טוב, ברשות מוריי ורבותיי, שוב אנחנו גם נגיד גם למצלמות שהרב רן ביקש שאני אחליף אותו,
אז אני ואני נלמד ביחד את עניינה של ירושלים,
ונראה בעזרת השם רעיון מאוד מאוד משמעותי, רלוונטי למציאות שלנו היום.
ללימוד הזה שלנו קראתי
המנונה של ירושלים. זאת אומרת, הרשיתי לעצמי לומר שהפרק הזה, שתכף נלמד אותו,
הוא מהווה את ה-DNA, את הנקודה הכי הכי מדויקת,
מה עניינה של ירושלים במקום של עבודת השם של עם ישראל,
בסדר?
לשם כך נקדים הקדמה,
הפרק הזה מתחיל, אתם רואים מתחת לכותרת, שיר המעלות,
אשרי כל ירא השם ההולך בדרכיו.
נקדים הקדמה ונאמר את הדברים הבאים,
שיר המעלות זה קובץ, יש קובץ שירים של שירי המעלות, 15 שירים שמתחילים בשיר המעלות,
ראיתי שעובדות היו רגלינו למד את שיר המעלאות ושוב השם את שיבת ציוננו כחולמים.
שירי המעלאות נכתבו,
אמנם לאו דווקא תמיד על ידי דוד, אבל הוכנו כדי שהלוויים בבית המקדש,
שאנחנו עכשיו עולים למקדש,
עולים עכשיו במדרגות, דמיינו לעצמכם, אנחנו עולים, נכנסים פנימה
להר הבית.
אנחנו מתקרבים לאזור של בית המקדש, אנחנו עוברים את השער,
והנה אוזנינו קולטת שירה נפלאה.
שירה עם מנגינות, שירה עם כלי נגינה,
שירה מרוממת לגמרי, שירה כל כך מרוממת עד כדי כך שהיו אנשים שעלו לרגל והפכו להיות נביאים מפני הגודל של הקדושה שהם קלטו באווירה של שירת ירושלים.
ממש איזה גובה, למשל מסופר על יונה הנביא, שיונה הנביא היה מעולי הרגלים ושרתה עליו רוח הקודש,
כשהוא שמע את שירת הלווים.
דוד וסיעתו חיברו חמש עשרה שירי מעלות.
כנגד?
כנגד מה?
חמש עשרה המדרגות שהיו בין עזרת ישראל לעזרת נשים.
זאת אומרת, כשעלו במדרגות בין עזרת ישראל שנמצאת למעלה יותר קצת,
ועזרת נשים שנמצאת למטה קצת,
עלו על חמש עשרה מדרגות שבקצה שלהם למעלה היה שער הנקרא
שער ניקנור.
זה השם של שערי הכניסה הגדולים והגבוהים מאוד שהיו בכניסה לתוך המבואה שמביאה אחר כך למזבח ולאחר מכן להיכל השם, לבית המקדש ולקודש הקודשים.
15 מדרגות היו בין עזרת ישראל לעזרת נשים,
15 מדרגות עליהם עמדו הלוויים ואמרו שירה.
וכנגד 15 שירי המעלות האלה אנחנו חיברו 15 מזמורים שהיו שרים אותם.
אגב, בתור רמז לדבר הזה, אתם יודעים שאיש ואישה זכו שכינה ביניהם. ואם לא זכו, אש אוכלתם. מאיפה לומדים את זה? איש ואישה זכו, בגלל שאם הם זוכים, אז יש בתוך המילה איש ובתוך המילה אישה,
יש י' ויש ה', נכון?
ומה נשאר בצד? אש.
אם מורידים את הי' והה' מהשם של איש ואישה, נשאר אש.
אבל אם שמים אותו בפנים, אז יש לנו שכינה ביניהם.
י' וה', י' וה'. כמה זה בגימטריה י' וה'?
חמש עשרה, חמש עשרה עולים מעזרת נשים, אישה,
לעזרת ישראל, איש,
ביניהם יש קדושה ושכינה של י"ה,
בסדר?
אז יש פה ממש איזשהו משהו שכשנכנסים פנימה,
אני עכשיו איזשהו חקלאי שנמצא באיזשהו כפר בצפון או בדרום, בקריית שמונה או בעוטף עזה,
והנה מגיע זמן העלייה לרגל.
אני לוקח את משפחתי,
לפעמים אני לוקח לפני חג השבועות גם מביקורי אדמתי,
ואני מביא אותם לירושלים.
ואני עולה, מי אני?
אני יהודי פשוט,
היהודי הפשוט רוצה עכשיו לבוא לירושלים.
הוא עולה לירושלים,
והוא מגיע לתוך המקדש,
ואז הוא שומע את הלוויים,
והלוויים באים ואומרים את הדבר הבא. שיר המעלות
אשרי כל ירא השם ההולך בדרכיו
יגיע כפיך כי תאכל
אשריך וטוב לך אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך
בניך כשתילי זיתים סביב לשולחנך
הנה, כי כן, יבורך גבי, ירא השם, יברכך השם מציון, וראה בטוב ירושלים כל ימי חייך, וראה בנים לבניך,
שלום על ישראל.
זה המזמור.
הוא שומע את המזמור הזה.
ואז מה הוא שואל את עצמו?
האם המזמור הזה אולי מכוון גם למי?
אליי.
אני העולה, האם אני ירא שמיים? אני נחשב אצל דוד לירא שמיים, שיקבל את ברכת ציון?
בואו נבדוק, בואו נבדוק בפרק הזה,
מה זה ירא שמאי, בסדר?
לפני איזה סוגריים,
למה אמרתי שהשיר הזה הוא כל כך שיר ירושלמי?
איפה מופיעה ירושלים במזמור הזה?
ציון, איפה עוד מופיעה?
ירושלים, איפה עוד מופיעה?
עד עכשיו זה בסדר, ודאי, בהרבה מזמורים כתוב, עומדות היו רגלינו בשערך ירושלים.
אבל איפה יש לנו ממש מין רמז כזה שזה תופר את כל המזמור מההתחלה ועד הסוף?
שימו לב, מתחילים אשרי כל יראה,
והסיום הוא?
שלום, יראה ושלום, יראה ושלום, יראה ושלום, יראו שלם.
אברהם קורא למקום יראה, ראייה, יראה, יקרה אשר מייאמר אשר בהר השם יראה,
נכון? והשם השני של ירושלים, מלכי צדק מלך שלם,
יראו שלם, שניהם נמצאים, בעצם הם תופרים את כל המזמור.
המזמור הזה תפור לירושלים, לבוא ולומר לנו,
אם נתבונן היטב במזמור הזה, נוכל להבין את סודה של ירושלים. מה בעצם קורה?
