שלום לכולם, אנחנו בשבוע הבא מציינים את יום ירושלים,
וראוי ללמוד גם על מעלתה שירושלים. חושב שמאתם על עלתה בירושלים, לדעד איזו זכות זכינו. איזו זכות זכינו.
אם תחייבים לקרוא מאמר שכתבתי
בעלון של השבת,
השבת, השנה, אני כותב באלון, כל שנה סדרה,
אני כותב דברים של נתיבות שלום, נתיבות שלום וסטונים,
אני כותב כל שבת דברים של פרשות השבוע.
אבל יש איזה מכתב שפעם ראיתי אותו,
ועוד פעם, השבוע מצאתי אותו.
הוא כתב, אחרי שחרור העיר העתיקה והכותל,
הוא כתב דברים על מעל"ת ונישאי היום הזה,
כמה צריך הודות להשם.
וכאילו, חסידות שם, כאילו, לא, מקובל שזה לא מעט שונתת את זה, כן?
והוא כותב דברים נפלאים, ותקראו מה שמביא שם.
הוא אומר, מה זה? הוא אומר, הוא, הוא, קהילת צלונים נכחדו הרבה בשואה,
מעטים עלו פה לארץ, והוא, הנתיבות שלום, שיקם את כל חסידות צלונים.
יש היום הרבה...
הוא הקים ישיבה, הוא בנה אותה קרוב לגאולה שמה, קרוב לגבול הירדני,
שיוכל, כשיש אפשרות ללכת ל... לא, עוד היה לפני תש"ח,
כן?
וישיבה, אז הוא היה הולך בשבת לכותל.
אחר כך, אז הוא אומר, מילא השבר שלנו בשואה, ונקדנו, ונשמדנו, וזה,
עוד היה לנו איזה משהו שהיה הולכת לכותל להתפלל,
שכינה לא זזתה מהכותל המערבי.
אבל אחרי שגם זה,
בתש"ח נסגרו השערים,
הרובע נפל, ואפשר ללכת לכותל.
19 שנה הלכו ללכת לכותל.
הוא אומר, מה זה, הרגשנו שנגרשנו מאת פני השם.
לא יכול אפשר להיכנס,
כמו אב שגירש את בניו מהבית.
ככה הרגשנו.
והנה עכשיו, בחסדי השם,
שזה, הוא כותב שם, שמצרים, סוס ורוחמו אמרה בים,
השמדנו את המצרים האלה. בשעות אחדות, מדהים איזה ניסים, חייבים לקרוא את הניסים של ששת הימים.
יש ספר שכתב חוברת כזו, ששת הימים, חגי חגי חגי בן ארצי.
והוא כותב כל יום, על כל יום צריך להגיד הלל
בששת הימים.
אתם יודעים איך השמדנו להם את כל חיל האוויר של המצרים היו על הקרקע, השמדנו להם את כל חיל האוויר של המצרים ושל הירדנים ושל הסורים.
היו שם שלושה ניסים באותו יום,
שהם לא זיהו את המטוסים שלנו שבאים להתקיף אותם.
היה פעם, אותם שנים, בא הרב עובדיה יוסף, היה רב ראשי לישראל.
הוא בא למרכז הרב, יש תמיד אירוע ממלכתי ככה, של באים רבנים ראשיים לישראל, באים ראש הממשלה בדרך כלל.
אירוע ביום ראשון בלילה, שבוע הבא.
יש אירוע כבר מרכזי.
בא הרב עובדיה יוסף, היה רב ראשי לישראל. הוא אומר, וקמנו בבוקר ונודע לנו,
על הפסוק כתוב, ותשלח אמת ארצה.
אמת, 441 מטוסים, שיפלנו להם.
יש לכם את הארצות.
אני זוכר את הדבר הזה.
זה בערך המספרים ש...
איזה...
מה זה ירושלים? אז בואו נראה כאן מה השם משמואל,
הבאת לנו קצת על שילה וירושלים.
היא כתוב, זה לקחתי ממקום אחר, זה לא בפרשה.
פרשת ראה כתוב שם, כי לא באתם עד התיל למנוחה ונחלה.
אז אומרים חז"ל, מנוחה זו שילה,
נחלה זו ירושלים.
כי צריך לדעת שהמקדש שבא עם בני ישראל נכנסים למדבר,
בהתחלה מכירים אותו בגילגל, אחר כך מכירים אותו
ב...היו שם כמה שנים, אחרי זה בנוב,
נדמה לי,
גילגל-נוב, אחרי זה היה בשילה,
בשילה, המשכן כבר גם מקבל גם צורה, יש לו קצת,
זה לא קרשים,
זה בניין אבנים, רק למעלה יריות, לזה,
עדיין לא כזה קבע לגמרי,
369 שנים היה משכן בשילה.
