ארצת בחוקותיי, כן. דבר בחוקותיי, יש הרבה דברים של תקוויות,
שעם ישראל לא שומר את התקוות וזה, אז הוא...
אז יש פה דברים לא לא נעימים.
אז קודם, אם בחוקותיי תלכו, שמרתם את מצוותיי.
דרך אגב, יש "אם אלבכים בחוקותיי תלכו",
וחלק מההכנה למענה, אנחנו קודם כל בה בהכנה למתן תורה.
על אימי וחוקותיי תלכו,
על הפסוק הזה יש ארבעים ושתיים פירושים של אורח חיים על הפסוק הזה.
זה לא בחוקת העיתים, זה מגיברון.
על המילים, על הפסוק הזה, ארבעים ושתיים פירושים.
כדאי לעיין בחלק, כולם שם זה עיינים של הכנה לתורה כזאת.
הרי אם בחוקת העית תלך, הוא רואה שומש תראו המילים בתור.
איפה זה תורה פירושית? אורח חיים, אורח חיים על ה...
אז יש כאן הכל אם עשיתם את זה ואם עשיתם זה,
עד לשלום בארץ,
בן מחריד, ורדפים עוד איביכם,
וראיתי לכם לאלוקים,
וכולי. אחר כך מתחיל, אם לא תשמעו לי ולא תייחסו את תנועותיי האלה,
אם וחוקותיי תמאסו ותנשתו תגלה נפשכם,
אף אני אעשה לכם זה,
וגאלתי, ושם, כן, כל הקללות שיש כאן.
הגמרא שואלת, למה, למה
עזרת היא כן, נדמה לי עזרת היא כן,
שקוראים את הקללות של כי תבוא,
לפני ראש השנה,
ואין בחוקתי תלכו לפני שבועות, לפני עצרת.
הגמרא שואלת, בישלמה ראש השנה.
למה? למה? משום תכלה שנה וכאילו לא דעתיה.
הוא אמר, בישלמה ראש השנה, זה ראש השנה, אז רק היא תבוא, קוראים לפני ראש השנה.
אבל מה קשור עצרת שבועות?
ראית הגמרא,
עצרת גם כן זה ראש השנה.
שזה
זה דין על הפירות ועל האילנות.
ספר נתיבות שלום, שאני הרבה מרבה להזכיר אותו,
אני אומר לכם עכשיו משהו שאני כל ליל שבועות אני אומר אותו,
אומר על נתיבות שלום,
אם בראש השנה
אדם מדע נידון על הפרנסה, נידון על דברים כאלה,
אבל בשפג השבועות, הוא אומר,
זה יום הדין הרוחני,
שבו נקבע כל מה שהאדם עתיד לחדד, וזה בתורה ובכל,
זה יום הדין ברוכים. זה ראש השנה.
הולכים לגעת עצרת, חג השבועות, זה כמו ראש השנה. יש חרדת הדין,
כמו שהקדוש ברוך הוא אמר. אם ישראל קיבלנו את התורה, מיטב, אם לא,
ואחרת העולם טוב או בואו.
בלי תורה, וכל שנה יש מעין קבלת תורה מחדש, וישראל מתייצבים במגרות הר סיני ומקבלים את התורה מחדש.
זה לא סתם איזה פעם קיבלנו את התורה.
יש קבלת התורה של היום הזה,
של השנה הזאת, כל שנה מחדש.
שפת אמת, גם במעין זה אומר,
שכל מה שאדם עתיד לחדש בתורה במשך השנה נקבע בחג השבועים.
אז כתוב, ולא תיגל נפשי אתכם.
הוא מביא, כשה הרמב"ן,
ולא ידעתי מה הטעם בזה שאמר הקדוש הוא,
כי בשומרנו כל המצוות ועשיתנו רצונו,
לא יימס אותנו בגאול נפשו.
וכן, בעבורנו על בריתו, ועשיתו אותו דולד אמר,
לא מאסתים ולא גאלתים.
אמר הנביא, בשעת הקללה,
אמר עוז מאסת את יהודה,
אם בציון
גאלה נפשך.
כלומר,
בשני מקרים, גם כשאנחנו שומרים את כל המצוות,
הוא אומר, לא ימאס אותנו,
ולא יגאל נפשו.
