טוב, שלום, צהריים טובים.
כמו עשו חכמנו,
רוחמתם של חכמנו זכרם לברכה,
והיום סיפור
מאוד מיוחד,
קצת קשור למה שדיברנו בצהריים, על רגישות.
ואני מזכיר פה את מה שאמר לנו הרמב״ם במורה נבוכים,
כמסמרות נטועות,
תפוחי זהב,
במשבצות כסף, דבר דבור על אופנם.
דברי חכמים זה כמו שבכה מכסף שבתוכה יש תפוח זהב.
אם נקרא את הסיפור כמו שהוא וזה, אז הרווחנו כסף.
יש פה מסר.
אבל
חכמים לא כותבים לנו סיפורים שהיינו יודעים אותם
בעצמנו גם בלי.
ויש פה לפעמים איזה תפוח זהב שאנחנו ננסה ביחד לגלות אותו,
לחשוף אותו.
בסדר?
מוכנים?
חדרים?
סע.
וואלה.
יפה.
רבי זכריה, חתונו של רבי לוי,
היה מספר מעשה הזה. רבי מאיר היה יושב
ודורש בליל שבת בבית הכנסת של חמת,
טבריה.
הייתה שם אישה אחת עומדת ושומעת את דרשתו.
פעם אחת העריך רבי מאיר בדרשתו,
זה בתרגום לעברית,
כן?
והמתינה שם, המתינה עד שסיים.
מצא הנר כבה.
אמר לבעלה, היכן היית עד עכשיו?
שומעת הייתי בדרשה?
והיה אותו האיש ליצן.
אמר לה,
וכך וכך, אין את נכנסת לביתי עד שתלכי ותרוקי בפניו של הדורש.
יצאה מביתה,
ישבה שבת ראשונה, שנייה ושלישית.
אמרו לה שכנותיה, עדיין שורים אתם בכעס,
בואי נחצה לדרשן.
כיוון שראה אותן רבי מאיר,
צפה ברוח הקודש, עשה עצמו חש בעיניו,
אמר, כלום יש ביניכם אישה חכמה ללחוש על העין?
אמרו לה שכנותיה,
לכי את,
לחשי לו ורוקי בתוכנו ותימותרת לבעלך,
הנה נפטרה הבעיה.
הלכה.
כיוון שישבה לפניו הייתה מתייראת מפניו,
אמרה לו,
רבי,
אין אני יודעת לחש על העין.
אמר לה, אף על פי כן.
רוקי בפניי שבע פעמים בעת רפא.
עשתה כך.
אמר לה,
לכי,
אמרי לבעלך,
אתה אמרת פעם אחת ואני רקקתי שבע פעמים.
אמרו לו תלמידיו, רבי, כך מבזים את התורה.
אילו אמרת לנו לא היינו מביאים אותו ומלקין אותו על העמוד
והוא מתרצה ומתפייס לאשתו
אמר להם לא יהיה כבוד מאיר גדול מכבוד
קונו ומה אם שם הקודש שנכתב בקדושה
אמר הכתוב כן בפרשת סוטה מחיתי על המים בשביל שלום
בין איש לאשתו כבוד מאיר לכל שכן זה הסיפור סיפור מדהים
מה הלימוד מהסיפור הזה?
באופן פשוט, שיש לו בעיה זה דבר חשוב,
והרב אפילו מוכן,
באמת זה לימוד חשוב,
שהרב אפילו מוכן להתבייש כדי לעשות שלום בין איש לאשתו,
ודאי שצריך להתאמץ כדי לעשות שלום בין איש לאשתו,
ולהקשיב,
נכון?
וגם אם יש בעל שהוא ליצן וכל זה,
אז
צריך להתאמץ לעשות,
נכון?
זה הסיפור.
יש לכם שאלה על הסיפור,
בתוך הסיפור הזה יש שאלה אחת עצומה,
דרמה,
יש פה פיל בחדר.
למה נעצב?
כן,
שאלה טובה, אבל זה לא הפיל,
יש פה פיל.
מי מזהה את הפיל?
רבנים דורשים בליל שבת,
אני לא יודע,
אבל רבנים דורשים בליל שבת עד היום.
מה?
למה לא היה?
שאלות טובות,
הם שואלים שאלות מצוינות,
אבל אני אומר שאלה,
פה שאלה בומבה.
בומבה.
נגיד ככה,
באופן פשוט הסיפור הזה הוא סיפור על מי,
מי נושא הסיפור?
האישה.
האישה היא נושא הסיפור,
והיא הלכה,
היא חזרה,
היא פה, היא שם,
והיא באמת מוקפת,
יש לה בעל, ככה, לא משהו.
יש לה שכנות שנותנות לה עצות טובות,
יש לה את רבי מאיר שעוזר לה.
היא נושא הסיפור,
והסיפור הוא אישה שהיה לה בעיה בשלום בית,
ורבי מאיר הצליח להחזיר אותה,
להחזיר אותה הביתה.
ומצוין, יש רכב.
עד כאן ממש
משכיות כסף.
אבל יש פה שאלה מאוד מאוד גדולה,
זה פלא שאתם לא רואים אותה.
אני אגיד לכם.
מה?
קודם כל,
מה?
למה מגיע לך בעל כזה?
נו, זו שאלה מטאפיזית.
יש מקרים שאצל אנשים כאלו,
שנשים מוצלחות מתחתנות עם בעלים שהם פחות מהם, נקרא לזה ככה,
חלק נופלות.
אניח לפניכם את השאלה,
ואז אני רוצה לספר את הסיפור הזה בצורה אחרת לגמרי.
מה?
עוד פעם?
אה, לא, עד שם הלכת, אז צריך לחפור מאוד עמוק.
תראו,
מה הסיפור מספר?
הייתה פה אישה,
שבעלה שם אותה בפינה.
כאילו,
הוא אומר לה,
שהיא הרי מאוד מעריכה את החכם,
שדורש,
שיש לה כבוד תורה וכל הדברים האלו.
ובעלה אומר לה,
את לא נכנסת הביתה,
אם את לא יורקת בפנים של החכם.
אז מה היא תעשה?
