טוב, שלום, צהריים טובים, אחיי ורעיי.
אנחנו ביחד, בעזרת השם,
בשיעור נפש הפרשה, שהעניין שלו זה לחיות עם הזמן.
זמן זה הזמן של פרשת השבוע,
וספירת העומר,
ושבועות,
ויום ירושלים,
אבל בעיקר פרשת השבוע,
מחוברות,
באהר בחוקותיי השבוע.
ולחיות עם הזמן,
לפתוח את הלב.
באופן כללי, שתי הפרשות שלפנינו עוסקות הרבה מאוד בענייני בן אדם לחברו.
גם פרשת בהאר עם כל האירוע של השמיטה ביובל,
שבעצם זה אירוע חברתי,
וגם פרשת בחוקותיי
שמדברת על הקללות והברכות,
וחלק גדול מהקללות,
מהמורכבויות,
זה דברים שקורים בן אדם לחברו.
וזה מדהים בעיניי לראות שסוף חומש ויקרא, שרובו בין אדם למקום קורבנות
ודברים מהסוג הזה,
אז בסוף חומש ויקרא יש איזה,
איזה כזה
עליה בתחום בין אדם לחברו דווקא,
התחיל בפרשת קדושים,
וסיומת חזקה מאוד באהר בחוקותיי.
ותוך פרשת אהר, בהתחלה,
כאילו זה נראה רצף של הפרשות של שמיטה ויובל,
שמתארות את כל הזה.
בתוך הדבר הזה יש פסוק אחד
שהוא מאוד מאוד מאיר,
ויש בו הרבה מאוד מה לדבר ומה לכוון את הלב.
אומרת התורה, וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך,
והחזקת בו גר ותושב,
וחי עמך.
אגב, כשהתורה אומרת גר,
יש כתוב, ואהבתה את הגר.
נכון?
כתוב, ואהבת את הגר כמוך.
כמו, ואהבת לרעך כמוך.
גרים איתם בארץ ישראל,
מה הכוונה?
לגר צדק.
גר צדק. אין חובת אהבה לגר תושב.
גר תושב יש לו זכויות.
גר תושב הכוונה גוי, שגר בארץ ישראל,
ולא עובד עבודה זרה וכולי.
צריך,
מגיע לו,
מגיע לו את הזכויות שלו,
מה שצריך,
אבל אהבה,
שכתוב בתורה גר,
זה על גר צדק.
מי שהתגייר, בא מבחוץ והתגייר, והוא,
אין לו משפחה,
אין לו זה,
הוא לא מכיר כלום,
יש מצוות עשה לאהוב אותו
וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו גר ותושב וחי עמך,
אל תיקח מיתו נשך ותרבית,
ויראת מאלוהיך, וחי אחיך עמך.
כן?
אז איך הדבר הזה יקרה,
שתחזיק בו, וחי אחיך עמך,
לא לקחת מיתו נשך ותרבית,
אולי אפשר היה להגיד,
הוא היה גוי,
הוא רגיל לזה,
הוא יודע שזה...
לא, לא לוקחים
נשך וריבית,
שזה הוראה מאוד מאוד מעניינת,
כי זה דבר לא הגיוני.
לקחת ריבית זה דבר הגיוני.
אם הייתי מחזיק את ה-1,000 שקל אלה אצלי והייתי משחק איתם,
בסוף שנה היה לי 1,200 שקל.
הייתי עושה 20 אחוז.
50 פי 500.
למה אם אני נותן את זה למישהו,
למה,
וואלה,
אני לא אקח לו עשרים אחוז,
אני אקח לו עשרה אחוז,
אני אהיה לארג',
אני אהיה נחמד.
תשמע,
אני אומר לך,
בתיק ההשקעות שלי הייתי עושה עשרים אחוז,
אבל אני נותן לך ואתה אדם נחמד,
קח עשרה אחוז,
רק
שואלים אותי,
עשרה אחוז זה לא הגיוני?
הגיוני מאוד.
אומרת התורה,
בתוך עם ישראל לא עושים כסף על כסף,
בין אחד לשני.
אם מישהו בא אליך במצוקה וזקוק להלוואה,
אל תיקח לו ריבית ונשך על הדבר הזה,
אלא
תן לו שיהיה לו,
תן לו שיהיה לו התחלה,
כי הוא רוצה להתחיל,
אם אתה לוקח ממנו ריבית,
לוקח את ההלוואה,
כי הוא רוצה להתחיל מחדש משהו,
אתה לוקח ממנו ריבית,
אתה מקשה עליו להתחיל מחדש.
אז לכן,
וחי אחיך עימך.
טוב, אבל הפסוק הראשון שקראנו, פסוק ל"ה,
צריך רגע טיפה לעיין בו.
כי אמוך אחיך,
מה זה אומר כי עמוך?
מה בדיוק הסיטואציה? איך הוא נראה?
הוא נהיה יותר נמוך?
ומטה ידו עימך?
מטה ידו
ירדה למטה?
זה למטה, מלשון למטה?
יד שלו כאילו יורדת למטה?
אז אם היא יורדת למטה, למה זה עימך?
מה פשר המילה עימך?
ואז גם
והחזקת בו.
רש"י
מתחיל לפתוח לנו את ה...
את
הפירוש של הפסוק הזה.
והחזקת בו,
אל תניחה הוא שירד ויפול סגי.
ברוך הבא.
כלומר,
כשהוא ירד ונפל,
זה כבר טו לייט.
עכשיו זה כבר,
קודם כל, עכשיו,
בטח הרבה אנשים יקפצו, תעזרו לו וכל זה.
אבל
לעתים זה כבר מאוחר מדי,
או לא יודע אם זה מאוחר מדי,
אבל זה כבר נגרם הנזק.
אל תניחהו שירד ויפול ויהיה קשה להקימו,
אלא חזקהו משעת מוטת היד.
מוטת היד, רש"י מפרש,
אני חושב,
או מלשון מיטוט.
כמו להתמוטט,
או מלשון מטה,
וזה,
אתם יודעים,
אני אספר לכם איזה משהו,
היה לפני כמה זמן,
איזו סדרה כזאת,
שנקראה 80 וה, מה אתם יודעים?
לקחו גן,
גן ילדים,
בגיל 4,
שמו את זה בתוך בית אבות של גיל 80.
ובדקו את ההשפעה של
הנוכחות של הילדים,
וגם ילדים על הזקנים,
שהיו מעל גיל 80 רובם.
אגב,
הרופא שליווה את האירוע הזה,
דוקטור ברבי קרול,
הוא נהרג בטיול השנה.
נפל מאיזה נחל,
באיזה ס...
באיזה מצוק.
היה אדם מאוד מרשים.
אז זהו, אז ככה, עניין אותי.
אז בדיוק חמי היה כבר
בגיל הזה, עניין אותי.
אז איך יודעים אם המצב משתפר?
איך יודעים?
יש כל מיני אינדיקציות.
