כן, בפרק ב',
עמוד 11,
אנחנו מבררים את דברי חז"ל בפסקה השנייה, ועבד לך כמוך,
אמרו בגמרא, אתם רואים?
בפסקה השנייה,
אוהבה כגופו
ומכבדה יותר מגופו.
זאת אומרת שביחס בין איש לאישה צריך להיות
למעשה שתי איכויות, נקרא לזה כך,
שתי תנועות נפשיות,
שהן למעשה מרכיבים את הקשר, הם בונים את הקשר באופן
המוצק והעמוק שלו.
אם תהיה אהבה בלא כבוד,
זה לא ילך.
אם יהיה כבוד בלא אהבה,
גם זה לא ילך.
אלא צריכים דווקא את החיבור
ואת המזיגה בין שתיהן.
אנחנו כמובן צריכים להבין מה זה אהבה, מה זה כבוד.
בזה עוסקת
הפסקה הזאת.
זה הבירור.
הבירור הזה הוא בירור מרתק
או חשוב ביותר.
למעשה הוא מהווה את אחד מאבני היסוד
של הזוגיות, שבלעדיהם לא תיתכן זוגיות.
אם אתם רואים זוגות שמתפרקים,
זה סימן,
או שאין שם לא אהבה ולא כבוד,
או שיש אהבה ולא כבוד,
או שיש כבוד ולא אהבה.
לכן חשוב מאוד ללמוד את שני המושגים האלו וללמוד את היחס הנכון ביניהם.
הם נבדלים זה מזה.
באופן הייתי אומר כמעט מהותי.
הם שונים זה מזה.
אמרו בגמרא,
אהבה כגופו ומכבדה יותר מגופו.
יחס לאהבה זה כגופו,
יש פה השתוות, אתם רואים, כגופו ולא יותר.
יחס לכבוד זה יותר מגופו.
יותר.
מדברים על כבוד,
יש מקום להעדיף,
לפעמים בזולת מערכות יחסים, מה זה להעדיף?
לתת ביטוי
לכבוד שלו,
שאני בעצם משגיח על כבודו יותר מגופי.
יותר מענייני הגוף שלי.
זה דבר מעניין.
בואו נתחיל ללמוד את זה.
מתחילים באוהבה.
אוהבה, למדו חז"ל מהפסוק
ואהבת לרעך כמוך.
זאת אומרת, זו דרישה
או ציפייה פשוטה ולגיטימית.
אתה צריך לאהוב את הזולת
כמו שאתה אוהב את עצמך,
במובן של מה שאתה רוצה לעצמך.
אתה לא רוצה שיפגעו בך, אתה לא רוצה שיש יצחק כך וכך, אתה רוצה שייטיבו איתך.
כל אדם באשר הוא אדם רוצה את אותו דבר.
הדבר הזה, אין שום ספק שאתה יכול לקלוט
את ציפיות הזולת
דרך הציפיות שלך.
יש שורה שלמה של דברים,
רק שורה,
גדוד שלם של דברים,
שביחס אליהם צריך להתקיים איזה סוג של שוויון. כמו שאתה רוצה
שיעשו לך דבר מסוים,
מן הסתם הזולת.
כמו שאתה לא רוצה שיחסמו לך את האוויר הצח הנכנס מן החלון,
גם זולתך הוא רוצה ביום קיץ חם
איזה בריזה קטנה מהחלון.
אל תחסום את החלון.
יש גם דברים
של
דברים שאתה
אמור לעשות לזולתך, כמו שאתה רוצה שיעשו לך,
ויש דברים שאתה אמור להימנע מלעשות לזולתך,
כמו שאתה לא רוצה שיעשו לך.
מה ששנוא עליך לא תעשה לך ולך.
מכל מקום,
אנחנו מדברים כאן כרגע על כל אותן צורות יחס, אותן צורות יחס שהן שוות בין בני אדם.
זאת אומרת, זה הצד השווה,
זה הצד הדומה.
היא רוצה
שיעשו לה כך, וגם אתה רוצה שיעשו ככה.
כשאתה רעב,
אתה מאוד תשמח אם מישהו יגיש לך משהו לאכול.
כשהיא רעבה, היא מאוד תשמח אם תכין הסלט.
זה, ואהבת לך כמוך, כי בזה אנחנו שווים.
זאת אומרת, הייתי אומר, זה הקרקע,
וזה הבסיס של האהבה שנוצר על בסיס השווה.
אפשר לראות את זה יפה.
זה נקרא, בפסיכולוגיה החינוכית זה נקרא קבוצת השווים.
שמעתם?
מה זה קבוצת השווים? הם לומדים כולם באותו בית ספר.
גרים כולם באותה שכונה.
נמצאים כולם באותה יחידה.
יש להם כבר בסיס של השווה.
הדבר הזה כבר גורם להם התעניינות הדדית.
אנחנו שנינו מאותו הקבר.
בעצם עובדה
שיש משהו שהוא שווה,
מאחד אותנו,
שנינו נמצאים על אותו פלטפורמה,
זה כבר סיבה טובה להתעניין בך.
לפעמים אנשים אוהבים
לשתף בחוויות,
כן? אתה יודע בבירור שפלוני אלמוני
הוא משוגע על ביתר ירושלים.
היית במשחק.
מה הדבר הראשון שאתה עושה כאשר עדיף כל שעות? ספר לו.
רגע, אולי לא בא לו? לא, הוא אוהב את זה.
ספר לו.
מצוין.
שני אנשים שצופים יחד באותו סרט.
מה אוהבים לעשות אחרי הסרט? לדבר על הסרט.
אני לא יכול לראות אותו סרט,
זה כבר סיבה טובה שמעוררת אדם לשוחח.
יש המון מצבים כאלו
של מעשה יוצרים את הקשר על בסיס השווה.
רוב הדברים שנאמרים הוא סולל לנו את ההבנה הזו,
כפי שאנחנו נראה.
אחרי שנגמור לבסס את השווה, אנחנו נעבור למימד נוסף
שהוא מפתיע,
אבל חשיבותו בזוגיות היא לא פחות חשובה, אם לא יותר,
כדי לבסס,
לחזק ולהעמיק את הסוגיות.
אבל אנחנו עדיין באוהבה כגופה.
אוהבה
בסוגיות. האישה והאיש,
האישה לאיש והאיש לאישה,
הינם הרעים הקרובים ביותר,
על בסיסי המכנה המשותף.
הם התחתנו לא רק בגלל השונה שבהם,
אלא בעיקר בגלל הדומה,
להזכור.
כך אומר הנציב בפירושו לחומש.
בפרשת בראשית, כך אומר, עזר כנגדו,
ראוי לאיש לקחת אישה שהיא דומה לו בעיקר.
דומה לו.
צריך גם שונה.
אנחנו נדבר על השונה.
צריך לדעת מה היחס בין השונה לדומה.
אבל רוב הקשר מתבסס על הדומה.
לא זהה, אבל דומה.
האישה לאיש והאיש לאישה
הינם הרעים הקרובים ביותר.