תחזור הביתה,
היא לא יכולה.
תחזור הביתה,
היא לא יכולה, כי בעלה לא מסכים.
לירוק בפנים של החכם היא לא מעלה על דעתה.
נכון?
פתאום,
רבי מאיר כתוב שצפה ברוח הקודש את הבעיה.
נכון?
כתוב,
ראה רבי מאיר, צפה ברוח הקודש.
אז רבי מאיר פותר את הבעיה,
מה הבעיה?
מה?
שנייה,
לא,
היא לא יכולה,
מה היא תגיד לו,
אני אירק לך בפנים,
היא לא,
לא,
לא, היא לא יכולה,
מה היא תגיד לו,
אני אירק לך בפנים,
היא לא,
לא,
היא לא יכולה,
מה היא תגיד לו,
אני אירק לך בפנים, היא לא, לא,
היא לא יכולה, מה היא תגיד לו,
אני אירק לך בפנים, היא לא, היא
בפנים, היא לא, היא לא יכולה, מה היא ת
היא לא, היא לא יכולה, מה היא תגיד לו, אני אירק לך
לא, היא לא יכולה, מה היא תגיד לו, אני אירק לך בפנים,
היא לא יכולה, מה היא תגיד לו, אני אירק לך בפנים, היא
הוא אומר,
תקשיבי,
אני,
יש לי כאן כאב בעין,
את
יכולה לירוק לי?
כאילו, אז, זו רפואה מקובלת, בסדר?
כאילו...
ואז, הכל גלאט!
בעלה ציווה עליה לירוק לרבי מאיר בעיניים,
היא באמת ירקה,
אבל היא לא ביישה את הרב,
כי הרב חולה,
וצריך לעשות לו את זה,
וככה נפתרה הבעיה,
נכון? רבי מאיר פתר את הבעיה, נכון?
זה הפתרון, זה כל העניין.
אתם מבינים או לא?
ואז,
היא כל כך יראה,
וזה, היא לא, היא אומרת לו,
הרב,
אני לא באמת,
לא נורא,
לא נורא,
כאילו, הוא מתעקש על הפתרון הזה.
ואז, ברגע שהסיפור לכאורה הגיע לפתרונו,
מכל הבחינות,
לומר, הרי,
הרי האישה הזאת הייתה מעדיפה,
מה?
להפיל את עצמה אלף פעמים ולא לרוק בפנים של רבי מאיר,
נכון?
למה היא עשתה את זה?
רק בגלל שמה היא חשבה?
שהוא עבד עליה,
שהוא עושה את זה בשביל רפואה.
כמו,
אני אתן את זה בשפה של ימינו,
כמו שהבעל היה אומר לה,
אני לא,
את לא נכנסת לעשות דוקרת את הזרוע.
כשהוא חולה,
דוקר אותו, מוציא הדם.
איך היא תעשה את זה?
באה רבן, תקשיבי, אני חייב כמו שמישהו,
תכניס לי עירוי,
אני מאוד חייב להכניס
לי עירוי.
תכניס לי עירוי, יצאתי בסדר, יאללה,
יאללה,
הולכת לבעל,
הוצאתי לו דם, הוצאתי לו דם,
דקרתי,
מצוין?
הוא דקר אותו, הוא זה...
כן?
אבל רגע לפני שהיא הולכת
רבי מאיר אומר לה,
אפשר להגיד לך משהו?
תגידי לבעלך,
הוא אמר לך פעם אחת, אני אמרתי לך שבע, הרסת הכל.
הרסת הכל,
מה עשית?
עכשיו היא מתביישת.
עכשיו היא יודעת שאתה יודע.
מקודם רבי מאיר צפה באורח הקודש, רק הוא יודע.
רק הוא יודע, אבל היא לא יודעת שהוא יודע.
ועכשיו הוא מגלה את הכל, הרס את הכל.
נכון שאלה?
כן או לא?
פיל או לא פיל?
פיל עצום.
מה הוא עושה?
למה הוא עושה את זה?
כבר
פתרת את הבעיה, פתאום בשנייה האחרונה?
לכי אמרי לבעלך,
אתה אמרת פעם אחת,
אני חזרתי שבע פעמים.
זאת שאלה אחת.
שאלה שנייה,
רבי מאיר כאילו,
אוקיי,
בסדר,
שלום בית בין איש לאשתו,
ורבי מאיר גם טיפה יתבייש,
אבל ללכת רחוק עד פרשת סוטה,
כאילו,
כבוד מאיר, כבוד גדול, אפשר?
גם לעצור קצת לפני, להגיד כן,
מצווה לעשות שלום בית.
שתי השאלות האלו,
בעיקר השאלה הראשונה,
מלמדות אחי ורעי שהסיפור הוא לא האישה,
אלא הסיפור הוא רבי מאיר.
הוא הנושא של הסיפור.
הוא הנושא.
ועכשיו בואו נספר את הסיפור הזה מההתחלה.
בסדר?
אני טיפה מאבד את הסיפור הזה,
שזה הכיוון.
Once upon a time, מעשה שהיה.
היה זוג שהיה ביניהם פער בין האיש לבין האישה.
יכול להיות דבר כזה?
כן או לא?
פער פה היה,
לא,
תמיד יש,
אבל כאן הפער היה מאוד מאוד מעניין.
מה?
האישה
הייתה מאוד מאוד
חפיצה בלימוד תורה, והבעל לא.
הבעל היה עם הארץ.
נגיד,
אולי מזכיר את רחל ורבי עקיבא,
שרחל הייתה בבית כלום,
ורבי עקיבא לא ידע לקרוא ולכתוב.
זה הבית.
זה הבית.
האישה הזאת,
היא מחפשת מענה רוחני.
לעניין.
אז היא הולכת לשמוע את החכם.
את הדרשות של החכם.
בעלה לא יודע להגיד דברי תורה בבית.
אין ספרים בבית.
אין איזה...
אז היא...
היא הולכת,
משלימה את החסר, זה לגיטימי לגמרי,
כן, כל אחד מאיתנו,
יש לנו את החיים שאנחנו מנהלים ביחד כבני זוג,
ולכל אחד מאיתנו יש גם כל מיני
צרכים שהזוגיות לא יכולה לספק אותם.
