שלום אוריי ורבותיי האהובים והיקרים
ימים גדולים והיסטוריים מתרחשים עכשיו
קודם כל למי שלא יתעדכן
אז שישים שנה אחרי שמעתם
שישים שנה אחרי
נפילתו בשבי
המוסד הצליח במבצע חשאי
להביא חפצים
אישיים למעלה מ-2500 חפצים אישיים של אלי כהן
מרגל שלנו שהיה זה ממש ממש עכשיו עכשיו
קודם כל זהו אני מה שנקרא החדשות ועיקרן תחילה
מבצע חרבות ברזל יצא יצא לפועל
באש מאוד מאוד מאוד כבדה של צה"ל,
שיחסלו את כולם שם, אין כנראה רצון.
זהו, מה שנקרא משא ומתן רק תחת אש.
אז אני עכשיו רוצה ככה,
זה גם קשור לנושא הלימוד שלנו,
התגלה מכתב
שאלי כהן כתב לרעייתו,
נדיה.
ובמכתב הוא כותב ככה
זה מתוך המכתב האחרון של אלי כהן לאשתו נדיה זה
פורסם ברשתות חברתיות מה כן כן הביאו לה את הדברים
לא אבל אני אביא עוד אבל אפשר להיות תהיו שניכם ביחד
אני מקריא את המכתב הזה כי אני מרגיש שיש בו איזה
אמירה גם ציבורית ויש בו אמירה מאוד חשובה ברמה הלאומית.
לרעייתי נדיה ולבני משפחתי היקרים אני כותב לכם את
מילותיי האחרונות ומבקש מכם לשמור תמיד על קשר ביניכם
ממך נדיה אני מבקש שתסלחי לי ושתדאגי לעצמך ולילדים תדאגי להם לחינוך
אל תמנעי מעצמך
או מהם דבר, ושמרי על קשר עם משפחתי.
את יכולה להינשא למישהו אחר כדי שהילדים לא יגדלו
בלי אבא, יש לך את החירות המלאה לכך,
ובבקשה אל תבזבזי את זמנך בבכי על מה שהיה,
אלא תחשבי תמיד על העתיד.
אל תשכחי להתפלל לעילוי נשמת אבי ונשמתי.
ומתוך המכתב
אז אני מקדיש את הלימוד שלנו
עילוי לנשמתו הקדושה והטהורה באמת גדול הסוכנים
שהיו למדינת ישראל אי פעם בגבורה בעוז רוח
ואני מוסיף את הדבר הנוסף שהזכרתי עכשיו המבצע להכרעת
החמאס יצא לפועל ממש לפני שעה קלה אז גם הדבר הזה מה
כן אבל עכשיו זה מה שנקרא עם פעילות קרקעית בליווי בקיצור
מה שנקרא משא ומתן רק תחת אש אז זה מה שקורה עכשיו
זה במקביל ככה מתרחש
מתרחש במקביל ואני אני תפילה שהדבר הזה
יוביל גם לעוד בשורות טובות בעזרת השם
אז אתם יודעים,
כמו שאומרים הרבה פעמים,
דבר מהשמיים יורד ככה, יורד אור.
אז במקביל מצליחים ככה ומצליחים ככה,
שתהיה ברכה והצלחה לחיילינו, הלוחמים הגיבורים.
כל מה שנלמד פה עכשיו יהיה להצלחתם,
יהיה לרפואת הפצועים,
רפואת החולים, בעזרת השם גם.
ושתי סוגיות.
כמו שאנחנו תמיד
מזכירים גם הלימוד הראשון שלנו יעסוק בפרשה ונפש בכם
למשיח מתורת הרב אלישע זצל הלימוד השני שלנו
אנחנו נמשיך את החוברת סוד השבועה
הספר של הרב
המקובל מרדכי עטיה זכר צדיק לברכה
כשנגיע לזה נגיע לזה אבל אנחנו פותחים בעזרת השם
בלימוד מתורת הרב אלישע זצל הפרשה שלנו הקרובה תהיה
בהר בחוקותיי ויש לנו גם יום ירושלים על הפרק
נכון יום ירושלים בתחילת השבוע הבא וננצל את ההזדמנות
אנחנו על הדרך גם נלמד דברים על יום ירושלים
אז פרשת בהר ופרשת בחוקותיי הן שתי פרשיות שחותמות את ספר ויקרא
ופרשת בהר פותחת בסוגיה שקשורה מאוד מאוד לנושא מרכזי
שהרב אלישע היה חוזר עליו הרבה מאוד פעמים,
והוא, אם אפשר להגדיר את זה ככה, המפגש
של התורה עם הצדדים הטבעיים של האדם.
אנחנו ניכנס לסוגיה ואז דברים טיפה יותר יתבהרו.
פרשת השמיטה כוללת בתוכה היבט אחד של שמיטת קרקעות,
וכל מה שמסתעף מהנושא של השמיטה,
שמיטת הקרקע, ונושא אחד זה של שמיטת כספים.
אנחנו לא לומדים על זה בפרשת בהר, אמנם,
אבל,
אנחנו לומדים על זה בספר דברים,
אבל השמיטה כוללת שני מרכיבים.
והרב אלישע חוזר הרבה מאוד פעמים,
שכשאנחנו עוסקים בנושא השמיטה,
נוח לאנשים לברוח,
אני אגיד במרכאות,
לכל הנושא של היתר מכירה,
כן,
לא היתר מכירה,
והשמיטה הופכת להיות אירוע דתי.
אבל לדבריו,
ברגע שאנחנו לוקחים מהשמיטה רק את ההיבט הדתי,
אנחנו מחמיצים
את המימד, נקרא לזה הנפשי,
הלאומי,
המידותי של האדם.
והמימד הזה מתגלה יותר במימד הכספי.
זאת אומרת, כשהאדם שומט את החובות שלו,
שומט את החובות שלו,
אז
יש פה אלמנט שהוא לא רק דתי,
אלא אלמנט שיש בו מימד טבעי,
פשוט.
כל אחד צריך להתמודד עם הסוגיה של הכסף בחיים.
כסף זה סוגיה שמאוד מפעילה אנשים.
אנשים רוצים להרוויח,
לא רוצים להפסיד,
ופתאום כשמדברים על נושא של היתר מכירה ודברים כאלה,
זה יותר קל לך להיכנס לראש הזה.
מיד, מיד, מה?
אז
זה לא,
זו שאלה לגיטימית לגמרי,
מה שנקרא צולל פנימה.
פרשת בהר פותחת בשנת השמיטה.
שנת השמיטה
זו שנה, נקרא את הפסוקים בהתחלה, למי שיש חומש.
ויקרא פרק כה,
פסוקים א',
ב', וידבר אדוני אל משה בהר סיני לאמור,
דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם,
כי
תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם,
ושבתה הארץ שבת לאדוני.
כלומר, יש מצווה שנקראת שמיטה.
מהי אותה שמיטה?
שמיטה היא מצווה שדומה מאוד לשבת,
ולכן בתורה היא נקראת גם שבת הארץ.
כמו ששישה ימים אנחנו עובדים בשדה,
עובדים בכלל,
וביום השביעי אנחנו שובטים,
אז
יש מה שנקרא מחזור גדול יותר שנקרא שמיטה.
