוצה להרחיב כי יש לנו זמן קצר,
אז הרב קוק
לא רק מסתכל על הכאן ועכשיו
ומי מבקש איזה עיתון
והאם זה בדעות שלי, לא בדעות שלי,
הרב
רואה בזה
הזדמנות.
הרב
מביט
על ההזדמנות שנחום סוקולו
מבקש ממנו
כדי להסביר,
כדי להעביר,
כדי לרומם
בציבור הכללי,
מה שנקרא,
החילוני,
כן?
שקורא את כתב העת הזה והאינטלקטואלי החינוני האינטלקטואלי שיפגש עם המאמר הזה
זה יעשה לו משהו,
יעורר בו משהו.
זה מה שעומד
ביסוד
הנכונות של הרב
להסכים לכתוב
על ירושלים.
כי אם אתה נחום סוקולוב מבקש מאדם
כמוני
הרב קוק אומר, שהוא דתי ושהוא רב
כן
בסדר הוא ראש רבני ארץ ישראל
וקשור לכל המסורת
ליישוב הישן
שהוא יכתוב
מאמר
בדבר ירושלים,
הרב רואה בזה התעוררות, הרב מסתכל לא על הרובד השטחי,
רואה בזה התעוררות נשמתית של אחד מהחשובים
של היישוב המתחדש,
של היישוב החדש,
כנציג
של הציבור
שהוא רחוק מהיהדות, מתרחק מהיהדות,
ורוצה להקשיב
לשיח הפנימי,
הנשמתי,
של
האדם הזה שנקרא הרב קוק.
זוהי
הזדמנות גדולה.
זוהי נכונות, התעוררות נשמתית.
הרב ככה מסתכל, מביט,
על כל התהליך.
הוא לא רואה עכשיו אותו כאיזה איש הוגה, חושב, פילוסוף,
למרות שזה
מה שהוא,
ולכן נחום סוקולוב בא אליו מהמקום מבחוץ.
הוא בא אליו כפילוסוף, כהוגה, כאיש
שמשכיל, אינטלקטואל.
מהמקום הזה בא אליו נחום.
אבל הרב לא בא מהמקום הזה, הרב
בא חודר
אל הנשמה,
אל ההתעוררות הנשמתית
שמתעוררת אצל החברה, אצל האומה,
שמבקשת
לברר לה מה זה ירושלים,
והרב
לוקח את זה בשתי ידיים,
לוקח את האחריות הזו,
הוא אומר, אני מוכן.
אני רוצה לעורר את הכוח הנשמתי
של האומה הישראלית,
את ההשפעה הפנימית,
התודעתית,
הנשמתית, הרוחנית,
הסגולתית,
שיש לה סיכוי
לעורר את החברה,
להבין
מה זה ירושלים
ומה זה תחיית האומה
ומה זה שיבת ציון
ומה אנחנו בונים פה.
החלוציות,
בדרך המשקפת הזו,
במשקפיים האלו,
בפרספקטיבה הזו, הרב ניגש.
והרב,
כך
נקרא ביחד,
כך הוא אומר, כך הוא כותב.
כמובן שזה מאמר ארוך,
לא הבאתי את כולו, הבאתי
קטע
בסדר?
ווודאי שאני ממליץ לקרוא את כולו,
לקרוא וללמוד את כולו.
יש כאן דפים?
תעביר למי שלא, אין לו,
תעביר את הדפים, תעבירו.
אז אני רוצה יחד איתכם ברשותכם לקרוא
אומר הרב
מראש הררי קודש
ממעמקי נשמת ישראל
תפיית האומה נובעת.
כלומר
כשאנחנו מדברים על ירושלים,
על מה אנחנו מדברים?
אנחנו מדברים על ראש הררי קודש,
על הציור
הכי היותר עליון
שאנחנו יכולים לצייר אותו.
על הקודש
הכי עליון.
מראש הררי קודש.
הראש פסקת הקודש.
מהפסגה.
שמה זה?
נשמט ממעמקי נשמת ישראל.
תחיית האומה.