מי שאוהב לשחק כדורסל,
לא אוהב לשחק כדורסל עם אשתו,
יש לו
פעם בשבוע,
הוא הולך לשחק עם החברים כדורסל.
יש כאלה אוהבים מרקב ומופנה,
מרקב ומופנה,
בסדר גמור.
יש לכל אחד,
בזוגיות תקינה,
יש לכל אחד,
ודאי החלק המרכזי הוא החלק המשותף,
אבל גם לכל אחד מפרגן לשני גם דברים
אבל
אתם יודעים, בעל שהוא לא לומד תורה,
יכול להיות שיש לו דברים אחרים טובים.
יכול להיות שהוא בעל טוב,
יכול להיות שהוא אבא טוב,
יכול להיות שהוא מטיב איתה,
שהוא מסור,
שהוא נאמן,
יש הרבה מאוד דברים.
זוגיות צריכה ללמוד להתנהל עם
פערים.
יש לילה אחת בשבוע,
וזה לילה של המשפחה.
וזה ליל שבת.
אגב,
אני מאוד לא אוהב לצאת מהבית בליל שבת.
כמעט כל ערב אני
לא בבית.
דברים חשובים של עם ישראל,
חתונות,
חופות,
אז כמובן,
כל פעם,
צורכי המכונה מרומי, בליל שבת, זהו.
אז אני כמעט כל ליל שבת אומר לא לכל מיני בקשות,
שאני לא אצא מהבית,
אלא אם כן יש דברים שאין ברירה,
אני יודע.
עכשיו הבעל הזה מחכה, יושב בבית, מחכה.
איפה אשתו?
שומעה דרשה.
הוא מחכה.
הגעה, קידוש,
סעודה,
איפה את?
אולי יש גם,
לא כתוב אם יש ילדים או אין,
אבל סתם יש ילדים,
כאילו,
איפה את?
כתוב שהיא הגיעה הביתה כשהנר כבה.
כלומר,
משהו כאן,
ברצון שלה ללמוד תורה,
בא על חשבון הבית,
אבל גם בא בזמן שמאוד מדגיש את הפער.
בסדר?
זו הייתה הסיטואציה.
היא בעצם,
האיחור שלה דחק את הבעל לפינה.
והנר כבה, כאילו קבע שלום בית.
עכשיו, אתה יכול להגיד,
כשהדבר הזה הגיע לרבי מאיר,
וגם כתוב כאן,
היה רבי מאיר יושב ודורש,
והיא הייתה עומדת.
כלומר,
זה ברור שרבי מאיר ראה אותה.
הוא הבין שהיא שם.
כשהסיפור הגיע לרבי מאיר,
אז אתה יודע,
כשמגיע לך סיפור,
אתה יכול להאשים,
או הרבה,
אתה יכול להגיד איזה בעל דפוק,
הוא מתנהג
או אתה יכול להגיד איזה אישה,
מה היא,
כאילו,
כמו מישהו כאן אמר,
מה האישה עושה בליל שבת, או של כל זה. רבי
מאיר לא מדבר לא על הבעל, ולא מדבר לא על
מדבר על עצמו
מה הוא אומר?
לא.
לא!
אבל אתה בכיוון אז תדייק את דבריך למה למה כי מה היה
לא
כי לא כי ראיתי אלא כי לא ראיתי כי לא ראיתי
לא ראיתי את המורכבות
בסדר לא ראיתי ולכן הוא אומר
לא ראיתי בעין
העין שלא ראתה
יש פה איזה אישה אתה עכשיו דורש הוא אומר לעצמו כן
להבין את ההשלכה, כאילו,
אז היא בטח נישואה, בטח יש לה בעל, זה הזמן לקצר.
יכול להיות שאם היא לא הייתה פה,
היית מעריך,
יש פה כמה גברים,
אולי כמה רווקים,
יכולים לאחר,
לחדר
אוכל בישיבה.
אבל
ראית את זה,
אז למה לא,
הייתה לך את הראייה,
כאילו רב-ממדית,
כדי להבין את המשמעויות של מה שאתה רואה.
הרבי מאיר אומר, אני אחראי,
בסדר?
תראו, זה...
עכשיו, אני יכול להבין למה.
כשרב דורש,
רב,
מורה, מרצה,
לא משנה מה,
מפקד בצבא,
כל מישהו באיזה...
אני נמצא באנרגיה כזאתי,
וזה,
וכולם באים מקשיבים,
ואתה,
נגיד,
אולי הדוגמה הכי...
הדוגמה הכי... הכי קלאסית אולי זה שנגיד יש שיעור שאמור להסתיים בשעה...
שיעור הזה אמור להסתיים בשעה שש, בסדר?
עכשיו יכול להיות שבדיוק בחמישה לשש
יבוא לי איזה חידוש, ואני...
אגרור את השיעור
בסדר?
ואולי פה בקהל יש מישהו שהוא צריך לצאת בשש בדיוק,
כי יש לו איזה אוטובוס,
והוא צריך להספיק, לרוץ,
לתחנה מרכזית,
להספיק את האוטובוס בשש בעשרה,
אבל לא נעים לו לצאת,
אז הוא יישאר פה,
ואז אני,
חמש דקות האלה,
ואז את האוטובוס הוא יפסיד,
הוא יגיע הביתה,
הוא יגיע הביתה בשעתיים איחור,
בגלל האוטובוס הוא יפסיד,
כי הרב האריך לו חמש דקות.
יכול להיות דבר כזה?
אנשים יוצאים פה בכיתה,
אבל לכל אחד מכם יש מעגלי חיים,
אחד נשוי,
טרי,
אחד הגיע מרמת הגולן,
אחד הגיע מזה,
כל אחד יש לו את העניינים שלו.
בסדר?
אבל כאילו,
אתה רואה את העובדה שיש כאן איזה אירוע
שהוא לא רק מורכב מהשיעור ואני והדיבור.
אז רבי מאיר עומד,
רבי מאיר עומד בערב שבת ודורש,
יש פה אישה.
אומר רבי מאיר לעצמו, איך לא ראיתי את הדבר הזה.