כמו שיש שישה ימים ואז שבת,
יש שש שנים ואז שנת שמיטה.
שנת השמיטה מה שקורה בה זה שלא
עובדים את הקרקעות והחקלאים שובטים בגדול.
יש דיונים שלמים על האם זו
מצווה על האדם או האם זו מצווה על האדמה
הרב קוק בספר שלו,
שבת הארץ, שהוא ספר שהוא כתב שש שנים אחרי שהוא עולה לארץ,
שנת השמיטה הראשונה,
תרפ"א,
1910,
נקרא שבת הארץ.
יש לו הקדמה מאוד מאוד מאוד חשובה לספר הזה, ספר הלכתי לגמרי.
שם הוא מעגן או מחזק את הנושא של היתר המכירה.
מה זה היתר מכירה?
זה אומר שברגע שיש שנת שמיטה אסור לעבוד בארץ.
עכשיו,
אם יש חקלאים שהרגע,
מה שנקרא,
התחילו לעשות עבודה בארץ,
זה אומר שהם הולכים,
חלילה,
להפסיד
הפסד מאוד גדול.
מה עושים?
אז דורות רבים היה נהוג בעם ישראל דבר שנקרא
היתר מכירה.
כלומר, הארץ נמכרת לגוי,
ואז מלאכות מסוימות בארץ יכולות להיעשות בה.
לא כל המלאכות.
הדבר הזה...
באדמה עצמה, ואז בעצם אתה מאבד קרקע שהיא לא שלך.
קרקע ששייכת באופן זמני לגוי.
הדבר הזה דומה קצת למכירת חמץ,
נכון?
האדם מוכר את החמץ שלו לגוי,
ואז גם אם החמץ נמצא ברשותו באופן פורמלי,
זה לא נקרא ברשותו כי הוא מכור לגוי.
עכשיו,
ההיתר הזה הוא היתר בעניינים שקשורים לדרבנן.
חשוב להגיד גם ש...
כשהיובל ינהג, זאת אומרת, יש לנו...
שנייה,
כל דבר פה זה מושג,
זה לינק שאתה צריך ללחוץ עליו.
אז יש שמיטה,
ואז אתה סופר שבע שמיטות,
ארבעים ותשע שנים,
ושנת החמישים הופכת להיות יובל.
יובל זו שנה שבה פורמלית נוהגים כשנת שמיטה לכל דבר ועניין,
כמו שנת שמיטה,
רק שיש לה עוד מימד שלא קיים בשנת השמיטה,
והוא שהעבדים חוזרים ל...
לחירותם
וקרקעות חוזרות לבעליהם
זאת אומרת גם אם לכל אדם מישראל יש חלק בארץ ישראל
וגם אם מסיבה כלשהי מכרת את הקרקע שלך
כי היית צריך בשנת היובל הכל חוזר
לבעלים כל אדם בארץ יש לו קרקע
יש לו מה שנקרא,
ראיתי פעם באיזה ספר שזה אמירה כלכלית מאוד חזקה,
לכל אדם יש ערך נדלני בארץ.
כלומר, יש לך קרקע בארץ.
כי אדם יכול מאוד בקלות להפוך להיות סוג של צמית,
שבעצם הקרקעות שייכות לאדון, ואתה בעצם עובד אצלו.
אבל התורה אומרת אמירה במידה מסוימת של עדנות.
לכל אדם יש חלק בארץ.
אף אחד הוא לא צמית ואף אחד הוא לא אדון.
זה מחבר אותנו לכל הנושא של השמיטה במשנה של הרב,
איך שהדגשים של הרב אלישע יותר נכון.
אז השמיטה,
בסדר, זה מובן, מה זה היתר מכירה?
היתר מכירה זה היתר לעבוד באדמה,
למרות שיש שנת שמיטה,
והיה על זה בלאגן.
כל פעם שיש את השנת שמיטה, יש על זה דיונים שלמים,
מותר,
אסור לקנות היתר מכירה,
אסור היתר מכירה,
זה כאב ראש גדול.
אז הרב אלישע תמיד היה אומר,
יש דיונים שלמים על היתר מכירה,
כן לקנות, כן לאכול,
לא זה,
אבל למה אין דיונים על שמיטת כספים,
נכון?
יש גם היתר לשמיטת כספים, פרוסבול.
פרוסבול זה אומר, מה?
שמיטת כספים זה בסוף השנה
של השמיטה,
אם יש לך חוב למישהו,
נגיד,
יש לך חוב,
לביא את האלפיים שקל.
לפי הדין של התורה,
האלפיים שקל האלה נשמטים,
ואתה לא חייב את זה יותר בסוף שנת שמיטה.
זאת אומרת,
התורה משמיטה לא רק קרקעות,
אלא בסוף שנת שמיטה גם את הכסף.
זה אומר שאתה לא חייב יותר לאף אחד.
חובות נשמטים.
עכשיו,
מה הבעיה שנוצרה כתוצאה מהדבר הזה?
שאנשים יותר לא הלוו כסף.
הם אומרים,
אני לא רוצה להלוות כסף,
זה
בסוף לא יהיה,
אני לא אצליח לגבות את זה.
אז מה עשו?
המוח היהודי ממציא לנו פטנטים.
אז עכשיו,
לא,
אני אומר ברצינות,
הפרוזבול,
פרוזבול זה תקנה.
שהמטרה שלה לא הייתה להתחמק,
המטרה שלה הייתה שימשיכו להלוות,
שלא יהיה מצב שבו לא מלווים.
ואז גם האדם שלא מלווה הוא בליעל, בלשון התורה,
פן יהיה דבר אם לבבו בליעל,
שהוא לא ילווה, וגם האדם עצמו בסוף סובל
מהדבר הזה. בקיצור, פרוסבול זה שבית הדין
עושה בעצם את העבודה של גביית החוב בשבילך.
לא אתה גובה את זה, אלא בית הדין גובה את זה.
זה נקרא פרוזבול.
זה מילה מחוברת,
זה תקנת
עניים ועשירים.
יש כל מיני הסברים למה זה נקרא ככה,
אבל...
בליעל זה בלי עול.
זה אומר שאדם שלא מלווה לאח שלו שזקוק לעזרה,
שוב,
אנחנו מדברים על הלוואה ללא ריבית כמובן.
זאת אומרת,
אתה מלווה אלפיים,
את
מחזירים לך אלפיים.
שנת השמיטה, מה התפקיד של השמיטת כספים בעצם?
מה הרעיון של שמיטת כספים?
מה זה עושה?
מה זה נותן שמיטת כספים?
זה גורם לאדם שנכנס מסיבה כלשהי לסחרור של חובות,
להשתחרר מהסחרור.
קורה, בן אדם.
נכנס לחוב ועוד חוב ועוד חוב כמה אנשים הרב
אלישע תמיד היה מזכיר את העניין של הבנקים
שהבנקים היו צריכים לעשות בשנת השמיטה איזה איזה סוג
של מנגנון או להקים בנק עצמאי שישמיט את החובות
זאת אומרת איזה גאולה זה היה מביא לעולם
כי בעצם הבנקים
חיים במידה מסוימת
מהריביות שהם נושכים את האנשים.