עד שבנו את בית המקדש.
יש לפרש, הוא אומר, עניין שילוב ירושלים,
על פי מדיאטה בתורה הקדוש.
כל אדם צריך שיהיה בו שני אותות, עוד ברית המילה ועוד תפילין.
ובשבת, במקום התפילין, עוד שבת, כן? שבת במקום התפילין.
לכן לא מניחים תפילין בשבת.
כבר פירשנו,
אות ברית מילה מתייחס למוח.
מעניין.
שהרי זה אות ברית שמירה למוח, הזרע נמשך מהמוח, יודע שהזרע נמשך מהמוח, אז זה...
ואין קישוי, אם אדם כבר מתקשה, אין קישוי על ידי דעת.
תפילין מתייחס ללב, כי אמרה המזל,
שצריך לשים את התפילין כנגד הלב.
וכן אות השבת,
הכוונה, כבר ראינו את הביטוי הזה, על שבת דלילה, נוקבה,
אותי לעולם,
הוא שמור, מידת לילה, הוא שמירי בלב.
אז גם שבת,
היא קרה בלב, אז אות התפילין ושבת זה לב.
ובריאות מילה זה מוח.
ושני האותות, דילגתי קצת, אוי, לא רשמתי פה מספרים.
מעידים על האדם שהוא עבד השם.
כמו רם חז"ל, הפסוק, תנא בני ליבך לי,
ועיניך דרכי תצרונה.
אם אתה נותן ליבך ועיניך לי,
הניידה שאת שלי,
ואם לאו, אין אתה שלי. אדם צריך עם ליבו ועיניו, כל כולו, כל עצמותיי תאמרנה.
עיניך,
כן, כתוב ליבך ועיניך, העין, הוא אומר, מתייחסת למוח.
כמו הסנהדרין, שהם המוח, הם עיני העדה.
וכתיב גם לא תטרו אחרי לברכים וכי עיניכם,
אמרו חז"ל, זו אמינות, מינות זה עבודה זרה, זה כאילו קלקול של המוח והשכל.
לבך, תשוקת הלב.
הנה אמרו חז"ל,
לישנה הלשון, הדיבור,
הוא הקולמוס של הלב. מה שיוצא לך בדיבור זה מתוך, זה מהלב, זהו.
ראינו שלכל מה שאדם משתוקק,
כל מה שאדם משתוקק,
זה רגיל ללשונו.
והנה באדם יש שני פתחים, הוא אומר. פתח המוח הוא איבר המילה,
ופתח הלשון הוא הלב, הוא הלשון.
ושני האותות האלה, ברית המון וברית הלשון, שהם מכוונים, הם שמירה לשני פתחים.
טוב, בואו עכשיו, זה באדם,
ועכשיו נראה איך זה שילוב ירושלים.
והנה במדרש, לקראת סוף מקור, לא כתבתי מספיק,
כמו לא, עברתי את כל זה כבר, התבלבלתי.
והנה במדרש, כמו שיש ראש לאדם,
כך יש ראש לארץ,
וכן לב.
הרב צבי יהודה היה מדבר הרבה על הלב, על ירושלים,
על ליבם של ישראל. כתוב במקדש, ליבם של ישראל.
והוא כתב,
יש מאמר שהרב צבי יהודה מאוד מיוחד,
ירושלים, מאחר כותלנו. כשהקדוש ברוך הוא נמצא שם, הוא הנה עומד מאחר כותלנו, משגיאו חנות,
הוא מביע שם, זה לפני ששת, לפני ששת הימים ודאי,
ומביע שם את הציפייה וכל ה...
ואז יש שיר כזה,
אבל זה, קודם כל, זה מתחיל ממינים של הרב ציודה,
שהוא כתב, יש אבנים ויש אבנים, ויש לבבות ולבבות.
יש לבבות אבנים,
ויש אבנים ולבבות.
על זה נוצר השיר כנראה, זה דברים של הרב ציודה, במאמר.
אז הוא אומר גם כאן, כמו שיש ראש לאדם, כך יש ראש לארץ.
וכן לב, וכל האיברים.
ועל כן, כמו שאדם צריך שתי אותות,
כך היא ארץ ישראל.
והם שילה וירושלים. כלומר, שילה וירושלים זה שתי אותות מיוחדים של ארץ ישראל. למעלה, שילה בחלקו של יוסף, שהוא שומר הברית,
מתייחס לראש נגד ברית המאור, קדושת הברית וכל זה.
