שלום וברכה,
אנחנו היום רוצים לעסוק
באור החיים הקדוש שמסביר את פרשת בהר.
בראייה פנימית של הגאולה.
איך זה מתחבר,
גם כן ביום ירושלים לאט להתחבר.
ואנחנו ננסה להבין שאפשר לראות את דרכו של אור החיים הקדוש,
את היחס,
את הפסוקים שנראים כביכול נושאי מקח וממכר,
ביחס, איך אפשר להבין את זה ביחס לקדוש ברוך הוא,
לעם ישראל
ואת תהליך הגאולה.
דבר נפלא, קצת לקבל מאורו של אור החיים הקדוש.
אז בואו נקרא את הפסוקים בפרשת בהר.
פרשתנו,
כי ימוך אחיך,
בפרק כ"ה,
פסוק כ"ה עד ל',
בפרשה,
כי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו,
ובא גואלו הקרוב אליו וגאל את ממכר אחיו.
הוא לא יכול להגיע למצב של בעיה של...
יש חובות,
והוא מוכר את אותו...
את אותו...
בית אחוזה,
או אנחנו נראה כאן
שמוכר את הקרקע שלו, או את ביתו.
ואיש כי יהיה לו גואל והשיג ידו, מצא כדי גאולתו.
ומה הוא עושה?
וחישב את שנת ממכרו,
והשיב את העודף לאיש אשר מכר לו,
וישב לאחוזתו.
אם הוא מוצא כסף,
הוא יכול להחזיר את הזמן שבו הוא
מכר את זה עד שנת היובל,
ואז הוא שב לאחוזתו.
ואם לא מצאה ידה כדי השב לו,
וממכרו,
ביד הקונה אותו עד שנת היובל, אז אם אתה לא,
אין כסף להחזיר את אותה קרקע שיש לך,
מה תעשה,
אז זה אותה,
כמה זמן יש לך אפשרות לריסטארט של הנכס,
שאתה יובל.
כמה זמן זה יובל,
פעם בחמישים שנה,
יש לנו אפשרות לחדש את האדם,
האדם לא כמו יש תרבויות בעולם,
שיש אנשים שנשארים עניים כל החיים,
והם דורי דורות עניים.
בעם ישראל זה לא ככה.
יש 50 שנה,
אדם שאיבד אחוזתו שלו,
זה
חוזר 50 שנה,
יש איזה ריסטארט,
וחוזרים חזרה,
כל אחד חוזר,
הקרקעות חוזרים לבעליהם, וזה סוג
של תקווה.
אם אנחנו רואים את זה במשטרים בעולם,
בכל מיני עולם שלישי,
שיש שם עניים שהם דורות,
דורי דורות של עניים,
ואין להם שום תקווה. בעם ישראל,
התורה מייצגת מציאות של ריסטארט בכל 50 שנה,
שהאחוזה חוזרת לבית הבעלים שלה.
כן,
שנת היובל בעיקרון,
אם זה היה נגיד שנת 20-50,
אז 30 שנה.
עד שמיטה זה, יש לנו הלוואות.
הלוואות היו בעצם,
על הקרקע עצמה זה שנת היובל,
אז שנת 50 שנה, שנת היובל.
כן,
כל אחד שהיה בית משפחות,
בית אבותם, בעצם היה חלוקת ארץ ישראל על פי הגורלות,
כל אחד קיבל קרקע,
ואם היה איזו תנועה של מכירה וכל זה,
בחמישים שנה אנחנו בעצם עושים את זה ריסטארט.
בסדר?
ככה בעצם הוא הפרשה.
ואיש כי ימכור בית מושב עיר חומה.
יש לנו מקום שבו אפשר לתת פעולה נדלנית,
שהיא פעולה
שאתה יכול לקבל אותה לאורך חמישים שנים.
איפה זה?
בית עיר חומה.
ואיש כי ימכור.
בית מושב עיר חומה,
והייתה גאולתו עד תום שנת ממכרו,
ימים תהיה גאולתו.
יש לך אפשרות להחזיר את זה בתוך שנה, לא הצלחת,
אם לא יגאל,
אדמות שלוש שנה תמימה,
וקם הבית,
אשר בעיר,
אשר לא,
לא חומה,
לצמיתות.
לקנה אתו לדורותיו,
לא יצא ביובל,
אז אם יש לך איזו פעולה נדלנית טובה לקנות,
והתורה איפה זה, באיזה אזור?
בבתי עיר חומה, בירושלים.
אם גם יש שם איזה בית,
ולא גאלו אותו תוך שנה,
זה נשאר לך כל הזמן.
בסדר?
זה הפסוקים של פרשת בהר.
עכשיו,
ננסה להפליג.
פריה פנימית של רוח הקודש,
על מי מדברים כאן בעצם?
מי זה
בוחר את אחוזתו?
מי זה בא גואלו הקרוב אליו?
בואו תראו איזה דבר נפלא שמדובר כאן על בית המקדש,
ואיך אפשר לחזור לעולם של מקדש וירושלים.
רוצים לראות?
אז בואו נראה.
אוי, רוח הקודש.
רוח הקודש, ללמוד מהתורה שלו,
משפיע קדושה לאדם.
בואו נראה.
כי ימוך אחיך,
פרשה זאת תרמוז עניין גדול והערה ליושבי תבל.
כי ימוך על דרך אומרו,
בהסלטים מתוך המקרא,
עמוז על סיטי מוטלאותו שנאמר בו,
המקרא ומליאותיו,
מח. הקדוש ברוך הוא בעצם, מדרך אחיך,
כאן מדבר כאן על הקדוש ברוך הוא.
כי כשהתחתונים מטים מדרך הטוב, מסתלקים מההשפעות
ומתמסכן עמוד הקדושה.
שלום וברכה.
אנחנו בעצם מבינים שכאן אומר האור החיים הקדוש,
שהיחס
שאם אנשים,
ככל שאדם עושה תנועות לאלוקים,
עושה מצוות,
עושה תורה,
עושה קדושה,
מה קורה?
יש שפע שיורד לעולם, אבל אם לא,
אז השפעות, מה קורה?
מתמסכן עמוד הקדושה, כי עיקר תלוי בתחתונים,
והוא מוכר מאחוזתו וירצה על המשכן, משכן העדות.
שהוא אחוזתו,
במקום שבו ישרה שכינתו,
באמנותינו,
נמכר הבית ביד האומות.
האורחם הקדוש, אם הסברנו שהאדם, פשוט הדברים,
שאדם מוכר את אחוזתו,
וכל חמשים שנה זה חוזר לבעליהם,
כאן מדבר כאן האורחם הקדוש, בהפלגה,
על מי מוכר את אחוזתו.
הקדוש ברוך הוא מוכר את האחוזה שלו.
איזה אחוזה?
בית המשכן, משכן העדות, בית המקדש,
ו...
כי שם שכינתו עוונותינו ביד האומות,
כמאמר רז"ל,
פה יש פסוק מזמור לאסף,
באו גויים מנחלתיך,
הודיע כתוב כי גאולתו היא ביד הצדיק,
אשר יהיה קרוב לשם.