אז אין להם שום אינטרס שלא תהיה הלוואה בריבית.
הכוונה, הרעיון הוא רוצים שתלווה בריבית, רוצים.
כן, בקיצור זה...
כן,
ברור,
כי בית הדין בעצם,
כן,
כי בית הדין עושה את העבודה בשבילך.
כן,
כן.
בית הדין בעצם עושה עבורך את הדבר
שאתה לא יכול לעשות כי אסור לך.
נכון,
נכון מאוד, נכון מאוד,
נכון מאוד.
ולכן זה חשוב להזכיר
שכל הנושא של שמיטת כספים וגם של שמיטת
קרקעות לא יחול כששמיטה חלה מדאורייתא.
כל ההיתרים האלה קיימים רק כי אין לנו שמיטה דאורייתא היום.
כשתהיה שמיטה דאורייתא אין שמיטת כספים.
כשתהיה שמיטה דאורייתא אין שמיטת קרקעות.
מה?
לא.
כל הנושא של היובל נוהג רק כשרוב יושביה עליה.
יש כל מיני גדרים בדבר הזה.
רוב יושביה עליה.
במילים אחרות, וככה הרב קוק מסביר את הדבר הזה,
כדי ששמיטה ויובל יחולו,
צריך
שהעם יהיה במרקם
רוחני בריא
ברגע שהמרקם הרוחני לא בריא
אין רלוונטיות למצוות האלה כי המצוות האלה בעצם הופכות להיות סוג
של קיום פורמלי של דבר שלא מבטא משהו רוחני ויש
פה הרבה הרבה עניינים ולא ניכנס לזה בכל אופן הזכרנו את
הספר של הרב קוק אני אזכיר איזה עיקרון שמופיע בספר הזה
מה הסיבה
שגם שמיטה וגם שבת נקראות שבת?
שבת הארץ ושבת רגילה.
אגב,
גם פסח נקרא ממחורת השבת.
ספרתם לכם ממחורת השבת, מיום הביאכם את עומר התנופה.
מה העניין של השבת?
מה הרעיון של השבת? שבתון,
שבתון, אבל הוא לא נקרא שבת.
יש הבדל.
אז השבת, מה הרעיון של השבת?
שבת זה אומר שהאדם בעצם משחרר את השליטה שיש לו בעולם
והוא מחזיר את השליטה למקורה.
אני לא בעלים על הקרקע,
אני לא בעלים על הכסף,
אני לא בעלים על שום דבר.
אני לא אדון,
אתה לא עבד שלי,
אתה לא עובד אצלי,
אף אחד.
הזכרתי את זה כבר כמה פעמים,
כל מי שהיה בצבא פעם,
הוא יודע שאחת החוויות הכי חזקות בוודאי לטירון,
זה שבת בצבא.
למה?
בגלל שמי שהולך לבית כנסת,
אז הוא פוגש לפעמים את הקצינים שלו שנמצאים שם.
אז הקצינים שלו, שהוא אפילו לא יכול לדבר אליהם,
פתאום הם הופכים להיות בסך הכל,
כן?
כן.
ולאדם שהוא לא דתי, אין לו את זה.
בעצם הוא חווה כל הזמן את העבדות, כן? שהוא עבד.
הוא עבד למערכת.
והדבר הזה, מה?
זה מאוד חזק, זה מאוד חזק.
תדעו לכם שזה נקודה
שכל בן אדם, גם שעובד בעבודה, מרגיש את זה.
שהבוס הוא במידה מסוימת אחראי על החיים שלו.
כי אם אני מתנהג לא בסדר,
אז אני לא אקבל את הקצבה היומית שלי.
ואז נוצרת תחושה אצל הבן אדם שהחיים
שלו ניתנים לא מהקדוש ברוך הוא,
אלא מהבוס.
ובעצם כל ההוויה המדברית,
הייתה אמורה לשחרר את התודעה הזו של העם.
אתם לא עבדים לעבדים.
אתם לא עבדים לבני אדם.
את האוכל שלכם אתם מקבלים מהשמיים, לא מבני אדם.
וזה שחרור, זה לשחרר את הנפש.
ואני אקריא לכם כמה שורות מתוך ההקדמה של הרב קוק לשבת הארץ.
ככה,
סגולתה של כנסת ישראל היא שהיא מסתכלת
על ההוויה כולה באספקלריה מאירה של קודש.
בכל עוז חייה היא מכירה שהחיים שווים
ערכם רק באותה מידה שהם אלוקיים,
וחיים שאינם אלוקיים אינם שווים למאומה.
היא יודעת עוד שבאמת אין חיים אלא אלהים,
וחיים שאינם אלהים אינם חיים כלל.
והידיעה הזאת,
המונחת בעומק תכונת נשמתה,
מטבעת עליה את חותם ערכה מיוחד לה,
המוטבע על כל יחיד ויחיד מיחידיה.
אני אגיד במילים פשוטות, הרב קוק אומר ככה,
מה הסגולה של כנסת ישראל?
מה הסגולה של עם ישראל?
מה מייחד את עם ישראל מכל העמים?
נקודה אחת.
נקודה אחת והיא לראות את כל העולם בפריזמה של זיקה
לאלוקים.
כל דבר בעולם שלנו מקבל זיקה לאלוקים.
זה אומר,
אתה
עושה מצוות
אתה מתחבר לאלוקים.
אתה אוכל משהו,
אתה מתחבר לאלוקים.
אתה מתחתן, אלוקים.
נולד לך ילד, אלוקים.
כל דבר אלוקים.
מה?
בדיוק.
כל דבר אבל זה אומר שהבן אדם,
הוא לא רק עושה מצוות,
אלא הוא פועל פעולות
שמחברות אותו תמיד למקורו.
מה הבעיה?
אממה, כמו שאומרים,
שהחיים מייצרים סחף
שאנחנו לאט לאט מאבדים את החוויה הזו של הזיקה לאלוקים.
אז מה אנחנו עושים?
יש לנו פעם בשבוע יום שכולו מוקדש לחידוש הקשר,
חידוש הזיקה שלנו לאלוקים.
מה
אנחנו עושים?
אנחנו מפסיקים את הפעולות שלנו ומתחברים נטו לאלוקים.
רק לאלוקים. מתפללים, סעודות שקשורות לאלוקים, זמירות, מה?
בדיוק.
בדיוק, שליטה של האדם.
שליטה של האדם.
זה אומר, אבל,
שבשביל שתוכל להתענג על שבת, להנות מהשבת,
אתה חייב להאמין שיש בתוכך שכבה
שלא מעוניינת לשלוט,
שלא מעוניינת
להיות באחיזה תמידית בחומר.
מה זה אומר להיות עבד?
כאילו נשמה של עבד? מה, אדם שרוצה להיות עבד?
זה אומר שמשהו בהתנהגות שלו גרם לו לאבד את החירות שלו.
או, זה נושא שדיברנו עליו.
כי עבדי הם ולא עבדים לעבדים,
הכוונה,
כשאנחנו משתעבדים לקדוש ברוך הוא,
אז אנחנו בעצם משחררים את הצד הנשמתי שלנו,
הרוחני שלנו,
ונותנים לו דרור,
וקראתם דרור,
לכל יושביה, ממש בפרשה שלנו.
בדיוק, בדיוק.
