טוב שלום עליכם אנחנו כמדי שבוע לומדים פה פרשת שבוע אבל לפני שנזכור את הפרשה ואת הנושאים שיש בה
חשבתי ומצאתי לנכון שבגלל המציאות שאנחנו נמצאים בה שהיא מציאות לא פשוטה והולכת וקצת מסתבכת לצערנו
וגם לעילוי נשמת הגברת
צהלה גז
והחייל היקר
יוסף יהודה הכי רק
וכל הנרצחים
חשבתי שביחד ננסה להתחזק בפסקאות באורות,
אורות ישראל.
הדפים פה מצוללים לפניכם, אז אם אפשר לקחת את זה, אלא אם כן אתם מכירים את כל הפסקאות בעל פה,
אבל
אם במקרה לא, אז כדאי להחזיק את זה.
בפרשה אנחנו מתעסקים בשמיטה ויובל,
אחרי זה מתעסקים בהונאת ממון,
הונאת דברים,
כן?
הונאת ממון זה שלא לרמות בעניין של קנייה ומכירה
הונאת דברים זה לא לצייר את החבר שלי בדיבור וכן על זה הדרך
אחר כך מדברים על השמיטה והברכה שיש לשלוש שנים אתם יודעים שבשנה השישית מקבלים בעצם פי שלוש שישית שביעית שמינית
אחרי זה הברכות המפורסמות והקללות
שבעזרת השם
יפלו על הגויים
וזו הפרשה שלנו
ובגלל שאנחנו בערב פרשת הברכות והקללות, אז חשבתי מה יכול להיות בקור הברכה שלנו, איך אנחנו באמת יכולים
להתחזק בעניין
וכתוב דברים מפורסמים: "הושאבתי מים בששון ממעייני הישועה",
אז האונקינוס אומר שם: "מבכירי צדיקאיה", זאת אומרת "מבכירי הצדיקים" ומי לנו...
עדיף שיהיה שם בבקשה ואז יוכלו לקחת. תודה.
מי לנו מבחירת צדיקים כמו הכהן הגדול מאחיו הרב קוק זכר צדיק וקדוש לברכה שכבר לפני מאה שנה
כתב פסקאות שבאמת יכולות לחזק אותנו במציאות המשוגעת שבה אנחנו נמצאים
אז שוב בגלל הברכות והקללות אנחנו מבקשים לברך את עצמנו ולהתברך
בלשון הזהב של הרב
אני מבקש לשוב באמת לאוצרות שלנו, לשוב על הראשונות. לפעמים, יכול להיות שחלק מהדברים אנחנו נשמע אותם פעם ראשונה, וחלק מאיתנו שמעו כבר את הדברים פעם ועוד פעם,
אבל דווקא בעיתים הללו, בזמנים שבהם אנחנו נמצאים,
יש באמת עניין לחזור על הראשונות ובאמת להתבצר ולהתחזק בהן.
אחר כך אנחנו גם, בהקשר,
בפסקה הבאה שאנחנו נדבר עליה,
אנחנו נדבר על ה... כיוון שאנחנו נמצאים בזמנים שבהם
ישנה הידבקות בתנאים עליונים, כן, ברבי שמעון בר יוחאי, ברבי מאיר בעל הנס, ברבי יהודה בר-אילאי, כמו שדיברנו בשבוע שעבר,
אז נראה את העניין הזה של ההידבקות בכנסת ישראל.
אז אני מציע שנתחיל בעזרת השם. אז שיהיה לעילוי נשמת,
שוב, הגברת צאלה גז והחייל היקר יוסף יהודה חירק וכל
שאר האיברים בגוף שלנו, בגוף הישראלי, שהלכו לעולמם, ובעזרת השם יחזרו
בתחיית המתים במהרה בימינו.
אמן.
טוב, אני ברשותכם
נתחיל בפסקה השנייה.
באיזה תקופה אנחנו נמצאים עכשיו?
אנחנו נמצאים בתקופה של מלחמה.
נמצאים בתקופה שיש בעצם מלחמה עולמית, כל המערכות משתדדות, הכל משתנה.
סוריה מתפרקת, לבנון מתפרקת,
ירדן מתפרקת, תימן הולכת ומתפרקת,
וגם במובן מסוים חלקים מאיתנו הולכים ומתפרקים
בתוך גם מדינתנו הקדושה ועמנו הקדוש,
ובעצם יש שידוד של מערכות. כולנו בעצם צריכים עכשיו להידרש,
לשאול את עצמנו שאלות עמוקות וקשות ונוקבות,
ולתת לעצמנו בעזרת השם מענה עמוק ולא רדוד. עוד מעט אני אהיה יותר מובן.
בסדר?
אז אתה קולט את התקופה שאנחנו יושבים כאן
בתוך בית המדרש הממוזג ואוכלים תופינים ומגדנות, אז אחינו שבשדות
מקריבים את עצמם.
ואנחנו צריכים להיות ראויים להם, ראויים לאלה שהלכו מעימנו וראויים לפצועים,
לכל המציאות הזאת, ושומה עלינו להתחזק ממש
בנשמת ישראל,
להבין בשביל מי, בשביל מה,
ואז מתוך זה לתת גם כוח לעצמנו, במילה לתת גם לכוח
לעם שבשדות, בעזרת השם, אבל יישר כוח על השאלה.
במהרה בימינו, אמן. טוב, ניגש לעבודה.
פסקה ב',
בדור האחרון, אתם רואים אותי נכון?
אורות ישראל,
זה עמוד קמ"ו בספר אורות, מי שיש לו ומי שלא, אז יכול לקחת צילום.
בדור האחרון
מתרשם החותם של כל הדעות שבכל הדורות שעברו.
אנחנו כולנו יודעים שאנחנו חותם כל הדורות, אנחנו דור הגאולה,
במקום אחר,
הרב קוק אומר שאנחנו ממש גמדים על גבי הענקים, אנחנו לא כל כך גדולים,
אבל בגלל שיש ענקים לפנינו ואנחנו נסמכים על גביהם של ענקים, יוצא שהגמד הקטן,
שנמצא מעל הענק,
הפרספקטיבה שלו יותר גדולה,
יותר ארוכה, יותר רחבה, נכון?