ועל כן, במעט גם של חטא בני עלי,
שאמרו, מה היה חטא בני עלי?
הם
היו משעים את גיניהם,
זה אישה שיולדת, מביאה קן ציפור, מביאה, זהו.
וכתוב שם, אשר ישכבו את הנשים פתח ואין מועד.
לא שהם שכבו,
אלא כיוון שהם עיכבו
את הקרבת הקנים, הם לא יכלו לחזור לבעליהם, היו כבר טהורות,
כבר הרבה זמן שלא היו עם בעליהם.
זה שהם עיכבו את הנשים לחזור לבעליהם,
מעליהם הכתוב כאילו שכבום.
אז זה כאילו קלקול של ענייני עריות, של עניין הברית, בסדר?
היו מאשרים קנים שמעליהם הכתוב כאילו שכבום, נכתבה שהיא לא.
ירושלים נקראת ביתך,
דוד,
שריבה לקרחו בשורות ששבחות, ואותן ידי באליהו,
רבש אשר קראתי מוברית, שיהיה בקיא בתורה.
ועל זה כתיב ארוחה וחול שמורה.
ומזאת רשום שהלימוד יהיה בפה,
שהושלמות כוח הדיבור מתייחסת ללב ונגד ברית הלשון.
אז הוא מבטא כאן שכאילו שהיא לא נחרבת בגלל חטא המוח,
הברית,
וירושלים בגלל חטא הלשון, שזה יותר קשור ללב.
וכתוב, חזרנו, אלמלק קיבל דוד המלך לשון הרעה.
אם לא היה מקבל, חלקם הלכו לבית דוד, והיה בית נחרב. בוודאי שהכל מודיעין שלא היה חלשון רע ממש,
אלא לפי גודל מעטו של דוד בשלמות ברית הלשון,
היה גם זה נחשב לחטא, ומזה נמשך גם פגם הדיבור ממש.
ומדרש באחד, צהלי קולך בת גלים.
אמר יהושע לישראל, עד שאתם רואים שירים דברים לפני עבודה זרה,
צהלי קולך בדברי תורה, צהלי קולך בתי כנסיות.
לכן אמרו זה מגורי על חרב היה עמי,
אלו בני אדם שאוכלים ושותים זה עם זה ודורקים לבני אדם חברה ראשונה. מוצא הדברים ששילה וירושלים הם לעומת שתי האותות שבאדם.
ואף שחברה שילה,
כבר אמרנו שציון הם במקום שילה.
וציון בגימטרייה יוסף,
ובתנחומא כל מה שרע ליוסף ורע לציון,
על כן כמו ששני האותות תמידים באדם,
מוח ולב,
כך בארץ ישראל שילה וציון וירושלים.
אנחנו אומרים את זה גם מבחינת היום ירושלים,
ציון,
במהלך של הגאולה עכשיו, יום העצמאות ויום ירושלים,
ציון מבטאת יותר את הצד של המלכות, של הצד הלאומי.
ירושלים, הצד של הקודש.
לכן, ככה מסביר הרב קוק,
הנביא אומר, על הר גבוה, על ילך מבשרת ציון,
אחרי בכוח קולך מבשרת ירושלים.
ציון זה הצד של החול.
היא, אמנם, שומעים אותה, משמיעה את קולה חזק,
אבל היא לא בתפיסה הגבוהה, העמוקה, העליונה.
אומר לה נביא, על הר גבוה אליך מסורת. תרימי את התפיסה שלך, תעלי גבוה להבין שזה גאולה וקדושה וכל זה.
ירושלים היא נמצאת במקום הנכון, אבל היא לא משמעת קולה.
אומר לה הנביא, הרימי בכוח כלך ממסורת ירושלים.
תשמעי את הדיבור שלך, של הקודש.
לכן, על הר גבוה אליך מסורת ציון,
רימי בכוח כלרך ממסורת ירושלים.
זה בדברי האוט.
בואו נראה, אנחנו בפסקה השלישית שם, ובזה יש לפרש הלשון מנוחה ונחלה.
כן, התורה אומרת, אלא מנוחה ונחלה.
חזר אומרים, מנוחה זו שהיא לא, נחלה זה ירושלים. למה?
הוא אומר, היינו שבשמירת ברית המאור מביא מנוחה לאדם מכוחות החיצוניים,
פחות ופחות
הרהורים וקניין שיגיד כבוד אבי, אדוני,
בעניין נר של שבת, שאמרו חז"ל, משום שלום ביתו.
דהיינו, בכל ימות השבוע יש קצתה בביתו של אדם.