מהו המהפך שקורה לאותו יהודי שאנחנו הבאנו
אותו הוא בא עכשיו מהדרום מהצפון הוא נכנס עכשיו לירושלים להר הבית מה הוא מקבל מאותו מפגש זאת השאלה בסדר אז קודם כל נשאל את עצמנו לפני שמסתכלים על הדברים נשאל את עצמנו
אם היינו נותנים לכם פעם כשהעברתי את הלימוד הזה לילדים אמרתי לחברים יקרים ילדים טובים בואו תיקחו בבקשה נייר
ואני אבקש אתכם לצייר ירא שמיים
בבקשה תציירו
מה הייתם מציירים?
בבקשה, מה הייתם מציירים?
ציירו, ירא שמיים, ציירו בראש עכשיו, מה אתם מציירים? מה, איזה אלמנטים צריך להלביש לו כדי שהוא יהיה ירא שמיים?
זקן, בסדר?
איך?
ציציות. ציציות, כן, מה עוד?
כיפה גדולה.
כיפה גדולה. ידיים על הפנים. ידיים על הפנים, ככה, נכון?
זאת אומרת, ירא שמיים זה אחד מכונס, מכווס, מבוהל.
הוא עכשיו כולו רשאי עם זה, זה בקיצר.
ודאי, ודאי, שטריימל, לא יודע מה, גרטל, זה.
פרס עסקה. בסדר, כן, כל הזה, פאות והכל.
נכון ככה אנחנו מציירים את זה?
האם זה הירא שמיים שמדובר עליו פה?
זה ודאי פנימי, ולכן אני לא אשאיר את זה בבגדים בחוץ, ותכף ניכנס למהות שלו.
אבל כל דבר כדי להמחיש לכם, התפיסה הפשוטה שלנו, של ירא שמיים, זה אותו אדם מכונס ועומד מתחת לגודל האלוקי הגדול שאומר לו ומוביל אותו.
והאמת היא,
אתה אומר שזה הגיוני,
נכון?
ואכן, ואכן,
יפה, השאלה היא איך, אבל אנחנו עושים את הקשר הזה. זה בדיוק העניין שלנו. מה שאנחנו רוצים קודם כל לדעת, באמת יש שתי דמויות של יראי שמיים.
יש שתי דמויות.
דמות אחת, ושתיהן תופיעו בתהילים.
והגמרא כבר מתייחסת לזה שזה כפול.
תראו למשל, תראו מקור שלוש.
הללויה,
אשרי האיש ירא את השם במצוותיו חפץ מאוד.
גיבור בארץ יהיה זרעו, דור ישורים מבורך,
הון ועושר בביתו, צדקתו עומדת לעד.
אני מדלג לקראת סוף הפרק, פיזר נתן לאביונים, צדקתו עומדת לעד, קרנות תרום בכבוד,
יהי רשע, יראה וכעס, שיניו יחרוק ונמס, תאוות רשעים, תאבד.
איך,
מה עושה יראי השמיים בפרק הזה?
מה?
זאת אומרת, אני לא יודעת מי, נכון, שגם הגמרא דורשת, אבל מדובר פה על אדם שאיש אשור רודף אחרי המצוות, הוא עושה מצוות טובות מאוד, הוא עושה צדקות,
נותן לאביונים, מצוין.
ואז אומרת הגמרא, דבר מאוד מעניין,
בברכות, במקור מספר שניים,
אומרת הגמרא, ואמר רבי אחי הברעמי משמי דעולה,
גדול הנהנה מיגיעו יותר מירי שמיים.
תהי לוגבי ירא שמיים כתיב, שזה פרק קי"ב,
אשרי האיש יראה את השם.
ואילו גבי נהנה מיגיעו כתיב,
יגיע כפיך כי תאכל, אשריך וטוב לך.
אשריך בעולם הזה, וטוב לך בעולם הבא,
ולגבי ירא שמיים, וטוב לך לא כתיב ב'.
זאת אומרת, קודם כל אנחנו רואים מהגמרא הזאת,
שהגמרא הבינה שיש שתי טיפוסים של ירא שמיים.
אחד שקראה לו בכותרת הנהנה מיגיע כפיו,
נגיד ודאי הוא פשוט שהוא יהודי ירא שמיים במובן של בין הדעת למקום, אבל הוא נהנה מיגיע כפיו,
ויש את היהודי של דאובן כללי, אתה מגדיר אותו בתור עושה מעשים טובים.
ועל זה אומרת הגמרא שזה שעושה מעשים טובים,
יש לו אשריך.
כאשר מדובר על יגיע כפיו זה אשריך וטוב לך. גדול הנאמר ב"נהנה מיגיעו" יותר מיגיע שמיים.
וצריך להבין מה זה, מה זה קשור.
מה קשור א' לב', מה קשור שהוא הולך לעבודה ומקבל כסף, ועל ידי זה הוא מרוויח, יגיע כפיך, כי תאכל, קיבל משכורת בסוף החודש.
זה יותר מירי שמיים? מה זה הדבר הזה?
בואו נראה, יפה, לאט לאט.
נראה, נראה, נראה את כל הדברים, נראה ביחד. ואני רוצה לשאול אתכם שאלה עכשיו,
אנא תגידו לי.
יש בפרק הזה
תיאור ויש בפרק הזה ברכה.
איפה לדעתכם מסתיים התיאור ומתחילה הברכה?
טוב, תשמור את השאלה הזאת לסוף, ואז תשאל ואז תראה,
ואולי בעזרת השם נמצא לזה תשובה טובה לשאלתך הטובה,
אבל תנסו רגע שנייה להגיד לי איפה לדעתכם מתחיל הברכה. יש כאן בפרק הזה הגדרה של ירש השם,
ואחר כך יש לנו ברכה שאנחנו מברכים אותו.
כי הלוויים שעומדים על המדרגות, הם בעצם אומרים לו, יש, תבורך, הגעת אלינו, תבורך.
מה, מאיפה זה מתחיל?
איפה מתחיל?
אתה אומר, יברכך השם מציון, הוא רואה וטוב ירושלים. יפה, יש למישהו רעיון נוסף.
יגיע כפיך כי תאכל, אתה אומר שזה אשריך וטוב לך, אתה מקבל ברכה בדבר הזה, יפה.
יש עוד אפשרות?
אשרי.
אשרי, כן, אתה אומר שזה ממש,
ירשת הימין נכנס פנימה לתוך ההגדרה.
נכון? זאת אומרת, יכולות פה שתי אפשרויות.
אפשרות אחת,
שיהיה אפשרות שבדרך כלל, יותר, היום אתם כבר קוראים פה תלמידי חכמים,
ממילא כבר אתם, מה שנקרא,
המהלך הוא כבר מחובר אצלכם הלאה, ברוך השם,
כי עם ישראל קדוש, ובמיוחד בזמננו הולכים ומתקרבים לתורת ארץ ישראל. אז לכן יותר קל לנו. אבל באופן כללי, ואתם תראו את זה מכמה וכמה פרשנים שבאים ואומרים ככה,
אשרי כל ירא השם ההולך בדרכיו.
