שלום כולם,
אני מקווה שלא היה קשה לכם מדי ההפסקה שהייתה לנו,
ואנחנו ממשיכים בספר הקדוש,
נתיבות עולם, מאת רבנו המהר"ל מפראג.
ואנחנו בנתיב,
מה?
בנתיב העושר?
או שגמרנו?
לא, לא, לא גמרנו, נתיב העושר.
הגענו,
אנחנו ממשיכים
בתוככי פרק ב',
במהדורת ברקוביץ',
זה בעמוד תקנ"ח.
נכון, בעמודה השמאלית.
וכן אמרו בערבי פסחים,
שלושה מטמוניות הטמין יוסף במצרים.
מטמוניות, כלומר, אוצרות
של כסף וזהב.
דוד הרליך, אנחנו בעמוד תקנ"ח.
וכן אמרו בערבי פסחים,
שלוש מטמוניות הטמין יוסף במצרים. אחד,
נגלה לקורח,
אתם אומרים עשיר לקורח,
מאיפה קורח היה עשיר,
הוא גילה את המטמון.
ואחד נגלה לאנטונינוס,
ואחד לצדיקים לעתיד לבוא.
אז אם כן,
מה?
אני חושב שדיברנו על זה כבר.
אמרנו מספר פעמים שזה נתיב העושר,
דבר נוסף,
אם זה בעמוד תכנ"ח,
אז זה נתיב העושר,
דבר גלוי לפניך.
לגבי הפסקה, השאלה היא נכונה,
למרות שאנחנו דיברנו על זה גם היום,
לפני בערך דקה ועשרה,
שזה בעמודה השמאלית,
דיבור המתחיל, וכן אמרו בערבי פסחים.
כן, מה אתה אומר?
שביציאת מצרים לא יצא כל ה...
נכון, זה אומר שביציאת מצרים לא הכל יצא ממצרים.
יש המטמוניות שיוסף הניח,
אחת קורח מצא,
שנייה אנתונינוס,
והשלישית עוד נמצא את זה לעתיד לבוא.
אה?
במצרים,
כן, במצרים.
כלומר,
יוסף שהיה בעל ברכה,
אגב,
זה כל הארכיאולוגים במצרים שדדו כמויות אדירות של כסף וזהב,
כן?
כלומר, יוסף שהיה בעל ברכה,
ועשיר כל כסף וזהב שבעולם,
והוא עשה השלוש המטמוניות. כלומר, יוסף,
הוא מצטיין בזה שהוא המשביר לכל עם הארץ,
הוא המכלכל את העולם,
אז הוא המקור של הכלכלה.
בתורת הקבלה, יוסף מכוון כנגד מידת היסוד.
מידת היסוד היא ענה פוריות.
פוריות זה תוספת.
כן, כשיש פוריות, אז עוד נשמות שמגיעות לעולם.
אז זה דומה בתחום הכלכלי למי שמביא את העושר לעולם.
לפי העיקרון הידוע, ילדים זה שמחה, ילדים זו ברכה.
אז זה גם פה,
יוסף בעל ברכה ואסף כל כסף וזהב שבעולם.
מה השאלה שלך?
אה, יפה,
יפה, יפה, נכון.
כן.
כן.
והוא עשה, שלוש מטמוניות,
הוא עשה לומר,
כי ליוסף נגלה העושר,
כי ברכתו שאין העין שולט בו.
הרי דיברנו על כך, שהעושר נמצא במה שתמון.
שהרי ברכתו עלי עין,
ולכך ראוי לו העושר,
ולאחר מותו התמין, גימל אוצרות,
עד שלא היה ברכתו שנתברך בעושר נמצא בעולם.
ואמר.
אחת נגלה לקורח ואחת לאנטונינוס ואחת לצדיקים לבוא,
כי בזה נאמר,
מה רב טובך אשר צפנת ליראיך.
שוב העניין של ההטמנה, צפנת לעתיד.
וזהו העושר שהטמין לעתיד.
והבן אלו דברים, לכך נקראו נכסים,
שהם עצורים ונגנזים מזה ונגלים לאחר.
כן, הוא אמר נכסים מלשון נכסה,
דבר שמכוסה.
אז דיברנו על זה פעם שעברה,
שמבחינה אטימולוגית זה לא המקור.
אבל זה גם אמיתי, כן, שנכסים הם נכסים.
מה זכה אנטונינוס?
מה זכה קורח קודם כל?
לא, זה אותו הדבר.
כי הרי אם אתה טומן את העושר באיזשהו מקום,
אתה אומר שהוא מיוחד למישהו ספציפי,
זה שלו.
זה טמון משאר בני אדם.
מה רוצה קורח?
שהקדושה תתפשט בכל,
כל העדה כולם קדושים.
לכן עבורו, הטמון הופך להיות גלוי.
אוקיי, הבנתם?
אנטונינוס זה הגר התושב האולטימטיבי.
הוא מצטרף לעם ישראל בלי להיות חלק מישראל.
זה דומה לקורח,
אבל בצד החיובי.
ולכן גם אצלו יש שם מטמון.
לעתיד לבוא, הצדיקים גם הם,
כן?
