שלום לכולם,
אנחנו בשבוע הבא מציינים את יום ירושלים,
מעלה
מעלה
נדע איזה זכות זכינו.
איזה זכות זכינו.
אם אתם חייבים לקרוא מאמר שכתבתי
בעלון של השבת,
השבת,
השנה,
אני כותב בעלון,
כל שנה הסדרה,
אני כותב דברים שהם נתיבות שלום,
מסלונים
אני כותב כל שבת דברים של הפרשות השבוע.
אבל יש איזה מכתב שפעם ראיתי אותו ועוד פעם השבוע מצאתי אותו.
הוא כתב,
אחרי שחרור העיר העתיקה והכותל,
ונס
כמה צריך להודות להשם,
וכאילו, חסידות של,
כאילו,
לא,
הוא מקובל,
שלא מעט שונא את עתיד,
כן?
הוא כותב דברים נפלאים, ותקראו מה שמביא שם.
הוא אומר,
מה זה,
סלונים
מעטים עלו פה לארץ,
והוא,
הנתיבות שלום,
סלונים
יש היום הרבה...
הוא הקים ישיבה,
השממה
קרוב לגבול הירדני,
שיוכל,
כשיש אפשרות ללכת ל...
תש"ח
כן? וישיבה, אז הוא היה הולך בשבת לכותל.
אחר כך,
אז הוא אומר,
מלא השבר שהיה לנו בשואה,
ונכרתנו
ונשמדנו,
וזה,
עוד היה לנו איזה משהו,
שהיה הולך
שכינה לא זזה, מהכותל המערבי.
אבל אחרי שגם זה, בתש"ח, נסגרו השערים,
ללכת
לא יכלו ללכת
הוא אומר, מה זה, הרגשנו שנגרשנו מאת פני השם.
לא חוויה להיכנס,
כמו אב שגירש את בניו מהבית.
ככה הרגשנו.
והנה עכשיו,
בחסדי
הוא כותב שם,
שמצרים,
ורוכבו רמה
השמדנו את המצרים האלה, בשעות אחדות.
אתם יודעים איזה ניסים,
אתם חייבים לקרוא את הניסים של ששת הימים.
יש ספר שכתב חוברת כזו, ששת הימים, חגי בן ארצי,
ועל כל יום צריך להגיד הלל.
ב, ב, ב, ב, בששת הימים.
אתם יודעים את זה, איך השמדנו?
איך השמדנו להם את כל חיל האוויר של המצרים,
היו על הקרקע,
השמדנו להם את כל חיל האוויר של המצרים,
של הירדנים ושל הסורים.
היו שם שלושה ניסים באותו יום,
שהם לא זיהו את המטוסים שלנו שבאים
להתקיף אותו.
היה פעם,
היה אותם שנים,
היה הרב עובדיה יוסף,
היה הרב הראשי לישראל.
הוא בא ל...
במרכז הרב יש תמיד אירוע ממלכתי ככה של...
באים רבנים ראשיים לישראל, ובאים...
בא ראש הממשלה בדרך כלל.
אירוע ביום ראשון בלילה, שבוע הבא.
יש אירוע עכשיו מרכזי.
בא הרב עובדיה יוסף,
היה הרב הראשי לישראל.
הוא אומר,
וקמנו בבוקר ונודע לנו,
על הפסוק כתוב,
ותשלח אמת ארצה.
אמת, 441 מטוסים שיבשו להם.
נשלח אמת ארצה.
אני זוכר את הדבר הזה.
זה בערך המספרים שלהם.
איזה...
מה זה ירושלים?
אז בוא נראה כאן, מה של שמואל.
הבאת לנו קצת על שילוב, ירושלים.
הוא כתוב, זה לקחתי ממקום אחר, זה לא בפרשה.
פרשת ראה כתוב שם,
כי לא באתם עד עתה אלא מנוחה ונחלה.
אז אומרים חז"ל, מנוחה זו שילוב,
נחלה זה ירושלים.
בית העדות שהמשכן,
המשכן שבא עם בני ישראל נכנסים למדבר,
בהתחלה מקימים אותו בגלגל,
אחר כך מקימים אותו ב...
היו שם כמה שנים, אחרי זה בנוב,
נדמה לי.
גלגל נוב, אחרי זה היה בשילור.
בשילור, המשכן כבר, הוא קבל גם צורה,
יש לו קצת,
זה לא קרשים,
זה בניין אבנים, רק למעלה יריעות,
זה, עדיין לא כזה קבע לגמרי.
369 שנים היה המשכן בשילור.
