לא, אנחנו בתקופה מדהימה.
לא, הכל טוב.
אנחנו בתקופה מדהימה, מאתגרת, נפלאה, גדולה.
אנחנו לקחנו גם דברים מאוד מאוד גדולים,
ברור לנו.
וברור לנו שאנחנו,
מתורתה של קודש, אנחנו צריכים לדעת איך להכיל את כל השפע הזה.
זה לא פשוט,
זה לא פשוט.
כל
כך הרבה טוב, כל כך הרבה טוב.
ואז אתה רואה את יום הזיכרון, יום העצמאות, יום...
גם לג בעומר,
גם יום ירושלים, גם כל אירוע,
כל יום קדוש,
אז אפשר לראות את ה...
דברים הלא טובים הקטנים האלה, אבל זה בכלל לא הסיפור.
הסיפור שלנו היא תפיסה עליונה,
תפיסה של חזרה,
חזרה לשלושת התפיסות הגדולות
שמתפתחות בתוך הלימוד הפנימי.
עכשיו, אנחנו יצאנו מלג בעומר,
אז מתוך הלימוד הפנימי של תורת הארזים,
אבל גם בכלל אמונה.
בכלל,
חסידות, כל מה שפנימי, אנחנו לומדים שלושה דברים,
שם העולם,
שלושה דברים מאוד מאוד חשובים, ואני חושב שאת ה...
הפסים האלה שאנחנו מקבלים בזכות הקודש,
הם מצילים אותנו,
ואני בא לפה כי באמת המצב הנפשי זקוק הרבה ככה עידוד,
ויאללה שהדברים יתוודעו,
כאילו,
שבסוף יש לנו תורה ויש לנו פסיכולוגיה ממקום עליון,
ולא ייתכן שאנחנו לא נלמד את החיבור בין הדברים האלה.
אז צריך לדעת, מסכת כלים כתוב שיש עשר קדושות הן,
והקדושה ראשונה היא ארץ ישראל,
זה זכינו
ביום עצמאות.
ואז עיירות מוקפות חומה,
ירושלים,
זכינו 19 שנה אחרי זה.
השלב הבא זה הר הבית.
הר הבית פירוש הדבר שכל התפיסות שלנו הן מחוברות לשם שמיים,
מחוברות פנימה.
זה הר הבית,
זאת אומרת
שאתה חי בתודעה של קודש גם בחול שלך.
ולא רואה את החול והקודש כסותחים זה את זה,
אנחנו נראה את זה מאוד מאוד חזק.
זה השלב, בגאולה.
אחרי זה יש את החיל,
את הזה,
יש עוד כמה שלבים עד הקודש הקודשים,
אבל
אנחנו צריכים לעלות על ההר שם.
ולעלות על ההר,
פירוש הדבר,
אנחנו צריכים לשנות את כל התבניות.
אנשים סובלים מאשמה,
אנשים סובלים מכל מיני מחלות מהגלות, ספקות.
ביקורת עצמית,
ביקורת לבן זוג,
הם חושבים שכשמבקרים את השני אז זה עוזר,
והשני אז הוא אומר,
אה,
כן,
אתה צודק,
וואי,
לא ידעתי, עכשיו אני הולך להשתנות.
כן, אומרים לך עד שהוא שמן, אז
הוא אומר, טוב, עכשיו שאמרת לי,
אני יודע שאני צריך לעשות דיאטה.
כן?
כאילו, אנחנו מבולבלים בזה,
כי זה לא נכון.
התפיסה שלנו היא תפיסה של הצדיקים העליונים.
הרב קוק כתב כמה פסקאות אוטוביוגרפיות,
אחד מהם פה עכשיו עם אורות התשובה,
זה לא אוטוביוגרפי בכלל,
הוא
מדבר לדור,
הוא מדבר אלינו,
אנחנו מסוגלים לדבר
הזה.
כי
כשאתה עומד מול כל העובדות האלה,
כל החדשות,
כל מה שקורה,
כל ההתרחשות הפוליטית,
הציונית, הארץ הישראלית,
אז אתה צריך לבחור במקום הנכון,
איך להסתכל על הכל.
היא תורמת,
כי זה החול שתורם לקודש.
עוד מעט, עוד מעט נראה.
אם לא עניתי,
כן, אז אם לא עניתי לך אחרי הפסקה השלישית,
אז אתה תוכל,
אז בוא תראו, בוא תראו.
מה זה,
מה זה,
מי אנחנו?
הצדיקים הטהורים,
זה אנחנו.
צדיקים הטהורים צריך לעשות ככה.
אנחנו, אנחנו צדיקים טהורים.
אומרים את כל העולם נידון בטוב.
הם מזככים את הכל, כן?
כי החיים והמוות ביד הלשון.
אתה מסתכל על המציאות בצורה בהירה,
בצורה חיובית,
אתה מזכך.
אז בטח להגיד הלל ביום העצמאות, ובטח להגיד הלל ביום ירושלים,
ובטח
לרקוד ברחובות גם, ומה זאת אומרת?
ואיך לא?
כי זה ברור שזה התרופה לכל המכות.
אז אם יש לך תלונות,
אז תעזוב, אתה לא בקטע.
זה לא העניין.
תקח, קח אחריות על המציאות.
יש לו איזו מריבה עם אשתו,
הוא מתחיל להזכיר לה את כל הדברים הלא טובים שעשתה.
קח אחריות על הזוגיות שלך.
תלך לזה, תצא, תנשום,
תנסה להתבונן במה, וואלה, כאילו מה,
כאילו מה היא, אישה טובה, מה קורה לך?
זו התפיסה.