לאנשים מבוגרים, כן, אבל איזה,
יש כל מיני אינדיקציות לאנשים מבוגרים.
אז אחת האינדיקציות זה נותנים לו לקום וללכת ולחזור,
בודקים את קצב ההליכה.
אפשר עם מקל,
בלי מקל,
וראו שהקצב ההליכה לפעמים מוכפל.
זאת אומרת, אנשים הולכים לאט.
אחת הבדיקות שמנבאות
מצב קוגנטיבי,
ובכלל זה,
זה חוזק לחיצת היד.
אם אדם לוחץ לך את היד והיד שלו איתנה,
מצבו טוב,
הוא יציב,
הוא הולך,
הוא חושב.
אם היד שלו מתחילה זה,
זה מנבא.
וממש מדדו שם לחיצת יד בהתחלה,
נגיד שהלחיצה הייתה 50,
ובסוף התוכנית או בסוף הסדרה,
היה פי שתיים.
ממש מה, ממש ראו את זה, איך הוא לוחץ, וזה עולה.
בסדר? אז העוצמת לחיצת היד,
והיציבות שלה מלמדות.
אז מה קורה אם אתה נותן למישהו יד,
ופתאום אתה מרגיש שהוא...
הוא עוד לא נפל,
הוא עוד לא שום דבר,
אבל היד שלו מתחילה כאילו ל...
זה הזמן להתערב.
זה הזמן להתערב.
התערבות,
התערבות,
איך אומרים,
לכבות אותה
אף שריפה לא התחילה. ובא, התחילה, אם
היה שם מישהו עם כוס מים,
היה
כרמל
כיבו
על
הכרמל נשרף,
גם פה,
נשרפה משהו,
זה הצתות,
אבל מי שיכול להגיע עם כוס מים,
בלי קושי
אבל שזה...
הזמן להתערב,
הוא הזמן הזה שהיד מתחילה פתאום להתרופף.
היד מתחילה להתרופף.
בוא ניתן לזה עוד השלכות.
פתאום בן אדם לא מחייך.
למה הוא לא מחייך?
למה?
סתם בן אדם מחייך.
ילד לא מחייך.
למה ילד הזה לא מחייך?
כן,
היה אימא אחת
ששלחתי לה, אמרתי לה, תקשיב, אני פוגש את הבן שלך,
זה,
הוא לא מחייך,
הוא קשה
הוא לא מחייך.
תבדקי אם הוא בסדר.
הם בדקו
אבל זה בולט.
ילד אמור לחייך, למה ילד אמור לחייך?
רק כדי ש
משהו רע לו, ברגע שהוא...
מישהו לא מגיע.
לא מגיע,
מדד
הרגיל להגיע,
פתאום הוא לא מגיע.
למה הוא לא מגיע?
מה יש שם?
עכשיו, זה לא, תראו,
אולי אני מציב פה איזה רף גבוה,
איזה דרישה גבוהה,
יכול להיות.
אני
מציב את זה לכולנו,
אני לא מציב,
אבל
כשמתחילים להתאמן
ולחשוב על זה,
אז קודם כל אין הצלחות של מאה אחוז אף פעם,
אבל מדי פעם מצליחים לשים לב למישהו
לפני שקורה איזה משהו לא טוב.
בסדר?
רגישות.
זה משהו שכל כך יפה.
אל תמיכהו שירד ויפול ויהיה קשה להקימו,
אלא חזקהו משעת מוטת היד. למה זה דומה?
למסוי שעל החמור.
עודהו על החמור,
אחד תופס בו ומעמידו.
נפל לארץ,
חמישה אין מעמידים אותו. ואני תמיד מתלבט ברש"י הזה,
על מי רש"י מדבר,
על המסוי או על החמור?
מה אתם אומרים?
מה?
על החמור, לכאורה, נכון?
מה?
נכון, ככה אני גם חושב.
ככה,
מישהו הפעם אמר לי,
לא הכוונה למסוי,
אבל אני חושב שזה הכוונה.
החמור הוא כאילו...
ככה, עכשיו, אם יבוא מישהו...
שקי קמח,
הוא מתייצב.
או שאתה מסדר לו את המסוי שיהיה לו טיפה יותר נוח,
או
שהלך המסוי לאיזה כיוון מסוים וזה לוחץ לו,
אז אתה מסדר את זה.
נפל לחמור,
עכשיו צריך חמישה אנשים כדי להעמיד את החמור הזה מההתחלה.
בסדר?
רבותיי, זה כלל גדול, גם בזוגיות, גם בילדים.
התערבות בשלב ראשון
היא בדרך כלל הרבה יותר יעילה וגם בדרך כלל
הרבה פחות אינטנסיבית.
כלומר, צריך לעשות הרבה דברים, מספיק שאתה...
זה הרבה יותר יעיל.
וואי, אז לא שמים לב,
איזה מידרדר,
זה
עכשיו צריך.
לערב הרבה מאוד אנשים, אבל לא תמיד מצליחים גם.
אז אני קורא את הפסוק עוד פעם.
כי המוכח לך זה כמעט בלתי נראה.
הוא לא מחייך,
קצת איזה משהו,
עננה על הפנים,
אתה לוחץ את היד וכזאת,
קצת איזה רפויה,
פתאום מפסיק להגיע לאיזה מפגשים חברתיים שם,
מגיע אליהם בדרך כלל.
אולי הוא אפילו הולך קצת כפוף,
וכל זה.
רק לשאול אותו.
תגיד, אחי, הכל בסדר?
אתה...
אתה צריך עזרה?
אתה...
למה אתה לא...
כאילו, לפעמים זה התעניינות, משהו זה, ו...
וואלה, אתה יודע, אתה יודע, טוב ששאלת.
לפעמים זה משהו צריך גם.
את ההתעניינות הזאת,
מישהו לפרוק, מישהו שישתף אותו,
מישהו שיעזור לו לעשות את המסע הנפשי או ה...
יכול להיות דבר כזה?
יכול להיות.
ולהסתובב בעולם כזה קצת כמו מגלה מוקשים,
אני יודע.
כל פעם לפחות לשים לב.
המדרש ממשיך.
אנחנו,
מה שאנחנו עושים היום זה חותרים להגיע לשפת אמת.
זה האירוע, יש פה שפת אמת.
מבער.
מבער.
אומר לנו ילקוט שמעוני, בכי עמוק הכי רחוק
מתי ידו למטה וחזקת בו כתיב משכיל,
אשרי משכיל אל דל. אמר רבי יונה, אשרי נוטל אל דל אין כתיב כאן,
אלא אשרי משכיל אל דל.
הווה מסתכל בו,
האך לזכות עמו.
אוקיי, לקח כסף צדקה, לא, לא, שנייה.
אולי הוא בכלל לא צריך כסף לצדקה,
אולי הוא צריך תשומת לב,
אולי הוא צריך כוס קפה שחור בבוקר,
אולי הוא צריך חיוך, הערת פנים,
קצת השכלה,
נכון שזה הכי קל לגייץ את הכרטיס אשראי ולתת תרומה,
אוקיי,
כמה אתה רוצה,
יאללה,
לך.