יש ענק דורות קודמים, ענקים בדורות קודמים,
אנחנו ענקים,
זאת אומרת אנחנו גמדים על גבי הענקים, יוצא שיש לנו
אפשרות ראייה יותר רחבה, אנחנו חותם כל הדורות.
לכן גם אומרים בהלכה, יש מושג כזה שנקרא הלכה כבתראה.
זאת אומרת דווקא האנשים היותר מאוחרים שיש להם פרספקטיבה ורואים את המחלוקות השונות,
למרות שהם מבחינה אישית הם קטנים,
אבל יש להם רוחב דעת
של כל מה שנעשה לפניהם, וממילא הם רואים את ה... הכל פרוס לפניהם.
כמו שמסופר שהבן נשחי, בשעה שכתב את ספר ההלכות שלו,
היו פרוסים לפניו לא פחות מאלף ספרים.
אלף ספרים
של שו"תים למיניהם, וראשונים ואחרונים, וכך הוא
הוציא בסופו של דבר את ספר ההלכה שלו. טוב.
בדור האחרון מתרשם החותם של כל הדעות
שבכל הדורות שעברו.
ומה שנאמר בדיבור, מתחתמת בו התמצית שלהם, בסדר?
מה שנאמר בדורות הקודמיים. עכשיו,
מי שרוצה לדעת מי זה עם ישראל,
ומה העניין שלו, ולאן הוא יכול להגיע,
שיתבונן בדור הנוכחי,
בעיתים הללו, כמו ששאלת מקודם,
מה קורה בזמן הזה?
מה קורה כל יום פה במכון מאיר? אני יכול לספר לכם, אני חייב לספר סיפור אחד, רק כדי שתבינו על מה אני מדבר.
פשוט הוא לא נמצא פה, אז זה עוד יותר קל לי.
בשבועיים האחרונים הגיעו למכון מאיר
בסדר גודל של 40 תלמידים חדשים.
וכל פעם אני חושב ששמעתי כבר הכל.
אתמול יושב לפניי בחור צעיר, אמרתי לו, שלום, שלום הליכם,
אז מאיפה אתה? אני גר בנתניה, אני לומד ברמת השרון,
לומד בבית ספר רימון וכולי, מה אתה עושה? מנגן, אתה גם, מה אתה, יש לך עוד איזה עניין?
כן, אני גם כותב שירים.
אולי תקרא בפניי איזשהו שיר, ככה רעיון קבלה, כן, אני יצאתי מהמסגרת.
הייתי בטוח שהוא שולף את הפלאפון והוא קורא לי איזשהו משהו, איזה חמשיר קצר, משהו,
עשר, עשרים שניות, נסגור את הסיפור.
הוא מוציא מחברת
מהתיק שלו,
והוא אמר לי שגם הוא היה מחובר למוזיקת ראפ.
כאילו קצב כזה של הכושים וזה, אני מבין, ניסיתי לשחק אותה שאני בעניינים.
אמרתי לו, כן, בוב דילן, קיצור.
בכל מקרה,
הוא מתחיל לקרוא את השיר שהוא כתב.
הוא מקריא ועושה את זה גם בקצב כזה של הכושים וכל הזה,
עם מנגינה כזאתי,
ואני יושב מולו ובוכה.
אני יושב מולו ובוכה. למה אני בוכה?
כי בתוך השיר שלו הוא משבץ פסוקים מהנביאים,
ואומר, אנחנו דור של גאולה,
ויש לנו כוח,
וכמה אור יש בנו,
והנה, או-טו-טו, ככה, אמרתי לו, תגיד, מתי כתבת את זה?
הוא אמר, כתבתי את זה אתמול.
מתי חזרת בתשובה?
לפני שנה.
למה חזרת בתשובה?
הוא אומר שאני ראיתי את הסרטונים והאנטישמיות שיש כלפינו,
אמרתי, לא,
מה זה הדבר הזה? מה הם כל כך שונאים אותנו? אני חייב להבין מי אני ומה אני.
זה רעיון מאתמול, בסדר? אני בעזרת השם,
בקרוב, לכשאפנה, רוצה לכתוב ספר,
או איזו אנציקלופדיה.
באמת, זה דברים,
השכם והערב כל הזמן שומעים עוד ועוד ועוד.
דיבורים כאלה, נשמות של גאולה.
אז זה היה רק בשביל להוכיח את המשפט הראשון.
בדור האחרון מתרשם החותם של כל הדעות שבכל הדורות שעברו,
ומה שנאמר בדיבור מתחתמת בתמצית שלהם.
על כן,
גם התכונות הטבעיות היוצאות מכל עיני האמונה מתרשמות בלב כל הדבק בכנסת ישראל ורוצה בתשועתה.
אתם רוצים ישועה?
אתם רוצים להתחתן?
בקיצור, אם אנחנו רוצים ישועה,
אומר, תדבק בכנסת ישראל. למה?
כי במיוחד
בדור האחרון,
מי שנדבק בכנסת ישראל ומי שזוכה באמת לאהוב כל אחד ואחד מישראל,
הוא זוכה שהתכונות הטבעיות, מה זה תכונות טבעיות?
ביישנים,
רחמנים וגומלי חסדים,
נכון?
הרמב״ם כבר אומר לנו לסוגיית מיהו יהודי.
אתה רוצה לדעת מיהו יהודי?
שלוש תכונות, גבר, ראשי תיבות גבר,
גומלי חסדים,
ביישנים, רחמנים. ואומר הרמב״ם,
לפני שמונה מאות ומשהו שנה,
אם אתה רואה יהודי
שהוא לא ביישן, רחמן וגומל חסדים,
תבדוק בציציותיו,
יכול להיות שהוא לא יהודי.
עד כדי כך.
ואפילו התוך הפנימי שבכל המצווה, זאת אומרת, אנחנו עכשיו מסוגלים,
אם כל אחד ואחד מאיתנו יחיה בתודעה,
והלימוד שלנו פה בעזרת השם,
וכל אורחות חיינו יהיה מתוך "לשם איחוד קדשה ברכו ושכנתיהם", בשם "כל ישראל",
אנחנו נזכה בעצמנו להידבק בתכונות הללו, הטבעיות האלו,
וגם אם לא זכינו להיות ביישנים, רחמנים וגומלי חסדים עד הסוף,
אנחנו הולכים ונעשים יותר ויותר כאלה עקב ההידבקות שלנו בכנסת ישראל.