התכנסנו כאן על בסיס של מחנה משותף.
את מוצאת חן בעיניי,
קיצונית,
אני מוצא חן בעיניי,
אנחנו משתווים בזה,
כן, את הטעם שלי,
אתה הטעם שלי.
אנחנו שמים לב לתכונות הדומות שבנפשנו.
אנחנו שתינו אנשים מסוג מסוים,
איך זה בדבר הזה, שוב לא זהים, אבל דומים.
הדמיון הוא כבר גורם חיבור.
הוא כבר גורם חיבור.
הרבה פעמים אנשים חושבים,
בגלל העובדה שהדמיון יוצר חיבור, אנשים חושבים שהקשר יכול להתבסס רק
על הדומה.
כי יש לדומה אפקט חזק מאוד.
הרבה פעמים הוא אפקט פירוטכני.
הוא עצמתי, דרמטי.
אבל הוא לאו דווקא
מוכיח שהקשר הזה הוא עמוק.
לא בהכרח.
אני לא רוצה עוד לא לגלות את הסוף.
אבל אני כבר אומר,
בשלב הזה,
שאנחנו באמת מפארים פה את המדרגה הראשונה של אוהבה כגופו,
אני כבר פה דוחף קצת מרפקים,
כן? כדי להגיד שזה לא מספיק.
זה חשוב מאוד.
בלי הדומה אשר אחר.
תמשיך.
מצוות ואהבת לך כמוך, בני הזוג,
נבחנת בכל עת.
אני ואתה דומים.
הנאמנות שלנו על בסיס הדומה נבחנת בכל עת.
כיוון שאנחנו דומים, וכיוון שאנחנו באותו הכפר,
מכיוון שאנחנו מאותה יחידה,
אנחנו אמורים לעשות נחת רוח אחד לשני,
לפרגן אחד לשני,
להתעניין אחד בשני.
יש איזה מין ציפייה כזו,
לגיטימית אגב,
שהיא בודקת.
רגע, רגע.
האם אתה ממלא את החובות
של הדומים?
האם אתה ממלא את חובות הדומים?
לצערנו הרב, לפעמים זה הולך למקומות קשים.
כן, העניין של הדומים.
הקשר שלנו מתבוסס על הדומה, לכן אסור להיות שונה ממני.
אם אתה מצביע,
ואם אתה מאמין בגישה מסוימת פוליטית,
ואם אתה תנסה להביע דעה אחרת,
אתה תוחרם.
מכיוון שבקבוצת השבים הזו,
שנקראת ימין או שמאל, זה לא משנה כרגע,
מחרני הרלבים או מחרני הביבים,
כרגע בתוך המחנה הזה צריך אחידות.
אנחנו שייכים לתפיסת עולם מסוימת של עסקה,
עכשיו, אנחנו שולחים לתפיסה מסוימת של רק לאו ביבי.
אם אתה תנסה ללמד
סנגוריה או להביע דעה שונה מן המחנה,
הלך לך.
חרמות, בלאגנים, קידופים, חירופים,
צא צא,
דמה יקרא לו,
שאין אוכלכם.
זאת אומרת, העניין של הדומה, זה גם קורה בצבא.
חבר'ה, גבעתי,
רולני,
קולדשקיין, סיירות, הם מרגישים את עצמם כאילו
הם קבוצה סגורה,
ויש ביניהם יחסים של הבנה והכול לבסיס הדומה,
אבל הם מרגישים
טובים יותר מההם.
טובים יותר מההם.
ואלה באוויר עם מטוסים בכלל.
זאת אומרת, אנחנו שמים לב שהמונח הזה, קבוצת השווים,
לצד היתרונות האדירים שיש בו,
שהוא באמת יוצר זיקות מעניינות וחשובות.
אנחנו תלמידי מכון מאיר.
אתה לומד מחון מאיר? כן. אה, אתה, אחי, אחי. מחון מאיר, אנחנו מדברים מחון מאיר.
אין מאוד, בסדר גמור.
אין בעיה.
כמו שאמרתי,
במיוחד לאור דברי הנציב,
שבחירת בית זוג צריכה להתבסס בעיקר על הדומה,
לא על זה, על הדומה,
כן? עצם הקביעה הזאת היא כבר מבטיחה באיזושהי מידה שיש לנו בסיס לקשר.
אנחנו רואים את הדברים עין בעין.
יש לך השקפת שעולם דומה לשלי,
כן, בענייני ארץ ישראל,
בענייני עם עצמאות, בענייני זה, בענייני זה.
יש לך בחינה נפשית, נטיות דומות לשלי.
את פתוחה, מכילה, סובלנית,
יש לך נטייה לחסד, מזכיר לי משהו,
מזכיר לי את עצמי.
בסדר.
גוונים שונים קצת אצלם מאשר אצלך,
אבל זה לא מחבל ולא פוגע
ביכולת שלנו להתחיל וליצור קרקע משותפת.
אבל זה רק הבסיס.
בבחינת דרך ארץ קודמת.
אני תמיד אומר שזה רק הבסיס ולא אומר מה הדבר הבא.
ואני כבר מכין את עצמנו כדי שנוכל להיכנס בשלום ובפתחה
לעסקה הבאה, בעזרת השם.
אבל נמשיך לדבר על ועדת לערכה כמוך.
נבחרת וחולט.
כמו גם בתרגום שנתן לזה הלל, אתם רואים?
הוא כולל
בתוך קבוצת יושבים הזו, כן? בתוך ה...
דומה.
גם את העניין של מה ששנוא עליך, אל תעשה.
גם, אם כן,
קרקע משותפת כוללת גם עשייה של דברים טובים שאתה רוצה שיעשו לך,
וגם הימנעות מדברים שליליים שאתה לא רוצה שיעשו לך.
זה חומרי הגלם
של ואהבת ברכה כמוך.
זה חומרי הגלם של מכבדה כגופה.
היקיאות,
הערנות,
לעשות את מה שטוב לזולת
ולהימנע ממה שלא טוב.
ברוך השם,
על הבסיס הזה,
האהבה הולכת וצומחת.
כשיש לדבר הזה, זה גורם המון נחת רוח בתוך הזוגיות.
המון.
המון רצון טוב לעשות אחד למען השני.
זה מאוד מאוד חשוב.
שוב פה אני כאילו מכניס...
אבל צריך לדעת
שבני זוג הם לא רק דומים,
אני לא מדבר על זה עדיין, אני רק מזכיר שזה מחכה לנו מאחורי הפינה.
הם לא רק דומים.
הלאה.
דוגמה טובה.
אני חושב שזו דוגמה מעשית,
שכמובן,
מדגימה לנו את העניין של מה ששנואי עליך לא תעשה לחבוכה.
דוגמה,
כאשר הזוג נמצא בחברת הנשים,
ואחד מהם עשה מעשה שטות,
דיבר שטות בחברה.
האיש ואישה נמצאים, האישה פתאום הפליא את השטות.
הגבר, מה הוא צריך לעשות עכשיו?
