שלום וברכה הקהל הקדוש, ובכן אנחנו ממשיכים
בלימודנו הנפלא והמרתק במסכת אבות.
והגענו, אם אני לא טועה,
לפרק ב',
ואנחנו
במשנה ט"ו,
אם
אני לא טועה.
רבי טרפון אומר,
היום קצר
והמלאכה מרובה
והפועלים עצלים והשכר הרבה,
הוא
ובא לבית.
מה הוא רוצה פה לומר,
רבי טרפון?
רבי טרפון,
הוא אומר, היום קצר, איזה יום?
אז המפרשים אמרו, היום זה חיי העולם הזה.
נכון, חיי העולם הזה,
זה קצר.
מאה שנה, רוב בני אדם לא מגיעים אפילו למספר הזה.
אז היום הוא קצר.
יש הרבה מה לעשות.
המלאכה מרובה.
מה זה המלאכה מרובה?
זה שאנחנו בנו לעולם כדי לתקן את העולם,
כלומר,
לעשות שינוי,
שהרי מאז
מעשה עץ הדעת,
העולם בהידרדרות,
יש הרבה צרות בעולם,
אז יש מלאכה,
המלאכה היא לתקן את העולם.
עכשיו, הדבר הזה הוא מעניין,
כי רגילים
הרבה פעמים אנשים דתיים לומר,
המלאכה שלי זה שאני...
אקיים מצוות,
אני אקבל שכר,
ויהיה לי מקום טוב בחיי העולם הבא.
ומה קורה עם ניהול העולם בכלל?
ניהול העולם זה של הגויים.
הגויים מנהלים את העולם,
אנחנו בתוך בית המדרש,
ודואגים לעצמנו.
אבל למרות שצורת ההתנהגות הזאת הייתה נורמטיבית בזמן הגלות,
כי לא יכולנו לעשות כלום.
לא לשם זה ניתנה התורה לישראל.
על מנת לתקן את העולם כולו,
זאת מלאכה.
יש על זה פסוק מאוד מעניין בספר דברים,
בפרק ו',
פסוק ד'.
אתם זוכרים את הפסוק?
שמע ישראל,
השם אלוהינו, השם אחד.
מסביר רש"י,
השם שהוא אלוהינו ולא אלוהי האומות.
עתיד להיות השם אחד לעולם כולו.
שהצהרת האמונה של היהודי בוקר וערב,
שזה עוסק בייחוד האל,
לפי רש"י זו תוכנית עבודה.
אתה צריך לעבוד באופן
שהעולם ישתנה,
באופן שבסוף
יהיה השם למלך על כל הארץ,
וביום יהיה השם אחד ושמו אחד.
שמה רש"י מביא עוד פסוק,
כי אז יהפוך אל עמים,
שפה ברורה לקרוא כולם שם השם,
וזה בדיוק מה שאנחנו אומרים כל יום.
אז המלאכה היא מרובה.
והפועלים עצלים.
מי הם הפועלים העצלים?
כל מי שפועל בעולם.
יש במסכת סנהדרין
שאלה ששאל אנטונינוס
את רבי,
רבי יהודה הנשיא.
שאל אותו, מפני מה חמה עולה במזרח
ושוקעת במערב?
למה?
מה היית רוצה?
שיהיה הפוך?
לא, הוא אומר,
היה אפשר שהחמה תעלה מן המזרח
עד אמצע הרקיע,
תשתחווה
ותחזור אחורה.
למה היא צריכה להשלים את הסיבוב?
זו השאלה ששאל אנטונינוס את רבי.
ענה לו,
משום פועלים ועוברי דרכים.
מה זה פועלים?
הפועל צריך לדעת מה השעה.
וגם עוברי הדרכים צריכים לדעת מה השעה,
כדי לדעת אם לעצור או לא לעצור.
ואם השמש הייתה חוזרת אחורה,
לא הייתה מבדיל בין שעה עשר לשעה שתיים. נכון?
או בין שעה 10 לשעה 2. כי
אז החמה הייתה נמצאת באותו מקום.
אז משום פועלים ועוברי דרכים,
צריך שהחמה תשקע במערב.
זו השאלה.
עכשיו, מי זה הפועלים ועוברי הדרכים?
למה הם כאלה חשובים?
שבשבילם, בסדר, הקוסמוס משתנה.
כשכתובה תשמע את תפילתו של הכהן הגדול.
מה זה?
הכהן הגדול.
כן, נכון,
שלא ישמע את תפילתם של עוברי דרכים, משמע
שעוד שילתם שעובר דרכים זה משמעותי.
אגב, מה הם התפללו?
גשם מן הסתם.
לא, שלא תשמע תפילתו של הכהן גדול.
כן, הרי כהן גדול מבין,
שלא תשמע תשילתו,
אז זה, כן.
אז המשמעות היא, הפועל
זה מי שמשנה את העולם.
ועוברי הדרכים זה מי שגם כן משנה את העולם,
העולם מתקדם לזיזי מטרה.
ולכן בשביל זה סדר הקוסמוס.
לכן הפועלים זה כל מי שפועל בעולם לתיקון העולם,
לשיפור העולם וכדומה,
והם עצלים.
למה הם עצלים?
כי יש כבדות החומר.
כלומר,
יש הבדל בין הרעיון לבין המימוש.
איך אומר הרב קוק?
המציאות אין לה כנפיים כאשר לדמיון.
הדמיון,
אתה יכול לדמות,
שווו,
כן,
כל עולם מתוקן,
הארי פוטר בריבוע,
אתה יכול,
AI,
מה שאתה רוצה.
המציאות, זה לא כך.
אז הפועלים אצלים בגלל טבע המציאות.
והשכר, הרבה.
מה זה השכר הרבה?
השכר,
כפי שמשערים לך, לא,
אלא הכוונה שאין יחס בין
המאמץ לבין התוצאה.
