טוב, שלום לכולם.
אנחנו ממשיכים בלימוד במהר"ל, בספר גבורות השם.
אנחנו נמצאים בפרק י"ב.
בספרים שלכם, מי שיש לו ספר,
זה בעמוד ס"ד.
בסדר?
עמוד ס"ד.
אה...
אין פה עוד ספרים?
טוב,
אז אנחנו עוסקים פה,
המהר"ל עושה ביציאת מצרים,
בשעבוד של מצרים,
אנחנו בפרק שמוקדש עכשיו על שעבוד מצרים.
וכאן, בפרק הזה, המהר"ל קצת עוסק ב...
בפריון הגדול שהיה לעם ישראל במצרים,
כן,
בפרייה ורביעייה הגדולה שהיה להם,
תכף נראה את זה,
כן, אבל הוא מתחיל מה...
מתחיל מהשיעבוד,
אנחנו יודעים שכל הפריון,
כל הפרייה הגדולה הייתה כאשר יענו אותו כנראה וכן יפרוץ,
כן?
הפריה באה בעקבות העינוי.
אוקיי,
אז המהר"ל מתחיל קודם כל מהנושא של העינוי.
אז בואו נראה,
פרק 12. כבר הודיע שלא היה השיעבוד
הגמור לישראל כאשר יעקב עדיין קיים.
כי
כל זמן שהיה יעקב קיים,
לא היה אפשר למצרים להיות לגמרי גוברים עליו לפני מדרגת יעקב.
והוא היה מצרף אליו 70 נפש שהם יוצאי ירכו.
ולפיכך נסתמה פרשת ויחי להגיד,
כיוון שמת יעקב,
נסתמו עיניהם וליבם של ישראל מן השיעבוד.
ואין הפירוש שלגמרי התחיל השיעבוד אחר שמת יעקב,
והרי אמרו למה נמנו שנותיו של לוי,
להודיע כל זמן שאחד מן השבטים קיים,
לא היו משועבדים.
אלא פירוש הדבר שכאשר מת יעקב היה שיעבוד על ישראל,
לא היה שיעבוד בקביעות עד שמת לוי,
אז היה שיעבוד בקביעות.
מכל מקום,
לא היה וימררו את חייהם,
עד שנולדה מרים,
ואז התחיל וימררו את חייהם, וכל מה
שהיה הדור הראשון של 70 נפש,
לא היה פריה.
טוב, בואו נסביר,
בואו נסביר קצת.
מה אומר לנו פה המהר"ל?
שבעצם,
כדי לשעבד את עם ישראל,
כדי לשעבד את עם ישראל,
אתה צריך איזשהו נקודת ממשק,
איזשהו נקודת אחיזה,
שיהיה איזשהו קשר
בין עם ישראל לבין לאומה אחרת.
שאומה אחרת יש לה אחיזה בעם ישראל,
יש לה אחיזה בעם ישראל.
אבל אם עם ישראל הוא כל כך גבוה,
אין להם אפשרות לאחוז בנו.
אז
כאשר יעקב אבינו היה חי,
אומר יעקב אבינו,
זו מדרגת חיים אחרת.
מדרגת חיים אחרת.
זה עם ישראל נמצא כאילו במדרגת חיים גבוהה מעל כל,
רחוקה מדי מהאומות העולם.
רחוקה מדי מהאומות העולם.
לכן המצרים לא יכולים בכלל לתפוס אותנו,
לא יכולים בכלל לאחוז בנו.
כלומר,
לדבר
אבל לשעבד אותנו אי אפשר.
אי אפשר עם ישראל הרבה יותר רחוק והרבה יותר גבוה מהם.
זה כאשר יעקב קיים,
לכן כל עוד יעקב קיים,
כל עוד יעקב קיים,
לא היה שיעבוד במצרים.
לא יכלו לשעבד בנו, זה דבר ראשון.
נפטר
עכשיו מה קורה?
עכשיו מתחיל השיעבוד.
אבל כאן, השיעבוד במצרים היה בהידרדרות, בסדר?
זה היה איזשהו מדרון כזה שהלך והתחזק.
כלומר,
בהתחלה היה שיעבוד גם קל יותר וגם לא רחב כל כך,
אלא מאוד שיעבוד מקומי כזה.
וככל שהמדרגות הגדולות של עם ישראל הלכו ונעלמו,
אז השיעבוד הלך וגדל
כי
יעקב אמנם הוא מדרגה מאוד מאוד גבוהה,
אבל מתחתיו יש 12 שבטים.
12 שבטים זה גם מדרגה גבוהה.
אתה יודע איזה סדר?
12 שבטים זה גם מדרגה מאוד גבוהה.
ואחרי 12 שבטים יש לנו 70 נפש.
יש יעקב,
12 שבטים, 70 נפש,
אוקיי?
זה שלוש חלקים של בניית עם ישראל.
כל מדרגה היא פחותה מהשנייה
אבל כל מדרגה כזאת היא גדולה מאוד.
כל מדרגה כזאת היא גדולה מאוד.
אז לכן,
כל עוד יעקב אמנם נפטר, עכשיו יכולים קצת לשעבד אותנו.
אבל עדיין לא משעבדים את עם ישראל בצורה שלמה,
מכיוון שיש פה את השבטים,
ויש גם שבעים נפש,
בניהם של השבטים,
שהם ירדו למצרים.
רק כאשר, מתי מתחיל השיעבוד באופן שלם?
כאשר נפטר אחרון השבטים.
אחרון השבטים היה לוי,
בסדר?
אחרון השבטים שנפטר,
אז מתחיל השיעבוד באופן מלא על עם ישראל.
השבעים נפש הם עדיין
זה.
בוא
נתקע על זה שוב,
הוא אומר ככה,
ולא ישבו בקביעות עד שמת לוי.
כן, אז היה שיעבוד בקביעות.
מכל מקום לא היה עמל חיים עד שנולדה מרים.
ואז עמל חיים,
וכל מה שהיה דור ראשון של שבעים
נפש, לא פרים ורבים.
השבעים נפש שקשור,
מה שהוא אומר פה,
לפרים ורבים,
כאילו.
לפרים ורבים.
בסדר?
כלומר, ה...
כי אלו שבעים היו נמנים מוגבלים בשיעור במספר שהוא
שבעים נפש, ואחרים שלא היו במספר שבעים נפש,
בטלים אצל שבעים נפש.
וכאשר כתיב וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא,
אז הבנים שלא היו נמנים
ולא עלו במספר,
היו פרים ורבים מאוד, שלא היה שיעבוד להם מצד עצמם.