לפתוח את הראש ולהבין מה היא לא רוצה שהוא יעשה.
מה היא כן רוצה שהוא יעשה?
היא רוצה שגם אם היא אמרה שטות,
בעלה יגבה אותה.
זה מה שהיא כן רוצה שהוא יעשה.
מה היא לא רוצה שהוא יעשה?
יצחק עליה, יתבדח על חשבונה.
הנה,
זה הדומים.
ועבד לך כמוך.
ויקרה כזה,
שאחד מבני הזוג עשה מס על שטות, בין אם זה היא, בין אם זה הוא,
או אמר דבר הבל,
ואחר מתבייש בכך,
מה זה מתבייש בכך?
באותו רגע,
הוא לא רוצה להזדהות עם בן זוגו.
הוא לא רוצה להזדהות עם בת זוגתו, כי היא דיברה שטות.
היא דיברה עם פה מלא באוכל, לבדוק כי די הדיבור, נפל קצת מהפיתה.
היא לא משלי.
היא לא משלי.
אה אה אה אה אה, אתה עכשיו ככה, והפתעה לך כמוך,
על הבסיס הזה.
לא ייתכן פעולה כזו.
לא, לא תתוצץ עליה.
לא תעמוד בצד כדי שלא יזהו שאתה הוא בעלה.
שום פנים אופן.
זה לא עולה בקנה אחד עם השכבה הראשונית של ועדתה לרעך כמוך.
כן. אחר מתבייש בכך.
אגב, יכול להיות שאתה מרגיש הרגשת בושה.
כל שאתה מרגיש הרגשת הבושה,
אבל הרגשת הבושה לא פוטרת אותך
מלהזדהות.
ואהבת לך כמוך,
זה חובת הזדהות.
ולא משנה מה זולת יעשה.
אתה לא הולך נגדו.
אתה איתו.
אתה איתו.
דרך נפוצה, אמה, שאדם מתבייש
כאשר אשתו עושה שטות.
או אישה שמתביישת כאשר באה לה מפליט שטות, אומר דברי תורה, פתאום שכח הכול.
אה, אה, אה, אה, אי, שכחתי, שכחתי, שכחתי מחילה, שכחתי, באמת שכחתי.
אה, כן, הרמב"ן אומר,
אה, מה הוא אומר שכחתי?
כולם חכים, מסתכלים,
כולם מתפדחים, מאדימים, בשבילו, לא, לא נעים להם.
ואשתו שם בצד,
מנסה איפה להחביא את עצמה, שלא יעשו שום קשר ושום זיקה בעיני לבינו.
דרך לפוצה להתמודד ולהיפטר מאחריות
היא להעיר
להעיר הערה מעליבה
בפה בן הזוג או בת הזוג,
כדי להראות לכולם אי-שייכות לדברה.
מדהים.
במבחן העצום הזה,
האם אנחנו ביחד?
האם אנחנו מתפלגים?
מה שצריך להכריע הוא, אנחנו ביחד.
הלכתי עכשיו, ראיתי זוג מבוגר,
אולי בני 85, 87. האיש נראה קצת יותר רענן,
האישה, האישה,
למטה, למטה.
הוא הולך איתה ברחוב.
הוא לא מתבייש בה.
ממש לא מתבייש בה.
הוא תומך בה ביד. יש כמה זוגות כאלה,
שאפשר לראות עדיין, מכיר את משה,
שרצו כבר מזמן גיל 80. הם לא מתביישים, לכמה אחד הוא יותר בריא.
הגבר היה בעליל, נראה יותר חיוני,
למרות שהם עלו לו מן הסתם 87, מה של 85. הוא נראה כזה יותר אישה נאוחה.
נאוחה.
הוא הולך איתה ביד, בקצב שלה,
תלאט.
אני בא מולם, דרך שאני רואה דבר כזה, עובר לדום.
עכשיו יש דבר ללמוד,
תסתכלו, תסתכלו.
הוא לא מתבייש בה.
לא, יש ברית.
הברית הזו בנויה מ"ואהבת לך כמוך",
שבמשך שנים
הם טיפחו את הערוגה הזאת שנקראת "ואהבת לך כמוך",
ועליה הוסיפו את המדרגה הבאה של מכבדי יותר מגופו, שלא דיברנו עליה עדיין.
אתה רואה זוג כזה,
איזה מלכותיות של זוגיות וברית,
אתה רואה, בתוך ה...
הפידלון הזה,
תוך הזקנה שהולכת,
כן, מכרסמת, כן, בשניהם, באישה יותר.
ולא משנה מה יקרה.
אנחנו.
אני לא מתבייש בך,
והיא לא מתביישת בו.
זה נקודת מבחן, אגב.
כאשר אנחנו שוקלים את מערכות היחסים שלנו עם הזולת,
ורוצים לבסס את המדרגה שלו יותר כמוך, שים לב!
איפה אתה מנסה לא להיראות בחברתו של הזולת?
כוסף עדיך.
גם שטר להתרחק,
ולא ממני.
זה לא איטי, זה לא שלי, עזוב.
זה קורה הרבה בין אחים קטנים, אח גדול ואח קטן.
יש פעמים שאח קטן, כל הזמן נטפל לגדול.
הוא רוצה לבוא איתו, ולחברים שלו.
האח הגדול מתבייש באח הקטן שלו.
אבל יש לך משהו בדומה, יצאתם מאותו רחם.
אותו רחם.
האח הקטן, אני רוצה לבוא איתך, אני רוצה לבוא איתך.
הלא, אופיק הנודק, ארציה, לכם פה.
אה, רוצה לבוא, רוצה לבוא.
אה, פעם אותי הסתירה.
מה שכחת?
קרדתם אותו כרס, אתם חיים באותו בית.
יש לכם כל כך הרבה מכנים משותפים, איפה אבא?
יש גם דרכים יותר מכובדות להגיד את זה לאח.
אחי, אני מת עליך, אוהב אותך, אבל זה לא עניין אותך.
תשמע, אנשים מבוגרים, השפה שלהם אחרת.
תשב שם בסקרנות ותראה מה אנשים מבוגרים לך בארבע שנים מדברים.
אבל זה לא בשבילך, אחי.
מה יצא לך בזה? באמת, לא, באמת, אני לא אמרתי.
אז זהו, בוא, בוא, תלך לחברים שלך וזה, בחור חברותי, מה, דווקא לראות מה שהגדולים מדברים וזה וזה וזה.
אז זהו,
עזוב, אחי.
מה, אני רוצה לבוא איתך?
טוב, אתה יודע מה אתה בא? בסדר, בוא נראה.
יאללה, הוא מגיע.
חלמת חיים לדבר, לא מבין את הדיבורים, לא שום דבר.
אבא סימן הוא מפהק, אומר לאחי ואני הולך.
בסדר, נתרות.
נתן לו להתנסות בעצמו.
לא ללעוג לו.
לא לתת לו גט.
לחם פה, נודניק, גילו, הוא לא אח שלו.
לא, צריך זהירות.
להראות לכולם אי-שייכות לדבריו.
