טוב, שלום לכולם.
אנחנו ממשיכים עם מסכת אבות.
הגענו לפרק ב', משנה י'.
שבוע שעבר דיברנו
על חמישה תלמידים של רבן יוחנן בן זכאי.
למדנו את תכונותיהם,
ולמדנו כל אחד מה הוא אומר, מה העיקר בחיים,
והיום נלמד באופן פרטי,
כל אחד מהתלמידים,
מה הנקודה שהוא הדריך את הציבור.
מקום מספר אחד,
מתחילים. הם אמרו שלושה דברים, כלומר, כל התלמידים של רבן יחימוביץ זכאי
אמרו שאת הדברים.
אנחנו מתחילים ברבי אליעזר. רבי אליעזר אומר:
"יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך ואל תהי נוח לכעוס ושוב יום אחד לפני מיתתך
והווה מתחמם כנגד אורן של חכמים,
והווה זהיר בגחלתן שלא תיקווה,
שנשיכתן נשיכת שועל,
ועקיצתן עקיצת עקרב, ולחישתן
לחישת שרף,
וכל דבריהן
כגחלי אש.
לפני שנבין
מה כתוב פה,
אנחנו רואים שלא בדיוק יש פה שלושה דברים,
אלא קצת יותר. הפרשנים דנים איך דברי המשנה מגיעים למען שלושה דברים.
לא נתעסק בזה,
רק נראה את רבי עובדן בטנורא מה אומר על הדבר הזה,
אבל תגידו לי, רבי אליעזר מי היה?
רבי אליעזר בן אורקנוס.
יש לו אולי מאות
דברים במשנה שהוא אמר.
אז איך ייתכן שהוא אמר על שלושה דברים?
איך זה יכול להיות? הוא אמר מלא דברים.
הוא מופיע הרבה במשניות, בגמרא,
אז איך ייתכן שאמר רק שלושה דברים?
אומר רבי עובדיה ברטנורא שני פירושים.
פירוש אחד,
נכון, הוא אמר הרבה דברים בהלכה,
אבל בענייני מוסר ודרך ארץ,
הוא אמר שלושה דברים אלו בלבד.
פירוש שני, הוא אמר הרבה דברים, אבל את הדברים האלה הוא חזר עליהם כל הזמן.
כל תלמיד חכם רואה בדעתו על איזה דברים לחזור ולשנן.
היה חשוב לרבי אליעזר בן אורקנוס
לחזור על הדברים האלה במפורש,
כי הם חשובים מאוד לעבודת המידות של האדם. נתחיל. יהי כבוד חברך,
חביב עליך כשלך.
מה הכוונה?
אנחנו נמצאים עכשיו בימי ספירת העומר,
לקראת הסוף עוד מעט.
ונוהגים מקצת מנהגי האבלות על 24,000 תלמידים של רבי עקיבא,
זה סיבת פטירתם שלא נהגו כבוד
זה בזה.
כל אדם זקוק לכבוד,
לא מדבר על כבוד מדומה,
כבוד שקרי, שכבדו אותו.
והם לא נהגו כבוד אחד בשני, לכן הייתה גזירה קשה שכולם מתו לפי חז"ל מתת אסכרה,
שזו מיטה ממש ממש לא פשוטה ולא נעימה.
ובא רבי אליעזר ואומר, יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך.
אומר רבי מנחם מדל מקוצק,
הגמרא מסרת ברכות אומרת, ועוד כמה מקומות, כשם שאין פרצופיהם דומים,
כך אין דעותיהם שונות.
אתם רואים בחדר הזה, יושבים כעשרים בחורים,
חלקם קצת יותר מבוגרים מבחורים,
אבל כולם פרצוף שונה, כולם פרצוף שונה.
תגידי, אני יכול לשנוא את שחר בגלל שהפרצוף שלו שונה ממני?
לא. מה זה קשור?
הפרצוף שלו שונה. מה זה נוגע אליי? למה לשנוא אותו על זה?
אותו דבר על דעה.
אומר רבי מנחם מנהג המקוס: אם ברור לך שאתה לא שונא בן אדם על זה שהפרצוף שלו שונה,
קח גם על הדעה, אל תשנא אותו.
בגלל שהוא חושב אחרת כמוך, תשנא אותו?
למה?
לא לטעמי המחשבות שלו, לא לטעמך.
למה אני אומר? כי במיוחד אצל הישראלים,
לצערנו הרב אני אומר, זה יותר מועדים לפורענות בנושא הזה. דיברנו על זה כמה פעמים,
שראש ממשלת אנדיה צ'רצ'יל נפגש עם בן גוריון. זוכרים?
נכון?
נפגש עם בן גוריון לפני הרבה שנים, כשבארץ היו שלושה מיליון יהודים.