אנחנו, הרב מדבר,
לפני 115 שנים המאמר הזה,
תחיית האומה, שיבת ציון, החלוציות,
עם ישראל מתחיל לשוב לארצו.
הרב
מסביר
מאיפה נובעת תחיית האומה.
תהליך
התחייה
שבו אנו נמצאים
לפני 115 שנים,
מאיפה הוא נובע?
הוא נובע,
הוא יונק,
כוח התחייה הלאומית יונק
ממעמקי הנשמה.
מה שאתם רואים בעיניים
זה לא איזו התעוררות
אנושית חיצונית,
אלא כל מה שאתם רואים פה
מאז
שהרצל והקונגרסים ועוד לפני כן,
כן,
סן רמו,
עוד לפני הקונגרסים,
הקונגרס הראשון, השני וכולי,
עוד לפני שזה התחיל בסופות בנגב וכולי,
כל זה בעצם התעוררות
הקדוש ברוך הוא מכה, יש כאן תהליך אלוקי שמכה בצמח הזה
ואומר לו,
גדל,
צא,
פועל
שוב לארציך.
אני שב,
אומר הקדוש ברוך הוא,
ואתה מתחיל את התהליך.
והתהליך הוא מתפתח במעבדה הפנימית
של נשמת ישראל,
שהניצנים שלו
זה ראשית
עליית החלוצים
והמסירות נפש שלהם
לבנות את הארץ.
אנו באנו ארצה לבנות ולהיבנות בה. אלו
השירים שנבו
את אותם
חלוצים באותה תקופה.
אז הרב קודם כל
אומר את היסוד.
נוטע את
היסוד,
את העיקרון,
את המבט
כלומר,
מכבין אותנו,
נותן לנו אזימות
לאן להסתכל,
שלא נתבלבל.
דרך המשקפת הזו,
דרך המבט הזה, הפרספקטיבה הזו,
להסתכל על כל התהליך.
משם הכל יונק.
והרב ממשיך ואומר, אם כך, מתוך זה
החיים האיתנים המפקעים בעמנו
ומעוררים אותנו לתחייה
אחרי שנת מוות,
לא רק שנת מוות,
אלא שנת מוות,
שנה
רדימה,
הירדמות,
הרב קורא לזה
שנת מוות.
הגלות,
אומר הגאון מווילנה,
היא בית
הקברות של האומה הישראלית.
אנחנו ישנו.
יש שמעתם
על
קריות חורפיות?
זה נקרא
קריות שהן חורפיים,
שהן ישנות
כל החורף,
שינה חורפית
ומתעוררות בקיץ, אה?
הן מתעוררות בקיץ, כך.
היה לנו
שינת חורף,
נרדמנו עד כדי מוות,
בית קברות,
דממה.
אלפיים שנים נרדמנו.
היינו במצב של תרדמה.
נכון?
גם בעולם הרפואי,
לא על אף אחד.
נכון שיש מצב כזה?
יש מצב כזה.
וכך האומה הישראלית הייתה.
היינו התעוררנו מתוך שנת מוות עמוקה,
לא סתם,
שנת מוות עמוקה
שהגרא קורא לה
בית קברות,
של גלות קשה ומרה,
כן,
משפט דרייפוס וכדומה,
אנטישמיות, נכון, מה שעבר,
עבר עלינו.
הלא הינם
אומר כל זה
החיים האיתניים המפקים באמני ומעוררים אותנו לתחייה אחרי שנת מוות עמוקה של גלות קשה ומרה,
הלא הינם החיים
של נשמת ישראל השלמה.
נשמת הגוי כולו, החיים האיתניים הללו,
שמתעוררים,
שקוראים לישראל
אורא אורא.
עם כלביא יקום.
ישראל,
תתעורר.
זה לא חיים
של מגזר מסוים
מלשון
לגזור
משהו מצומצם,
משהו קטן.
נכון
שקבוצה קטנה יחסית לאומה,
לציבור,
מבחינה כמותית,
היא לקחה
על עצמה והייתה נכונה
במסירות נפש לעזוב את הכל
ובדרכים לא דרכים לעלות לארץ ישראל וליישב אותה.