עד שבנו את בית המקדש.
יש פירוש שאומר עניין שלא בירושלים,
על פי מה איתא בזוהר הקדוש.
כל אדם צריך שיהיה בו שני אותות, אות ברית המילה ואות תפילין.
ובשבת, במקום התפילין, אות שבת.
כן?
שבת במקום התפילין.
לכן לא מניחים תפילין בשבת.
כבר פירשנו,
אות ברית מילה מתייחס למוח.
מעניין?
שהרי זה אות ברית שמירה למוח, הזרע נמשך
מהמוח. ידוע שהזרע נמשך מהמוח, אז זה...
ואין קישוי,
אם אדם כבר מתקשה, אין
קישוי על לידה.
תפילין מתייחס ללב, ואמרו
שצריך לשים את התפילין כנגד הלב.
וכן אות השבת,
הכוונה,
כבר ראינו את הביטוי הזה,
על שבת לילה נוקבה,
אותי לעולם,
הוא שמו, מידת לילה, הוא שמירה בלב.
אז גם שבת,
היא עיקרה בלב,
אז האות התפילין ושבת זה לב,
וברית מילה זה
מוח.
ושני האותות,
דילגתי קצת,
לא רשמתי פה מספרים,
מעידים על האדם שהוא עבד השם.
כמו שאמרו חז"ל, הפסוק, תנה בני לבך לי,
ועיניך דרכי תשמורנה.
אם אתה נותן לבך ועיניך לי, הן עבד השם אתה,
ועמלך ועיסוקך שלי. אדם צריך עם ליבו ועינה,
הכל כולו,
כל עצמותי תאמרנה.
עיניך,
כתוב לבך ועיניך העין,
הוא אומר, מתייחסת למוח.
כמו הסנהדרין, שהם המוח, הם עיני העדה.
וכתיב גם ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם,
אמרו חז"ל,
זו המינות,
מינות זה עבודה זרה,
זה כאילו קלקול בשל המוח והשכל.
לפיכך,
תשוקת הלב.
הנה אמרו חז"ל,
לשון,
הלשון,
הדיבור,
הוא הקולמוס של הלב.
מה שיוצא לך בדיבור זה מהלב, זהו.
וראינו שלכל מה שאדם משתוקק,
כל מה שאדם משתוקק,
זה רגיל ללשונו.
והנה באדם,
יש שני פתחים,
הוא אומר,
פתח המוח הוא איבר המילה,
הוא פתח הלשון, הוא הלב,
ושני האותות האלה,
ברית המוח וברית הלשון,
שהם מכוונים,
היא שמירה לשני פתחים.
טוב, בואו עכשיו, זה באדם,
ועכשיו נראה איך זה שילוב ירושלים.
והנה במדרש, לקראת סוף מקור, לא כתבתי מספר,
אמרתי את כל זה, כבר התבלבלתי.
והנה במדרש, כמו שיש ראש לאדם, כך יש ראש לארץ,
וכן לב.
הרב ציוה היה מדבר הרבה על הלב,
על ירושלים,
על ליבם של ישראל.
כתוב, המקדש זה ליבם של ישראל.
והוא כתב איזשהו מאמר של הרב ציוה מאוד מיוחד,
ירושלים, מאחר כתלנו.
שהקדוש ברוך הוא נמצא שם,
הנה הוא עומד אחר כתלנו,
משגיח מן החלונות.
הוא הביא שם,
זה לפני שש,
לפני שתי,
לפני ששת הימים ודאי.
מביא שם את הציפייה וכל ה...
ואז יש שיר כזה,
אבל קודם כל זה מתחיל מילים של הרב ציוה,
שהוא כתב, יש לבבות אבנים ויש אבנים לבבות,
יש לבבות אבנים ויש אבנים לבבות.
על זה נוצר השיר כנראה,
זה דברים של הרב ציוה במאמר.
אז הוא אומר גם כאן,
כמו שיש ראש לאדם,
כך יש ראש לארץ.
וכן לב, וכל האיברים.
ועל כן, כמו שאדם צריך שתי עטרות,
כך היא ארץ ישראל.
והם שילה וירושלים.
כלומר,
שילה וירושלים זה שתי עטרות מיוחדים של ארץ ישראל. למעלה,
שילה בחלקו של יוסף,
שהוא שומר הברית,
מתייחס לראש,
נגד ברית המאור,
קדושת הברית וכל זה.
ועל כן, בעניין גם של חטא בני אלי,
שאמרו,
מה היה חטא בני אלי?