אז מי עכשיו כתוב בפסוק כמוכחה מאחוזתו?
הוא בא גואל הקרוב אליו. אם יש
לך איזה גואל, איזה בן משפחה בפשט,
שיכול לעזור לך להחזיר את הדירה אליך, מצוין.
אם לא,
מה אמרנו עד
איזה שנה?
שנת החמישים שנה.
אז ברוחם הקדוש,
מי זה אותו גואל שיכול להגיד לך, תשמע,
בוא אני,
זה בן משפחה או זה מישהו אומר לך,
תשמע,
בוא אני אעזור לך עם הכסף
ותחזיר את הבית אליך.
מי זה?
אומר,
והיה יודע כתוב
כי גאוותו היה ביד הצדיק,
שיהיה קרוב לשם.
בדרך אומרו,
בקובעי הקדש,
הוא יגאל ממכר אחיו.
אז מי זה?
צדיקים,
צדיקים הם אותם גואלים שיכולים לגרום להחזיר את בית המקדש שלנו.
הקדוש ברוך הוא יקרא לצדיקים אח.
איך הקדוש ברוך הוא קורא לצדיקים?
אח שלי, כן? מה זה אח?
בכל זאת הכתיב, למען אחי ורעי.
בעצם הקדוש ברוך הוא מסתייחס לצדיקים
כמו אחים.
והגאולה תהיה בלב בני אדם.
ויאמר להם, הטוב לכם,
כי תשבו חוץ גולים מעל שולחן אביכם.
ומה יערב לכם, החיים בעולם זולת החברה העליונה,
אשר הייתם סמוכים סביב שולחן אביכם ועולים לעולם ברוך הוא לעד.
כן, בעצם הוא מדבר כאן על מה?
שיש אנשים שלא מתגוררים בברוקלין,
עוסקים דף יומי,
ועוסקים בכל מיני,
יש להם מקווה ויש להם מזוזות כשרות,
הכל יפה.
האם אכפת להם שאין בית מקדש?
לא יודע, דף היומי שלהם.
טוב, תשמע, אנחנו...
כמה אתם חיים בצורה שחסר לכם את עולם המקדש?
חסר לכם את העולם העמוק הזה שאתם רוצים לעזור,
כי אם על פי המקרא,
כמו שאנחנו רואים כאן,
כמו אחיך,
ומכר את אחוזתו,
כשאנחנו חיים, זה לא חיים בבית מקדש.
וימאס בעיניו תאוות
הנדמים ויתעוררו בחשק הרוחני,
גם נרגש לבעל נפש כל חי,
עד אשר יתיבו מעשיהם,
ובזה יגאלו את מכרם.
ועל זה עתידים ליתן את הדין כל אדוני הארץ גדולי ישראל,
ומהם יבקש השם אלבון הבית העלוב.
מי כאן נותן את הדין?
צדיקים, הרבנים.
לא אכפת לכם בית מקדש.
לא אכפת לכם עלבון הבית העלוב,
ששועלים הולכים בו?
אותם מטונפים מזוהמים האלה שמסתובבים בהר הבית
מקום שבו היו הולכים הכהנים,
לוויים,
ישראל,
הכהנים בעבודתם,
לוויים בדוכנם,
ישראל במעמדם.
לא אכפת לכם שככה היו הולכים אותם מזוהמים האלה,
שהם הארורים האלה?
אז על מי זה, על מה זה למען אחי ורעי?
האם יש כאן איזה גואל?
האם יש איזה מישהו שמוכן לעזור לאותו אח שמכר את אחוזתו?
מי זה האח הזה?
הקדוש ברוך הוא שמכר את מי?
את בית המקדש.
בהמשך, אומר, ואומרו, ואיש כי לא יהיה לו גואל.
עד איך אומר רש"י ז"ל?
אין איש
אלא הקדוש ברוך הוא.
לכתיב,
השם איש מלחמה.
אז מה זה איש לא יהיה לו גואל?
כשלא יהיה לו גואל,
מה זאת אומרת לא יהיה לו גואל?
אומר אור החיים הקדוש,
כי אין איש,
שמה לב,
אני הגשתי לכם את זה,
אין מנהל ואין מחזיק ביד האומה הישראלית להשיבה אל אביה.
אבל תשמע,
אתם יודעים, עם ישראל מתעסקים בכל מיני דברים שוליים,
אף אחד לא חושב להשיב את עם ישראל לארצו,
ולחזור ולדמות בית המקדש.
אין גואלים,
אין צדיקים שרוצים לחזור לקומה העליונה שלנו.
תראו,
ארץ ישראל היום כמה,
יש פה תעשייה,
ויש חקלאות,
ויש הייטק, ויש בניינים,
והכל נבנה, הכל.
מה חסר?
הלב.
ירושלים, בית המקדש, הלב, הלב חסר.
אין לכם איזה גואל שמוכן,
אין,
אם שמה לב ומנהל,
והשיגה ידו ומצא,
להשיבה אל אביה?
אל תאמר, כי חס ושלום עבדה תגווה.
אלא והשיגה ידו,
ומצא כדי גאולתו.
מה זה השיג ידו?
המוזל,
ציינת צדיקרת,
כי הייסורים בגלות הם תיקון האומה על העבירה, יש כל מיני הייסורים,
כמו שעברנו את השואה,
וכל מה שקרה לעם ישראל.
כל הייסורים שעם ישראל עוברים,
אתה רואה שהעם ישראל עובר קומה חדשה,
גם כל מה שקרה בשמחת תורה,
הוא העביר את עם ישראל לקומה חדשה.
ומה שרמז והשיג ידו על דרך אומרו,
יד השם הייתה בם,
במידת הגבורה, חופפת באומה, בגלות מרה,
ובאמצעות זה,
השיג ומצא כדי גדולת הבית, אז יש דבר כזה שמה,
שבה השיגה ידו.
ואומר וחישב,
מה זה חישב?
הנה זה שהמכר הוא בעוונותינו כאומרו,
אין בעוונותיכם נמכרתם,
עוונות חוב על האדם.
יצא לגלות בגלל שזה עוונות של עם ישראל?
עבודה זרה, גילוי עריות, שחוט דמים בבית ראשון,
שנאת חינם בבית שני.
כשבא קריאת השטר,
צריך לעשות חשבון,
החוב שעליו לפרוע נשאר,
הוא רוצה עכשיו לחזור לבית המקדש,
כמה שנשאר לנו עד הגאולה.
אפשר להגיד, תשמעו, השואה
הריצה את העניינים,
שאתה רואה שהיה כאן דבר קשה ביותר,
אבל זה בעצם,
אנחנו נורא צריכים חשבון סליחה.
יש כאן שטר חוב,
בואו נעשה כאן חשבון.