הוא רואה את בן גוריון כזה, מערער, חושב, לחוץ, לא זוכר בדיוק. אמר לו מיסטר בן גוריון, מה אתה לחוץ?
אני ראש הממשלה מיליוני אנגלים,
ואתה כולה שלוש מיליון בארץ. מה, מה אתה לחוץ?
אמר לו בן גוריון, אתה ראש הממשלה מיליוני אנגלים, כל מה שאתה אומר?
אני ראש הממשלה של שלושה מיליון, כל יהודי הוא גם ראש ממשלה,
שר הביטחון, שר האוצר, ישראלים דעתנים. זה האופי שלנו.
ארצות הברית 300 ומשהו מיליון, כמה מפלגות?
שתיים. צרפת, כמה מיליון יש בצרפת?
50 מיליון בערך.
כמה מפלגות?
שלוש, שתיים. בארץ, כולה תשע, לא יודע כמה מיליון.
לפני הבחירות, עשרים מפלגות, אחרי... איך אתה מסביר את זה?
ישראלים הם דעתנים.
מה זה שנאת חינם בעומק?
יש כמה פירושים. הפירוש שהכי התיישב על ליבי,
אני, אם אנשים רבים על ירושה, על שטחים, אוצרות טבע, על חנייה,
לא יודע מה, זה לא שנאת חינם, זה שנאה על משהו שקרה.
שנאת חינם זה על הדעה.
אני לא מסוגל לסבול את הדעה. לא עשת לי שום דבר, לא פגעת בי, אבל הדעה שלך משגעת אותי.
זה שנאת חינם.
לכן יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך,
כשם שאתה תבין שאין מה לשנוא זה שפרצופו שונה משולך,
ככה אין לשנוא על הדעה, ותכבד כל דעה, גם אם אתה ממש מתנגד אליה.
ספר התניא, לב התניא, פרק ל"ב,
אומר גם מה שכתוב בגמרא מדרשים לשנוא,
הוא מסביר אין הכוונה לשנוא את האדם,
אלא את הדעות.
אם הדעות זה דעות
קשות מאוד, מותר לעשות את הדעות, אבל לא את האדם.
תכבד אותו.
יהי כבוד חברך, חביב עליך כשלך.
הרב זונפד, מקום מספר 4. אם החמירו חז"ל בכבוד הפת שאינו מרגיש להיזהר,
שלא יראה בושתו,
קל וחומר שצריך להקפיד בכבוד האדם המרגיש בעלבונו, כמו שהורה אותו רבי אליעזר לתלמידי מסכת ברכות,
היזהרו כשהוא,
כתוב כשהוא חלה, באו אותם מדייו לבקרו.
אמר להם כמה דברים, הדבר הראשון, היזהרו בכבוד חברכם. כמו שפה אומר לנו, יהי כבוד חברך חייב עליך.
כשלך השם אמר, היזהרו בכבוד חברכם. תראו,
יש כמה סיבות למה אנחנו מכסים את החלות בשבת.
שני הטעמים המרכזיים,
כמו שהמן, הרי החלות זה חיל המן, שחקר במדבר, כמו שהמן היה מכוסה
בטל מלמעלה וטל מלמטה,
אנחנו מכסים את החלות זכר למן, מפה למעלה,
מפה למטה.
סיבה שנייה שמכסים,
מי יותר חשוב, היין או החלות?
תלוי את מי שואלים. אבל בדרך כלל, ודאי שחלות יותר חשובות. חלות מברכים עליהן המוציא ויין הגפן. יש בזה דגות, מגע, אש, זוכים, מזונות, גפן, עץ, אדמה,
שהכול, והפעת, מוציא, זה מעל כולם. לא נעים שאתה מקדש על יין
והלחם רואה, הלחם יותר חשוב מהיין.
אז שיינו קטנים לימדו אותנו שהלחם נפגע, כאילו. זה לא שהוא נפגע,
הפת לא נפגעת.
אבל זה לא שייך, כי הפת יותר חשובה, לכן תכסה אותה,
כי היין פחות חשוב.
טוב, אם חז"ל הקפידו בכבוד הפת,
קו החומק בכבוד חבר.
סיפור אמיתי.
הברון רוטשילד,
שמעתם עליו?
היה ברוך השם, לא חסר, כן? היה עשיר גדול.
יום אחד הבת שלו התחתנה.
עשה קידוש מפואר.
הזמין תלמידי חכמים, הזמין רבי, הזמין, ממש, היה.
והקידוש הזה היה מיוחד.
היה גביעים,
בתוכם היה יין,
והגביע היה עשוי ממה?
מזונות.
הגביע היה אכיל.
זה גביע שאחרי ששותים אותו,
אוכלים את הגביע,
בכים מזונות לקיגל, זה מה שהיה, כן?
הגביע היה מזונות.