נכון, נכון.
זאת אומרת,
במידה מסוימת אפשר להגיד שהתמונת המציאות היא בינארית.
זה או ככה,
או ככה.
זה אומר,
או שאתה מחובר
למישהו שמשחרר אותך מכל השעבודים,
או שאתה אוטומטית משתעבד לכל השעבודים.
אין באמצע.
עבדיהם
ולא עבדים לעבדים,
כי לי בני ישראל עבדים.
חז"ל דורשים, עבדיהם ולא עבדים לעבדים.
או כמו שרבי יהודה הלוי אומר,
עבדי הזמן עבדי עבדים הם,
עבד השם הוא לבדו חופשי.
זאת אומרת,
עבדי הזמן,
כלומר מי שמשועבד לכל עניינים שקשורים מתחת לזמן,
הם עבדים לעבדים,
רק עבד השם שמחובר בעצם לשורש נקרא לזה ככה,
הוא לבדו חופשי.
והדוגמה הקטנה הזאת זה מה שמרגישים בצבא,
שאתה מרגיש שלא משנה איזה דרגה יש מעליך,
אתה לא נמצא,
אתה לא כפוף אליו, באמת אתה משוחרר.
וזה העומק.
כמובן,
זה עומק גדול מאוד,
כי זה משחרר את הבן אדם גם מכל ערך מוגבל.
כי כל בן אדם,
מה לעשות,
לא משנה כמה חכם הוא יהיה,
הוא מוגבל,
כי הוא בן אדם.
זה אומר שאתה תמיד מחובר לערך שהוא יותר גבוה מבני אדם.
אתה אף פעם לא משועבד לבני אדם.
בדיוק היום נחשפתי ל...
לא משנה,
פעם בכמה זמן,
פעם בכמה שנים,
מתגלים כל מיני סיפורים נוראים על כל מיני כתות,
למיניהם שאנשים...
המכונים דתיים,
מגדירים את עצמם כדתיים,
אז הם רודים בבני אדם אחרים ומתעללים
בהם. והדבר המדהים הוא שהאנשים עצמם,
הם רואים באותם רודנים סוג של אדונים,
באמת אדונים,
הם מעריצים אותם עד שהם מבינים כשמשתחררים מהכת
שהם היו בתוך כת,
הם לא ידעו את זה.
ואני שואל את עצמי,
מאיפה מגיע הדבר הזה שבן אדם...
יהודי,
מאמין, הוא מגיע לשפל הזה,
הכוונה שהוא מתנהל בצורה של רודן,
מתאכזר,
ממש מתאכזר,
ברוע,
באכזריות קשה מאוד.
התשובה היא
שכל בן אדם עלול ליפול למקום הזה.
כי כל בן אדם,
למה?
כי כל בן אדם שיש לו הרבה מאוד כוח בידיים,
והוא לא...
מזכיר לעצמו בכל פעם מאיפה הכוח מגיע ומה זה דורש ממנו,
אז הוא עלול להגיע למקום של השחתה,
כי הכוח עלול להשחית.
אז השבת, התפקיד שלה בעצם, לעשות שני דברים.
לשחרר את הבן אדם
מתוך המעגלים האלה,
ולתת למימד הרוחני, הנשמתי שלו,
את המקום.
עכשיו,
החידוש של הרב קוק במבוא לשמיטה הארץ,
הוא אומר,
אז מה השמיטה נותנת?
בסדר, יש שבת.
למה אני צריך גם שמיטה?
למה גם שבת וגם שמיטה? מה נותן את השמיטה שאין בשבת?
נכון?
שאלה?
שאלה גדולה.
אז יש שבת.
הוא אומר ככה,
פעם בשבוע היחיד יוצא לחירות,
יוצא לחופשי.
כלומר, היחיד, המשפחה, יוצאת לחופשי.
פעם בשבע שנים, במעגל הגדול,
העם יוצא לחופשי.
זאת אומרת שמיטה מחדשת שלא רק יחידים צריכים להשתחרר מהמצב העבדותי
הזה של אדונים ועבדים אלא גם עם שלם יוצא דופן בעולם.
עם שלם יוצא לחירות
הוא לא,
הוא מנהל סוג של מערכת,
זו שאלה טובה מאוד איך זה מתבטא היום בשוק של היום,
כי השוק של היום הוא שוק בינלאומי.
זה סיפור מסובך.
אבל זה אומר שבתוכנו אין יותר אדון ואין יותר עבד.
ושמיטת הכספים מבטאת את זה בצורה הכי חזקה.
אתה פשוט מבטל את כל החובות.
אין חובות.
אין לך מישהו שחייב לך כסף.
ואין מישהו שאני חייב לו כסף.
כן.
וזה דבר אדיר.
אגב,
פעם קראתי חוברת מאוד מאוד מעניינת של ז'בוטינסקי.
זאב ז'בוטינסקי,
הוא התעסק הרבה בנושא של שמיטה ויובל,
והוא מאוד העמיק בזה,
כי הוא ניסה לחשוב מה התפיסה הכלכלית הנכונה לפי התורה.
ועוד העסיק אותו.
אז הוא אומר,
בהתחלה הוא היה קומוניסט סוציאליסט,
הוא ממש דגל בזה.
ואחר כך הוא הבין שזה לא נכון,
והוא כותב בצורה כל כך יפה שהתורה
היא שומרת על האיזון הנכון בין חופש כלכלי,
כלומר שוק חופשי,
ובלמים לשוק חופשי.
כי סוציאליזם בעצם מבטל את השוק החופשי.
אין יותר שוק חופשי, כולם בעצם...
אסור לאף אדם להחזיק ברכוש פרטי.
כל הרכוש שייך לכולם.
למה?
מה ההיגיון שעומד מאחורי הרעיון הסוציאליסטי?
לא רוצים לייצר תחרות.
מה הבעיה ברעיון הסוציאליסטי?
שאתה בעצם מתנגד לטבע האדם.
כלומר, טבע האדם מבחינתם הוא רע.
כי זה לא טוב שהאדם ירצה ממון פרטי.
אומרת התורה לא נכון,
זה טוב שהאדם רוצה להשיג ממון פרטי,
יש חופש כלכלי,
כל אחד יתאמץ כמה שהוא רוצה להשיג,
אלא מה?
יש לך בלמים מדי פעם שעוצרים ומאפסים את המשחק,
עושים פוס משחק
ומתחילים את המשחק מחדש,
מתקנים את המערכת.
מה?
שהקיבוץ זאת הייתה הבעיה שלו?
זה הבעיה של הקיבוץ,
כי הוא אימץ בעצם את התפיסה עד הקצה.
בדיוק.
זאת הייתה הטענה של הרב אלישע כבן קיבוץ בעצמו,
שזה היה נכון למדינה בהקמה.
כלומר שהיה בזה סוג של מסירות מוחלטת למען הכלל,
וביטול של האינדיבידואל.
כי אם האינדיבידואל היה מתעסק ברווחים האישיים שלו,
אז הוא כבר לא היה מתעסק בכלל.
אז היה לזה ערך בשעתו,
אבל הנזקים שזה יצר גם כלכלית
ועד היום במידה מסוימת הם רבים.