מה שבעולם הזה הצדיקים סובלים,
והם לא מתאימים למבנה העולם כפי שאנחנו מכירים,
לעתיד העולם משתנה,
והוא עולם שמתאים לצדיקים, ולכן נגלה להם המטמון.
למה אתה אומר שאנתונינוס מצא את זה מחוץ לסתרים?
מניין לך זאת?
אולי הוא מצא את זה במצרים.
אנתונינוס לא היה במצרים?
איך אתה יודע?
הרי הוא היה קיסר רומא.
רומא שלטה בכל העולם, ובפרט במצרים.
אז יכול להיות שהוא מצא את זה במצרים?
לך תדע.
כמו שגם מצאנו שכל הארכיאולוגים שדדו כמויות אדירות של כסף וזהב ממצרים.
וזה נקרא דז'ה וו.
טוב, ואמר, מה?
מה אתה אומר?
לא תעזוב, לא משנה.
ואמר גם כן,
יאללה חבר'ה, חבר'ה, אנחנו רוצים להתקדם, יאללה.
ואמר גם כן במדרש שאמרנו שנקראו זוזים.
כן, הממון נקרא זוזים.
למה זוזים?
שזזים.
מזה לזה,
מזה וניתנים לזה.
כלומר, הממון, בהגדרה, ברגע שהוא נגלה,
הוא הופך להיות זורם.
הוא עובר מהאחד לשני.
כמו שאומרים, כסף עובר לסוחר.
תזרים מזומנים, בדיוק, אז הוא זה.
וזה עבר את זה כמו שהוא אמר למעלה,
כי הוא יתברך כאשר רוצה להרים את אחד אשר השעה עומדת לו,
אז משפיל את אחד מאושרו ונותן לאחר אותו עושר.
ולכן יקראו זוזים,
שזזים מן האדם הזה כדי שיגעו לאחר.
אגב, זה
תיאור פה של הבעיה המרכזית של תורת הכלכלה.
אי אפשר,
זה בהגדרה,
שכולם יהיו עשירים,
או כולם יהיו עניים.
כלומר,
הכלכלה בנויה על התזוזה הזאת של הממון מזה לזה.
ולכן אין שום פתרון כלכלי מושלם
למצב העולם.
כל החברה.
לא,
אין דבר כזה, מדינה שכולה עשירים.
כי אם הם כולם עשירים, אז הם צריכים משרתים.
מאיפה באים המשרתים?
אז הם באים לשם.
כן, אבל זה...
יפה.
ועוד עניין שלישי.
גם עם עבדים.
כולם היו עשירים.
כן, אבל היה להם עבדים.
ועוד עניין שלישי.
אגב, זה בפרשת השבוע, כן?
מעמים אשר סביבותיכם, מהם תקנו עבד ועמה.
כן, כלומר,
אם כולכם עשירים,
ואתם הלא,
זה לא ראוי לעבוד בפרך בעבד עברי,
אז מאיפה יהיו לי עבדים נורמליים,
שאפשר לבנות איתם מגדל שלם?
זה צריך לקנות מבחוץ.
בסדר?
טוב.
ועוד עניין שלישי.
מפני שה...
אגב, זה הרב קוק באיגרתו על העבדות מדבר על זה,
שאומנם העבדות הרשמית בטלה מן העולם,
אין היום עבדים, ברוך השם,
אבל העבדות הכלכלית קיימת,
בכל מקרה.
זאת אומרת, יש עובד ומעביד, עשיר ועני.
זאת אומרת,
המבנה של הכלכלה יוצר מערכות יחסים,
שמצד אחד קושרות בן אדם לחברו,
מצד שני,
יוצרות שיעבוד.
זה נתון, זה לא דבר שהבני אדם המציאו, זה המציאות.
ועוד עניין שלישי.
מפני שהעושר הוא דבר גשמי.
וכל דבר שהוא...
אני צריך כסף,
אז אני עובד.
זה נקרא עבדות, לא?
כן או לא?
עד כדי כך שהרמה, רבינו משה איסרלס,
עד כדי כך שהרמה,
רבינו משה איסרלס,
כותב שאסור לקחת חוזה עבודה של יותר משש שנים,
שנאמר שש שנים יעבוד.
בסדר?
גם אם אתה אומר שהעובד הוא שותף,
נגיד שהוא שותף,
נגיד במודל סוציאליסטי, אני יודע,
קיבוצי.
רגע, אבל הוא משעבד
את השוק.
כלומר, השוק זקוק לתוצר, זה לא משנה. בכל מקרה, יש לך מערכת
שבה יש שותפות,
אתה צודק,
אבל השותפות קושרת את האחד לשני.
ועוד עניין שלישי.
אגב,
אני ראיתי פעם שיר שנכתב במאה ה-19 במזרח אירופה.
לא זוכר מי הכותב, אחד המשכילים
הסוציאליסטים דאז.
אז הוא כותב,
עבדים היינו לפרעה במצרים,
והיום עבדים בכפליים,
יהודי ליהודי,
יהודה לאפרים.
עוד עניין שלישי.
יש פה בעיה אגב, זה נוגע לשאלה הרבה יותר רחבה,
המושג של זכויות.