אם יש כאן עניין שגלות,
והיה מידה, אבל חטף הרבה יותר, יותר קשה מה שצריך,
אז בואו נראה, ביחס למה, כמו שכתוב על שנת המכר,
שבעצם אותו דבר שאדם אומר,
בואו נראה עד שנת היובל כמה נשאר,
אותו דבר גם כאן.
הוא אומר,
ועכשיו את שנת המכר,
השנים שנשאר הבית,
נמחו ויתוקנו לפי שיעור השנים,
מהעוונות ישראל.
והעודף ישיב על דרך רמז"ל,
משפטי התשובה,
ויאמר,
ויאמר,
משפטי התשובה ותיקוניה,
תשובת המשקל, אם אדם נהנה מהאבון,
ייסגף עצמו,
ישירו מה שנהנה מהחטא,
ובזה יפך חובו.
כמו שאנחנו עושים, נגיד, לתיקון לשבועות,
אדם מסתובב כל הלילות בכל מיני פאבים ודברים כאלה,
זה על אחד, הוא בעצם מקדיש ללימוד תורה,
לתיקון לשבועות,
קוראים את הלומדים בכל הלילה,
ואחרי זה הוא אפשר ללכת לכותל,
זה דבר גדול ביותר, ואז הוא מתקן את כל הלילות.
שהוא היה מסתובב בכל מיני מקומות עד אור הבוקר.
זה תפואת המשקל, בסדר?
כן? כן, בבקשה.
כן.
כן. כן. כן.
נכון, נכון.
נפלא.
אגדות החורבן, נפלא, נפלא, נפלא, כן, כן.
אגדות החורבן מובא,
שאומרת הגמרא, אם היו,
אומרים שבכולם כל כך היו צדיקים.
אומרת הגמרא,
אם היו צדיקים כולהאי, אז איך
נכבה את המנקדש?
אומרת הגמרא,
ציון דורש אין לה מכלל בית דרישה.
זאת אומרת, על ציון, אתה יכול להיות דתי.
אתה יכול להיות שומע מצוות.
אבל קומה של ציון,
לרצות את בית המקדש,
זו עוד קומה.
זו קומה של תשובה,
תשובה על תשובה.
יש יהודים שאומרים, תשמע, אני רוצה בית מקדש.
זה לא מה שאני מבין.
יש אנשים שהם דתיים והם מתפללים,
אבל העולם,
אין,
גם שעבודים,
שועים מתשווהיו,
אבל באמת לרצות את בית המקדש,
להגיד שזה לא חיים,
בלי עולם של מקדש,
זה דבר שקשה ביותר,
ואנחנו צריכים באמת לדבר על הנקודה הזאת מאוד מאוד,
בכל צורה שהיא.
ציון דורש להם לקלט דיבה על דרישה.
זה מסביר.
והוא מאמר רז"ל,
וכן כל הסימנים המורים בעולם,
שהתקרב זמן גאולה,
הוא מאמר רז"ל,
שיהיו חבלי משיח.
מה זה חבלי משיח?
הוא בזה הושב לאחוזתו,
פירוש חוזר אל הקדוש ברוך הוא,
גם על ישראל נאמר הכתוב, ושב השם את שבותך.
זאת אומרת,
היה חבלי משיח.
מה זה חבלי משיח?
כל מיני יסורים.
ואז מה קורה?
כמו שבעצם אנחנו נמכרנו,
יש איזה אדם,
האחיך מכר את אחוזתו,
ואז מודדים כמה שנים,
רוצים לגאול את האדמה הזאתי,
וכמה שנים יש עד היובל,
אז בודקים, תראה, יש כאן מלא יסורים.
עבר הזמן, שחרר כבר.
ואמרו זה על, ישיב לא נאמר אלא ושב.
ואמרו,
אם לא תמצא ידי ישיב,
פירוש יראה האדון,
כי אין כוח בעם לסבול.
עוד קומה.
עכשיו הוא אומר, טוב,
האיסורים בעצם שהעם ישראל עבר בימי הגלות,
כי נגד זה אנחנו בעצם עושים חשבון,
כמו
שרואים כאן במציאת מצרים,
היה 400 שנה אמור להיות,
אבל העמיסת עבר,
ועבדו ועינו אותה 400 שנה,
היה כאן עינוי גדול,
קפץ להיות 210 שנים.
יש שינוי בעולם
הספירה. פירוש,
אם יראה האדון כי אין כוח בעם לסבול,
חבלים עוד ורבו מכאובותם,
למעלה ראש ואפס בעלי כוח לסבול.
יש מצב כזה שבו
העמיס התורה,
אין כוח לסבול,
הגלות.
אבל צריכים לגאול את עם ישראל,
מה עושים?
והיה ממכרו עד שנת היובל, שהוא
זמן המוגבל לגאולה בעיטה.
ואז
יצא ביובל ושב לאחוזתו,
כי קץ הגלות ישנו,
אפילו יהיו ישראל רשעים גמורים,
חס ושלום.
אז זה בעצם אומר, יש בעיטה ויש אחישנה.
אם היו מסכימים לאחישנה,
אבל יש גם בעיטה,
הגאולה חייבת להגיע.
וכתוב גם,
כמו שאנחנו רואים כאן,
שיש נקודת במעגל הכללי בעם ישראל,
יש איזה ריסטארט,
אמרנו בהתחלה של השיעור,
ריסטארט, בכל חמישים שנה יש ריסטארט,
אין כאן דורות של עוני.
אז גם בגאולה, ככה אומר אור החיים הקדוש.
בסוף חייבים להיגאל, מה לעשות?
הגאולה חייבת במציאות.
תגיד, אבל יש רשעים גמורים.
אפילו רשעים גמורים, חס ושלום, אף על פי כן,
בשנת היובל ושב אחוזתו.
ממשיך.
אור החיים הקדוש בדרכו הנפלאה,
ואיש כי ימכור בית עיר חומה.
אמרנו, בית עיר חומה,
יש לנו שנה לגאול את זה.
הזדמנות, ואם לא,
אז נשאר לצמיתות.
נסביר כאן אור החיים הקדוש כך.
ואיש כי ימכור.
אחר שאמר עניין מכר הבית,
אמר הכתוב לתת טעם לדבר,
איך יהיה הדבר הזה שימכור השם.
אחוזתו,
בית הבחירה.
איך כזה דבר,
שכאשר הוא מוכר את בית המקדש,
באו גויים בנחלתך,
טימאו את היכל קודשך, איך יכול להיות?
והוא אמרו,
ויש בזה הקדוש ברוך הוא,
כי במכור בית מושב,
פירוש,
בית שבו מושב אלוהים, זה בית המקדש?
עיר חומה וירושלים, דכתיב,
שירושלים,
הרים סביב לה.
אמר טעם,
הוא,
איך יכול להיות שכאשר הוא מוכר את זה?
והייתה גולתו שבאמצעות זה,
אדרבא נגאל, בדרך רמז ל,
פסוק מזמור לאסף,
שהשליך השם חמתו על עצים ואבנים,
שזולת זה לא היה נשאר מישראל שרידי פליט,
אם אין בית מישראל,
אם אין ישראל,
אין בית מקדש שבירושלים.