כש, למשל, אדם מתאמץ ללחוץ על כפתור,
בסדר,
זה לחיצה קצת דורשת איזשהו מאמץ של האצבע,
אבל מה שהכפתור מפעיל זה יכול להיות בעל משמעויות אדירות.
פצצת אטום למשל, כן? אז היחס בין
הפעולה לבין התוצאה הוא לא פרופורציונלי.
זה הכוונה והשכר הרבה.
מה?
מה אפשר להגיד על כל הסיפור הזה שהשם אלוקים הוא
העושה? מי החליט דווקא שצריך לעבוד בגלל שזה יקרה?
כמו מה שגם חז"ל אמרו,
שהיה, ונהרו אליו עמים.
זה גמרא במסכת עבודה זרה,
על הפסוק,
כעת ייאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל.
שעתיד הקדוש ברוך הוא לניח ספר תורה בחיקו,
ואומר מי שעסק בה יבוא ויקבל שכרו.
שנאמר,
כעת ייאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל,
מי שפעל עם אל יבוא ויקבל שכרו.
זה מאוד מעניין, כי הפסוק עצמו אומר מה פעל אל.
והדרשה היא, מי שפעל עם אל.
זאת אומרת,
חז"ל לא יכולים לקבל את זה שהאל הוא זה שעושה את הכל.
ובעל הבית דוחק.
מה זה בעל הבית?
קדוש ברוך הוא, נכון?
מצאנו ביטוי כזה
שהמרגלים אמרו,
לא נוכל לעלות אל העם כי עצום הוא ממנו.
ממנו, הכוונה מאיתו יתברך, ממנו, עצום הוא ממנו,
אמרו חז"ל שאמרו אין בעל הבית יכול להוציא כליו משם.
בעל הבית יש לו כלים,
הוא לא יכול להוציא אותם משם. מה זה הכלים האלה?
הכוונה היא שהם אמרו, הניסיון
של הכניסה לארץ ישראל,
עם
כל מה שזה דורש מאיתנו,
בעל הבית לא יכול להתמודד עם זה.
כלומר, הוא לא אדם,
אנחנו בני אדם,
אנחנו בשטח,
אנחנו מבינים יותר טוב ממנו מה הקושי.
לכן בעל הבית יכול להוציא כליו משם.
יש גם ביטוי מעניין,
כל מה שיאמר לך בעל הבית,
עשה,
חוץ מצא,
נכון?
יש על זה הרבה פירושים, מה זה חוץ מצא?
יש לפחות שלושה, ארבעה פירושים שונים.
אבל מעניין, רבי צדוק מלובלין אומר,
מדוע
המעפילים החליטו להעפיל.
כן,
הרי בהתחלה,
משה אומר להם,
הקדוש ברוך הוא אומר,
נכנסים לארץ.
מה הם אומרים?
לא רוצים.
אז הם מורדים.
אחר כך,
משה אומר, עכשיו יש לכם עונש,
אתם נשארים בחוץ לארץ.
כלומר, שזה בדיוק מה שהם רצו,
כן?
אז ואז אומרים, לא, חטאנו להשם, אנחנו עולים.
זה לא מובן, הסיפור הזה.
כי הרעים,
הם חוזרים בתשובה על זה שהם עברו על
דבר השם. עכשיו, דבר השם הוא לא לעלות.
אז למה הם חושבים שהם מתקנים על ידי עבירה?
מובן את השאלה?
התשובה,
אומר רבי צדוק מלובלין, הם חשבו שזה בכלל חוץ מצא.
כל מה שאומר לך,
בעל הבית, עשה, חוץ מצא, כלומר,
צא, הכוונה לא להיכנס לארץ.
והם אמרו,
אולי זה ניסיון,
זאת אומרת,
כל זה שהוא אומר לנו,
להישאר עכשיו במדבר,
זה הניסיון.
זה נקרא, טוב, הם טעו בזה, כן?
אגב, לא לגמרי טעו, אני מסביר.
הרי
משה אומר להם,
אל תעלו,
למה זה תמרו את פי השם,
והיא לא תצלח.
מה משה אומר?
אם זה היה מצליח,
אז כן, להמרות את פי השם.
אבל כיוון שזה לא יצליח,
אז לא צריך להמרות את פי השם.
עוד מוזר הביטוי הזה.
ורבי צדוק מלובלין שוב, גם נכנס לביטוי,
והיא לא תצלח.
מה זה והיא?
הפעם זה לא יצליח,
אבל פעם אחרת זה יצליח, והוא בעקבות משיח.
כן, בגלל משיח, שיעפילו וזה יצליח.
הדרשה הזאת של רבי צדוק מלובלין,
עלתה לדיון בזמן העלייה להתנחלות סבסטיה.
גם מפורסם.
מכירים את הסיפור?
סבסטיה, זה אומר לך משהו?
אוי ואבוי, אוי ואבוי, אנחנו...
לא, בסדר, בסדר, אני אסביר.
אחרי מלחמת יום הכיפורים,
היו שני בחורים בישיבת מרכז הרב שאמרו,
אבל
השומרון ריק,
יש סכנה שאי פעם זה יימסר בחזרה לערבים.
היה חנן פורט.
כן, היה חנן פורט והרב יהודה אמיתל.
ולהבדיל בין המתים לחיים.
ואז הם הלכו לרב צבי יהודה ואמרו לו,
או לראש הישיבה,
אמרו לו,
אנחנו חושבים שצריך להתיישב בשומרון.
ואז הרב צבי יהודה אמר להם, לא,
אל תעשו את זה,
כי העם לא איתנו,
לא,
אין לזה סיכוי,
זה יגרום לפילוג.
אמרו, בסדר.
אבל אמרו, אבל זה מסוכן,
אז זה חשוב שיש רשות להתיישב.
אז הרב צבי יהודה אמר, טוב, תביאו את מנחם בגין.
מנחם בגין בא ואומר, לא, שלא יעשו,
כי זה יביא למלחמת אחים,
ואני באלתלנה מנעתי מלחמת אחים.