אבל יכול להיות שהוא בכלל זקוק למשהו אחר,
או משהו בנוסף.
אתם יודעים
כמה אנשים יש להם עוני,
לא בכסף,
אלא ב...
במערכות יחסים,
בחברים, בחבורה.
זה לא עניין של כסף בכלל.
יש בכמה מקומות בארץ,
אני חושב שהמקור זה לוד,
התחיל בלוד,
אבל זה ברוך השם גם אצלנו בשכונה,
פרויקט שנקרא
שולחן שבת,
שמעתם עליו?
שולחן שבת.
פעם בזה עושים סעודת שבת, משפחות מקהילה מסוימת,
ועוד
משפחות מהשכונה.
שמהם המשפחות האלה מהשכונה?
חלקם הגדול,
הם בכלל לא על ציר של קושי כלכלי.
אבל זה אנשים שהם לבד.
האמא החד הורית,
שיש לה ילד אחד,
או אין לה בכלל ילדים,
זה אנשים שאין להם שום בעיה כלכלית,
הכל בסדר,
אבל הם כל שבת אוכלים לבד.
והם רק רוצים
לאכול באיזו מסגרת חברתית כלשהי.
זה מדהים.
אז אתה יכול להגיד,
בואו נחלק ואוצ'רים,
או כל מיני דברים כאלה,
או תלושים,
תקנו בזה.
זה אפשרות אחת, היא חשובה, אני לא אומר, היא...
אבל אפשרות שנייה, זה משכיל אל דל.
שרי,
שרי משכיל אל דל.
אני אומר כאן משהו, אני נותן פה רעיון, בסדר?
סיפר לי חבר שהוא עשה בפורים מצוות משלוח
מתנות לאביונים.
אתה
עושה ממש מצוות מתנות לאביונים, זה...
כתוב לאביונים,
אז
פה אין איזה.
אבל איך הוא עשה מתנות לאביונים?
הוא דרך הגמ"ח, הוא קנה ואוצ'ר למסעדה.
וביקש שייתנו את זה למשפחה.
אגמח, הוא מכיר את המשפחות.
אז...
כי דעה בפוסקים של מתנות לאביונים זה כדי
שיהיה להם כסף לקנות אוכל למשתה ושמחה בפורים.
הוא כמובן לא יודע מה המשפחה,
גם אני לא יודע מה המשפחה,
רק הגמ"ח חיבר,
אבל הגמ"ח העביר את התגובה.
כי
בעצם,
המשפחה שקיבלה,
אז היא אומרת, תראו,
שנים לא הייתי במסעדה,
ולהגיע למקום שמשרתים אותי,
כן גבירתי, מה אני יכול להגיש לך?
תרצו עוד,
כאילו,
אתה עכשיו,
זה לא רק האוכל,
במסעדה אתה גם מקבל שירות.
נכון?
איך אומרים באנגלית מלצר?
ווייטר, תתרגמו לעברית.
מה זה ווייטר בעברית? מה?
חכיין.
כאילו, אחד שמחכה, עומד פה, מה אתה רוצה?
אפשר...
ווייטר.
מלצר זו מילה בארמית, מספר דניאל נראה לי לקוחה.
באנגלית זה כאילו,
אחד שעומד לידך,
הוא עומד עלי,
מה שאתה רוצה,
מיד הוא רץ להביא.
נכון?
אז זה,
החוויה שלך,
זאת אומרת,
אתה אוכל אוכל אחרי זה,
חשוב,
הסעודה בפורים,
אבל...
חוויה של, וואו, קיבלתי שירות.
קיבלתי שירות.
ואלה יצאו,
נכון,
ואז סיפרתי את זה,
הרבה עושים את זה.
אשרי משכיל אל דל, אמר רבי יונה,
אשרי נותן אל דל אין כתיב כאן,
אלא אשרי משכיל אל דל.
ומסתכל בו איך לזכות עמו.
רבי יונה, ככה היה עושה,
בשעה שהיה רואה עני ובן טובים, ובן גדולים,
שירד מנכסיו,
והוא מתבייש לבקש.
היה הולך אצלו ואמר לו,
בשביל ששמעתי שנפל לך ירושה במדינת הים,
אין לך חפץ זה,
וכיוון שאתה מרוויח, אותו נותן לי.
ובשעה שאני נותן לו,
היה אומר לו, במתנה נתתים לך.
כלומר, רבי יונה היה מצליח ליצור איזה מצב משכיל לדל.
אני אספר לכם סיפור, בסדר?
היה היה גיבור ישראל בשם מאיר הר-ציון,
שמעתם עליו?
כתבו עליו,
יש שני ספרים על מאיר הר-ציון, אחד,
פרקי יומן של מאיר הר-ציון, ספר חובה,
אבל לא מזמן יצא עוד ספר שנקרא ויהי מה.
כחול כזה גם.
בפרקי יומן,
מאיר הרציון כותב שם,
יש לו כל מיני יומנים,
יומן טיולים ויומן מבצעים,
בין השאר הוא כותב את ה...
מה קרה לו אחרי הפציעה, הוא נפצע קשה מאוד מאוד,
בפעולת תגמול,
משטרת רחווה קראו לה,
חטף כדור בצבא,
ומי אדם שבאמת,
אתה
קורא את פרקי יומן,
תשמע,
כל רז לא אניס לי,
אין קושי שהוא לא יתגבר עליו,
טיולים מטורפים,
עשה דברים וכאלה בתור לוחם,
בכלל,
כי באמת,
איש גיבור ונועז ברמות על,
למה אנחנו מדברים עליו?
מעניין מתי היארצייט שלו.
תעשו רגע גוגל, תראו מתי הוא נפטר.
אז
נראה לי שהוא...
לא זוכר, לא זוכר מתי.
מתי?
תגיד לנו, סגי.
סגי 2. אתה ממשיך עם הרב התימני?
תוך כדי
שהוא?
אז...
אז...
איך?
לא, זה לא אומר לי כלום, אני צריך תאריך עברי.
כן.
אבל
זה אומר,
זה אדר ניסן.
טוב.
כל פנים,
איך?
י"ב אדר ב',
יפה,
זו בדיוק האזכרה שלו לפני כמה חודשים.
איש גיבור,
אני גדלתי עליו,
גדלנו על מאיר הר-ציון,
זה היה...
אז הוא נהיה שבר כלי.
הוא נהיה שבר כלי ממש.
והוא כאילו עצמאי וכל זה,
אז הוא...
אז הוא מתאר שם את הניסיונות שלו להשתקם.
הוא שיקום אחד,
הוא עלה,
התכנן לעשות טיול חמורים בסודאן.
קנה חמור, אימן אותו, וזה, בסוף ירד מזה.
אחר כך הוא באמת בנה את החווה.
קיבל, בנה את חוות שושנה.
אבל
גם אז, הוא אומר, אתם יודעים מתי השתקמתי?