הם מזככים את הכל במבט שלהם, בהסתכלות שלהם,
מצד בהירות רעיונותיהם, ומצד הזוהר
של הטוב המיושר שבחפצם הטהור.
יש להם רצון טוב, יש להם רעיונות,
מסתכלים על הטוב, כל דבר, כל דבר, כל דבר.
הם מסלקים את כל קלקולי העולם ואת כל הרשעה
מיסודם.
טיפול שורש.
אנחנו זקוקים היום לטיפול שורש.
לכן אנחנו צריכים רשבי.
כי
אנחנו צריכים להבין שבלי ההסתכלות הפנימית הזאת,
שהיא התורה שלנו,
העמוקה שחודרת עם המבט ככה אל השורש הטוב של כל דבר,
אפשר להתבלבל.
אפשר לעשות אבחונים לילדים,
ליצור ככה דוח של 40 דפים, ולא לראות את הילד.
מרוב שחתכו אותו לחתיכות קטנות.
אפשר גם ליצור, אני יודע, כל מיני חוזים.
היום חוזה,
אתה חותם על חוזה,
אתה לא יודע על מה אתה חותם,
כי זה גם 100 דפים.
אבל אם אתה מסתכל בעיניים של האדם שמולך,
הוא אומר,
שמע,
תעזוב,
תן לי פתק,
אני חותם,
אני סומך עליך,
אני יודע,
אתה יהודי,
אתה טוב,
רואים שאתה טוב.
אנשים משלמים לך,
אומרים,
אתה רוצה שאני אשלח לך את הצילום
מסך שאני העברתי לך את התשלום?
אתה תגיד,
אתה נורמלי?
אתה מה, אתה יהודי?
ואתה שואל,
בשביל מה? אני צריך שתשלח לי את הצילום מסך שאתה שילמת?
כאילו, ברור ש...
אין שאלה בכלל.
הם מעמידים,
מעמידים את כל התכונה
של הקלקלות ושל הרשעה של העולם בתור מסכים
שהם רק מתקנים את
הזרחת האור.
מכינים לו מקום שיוכל להאיר בעולם,
אבל לא מקלקלים ולא מארסים אותו.
יש סבל,
יש חטופים,
יש אנשים פצועים,
יש סבל, יש כאב.
אדם אומר, שמע, אתה לא שם לב, אני כואב.
אני יודע שאתה כואב.
בוא, בוא, יש כלים,
תבואו למכון,
תלמדו את הכלים ואיך לטפל בכאב.
יש הרבה כלים טובים מאוד.
אבל המסגרת החיים שלנו...
זה Reframing, זה נקרא, המסגרת, ה-frame,
זה חשיבה חיובית,
לראות את האור, וכל הכלים זה משקפי שמש,
כדי שתוכל לראות את האור, אם לא,
אתה לא תראה את האור, כי אתה חי כל הזמן ב...
זה מטורף,
עוד מעט אין חותים, אין איראן,
אין סוריה, אין חזבאללה, אין...
זה מטורף, בכלום, בכלום זמן, בשום דבר. מה זה עובר, מלחמה ארוכה,
מלחמה ארוכה,
מה קורה לך,
אתה יודע מה הולך?
אתה יודע מה אנחנו עושים עכשיו?
אנחנו מהפכים את כל המזרח התיכון,
מזרח התיכון החדש.
וזה אנחנו צריכים להיות אלה הצדיקים הבהירים האלה,
כן, שאינם כופלים הרישעה, אלא הם מוסיפים צדקות.
כידוע.
זאת אומרת,
יש הרבה עצבות,
יש הרבה התמוטטויות,
יש הרבה גירושים,
יש הרבה...
די, די, די, די.
אתה לא מבין?
זה מסך
כדי לראות את האור.
כל הצרות, הכול,
ובעיקר המבט החיובי שלך,
הוא גם מרפא את כל אלה.
כי זה מה שהדור זקוק, זקוק לשמחה, לאהבה, לאמונה,
לכוחות חיוביים.
אתה עם הביקורת שלך, אתה...
אתה הורס.
אתה שובר,
חבל.
אתה כמו הבת יענה שמסתכלת על הביצה שלה, מרחוק,
עם המבט ככה בוקעת את הביצה.
ככה אריזל מביא.
או כמו רבי שמעון בר יוחאי,
שאחרי 12 שנה יצא,
והוא
הפך את האיש המסכן שרצה לעבוד את האדמה לגל של עצמות.
אז בנושא של זוגיות,
ועם הילדים שלנו,
ומה אנחנו רוצים,
בעבודה העצמית שלנו,
הרווקות,
מה זה, הכל בא מביקורת,
פרפקציוניזם.
מחשבה ביקורתית,
מחשבה ביקורתית חיצונית,
שטחית, חלקית, שטחית,
כשאתה מסתכל על השם,
אתה אומר,
אה,
אה, הוא מאלה,
אה,
הוא זה,
אה.
לא, לא מתאים, אני רוצה איזה אחד שהוא כזה,
והוא גם,
הוא זה,
אה, אה, היא סגנון,
לא,
אני לא יכול,
אני לא יכול,
אני לא יכול,
אני חייב אחד שבדיוק,
בדיוק, די,
תתחילו כבר.
ברור, זה עדיין בא מול המראה.
הוא
מסתכל על עצמו כל הזמן,
רואה את הקילוגרם שהוא לא,
הוא צריך ל...
לא, אתה חתיך עולם.
זה להסתכל על הטוב, כי הטוב הוא אמת.
הכל זה מראה,
זה השיעור שלנו בעוד יומיים,
ויש לנו זום זה עם חברת כנסת
לשעבר של יש עתיד שלומדת אצלנו,
יפעת כריב.
