אז בוקר טוב,
ושבוע טוב,
יש לנו בשורות טובות בעזרת השם שיהיה לנו.
אנחנו כהרגלינו בקודש לא שוכחים את החיילים
שלנו שנלחמים,
ולא שוכחים את הפצועים
ששילמו מחיר
עבור גאולת עם ישראל, עבור
ביטחון עם ישראל.
ואנחנו מייחדים את הלימוד שלנו להוסיף חוזק
ובירור אמת,
ולחזק
את ראש הממשלה,
אפשר להגיד אמן,
ואת החיילים שלנו, ולרפואת הפציעים שלנו,
וחזרת החטופים, בריאים ושלמים.
שלום עליכם.
אפשר לסגור את הדלת שמה?
ממש תודה.
ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו.
למה אתה פצוע מלחמה?
קודם כל כל הפצועים גם לא מהמלחמה.
אתה יכול להגיד אמן.
מה עוד אתה רוצה?
אתה רוצה לשתות לחיים? לחיים.
אנחנו,
כמו שאמרתי,
אז אני גם לצערי הרב איחרתי קצת,
זה לא בסדר,
וגם השיעור שלנו קצת התקצר.
אני רוצה להגיע למקור מספר 3 כרגיל בלי לחץ,
זה הלב של ה...
אמור להיות הלב של השיעור הזה.
אנחנו מתקרבים ליום ירושלים,
אחרי שאנחנו משאירים מאחורינו את יום העצמאות,
ואנחנו נמצאים בחודש אייר,
שהוא חודש מיוחד שקשור,
אנחנו רואים שהוא קשור לגאולה האחרונה,
לחזרת עם ישראל לארצו,
והקמת מדינת ישראל, וייחוד של עם ישראל.
אז נדבר היום על ירושלים.
מזל טוב.
אין יום הולדת אחר,
אין יום הולדת אחר,
אין
יום הולדת אחר.
אני אוהב לא להיות בלחץ.
לא, זה השתנה לשתים עשרה ורבע.
לא, לא, לא.
אפשר לשאול שאלות ואפשר להתגלגל.
זה לא...
אני לא עבד של הדף,
אבל אני רק אומר שהייתי רוצה שנראה מקור מספר 3.
אני קראתי את זה בשבוע שעבר,
וזה נותן לנו קצת מימד.
אתם רואים,
הכותרת של מקור מספר 3 זה החוויה מתקנת בבית המקדש.
הייתי רוצה מאוד להגיע לזה,
כי
זה באמת...
נותן משהו,
לי זה עשה משהו,
אולי אני אצליח להעביר לכם גם כן את זה,
כן?
יותר ציפייה לבית המקדש,
יותר ציפייה לעבודת בית המקדש,
יותר הבנה מה זה בית המקדש.
הכותרת של השיעור היא,
יום העצמאות זה שחרור מעול ותרבות הגויים.
לא רק עול פיזי,
אלא גם מהתרבות של הגויים,
אמנם זה תהליך ארוך,
זה לא לחיצת כפתור.
אבל
ברגע שאנחנו פה עצמאים,
עומדים על הרגליים,
אז
פחות ופחות מושפעים גם תרבותית
מהעולם הגויים,
כי זה חודר אלינו.
אתם יודעים, אנחנו חיים בארץ,
אומרים,
אנחנו עזבנו את הגלות,
הגלות עוד לא עזבה אותנו,
אבל זה תהליך ארוך.
כן.
יום ירושלים זה צעידה לקראת הייעוד,
ודבר השם מירושלים.
אז הדברים יתבררו עכשיו בתוך ה...
בתוך הדף עצמו, בתוך השיעור עצמו.
נתחיל עם ספירת העומר.
מה קשור ספירת העומר ליום העצמאות ויום ירושלים?
סימן שאלה.
בסדר?
תחשבו על זה,
ואם לא, אנחנו אמורים לתת תשובה על זה, כן?
אז בואו נדבר קצת על ספירת העומר,
מה עניינו של ספירת העומר.
בספר החינוך, שזה ספר נפלא,
שלדעתי חשוב ללמוד אותו.
אחד, הוא מחולק לכמה חלקים.
כל מצווה מהתורה,
שמובאת בספר החינוך,
יש עליה שורשי המצווה,
זאת אומרת,
העומק הנפשי,
הבנייתי,
המידתי,
שנבנה כתוצאה מכל מצווה ומצווה.
כי זה לא סתם ציוויים.
שלום עליכם, ברוך הבא.
ברוך שהחיינו.
כן, לא ראיתי אותך הרבה זמן.
בסדר, אני ממשיך הלאה,
אל תדאג.
כן. אז
אני אומר,
שורשי המצווה מסביר את העומק של הציוויים האלוקיים,
איך הם בונים את האישיות של האדם הפרטי,
ואת החברה הישראלית, וגם את החברה האנושית כולה.
את יכולה לשבת
לשבת פה, כן.
אז אנחנו נראה, המצווה היא ספירת העומר,
לספור שבעה שבועות מיום הנף העומר,
שזה ממחרת השבת, היינו ממחרת יציאת מצרים,
לפי הסדר לענייננו,
עד מתן תורה.
יש לזה הרבה הסברים, אנחנו נראה הסבר אחד.
משורשי המצווה,
על צד הפשט,
לפי שכל עיקרן של ישראל אינו אלא תורה.
ומפני התורה נבראו,
מפני התורה נבראו שמיים וארץ וישראל,
גם עם ישראל,
בשביל התורה.