אבל גם אחרי כל הקללות האלה,
בסוף הקללות,
בסוף הקללות,
נאמר,
ואז ירצו עבוניו, זכרתי את דבותי יעקב, דבותי, ואף גם זאת,
בהיותם בראש אוהביהם, לא מאסתים ולא גאלתים לכלותם להפר בריתם שלכם.
ומצד אחד הוא אומר, גאלתי אותכם, ומצד אחד הוא אומר, לא, לא, אני כן...
אז
לאן זה הולך?
נראה לפרש בהקדם מה שפירש כבוד אדוני, אבי, מורי ורבי,
כוונתם ז"ל,
על מאמר הכתוב, כתוב שיעקב שולח את יוסף
לראות את שלום בניו,
הולכים מעמק חברון, כתוב.
אז החז"ל דורשים,
מעיצה עמוקה של אותו צדיק הקבור בחברון.
מי זה אברהם?
כאשר אמר לו, גרז ארכה ב-400 שנה,
עכשיו צריך לקיים את זה.
אז הוא שולח מעמק חברון,
מהמחשבה הזאת של ברית בין המתרים, שייסף ילך למצרים,
ויעקב ירד לא בצורה קשה, אלא בצורה נעימה למצרים.
ואמר הוא,
זה על מי אבא שלו,
כי העצה העמוקה הייתה באשר ישראל היו מגודלים אצל האבות,
אשר היה עשות השם עליהו עליהם,
והמלאכים היו תדירים אצלם כאנשים,
כן?
ככה זה היה אצל האבות.
כמו שאמר לי פעם ילד בכיתה א', תקשיבו, זה אחד החידושים המדהימים,
הם שואלים והם מתרצים גם, כן?
שואל אותי ילד
בהגר שהיא בורחת מפני שרה,
ויאמר לה מלאך ה' שובל גבירתך, ויאמר לה כמו שהם ינח רעיו ויורד את בן.
יאמר לה מלאך ה' תדכר לו ישמעאל.
וחז"ל אומרים, ארבע מלאכים נתגלו אליה. כל פעם, כל ויאמר לה מלאך ה' זה מלאך.
שואל אותי הילד,
איך היא לא נבהלה מהמלאכים האלה?
לא נבהלה.
ילד אחד תירץ,
שהם אמרו לה דברים טובים, אז היא לא נבהלה.
וילד אחד אמר לי,
ועבר שהיא אחר כך אומר,
הייתה רגילה לראות מלאכים, בבית אברהם הייתה רגילה לראות מלאכים.
אבל ילד אחד אמר לי, הייתה רגילה לראות מלאכים,
כי הפנים של אברהם אבינו היו דומות למלאך.
זה המלאכים שהראית.
שומעים מה זה?
כן.
אז זה אומר פה, המלאכים היו תדרים אצלם כאנשים,
וכל דבר שאדם רגיל בו אינו משתתף לו ככה. אם אתה דבר רגיל,
זה כבר לא עושה לך כזה, וואו.
והרבה דברים חז"ל אומרים את זה.
חזרנו את זה גם בעל הריחוק בין איש לאשתו,
שזה כזה שהתגעגע אליה.
רגיל בה וכץ בה, עד כדי כך.
כל דבר שרגיל כבר לא משתקק.
הוא כבר לא,
אין לו חשק להיות איתה.
אז הריחוק,
כשאם הוא כל הזמן תהיה טהורה,
אמרה התורה, תהיה טבעה כדי שתהיה תחביבה לבעלה כשניסע לחופה.
אז הריחוק הוא גורם געגוע. הרב כותב על זה שם בעין היה,
רואה את חברו הלכה שלושים יום,
הרב כותב שם, "התגדלות, אהבה והפרחתה על ידי הפסקות כאלה היא אחת מתנאי האהבה והדרך הקבוע בהתפתחה בנפשות".
זה מה שאומר כאן.
כל דבר שאתם רגיל בו אינו משתוקק אליו כל כך.
על כן הייתה העצה,
הקדוש ברוך הוא, שיהיו בארץ לא להם,
בגלות, הסתרת פנים,
למען אחר כך שיגלה הכרוך אליהם מגהלם ומקרמיים להר סיני, תת להם תורה קדושה.
תן להם משתוקה עצומה מאוד לזה.