למה הוא לא השתקם?
כי הוא אומר,
כל הזמן הרגשתי שעושים איתי גמחים.
גם את החווה שקיבלתי,
טוב,
נו, מאיר ארציון ניתן לו חווה,
הוא יעשה זה,
הוא יירגע.
כל הזמן הרגשתי שלא מצריכים אותי.
מתי הוא התחיל להשתקם?
כשאברהם אורנן הקים את סיירת מטכ"ל
והוא ניסה לעשות שם,
בהתחלה הוא ניסה לקחת חבר'ה שהם,
כאילו,
בני עדות המזרח,
שעלו,
כי הוא רצה להמסתערב עם זה,
והוא ראה שזה לא הולך.
אמרו לו,
עזוב,
קח קיבוצניקים ותלמד אותם ערבית יותר קל.
ואז הוא רצה להתחיל ללמד אותם סיור וניווד וכל זה.
אמרו לו, תקשיב,
רק מאיר הר-ציון,
רק הוא.
אז הוא עלה אליו לחבר'ה ואומר,
תשמע,
אני צריך אותך. הוא אומר, אז התחלתי להשתקם. כשמישהו פנה אליי,
על אמת,
לא בזה,
אמרו לי,
תשמע,
אני צריך אותך.
זה כך
זה מה שעשה רבי יונה.
עוד קצת,
על השאר, אומר,
מתי ידו עימך,
לא מצאנו מקום אחר,
שמות
מתייחס ליד,
אלא הוא מתייחס תמיד לרגל,
או לנושא בכללו.
אילו נאמר כאן,
ומת עימך,
או מתה רגלו עימך,
כן,
כתוב לעת תמות רגלם,
הרגל מתמוטטת.
הכתוב מתאר את תחילת הנפילה,
ואומר הסכנה לעצם הקיום.
בתכלית הסיוע הייתה שמירת הקיום,
אך
כאן נאמרו מטה ידו עימך,
ולשון זה מבטאת את החלשת הפעילות.
שימו לב, החלשת הפעילות.
כאילו, עדיין תפקד בזה,
אבל זה, רמה אנרגטית ירדה.
שים לב, תתערב שם.
מה?
כן, תן חיוך, תן משהו, תן איזה, זה השווה.
החלשת הפעילות.
שים, לא?
טוב,
והכל כאילו על הפסוק הזה, נכון?
עכשיו, האלשייך מעיר כאן הערה מאוד מאוד יפה.
מה הוא אומר?
הוא אומר, כל הפסוקים לפני כן נאמרים בלשון רבים.
אתם שומעים?
אני אקרא לכם את הפסוקים לפני כן.
כתוב...
מדבר על בני ישראל,
אמרת עליהם,
כי
תבואו אל הארץ,
נכון?
הכל כאילו לשון רבים.
וכי תמכרו ממכר לעמיתך, ימכרו, לשון רבים, נכון?
אחר כך כתוב בתי החצירים, הכל לשון רבים.
ככה הוא אומר,
ואז הוא אומר,
וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך,
לשון יחיד.
למה לשון יחיד?
אז הוא אומר ככה,
וזהו והחזקת בו בך עצמך,
על פי דרכו,
כיוון באומרו והחזקת בו לומר,
אל תאמר בלבביך,
כי אם ימוך אחי, כמה אחים יש בכל ישראל?
דווקא אני, יש לו אחים,
יש לו בני דודים, יש לו... ואם
אתה ידעו ליפול, יתקיים על ידי אחרים.
זה אומרו והחזקת בו, כלומר, אתה.
ולא שתהיה מהאומרים, יתנו אחרים והוא לא יתה.
בסדר?
כאילו,
עכשיו,
בשפת אמת, תגיד לי את זה בהמשך.
אוקיי,
הרי יכול להיות שבאמת יש לו אנשים אחרים,
כן, אבל אם אתה נמצא בסיטואציה שבה אתה ראית מישהו במצוקה,
אז לא סתם אתה נמצא בסיטואציות,
כנראה אתה ראית את זה,
כי אצלך נמצא הכוח לעזור.
מה שלא ראיתי, ואני לא יודע.
אז אני לא יודע, בסדר, אני לא...
יש הרבה אנשים,
הרבה צריכים,
יש אנשים צריכים באילת,
אנשים צריכים בקרית שמונה,
אני לא יודע מה קורה שם,
אבל כן,
מה שבגזרה שלך ומגיע אליך,
אתה צריך להתייחס.
צריך לתת מענה.
אתה צריך להתייחס,
אם זה נמצא אצלך והגיע אליך,
זה לא סתם.
זה לא לחינם.
כנראה יש לך מה לתת.
לא תמיד זה קל.
לפעמים,
תראו,
אני משתדל מאוד,
קטנתי,
כן,
אני משתדל מאוד,
לא תמיד אני יכול להגיד כן לכל מה שהם מבקשים ממני.
אבל גם כשאני אומר לא,
לא אומר לא,
אני כאילו אומר,
אני לא יכול,
אבל זה תמיד עם משהו.
אני לא יכול, אבל שיהיה לכם בהצלחה.
אני לא יכול, אבל בואו ננסה שנה הבאה.
אני לא יכול,
אבל הצטערתי מאוד לשמוע,
ואני עם האחרים,
כאילו...
אוקיי,
אני לא יכול,
עכשיו ביקשו ממני,
בדיוק אתמול התקשר מישהו,
ביקש שאני אבוא,
אתן שיעור על זה על הזכרה של הבן שלו שנהרג,
אבל באותו ערב אני עורך חופה,
כשנקבע,
אז אני לא יכול,
נכון?
זה לא מתכנס ביחד.
בסדר, אבל
דיברנו בטלפון,
ושמעתי על הבן קצת,
ואמרתי לו, זה חשוב, שנה הבאה אני אשמח להגיע,
שנתאם לפני כן.
אז בסדר,
זה לא המאה אחוז, אבל זה משהו.
המשהו הזה זה מה שצריך לעשות.
יכול להיות להגיד,
שמע,
היומן לא מסתדר,
אני יכול כאילו,
קח קישור ליומן גוגל שלי ותראה לבד אם זה מסתדר.
לא, זה לא
עובד ככה.
במובן מסוים,
כאילו,
נכון,
ככל שאדם יש לו יותר מגעים,
מזכירות וכל מיני דברים כאלה,
אז לפחות יש לו קשר עם
עם עם עם עם עם עם עם עם עם
עם עם עם עם עם עם עם עם עם
עם עם עם עם עם עם עם עם
עם עם עם עם עם עם עם עם
עם עם עם עם עם עם עם עם עם עם עם עם
עם עם עם עם עם עם עם עם עם עם עם עם
עם עם עם עם עם עם עם עם עם עם עם עם
עם עם עם עם עם עם עם עם עם עם עם עם
הרבי לא היה מסכים שהמזכירים שלו יפתחו לו את המכתבים.
הרי כל דקה אצלו הייתה מחושבנת.
הוא קיבל מכתבים.