הייתי ברור?
נמשיך.
לא חיכיתי לתשובה שלכם, אבל...
ואפילו התוך הפנימי שבכל המצוות המעשיות והאמוניות, זאת אומרת,
פתאום הכל צף,
יותר ברור מה התוכן הפנימי שבכל המצוות, בין השכליות ובין השמעיות.
מה זה מצוות שכליות? מצוות הגיוניות, שגם אני הייתי אולי חושב עליהן.
במצוות השמעיות, כלומר החוקים והמשפטים,
גם בהם
אני פתאום מוצא את עצמי, אנחנו בעזרת השם מוצאים את עצמנו בעקבות ההידבקות בכנסת ישראל יותר מבינים מה עומד מאחוריהם.
המעשיות והאמוניות
מרושם הוא בהקישור לכנסת ישראל ובחפץ ישועתה.
אם אתה נדבק בכנסת ישראל,
ואתה רוצה בישועה של עם ישראל,
ואתה כואב את כאבה
של השכינה שמוטלת בעפר,
ושל עם ישראל שהוא מבוזה,
אתה תזכה בעזרת השם גם להתחקות אחרי התוכן של המצוות השכליות והשמיות,
וגם עוד הרבה אוצרות נוספים.
אבל מכל מקום כל המקושר לחפץ ישועה לכללות ישראל בארץ ישראל,
עכשיו משפט ארוך,
שמבלעדי ארץ ישראל אי אפשר לישועה כללית שתבוא.
הרי הוא מקושר בגניזה לכל התמצית של כל האמונות וכל המצוות כולם.
ולהדור בכללו ראוי שיוכלו לו כל עוונותיו.
תראו,
אם יש תשעה צדיקים שהם מקסימים רבנים דגולים ועצומים והם רוצים להגיד
ברחו את השם המבורך ורוצים לעשות חזרת הש"ץ ורוצים להתפלל במניין,
זה לא יעזור להם.
יבוא האדם הכי פשוט ויצטרף אליהם למניין,
זו מהות אחרת.
היו פה תשעה פרטים,
התווסף אחד, זה הפך להיות כלל.
אומר המהר"ל,
למה האות יוד,
היא מייצגת את הכלל הראשון, כן, העשירייה?
כי האות יוד לא ניתנת להיחלק.
היא כמו נקודה כזו, בסדר?
האל"ף נחלקת לו"ב ושני יהודים וכן על זה הדרך,
כל אות ניתן לחלק אותה.
אבל האות י' היא מייצגת את הדבר התמציתי המאוחד שבא לבטא את מהות אחרת.
כשאנחנו נדבקים בעם ישראל,
אז בעצם אנחנו כבר לא נספרים באופן אישי.
איך הוא כותב כאן בהמשך? אני אקרא קצת עוד כמה פסוקים וזה יהיה יותר מובן.
ועל זה נאמר בימים ההם ובעת ההם נאום השם יבוקש אבון ישראל ועינינו
ואת חטאת יהודה ולא תמצאנה. למה אני לא מוצא אותה?
מכיוון שברגע שאתה בתור יחיד מתפלל בציבור לא בודקים בציציותיך
כי אתה נכלל בכלל.
ברגע שאתה נדבק בכנסת ישראל לא בודקים בציציותיך כי אתה נכלל בכלל ישראל. אני לא אדם פרטי, אני קשור בכל האומה.
זאת אומרת,
יש פה שני יתרונות, יש עוד המון יתרונות, אבל אנחנו מצביעים פה על שתי נקודות.
אחת,
היכולת שלי להבין יותר את המהות של התורה, מה עומד מאחורי המצוות.
והדבר השני, שיבוקש עוון ואיננו. גם אם אתה באופן פרטי,
היית פעם יהודי שעושה עוונות?
יפה מאוד.
אבל אם בכל זאת,
ברגע שהבן אדם נכלל במניין, או נכלל בכנסת ישראל,
אין עוונות.
לא סופרים את העוונות שלו, כיוון שהוא נכלל בכולם,
הוא רוחץ בכולם.
מסופר לי אצל החסידים,
שאם בן אדם לא היה לו מקווה,
אתם יודעים מה הוא עושה?
לוקח עשרה אנשים,
אומר להם תעמדו במעגל וקופץ לתוכם
שנאמר מקווה ישראל אשר
בן אדם קופץ לתוך עם ישראל נגמר ונטהר דרך אגב עשיתי את זה כמה פעמים זה עובד
תנסו את זה בבית
זאת אומרת ההתקללות הזאתי
אז אני קורא ברשותכם שוב את
הפסקה ואת הפסוקים
הוא אומר קודם כל שזה צריך להיות בארץ ישראל שלדבר הזה אנחנו זכינו
בארץ ישראל שבלעדי ארץ ישראל אי אפשר לישועה כללית שתבוא
הרי הוא מקושר בגניזה לכל התמצית של כל האמונות וכל המצוות כולן,
ולעד הדור בכלל ראוי שיוכלו לו כל עוונותיו.
הדור בכלל לא כל אחד, לא צדיקי, כולם,
שנעשים מחסרון הכרה במה שהוא עצמו מדובק וקשור בכל לב.
ועל זה נאמר,
בימים ההם ובעת ההם נאום השם יבוקש עוון ישראל בעינינו.
ואת חטאת יהודה ולא תמצא הנה, כי אסלח לאשר אשאיר.
האם הקב"ה השאיר אותנו בדור הזה?
שארית הפלטה, אנחנו נמצאים פה, אנחנו חיים, נושמים, שמחים.
זה בגלל שאנחנו ראויים למדרגה הזאתי,
שאנחנו נקללים בכלל ישראל, ובמעילה
לא נזקפות לנו העוונות.
והמופת הגדול של דורנו הוא המיועד לתעודה הזאת.
אנחנו זכינו לחיות בדור כזה שמסוגל לחיות חיים כאלו.
לתעודה הזאת, כלומר למגמה הזאת, ליכולת הזאת.
הוא מה שנמצאים בו כאילו,
הוא מה שנמצאים בו כאלה שרעיון זה נחתם במעמקי נשמתם. כלומר,
הרב קוק בעצם מדבר על עצמו,
בסדר?
ומוצאים בו קדושה עליונה ודבקות אמיתית בהשם צור כל הימים,
אלוהי ישראל ברוך הוא.