לחצו, אמרו, טוב, תביאו את הרב גורן.
הרב גורן מגיע,
גם הוא אומר,
גם הוא נגד,
בקיצור,
כל מיני גורמים אומרים לו.
ואז באים לרב,
יום אחד,
ואומרים לו,
הרב,
יש גרעין של אנשים שכבר התארגנו,
אמרתי לכם לא.
אחר כך הם באו אליו עוד פעם,
אמרו לו,
המשאיות כבר יצאו.
ואז הוא בירך אותם,
והביא להם את דברי רבי צדוק מלובלין.
בסדר, שזה המעבר, זה מצליח בזה שהוא שם.
טוב,
אז זה לגבי בעל הבית, דוחק.
איך דוחק?
מה זה דוחק?
יש,
במהלך ההיסטורי הכולל, יש לנו
שתי מגמות.
פעולת האדם, פעולת ההשגחה.
פעולת האדם היא גלויה.
אני עושה מעשה,
אני רואה תוצאות.
לא עושה מעשה, לא רואה תוצאות.
זה נקרא, אצל חכמי הקבלה קוראים לזה אור פנימי.
אור פנימי זה מה שאדם משיג על ידי מאמציו.
ויש מושג יותר כולל, אור מקיף.
אור מקיף והכוונה, דברים נדחפים במהלך ההיסטוריה,
בין שאני מודע לכך, בין שאני לא מודע לכך.
על שם החנווני המקיף.
כלומר, אין לך במה לשלם עכשיו,
אבל מאחר, וברור לי שיהיה לך ממה לשלם,
בינתיים אתה מקבל בהקפה.
אבל בסוף זה יהיה לך.
עכשיו, מה יותר חזק בהיסטוריה?
מה שהאדם עושה,
או מה שההשגחה הכוללת עושה?
ההשגחה הכוללת.
וזה
מה שנאמר בנביא,
כי כאשר
ירד הגשם והשלג.
מן השמיים,
וירווה,
מה?
ושמה לא ישוב.
כי אם ירווה את הארץ והולידה והצמיחה ונתן זרע לזורע ולחם לאוכל,
כן יהיה דברי
אשר יצא מפי,
לא ישוב אליי רקם,
כי אם עשה את אשר חפצתי,
והצליח אשר שלחתי.
זה תיאור של האור המקיף.
ולכן יש לפעמים תהליכים שמתרחשים שלא מדעתם של בני אדם,
והם דווקא פועלים במיוחד מה שאמרו על משיח,
שמשיח בא בהסח הדעת.
אז זה בדיוק מה שכתוב כאן,
הוא בא בעל הבית דוחק,
הוא דוחק מאחורי הקלעים. עד כאן ההסבר הפשוט של המשנה.
אבל
אם נסתכל באופן אחר,
איזה יום בשבוע הוא יום קצר?
יום שישי,
ערב שבת, זה היום הקצר,
שבו המלאכה מרובה.
והפועלים עצלים, והשכר הרבה, ובעל הבית דוחק.
עכשיו,
מה זה היום השישי הזה?
אם אנחנו מבינים את ההיסטוריה האנושית כמהלך של ששת אלפים שנה,
אז
כל אחד מהאלפים מכוון כנגד אחד הימים.
אז היום הקצר זה היום השישי, האלף השישי,
וזה האלף שבו אנחנו נתונים.
ואנחנו רואים שבסוף האלף השישי,
אנחנו רואים שהמאורעות ההיסטוריים הולכים בקצב מסחרר.
זאת אומרת, יש תאוצה של התהליכים.
וזה בדיוק אופייני למה שקורה במטבח יהודי ביום שישי אחרי הצהריים.
כלומר, זו ההיסטוריה שלנו כעת.
לכן אנחנו רואים שבמאות שנים האחרונות נעשו שינויים בעלי היקף אדיר,
שלא היו כמותם במשך
תקופות ארוכות מאוד עידן ועידנים,
כי עכשיו אנחנו ביום קצר שבו המלאכה מרובה ובל הבית דוחק.
עד כאן מובן?
טוב. אגב,
מתי התחיל היום השישי?
או האלף השישי?
בשנת?
חמשת אלפים ואחת.
אבל כמו שאתם יודעים ימי בראשית מחולקים ללילה ויום,
ויהי ערב
ויהי בוקר.
הפעולה של הבריאה,
האקט של הבריאה זה נעשה בחלק השני,
ביום,
לא בלילה.
אז כך שאני צריך לחלק את האלף השישי לשני חלקים
של חמש מאות שנה כל אחד.
בחמש מאות שנה הראשונים לא קורה כלום,
זה
כמו הלילה,
ועיקר הפעילות במחצית השנייה.
המחצית השנייה זה משנת
חמשת אלפים וחמש מאות ואחד.
שזה יוצא בלועזית
1740. שנת 1740.
אגב, מתי חצות לילה?
ב-5252,
שנת גירוש ספרד וגילוי אמריקה,
1492. זאת אומרת,
השינוי בתוך הלילה,
לקראת תהליך הגאולה, מתרחש
החל מגילוי אמריקה וגירוש ספרד, פה הדיסקט מתהפך.
בשנת 1750 מתחיל התהליך.
מה קרה, סליחה, 1740,
אני מצטער.
עכשיו,
מה קרה בשנת 1740?
לא קרה כלום, לא קרה שום דבר משמעותי,
אבל
זה השנה שבה הגאון מווילנה היה בן 20. ובהיותו בן 20,
הוא חש בקרבו
הערה נשמתית
של הכנה למשיח בן יוסף.
התחלת דהתחלת.
זה לוקח מאה שנה,
עד שזה מגיע לשנת 1840. שנת 1840 היא 5600,
נכון?
מה כתוב בזוהר על שנת 5600?
שכתוב מפורש בפרשת נוח בזוהר, מה?