שם, זה גביע מיוחד, שם בתוך הגביע יין, אחרי ששותים.
הוא כיבד, כמדומנית, רבי עוזר חיים גרודנסקי,
אחד מגדולי הדור, לעשות קידוש.
הוא לוקח את הגביע
ולא מקדש.
אחרי כמה, חצי דקה,
דקה הוא עושה קידוש.
הוא עושה קידוש,
שותה מהיין ואוכל מהמזונות.
שאל אותו תלמידו,
הרב, למה לא עשת ישר קידוש?
הוא אומר, הרי חז"ל אמרו, מכסים את הפת
כדי שהיין לא יראה את ה... נכון?
לא יתבייש, כדי שהפת לא תתבייש, הרי מכסים אותה.
גם מזונות, דרך אגב, לפי הטעם, לפי הטעם שמכסים את הפת,
כי הפת יותר חשובה מהיין,
כשעושים קידוש, מה צריך לכסות?
מזונות. מזונות, מצויין! הקיגל, את הכורסונים, צריך לכסות לפי הטעם הזה.
היום לא נוהגים, אולי...
בכל מקרה,
אומר הרב קרודנסקי,
אבל איך אני יכול לעשות קידוש על גביע שהוא מזונות?
המזונות רואה את היעל ממש, לא נעים.
ואז אמרתי לעצמי, אם אני לא אעשה קידוש, מי יתבייש?
הברון רוטשילד.
עדיף שהגביע יתבייש
ולא הברון רוטשילד. תראו איזה מחשבו,
איזה כבוד. תראו, יש לי הרבה סיפורים על כבוד.
ניקח
סיפור אחד, אולי סיפרתי אותו פעם, ואם יהיה זמן, אולי עוד סיפור. תראו,
אולי בהמשך זה.
הרב אברהם גניחובסקי זצ"ל, ראש ישיבת תשב"ין,
סיפר סיפור שהוא שמע מבעל המעשה בעצמו. כלומר, סיפור אמיתי,
בלי פקפוק.
הסיפור מתרחש לפני השואה.
אותו בן אדם שמספר לרב גניחובסקי את הסיפור אומר לו ככה:
הוא אומר, לפני השואה היה לי חנות,
אטליז, יודעים מה זה אטליז?
אטליז, ברוך השם, יודעים, כן? מוכר בשר ועופות,
כן? בסמוך לבית שלו היה לו גם לול תרנגולים,
בסדר?
לוקח תמיד תרנגולים, שוחט, ובאטליז מוכר וכולי.
פעם אחת הוא שם לב
שחסר לו עוף אחד, כל שבוע חסר עוף אחד מהלול.
נעלם עוף אחד.
טוב, שבוע אחר כך עוד עוף.
מה קורה? לא היה נמיות באזור. מאיפה העופות נעלמו?
טוב, שבוע אחרי שבוע עד שהחליט לעקוב אחרי הגנב.
הוא התחבא בתוך הלול,
ובאמצע הלילה הוא שומע קול צעדים לאוזניו.
תכף הוא נדרך ככה הקול.
מקום מחבואו, יוצא אדם חומק מהר,
לוקח תרנגול,
יוצא החוצה,
ואז
המבטים נפגשו.
יצא לה מהמחבוא,
ואז
ומזהה את אותו בן אדם
שהיה השכן שלו,
שהיה עני מרוד ביותר.
הוא לא היה מסוגל להתמודד עם הרעב של בני המשפחה,
שנאלץ כל שבוע לגנוב עוף.
כשהעני הזה ראה את הבן אדם מרוב בושה,
העיף את העוף, ברח קולות נפשו בו.
אחר כך
חושב בעל העלול, בעל האטליז.
הוא כל ככה נסער למראה, לא בגלל שהוא גנב,
איך השכן שלו הגיע למצב כזה שהוא צריך לגנוב עוף בשביל המשפחה?
ואז הוא אומר לעצמו, הוא כל כך התבייש,
הגנב התבייש ממנו, וגם הוא התבייש
להסתכל עליו. הוא אומר, אם אני אצא לרחוב,
הוא יראה אותי, הוא יתבייש, מה עושים?
כשהוא ראה בעל הבת שתמיד העני מתחמק ממנו,
לא רוצה לראות אותו, מרוב בושה,
החליט יחד עם אשתו לעשות מעשה אצילי ביותר.
כיוון שהוא לא רצה להיפגש איתו, הוא אמר, אני אעבור דירה.
עזב את הלול, עזב את הזה, עקר את הדירה,
הלך לעיר אחרת רחוקה לגמרי, כדי שהשכן שלו, אני לא יתבייש להסתכל עליו. סיפור אמיתי.
לא עברו כמה חודשים, פורץ את מלחמת העולם השנייה, הנאצים פורצים לאותו כפר של יהודים.