איך לא שמתי לב.
הייתי צריך מה?
לקצר.
לא ראיתי טוב.
היה לי מחלה בעין.
לא ראיתי טוב.
תקראו לה שתירק לי בעין.
באמת.
כן, תרפיות.
עכשיו...
אוקיי.
אוקיי, אנחנו על זה.
אנחנו על זה. או...
היינו צריכים את האנשי אשדוד בשביל השאלה הכי חשובה.
רכב.
בואו נשחק משחק הכאילו, בסדר?
משחק הכאילו.
בוא נגיד שהיא הייתה חוזרת הביתה,
בלי שרבי מאיר היה אומר לה.
בלי שהוא היה מגלה לה, אתה יודע...
אז בסדר, אז היא יוכלה להיכנס הביתה,
בדיוק,
היא נכנסת הביתה,
היא יוכלה להיכנס הביתה,
אבל האם היא,
האם יש באמת שלום בית בינה לבין בעלה?
לא,
עכשיו היא עוד יותר מרגישה רחוקה ממנו,
כי כזה עם הארץ,
והוא אמר לה גם לך תירקי
בפניו של החכם.
בסדר,
החכם פתר לה את הבעיה בצורה טכנית,
כאילו,
בצורה טכנית,
אבל היא לא באמת התקרבה מהן.
אבל כשרבי מאיר אומר לה,
לכי תגידי לבעלך,
אתה אמרת פעם אחת ואני אמרתי שבע פעמים,
בעצם מה הוא אומר לה?
אני אשם ובעלך צדק!
בעלך צדק! בסדר, הוא ליצן.
אתם יודעים מה?
לא כל אדם היה צריך להגיב ככה, אבל לשבת בליל שבת,
לחכות לאישה,
עד שהנר שמבטא שלום בית,
כבה,
זה לא מצב תקין! הוא...
בסדר,
אז אדם ניכר בכוסו, כיסו וכעסו.
בכוסו, כיסו וכעסו.
אז כשאדם כועס, הוא לא צריך להגיד כאלה דברים.
אבל מי הביא אותו למצב הזה?
אני!
ולכן לכי תגידי לו, שהרב אמר...
שהכעס שלו היה,
היה מוצדק.
לא התגובה, ככה לא מגיבים שכועסים, אבל בהחלט,
הפער,
ליל שבת,
הילדים מחכים,
האדים עולה,
אגב,
גם משהו,
הוא חיכה לה.
הוא
לא עשה קידוש בהריה,
הוא
חיכה לה, שתחזור, איפה את?
עכשיו רבי מאיר עשה שלום בית באמת.
כי היא יכולה לבוא הביתה ולהגיד לבעלה,
תודה,
בעלי. הרב אמר ש...
הרב אמר שבאמת זה היה קשור אליו,
שגם הוא חלק מהסיפור הזה.
הוא אפילו אמר שנגיד מתוך שמונה חלקים,
חלק אחד זה אתה ושבעה חלקים זה הוא.
וואו.
זה שלום בית באמת.
בסדר?
אם הוא היה פותר את הבעיה בצורה מכנית,
זה
כמו ראובן.
נכון?
ראובן נתן לקחת את...
שים את יוסף בבור,
ואחרי זה לקחת אותו ולהחזיר אותו אל אביו.
אוקיי, אז באמת יוסף לא היה נמכר,
אבל האם ראובן פתר את המתח בין האחים?
תשובה?
לא.
יהודה,
הוא הזה הראשון שאומר,
מה בעצם כי נהרוג את אחינו,
חיסינו את אדם.
קורא לו אחינו.
בסדר?
אז בעצם יוצא שרבי מאיר עושה את השלום בית באמת.
איך אחריות.
ועכשיו,
תשב, מתנה.
ועכשיו,
בואו ננסה רגע להבין את הלינק.
לפרשת סוטה.
בסדר?
התלמידים לא מבינים את
הרב...
התלמידים,
כאילו, אותו רוגז על האיש...
בוא נקרא לבעל, נרביץ לו.
כן?
ואז הוא מתרצה ומתפייס לאשתו,
שזה כמובן רעיון בלתי רגיל.
ודאי הוא יתרצה,
כן,
הוא יכניס אותה הביתה,
אבל אתה יכול לדמיין את מערכות היחסים שיהיו
שם אחרי שגם הרב קרא לו וביאש אותו
והרביץ לו.
מאיר עושה כאן שלום בית באמת.
אבל על אמת,
כי הוא אומר,
אני לא ראיתי,
ורבותיי,
זה נוגע לכל אחד ואחד מכם,
הסיפור הזה.
כל אדם
שנמצא בעמדת השפעה,
עמדת השפעה לא שהוא כאילו,
אלא בעמדה שהוא כרגע במוד של השפעה, כמו שאמרנו.
זה יכול להיות מורה בכיתה, רב,
מפקד בצבא, ראש צוות בזה, כאילו,
הוא עכשיו נמצא בסוג של איזה,
שים לב רגע לאנשים שאיתך,
שים לב,
יכול להיות שיש כאן איזה אנשים שאתה תתייחס כאילו,
תסתכל טיפה לעומק.
על ההשלכות של הדברים שאתה אומר,
בסדר?
לפעמים זה אפילו מול מי אתה מדבר,
כן?
מה...
מה...
כאילו, מה נושא השיחה?
יכול להיות שיש בתוך הקהל מישהו שזה נושא אצלו רגיש.
אז או שתדע מזה, או שתברר, או ש... קח אחריות.
כאילו, רבי מאיר בעצם לימד לנו את, אפשר לקרוא לזה,
סכנת ההיבריס במובן נוסף.
האדם נמצא באיזה מקום,
הוא ככה...
אז הוא לא רואה...
לדרוש! תראו, אני אספר לכם, בעקבות הסיפור הזה,
בעקבות הסיפור הזה, ממש,
זה לא פעם ראשונה שאני לומד אותו,
אז יש לי
איזה הנהגה כזאת.
מה ההנהגה?
אני מעביר כל שבת,
שבת כל שבת,
שיעור נשים אצלנו בקהילה.