יש לנו על זה,
על פוליטיקה ותורת המראות של הבעל שם טוב.
אני חושב שזה
יהיה
הכל אחרת,
הכל.
כי כל הפוסל במומו פוסל, אז מה
אתה מסתכל על הפגמים של האחר?
מה, אתה נורמלי?
סתם,
סתם,
אני סתם,
אני יורה בכל כיוון,
והדבר תלוי.
במידת האור עצמה, מה עושה האור הזה?
מה עושה המבט המאיר הזה?
הוא מייצר כלים חדשים להכיל את המציאות הכואבת.
צריך ביקורת,
צריך לא ביקורת,
צריך שכל חושב,
לא אמרתי עכשיו להיות עיוור באפלה.
אתה בודק, אתה שואל, אתה זה,
אחרי זה, יאללה,
בעזרת השם הלאה.
התפיסה,
הייתי אומר לפעמים,
יותר מדי סחלטנית,
היא לא בריאה,
כי היא מפגישה.
שני שנפגשים,
שכל אחד בודק למה השני הוא אויב בעצם,
והוא מסתתר מאחורי,
זה אויב שלא רוצה...
די, די, תן, תן,
תן.
נכון שלפני כן אתה בודק,
אתה שומע,
כן,
דברים,
סיפורים עליה,
אבל עכשיו אתה בפגישה, תשחרר.
תשחרר.
ביידיש אומרים תשחרר.
אז זהו, אז התבוננו, זה לפני.
אני בודק איזה מקצוע אני הולך ללמוד.
עכשיו אני בתוך זה, אני יכול לעורר המון ספקות,
ואולי לא בחרתי נכון, ואולי, ואולי, ואולי זה שקר.
זה
בועה חרטא עכשיו.
יש דברים שהם לא מסתדרים איתך בכלל,
ולא קשור אליך,
ולא חשבת שזה ככה,
וזה פתאום הלימודים מאוד יקרים,
הם הסתירו ממך את ה...
זה נקרא מכה טעות.
אבל באופן כללי, כשאתה בתוך איזה מסע,
של למשל, בחרת באיזה, זה אשתך, זה הלימודים שלך,
זה המקום בו אתה נמצא. אז מה עושה הביקורת?
היא מקלות בגלגלים כל הזמן, כל הזמן,
כל הזמן.
היא לא מאפשרת לאדם להתקדם.
קולט,
יש לו שכל,
והוא בודק והוא מתבונן,
אבל בתוך החיים אי אפשר לנהוג למשל עם השכל,
לא נוהגים בכביש עם שכל.
נוהגים עם ציור,
יש ציור,
אתה רואה פתאום אורות אדומים,
להאט קצת,
אתה רואה פתאום שאחד עומד,
זה הכל זה רמזים,
הכל אתה,
ואנשים קולטים בשניות
מה שקורה על הכביש.
כי
אתה קולט,
אתה קולט את הדברים,
אתה רך עם המציאות.
הוראות דרכים.
מי שעובד עם השכל,
אני רוצה להגיע בזמן,
אני לא,
הוא ישר, הוא נופל.
זאת אומרת,
השכל הוא קטנצ'יק.
הוא לא מבין כלום בסוף
בנושא של אמונה.
הוא תומך לחינם.
אבל הרי בשביל זה הכוח הציורי.
הכוח הציורי זה מה שמתגלה מתוך המציאות.
אין חכם כבעל ניסיון.
זה המשקפיים שאנחנו רוצים להרכיב על האף שלנו.
לא של שכל.
שכל זה טוב, קודם כל, ללמוד מתמטיקה, חמש יחידות.
בגואטמלה.
אבל
בנושא של נפש, השכל צריך להיות רק אל הטוב.
ללוות את הטוב האלוקי.
הטוב האלוקי כל הזמן פה,
אז השכינה פה עכשיו בחדר הזה,
בכל מקום גם.
אנחנו צריכים ללוות את השכינה, לראות אותה.
ולפעמים אנחנו לא מאפשרים לה.
והדבר תלוי במידת האור עצמה.
אור גדושה, מצומצמת.
עכשיו הוא הולך לדבר על מי שמסתכל
על הדברים בצורה של אור קטנצ'יק.
כן, צדיקים קטנים.
כי אור גדושה, מצומצמת. הלא אינה צריכה
סיטומים כדי לאפשר את ההנאה מזיווה.
לא צריך משקפי שמש לצדיק קטן.
להסתכל בנאון.
כן?
אתה מסתכל בנאון, אתה לא מסתנווה.
שנייה, שנייה, שנייה,
היה באמצע משפט, הלא.
על כן, לגבי איך כאן הכל גסות, כל נטיות חומריות,
וכך נאמר, כל רשעה וכסילות,
הרי בעצמה דבר מקלקל,
מעוות,
מחליא,
והנשמה מתעשתשת על ידם.
והנפש מתמלא רוגז, חרון וקצף על מציאותם.
הצדיקים הקטנטנים,
הם מסתכלים על הרשעה בעצבים,
זה
מאכיל אותם.
כי הם באור,
הם מסתכלים על הכל באור מצומצם,
הם לא צריכים את המסך כדי לזה,
כי הם לא,
אין אור.
אז הם מסתכלים על הכל בצורה מצומצמת,
אז הכל משגע אותם.
אז הם יראו,
הם חשו,
הם הרגישו כל הזמן שהעולם הוא לא
מה שהם היו מצפים שזה יהיה.
וזה טעות תפיסה, זו הסתכלות לא נכונה.