רוצחים את כל היהודים.
אותו בן אדם שעזב את הכפר כדי לא לבש יהודי,
ניצל מהשואה, עלה ארצה,
משפחה לתפארת.
למה? כדי לא לפגוע ביהודי.
תראו כמה צריך להיזהר בכבוד הזולת.
כל אחד יכול להיזהר, תלמידי רבי עקיבא, לא נהגו כבוד זה בזה. זה לא כבוד מדומה.
אדם זקוק שיכבדו אותו. לכן רבי אליעזר מתחיל,
יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך, לכבוד שלך אתה מאוד דואג.
מה אמר הלל? מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך.
אז זה יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך.
משפט שני, ואל תהי
נוח לכעוס.
מצליחת אבות לדבר עוד כמה חודשים
על ארבע מדרגות בכעס.
ארבע מדרגות בכעס.
פה יש מדרגה,
אל תהי נוח לכעוס.
כלומר, גם כשאדם כועס, שלא,
שלא,
יוציא את זה החוצה ולא יתרגל.
מצוין. תראו, יש כעס
פנימי וכעס חיצוני.
על הכעס הפנימי קשה מאוד מאוד מאוד להשתלט.
נדבר עוד כמה חודשים.
הילל הזקן, גם כעס פנימי לא היה לו. זה מדרגות גבוהות.
כולנו כועסים.
קשה מאוד להגיע למצב שלא לכעוס, וכעס זה אולי המידה הכי קשה מכל המידות, כי כל המידות אתה יכול להתכונן לקראתן.
שבירת העיניים,
תאוות אכילה,
תאוות לשון הרע, אתה יכול להתמודד.
לפני כן אתה אומר עצמך,
אבל כעס זה לא תלוי בך, זה תלוי באחרים.
השכן עצבן, הבוסת עצבנה, האישה, הילדים, ההורים משגעים אותך. למה אתה לא מתחתן כבר?
מה יצא ממך? זה קשה מאוד, כעס, זה תלוי באחרים, זה מידה מאוד מאוד קשה.
לכן, הכעס הרתחני בפנים זה עבודה קשה.
אבל גם אם כעסת בפנים, אל תוציא החוצה.
בזה יש לך יותר שליטה.
סיפור על הרב אורי זוהר, ככה שמעתי בשם הבן שלו.
שהיה פעם אחת בליל שבת, אני חושב,
התווכחו ביניהם הרב אורי זוהר והילדים.
והגיעה ליל שבת, צעקות וכולי.
באה אישה, אשתו של הרב אורי זוהר, אומרת לו, למה אתה צועק עליהם?
הוא אומר לה, אבל גם הם צועקים, מה זה?
היא אמרה לו, אבל הם לא אמרו, כל פעם שהם כועסים,
הם משלמים 500 שקלים. אתה התחייבת כל פעם שאתה כועס,
500 שקלים לשלם. מה זה, כסף החשבון?
זה כלכלית, לא משתלם, כן?
זה פתרון יפה, פלא יועץ אומר.
הוא חושב פלא יועץ.
כדי למנוע מהכעס החיצוני,
תן לעצמך קנס, עונש, 500 שקלים, אני מבטיח לכם,
אף אחד מכם לא כועס יותר. תנסו.
אתה יודע?
גם הרוקם. אף אחד לא כועס יותר.
תנסו.
500 שקלים, כל פעם שאתה כועס, אתה מתחייב,
תראו איך לאט-לאט.
אבל זה לא עבודה על הכעס הפנימי, על החיצוני.
גם בזה זה מדרגה גבוהה מאוד מאוד.
אומר רבי שמחה
זיצר מקלם, שבע, המבקש להימנע מן הכעס,
עוד טיפ מביא לכם,
ראוי לו להניח
בארון בגדיו
בגד מיוחד שילבשו בכל עת שיחוש שהוא עומד להיכשל במידה מגונה זו.
ובינתיים עד שיספיק ללבוש את בגד הכעס,
יחלוף הכעס ממנו ורווח לו.
או בגד מיוחד או 500 שקלים.
זה תחבולות.
בדרך כלל אנחנו רוצים לעבוד את השם בלי תחבולות,
באמצעים, בדרך הרגילה, לימוד תורה שישפיע, אבל לא תמיד זה מצליח להשפיע,
לכן תחבולות תעשה לך מלחמה.
כשאדם כונס את עצמו בדברים כדי לא לכעוס,
הוא לאט לאט יימנע.
האם יש קשר בין המשפט הראשון לשני?
אומר רבי עובדיה ברטנורא, יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך, בתנאי שלא תהיה אדם כועס.
בגלל שאדם כועס, הוא פוגע בחבר.
הרבה פעמים הפגיעה בחבר נובעת מכעס, ברוב הפעמים.