גם אם לא עלו במספר, היו פרים ורבים מאוד
שלא היה שיעבוד להם מצד עצמם, כאילו השבעים נפש.
זאת אומרת,
הוא אומר ככה,
שכל עוד היה שבעים נפש,
הוא אומר ככה,
יש יעקב אבינו, אין בכלל שיעבוד.
יעקב אבינו נפטר, מתחיל השיעבוד,
בסדר?
אבל כל עוד שאחד מהשבטים קיים,
אז אין שיעבוד גדול.
אחרי שאחד מהשבטים נפטר,
זה לוי,
מתחיל שיעבוד גדול,
אבל זה שיעבוד גדול, הוא אומר פה,
לא מצד עצמם של השבעים נפש,
אתה מבין?
זה לא מצד, זה מצד כאילו ההתרחבות של עם ישראל.
ולכן הנפקא מינה של זה, המשמעות של זה,
שהפרו וישרצו עוד לא התחיל.
פרו וישרצו עוד לא התחילו.
כל עוד יש שבעים נפש, לא מתחיל פרו וישרצו.
אחרי שנפטרים השבעים נפש, אז עם ישראל עובר לטרנספורמציה חדשה,
לכיוון השישים ריבו.
זה מתחיל כאילו מיעקב, 12, 70, ואז יש שישים ריבו.
כל עוד יש שבעים נפש, אין פרו וישרצו.
אני אתן לך לשאול שנייה רגע.
עכשיו, אז יש פה מדרג, יש פה מדרג.
השיעבוד אמור מתחיל במות יעקב קצת,
מות השבטים הוא מתגבר,
מות האחרון השבטי הוא ממש מתגבר,
אבל עדיין אין פרו ורבו,
ויש שלב נוסף שנקרא מרירות השיעבוד.
מרירות השיעבוד זה כבר שלב הרבה יותר קשיח,
הרבה יותר קשה,
והוא מתחיל שלב יותר מאוחר,
הוא מתחיל בלידתה של מרים.
מרים נקראת על שם המרירות, מרים לשון מרור,
מרירות, בסדר?
על שם מרירות השיעבוד.
זה מתחיל, כלומר,
כמה שנים, 86 שנה לפני יציאה ממצרים,
כשמרים הייתה בת 86 כאשר יצאו ממצרים.
בסדר?
כן, אנחנו נשאל.
לא,
לא היה מרירות עדיין, מרירות זה עוד רחוק,
מרירות זה עוד רחוק.
שיעבוד, לא מרירות, שיעבוד,
לא מרירות.
שיעבוד קצת,
לא בקביעות,
מתחילים לשעבד,
להעביד אותם קצת.
מרירות זה עינוי מר,
זה
עינוי מר,
זה גם לזרוק את הילדים ליאור, יש את ההשלכה הזאתי,
בסדר?
אז הילדים ליאור זה קשור למרירות,
אוקיי?
נפטר, אז השיעבוד התרחב והתחזק.
לא, אז מתחיל פרו וישרצו,
וכשמרים נולדת, אז מתחילה מרירות.
מרים על שם המרור נקראת.
כן, מה זה היא אשמה?
היא לא אשמה,
אלא זה שאלה יפה,
תכף
שתראה מה הוא מסביר על מרים.
הוא יסביר לנו שמרים שייכת לגר,
תכף שתראה,
הוא מסביר לנו על מרים תכף.
טוב, אז כל עוד שבעים נפש,
אין פרו וירבו.
אחרי שיוצאו אשים נפש, מתחילה פרעה וירבו.
אוקיי,
אז אנחנו פה,
תסתכלו בעמודה השמאלית פה,
באמצע,
כי הדבר שאינו שלם ואינו בפועל,
הולך ומשתוקק לצאת אל הפועל.
וכאשר הוא שבעים נפש,
שזה מספר מוגדר שלם,
והם נמנים לא פרו ורבו,
רק כאשר מתו שבעים נפש,
ואז לא היו מינותם שהיו מוגדרים ולא היה להם שלמות,
היו מתנועעים מאוד לצאת אל הפועל.
שכבר התבאר כי שלמות ישראל הוא שישים ריבו,
וכל דבר מתנועע לשלמותו.
והיו פרו ורבו מאוד,
וכאשר התחילו עוד מצרים לענותם והיו רוצים להפסידם,
היו פרים ורבים עוד יותר,
שכך המידה נותנת,
כי על ידי העינוי של גוף,
הגוף חלוש,
וכיוון שהגוף חלוש,
אז מה קורה?
הוא מוסיף ברכה האלוהית, כאשר כוח הגוף חלש.
לפיכך היו פרים ורבים,
כיוון שהם משעבדים אותם להחליש כוח הגוף,
וכל שהיה כוח הגוף נחלש,
גבה כוח אלוהי יותר,
להיות ישראל דבקים בברכת אלוהים.
וזה כאשר יענו כן הרבה וכן יפרוץ,
וזהו דווקא בישראל שעיקר כוחם הוא כוח אלוהי,
לא כוח גופני.
טוב,
אני רוצה להסביר פה כמה הסברה לכמה דברים כאן.
אני רוצה להסביר פה כמה דברים.
כן,
אז המהר"ל אמרנו שהמספר השלם של ישראל זה 60 ריבו.
הוא עוד יסביר את זה לנו גם בהמשך פה, בהמשך הפרק.
ככה דיברנו על זה בפרק ג',
או ד',
דיברנו שם על זה,
על המספר 60 ריבו,
נדבר על זה שוב עוד מעט כאן.
אז לכן עם ישראל מתקדם לקראת ה-60 ריבו.
כן,
אחרי שה-70 נפש, שהם המספר הגבולי,
המוגבל,
נפתחים,
עכשיו צריך...
עכשיו יש תנועה לעבר השלמות.
כל אדם,
כל אדם מתקדם לעבר השלמות שלו,
וכל בריאה מתקדמת לעבר השלמות שלו,
עם ישראל מתקדם לעבר השלמות שלו,
שישים ריבו.
עכשיו,
אומר,
אבל יש פה עוד טריגר להתרבות של
עם ישראל,
לא רק מצד שאנחנו מתקדמים לשלמות,
אלא גם מצד העינוי שהמצרים מענים אותנו.
היינו שהמצרים מענים אותנו,
הם גורמים לנו לפרוץ ולרבות.
הם גורמים לנו לפרוץ ולרבות.
איך אבל הדבר הזה קורה?
איך היו גורמים...
אז
כאן המהר"ל מסביר...
מסביר דבר מאוד מעניין,
מאוד מאוד מעניין.