כל פסקה ראוי להקדיש לשעה,
בסדר? ויותר.
אבל רק טעמנו פה איזו טעימה קטנה לגבי העניין הזה. זאת אומרת,
אם אנחנו רוצים,
בעזרת השם עכשיו, להתחזק בתוכנו,
העוגנים שצריכים להיות לכל אחד מאיתנו זה באמת המחשבה על כלל עם ישראל ולא המחשבות הפרטיות של כל אחד מאיתנו.
כולם מכירים את הרמב״ם המפורסם שבשעה שאדם יוצא ובא בקשרי המלחמה לא יביט לו באשתו ולא בבניו ויאמר כי על ייחוד השם הוא עושה מלחמה ואז הרמב״ם מבטיח הבטחה שלא כתובה בשום מקום ברמב״ם.
הלכות מלכים,
פרק ח' הלכה ט״ו אם אני לא טועה, ט״ו ח׳ בכל מקרה מה שכתוב שם
והוא מובטח לו שלא יאונה לו כל רע,
כי על ייחוד השם הוא עושה מלחמה.
פלא פלאות, כך הרמב״ם מבטיח,
שבשעה שבן אדם מכליל את עצמו,
לא יאונה לו כל רע.
טוב,
הפסקה הבאה,
אתם יודעים שאני הרבה פעמים יוצא לי לדבר על הרב אליהו.
נכון?
מדי פעם.
למה?
כי הדבקות בצדיקים,
הקדוש ברוך הוא, כתוב שהקדוש ברוך הוא אש או חלת הוא, אז מה אומרים חז"ל?
אתה לא יכול להידבק בו,
להידבק בתלמידי חכמים, שהם בעצם תשקיף
של הקדוש ברוך הוא בעולם.
כן, ככל שבן אדם הוא צדיק יותר, טהור יותר וכולי, הוא מנכיח את האלוקות פה בעולם, הוא עושה קידוש השם.
ולכן אני באמת נדבקתי ברב אליהו איזה עשרים ומשהו שנים,
כל הזמן הסתכלתי, תמיד הייתי יושב בשורה הראשונה לראות מה הוא עושה, איך הוא מתנהג,
איך הוא מתייחס לאשתו, איך הוא מתייחס לילדים שלו, כל הזמן ככה
שאבתי את זה, לפעמים הגזמתי, אבל לא היה אכפת לי.
וזו ההידבקות בצדיקים הפרטיים.
אומר הרב קאין, עוד רגע נקרא את הפסקה,
שאני נדבק בבן אדם פרטי,
אני יכול להידבק גם בחסרונות שלו,
נכון?
למרות שלא מצאתי חסרונות אצל הרב אליהו,
אני חייב להגיד,
אבל ההידבקות בבן אדם פרטי, אני נדבק באישיות שלו על מעלותיה ועל חסרונותיה.
אבל כשאדם נדבק
בצדיק האמיתי,
מי זה הצדיק האמיתי?
כנסת ישראל.
בעם ישראל בכללו אין חסרונות.
ממילא אתה נדבק
באלוקות בעצמה.
לכן כל הזמן אתם שומעים, הצבא הקדוש,
העם הקדוש.
אבל אם אני הולך לאיזה,
אני באיזה רגילה,
או סתם נמצא באיזה אירוע צבאי, אני רואה דברים לא כל כך קדושים.
אז איך אתה אומר שהצבא הוא קדוש?
ואיך אתה, וחוץ מזה, אני לא רוצה להלעיז על עם ישראל, כי בטוח אין הבנות.
בן אדם יוצא לאחור,
רגע, אבל ראיתי איזה יהודי שמתנהג לא הפסל, לא יודע מה.
אז איך אתה אומר שעם ישראל הוא קדוש?
שאני מדבר על כלל,
כלל הצבא,
כלל העם. זה נכון שהוא בנוי מפרטים, אבל כמו שאמרנו מקודם,
עם האות י' שלא ניתנת להחלק,
שאני מדבר על כלל,
אין בו חסרונות.
כן, כלל זה הצד הנשמתי שעומד מאחורי כל הפרטים. נשמה אחת, גופים מחולקים.
כן, צבא אחד, המון חיילים.
אז במהות,
הכל קדוש,
בסדר? ויובקש עוון ואיננו.
אני קורא לכם עכשיו את הפסקה הזאת,
אני גם, היה חשוב לי להביא אותה כאן, אומנם זה גם הסדר של ספר אורות, אבל
גם בגלל שאנחנו עכשיו נמצאים בתקופה כזאת של הידבקות בצדיקים פרטיים, כן, ברבי שמעון בר יוחאי,
ורבי עקיבא, ורבי מאיר, ורבי יהודה,
כל מה שדיברנו עליהם בשבוע שעבר.
אבל שוב, אומר פה הרב,
ההידבקות בכנסת ישראל זה סיפור אחר לגמרי.
אני קורא,
פסקה ג',
הידבקות בצדיקים
כדי שיתערב כוח המציאות שבנשמתם עם הנשמה הבלתי נשלמת,
היא דבר נכבד מאוד,
כן? אני רואה אדם שלם, החכם השלם,
יש לי מודל לחיקוי,
אני רוצה להידבק במידותיו, אני רוצה להתנהג כמוהו, ללמוד ממנו.
אפשר להיכנס, אפשר להיכנס.
אותו כסף.
היא דבר נכבד מאוד במהלך התפתחות הנפשות, כן? צריך שבמסגרת עבודת השם תהיה לכל אחד מאיתנו דבקות בצדיקים.
ומי שאין לו את זה, השם יסלח לו, כן.
מה זאת אומרת?
ההידבקות בצדיקים היא גם באופן מודע וגם באופן לא מודע, כמו שבמצוות.
כן, כשאני עושה מצווה, כן, שאלו פה האם ההידבקות בצדיקים צריכה להיות באופן מודע או לא מודע?
התשובה,
גם באופן מודע וגם באופן לא מודע, כמו שיש לנו מצוות, נכון? מצווה,
יש לה ערך סגולי,
אבל ברור שברגע שאני גם מבין את המהות שלה, ואני מתחכה,
ואני גם מתחבר אליה בכל רמה חברתית סגידאי, זה סיפור אחר לגמרי.