מסביר את הדברים,
מה זה משכן?
מה זה משכן? לשון מה?
משכון.
אומר, תשמע, אין לך את הכסף, אז מה עושים לך?
תביא את המשכון.
עם ישראל כשיש עם ישראל שמעשיות של עבירות,
אז חס ושלום היה צריך להיות להפיל
חמתו על עם ישראל חס ושלום,
אז מפיל חמתו על עצים ואבנים,
וזה המשכן,
הוא לוקח את המשכון הזה,
אז אנחנו מבינים כאן שבית המקדש,
משתמשים בו כשיש מצב של אין לך אפשרות זה,
זה
קשור בעצם פורע מאיפה?
מבית המקדש.
וזה עצר גולתו של עם,
בגולת הבית,
כי יש תקווה ושבו בנים לגבולם.
אז ככה מסביר יש מקור,
וכי ימוך אחיך, פרשה זו,
מאיר האדם
על רוח השם,
אחינו ששוכן בתוכנו,
ואמר,
כי
ימוך אחיך, שהוא רוח החיים שניתנה בתוכנו לחדש.
עכשיו מסביר רוחם הקדוש,
יש לאדם נשמה,
נפש, רוח, נשמה.
איך היחס בין הנשמה לבין הגוף?
לגוף שצריך את שלו,
אתה
צריך לתת לו לאכול,
לישון, צריך לתת לו את האוכל שלו,
את הדברים המזינים שלו.
זה הגוף.
כמו שיש לך טלפון או יש לך מחשב,
צריך לתת טעינה,
אז גם הגוף צריך טעינה.
אבל איך היחס בין הנשמה שרוצה עולם
רוחני לבין הגוף שרוצה את התנאים שלו?
איפה המאבק הזה?
צדיק יודע נפש בהמתו,
התייחסות לגוף,
לתת לו את המקום שלו.
בואו נראה.
כן,
יש לפעמים כאילו אומרים לך,
שמע,
אתה מתעסק בגוף יותר מדי,
רק 90 שנה,
אבל
הנשמה היא נצחית.
כמה שאתה צריך,
מכון הכושר וכל זה בסדר,
זה
צריך בריאות,
תהיה בריא.
אבל להתעסק רק בזה,
אז היחס הזה צריך להיות יחס גומלין.
אתם יודעים ששינה,
זה בעצם שניים.
למה שניים?
לאדם יש נשמה וגוף.
באה הנשמה אומרת לאדם, מסביר הבן איש חי,
אומרת לאדם,
יפה מאוד,
הטענת את עצמך באוכל ובשתייה ובתאוות,
אבל מה איתי?
אז מה צריך לעשות?
ואז הוא הולך לישון.
עשו איזה מחקר, לקחו איזה סטודנטים בארה״ב,
ונתנו להם,
שכבו על מיטות ואמרו להם,
אתם לא יושנים.
אל תעשו שום פעולה ואל תשנו.
זה הבלתי אפשרי.
אם היו
יכולים לישון, למה?
כי כנראה זה משהו רוחני.
זה טעינת הנשמה.
אי אפשר שלא לישון.
אדם חייב לישון.
למה שינה? שינה מתוך המילה שתיים.
יש שם צדיקים שהם כל כך
משיגים את הצמאון של הנשמה בעולם הזה,
הם
צריכים פחות לישון, כמו הכתוב על דוד המלך,
שיהיה לישון כי שינה תסוס.
זאת אומרת,
הם צריכים פחות שינה, למה?
כי הנשמה כבר מקבלת את המקום שלה בחיים עצמם.
ניתנת בחיים עצמם, בדיוק.
אז שינה זה לא סתם,
שינה זה בעצם נדרש,
כי יש לאדם חלק רוחני.
מתוך המילה שתיים,
בסדר?
שינה שתיים.
אפשר להתאר על האדם,
על רוח השם אחינו אשר שוכן בתוכנו,
והוא אמר כי עמך רוחך שהוא רוח החיים שנתת בתוכנו לחיותינו.
אם ראה אדם,
כי לא האיר בתורה ולא במצוות.
כי אין אור,
כי אם מן התורה וממצוות,
אדם אומר,
תשמע,
לא למדתי תורה.
אדם לא קיים מצוות.
הוא מתה ידו והחשיך אורו ואודו.
כל היום מתעסק בחיים שלו בהוויות ותאוות.
עמך, פירוש צד היותו עמך,
הוא שנתמוטט
שזולתך היה אורו מאיר בסוף העולם ועד סופו.
האדם הזה יכולה להיות אותה נשמה,
הוא לא מסתובב שם באיזה תאילנד,
יכול להיות באדם הזה היה אדם צדיק ומאיר לכל העולם כולו.
ונמצא שיבקש השם להחזיר לו, להחזיר לו הרוח,
כאשר נתנה, כי אומרו,
והרוח תשוב.
אמרו זה על, כמו שניתנה לך.
ויצא בהשם וחזקת בו,
פירוש,
תיחזק לשוב בתשובה לו,
לשיבו,
למקומו,
כי אין לך דבר מעמיד דרך החיים למקום גבוה כתשובה.
אז מה זה,
מה זה,
אני מוכיח לך,
צריך לדבר, מה לעשות?
וחזקת בו,
מה זה חזקת בו?
אתה לא יכול להישאר רק לבד,
ואתה חזקת בתשובה בכוון, מהיר ויפה מאוד.
יש לך חברים שנמצאים באיזה, נזרקים בתאילנד.
תחשוב עליהם.
תנסה להעיר אותם, מי שאפשר.
תנסה להעיר אותם.
זו המוכרחות,
שבעצם יש כאן איזה אחד שהוא נפל ולא קיבל,
לא קיבל את תורה ולא מצוות,
לא קיבל את העוצמות האלה,
וצריך גם אותו להשיב.
כן.
כן, המקדש.
כן,
זה דווקא,
דווקא,
נכון, נכון,
שבית המקדש שהיה,
שהוא היה מרומם מטעם ישראל,
כתוב,
כתוב את העבודות של בן ארבע,
של שחר,
כנגד עבודות של הלילה,
כנגד עבודות של בין הערביים,
כנגד עבודות של יום,
הוא היה מנקה את העולם בית המקדש.
כל בהמה שהיה מוקדש, העולם היה מתנקה מבהמיותו,
וזה נכון מאוד.
אבל בעצם עדיין,
אם כשנראה מצב שבו,
כמו שמבינים שהיה כאן גלות,
שגרמה למשבר מאוד גדול בעם ישראל, הקדוש ברוך הוא כל כך מאהבה,
מאהבה שהוא אוהב את בניו,
הוא לא מטיל את החימות הבאות,
אלא לוקח את הבית ואת המקדש,
ואיתו בעצם
מפיחמתו.
יפה, יפה, יפה.
אז זה אור אחר כך שמדבר על זה.
מדבר על זה, כן.
אבל הנה, נפלא.