המהר"ל אומר פה,
מדוע העינוי
גורם לפריצה?
כאילו כשמעניים את עם ישראל,
זה גורם לעם ישראל דווקא לפרוץ ולרבות בצורה לא פרופורציונלית.
למה זה ככה?
הוא אומר כי העינוי, מה הוא עושה בעצם?
העינוי הוא מחליש את הגוף,
מחליש את הגוף.
עכשיו, ועם ישראל, הוא רוצה להגיד שעם ישראל,
כאשר הגוף נחלש,
כן?
כאשר הגוף נחלש,
אז יש מקום עכשיו,
יש מקום למעלה להיכנס.
יש מקום לרוחניות להיכנס,
יש מקום לקדוש ברוך הוא להיכנס.
אם הגוף שלך נחלש,
תחליש את הגוף,
קדוש ברוך הוא
יכול להיכנס.
הוא יכול להיכנס ולהעצים אותך.
כן?
להעצים אותך.
אז לכן,
לכן העינוי של המצרים שהחליש את הגוף,
אז הוא אפשר לברכה האלוהית לחול על
עם ישראל ולגרום להם לפרות ולרבות.
בואו נרחב גם את המילים האלה,
זה מילים חשובות,
אני קורא פה שוב בשורה החמישית,
או הרביעית, כי על ידי העינוי של גוף, הגוף חלוש.
וכיוון שהגוף חלוש...
כיוון שהגוף חלוש,
הוא מוסיף ברכה אלוהית,
כאשר כוח הגוף חלש, וככה הוא פרים ורבים,
שמשעבדים אותם להחליש כוח הגוף,
שכוח הגוף נחלש,
גבר כוח אלוהי יותר להיות ישראל ויתקיימו בברכת אלוהים.
ואז כאילו,
יש כאילו,
אמרנו,
כאילו,
יש איזשהו מאבק כזה.
החומר, הגוף שלנו ממוקם מחומר.
החומר שלנו כאילו מתנגד,
כן,
הוא עושה איזושהי התנגדות
לאלוהות לשרוט בנו.
החומר מתנגד לרוח,
יש
איזשהו מאבק בין החומר לרוח.
החומר מתנגד לרוח,
ממילא הכוח האלוהי יכול לשרות בנו,
כאשר יש לנו,
אנחנו רוצים את הגוף, ויש לנו גוף חזק,
צריך להחליש אותו כדי שהברכה האלוהית תוכל לחול.
כך מסביר המהר"ל.
הוא אומר,
אבל קודם כל,
הוא אומר פה,
זה רק בישראל,
עוד משפט אחר הוא כתב,
וזה כאשר אנו כן וכן נפרוץ,
והוא דווקא בישראל,
שעיקר כוח אלוהי לא כוח גופני,
זה לא ברור מאוד זה ככה.
למרות אם אתה טענו אותם,
זה לא יגרום להם את זה,
כי הכוח המרכזי שלהם זה לא כוח אלוהי.
טוב,
עכשיו מה שהמר"ל אומר פה,
הוא דרוש כמה,
הוא דרוש הסבר,
ודרוש באור.
כי מה שהוא אומר זה ודאי נכון,
אבל צריך לדעת שזה נכון,
שזה נכון,
כנראה זה נכון לשלב שעם ישראל היה אז.
מה עם ישראל היה אז?
בשלב של לבנות את עצמו.
כשעם ישראל בונה את עצמו,
כשעם ישראל בונה את עצמו,
אז באמת,
באמת הוא צריך להיבנות בכוח אלוהי,
אז הוא צריך להחליש את הגוף שלו.
צריך להחליש את הגוף כדי להעצים את הרוח,
להעצים את הרוח.
אבל לאחר שעם ישראל כבר בנוי,
בסדר?
לאחר שעם ישראל כבר הגיע לאנשהו,
למה שהוא צריך להיות,
המצב השלם,
המצב השלם, אנחנו באמת,
הקדוש ברוך הוא ראה את העולם בצורה כזאת,
שאין באמת סתירה בין
הגוף לבין האלוהות.
אין באמת סתירה בין הגוף לבין האלוהות,
בין הגוף לבין הרוח,
בין החומר לבין הרוח.
אם נאמר שהם סותרים אחד את השני...
אם סותרים אחד את השני,
החומר והרוח,
אז
למה הקדוש ברוך הוא ברא עולם של חומר ושל גשם?
מה משאיר אותו עולם?
עולם אלהים?
עולם שכולו רוח, כולו רוחניות, כולו נשמה.
למה הוא צריך לברוא עולם של גוף ושל חומר?
אלא במצב השלם, במצב השלם,
הגוף לא סותר את הרוח.
גוף לא סותר את המצב האלוהי.
זאת נקודה מאוד חשובה שעומד עליה הרב קוק זצ"ל במאמרי הראייה,
והוא אומר ככה.
הוא אומר ש...
כבר סוד ההקללה, שאומר בתקופת הגאולה של עם ישראל,
כותב בתקופת הגאולה של עם ישראל,
סוד ההקללה,
זה מאוד מתכתב לכאן,
אבל סוד ההקללה שמציג חובת הלבבות,
חובת הלבבות בספרו מציג כאילו את האמרה שאומר שככל שיוסיף
ככל שיוסיף הגוף בניין,
כך יוסיף מה?
השכל חורבן.
אמרתם?
ככל שיוסיף הגוף בניין,
כך יוסיף השכל חורבן.
מי אמר את זה?
חובת הלבבות, עומד ומשיב.
חובות הלבבות זה ספר, כמובן...
ספר יסוד,
ספר חשוב מאוד, ודאי שהוא אומר דברים אמיתיים ונכונים.
ככל שהוא הוסיף הגוף בניין,
אז השכל,
השכל הכוונה,
עולם הרוח שלנו,
בסדר? עולם הנשמה שלנו, הולך ונחלש, הולך ונחלש. למה?
כי אם אתה חי את חיי הגוף,
אז אתה שוקע בגוף,
אתה
מתחבר לגוף ולחומר, אז הנשמה שלך,
אתה הולך ושוכח אותה.
אתה מתעסק עם עניינים גשמיים,
בסדר? עם עניינים ארציים,
והתפילות לא אותו דבר,
כל מיני דברים שהולכים ונחלשים.
כמו שהוסיף הגוף בניין, ככה הוסיף השכל חורבן.
עכשיו, ככה,
לא בדיוק את המשפט הזה, אבל זה הכיוון שהוא אמר.
אומר הרב קוק, זה משפט נכון.
משפט נכון למתי?
למתי?
במצב שעם ישראל נמצא, שעם ישראל נמצא ב...