בעיקר כשעם ישראל חוזר בארצו,
אחרי אלפיים שנות גלות.
יאללה, תפתח את העיניים, תראה כמה טוב.
לך תטייל בשוק שמה.
תראה כמה אנשים שונים,
אוהבים,
שמחים,
הולכים,
אף אחד לא מפחד מפיגוע.
אף אחד.
כולם כאלה טובים.
אתה אומר, מה זה הטוב הזה?
מאיפה זה בא הטוב הזה?
עם ישראל, נעים מאוד.
לזה אנחנו צריכים לעסוק.
זה העבודה של הדור הזה.
ואתה פוגש לפעמים אנשים שלא בדיוק דתיים כמוך,
או לא דתיים בכלל.
ואתה צריך לסנגר עליהם, בעיקר.
זה מה שאתה צריך לעשות.
לאהוב אותם,
ולא לנסות להחזיר אותם בתשובה ולשכנע אותם ולא.
אתה צריך פשוט לאהוב אותם.
ואחרי זה,
אוהב את הבריאות.
אחר כך יהיה
בסדר. לא
צריך ביקורת.
אני מסתכל על עצמי,
אני מסתכל על עצמי רק בצד הטוב שבי.
ואז מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך.
העובדה שלי זה להאיר את האור.
לזה באתי לעולם.
להאיר את האור.
אנשים באים לרופא,
כאלה שבורים,
כאלה עם איזה,
עם דוחות,
קיבלו כל מיני הבחנות מפחידות.
בא רופא, מאיר להם פנים, לאט לאט הם...
יואו, אני מרגיש יותר טוב.
עצם הערת פנים של הכהן, שאתה בית המקדש,
זה עושה, רגע, עבירות?
אין לי עבירות, חשבתי שיש לי עבירות.
אה, לא, תודה, תודה, כבוד הכהן.
עצם המפגש עם הטוב עושה טוב,
והוא האמת.
אז רגע, רגע, רגע, רגע, מה?
ולפעמים לא צריך לקחת החלטות חותכות ולתבוע בן אדם למשפט ולתת תרופה,
כן.
הכל מתוך ההסתכלות החיובית הזאת.
להאמין בטוב שעתיד להופיע.
יש כלים בעולם הזה.
אתה
צריך לקנות רכב, עכשיו תתמקח עם ה...
זה לא אומר, ברור,
זה לא קשור בכלל.
אבל ככה בכללי, בחיים שלך,
די, תשחרר, תשחרר.
אי אפשר לקום בבוקר בלי מודה, אי אפשר.
בלי ברכות השחר,
אי אפשר, זה לא.
זה מקור לכעס.
אומר,
מה
שאין כן גורל הצדיקים העליונים,
בעלי השכלה האלוהית הבהירה,
כן, תורת הסוד,
ארץ ישראל,
היא רואה את הטוב שבכל,
כן, ואז
נושא טהרת הרצון שהאור המבהיק העליון שוכן בהם.
כן?
הם מכירים שהאור המאיר הוא הרבה יותר גדול מכוח העולם לשאת אותו.
ואם כל זה, מוכח הוא להיות מאיר בעולם,
וכך הוא מצטמצם העולם,
שיהיו מסכים רבים להסתיר את האור,
אז הם לא בהיסטריה.
במסכים,
הם-הם,
הרישעה,
מוסווה,
נמצא שכל אלה גם כן מכלל תיקון סדרו של עולם הם.
אז יש דברים לא מתוקנים.
יש דברים לא בסדר.
אבל אל תסתכל בכלל.
זה לא צריך לעניין אותך,
יש
כותרות בחדשות.
אתה רואה משהו כזה קצת גבולי כזה?
אל תפתח.
כן?
תאונת דרכים, מריבות בין שתי ערבים בכפר קסם.
כאילו, אל תסתכלו, לא צריך.
וצפו, צפו,
מה צפו?
זה כואב, אבל כאילו זה לא...
אל ת...
כאילו זה לא שלך,
אתה לא עכשיו צריך לקחת החלטות לגבי האוכלוסייה הערבית בכפר כזה.
הם מכירים,
צור התאור הוא הרבה יותר גדול מכוח העולם לשאת אותו.
ואם כל זה מוכח הוא להיות מאיר בעולם,
וכך הוא מצד טבע העולם,
שיהיו מסכים רבים להסתיר את האור.
המסכים הם הם הרשעה ונושא הנמצא שכל אלה גם
כן מכלל תיקון צידרו של עולם הם ולכן.
כל עיקר גודל צערם של הצדיקים העליונים הבהירים למה הם סובלים,
למה יש להם צער,
הלאומימה שמצערים בעלי האור המצומצם.
הכאב שלך זה כמה צער גרמתם לצדיקים הקטנים.
לא בסדר,
שאין בכוחם לראות איך כל הרשעה כולה איננה
כי אם מסך מתקן את הזרחת האור, מסכן.
כל דבר, מחשיך, זה,
זה,
זה, כל דבר, הוא כאילו חי ברוגז כזה.
די, די.
יש המון, המון, המון טוב. לכו לבית החולים, תסתכלו במחלקות.
תסתכלו, מה זה המסירות נפש הזאת?
מה זה האהבה הזאת?
מה זה ה...
וכל האנשים שמסתובבים כל הזמן, עם גיטרות,
עם זה,
עם
כל ארגוני החסד שיש.
די, די, תנו לי לישון, לא יכול עם כל הטוב הזה.
זה מטורף,
זה אין, אני עבדתי בהרבה מקומות בעולם.
זה לא בכל,
אני הייתי חיים במיון, רופא מיון,
בכל מיני, בצרפת.