יש זכויות העובד, נכון?
והמושג של זכויות מתחבר לרשימה ארוכה של
זכויות שהולכות ונהיות מקובלות כזכויות יסוד
לאדם בכל העולם כולו.
אז
פעם היה זכות לחירות,
זכות לתנועה.
אני
זכאי לנוע ממקום למקום.
עכשיו זה הפך להיות זכות למזון,
זכות לעבודה,
זכות וכולי וכולי,
ואז יש זכויות הילד,
זכויות האישה,
זכויות האסיר,
זכויות ההורה,
זכויות...
בקיצור, העולם,
האדם היום מוקף בכמות עצומה של זכויות
שמונחות לפניו, ואומרים ממש.
במילים אחרות, מה החינוך שיש בזה?
באת לעולם כדי לקבל.
ולכן אם אתה נלחם כדי לקבל,
אתה מממש את עצמך כאדם.
יש פה בעיה מאוד קשה מבחינה מוסרית,
בגלל שלא תולים את זכויות האדם בחובות האדם.
זה דבר שכדאי לתת עליו את הדעת. מה?
אתה מדבר כי אתה יהודי,
כלומר,
רואים שיש לך השפעה של היהדות עליך,
ואתה מבין שלתת זה הראוי.
אבל זה לא דבר המובן מאליו.
החברה היום מחנכת לאגואיזם מוחלט.
היה פעם אפילו הייתה פרסומת ברדיו,
אני זוכר,
כשהייתי אז צעיר,
זה תהיה אגואיסט.
אה, כן, יפה.
הרי פעם היה קחו לכם,
שותים לכם.
היום זה פרי לי,
כן?
זה יוג לי.
יש הבחנה, מה?
ביס לי.
אה, ביס, אה, אני לא חשבתי.
זה רק כלפי חוץ.
בפועל העולם מחנך לחובה, לעבדות.
לא, חובה במובן של אני צריך לתרום משהו.
לעומת זה העבד,
אמנם הוא עושה, אבל לא מתוך רצון.
כן, הלא צבא לאנוש עלי ארץ,
וכימי שכיר ימיו,
כעבד ישאף צל,
וכשכיר יקווה פעולו.
כן, זו הטענה של יוב.
אבל היום,
רואים שאנשים הולכים לעבוד
מרצון.
זאת אומרת שאנשים הולכים לעבוד מרצון.
אמן.
אל תעשו דמוניזציה, בסדר?
ועוד עניין שלישי, מפני שהעושר הוא דבר גשמי.
וכל דבר שהוא גשמי הוא תחת הזמן ותחת השינוי.
הרי יש ביטוי כזה,
אל תאמר לכשאפנה אשנה,
שמא לא תיפנה.
אומר המהר"ל בדרך חיים,
על המשנה הזאת,
הוא אומר כי העולם הזה הוא עולם השינוי.
ולכן אם יש לך הזדמנות עכשיו,
זה לא אומר שההזדמנות תהיה מחר.
אז גם לגבי הממון,
הממון הוא גשמי,
לכן הוא תחת הזמן,
הזמן הוא תחת השינוי.
ולכך אמר במדרש הזה שנקראו מעות,
כלומר, מה הדבר נחשב שהוא לעת מה,
ואינו דבר תמידי. מעות,
לשון,
העת, זה רק של עכשיו.
וכך אמרו,
גלגל שחוזר בעולם,
זה בגמרא,
שרב נחמן,
אמר שלאשתו, ילתה,
רב נחמן היה עשיר מאוד,
גם ילתה הייתה ממשפחה עשירה.
והוא אמר לה, צריך לתת צדקה לעניים,
כדי שהילדים שלך יקבלו כשיבקשו צדקה.
היא אמרה,
מה אתה מקלל אותם? אמר לה, גלגל הוא שחוזר בעולם.
כלומר, מה?
ודאי שהוא צדק,
הרי אין לך אנשים שהם עשירים עשרה דורות,
זה לא קיים,
זמן קצר.
כלומר,
העושר הוא דבר גשמי והוא תחת הזמן,
כמו כל דבר גשמי שהוא תחת הזמן,
והזמן הוא בעל שינוי
שתלוי בגלגל שהוא חוזר ואינו עומד,
קיים על מקום אחד,
ולכך העושר משתנה.
וזה מתחבר לדברים שלמדנו בפעם שעברה.
שהעושר זה הדבר הקל ביותר לאבד,
כי הוא לא באופן עצמותי מחובר לאדם.
יש דברים שיותר קשה לאבד,
אבל העושר זה הכי קל לאבד.
נכון, נכון.
יש גם תקווה לעניים,
ולפעמים גם בגלל זה מתפתים במהפכות,
כדי להפוך את סדר החברה.
ואמר במדרש הזה, אגב, יש...
זה משהו אחר.
עכשיו, יש בגמרא שטורנוס רופוס
שאל את רבי עקיבא,
אם אלוהיכם אוהב עניים,
מפני מה אינו מפרנסם?
והתשובה של רבי עקיבא היא מאוד מוזרה. אתם יודעים מה הוא עונה?
כדי שננצל אנו מדינה של גהינם.
