אז שלום וברכה,
אנחנו נדבר היום על יום ירושלים, הבא עלינו לטובה.
ונתחיל מזה שיש,
שהמושג הזה,
שגם יש בכל העולם, יש גם כזה,
עיר הקודש.
אז המושג הזה עצמו הוא מושג אוקסימורון.
אוקסימורון זה כשאתה מחבר שני דברים שהם סותרים אחד את השני.
זה כמו נגיד שלג חם או שלג שחור.
זה אוקסימורון.
דבר שהוא לא הולך ביחד בדרך כלל.
אז ככה זה גם עיר הקודש.
מה זאת אומרת?
יש שם...
עיר שהיא אפילו במיוחד
ערים שהיו בתקופה של בית המקדש וכל זה,
שם באמצע עיר עוברת תעלה של ביוב.
עוברים שם חמורים ופרות והכל שם עומדים בצדדים,
אטליז שמוכרים בהמות וצועקים שם צרכות של שוק
ויש זבובים ולכלוך וריחות.
זה קודש?
מה זה עיר הקודש?
לא יכול להיות שזה קודש.
אז מה הכוונה?
אולי בית המקדש?
נו, זה בית המקדש, זה לא עיר הקודש.
אז מה זה?
מה זה שירושלים היא עיר הקודש?
אז
אולי מדובר פה על ירושלים של מעלה?
ירושלים רוחני,
עליון?
אז לא.
חז"ל אומרים
שזה לא, ירושלים של מטה. תסתכלו, מקור שתיים,
אומרת הגמרא במסכת תענית, רבי נחמן,
אמר רבי נחמן לרבי יצחק,
מה ידכתיב בקרבך הקדוש ולא אבוא בעיר?
משום דבקרבך הקדוש לא אבוא בעיר,
לא מובן, כן?
אז הוא אמר לו, אמר לי, אך יאמר רבי יוחנן.
אמר הקדוש ברוך הוא,
לא אבוא בירושלים של מעלה עד שאבוא לירושלים של מטה.
ואז הוא שואל,
גמרא שואלת,
מי איכא ירושלים למעלה?
יש איזושהי ירושלים רוחנית?
הנה דכתיב ירושלים הבנויה כעיר שחברה לאחדיו.
זאת אומרת,
יש כביכול שני מימדים של ירושלים,
ירושלים רוחנית וירושלים פיזית.
אז מה זה ירושלים פיזית?
זה פה, בעולם שלנו.
כן, אז הירושלים היא אידאה של ירושלים,
או ירושלים ממש ממש זאת,
עם אלו הבתים,
אלה חצרות,
והרכבת קלה,
ועם ערבים,
הכל.
לא,
רק ירושלים.
אז,
ומי עליון יותר,
אז בכל העולם, תמיד,
מקובל וידוע שעולם הרוחני הוא עליון יותר מהחומר,
מהמציאות הריאלית, פיזית.
אבל אם תחשבו,
תנסו סתם כזה לגלגל בראש כעיקרון,
כרעיון.
איך יכול להיות שעולם הרוח יותר עליון מעולם החומר,
כשאנחנו יודעים שהקדוש ברוך הוא ברא את עולם החומר?
תחשבו ככה, נכון?
בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ, נכון?
כתוב שהוא ברא את עולם החומר,
את הארץ.
האם בריאת העולם, אומרים,
זו הייתה עלייה או ירידה?
זה היה טוב יותר או רע יותר?
מה אתם אומרים?
בסדר,
אבל אתה אומר ירידה,
אבל צורך עלייה,
אבל זאת אומרת,
יש פה עלייה.
אני אומר,
לא מה קורה פה עכשיו, במגמה,
בסופו של דבר,
זה שיש חומר בעולם,
זה יותר טוב ממה שהיה לפני בריאת העולם?
מה אתם חושבים?
אתם מבינים את השאלה שלי?
מה?
כן, קודם היה טוב, עובדה, כן, נכון.
אבל עצם בריאה,
זה יותר טוב מאשר היה קודם?
לא יכול להיות אחרת.
ודאי שזה יהיה יותר טוב,
אחרת למה שקדוש ברוך הוא ברא את החומר?
אם הוא ברא, סימן שזה יותר טוב ממה שהיה קודם.
זאת עלייה,
זו לא ירידה.