שבשנה, בשנת 600 לאלף השישי,
ייפתחו שערי החוכמה
למעלה ולמטה,
והעולם יתקן,
כלומר יכין את עצמו לקראת האלף השביעי.
בסדר?
ואכן,
כל התהליכים הגדולים שאנחנו רואים בהיסטוריה
של ההתפתחות הטכנולוגית, הדמוגרפית,
הפילוסופית,
הציונית,
ההתיישבותית, כל הדברים האלה התחילו משנת 1840.
ואילך.
זה כך שהזוהר צדק.
הדבר הזה גרם לבלבול עצום בירושלים
בשנתיים לקראת שנת 1840.
כי הייתה תסיסה
אדירה עד כדי כך שאנשים האמינו עוד עוד שנתיים משיח בה.
ככה הם הבינו את הזוהר.
הזוהר לא אומר, משיח יבוא.
הזוהר אומר שיש שינוי גדול בעולם ושהכול ישתנה,
אבל להם היו חסרי סבלנות,
הם היו משוכנעים שבשנת 1840 משיח יבוא.
עד כדי כך שהיה אחד הרבנים שהרגיש שם שאנשים יוצאים קצת מדעתם.
אז הוא פתח את ארון הקודש בבית הכנסת,
ונשבע בפני ספר תורה שבשנת 1840 משיח לא יבוא.
אולי בגלל זה הוא לא בא.
עכשיו,
מה שקרה,
המשיח באמת לא בא,
והדבר הזה גרם למשבר גדול,
ושניים מתלמידי הגאון מווילנה בירושלים השתמדו,
כלומר התנצרו.
כן,
ובפנקס של החברים של שכונת מאה שערים דאז,
מחקו את שמותיהם.
זה דבר די טראומטי,
וזה אחת הסיבות לרתיעה שהייתה אחר כך כשקמה הציונות.
הציונות 1897.
כלומר, סך הכל,
כמה שנים לאחר מכן,
57 שנים אחר כך.
עדיין היו אנשים שזכרו את הטראומה לפחות,
ואחד הכותבים בעיתון בירושלים, בעיתון הלבנון,
כותב,
תיזהרו,
שלא יקרה שוב מה שקרה בשנת השבר,
כלומר, שנת 1840. עכשיו,
היה עוד מישהו שם שכתב בעיתון דבר מעניין,
אמר שכל הסיפור הזה היה צפוי מראש.
שהרי כתוב,
וירא העם כי בושש משה לבוא,
ואז הם עושים עגל.
מה זה בושש?
אומרים חז"ל,
בא שש,
שעה שישית, ולא בא.
ואז אמרו, קומה עשה לנו אלוהים.
עכשיו אומרים, מה זה בא שש?
בא שש מאות, שנת שש מאות בא,
ולא בא, ואז עושים,
ואז התנצרו.
זאת אומרת שתמיד יש הפרש בין רעיון גדול,
שמרגישים שהוא כבר מתחיל להופיע, והמציאות סותרת אותו.
ואז עושים שטויות.
לדוגמה לדבר,
כתוב,
ביום ההוא קראת השם את אברהם,
את אברהם ברית לאמור,
לזרעך את הארץ הזאת,
מנהר מצרים,
ועד הנהר הגדול, נהר פרת,
ואת החיתי, ואת האמורי,
ואת הפריזי,
ואת הכנען,
ו...
ושרי אשת אברהם לא ילדה.
אתה מבטיח לזרעי את כל הארץ הענקית הזאת,
אבל שרי לא ילדה.
זאת אומרת שהרעיון כבר הופיע, המציאות סותרת,
ואז מחפשים פתרונות.
ואז הוא מביא את הגר המצרית שיולדת את ישמעאל.
בסדר?
כלומר, זה, תמיד יש הדברים האלה.
ומעניין, בהקשר הזה,
יש מכתב...
שמצאו,
שהחוקר מורגנשטיין מצא,
של אחד מתלמידי הגאון מווילנה בלונדון,
שמתכתב עם התלמיד הזה שהתנצר,
אחד מהם שהתנצר,
הוא מתכתב איתו.
והוא אומר לו, אני לא מבין אותך.
למה עשית את זה?
הרי קיבלנו מרבותינו,
מה זה רבותינו?
אגרא.
כיוון ש...
המילה אדם,
זה ראשי תיבות, אדם, דוד, משיח,
זה אומר שאותו זמן שבין בריאת אדם הראשון ללידת דוד,
הוא הזמן שצריך לעבור מלידת דוד עד הגאולה.
וזה עוד לא הגיע, אז למה אתה בכלל התנצרת?
לפי זה אפשר לחשב,
נכון?
זה יוצא 5708, כלומר הקמת מדינת ישראל.
מעניין, שנת השח,
בכל זאת,
איזה דברים.
טוב, אה,
שוב, עדיין, בהקשר הזה עוד משהו,
אם כבר אנחנו מדברים על חישובי קיצים מהסוג הזה.
הגאון מווילנה,
בפירושו לספרא דצניעותא,
הוא
כותב איך לחשב את זמן הגאולה.
אבל הוא מוסיף, והנני משביע את הקורא,
באלוהי ישראל שלא יגלה זאת.
מה זה, מה הוא מגלה שמה?
הוא אומר,
פשוט מאוד.
אם אנחנו לוקחים את החמש מאות שנה האחרונים של האלף השישי,
אנחנו מחלקים את זה לשתים עשרה שעות.
כל שעה זה ארבעים ואחת שנים ושמונה חודשים.
בסדר?
ואז הולכים לפי הסוגיה בתלמוד שאומרת מה
הקדוש ברוך הוא עשה באותו יום,
מיד מבינים.
כן,
שעה ראשונה,
נאסף עפרו של אדם הראשון מכל העולם.
שעה שנייה, עוצבר עפרו.
שעה שלישית, נמתחו איבריו.
שעה חמישית,
סליחה,
רביעית,
עוצבר עפרו,
עוצבר עפרו, נמתחו איבריו.