זה מוסר של בורגנות.
הרי בעצם יוצא שהעני נדפק פעמיים,
והעשיר הרוויח פעמיים.
העני נדפק בזה שהוא עני,
דבר ראשון.
שתיים, עוניו עוזר להעניק עולם הבא לעשיר.
בעצם הוא משרת אותו פעמיים.
לעומת זה העשיר הרוויח פעמיים.
א'
הוא עשיר, שזה טוב להיות עשיר.
שתיים, הוא קונה את העולם הבא בפרוטות.
הוא נותן כמה פרוטות לעני, זהו, יש לו עולם הבא.
שהם לא שלו.
שהם לא שלו באמת, אז זה תמוה מאוד, נכון?
דברי עקיבא, לא מקבלים על הדעת.
או נגיד ככה,
מי זה,
זה פרופסור לוינסה,
הוא אומר,
מה זה אנו?
ננצל אנו, מי זה אנו?
העשיר והעני ביחד.
כי עולם שבו אין נותן ומקבל, זה גהינם.
אז אנחנו ניצלים מן הגהינה בזה שיש עשיר ועני,
שיש מי שנותן ומי שמקבל.
עכשיו,
יש שתי אפשרויות,
או שהיא תפתח את החלון,
או שתדליק את המזגן.
יש מזגן
ויש חלון.
כן.
אה,
כן.
נכון, נכון. נכון, נכון, ודאי, ודאי.
התפיסה היא שבעצם זו מערכת אורגנית.
אתה צודק.
זה מה שנקרא, כל מעשה בראשית מלווים אחד לשני.
היום לווה מן הלילה, הלילה מן היום וכולי.
ואמר במדרש הזה,
כי המניין
מורה על החשיבות והמעלה.
כי כל דבר חשוב נמנה.
כמו שאמרו, את שדרכו למנות שונין אותו.
מה?
אלא בדבר הספור, זה הוא די הסבר בשיעור הקודם.
בשביל זה הוא נתן פה מספר אגדות שמסבירות את זה.
לא אמרתי בשבוע שעבר, דייקתי בלשוני.
אמרתי בשיעור הקודם.
אז אתה לא יכול לקשות את הקושייה הזאת,
אין בסיס לקושייה.
כן,
טוב.
שדרכו למנות שונין אותו,
ודבר בלתי חשוב, אינו נמנה.
זה למשל יש הלכה לגבי ביטול ברוב.
אם יש מאכל, איסור, שיתערב במאכל מותר.
אז יש דיני ביטול,
ביטול ב-60,
ביטול ב-100,
ביטול ברוב,
יש כל מיני ביטולים.
אבל אם זה דבר חשוב,
אינו בטל.
למשל זה דבר חשוב, ביצה.
ביצה שלמה,
התערבה בביצים אחרות,
אינה בטלה ברוב.
למה?
כי זה דבר חשוב.
למשל, כן?
זה מסכת ביצה,
יש דיון שלם על זה,
יש
גם אגוזים מיוחדים.
כלומר, יש סוג מסוים של פירות שהם לא בטלים.
אז דבר חשוב, מונים.
דבר ש...
דרכו להימנות.
דבר שלא נמנע, הוא לא חשוב, ואז איך הוא בטל.
ולכן,
הוא אומר,
זה הסיבה שהעושר נקרא ממון,
מלשון למנות.
עוד אתימולוגיה, כן?
דבר בלתי חשוב אינו נמנה,
והוא נקרא עושר ממון,
כלומר,
מה אתה מונה?
מה חשיבותו של העושר שהוא נמנה?
כאילו היה לו חשיבות של מה,
ולא היה ראוי להיות נמנה,
כי מה הוא?
זה בספר הקטן,
הנסיך הקטן,
כשהנסיך מגיע אל איש העסקים.
במה עסק איש העסקים?
לספור.
אתם זוכרים שהוא סופר.
מה הוא סופר?
לא.
הוא סופר כוכבים.
ואחרי שהוא מגיע למניין של כוכבים,
הוא כותב את המספר על פתק ושם אותו בבנק.
כן?
וזה נקרא שהוא הבעלים של כל זה,
זה שלו.
שואל אותו הנסיך הקטן,
אני פגשתי מלך,
שגם כן טוען את זה,
הוא אומר, לא,
המלך
מולך על.
אני זה הרכוש שלי, משהו אחר.
ובוודאי, העני שאין לו עושר,
חיותו
תלוי בו.
וכמו שאמרו,
הזוזל שווה פרוטה לעני,
כאילו נוטל נפשו.
עשיר זה מי שיש לו,
עני זה מי שאין לו.
נכון, אז מה?
זה לא הגדרה של עשיר,
שמח בחלקו,
אלא איזה הוא עשיר.
כלומר, כשמישהו עשיר,
מתי הוא עשיר באמת?
אם יש לו מיליארדים,
אבל הוא לא שמח,
אז הוא לא עשיר.
אבל אם אין לו כלום והוא שמח בחלקו,
הוא טיפש,
כי אין לו חלקו.
צריך שיהיה לו חלקו כדי להיות שמח בו.
מי שיש לו, מה יש לו זה סיפור אחר, אבל יש לו.