הם
היו משהות את קיניהן,
זה אישה שיולדת,
מביאה,
כן ציפו,
מביאה, מביאה, זהו.
וכתוב שם,
אשר ישכבון את הנשים פתח אוהל מועד,
זה לא שהם שכבו,
אלא כיוון שהם עיכבו את הקרבת הקנים,
הם לא יכלו לחזור לבעליהם,
היו תחובות טהורות,
כבר הרבה זמן שלא היו עם בעליהם,
זה שהם עיכבו את הנשים לחזור לבעליהם,
מעלה להם הכתוב,
כאילו שכבו.
אז זה כאילו קלקול של ענייני הראיות, של
עניין הברית, בסדר?
היו משהים קניים שמעלה להם הכתוב,
כאילו שכבו,
נחשבה שהיא לא.
ירושלים נקראת ביתך,
דוד,
שריבה לקרחו בשבועות ששבחות, ואותה נדבה אליהו,
רבה שאשר קראתי מוברית שיהיה בקיא בתורה,
ארוכה מארץ מדה.
ומתוך דרשו שהלימוד יהיה בפה,
ונתק ברית הלשון.
אז הוא מבטא כאן שכאילו שילה נחרבת בגלל חטא המוח,
הברית,
וירושלים בגלל חטא הלשון, שזה יותר קשור ללב.
אם אילו קיבל דוד המלך לשון הרע,
אם לא קיבל,
לא נדחה כמה הלכו לבית דוד, זה היה בית נחרב, ובוודאי
שהכל מודים שלא היה חטא לשון רע ממש, אלא לפי גודל
מעלתו של דוד בשלמות ברית הלשון, היה גם זה נחשב לחטא,
ומזה נמשך גם הדיבור ממש.
ומדרש באחת,
צעלי כולך בת גלים.
אמר יהושע על ישראל, עד שאתם רואים שהיו שרים דברים לפני עבודה זרה,
צעלי כולך בדברי תורה, צעלי כולך בבתי כנסיות.
לכן אמרו ר'
מגורי על חרב היאמי,
אלו בני אדם שאוכלים ושותים זה עם זה,
ודוקרים דרך חברות שונה.
מוצא הדברים ששילה וירושלים הם לעומת שתי האותות שבאדם.
ואף שחרבה שילה,
כבר אמרנו שציון היא במקום שילה.
וציון
בגמעת יוסף,
ובתנחומה כל מה שאירע ליוסף אירע לציון,
על כן כמו ששני האותות שהם המוח והלב באדם,
מוח ולב, כך בארץ ישראל,
שהם ציון וירושלים.
אנחנו אומרים את זה גם מבחינת
יום ירושלים, ציון,
במהלך של הגאולה עכשיו, יום הצמוד, יום ירושלים,
ציון מבטאת יותר את הצד של המלכות, של הצד הלאומי.
ירושלים, הצד של הקודש.
ולכן, ככה מסביר הרב קוק,
הנביא אומר, על הר גבוה עלי לך מבשרת ציון,
הרימי בכוח קולך, מבשרת ירושלים.
ציון זה הצד של החול.
היא, אמנם שומעים אותה, קולה נשמע חזק,
אבל היא לא בתפיסה הגבוהה, העמוקה,
העליונה.
הוא אומר לנביא, על הר גבוה,
עלי לך מבשרת,
תרים את התפיסה שלך,
תעלי גבוה,
להבין שזה גאולה וקדושה וכל זה.
ירושלים,
היא נמצאת במקום הנכון,
אבל היא לא משמיעה את קולה.
אומר לה הנביא,
הרי בכוח קולך מבשרת ירושלים,
תשמיעי את הקודש,
תשמיעי את הדיבור שלך,
של הקודש.
לכן הלכי מבשרת ציון,
הרי בכוח קולך מבשרת ירושלים.
זה בדברי הרב.
בואו נראה,
אנחנו בפסקה שלישית שם,
ובזה יש לפרש הלשון מנוחה ונחלה.
כן,
התורה אומרת,
אלא מנוחה ונחלה,
חז"ל אומרים,
מנוחה זו היא,
נחלה זה ירושלים.
למה?
הוא אומר,
היינו שבשמירת ברית הטהור מביא מנוחה לאדם מכוחות החיצוניים,
פחות הרהורים ו...
כי בעניין
נר של שבת שאמרו חז"ל משום שלום ביתו.
דהיינו, בכל ימות השבוע יש קטטה בביתו של אדם.
לא הכוונה קטטה עם אשתו, כן?