לכן, אם לא תהיה נוח לכעוס,
ממילא תראה איך אתה מכבד את חברך כשלך.
זו הנקודה השנייה של מידת הכעס.
נקודה שלישית, ושוב יום אחד לפני מיתתך.
אומר ספר רבי אוהדה בתנורה, מקום מספר שלוש, שוב יום אחד לפני מיתתך.
לפי שאין אדם יודע אם מתי ימות,
יעשה תשובה היום, שמא ימות למחר.
לצערנו הרב, שומעים פתאום אנשים מתים,
צעירים.
צעירים.
דיברנו על זה פעם.
יעקב אבינו ביקש שיהיו מחלות בעולם. עד יעקב אבינו לא היה מחלות.
לא היה מחלות.
כתוב.
אמר המסרבא בתרא, יעקב
ביקש שיהיו מחלות בעולם.
למה יעקב אתה מבקש מחלות?
שלושה דברים,
אם אני זוכר נכון.
דבר אחד,
פעם אחת בן אדם מת,
היה עושה אפצ'י,
ככה פיקד רבי אליעזר כותב, היה עושה איזה אפצ'י מיוחד של מיטה,
באמת, למה אומרים לה בריאות על אפצ'י?
מה קשור לה בריאות על אפצ'י?
מכיוון שעושים אפצ'י ולא מתים, ברוך השם, לחיים, לבריאות, עשו אותה, ברוך השם, רפואה. פעם עשו אפצ'י מיוחד,
מתו בה.
אז תחשוב, בן אדם הולך ברחוב, עושה אפצ'י, מת פתאום,
פתאום,
פתאום בלי שום, הולך לאמזונה, שערות הגשם, טיול, פתאום עושה אפצ'י, נגמר. לכן הוא רוצה שיהיו מחלות, כדי שאדם יתכונן לקראת מותו, לא ימות,
פתאום. דבר שני,
אפשרות לחזור בתשובה.
הרבה פעמים כשאנשים יש להם צרות כאלה ואחרים, מחלות, הם מתעוררים לחזור בתשובה.
כשהם מקייפים, נהנים, אין להם מחשבה לחזור בתשובה.
אבל כשמתחילים להזדקן,
מגיעים כל מיני מחלות כאלה ואחרים,
אז מתחילה התעוררות של תשובה. יעקב אבינו רוצה שהמחלות
יגרמו לאדם להיפטר מן העולם עם תשובה.
לכן שוב יום אחד
לפני מיתתך. כשאדם פתאום עד צעיר,
זכה, לא זכה, אתם לא יודעים.
אומר ספר שערי תשובה 8: "כל עת תיכון לקראת אלוקיו,
כי לא ידע האדם את עתו" אנחנו מכירים אנשים שנפטרו צעירים,
על כן כליותיו ישתונן ובצדקה יכונן.
צדקה זה מצווה חשובה מאוד מאוד מאוד.
להשיב רוחו בטהרה אל האלוקים אשר נתנה, ויחפש דרך רב ומעללה בכל יום. עושה התבודדות, חשבון נפש כל יום.
יפקדם לבקרים ולרגעי מבחנים.
איפה אני ביחס לעבודת השם?
מה עשיתי היום?
הייתי בסדר היום? לא בחשבון נפש אמיתי. ואמרו רז"ל,
רבי אליעזר אומר,
שוב יום אחד לפני מידתך, אותו רבי אליעזר שלנו אומר במסכת שבת, שוב יום אחד לפני, אמרו תלמידיו, רבנו וכי אדם יודע באיזה יום ימות?
מי רצה לדעת באיזה יום הוא ימות?
דוד המלך. השם גילה לו או לא גילה לו?
לא גילה לו. לא מגלים לאף אחד מתי יש צדיקים עליונים שמרגישים, מרגישים
שהיום זה יום האחרון שניים, מרגישים, אבל בנבואה לא נאמר לאף אחד. אמר להם,
כל שכן ישוב היום,
שמא ימות למחר ונמצאו כל ימות בתשובה. אם אדם נמצא במצב, אולי מחר אני אמות, אז הוא יהיה רציני כבר היום. ואומר
שלמה המלך,
בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר. מתי אנחנו לובשים בגדים לבנים?
יום כיפורים ו...
בקבר.
כולנו
תכריכים לבנים.
בעבר היו כאלה עושים תכריכים,
מזהב.
עד שרבן
גמליאל ראה שזה יקר מאוד, תכריכים מזהב זה יקר, היו אנשים,
נפטר להם קרוב משפחה, לא עמדו בהוצאות של התכריכים.
ציווה על עצמו לקבור אותו בבגדים לבנים פשוטים, ומאז נהגו ישראל כולם תכריכים לבנים פשוטים.
בזכות רבן גמליאל, הוא דאג לעניים, שלא היה להם כסף לתכריכים מזה.