ויש מאורעות פה שאין.
אין פה זקן שנפל מהמיטה,
ושלושה ימים אף אחד לא פתח את הדלת שלו,
ולא מצאו אותו, והוא גוי, אין דבר כזה.
אין,
לא ראיתי,
במיון פה בארץ,
הייתי גם במיון פה,
במיון שם, אין,
ועוד הרבה, עוד הרבה כאלה.
אין פה הומלסים שבאים עם נשיכות של כלבים וזקנים של איזה,
לא ראיתי, יכול להיות שיש,
אבל המציאות היא מדהימה, בסך הכל יש המון טוב.
וכשאתה יודע להסתכל בטוב, אז יש פחות לחץ דם,
יש
פחות לחץ נפשי,
יש פחות אכילה רגשית, יש פחות הכל בעצם,
כי הכל נובע ממתח,
שאנשים חיים בתוך,
ואומרים,
מה,
איך יהיה,
מה יהיה,
אוי, איזה, המדינה הזאתי, די,
די.
רגע, רק נסיים, ואז בכבוד,
מה שנקרא,
ובהתעלות הצדיקים למידת התשובה העליונה,
יוכר להם שהאור הגדול הוא לאין חקר,
והוא מופיע בעולם כאישור גבורת חסידיו,
ולעולם מסכים רבים שבאים על ידי כל סוגי רשעות חומריות ורוחניות.
כן, יש רשעות רוחנית.
היה העולם מתשתש מרוב זיו.
כי
הכל הולך וטוב.
אז אתה מסתכל על טקס המשואות.
אתה אומר, השתבח שם,
נשים שרות, לא טוב.
ההוא זה לא רצה שיהיו נשים שרות, וזה, בסדר,
טוב.
וזה, טוב,
טוב,
נו, נו, זה
סיפורים קטנצ'יקים.
זה לא הסיפור.
הסיפור הוא מדהים.
מה זה עניין אפילו?
איזה גבורה, זו התחושה,
איזה גבורה, איזה כוחות.
פעם יום ירושלים,
אתה אומר, יא אללה.
איזה אנשים, איזה עיר,
איך יפה.
טוב, יש בעיות,
ביקורות, די, זה קטן.
הטוב הוא האמת.
נמצא שהכל חוזר לתיקון העולם,
וכל הרשעים מתהפכים וחוזרים למוטב,
בהיות מכירים את תפקידם.
כן,
בעיקר עונשם של הרשעים בא על אשר צערו את הצדיקים הקטנים,
בעולם המצומצם.
והצדיקים העומדים במעמד,
באים ומוציאים את הרשעים מכל מצרי שאול.
והכל נעשה מלא עוז וחדווה.
עברי בעמק הבכא,
מעיין ישיתוהו,
גם ברכות יעתה מורה,
ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלהים בציון.
בתפילה,
נשמעים לפי...
לא, לא, מה הממשלה?
מבחינתך, הנשים,
אתה יודע מה זה הממשלה שלנו?
מה זה הפוליטיקאים שלנו?
נשים נשארים בלילות
ולוקחים אחריות על האומה,
יושבים כל הזמן ושוברים את...
טעות בתפיסה,
בסדר?
יש להם
תפיסות לא נכונות.
שלא מתגייסים,
יש להם זעם של החרדים על החילונים שמחייבים אותם,
כל מיני.
אבל בסוף כולם עובדים עם איזה,
עם איזה,
עם איזה טוב אמיתי,
רוצים שיהיה טוב,
רוצים לבנות,
פה ממלכת כהנים וגוי קדוש,
בסוף כולם רוצים לבנות עולם מאוזן,
מקווים
סותרים שונים, וזה לא פשוט,
וזה לא פשוט. מהלכות הראשה,
מעט להכיר,
יש הרבה,
יש איראן,
יש חות'ים, יש הרבה,
הרבה,
הרבה.
אבל לא,
לא,
לא,
לא, לא, לא. לא, לא, לא.
בזכות הפוליטיקה המלוכלכת הזאת,
אנחנו פה יושבים עכשיו,
אנחנו מדברים ולומדים.
אמר הרב צבי יהודה.
מה?
בסדר, אז יש מה לתקן, אבל בזכותה אנחנו לומדים פה.
אני לא מסוגל להיות פוליטיקאי,
להיות במקומו?
להיות ביבי עכשיו.
אתה יכול להיות ביבי?
יש מישהו פה שיכול להיות ביבי?
די, תעזבו אותו.
הוא ממש, כאילו, מה זה?
במקום להעיר...
בזמן שנלחמים, באים מפגינים,
זה טעות דפוס.
זה פשוט טעות דפוס.
להסתכל על הפגמים במקום להסתכל על הטוב ולהודות על הטוב.
ואיזה זה יהודי מלשון הודאה,
וכמה אנחנו צריכים להודות על הטוב?
כמה טוב יש?
מה זה החיילים האלה?
מה זה העם הזה?
מה זה החיילים האלה?
מה זה?
בא לי לנשק להם את האצבעות של הרגליים?
מה זה הצדיקים האלה?
מה זה הגיבורים האלה?
בוא תראו את הפסקה שנייה,
שנייה, שנייה, שנספיק.
עוד מעט ואז ניתן זה.
אני מדלג על הפסקה באמצע, היא מדהימה,
היא מדהימה.
אבל זה עוד חידוש,
אבל הפעם תחזיקו בכיסא, כי אתם הולכים פשוט להתעלף.
אז תחזיקו טוב בכיסא,
טוב, כי זה ממש הולך להיות,
כן,
תחזירו חגורה.