אמר גר לתושב.
מה זה גר לתושב?
דקי אומרו,
מה זה, יש לנו גר לתושב שאנחנו חייבים מה לעשות?
תיכף לזה בצורה נכונה.
זה גם חלק לגר ולתושב.
וכן, גר מתוך המילה בעברית, מעלה גירה.
כי יש שם נשמות של יהודים שהגיעו לגוף של גוי.
ואנחנו בודקים אותם בהלכות גירות, בודקים
האם יש כאן נשמה יהודית.
זה הלכות גירות,
כמו מעלה גירה,
ככה אמרנו קודם בנבלין.
בודקים את ההלכות גירות,
זה לא בעצם,
אנחנו נגשים קצת על האדם לראות,
אבל למה נגשים עליו?
כי
רוצים לראות האם יש פה נשמה יהודית.
היא הגיעה בגלל החטא הקדום לגופים שגויים,
ואנחנו רוצים כמו מעלה גירה.
מה זה מעלה גירה?
שבעצם זה כמו שאתה, אחרת מה שאתה מוציא אותו
שוב החוצה ואתה,
רוצים לבדוק את הגר הזה,
האם יש בו נשמה שהיא יהודית,
האם זה
גידיה נסתרות לשם.
כתוב בקו הישר.
כי יש בחינת נפשות שהשם מביאן באדם,
ביסוד העיבור לסיבות ידועות.
מה זאת אומרת?
יש איזה דבר כזה כתוב בעולם הפנימי,
שאם אדם אין לו כוחות,
אין לו כוחות לעמוד בניסיון הזה,
והקדוש ברוך הוא נותן לו לפעמים איזה מנוע טורבו,
לעבור את הניסיונות האלה.
איך זה יכול להיות?
זה דבר שמוזכר בקבלה, עיבור.
מה זה עיבור?
באות נשמות שבאות לעזור לו.
אם התנועות שלו היו לבד,
הוא לא יעבור את זה.
איך עזבתי את המקום שזה בתאילנד,
ועזבתי את החוף הזה, ועליתי על מטוס, ועליתי לארץ.
אין סיכוי שהייתי עושה את זה.
מה קרה?
הוא לא יודע,
אבל כנראה שהיה לו איזה סבא צדיק
ופה שם, והנשמות האלה התעברו בו
והוציאו אותו משם.
נתנו לו איזה מכת חשמל, בום, והוא יצא משם.
אז זה מושג שמוזכר בקבלה, איזה עיבור נשמות.
יש שבאות להתגורר לאדם ויעשו אתו איזה מצווה כדי להשתתף במעשה ולזכות בזה.
ויש שבאות להתיישב לסיבות מופלאות,
אשר הפליא השם בתיקון הנפשות.
וכנגד שניהם אמר גר ותושב,
וחי עמך.
כנגד שתי הנפשות הבאות שלא מדעתו,
כשהוא מתחזק לשוב בתשובה.
פשוט אדם מתחיל לעשות תשובה,
פשוט הוא מקבל הרבה סייעתא דשמיא.
הוא מקבל הרבה הרבה עוצמות שהוא באמת מצד עצמו,
הוא הולך על העמוד בזה. ויזהר עוד
שלא יחשיך אור הילוכו ויאירו עמו.
ואומרו,
אל תיקח מאיתו מה שיש בו,
במן, בנשך ובתרבית, כאשר יווה בסמוך,
ויראת מאלוהיך הפירוש,
כי מאורו חלק הנפשות הטהורות וישיב לו פקדונו.
אתה מקבל את העוצמה הזאת, תנצל אותה.
קיבלת איזה עוצמה, קיבלת איזה עיבור נשמה,
תגיע למכון מאיר.
תגיע למכון מאיר, תתחיל ללמוד.
קיבלת הארה שהרבה חבר'ה לא קיבלו.
מה שקיבלת זה מכת חשמל וזה העיר אותך,
ואת ה...
עזבת את המקום הזה הקשה הזה,
מי יכול לצאת מכל הטומאות האלה, מבין
הגויות האלה וכל זה יוצא משם,
זה העיר אותך.
אתה הצלחת.
אז זה היה לך מה לעשות?
קיבלת משהו גדול,
מה צריך לעשות?
הוא מסביר כאן,
אל תיקח ממנו נשך ותרבית,
בואו נראה.
פגש עוד וחזרה חיה, שאחזיר הנפש בתוספת חיות,
באמצעות עבודת הקודש שציווהו ה'.
הוא הולך למכון ולומד תורה,
הוא אמר,
היה שווה,
היה שווה לתת לו כוח.
גם כשאמרו, תנה לו מה כמו שנתנה לך,
זאת הסתפקות,
לפי מה שפירש בספרי בחפץ ה',
של המוחם הקדוש,
כשהיא
תנה לה שם,
כמו שנתנה, לא בזה, היא מתעלית ומסיפה חיים.
ואור עליון
אין שם.
ואמר,
שב את כספיך.
מה זה כספיך?
זה נותן בנשך ותרבית.
יש לנו דבר שנקרא נשך ותרבית. מה זה נשך ותרבית?
אדם,
הוא נותן לי 100 שקל,
אתה
מוציא לי 120 שקל,
זה מה?
זה איסור דאורייתא של ריבית.
בסדר?
יש המון דברים שצריך לעשות.
אתה לוקח תפוח,
הוא מוציא תפוח, ואם התפוח בעצם ירד
מהמחיר שלו, על המחיר שלו,
אז גם ריבית.
בסדר?
יש המון סוגיות,
צריך לדעת,
להכיר את ההגדרות,
כי הגמרא אומרת,
מה זה ריבית?
יש מיני דברים שאנחנו לא מכירים.
אדם לקח בצים מהשכן,
הוא מרבה את הבצים,
אז צריך לדעת שבכלל כאן
על הריבית,
כי יש כאן ריבית בדבר הזה.
יש המון סוגיות שצריך לשים לב אליהן,
כי אנחנו לא מכירים את...
בנושא של...
זה צריך מאוד להיזהר על נושא של ריביות,
והיום, איך עושים את זה בבנקים?
זה מה שנקרא היתר עסקה,
מה זה היתר עסקה?
זאת אומרת שהבנק הוא בעצם עושה איתך סוג של עסק,
הוא לא מלווה בריבית,
אנחנו משותפים בעסק הזה וזה דבר שהוא מותר.
מה זה היתר עסקה?
פעם אחת, פשט רגל,
הוא הגיע לבנק,
הוא יצא לפועל,
בית משפט,
אז הם אמרו לו,
תקשיב,
הבנק הוא חלק משותף שלי,
זה יש היתר עסקה.
אז באו אמרו,
זה רק קניין דתי.
אז אמרו,
אוקיי,
קניין דתי,
טוב,
הוא הלך להוציא בשביל קביעות בכל בני ברק,
ואז כולם יצטרכו להוציא את הכסף שלהם, כי אמרו,
זה רק קניין דתי.