נחזור אלינו, אז בגדים לבנים מבטאים את המוות.
נמשיך
צהרי תשובה, שמונה באמצע.
לא בין הבגדים משל נקיות הנפש בתשובה, והשמן משל למעשים טובים ושמתם.
עוד אמרו רבותינו משל
לאשתו של מלאך, מה זה מלאך?
מלאך, מלאך, איך?
איש ים ימי,
צפן,
שהייתה מתקשטת וטסם בפוך עיניה,
מתקשטת יפהפייה כזאת,
ובעלה עובר אורחות ימים הלך להפלגה להודו,
ותאמר על השכנות, הלא בעלך הלך בדרך רחוקה.
למה זה לשווא תתייפאי? מה נסגר איתך? למה את יפה, בעלך יחזור עוד חצי שנה?
אם יחזור.
אמרה להם בעלי מלאכו,
אולי יהפוך רוח ים וקל מהרה יבוא וימצאני ואני מקושטת,
אולי פתאום יהיה סערה, יחזור מהר ואני אהיה מקושטת לפניו.
ויש על האדם לשער בנפשו בהיותו שאנן ושלב,
שכל המציאות טובה לו,
איך ידאג לבבו ויירה ביום, יכול להיות שפתאום ימות, לכן שוב יום אחד לפני מיטתך.
הרב אריאלי מתאר, הרב יצחק אריאלי, שהבית של הרב קוק לא היה נעול,
לא הפתח הראשי ולא הדלת.
ככה הרב קוק נהג,
לא נועדים את הלב, הוא הרגיש את עצמו עבד לעם קדוש. אני רב ראשי, כל מי שרוצה להתייעץ איתי יכול להתייעץ בכל שעה ועשו את זה.
אבל,
בשעות הראשונות של הבוקר
הוא הסתגר בחדר שלו יחד עם הרב אריאלי ולמדו את כל הש"ס דף אחרי דף בעיון במשך חמש עשרה שנה. כך הרב יצחק אריאלי זצ"ל מתאר.
דרך אגב, בוולוז'ין הרב פוקמה למד גמרא
שישים דף בעיון
כשהוא היה בישיבת וולוז'ין.
אי אפשר להבין את זה, זה מדרגות שאתם לא מבינים
את הגאונות שלו ואת ההתמדה.
שישים דף בעיון.
אנחנו בקושי עשרים מבקיאות בשנה מצליחים ללמוד.
שישים דף בעיון. זה מדרגות.
קיצר מתאר הרב יצחק אריאלי,
שהוא ישן עם הרב קוק, ולמדו,
החדר היה סגור. יום אחד שכחו
לסגור את החדר.
ובא,
דופק בדלת, מי נכנס?
אליעזר בן יהודה. שמעתם עליו?
אליעזר בן יהודה.
כן, הוא לא היה בדיוק,
תלמידי מחומר, אבל זכויות ולא זכה לקיים תורה ומצוות.
טוב,
ואז הוא מדבר עם הרב קוק,
שיחה על כל מיני דברים,
והרב קוק עונה לו, עונה לו על כל מה שהוא רוצה לשאול,
עונה לו.
בסוף הדברים
בא הרב קוק השקט
ואמר לעזר בן יהודה,
אדון בן יהודה, אולי הגיעה השעה שתשוב.
תשוב במה?
ותשובה, ככה הוא אומר לו.
ועלה השיב,
אולי.
זה עמד והלך,
ואנו שבנו לתלמודנו,
ושוב צלענו בים התלמוד, ככה מספר הרב אריאלי,
שוכחים מה שהיה.
היה זה ביום שישי,
שנת תרפ"ג,
ביום שישי לפני הצהריים.
כעבור 12 שעות,
ליל שבת,
נפטר אליעזר בן יהודה.
לך תדע עם האולי הזה,
גרם לו איזה
אי אפשר לדעת.
שוב יום אחד לפני מיטתך, לא לדחות.
דבר אחרון שהוא אמר, והווה מתחמם
כנגד אורן של חכמים, מה הכוונה?
מסביר התפארת ישראל, פירוש מאוד יפה, תשע.
והווה מתחמם כנגד אורן של חכמים, זה אמר כנגד לימוד התורה שנקראת אור. שנאמר בתורה אור, אומנם אפשר לקבל האורה מהאור מרחוק,
אבל אי אפשר שיתחמם מהאור מרחוק.
לאחי אמר, הווה מתחמם.
רצה לומר,
לא תסתפק להיות מואר מלימודם מרחוק,
אבל ראה שתתקרב אליהם ותחמם הרגשותיך כשתראה מעשיהם בהתלהבות קדוש,
דגדולה שימושה של תורה יותר מלימודם.
אני אומר את זה במיוחד בדורנו.
יש כל כך הרבה תורה במדיה.