שהיה צריך לפתוח אותם עם מעטפות,
זה לוקח זמן.
אז המזכירים אמרו לו,
אנחנו נפתח לך את המעטפות,
לא נסתכל על המכתבים,
רק נשים לך אותם עם זה.
הוא לא הסכים,
הוא אמר,
מכתב מיועד אליי,
רק אני פותח.
עד כדי כך.
והוא ענה לכל אחד.
לא תמיד אתה יכול,
לפעמים אתה גם אתה
לא יכול,
אבל תענה.
אני אומר את זה,
לחזק את עצמי,
כי אני צריך חיזוקים,
וזה...
יש לי איזה משהו,
לדבר יותר מדי על עצמי ועל העניין הזה,
אבל אני משתדל כל סוף שבוע,
עכשיו אני עושה את זה כבר אפילו יותר,
לעבור על כל הוואטסאפים,
ביום שישי,
כבר לראות למי לא חזרתי במשך השבוע,
ולחזור אליו.
זה הנהגה כזאת,
לעבור על הכל.
ולא תמיד אני מספיק.
ואז מה שקורה, שבערב שבת,
בתפילה בערב שבת, בפסוקי דזמרה, בקבלת שבת,
אני נזכר בכל מי שלא עניתי להם.
גם כאלה מיום שני,
פתאום הם באים לי כזה מול העיניים.
אז
כדי להיכנס לשבת נקי,
אני צריך גם לנקות את השולחן הזה,
אבל בסדר, זה...
חזור, חזור, מישהו פנה אליך, תחזור אליו.
היום אני רואה שפעם בשבוע,
בסוף שבוע זה גם,
זה כבר יותר מדי,
זה כבר נצבר,
אז אני עושה גם איזה קאט באמצע שבוע,
שלישי גם.
מוצא איזה זמן, עובר על הכול.
משכיל על דל.
כן,
אז זה,
ואם זה,
ואם זה הגיע אליך,
אל תגיד,
טוב,
יש אחרים וכל זה. אתה,
תראו, יש כאן, הבאתי קצת בשביל הבדיחה, כן?
הוא אומר,
כן,
יש פה בדיחה יפה כזה,
זו לא בדיחה,
זה.
השפך הקדוש אמר, אל
תהיה מהאומרים,
ייתנו אחרים והוא לא ייתן.
אז יש כאן פרדס יוסף,
הוא אומר,
בפרק ה' ממסכת אבות,
כתוב, לא ייתן ולא ייתנו אחרים, הוא רשע.
ויקשו,
אם לא ייתן,
איך הוא נחשב בין ארבע מידות שנותנות צדקה?
כתוב, נכון?
ארבע מידות שנותנות צדקה,
אז ייתן ויתנו אחרים, זה חסיד,
ייתן ולא ייתנו אחרים,
יש שם בנוני, נכון?
כל מיני כאלה.
לא ייתן הוא ולא ייתנו אחרים, איך הוא?
הוא לא נותן צדקה בכלל, אז מה?
ויש לומר,
שרמזה לנו אופן נתינת הצדקה,
לא כמו שצוותה התורה.
איך התורה צוותה?
כי ימוך אחיך וחזקת בו,
ודרשו חז"ל,
אל תניחהו שירד ויפול.
כן?
כאילו...
תעזור לו.
ככה, זה התורה צוותה.
הוא נותן על פי הפרינציפ סדומי. מה?
על ידי שבע דרישות וחקירות,
באופן שידע שהנתינה היא הנתינה האחרונה.
שבטוח שלא יקבל עוד כשאתה במצב אשר לא יכול לחיות,
וזה הרעיון,
לא ייתן ולא ייתנו אחרים.
כלומר,
נותנים רק באופן שבטוחים,
לא יצטרכו לתת עוד.
אני נותן צדקה וניתן את זה הפעם האחרונה.
לא אני אתן לך ולא אחרים ייתנו לך בעוד פעם.
זהו, פעם אחת וזהו.
כאילו, גומרים את הבעיה, נכון?
התורה אומרת,
תדאג לו,
תלווה אותו,
לפעמים הוא צריך ליווי,
תן לו צדקה ועוד צדקה,
לא באופן שהוא נהיה בטלן, אבל תלווה אותו.
ופה אחד אומר לו,
אני נותן פעם אחת,
פעם אחת אני רוצה שתטוס לי מהעיניים.
שפת אמת
אומר כאן,
תורה נפלאה,
בואו תראו את זה.
בפסוק,
ואחזקת בו,
וחי עמך,
אומר המדרש, רש,
ואיש תככים נפגשו, מאיר השם עיני שניהם,
אין בעשיר, אין בחכם.
משום מה,
לא הבאתי כאן את המדרש,
אני אגיד לכם את המדרש בעל פה.
המדרש אומר, דורש את הפסוק.
רש ואיש תככים נפגשו, מאיר השם עיני שניהם.
מי זה רש ומי זה איש תככים?
רש, עם הארץ אומר, רש זה אחד שהוא רש מהמצוות.
הוא...
אין לו הרבה תורה,
אין לו הרבה מצוות.
איש
תככים זה איש תוך.
מלא בתורה, מלא במצוות.
נפגשים.
אומר הרש לאיש תככים, תלמד אותי.
תן לי קצת מהתוך שלך.
אומר, האיש איתך אחי, אין לי זמן עכשיו
ללמוד איתך דברים,
אתה לא יודע כלום,
אני עכשיו,
זה מגלגל אותו.
אומר המדרש ככה, אם האיש תככים מלמד את הרש,
מאיר השם עיני שניהם, גם הרש
למד והרוויח,
אבל גם האיש תככים מתחדשת אצלו התורה מתוך זה שהוא מלמד אחרים.
אבל אם האיש תככים אומר,
לא רוצה ללמד אותך,
אומר הקדוש ברוך הוא,
יכול אני לעשות אותו שהוא רש איש תככים,
ואותו שהוא איש תככים רש,
אני יכול לקחת לך את התורה.
נתתי לך תורה כדי שתלמד, מה אתה מתקמצם?
אז המדרש מדבר על חוכמת התורה.
שפת אמת אומר,
זה העניין נוהג,
אין בעשיר ואין בחכם.
ממש מה שנאמר והחזקת בו,
שיש בכוח איש
להחזיק ביד חברו שמטה ידו וחי עמך.
כלומר, אם משהו קרה לידי,
זה אומר שיש לי את הכוח.
או את המילים הנכונות.
להגיד,
לתת,
לחזק,
אחרת הקדוש ברוך הוא לא יביא את זה לידי,
זהו.
אם אתה שם,
יש לך מה להגיד, יש לך מה לחזק.
כי הנקודה הטוב יכול להתפשט עד אין שיעור.
והקדוש ברוך הוא, ברוך שמו, משפיע בכל יום
לכלל הבריאה.
את
כל ההצטרכות שלהם,
הן בנפש,
הן בגוף,
זה משפט מדהים,
מדהים.