אז זה הבנק, קבעו שהולך להפסיד מיליונים.
אמרו,
לא, לא,
לא, בסדר,
אנחנו מכירים את הדבר הזה,
הוא עבר את זה,
ואז עשו עוד סעיף בהיתר עסקה שלא יגידו את זה,
אבל
אתה רואה שמה,
זה שזה תפוקה גמורה, זה לא סתם.
כאן פירש, מהו נשך ותרבית שמחשכים אורו?
כספיך הם הדברים שהאדם כוסף בעולם,
אז זה דברים מדהימים.
מה זה כוסף?
מה זה כסף?
אתה אומר לי מה?
כוסף.
מה זה כוסף?
אדם מצפה, כיסופים.
לא ייתן לו בנשך.
כשאדם משלים את אהבת נפשו, הבהמית,
הוא מטיל מרוחו מכיסופיו,
הוא נשוך בזה, הוא מטיל בו שורש החטא.
אדם שעוסק בצדדים תאוות הנפש הבהמית,
מה קורה לו?
פעם אחת, אחד הסביר מאוד יפה,
שרואים איזה נחש,
ויש איזה עכבר,
והוא מכיר את העכבר, והעכבר ממשיך לרוץ.
עכשיו, הנחש הוא מאוד מאוד נוח לו, למה?
כי העכבר שהוא רץ עכשיו עם הרעל,
זה רק עוזר לרעל לרוץ יותר בדם,
והמערכת העיכול כבר מתחילה לעבוד,
אז בעצם הוא מתחיל לעכל אותו בו.
הוא נותן לו לרוץ, טוב שהוא רץ,
אבל הוא נותן לו
את ההרס.
אז
בעצם הוא כמו ההרס של החטא.
ואם אדם נותן איזה מכה של חטא של נחש פוגע,
ואז הוא,
הדבר הזה גורם לדבר לא נכון.
כי אדם
מתים עוכו בכספיו,
והוא נשוך בזה,
מתים בו הרס החטא.
והוא אמר במדרש,
לא תיתן אוכלך,
פירוש אפילו אוכלך,
שהוא דבר שהותר לאכול,
לא תרבה בו.
כשאדם הולך אחר גרונו,
יפרץ גבול התאווה שבו למותרות,
וזה יכחיש לו נפש, כי כזה קם, זה נופל.
כשמתרבה תאוון המורגש,
מתמעט תאוון הרוחני.
צריך לעשות איזה איזון בין עולם רוחני,
שאתה רוצה עכשיו להגיע במכון מאיר,
ונכון, עכשיו זה כבר לא,
אתה לא עובד ואתה לא משיג את הכסף שלך,
צריך עכשיו להשקיע בלימוד.
לא להתמכרות,
והתמכרות לחטא,
וגם זה בעצם הדבר הזה,
התאבון הרוחני,
שאדם בעצם צריך לעשות את האיזון הזה, שאדם לאט לאט
לא ייפול בתאבות, שכמו שאמרת,
העבדות החטאית,
כמו שהרב קוק מדבר על זה בראש התשובה.
הוא אמר, כתוב, צדיק אוכל,
לסוף אנשו.
מה זה סוף אנשו?
לא לנעת הרגש.
ואמרו, אני לשם.
הוא צריך לאכול קיום הגוף.
מקדם הלאה.
הוא לא מתעסק כל היום בעולם השפע,
שהוא כל היום מחפש את ה...
אם
תשים את הרוטב הזה שעולה על עשר טובים,
שמוציאים את החמציציות ה...
לא, זה לא מה ש...
אדם...
סיפור שם ש...
סיפור על איזה דוכס שהיה...
זה באיזה מדרש רבה, שהיה...
הביא את העבדים שלו,
והיה איזה עבד אחד שהביא לו את
האוכל, והוא לא היה נעים לחיך שלו,
והוא הרג אותו.
אז בא לאותו רב,
והיה אצלו מורה שם,
תנה,
כנראה שהיה שמה,
אמרו לו,
למה אתה הורג?
בשביל אוכל אתה הורג את העבד?
כי מה הוא עשה?
בסדר,
זה לא מספיק ערך, אולי לך, אבל זה הורגים.
אז
אמרו לו,
אותו דוכס, אותו קיסר שהיה שמה,
אמרו לו, אתם יש לכם עולם הבא.
לנו יש עולם הזה,
ואם העולם הזה שלנו לא טוב עד הסוף,
אנחנו הורגים בשביל זה.
משפט מאוד מעניין,
שממחיש תרבויות בעולם שמתעסקים רק בעולם הזה,
אם אתה אומר שיש לך עוד עולם עליון,
אז כאילו,
אוקיי,
בפרופורציה.
בסדר,
אני צריך את האוכל שלי לאכול,
אני צריך את הבית שלי לזה,
אני צריך את הרכב שלי לזה,
אבל
לא להבין שבעצם זה כל העולם.
אם אין לי את זה,
אז
אין לי כלום.
בסדר?
כן,
הוא הבין את זה, כן, כן.
דרך האמצע זה בעצם שאדם בשבת,
אז אתה כן משקיע בעולם האוכל,
בעונג שבת,
בלבוש הנכון,
בתענוגים,
יש זמן לכל דבר.
או לא תורה סיגופית,
אלא תורה היא בעצם,
היא מייטבת את האדם
למקום הנכון.
אז יש שבתות
שאדם כן משקיע במאכלו,
בכסותו,
בכל ענייני החיים, וביום חול,
אדם ממעט את הדברים האלה.
אם אתה שקוע כל השבוע רק בזה,
אז זה דבר שהוא לא נכון,
בסדר?
זה האיזון, כן, כן, זה האיזון.
והנה את ההרגש שאמרו,
כי אני השם פירוש, שגם שאני אומר לכם,
להוציא אתכם מארץ מצרים,
לתת לכם את הארץ כנען,
לא לאכול מטובה וליהנות מפירותיה,
הוא התכלית,
אלא להיות לכם אל אלוהים,
או עיקר העניין.
ומובא בתורת כהנים,
כל היושב בארץ, כל שבארץ ישראל,
מקבל עליו עול מלכות שמיים.
זה קשה כאן עם כל מה שקורה
עכשיו בברוקלין וכל מיני מקומות בעולם.
מי שחי בארץ ישראל,
נמצאים במכון מאיר, בירושלים, זה עוד יותר גבוה,
מקבל עליו עול מלכות שמיים.
רק הישיבה,
בארץ ישראל, ויוצרת משהו אחר לגמרי.
הדבר הקשה ביותר,
זאת אומרת,
הם עדיין,
זה לא אותה דרגה בשום צורה שהיא,
זה
כמו ירי על יבש.
זה ירי על רטוב,
זה פה, רק בארץ.
פה זה תופס,
פה זה בא לידי ביטוי, שם זה ירי על יבש, אימון.
אבל פה זה אמיתי.
כן.
כן.
הקדושה היא...
בארץ ישראל הקדושה היא מאירה,
כמו שקוראים על יונה הנביא,
שהוא בורח מפני השם.