קדימה.
מה זה תורת הרשבי אצל הרב קוק,
כן?
יש תכונה מאוד מאוד מרכזית בתורת הרשבי,
זה חיבור לחוכמה.
חוכמה זה הערת השכל.
וחוכמה,
הבינה מוארת,
זאת אומרת,
אתה לוקח את השכל שלך,
ממלא אותו באור אלוהי,
כי אור עליון.
מה זה?
הכל זה גילויים של אליהו הנביא.
אז אתה כאילו,
הוא לוקח את השכל הקטנצ'יק,
ממלא אותו באור עליון.
מטורף.
אז אתה עכשיו חושב במושגים בהירים.
אתה מלא באור, זה חידוש, אין עם שיש לו תורה.
אנחנו רק,
יש לנו תורה.
ואז מה עושה החוכמה הזאת?
מחברת אותנו יותר לחיי המעשה.
לכן,
לכן.
הצעירים האלה שעוסקים בפעילות גופנית ומחזקים את גופם להצלת האומה,
הם מחזקים את גדולי המקובלים שעושים ייחודים,
כי זה אותו ציר,
זה
אותו דבר בעצם.
אומר הרב,
תחזיקו טוב,
ההתגברות הרוחנית העליונה
מחזקת את התכנים המעשיים.
מה זה רוחניות?
אם אחד לומד רוחניות והוא נהיה מנותק,
מדומיין,
שכנראה שזה לא הרוחניות הנכונה.
מגבירה, תקשיבו טוב,
וואו,
מגבירה את ההתעניינות עם העולם והחיים וכל אשר בם.
ככל שאתה יותר דוס, יותר אכפת לך מהחיים המעשיים,
אכפת לך מהחולים בבית חולים,
אכפת לך מהשכן שלך שאין לו מה לשלם את השכירות.
אתה מבין?
כאילו,
אתה חי בעולם של רזי תורה,
של כוונות עליונות, פירוש הדבר,
אתה מחובר לעולם הזה יותר עמוק.
רק בזמן החורבן וקרוב לו,
שאחר כך כוח הישראלי נעתק מאדמתו,
הוא צריך להכיר את תעודתו, אז במעמדו הרוחני,
המופשט.
השריש רבי שמעון בר יוחאי את דרכו,
לפרישות מחיי שעה בשביל חיי עולם,
וגם על זה יצא מחאה שמימית.
יצא בת קול, לא, לזה יצאת, תחזור למערה.
מה זה, הפך את האיש ההוא לגל של הצמון.
לעשות שנת השתלמות.
לא לזה התכוונו.
אתה לא לומד כדי להיות מלא בזוהר,
מלא באור, ואז לדחוף אנשים ברחוב.
להפך,
נהיית אדם יותר בן אדם,
נהיית אדם שיותר רואה את הזולת,
יותר פשוט,
יותר עניו,
יותר אוהב.
ואם לא, תסגור הספר.
לך לבית ספר של תיקון המידות ואז.
אבל כאשר הגיע התור,
אז תקשיבו, תקשיבו, זה מהפכה,
זה מהפכה.
אבל כאשר הגיע התור של בניין האומה בארצה,
פוליטיקה.
המדיניים החברתיים,
תרבות, כלכלה, ביטחון,
הוא חלק מתוכנית פעלו הכללי.
הרי הם הם גופי
תורה.
מה,
מס הכנסה זה...
כן,
מס הכנסה.
בכל מה שהתרחבו הגורמים המעשיים והתבססו,
יותר יפעל הרוח המלא קדושה וחיים אמת על העולם ועל החיים,
ואור ישראל יאיר פני טבל וכליל יפעתם.
וואו.
וואו.
איזה דבר זה?
איזה דבר זה?
אז אל תסתכל בעם הארץ ותשפוט אותו.
עם הארץ, היום אומרים, המון האשכנזי,
זה עם הארץ, זה מדרגה.
הוא מחובר לארץ, אתה יודע מה זה?
הבסיס של החול הזה,
כל המדיניות הזאת,
כל העבודה הזאת,
כל הקבינטים האלה,
כל
הישיבות האלה,
כל הכנסת,
כל התנועות האלה, הכל.
זה בסוף אנשי קודש, הם מה?
והם מחפשים את הקודש הכי עמוק,
שזה נקרא ארץ ישראל, איך להנהיג את החברה הישראלית.
ומה שרבי שמעון עשה,
זה לפני אלפיים שנות גלות,
אז הוא התחיל להבין שצריך להכניס את האנשים למודעות לגדלות.
של ללמוד דברים פנימיים ועמוקים,
אז יש לזה זוהר.
אבל כלומר, עכשיו הזוהר,
ככה אני מבין.
היום הזוהר זה גם להיות חייל בצבא הגנה לישראל.
בעצם עולות שאלות לגבי ברכות המינים.
המינים?
עם הארץ כתב הזוהר השני.
אה,
שאלת המינים?
כן, שאומר שיש לך את ה...
ארץ הראשונה וארץ השנייה.
ארץ הלחם.
בן יוסף.
יוסף
גם.
בא מהבור.
אנחנו מבינים שהדרגות הנמוכות בישראל זה מדהים,
אמת מארץ תצמח.
אנחנו מבינים שהדרגות הנמוכות הן לא נמוכות בכלל.
לכן צריך הרבה ענווה והרבה הקשבה,
ולהפסיק לבקר כל דבר, ולהתנסה גם לפעמים.
כן, שכמו הסיפור של רבי אלעזר,
שפגש את האיש המכוער ואמר לו,
איך הקדוש ברוך הוא ברא אותך,
כי היה לו, ליבו היה גס,
כן, מרוב תורה שהוא למד.
