אנחנו ממשיכים בדיבורים האסורים.
ועוד דבר, מצאתי כותב החפץ חיים,
אדבר עליו בפירוש.
מפני שראיתי הרבה אנשים מורגלים בזה,
והמדובר כאן,
הסיטואציה מדובר שאיזה רב דורש בבית הכנסת או בית המדרש.
והוא כשדורש אחד בבית המדרש,
אסור על פי הדין להלעיג ממנו ולומר שאין בדרושותיו ממש,
שאין מה לשמוע.
לפעמים בא רב או תלמיד חכם,
מישהו דורש בבית הכנסת,
ועושים תנועה של זלזול כזה. אה!
מה הוא דיבר שטויות וכל הדברים כאלה.
לשון הרע גמור הדבר הזה.
אסור, למרות שאתה חושב שהוא באמת טוב,
אמר דברים,
אבל אסור להגיד את זה אחד לשני.
ובעוונותינו הרבים ראינו הרבה אנשים פרוצים בזה.
ולא יחשבו על נוהג הזה של איסור כלל.
בסך הכל אמרתי ביקורת על הרב הזה
שלא מצא חן בעיניי מה שהוא אמר.
זה לשון הרע.
לשון הרע זה אפילו אמת.
ועל פי הדין ולשון הרע גמורה,
שעל ידי דיבור כזה מצאו שגורם נזק לחברו בממונו.
פעם היה דבר כזה שהיו דרשנים שהיו עוברים מקום למקום,
והם מתפרנסים מזה.
אז בזה שאתה לועג עליו,
לא יתנו לו לדרוש,
ואתה גורם לו נזק כספי שלא למעט ההתפרנסות.
וכמה פעמים זה גורם צער וביוש לרב הזה.
ולו יהיה שהוא דבר אמת,
שהוא אמר, נניח,
הרב הזה אמר דברים לא נכונים,
או דברים שאתה לא מסכים איתם, או משהו כזה.
לו זה דבר אמת.
אז מה, אתה צריך להגיד את זה לחברים שלך,
ולגרום לו צער וביוש וכל הדברים האלה?
מה?
יש מה? אין, לא שמעתי.
ואין כבוד תורה, נכון.
נכון, אתה צודק.
ואתה מכבד אותו.
הלשון הרע אסור אפילו על אמת.
כל מה, כמעט טעונה מכוון המלעיג והמתלוצץ.
אחר זה בליצנותו,
כי אם בעל נפש הוא,
אם אתה באמת, אכפת לך מהדברים,
אמר, צריך לייעץ לו אחר כך,
לרב הזה בארבעה עיניים, בלי לבייש אותו,
בינו לבין עצמו, להאריך לפניו שיאמר בפנים אחרים,
להגיד את זה בצורה אחרת,
שבאופן זה שהוא אומר אתה, אין דבריו נשמעים.
ובעצה זו הוא מקיים, כן, ואהבת לרעכה כמוך.
על כל פנים שלא לעשותו,
על ידי לנהוג לפי ההוראות של אותו רב.
אז זה כלל גדול.
לא לבייש אנשים.
לא לבייש אותם בציבור, ובכלל לא לבייש אותם.
למרות שהוא אומר לפעמים שטויות.
או דברים שלא מצליחים בני אחד.
צריך מאוד להיזהר בזה.
בסדר?
אני מבקש לא ללגלג.
לא על רבנים, אבל לא רק לא על רבנים.
על אף בן אדם.
שאלו אותי למה.
כי אם אתה פוגע באחרים, נוהגים עליך בסוף.
זה בומרנג,
זה חוזר מידה כנגד מידה.