כמו שכתוב,
אם לא בריתי יומם ולילה,
אם לא נתתי את התורה,
כן?
לעם ישראל,
חוקות שמיים וארץ לא שמתי.
אין עולם.
זאת אומרת,
כל היציאת מצרים לפי זה,
רגע,
עוד לא אמר את זה?
אמר את זה?
כל העיקר של ישראל זה התורה.
תורה במובן הזה של להוריד את התורה,
או למשוך אותה מסיני,
ולקיים אותה בארץ, ליישם אותה בארץ,
לגרום שהחיים הארציים יתנהלו על פי האידיאלים האלוקיים שכתובים בתורה.
דהיינו,
כמו
שאמרנו הרבה פעמים,
שהטוב, שזה הכותרת הכללית של כל התורה,
הטוב להיות אנשים טובים,
אורחות חיים טובים וישרים,
איך לוקחים את הדבר הזה ולא משאירים אותו למעלה למגדל השן,
אלא איך מורידים אותו למטה,
שאנחנו וגם העמים יתנהגו על פי התורה.
גם העמים יש להם ציווי בתוך התורה.
התורה
זה לא רק לעם ישראל.
תורה זה כלל אנושי,
אנחנו הצינור המרכזי,
אבל זה אמור להתפשט,
אמורים,
כי מציון תצא תורה,
הדברים אמורים להתפשט גם לעולם כולו,
שבע מצוות בני נח,
שגם העמים האחרים יהיו אנשים טובים,
שיקחו את הכישרונות הארציים שלהם,
לבנות את העולם ולא להחריבו.
וכמו שנאמר למשה, וזה לך האות.
הוא היה בהר סיני, בסנה,
זה הר סיני.
סנה, סיני,
כן?
כי אנוכי שלחתיך והוציאך את העם ממצרים,
תעבדון את האלוהים על ההר הזה.
כלומר,
אני מוציא אותך ממצרים,
אותך ואת עם ישראל יותר נכון,
את עם ישראל בעזרתך.
למה?
האות למה?
זה שתבוא לפה,
ופה תקבלו את העבודה, דהיינו, את המשימה.
לשפר את העולם ולהביא אותו למקום תיקונו,
כפי שהעולם נברא על פי התורה.
נכון?
התורה היא התוכנית של העולם,
לא איזה עץ יהיה שתול באיזה מקום.
זו התוכנית המוסרית,
הערכית של העולם.
ובשביל זה נברא עולם.
ופירוש הפסוק,
כלומר,
הוציאך אותה ממצרים,
יהיה לך אות שתעבדון את האלוהים על ההר הזה.
בשביל זה אתם יוצאים.
כלומר שתקבלו התורה שהיא העיקר הגדול שבשביל זה הם ניגלים.
שהיא להוריד את התורה לארץ,
והיא תכלית הטובה שלהם.
יש פה כוכבית לאיבן עזרא,
אני כבר הסברתי את האיבן עזרא על הפסוק הזה,
אז נדלג על זה.
ומפני כן,
כי כל עיקרן של ישראל הוא בעבורה ניגלו,
כלומר לכן,
מכיוון שהתורה היא הסיבה המרכזית שבשבילה ניגלו ישראל,
כמו שהסברנו.
ועלו לכל הגדולה שעלו אליה,
נצטוו למנות ממוחרת יום טוב של פסח עד יום נתינת התורה,
להראות בנפשם החפץ הגדול אל היום הנכבד והנחשף הזה.
כלומר,
הספירה הזאת באה מבטאת, תזכרו, יצאתם ממצרים.
לא סתם יצאתם ממצרים בגלל שהיה שם קשה,
ואינו אתכם.
יצאתם ממצרים ואתם מצפים לייעוד שלך.
ספירה זה ציפייה.
הספירה בונה ציפייה.
ואת תשאלו אותי למה זה עכשיו.
ספירה הפוכה זה לא הנושא שלנו כרגע,
זה
שאלה טובה.
כן?
היה צריך להיות
עוד 29 יום, עוד 28 יום,
כמו טבלת ייעוש בצבא.
אבל פה זה הפוך.
פה זה הפוך.
זה שאלה טובה, לא נדבר עליה.
אבל רק בסוגריים אני אומר,
כי זה לא רק שהציפייה וכל מה שהיה קודם זה אפס,
אלא גם כל יום
זה בנייה לקראת.
לכן סופרים גם אחד,
שתיים, שלוש, יום אחד לבנייה שלנו לקראת מתן תורה,
יום שני.
בניה נוספת לקראת מתן תורה,
כי אנחנו צריכים להיות אנשים שראויים,
או כלים שמסוגלים לקבל תורה.
אדם שעוסק כל היום בכסף ובנשים,
הוא לא יכול לשמוע את התורה.
זה לא מדבר אליו,
זה לא מספק את הרצונות שלו.
הרי אנחנו צריכים להשתחרר, במצרים השתחררנו ממה?
מעבודה לחומר ולבנים, השתחררנו מהתלות שלנו בחומר.
במצרים השתחררנו מהתלות הזאת שהחומר לא יהיה המוקד של החיים שלנו,
הוא רק
ישרת את הרצון האידיאלי של החיים.
דיברנו על זה הרבה פעמים, וזה הסוד של כל התורה.
שהחומר, הוא משרת את הערך.
אז כדי לקבוע את זה בנפשנו,
אז יש ספירה, זו ציפייה.
ציפייה פותחת את השערים.
נכון?
כשיש ציפייה למשהו,
זה פותח את הבן אדם.