רביעית, נפחה בו נשמה.
חמישית, קם על רגליו.
אם עושים חשבון, שעה חמישית קם על רגליו,
5708, הקמת מדינת ישראל.
אז זה הגאון מווילנה אמר,
הוא השביע שלא לגלות, מי שמצליח לגלות את החישוב הזה,
שלא יגלה זה.
מספרים ששני תלמידי חכמים בווילנה
גילו את זה ומתו תוך יומיים.
אז אל תדאגו לי,
זה בסדר,
זה לא פעם ראשונה שאני מדבר את זה.
אחרי שזה קרה, זה בסדר,
אפשר
לדבר על זה.
טוב.
אז זה רבי תרפון אומר,
היום קצר והמלאכה מרובה והפועלים עצלים,
ועשה הרבה ובעל הבית דוחק.
זה בעצם בא בעקבות הדברים שראינו מחמשת תלמידיו
של רבן יוחנן בן זכאי, במשניות הקודמות.
מה שהתלמידים של רבן יוחנן בן זכאי עסקו בו,
זה איזה דרך ישרה שיילך בה האדם
בשביל לתקן את עצמו.
רבי טרפון משלים,
הוא אומר,
רגע,
רגע,
אתם לא צריכים לתקן רק את עצמכם,
צריך לתקן את העולם,
בסדר?
זה התוכן של משנה ט"ו.
אגב, השם טרפון זה לא טרפון,
זה טריפון,
אבל מי זוכר?
טוב.
מה זה?
זה שם יווני,
זה שם יווני,
כן,
כמו שיש דוב בר,
בר זה שם גרמני.
אז יש כל מיני, ואתה יודע,
היו חכמים עם שמות ערביים ושמות, כל מיני,
ולטינים.
פרק ב', משנה ט"ז.
הוא היה אומר.
מה זה הוא היה אומר?
צריך לזכור הביטוי הוא היה אומר,
הכוונה הוא היה מה שהוא אומר.
כלומר,
הוא לא סתם אמר,
הוא היה את מה שהוא אומר.
אבל הכוונה, יותר לפי הפשט,
שהוא היה רגיל לומר.
זאת אומרת,
המוטו שחוזר מתוך כל הרב זה זה,
הוא היה אומר.
לא עליך המלאכה לגמור,
ולא אתה בן חורין
להיבטל ממנה.
עכשיו,
זה בדיוק שני משפטים שסותרים אחד את השני.
נכון?
אם לא עליך המלאכה לגמור,
אז למה אני לא בן חורין להיבטל ממנה?
אפשר לומר ככה,
בגלל שלא עליך המלאכה לגמור,
אז היית חושב שאתה בן חורין להיבטל.
ולכן אומרים לך,
לא,
לא
עליך המלאכה לגמור,
זה כדי שלא תתייאש,
לא כדי שתתבטל.
נכון, אתה עושה,
אבל
אתה עושה מה שאתה יכול.
הדבר הזה הוליד אגב ביטוי מאוד בעייתי בציבור הדתי.
המושג השתדלות,
מכירים?
מה זה השתדלות?
זה בא מהעברית השתדלות.
השתדלות הכוונה שאתה לא עושה כלום.
כלומר,
תמיד זה אומר,
טוב,
יש לי רעיון,
איזה מפעל, אני פועל.
למה אתה לא ממשיך?
אתה
צריך להשאיר משהו לקדוש ברוך הוא, לא?
זה ה...
לכן הוא אומר,
לא עליך המלאכה לגמור,
ולא אתה בן חורין,
להיבטל ממנה.
אם
למדת תורה הרבה,
נותנים לך שכר הרבה,
ונאמן הוא בעל מלאכתך,
שישלם לך שכר פעולתך ומתן שכרן של צדיקים,
לעתיד לבוא.
אז מה זה השכר הרבה הזה?
אם היינו אומרים שהשכר הוא בעולם הזה,
היה אפשר למדוד.
נאמן הוא בעל מלאכתך,
ולעתיד לבוא שכר הרבה,
אם למדת תורה הרבה? נותנים לך שכר הרבה. אבל אם
זה לעתיד לבוא, אתה לא רואה את השכר הרבה.
לכן, צריך להגיד לו, ונאמן הוא בעל מלאכתך.
זאת אומרת,
שלא תגיד,
אני למדתי תורה הרבה ולא קרה כלום.
כן, כי שכרך לעולם הבא,
ודע, מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבוא.
אני לא הבנתי מה זה, מתן שכרן.
היה צריך להגיד,
ודע,
שכרן של צדיקים לעתיד לבוא, מתן שכרן,
הכוונה שהשכר יותר גדול ממה שהאדם יכול להכיל.
למשל, זה כמו שאדם רוצה למשוך
כלי כבד.
אפשר לקחת כלי כבד, זה קשה.
אם יש לך ידית,
יותר קל.
אז אפשר לומר
שהפעולה של האדם זה שכר בקנה מידה של הידית.
אבל מה שהוא מקבל כשכר באמת הרבה יותר
גדול ממה שהוא יכול לסחוב רק בידו.
עד כאן,
פרק שני.
מתן
שזה יותר משכרו.
נכון.
כי שכר זה דבר שמגיע לי,
אז מה...
ובכן, רבותי היקרים,
סיימנו בזאת את לימוד פרק שני,
אנחנו עוברים לפרק שלישי.
טוב.
עקביה בן מהללאל אומר,
תסתכל בשלושה דברים.
מה זה הסתכל?
תתבונן.
ואין אתה בא, או ואי אתה בא, לידי עבירה.
דע מאין באת.
ולאן
אתה הולך.
ולפני מי אתה עתיד לתת דין וחשבון.
עכשיו אני לא הבנתי כלום.
למה צריך לדעת מאין באתי?
זה משנה.
אם אני לא יודע מאין באתי,
אני לא יודע לאן אני הולך.