אתה אומר, ירידה, צורך עלייה, אבל בסופו של דבר,
זה יותר טוב, יותר טוב.
זאת אומרת, חומר הוא יותר עליון מהרוח.
אני יודע
שאנחנו
מתחנכים באווירה כזאת שהרוחניות היא יותר גדולה מחומריות.
ככה אומרות כל הדתות בעולם,
חוץ מיהדות.
אנחנו אומרים
שהחומריות יותר עליונה מהרוחניות.
ומה יותר גבוה?
חול או קודש?
אז כל העולם אומר קודש.
מה אנחנו אומרים?
חול.
מה
מה?
נכון, נכון, כל ספרי מוסר
מלאים אמירות הפוכות.
נכון, אני מסכים.
ואנחנו עכשיו ננסה להבין מה הם מתכוונים כל ספרי מוסר,
ולמה הם אומרים ככה וכולי.
אני עכשיו אומר, לא למה מחנכים אותנו.
אני עכשיו אומר,
מה באמת?
מה יותר עליון,
חומר או רוח?
ברור שחומר יותר עליון.
איך יודעים?
א', בגלל שהוא נברא.
אם הוא נברא, סימן שזה יותר טוב ממה שהיה קודם.
דבר שני,
אנחנו רואים שהעולם עשוי ככה שאם
אתה לא תאכל, אתה תמות.
אם אתה לא תהיה קשור לחומר, אתה תמות.
ואם אתה לא תתפלל, אתה לא תמות.
כן?
יותר קרוב לאידיאל.
זאת הכוונה.
מציאות יותר אידיאלית.
זה מציאות חומרית.
כן, אני יודע שזה נשמע מוזר, נכון?
הפוך, נכון?
כמו שאתה אמרת, כל ספרי מוסר מחנכים אותנו להפוך.
אבל, בכל אופן,
אני רוצה להגיד לכם שזה
לא פשוט.
אבל אתם יודעים מה?
תעזבו עכשיו ספרים.
יכול להיות שאנחנו לא כל כך מבינים,
או לא מפרשים נכון ספרים.
אני אומר עכשיו, תלכו בהיגיון, היגיון, היגיון.
בלבד.
אם...
חומר,
זאת אומרת, אם הרוח יותר חשוב,
אז הקדוש ברוך הוא לא יהיה בורא חומר.
למה שהיא נבראה?
נבראה?
אתם מבינים?
זה לא שאני אומר לכם פה משהו.
זה היגיון שלכם אומר לכם את זה.
שחומר יותר עליון.
ואכן,
גם תורה אומרת את הדברים הללו בפירוש,
תורה שבכתב,
תורה שבעל פה, תסתכלו, אומר על זה
אור החיים הקדוש,
מקור שלוש.
הרי זה מגיד
שחביבה לו של מטה, ירושלים של מטה,
יותר משל מעלה.
גם כשנשכיל
בתם בריאת כל העולם,
נדע
כי עיקר הם התחתונים שהם אמו ונחלתו, עמו ונחלתו.
עולמות התחתונים יותר עליונים מעולמות העליונים.
וכך גם מדרש,
אתם זוכרים את המדרש המפורסם שאומר,
נתאווה הקדוש ברוך הוא שתהיה לו דירה בעולמות התחתונים כפי שהיא בעליונים?
זוכרים את זה?
אצלכם זה כתוב, אני חושב,
פה באיזשהו...
שש?
כן, שש. הנה, תנחומה.
אמר רבי עמי,
איתווה הקדוש ברוך הוא כשם שיש לו דירה למעלה,
שיהיה לו כך דירה למטה.
זאת אומרת, יש משהו
שהקדוש ברוך הוא איתווה.
לא סתם בחר, רצה,
אלא איתווה.
מטרה שלו, שאיפה,
אם כך אפשר להגיד, כן?
כמובן אנחנו לא מדברים עכשיו על העצמות אלוקית,
אנחנו מדברים על התגלות אלוקית, שמדרש לזה מתייחס.
הוא מדבר פה
על
זה ששאיפה
זה עולמות התחתונים.
וגם, כן,
כמו שאמרתי, זה שחומר מושך אותנו,
כסף מושך אותנו,
עריות מושכות אותנו,
הכבוד מושך אותנו,
אז זה לא במקרה.