לא במקומו, כלומר, שעם ישראל נמצא במקום,
במקום שלא מתאים לו, כשעם ישראל נמצא בגלות.
כשעם ישראל נמצא בגלות, המשפט הזה נכון.
רק כאשר אנחנו חוזרים לארץ ישראל וחוזרים לכל כוחות החיים,
כן,
לחיים עצמם,
אז זה כבר לא ככה,
זה כבר לא ככה, אלא ככל שיוסיף הגוף בניין...
יוסיף השכל בניין,
טוב,
צריך גם להסביר את זה,
זה לא באמת,
זה לא בדיוק ככה,
זה לא שעכשיו,
אז טוב,
נהיה לך חדר כושר,
נהיה לך חדר כושר,
נוסיף כבר לגוף בניין,
ונוסיף גם השכל בניין,
זה לא,
לא,
אלא יש את האפשרות אבל,
יש את האפשרות,
כלומר, יש את האפשרות,
כשאנחנו חוזרים לכוחות החיים, יש את האפשרות,
שימו לב, שמה?
שאם אנחנו מעצימים את הגוף,
זה לא סותר את הרוח,
לא סותר,
אלא זה יכול לעצים את הרוח.
וכשם שהרוח גדלה,
היא יכולה לעצים את הגוף, לא לבטל אותו. יש את האפשרות,
אבל כמובן צריך לעשות עבודה בשביל זה.
צריך לעשות עבודה בשביל זה שהדברים ישתלבו ביחד,
שלא זה ידחה את זה וזה ידחה את זה.
אבל יש את האפשרות הזאת כבר.
אבל לא,
זה לא עובד ככה שהגוף דווקא הוא
נחלש ואז תביא את הכוח האלוהי,
לא.
בארץ ישראל צריך שיהיה לנו כוחות חיים,
צריך שיש לנו כוחות חומריים,
כוחות ארציים,
צריך שיהיה,
ועל זה תבוא ברכה אלוהית.
אל תבוא ברכה אלוהית.
אז לפי זה, לפי זה,
בסדר, אז באמת המהר"ל דיבר על מה?
הוא דיבר על שלב שעם ישראל כאילו עדיין נבנה,
הוא עוד לא הגיע למצב השלם,
הוא כבר נמצא בגלות,
זה גלות מצרים.
אז שמה באמת, כל שהגוף נחלש,
אז יש מקום יותר לברכה האלוהית.
לכן הוא מוסיף ככה,
זה כאשר ייענו אותו,
כן ירבה וכן יפרוץ.
כל שמענים אותנו, כן, מוסיפים עלינו את ה...
כן, את העומס, ההחלשה, את ההחלשה הגופנית,
מוסיפה לנו את ההחלשה הגופנית, לכן...
הכוח האלוהי הולך
ומתגבר. יכול לחול,
זה יכול לחול, אבל זה לא...
כאילו, היום זה...
זה יכול לקרות,
כן, אבל זה יכול גם לקרות,
זה יכול לקרות.
כי בסופו של דבר, תראה, מסילת ישרים,
מסילת ישרים זה ספר שהולך ובונה את האדם
עד למדרגה ששם הגוף לא סותר את הרוח.
מדרגה כזאת, זה נקרא מדרגת הקדושה,
שבה המדרגה הזאת הגוף איננו סותר את הרוח.
כלומר, באמת,
עבודת השם היא גם מתחברת לכל חיי הגוף של האדם.
אבל כדי להגיע למדרגה הזאת, יש שלבים בדרך.
אחד השלבים בדרך הוא נקרא מה?
הוא נקרא פרישות, למשל.
מה זה פרישות?
כאילו, להיות פרוש מכל העולם הזה.
אתה
קודם כל צריך לבנות איזושהי מדרגה כזאת של פרישות מהגוף,
ואחרי זה...
אתה יכול לעלות לקומה מעבר,
אתה מבין שההתחברות של שניהם.
יש קצת הצד הזה, יש קצת צד הזה,
שכאשר יענו אותו, כן ירבה וכן יפרוץ.
האם אתם מרגישים דבר כזה היום בעם ישראל?
מרגישים דברים כאלה
במדינת ישראל?
מה אתם אומרים?
מה?
מה נרדף?
כן.
נכון, לא יודע אם כל העולם,
אבל מי שכן, נכון.
כלומר, שכאשר דווקא באים ומענים אותנו במובן של מנסים כאילו להרוס אותנו,
להיאבק אותנו וזה,
זה גורם לנו דווקא להוציא מאיתנו כוחות,
להוציא מאיתנו כוחות, זאת אומרת,
יש את הצד הזה גם היום,
יש את הצד הזה גם היום,
לא באותו מובן שעכשיו אנחנו מתחילים ללדת הרבה,
לא ללדת דווקא פיזית,
אלא להוליד חיים,
להוליד חיים,
יש את המובן הזה.
כלומר, כשיש עוד הסבר ל...
הנה,
עכשיו היה,
היה עכשיו פיגוע,
בסדר, עכשיו, שבוע שעבר,
כן?
ליישוב ברוכין, אממ...
אני רוצה להגיד את זה עכשיו במקום דמים,
אז,
אז אה...
אה...
היה פיגוע שהרגו, הרגו את ה...
זו אישה שהלכה ללדת, עכשיו מה עושים שם?
בסדר?
מה זה נקרא שם באזור פשוט,
אז
מה עושים שם זה זה?
כאשר יענה אותו, באים לענות אותנו,
מה קורה?
כן יפרוץ.
עכשיו,
לוקחים,
תוך יום אחד,
לקחו,
יש שם שטח של כפר,
יש שם שטח של כפר,
כפר ברוקין זה נקרא,
זה כפר ברוקין שהוא...
ככה,
מקדמת שטח סליחה שיותר קרוב לכביש,
וכמה דונמים,
כמה דונמים טובים אפילו,
כן?
אולי תשע דונם, משהו כזה.
שטח גדול, שטח גדול, שפשוט השתלטו עליו עכשיו.
השתלטו עליו לא פיראטית,
לא פיראטית,
המדינה,
כן, הצבא וזה,
נתנו שם אישורים.
השרים נתנו לזה אישור לדבר הזה.
סללו שם כביש, סללו שם דרך,
והולכים להפוך את זה לחלק מהיישוב ברוכין.
זה היה מהיישוב ברוכין.
כלומר,
באים,
מענים אותנו, ואנחנו דווקא עכשיו פורצים קדימה.
כובשים עוד חבלים בארץ ישראל.
עוד שטחים בארץ.
הולכים וגדלים.
הולכים וגדלים.