וכעבד ישאף צל,
כמו שעבד שעובד בשמש,
תחשבו את התמונות האלה של העבדים בכותנה,
בשמש,
כן?
מחפשים איזה נקודת צל באיזה מקום,
לשבת בצל, מהשמש הקופחת,
כן?
וימנה תמיד מתי יבוא העת הנכסף אליו שיצא לחירות.
זה קצת הוא מסביר,
הוא גם סופר,
הוא זוכר את זה שהוא יצא לחירות,
הוא לא שוכח את זה.
כי המניין מראה לאדם כי כל ענינו וכל חפצו
וכל התשוקה שלו להגיע אל הזמן ההוא של קבלת תורה. עד כאן
בענייני ספירת העומר.
בקיצור,
יש לזה הרבה מה לדבר על ספירת העומר,
זה לא הנושא המרכזי שלנו כרגע.
אבל למה אני מביא את זה?
כי זה קשור ל...
יום העצמאות הוא בעיקר ליום ירושלים,
אז בואו נראה,
נקפוץ רגע למקור מספר 2,
זה מדרש במחילתא.
רבי ישמעאל אומר,
מה תצעק אליי?
אתם זוכרים על שפת הים, המצרים מאחורה,
מדבר מימין ושמאל,
ואנחנו לקודים,
אנחנו באין מוצא.
אומרים למשה, רבי משה, תציל אותנו.
אז אומר לו הקב"ה, מה תצעק אליי?
נכון, מה אתה צועק אליי?
תיסע.
כנס פנימה.
כמו שאמרנו קודם,
החומר מפנה את דרכו לנושאי דגל המוסר בעולם.
החומר משועבד אלינו ולא אנחנו לחומר.
בזכות ירושלים.
הנה זה הקשר.
בזכות ירושלים אני אבקע לכם את הים.
לא בזכותכם,
זכות ירושלים.
כלומר, ירושלים זה הטופ, זה המרכז.
ירושלים באה מהמילה יראה שלמה.
יראה שלמה, יראה במילים מודרניות,
זה מה שנקרא מה מנהל אותך.
כשאתה
עושה חישוב מה העיקרון שמנהל אותך בחיים,
זה נקרא יראה.
כשאתה כל הזמן בודק את עצמך, אמרו לה...
אמרו לה, מה שמנהל אותך.
מה מנהל אותך?
יראה שלמה. יראה שלמה.
להיות אנשים טובים, הטוב מנהל אותך.
זה אנחנו נספק בירושלים,
ומשם אנחנו נעיר לכל העולם.
איך חיים חיים שלא הכסף מנהל אותנו,
ולא נשים מנהלות אותנו?
נשים לא במובן האישה בבית.
התאווה לנשים, כן?
ועוד כל מיני דברים. הכבוד לא...
אנחנו רוצים שהטוב ינהל לנו את החיים וכל השיקולים שלנו,
זה נקרא עיר,
כל השיקולים שלנו,
זה
טוב או לא טוב,
זה נכון או לא נכון,
זה מוסרי או לא מוסרי.
כמובן שזו מדרגה גבוהה,
וכבר אנחנו קרוב ל-6,000 שנה בדרך.
אבל אמרנו כמה פעמים שהדרך היא מטרה לא פחותה
מהמטרה עצמה.
כמו שראינו עכשיו בספירת העומר,
שכל יום, לא רק הציפייה לתורה,
אלא כל יום כשסופרים אותו,
הוא חלק מהבנייה.
זה חלק מהדרך, זה חלק, זה מטרה בפני עצמה.
נכון, בגלל שאנחנו לא מתייחסים לדרך בתור מטרה.
הרי כשתתייחס לדרך בתור מטרה,
זה לוקח אותך לשום מקום. אתה מסתכל
רק על המטרה, אז רגע, אני מתרחק.
לא, הדרך זו מטרה לא פחות מהמטרה.
וזה מובא,
אמרתי כמה פעמים,
בפסוק שהקדוש ברוך הוא אמר לארץ,
להוציא עץ פרי עושה פרי.
שגם העץ יהיה בטעם הפרי,
גם האמצעים שמביאים למטרה הם פרי גם כן.
ולא רק אמצעי,
שאם היית יכול למחוק אותו ולדלג עליו,
לא אי אפשר לדלג.
בסדר?
אז כשאתה הולך לאחור,
זה לא מעכב.
להפך, זה בונה אותך.
חלק מהבנייה זה שאתה עוצר,
ומשתהה באותו שלב שאתה צריך להשתהה, או שאתה נסוג אחורה,
כי השלב הזה לא בנוי נכון.
צריך לבנות יותר נכון,
כן? טוב.
אז בזכות ירושלים אני אקרא לרמת הים,
שנאמר אורי,
אורי,
לבשי עוזך ציון זה בישעיהו,
כן?
לבשי בגדי תפרטך,
כן?
שאנחנו בגלות פה.
תלבשו את הבגדים,
את הבגדים,
הבגדים זה לא הבגדים האלה,
זה הבגדים של המלכות שלנו. כמו שאסתר
לבשה מלכות, מה זה לבשה מלכות?
לפני שהיא באה לאחשוורוש.
היא לבשה את הלבוש
שהיא נציגה של עם ישראל.
את הלבוש של עם ישראל,
היא באה איתו,
אליו בשם עם ישראל, בשם הקדוש ברוך הוא,
שעם ישראל מייצג אותו.
לבשי עוזך,
תלבשו את האומץ שלכם,
ואת הגבורה שלכם, ואת הייעוד שלכם.
רואים את זה קצת עכשיו במלחמה?