הקדוש ברוך הוא ברא את כל זה ככה שזה ימשוך אותנו.
זאת אומרת שזה מאוד חשוב שאנחנו נתאווה
לכסף,
לכבוד, לעריות, על הכל.
אה,
אבל זה חייב להיות על פי גבולות,
על
פי מסגרת,
רק כסף שלך אתה צריך,
ולא כסף של חבר שאתה...
אתה צריך לשאוף לאשתך, אתה לא צריך להגיע ל...
אתה
צריך להגיע למשהו שהוא מותר לך, וזה וזה,
אבל זה,
זה בעצם המבנה.
תשימו לב שזה ככה כל העולם.
מה נוצרים אומרים?
אומרים,
אתה יודע למה הקדוש ברוך הוא ברא
את התאוות דווקא לכבוד ולדברים כאלה?
כדי להכשיל אותך.
כשאתה תתגבר אליהם,
אז אתה תהיה יותר חזק ואתה יהיה לך יותר טוב.
אז יוצא שבעצם
כל העולם שלנו זה מערכת מכשולים אחת גדולה.
שהשם בעצם שם אותנו במקום כזה שפה אנחנו חייבים להיבחן.
וזה לא יעלה על הדעת.
יש משהו בחומר ובחול יותר עליון.
לכן זה כל כך מושך אותנו.
זהו, עכשיו כל השאלה, למה מחנכים אותנו הפוך?
וכל ספרי מוסר וכל מה שאומרים.
למה לא שמעתם את הרעיון הזה עד עצם היום הזה?
וזה בגלל...
אולי ככה,
אני אסביר לכם את זה על משל
של פצצת אטום.
אתם יודעים איך עושים פצצת אטום?
כל אטום בנוי
מהגרעין,
שזה בדרך כלל פרוטונים,
וסביב פרוטונים מסתובבים אלקטרונים.
זה ציור מאוד סכימטי,
מאוד לא מדויק,
יש שם עולם שלם,
יש הרבה הרבה תתי מדרגות,
יש לפטונים,
ובריונים,
ומיזונים,
וקוורקים,
ובוזונים,
יש הרבה הרבה סוגים באטום.
אנחנו לא מדברים על כל זה, נלך בצורה סכימטית.
יש גרעין, סביבו מסתובב אלקטרון.
כשעושים ביקוע של גרעין,
אז משתחררת אנרגיה.
אם היא משתחררת לאט,
לאט,
לאט,
אז זה נקרא אנרגיה לצורך שלום.
זאת אומרת, חשמל, עושים מזה חשמל.
תחנות כוח גרעיניות.
ואם היא משתחררת בבת אחת, אז זה מוחק את העולם.
זאת אומרת, זה כמו ש...
כמו הפצצת אטום שהייתה שם בהירושימה ונגסאקי ביפן.
זה הפצצת אטום.
ומאז שאופנהיימר, הוא עשה את הפצצת אטום,
חמש שנים אחר כך אחריו,
בברית המועצות, דאז,
הם גילו, היה איש אחד בשם קורצ'טוב,
הוא עשה פצצת מימן,
ושם גם יהודים,
זה מעניין שגם אופנהיימר,
הוא היה יהודי,
וכל הצוות שלו,
שם היו הרבה יהודים שהם עשו פצצת אטום,
וגם אצל הרוסים,
היה שם זלדוביץ' וחייקין ועוד כמה מדענים רוסים גאונים,
שהם עשו פצצת מימן.
מה זה פצצת מימן?
זה פצצה שהיא בנויה בצורה הפוכה לגמרי מפצצת אטום.
פצצת אטום זה ביקוע גרעין, נכון?
פצצת מימן זה שאתה לוקח שני גרעינים של אטום,
ומחבר אותם, וכשהם מתחברים,
משתחררת אנרגיה פי 111 מהפצצת אטום.
אז רוסים הצליחו אז ואחר כך אמריקאים
כמעט מיד עשו גם פצצת מימן.
אבל פצצת מימן הרבה יותר עוצמתית מפצצת אטום.
בעיה היא רק שלפצצת מימן כדי לחבר בין שני הגרעינים
הרבה יותר קל לבקע את הגרעין,
מאשר לחבר בין שני גרעינים.
זה בלתי אפשרי.