אבל ההתעוררות הזו,
שהביאה את הרוח,
הרב קורא לזה בספרו "ספר אורות
בישראל ותחייתו כף"
תנועה חרישית
מלאת ניגודים וסתירות.
הרב
קובע פה
שזה לא פחות
מאשר
"הנשמה היא אשר
דוחפת
את האומה לשוב לאיתנה,
לשוב למולדתה,
לשוב אל אישה הראשון,
אל ארץ ישראל, אל בית חייה".
נכון שבגלוי,
בהופעה,
התהליך
הוא נעשה המפעל הגדול הכביר
של הנשמה הזו שהיא הולכת ומעוררת את כל המפעל הגדול הזה הוא בא לידי ביטוי
בקבוצה קטנה
בראשיתה
אבל
מסתכל על התהליך שוב
לא בכמותו
אלא בנשמתיותו, באיכות שלו,
במבט היותר פנימי עמוק
של מה שמתעורר באומה ומה שמעורר את האומה
מבית הקברות הזה, לתחייה,
לקום.
"התחיינה צוותינו"
ממשיך הרב את יחזקאל ל"ו בדברי נבואתו
כן,
כן,
כי הרב לא מסתכל על העצמות,
כי זה בדיוק מה שיחזקאל
בעומק ליבתו חזיונו הגדול אומר,
מה שאתם חושבים,
מחשבותיכם הסובייקטיביות,
זה שעצמות אתם רואים?
ולכן בא התמיהה,
הטריין העצמות האלו,
אומר הרב,
זה לא עצמות.
מי שקורא ומי שדוחף
ומי שמעורר
ומי שמצרף
איבר לאיבר
וזורק נשמה בגוף הזה,
זוהי
נשמת האומה.
הנשמה קמה לתחייה,
והיא
מחברת את הגוף
והיא אומרת:
כן,
תחיינה,
ופותחת את הקברות,
ומוציאה את האומה
מבית הקברות שאומר הגרא,
שזה הגלות הקשה והמרה,
אל לשוב אט-אט
בתהליך
אל ארצה מולדתה בית חייה.
אומר הרב,
וממשיך הרב וקורא לזה, לא רק חלק ממנה,
כפי שאפשר לחשוב.
רק קבוצה קטנה קמה, חזרה.
לא איזה כישרון מיוחד מכישרונותיה,
כי אם רוח חייה השלם
בכל גבורתו, בכל צביונו ותפארתו.
את זה,
וזה מה שמבקשת הנשמה לעורר.
את כל חייה המלאי
השלמים של האומה,
לא פחות מזה.
לא רק
מקלט בטוח.
לא רק
מקום
שיאגוד אותנו
כקבוצה ושיגן עלינו מפני אנטישמיות,
מפני כוחות ועמים,
עוד משפט דרייפוס.
ולכן אולי אפשר
לחפש מקום
כמו אוגנדה,
כי אנחנו מחפשים מקלט בטוח,
אומר הרב,
לא מקלט בטוח.
ודאי שגם זה חשוב,
ולא רק
כמסגרת
שבה נוכל,
של ארץ
שבה נוכל ללמוד תורה.
זה הרבה הרבה יותר מזה, אומר הרב קוק.
מה שקורא אותנו
לשוב דווקא לארץ הזו,
זה הקדוש ברוך הוא
שהחליט
לשוב לארצו,
שהחליט שעם ישראל
מתחיל את תהליך
התקיימות
חזון הנביאים והתגשמותו,
וזה מה שקורה
לאומה
ולחברה כולה
לשוב ודווקא
אל המזרח.
אנוכי
ליבי במזרח
ואנוכי
בסוף מערב.
אמר
רבי יהודה הלוי,
משוררנו, אומר הרב,
הרב קוק קורא לו,
משוררנו הציוני הגדול.
ככה הרב קורא לו,
למתנגדים,
לגדולים, תלמידי חכמים.
זוהי תנועת
נשמה של האומה
שמניעה את כל האומה קדימה אל ארץ ישראל ולא לשום מקום אחר,
ולכן שום מקום אחר לא מצליח.
ממשיך הרב ואומר: "והמטבע הבולטת לרוח נצח זה
נחתמה בגליל שלמותה
בעיר האלוקים".