אותו דבר גם בהידבקות בצדיקים, אני יכול להיות ליד איזה צדיק,
אמר טוב,
אני יושב לידו, נראה מה קורה.
בוא נראה לאן נתגלגל, כן? נזרום, נזרום עם הצדיק.
כן, אז זה דבר יפה מאוד, אבל בוודאי,
שאם אני אומר, אני עכשיו רוצה לראות איך הוא מתייחס לאשתו.
אני רוצה לראות מה קורה בשעת אתגר בבית, האם הוא יוצא מכליו,
האם הוא משבר כלים בחמתו,
כן?
האם הוא עובר מצווה דאורייתא, כן?
וקורע, נכון, כמו שלמדנו ללכות שבת ביום ראשון?
קורע בחמתו.
בסדר?
אז עניתי לכבודו?
נמשיך.
אז דקות בצדיקים כדי שיתערב כוח
המציאות שבנשמתם עם הנשמה הבלתי-נשלמת,
כן,
הכוח שבהם אלינו,
היא דבר נכבד מאוד במהלך התפתחות הנפשות,
אבל צריך שמירה גדולה.
למה?
מודגש לכם שאם יטעה בצדיק אחד וידבק בו דבקות פנימית הווייתית,
וידבק גם כן בחסרונותיו,
כתוב, נכון?
הם יפעלו לפעמים על הדבק במידה גרועה הרבה ממה שהם פועלים על האיש המקורי.
אצלו,
זה אצל אותו צדיק, אז יש איזו פינה מסוימת שהיא פינה אפלה,
לא מתוקנת,
איזה חיסרון מסוים.
יכול להיות שבדרך כלל שאתה נדבק אצלו,
החיסרון הזה אצלו במארג הכללי של האישיות שלו הוא מאוד מאוד רציסיבי.
אבל כשאתה תדבק בו, זה יהפוך להיות אצלך מאוד מאוד דומיננטי וזה מאוד מסוכן.
בסדר?
הם יפעלו, כן?
דיברנו על הדבקות בצדיקים.
נראה לי, כבודו, עוד לא היה פה לפני כן.
אז קודם כל, בפעם הבאה תגיע בזמן.
דיברנו על זה שאנחנו עכשיו בתקופה הזאת של ההידבקות בתנאים הקדושים וכולי, כן, ל"ג בעומר,
ופסח שני, רבי מאיר, רבי יהודה, רשב"י וזה.
כאשר אני נדבק באדם פרטי, אני נדבק באישיות שלו,
ביתרונותיה ובחסרונותיה, אין צדיק אשר יעשה טוב בארץ ולא יחטא, נכון?
אבל כשאני נדבק בכנסת ישראל, שם אין חיסרון.
לכן מומלץ להידבק בכנסת ישראל.
אני לא מצאתי, זה לא אומר, זה, כן, אז, טוב, טוב, אז רק שנייה, בשביל זה היה צריך לשתות, זה כבר,
ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו.
שואל הצדיק פה,
יש מושג של צדיק יסוד עולם,
צדיק יסוד עולם זה באמת אנשים מאוד מאוד מסוימים, בכל דור ודור, הגמרא כבר אומרת,
בכל דור יש עמוד של אש שעומד לפני המחנה, כמו רבי חנין לבר פפא, נכון, בכל דור ודור,
מכירים את הגמרא בכתובות?
אז תכירו בעזרת השם.
שבאמת, יש בכל דור, יש צדיקי עליון כאלה, צדיקי סוד עולם.
קצת זוהר לנוער, בסדר? משהו קצר צר.
אומרים שכל הקורבנות שמקריבים במזבח זה קורבנות של בהמות, כיוון שהם סוג של גלגול של אנשים שלא באו לכדי תיקונם, אבל דגים לא מקריבים, נכון?
ואיך נקראים הצדיקי עליון, אתם יודעים? נון הימה.
דגים שבים.
הצדיקים יש להם גם תיקון פרטי וגם תיקון כללי.
ברמת התיקון הפרטי יש לנו כמה וכמה צדיקים כאלה.
מסופר שרבי משה קורדוברו היה כזה ועוד הרבה אחרים שכתובים בגמרא עשרת הצדיקים שנכנסו בחייהם לגן עדן וכל מה שיש בהם זה בגלל זוהמת נחש הקדמוני. זה לא עניין פרטי שלהם,
זה עניין כללי לשאלתך.
יש אנשים כאלה
אילולדת מסטפינה הייתי אומר הרב אליהו, אבל אני נזהר עכשיו בלשוני.
אבל יש צדיקים כאלה,
שמה שנקרא, את הפינה הפרטית שלהם, את התיקון ואת הייעוד הפרטי שלהם, הם באמת סוגרים. אבל יש להם עוד תיקון כללי.
והם נוני ימא, הם אנשים שמה שנקרא מתחת לפני השטח. בדרך כלל הם ל"ו צדיקים, נסתרים.
הים, הים יציג את עולם הנסתר וכולי, בסדר?
אז לסיכום,
יש כאלה צדיקים שבאמת הם באמת מורמים מעם, כמו התנאים הללו.
כן, אני מעז לדבר על התנאים. אתם יודעים שהגמרה במסכת סוכה אומרת ששמונים תלמידים היו לו ליל זקן.
כן, קטן שבהם, יודע, משלות שועלים וכל עוף שעובר מעל ראשו נשרף.
וכן, אז זה הדרך. כאילו, מדובר, ומחיי מתים.
כל הצדיקים האלה, הקטן שבהם, כן,
כן, התלמיד האחרון בזה, הוא מחייה מתים, רבי יוחנן בן זכאי, כן?
מחייה מתים.
אז אנחנו מבינים שמדובר באנשים מיוחדים במינם,
ובעזרת השם גם בדורות שלנו יש אנשים מהסוג הזה,
בעזרת השם.
טוב?
אמן.
טוב,
אז שאלות מצוינות, באמת שאלות מצוינות,
שהן מראות לנו שאנחנו צריכים ללמוד יותר הוראות.
בכל מקרה,
אני קורא ברשותכם את המשך הפסקה.
זה לגבי הצדיקים הפרטיים.
הם יפעלו לפעמים על לדבק במידה גרועה הרבה ממה שהם פועלים על האיש המקורי, אני קורא שלוש שורות מלמטה.