או סם חיים,
התורה שהוא לומד
הסתכלות אחדותית,
זו הפסקה באמצע שלא קראנו.
סמך והא.
והפסקה הראשונה,
אורות התשובה,
ט', יוד בית.
הרע הוא לא טוב, הרע הוא רע,
והטוב הוא טוב.
אסור להגיד שהרע הוא טוב.
הרע הוא רע, הוא באמת רע וצריך לחסל את האויב.
99 אחוז, העולם הוא טוב.
לירות לו איזה כדור
זה לא סותר.
יש התבררות.
אנשים מבררים את הדברים.
אבל אנחנו מדברים עכשיו,
אני חושב שכל הדיבור פה הוא על קליפת נוגה, מה שנקרא.
יש איזו התערבבות, לא על הקליפות הקשות.
יש דברים מאוד קשים,
יש רצח,
יש גילוי עריות,
יש...
תעזוב, תן למשפטנים לעבוד.
אבל אתה, בחיים שלך, כוונה.
אתה לא עוסק בזה.
במה אתה עוסק?
בלחצות את הכביש עכשיו שאין מכוניות,
למרות שאתה לא במעבר חצייה או לא.
בלשלם בהקפה למכולת.
כאילו, במה אנחנו עוסקים?
באמת,
מה כבר העבירות שאנחנו עושים?
עכשיו,
בזה, תהיה בטוב,
תסתכל על הטוב,
תחשוב על הטוב,
כי שם יש תרופה,
יש תרופה למכה.
יש תרופה מדהימה גם,
תרופה מדהימה.
הפסקה באמצע מדברת על העניין של עולם הייחוד,
כן?
על כל פשעים תכסה אהבה.
כשאתה מסתכל, תורת הסוד,
היא מקנה לנו בדור הזה את שלושת התכונות האלה.
להסתכל חיובי על הכל,
להסתכל בצורה אחדותית על הכל,
ולא לראות את הפילוגים,
ולראות את חיי המעשה באור האלה.
לא, הרע הוא לא, הרע הוא רע, והטוב טוב,
כי יש לנו התבררות,
אבל זה שום דבר,
וזה שלב ראשון כזה.
האדם אומר,
טוב, יש לי בעיה במידות שלי,
יש
לי בעיה של גאווה,
טוב.
הלאה,
עכשיו אני לא עוסק בזה,
אני עוסק בעיקר בבוא נוסיף
ענווה.
ומחוברת לחיי המעשה.
אם התורה שלך לא מביאה אותך לידי יותר מפעל,
כן, יש שבעת רגבים
שעובדים את האדמה,
יוצאים מזה ילדים בריאים בנפשם.
למה?
כי הם מחוברים לאדמה.
אז הם יוצאים מזה,
הם מלאים ביראת שמיים.
מה יראת שמיים?
הם כמעט לא למדו תורה.
לא, הם למדו הרבה תורה בזה שהם פגשו את האדמה.
זו תפיסה חדשה של ארץ ישראל.
ארץ ישראל מלמדת לנו תורה.
יש תורה שעוברת ב ארץ ישראל מחכימה.
עביר, עביר.
ואתה רואה לעומת זאת,
ילדים שהם גאונים ולומדים שלושה סדרים ומסורבלים בתפיסתם.
זה מסבך אותם.
כאילו, קודם כל פשוט, קודם כל להיות
נפש בריאה, פשוטה.
יש משהו בפשוט היום,
שזה לא פשוט להיות פשוט,
זה כאילו לבנות את האישות ככה,
בצורה כמו פירמידה כזאת.
יש
בסיס רחב ולאט, לאט, לאט, לאט.
אז קודם כל,
תורה צריכה להביא לידי תפילה,
תורה צריכה להביא לידי תיקון המידות,
תורה צריכה להביא לידי העמקה עם חיבור
המציאות, תורה צריכה להביא לידי כיוון להלכה,
זה תורה בריאה,
זה
תורה שהיא פותחת את האנשים לנפש שלהם,
ולא מנתקת אותם מהנפש.
כי אפשר בקלות שהתורה תהיה מקום של ניתוק מהנפש.
האדם הוא רוחני,
הוא רוחני,
כולו רוחני,
כולו רוחני,
הוא לא מקשיב לעצמו,
הוא לא,
אין לו הקשבה,
הוא לא מתפלל,
הוא לא מתפלל,
כי
זה התפילה,
תוך כדי אתה...
מדפדף איזה ספר כזה,
למדנוס,
כי כאילו אין תפילה,
זה מחלה, זה לא טוב, זה לא בריא.
אדם צריך להיות מאוזן.
מה זה מאוזן?
זה רץ קדמה לתורה,
זה תפילה,
זה עבודה ותורה וגמילות חסדים.
זה כאילו להיות כל הזמן מאוזן,
מאוזן,
מאוזן, מאוזן.
אז תורת הרב,
אני חושב שהיא הכרח,
שאי אפשר בלי.
לא יודע איך אפשר לעבוד בלי.
כי הוא שם לנו את הדברים במקום ה...
זאת אומרת,
אתה רואה את הרע הזה?
אל תתפלא ממנו.
אל תהיה בהיסטריה.
תעזוב.
הוא כאילו, אל תסתכל עליו,
זה לא התפקיד שלך גם.
אתה לא יושב בחמ"ל,
אתה לא יושב בקבינט של הביטחון.
אתה צריך לדעת את כל הרכילויות של כל המציאות.
תסתכל על הדברים הטובים, יש דברים טובים כל כך,
כל כך טובים, באמת.