מה אתה בורח?
עולה על ספינה?
בורח?
אבל הקדוש ברוך הוא נמצא בכל מקום, לא.
בארץ ישראל,
הקדוש ברוך הוא מתדבר איתך,
יש נבואה.
בחוץ לארץ אין נבואה.
כל שבחו בעצם יכול להתגלות אליך דרך הטבע.
מה זה הטבע?
הים סוער,
הים סוער, הגביל אותו, אבל אין דיבור, אין דיבור.
רק כשהוא חוזר לארץ ישראל, רק כאשר הוא מדבר איתך.
זאת אומרת,
בארץ ישראל יש עולם הדיבור,
שבו מדבר אליו,
ואו רק כאשר הוא מדבר איתך.
בחוץ לארץ זה לא נעשה,
אז בעצם זה רק
דעת דרך כל מיני מסכים כאלה ואחרים.
הגיע מוח החכם, מסביר מוחם הקדוש.
הפרשה הזו,
תרמוז,
אנחנו יודעים בהארתו של רבי שמעון בר יוחאי,
כי השם ציווה לשר אדום,
שהוא שר החומס שלא יתנהג באכזריות עם ישראל.
מי זה אחיך?
אותו עשיו.
והוא אומרו, כי עם עמך אחיך, על דרך אומרו,
הלא אח עשיו ליעקב.
כתוב במלאכי, שהוא אח,
אז
גם עם ישראל שנמצאים בכל מיני גלויות,
עם השר האדומי.
תיזהר, אל תגזימו עם כל הפוגרומים שאתם עושים בעם ישראל.
מבחינת פירושו,
נמיכותו ונאותו לצד עם האח שנתלווה אל כך הרעים,
ונמכר הלך על דרך
חינם ונמכרתם,
תמצאו בספר הזוהר,
כי
פרנס החומס תקרא חינם,
שגלות,
החלק הזה הוא לאדום, זכור רשום לבני אדום,
כן, שכתוב בו בתהילים,
ויצב השם,
לא תעבוד בו עבודת עבד,
על דרך אומרו,
עבד ישראל כתיב ירמיה.
אלא איך צריך להתנהג בגלות עם אותם אדומים, אותם,
כמו שכבר אמרנו, את הנאצים האלה.
אלא כשכיר, כתושב, היה.
לצד שיש בישראל
שתי בחינות.
מה שתי בחינות?
המון העם.
וישווה בשבט איתך כמוני.
יש את ההמון העם ויש את דמות החכמים.
לצד שגם כשישראל משלמים מיסים ארנוניות,
אין לתלמידי תורה בכלל וכתיב.
ואין תיקון לרגליך והמוזל לכתיב.
ממנדה בלו ועלך לא ישליט,
כתיב עזרא,
כנגד ההמון,
עם נאמר כשכיר שהם מכורים בעד עוונותיהם,
וכנגד הצדיקים אשר כתושב שאינם אלא יושבים.
בין האומות, בגלות, אבל אין עליהם משא מלך.
אז יש לנו כאן כל מיני,
גם בגלות, אתה רואה שרבי, רבי, עם אנטונינוס קיסר,
הוא עדיין היה מתנהג אליו בצורה שרבי נותן לו את הנשיאות,
והיה נותן לו כל מיני כסף וזהב.
ראו גם שחכמים היו,
הרמב״ם היה עוזר למלך,
וכן הלאה,
שתמיד חכמים היו,
קצת יצאו מהעולם הגלותי.
אבל בואו נראה עכשיו,
כן.
ס"מ זה מושג שבא לידי ביטוי,
זה בעצם הוא העץ הרע,
הוא הזקן וכסיל,
הוא אותו מלאך המוות,
הוא אותו אחד שבעצם עוצר אותנו
מלהגיע אל הקדושה,
וזה בעצם בחינה שהיא תמיד עוצרת.
זה הסמ, שזה המון רבדים בזה שקוראים לו סמ,
סמ זה סגור.
וגם מ״ם,
שהיא סופית היא סגורה.
אז סמ״ך מ״ם.
אז
אנחנו בדרך כלל קוראים לזה,
קוראים לזה לא מ״ם סגורה,
אבל סמ״ך מ״ם זה כאילו מראה שהעולם סגור,
זהו.
נפלת, אין
לך תגווע. אין לך תגווע, הכל סגור. סמ״ך,
סגור, ומ״ם סופית, אבל זה לא זה.
אז הכל סגור, אין לך תגובה, הכל סגור,
אין תיקון.
זה המושג של סמ״ך מ״ם,
שבעצם יש את האדם,
שהוא מראה לו שכאילו אין תגובה.
אנחנו מדברים על תשובה, ה׳,
זה בעצם, מה זה?
הלאה, בואו נראה עליו.
ואמרו עוד,
שנת היובל הוא גבול הגאולה,
כי ידוע יעבוד עמך,
מודיע השם.
כי סוף סוף
יצא מאמו דכתיב ויצא מאתך.
ומסביר,
הוא בניו פירוש הניצוצים המתבררים באמצעות היותם עמו ואמצעות הגלות.
מה זה הגלות?
למה צריכים הגלות?
לקרב ניצוצות קדושה.
כמו יציאת מצרים, אתה מה אתה עושה?
מה זה כתוב?
כי שבר יש במצרים. מה זה שבר
במצרים? שבר זה כידוע כתוב בקבלה,
זה בעצם מה שמשקף ברוחם הקדוש,
שהיה שבירת הכלים, היה איזה כלים ש...
בתחילת הבריאה, הכלים, כמו איזה כוס פלסטיק,
שיש שם מים שעולים מעל הכוס פלסטיק הזה,
לא יכולים לשרוד את זה,
ואז זה מים נשפכים,
ואז צריך להחזיר את המים שנשפחו,
ויש שבר,
משהו נשבר שם,
צריך להחזיר אותם שבמצרים,
וכידוע כתוב יציאת מצרים,
לא כתוב יציאת עם ישראל ממצרים.
אז כל הגלויות זה מה זה?
זה לקבץ ניצוצות קדושה שהיו בכל מקום בעולם.
שאם לא כאילו למעלה ישראל,
השם יש את מוסר,
שהם שם בארצם ונחלתם,
ואחד מטעמים מהם כדי שיבהרו הנצוצות של הקדושה מבין הארצות,
כי כל מקום הוא מקום שאם ימצאו שם ישראל,
עם ישראל ימצא בכל מקום בעולם. איזה
מקום עם ישראל לא היה בעולם, סתם דרך אגב?
אם תיקח את הגלובוס,
ואתה רואה את תנועת היהודים בעולם,
אם
תצבע את הגלובוס,
עם ישראל יגיע לכל מקום בעולם?
כך, היו שם יהודים,
יש יהודים, יש יהודים, יש יהודים.
יש מלא יהודים באוסטריה.
איזה מקומות לא הגיעו יהודים?
בגלובוס.
על כזה אפריקה,
אפשר להסתכל על כזה אפריקה.