אשריהם ישראל שהם דבקים בנשמת האומה,
אתם רואים אותי בשורה האחרונה בפסקה ג'
אשריהם ישראל שהם דבקים בנשמת האומה שהיא טוב מוחלט לשאוב על ידה אור השם הטוב.
זאת אומרת,
החסרונות שדיברנו עליהם קודם הם שייכים בפרטים,
אבל בכלל אין חסרונות.
האהבה שלנו לעם ישראל היא אהבה בלתי מותנית.
האהבה שלנו לכללות הצבא היא אהבה בלתי מותנית.
האהבה שלנו לכללות המדינה ולירושלים וכולי היא בלתי מותנית.
זה מאוד קשה לחיות ככה,
אבל ברוך השם,
ברוך אלוקינו שבראנו לכבודו,
וזה על כך כבודנו, שאנחנו באמת מסוגלים באמת לראות את זה. יחד עם ה"כולך יפה ראייתי ומומן בך",
זה לא מסמא את עינינו מלבקר את מומע. בסדר, אז נתקן את מה שצריך, אבל
הראייה הכללית, הנחת העבודה, שאנחנו רואים, וואו, קדושה.
אספר לכם עוד משהו, ותגידו לי אם אתם גם מכירים את התחושה הזאת.
אולי זה יישמע קצת,
אולי היום זה קצת אנשים מפתחים כלפי זה ציניות,
אבל אני עוד מהדור שלא שם את הדברים האלה במירכאות.
כשאני נמצא בכותל המערבי,
למרגלות הר הבית,
ואני רואה חיילים בהשבעה,
שהם מצהירים או נשבעים, כל אחד לפי אמונתו,
זה אני מרגיש את ה...
כן, אומרים חיה ויחידה, אני מרגיש את זה.
אני מרגיש את הדבר הזה, אני בטוח שגם אתם.
שאחרי כל הציניות וכל הדברים שמתפתחים,
זאת אומרת, אדם צריך באמת לנסות לכוון למקומות הללו שבהם
אני נטול ביקורת, אני באמת מסתכל על הדברים האלה בעצמות שלהם, ולא נותן לכל מיני סיגים וספקות להיכנס,
אני באמת יכול להסתכל בצורה חיובית וקדושה על הכלל.
אחרי זה, בירידה לפרטים, זה כבר נוסעים לשיעורים ארוכים, איך עושים ומה עושים ובאיזה אופן,
אל תוכח לצ פני סנאיכה,
הוכח חכם וייאבקה.
בסדר? טוב.
טוב, אנחנו נמשיך ברשותכם, נעבור לפסקה ה'.
בסגרת ההידבקות בצדיקים אני רוצה לספר לכם סיפור על הרב אליהו.
ערב הגירוש בגוש קטיף,
הרב מרדכי אליהו היה בבית שלו,
ואנחנו גרנו בנווה דקלים.
בשלושה חודשים האחרונים אני והמשפחה שלנו גרנו יחד עם עוד משפחה, עם גיסי היקר, הרב שלמה בן אליהו,
גרנו בדירת האירוח, בנווה דקלים, מי שהכיר שם,
גרנו בערך עשרים איש בדירה אחת, ברוך השם, מישהו אמר צר לי המקום וכולי.
ואז אני הרהבתי עוז והתקשרתי לרב אליהו.
אמרתי לו, הרב,
אם אתה תגיע לפה, אף אחד לא ייגע בנו,
לא יהיה גירוש.
עוד יותר מזה, אמרו לנו שצריך לתת צווים, ורק אחרי 48 שעות אפשר לממש אותם.
אז גם עמדנו וחסמנו, שלא יתמנו לנו צווים של גירות.
ואז הרב ענה לי,
הרב מרדכי אליהו בכבודו ובעצמו ענה לי,
אמר לי, אני לא מרגיש כל כך טוב,
אני מתפלל אבל.
הרב אליהו, במשך 72 שנה,
מגיל 10 עד 81-2,
התפלל כל יום בנץ, בסדר? תפילת ותיקים,
ובלילה כמובן תיקון חצות. לפעמים לא היה יותר מדי הפרש בין תיקון החצות לבין תפילת הנץ.
הפעמים היחידות בכל חייו שהוא לא התפלל בנץ,
זה היה בזמן הגירוש.
הוא הסתגר בחדר והתפלל במשך ימים שלמים.
התקשרתי אחרי זה עוד פעם,
אמרו לי, הרב מסתגר בחדר, הוא מתפלל.
לא הלך לבית הכנסת, הוא מתפלל עכשיו כדי להסיר את רוע הגזירה.
יומיים לפני הגירוש התקשרתי שוב ואז הרב מרדכי אליהו בכבודו ובעצמו אמר לי נגזרה הגזרה
אין לי כוח אני לא מצליח לעמוד בפני הגזרה הזאתי סיפרתי זה לאשתי ולילדים
קיפלנו את החפצים לא רצינו להחליש את האנשים האחרים והשתתפנו ביום האחרון ביום האחרון בנווה דקלים חנכו מקווה
הכניסו ספר תורה חדש,
וכולם התכנסו בתוך הבית הכנסת המרכזי בנווה דקלים.
ואני זוכר שאני מסתכל לעזרת אנשים לאשתי, ואני אומר לה, כאילו, אני מסמן לה, אנחנו עכשיו במשיח.
כאילו, זה רק עוד רגע, הכל, לא יודע, נפתח פה הגג, נגמר הסיפור.
ואז המפח הזה של הגירוש.
אבל אני יכול להגיד לכם ששני דברים גרמו לשברון לב של הרב אליהו.
הוא אמר לי את זה בעצמו.
אחד,
זה הגירוש מגוש קטיף,
והשני, זה הרצח של שמונת התלמידים בישיבת מרכז הרב.
שהרב שפירא ביקש ממנו להספיד,
והוא אמר, אני לא מסוגל.
אני לא מסוגל לנחם.
אני מרגיש שזה גזירה מעל לכוחותיי.
טוב.
אז זה הצדיקים האמיתיים, אגב, צדיקי יסוד עולם, שממש חיים את זה,
חיים כואבים את הכאב ושמחים בשמחה,
כך היה הרב אליהו, דמות כזאת מיוחדת.
טוב,
ברשותכם,
פסקה ה'
הצמאון להיבלע כולו ברוח ישראל צריך הוא להתגבר,
לחשוב ישראליות,
להרגיש ישראליות,
לחיות חיים ישראלים, כן, זה לא הכוונה לפלאפל וחומוס, כן?