במילים אחרות,
מה אתה עושה?
כדי שאתה לא תתבייש,
אתה נבנה בעצם מחורבנו של מישהו אחר.
האישה אומרת דבר שטות,
אתה מבדל את עצמך.
כדי שאתה לא תתבייש, אתה מבייש את הזולת.
זו דוגמה אחת ששייכת לרצף האדיר של מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך.
אתה מבאש את זולת, עברת על דברי הילל.
מה ששנוא עליך, אל תעשה בכלל.
עד לפה דיברנו על אהבה.
עבודת האהבה
מתבססת על שני האפיקים האלו.
מה ששנואי, אל תעשה,
מה שאהוב, עשה.
האהבה הזו
היא מניחה קרקע מוצקה יחסית תחת הרגליים.
היא ראשית הקשר.
היא מבטאת את הצד הגופני, לא במובן של גוף בשר,
במובן הגופני היותר חיצוני של הקשר.
לכן זה אהבה כגופו.
זאת אומרת, פה אנחנו מדברים על רמת הקשר הראשונית,
כמו שגוף
הוא ראשוני.
מתחתיו שוכנת נפש
ועמוק יותר רוח.
אותו דבר גם פה.
אהבה כגופו.
זה המדרגה הראשונית, כמו שאמרתי מקודם,
דרך ארץ קודמת לתורה.
מה עוד יש?
פה, כשאנחנו משווים אהבה לכבוד,
מעניין שאהבה יותר חיצונית.
אנחנו מדברים על אהבה בדרך כלל כמושג בפני עצמו,
בלי להשוותו למילה אחרת,
אז בדרך כלל אנחנו מתכוונים, כשאנחנו אומרים אהבה, למדרגה מאוד מאוד גבוהה,
שלא צריך אחריה הרבה.
היא כבר כוללת את כל האיכויות וכו',
אבל כשאהבה ניצבת מול כבוד,
אנחנו חייבים להבדיל ביניהם.
כך חז"ל אמרו, אהבה כגופו,
חבדה יותר על גופו, אתה חייב להבדיל.
פתאום פה אהבה מקבלת פאזה אחרת, כמו שראינו עכשיו.
היא מתייחסת לתוך, לכל אותם קווי המשווה,
לכל אותם מחנים משותפים, לכל אותם הדברים של הדומים.
טוב, מה עכשיו?
מה מניחים על גבי הבסיס הזה?
ובדרך כלל,
חשוב מאוד להניח את הבסיס הזה לפני שניגשים לעבודה הבאה,
כי היא מאוד קשה.
העבודה הבאה היא העבודה בתוך שדה הניגודים
המשלימים שבזוגית.
על הדברים האלו
זוגות נופלים המון.
המון.
יש גם נפילות וגירושים,
כאשר זוגיות מבססת רק על אהבה, זה נכון.
לא נצטרך כרגע להסביר מדוע.
אולי בהמשך.
אבל רוב הבעיות בזוגיות הן נובעות כתוצאה מלא מכבדה יותר מגופו.
כלומר,
כאשר הוא מתחיל להיפגש עם מישור חדש באשתו
ואצל בעלה.
מישור השונה,
השונה הפיזי,
השונה הנפשי
והשונה הרוחני.
אנחנו גם שונים אחד מהשני.
נכון שאנחנו באותה היחידה,
נכון שאנחנו בבתי אותו הכפר,
נכון שאנחנו באותה המשפחה,
אבל בין בני המשפחה יש גם הבדלים שאנחנו מתמכרים לאהבה,
השלב הראשון.
מה אנחנו עושים בדרך כלל, אתם יודעים?
מטשטשים את ההבדלים.
כשאנחנו מתמכרים לאהבה על הדומה,
אנחנו באופן ספונטני ולא מודע מסרבים,
תימו לב,
הרבה פעמים,
מסרבים להיפתח לשונה של הזולת, כאשר הוא מעלה איזה דעה שונה. עזוב, עזוב, עזוב, בואו נשתה קוץ קפה, בואו נראה מה קו, בואו ניפגש
על המגרש של הדומה.
אגב, זה נעשה באופן לא מודע אפילו.
לא קל להיפגש עם השונה שבזולת.
הרבה פעמים זה משבית את שמחת האהבה כביכול,
כי זה מפתיע.
אנחנו פה טרחנו ועמלנו לטפח את האהבה על בסיס הדומה,
פתאום אתה משמיע לי דעה,
שמה זה שונה משלי?
ואני כבר הייתי בטוח שאנחנו, זהו, אוהבים לנצח.
פתאום אנחנו חברותא,
לומדים סוגיה,
ואני מסביר את רש"י,
שונה לחלוטין ממך.
רואה,
איזה מבוכה.
צריכים להרגיש כאילו ה...
כאילו מתערערת.
כאילו מתערערת.
אז אתה מעדיף,
אתה יודע מה,
עזוב,
לא נלמד חברותה, עזוב, אנחנו לא צריכים עוד חברותה, אנחנו רק מכבי, אנחנו כפועל, אנחנו...
נכון, עזוב, עזוב.
חברותה זה חושף כל מיני פנים שונות, צורת המחשבה שלך, וזה וזה.
אדם לא ידעתי שצורת המחשבה שלך היא כזו, אבל הרגע שאנחנו לומדים סוגיה,
צריך להסביר פה איזה...
פתאום אני רואה שאתה נוטה להבין אחרת, אתה כחול ואני סגול.
לא נוח, זה גורם גירוי לא נוח בנפש.
השוני, השוני.
השוני בטבעו, צריך להבין.
השוני בטבעו, למרות שיש לו ערך עצום בחברה האנושית,
השוני בטבעו הוא גורם לגירוי לא נעים בנפש.
כשאדם לא נמצא במצב מפותח
מבחינה רוחנית,
הוא לא אוהב לפגוש ניגודים,
כי הוא לא בנאי, הוא לא בונה.
תלמידי חמים נקראים בנאים.
ורב שלום בנאיך,
אל תקראי בנאיך אלא בונאיך.
תלמידי חמים,
תסתכלו על משנה.
אין כמעט משנה שאין בה מחלוקת.
כשרבי יוסי חולק על רבי יהודה,
שתלמידי חמים חולקים אחד על השני, אנחנו יודעים מה כתוב בגמרא וקידושן.
מלחמתה של תורה.
אוי, מפחיד, מפחיד.
לשמוע את תלמידי חמים מתפקד אחד עם השני ולימוד, זה לא שנאה.
זה הניגודים.
צורת ההסתכלות של הלל מול צורת ההסתכלות של שמאי,
צורת ההסתכלות של רשב"י מול צורת ההסתכלות של חכמים,
רבי עקיבא,
מול לפעמים תלמידו רבי טרפון, וואו, כן?
במשנה זה כתוב כזה, אתם יודעים, במשנה זה כתוב כזה, עוברים חלק.
רבי יהודה אומר טהור,
רבי יוסי אומר טמא, זה כתוב כזה נחמד.