קודם כל, דוד מאוד אוהב את היהודי הזה, כי כל דבר שהיה חביב על דוד,
התחיל באשרי, כמו אשרי האיש,
אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך הטעים לא עמד, יש כל מיני אשריים כאלה. הוא מאוד מאוד אוהב את היהודי הזה. אשרי כל ירא השם ההולך בידך. ולכן,
וזה פירוש ראשון,
מגיע לו הרבה שכר.
איזה שכר?
הגיע כפיך כי תאכל,
אשריך וטוב לך.
אתה זוכה לפרנסה טובה, תזכה בעזרת השם.
אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך,
תזכה בעזרת השם, והבית שלך יהיה מלא שפע,
כמו נכנס יין יצא סוד,
אשתך כגפן פוריה, היא באמת משמחת את הבית, כמו הגפן שמשמחת לבב אנוש.
בניך כשתילי זיתים סביב לשולחניך, בנים מתוקים חכמים,
כמו הזית שהוא סמל החוכמה, שהם נמצאים סביב לשולחניך,
יש לך בית רגוע,
נפלא וטוב,
כשהבנים ביחד עוסקים עם האבא, עם האימא,
ביידישקייט,
יפה.
הלאה,
הנה כי כן יבורך גבי ירא השם, זאת הברכה שאני מברך אותו.
ואז אני מוסיף,
יברכך השם מציון, וראה בטוב ירושלים כל ימי חייך,
וראה בנים לבניך שלום על ישראל, אוסף ברכות שלם.
לראות את הברכה מציון, לראות את הטוב של ירושלים,
לראות בנים ובני בנים, לראות שלום על ישראל.
נפלא, נכון?
אז הפירוש הזה בא ואומר כך, יש לנו בעצם ירא שמיים.
מה ירא שמיים מקבל? מה שהוא מקבל.
איזה קושייה בפשט אתם יכולים להקשות,
אבל בפשט, לא ברעיון, אתם יכולים להקשות על הפירוש הזה.
מה אתם אומרים?
אולי, אפשר להחליט שזה גם בזה, אבל אני שואל איפה קשה? איפה אתה יכול לראות? יש כאן משהו שזה כנראה לא מדויק להגיד שהברכה מתחילה ב"יגיע כפיך כי תאכל".
לא, לא, לא, אני רוצה משהו במבנה של הפרק.
אם הכל היה ברכה, איזה פסוק לכאורה מיותר או מכפיל את עצמו או לא נמצא במקום?
נכון? הנה כי כן יבוא אך גבי וירא השם. זה בדיוק באמצע הברכות.
אמרת שלוש ברכות, עכשיו הפסקת, אמרת עוד פעם, אתה, ההפך, תעשה הפוך.
סתם איך אשני יזדים של במילות שועל חמייך, אמרך השם מציון ורואה בטוב ירושלים.
הנה היא ככן, יבוארך גבי, יראה השם.
נכון? אולי בחלק זה עובר להבטחה.
זאת אומרת, עכשיו אני רוצה להראות לכם, שמה שאני אומר זה לא באוויר,
לא שיש לי מין רעיון, בואו תהפכו את הדף
ותסתכלו בטבלה שנמצאת בצד השני פה למטה.
שימו לב שכשדוד רצה לומר לנו אני מכוון לדבר אחר, הוא ישתמש בדבר ספרותי שנקרא מילה מנחה, מילה חוזרת.
שימו לב,
השיר הזה מורכב משישה פסוקים.
שים את החלק הימני, א', ב', ג', מול ה', ז', ד', ה', ו', בסדר?
תראו דבר מאוד מעניין.
בצד ימין כתוב, אשרי כל ירא השם ההולך בדרכיו.
בצד שמאל כתוב, הנה כי כן, זה פסוק ד',
יבורך גבר,
ירא השם.
בפסוק ב', הגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך. בפסוק ה', מה כתוב?
ויראיך השם יציין וראה,
וטוב ירושלים.
טוב וטוב, שניהם נמצאים בשני החלקים באופן מקביל.
לאחר מכן, אשתך ככפן פוריה וירכתי ביתך,
בניך כשתילי זיתים סביב לשולחניך, ובצד שמאל,
וראה בנים לבניך שלום על ישראל.
זאת אומרת, שימו לב, הוא ממש רצה דוד להגיד לנו, חברים,
תחתכו את המזמור לא אחרי הפסוק הראשון של אשרי כל ירא השם,
תחתכו אותו אחרי שלושה פסוקים, כי אז אני חוזר ומזכיר את הביטויים,
זה כנגד זה, זה כנגד זה, זה כנגד זה. ואני שואל אתכם,
מה הכותרת של כל אחד מהחלקים?
מה הכותרת של כל אחד מהחלקים הללו?
אני שואל, אבל מה הכותרת למעלה של החלק הימני ושל החלק השמאלי?
מה,
נתחיל מהשמאלי,
מה החלק השמאלי אומר?
מה הוא מביא לידי ביטוי?
הברכה, הברכה, את הברכה שיקבל ירא השמיים.
שיברכך השם מציון,
וראה בטוב ירושלים, וראה בנים לבניך,
ברכתו של הירא שמיים. אז מה זה צד ימין?
ההגדרה!
צד ימין זה תיאור של מי זה ירא השם.
איך כשאני עכשיו, אותו יהודי מגיע על המקדש,
הוא מגיע עם אשתו, עם הילדים, עם הביקורים,
הכל באים ככה, עולים לירושלים,
ואז הוא שומע את הדבר הבא.
הלוויים באים ואומרים לו,
אשרי כל ירא השם ההולך בדרכיו. או, הנה באת, איזה יופי, בוא תסתכלו.
הנה, זה אתה מה שדוד כל כך אוהב. למה?
אשתך כגפן פוריה וירכתי ביתך. זה חלק מהתיאור של ירא השם,
שיש לו בית, אישה טובה.
יש שפע בבית.
אז אני אומר, אם זו הייתה ברכה, אמרנו, אם הכל ברכה,
אנחנו לא נמצאים פה בפשט של המבנה של המזמור.
המבנה של המזמור לא היה מתחיל, הנה, כי כן יבורך גבר באמצע.
עכשיו אנחנו ראינו גם השוואה שבין שני החלקים.
ללמדנו שצריך שצד ימין יבטא את ההגדרה של ירא השם,
והחלק השמאלי, את הברכה, ולכן הכותרת היא ברכך.
ולכן,
בעצם יש כאן תיאור מאוד מעניין.
אני מבין שאתם ככה מסתכלים בעיניים שואלות, כי אתם כל כך רגילים לתיאור של ירא השם מהציורים של הילדים,
שפתאום, מה כתוב לי פה? מי זה ירא השם?
אלף, מי ירא השם הולך בדרכיו.
אגב, הדרכיו של מי?
של השם, או אפשרות שנייה?
של עצמו.
מה לעצמו? מה? נראה תכף.