אתה
רואה עיתונאים,
אתה רואה אנשים,
כאלה אנשים טובים,
באמת, אנשים שמחפשים כאילו להעצים את זה כל הזמן.
לראות, לברר.
פגשתי עיתונאית מאוד מאוד ידועה.
אמרתי, איך את מראיינת את האנשים כל כך רשעים?
באמת, 70 שנשים, שם ישמור, איך את עושה?
היא אומרת,
מה פתאום?
אני...
זה התבררות,
אני עוזרת לברר את זה שאני מראיין אותם.
מבררים את הדברים,
זה
חשוב מאוד.
היא רואה את זה כשליחות, כאילו.
שוב.
כללי ופרטי גם,
קליפת נוגע זה פרטי וכללי,
אנחנו מבררים בדור הזה הרבה מאוד,
אנחנו דור של התבררות,
אבל שהסתיימה כבר,
כבר הכל התברר,
אנחנו רוצים לעשות בעיקר בעיקר בראייה חיובית.
אז הקליפות
היותר כבדות זה יותר כללי יותר?
איך?
הקליפות היותר כבדות,
נכון, הן יותר כלליות מאשר קליפות?
כן.
הן כלליות דווקא,
הקליפות הקשות הן יותר,
אבל זה לא שלנו,
כאילו,
אנחנו לא עסוקים בהאם מותר לרצוח את אחותי או לא,
כאילו,
זה לא,
אני לא עוסק בזה,
לא יודע,
זה לא,
אף פעם לא עניין אותי הסוגיה.
יש הרבה סוגיות שאנחנו בכלל לא קשורים אליהן.
ממש, ברוך השם, כאילו, אין קשר.
אתה במכון מאיר, מה, להרבות באהבה ובאמונה.
בגלל זה אמרתי את זה, אבל מצד שני
גם צריך את יראת שמיים שיש פה.
יראת שמיים היא פשוט,
זה כבר לא צריך לדבר על זה,
זה ברור,
שהכל זה שמיים.
תקראי יראת שמיים, הראיית השמיים,
הכל זה פה שמיים,
אנחנו בחיי שמיים.
שאנחנו מדברים,
אנחנו לומדים תורה,
אנחנו אנשי שמיים.
בגוף פיזי.
אבל הכל זה לראות שהכל זה,
אני חושב שזה עוד פעם, זה מסגרת חיים, כאילו.
לא
צריך לעסוק בזה.
אני לא רואה שצריך לעסוק בלהתמלא בחרדת קודש היום.
זה פחות,
זה לא שזה לא,
אבל באה אורות התשובה ומסדר לנו קצת את הרגשות.
הכוח החיובי,
של הרגש החיובי,
הוא הכוח המוביל.
זה לא שלא צריך,
כן,
צריך לעסוק בזהירות,
בזריזות והכל, בכל המידות.
אבל יש במה להתמקד, כאילו, בעיקר. ההתמקדות שלנו זה בכוחות החיובים שלנו.
וככה אנחנו מחנכים ילדים,
ככה אנחנו מנהלים הזוגיות,
ככה אנחנו נוהגים על הכביש.
כי אם לא,
אז אפשר שאדם יאבד שם בפרטי פרטים של מה לא.
אבל זה לא מתאים לנשמות, יש נשמות ענקיות,
שצריך פשוט שניצור כלים להכיל את השפע האינסופי הזה,
וזה לא מתאים מהשיח של פעם שהיה,
פעם הרבה יותר מתאים.
אבל עם זאת גם צריך לזכור, כאילו,
לעניות דעתי, שצריך גם להישאר עם חרדת קודש למול גלי תרבות
המערב. כן. לא, תרבות המערב זה עוד פעם, זה...
יש מה לקחת ומה לזרוק.
זה צריך...
איך?
תרבות המערב, יש מה לקחת ומה לזרוק?
אי אפשר הכל לזרוק, זה לא נכון.
יש דברים מדהימים שבאים מהמזרח ומהמערב.
גם מהפוסט-מודרניזם,
גם הפמיניזם,
גם
כל האיזמים,
כל האידיאולוגיות.
מה אני לוקח מזה?
מה אני זורק לפח?
אנחנו יכולים לראות,
נגיד,
משולחת לאוניברסיטה,
שאני משולחת לאוניברסיטה,
אבל כאילו זה מופיע בשבת ו...
לכן אנחנו מבינים שההלכה היא המסגרת חיים שלנו.
שהתורה הפשוטה, הטובה, יראת שמיים,
הכל זה מסגרת חיים.
לא, זה לא שזה לא נכון.
פשוט פשיטא,
זה פשוט, כמו שאני אומר שם,
פשוט שאין ספק צודק,
פשוט שכל הביקורת הזאת היא מכריעה את האנושות.
זה ברור שכל האשמה הזאת היא עושה את המחלות האוטואימוניות ואת
המחלות הקשות.
זה ברור,
אז
צריך לעסוק עכשיו,
בואו נעסוק בטוב עכשיו.
ולבנות,
זאת אומרת,
זה לא שזה לא חשוב,
זה מאוד חשוב דקדוקי הלכה,
ומי יכול להגיד שזה לא חשוב?
מאוד צריך להתחזק בללמוד שולחן ערוך,
ואני,
יש לי סדר,
כל יום לומד הלכות,
מאוד חשוב.
אבל אני גם חושב שצריך ללמוד את קומרנא להבין מצוות.
להעיר את ההערה הזאת של מה זה המצוות האלה,
מה השורש שלהם.
וזה לא במקום,
אני אומר, יש צורך באיזונים.
ברוכים, תהיו לשם.