לראות בשמחת ישראל,
זאת מגמה עמוקה,
גבוהה ורחבה מלאה טל חיים של קודש.
לפעמים אנשים רוצים להגד ולתת שטייגן לחיילים, נכון? כאילו, חבר'ה, רבאק,
קדימה, ניתן בראש, בסדר, משפטים נחמדים.
אבל הם קצת נבובים, בסדר?
צריך שהחתירה למגע של כל אחד מאיתנו, גם שלנו וגם של החיילים בפועל,
היא תהיה ממקום מאוד מאוד עמוק,
של הרצון באמת למגר את הרוע אנחנו לא נלחמים כי אנחנו שונאים אנחנו נלחמים כי אנחנו רוצים להוציא את הרע מן העולם
איך אנחנו אומרים בפתיחת ההיכל
קומה השם ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך מפניך זה לא אויבים שלי
זה לא סיפור פרטי שלי אני עכשיו נלחם בשמך
אני נלחם בשם מי שמחרף את מערכות ישראל, מי שמחרף את הקדוש ברוך הוא.
על זה אני נלחם, זו מלחמה שלך, שמתבצעת דרכי.
זה הרבה יותר עמוק,
זה הרבה יותר נוקב, זה הרבה יותר תובעני.
זה דורש מאיתנו להיות כשרים וטהורים.
הנה, מיד נגיע לזה.
מלאת על חיים של קודש מובדלת מרגש דוגמתה אצל אומות העולם,
שרפות בהרבה שנאת הבריות, כן?
מה גורם ל... אני יודע מה, לארמנים?
קיצור, למי שנלחם שם ברוסיה, ובקיצור,
רוסיה באוקראינה, נכון? רוסיה ואוקראינה.
אז מה השיחת מוטיבציה של האוקראיני או של הזה?
בואו, אני לא יודע, נביא אותם גולגולות, זה היה קיצור.
זה הסיפור לנו?
על זה אנחנו נלחמים?
זה אמור להחדיר מוטיבציה בתוכנו?
ורשעה בלא אידיאל קודש פנימי זה באומות העולם. הצמאון לרוח האומה, הצמאון הוא להשם לאור תורה.
ליושר, לחוכמה וכל טוב נעלה.
אם אנחנו רוצים לנצח במלחמה הזו,
שאנחנו נדרשים אליה עכשיו,
וגם במלחמות הפרטיות שלנו,
אנחנו צריכים בעצם להנכיח את הקדוש ברוך הוא מול עינינו ולהגיד אני רוצה עכשיו להילחם בדבר הזה או להילחם בהרגלים המגונים שלי, כן? של נעליך מעל רגליך,
של נעליך מעל הרגליך, בסדר?
אני עכשיו, אני רוצה שיהיה טוב,
אני רוצה להנכיח את הטוב, אני רוצה שתהיה יותר אלוקות, שיהיה יותר אור בעולם.
וממילא אני לא, אני אעשה את הכל על מנת למגר את החושך, אני אדליק אור בכל מקום שלא יהיה.
אני מדבר גם על המלחמות הפיזיות וכמובן גם על המלחמות הרוחניות של כל אחד מאיתנו.
זאת צריכה להיות הדרך, ולא איזה פטריוטיזם זול שאומר יאללה בוא נחזיר את הנקמה.
שמעתי פעם
דבר מאוד חשוב, שנקמה,
אם היא על העבר, כלומר, אה, אתה עשית לי?
רוב אני אעשה לך,
זה לא הנקמה היהודית.
הנקמה, אל נקמות השם, נכון? אל נקמות הופיע, כן?
מופיע השם השם משני צידי המילה נקמות, נכון? אל נקמות השם, אל נקמות הופיע.
הנקמה, כן?
השם על החגיאות לביא. מי בעצם, הנקמה היא מצד העתיד.
אני כל כך רוצה שבעתיד יהיה יותר אור,
לכן אני מכסח את הרע.
איך אנחנו אומרים, והרב אליהו תמיד היה אומר לנו, תשאירו עוד פעם, עוד פעם.
הוא הציל הלחוצים והכרית את הקוצים, עוד פעם, תשאירו עוד פעם.
היינו שרים עשר פעמים, והרב אומר לו, תשאירו עוד פעם, תשאירו עוד פעם.
אנחנו רוצים לכלות את הקוצים מן הכרם.
אנחנו רוצים להוציא את הרשעה ואת הדברים הלא טובים מהעולם.
אנחנו רוצים לכלות את הקוצים מהכרם הישראלי,
גם כן אם יש קוצים בתוך בכרם ישראל גם אותם צריך כמובן
לחלות שהדברים לא יצאו מהקשרם כן לתקן לתקן איתם הוא חטאים מן הארץ
חטאים ולא חוטאים אבל אם מדובר באומות העולם
ברכה סחרו טוב
פסקה אחרונה להיום
פסקה ו'
אדם מישראל השם יסלח לי שאני ממש רץ בפסקאות אבל בסדר שנקבל איזה טעימה ממקורות המים החיים של הרב
הכהן הגדול מאחיו.
כל אדם מישראל שרוצה לזכות לאור חיים באמת צריך הוא שיסכים להיות שותל עצמו בכנסת ישראל בכל ליבו,
בכל חושיו וכוחותיו הגשמיים והרוחניים.
כן,
האהבה שלי לעם ישראל היא לא באיזה פינה נישתית באישיות שלי,
אלא כל מה שאנחנו משתדלים לעשות בין בגשמי ובין ברוחני
זה להיטיב ולשפר ולהנכיח את האלוקות בעולם,
שישים את מגמת חייו לקנות לו לפי היכולת שבידי, כן, כל אחד מאיתנו לפי דר גדלי,
את המידות הישראליות, כמו שאמרנו, את הביישנות,
את הרחמנות,
את גמילות החסד,
את הטהרה, את הקדושה
ואת הידיעות המיוחדות לישראל, לדעת את התורה,
שראש לכולן היא התורה בכל רוחבה, בכל סעיפיה.