כלומר,
הקדוש ברוך הוא כל יום מוריד קובץ של אוכל לכולם.
אריות, נמרים,
לוויתן כחול,
סוסוני ים,
רינו,
איך קוראים לזה, קרנפים,
כל החבר'ה האלו,
ובני אדם, אוכל,
אבל גם בנפש.
תשומת לב,
רגשות,
אכפתיות,
אמפתיה,
קרבה,
נעימות,
שמחה, מוריד, הקדוש ברוך הוא מוריד.
רק מה?
התשומת לב שאני זקוק אליה, נמצאת
אצל ירמיהו.
האמפתיה שירמיהו זקוק לה, נמצאת אצל סגי.
החיזוק ועזרה שסגי צריך, נמצאת אצל סגי השני.
כאילו הקדוש ברוך הוא עשה ככה,
ועכשיו כל אחד צריך להעביר לשני.
והקדוש ברוך הוא,
מה מה?
כן,
ככה כל אחד היה אומר,
אני לא צריך שום דבר,
אני צריך.
והקדוש ברוך הוא,
ברוך שמו,
משפיע בכל יום,
לכלל הבריאה,
כל ההצטרכות שלהם,
אין בנפש, אין בגוף,
כמו שזה ברור לנו בגוף,
נכון?
אנחנו,
אנחנו למדנו בבוקר תורה במכון מאיר,
למעלה בבית המדרש.
נגיד שבן אדם,
אפילו לא אכל כאן בחדר אוכל.
סיימנו ללמוד,
מישהו כאן הלך למדיצ'י,
וקנה לעצמו בגט.
אז מה?
מי שאפה את הבגט הזה,
מי שקצר את החיטה, אפה את ה...
הוא כאילו הכין לך את האוכל.
זה יכול להיות שאתה שגעת לשם,
אתה מדבר עם המוכר,
ואומר,
תשמע,
גם איזה דבר תורה שלמדת.
אז אתה נותן לו את השפע,
והוא נותן לך את השפע והכול.
ולעצום.
והקדוש ברוך הוא בעצמו משפיע בכל יום
לכלל הבריאה כל ההצטרכות שלהם,
אין בנפש ובגוף.
ועל זה מברכים הזן את העולם כולו די, כי הרבותיי,
זו כוונה בברכת המזון.
כדאי לכוון אותה,
קודם כל כדאי לברך ברכת המזון,
כי זו ברכה מדאורייתא היחידה.
יש
דעות שרק ברכת המזון,
ואולי גם ברכת התורה זה דאורייתא.
ויש בה את כל הדברים שאדם צריך,
יש
בה גם פרנסה,
גם רפואה,
גם ארץ ישראל,
גם ברית,
בנים,
ירושלים,
גאולה,
הכל.
בסדר?
היה לנו מפגש עם מנהיגי דעת ערבים,
אז הם לא צריכים להבין,
מה הקשר בין ירושלים לברכת המזון?
למה אתם דוחפים את ירושלים בכל מקום?
ואחד מהם הגדיל לעשות,
הוא אומר, זה הרצה להכניס את זה לברכת המזון,
ירושלים.
לא מבינים את זה, אה?
בסדר?
אז הוא אומר, ברכת המזון.
הזן את העולם כולו בטובו.
טוב.
אבל מה אופן?
מה אופן?
כן,
זה שאני לא מקבל את זה לעצמי,
אלא אופן זה שאני מקבל את מה שלי ממך,
ואתה מקבל ממני,
אז זה יפה.
במקום שנכון,
כמו במקום שכל אחד יקבל לעצמו,
אז כל אחד
מקבל מזולתו, כל אחד נהיה משפיע ומקבל, נכון?
זה כמו בתפילין, בבוקר.
אתה יכול להניח תפילין,
מסתכל במראה,
זה במקום,
טוב,
בסדר.
אתה יכול ללכת לחבר, להגיד לו, זה בסדר?
אני בסדר?
ואז החבר עושה לך ככה.
קיבלת אישור מהחבר להתפלל.
הרי אני מקבל על עצמי מצוות עשה שלבאבת אחת כמוך.
זה הרבה יותר מוצלח.
פעם ככה היינו עושים.
אני אומר, בסדר, עושה לך ככה.
אומר השפת אמת,
כוונה ראויה בברכת המזון,
על זה מברכים,
הזן את העולם כולו בטובו.
רק כשהמקבלים.
צריכים להתאחד ולתת זה לזה באחדות,
ואז אין מחסור.
הכל קיים.
רק השפע של חברי נמצא אצלי.
והשפע שלי נמצא אצלו.
המילים הטובות שאני זקוק לשמוע, נמצאים אצל אשתי.
והחיזוקים שאשתי צריכה לשמוע, נמצאים אצלי. אל תתקמצן! שחרר! תן!
נכון?
ואם כי,
וכי ימוך אחיך ומטה ידו עימך,
בוודאי נמצא העזר אצלך.
ואם כי אינו רואה
שיהיה בכוחו כל כך,
אתה אומר,
מה,
איך אני,
איך אני אעזור לו,
מה,
הוא צריך כסף,
אני לא אדם כזה עשיר וכל זה.
לא רואה איך,
דע לך שזה נמצא אצלך.
קודם כל, לא בטוח שמה הוא צריך,
זה מה שאתה חושב.
יכול להיות שהוא צריך משהו אחר, שכן יש אצלך.
תתחיל, תתחיל, תסייע.
לפני כמה שנים, הלכתי לנחם אבלים.
כאילו,
אני הלכתי הרבה, אבל...
זה היה לפני כמה שנים.
ניחום אבלים קשה של אישה שנפטרה בגיל צעיר.
וממחלה.
השאירה ילדים, השאירה בעל, השאירה ילדים.
השאירה גם הורים.
וכשהגעתי שם, באמת היה צער גדול, ואבל ובכי.
אבל האבא שלה, של הנפטרת,
היה...
ככה,
זה אבן.
כאילו, הפנים שלו, קשוח כזה, וזה.
אז ניגשה אליי אשתו,
אומרת,
תקשיב,
אולי אתה יכול לדבר איתו,
אנחנו בשבעה,
והוא לא,
הוא לא, הוא לא מוציא מילה.
אם עכשיו הוא לא, זה אז מה יהיה אחר כך?
זה הזמן!
אמרתי לו, טוב,
אני הולך לדבר איתו.
עכשיו אתה אומר,
אז מה, מה, אני פסיכולוג,
אני זה,
אני כאילו,
מה,
אני עוד התלבטתי עליהם,
התלבטתי עליהם,
אתה בא לשמוע,
אבל הוא כאילו,
עכשיו,
אני זכרתי את...
הוא היה אדם בוגר,
אבל זכרתי במה הוא עבד,
הוא עבד באיזה תחום מעניין כזה.
אז ישבתי כזה לידו,
אז בדיוק בתחום שהוא עבד,
באותו שבוע הייתה שביתה.
היה...
הוא עבד בתחום של שיפינג.