בערוצי היוטיוב, כל מיני ערוצים.
חשוב מאוד, לא מזלזל.
אבל אינו דומה לשמוע תורה בשיעור בערוץ מאשר להיות נוכח בשיעור ולשמש את הרב. גדולה שימושה יותר מלימודם, מסביר הרב קוק בעדר היקר,
שפגישה עם צדיק,
אתה מלווה אותו ומשמש אותו ונמצא איתו, רואה את ההנהגות שלו, מתארח אצלו, זה שווה הרבה יותר מכל הדרשות.
כי הדרשות זה משהו שכלי.
והמפגש עם הרב זה משהו חווייתי, זה הרבה יותר נכנס.
לכן הווה מתחמם כנגד אורם של חכמים,
תתקרב אליהם, תשמש אותם, תתלווה אל הרב,
וככה יותר תקבל מהמידות יותר מאשר השיעור השכלי, בסדר? זה מה שכוונה זה.
דבר אחרון, והווה זהיר בגחלתן שלא תקבל,
שנשיכתן נשיכת שועל,
ועקיצתן עקיצת הקרב,
ולחישתן נחישת שרף, וכל דבריהן ככה לאש.
דעו לכם, מי שמזלזל בתלמידי חכמים,
עונשו גדול ביותר.
יש סיפורים לא אספר לכם כרגע, סיפורים מבהילים.
מי שביזה את הרב קוק, חטף.
הרב חל"פ אומר, קבלה בידינו.
כל מי שפגע בערב קוק, הוא,
הוא או משפחתו, לא משנה מה,
חטפו עונשים רציניים.
לבזות תלמידי חכמים, אני אומר את זה בעידן שעיתונאים מרשים לעצמם,
כל דבר שאיזה רב אמר
נדבר עליו ככה,
וככה וככה, גם פוליטיקאים אבל רבנים זה יותר מסוכן
להיזהר בכבוד
תורה
אומר רבי אליעזר בן אורקנוס
שכל מעשיהם ככה, צריך מאוד להיזהר, לא סיפורנו לזה רבי אליעזר בן אורקנוס, זה אחרי זה בשתיים, תסתכלו מעט אולי נסתכל בשתיים, דילגנו על זה
אתה יודע שרבי אליעזר בן אורקנוס תנה בדור השני
והוא סתם רבי אליעזר במשנה, או רבי אליעזר הגדול. היה חתנו של הנשיא רבן גמליאל זקן. מושבו היה בלוד,
שם הייתה לו ישיבה.
החל ללמוד תורה רק בגיל מבוגר.
ההורים בנו עליו שיש עסקים,
הוא לא ידע בכלל תורה רק בגיל 24,
כמדומני, התחיל לחזור כשהוא יתחיל ללמוד תורה.
אבא של תורה, שהוא הולך ללמוד תורה,
אמר לו, אתה לא מקבל
כלום מהירושה.
הוא רצה שהוא יהיה עסקים,
אבל לא ויתר. והיה עני!
אני למד תורה בעניות,
לא לו מה לאכול,
מראש דבר לאכול, הפה שלו היה ממש מסריח.
וככה למד תורה אצל רבי יוחנן בן זכאי, וגדל להיות מגדולי התנאים, וכל זה בגיל מבוגר.
כיוון שמתייאשים,
מה, הילדות שלי הייתה תפוקה, אני מתחיל רק בגיל 20, 24, 30. רבי עקיבא התחיל בגיל 40,
רבי עץ בגיל 20, תראה מה צמם.
מגדולי תלמידיו של רבי יוחנן בן זכאי, שאמר עליו, ראינו את זה לפני שבועיים,
שהוא שקול כנגד כל חכמי ישראל, רבו הגדול של רבי עקיבא שלמד אצלו 13 שנה
היה אחד מארבעה חכמי סנדרין ביבנה שהוא בקיאים בשבעים לשון.
קיצור, בשורה האחרונה עליו אמרו משמת רבי אליעזר נגנה ספר תורה ממש מגדולי התנאים.
נסיים הרב חרלף מקום מספר 10
אם נכשיר עצמנו ליישר את לבבנו
ולתאר אותו מכל רגזנות ודינים קשים. כמו רבי אלעזר בן אוקינוס, עין טובה הייתה לו למציאות.
לא על הפרט, פגעו בך באופן פרטי,
ולא על הכלל, המדינה, הממשלה, לא משנה.
ובמקום הרוגזה, נתמלא אהבה וחיבה וחסד עולם, ונתלמד להכיר ולחבב כל גרעין טוב הנמצא בכל מקום שהוא.
הנה אהבה אמיתית, תעורר רגשות רחמים על הכול,
וכבוד לכל וחפץ אמת לרומם את הכל.