כן, יכול להיות שאין לו כסף, אבל יש לו בהמות.
אין לו בהמות, יש לו בתים.
הרכוש, כן.
או נכסים.
או ממון.
או מעות.
או זוזים.
מה?
לא, יש הבדל בין עני לאביון.
זה ב...
אביון זה מי שיש לו התאבות,
הוא כל הזמן רוצה עוד,
זה הכל, זה האביון.
טוב,
ובוודאי העני שאין לו עושר, חיותו תלוי בו,
כמו שאמרו,
הגוזל פרוטה מעני,
כאילו נוטל נפשו.
בכל זה, מפני כי צריך העני לפרנסה,
ועני בוודאי אינו צריך למנות,
כי יודע מה יש לו.
אבל העשיר, אשר יש לו ממון הרבה, והוא מונה הממון.
על זה אמר, מה אתה מונה?
שיהיה נמנה?
כן, לכאורה, אתה אומר זה חשוב, אבל מה אתה מונה?
זה סך הכל, עשיר עסוק כל הזמן בחשבונות.
העני,
אין לו חשבונות,
הוא יודע בדיוק כמה כסף יש לו.
וכן אמרו,
יש מדרש כזה,
כן,
שפה הוא מצטט את המדרש,
אבל הוא לא כתב אותו.
וכן אמרו,
כי אין ראוי שיהיה לאדם קניין מעלה בעושר.
הרי כל המעלות מעלתם כאשר האדם קונה אותם,
ואין מעלת העושר,
רק בהוצאה שמוציא הממון.
וזה נראה כי אין קניין מעלה בעושר.
מה פירוש הדבר?
אדם יש לו כסף.
מה מטרת הכסף הזה?
לקנות.
נכון?
זה קוראים לזה כוח קנייה.
זאת אומרת שזה לא מעלה,
שזה דבר שאתה צריך להוציא ממך,
הוא לא מעלה.
הוא נשאר אצלו, למשל בריאות.
אדם בריא,
אז גופו בריא, הבריאות נשארת אצלו.
לעומת זה הממון, כל עניינו של הממון זה להשתמש בו.
יוצא לפי זה שאין מעלה עצמית ברכוש שלו.
שלו.
כמובן?
קנה חוכמה זה מצוין, החוכמה נשארת אצלו.
זה קניין,
כי אדם לפני שהוא קנה חוכמה,
הוא נעדר חוכמה.
אחרי שהוא קנה חוכמה,
הוא חכם.
לפני כן לא היה לו.
נכון, ואז הוא נשאר עם החוכמה. לעומת זה, העשיר,
הרי זה שיש לו, אבל זה כדי להוציא.
תאר לעצמך אדם שיש לו הרבה מאוד
כסף, הוא מעולם לא ישתמש בו.
אז חבל, מה הוא עשה עם הכסף הזה?
הנה,
גימל שמות אשר יש לממון. דהיינו, נכסים, זוזי, מאות.
מורים,
כי אין לאושר של אדם קיום מצד שלושה
פנים. האחד, שאין האושר דבר עצמי לאדם.
כמו שאר מעלות,
אבל הוא נבדל מן האדם,
הוא נוכח בקל,
הוא נאבד ונכסה מן האדם
בקלות ונגלה לאחר, כמו שיתבאר, לכך נקראו נכסים.
גם כי העושר הוא ברכה בעולם אשר
ברכה הוא עומד להיות נכסה מן העין,
ולכך הוא נטמן עד שאינו נמצא ונגלה לאחר.
שאם היה תמיד אצל אחד, לא נקרא זה שהוא ממון,
ואם לא היה נגלה כלל לאחר,
גם כן,
הרי השם ברוך נתן אותו לעולם,
ולפיכך נכסה מזה עד שנקרא שאינו דבר שהוא בגלוי ונגלה לאחר.
כלומר,
יש אדם שהוא לא עוד יודע איפה ממונו,
כי ממונו עבר כבר לאחר.
כי כאשר אדם עומד לו השעה שיהיה לו עושר,
אז זזים מזה ובאים לאחר.
כמו שהתבאר, ועל עניין זה נקראו זוזים.
שזזים מזה ובאים לאחר,
שראוי לו יותר.
ועוד יש צד שלישי,
כי העושר הוא דבר גשמי,
אשר כל גשמי הוא תחת העט והזמן,
כמו שהתבאר, ועל עניין זה נקרא מעות.
והשם
הרביעי בא לומר,
שאף כאשר העושר הוא בנמצא והוא עדיין אצלו,
מהו חשיבות עצמו?
לכך נקרא ממון,
שנקרא על שם מה אתה מונה.
כלומר,
מהו אף כאשר הוא אצלו.
אז אני אסביר כאן מספר ביאורי מילים,
אתימולוגיה של מילים שמבערות מהו
העושר.
עושר זה כוח, אבל זה כוח זמני.
לעומת זה, למשל, בריאות זה כוח שנשאר אצל האדם.
לעומת זה, הממון זה כוח זמני עד שהוא מוציא אותו.
לכן כל בעלי הממון יגידו לך שממון שאתה משאיר בבנק הולך ופוחת.