כל אחד מאיתנו,
אם אני רוצה כוח, אני צריך
להשתדל ללמוד את כל התורה כולה על כל סעיפיה, פשט ודרש
ורמז
וסוד
ואימה כל מה שמיוחס לחוכמת ישראל, כן, כל התלמוד,
כל התורה שבעל פה, כל התלמוד, הבבלי והירושלמי, כן, היו פה סיומים
בשבוע שעבר.
ומתוך עלייתה של כנסת ישראל יבוא לעלייה כללית של מקור החיים האנושיים והעולמיים. שאנחנו נעלה,
כל העולם יעלה עמנו.
אנחנו יודעים שכתוב בספר כוזרי שעם ישראל הוא הלב שבאיברים.
מה זה אומר?
לב בלי גוף הוא חסר משמעות.
כמובן שגוף בלי לב חסר משמעות.
זאת אומרת, אנחנו עושים את מלאכת העולם.
שאל אותי היום מישהו בבוקר,
הרב, תגיד לי, למה יש אנטישמיות בעולם?
נכון?
למה יש אנטישמיות בעולם?
כי קודם כל יש איזה טראבל מייקר כזה, כלומר, חבר'ה,
נכון, נגיד שיש איזה חבורה כזאת שעושה מעשים לא יפים.
אז כל הזמן אומרים, זה לא מוסרי, זה לא בסדר, אז זה אחד.
דבר שני, יותר עמוק,
זה עם ישראל בקודחו אומות, כן? כל הזמן מנכיח את המוסר, את הצדק, את האמת, את הטהרה.
אז זה לא אוהבים את זה.
אבל עוד יותר עמוק מזה,
כל עוד
אנחנו ננסה להיות הכוכב החמישים ושתיים של ארצות הברית, או לא יודע כמה כוכבים יש שם,
ולא להיות עם המידה הישראלית שלנו, המידה היהודית,
כל אומות העולם ידחקו אותנו להגיע למקום הזה.
כל עוד אנחנו מנסים להיות ככל העולם,
בעצם האנטישמים למיניהם, על כל הווריאציות ועל כל הסוגים, הם בעצם דוראות.
אתה לא, כן, הם לא יגידו ככה בשפה הזאת, למרות שיש גם עכשיו
כן אנשים שמדברים בשפה הזאת, טראמפ וכל הטרמפולינות, קיצור, כל החבר'ה שלו מדברים ככה,
נכון?
אומרים, עם ישראל, אתם המתנ"ך, אתם זה, עכשיו יהודה ושומרון,
לא יודע, אתם בעניינים, הולכים לעשות ריבונות בגלל שהם מכירים בזה. מה זאת אומרת? זה עם הספר, זה עם התנ״ך.
הם מדברים דיבורים ימניים קיצוניים.
בסדר?
זאת אומרת, האנטישמיות
נובעת מזה שאנחנו לא חיים, חיים ישראלים מקוריים.
ישראלים מקוריים, שוב פעם, זה לא החומוס או הפלאפל,
זה ישראל מלשון ישר אל.
כן? קראת אתמול ישראל וישורון, נכון?
איך כתוב?
איך הפסוק אומר?
טוב, בכל מקרה,
מה רבי אשר?
ויהי בישורון מלך,
בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל, כן?
אז יש פה גם ישורון וגם ישראל. מה זה ישורון? מה זה ישראל?
גם ישרות פנימית, כלומר,
שאני מתקן את מידותיי וגם ישרות כללית, כלומר שאני חי בחברה מתוקנת. לפעמים יש אנשים שבאופן יחידאי הם חסידי אומות העולם,
אבל החברה שמסתובבת מסביבנו היא חברה מסואבת.
או לפעמים יש חברה שהיא מתוקנת אבל היחיד הוא לא מתוקן.
בעם ישראל יש גם ישראל וגם ישורון.
גם את הניקיון הפנימי והעבודה הפנימית האישית של הטהרה והקדושה של כל אחד ואחד,
וגם ציבור שלם, עם שלם, על כל מחוזותיו ועל כל מדרגותיו,
שחיים חיים של קודש, שמראים לכל העולם שאפשר לחיות אחרת,
שאפשר להילחם אחרת, שאפשר לנהל כלכלה אחרת,
שאפשר לחיות חיי משפחה אחרים, וזוגיות אחרת,
וכל הערכים כולם בצורה מתוקנת ומרואה וטובה.
לסיום,
כתוב
שמנספח, כן, מ', נ', צדיק, פ' וכ', נכון, וכ', סליחה, זה אותיות שהן מופיעות בשתי ורסיות, נכון? יש לנו אותיות כפופות, פעם דיברנו על זה,
אותיות כפופות, נכון, מ', נ', צדיק, פ' וכ', שהן בתוך המילה,
אז הן כפופות למה שהן, האותיות שלפניהן או אחריהן, כלומר,
אם אני כותב א', ב', סביר להניח שהאות הבאה תהיה א',
אבא או אמא, לא משנה, בסדר?
אבל אם אני לוקח אות סופית,
היא כבר לא כפופה,
כי היא כבר,
אחרי זה תגיע המילה הבאה שהיא כבר יכולה להיות משהו אחר לגמרי.
אתם מבינים מה אני אומר?
מה זה מנצפח
צופים אמרום?
מה זה הנביאים האלה שאומרים שיש את המנצפח הזה?
זה אומר שאנחנו,
במציאות שלנו, אם אנחנו רוצים שיהיה לנו מבט אחר,
מבט גבוה,
ולא מבט שכפוף למציאות של כאן ועכשיו עם כל
השכל'ה וכל הבלגן שיש אנחנו צריכים להביט מבט של נביאים
צופים אמרום
כן הרב קוק הצופה הגדול צופה הדורות מראש שלפני מאה שנה כבר מדבר בצורה כזאת אומר חברים עוד יבוא זמן כזה שהכל ייראה אחרת
כדי לקבל מבט כזה
של קדושה וטהרה ואמון ואמונה בעם ישראל
חייבים להיות שייכים לז'אנר הזה של צופים המרום,
של מנצפח, של אותיות שהן לא כפופות,
לא כפופות למציאות,
אלא פשוטות,
פשוטות,
ברורות.
אנחנו כולנו יודעים לאן המציאות מובילה. יהי רצון שבעזרת השם הקדוש ברוך הוא יזכה אותנו
שניגאל ונזכה לבניין אריאל ולביאת הגואל במהרה בימינו, אמן.
אמן.
של של של
