שלום ערב טוב ברשות הרב
פרשת השבוע השנייה שנקראת השבוע פרשת בחוקותיי
אחת מפרשות הברכות והקללות
אומרת התורה
אם בחוקותיי תלכו,
ואת מצוותיי תשמרו ועשיתם אותם,
אז מגיע לכם ברכה.
ונתתי גשמכם בעיתם, ונתנה ארץ יבולה,
והשדה ייתן פריו,
וישבתם לבטח בארצכם, ונתתי שלום בארץ.
והתורה מרעיפה עלינו ברכות.
אבל חלילה, אם לא תשמעו לי,
ולא תעשו את כל המצוות האלה,
אז אף אני אעשה זאת לכם,
וכאן הרשימה אפילו יותר ארוכה.
שואל האור החיים הקדוש,
מדוע
בהתחלה
של רשימת הברכות
משתמשת התורה
בוו החיבור
הרי זו לשונה אם בחוקותיי תלכו ותעשו את המצוות
ונתתי גשמכם בעתם
כלומר
משמע תקבלו שכר וגם יש עוד שכר ונתתי גשמכם בעתם
אם
נתינת הגשמים בעתם הייתה
כל השכר
אז הייתה התורה אומרת,
נתתי גשמכם בעתם, או אתן גשמכם בעתם.
אומר האור החיים הקדוש,
צריך לדעת אומרו ונתתי בוו מוסיף,
הרי לא קדם לזה ייעוד אחר.
והוא מיישב שבאמת,
הייעוד האמיתי,
השכר האמיתי של המצוות
הוא רוחני
והוא רמוז
בשלוש המילים אם בחוקותיי תלכו.
והוו בא לומר שישנה תוספת ברכה
והיא הפירוט של הברכות הגשמיות
כגון גשמים
ודיש ובציר ולחם וכולי.
והוא מיד
מוסיף
למה לא כתבה התורה את השכר הרוחני?
משום שהשכר העליון הרוחני וייעודיו
לא נתפסים
לא בכתיבה ולא בדיבור.
אי אפשר לכתוב,
אין לנו מילים לבטא את השכר הרוחני.
לכן באה וו החיבור ואומרת
ועוד ברכות גשמיות בנוסף
לברכות הרוחניות,
להבטחות העליונות שאותן אי אפשר לבטא.
הרמב״ם
בהלכות
תשובה
פרק ט'
גם הוא מסביר
שהשכר על קיום מצוות ועל העמל בתורה הוא כפול
גם רוחני וגם גשמי ולהפך
חלילה, קללה על מצב של עזיבת התורה והמצוות,
הקללה היא גם רוחנית וגם גשמית.
והרבה כותב את הדברים בדרך של
שאלה ותירוץ.
שאלה,
פרק ט' הלכה א',
מאחר שנודע
שמתן שכרן של המצוות והטובה שנזכה לה אם שמרנו את דרך השם
הכתובה בתורה היא חיי העולם הבא שנאמר למען היא תבלח וערכת ימים
העולם הזה
זה לא וערכת ימים כי ימינו שבהם 70
שנה ועם גבורות 80 שנה זה עולם עם פתיל קצר
וערכת ימים זה לעולם שכולו טוב
אז
התורה מייעדת שכר למי שמקיים מצוות,
מי שלומד תורה,
שכר רוחני.
והעונש
לאדם שהוא כל כך אנטי רוחני,
חלילה זה כרת,
היא כרת,
היא
כרת הנפש שהיא אבודה בה.
יש מי שמחובר,
וכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא,
ויש
חריגים ואלו שאין להם חלק לעולם הבא.
אז עיקר השכר הוא רוחני,
חיים נצחיים, חיים עליונים,
שהרוח הקודש אמר שאפשר לבטא במילים את הדברים.
אז מאחר שנודע שזה השכר והעונש,
עניינים רוחניים,
מופשטים, מהו זה שכתוב בכל התורה כולה?
ברכות וקללות גשמיות.
אם תשמעו, יגיע לכם, כך וכך.
ואם לא תשמעו, יקרה אתכם.
כגון, והרמב״ם מביא את הדוגמאות,
שובע ורעב, אם אתם שומרים מצוות, שובע, אם לא רעב,
או מלחמה ושלום, או מלכות ושפלות,
או ישיבת הארץ וגלות.
אז שואל הרמב״ם, אז מהו השכר על קיום מצוות,
רוחני או גשמי?