נכון?
ויש בוודאי עוד סיבות הרבה שלאושר קיום,
אבל אלו דברים הם עיקרי דברים, ולכך רמז
בשמות שנקרא בהם שם האושר עליהם.
וכאשר תבין מה שאמרנו,
כי העושר הוא זולת האדם,
ובזה אינו דומה לשאר מעלות.
ואז תוכל לדעת ולהבין מה שאמר, אגב, זה גם הרמב״ם,
בסוף מורה נבוכים אומר,
השלמות שרוב בני האדם
רודפים אחריה היא שלמות הממון.
ואומר הרמב״ם,
אבל
הקניין הוא סוג של דמיון.
כי אתה אומר, חפץ מסוים שייך לי.
לפני שהוא היה שייך לי,
וגם אחרי,
זה אותו חפץ.
אני נשארתי אותו הדבר לפני ואחרי.
אני רוצה לפי זה שכל מה שקובע שממון מסוים הוא שלי,
זה מוסכמה חברתית.
מוסכמה חברתית היא סוג של דמיון.
בכלל, במיוחד בימינו,
שהממון כבר הפסיק להיות דבר המורגש,
אלא רישום בבנק.
קניין של אישה לא, ממש לא.
כשאדם קונה אישה,
אז היא שלו.
באיזה מובן שהם חיים ביחד,
אוכלים ארוחת הצהריים ביחד, מה? הוא השתנה. מה?
בוודאי שהוא השתנה.
סליחה, אני חושב שכבודו נשוי.
ותשים לב,
תשים לב להבדל שיש בין האדם הרווק לאדם הנשוי,
זה לא אותו אדם,
בכלל. טוב,
וכאשר תבין,
מה?
על הבנק,
לא,
אני אומר שהממון זה הכל איזה מין דמיון.
אפילו היום אין לך ממון ממשי ביד.
פעם היה מתכת, כסף, זהב, זה היה הממון.
היום הממון זה הקלדה.
הוא קלד משהו, ואומרים שיש לך ממון.
אתה יכול עם זה לקנות.
ברור,
זאת אומרת שבסופו של דבר,
הרכוש הוא התגברות של הדמיון על נפש האדם.
ואומר הרמב״ם,
יהיה חבל אם כן שהאדם יקדיש את
כל חייו לדבר שביסודו רק דמיון.
זה לא שזה לא חשוב, אבל אי אפשר שזאת תהיה המטרה.
בסדר?
מה?
איך ה...
מה?
נכון.
לא הכרחי,
לא הכרחי. יש לפעמים,
היה יהודי אחד, הרב שיין,
שיין בארצות הברית, היה תלמיד חכם, חרדי.
הבת שלו כתבה עליו ספר,
שנקרא, שנקרא באנגלית All for the boss,
הכל לאדון הכל.
ואז היא מספרת שהאימא שלה,
כלומר אשתו של אותו תלמיד חכם,
הוא היה איש עסקים.
לא ידע אף פעם כמה כסף יש לבעלה.
למה?
כי כל חודש הוא נותן לה בדיוק מה
שהיא צריכה.
זהו,
זה הכסף לחודש, תשים את זה.
כל השאר, היא לא ידעה.
זאת אומרת,
אתה לא חייב בגלל שיש לך ממון,
להתחיל להתנהג אחרת.
יש אגב עשירים גדולים בעולם שמתלבשים בלבוש פשוט,
כדי שלא יפגעו בהם.
אגב, בימי הביניים כשהיו שולחים יהודי,
היו שולחים יהודי להשתדל אצל הפריץ,
או אצל המלך, או לא משנה מה.
היו שולחים את היהודי,
אתה תדבר עם המלך,
לטובת הקהילה.
אז מה שעושים,
הקהילה היו ממלאים את הכיסים שלו בכסף,
כדי שהוא ירגיש ביטחון.
כי אדם שיש לו כסף בכיס, מרגיש ביטחון.
טוב. אתה אומר שסיפרתי על המהר"ל שהיה משחק עם המטבעות.
אני מכחיש מכל וכול,
זה שקר גמור, מעולם לא אמרתי את זה.
זה על רבנותם,
רבנותם,
זה לא על המהר"ל,
בסדר.
יש הבדל.
טוב.
וכאשר תבין מה שאמרנו,
כי הראשון הוא זולת האדם,
ובזה אינו דומה לשאר המעלות.
כלומר,
זה שהוא זולת האדם.
זאת אומרת, זה לא האדם עצמו.
ואז תוכל לדעת ולהבין מה שאמר הכתוב, אוהב כסף,
לא ישבע כסף.
עשירין ומקמצין.
ההיגיון.
אם יש לו כסף, הדבר יהיה שלא ייקמץ.
אבל מפני כי העשיר מוכן הוא למידת העושר,
אומרים תמיד למה אנשים עשירים הם לא נותנים,
לא עוסקים הרבה בפילנטרופיה.
כי בגלל זה הם עשירים.
ואין העושר כמו החוכמה,
שאם למד חוכמה נקרא שהוא שבע מן החוכמה,
אבל העשיר אינו שבע.
שאילו היה עושר,
מה?