שם אנשים,
וואו.
לבשו אומץ, לבשו גבורה, כן?
לבשי בגדי תפארתך,
יש לנו תפארת,
התפארת שלנו זה הכתר שאנחנו עושים על הראש שלנו,
שהוא המוסר,
השליחות להיות אנשי המוסר,
כלומר,
אנשי הטוב,
שמייצגים את הטוב בעולם.
ירושלים, יר הקודש!
כאילו יוסיף יבוא בך עוד הראל ותמל,
בגאולה האחרונה,
לא הסתובבו שמה,
שואלים,
ישראלים,
הסתובבים שמה,
זה
יהיה בית מקדש,
עם כל העבודה שנראה תכף בעזרת השם במקור מספר שלוש,
שזה פשוט נפלא.
ואומר אורי, אורי, לבשי עוז זרוע השם, עורי,
כימי עולם, דורות עולמים, הלא את היא המחצבת רהב,
דורות עולמים, הלא את היא המחצבת רב,
את
חוצבת במצרים,
מחוללת תנין,
את חוללת, בזכותך
התנין קיבל מכות כדי שתצאו חוצה?
את חולה, בזכותך
התנין קיבל מכות כדי שתציע חוצה?
הלא את היא המחרבת ים, בזכותך
התייבש הים כדי שתוכלי לצעוד?
מי זה את?
ירושלים, אנחנו מדברים על ירושלים, נכון?
את זאתי שמובילה את כל ההיסטוריה הזאת מיציאת מצרים עד עכשיו
כן המטרה היא ירושלים אנחנו רק שליחים שירושלים
זה האידיאל העליון של הופעת הטוב בעולם
זה ירושלים
כן
מה
לא האידיאל זה ירושלים
זה לא היה, אנחנו מדבר בזכות ירושלים העתידית,
כן?
הקדוש ברוך הוא מגלגל את כל ההיסטוריה
בשביל שירושלים תופיע ותהיה מגדלור לעולם כולו.
מדבר על העתיד פה.
היא זאת שגרמה לכל ההיסטוריה להתחולל.
ירושלים, כמו שאמרנו,
זה עיר שלמה,
זה הטוב המוחלט,
כן?
שם נעשה עבודת הטוב, שם אנחנו עובדים על עצמנו להיות אנשים טובים,
במערכות הפרטיות והלאומיות,
ומשם תצא תורה, משם יאיר האור הזה,
כמו שדיברנו,
מלכת שבא שמגיעה,
שלמה המלך, איך אתה עושה את זה?
איך אתה מנהל מדינה בצדק,
עם צבא חזק,
עם כלכלה?
חזקה ובצדק ויושר.
איך אתה עושה את זה?
זה הגאולה.
הבאים הגויים לפה אומרים לנו,
יהודים,
תגלו לנו איך חיים,
חיים נכונים,
ישרים בתוך העולם הסוער הזה,
בתוך הים הסוער הזה,
דיברנו על זה הרבה פעמים.
אז ירושלים, בגלל ירושלים נבקע הים.
בגלל המסר של ירושלים, לא ירושלים האבנים.
מי תהום רבה.
שמה מעמקי ים,
שם איזה שממון של מעמקי ים שהיינו יכולים לעבור שמה.
דרך לעבור גאולים.
אני לא נכנס לפסוק הזה יותר מדי,
יש מה להסביר פה, אבל הרעיון מובן פה,
זה העיקר הרעיון,
כן? יש פה בכוכבית, יציאת מצרים, היציאה ממצרי החומר,
מאפשרת להיות כלי להתקשר לתורה.
יציאת מצרים היא רק...
כלי, היא רק אמצעי.
כלומר, יציאה ממצרים, יציאה ממצרי החומר.
לא להיות עבדים של החומר, סחופי חומר, אלא
סחופי אידיאל,
היא מאפשר לנו בכלל לקלוט את התורה.
זו אנטנה שמאפשרת לנו לקלוט את התורה.
כן?
להתקשר לתורה הטהורה, ליישמה בחיי הארץ.
יום העצמאות,
הקרוב,
עכשיו תשימו לב,
ספירה,
קרוב ליציאת מצרים זה יום העצמאות,
קרוב למתן תורה, נכון?
שבוע הבא יהיה...
יום ירושלים ואחרי זה שבועות,
יום ירושלים קרוב למתן תורה.
זה לא סתם שהקדוש ברוך הוא גלגל
את ההיסטוריה שיום עצמאות יהיה דווקא
בחודש אייר בתוך הספירה
וקרוב ליציאת מצרים.
יום ירושלים יתגלגל דווקא ביום הזה,
אם ההחלטה של הרשויות להחליט דווקא פה ולא שם,
יום עצמאות היה אפשר לקבוע גם יום אחר.
זה לא סתם שזה התגלגל, זה קרוב למתן תורה.
וגם כן, יום העצמאות, זה כמו יציאת מצרים,
זה השחרור
מעול הגויים,
יותר טכני,
יותר טכני כביכול, מאפשר לנו לקלוט את תורה.
ירושלים בא ואמר לנו אחרי 19 שנה,
אתם חושבים שבאתם לפה להיות רק איזה מקלט מפני השואה ומפני הגויים,
שרדו בכם במשך כל השנים?
והקדוש ברוך הוא גלגל פה מלחמה ללמד אותנו,
יש לנו מטרה יותר עליונה.
יום עצמאות הוא רק
חוליה בשרשרת.
שהמטרה ירושלים, שזה בעצם ספירת העומר.