זה כלל בפסיכולוגיה.
אם אדם מתכחש לזהות שלו,
אז הוא בחוסר יציבות פנימית,
שיגרום שהוא גם לא יודע לאן הוא הולך.
זה נאמר באגר.
אגר ברחה מפני שרה, נכון?
ותעני שרי,
ותברח מפניה.
אני הייתי כותב, ותברח ממנה.
מה זה מפניה?
היא לא רוצה לראות את הפנים של שרה.
למה היא לא רוצה לראות את הפנים?
בגלל שכל המתח בין שרה לבין הגר, בנוי
על זה שהיא לא הכירה טובה לשרה.
עכשיו,
למה היא לא הכירה טובה לשרה,
שהיא נתנה אותה בחיקו של אברהם?
זה בגלל שלא הבהירו לה מה הסטטוס החדש שלה.
היא הייתה שפחת שרי,
והיא ניתנה לאברהם בתור מה?
אז בתור שפחה או בתור אישה?
ושמה זה לא ברור.
למה כתוב,
ותיקח שרי אשת אברהם,
היא אשת אברהם, את הגר המצרית שפחתה,
ותיתן אותה
לאברהם אישה,
לא לאישה.
כלומר,
הוא סבר שהיא אישה, והיא סברה שהיא שפחה.
ומה הגר חשבה?
לא אמרו לה.
הייתה אי נעימות.
אי נעימות להגיד לה שהיא שפחה ולא אישה.
נתנו את זה במעורפל.
במעורפל,
ותראי כי הראתה, ותקל גברתה בעיניה.
ואז שרה אומרת,
חמסי עליך,
נתתי שפחתי בחקך.
זאת אומרת,
זה אשמתך
שהיא לא יודעת מי היא.
ואז אברהם אומר,
טוב,
אני לא מבין בזה ענייני משפט וזה.
היא אומרת, תשפוט השם. אז זה בסדר,
עשי לה הטוב בעינייך,
ותענה השרה, ותברח מפניה.
היא לא רוצה לראות את הפנים
של שרה.
וימצאה מלאך השם על עין המים במדבר.
בדרך שור, על עין המים במדבר.
מה זה וימצאה מלאך השם?
מה היה עוד צריך למצוא?
הלכו לחפש אותה?
אלא הכוונה שברגע ששרה אמרה,
ישפוט,
אז צריך להביא לבית המשפט את הנידון.
מי הנידון?
הגר.
לכן,
כיוון שהיא ברחה,
בית הדין הולך למדבר למצוא אותה.
ויאמר לה הגר,
שפחת שרי,
מה המעמד.
מאין תבואי ואנה תלכי.
עקביה בן מהללאל.
כל זמן שאת מתכחשת למאין תבואי,
אין לך ללכת לשום מקום.
ותאמר,
מפני שרי גברתי.
אנוכי בורחת.
ויאמר לה מלאך השם,
אם ככה, שוב אל גבירתך,
ויתעני תחת ידיה.
ואז הרבה ארבה את זרעך ולא ייספר מרוב.
זאת אומרת, מה אומר המלאך?
כיוון שאת יודעת מאין באת,
את יודעת עכשיו לאן ללכת. ואז תצליחי בהיסטוריה.
אגב, אפשר להבין, אצל צאצאי הגר, זה בדיוק הבעיה.
ההתכחשות
של האסלאם
למקור
היהודי שלו,
זה מה שמערער את כל היציבות הנפשית של האסלאם.
וכל הבעיות שילוו איתם,
ברגע שהם יכירו
שהם דת בת של היהדות,
ולא מחליפי היהדות,
מאותה שעה הם יצליחו.
בסדר?
זה בדיוק מה שאומר עקביה,
אם אתה יודע מאין אתה בא, לאן אתה הולך.
עכשיו אני שואל שאלה.
עקביה בן מהללאל אומר את זה על כל אדם.
מאין האדם
בא?
דיברנו על זה פעם, מתי?
לפני הרבה זמן.
אבל עכשיו אני לומד מסכת אבות, אני מבין את המקור.
אז מי שלא מרוצה מזה שאני חוזר,
יכול לא להיות בשיעור,
מה נעשה?
עכשיו, מאין,
זאת
אומרת שהאדם,
המקור שלו מאין.
מאין, יבוא עזרי.
כן, הרי אנחנו נבראים מאין ליש.
אז דע, מאין באת?
הנשמה שלך היא אינסופית.
אתה לא מתחיל מהסדר הצר של העולם, אלא מאין באת.
ולאן אנחנו הולכים?
לעין.
יש גרסה בכתב יד של המסכת אבות, בכתבי יד,
דע מאין באת ולאין אתה הולך.
לא לאן, אלא לעין.
עכשיו,
צריך להבין מה הפירוש.
המילה ען,
ען או עין, ען זה הכוונה,
כיוון, נכון? לאן הולכים, כן?
ולפי זה יש ההסבר של הזהות של האדם.
אדם כשמדבר על עצמו אומר את המילה אני,
זה אני, הען שלי.
כלומר, הכיוון שאליו אני הולך.
הרצון, אפשר לומר, המטרה, זה מגדיר אותי.
אז זה הרגע, כאילו,
אני אומר, בצדק.
דע, מאין באת?
ולאן אתה הולך?
ועכשיו, יש פה המשך. ולפני מי?
אתה עתיד לתת דין וחשבון.
לפני מי, באמת?
לפני מי?
לפני מי?
זאת אומרת, אז זו התשובה.
אני עתיד לתת דין וחשבון, לפני מי?
מי, מי זה?
כן, שואלים.
למה נקרא מי?
כי מי זה שאלה שפונה אל האישיות,
להבדיל מן המילה מה.
הפילוסופים מכירים את אלוהים בתור מה,
בתור קונספט.
הנביאים מכירים את הקדוש ברוך הוא בתור מי שהוא,
בתור אישיות.