יגיע כפיך כי תאכל, אתה הולך לעבודה כל בוקר,
מרוויח את פת לחמך,
מקבל, אתה עושה תואר,
ועם זה אתה אחרי זה תרוויח את פת לחמך. איזה יופי! יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך בעולם הזה ובעולם הבא.
יש לך פרנסה של חשבון בבנק, יש לך פלוס, יופי.
אשתך כגפן פוריה, וואי וואי, באמת, איזה בית מלא אקשן.
ובניך כשתילי זיתים, הנה זה,
אתה יודע מה, עברת את הסף, אתה ירא השמיים.
אתה, ואכן אני בא ואומר לך,
יברכך השם מציון.
אתה בא עכשיו עם כל מה שאתה בא לירושלים,
ואנחנו נותנים לך את ברכת הדרך חזרה.
והדרך חזרה היא ברכך השם מציון.
הוא רואה בטוב ירושלים, גם כשאתה נמצא בקריית שמונה,
גם כשאתה נמצא בעין השלושה, לא משנה איפה,
אתה כל הזמן נמצא בחיבור לאווירה שקלטת בירושלים. יברך השם מציון, איפה?
בשדה שאתה תלך לעבוד שם. איפה?
במשפחה שלך.
איפה? בחינוך הילדים שלך.
זה האור של ירושלים. יברך השם מציון ורואה בטוב ירושלים כל ימי חייך,
לא רק בזמן שאתה בא לבית המקדש.
אתה תקבל מזה את ההערה ואת ההשראה כדי שתחיה את חייך.
וראה מתוך כך בנים לבניך, תהיה לך המשכיות של תורה,
מכיוון שהקדושה, הטהרה והחיפוש גובה יעבור בירושה.
ואז ממילא לא רק זה, אלא שלום על ישראל, כל ישראל כולו
ייהפך מאוחד בעזרת השם במהרה בימינו אמן.
זה המבנה של המזמור.
אני רוצה לחדד את זה עוד יותר ברשותכם ולומר שתי הערות.
הערה ראשונה,
תראו במקור 4 של הרב מנחם מנדל מקוצק.
הוא שואל
את השאלה הבאה.
יגיע כפיך כי תאכל, במקור 4. הנה לכאורה הפסוק הזה קשה להבין.
אומר הקוצקר,
אני לא מבין את הפסוק הזה.
למה?
כי מה כתוב בפסוק?
איזה יופי שאתה הולך לעבודה ואוכל מפרנסתך, נכון?
אומר הקוצקר, לכאורה הפסוק הזה קשה להבין.
מה זאת המעלה הגדולה שהגיעה כפיך כי תאכל? הרי כל אנוש יעשה זאת.
מה, תלך, תלך לאיזה גוי בנורווגיה, גם הוא עושה אותו דבר.
מה זה כל כך מיוחד?
מה הכוונה?
איך אתה מסביר את זה?
שבזה הברכה, זה מה שנותן, זה מה שמגדיר את הירי שמיים?
בסדר, אבל זה כבר להגיד שהגיעה כפיך כי תאכל, שתצליח לאכול, ולא יהיה לך בעיה בעיכול.
זה קטן קצת להגיד.
שמה?
לא מהגמר חינם מגיעי כפיך, מצוין, לזה נגיע תכף.
מכל מקום, מה אומר הכוסקר? הוא אומר ככה,
רצונו לומר שלא יתגאל האדם ליבו, יתגאל, במקור כתוב יתגאל,
האדם ליבו ומוחו בענייני העולם,
רק הידיעה שזה העולם יהיה בידיים בלבד,
ולא יותר, וליבו ומוחו לא יסורו מהשם.
זאת אומרת, מה אומר הכוסקר אומר ככה,
מהו האידיאל של אותו ירא שמים גדול?
שהוא מתנתק,
שהוא מסוגל לא להיות שם,
למרות שהוא עכשיו עוסק בפרמצתו, בלימודיו, בענייני חולין, יש לו כל מיני עיסוקים,
טכניים וגשמיים,
אל תהיה שם.
אתה תהיה עם הראש שלך כל הזמן,
תשמע שיעורי תורה,
באוזניות. תמיד תהיה מכובד, תהיה מנותק.
כך אומר הקוסקר. האם אתם, לא, מי אנחנו שנגיד כאלה, האם זה נראה בעיניכם?
זאת אומרת, קל לכם לקבל את זה או לא? מה אתם אומרים?
מה אתם אומרים?
עוזי, מה אתה אומר?
מה?
קצת נשמע.
בואו נרשה לעצמנו לומר שבתורת חוץ לארץ,
שכשעם ישראל היה בשנותיו בגלות,
שבאמת לא היה שום דבר לעשות בחיים, חוץ מאשר הדלת דמות של הלכה,
להיכנס לבית המדרש, שם באמת התחושה הייתה של ניכור.
ככל שאתה תצליח לשמור על אווירת בית המדרש בחיי החולין, עם כל הגויים שם, עם כל המחשבה הזאת, איזה יופי לך.
אבל כנראה שזה לא הפשט,
או לפחות יש עוד דרך,
ובואו נלמד אותה קצת, מפני קוצר הזמן, אני מריץ את זה קצת.
ואתם רואים שיש סיפור, הגמרא במסכת יומא, בקור חמש.
אבל חנינא בן דוסא,
אחד מצדיקי התנאים, היה כאזיל באורחא, הלך בדרך, שדה מיטרא עליי, הוא ירד עליו גשם.
אמרנו, ריבונו של עולם,
כל העולם כולו בנחת וחנינא בצער?
כולם בבתים שלהם, הכל כיף, ואני צריך ללכת בדרך,
ויורד עליי גשם. מה, זה יפה ככה?
פסק מיטרא.
תראה, הבזיק, הבזיק, גמרנו.
ואז הגמרא מדברת כמה דברים, בסוף היא אומרת,
מה יהני תפילתו של כהן גדול אצל חנינה בן דוסה?
הכהן הגדול היה נוהג ביום הכיפורים, כשהיה נכנס,
היה אומר שלא יישמע לפניך תפילת עוברי דרכים בשעה שהעולם צריך לפרנסה, נכון?
אז הנה תיעוד רב חנינה בן דוסה יותר גדול מהכהן הגדול, כי הוא אמר יפסיק הגשם,
והפסיק הגשם.
אבל השאלה היא באמת, רגע, סליחה, הרי הכהן הגדול לא אמר דברים בטלים,
הוא באמת אמר שצריך להתחשב בציבור.
אין דבר כזה שיורד בשבילי, לא יורד בשבילי.
אז באמת, איך רב חנינה בן דוסה
הרשה לעצמו לעשות את זה? אומר הרב לוי יצחק מברדיצ'ב,
דבר מעניין מאוד.
הטעם,
יש שתי בחינות.
יש שתי אפשרויות להסתכל על החיים.
וזה לא רק על השאט שלנו, אלא זה באמת הסתכלות.