יש רק חומר אחד בעולם, שזה מימן, שיש שם אצלו רק
גרעין אחד, רק פרוטון אחד,
אז ביניהם אפשר אולי לחבר.
אבל זה בלתי אפשרי, כמעט.
יש רק בעצם אפשרות אחת ויחידה לחבר בין שני...
גרעינים הללו.
ומה האפשרות הזאת?
פצצת אטום.
זאת אומרת,
בכל פצצת מימן יש נפץ.
והנפץ הזה הוא גרעיני, הוא פצצת אטום.
הוא זה שרק הוא יכול להוציא כזאת
אנרגיה בבת אחת, בנקודה כל כך ממוקדת,
שיכול לחבר בין שני גרעיני
אטומים.
אז אני חושב שדוגמה,
מה שעכשיו אני אומר לכם,
זאת דוגמה
לקודש וחול.
עולם הקודש זה כמו פצצת אטום,
ואילו עולם החול זה פצצת מימן שהיא יותר עוצמתית,
יותר חזקה יותר,
אלא מה?
בלי קודש,
החול יכול להשתלט עלינו.
הוא כל כך חזק,
הוא כל כך מהותי,
שהוא יכול להפוך את האדם לחיה,
ממש לחיה.
זאת אומרת, אדם שהוא נמשך אחרי התאוות שלו,
והוא נמשך אחרי דברים חומריים,
אז הוא הופך להיות כאילו עבד
של החומר.
ואז הוא עובד כמו משוגע שם בשביל לקנות אוטו חדש,
והוא הולך שם והוא עושה כל מיני דברים
בשביל כבוד, בשביל שם תמונה בעיתון טיימס,
והוא נמשך שם לנשים,
והוא זה,
זה,
זה, כזה, כזה,
הוא הופך להיות למעשה כמו
עבד
של חומר.
לכן צריך מאוד מאוד לחזק את הרוח,
כלומר פצצת אטום.
רוח שתאפשר לבן אדם לא להמשך לתאוות,
לא להיות עבד,
לא לדעת להתגבר,
אז הרוח מעריכה את האמת מאפשרת לאדם להיות אדם שהוא הולך ומתעלה.
רוח פה זה,
ומה שאנחנו מדגישים כל הזמן,
אנחנו מדברים על הדברים רוחניים,
הם חשובים וטובים,
נכון.
והקודש זה גדול וחשוב ויותר טוב מחול, נכון. אבל,
זה גדול יותר,
חשוב יותר,
נכון.
כל עוד שהחול
לא
נבקע.
לא גילה את העוצמה
של חול.
אבל
אם הוא כן מגלה עוצמה בחול,
זה הרבה יותר עוצמתיות, זה הרבה יותר עליון
וחזק מהקודש.
הנה, תראו,
מסביר אורך חיים הקדוש
במקור חמישי.
ולפי זה, יכוון הכתוב לומר,
סדר הבריאה
לא זו, אלא זו,
בדרך חיבה.
בראשית ברא אלוקים את השמיים.
ועוד בריאה,
בריאה יותר חביבה אצלו,
ומעולה,
ומעולה יותר, והיא
הארץ.
אתם זוכרים מה שאמרנו קודם?
שהחומר יותר עליון מרוח.
ושאלנו למה לברוא.
ועכשיו אור החיים הקדוש
אומר לנו, לא.
זה ארץ יותר חביבה
ומעולה יותר משמיים.
ושהשמיים אדרבה
תלויים בארץ.
וככה גם מה שראינו את תנחומה.
עכשיו, השאלה,
מה יש בחומר שהוא יותר גדול מרוח?
מה יש בחול שהוא יותר עליון מהקודש?
מה יש בהם?
למה?
למה זה כל כך עליון?
והתשובה
היא כזאת.
הוא יכול לגלות את אור השם
בצורה הרבה יותר עוצמתית מהקודש.
למשל,
כשאנחנו אומרים
שהתורה
באה לעולם,
תורה מתגלה פה בעולם שלנו,
אנחנו מדברים במשהו מיוחד.
אבל מה יש בתורה?
תורה זה חיים שלנו,
אנחנו לומדים תורה,
דבר גדול,
חשוב,
רוחני מאוד,
אבל לא חיים לפי תורה.
תורה זה עולם גדול ועליון בספרים.