אומר הרב דוד חיים הלוי, אומר דבר מאוד מעניין,
שהתקופה הזאת בין
חג הפסח למתן תורה הייתה צריכה להיות חגיגה שלמה,
זה חול המועד,
זה סוג של חול המועד,
זה גם כן מדרש אחר שמסביר את זה.
זה חול המועד אחד ארוך,
שבעה שבועות, שבעה ימים.
חול המועד, מיציאת מצרים למתן תורה.
פתאום נפלה איזה עננה.
של דיני אבלות
הדיני אבלות האלה נובעים ממיטת תלמידי רבי עקיבא שלפי הרב צבי יהודה
הם מתו במלחמה במרד בר כוכבא
מה שכתוב אגדה זה הסיבה הפנימית
העמוקה אבל הם מתו במלחמה
כלומר
ספירת העומר
בספירת העומר,
שזה בעצם מות תלמידי רבי עקיבא,
זה גלות.
זה הגלות.
זה היה ניסיון אחרון אולי לשרוד פה,
זה הגלות.
אז הגלות מעיבה בתור עננה על התקופה
של הגאולה מיציאת מצרים למתן תורה.
זה בדיוק תהליך הפוך,
לכן יש עננה לתקופה הזאת שלא הייתה צריכה להיות.
ועכשיו כשאנחנו חוזרים לארץ,
העננה הזאת מתחילה להתבהר,
פתאום העננים בה' באייר
התפזרו קצת,
זה משלים, אתם מבינים אותי, נכון?
והעננים שבכ"ח באייר
גם כן נתבהרו קצת בשביל לתת לנו להסתכל,
לראות למה חזרנו לפה.
לא חזרנו פה רק בגלל האקוויזיציה והפרעות בגלות.
חזרנו לפה,
יש
לנו ייעוד.
זה מה שזה אומר,
כן?
יום העצמאות הקרוב בספירה ליציאת מצרים הוא שחרור
מדפוסי החיים המטריאליסטיים של הגויים שהיינו ספוגים שם.
אבל כל זה כדי לבנות את ירושלים להיות אור לגויים.
יום עצמאות,
יום ירושלים,
יום ירושלים,
זה איך אומרים תלכו קוממיות,
יום עצמאות קומה ראשונה,
יום ירושלים קומה שנייה,
הקדוש
ברוך
הוא דחף אותנו,
נתן לנו את כל החלקים האלה וכל
הוויכוחים פה של איזה 40 שנה,
אולי יותר מ-40 שנה,
שמאל, ימין, מה שקוראים,
זה נראה פוליטי, זה לא פוליטי.
זה האם מדינת ישראל היא מדינת כל אזרחיה?
מדינה ככל הגויים?
שאז זה שמואל הנביא לא רצה להמליך מלך,
כלומר,
לא רצה להקים מדינה.
מלך זה לא לואי 14. לא רצה להקים מדינה,
כי הם רצו מדינה ככל הגויים.
סתם עוד מדינה,
שיהיה מלך, שיגן עלינו, ידאג לכלכלה.
הוא
לא הסכים.
גם ירושלים זה היארצייט של
שמואל הנביא.
שמואל הנביא מקים מלכות ישראל.
הוא ימליך את שאול, הוא ימליך גם את דוד.
קמת מדינת ישראל,
הראשונה,
זה שמואל הנביא.
שהתנגד למדינת ישראל אז,
בגלל הדבר הזה,
הקדוש ברוך הוא אמר לו,
הנח להם.
אבל זה מה שיום ירושלים,
זה מה ששמואל הנביא בא ביום היארצייט שלו להגיד לנו ביום ירושלים.
חידוש עצום,
אתם רוצים מדינה ככל הגויים,
אומר שמואל הנביא,
עכשיו ביום ירושלים,
שאני התנגדתי לזה.
תזכרו מה הייעוד שלכם,
ירושלים, עיר המקדש,
עיר הקודש.
עכשיו,
אנחנו מדברים ירושלים, ירושלים, ירושלים,
הסברתי קצת מה זה ירושלים, אבל זה לא מספיק.
בואו נראה פה משהו יפה.
ממש יפה,
שנותן לנו קצת אור,
שופך לנו אור על עבודת המקדש ועבודת הקורבנות,
והעבודה הנפשית שמתחוללת באנשים שבאים לשם.
אומרים פסיכולוגים, פסיכיאטרים, הולכים כל מיני...
זה לא עובד.
פה מתחולל תיקון עצום.
גם אצל הפסיכולוגים היום יש ביטוי כזה של...
חוויה מתקנת, מנסים לקחת את המקום שבן אדם שמה
זזה צידה,
רוצים להחזיר אותו למקום הנכון,
אז
החוויה הפנימית, נקרא לזה.
זה יכול להיות נקודה,
זה יכול להיות
פרק זמן,
ולנסות לבנות את זה מחדש.
אני מכיר שיטות כאלה...
ממש בפועל,
זה דבר שגם אני יודע לעשות אותו,
יודע,
כי היחידי שיודע לעשות זה ריבונו של עולם,
כי ההיסטוריה הפרטית של כל אחד ואחד,
זה בדיוק מותאם לחוויה מתקנת שהוא צריך לעבור.
לפי איזה אישה יש לו,
ואיזה ילדים יש לו,
ואם הוא נמצא בתקופת מלחמה,
לא תקופת מלחמה,
כל ההיסטוריה היא חוויה מתקנת סדרת חינוך אחת ארוכה. אם
מסתכלים על זה ככה, אז איך אומרים כל החיים?
טובים.