בכל אופן הנקודה שנגענו בה זה שהשבת והשמיטה
הם שני מנגנונים שמה הם מייצרים?
הם מייצרים שחרור גם של האדונים
וגם של העבדים.
אני אקרא את זה מתוך הלשון של השיחה
לשמיטה יש תוקף אלוקי,
ציטוט,
ושבתה הארץ שבת לאדוני,
שבת שבתו תהיה לארץ שבת לה'.
מתוך נקודת מוצא זו ניתן לומר,
והייתה שבת הארץ לכם לאוכלה,
לך ולעבדך ולאמתך
ולשכירך ולתושביך הגרים עמך.
ללמדנו שבשנת השמיטה חוזרת הריבונות האלוקית לאדמה.
האדם קצת נרגע ומפנה מקום לקדוש ברוך הוא.
שבת להשם פירושה שכל כוחות החיים שייכים לקדוש ברוך הוא,
ומשם מקבל האדם את ההיתר לאכול.
הנה,
הוא מעיר בהערה,
הוא מזכיר,
גם אם ברבות השנים,
בעקבות צירופים של סיבות הלכתיות וציבוריות,
נולד המושג היתר המכירה,
אין כוונתו לזלזל חס ושלום בהלכות השמיטה או להקל ראש בהן, אלא
למצוא באופן הלכתי את הדרך שבה נוכל
לחיות בארץ ולקיים את התורה ומצוותיה.
זה לא זלזול,
אלא זה ניסיון לראות מה צריך עכשיו בגלל אילוצים מסוימים.
אבל כמו שאמרתי, כשתחזור השמיטה להיות דאורייתא,
כל היתרים האלה
לא נמצאים.
כן,
כל השמיטה שלנו הייתה מדרבנן,
מסיבות שונות ומשונות ורבות.
זה בגלל הכמות של היושבים בארץ ועוד כל מיני סיבות אחרות.
ריבונות.
קודם כל,
זה הערה מעניינת מאוד,
זה הערה מעניינת,
ואני חושב,
עד כמה שאני זוכר,
רב אליעזר מלמד בפניני הלכה על שמיטה ויובל,
הוא מזכיר את הנקודה הזו וטוען שיש לו שם
מהלך ארוך שהוא מסביר
שכל מה שהתורה דיברה עליו,
על הלוואה,
זה לא הלוואה מופקרת,
הכוונה שבן אדם מתנהל בצורה כלכלית לא נכונה,
ואז לוקח הלוואה שלא קשורה למצב הכלכלי שלו,
ואז מסבך את עצמו ומסתבך ומסתבך, לא,
הוא אומר,
עקרונית האדם צריך להתנהל בצורה כלכלית מחושבת,
ולא להיכנס לסיכונים כלכליים וכולי.
וכל מה שהתורה דיברה על הלוואות,
זה הלוואות לצרכים מאוד מאוד בסיסיים של האדם.
במובן הזה גם,
ויכול להיות גם,
אדם שלווה בשביל דירה.
כל מיני דברים בסיסיים,
אבל הבעיה,
זה מה שהוא מדבר עליו שם,
זה שהאדם נכנס לפעמים לסחרור של חובות והלוואות שלא היו נחוצות מלכתחילה.
כלומר,
בגלל שהוא חי כל הזמן במינוסים,
באוברדראפט,
אז הוא חי בצורה לא נכונה.
ככה התורה לא רוצה.
ועל הלוואות כאלה היא לא דיברה.
כלומר, יש פה צורך להבריא גם את החשיבה
של הלווים, ולא רק את החשיבה של המלווים.
זו נקודה מאוד מעניינת, תעיינו שם.
הוא ממש מתייחס לזה בצורה די מפורטת. אז ההערה
במקומה, אני חשבתי על זה כל הזמן, כי מה?
זה לא יפה רק להאשים את המלווים.
שהם רוצים את הכסף בחזרה.
אז מה, בליעל?
מה בליעל?
יכול להיות שבליעל זה הלווה,
שלווה ולווה ולא משלם, נכון?
לווה ולא משלם,
בן אדם לווה 100 אלף שקל,
לא מחזיר.
מה, כאילו, זה באמת לא הגיוני, הדבר הזה.
אז הוא אומר שם שלא מדובר בהלוואות כאלה,
סוג כזה של הלוואות.
יפה מאוד, יפה מאוד,
זה הסבר מאוד יפה.
אני חוזר למי שלא שמע,
יכול להיות שבגלל זה כל העניין של שמיטת כספים ושמיטת קרקעות וכולי,
זה חל מתי שהמרקם
הרוחני של האומה הוא בריא.
ואז אנשים לא מתנהלים בצורה מופקרת,
אלא התנהלות טבעית,
בריאה,
נורמלית.
השאלה באיזה זווית אתה אומר את הדבר הזה.
לא,
אני חושב שיש כל מיני דברים שמתרחשים בעולם.
קודם כל,
אתם רואים דבר אחד, על זה אי אפשר להתווכח כמעט,
שהעולם שלנו צועד לקראת
זמן שבו הרבה מאוד אנשים לא יעבדו,
נכון?
הרבה מאוד עבודות הולכות ומתבטלות בעולם.
מה שאומר שאנחנו מתקרבים ליום שכולו שבת,
כוונה יום שבו אנשים לא יצטרכו לעבוד,
כי רוב העבודות כבר,
העבודות הקשות שאנשים פעם היו צריכים לעבוד קשה,
הן כבר מתבטלות מהעולם.
אז זאת אומרת, יש איזה תהליך
ממוּאָץ של...
לא,
אני אומר,
העולם שלנו הולך ונעשה כזה שהעבודות קשות כבר לא
יהיו. זה אומר, אבל זה אומר קודם כל,
שגם העבודות יהיו סוג של חופש.
זה לא תהיה עבודה במובן הקשה.
עכשיו, זה נשמע מוזר, אבל תזכרו
שאחרי המהפכה התעשייתית,
ילדים בני שש עבדו במפעלים ובמכרות.
קשה לנו לדמיין, והם עבדו 22 שעות ביממה לפעמים.
רק אחרי שנכנסו,
הסוציאליזם בעצם חלק מהתהליך שלו היה
לאזן את מה שקרה בגלל המהפכה התעשייתית.
זאת אומרת,
הרעיונות המרקסיסטים נכנסו בגלל הדבר הזה.
כלומר,
לא יכול להיות שככה מתנהלים לבני אדם,
זה חיות.
נכון?
נכון מאוד.
כן,
אמר לי,
סיפרתי את זה בכמה מקומות,
שהיינו במסעדה שבוע שעבר,
והגיש לנו את הצלחות ואת הכול, רובוטים, בסדר?
רובוטים.
במהלכה, כן?
בפועל, מה, זה לא בדיוק,
זה לא שרובוט, מה? כן, כן, כן,
כן. זה לא רובוט מגיש לך עדיין,
עדיין, אבל...
כן, יש לו ווייז פנימי, והוא מגיע לפי השולחן.
לפי השולחן, ורק הבן אדם מוציא, מוריד את
הזה. הוא לא צריך יותר להרים את הצלחות.
בבקשה, בבקשה.
עכשיו רק צריך שמישהו דיגיטלי יאכל גם
את הפיצה, ואז האנשים לא ישמינו.