השאלה אם אתה יכול לחיות מה שכתוב בתורה.
לא ללמוד,
לא לקרוא, לא להתעסק,
לחיות.
זו מדרגה הרבה יותר גדולה מאשר רק שכתוב שם משהו.
הכנסת אורחים. אני אתן לכם דוגמה.
בשבת האחרונה אנחנו היינו בהר חומה.
בת שלי, אימא לשמונה ילדים,
בעלה,
הבין שהוא צריך ללכת למילואים.
למרות שהוא פטור ממילואים,
הוא לא צריך,
הוא...
הוא הבין שעכשיו יש עת
צרה ליעקב,
והוא חייב להתגייס, והוא הלך למילואים.
ומילואים ארוכים שם.
והיא לבד מגלגלת...
היו שמונה קטנים, ילדים קטנים.
ואנחנו באים שם לשבת,
לעיתים קרובות,
כדי שלילדים שלה,
שלהם, של נכדים שלי,
יהיה להם שולחן שבת כזה,
שמישהו מנהל את זה,
עושה,
שאבא לא בבית.
כן, אז אני בא, אנחנו באים.
ודירה שלהם קטנה,
אין איפה לגור,
אז יש להם שם ברחובה,
יש כזה מין או וואטסאפ או אימייל כזה,
משהו איזה,
יש
כזה בין השכנים.
אז היא כתבה,
האם יש מישהו שדירה תהיה פנויה לשבת הזאת,
ואיזושהי משפחה, נתאי, כן, הנה, דירה שלנו פנויה.
ואם אפשר שההורים שלי יהיו שם,
כן, כן,
נתנו לנו דירה,
לא רחוק מאיפה שבת שלה.
באנו שם לדירה הזאת, הכל מסודר, יפה,
טוב, טוב,
טוב,
ופתאום אני רואה שם על אחד המדפים יש טבעת זהב,
שנראה כנראה שאישה,
שהיא שכחה שם משהו,
ועגילים מזהב.
ואני אמרתי לעצמי,
תראה איזה יופי זה חיים של תורה.
שלא עולה בדעתי לגנוב את זה.
ולהם לא עולה בדעתם לקחת,
כאילו,
לחשוש שזה משהו יקרה,
והם נותנים את הדירה שלהם בחינם,
לא,
בסוף אנחנו שם,
בדרך כלל,
משאירים שם,
זה קורה הרבה,
זה לא מקרה יחידי,
זה הרבה הרבה פעמים זה קורה ככה,
שאנחנו באים,
ככה הם מתארחים אצלנו,
אנשים שאנחנו לא מכירים אותם, לא יודעים מי הם,
הם לא יודעים מי אנחנו,
כלום.
לא משלמים,
משאירים שם בסוף בקבוק יין,
כמה סוכריות כאלה,
משהו כזה,
אתה צריך להגיד תודה בפתק.
אבל הכל,
פשוט הכנסת אורחים.
אתם מבינים,
אני חשבתי לעצמי,
איזה חיים טובים האלה.
שאין גניבות, ואין,
ואנשים,
ויאבתי לך כמוך,
ועושים מצוות,
הכנסת אורחים,
איזה כיף,
איזה חיים,
כזה, והכל לשם שמיים.
כמה שהייתי רוצה שכל עם ישראל יחיו ככה,
כולם יהיו ככה,
למה דווקא שצריך להיות בין הדתיים שם,
למה?
למה שלא כולם ככה יחיו?
אני זוכר
שהגיעה פה קבוצה של רוסים לפני 30 שנה,
כשרק נפתחו את השערים של ברית המועצות.
אז אני סיפרתי להם משהו על טרמפים.
הם הסתכלו עליי בעיניים גדולות, אמרו,
לא יכול להיות.
מה, נותנים לנסוע באוטו בחינם?
אני אומר, כן.
מה, אתה עובד עלינו?
אתה צוחק עלינו?
אמרתי, למה?
אני לא קלטתי מה הם מדברים.
אבל מה האינטרס שלהם?
הוא לא מרוויח מזה כלום,
אז למה שהוא הכניס אדם זר לאוטו שלו?
זה
צורת החשיבה.
כמה שהייתי רוצה שכולם יחיו ככה.
גם עם ישראל,
גם עם כולם,
שאנחנו נשפיע,
נעשה את זה,
פשוט יהיה חיים,
חיים טובים,
חיים על פי תורה.