שבע מהחוכמה, כן?
בגלל אברהם אבינו נאמר שהוא נפטר זקן ושבע.
כן, החוכמה מחיה את בעליה, יש מילוי של חוכמה.
כתוב זקן ושבע, לא ימים.
כן, שאם למד חוכמה,
נקרא שהוא שבע מן החוכמה,
העשיר אינו שבע,
שאילו היה עושר,
עומד באדם
כמו החוכמה,
אז היה שבע ממנו.
אבל אין העושר עומד בו,
ולכך אינו שבע ממנו,
כי דבר שאינו עומד בו לא יקבל שביעה ממנו כלל,
ועל שם זה נקרא כסף.
כי תמיד אצלו הכוסף,
שהוא נחשף.
ואל יסבע ממנו כאשר יתבהל.
אגב, זאת אומרת
שהערך של הכסף זה לפי מידת הכוסף של האדם.
כן?
כן.
או למשל, אתה אומר,
חתיכת זהב, זה עולה הרבה.
שאת השאלה, למה זה עולה הרבה, זה סך הכל
חתיכת מתכת,
זה גרוטאה.
כן, אבל כוספים אל המתכת הזאת, ולכן היא יקרה.
נכון, זה הביקוש, הכוסף.
כן,
אתה יכול להשתמש במטיל זהב כדי להחזיק שולחן רעוע,
למשל.
אפשר, זה באמת שווה.
או כדי שדפים לא יתפזרו לך ברוח,
אז אתה שם על זה מטיל זהב.
זה הגיוני,
כן?
אבל להעריך את הזהב, אשר הוא זהב,
לפני כן נקרא כסף,
ונקרא זהב,
על שם כי כאשר הוא רואה עושר לפניו, הוא אומר,
זה הב.
הוא מצד...
מה?
מה?
זה הב.
ומצד
שני,
ומצד שני, פנים, האדם חפץ ורודף אחר העושר.
האחד שיש לו כוסף לקנות ממון רב מצד אהבת העושר שאוהב ממון
ונחשף אליו, ועל שם זה נקרא כסף לשון נחשף,
והשני שרוצה וחפץ בעושר לתועלת אליו,
שצריך אליו להשלמתו, לכך נקרא זהב, זהב
לצורכו שיושלם בו.
ולכך העושר נקרא על שם כסף וזהב,
שמורה על שתי בחינות אלו.
זה בעצם מעבר להמשך הדברים.
האדם, בואו נקרא.
אשר הוא תמיד רודף אחר העושר, אינו לא ישבע עושר.
וכתיב, גם אינו לא ישבע עושר.
זו הוכחה טובה, לא?
טוב,
ותלה זה.
בעין,
מפני כי העין רואה ממזרח עד מערב, הוא מקבל הכל.
וכאשר דבק בו החסרון, אינו מלא כלל.
והוא רוצה וחפץ תמיד לקבל ולא שבע.
אתה רוצה קצת להבין מה זה אומר הסיפור הזה של העין.
יש לנו שני חושים עיקריים שדרכם אנחנו מקבלים ידיעות.
העין והאוזן.
נכון?
והפילוסופיה אוהבת יותר את העין,
הנבואה אוהבת יותר את האוזן.
כן?
מה?
למשל, אריסטו בספר הפיזיקה,
ספר המטאפיזיקה,
אומר, הראייה שעניינו של האדם להשכיל,
זה העונג שמספק לנו חוש העין.
כי העין רואה בבת אחת
מיליארדי דברים.
אתה עומד במקום גבוה,
אתה רואה הכל.
זאת אומרת, העין היא השתלטנית.
ולכן השיטות הפילוסופיות נקראות השקפה עולם.
השקפה,
משום להשקיף, להסתכל.
כלומר, הפילוסוף,
יש לו יומרה לתת ציור כולל של הכל.
לעומת זה, השומע,
הוא חייב להיות במצב של ענווה.
כי הוא תלוי במי שמשמיע לו
בקולות הבאים אליו.
כביטוי הישראלי המפורסם,
מה נשמע?
שאומרים,
מה נשמע?
הכוונה שאני רואה בך,
מי שמייצג את הנשמע בעולם, ואתה מביא את זה אליי.
זה אגב תרגום של היידיש, ווס הרצח.
כן, ווס הרצח, מה נשמע?
מזה זה הגיע לעברית המודרנית.
לא, ווס מרסטי זה משהו אחר,
זה מה אתה עושה.
כן,
אבל ווס הרצח,
זאת אומרת,
מה נשמע,
מה אתה שמעת כדי שתספר לי.
כן.
אז הנביאים לכן שומעים, לכן כשמשה עומד בסנה,
ויסתר משה פניו,
כי ירא מהביט אל האלוהים.
ואומרים, בזכות
ירא מהביט,
זכה ל...
ותמונת השם יביט.
נסביר.
זה אומר שהאדם,
כשהוא מתקדם מבחינה רוחנית,
צריך קודם כל לסתום את העיניים.
ואז הוא יכול לשמוע.
הרי שהוא שומע,
אז הוא רואה ראייה אמיתית.
זאת אומרת, ראייה, שמיעה, ראייה.
כן.