שיעור הנשים הוא בזמן,
כיוון שבאמת נשים,
ברוך השם,
עסוקות וכל זה,
אז אנחנו משתדלים שהשיעור הנשים בקהילה אצלנו יהיה בזמן הכי טוב.
הוא נוח.
מה הזמן הכי נוח?
מה אתם אומרים?
מיד אחרי תפילת שחרית.
גם ככה הם יצאו מהבית לתפילה,
צריכות לצאת פעם שנייה.
הגברים גם ככה נמצאים,
אז אם יש ילדים קטנים,
הגברים יכולים
ללמוד איתם או להתפלל איתם,
יש תפילת ילדים או משהו כזה.
ויש להם 40 דקות לשמוע שיעור בנחת.
עכשיו בדרך כלל התפילה מסתיימת ב-10 וחצי,
שיעור עד 11 ועשרה,
בקיץ, בחורף, פחות או יותר, אותו דבר.
לפעמים,
תפילה מתארכת,
יש בר מצווה,
יש שמחה,
יש כל זה,
השיעור מתחיל
מה אני אומר דבר ראשון בשיעור?
מה?
לא.
לא אומר נקצר, לא אומר נאריך.
אני שואל אותם, עד מתי מתאים השיעור?
עד 11 ורבע זה בסדר?
מתאים?
נסתכל.
לא, לא, הרב, אפשר יותר.
11 ועשרים?
כן.
אני מודיע מראש כמה שיעור יהיה.
ואני שואל, כאילו, מסתכל.
למה?
האם יש לה אורחים?
האם אימא שלה אצלה מבוגרת, מחכה לה?
האם יש לה קטנים שיונקים?
האם זה... מה אתה...
בוא תעשה רגע איזו אישור קו,
תכבד רגע את האירוע,
אז בעקבות הסיפור הזה.
כן, אתה יכול להגיד,
אוקיי,
אני
הכנתי שיעור,
בסדר,
תפילה התארכה,
התארכה,
שבת,
שבת ארוכה,
קדימה,
כל ה...
מה?
יש... כן.
יש את הרב המאריך כידוע,
אתה יודע מה זה הרב המאריך כידוע?
איך שנראה כשהוא גומר,
הוא מחבר כידוע!
עוד רבע שעה.
אז הנה הוא מסיים וכידוע.
טוב,
אני כידוע.
זה כאילו מכבד גם את הקהל.
תקשיב,
יש פה עוד דברים חוץ מהשיעור שלך.
אמנם השיעור שלי הוא באמת שיעור חשוב,
ובכלל זה נחמד מצלי שאני בכלל מעביר שיעורים בשבת שזה לא מצולם.
אבל העולם,
הוא גם יש בו עוד כמה דברים שקורים בעולם,
חוץ מהשיעור שלי.
אז
תהיה מודע אליהם,
אז תשאל.
זה מתאים?
11 ורבע, 11 ועשרים, זה בסדר, כאילו איך...
חורף, קיץ, דברים משתנים.
בסדר?
אומר, לוקח אחריות.
עכשיו, למה...
למה הוא משווה את זה לפרשת סוטה?
אז אני רוצה להגיד לכם משהו על פרשת סוטה,
שהעיר לי,
מאיר לי בראש,
אני מתלהב,
מהשיעור הזה, ואני...
סליחה, תודה.
משהו על פרשת סוטה.
תראו, פרשת סוטה זה פרשה קשה ביותר.
קשה ביותר.
נכון?
היא קשה בפסוקים,
והיא קשה גם במסכת,
היא עוד יותר קשה.
ממש מזעזע, אין לי מילה אחרת.
אני כאילו קורא את הפרשן,
אני מזעזע.
לא ככה.
ו...
עכשיו כאילו, בואו נלך רגע לפרשת סוטה.
אז למי רבי מאיר מדמה את עצמו, בפרשת סוטה כאילו?
לא.
לא.
לא.
גם לא.
לא.
זה כאילו
השלב השני.
אבל השלב הראשון שלוקח אחריות,
למי הוא מדמה את עצמו?
הוא מדמה את עצמו, לא,
הוא מדמה את עצמו, תודה.
גם לא לאישה.
כאילו רבי מאיר אומר,
הוא שואל את עצמו ככה,
מה היה קורה
אם הסיטואציה הזאת
הייתה קורית בזמן בית המקדש?
רבי מאיר הוא אחרי החורבן, כן?
רבי מאיר הוא...
הוא דור החורבן,
כן,
הוא
רבי מאיר,
רבי עקיבא,
דור החורבן.
מה היה קורה אם הבעל הזה היה גר בזמן בית המקדש?
מה היה קורה?
הוא היה לוקח אותה לכהן, אמר
לה, איפה היית?
ערב שבת, איפה היית?
לא, הייתי אצל הרב,
איזה רב,
מה רב?
בום, מקנא לה, בום, לוקח אותה.
כאילו רבי מאיר אומר,
אם אני הייתי בזמן בית המקדש,
יכול להיות שאני הייתי הופך את האישה הזאת לצרה.
בגלל הבעל שלה.
אז בסדר,
הבעל עצבן, אבל אני לא צריך לקחת אחריות על זה.
אני צריך להביא את האישה לכזה מצב שבעל עם פתיל קצר
אני צריך להביא את האישה לכזה מצב שבעל עם פתיל קצר יעשה לה?
אחריות שלי גם.
בסדר?
אז תתחיל להגיד, לא, היו עדים, היו ז...
מה צריך את זה?
למה בכלל צריך את זה?
רבותיי,
זה מה שאני אומר לכם כרגע,
זה למדתי מהרב מדן.
נפלא ביותר.
הרב מדן יש לו הברקות כאלה.
הרב מדן אומר,
כתוב על בני אלי,
שהם היו שוכבים את הנשים הצובאות
פתח אוהל מועד, נכון?
זה,
וחכמים אומרים,
מה פתאום,
חס וחלילה,
אבל הם היו מעכבים
את הנשים שבאו להביא קורבנות, שישובו לביתן.
זה מדרש אחד.
מדרש שני, כתוב שחנה,
חלק מה...
חלק מה...