אז אני אומר,
מה
יותר גדול?
האם
אידיאלים שנמצאים בספר, לחומש,
או בתפילות,
שזה עולם הרוח?
וחיים ריאליים שהתורה הזאת מתגשמת במציאות, בתכלס.
שעושים חסד ועושים את הדברים הגדולים האלה בפועל,
לא בתיאוריה.
ברור שזה במציאות הרבה יותר עוצמתי מאשר בספר.
לכן אומרים חז"ל,
שעולם החומר,
עולם החול,
יותר גדול מעולם הקודש.
כי עולם הקודש הוא מביא לזה.
אבל עולם החול,
אם הוא מתוקן, אם הוא בנוי טוב,
אז
הוא מגשים את זה.
הוא עושה את זה לוודאי,
לממשי.
זה טארטר דה סאטר להגיד.
רוחניות ממשית,
כי
אתה לא יכול לממש את זה,
למשמש.
ו...
דרך אגב,
אני רואה פה שאני הבאתי את זה פה,
יש על פצצת אטום במימן,
יש לכם את זה בדף מקורות פה,
זה מקור 7.
ואומר רב קוק, מקור שמונה, אומר ככה,
כשם שנשמת האדם היא יותר עליונה ויותר פנימית מהמלאכים,
ודווקא מפני גדולתה של הנשמה ירדה עד לתחתית המדרגה.
ומשם תעלה ברכוש גדול ועצום להכשיר את
העולם כולו עמה לעלייה עליונה מקורית.
כן,
הקודש שבכל,
שירד עד לידי חולין גמורים,
הוא יותר נשגב וקדוש מהקודש שבקודש.
אלא שהוא מסתתר הרבה.
ועיקר ותכלית
לתיקוני עולם שבאו מכל הטוב הבא לעולם בדרך
חול.
הבנתם פה את הדיוק הזה?
הקודש
לחולין גמורים,
חול גמור,
הוא יותר עליון מקודש שבקודש.
כי הוא נותן לנו
ממשות,
עוצמה,
ודאות, מוחשיות.
לכן אנחנו...
אנחנו מתכוונים כשאנחנו כאילו לזה אנחנו מתכוונים כשאנחנו מדברים
על ירושלים אז מה המשמעות של מושג ירושלים
יש ברור שירושלים זה מילת קוד זה כמו
במחשב יש לזה אייקונית, כן, יש מין צלמית.
זה מילת קוד שאתה עושה טיק-טיק עליה ואז אתה נכנס לעולם שלם,
כן,
שעומד מאחורי זה.
אז ביהדות יש הרבה דברים שהם בעצם קודים, כמו למשל
משיח.
מה זה משיח?
משיח זה מילת קוד למה?
לעתיד המתוקן.
אז קוראים לזה...
משיח
או האידיאל, המציאות האידיאלית או שלימות
אז אנחנו קוראים לזה גן עדן.
אנחנו לא מאמינים שיש איזשהו גן כזה, שיש שם דשא,
ואנשים מסתובבים בגן הזה עם ג'לביות ארוכות כאלה לבנות,
וכאלה שרבולים ארוכים כאלה,
והם קוראים כולם תהילים וזה וזה,
איזה גן עדן,
איזה
גן עדן.
אפשר למות מהשעמום בגן עדן כזה.
זה...
אנחנו לא חושבים שיש גן עדן במובן
מה שגויים חושבים שם,
שם 72 בתולות וכל הדברים הללו.
זה שם קוד.
למה?
שלימות.
אז
זה שמות קוד כמו פנימיות או מהות
החיים. אנחנו קוראים לזה עולם הבא.
זה לא שיש איזשהו עולם שאתה נכנס בו,
יוצא ממנו,
ואתה בא,
אלא אתה נכסף למציאות פנימית, עמוקה,
עליונה של החיים, קוראים לזה עולם הבא.
שם קוד,
של איך נקרא אחדות, רעיון האחדות.
קוראים לזה בית המקדש.
המהר"ל מסביר
בנצח ישראל.
אז מה זה ירושלים?
זה מילת
קוד למה? זה מילת קוד לקדושת החול.
זה הרעיון.
תראו, אומר רב קוק,
סליחה,
אומר מדרש תנחומה,
מקור תשע.