אלא
שכוחות הגוף,
החומר מושכים למטה,
כוחות הנפש למעלה,
אז יש קטטה.
בשבת, אפילו המערער שבת עליו,
הוא לא משקר.
יש בזה הלכה,
לא משנה.
מפני...
הארת קדושת השבת,
שנאמר בנר של שבת, כמו שכתוב, נר לדבריך.
על כן אין החומר מושך כל כך למטה,
ומסתלק הקטטה,
המריבה שיש לאדם,
בין החומר,
בין הגוף והנשמה.
זה שלום ביתו.
יש לומר שמאי תמא נקרא גם שבת יום מנוחה.
ואשר ידוע שמוסף של שבת הוא נוסף,
על כן שניהם מקיים מנוחה,
ועל כן בשבת אוכלים בכל הראוי יום מנוחה.
טוב, דברים פה,
זה,
אך ירושלים נקראת נחלה,
היינו שירושלים מבחינת לב,
כנ"ל ודיבור בתורה בשירות שבחות,
ודאי בכלל שמירת הברית.
כלומר, זה על גבי זה.
בתוך שמירת הברית גם אדם יכול ללמוד תורה כראוי וכולי.
אז זה נוסף על שמירת הברית,
והוא נוסף על המנוחה המאושרת לעולם,
זה נחלה.
אמנם כשתמות מראי ירושלים תהיה לעתיד לבוא,
ואז כתיב,
אני אהיה לה נאם השם חומת אש סביב,
מכל מקום.
התחלה הייתה בימי דוד,
ואין לה הפסק אלא רחבה ונוסעת למעלה,
אומרים כי נרצה ברחמים רבים.
והנה בחורבן כתוב, ואהה, תבוא בעד שעריה.
מה זה שעריה?
שני השערים שדיברנו,
לעומת שבאדם יש שני פתחים,
פתח המוח ופתח הלב,
כן, שני השערים, שער ציון ושער ירושלים,
ונראה לעומת זה יהיו שני משיחים,
משיח בן יוסף,
משיח בן דוד,
זה יחזיר ויבנה את שער ציון,
חבר'ה,
זה יום העצמאות,
וזה יחזיר ויבנה את שער ירושלים,
אין סתם,
זה לא...
מה שאמרתי לכם, ציון זה הצד החול, זה הקמת המדינה.
יותר באנו מצד החול,
מדינה כחול הים,
יש לנו מדינה וזה.
בא היום ירושלים, הרב צבי יהודה אומר, כ"ח אייר
נתן את התוקף, המשמעות של כ"ח באייר.
כך הרב צבי יהודה היה אומר,
מעלים בקודש, עלינו קומה בבניין הגאולה.
זה המהלך שחיברתי אותו פה ליום ירושלים,
אבל תדעו לקראת מה אנחנו הולכים ביום ירושלים,
הקדושה של היום הזה,
על המהלך של הימים האלה וכדומה.
קדושה?
כן, קרה נסים גדולים,
קדושה.
עם הלל,
עם ברכה, עם מחלוקת על זה.
בקרב רבותינו אין מחלוקת על הלל של יום ירושלים,
יותר מיום העצמאות יש לנו שלא לברך.
אבל יום ירושלים, מי שאומר הלל, מברך.
כאילו זה ברור שהברכה היא
ביום הזה, היא ניסים גדולים שקרו בכל...
שהיו כבר אמרו,
סוגרים את המדינה,
תכף אנחנו בואו...
האחרון יכבה את האור.
כך היו בדיחות כשהייתי קטן בגיל...
בן שמונה, קרה המלחמה הזאת.
צריך להודות להשם,
הוא אומר שם הנתיבות שלום,
לא נהיה כפויי טובה.
לא נהיה כופרים בטובתו.
בסוף שם כתוב,
הודה,
להיות מודים להשם על כל הניסים ועל כל הנפלאות,
ולא לכפור בטובתו של הקדוש
ברוך הוא.
ועכשיו אנחנו גם כן בתהליך הזה,
מספרתי לכם אחרי שהבן שלי נהרג,
הבן שלי,
אולי עם כמה חברים,
או שהוא בעצמו,
אני כבר לא יודע בדיוק מה מוציא,
הוציאו פאצ'ים לחיילים של הלוחמים,
תמונה של בית המקדש, לירושלים פנינו.
לירושלים פנינו,
עכשיו זה,
כל התהליך הזה זה כבר על הגאולה אחרונה,
אנחנו לא עושים פה עוד צעדים.
זה אנחנו אומרים לך,
כל שנכוון לזה גם נזכה לזה בעזרת השם.