מהניסיונות שלה לקבל ילד,
היא אמרה,
היה לה רעיון,
מה?
היא אמרה,
אני אסתתר מאלקנה,
והוא יקנא בי, ואז אני אעשה אותה.
ואז הוא חייב להיזקק לי ואז אני איפקד.
אז אתה אומר לך,
איזה רעיון?
לאן הגענו?
מה?
אז אומר הרב מדן, זה בעצם מחאה של חנה.
למה?
כי בעצם מה היה קורה?
איזה נשים מגיעות להקריב קורבן?
נשים יולדות,
יולדת,
איזה
קורבן היא מביאה?
שני תורים,
כאילו, לא עכשיו היא מסכנה על ידי,
גם אם היא מגיעה עם תינוק יונק,
תתחיל לשחרר עם כבשה.
אז אם היא ציפור קטנה,
עכשיו
אתה אומר,
אמור להיות כאן מסלול מהיר,
אם היא מגיעה יולדת,
צ'יק צ'יק,
קורבן,
שלום גברת הביתה,
יש לה ילדים בבית וגם תינוק יונק.
אבל ביונים אין הרבה בשר.
ובני אלי,
ובני אלי, בני בליעל,
אז הם קודם כל מקריבים את כל הכבשות.
לוקחים סטייקים קודם כל,
שיפודים,
טלה,
כמה בונה טלה.
ובינתיים תמתיני נקרא לך, נקרא לך, נקרא לך.
אחרי יומיים שלושה,
טוב,
יאללה,
עכשיו כל הצ'יקן,
קדימה.
כל הזה, נקריב את היונים, אחרי שאכלו טוב.
אני חוזר הביתה.
בעלם אמר, תגיד לי איפה היית?
איפה הייתי?
עקבו אותי וזה, איזה עקבו,
מה עקבו?
זה, נשארתי כאן עם הילדים וזה, מקנא לה.
אמר לה, עכשיו בואי איתי למשכן.
את הסתתרת מזה מישהו.
וחנה רואה את זה,
שבגלל ההתנהלות של בני אלי,
שמעכבים את הנשים הצובאות,
מגיעה עוד אישה ועוד אישה שבעלם מקנא לה
כמו סוטה. אז היא אומרת לקדוש ברוך הוא,
אז גם אני אעשה זאת.
אז ככה אתה רוצה שהמשכן ייראה?
תן לי ילד, הוא יעשה כאן מהפכה.
אז בני אלי מאשימים אותם,
שהם שכבו את האנשים הצובאות פתח עולמיות,
כי הם עיכבו אותם.
אז רבי מאיר אומר, כאילו, אז גם אני עיכבתי.
יש לי אחריות.
אני צריך לקחת אחריות על הדבר הזה.
עכשיו תבינו,
הכי קל לנו לזרוק את האחריות על כל דבר שבעולם.
הבעל איצן, האישה הלא יודעת בעצמה, זה הכי קל.
אבל רבי מאיר מלמד אותנו.
אני אחראי.
זה סיפור עליי, על רבי מאיר.
אני הייתי צריך לשים לב ולהגיד, סליחה, השיעור נגמר.
אנשים, הביתה,
ליל שבת, לכו לזה שלכם.
בסדר?
אני מרגיש את זה,
נגיד,
בכל שמחת תורה אצלנו,
בקהילה,
שיש מלא חבר'ה ש...
גם אני! רוצים לרקוד, ולרקוד, ולשבור את השיא וזה.
יש גם משפחות, יש גם ילדים,
יש
גם
הורים מבוגרים,
גם חלק רוצים
לסעוד סעודה.
הכל בסדר,
צריך לרקוד,
אבל גם בסוף אתה צריך לדעת, להגיד,
תשבור עוד כמה דברים.
אתה יכול לרקוד עד לעשות וזה, ואז מה? אתה בתור רב, או
אני אחראי
זה אראה את הדמעות של האישה בבית, שחיכתה לבעלה על השולחן
צריך לחשוב מראש,
איך
מתכנסים לזה,
אתה רוצה להמשיך לריקוד?
תעשו,
אני בדרך כלל עושה תפילת מנחה צמודה,
ואחרי זה אני אשאר לריקוד עם מי שרוצה.
כי אם הוא נקלט פה עוד רוקד קצת.
בסדר? יפה.
אז זה האירוע.
אז
רבי מאיר אומר, אני צריך לקחת אחריות.
ולהתבייש.
אני רק רוצה לסגור את הפינה עם פרשת סוטה.
בסדר?
כי כבר הגענו לזה.
כאילו,
מה המקור שמתיר לרבי מאיר
לבזות את כבוד תורתו בשביל האישה?
מה המקור?
אז רבי מאיר אומר,
זה בעצם הקדוש ברוך הוא מכבודו בעצמו.
אז אני רק רוצה שנבין מה קורה בפרשת סוטה.
תראו, מה קרה בפרשת סוטה?
קרה דבר נורא ואיום.
בעל
איבד את האמון באשתו.
עכשיו,
אם בעל מאבד את האמון באשתו,
אז אין מזה מוצא.
כי הרי הוא לא יכול להסתובב עם
מצלמה כל היום ולראות איפה היא הולכת,
נכון?
הסיטואציה כזו, אישה לקחה סיר,
הלכה להביא לשכנה שלה שילדה, ארוחת צהריים.
דווקא בדלת, בדיוק השכינה הלכה עם הילד טיפת חלב,
ובעלה של השכינה פתח.
אז היא נכנסת,
הבאתי כאן ארוחת צהריים,
שיהיה לכם מזל טוב וכל הדברים האלו,
ואז בעלה של היוללת אמר לה,
תקשיבי,
באמת,
את יודעת,
היא מאוד...
התינוקת לא נרדמת בלילה,
יש
לה גזים,
אולי את יודעת מה עושים,
יש לכם כבר הרבה ילדים,
אז היא,
אתה יודע,
נשים רוצות לעזור,
אז היא אומרת לה,
כן,
תעשו ככה,
תיקחו את הדבר הזה,
תחליפו את הזה,
תנעני אותו פה,
ובמקום חמש דקות היא חוזרת אחרי ארבעים דקות
אולי זה לא בסדר באמת, שבעלה של...