יש שיר כזה, נכון?
החיים שלנו טובים, באמת, כן.
טוב, בואו נראה את זה בפנים.
זה יפה מאוד.
יש לנו אור קצת על מה זה הקטורת ועל הקורבנות.
התורה מלמדת אותנו, מקור מספר שלוש.
זה הרב ראובן ששון.
מי שמכיר אותו,
יש
דפים שיוצאים כל שבוע,
יש
חוברות שיוצאים,
יוצאים ממש,
היה תלמיד גם של החלברשטאם,
הוציא את הספרים האלה של החלברשטאם,
זה הוא הוציא אותם.
התורה מלמדת אותנו כיצד היא הדרך להיכנס אל הקודש,
אולי לקודש הקודשים,
ולהשתייך אל הרוממות האדירה אשר שם.
זה מדובר על פרשה קודמת,
פרשת אחרי מות,
שנדב ואביהו נכנסו, ננסו להיכנס לקודש התלהבות,
אבל לא בצורה שנכנסים לקודש.
מה
פרשת אחרי מות אומרת?
רגע, רגע,
לא בכל רגע אתה יכול להיכנס לקודש.
לא בכל רגע ורגע אתה יכול להיכנס לההוויה הזאת של ה...
וואו הזה שיש אלוהים,
ואני רוצה להיות אדם טוב,
וזה,
זה לא כל רגע.
זה פעם אחת בשנה, הכהן הגדול נכנס.
עם הקטורת הוא נכנס לשם.
עם בגדים מיוחדים,
זה לא בגדים כאלה כמו שליבעון כהן,
זה
בגדים עם מידות מיוחדות,
עם הוויה מיוחדת.
אתה לא חושב,
הקדוש ברוך הוא לא חבר שלך.
נכנס לקודש העם והקדוש ברוך הוא מדבר מבין הקרובים.
אתם זוכרים שמעמד הר סיני עובר לבין הקרובים,
ומעמד הר סיני הולך איתנו כל החיים.
מהמדבר, לארץ ישראל, כן?
אתה לא יכול להיפגש עם ריבונו של עולם,
עם הטוב המוחלט בכל רגע.
זה לא הולך ככה.
יש סולם, יש הדרגה,
יש נגיעות, שלוש פעמים ייראה.
שבת פעם בשבוע,
זה לא כל הזמן.
אנחנו רוצים שזה יהיה,
יילַוֶוה לנו את החיים כל הזמן.
אבל זה,
אם אתה כל הזמן באור הגדול הזה, אתה נשרף.
כמו שבני אהרון נשרפו.
מזה הם נשרפו?
אי אפשר.
זה
קורה הרבה פעמים גם לבעלי תשובה, אתם יודעים.
מרוב זה, אתה נשרף.
צריך
לקחת סולם, בדיוק.
להשתייך לרמות האדירה שלך, על ידי הקטורת.
קטורת בעברית,
קטורת זה קשר.
קשר לקדוש ברוך הוא זה על ידי הקטורת.
דווקא בעבודת הקטורת נכנס הכהן הגדול לבית קודש הקודשים,
כי בענן אראה.
כן, זה הקטורת, לפי חלק מהראשים.
והיא היא עיקרו של סדר יום הכיפורים,
שנקרא,
איך נקרא המסכת יום הכיפורים בגמרא?
יומה.
מה זה יומה בעברית?
היום.
זה היום בשנה ששם אנחנו יכולים באמת,
אנחנו משילים את הקליפות שלנו,
אנחנו לא אוכלים,
לא שותים,
לא
אישה וכל הדברים האלה.
יש לך יום כזה של חלון שאתה יכול לפתוח ולהגיע לנקודה הזאת,
לנהוק ממנה טוב,
ולחזור אחר כך לחיים עם בגדים,
עם אישה,
עם כסף ועם חיים חומריים.
אנחנו לא בעד מנזרים.
אנחנו בעד התנתקות מחיי החול.
כי בענן נראה על הכפורת.
בעניין זה טמון סוד פנימי הקשור לעצם מהותו של יום הכיפורים.
תכף נראה את זה.
הזוהר הקדוש מציין שהקטורת עליונה ונסגבה מכל הקורבנות אחרים.
כלומר, במקדש יש קורבנות.
קורבנות זה מלשון קרבה.
קטורת זה קשר, קורבנות זה קרבה.
אנחנו מקריבים קורבנות בשביל לקרב אותנו,
בשביל להשיל.
את
התאוות החומריות שאנחנו שורפים אותם על המזבח,
את הבהמיות שלנו שורפים על המזבח,
זו חוויה מתקנת.
שהבהמה משלמת על זה מחיר,
אבל היא שמחה לשלם על זה מחיר,
כמו הפר של אליהו שדיברנו שבוע שעבר, נכון?
בשביל תיקון האנושות,
כן?
היא
גם מוכנה שנאכל אותה
בשביל תיקון האנושות,
אבל זה בסוגריים.
אז הקטורת היא גם כן קורבן.
קורבן עדין יותר,
זה לא...
אין שם שפיכות דמים,
אין שם
רצח של חיה, זה קטורת.
זה משהו עדין יותר,
נקי יותר.
כל הקורבנות האחרים,
עכשיו יש לנו פה הסבר קצת על הקורבנות האחרים,
שאמרתי את זה במילה אחת.
כל הקורבנות האחרים
באים לתקן את המציאות ולהעלותה מקלקוליה.
מקלקולי הבהמיות שלנו, מהסחיפה אחרי הבהמיות שלנו.