נמלים ועניינים,
משהו כזה.
היה בדיוק שביתה באחד הנמלים,
לא זוכר על זה.
אז זה...
אז אמרתי,
אז התחלתי,
ישבתי עוד,
אמרתי לו,
תשמע...
בדרך כלל אני לא,
בדרך כלל כשאני מגיע לבית אבלים,
אז אני עסוק בלהקשיב,
אבל
פה ראיתי שזה...
אז אמרתי לו,
שביתה וכל זה, ואז הוא נדלק.
התחיל לתת לי נאום,
כן,
אנשים לא יודעים,
כמה עובדים קשה,
כמה זה ככה,
וזה בלילה,
וזה,
וזה,
כאילו,
התחיל ככה...
ואני התעניינתי, כן, גם זה באמת מעניין אותי.
הוא ככה מספר, אחרי איזה רבע שעה שהוא מספר.
על העבודה הזאת,
פתאום הוא כזה נאנח,
אך,
הוא אומר,
זקנה,
כמה היא סבלה,
אהיה עכשיו, וזה, והוא התחיל לדבר.
אני כזה מקשיב,
מקשיב,
פתאום אני מסתכל,
אני רואה שכולם כזה...
סביבי, כזה,
כאילו
קרה משהו, הוא אומר לך,
בא
אליך מישהו,
הוא מבקש ממך בבקשה,
ואתה בתוך סיטואציה,
הקדוש ברוך הוא ייתן לך את המילים,
תלך,
יהיה בסדר,
אל תגיד, תשמע, מה, אני פה, מה,
לא יודע,
תלך,
כך אומר השפת אמת.
וכיוון שאמוך אחיך ומטה ידו עמך,
בוודאי נמצא עזר אצלך,
ואם כי אינו רואה שיהיה בכוחו כל כך.
על זה נאמר, מאיר עיני שניהם השם.
שתהא אחדות ישרה עליהם ברכה.
וכן בתוכחות,
כתיב הוכיח,
הוכיח תוכיח את עמיתך ולא תישא עליו חטא.
פירוש,
שאם מונע מלאוכיח,
האדם מונע את חברו מלאוכיח, יש לו חלק מהחטא.
כיוון שרואה ויכול להוכיח.
באמת צריך חברו לתוכחה שלו,
והוא מונע טוב מבעליו,
שאיזה חברו הוא אצלו.
עכשיו, תוכחה לא תמיד צריכה להיות משהו לא נעים.
תשים לב,
נכון,
אפילו לפעמים אדם הולך רב,
כן, עם זקן,
יש לו איזה חתיכת גבינה או לא,
זה נכון,
תנקה,
תסיר, נכון,
זה גם תוכחה,
זה לא משהו שהוא עשה בסדר.
לא,
אני לא רוצה להגיד לאף אחד שום דבר,
מה,
אני אתערב לאנשים בחיים וכל זה.
העניין של חברך אצלך,
בשביל זה אתה ראית את זה,
אם ראית,
זה כדי להגיד לו.
שכך ברא השם יתברך,
שיהיה לזה סיוע מזה.
וזה לזה יצטרכו,
כדי שיבינו כולם כי הכל מהשם יתברך,
ולא יהיה כל השלמות אצל אחד.
ולכן איזה חכם
הלומד מכל אדם,
שיש אצל כל אחד
דבר מיוחד יותר מלאחרים מטעם הנ"ל.
שזה יסוד, מה שקוראים בחסידות משפיע.
מה זה משפיע?
אין אדם פה בכיתה שאין לו איזה נקודה
מיוחדת שבנקודה הזאת כולנו תלמידים שלו.
זה הכל.
כנראה אצל הרב יש הרבה נקודות כאלה,
אז יש לו הרבה תלמידים.
אבל עם כל זה אין אדם שאומר,
תשמע,
אני תלמיד שלך בנקודה הזאת.
אחד תלמיד בעמידה בזמנים.
אחד תלמיד בסדר וניקיון.
אני
תלמיד שלו.
אחד אני תלמיד שלו במחשבה ישרה בעניינים כלכליים.
בכל יש לו איזה...
נכון?
ואז אתה...
אפשר לאסוף בחיים נקודות שלמדתי מאחרים,
והתברכתי מהם,
וגם דברים שהם למדו ממני,
התברכו ממני.
זה שפת אמת.
חזק מאוד.
הוא קורא לנו גם לרגישות חברתית וגם למעורבות חברתית.
כאילו, אבל גם בין אישית,
אבל הנחת העבודה היא
שאצלנו נמצא האוצר, אז אתה גונב את חברך,
אם אתה לא עוזר לו, לא מושיט לו יד.
לפעמים היד זה עצה.
תשמע, אתן לך עצה.
כן,
בשבת לא היינו בבית,
שאצלנו נמצא האוצר, אז אתה גונב את חברך, אז אתה גונב את חברך, אם אתה לא עוזר לו, לא מושיט לו יד, לפעמים היד זה עצה, תשמע אתן לך עצה, כן, בשבת לא היינו בבית, והשארנו את הדירה לזוג,
שאני לא יודע מאיפה.
שאני לא יודע מאיפה, אז הם השאירו כזה פתק,
תודה רבה,
והם כתבו לנו עצה,
יש לכם עציץ.
הוא צריך להיות מקום עם אור וקצת פחות מים.
יש לכם עציץ, הוא צריך להיות מקום עם אור וקצת פחות מים, תודה רבה, זה מתוק,
כל כך יפה.
כל כך יפה, מה עשיתי כשהגעתי הביתה?
הזזתי את העציץ למקום שהם אמרו.
מבינים,
יש להם איזה,
אנחנו פחות מבינים,
אנחנו פחות מבינים, קוטלים עציצים.
וחבר שלי אמר לי,
אמרתי לו, אבא,
איך
רציתי ממך כאלה פורחים?
הוא אומר לי,
תשמע,
הכי טוב זה להחליף אותם כל שבועיים.
זה הכי עובד.
עוברים במשתלה, זה כאילו.
אז זה
כיף, כאילו, זה ממש עשה לי כזה חמימות בלב.
אנשים מגיעים ומרגישים,
זה
עצה טובה,
בסדר?
ולפעמים זה עצות לא קטנות, אלא גדולות.
מישהו אומר לך, תשמע, קבל ממני עצה.
טובה, למדתי כמה דברים.
שמחה בטח, מה זה?
יפה.
אז זה השפת אמת הנפלא הזה שצריך ממש
לשים אותו על לוח ליבנו כל החיים.
עוד קצת,
עוד קצת, אומר ככה הרב שלמה מקרלין, וכי המוכה
אחריך רמתה ידו עמך וחזקת בו,
יהודי צריך להיות מוכן ללכת בבוץ עד צוואר,
כדי לעזור ליהודי אחר.
רצונך להרים אדם השקוע בבוץ,
עליך לרדת לתוך הבוץ
ולמושכו משם,
שכן אין מושכים מלמעלה.
תהיה איתו.