כן, צריך את הריחוק, צריך את הריחוק, ההפסק,
כדי להשתוקק. אז כל פעם הוא חוסם אותנו בגלות מצרים וזה וזה, כשהם יוצאים והם יוצאים להר סיני.
כתוב, כתוב, יש גם אורחיים, גם.
כתוב שבני ישראל, בפרק י"ט בשמות,
אנחנו קוראים את זה במתן דורם.
בחודש השלישי,
ביום הזה,
באו מדבר סיני.
סתם גם כתוב, ביום הזה, איזה יום?
איזה יום?
ללמד שתהיה תורה אחת ואין לך כאילו היום ניתנה.
היום היא באה. מתי נדעת תורה? היום. נדעת תורה? היום. ביום הזה, ביום הזה, ביום הזה.
כל יום זה ביום הזה.
וכתוב שם,
אז כתוב ככה, בחודש השישי, אולי כתוב באחד לחודש,
ובאו מדבר סיני,
ואז כתוב, ויסעו מרפידים,
ויחנו בא, ויחד שם יסחק נגד ההר.
אז אומר האור החיים, מה, צריך לתת,
הפסוק הזה, השני,
הוא צריך את הפסוק הראשון.
וייסעו מאורפידים ויבואו מדבר סיני ואכין שם אסן נגד דהר.
הקדים למה הוא אומר שכל כך העולם חיכה אלפיים שנה
לרגע הזה שבלתיין תורה,
כי כבר כשזה קרה, הכתוב לא יכול להתאפק.
כתוב, יש, בני ישראל יגיעו לאור סיני!
אחר כך הוא מרצה לספר למדבר סיני וזה, אבל קודם כל, יש, הגענו!
זה, זה ה... אתה קורא את האורחיים הזה, בא חשוק לחושק
ולחשוקתו, ככה.
העולם חיכה לזה.
זאת אומרת, עכשיו הם באו בהשתוקקות עצומה.
ככה הסביר אבא שלו,
על מה העצה.
יש להבין, שואל השם משמואל, זה נפלא, שורה 21. כי חסר להשם, כדאי ברוך הוא יתברך להשפיע בכל עת חדשות שלא יתרגלו בו,
ותהיה להם השתקקות אליו כאל דבר חדש?
מה, הכדאי ברוך הוא לא יכול למצוא,
הוא צריך לשים אותנו בגלות, וזה, שנהיה במצוקה, ואז נשתוקק? אין לו דרכים אחרות לעורר אותנו להשתוקקות?
למה צריך את כל הער?
כמו כן, הקדוש ברוך הוא, אין סף, כל כך, אין סף למתן שכר הצדיקים.
ועכשיו הוא מסביר משהו,
והוא קשור גם אולי לדורנו, אני חושב.
שורה, מקור שתיים,
שורה שתיים.
הוא אומר, הטעם מפני שלא יכולים לסבול אור גדול יותר.
ואף מתן תורה נאמר, נפשי יצא בדברו.
כתוב שכל,
כל
דיבור
שהשם דיבר איתם, פרחה נשמתם.
והזיל עליהם
טל, שעתיד להחיות את המתים ויחיה אותם.
היום יש לי בת מצווה לנכדה, קוראים לה טל ציון.
אני הולך לדרוש על זה.
ורוצרך השם יטבח לנפלים, גשם נדבות.
זה מזמור,
ב...
גשם, ב...
אומרים אותו בשבועות, נדמה לי ס"ח בתהילים.
ס"ח בתהילים, אנחנו רואים את זה בשבועות.
יש מזמור, נכון? כל חג יש לו את המזמור שלו.
כמו בשבת, יש מאור שם השבת,
בחגים יש כל מזמור, ס"ח, אומרים אותו ב"ארץ רעשיו שמע נטפו תא, נטפו מפני אלוקים זה סיני,
גשם נדבות תניף", זה הגשם נדבות
שהחיה אותם.
השם ייתן עומר המווסדות ערב, מלאכי צבאות ידידון,
שבני ישראל, הם התרחקו, הם נבהלו,
והמלאכים קירבו אותם
חזרה להר סיני.
כל הפרק הזה.
אחר כך, אר אלוקים, אר בשן,
למה תרצדון ערים גבנונים? שהערים, מכירים את זה שהערים התווכחו ביניהם? אז זה כאן, מהפסוק הזה. למה תרצדון ערים גבנונים?