כך תהיה ראויה אל הדבקות האלוקית.
כלומר, קורבנות
מסירים את התאוות שלנו.
אנחנו מעלים את התאוות שלנו
לעשות איתן דברים טובים.
תאוות אישה בתוך הנישואים.
אז אתה לא זורק את זה לפח,
אתה רק מעלה את זה,
מעלה את זה, שם את זה במקום הנכון.
כאן לגבי אוכל,
אכילה במקדש היא אכילה מכפרת.
אכילה שכהנים אוכלים בשביל השני,
לא בשביל עצמך,
שהשני יתכפר לו.
כל התיקון בבית המקדש זה תיקון של אכילה,
שזה אחד הנושאים המרכזיים בחיים שלנו.
בבית המקדש אומרים חוויה מתקנת
עם האכילה, שהיא חוויה גם מאוד חזקה.
אוכל זה חוויה חזקה.
אנחנו אומרים שם חוויה מתקנת,
לוקחים את האוכל למקום הנכון.
החטאת והאשם באים לכפר על חטאים.
העולה באה לכפר על מחשבות פסולות.
עולה שעולה כליל,
כן?
אז היא באה לתקן את המחשבות שלנו.
מחשבות עקומות, מחשבות קונספציות,
כמו שאומרים.
עקומות לא נכונות מול החיים,
מערכת יחסים עקומה עם החיים,
לא מסונכנת נכון עם החיים,
זה בא...
ואפילו השלמים, שזה קורבן, שגם...
הבעלים אוכלים, לא רק הכהנים ולא רק למזבח.
באים להשכין שלום, שלמים שלום שלום.
כלומר,
לתקן מצב של ניתוק ופירוד בינינו לבין ריבונו של עולם.
אבל הכל זה תיקון של הקלקולים,
עוד לא דברנו על משהו חיובי.
רק פה זה הסרת הקליפות, הסרת המניעות, המניעות,
המחיצות,
שלא מאפשרות לנו לראות, להתקשר,
לחוות את החוויה הזאת.
הרבה פעמים אנחנו הולכים לתפילה ומרגישים מנותקים.
כי יש מחיצות
של החטאים שלנו,
שלא נותנים לנו.
החטאים שלנו באים מהתאוות שלנו,
מהרצון לעולם החומרי.
במקום שיהיה לנו רצון לעולם הערכי.
שכל המשימה שלנו יהיה להיות אנשים ערכיים,
להיות אנשי ירושלים.
אנשים טובים, שעושים טוב.
שמנהלים את החיים שלהם על פי הטוב.
אכן כל הקורבנות האחרים נעשים באיברים חומרים,
לכן זה באיברים של בהמה,
על המזבח,
כן?
ומוחשיים
של בהמה,
זה העיקר,
זה יש גם מנחות,
אבל זה משני או תוספת,
אבל העיקר זה הקורבנות,
זה קורבנות של בהמה.
בהמה או עוף גם כן.
ודבר זה מעיד שעניינם לתקן ממדים חיצוניים בישראל,
את
הצד החיצוני,
להסיר את הקליפות,
קליפות הפרי.
הקליפה היא מסביב לפרי,
העיקר זה הפרי, אתה מקלף את הקליפה בשביל לאכול את הפרי.
הקליפה מפריעה לך לאכול את הפרי,
אתה
חייב לקלף אותה.
אז המזבח מקלף את החוויה המתקנת מול הצד הבהמי,
והשאיפות הבהמיות שלנו,
והסחיפה
אחרי העולם הזה.
לעומת זאת,
הקטורת היא זכה.
דקה מן הדקה, נכון?
אנחנו אומרים את זה כל בוקר.
הקטורת היא דקה מהדקה.
מה זה דקה?
זה ביטוי של עדינות.
זה לא גס,
זה לא גרגירים גסים,
זה לא תערובת גסה,
זה תערובת עדינה,
אתה מחזיר אותה למחתשת עוד פעם ועוד פעם,
כן? זה מראה לנו על זוך,
על דקות,
כן?
דקה מן הדקה.
אין היא נעשית באיברים חומרים כמו הזרועות של הבשר של הבהמה,
אלא בבשמים זכים ועדינים, בושם.
חוש הריח הוא חוש הכי פחות חומרי,
הוא חוש שקשור לנשמה, אדם מריח,
זה מעורר את הנשמה שלו,
זה לא תענוג פיזי,
זה תענוג נשמתי.
וגם כתוב על המשיח,
והריחו ביראת השם,
זה חוש שישי,
זה חוש נבואי,
זה חוש שהוא עמוק בתוך המציאות,
כן?
הוא לא צריך עדים שיגידו לו,
הוא לא צריך מחקר אחרי 20-30 שנה,
מה קורה עם עיוותים במשפחה,
ומה התוצאות של ילדים כאלה,
הוא לא צריך, הוא
מריח את זה מההתחלה,
כי הוא קשור לפנימיות של החיים,
לאמת של החיים.
אז הקטורת זה בשמים, זה משהו עדין.
לא נדרשת פעולת אש חזקה.
נכון?
איך שורפים את הקטורת עם גחלים?
לא עם אש.
זה גם כן,
אתה יודע, הכל זה עדין.
לשרוף אותם ולכלותם לא צריך,
כמו באיברי הקורבנות,
אלא כבר במגע העדין בין האש ובין הבשמים,
כבר שנוגעים הגחלים.
מה זה?
מיד
אתה מרגיש את הריח.
הרי הם מזכחים ומתעלים והופכים לענן מבושם.