זה כאשר יענו אותו כן הרבה,
אבל זה לא מגיע מהמקור הזאתי.
הנקודה הזאתי שכאילו הגוף נחלש,
אז
לא בגלל שהגוף נחלש,
זה נקודה הפוכה דווקא, נקודה הפוכה.
שכאשר הנקודה, אז בגלל שיש לנו דווקא כוחות חיים,
זה נקודה הפוכה,
שימו לב.
בגלל שיש לנו הרבה כוחות חיים פה בארץ ישראל,
אז
כאשר באים לפגוע בנו, באים לענות אותנו,
אז אנחנו פתאום מולידים בתוכנו,
מזהים בתוכנו,
מזהים בתוכנו כוחות כאלה שלא הרגשנו מקודם, או שלא חווינו מקודם,
ופתאום מתפרצים,
ומתפרצים וכל זה,
והולכים ויוצאים,
כן,
ופורצים למקומות נוספים.
פורצים למקומות נוספים,
כמו הדוגמה הזאתי,
כמובן כמו בדוגמה שהיה בשמחת תורה כמובן,
מה שהיה בעוטף עזה וכל זה,
שבאים...
כן,
באים ככה לפגוע,
ואז מוצאים אצל עם ישראל כוחות עצומים של חיים לצאת ולהילחם נגד הרוע.
נכון,
אבל היה מקום לברכה האלוהית, כאילו,
בהולדה,
בהולדה,
אתה מבין?
ההולדה זה הולדה כאילו יוצא דופן.
ההולדה יוצא דופן,
ההולדה עצמה יוצא דופן,
זו ברכה אלוהית,
ההולדה.
אחרי זה,
מה נולד מזה?
בסדר,
נולד מזה אנשים שצריכים ללכת לעבוד,
אתה צריך בעבודות,
אבל הברכה בהולדה היא מצד ש...
היא יכלה להיכנס,
כי כאילו הגוף נחלש, אז זה היה מקום,
היה פתח,
היה דלת לברכה אלוהית לחול,
ל...
לאירוע הזה שנקרא הולדה, נקרא לידה אלוהית.
לידה ניסי,
כמו שהוא יגיד פה עכשיו בהמשך,
שישה בכרס אחת,
כל דברים כאלה שנראה תכף בהמשך,
בסדר? לשבעים נפש.
כן, לשבעים נפש.
הכוונה שהשיעבוד הוא לא,
הוא מצד האלה שהכי השבעים נפש,
כלומר, הדור הבא.
כי לשיבים נפש כאילו לא,
מצד עצמם, הם לא שייכים לשיעבוד.
לא שייכים לשיעבוד,
למה? כי הם
מחוברים ליעקב עדיין.
הם מחוברים עדיין ליעקב.
זה לא צריך ללכת לשיעבוד,
אלא אלה שבאים אחר כך למקום השיעבוד.
גם היה, כי הם כאילו באים ברוב כזה.
הם לא יעקב אבינו בסוף. יעקב אבינו,
כשהוא נמצא,
אי אפשר לפגוע בעם ישראל בכלל. בסדר?
יפה.
מה, במצרים?
לא, במצרים אתה אף פעם לא מנסה לחזור לרחם.
אדם לא רוצה לחזור לרחם אף פעם.
במצרים זה הרחם, אתה מבין? זה הלידה.
זה הרחם, ההיריון, סליחה,
לא הלידה, ההיריון.
אתה רוצה לחזור לרחם.
אתה רוצה?
כן, כן.
במצב הזה,
כן, אבל לא כמו שהיה במצרים,
אלא במצב שכאילו,
שעם ישראל כולו,
לא רק יעקב אבינו יהיה שם,
אלא עם ישראל כולו יהיה במקום כזה.
עם ישראל כולו יהיה במקום גבוה כזה.
הפעם לא נהיה כנראה יעקב אבינו אף אחד מאיתנו,
אבל עם ישראל כולו יהיה במקום גבוה,
שהאומות,
לא רק של...
לאו דווקא שלא יוכלו לשלוט,
אלא שלא ירצו,
אתה מבין?
זאת אומרת,
שהם יכירו בזה שעם ישראל זה...
אתה יודע,
המטרה של ה...
אז נגיד את זה,
לא בדיוק המטרה,
אלא התכלית,
או לאן שאנחנו אמורים להגיע,
זה למקום כזה,
שהאומות יכירו שעם ישראל בסוף זה עם נבחר.
יכירו בזה בעצמם,
אנחנו לא נצטרך להילחם על זה,
אין לנו גם עניין להילחם על זה.
בעצם לא צריך ערבות בפי זה.
אנחנו לא באים לנצר אף אחד של שלום,
לא לנצר ולא לייעד,
כן,
בכוח,
ממש לא.
אלא הם צריכים להכיר,
זה כמו שאתה מכיר בו עובדה,
שיש פה מישהו שהוא מעליך.
אני לא רוצה להישמע פשוט איזה גזעני או משהו כזה,
הנאה נוחה,
גזע הנבחר,
לא,
אפילו שזה נכון,
אבל זה לא הנקודה.
כלומר, מצד עצמם, פשוט זה
האמת, זה האמת,
זה האמת.
כמו שכתוב בחז"ל, יבואו, אני יודע מה כתוב שם,
כמה זה,
לא זוכר,
יבואו מקצבות הגויים,
לא יודע,
800,
לא פחות בכל כנף ציצית, כל צד, לא זוכר כמה,
איזה
מספרים כאלה.
מצד עצמם,
זה ביטויים כאילו,
באים לבדל,
מצד עצמם העידו שעם ישראל זה עם הנבחר,
ודרכו הקדוש ברוך הוא מופיע בעולם.
הוא מופיע בעולם, והם רוצים להיות...
הם מעודדים אותנו,
לא ש...
אתה מבין?
הם מעודדים אותנו,
אין להם שום עניין אפילו להילחם בנו,
להפך,
הם רוצים...
הם רוצים לציין לנו את המקום הזה,
כי הם מבינים שהברכה מגיעה לעולם דרך עם ישראל.
כמו שאומרים חז"ל,
אם היו האומות יודעות,
יודעות כמה ברכה יש להם מבית המקדש,
כן?
בית המקדש הביא ברכה גם לאומות העולם.
הן היו בונות אותו,
לא שלא הורסות אותו.
הן היו אלה שהראשון שנבוכדנצר בא להחריב את בית המקדש.
בראשון שבא להחריב את זה.
כי הברכה מגיעה להם גם דרכנו,
רק
שהם עוד לא הגיעו להכרה הזאת.