אבל אתם יודעים מה זה הטמא והטהור? זה בית המדרש.
אם אנחנו היינו רואים את הביקור של רבי יהודה ורבי יוסי בית המדרש,
שהיינו נבהלים,
בורחים בבית המדרש.
אבל הם כל כך מפותחים באהבת האמת,
עד כדי כך שהם עושים שתי תנועות הופכיות תוך כדי הלימוד.
טוב, קודם כל, מצד אחד, הם אוהבים,
כי הם שייכים לבית מדרש,
אז הם אוהבים, יש מרכזי המשותף.
אבל הם לא נמנעים ולא נרתעים
מלהיחשף לשוני.
וכאשר רבי יהודה אומר טהור,
זה מאמץ את כוחו של רבי יוסי ומחדד את דעתו.
לא כדי להכריע את רבי יהודה,
לא כדי לנצח אותו,
אלא אין סכין מתחדדת, אלא על ירך חברתה.
כל אחד מהם סכין, איך הם מתחדדים?
בוויכוח.
ואז מתחדד.
הדעה שרבי יוסי מתחדדת, דווקא מתוך ויכוח.
רבי יהודה מתחדד את דעתו, אז מה עושים שמתחדדות את הדעות של שניהם?
מה עושים שמתחדדות את הדעות?
עומדים למניין.
להכריע, כי מה ההלכה?
זה לא יישאר בוויכוח.
וכאשר הלכה היא כרבי יוסי,
רבי יהודה לוחץ לו את היד, גם אחרי הנוק-אוט,
הוא לוחץ לו את היד באופן ספורטיבי,
הוא משבח אותו על כך שנפסקה הלכה כמותו.
הכל בסדר.
דבר גדול.
אני רוצה לחזור אלינו,
האנשים הפשוטים.
האנשים הפשוטים מעדיפים באופן לא מודע לפעמים, על פי רוב,
להישאר במקום המובן.
המוכר,
הלא נתון למחלוקת, הנעים לשנינו, שנינו מסכימים בדבר, בין אם זה דבר שנוגע להיבטים פיזיים,
בין אם הוא נוגע להיבטים נפשיים,
בין אם הוא נוגע להיבטים רוחניים.
אל תתחיל לי עכשיו להגיד לי דברים שהם שונים. אני לא יכול.
ברגע שמתחילים נצוץ ניגודים, לא באופן יזום,
מטבע החיים, אתם יודעים, חיים ביחד.
לא רואים שאנחנו חושבים אחרת.
איך תעשה טיול עם החבר שלך בשביל ישראל?
אותו חבר שאתה חבר טוב שלו.
אתם הייתם פעם בשביל ישראל? ראיתם את הניגודים ביניכם?
בניווט,
בתפיסת המרחב,
בהעדפה של מנוחות,
ללכת בלילה, לישון בלילה. את רואה פעם פגשת את זה?
לא פגשת.
אתה יודע כמה דברים...
עכשיו, זה לא נורא לפגוש.
אז בסדר, הוא מעדיף לישון בלילה.
הוא מעדיף ללכת בלילה ואת הלישון.
אפשר גם להגיע לפשרה בדבר הזה.
בוא ניפגש באמצע.
חצי לילה נישן, חצי לילה נלך.
לא, כל מיני פשרות.
אבל עצם המפגש עם הניגוד,
בהרגלים, בתפיסות חיים,
הוא גורם לנו באופן אדמתי,
מרגישה נדוחות.
כמו זרם חשמלי.
אה, פתאום זרם חשמלי.
זה זרם, כן? מקפיץ אותי.
ככה זה קורה.
אבל,
אולי דווקא בגלל זה,
הנושא של ניגודים הוא נושא חשוב, יקר ונכבד ביותר. נכון,
כדי לטפל בניגודים, ולהפוך את הניגודים לניגונים.
כדי לעמוד
בכור ההיתוך של הניגודים,
ב-3,000 מעלות צלסיוס האלו של הניגודים,
צריכים קודם אהבה.
אבל אל תצפה לחיים כללים.
אשתך היא שונה ממך מעצם העובדה שהיא אישה, אגב.
לא קשור עכשיו לדברים שהבטחת שאתם דומים.
לא משנה כמה תבטיח, סוף-סוף היא אישה.
ומצד היותה אישה היא שונה ממך גם בגוף.
גם בנפש, גם בדברים שהיא מכריעה נפשית כמוך, אגב,
היא עושה את זה מסיבה אחרת.
מה שנקרא,
כבתי ולא מטעמי.
היא עושה כמוך, אבל לא מטעמך.
זה מסיבה אחרת, ולפעמים זה מתגלה.
כלומר,
בני זוג מסכימים על דבר מסוים,
יאללה, אנחנו רואים את הדברים עין ועין, איזה יופי, יאללה, תנייד, איזה יופי.
כן, למה חשבת על זה?
היא מביאה לו הסבר שהוא לא חשב עליו בכלל.
אתה רוצה להגיד שבגלל זה החלטת שאנחנו מבצע לטיול?
אנחנו עושים את טיול מסיבה אחרת לגמרי.
ראש לה, ראש לה, עובד אחר.
הוא בהלם, לא מבין.
אותה מסקנה מסיבות שונות.
זה פשוט
מתחילת הדרך.
ככל שאדם יותר מפותח מבחינה רוחנית,
יותר טיפוס כולל,
ככה הוא מתאווה להכניס את הניגודים תחת
קורת גג אחת,
תחת כיפה אחת,
ולהראות את התאומים שביניהם,
איך בהתקשרותם הם מזדווגים ומולידים משהו שהוא הרבה יותר מהיתרון של כל צד בפני עצמו.
עד שמגיעים למדרגה הזו צריך הרבה הרגל של מחשבה כללית.
הרב קוק סולל לנו את הדרך.
כתבי הרב קוק סולל לנו את הדרך לראייה הכללית הזאתים.
גם להתרגל במעשים טובים שעושים למען הזולת,
גם שלא נוח לך, גם שזה האינטרס שלך ולא שלה.
יש דרכים לעשות את זה.
עבודת המידות בכלל,
כן, ובפרט מידת הענווה
שמאפשרת להכיל את השוני מבחינת.
אבל פה, בעניין של כבוד, אנחנו נכנסים לתחום של הניגודים.
מקומם של הניגודים בתוך זוגיות.
תכף נבין גם למה זה נקרא כבוד,
ולא אהבה.
חז"ל הוסיפו,
ומכבדה יותר מגופו,
גוף מציין, כמו שאמרנו, את הרמה הבסיסית,
את החיצוניות של הקשר,
אהבה על בסיס הדומה.
מה בין כבוד לאהבה?
פה זה קשור לתקופה שאנחנו נמצאים בה,
ספירת העומר.
פילי פלאים.
הסבר יוצא מגדר רגיל, דברי חז"ל,
אודות מיתת תלמידי רבי קיבלון.
בואו נקרא את זה.
חז"ל מבארים את סיבת מיתתם של תלמידי רבי עקיבא במגפה.
מה הסיבה?