זה נגיד,
זה
קשור לכך,
למה שרבי יוחנן היה עושה,
כשהיה לוקח את העצם של בנו והולך לנחם אבלים.
קרה לך איזה קושי?
יש לך יכולת נחמה.
כשמגיע אדם שלא קרא לו את הקושי הזה,
אז הוא בסדר,
הוא מנחם,
אבל אתה עם הקושי שלך,
אתה
יכול להיות איתו לגמרי בתוך המצוקה,
ומשם להרים אותו.
אז זה עוד בכלל איזה דרך איך להשתמש בקשיים שחווינו ועברנו.
כן?
כדי לעזור לאחרים,
שאנשים שהיו רווקים הרבה מאוד שנים.
ואז התחילו, ברוך השם, ילדים, פתחו
ייעוץ לרווקות מאוחרת.
שאנשים שהיו,
התמודדו עם פוריות הרבה מאוד שנים,
אז כתבו על זה ספר.
אתה לוקח את הקושי,
אתה אומר,
תשמע,
עברתי את הקושי הזה לא רק בשביל עצמי,
עברתי את הקושי כדי לתת כוח לאחרים.
נפלא.
וכאן, יש פה ספר שנקרא עמרי שפר,
הוא אומר משהו שבאמת הזכיר לי את הסיפורים בשואה.
הוא אומר ככה,
המדרגה הגבוהה ביותר בצדקה היא,
אתה עוזר לרעך בשעה שהוא נמצא עמך,
שרוי עמך באותה מצוקה.
זאת כוונת הפסוק,
אשר משכיל על דל ביום רעה,
שהוא עצמו הנותן נמצא ביום רעה.
וואו,
זו מדרגה מאוד גבוהה.
כי בדרך כלל כשאדם נמצא ביום רעה,
אז הוא רואה את עצמו.
אבל גם אם אתה רעב והוא רעב,
ולשניכם יש פרוסת לחם,
ואתה נותן
לו חצי מהפרוסה שלך. חסידים היום אומרים שפרוסת הלחם...
שלי היא שלך,
אבל היו מקדימים, נכון?
פרוסת הלחם
היא שלך כמו שהיא שלי, ככה אומרים.
פרוסת הלחם
שלי היא שלך כמו שלי, והיו מקדימים את שלך לשלי.
ככה היה.
זה היה ביומיום.
זה היכולת של האדם שנמצא בתוך איזה קושי,
לראות גם את הזולת
שנמצא באותו קושי,
ולחלוק איתו עזרה,
היא
דבר גדול מאוד.
יש לנו...
ובדרך כלל נטייה,
אם אני בקושי,
אני לא רואה שום דבר,
אני מרוכז בעצמי.
אבל יש אנשים כאלה גדולים,
שבתוך המצוקה שלהם,
הם ידעו לראות אחרים.
כן.
ככה מסבירים הרי על אברהם אבינו, נכון?
אנחנו לומדים את זה מאברהם אבינו.
כל המתפלל על חברו,
והוא צריך לאותו דבר,
הוא נענה תחילה.
מה הלימוד מאברהם?
אברהם היה צריך ילדים, נכון?
אברהם רצה ילדים.
ואז הקדוש ברוך הוא אמר לאבימלך, לך תבקש מאברהם.
אבל לאברהם היה אינטרס שאבימלך לא ילד.
כי אם אבימלך היה יולד,
אז היו אומרים ששרה את אברהם מאבימלך.
בסדר?
אז למרות שלאברהם היה אינטרס שלאבימלך לא יהיו ילדים,
כל המתפלל על חברו, והוא צריך לאותו דבר, הכוונה.
הוא נענה תחילה,
אברהם התפלל שלאבימלך יהיו ילדים,
ואז הוא נענה תחילה.
אז זה ה...
עוד רגע מאוד גבוהה.
ויש כאן, סליחה, מהרבי.
חלק משיחה, והחזקת בו,
בכל ענייני צדקה וחסד,
העיקר הוא העידוד.
אגב, מה זה מילה עידוד?
עידוד זה עוד מזה.
מזה תעשה עוד, בסדר?
בניגוד למחמאה,
שזה קומפלימנט, כן?
שזה כמו חמאה שנוזלת לך על הראש.
עידוד, שונה ממחמאה,
טוב מאוד, תעשה ככה.
אז כשאתה בא ומעודד אותו,
אתה בעצם אומר לו, תקשיב,
יש לך...
יש לך כוח,
יש לך יכולת,
אתה זה,
ואז הוא מעוניין לשמוע מהדבר הזה עוד ועוד, כי זה מחזק אותו.
והחזקת בו בכל ענייני צדקה וחסד,
העיקר הוא העידוד,
כך זה בצדקה,
שהעיקר הוא לפייס את החבר,
ולהשתתף בצערו,
ולנחמו בדברים ולחזקו, שזה ברור, שזה העניין.
וכך גם בגמלות חסדים,
שבה יש לחוש את צערו של השני,
עד שלא ירגיש שהגומל חסד עימו,
לא נותן לו סתם הלוואה,
אלא משתתף בצערו ממש.
ולפעמים, זה הדבר היחיד שאנחנו יכולים לעשות,
רק להשתתף בצער.
זה המון,
זה
הרבה מאוד.
יש מישהו מרגיש שהוא,
כמו שאמרנו בתחילת השיעור,
שזה לא רק על הכתפיים שלי,
יש עוד אנשים שלא לוקחים את כל העומס,
אבל חלק מהעומס גם על הכתפיים שלהם.
זה נותן כוח,
תדעו לכם,
אני אומר לכם את זה,
אני רואה את אחותי שאיבדה בת במלחמה ו...
בסדר, שכול זה שכול,
אבל כל התשומות לב, וכל האנשים שמנציחים,
וכל האנשים שאומרים,
הזכרנו אותם וכל זה,
זה נותן,
נותן,
זוקף טיפה את הקומה,
נותן כוח לכולם,
לכל המשפחה.
אז בזה משתלב חומש ויקרא.
חומש שעוסק
מבחינה ככה,
במבט ראשון נראה שרובו ככולו עוסק בענייני בן אדם למקום,
לסייג באיזה
צליל עבה, חזק,
שבין אדם לחברו,
אבל לא כשכבר כולם רואים ורצים ומצילים.
לפתח את הרגישות הבין אישית,
לא רק החברתית,
הבין אישית,
לשים לב לחיוך שאיננו, לאדם
שפחות הגיע, ליד
טיפה יותר רופפת,
ושמה להתערב בחיוך,
בעזרה,
בעצה,
בחיבוק,
באיזשהו חיבור.
וכשלא רק אדם אחד מתנהג ככה,
אלא אלפים מתנהגים כך,
איזה רשת חברתית זה יוצר,
איזה תשומת לב,
איזה חוסן.
אנשים לא נופלים אל הכיסאות, אנשים שמים אליהם לב.
מחבקים אותם,
מחזקים אותם.
שנזכה לזה אמן ואמן.
תזכו וימצאו.