זה המטרה, תמיד זה המטרה.
שעם ישראל יהיה במקום כזה.
שהוא גם יייצג את זה באמת,
הוא
ייצג את המקום הזה,
ייצג את המקום הזה שאומות העולם מבינים את המעלה שלנו,
את הקשר שיש לנו עם הקדוש ברוך הוא,
את הברכה שהם מביאים לה,
את התורה שיש בהם,
את הקדושה שיש בהם,
את המידות הטובות שיש בהם.
מבינים את זה.
ואז רוצים להתחבר אליהם,
ורוצים לקבל מהם,
ורוצים דווקא
לתת להם.
בסדר?
יפה.
עכשיו, הנה, ואחר כך היו מוסיפים, אז זה על ה...
ואחר כך היו מוסיפים, והם מיררו את חייהם,
והם מיררו את חייהם, מזמן שנולדה מרים.
תשאלו פה, מה מרים אשמה?
מה כאילו הזה?
אז
כמה הוא אומר פה?
וזה, כאשר נולדה מרים,
היה התחלת קרבת ישראל אל הגאולה.
שגם מרים הייתה צריכה אל ישראל כשהן יגלו.
כלומר,
ישראל היו צריכים אותה הכוונה,
שבזכותה היה באר,
ודור שהייתה בו מרים יותר הפך למר,
שהרי מרים סיבה לגאולתם,
ומצרים סיבה לשיעבודם, וכל הפך גובר על הפך.
מפני כך היה השיעבוד של מצרים עליהם יותר,
כי היו הפכים ומתנגדים לזה, ובוודאי בכל מה שאפשר.
ובכך אמרנו הזמן של מרים.
מה הוא אומר פה בעצם?
למה המרירות התגברה דווקא זמן שנולדת מרים?
כי הלידה של מרים זה לא סתם,
זה איזשהו ציון דרך בגלות מצרים.
איזה ציון דרך בגלות מצרים?
כלומר, ציון דרך שעכשיו בעצם נולד דור הגאולה.
דור הגאולה של מצרים נולד.
דור הגאולה ממצרים נולד.
דור הגאולה ממצרים נולד.
מרים היא כאילו התחלת הדור החדש,
הדור שעתיד להיגאל ממצרים.
היא התחלת הדור שעתיד להיגאל ממצרים.
כן?
כי באמת מצרים,
עם
מרים היא הרי חלק מה...
היא הייתה...
גם היא הייתה בעצמה נגאלה,
אבל לא רק שהיא הייתה בעצמה נגאלה,
אלא גם עם ישראל היה ממש...
היא כוח מסוים בגאולה, היא חלק...
בלתי נפרד מהגאולה, חלק משמעותי בגאולה,
כן?
הבאר הייתה בזכות מרים.
הבאר זה כאילו ביטוי למשהו מאוד מאוד,
כל המים שעם ישראל מגיע בגאולה זה בזכות מרים.
זאת אומרת שהיא,
כן,
היא
חלק מהנעת התהליך הזה של הגאולה.
טוב,
אנחנו יודעים גם שהיא גם הולידה,
היא
גם הולידה את משה רבנו,
לפי מדרשי חז"ל,
כל דברים כאלה.
אז מרים היא בעצם מציינת את מה?
את הדור החדש שעכשיו נולד,
שהדור החדש זה הדור שהולך להיגאל ממצרים.
והדור שהולך להיגאל ממצרים,
כן,
אז הוא יותר הפוך עכשיו מהמצרים.
כן, הוא יותר הפוך מהמצרים.
הוא אומר, ככל שאנחנו יותר הפוכים מהמצרים,
ככה המצרים יותר, כן, יותר מתנגדים אלינו.
אתם מבינים?
וזה כאילו הסוד המרירות הזאתי.
כי ברגע שנולד פה דור חדש,
אז מילא יש יותר רוחק,
יש יותר ריחוק בין עם ישראל לבין המצרים,
כי זה כאילו,
זה עכשיו דור שכבר כאילו שייך לכיוון החוצה ממצרים.
ממילא המצרים,
יש להם יותר יכולת,
יותר כאילו מהבחינה המהותית של הדבר,
לשעבד אותנו יותר,
למרר אותנו יותר,
כי יש פה הפך מול הפך יותר חזק.
כאילו עד אז זה היה הפך מול,
אני יודע מה,
חצי הפך,
כאילו עם ישראל הוא הפך מצרים,
אבל עדיין לא כל כך,
לא בקצה כמו הדור של מרים,
בדור הגאולה,
שזה דור הגאולה ממצרים, יש פה שני הפכים שונים לגמרי.
ממילא ה...
השיעבוד של המצרים הוא יותר חזק, וזה המרירות.
זה לא במקרה,
זה לא במקרה שמרים דווקא באה והתחילה מרירות,
כי היא בעצם מציינת את הדור ההפוך
למצרים, את הדור שמבטא את הגאולה ממצרים,
בסדר? ולפיכך היה מרירות במה שנולדה מרים,
והפלא זה גם כן מיד שהשליחו משה ליאור,
בטלה גזירת כל הבן הילוד, ליאור תשליכוהו.
שכן דרשו מילדי העברים זה,
זהו נופל ליאור, ואין אחר נופל שם.
מפני שכבר בטל דבר זה שכל ההפך
גובר על הופכו, שכבר הושלח משה ליאור,
שכך ראו הצטגנני פרעה.
גם...
גם צד הפוך לדבר,
כאילו,
שדווקא מרים כל הזמן,
זה
משהו אחר.
שכאשר משה נזרק
ליאור, כאילו בעצם,
בעצם כל המטרה של לזרוק ליאור היתה בגלל משה.
כאילו כי משה הוא בעצם ההפך הגמור של מצרים.
משה הוא ההפך הגמור של המצרים.
לכן,
לכן כאילו ה...
השלכה ליורי צריכה להתממש במושה רבנו,
כי הוא ההפך של המצרי,
אבל כשהיא התממש בו,
אז כבר בטלה הגזרה.
טוב,
בסדר,
אז ככה הוא הכין אותם קצת,
דיברנו
על השיעבוד,
החמרה של השיעבוד,
מה שדיברנו,
ועכשיו על ה...
שם נאמר על הפרייה ורבייה הגדולה שהייתה שם במצרים.
ויש לך להתבונן במה שאמרו זכרונן לברכה בשמות רבה.
ובני ישראל פרו וישרצו,
פרו וישרצו,
כל אחת ואחת ילדה שישה בכרס אחד.
ויש שאומרים שנים עשר.
לעמה פרו וירבו וישרצו
ועצמו במאד מאד.