אז רגע,
אז
שאלתי את המנהל עבודה שם,
מה הסיפור וזה,
למה וכמה וזה.
אז הוא אמר, תשמע,
אנשים לא רוצים לעבוד היום. הוא אמר, האנשים המלצרים מועסקים בשכר יפה.
הוא אמר לי, מה השכר לשעה?
והוא אמר,
הם לא רוצים לעבוד,
לא עובדים.
הוא אמר,
זה פשוט...
הוא אמר,
15 שנה כבר יש ירידה הדרגתית במוטיבציה לעבוד.
אנשים רוצים לעשות קופה מהר בגיל צעיר ולא רוצים לעבוד.
אין מוטיבציית עבודה.
אז הוא אמר,
הרובוטים האלה לא עושים לך בעיות,
הם לא מתלוננים,
לא מבקשים יותר,
זה...
אפשר לשאול, מה הסיפור, מה יהיה, אבל...
בכל אופן...
מה שנקרא,
נגררנו לדבר על נושא שלא תכננתי לדבר עליו ככה באריכות,
אבל נושא חשוב.
נושא חשוב, כן, זרמנו.
אז אני רוצה בכל זאת לגעת בנקודה אחת
שתכין אותנו ככה קצת גם ליום ירושלים,
וקשורה לפרשת בחוקותיי קצת,
עסקנו בפרשת בהר.
ועכשיו,
אגב,
זה מסביר ככה בצורה די יפה,
אני חושב שמשהו ברוח הדברים הרב אלישע בעצמו אומר בשיחה,
מה הסיבה,
מה עניין שמיטה אצל הר סיני, נכון?
השאלה הידועה.
כן, אז מה העניין שמיטה אצל הר סיני?
לפי מה שהסברנו, פשוט מאוד.
שמיטה היא לא עוד מצווה בתורה.
היא מצווה שאפשר להגיד, נשמת התורה
היא השמיטה.
כי
כל המצוות של התורה, מה הן באות לעשות לאדם?
לאמן אותו לאט לאט להבנה שלעולם יש בורא,
והוא זה שמנהל את העולם.
אז כל מצווה בעצם מחברת את האדם לתודעה הזאת.
אז ככה אפשר להסביר מה עניין שמיטה אצל הר סיני,
כי דווקא השמיטה היא קשורה למהות של הר סיני.
טוב,
עכשיו...
בפרשת בחוקותיי יש פסוק מאוד מאוד ידוע
אני אגיד לך בדיוק עוד רגע
בפרק כ"ו פסוק י"ג
כחלק מהברכות בסדר פרשת בחוקותי היא פרשת הברכות וההפך של הברכות
מה יהיה אם בעזרת השם נתנהג כראוי
ומה יקרה אם חלילה לא נתנהג כראוי
אז הפסוק הזה מדבר על מצב
שבו המציאות הרוחנית או המציאות של עם ישראל בארץ תהיה
וכאן מופיעה מילה יחידאית במקרא.
לא מופיעה עוד פעם.
אנחנו מנסים להבין מהי.
ושברתי מטות עלכם,
ואולך אתכם קוממיות.
בסדר?
אנחנו מזכירים את זה כל ברכת המזון.
לארצנו, בארצנו.
מה זה המילה הזו קוממיות?
או...
מי אומר בקומה זקופה?
מי אומר את זה?
רשי הקדוש, רשי הקדוש, יפה.
אז
לפני שאנחנו נגיע לרשי, בוא ננסה להבין מה זה קוממיות.
מה זה קוממיות?
בדיוק, זאת שאלה.
נכון, אז מה אפשר להסביר?
למה לא ללכת בקומה זקופה?
אז אפשר להסביר שברמת הפרט היחיד,
אסור לא ללכת בקומה זקופה.
טוב, אתם יודעים מה?
מה שנקרא, רצתי קדימה.
טוב אז רגע בואו בואו ננסה בואו
ננסה להיכנס לזה ככה לאט לאט
שלושה פירושים
למילה קוממיות
בסדר הפשט
הפשוט
אנחנו מביאים את דברי הרשב"ם רשב"ם נכדו של רש"י
ושברתי מטות עלכם
ואולך אתכם קוממיות
אז אם יש לנו שני חלקים בפסוק זה אומר שחלק אחד
הוא ההפך של החלק השני.
מה זה מטות עלכם?
מה זה מטות עלכם?
של מי?
על מי שמים עול?
בדיוק,
על בעל חיים, נכון?
שמים עול על הצוואר, נכון?
אז מה זה מטות עלכם?
זה המוט ששמים את העול על הבעל חיים.
אז מה זה גורם לו העול הזה, לראש שלו, לצוואר?
לקופיף אותו, נכון?
מעולה, זאת אומרת,
אז החלק הראשון זה...
ושברתי מטות עלכם ואז ממילא מה שייווצר זה ואולך אתכם קוממיות
ואז הרעיון של רש"י גם מובן תכף
אבל בוא נראה את הפירוש של הרשב"ם
אני קורא את לשון הרשב"ם
פורת מביא את זה בשיחותיו גם
העול של עץ קרוי מותות
לפי שמטה ומרכין את צוואר השור
קוממיות כשהוסר העול זוקף את ראשו רשב"ם
בסדר?
ואשבור מותות אולכם, והולך אתכם, קוממיות.
מצוין.
יפה.
עכשיו, מה זה העול?
מהו העול ששמו על עם ישראל,
על הצוואר?
יפה.
זאת אומרת, במילים אחרות אפשר להגיד,
השעבוד שעם ישראל השתעבד בגלות היה בגלל,
אתם לא רציתם להוריד את הצוואר בפני עול הקדוש ברוך הוא,
מה יהיה לכם?
האלטרנטיבה?
עול גויים.
וישבור מותות אולכם והולך אתכם קוממיות.
יפה מאוד.
זאת אומרת, אפשר להגיד שהפירוש הראשון הוא...
המושג חירות, נכון?
להוציא את הבן אדם לחירות.
מישהו הגביל אותך,
מישהו עצר את צעדיך,
עכשיו אתה משתחרר.
מצוין.
עכשיו,
האונקלוס
מתרגם בצורה דומה מאוד לרשבם.
תראו איך האונקלוס מתרגם.
ואדברית יתיכון בחירותה.
ממש ככה.
ואדברית יתיכון בחירותה.
כלומר, הולכתי אתכם, מה זה דברית?
דבר זה מנהיג.
דבר אחד לדור,
זו הוא דבריתי התיכון בחירותה,
אז הוא אומר אני אנהיג אתכם בחירות,
מעולה.
עכשיו נעבור לפירוש של רש"י, בסדר?
אחרי שראינו את הפירוש של הרשב"ם שהאונקלוס הולך לכיוון מאוד מאוד דומה,
אז
בעצם אנחנו מתמקדים פה בשני פירושים בעצם
אז בואו נראה מה רש"י אומר
רש"י בעקבות תורת כהנים אומר קוממיות בקומה זקופה
בסדר
אם אתם זוכרים הפירוש
של רש"י בשמות פרק י"ד פסוק ח'
ובני ישראל יוצאים ביד רמה איך
מפרש רש"י שם, גבורה, גבוהה ומפורסמת.
ככה רש"י אומר.