לבחור צריך לבחור איך אנחנו מסתכלים על החיים ועל כל הקורות אותנו בחיים.
אחד נקרא עוברי דרכים.
בסדר? כבר נגלה את ההמשך.
ההמשך השני נקרא הולכי דרכים.
מה זה עוברי דרכים?
היינו, שכל מטרת ליבו לבוא להגיע למחוז חפצו,
ובדרך הוא רץ עד שיבוא למקומו.
זאת אומרת, בעצם,
מה שנקרא עוברי דרכים זה בשביל לעבור את הדרך בשלום.
הכוונה היא, כשאני רוצה עכשיו לנסוע,
אני נוסע עכשיו מכאן, לכן אני מקצר טיפה,
לחתונה בצפון.
מה הדבר הכי מיותר שיהיה לי בדרך?
פקקים, נכון? אני נכנס לבגיל, מתרגז, מתעצבן, אומר וואלה, אם אפשר היה לתפוס איזה רחפן שייקח אותי. בקיצור, כל הדרך היא בעצם, בעצם בזבוז, כי המטרה היא
להיות ביעד, נכון?
זה נקרא עוברי דרכים.
אין ערך לדרך עצמה,
אלא הדרך היא בעצם רק המכנה כדי להגיע למטרה.
זה אחד.
והשני,
הולכי דרכים היינו,
שיודע שכל מקום מדרך כף רגלו, השם מכין צעדו.
למען יתקן שם איזה ניצוץ קדוש השייך לנשמתו וזה עיקר מהלכו.
זאת אומרת המטרה של ההולך בדרך מהי להיפגש עימה?
עם הדרך ובתוך הדרך הזאת לרומם את המציאות.
אני אתן לכם דוגמה אני לא יודע אם זו דוגמה טובה או לא אבל נגיד אותה.
בואו נניח אנחנו נוסעים בכביש מספר אחד יש פקקים בלתי נגמרים אנחנו מתעצבנים נורא ונורא הוא כבר זוז מה הוא עושה בסדר אבל יש יהודי אחר שהוא
הוא מחליט להיות הולך, הולך בדרך, ומה הוא עושה? הוא מסתכל על ימינה, מסתכל שמאלה,
פתאום הוא רואה מעבר לחלון, ככה, על הצד של הכביש,
איזה כלניות.
יפה.
לגעת איזה כלניות, פורחות, ירוק, אדום, צהוב, זה.
הוא מסתכל ואומר, ריבונו של עולם, איזה עולם יפה בראת, איזה עולם יפה בראת.
עכשיו תחשבו,
אם לא היה פקק,
מעולם אף אחד לא היה מסתכל על הכלניות האלה.
יש עכשיו פקק כי הקדוש ברוך הוא מסתכל,
הוא אומר, הנה, אתה הייתי לך עכשיו בדרך, אתה לא יודע, אתה, אתה רוצה להגיע למטה, לצפון, אתה תגיע. אבל המטרה היא לא נגמרת בצפון.
המטרה היא, עכשיו אתה נפגש. ואיפה שתהיה, תהיה, כל רגע ורגע שאתה נמצא בו,
ריבונו של עולם איתך. תוציא מזה את מה שאפשר להוציא.
אתן לכם דוגמה, סיפור, שמספרים, אני לא יודע מה,
כל הפרטים מדויקים, אבל לפחות לתת לנו רושם.
יש איזה סיפור כזה שהרב מותחה אליהו, זכר צדיק לברכה, נסע לדרום, ובאמצע הנסיעה שלו
נגמר הדלק, או נתפלקל המנוע, לא יודע מה.
טוב, יצאו, אמרו המלווים לרב,
בואו נצא, נחכה עד שיתקנו כאן.
אמר הרב, בסדר, בואו תביאו, היה איזה אוכל שלקחנו לדרך,
בואו נשב, נאכל.
טוב, ישבו, אכלו,
ולאחר מכן, כשנגמרו לאכול,
אז מנוע חזר לתפעולו ולתפקודו,
והם נסעו לדרכם. שאלו התלמידים את המועד חיילים, מה קרה לנו פה? איך להתייחס לדבר הזה? נסענו בסך הכל לדבר מצווה שם.
אומרת, אתה יודע, לפני שבוע, אמר הרב אליהו,
הייתה פה חבורת מטיילים.
ילדים, נערים, שהלכו וטיילו במקום.
ישבו פה ואכלו צהריים,
ולא בירכו, לא לפני ולא אחרי, סתם אכלו.
וארץ ישראל זעקה ואמרה, אוי ואבוי, צריך היה לקדש פה שם שמיים, לברך ברכת המזון, ולא בירכו.
לכן נעצר העסק, ואני היינו צריכים לרדת פה במקום הזה,
והמנוע התקלקל, כדי שנשב פה ונברך,
נאכל ונברך בנחת.
הבנתם את ההיפוך כאן?
ההיפוך הוא שפתאום התברר שהדרך שאתה הולך בה, ואתה נפגש עם כל מיני דברים,
הם בעצם הטריגר כדי למצוא בתוך המקום לא מיסטיקה, אבל יאו, זה קבלה, אבל לנו,
ריבונו של עולם, קיוונו אותנו לפה, נוציא את המקסימום ממה שאפשר להוציא.
זה מתנה אלוקית מכל דבר, בסדר?
וזה נקרא הולך דרכים.
ולכן הוא כותב, פה בהמשך,
וזה שאומר לשון בדרכיו.
שימו לב דבר מדהים.
אומר הרבי יצחק מרדינשטיין ככה, שיר המעלות,
אשרי כל ירא השם ההולך בדרכיו, של מי?
זה הפירוש הפשוט.
והפירוש שהוא רוצה כאן ה...
בדיוק, בתוך הדרך של עצמו.
כמו שאומר הרב קוק לגבי בכל דרכיך דאהו.
בתוך.
ב' זה בתוך.
כל דבר שקורה לך,
אתה נמצא היום פה, נמצא היום שם, כל מיני בעלי מקצוע, כל מיני תלמידים, כל מיני פועלים, כל מיני עוסקים, עקרות בית, כולם נפגשים עם המון המון גברים.
אז הדרך של יראי השמיים הרגיל זה להסתכל על העתיד ולרצות למלא את החובה.
יראי השמיים שלנו, שזה הפשט, זה נקרא הולכי דרכים, הם הולכים בתוך הדרך.
הם מסתכלים על זה שהנה עכשיו
הולך בדרכיו, איפה הוא מוצא את זה?
בפרנסה שלו.
הגיע כפיך כי תאכל, אשריך וטוב לך, לא כמו הקוצקר.
אשריך וטוב לך שהסתכלת, אתה מסתכל על כל החיים שלך בתור גילוי אלוקי, הקדוש ברוך הוא רוצה שאתה תעבוד טוב, שתהיה פה, שמפה תהיה הפרנסה שלך,
שמפה אתה תצמח, הוא רוצה, הוא לא נותן לך מכשולים, להפך, הוא נותן לך כל הזמן הנחיות בדרך.