שלא נהגו כבוד זה בזה.
האם כתוב כאן שהם לא אהבו אחד את השני?
אהבו אחד את השני.
אגב, יש להם סיבה טובה לאהוב אחד את השני. למה?
המדרש של רבי עקיבא,
שהוא לימד באהבת הלכה כמוך,
יש להם סיבה טובה להראות לך שמי.
הם ביחידת עלית,
תלמידי רבי עקיבא, 12,000 זוגים.
יואו,
24 נפשות, אלף נפשות.
12,000 זוגים. חברות, חברות.
כן, בבוקר אתם רואים פה יושבים, חברות טוב ולומדים.
יש כאלה לומדים לבד, חברות, אבל יש גם חברות גבוהה ראשית, זה לא ישיבה גבוהה פה, זה מכון.
לא מכון תערובת, זה מכון מאיר.
אבל זה נכון עדיין, אבל רואים,
יושבים צמדים-צמדים, זוגות-זוגות, אליו התלמידים היותר ותיקים, מתחילים כבר ללמוד גמרא, אתם רואים ש-12 אלף זוגות תלמידים
מתו בפרק אחד,
בין פסח לעצרת.
נורא ואיום,
בין פסח לעצרת.
למה?
לא נהגו כבוד, זה בזה. אהבו? כן,
לא נהגו כבוד.
איפה נגמרה האהבה שלהם?
במקום שנחשפו,
נאה שלם,
במקום שנחשפו,
עכשיו, אני לא אומר שהיא נגמרה,
זה לא אנשים פשוטים.
זה מדבר רבי עקיבא.
אבל הקדוש ברוך הוא מדקדק עם צדיקים כחוט השערה.
זה לא שברגע שהם ראו ניגוד,
אז הם כרתו את הראש של חברם.
לא.
הם ראו את הניגוד,
ניסו להקל אותו,
אפילו במובן מסוים נתנו לו מקום. כן, דבר, תשמיע את ההודעה שלך.
אבל ראו בקצה האף, ראו בקטנה,
קטן-קטן,
אפילו לא בקצה האף.
המחשבה שרק הקדוש ברוך הוא יודע יותר.
על אף פה בתוך המחשבה,
גם כשהוא ישב והקשיב לחברו שאומר טמא,
והוא אומר טהור,
כן, בתוך המחשבה, והקדוש ברוך הוא יודע,
כן, יודע מחשבות.
במחשבה פה התנסח, מלל מחשבתי,
מדבר שטויות.
מה זה שטויות שהוא אומר?
במחשבה, כלפי חורצ הוא חייך.
הוא שמע את חברו מדבר?
כן, כן, שומע.
המחשבה פה, מדבר שטויות.
ומתי הוא כבר יגמור להגיד את הסברה שלו?
כדי שאני אגיד לו כמה הוא טועה.
די, די, כבר כמה הוא מדבר, מה?
ריבונו של עולם.
קלט.
עכשיו, את הניואנסים הרגשיים הדקים,
ששם נבחנו אותם חברים,
והתברר שהם לא יודעים, הם לא שוחים במים העמוקים של הניגודים.
לא שוחים.
על זה הם מתו.
למה הם מתו?
למה הם מתו?
למה זה מידה כנגד מידה? זו שאלה.
כי אם אתה מבטל את הייחודיות של החבר שלך
במה שהוא שונה,
הרגת אותו.
הייחודיות שלי זה לא במה שאני דומה לך,
זה מה שאני שונה ממך.
אני נבראתי בשביל השונה.
נכון,
שכדי להצליב בין דומה ושונה צריך את הדומה,
אבל אני נבראתי בעיקר בשביל השונה.
אני באתי להוסיף גוון מסוים שאתה לא מוסיף.
אה, אתה רוצה לבטל את הגוון שלי מן העולם?
זה כאילו אתה רוצה להרוג אותי.
זה יפה מאוד שאנחנו חוגגים את הניצחון של בית"ר ביחד,
עם אותה בירה, עם אותו פופקורן,
אנחנו אוהבים את אותו דבר, אוהבים לשב באותו ספסל, הכל טוב ויפה,
אבל כאשר מגיע זמני לבוא ולבטא את השונה שלי,
שבזה בעצם טעם החיים שלי מורגש,
אז אתה אומר שאני מדבר שטויות?
הופה, אתה לא רוצה בקיום...
במילים אחרות, אתה רוצה שאני אמות מוות נפשי,
רוחני,
ואולי גם בסוף פיזי.
שאנשים לא מכבדים אחד לשני, אנחנו יודעים מה שקורה.
ואם שלא מקבלים את השוני של האדם,
זה קורה הרבה פעמים בבתים,
שלא מכבדים את השוני של אחד הילדים במשפחה,
ההורים יורדים לחייו, והילד הזה יכול לפגוע בעצמו.
או לעזוב את הדעת, לעשות כל מיני דברים, ללכת לסמים,
ללכת לשמר אחר.
יש פה מידה כנגד מידה.
במקום שאתה לא יודע לכבד את השוני של זולתך,
הרגת אותו.
הרגת אותו,
מידה כנגד מידה.
כן, זה עמוק, אני יודע שזה גם ריף.
כדאי שניקח את זה לתשומת לב.
אנחנו...
אין לנו זמן יותר מדי לאימונים.
זה אוטוטו מגיע.
או-טו-טו, זאת אומרת, אנחנו חוגרים את השיעור, ואתם,
כל אחד, אין לך את המרחב החברתי שלו,
ואתם עתידים שם לפגוש את השוני, או-טו-טו.
בחברותא, בחדר, בחדר רוחב,
כן, הוא אוכל את האוף עם הידיים,
אתה אוכל את האוף עם מזלג, כן.
יש כאלה שאוכלים את האוף עם הידיים, כן.
ויש כאלה שאוכלים את האוף עם הידיים, מעדיפים את זה.
אין מזה איסור הלכתי, אגב.
אתה מסוגל לכבד את האדם שמעדיף לאכול בידיים? ולא בסכין הזה שאי אפשר לנעוץ אותו בעוף?
אתה מסוגל לאכול עוף עם מזלג שמחלקים בו בחדור אוכל? לא יכולים.
אז הוא, במקום להתכתש עם העוף ולשבור את המזלג בתוך הבשר,
הוא לוקח, הוא עדיין ואוכל.
אתה מסוגל לכבד את זה?
לא פשוט. לא פשוט.
להתכונן.
גט, רדי.
כן?
בדרכו שנותרו אני אעשה באמת דמרות את הפסקה כדי שלא אני אהיה באמצעיו אחרי זה וזה.
כן? אז נראה.
זה כלל גדול בתורה.
אם כן, ויש לתמוה כיצד בבית מדרשו של רבי עקיבא,
שהעמיד כי עיקר את הפסוק ואהבת רעך כמוך וקבע,
זה כלל גדול בתורה,
"ונתינה",
"ונתיך כמוך" זה כלל גדול בתורה,
נוצר מצב כזה?
איך נוצר מצב כזה?