אז מה זה קוממיות?
זה גבורה, גבוהה ומפורסמת.
שכולם רואים. ברייש גלי, כמו שאומרים.
אז איך אנחנו מתמודדים עם השאלה שהעליתם?
לכאורה, הגמרא בקידושין בדף ל"א,
מה אומרת?
שאסור לאדם להלך בקומה זקופה.
אז איך כאן זה מותר ללכת בקומה זקופה?
מה?
יפה.
אז
פרט וכלל, מה זה אומר?
זה אומר שהפרט אסור לו להזדקף. למה?
כי הוא זוקף את עצמו,
הוא זוקף את עצמו פרטי,
אישי.
אבל הכלל,
הוא לא זוקף את הקומה הפרטית שלו,
אלא זה קומה של הקדוש ברוך הוא.
למה זה דומה?
משנאיך השם.
מי זה משנאיך?
מי ששונא, את עם ישראל גם.
בסדר,
יש לנו הרבה דוגמאות לקומה השם ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך מפניך,
נכון?
על ארון הברית.
מי זה משנאיך?
מי ששונא, את עם ישראל גם.
זאת אומרת,
לעם ישראל יש מימד פרטי ויש מימד ציבורי.
במימד הפרטי אסור לנו ללכת בקומה זקופה, למה?
כי זה מבליט אישית אותי.
אבל ברמה הלאומית,
מותר לנו לכאורה ללכת בקומה זקופה,
למה?
כי הביזיון של עם ישראל כאומה,
זה ביזיון של הקדוש ברוך הוא.
אז אנחנו לא מפחדים ללכת.
היו כאלה שהתנגדו בעבר,
היה,
הוא יכול להיות שאתם זוכרים,
מצעד צבאי ביום העצמאות, נכון?
נכון, מצעד צבאי ביום העצמאות.
יש כאלה שאמרו,
מה,
זה לא יפה,
זה לא ראוי,
זה לא זה,
מה,
זה כבוד,
כבוד,
גאווה וזה.
אבל זה לא כבוד פרטי של מישהו,
זה כבוד שלך,
של עם ישראל.
וזה קוממיות, זו קוממיות.
אבל הרב אלישע יש הסבר נוסף.
קצת שונה זאת אומרת זה לא שזה
לא הסבר נכון מה שאמרנו עכשיו
אבל יש לו עוד הסבר מאוד מעניין
כך הוא אומר
מבאר רש"י בקוממיות בקומה זקופה קומה זקופה אינה התנשאות
וגם אינה גאווה
זה ביטוי פנימי,
פנימי של כוח,
של עולם מוסרי שמגדיל את קומת האדם ומיישרה.
אני חושב שהדברים של הרב אלישע יקרים מפז,
בגלל שמאוד בקלות
גאווה לאומית עלולה, אם אתה לא מבין את המהות שלה,
להוביל למה שמכונה פשיזם.
פשיזם זה אומר שמה שהעם עושה זה בסדר.
למה?
בגלל שזה אני.
מה שנקרא אגואיזם מוגדל.
יש אגואיזם שלי ויש אגואיזם של העם שלי.
אז אם העם שלי עשה, זה טוב.
זה לא נכון, לא תמיד זה טוב.
זה אומר, זה לא גאווה.
אומרת הגמרא, קוממיות שתי קומות.
יש בחופש הלאומי שתי קומות.
קומה אחת טבעית,
תלמידי הגר קוראים לה קיבוץ גלויות,
פריחת הארץ, השלבים הראשונים מאוד של הקמת המדינה.
ובשלב הבא...
מגיעה הקומה השנייה,
קומת הנפש והמידות.
זהו השלב של הופעת הקומה הערכית והמוסרית.
בדורנו מתבטא הדבר ביום ירושלים.
זאת אומרת, הרב אלישע מסביר שבה הולכתכם קוממיות.
שתי קומות,
שתי הקומות האלה מתבטאות בשני השלבים של הגאולה בדור הזה.
הזה. יום העצמאות, שזה חירות ברמה הכי פשוטה.
כמו ההסבר של הרשב"ם, וכמו ההסבר של האונקלוס.
הכוונה, אשבור את מוט עול הגלות מעל הצוואר שלכם.
מה השלב השני?
לשבור את המוט של העול הרוחני.
שלא תהיו יותר משועבדים לתרבות הגויים,
ותהיו משוחררים מבחינה רוחנית.
וזה כבר קומה שנייה,
ולכן הקומה השנייה שייכת ליום ירושלים.
יום ירושלים מבטא את היציאה של עם ישראל לא רק לחירות,
אלא גם את היציאה של עם ישראל לחירות רוחנית.
תראו איך הוא מספר את הסיפור,
אנחנו ממש לא נתעכב הרבה יותר מזה.
יום העצמאות תשכ"ז
היה סיכום של 19 שנה לעצמאות המדינה.
המצב הכלכלי אינו טוב.
יש תקופת מיתון.
האווירה הכללית שפופה.
אנשים אינם הולכים בקומה זקופה.
השירים שמתנגנים ברדיו הם בסגנון האחרון שיוצא מהארץ שיכבה את האור.
ייאוש, רפיון, יובש, יבשים כמו חרס.
ביטוי של הרב אלישע מאוד.
ביום העצמאות עצמו מתוודעים לסגירת נאצר
את מיצרי טיראן וריח מלחמה עומד באוויר.
מדינת ישראל מתכוננת למלחמה מתוך חשש למאות אלפי הרוגים.
גנים ציבוריים מוכשרים לבתי קברות,
צבא שלם משותק בגלל ההנהגה שלו.
זה יכול לקרות.
ראש הממשלה מסתבך בלשונו ומגמגם בנאום לאומה.
לוי אשכול,
סיפור מפורסם.
תחושה חריפה של מאין יבוא עזרי.
מול כל הרפיון הזה,
מול חוסר הקוממיות הזה,
מגיעה מלחמת ששת הימים בניגוד לכל הציפיות.
יום לפני שחרור ירושלים אין אישור להתקרב אל הר הבית ולכבוש אותו.
חטיבת הצנחנים אומרת לאלוף הפיקוד,
אם לא תיתנו לנו אישור להיכנס לעיר העתיקה,
ניכנס בלעדיו.
הקורבנות שנפלו לא יהיו לשווא.
ממש כמעט מזכיר דברים שאנחנו מרגישים עכשיו.
את זה אומרים האנשים בפתחו של קרב,
שכלל לא בטוח שהם עתידים לחזור ממנו.
זו רוח שונה במאה ושמונים מעלות ממה שהיה שבועיים קודם לכן.
זה נקודה שחשוב להזכיר אותה,
כי כולם חושבים שששת הימים,
איזה גבורה,
איזה הצלחה,
איזה...
רגע לפני כן,
זה היה יותר גרוע ממה שאנשים מרגישים לפעמים היום.
מה?
מה זה יותר משישה ימים?
חשבו שיגמרו אותנו ביומיים.
שיגמרו אותנו ביומיים, לא שננצח בשישה ימים,
זה היה הזוי.
הזוי.
הזוי.
בוודאי.
חד משמעית,
נכון.
נכון מאוד, נכון מאוד, כן.
נכון, נכון, ו...