ההר חמד אלוקים לשבטו,
זה סיני.
עלית למארום, שבית שבי, זה משה רבנו.
לקחת מתנות באדם.
כל הפרק הזה, רובו נדרש עליהם סיני וכל זה.
אז זה אומר, פרחה נשמתם והוצרח להניף עליהם גשם נדבות.
ואם היה אור גדול עוד יותר,
היו מתנגדים לגמרי. כלומר, אם היה אור חזק כל כך,
לא יכולים לעמוד בו.
ומעתה תובן ההבטחה שלעתיד עם ישראל יהיו כל כך מזוכחים,
עד שיוכלו לסבור האורות הגדולים עוד יותר ויותר.
אתם יודעים שאני מספר על הבן שלי,
שלפני הלוויה נתנו לי לראות אותו.
יומיים לפני כן חלמתי חלום,
ראיתי את ידיעה, נכנס הביתה עם מדים ואומר שלום, חברתי כאילו על מלחמה,
ופתאום איזה אור, איזה אש, אור חזק, שסינוור אותי כזה, והתעוררתי.
לא ידעתי מה פשר האור הזה.
ואחר כך, בלוויה, נתנו לי לראות אותו,
אשתו הלכה נפרדה ממנו, ואני הלכתי גם,
גילו את פניו,
ראיתי את האור שראיתי בחלום.
ראיתי אור ש...
והרבה סיפורים של אנשים שראו את האור. אתמול עוד מישהו, נסעתי עם איזה רב צבאי,
הייתי באיזה מחנה צבאי,
עיר עבאדים, נתתי שם שיחה,
החזיר אותי וסיפר לי עוד דברים מהחברה קדישא ואיזה, דברים מדהימים.
ואמרנו שזה אור גדול, שעכשיו השם בארנד שם, אנחנו במהלך חדש בגאולת ישראל.
לזה יש הבטחה.
אנחנו לקראת זה כנראה,
הם מזוכחים, שיוכלו לסבול את ההוראות הגדולים עוד יותר ויותר.
כמו שאמרו חדלת, אין להם מנוחה לעם אדם ואשר אמרו יוכל החייל. כי בכל עת
משיגים השגות יותר גדולות. אנחנו מתקדמים, אנחנו כל הזמן מתקדמים להשגות יותר גדולות ויותר גדולות.
להורות מיוחדים.
והיא ערך השגת היום לעומת יום אתמול,
כמו ערך ההשגה שהייתה אחר יציאת מצרים לעומת מה שהיה בהיותם עוד בגלות. כלומר, זה הפרוש גדול מאוד,
כאילו, בין יום ליום, בהוראות שהתגלו.
כמו שפירשת, כן, אני מכיר את פסט לוי הזה.
פסט לוי הזה כותב,
כי מת שדך ומתן עונות נפלאות,
אין שם דבריו כי נאמו.
כי הוא אומר שמה,
כמו שהיה, כמו שהיינו,
אדם אין לו כלום.
ואז הוא זוכר עכשיו למשהו גדול, אז זה וואו, זה שינוי עצום.
אחרי זה בא עוד איזה אור, אתה אומר, לא, זה כבר,
לעומת, כבר, כאילו, את השיא,
אז הוא אומר, כמצת, אחת אותנו נפלאות,
שהאור שיתחדש,
כן, זה יהיה גם כן בהפרש כזה שנרגיש התחדשות וואו.
כמו כשהיינו מגלות מצרים לחירות.
כן, כן, לא נמצא, ממש שם, אז הוא אומר את זה, אני זוכר, אני מכיר את הקדושת הלוי הזה.
וממילא תהיה השתוקקות רבה ועצומה מאוד,
ולא יהיה צריך עוד לגלות כעצה עמוקה.
כמה קודם, היינו צריכים גלות כדי שנהיה זה, ואז נשתוקק,
עכשיו, זה יהיה, קיימים אתכם יותר נפלאות,
האורות יופיעו.
וזה פירוש ההבטחה, ולא תיגע נפשי אתכם.
והנה שבת ומעין עולם הבא.
על כן העליות, תראו, כל הזמן הם מזכירים בחזרה, שבת, מה זה שבת?