אבל היא...
בעלה אומר לה...
איפה היית?
לא יודע,
קפצתי להביא אוכל, היא עולה לשכנה.
כן,
אוכל,
זה חמש דקות,
מה,
את ארבעים דקות לא עוזרת?
אתה, אתה, אתה... מקנא לה. הוא איבד את האמון.
בסדר, כאילו, דבר בסיסי, הלכה, מה, אתה
חושד באשתך?
היא הלכה, בסדר,
היא התעכבה שם.
הוא איבד את האמון.
עכשיו, יש שתי דרכים.
ושימו לב,
זה דבר מאוד חשוב.
אף אישה לא חייבת לשתות.
אתם מבינים?
היא לא חייבת.
בכתובים זה נראה שהבעל לוקח,
אתה אומר לה,
עכשיו את באה איתי לבית המקדש ואני אכריח
אותך לשתות כדי שנראה מה היה. לא.
אף אישה לא חייבת לשתות.
אם אישה אומרת, אני לא שותה...
יוצאת בלי כתובה,
אבל יוצאת,
כאילו,
בסדר,
עשית כתובה.
כתובה זה לא כלום,
אבל זה לא זה,
אבל כאילו,
מי רוצה לחיות עם בעל כזה,
ומי רוצה בכלל את הכסף שלו?
יאללה, רק לצאת ממנו.
אז אם זה ככה, עולה השאלה, אז איזה אישה כן תשתה?
הרי זה מעמד מבזה, נכון?
למה שאישה נורמטיבית
תסכים לשתות מהמים המרים האלו?
הרי ממה נפשך?
אם האישה חלילה באמת נטמאה,
אז ברור שהיא לא תשתה,
כי היא יודעת שהיא נטמאה,
זאת אומרת, היא רוצה למות.
אבל אם היא,
גם אם היא לא נטמאה,
היא אומרת,
מה אני,
הבעל המשוגע הזה עכשיו יתחיל לשגע אותי ולבזות אותי בבית המקדש?
אני לא שותה,
אני מתגרשת, וזהו, שילך כל הרוחות.
למה שאישה תשתה?
הילדים, לא כתוב,
כתוב יוצאת בלי כתובה,
זה מה שכתוב.
מי רוצה לחיות עם ה...
חוזרת לבית אביה.
מה, יש לה בית של ההורים.
אתה אומר, שמה הטוב וכל הדברים האלה.
אני רוצה להגיד לכם מה שאני מבין.
זה הדבר הבא.
הקדוש ברוך הוא אומר לאישה, תראי.
קרה לנו אסון.
הוא מדבר איתה.
בעלך.
הוא פגע להפליא.
איבד את האמון.
באמת, מן הראוי ש...
כאילו,
אתה רשאי תפרק את העסק.
אבל אם את מוכנה לרחם עליו,
ושנחזיר לו ביחד את האמון,
הקדוש ברוך הוא אומר לאישה,
אני איתך.
איך נחזיר לו את האמון?
את מאוד מאוד תתביישי,
ואז הוא יראה שאת בסדר גמור,
וסתם התביישת,
ואז מה שקוראים הבושה עוברת צד.
כל הבושה תעבור אליו,
והוא כל כך יתחרט,
יבקש ממך 200 פעם סליחה,
וזהו.
זה הדבר שמסוגל להחזיר את האמון.
את לא חייבת,
את לא חייבת,
אומר הקדוש ברוך הוא, אני מבין אותך.
אפשר להתגרש,
תגידי,
אבל אם את מוכנה לרחם עליו ולהתבייש,
אני רק יכול להציע לך דבר אחד, אומר הקדוש ברוך הוא,
מה?
מה? אני אתבייש איתך.
אני לא שולח אותך לבד להתבייש,
גם אני אתבייש ביחד איתך.
תכתבו את השם שלי ונמחק אותו על המים.
מה היא שותה?
את המים שבהם שם השם מחוק.
הקדוש ברוך הוא אומר לה,
אני לא שולח אותך להתבייש לבד,
אני אתבייש ביחד איתך.
אני מוכן לעשות את הדבר הזה כדי להציל את הבית.
למה?
כי
לפעמים זה בעל טוב.
וזה, אבל הוא נכנס לפינה.
קורה שבני אדם נכנסים לפינה,
כמו הבעל הזה לפנינו,
ליל שבת,
הוא חטא וכל זה.
נכנס לפינה,
אמר זה,
אבל באמת אפשר להציל את הבית הזה.
אז הוא לא שולח אותה,
הקדוש ברוך הוא,
לבד להתבייש.
הוא אומר לה,
אני אתבייש ביחד איתך,
ואז ביחד הבושה תעבור צד, וגם את לא חייבת.
אם את לא רוצה,
בסדר גמור,
אז לא,
אז נפרק את הבית.
רבי מאיר אומר,
הבושה שהקדוש ברוך הוא לוקח על עצמו,
כן?
זה...
יש לו מטרה, מה המטרה?
להחזיר את האמון.
זה מה שאני רוצה,
להחזיר את האמון. אני רוצה להחזיר ביניהם את האמון, לצמצם את הפער.
איך אני מחזיר את האמון?
תגידי לו שזה היה נכון.
אפילו שהוא ליצן,
אבל נגיד,
התגובה שלו לא הייתה נכונה,
התסכול כן היה נכון.
ליל שבת,
הכעיס את אשתך,
והיא עכשיו שומעת,
זה כאילו לקחת את כל הפערים שגם ככה יש ביניהם ו...
אומרים בערבית עדעס,
תערף שו הדעס,
אה? עדעס זה תלחץ את הרגל על הגז,
יאללה,
כאילו,
עד הסוף היא.
זה מה שהיא עשתה.
אז רבי מאיר אומר,
אם היינו חיים במקום של פרשת סוטה,
אז אני צריך הייתי לעזור לה להחזיר את האמון.
איך עוזרים להחזיר את האמון?
דרך הבושה.
שכאילו,
הבושה הזאת היא עכשיו תעבור צד,
ודרך זה...