המטבע,
כלומר המשמעות
של כל מה שמתעורר באומה,
מאיפה הוא נובע,
מנין הכוח של האומה הזו
נובע
אומר הרב מירושלים,
מעיר האלוקים.
עיר האלוקים ירושלים
היא המבטאת את הכוח הפנימי הזה של חזרה,
של שיבה,
של הופעה, של רוח חייה השלמים של האומה הזו,
והוא המתחיל להתעורר והוא המניע את כל התהליך הזה.
מאיפה? מירושלים. ירושלים
זה הכוח המניע.
למה אני מתעכב על זה?
אני מקדים שאין לנו זמן.
מה שנספיק, נספיק, אבל מה שנספיק,
שנקנה משהו.
כשכשאנחנו מדברים על נסיגות,
אני מדלג בהיסטוריה,
כן?
מתוך מה שלמדנו עד עכשיו,
מה אנחנו למדים,
שכשאנחנו נסוגים בדעות, בפיסות,
בהשקפות העולם,
בזהות,
ובמגילת העצמאות,
ובהבנה,
בהבנת היחס
מדינת היהודים,
הציונות,
דבר אין לה עם הדת,
המסורת,
למה
או איך אני קורא לכל מה שעובר עלינו היום,
לכל מה שמנסים
כבר שנים רבות ליצור,
איך קוראים לזה?
ישראלי חדש.
כן? שמעתם על המושג הזה?
ישראלי חדש?
ישראלי חדש,
זה אומר שאנחנו מכניסים אותו לפס ייצור, מכניסים אותו בצורה מסוימת,
ומוציאים אותו
ייצור מוגמר.
אבל היום זה משתבח,
כן?
זה משתבח
שאתה מגיע לזה
שההתנכרות
והנוכריות
והפניית העורף
והזרעות
ומקבלת
מקום
וחשיבות
ויותר מזה
היא כבר
נכנסת לממסד
לממסד אני רוצה
לא להגיד סיסמאות אני רוצה להסביר אני רוצה להסביר
אני רוצה להסביר את זה
כמה שזה אקטואלי ורלוונטי.
זה נכנס לממסד,
ולא רק זה, אלא מנרמלים את המצב הזה
של הזרות,
ההתנכרות,
של אי זהות,
וזה,
ולא רק זה,
ואומרים
זאת תפארתנו.
ואז
זה מגיע
לזה
שמה שקורה עם האומה
מאז
שמחת תורה תשפ"ד,
אני מדלג, כן?
מה שקורה עם האומה
קורה תהליך עצום
שמעטים קבוצה מהאומה,
כן?
שלפעמים היא צעקנית ויש לה השפעה ויש לה כוח ויש לה כולם,
כן?
היא רואה בזה הפוך
וממה שהיא
כל הזמן חשבה.
ולכן,
מה שהיא כל הזמן זועקת,
את מה שכל הזמן
היא הבינה
ולימדו אותה,
ואיך אני אומר,
הכניסו אותה למין מקווה כזה
של טבילה
במקווה של דעות ושל תפיסות ושל השקפות
שהוא הוציא אותם
כפי שהם.
ואנחנו שומעים את כל הדברים שמדברים
ואיזה מערכות
ואיך המערכות
מסתכלות על
כל תהליך, חיילי צה"ל, העם,
צבא וכולי וכולי, מאיפה זה נובע?
זה מה שאני רוצה להסביר, זה מה שאני חושב שהרב מתכוון לפה.
כל התהליך
של הנפילה ושל החידלון
ושל העיכבון,
כפי שהוצף היום,
הוא מתחיל
מההתנכרות
ומהזרות
של חלק מהאנשים האלו, מהאנשים האלו,
לירושלים.
כשירושלים היא לא יותר איזה טריטוריה,
ולא רק זה, אם ירושלים
היא מעוררת
לפרעות אצל המוסלמים,
בתפרש פ"א,
וזה גורם
לבעיות
אז בואו נוותר על ירושלים.