אז אם אתה עומד לפני מי לתת דין וחשבון,
יש משמעות לאישיות שלך.
נכון?
אז זו המשמעות של דע מאין באת,
לאן אתה הולך,
לפני מי.
אתה עתיד לתת דין וחשבון.
אם זה נכון כל מה שאמרתי,
אני לא מבין את המשך המשנה.
מה?
כן, קיבלנו את התשובה.
מאיך ממשיכה המשנה?
מאין באת מטיפה זרוחה?
ולאן אתה הולך?
למקום עפר ורימה ותולעה.
לפני מי אתה עתיד דין וחשבון?
לפני מלך מלכי המלאכים הקדוש ברוך הוא.
אבל זה לא התשובות שאמרנו מקודם.
זה כאילו שבעצם יש שישה דברים שאתה צריך להתבונן בהם.
אתה יכול לשאול את השאלות מאין באת,
לאן אתה הולך ולפני מי,
במישור עליון שנוגע לנשמה.
ואתה יכול לדון במישור תחתון הנוגע לגוף.
מאין באת מטיפה זרוחה?
מי בא מטיפה זרוחה?
הגוף.
מי הולך למקום עפר ורימה ותולעה?
הגוף.
זאת אומרת שכאן זה עבודת השם מיראה.
השלושה דברים הראשונים שנשאלו זה עבודת השם מאהבה.
מאין באת?
אתה בא מאין סוף.
יש לך קרבת אלוהים.
ולאן אתה הולך?
אל האין סוף.
יש לך קרבת אלוהים.
ולכן לפני מי?
אבל אם אתה לא במדרגה של ההכרה הזאת,
אז אתה עובד מיראה ולא מאהבה.
אם זה מייראה,
אתה בא מטיפה זרוחה,
אתה הולך למקום עפר ורימה ותולעה,
ולפני מי אתה עתיד דין וחשבון,
לא לפני האינסוף,
אלא לפני מלך מלכי המלכים.
מלך מלכי המלכים, זאת אומרת, יש היררכיה. גבולות, כי אתה
לא תעבור את ההיררכיה הזאת,
זה מאיים.
הקדוש ברוך הוא,
כלומר,
אם היית צריך להיפגש עם מלך בשר ודם,
כבר היית מתיירא קל וחומר לפני מלך מלכי המלכים.
אז בעצם ההדרכה של רבי חנינא סגן הכהנים היא הדרכה פעולה.
עד כאן ברור.
טוב, אז אנחנו נעבור למשנה ב'.
אלא אם כן יש שאלות?
לא? בסדר.
רבי חנינא,
סגן הכהנים, אומר, מה זה סגן הכהנים?
הוא היה סגן של כמה כהנים גדולים.
כהן גדול מת,
בא כהן גדול אחר. בינתיים רבי חנינא נשאר בחיים.
אז הוא סגן הכהנים.
אומר, הוי מתפלל בשלומה של מלכות.
מי זאת המלכות?
רומא.
זאת אומרת, רבי חנינה רוצה שתתפלל בעד הרומאים.
פסס, מדהים.
מה כל כך טוב להתפלל בעד הרומאים?
הרומאים החריבו את המקדש.
טוב,
יכול להיות שהוא אמר את זה עדיין,
המקדש לא היה חרב,
אבל הם לא היו סימפטיים כל כך,
הרומאים.
כן,
אבל בזמן רבי חנינא סגן הכהנים,
המלכות זו מלכות רומא.
נכון, בסדר.
אז
לכן הוא אומר,
שאלמלא מורא איש את רעהו חיים בלעו.
כן, עכשיו,
זה הפילוסוף תומאס הובס,
מביא הוכחה לדברי רבי חנינא סגן הכהנים.
כלומר, איך יודעים שאלמלא מורא של מלכות
איש את רעהו חיים בלעו?
כי אנחנו רואים את המלכויות עצמן,
שאין להן מורא מלכות עליהן,
והן בולעות אחת את השנייה.
בסדר? עכשיו,
זה אמירה מאוד
פרו-פוליטית.
כן, כלומר, הממד הפוליטי,
המלכות,
זה הכרחי כדי שהעולם לא יהיה ג'ונגל,
למרות האכזריות של המלכות.
כי במקום של ג'ונגל אין יציבות,
הכל אפשרי וכל זוועה יכולה להיעשות.
נגיד אם אנחנו נוטלים מאוכלוסייה כלשהי את המשטרה ואת הצבא ליום אחד,
מה קורה למחרת?
אונס, רצח, גזל וכו'.
ולכן
משטר אפילו דיקטטורי
עריץ עדיף על בני אנרכיה,
זה מה שזה אומר.
אפשר להגיד שזה קצת ראייה מן ההיסטוריה הקרובה אלינו.
כשהייתי צעיר,
הייתה מדינה שקראו לה יוגוסלביה, זוכרים?
עליה השלום.
מדינת יוגוסלביה הייתה מורכבת משמונה לאומים שונים.
קרואטים, סרבים, סלובנים.
ומה החזיק אותם? הרי הם שנאו אחד את אותו.
שהחזיק אותם זה המשטר הקומוניסטי סטליניסטי של טיטו.
וכל זמן שהמשטר הקומוניסטי, העריץ מאוד שהיה שם,
שלט,
המדינה איכשהו חייב...
חייתה בשקט.
וברגע שנפל השלטון הקומוניסטי,
נפלה יוגוסלביה,
התחלקה לשמונה מדינות שהתחילו להילחם זו בזו.
מלחמה עקובה מדם.
אז זה בעצם מה שאומר רבי חנינא סגן הכהנים, ככה העולם עובד, אבל...
סגן הכהנים, ככה העולם עובד, אבל...
אז מה זה האמירה הזאת?
זו אמירה, הייתי אומר, שמשלימה עם המציאות הקשה?
לא, ההפך.
זה אומר שגם במציאות הקשה יש נקודה חיובית,
שתכריח אותך בבוא הזמן לנהל פוליטיקה מכוח עצמך.