יותר מזה, אני חושב שגם,
אני חושב שהגנרלים לקחו קרדיט גדול מדי על המלחמה,
וכאילו דחקו את לוי אשכול לפינה.
יש את התמונה המפורסמת של רבין דיין ועוזי נרקיס,
צועדים שם,
לוי אשכול,
נדחק שמה,
הוא לא חלק מהסיפור.
ביבי?
לא,
אותו דבר,
מה שהיה.
אז ככה,
יום לפני שח...
מה?
היו, היו, היו,
לא יודע,
אלפי הרוגים,
כאילו ששת אלפים,
משהו בסביבות הששת אלפים.
זה היה, מה?
כן,
כן,
כן,
כן, זה היה מלחמה עקובה מדם,
אנשים חשו בניסים,
כאילו הכל הלך ככה בזה, לא.
הרבה דם נשפך בשביל שירושלים תשוחרר,
הרבה מאוד דם.
אבל צריך להבין
שברמת מה שחשבו לפני,
זה היה הצלחה פנומנלית,
זה עדיין הצלחה פנומנלית.
בכל אופן הוא אומר ככה,
יש לעם ישראל קומה זקופה נסתרת,
שכאשר מנסים לפגוע בה בחוזקה,
היא מתעוררת ומתגלה בשיא עוצמתה,
גבורתה ואצילותה.
והולך קוממיות,
מושג החירות עתיד לצאת אל הפועל בשתי קומות.
כיבוש מקומות כמו הר הבית והכותל כבר שייך לקומה השנייה,
לעידן חדש, לתיקון רוחני ומוסרי שמופיע במציאות.
אין הכוונה שהגענו אל המנוחה ואל הנחלה והכל מתוקן,
שלם והולך למישרין, יש עוד הרבה עבודה,
אבל מתחיל בישראל ובעולם גל של חיפוש אחר הרוח.
עוצמת הטלטלה שגרמה מלחמת ששת הימים הייתה
ממש מהפך מן הקצה אל הקצה.
אני אגיד לכם ככה בנימת סיום,
מה?
736 סך הכל?
מה?
כן, כן,
כן, כן,
כן, כן.
אז רגע, תיקון, תיקון,
תיקון,
תיקון, תיקון, תיקון,
תיקון.
736 הרוגים,
שזה בכלל מה שנקרא דבר שהוא באמת מדהים,
מדהים.
מה?
ציפו למאות אלפי הרוגים, כן.
קברו, קברו קברים, כן. חפרו קברים,
כן.
צבאות מכל הכיוונים, כן.
צפון, דרום,
מזרח, כן.
מערב יש ים, אבל נאצר אמר לזרוק אותנו לים.
היה
של מצרים.
של מצרים.
ככה יעשה ליהודים, כן, יזרקו אותם לים.
כן.
בכל אופן, טוב, אז קודם כל זה ממש משנה את התמונה.
זאת אומרת, יום הכיפורים גם היה הניצחון.
כן.
כן,
וזה,
ורוב ההרוגים,
רוב ההרוגים היו בימים הראשונים,
ביומיים הראשונים,
לפני מגמת המהפך,
כן. טוב,
בכל אופן,
בכל אופן,
זה עדיין,
זאת אומרת,
באופן יחסי לשישה ימים,
אם לא... לי יש תחושה ככה, אני אגיד ככה בנימת סיום,
ויש פה עוד הרבה מה להוסיף,
שהמלחמה הנוכחית...
היא מלחמה שבה האויב הכריז מלחמה על הר הבית,
בסדר?
אני מזכיר לכולם שהמלחמה הזאת נקראה בלשון האויב
מבול אל-אקצא, כלומר הוא קידש מלחמה על הר הבית.
וכן, ולעניות דעתי
בולט מאוד שבמלחמה הזאת הגבורה,
הגבורה של העם נשאבת כולה מהקודש.
זה לא משנה אם זה קודש במובן הדתי או מסורתי,
אבל אנשים שואבים כוח מהרוח,
הרוח נשאבת לגמרי ממסורת ישראל.
זאת אומרת,
כאילו כמו שהרב אלישע דיבר על שתי קומות,
שהקומה הראשונה
של העצמאות נקנתה בצבא שהוא היה מחובר למסורת,
אבל הוא היה יותר מה שנקרא,
הייתה רוח כללית שהיא לאו דווקא אמונית,
נקרא לזה ככה,
חזקה.
או לא חזקה כמו עכשיו.
ואילו הקומה השנייה של המלחמה הזאת,
שראש הממשלה כינה אותה כבר מלחמת התקומה,
או הקוממיות השנייה.
היא מלחמה שבה הקומה השנייה היא קומה
שיש בתוכה מלא מלא מלא אמונה ומסורת.
מלא מלא אמונה ומסורת.
מה שאומר שאין אפשרות להגיע,
זה אומר שהיעד הוא הר הבית.
כלומר, היעד הוא בסופו של דבר הר הבית.
ירושלים, הר הבית,
ואת היעד הזה אי אפשר לכבוש רק מתוך
תחושה שאנחנו הולכים להקים פה מקלט בטוח,
מה שנקרא,
אלא אנחנו חייבים שתהיה קומה נוספת
על גבי הקומה הזאת.
אני אסיים במשפט מאוד מפורסם שהרב קוק כותב לאנשי המזרחי,
שהוא מזהיר אותם, הוא אומר להם שצריך
לזכור
את הסיפור פה, לאן אנחנו חותרים.
ככה רב קוק אמר
לראשי המזרחי,
לא כל הד שעם שנוי בעולם הולך לבקש לו מקלט בטוח מרודפיו.
הוא לבדו ראוי להשיב לתנועת עולמים זו את חייה.
כלומר, מה שישיב לציונות את החיים זה לא
כל הד שעם שנוי בעולם הולך לבקש לו מקלט בטוח מאויביו.
אלא שגוי קדוש סגולת העמים גור אריה יהודה נאור מתרדמתו הארוכה והנה
הוא הולך ושב אל נחלתו אל גאון יעקב אשר אהב סלה.
זה הסיפור.
הסיפור הוא שגור אריה יהודה נאור מתרדמתו הארוכה והוא הולך
ושב אל נחלתו.
מה?
זה מה שאמרתי זה היישום מה שקורה עכשיו במלחמה הזאת זה היישום
זה מה שאני אומר,
זה היישום.
היישום הוא שחיילים היום במלחמה הזאת נלחמים מתוך תודעה
הרבה יותר עמוקה של אמונה ממה שהיה לפני...
למה?
נו נו.
אה יפה.
יפה מאוד.
אהבתי מאוד, אני אגיד את זה לאנשים שלא שמעו בבית.
הקומה הבאה בעצם היא יצירת הנהגה שיונקת מאותם לוחמי שטח.
בדיוק, כן.
אבל זאת אומרת,
צריך שהנהגה בעצמה תבסס את הרוח של המדינה על פי אותם עקרונות,
נכון?
בדיוק.
חזק וברוך.
יישר כוח לכולם, שיהיה בעזרת השם
הצלחה לחיילי צבא ההגנה לישראל,
שעכשיו ממש נלחמים בגבורה גדולה,
ושיהיה יום ירושלים שמח.
קוממיות,
הולכים לקומה השנייה.