העליות של יום השבת מתעלות והולכות שבת עד הלילה, אמרנו, ויומה,
מאמר הקודם,
ואין צער בתחילת רצוב ושוב. וזוהו פירוש צבחין,
שאומרים, באנתקן וסעודתה, אפקטין,
פתילין ושביתין,
ברם ענפין חדיתין, כלומר אין, אין צרות, אין מועקה,
אין כלום, זה שבת, זה מעל כל זה.
אולי עוד פסקה, לא יודע אם הבנתי אותה עד הסוף, בואו נראה.
אם בחוקותיי תלכו,
יש להבין מדוע הברכות, כן, אם בחוקותיי תלכו, נדלתי כאילו יש לכם בעיתך, וכל זה. הוא אומר, למה, למה,
למה הברכות תלויות כשהולכים בחוקי השם? למה, מה?
ונראה דיני הידוע שברכות אלו הם לעומת המשיח, כמו שכתב רש"י והרמב"ן,
שזה לעתיד לבוא,
וראית שבימות המשיח יחזור העולם לבחינה של האדם של קודם החטא.
שוב, לדרגה גבוהה, של האדם של קודם החטא.
וכבר כתבנו במקום אחר ששורש חטא צדדת היה חיסרון והיעדר התמימות.
מה אתה מתחכם?
אמרו לך, אל תזה, אל תאכל, אל ת...
חוסר התמימות הביא ל...
הוא אומר לה הנחש,
אם תאכלו את צדדת, יהיו חכמים,
תבינו דברים.
לא,
תהיה טומים,
אל ת... אין צורך.
אם השם לא אומר לך, צריך את זה, אז כאילו לא צריך את זה.
אז זה היה שורש אחר.
הוחל התיקון ביציאת מצרים,
שמה?
שבני ישראל הולכים, ואחר כך ייחס לנעורייך,
לך תכף עלייך במדבר, בלי שאלות.
זה היה התיקון.
שהיו נמשכים אחרי השם מדבר תמימות,
ולא אמרו איך נצא למדבר ולא מקום זרע.
נגמר התיקון בקבלת התורה הקדושה, זה נפלא, שאמרו נעשה ונשמע.
"עשה ונשמע" זה כאילו, בלי תמימות, אחר כך נבין. קודם כול, אנחנו
מסבירים את זה, שזה לא, יש איזה הרבה... הוא אומר, כאן, "ועשה ונשמע" זה נקרא תמימות, נעשה.
הרב קוק מסביר שכי התורה היא טבעית לנו, היא מתאימה לנו.
אז אין בכלל שאלה אם זה, אם אנחנו צריכים לבדוק, אנחנו לא צריכים לבדוק את זה.
אתם רואים? אז הוא אומר ככה,
בהחלט האדם הראשון היה שהפרו את התמימות.
התיקון התחיל ביציאת מצרים,
שהלכו בתמימות,
תכתיך אחרי במדבר,
לא שאלו שאלות.
וגמר התיקון, זה קבלת התורה, נעשה ונשמע.
זה נפלא הדבר.
שורה 12-11, ועל זה אמרו,
אנא הנדסא גינא בשלמותא, אנחנו הולכים בשלמות,
כתיב בן טומאת ישרים תנחם.
טומאת ישרים תנחם.
ולולא חטא העגל, אבל מה עכשיו, איפה בגמנו? עוד פעם ירדנו.
חטא העגל.
לולא חטא העגל, נשלם מהתיקון.
והייתה בטלה ממלא המיטה שהיא עונש חטאי צדד.
על כן עיקר התיקון תלוי בקיום החוקים.
מה זה חוק?
חוקה חקקתי, אין לזה טעם.
אם בחוקותיי תלכו,
בתמימות.
נתתי כשמחים, נתתי ברכה.
והעשייה היא רק בתמימות. ובאמת גם כל המצוות, יש בהם טעמים נסתרים ונלמים מאוד,
נוסף על הטעמים הנגנים ובגדר חוקים.
ואדם צריך לקיים כל המצוות, לא מצד הטעם,
רק מחמד ציווי השם יתברך,
ומצד גדר החוקים שבהם. גם הזיהם שיש בהם טעם, זה מעבר לטעם, אתה לא יודע את כל הטעמים.
אל תחשוף את ה...
של של של של של