יפה.
יש שאלה פרנסה, כן, אז תשים,
יפה, ולכן תשים לב למה באמת זה לא כמו הקוצקר.
הוא אומר, תהיה מנותק, הוא אומר בדיוק הפוך.
אתה תהיה מחובר לריבונו של עולם בכל עת ובכל שעה, בכל מקום. איפה?
בפרנסה. איפה עוד?
אשתיך כגפן פוריה במשפחה, בבית.
זה לא סתם הבית, הוא מקום שבו אפשר למצוא כל כך הרבה שכינה.
בניך כשתילי זיתים, אתה מוצא בקשר, בלימוד, בחינוך, בהתנהגות,
בכל מה ש... בערכתי היחסים שלך עם הילדים.
איזה יופי.
עד כדי כרמי, הנה, עכשיו הוא אומר, הנה כחן.
אם אותו יהודי שמגיע, אמרנו, מקריית שמונה או מאיזשהו מקום, נפגש בבית המקדש, והוא שומע את הלוויים שרים את הדבר הזה,
והוא עוד שבוע אמור לחזור הביתה,
אז מעכשיו אני מבין מה קיבלתי כאן.
קיבלתי מפגש בלתי אמצעי עם ריבונו של עולם.
שמה, בבית המקדש לא קשה לקבל את זה, אפילו אפשר להיות נביאים בסוף,
אבל אני לוקח את זה איתי לדרך.
יברך השם מציון, איפה? כשאתה הולך רחוק,
וראה בטוב ירושלים כל ימי חייך,
גם כשאתה נמצא ברחוק ורואה בנים לבניך, גם בזמן יהיה לך אינסופי כי אין לך צאצאים שממשיכים ושלום על ישראל, עם ישראל יש לו את השלמות הזאת.
יש כאן משהו מדהים שאומר האידיאל,
האידיאל, ותבינו זה מה שירושלים נותנת לנו.
ירושלים היא עיר שחוברה לה יחדיו.
היא עיר שיש בה מצד אחד את הר הבית ועליו יש את הר בית השם ומצד שני מתחת להר הבית יש את
עיר דוד שזה עיר המלוכה.
המלוכה והקדושה משתלבות.
הארגון של מדינה, שזה הארגון המדיני של עיר דוד, ששם נמצא דוד וארמונו, ויש שם שיקולים מדיניים ופוליטיים וכל מה שיש,
זה צריך להיות מחובר
אל החלק העליון של ירושלים, שזה החלק של השכינה הגדולה.
זה כן.
ואם אתם רוצים לקבל עוד המחשה,
תראו, ואני אשאל אתכם,
בעקדת יצחק,
אברהם הוא הראשון שמגיע בעצם לירושלים.
בסדר, יש על פי חז"ל, שנוח הקריב שם, באופן כללי בתורה בפשט, מי שמגיע לירושלים ראשון זה אברהם.
יפה.
אברהם מגיע, רואה את המקום מרחוק, ואז הוא מתחיל לעלות,
ואז מה? הוא רואה את המקום מרחוק,
ואז הוא מגיע עקדה, אל תשלח ידך אל הנער וכו'. איפה הייתם אומרים מסתיימת העקדה?
איפה הסיפור, התיאור של העקדה, נלך לך, איפה היא מסתיימת?
מה?
נכון,
אז אתה אומר, פירוש אחד,
אל תשלח אתך על הנער, זהו, זה סוף הדבר. יש לכם עוד רעיונות?
בקרב, תעל, יפה, אתה אומר, זה סוף הזה, הוא לוקח, נאחז בדיוק, יפה, יפה.
אבל תשימו לב, כשאתם מסתכלים, מבחינת המבנה שבתורה, איפה נגמרת הפרשייה?
זאת אומרת, יש פרשייה של עקדה, ויאמר השם לאברהם, לך לך לארץ המוריה,
איפה זה נגמר? תסתכלו במקור 6 למטה.
אחרי שכתוב שקדוש ברוך הוא מברך את אברהם,
והוא אומר לו, יתברכו בזרעך כל גויי הארץ,
וישב אברהם אל נעריו וישב אברהם מבאר שבע.
למה זה חלק מהסיפור?
קירת השמיים אומנם נפגשה עם הגובה,
על אברהם לא מוותר או לא רואה שנגמר התהליך לפני שהוא לקח את כל האידיאלים האלה והכניס אותם לבאר שבע. ומה יש בבאר שבע? ואיתה?
אשל. מה זה אשל?
שאלה שהיא הלוויה.
הוא בא והסתכל על כל אחד,
רואה איזה ערבי משתחווה לעפר רגליו,
אפשר להוציא ממנו את הקודש, בוא, בוא אליי, בוא.
וזו הבחינה של יגיע כפיך, אתה רואה כל דבר, אתה רואה את נקודת האור.
זה סוף עקדה.
זאת אומרת, אברהם, כשהוא קורא למקום השם יראה,
אשר יאמר היום בהר השם יראה,
הוא בעצם אומר, אנחנו מחברים פה בין היראת שמיים הגבוהה הזאת,
הכי עליונה, של ירא השם,
שזה המקום של היראה,
אני מחבר אותו למה?
למציאות, למטה, לוישב אברהם ובנעריו וישוב בבאר שבע.
ודאי שזה פשוט, הוא פשוט שזה הפוך, נכון מאוד?
הם הפוכו איתנו.
הם הפוכו איתנו.
ולכן,
יש לנו כאן לימוד אדיר, באמת, נכון? אתם מסכימים איתי שזה לימוד אדיר?
כן, כל לימוד הוא לימוד אדיר.
נכון, יש אבל אדיר במרום, יש אדיר ב...
F-35.
כן, נכון, יש לי גם את ה-F-35.
בקיצור, למה אני אומר את זה? כי כשלמדתי את זה לפני כבר, ככה וככה שנים, באמת זה עשה לי מהפך, הלימוד הזה.
היא שינה את השפה, נקרא לזה, השפה הרוחנית שלי.
ודאי הוא פשוט שיש עניין לעשות מצוות כמה שיותר, וזה ודאי, וזה נפלא, וזה גדול, וזה טוב,
אבל יש שפה אמונית.
השפה האמונית זה, הקדוש ברוך הוא נוכח,
הוא נמצא פה איתנו, הוא נמצא בתוך המהלכים.
הוא לא,
נאמר, נקרא, בא לידי ביטוי באיזה מין חבילת מצוות וזה,
ריבונו של עולם נמצא. בואו תראו את המקור במקור שמונה בעין היה על ברכות, מקור שמונה. חיים שיש בהם יראת חטא. נכון, ככה אנחנו אומרים, חיים שיש בהם יראת חטא.
מה הכוונה שיש בהם יראת חטא? אומר הרב, יראת החטא מעורבת עם החיים.
ישנם אנשים שיש בהם יראת חטא, אבל אינה חזקה אצלם.