אין עיר שבאזור נפאל, במקומות האלה,
שהיה בהודו, היו קצת,
כל מיני שהגיעו מעיראק,
אבל בנפאל וכל המקומות האלה,
לא היה.
יש יותר יהודים שרוצים להגיע לנפאל.
זה לא הלכה,
אבל
אתה רואה שמה?
שיש איזו תנועה של פתאום יהודים שרוצים להגיע לכל מקומות בעולם,
כנראה שיש איזו תנועה
שרוצה לגמור את הבירור הזה שיש בגלות.
כשאתם מגיעים לזה,
רוצים לעשות איזה טרק בנפאל,
במקומות כאלה שבעצם עדיין לא הגיעו
מבין הארצות,
כי
כל מקום שמצאו שם ישראל באמצעות הניצוצות והתורה והמצוות,
הניצוצות מתבררים מעצמם,
ועושים דברו, את השתלשלות האדם באדם לרע לו, ואם,
ואם תאמר, אם כן,
אם לא היו ישראל חוטאים וגולים,
מי היה מברר?
המתבררים עתה באמצעות ישראל.
דא,
כי אם לא היו ישראל חוטאים,
היה להם כוח להבין את הניצוצות הקדושות,
במקום שהם, מכל מקומות אשר באו שם.
מה שאין כן,
אחר כך את העם,
דחלש כוחם,
ולוואי שתשיג ידם,
כמו שכתוב על יצחק אבינו.
יצחק אבינו,
הוא צדיק, גורלו, מה קורה לו?
עושים את העבודה האלה,
אז הוא הולך להביא את האישה,
הוא
נשאר בארץ,
הוא מביא את ניצוצות גופם,
מביא את האישה שלו,
עושים את כל הבירור הזה.
יש מבחינת יצחק,
אתה נשאר פה,
וכל ניצוצות גופם בעצם באים אליך.
יש מבחינה כשייך יעקב אבינו,
שצריך ללכת לחפש את רחל ולאה,
וללכת לחרן,
ולעשות את כל הבירורים האלה שם.
כן.
יש תנועה שם,
יש
תנועה אל בבל.
בבל שם היו.
נכון, נכון.
אז ככל שאדם יוצא בדרגה גבוהה,
אז זה כמו מגנט שבעצם יכול להביא את זה אליך,
ועוד צריך ליצור מגנט שצריך ללכד
שצריך לחפש
וליצור כל מיני מקומות לבית העדות הקדושה.
מי ש כנועים אתם,
דחלש כוחם,
ולא שתשיג ידם במקום אשר,
זאת אומרת,
שם נמצאות,
בעצם כמו אמרנו,
מקום הגנט.
ואמרו הם למשפחתו,
כי בבוא הגואל,
ידע שמתוכנו, אורו יתברך,
ששם הוא משפחת עם בני ישראל,
כי
יקומו שוכני אפר,
וישובו כל אחד אל אחוזת אבותיו,
הוא אור עולם, בית המקדש.
כוננו,
ידיו יתברך, לא תרע בו פרץ, ויראתם אלוהיך.
את הדבר זה יתחייב מיתה סמ"ך ומ"ם עתיד לבוא.
גם עמרון ז"ל,
שראה הוא מוטרי ועבר מיתה את השם בעצם,
מה עושה עם סמ"ך ומ"ם,
כמו ששאלת על סמ"ך ומ"ם,
כתוב בסוכה,
עושה מחיה הצדיקים, ומה עושה?
הוא שוחט את
הסמ"ך ומ"ם.
מה זה סמ"ך ומ"ם? בעצם זה היש.
הן סמ"ך ומ"ם, והם סגורים.
שוחט את זה, ואז יש איזה מקום שאפשר עתיד לבוא.
וזהו מסיים,
כי בני ישראל עבדים, צריך לומר,
למה כפל לומר עבדים? עבדי הם...
ונראה,
נשים
את המהלך הזה ברוחם הקדוש,
כי
כוון לומר על זה הדרך כי בני ישראל עבדים מעיקרם,
קדושים מבטן ומהיריון.
בשורש אפשוטם.
כל יהודי הוא נשמה טהורה.
יכול להיות שעכשיו הוא הגיע לכל מיני נפילות כאלה ואחרות?
לא,
אבל ודאי הם בעצם,
כל יהודי,
בטח מתחילים את היום במילים,
אלוהי נשמה שאתה בראתני, קודם כל את הנשמה טהורה.
במשך היום יש כל מיני נפילות כאלה ואחרות,
קודם כל נשמה טהורה.
אז הוא אומר,
קונה עבד עברי שש שנים,
ובשנת היובל לזה נתן טעם מצד שהוא עבד השם,
כמו עבדים, קודם כל קודם של עבדים.
מצד שכמו שיש עבדות עברית, קודם כל עבדים.
מצד שאומר קונה כי טעם זה הוצדק לגבי העבד,
שלהפסיק עבודתו וימכור עצמו לצמיתות.
אבל הקונה אין עליו חיוב.
גם
אם הוא מוכר את עצמו לגר, תושב, או ל...
עיקר הוא עובר על מצוות השם.
על
על זה נאמר, אני השם אלוקיכם.
לדבר עם הקונה,
שעמו הוא התחיל לדבר בתחילת הפרשה,
כי תקנה,
ועם אותם שציערו אותנו לרדתנו בפרך,
לעיניך,
כי
דבר מלך, שלטון עליהם, לקיים מה שכתוב.
בעצם,
אם זה יהודי שנפל בעבדות עברית,
כמו שהרב הוא כותב,
אז תזכור את זה שקודם כל ישראל מוודא.
לפני שהוא נמכר לך,
הוא מוודא,
היה רוצה לקרות ברית האבות,
הוא רוצה לשיר עם זה.
אני יודע שיש בו נשמה טהורה.
יש בו נשמה טהורה, ואנחנו בעצם מה לעשות?
ננסה להשיב אותו,
ולהוציא אותו מאותה עבדות חטאית שנעשתה פה.
אז זהו הרמב"ם הקדוש שמסביר את המבט,
את הפרשה במבט פנימי.
ואני רק רוצה טיפה ככה לווסת את האוזן,
תראו כמה דבר נפלא,
אפשר לקרוא את הפרשה ברובד אחר,
ממש ברובד ובמבט אחר לגמרי,
על כל השיח הזה בין הנשמה לגוף,
בין הקדוש ברוך הוא לעם ישראל,
וכל מצווה ומצווה,
מצוות של גאולת אדמה וכל זה,
הכל בעצם מדבר כאן על בית המקדש ואיך גואלים את אדמת הקודש.
איך אפשר לראות את זה ברובד הפנימי,
וזה התורה, שאפשר לראות את כל התורה ככה בצורה נפלאה,
וזה ככה דוגמה ממאור הקדוש.
לעורר את המחשבה,
ככה בעצם אפשר עוד להעמיק עוד ועוד מכל פרשיות התורה.
תזכו וימצאו.