מכון לשבתך פעלת ה', מקדש אדוני כוננו ידיך.
וכן אתה מוצא,
שירושלים מכוונת למעלה.
כמו ירושלים של מטה,
מרוב חיבתה,
אהבתה של מטה,
עשה אחת למעלה.
כולם חושבים הפוך,
ירושלים של מעלה,
עדיף, אנחנו חולמים להגיע לירושלים של מעלה,
אז המדרש אומר הפוך,
מרוב חיבתה של מטה, עשה אחת למעלה.
עיקר ירושלים זה מה שמתגלה בפועל, תכלס, במציאות.
כמובן, אנחנו רוצים שזה יתגלה בצורה של קדושה,
בצורה מתוקנת, שמכל אבן שאנחנו נראה שם את ההופעה האלוקית,
אבל המטרה היא למטה.
וככה גם מסביר,
חז"ל אומרים שמושג ירושלים זה בעצם שם השם.
זאת טעות לחשוב שהקדוש ברוך הוא רוחני.
זה לא, השם הוא לא רוחני ולא גשמי באותה מידה.
הוא לא רוח.
אלא הוא מעל חומר, מעל רוח.
אז
כמו שיש לקדוש ברוך הוא,
יש הרבה שמות.
כן, יש לו...
שם יש שבעה שמות שאינם נמחקים,
שזה אלוקים, שדי,
צבאות,
ויש קל,
י' ה' ו' ה', כי יש שבע שמות.
ויש שמות
שזה שבעים שמות השם,
שזה כל שם נותן איזושהי בחינה,
סוג מסוים של התגלות.
למשל, שלום זה שם השם,
אחד השמות.
אז מתברר שאחד השמות של קדוש ברוך הוא ירושלים.
לא שיש ירושלים,
ובאותו השם קראו לקדוש ברוך הוא, בדיוק הפוך.
ירושלים זה ביטוי אלוקי, לכן היא נקראת ירושלים.
זה כמו שהשם קרא לעיר בשמו.
שם השם.
זה ירושלים,
ואנחנו מתפללים, אומרים את זה, כאילו, זה, זה,
ועיר אשר נקרא שמך עליה, כן, אומרים את זה בכוונה,
ועיר אשר נקרא שמך עליה,
אומר על זה רב צדוק, מקור 10,
אומר ככה,
ירושלים,
שם השם,
מתוך כל זה מתגלה השיא הנורא והרום.
ירושלים נקראת בשמו של השם.
הגמרא במסכת בבא בתרא אומרת,
אמר רבי שמואל בר נחמני, אמר רבי יוחנן,
שלושה נקראו על שמו של הקדוש ברוך הוא,
ואילו הן צדיקים ומשיח וירושלים.
ירושלים, עיר הבירה שלנו,
עיר מלכות בית דוד,
הממלכתיות שלנו נקראת בשמו של הקדוש ברוך הוא.
זה הרעיון.
אנחנו רוצים לחיות את התורה,
לא רק להאמין בתורה,
לא רק ללמוד,
לא רק לקרוא,
לא רק להתפלל,
אלא לחיות.
וכשאתה חי את התורה בצורה מעולה,
מצוי שזה מתגלה בחומר,
זה שם קוד לירושלים, לעיר ירושלים.
נכון,
נכון, נכון,
כן, כן,
כן,
כן,
אתה צודק, נכון, אני אחזור על
השאלה שלך,
אז מה עושים כשאנשים לא יודעים את
הדברים הללו והם לא לומדים את זה,
שהם חושבים שכל הדברים לא נכונים.
נכון,
אז אתה יודע, אומרים,
החז"ל אמרו שהתורה,
אם היא לא נלמדת בצורה נכונה,
אז היא מזיקה לאנשים.
תורה זה לא דבר אוטומטית חיובי וטוב.
לא משנה, עיקר שתלמד ויהיה בסדר. לא,
אם אתה מבין אותה בצורה מעוותת,
היא יכולה לגרום לך צרות ובעיות בחיים,
ועדיף שלא תלמד.
על זה חז"ל קראו,
אומרים לזה,
אם זכה,
שם חיים, אם לא זכה, שם מוות.
תורה מקלקלת, פוגעת, אם היא לא מובנת בצורה נכונה.