על כן, בהיותם מתרחקים מהמון החיים,
יהיו ירי חטא.
וכיוון שיבואו בחברת החיים,
הם עכשיו מסתובבים בשוק,
הם עכשיו יש להם את העיסוק היומיומי שלהם,
להתעסק במסחרים גדולים, מדעים שונים, תסור מהם יראת החטא.
למה?
פתאום הם מתנהגים אחרת,
מפני שאין יראת החטא מגודלת, הכוונה היא מעורבת באופן שזה ממש מקשה אחת עם חייהם.
על כן ביקש על חלק טוב הזה חיים שיש בהם יראת שמיים,
שבתוך החיים עצמם יראת חטא.
את הלך לפני ה' בארצות החיים,
אומרת הגמרא במסכת ברכות, מה זה ארצות החיים?
זה מקום שווקים.
מה אני עושה במקום משווקים?
אני הולך לפני השם.
איך אתה הולך לפני השם?
כי אני נמצא בעולם של קודש, עולם של יום ערכי,
בעולם של שליחות רוחנית, בעולם שהעולם שלי הוא עולם שמחפש אידיאלים,
עולם שבו הקדוש ברוך הוא רוצה ממני לעשות את העולם טוב יותר וגבוה יותר.
זה הגדר שמתהלך בפני השם בארצות אחריות. שזה בסדר התפקיד היהודי.
ואם אנחנו רוצים באמת לחבר את זה לזמננו הניסה והגדול והמורכב והמסובך,
שזה זמן המלחמה שלנו,
ראינו כיצד חיילי צבא ההגנה לישראל,
באמת בהמוניהם, היוצאים אלי קרב,
שזה אולי הכי מקום שבקים, זה הכי למצוא בבבחות של זה, עומדים לפני הכניסה ואומרים אנא ה' הושיע נא, אנא ה' מצליח נא.
באים ואומרים,
שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד. נמצאים ברגע הזה שה...
נמצאים הכי בחוץ שאפשר. זאת אומרת, הכי רחוקים מהשלווה, מהנחת, מהביטחון, מה...
והם פתאום אומרים, רגע, אבל הקדוש ברוך הוא נמצא פה איתנו.
ולכן ענה ה' או שהיא ענה, ענה ה' מצליח ענה.
יש לנו יכולת לדבר איתו,
יש לנו יכולת להתקשר איתו, אבל כמובן כל
סיפורי החטופים שמספרים על כך שהוא היה ממש קרוב אליהם,
דווקא כשהם היו שם בתוך האפלה והחושך הזה. הוא עובד בגלל מצווה.
בגלל,
זה בגלל מצווה, וזה הוויה של קשר, נכון?
ולכן,
ואומר חיים שלו הם עירת חט, שתהיה עירת חט מאוהבת עם החיים. זאת אומרת שאני עם החיים, בגלל שאני בעירת חט, אז אני מתנתק מזה,
כן, אני חושב שאפשר, אבל יותר נוח ויותר נכון, מבחינת מה שאנחנו מכירים בכתביו ובענייניו של הרב במקומות אחרים, שהוא מתכוון מעורבת במובן לא של התנתקות, אלא של ההפך.
שזה יהיה משהו שהוא יוכל להיות שורה בתוך החיים, ממש.
בכל השיח הזה, שאדם קם בבוקר ויודע שמה שמוליך אותו, ולכן אנחנו מתפללים בראשית היום, במשך היום, בכל דבר מאת השם הוא.
ואנחנו יודעים עכשיו לקדש שם שמיים, צריכים להיות שליח לקדושה,
צריך לעשות טוב בעולם.
כל זה זה נוכחות של עולם ערכי פנימי גבוה בתוך חיי המעשה.
זה גם לעניין של עירת חטא.
עירת חטא ועירת...
הוא משתמש בו בעירת חטא הרגילה.
זאת אומרת, לא בביטוי הזה שבתנ״ך, הוא משתמש בעירת חטא שמופיעה בתפילה שם.
שבדרך כלל כאן עירת חטא זה דבר פשוט, זה פשוט לדעת להיות, לעשות מה שצריך לעשות.
לעשות את ה...
בואו תראו איך כיצד הדברים האלה מתקשרים ליום ירושלים.
א', מה זה מתקשרים? זה ירושלים. זאת אומרת,
אז עכשיו אנחנו בעצם הגדרנו לעצמנו את ירושלים.
ירושלים זה המקום שאנחנו בעזרת השם מתפללים שזה נראה את זה עין בעין ממש ממש בקרוב ממש.
שכיצד בעין בעין נראה בשוב השם ציון ונראה כיצד בירושלים נכנסים כאנשים שבעצם מחפשים את ההשראה הרוחנית הגדולה שתהיה אחר כך בנויה ופועמת בתוך כל חיי המעשה.
אומר הרב ישראלי שהיה ראשי הישיבה החשובים של ישיבת מרכז הרב לפני כעשרים ומשהו שנה.
והוא תמיד היה דורש, תמיד בישיבת מרכז הרב, גם השנה,
יש במוצאי או בערב, ל"ג יום ירושלים, יש כנס.
כנס רבנים, כנס תלמידים, וכנס כל מי שרוצה לבוא,
ובו באים מכובדים, והמכובדים האלה, בעיקר רבנים ושרים,
ומשתתפים בשמחתה של ירושלים של שחרורה הנפלאה.
ותמיד, בדרך כלל, לא תמיד, מופיע ראש הממשלה לשם.
ראש הממשלה, לא משנה מי זה היה,
בכל אחד מהמעגלים תמיד היו, מרבין ושמיר וכולם.
אבל וגם ביבי היה לא פעם ולא פעיים ולא שלוש, ואני יודע מידיעה שאחד הדברים שהוא מגיע, אני לא יודע אם הוא יגיע השנה,
זה לשמוע דברים גדולים. כשהוא שומע דברים גדולים של אמונה וכולי,
זה מחזק אותו במאבקים שצריך להיאבק כדי להיות בנחישות ובעוצמה ובראייה חד משמעית לגבי מקומנו כאן ותפקידנו כאן. ולכן תמיד היו מבקשים את הרב ישראלי, שהיה לו יכולת דיבור מאוד מאוד יפה,
להיות זה,
הרב ראש הממשלה לא מגיע לכל הערב,
הוא מגיע רבע שעה לפני והולך רבע שעה אחרי הדברים שלו.
אז תמיד הוא היה מדבר ברבע שעה לפני הרב ישראלי, כדי שראש הממשלה ישמע,
בסדר?
ואז הוא אומר את הדברים הבאים, וזה נותן לנו, אני חושב,
סיכום מאוד יפה לכל התהליך הזה שראינו כאן, החל מדוד המלך,
לא, החל מאברהם אבינו,
והיה שם בבאר שבע, דרך דוד המלך,
עד שזה מגיע אלינו.
קוממיות ישראל, בפרשה שלנו כתוב,
והולך אתכם קוממיות.