בדרך הקודש הזאת יש לקוות הרבה שאנו ננצח ונקרב את כל העולם כולו. סיפור נפלא שחורז את כל מה שראינו פחות או יותר עד עכשיו.
היה זה לפני כמאה שנים במקום נידח, התגוררה לה משפחה
יריעה ושלמה אבל ענייה ומרודה.
בכל ימות השבוע הילדים אכלו רק לחם צר
ולכבוד שבת הייתה תוספת משמעותית,
חתיכת עוגה פשוטה שפערה את השבת. היו עניים פעם! היום ברוך השם, אנחנו חברת שפע, זורקים אוכל כמויות.
היו עניים פעם, מתו מרעב.
בחור חמד גדל בבית דל זה,
אשר זכה לקיים את הנאמר, היזהרו בבני העניים,
שמהם תצא תורה.
למד בשקידה באותה משפחה ענייה. דרך אגב, הרבה צדיקים יצאו משפחות עניות.
הרב עובדיה יוסף
סיפר לי בבית הקודם הקודם שלנו,
בעל חנות שהרב עובדיה יוסף גדל אצלהם בשכונה,
הציעו לו שידוך,
לא רצו אותו, המשיחה הזאתי, לא רצתה אותו.
הייתה עשירה מה התחתנים בין עניים,
אבל לא רצו.
הרבה פעמים לא רצו בני עניים.
הוא למד בעוני, לא רק הוא, הרבה מגדולי ישראל למדו בעוני,
כן?
לאותה בחור, אותו ילד שלמד תורה בשקיקה,
הייתה אחות קטנה,
שלמרות צעירותה עקבה בקינה אחרי אחיה.
קינה כזאתי, טובה כזאתי, כן?
הייתה אומרת דברי תורה, הייתה מסתכלת עליו, כאילו מעריצה אותו כזאתי,
טוב?
הגיע ליל הסדר.
אבא ישב בראש השולחן, נרגש ושמח,
ו...
רק שנייה.
נרגש ושמח,
והבחור הצעיר, הקטן,
תוך כדי ליל הסדר, משמיע הרבה חידושים, הרבה פנינים,
וכולם מתלהבים,
ואחותו הקטנה מסתכלת אליו בעיניים בורקות.
כל כך מתלהבת,
בסוף היא אומרת לו אחיה, דברי תורה, נקראת הסוף של הסדר,
אומרת לו אחיה יקר, יש לי הפתעה מיוחדת במיוחד
שהכנתי לך.
כולם הסתכלו, מה ההפתעה שהקטנטנה הזאתי הכינה לאחיה?
היא לקחה את אחיה לחדר,
שם הוציאה מפיון בלוי,
אותו החליטה לפתוח בזהירות.
כעבור שניות אחדות מביאה לאחיה את המתנה המיוחדת. ניחשתם?
חתיכת עוגה שהיא שמרה מלפני ליל הסדר,
שמרה חתיכת עוגה, וליל הסדר הביאו אותה לאחיה מרוב ארץ.
אה, לפסח.
האבא שראה
והבין את הסיטואציה, מה אתם עושים במקום אותו אבא?
הבת שלך מביאה מתנה לאחיה חתוכת עוגה ליל הסדר.
האב שראה, וגם הביא את הסיטואציה,
לקח את בתו, חיבק אותה בחום, ואמר לו, כשדמעות נוצצות בעיניו, אני כל כך מתרגש ומעריך את אהבת התורה הנפלאה
שמקיימת בתוכך.
לוותר על העוגה ולשמור אותה במסירות נפש עבור אחיך. היה רעב פעם, זה לא...
זה דבר נדיר ונפלא, וכולי הערכה למעשיך הנפלא.
האב לקח נשימה והמשיך.
אבל, בתי היקרה, עכשיו זה פסח,
ואסור לנו לאכול חמץ.
ולכן אנחנו נכסה את העוגה, זה הלכה, בכלי,
עד אחרי ההלכה, כשאז שורפים.
מכסים אותו, הם מוצאים בלילה סדר, מכסים, ואז שורפים, כן.
עברו שנים מספר, ואותה ילדה צדיקה נהייתה אשתו של רבי משה פיינשטיין זצ"ל, גדול הדור בארצות הברית.
מאהבת תורה זכתה לקבל גדול הדור וכולי.
סיפור מופלא על אהבת תורה, אבל סיפור לא פחות מופלא.
על התגובה של האבא,
כמה הוא כיבד את ביתו, יהי כבוד חברך, ביתך לא משנה.
ואל תהי נוח לכעוש, שלא כעס, עצר את רגשותיו,
ובזכות זה יצתה ילדה כל כך צדיקה, שזכתה להיות אשתו של גדול. שנזכה בעת ה' ליישם את הדברים האלה, להתפלל אליהם, יצא לכולנו יום טוב.
יום טוב.