אגב, איך אומר הפסוק, ואהבתך כמוך?
אני אשם.
מה זה אני אשם? מה בא התוספת הזה להגיד?
היא באה לתת את הפתרון לשאלה.
"ואהבת לך כמוך" זה על בסיס הדומה. כשאני אומר "אני אשם",
מה זה בא להגיד בעצם?
"אני אשם
ובראתי את כל הנבראים".
זאת אומרת, אחרי "ואהבת לך כמוך",
עכשיו תדע שהוא שונה.
אני אשם שעומד מעל כולכם ובראתי את כולכם בדפוס שונה.
כך אומרים על הקדוש ברוך הוא,
כשהיוצר יוצר דבר מסוים מדפוס אחד,
כל מה שיוצא זה אותו הדפוס.
יש לך עכשיו דפוס של שקל,
כל מה שיוצא מהדפוס הזה זה שקל.
אבל הקדוש ברוך הוא לא כן.
שכולם נוצרו מהאדם הראשון, אבל כולם שונים.
טביעת האצבעות שכולנו שונה.
אני השם, זה בא לציין את השונה.
תוך כמוך, אתה דומה.
זאת אומרת, הפסוק צריך לקרוא אותו במלואו.
הם בעיקר התייחסו לראשית הפסוק,
שיש בו יותר אותיות גם.
אתה בערכה כמוך, כן?
שלוש מילים יש בו.
אני השם.
לא מספיק ירדו לעומק
הביטוי של אני השם.
אני עומד מעל כולכם,
וכולכם נבראתי ממני,
וכל אחד הוא שונה.
איך קורה?
מתוך שאהבו זה את זה, אהבה עזה.
שכחו לכבד.
שכחו שאף על פי שהם אוהבים, השני עדיין שונה.
לא ייתכן שאנחנו נהיה דומים כל כך, ואנחנו נחשוב כל כך דומה, וזה הם מבחינה פוליטית,
ואתה פתאום תלך להתראיין בערוץ 14. מה סך הכל הוא אמר בערוץ 14, הוא נפגש,
ואמר את דעותיו שהוא רגיל להגיד בדרך כלל גם בערוץ השמאלי.
מה הוא כבר אמר בערוץ 14?
הוא רגליו בערוץ 14, הוא שתה מכוס מים שהגישו לו בערוץ 14. נורא,
נכון, נכון. זה לא, זה לא, אתה כבר לא מחנה,
לך מאיתנו.
דמא, דמא יקרה.
חוסר יכולת זה להכיל.
למה הוא הולך לערוץ 14?
הוא רוצה לנהל דיון, הוא יגיד את דעתו,
אבל הוא לא ישתלח
בערוצים שמלטפים אותו.
הוא ילך לשם ויגיד את הדברים שם. לא בחוצפה, לא בהזות.
הוא ייתן למראיינים לדבר.
כאשר ישאלו אותו שאלה, הוא ישיב בצורה מכובדת.
הוא יגיד את דעתו.
אני חושב שעסקת חטופים צריכה להיות עכשיו.
הוא יגיד.
אבל דיון מכובד,
דיון מכובד, הוא יכול להגיד את דעתה.
מה אתם רוצים ממנו?
בלי לסבול את זה בשום פנים ואופן.
מה כבר עשתה רבקה מיכאלי? התראיינה אצל פליישמן וזה?
מה כבר?
מה?
ישבה מולם וחייכה אליהם?
היא התבדחה איתה?
שוב,
לא משנה שיש לך מה שאמרה שם, דברים, איזה דברים היא אמרה שם,
שם ישמרנו, מה קיים, דברים שהיא אמרה, אבל
היא נכנסה לרוץ.
לא, לא.
רבקלה,
אנחנו רק על המישור של ואהבת.
תקפידי לשדר רק את הדומה.
והדומה, הוא לא יוצא מן השורה.
הדומה יוצא מן השורה, הוא נקצץ.
סעדת המוות.
מי שיוצא מן השורה, נורה.
חרוז.
מה, רציתי לדמות.
רציתי לדמות.
סליחה על השוואה.
תלמידי רבי עקיבא
לא ירדו לסוף ולעומק העבודה בתוך הניגודים.
נראה את זה בפנים.
מתוך שאהבו זה את זה, שכחו לכבד.
שכחו שאף על פי שהם אוהבים, השני עדיין שונה.
ויש לכבד את השוני שבו.
מה זה לכבד?
לכבד זה לא רק משהו נימוסי.
לכבד זה לתת מקום לשוני.
אני רוצה שהשוני שלך יופיע, אני רוצה שתבטא את הנקודה שלך.
לא צר המקום, אין עיני צרה בך.
אדרבה, תבטא את השוני, תגיד את דעתך, אני אלחם שתגיד את דעתך.
אני אלחם,
וזה לא ימנע ממני להגיד את דעתי.
אנחנו נמצא את הדרך לשלב ביניהם.
אני אלחם שתשמיע את דעתך.
זה נקרא לך בית השוני?
כן. יש לך בית השני שבו.
אהבה מתבטאת ברגשת כמוך, שמחלק בין שני המדרגות.
אבל לעומת כבוד.
אה, אבל מתבטאת בכמוך.
הרגשת האחדות בדברים השווים.
כן, קבוצת השווים.
אבל כבוד מעמיד את השני כמהות שונה,
ומזה נבנה העולם.
העולם נבנה.
הצימפוניה הגדולה של הנבראים
היא נבנית דווקא מתוך הניגודים.
בסדום היו מקצצים את הארוך,
ומקצים את הארוך ומעריכים את הקצר.
כך רואים חז"ל.
הייתה שם מיטה מיוחדת, קוראים לזה מיטת סדום, שמעתם את זה?
אדם שהיה חושב מחשבה לא מתאימה למקום,
היו עושים לו המרה, הסללה,
היו מסלילים אותו למחשבה של המקום.
לא היה כבוד למחשבות שונות,
כמו אותה אחת שסטתה ממנהג המקום ונתנה צדקה לעני, מה עשו לה?
שמו אותה על ראש גג, מרחו אותה בדבש,
והדבורים עקצו אותה עד שמתה.
היא נתנה צדקה לעני,
היא הרגה.
מהמוסכמות של סדום.
הם לא יכולים להתמודד עם המחשבה השונה של מישהי שיש לה מחשבת חסד.
לא.
אנשים שפושטים יד, אמרו אנשי סדום, הם צריכים ללכת לעבוד.
אתה חזק, לך לעבוד. אם אתה לא יכול להרים בלטות,
תעשה עבודה קלה, אבל תרוויח.
הייתה להם שיטה כזו.
והיא אמרה, לא.
צריך לחמול. יש כל מיני סיבות שאנשים לא יכולים לעבוד.
תן לו פרוטה, תן לו שתי פרוטות, שיוכל לאכול משהו.
לא מדקדקים על עני במזונותיו ולא בכסותו.
מה אתה מדקדק עליו?
התנהלות זכה.
הרגו אותה.
כבוד מעמיד את השני כמהות שונה.