לא זכה, שם מוות.
ומה זה זכה?
אני לא זכיתי, והוא זכה, מה אני אעשה?
הוא זכה.
לא,
הכוונה זכה,
זה זיכך את עצמך,
שאתה למדת את זה לעומק,
אתה לומד את זה עם תורה שבעל פה, שאתה
לא מנתק בין תורה שבכתב לתורה שבעל פה.
אתה לא אומר,
לא,
לא,
לא אכפת,
תעזוב אותי,
אני רק פשט,
מה שכתוב פה,
וזה מה,
זה שם מוות.
מי שלא מעמיק,
מי שלא לומד, מי שלא מבין,
אז תורה יכולה להזיק לו,
בהחלט.
אתה צודק, נכון.
לכן צריכים להשתדל ללמוד את זה בצורה נכונה.
עשה לך רב
וקנה לך חבר, תלמד את זה בצורה נכונה.
בסדר?
נכון.
אבל מי שלא יודע,
אז זה מידה טבעית של בן אדם.
טבעי,
הוא אומר,
אני לא יודע, אני לא מומחה בתורה,
לכן אני בן אדם עניו,
ואין לי דעות משל עצמי.
בעיה היא כשהוא...
הוא אומר, כן, הנה פה כתוב כך וככה.
אני אומר, אני לא יודע,
אני לומד,
אין לי,
בסדר,
יופי,
תלמד,
תלמד,
תדע יותר,
יותר ויותר ויותר,
יום אחד אולי תדע.
אבל אם הוא לא עניו,
אז הוא לא זכה בגלל גאוותו,
שהוא חושב איך, הוא יודע איך נכון.
ואז הוא
נפגע מהתורה עצמה.
התורה נותנת לו, פוגעת בו.
טוב,
לסיכום.
יש הבדל מהותי בין,
עכשיו מה שלמדנו,
אז יש הבדל מהותי בין תורה
ובין דבר השם.
דבר השם זה תורה שהולכת ומתגשמת, יוצאת לפועל.
תורה שמתגלית.
זאת אומרת, זה
בעצם ירושלים.
דבר השם,
זה נקרא דבר השם.
תורה שמתגלית,
זאת אומרת,
זה לא נשאר רק באופן תיאורטי,
כי ספר,
כאילו ספר תורה,
שם כתוב בספר שצריכים להתנהג יפה,
שצריכים לתת צדקה, ששם צריך להכניס אורחים.
אבל בפועל, כשאתה חי את זה,
זה נקרא דבר השם.
אז הפסוק שאנחנו מכירים אומר ככה,
כי מציון
תצא תורה,
אבל מאיפה תצא דבר השם?
מירושלים.
ציון זה המדרגה של כמו הר ציון,
כמו המדרגה הגבוהה מאוד מאוד של מדרגה רוחנית.
זה ציון.
אתם מכירים את השיר הזה?
כי מציון תצא תורה ודבר השם מירושלים.
אז מה עומד מאחורי הפסוק הזה?
זה מה שעומד.
שיש מדרגה יותר עליונה.
מאשר תורה,
סתם תורה.
מה היא מדרגה יותר מתורה?
תורה שמתגלית בפועל במציאות, שזה נקרא דבר השם.
נכון,
בדיוק.
בעולם של קודם זה אותו דבר.
כי מה זה ירושלים?
זה שם השם.
להתגלות השם בחומר,
דבר,
זה נקרא דבר,
מה זה דבר?
דבר ודיבור, כן?
דבר, דיבור, אבל זה גם דבר,
ריאליה,
מציאות ריאלית,
דבר השם מירושלים.
ואומר על זה רב קוק אצלכם זה מקור 11 ובזה נסיים
כי מציון תצא עניין הפנימי
שהיא תורה בייחוד
שאין זה בגילוי
ודבר השם כי הדיבור בא מהעלם אל הגילוי זה מירושלים
וזה מה שאנחנו חוגגים ביום ירושלים
יום שבו התגלה העיר שחוברה ליחדיו,
את הפן הרוחני ופן הגשמי,
את
הירושלים של מעלה וירושלים של מטה,
הופיעו בבת אחת.
זה יום הגדול הזה
שאנחנו עומדים לפגוש אותו במהירה בימינו.
כן יהיה רצון, אמן סלה.