אחד שתים עשרה.
ואתם עליי עצמם שניים.
ויש שאומרים שישים בקרס אחד.
ואל תטמע שערי הקרב שהוא מן השרצים מולדת שבעים.
רבי נתן אומר ותמלא ארץ אותם כחושים של קנה,
כחושים של קנים,
סליחה, עד כאן.
זה כאילו ריבוי אחר,
לא נתן פה כמה היה כל זה,
אבל כמו קנים,
זה כאילו המון המון קנים כאלה,
יש
המון המון קנים בזה,
אז
ריבוי כזה של קנים.
אז יש פה שלוש דעות כאלה, האם נולדה,
האם היתה במצרים לידה,
ילדו שישה בקרס אחת, י"ב,
12 או 60.
טוב,
אז
קודם כל זה נשמע לנו מדרש קצת מוזר,
כאילו להגיד דבר כזה,
שישה בקרס אחת,
כמה שישיות הועדו בעולם.
יש, אבל שישיות דווקא יש, זה דבר שקיים.
כן,
כן קיים דבר כזה שישיות,
זה קורה פעם בלא יודע כמה,
יש
דבר כזה שישיות.
אבל להגיד שהיה כל כך הרבה נשים,
נשים שילדו שישה בקרס אחת,
זה
מאוד מיוחד.
כל נשים ילדו שישה בקרס אחת.
או י"ב, י"צ ויר.
בכלל, לא יודע אם זה מצוי בכלל, שישים ודאי שלא.
אי אפשר בפועל שישים. אז מה זה המדרש הזה של חז"ל?
מה חז"ל בעצם אומרים כאן?
קודם כל,
לפני שאמר על קשרו,
מה שהוא הולך לפתוח קצת את הנושא הזה,
למה דווקא המספרים האלה, שישה,
שתים עשרה,
שישים וכל זה.
אבל לפני זה רק ניתן כאילו הקדמה בכלל איך זה יכול להיות,
כל הסיפורים האלה,
מה חז"ל מתארים לכל הדברים לא מציאותיים,
כן?
אז בואו נראה רגע בסוף הפרק,
הוא מתייחס לזה,
תחזרו רגע דף,
תחזרו רגע דף,
לסוף הפרק,
רק נתייחס לעצם השאלה הזאתי,
איך יכול להיות שהדברים האלה קורים,
אם זה יכול להיות בכלל,
כן?
אז תראו,
בעמוד הבא, כתוב דיבור מתחיל למטה, ואולי יקשה לך.
ואולי ייגשה לך,
זה רק אולי,
לא בטוח שיגשה לכם הדבר הזה,
כי אתם מאמינים בדברי חז"ל,
אז לא ייגשה לכם.
אבל אולי ייגשה לך, איך היה דבר זה,
שאישה אחת מולידה 60,
כן?
והרי הוולד יוצא מצורת אדם,
ושיעור וולד שיהיה עד כאצבע או פחות או יותר,
ואין זה תואר בצורת אדם.
טוב, רואים שהוא מקשה בעיקר על ה-60, כאילו,
רק על
ה-60. כאילו, ה-6 אפשר להבין, כי אמרנו שיש שש.
גם
12 הוא לא כל כך יגיד,
12 גם כן,
לא יודע אם היה
דבר כזה.
הייתה פעם לידה של 12 בעולם?
אני לא יודע,
לא
נראה לי.
אבל ל-60 ודאי לא היה.
ל-60 ודאי לא היה.
אז הוא מקשה על זה, אומר,
זה לא הגיוני.
הוא אומר, הרי הוולד כזה יוצא מצורת אדם, כי גם,
תגיד,
נגיד הוא 60,
הוא אומר,
בגודל אצבע.
כאילו,
60 אצבעות יוצאים לך שמה, מה יצא?
זה לא אדם, זה לא בן אדם דבר כזה, מה זה?
מה זה הדבר?
איזה תואר בצורת אדם?
טוב,
אז
לכן אומר המהר"ל ככה, תראו.
דע הפירוש כך,
שלא היה להם מניעה מצד כוח ההולדה.
רק כוח התולדה היה גדול מאוד,
שמצד כוח התולדה היה ראוי להיותם 60,
אם היה אפשר להיותם מצד השיעור שלהם,
שלהם היו עד 60. שאף אם היה מונע מצד אחר,
כי אי אפשר להיות שיעור גודלם כך,
מכל מקום כוח התולדה היה עד 60.
דווקא מעניין זה שאם לא חזק כוח התולדה עד 60,
לא היה גובר כוח התולדה בהם,
ואם לא היה מוצא חומר מוכן לגמרי לקבל צורת הוולד,
לא היה פועל.
לפיכך נתן כוח התולדה עד 60,
שהיה כוח התולדה כל כך גדול,
ואף כי לא היה מוצא כל כך הכנה לקבל צורת הוולד,
הייתה חלה צורת הוולד
בכוח שהיה גדול, כוח ההולדה שהיה בהם.
ואל תטמע על לשון שהייתה יולדת שם בכרס אחד,
למה שהייתה יולדת כך?
בוודאי,
אחר שהייתה,
שהיה תולדה שלהם,
אילו היה אפשר,
כמו שנדבר למעלה.
נמצא כל מה שהוא יולדין,
ההוא דרך תולדות שישים,
כי
כך כוח התולדה,
אף כי לא היה שישים,
אותם החסרים בטלים הם אצל השאר,
ונחשב שהוא יולדות שישים בכרס אחד.
כיוון...
כמה שכך ראוי להיות,
שישים אין להקפיד על החסר שהיה נחסר.
מצד שאי אפשר להיות מונחים שישים בנים בכרס אחד,
וקודם כל נאמר שהיו יולדות שישים,
ועל זה והיוצא בזה אמרו חכמים,
מקצת דבר ככולו.
כתוב מעניין,
אנחנו מכירים רובו ככולו,
מקצת דבר ככולו.
יש דבר כזה, איפה יש מקצת דבר ככולו למשל, סתם?
אה?
אבל נכון.
אבל בזה, עכשיו, בספירת העומר זה,
עכשיו בזה,
ל"ד בעומר נגיד מסתובבים,
יום השנה זה היה עם שבת, לא משנה,
אבל נגיד בזה,
לספרדים מסתובבים ל"ד בעומר,
אז בבוקר,
למקצת
העומר ככולו,
מקצת העומר ככולו.
אפשר גם לספרד אשכנזי מל"ג.
מקצת הום ככולו.
טוב, בכל מקרה, מה אומר פה המהר"ל?
הוא אומר, באמת, באמת, זה...