אדם מבוסם גם כן פותח את שערים,
נכון? כשיש ריח טוב זה פותח.
כשיש סירחון זה סוגר.
סירחון זה על חיים שנרקבים,
וריח טוב זה על חיים חדשים.
תינוק יש לו ריח טוב, פרחים יש להם ריח טוב.
חיים שמתחדשים יש ריח טוב.
חיים שהולכים וגוססים יש ריח רע.
אז ריח נעים וטהור.
הרעננות הזאת,
היא
נותנת חשק.
חשק לחיות,
חשק להיות אדם טוב, חשק להיות קשור לטוב.
עומק העניין,
שבשמי הקטורת מכוונים כלפי הפנימיות הטהורה של ישראל.
צריך להבין מה זה סמני הקטורת,
למה י"א,
מה כל אחד זה,
יש
בזה עומקים גדולים,
קשור לעולם הסוד,
הוא לא נכנס לזה כרגע.
כוחות אלו, בשעה שנפגשים עם הקודש,
מיד הם מתלווים.
מתלווים הכוונה הפריה,
חידוש.
תנועת חיים הולכת ומתחדשת.
בוערים ומהירים,
דומים הם למגע בשמי הקטורת בגחלי האש,
שבקלות ובנעימות רבה הופכים מסתם חומר מעורבב
לבשמי עדן,
גן עדן.
בשמי עדן.
וממלאים חדרי לב וכליות.
כל מקום שרוצים לתת הרגשה טובה,
יש בושם.
נכנס לקליניקה
של זה,
יש שם בושם.
וזה כבר,
יש הרבה אנשים אגב,
שברגע שהם נמצאים בצרה,
או במצב,
אז הם לוקחים ומריחים בושם,
זה מיד מסדר להם את המצב.
יש
כאלה שומעים מוזיקה.
אה?
כן.
כן,
אז הבושם מעורר,
הוא מעורר,
הוא מסדר את הכוחות נפש.
טבק, כן, ביום הכיפורים, טבק, יפה.
לכן, בשונה מיתר הקורבנות שנעשים במזבח החיצון,
שזה קליפות חיצוניות,
הקטורת היא בתוך הקודש,
זה
תיקון פנימי עמוק בתוך הנשמה של הבן אדם,
קודש קודשים.
הקודש הקודשים זה הפנימיות של האדם,
זה לא איזה חדר ועוד חדר,
איזה ארכיטקטורה.
הקטורת מקומה במזבח הפנימי.
משמעות הדברים היא שהקטורת מכוונת אל הפנימיות הנעלמת
של ישראל.
פנימיות הטובה,
שפעמים מכוסה,
בגלל כל מיני מצבים,
ולכלוכים.
לא עבודה במישורים החיצוניים של החיים.
פרקטי,
שהולכים הרבה,
עושים כל מיני תיקונים פרקטיים,
לשכלל,
איך,
איך,
אני יודע מה,
איך לסדר את הכסף יותר טוב בבית,
אנחנו לא נגד זה,
איך לסדר את המערכות,
כל מיני מערכות חיים בצורה יותר יעילה,
יותר טובה,
זה תיקונים חיצוניים.
אנחנו מדברים על התיקון הפנימי,
על תיקון הנפש,
על ההרגשה,
על ההוויה,
על הטוב לב של הבן אדם.
זה
תיקון פנימי, והוא...
הוא חזק מאוד,
בסופו של דבר הוא חזק ביותר,
יש לי כמה דוגמאות,
אבל זמנינו תם,
אז אני לא מביא עכשיו סיפורים מסיפורים שונים.
אלא עבודת פנים בממדים הפנימיים האציליים של ישראל בטהרת לבבם,
מתקן את הטהרה של הלב,
שהלב טהור הוא אדם טוב,
פורץ ממנו דברים טובים,
מחשבות טובות,
עצות טובות. בעדן נשמתם או באצילות נפשם.
אנחנו נעצור פה.
בעיקר הדברים אמרנו,
הדבר הזה אמור,
מה שאמרנו עכשיו,
באמת לעשות חשק לדעתי לירושלים,
לבניין בית המקדש.
כי מה שנעשה שם בבית המקדש מבחינה נפשית,
מבחינת טהרה נפשית,
מבחינת הטוב לב, מבחינת הוויה החיובית,
לא יכול לעשות בשום מקום.
אגב,
במלחמה,
חיילים שלנו שנלחמים על הטוב, נגד הרשעים,
הם כן נמצאים במקום הזה.
כי בית המקדש עובר למלחמה.
לוקחים ארון,
כהן משוח, נכון?
ויש קדושת המחנה במלחמה.
כלומר, יש פה איזה רמז שהמקדש והטהרה מלחמה עוברת למלחמה,
כי המסירות נפש של חיילים
זה ה...
זה הקרבה,
אתה מבטל את כל האגואיסטיות,
את
כל החומר של החיים.
זה מדרגה של בית המקדש, להילחם ברוע,
לא סתם מלחמה.
מלחמה ברוע, מלחמה ברוע.
אין שום אינטרס אישי.
אין שום אינטרס, להפך.
מי רוצה למות?
מי רוצה להיפצע?
אבל האינטרס הוא אידיאלי.
לשמור על עם ישראל, עם המסר של עם ישראל.
נברך את כל עם ישראל,
שנגיע למקום הזה,
בעזרת השם,
ונשאף אליו.
ברוכים תהיו.
בדרך כלל מי שלא רץ לשעה ויש
לו להגיד עם מה הוא יוצא,
הוא יכול לשתף.
אנחנו, השיעור נגמר.