זה מה שביקשו, אני מדבר איתכם על
בדיעות
אבל זה לא, זה מה שביקשו מהרב קוק,
ראשי היישוב,
חיים ויצמן ביניהם ועוד,
שלחו משלחת לרב קוק
והנציב העליון עם הבריטים
רצה
לשמוע מפיו של הרב קוק
שעם ישראל מוותר על הכותל, על ירושלים,
ובזה נוכל
ליישב את הסכסוך הערבי הישראלי.
כבר מאז דיברו על זה.
והרב
היה חולה,
הרב קוק היה חולה,
אמרו לו:
אין צורך שתבוא,
אתה חולה מאוד.
היה כאן בית החלמה,
חולים פה ברוב פיק בקריאת משהן.
תכתוב
מסמך ואנחנו נקרא את המסמך.
ואיזה לחץ היה עליו.
ענה הרב קוק
בדיוק את היסוד שהוא כותב פה:
אני אבוא,
אני לא אוותר גם אם אני חולה מאוד.
עוד הרבה חולים, זה היה בשנתו האחרונה,
חולים מאוד, על ירושלים וכל המעמד הזה הוא מעמד שכל האומות מסתכלות עליו
וכל ההיסטוריה נושאת אליו את עיניה.
אני הולך
ברגליי
ואני אעמוד
ואני אגיד את העומר של האומה לדורותיה.
ודיבר כגיבור
נגד כל הגוף שלו,
המחלה שלי הייתה לו,
ואמר
על ירושלים אני לא יכול לוותר ואני לא אוותר,
לא רק שאני הרב קוק,
בגלל שאלוקים,
אלוקים והעיר הזו אלוקים הבטיח אותה ונתן אותה לאומה הישראלית,
והיא שייכת רק לאומה הישראלית.
מאז אברהם אבינו,
יצחק ויעקב,
ועד ימינו.
שום ויתור!
ובדיוק זה מה שרצו לעשות אז,
נכון, אתם שומעים על הדיונים שהיו ב-20-30 שנה האחרונות מאז אוסלו.
זה תפס תאוצה,
והיו כאלו שמתוכנו ראש הממשלה למיניהם
ולשעברים למיניהם, כן?
שהם
רצו
לוותר על ירושלים
והם קראו להסכים
לכל אירופה ולכל האיחוד וכל זה,
מה שנקרא "לבנאם את ירושלים".
שירושלים תהיה
בין-לאומית.
היא לא
תהיה שייכת לאומה
הישראלית.
אתם יודעים
מה עמד
בעומק
התפיסה שלהם?
בהנחת התפיסה שלהם, של הגויים האלו.
מה אמר?
נכון שהצורה הזו,
ואיך שהם הציגו את זה בחלקלקות לשון,
שאנחנו רוצים לעזור לכם
בסכסוך הזה שביניכם לבין הערבים,
שהיא פסקת אחת ולתמיד.
ולכן אנחנו רוצים להוציא,
לעשות את ירושלים בינלאומית,
ואתם תוכלו לחיות לבטח
וגר זאב עם כבש
ותוכלו לחיות ביחד.
לא ולא,
הרב זיהר
את
מה שעמד
ביסוד התפיסה והתיאוריה והלחץ שהעמידו,
ועד היום מנסים אירופה,
כן?
כמו שאנחנו שמענו בימים האחרונים מצרפת,
המהודרת הזו, כן,
וגרמניה ולונדון, כן,
שאיבדו את כל הזכות שלהם,
והערבים שאצלם יטפלו בהם, אל תדאגו, כן.
מה אנחנו תומעים?
רואים את האמת, שמה?
שבעצם
האמת שלהם
זה שגאולת ישראל תעצור,
שעם ישראל לא ישוב לארצו,
שנשמת ישראל לא תתעורר,
שהיא תמות,
שהיא תירדם.
זה מה שעומד
מיסוד המאבק, העיקר שלהם,
לבנאמת ירושלים.
עלינו לזהות את זה.
עלינו לזהות את זה בכל מיני, להבין שזה לא פשוט.
צריך להעמיק, ורק הרב מעמיק בזה.
רק הרב מזהה את התהליכים.