חז"ל לא באו לספר לך עכשיו סיפור היסטורי.
סיפור היסטורי,
כלומר,
זה כן סיפור היסטורי,
אבל לא...
ברור שזה סיפור היסטורי, אבל לא...
אבל לא בפרטים האלה.
לא בפרטים האלה. כלומר,
הם לא באו להגיד שבאמת ילדו פה 60 מכרס אחד.
זה לא יכול להיות.
לא ילדו עם מכרס אחד בפועל.
אלא חז"ל מדברים מצד, כאילו,
הראויות של הדבר.
היה בהם כוח תולדה חזק כל כך של שישים.
דא עקא,
עכשיו באים להגיד לך שהשישים,
מספרים מקודם,
זה מספר שלם,
דילגנו על זה קצת כאן,
אבל זה כאילו ביטוי של כוח הולדה חזק מאוד,
חזק מאוד.
לא רק מנטלי,
ברור שגם מנטלי,
אבל לא רק מנטלי,
אלא באמת היה ריבוי גדול. כלומר,
היו יולדים,
לאו דווקא עכשיו בכרס אחת,
אלא היו,
בדיוק בין אם זה בזמני הפסקה בין ילדים לילדים,
בין אם זה שהיו כמה בכרס אחת באמת,
חודש או כמה,
תאומים,
שלישיות,
רביעיות,
זה דברים שקורים.
היו כאלה,
זה היה כאילו מלא כאלה היה,
מלא כאלה.
והיה להם גם מנטליות,
גם חוסן נפשי,
כאילו,
לעשות את זה,
בכלל להצליח בזה,
וגם פחות הפסקות בזה.
זה כאילו כוח תולדה
חז"ל מתארים את זה כאילו בכוח ההולדה השלם,
שהוא נקרא שישים.
כאילו שישים שזה מספר של,
כשהוא הסביר אותו מקודם, מספר של שלמות כזה,
גם השש וגם השישים.
אלא מה,
הוא אומר,
בעיקרון היה כאילו כוח לשישים ללדת.
אלא המציאות לא אפשרה את זה.
כלומר,
אם הייתה היתכנות במציאות,
אם הייתה היתכנות במציאות,
כן?
לא יודע, כשהרחם של האישה הייתה יותר גדולה,
אז זה היה גם מתבטא ב-60 בפועל.
זה היה מתבטא
ב-60.
הכוח היה קיים,
אתה מבין? הכוח היה קיים.
רק בפועל לא היה כלי קיבול,
לא היה כלי קיבול בפועל.
זה כאילו מה שהוא אומר.
כוח ההולדה היה קיים, אבל הכלי קיבול לא היה.
הכלי קיבול הכוונה,
היכולת הנשית בפועל להוליד מהבטן של ה-60 זה אין.
אבל זה אומר שיש פה כוח אלוהי
מאוד מאוד חזק שפועל בעם ישראל,
לכן היה ריבוי עצום שהתבטא בהמון המון לידות,
ולידות גם מרובות ילדים,
אמרנו תאומים שלישיות,
רביעיות,
כל מיני דברים כאלה,
בסדר?
ריבוי עצום שהתבטא רק הכלי קיבול להוליד
את הכוח האלוהי הזה לידי חיים ממשיים,
זה לא היה.
זה לא היה.
ולכן אומר,
אבל זה נחשב, כאילו, נגיד ילדה שלושה,
אז שלושה כשישים, תביני, כאילו, מקצת היום ככולו.
מקצת השישים כשישים.
למה?
כי כאילו זה בא מכוח
לידה חזק.
מכוח לידה חזק של שישים,
ואחרי זה נחשב כאילו ילדה שישים בכרס אחד.
כן?
הרי אתם יודעים שיש מדרש כזה שאומר שזה,
שהייתה אישה מצרים שילדה שישים ריבו בכרס אחד.
מכירים את המדרש הזה?
יש מדרש כזה, אבל מי זה מוסב שמה?
שישים ריבו בכלל,
לא שישים, שישים ריבו, מה אתה אומר?
על משה רבנו,
כן,
על משה רבנו,
שהוא שקול כנגד שישים ריבו. אז חז"ל מדברים,
זה שיטתו של המערד, בדרך כלל,
בהרבה מקומות,
הוא מסביר את חז"ל,
כאילו,
את הרעיון הפנימי שלהם,
את
הרעיון המהותי שלהם,
חז"ל לאו דווקא מדברים בתיאור המציאות,
לאו דווקא בתיאור המציאות,
אלא באים לאפיין את המציאות הגשמית,
כן,
את המציאות הרוחנית על פי קווים גשמיים שהם נותנים,
כן?
רוצה להגיד לך,
היה פה מציאות רוחנית מאוד מאוד חזקה של הולדה,
זה מתבטא כאילו במציאות גשמית של 60,
כאילו,
כן?
אז בואו נסיים רק את הדבר הזה,
ועוד כאשר כוח הולדה שלהם ראוי להיות עד 60 מצד עצם התולדה,
נקרא שהם מולידים 60. למשל מי שמוליד
אדם ויש לו 4 אצבעות ביד אחת,
כן?
אין ראוי לומר שהוליד אדם בצורה אחרת.
אף עם חסרון בחומר עד שחסר להשלים אצבע חמישית.
יאמר שהוליד אדם על 5 אצבעות,
מצד כי צורת האדם שהוא עם 5 אצבעות,
וכך אף כי אין החומר מוכן כדי להוליד 60 בכרס אחד,
בכל מקום צורת ההולדה שלהם ככה וזה מאוד.
כלומר,
אם נולד ילד עם ארבע אצבעות,
אז מה אתה אומר,
לא נולד לי בן אדם פה?
נולד אדם, רק חסר,
צריך חסר אצבע, כן?
זה צורת אדם יש לו בסוף, כן? צורת אדם.
בכרס אחד,
או
שתיים בכרס אחד,
אבל זה הצורה של לידה של שישים.
כי זה לידה שראויה כלידה שראויה בכוח הריבוי שלה,
הכוח האלוהי של הריבוי שלה ראוי לשישים,
לכן זה כאילו נקראת לידה של שישים,
כמו שבפועל היה אולי אפילו אחד,
אולי שתיים,
אולי שלוש.
זה מה שהוא בא לומר.
טוב,
אז זה רק להסביר את התמיהה שיש במדרש הזה.
כן,
עכשיו,
לפני זה,
מהרל עוסק פה קצת במספרים,
שש,
י"ב,
שישים,
למה המספרים האלה.
טוב, נראה את זה
אולי בפעם הבאה בעזרת השם.
בסדר, צורכן.