בדיוק, ולכן כשאנחנו מקבלים עול מלכות שמיים,
אנחנו סוגרים את העיניים ואומרים שמע.
עכשיו,
יוצא לפי זה שהעין מציינת את אותה תכונה בנפש שהיא שטלטנית,
שהיא רוצה את הכל.
לכן, כשבקהלת נאמר שהאדם לא שבע מאושרו,
נאמר את זה על העין,
גם עינו לא תשבע עושר.
אומר המהר"ל, ותולה זה בעין,
מפני כי העין רואה ממזרח עד מערב,
והוא מקבל הכל.
כלומר, במבט אני רואה את הכל,
כל המציאות.
וכאשר דבק בו החסרון,
כלומר,
שהוא רודף אחרי הכסף,
אינו מלא כלל.
והוא רוצה וחפץ תמיד לקבל ואינו שבע.
מה זאת אומרת שכל דבר זה כך?
אוכל זה גם כסף.
אוכל זה גם כסף,
זה ממון.
ממון ודאי שנכנס לגוף, אני קונה עם הכסף פלאפל.
זה נכון.
הלאה,
זה דווקא מוכיח מה שאמרתי.
כן, מה אתה אומר?
לא, בסדר. ולכך, מה?
הנבואה תלויה באוזן, כן.
זה בעולם הגלוי,
כלומר,
לפני שאתה מקבל מסר מן מעלה,
אז העין יותר טובה מן האוזן,
לא תהיה ראייה,
לא תהיה שמיעה גדולה מראייה, נכון?
ככה אומר חז"ל.
אבל זה לגבי עולם שבו אין התגלות.
בעולם של התגלות זה בדיוק הפוך.
האוזן קודמת.
יש על זה ספר שלם שכתב הרב הנזיר,
כל הנבואה, ההיגיון העברי, השמעי.
כלומר,
יש היגיון מיוחד לבעלי השמיעה.
טוב, מה?
כן, כן, כן.
אגב, יש ארבעה מקומות בבבלי שכתוב תחזה,
וארבעה מקומות בירושלמי שכתוב תשמע.
עכשיו,
אומרים שהגאון מווילנה אמר שהוא ידע את כל התורה,
חוץ מארבעה מקומות שהוא לא הצליח לפתור.
יכול להיות שזה קשור לזה.
כן, טוב.
לא יודע.
מה?
האברים.
נו.
הוא לא רוצה...
הוא רוצה...
פחות.
נו, ואז מה אתה רוצה להוכיח מזה? נגיד,
לא הבנתי.
העין...
העין רוצה את הכל.
כן, השאלה היא מה זה עין?
עין זה חוש בגוף,
אבל זה גם כינוי לתפיסה הכוללת.
לכן, זה השקפת עולם, להשקיף זה להסתכל,
כמו ביוונית סקופוס,
כן, להסתכל.
כן, בוודאי.
ולכך אמרו במסכת תמיד על אלכסנדר מוקדן,
שהיה הולך לכבוש את כל העולם עד
שהגיע לסוף העולם והגיע לגן עדן.
ולא פתחו לו שערי גן עדן,
שאמרו לו, צדיקים יבואו בו.
ואמר, אנא מלכה,
מחשב חשבונא, הב לי מידי.
יהבו לו גולגלתא עד עינא.
ותקלה לכל כספא ודובה ולא תקיל.
אמר,
מה זה?
נתנו לו גלגל עין.
גלגל העין זה העישון.
זו היא, ותקלה לכל כספא ודובה, ולא תקיל.
אמר לו, מה יהי?
אמר לו, גלגלתה דעינה דבישרה,
ודמא דלא שבעה.
ממה ידעי?
דלא שבעה.
אמרי שקול עפרה, ולאתר תקיל עד כאן.
תרגום, אה.
אמרו במסכת תמיד,
אלכסנדר הקדוש היה הולך לכבוש כל העולם,
אז הגיע לשערי גן עדן,
אמרו לו,
אתה לא יכול.
אמר,
אבל אני מלך,
ויש לי חשיבות, מחשב חוש בנאה.
תנו לי,
תנו לי משהו,
בתור מלך,
כמו
כל זאת,
הוא כבש את העולם,
זה לא אדם פשוט.
אמרו לו,
גולגלתא דעינא.
ותקלה וכו', הוא שקל את כל הכסף והזהב,
ואי אפשר היה לשקול.
כלומר, זה לא...
העין הייתה כבדה יותר.
אמר לו,
מה יש?
שאל אותם, למה זה?
אמרו לו, גולגלתא דעינא דבשרה ודמא דלא שבעה.
זה גלגל עין של בשר ודם שאיננו שבע.
לכן הוא כל הזמן רוצה עוד ועוד ועוד ועוד.
כן.
אמר לו, ממה ידעי?
דלא שבעה,
שזה עין של מישהו שלא שבע?
אמרי שקול עפרה,
תיקח אדמה, ותרת כאילו, מיד תשקל את זה.
בסדר?
כלומר, זה עפר, זה איפה שהוא מגיע בסוף.
פירוש של המהר"ל,
והגיע סיום השיעור.
שלום, פם פללה, פם פללה.