אנחנו צריכים ללמוד לזהות תהליכים ולא לקרוא
בצורה שטחית את הדברים,
אלא להבין מה עומד בניסון כל המאבק שלהם והעיקש להכריז
על מדינה פלסטינית, ושתהיה מדינה פלסטינית,
היום.
זה דבר אחד.
גאולתה של ישראל.
הם יודעים את זה.
והם לוקחים את חלושי הדעת
וחלושי הרוח
ויזנב בך, כמו שהעמלק,
את
ויזנב בך את הנחשלים אחריך, את החלושים בדעתם,
בזהותם,
ואותם
הם מסבירים להם בהסברים יפים,
כדי לקחת אותם
אל תרבות הגוית,
אל נכליהם,
בשביל לגייס אותם,
לעצור את תהליך הגאולה.
והיא לא תהיה, אומר הרב.
והנה עכשיו
תשפ"ה
מה שבחלום
הכי
לא רוצה להגיד
של מי שחשב
שאי אפשר להילחם עם החיילים הללו כי חינכנו אותם כבר,
חינכנו אותם למדינת כל אזרחיה,
אין ירושלים,
אין זהות, אין קודש.
בעצם גם הצבא מיותר.
גם מדינה, ישראל, מדינת היהודים,
הס מלהזכיר,
גזענות,
אותם
ילדים
שהם חינכו אותם,
מוסרים את הנפש
מאז שמחת תורה,
ומה שקורה זה תהליך
ראקציוני הפוך,
והם תופסים את הראש והם לא מבינים מה קורה פה.
של התעוררות אדירה. ואני אומר לכם, פה במכון מאיר
איזו התעוררות יש
וכמה באים,
ואני אומר לכם, לא יכול, אנשים חשובים גם בצה"ל,
כי באים לי,
אליי ואומרים לי,
בתור
אנשים שגדלו בקיבוצים,
והם אמרו לזקנים,
הם לא היו להם בושה,
גנבתם לנו את הנשמה!
למה לא אמרתם לנו שיש תנ״ך?
ככה הם באים ואומרים את התמידים האלו.
למה לא אמרתם לנו שיש יהדות?
למה העלמתם מאיתנו את זה?
הם רצו להעלים את ירושלים.
הם רצו
להמית את הנשמה.
אבל ירושלים
זה כוח
של איב לוקים, זה כוח נשמתי.
האומה קשורה באלוקיה.
וכשאלוקיך החליט,
ואתם, ערי ישראל,
ענפיכם תיתנו ופיריכם תישאו לעמי ישראל ככיבול אבו,
לשיבת ציון ותהליך קץ הגאולה,
אז שום כוח בעולם
לא יצליח
לעצור את התהליך הזה, גם אם הוא ייתקל במשברים,
בסיבוכים,
במאבקים קשים וגם מבית,
לכרסם בתודעה,
להסיח את התודעה.
האמת הזאת
והתודעה הזאת
וירושלים
ונשמת האומה שמתעוררת
והכוח המניע לה זה ירושלים,
היא תכה בנו,
במובן
בצד הטוב,
ותגיד לנו:
גדלו!
אתם
בכיוון הנכון.
אתם בדרך הנכונה.
אתם
הולכים לצמוח.
אתם הולכים לעלות
מדרגה חדשה מיום העצמאות,
שזה בניין נכון,
אל
בניין הרוח,
אל תפיסת העומק,
אל התודעה,
אל הבירור הרוחני-אמוני,
זהותי של המשמעות, של התוכן הפנימי של מה בעצם אתם פה ולמה באתם ועל מה אתם נלחמים
ומה הייעוד שלכם ומה התפקיד שלכם.
זה מה שירושלים
הולכת
ומבררת לנו,
ובעזרת השם,
יותר ויותר היא תלך ותנקה את כל המוגלות,
המורסות,
ואת כל ה-,
ותזריח את האור,
וכמו שהרב,
כמו שאני אומר,
זה יהיה מטהר אוויר,
יהיה
אוויר צח,
נעים, הכרח, בישום
לאומה הישראלית,
במהרה בימינו אמן.
במהרה בימינו אמן.
תודה רבה.