אז כשהיא חוזרת הביתה,
מספרת לבעל תקשיב,
אני הרגתי שבע פעמים,
ורבי מאיר אמר לי שזה...
שמגיע לו.
אני אומר, וואו, טוב.
אז קודם כול, אני מבין שאת הבנת כמה פגעת בי.
את יודעת מה? אולי גם אני קצת מצטער שזה מה שאמרתי לך.
ואני כבר...
הם
ילכו למקום אחר.
זה הסיפור,
ולכן לדעתי זה לא סיפור על האישה,
זה
גם סיפור על האישה,
אבל היא הגיבורה המשנית כאן בסיפור,
הסיפור הוא על הרב,
על רבי מאיר,
ומה זה רבי מאיר,
ראשי תיבות,
אתם יודעים מה זה ראשי
תיבות מאיר?
לא יודעים?
אשדוד, הלו, רבי מאיר,
בבא מאיר.
כשנולד בבא מאיר,
בבא סלי אמר,
קרא לו מאיר,
שזה ראשי תיבות,
רוח אפנו משיח השם.
כשנולד בבא אלעזר,
בבא מאיר קרא לו אלעזר,
שזה ראשי תיבות,
עין לא ראתה אלוהים זולתיך.
תשלוט בזה.
יש דוד.
יש לי שם דוד.
אופי יפה עליו וחצי.
זה בסדר?
כמה רגישות צריך, כמה כאילו, שים לב.
אתה מלמד, אתה זה...
נכון?
עכשיו אם אתה
נתפס על איזה מישהו בשיעור וזה,
אתה לא יודע מה הרגישות שעומדת שם מאחורי העניינים.
אמר להם לא יהיה כבוד מאיר גדול מכבוד קונו
ומה עם שם הקודש שנכתב בקדושה
אמר הכתוב שימחה על המים
בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו כבוד מאיר
לכל שקם עם הקדוש ברוך הוא מוכן להתבייש
איך אחריות הקדוש ברוך הוא אומר,
בוא נתבייש.
להחזיר את ה...
היא בסדר, האישה, וזה, אבל בוא ניקח אחריות.
אז גם אני צריך לקחת אחריות.
להתבייש כדי להחזיר ביניהם את האמון באמת.
בסדר?
אז לוקח אחריות.
לענייננו זה...
תראו, אני אספר לכם סיפור במלא שינויים ואילומים
שם.
הייתה פעם, אישה אחת שלחה לי שאלה.
בנושא מסוים,
שהיה ברור שאם אני עונה את התשובה שאני חושב,
אני...
נאמר ככה,
בעלה אמר איזה משהו שככה צריך להתנהג בבית מבחינה תורנית,
בשם רבו,
הדבר הזה מאוד מאוד היה קשה לה,
היה נראה לה גם לא הגיוני,
והיא איכשהו מצאתה מייל שלי ושלחה לי שאלה במייל,
האם זה נכון שצריך להתנהג בצורה כזו וכזו?
שככה בעלה אומר בשם הרב שלה.
אז עכשיו אתה יודע,
כששואלים שאלה,
אז אתה עכשיו כאילו,
צריך להגיד את האמת.
ופתאום, זה לא נכון, זה לא,
זה לא, לא מתנהגים ככה.
אבל אמרתי לו,
אוקיי,
אם אתה אומר לה את זה,
אז מה אתה עכשיו עושה?
אה, אתה מגדיל את הפירוט בינה לבין בעלה.
כאילו, אתה עכשיו תיקח אחריות על ה...
עוד יהיה לה עכשיו, והנה, שאלתי את הרב ההוא.
אז אמרתי,
עצרתי רגע, לא עניתי לה מיד.
ואז אמרתי לה, תגידי לי, מי זה הרב של בעלך?
היא אמרה לי את השם.
אז אני,
אני מכיר אותו, אני הבנתי,
אני הבנתי למה הבעל חושב ככה,
כי נגיד,
זה רב שמדבר ברבים,
אז הוא מדבר בצורה מאוד מסוימת,
עוצמתית מאוד וכולי,
כמו בהרבה מאוד,
זה לא משהו נדיר,
זה כאילו הרבה רבנים.
היה לי ברור שאם ילכו להתייעץ איתו באחד על אחד,
הוא יגיד להם דברים אחרים.
אז אמרתי לה,
אני מציע שאת ובעלך תלכו לפגישה אצל הרב של בעלך,
ותשאלו אותו את הסוגיה הזאת,
ומה שיגידו לכם,
תעשו.
היא לא חזרה אליי.
בסדר?
כלומר,
תחשוב רגע,
תגיד את התשובה הנכונה,
אז מה,
עכשיו אתה רבת על שלום בית או זה?
יש לי פתרון,
אני חושב שיש להם אחלה רב,
באמת,
אתה מתלהם וזה וזה.
שיוצאת לא טוב בפעמים בשיחות שאתה אומר,
גם אצל כולנו,
גם אצלי,
דברים שאתה אומר בכללי,
למה אני אומר שאתה מתייחס ומייעץ,
באחד על אחד זה תמיד פרטני,
ואתה מקשיב לאנשים,
אתה מקשיב למצוקות,
אתה מקשיב לניואנסים,
אתה נותן תשובה.
בדיוק לכן צריך רב,
ולא אפשר לפסוק ספרים,
כי הדברים משתנים מאדם לאדם.
להחזיר אותם לרב שלהם,
ואז כל פעם,
וגם אמרתי לה,
ומה שהוא יגיד לכם,
תעשו, אני בטוח,
במאה אחוז,
אני מכיר אותו,
שהוא אמר להם את הדברים הנכונים.
הרגישים, והזה,
כי
הם פשוט תרגמו את מה שנאמר בשיחה כללית,
ישר להוראה למעשה לבית,
זה לא עובד ככה.
בסדר?
אני כמובן אספר לכם רק את ההצלחות
שלי, אבל יש לי גם מלא כישלונות,
והסיפור הזה נועד כדי שיהיה קצת פחות כישלונות ויותר הצלחות,
בעזרת השם.
שנזכיר להיות רגישים.
אמן ואמן, תהא שנת עסק ומוצא.
מדהים לא?
סיפור