קוממיות, מה זה קוממיות?
עשויה שתי קומות,
כן?
ייבנו אצלכם, אתם עכשיו הולכים ומגיעים לארץ ישראל ושומרים את הכל, ויש שמיטה ויש יובל ויש את הכל,
מתחילה הפרשה בברכות ומסיימת והולך אתכם קוממיות. עשויה שתי קומות.
קומה התחתונה, המדינה הגשמית.
והקומה העליונה, הבאה להשתמש בתחתונה להגשמת העניין האלוקי בצורה לאומית כללית.
זאת אומרת, יש את הכלי שזה ירושלים של מטה, זה ירושלים הפיזית,
ויש את ירושלים שהיא הערך של ירושלים.
היא זאתי של הגילוי כבוד מלכותו של מלך ירושלים,
שזה הקדוש ברוך הוא.
ואם יום ה' באייר
הוא בחינת ואשבור מוטות אולכם, והולך איתכם קוממיות, כן?
ואשבור מוטות אולכם, הכוונה אנחנו מצליחים להסיר עול גויים מעלינו,
הרי כ"ח באייר משלים אותו,
והולך איתכם קוממיות.
למה?
כי הכניסה לירושלים נקראת כניסה בקוממיות.
למה?
ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו.
ירושלים הבנויה איננה יכולה להיות בנויה לחצאים.
ירושלים הבנויה דורשת את הכפל הזה.
כשם שחז"ל אומרים,
מדגישים ומסבירים שהקדוש ברוך הוא אמר לא אבוא בירושלים של מעלה אלא אם כן אבוא יחד עם זה גם לירושלים של מטה.
כך כלפי כנסת ישראל בזמן האחרון.
אנו רואים שלא נוכל לבוא לירושלים של מטה,
אלא אם כן נבוא יחד עם זה גם לירושלים של מעלה.
כי שני הדברים הללו צריכים ללכת בד בבד.
כי שתי קומות ישו בירושלים,
והולכתכם קוממיות.
החיבור הזה של עיר הקודש ושל עיר המלוכה,
של עולם ערכי גבוה ושל יכולת לנצח במלחמה,
של היכולת לבנות מדינה הכי הכי משוכללת בעולם,
ומצד שני לשאת שם שמיים,
היכולת הזאת להיות כמו אברהם אבינו,
שמצד אחד הולך ונוטע בארץ,
אבל מצד שני עולה למעלה,
שם למעלה, בהר השם ייראה,
כל המעגלים האלה,
זאת ירושלים.
ירושלים של מעלה, ירושלים של מטה.
וזה אחד. אתם יודעים, הרבה פעמים אומרים את זה בלשון הרמז בצורה הבאה.
כשאנחנו מדברים על שניים,
שהם בעצם אחד,
אנחנו משתמשים בסיומת של ים, של יוד. למשל, מכנסיים, משקפיים.
נכון?
זה משקף ועוד משקף, אבל אתה לא אומר משקפים,
ומשקפיים כי זה חיבור ששניים שהופכים להיות בתרכובת גוף אחד אבל מורכב משניים מכנסיים יש מכנס ומכנס הופך להיות מכנסיים.
ירושלים זה ירושלים נגמר בי"מ כי זה שני ירושלים.
יש שני ירושלים אבל לא סתם יש למעלה ולמטה זה לא תערובת אלא זה תרכובת.
ירושלים העליונה ירושלים הגדולה ירושלים של החזון ירושלים שהיא זאת היא שמסמלת את אותו נצח שזכינו להיפגש איתו.
ביום שחרור ירושלים, כשפתאום הצנחנים עומדים ליד הכותל ובוכים.
למה בוכים?
כי פתאום התגלתה הנשמה.
ירושלים של מעלה, נתחברנו לירושלים של מעלה.
מי יתחבר? צבא ההגנה לישראל.
החיבור הזה
של עולם המעשה הזה, שיודע להקים
בית יהודי לעם היהודי,
והכוח הרוחני הזה,
שיודע לתת את החזון ואת העתיד ואת הרואה בנים לבניך,
החיבור הזה משלים שלום על ישראל.
שלום, לא רק במובן שיהיה שלום,
אלא שיהיה השלמה בין החלקים השונים בכל עם ישראל. תהיה השלמה בין הצד הרוחני העליון לבין הצד המעשי.
ומתוך כך נזכה לברכתה של ירושלים,
כי ירושלים מחפשת את זה, מחפשת תורה ועשייה.
ולכן כל אחד שיש לו תפקיד,
זה תפקידו להיות איש מלחמה, זה תפקידו להיות איש עשייה,
זה תפקידו להיות לומד תורה וזה אמור להיות נביא וגדול בישראל,
כולם משלימים לתמונה אחת.
ולכן ירושלים בסופו של דבר, שבוע אחרי יום ירושלים,
מגיעים לעוד עלייה להר הבית.
בעזרת השם, אני מקווה שנזכה,
אבל מבחינת סדר הדברים,
הר הבית, לאיפה עולים?
שלוש פעמים בשנה ייראה כל זכורך בחג הזה, נכון? אשר ייאמר היום בהר השם ייראה. מי אמר את זה? אברהם אבינו.
כל עם ישראל מתכנסים ובאים והופכים להיות חטיבה אחת.
שלום על ישראל.
כשעולים העולי רגל ויודעים לשיר את השיר הזה של,
"הגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך",
כי לומדים שהשכינה צומחת מהאדמה, מההוויה שלנו הפיזית.
היא זאתי שמחברת למעלה,
אז זוכים לברכתה של ירושלים,
לשירתה של ירושלים,
ולכן קראתי לשיעור "המנונה של ירושלים",
כי נראה לי שזה ממש ההמנון.
זה אומר את ה-DNA המאוד מכוון,
מה נותנת לנו ירושלים.
מה חסר לנו היום, שאנחנו כל כך הרבה רבים אחד עם השני,
כי חסר לנו את הנקודה המאחדת של נקודת ירושלים.
היא לא מספיק בולטת,
ולכן כל אחד חושב שהוא הכי חשוב.
כשעולים כולם לרגל וכולם מתכנסים ביחד,
כל האבנים אין יותר ואין פחות.
כולם יחד אל מול פני השם עומדים כאיש אחד.
וזאת הברכה שלנו, הוראה בנים לבניך,
ויהיה בעזרת השם שכל בני עם ישראל יהיו בשלום ובשלווה
ובבריאות ולא ייפול מסערת ראשם ארצה,
ובסופו של דבר שלום על ישראל בינינו ושלום על ישראל בינינו לבין אויבינו שיעופו וילכו לכל הרוחות.
עד כאן רבותי היו ברוכים נחילה שקיצרתי קצת את השיעור פשוט היה תרעייה היא נפילה הכלה היא נפילה הכלה היא נפילה כהנה היא נפילה הכלה כן היו ברוכים כולכם שמחנו גם במילוי המקום אני