לא הכוונה קטטה עם אשתו, כן?
אלא שכוחות הגוף, החומר מושכים למטה,
כוחות הנפש למעלה, אז יש קטטה.
בשבת, אפילו עם הארץ אימץ שבת עליו, הוא לא משקר.
יש בזה הלכה, לא משנה.
מפני הערת קדושת השבת,
שנרמדת בנר של שבת, כמו שכתוב, נר לרגלי דבריך.
על כן אין החומר מושך כל כך למטה,
ומסתלק הקטטה, המריבה שיש לאדם,
בין החומר, בין הגוף והנשמה.
זה שלום ביתו.
יש לומר שמאי תמא נקרא גם שבת יום מנוחה.
באשר ידוע שמוסף של שבת הוא יוסף.
על כן שניהם נקראים מנוחה,
ועל כן בשילו אוכלים בכל הרועש ומנוחה. טוב, דברים פה,
זה, אך ירושלים יקראת נחלה, היינו שירושלים מבחינת לב.
כנ"ל ודיבור בתורה בשעות נשבחות,
ודאי בלתי שמירת הברית.
כלומר, זה על גבי זה.
מתוך שמירת הברית גם אדם יכול ללמוד תורה כראוי וכולי.
נוסף על המנוחה, אמר ירושלים מלעולם, זה נחלה.
האומנם כי שתמות מראה את ירושלים תהיה לעתיד לבוא,
ואז כתיב אני אל הנאום השם חומת אש סביב, מכל מקום,
התחלה הייתה בימי דוד, ואין לה הפסק אלא רחבה, ונסבה למעלה, אמן כי נראתו באה בימינו.
והנה בחורבן כתוב, באחד, טבעו בארץ שעריה.
מה זה שעריה?
שני השערים שדיברנו, לעומת שבאדם יש שני פתחים, פתח המוח ופתח הלב.
כן, שני השערים, שער ציון ושער ירושלים,
ונראה, לעומת זה יהיו שני משיחים, אשר בן יוסם, אשר בן דוד,
זה יחזיר ויבנה את שער ציון,
חבר'ה, זה יום העצמאות,
וזה יחזיר ויבנה את שער ירושלים, זה יום ירושלים.
אין סתם, זה לא... מה שאומר לכם, ציון זה הצד החול,
זה הקמת המדינה,
שזה יותר בנו מצד החול, מדינה כחול עמי, יש לנו מדינה וזה.
בא היום ירושלים, הרים, הרב צבי יהודה אומר,
כ"ח אייר,
נתן את התוקף, המשמעות של A באייר.
ועתה איגדלנא כוח ה' היה אומר,
מעלים בקודש, עלינו בקומה בבניין הגאולה.
זה המהלך שחיברתי אותו פה לשלוב ירושלים,
אבל תדעו לקראת מה אנחנו הולכים ביום ירושלים,
הקדושה של היום הזה,
על המעלה של הימים המיוחדים האלה.
קדושה ויומי.
קדושה?
כן, קרה נסים גדולים, קדושה.
יומים הלל, עם ברכה, אין מחלוקת על זה,
ובקרב רבותינו אין מחלוקת על הלל של יום ירושלים, יותר מ...
בעצמאות יש רואים שלא לברך,
אבל יום ירושלים, מי שאומר הלל מברך, כאילו זה ברור שהברכה היא
ביום הזה, כי ניסים גדולים שקרו בכל...
כשהיינו כבר, אמרו, סוגרים את המדינה, תכף אנחנו בואו,
האחרון יכבה את האור, ככה היו בדיחות שהייתי קטן בגיל
בן שמונה, קרה מלחמה זו.
צריך להודות להשם, הוא אומר שם הנתיבות שלנו, לא נהיה כפויי טובה.
לא נהיה כופר ב...
יוסף שמה כתוב,
להיות מודים בהשם על כל הניסים ועל כל הנפלאות,
לא לכפור בטובתו של הקדוש ברוך הוא.
ועכשיו אנחנו גם כן בתהליך הזה,
וסיפרתי לכם, אחרי שהבן שנהרג,
בן שלי אולי עם כמה חברים, או שהוא בעצמו, אני כבר לא יודע בדיוק מי מוציא,
הוציאו פאצ'ים לחיילים של הדוחמים,
תמונה של בית המקדש לירושלים פנינו.
ישב לרושלים פנינו, עכשיו זה, זה, כל התהליך הזה, זה כבר הגאולה חונה, אנחנו לא עושים פה עוד סבבים.
זה אנחנו אומרים לך, כל שנכוון לזה, גם נזכה לזה, בעזרת השם.