הידיעה שהשני שונה ממך
יוצרת הרגשת כבוד.
למה זה כבוד ולא אבק? אתה לא מבין את השונה.
השונה הוא שונה.
אהבה אתה מבין.
אתה מבין למה אוהד את מכבי.
ודאי, גם אתה אוהב את מכבי.
אתה מבין את זה.
אתם חווים את זה דרך אותו צינור בנפש.
אבל את השונה אתה לא יכול להבין,
כי השונה מציינת את הנקודה המהותית העמוקה שבזה כאותה הבנה.
לכן רק אפשר לכבד את זה, אבל לא לאהוב את זה.
אני מכבד אותך מצד השונה, אבל אני לא אוהב אותך מצד השונה.
מצד השונה אני לא אוהב אותך.
אני מכבד אותך.
פלפללים.
אבל זה שאני מכבד אותך,
זה כבר מאפשר לנו לעבוד גם במישור של הדומה, שם אנחנו נפגין
קרבה פשוטה,
אבל אאפשר לנו גם לעבוד במישור של השונה,
במקומות שאתה תגיד את דעתך השונה.
ואני אתן לך את האפשרות לכלות את דבריך, תגמור עד הסוף.
ואני אחזור על דבריך כדי שאני אהיה בטוח שהבנת מה אמרת.
אנחנו נוכל לעבוד בשתי המישורים.
איזו שלמות נבנית
כתוצאה מזה שאדם עובד בשני המישורים.
הרגשת האחדות, אבל כבוד מעמיד השני.
הידיעה שהשני שונה ממך, יוצרת הרגשת כבוד.
צריך לכבד את השני כמות שהוא,
ולזכור שמטבע הדברים יש הבדלים והרבה.
אמרנו,
כולם נבראו במטבע אחת של אדם ראשון וכל אחד שונה.
כן? ועל כן כל אחד צריך להיות מודע לכך ולכבד את הרגליו ורצונותיו של האחר.
בעקבות כך נבין כוונת חז"ל אוהבה כגופו.
תקפיד להרגיש את תחושת היחדה והאהבה ומכבדה יותר מגופו.
ופה בזמן, שימו לב, זה הולך ביחד, זה לא סותר.
בעת תמונה אחת אתה גם אוהב אותה כגופך וגם מכבדה יותר מגופך.
מצד ההבדלים העצומים שיש ביניכם,
בין מצד היותה אישה ששונה מאיש,
ובין מצד ההבדלים הקיימים ביניכם בהרגלים, בנסיבות החיים, בצורת החינוך.
אתה בחרת ב"כאישה".
תהנה מהדומה,
ותתחיל לעבוד בתוך השונה, כי אחרת הזוגיות שלכם היא לא תהיה דבק אפוקסי.
כמו שעושים דבק משני חומרים,
מחברים שני חומרים ביחד, כן?
שני חומרים ביחד, מחברים אדם, ואז נוצר כן. כמו מלט.
אתה שם גם את החומר היבש,
שהוא בפני עצמו לא שווה שום, ואתה עושה לו ככה,
וואף.
אבל כשאתה שם מו מים וחצץ,
שק כמו ברזל.
אהבה ולא כבוד,
כלום. אתה עושה ככה, אתה שובר אותה.
כבוד בלא אהבה, בעיה רצינית מאוד.
כבוד בלא אהבה.
למה?
כי אתה נותן רק חשיבות לשונה,
אבל אתה לא מרגיש מחנה משותף.
זה רק כבוד.
אין את הרגשת השתוו, זה דבר נורא. אי אפשר רק על בסיס השונה לקיים קשר.
השונה הוא חזק כאשר קדם לו הדומה.
דומה הוא חזק כאשר מצטרף אליו השונה.
בעקבות כך נביאו וכו', ובו בזמן הוא כבדה על גופו.
אז בו בזמן לדעת שבן, בת זוגתך, כן,
שונה, ומתוך כך לכבדה.
זכור דברי חז"ל שגברים ונשים, כל אחד, מין בפני עצמו דיברנו כך.
שונים.
האישיות, הרגשות שונים במהותם, הכבוד ההדדי הוא השומר על אהבה לנצח.
הכבוד ההדדי הוא שומר על אהבה.
אהבה היא שמורה משני הכיוונים, כן?
אין פרץ ואין צווחה.
כלומר, אהבה היא שמורה ואין בה פרצה.
מצד הדומה אנחנו קשורים,
ומצד השונה,
אנחנו מכבדים,
נמצא שאי אפשר לחבל באהבה הזו.
כי בשתי המישורים אנחנו מתפקדים כהלכה.
כאן המקום להזכיר שאשתך היא לא החבר שלך.
אם אשתך תדבר תמיד בעדינות,
עדינות
הן מצעד ואבטח כמוך, הן מצעד
יותר מגופו.
אף שכשאתם לומדים יחד, אף על פי שהתרגלת לדבר אחרת עם החברים שלך,
בתוך ריתחת לימוד התורה.
אם האישה לא מדברים כך, היה מקום להרחיב על זה, אבל אין לו זמן.
כמה נפלא כשקובעים כל יום ללמוד משהו יחדיו מתורת השם,
אז בתוך הלימוד המשותף שאתם לומדים,
כן, בזמן הסעודה,
יבוא לידי ביטוי שם גם האהבה שביניכם,
מצד הדומה,
וגם הכבוד.
הכבוד.
אני זוכר את אשתי, פעם ראשונה שהיא חלקה עליי.
תמיד הייתה אומרת לי כל מה שאני אומר, יואו, כמה זה נכון, כמה זה נכון.
יואו, זה כל כך יפי,
ואני זוכר בשבע ברכות אחרי שהתחתנו, ביום השלישי, ששבע ברכות, למדנו פסקה בשם ישמואל.
אני הסברתי את הפסקה כמו שהסברתי,
אז היא עושה לי,
היא לוקחת את הספר מהיד,
תן לי רגע לראות מה כתוב, לא נראה לי שזו הכוונה שלו.
והיא קוראת, קוראת, קוראת.
אני חושבת שהיא אומר משהו אחר.
אני חושבת שהוא אומר משהו אחר. מה נראה לך שהוא אומר?
א', ב', ג'. קיצור, הדעה שלי הייתה שונה משלי.
הרגשתי צמחמרות בכל הגוף.
טוב, טוב, טוב, סגרתי את הספר מהר. נגמרו הימים שאומרת, כמה אתה צודק, כמה אתה צודק.
נגמר הסיפור הזה, יש לו מה לומר.
יש לו מה לומר.
יא, זה היה דבר.
חוויה מטלטלת.
כמה נפלא שקובעים כל יום ללמוד משהו מתורת השם.
זה מרומם את היחסים. מעבר לשאלות היום-יום הקטנות שבני זוג עוסקים בהן,
טוב שהזוג ילמד ביחס דברים אהובים על שניהם,
על פיית מוכנים שבאותו הלימוד גם ייחשפו צדדים שונים ולהיות ערוכים לכבד את השונים.
עזוב פה.