עונה הרמב״ם כל אותם הדברים אמת היו ויהיו הרי זה כתוב בתורה
אז צריך לעשות סדר
בזמן שאנו עושים כל מצוות התורה יגיעו אלינו כל טובות העולם הזה
וכשאנחנו עוברים על התורה אז
יגיעו לנו רעות כתובות בתורה
אבל אף על פי כן
הטובות והרעות
הגשמיות של העולם הזה
זה לא שיא השכר או העונש
אלא כך הוא הציג הדברים
הקדוש ברוך הוא נתן לנו תורה שהיא עץ
החיים עץ חיים היא למחזיקים בה
ומי שלומד תורה ומי שעושה את התורה הוא זוכה לחיי העולם הבא
לפי חוכמתו כך הוא זוכה לעולם הבא
אבל
השכר הוא לא רק העולם הבא אף על פי שהוא העיקר
כי הרוחניות זה היש הממשי
אלא השם
נותן לנו בונוס
הבטיחנו בתורה שאם נעשה אותה בשמחה
ובטובת נפש ונהגה בחוכמתה תמיד
אז הוא יסיר מאיתנו את כל המניעות
כי אם השם רואה שאתה חפץ
ללמוד
וללמד לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי
התורה
אז חוץ מהשכר של
שתקבל בעולם הבא
אתה
גם מקבל בונוס בעולם הזה,
השם מארגן לך
את האפשרות
לשבת ולהגות בתורה,
כי אתה כל כך צדיק,
אתה כל כך חכם,
שאתה מבין שהם חיינו ואורך ימינו,
אז השם אומר,
בבקשה,
וישפיע לנו את כל הטובות שמאפשרות לנו לעשות את כל התורה,
כגון שובע
ושלום והרבה כסף וזהב.
כדי שנהיה פנויים ללמוד בחוכמה ולעשות את המצווה,
כדי שנזכה לחיי העולם
הבא.
אז השכר שכתוב בתורה, אם בחוקותיי תלכו,
ונתתי גשמיכם ולחם ושאר דברים וכסף וזהב,
כל זה מאפשר לך להיות פנוי, לעסוק יותר בתורה.
שהתוצאה של העיסוק בתורה חיי העולם הבא.
וכן להפך,
אם נעזוב את התורה באשמתנו,
בבחירתנו,
לא כתוצאה מאיזשהו אונס,
אלא מדעתנו,
אם חלילה נעזוב את התורה ונעסוק בהבלי הזמן,
כי עניין שנאמר וישמן ישורון ויבעט,
אז דיין האמת יסיר מן העוזבים את כל טובות העולם הזה.
ומביא עליהם כל הרעות
המונעות מהם לקנות את העולם הבא.
נמצא, מסכם הרמב״ם,
פירוש כל אותן הברכות והקללות על דרך זו.
כלומר, אם עבדתם את השם בשמחה,
ושמרתם דרכו,
משפיע לכם הברכות האלו,
הוא מרחיק את הקללות,
עד שתהיו פנויים להתחכם בתורה ולעסוק בה,
כדי שתזכו לחיי העולם הבא,
וייטב לך לעולם שכולו טוב,
ואורך ימים לעולם שכולו ארוך.
ונמצאתם זוכים לשני העולמות.
לחיים טובים בעולם הזה,
חיים כאלה המביאים לחיי העולם הבא.
שהרי אם לא יקנה כאן בעולם הזה חוכמה ומעשים טובים
אין לו במי זכה
היום לעשותם ומחר לקבל זכרם היום בעולם
הזה לעשותם ומחר בעולם הבא לקבל זכרם
אז הרמב״ם עשה לנו סדר
בברכות ובכללות
כל זה בפרק תשיעי הלכות תשובה
ובפרק עשירי
מעלה אותנו הרמב״ם
לקומה נוספת.
וכתוב במשנה באבות,
אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב
שלא על מנת לקבל פרס.
פרק ט' דיבר על הפרס
והסביר לנו שיש פרס רוחני, אמיתי, ויש בונוס גשמי.
אבל הרמב״ם אומר בפרק י'
כל העוסק בתורה כדי לקבל שכר או כדי שלא תגיע לו פורענות
אז הוא עוסק בה שלא לשמה
כי הוא בעצם אוהב את עצמו הוא מחפש לעצמו שכר שכר גשמי,
שכר רוחני
זה לא לשמה עדיף
לעבוד את השם לשמה.
מי שאוהב את השם,
אדון כל הארץ,
שציווה אותנו ללמוד ולעשות את המצוות,
הוא עוסק בה לשמה.
אבל, אומר הרמב״ם, אמרו חכמים,
לעולם יעסוק אדם בתורה אפילו שלא לשמה.
שמתוך שלא לשמה, בא לשמה.
לפיכך כשמלמדים את הקטנים ואת הנשים ואת כלל עמי הארץ,
כלומר המתחילים ביהדות,
אז
אין מלמדים אותן אלא לעבוד מהיראה וכדי לקבל שכר.
עד שתרבה דעתן ויתחכמו חוכמה יתרה ואז מגלים להם את הרז הזה,
את
הסוד הזה,
מעט מעט ומרגילין אותן לעניין זה בנחת
עד שישיגוהו וידעוהו ויעבדו מאהבה.
בסופו של דבר,
היעד הוא
ואהבת את השם אלוקיך ואהבת את השם אלוקיך אומר הרמב״ם
זה העובד את השם מאהבה,
הוא עוסק בתורה ובמצוות
לא משום, לא מפני שום דבר בעולם.
לא כדי לקבל את הטובה ולא מפני שהוא מפחד מהרעה,
אלא הוא הולך בדרכו של אברהם אבינו,
שהקדוש ברוך הוא קראו,
אברהם אוהבי,
כי אברהם אבינו
לא אהב את עצמו, הוא אהב את הקדוש ברוך הוא.
ועבד אותו מאהבה,
והיא המעלה שציוונו הקדוש ברוך הוא על ידי משה רבנו,
ואהבת את השם אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודיך.
שלום.