כלומר, האומות מנהלות פוליטיקה אכזרית,
בבוא הזמן אתה בעצמך תקים מלכות,
והמלכות כמובן תשתמש גם בכלים אלימים,
אבל הכלים האלימים האלה,
אתה תוכל להעלות אותם ולהפוך אותם לקודש.
שלומה של מלכות.
עכשיו אני רוצה אולי להוסיף עוד משהו.
המושג מלכות.
מי שמכיר בתורת הקבלה, ספירת המלכות
היא הספירה ההתגלותית האחרונה של האלוהות. כלומר,
קדוש ברוך הוא מתגלה בכל מיני אופנים,
חסד ורחמים וכדומה,
ויש גם מלכות.
מלכות זה הכלי הפוליטי.
זאת אומרת, ריבונו של עולם הטיל על אברהם אבינו,
משימה
לעזוב את נושאי הדת
ולעסוק בפוליטיקה.
זו המשמעות של הפסוק.
לך לך
מארצך
אל הארץ אשר אראך ועשך לגוי גדול.
זאת אומרת, בעוד שעד ההתגלות אברהם היה עוסק
בקדושת הפרט,
בתיקון החיים הפרטיים של האדם,
המעבר,
מחוץ,
יותר נכון,
מחוץ לחרן אל ארץ ישראל,
מטרתו הייתה להקים ישות מדינית.
וזאת למה?
משום שהפוליטיקה
היא המנוף הגדול ביותר לשינויים בעולם.
לעומת זה, אם אתה עוסק אך ורק בדתיות,
הדתיות תתקן את האדם הפרטי,
אבל לא תשנה את העולם.
לא תשנה את החברה,
ולכן צריך להתפלל בשלומה של מלכות.
עכשיו,
אם זה נכון,
זאת אומרת שהקדוש ברוך הוא ברא את עולמו
על יסוד של מאבקי מלכויות.
אז מהי המלכות?
היא מלכות השם דרך הפוליטיקה.
כמו שאומר
בספר משלי,
לב מלך ביד השם.
על כל אשר יחפוץ יטנו.
כלומר, כשאנחנו רואים ראשי מדינות, ראשי מעצמות,
שפועלים ומשנים את העולם,
אנחנו צריכים להבין שזו מלכות השם. זה מה שאומר רבי חנינא,
סגן הכהנים, ונתפלל בשלומה של מלכות השם.
כן?
שהיא למלא מורה, איש יראו,
חייבלו.
יש לפי זה גם שאלה שעולה.
ביחס לציונות.
גם מפורסם, יש התנגדות לציונות בחוגים מסוימים של בית המדרש.
ההתנגדות היותר חריפה,
בארץ היא לא כל כך מורגשת,
זה השיטה של הרבי מסאטמר.
הרבי מסאטמר מתנגד להקמת מלכות.
כלומר, לדעתו,
קיומה של מדינת ישראל היא חטא,
היא חטא מתמשך,
וכל זמן שזה קיים, המשיח לא יכול לבוא.
כך שלפי שיטת הרבי מסאטמר,
מדינת ישראל צריכה להיחרב.
להיחרב אפילו לרגע אחד,
כדי שלאפשר את מלכות המשיח להגיע.
עכשיו,
נשאלת השאלה,
מה היסוד התיאולוגי התיאורטי שעומד מאחורי השיטה של הרבי מסאטמר?
אפשר להגיד,
יש לו מקורות תלמודיים,
שלושת השבועות,
במסכת כתובות וכדומה.
אבל נגיד,
בהקשר הזה לא מעניין אותי כל כך
מה המקורות הכתובים של הרבי מסאטמר.
אני רוצה להבין מה ההיגיון.
למה הוא מתנגד להקמת מדינה?
ואני חושב שההסבר הוא עמוק מאוד.
הוא אומר בעצם,
מדינה זה ריבונות.
כל ריבונות, בהגדרה,
היא מרידה בריבונו של עולם.
כי הוא הריבון.
מה אתה מציב ישות במקומו?
בסדר?
זו הייתה השאלה.
זאת אומרת,
אתה שים עליך מלך,
זה בזמן שהיו נביאים.
אשר
יבחר השם אלוהיך בו.
בסדר?
זו הטענה שלו.
גם מלך המשיח.
אבל כל זמן שאתה פועל
בדעת עצמך,
בעצם אתה מרדת בריבונו של עולם.
צריך לזכור שלפני המהפכה הצרפתית,
המלכים בעולם היו נחשבים למלכים בחסד האל.
אחר כך הפכו להיות מלכים בחסד החוקה.
והחוקה זה כבר החלטה של העם שהוא הריבון.
עכשיו נשאלת השאלה, האם הרבי מסאטמר צודק
או לא?
התשובה היא שכן, שכן, הוא צודק.
הוא צודק כי באמת כל תפיסה ריבונית,
שלא מכוחו של ריבונו של עולם,
היא באמת מרידה.
אז למה הוא לא צודק?
כי זו מצווה.
יש מצווה להקים מדינה.
עכשיו,
הרבי מסאטמר יודה לך שהוא לא מסכים עם זה שיש מצווה,
כן?
מחלוקת בין הרמב"ן לבין רבי יצחק די ליאון,
בסדר?
אז הוא פוסק כמו רבי יצחק די ליאון,
ולכן הוא אומר שזאת לא מצווה.
עכשיו, אז אם ההלכה היא לא כמו הרבי מסאטמר,
ובאמת ההלכה היא ציונית,
אז מה בכל זאת יש ללמוד מהרבי מסאטמר?
זהירות בהכרה.
שההכרה שלך צריכה להיות שהמלכות מאת השם.
וזה, אני חושב,
כלול בדבריו של רבי חנינא סגן הכהנים,
שאומר,
הוי מתפלל בשלמה של מלכות,
מלכות השם דרך הפוליטיקה. יש...
במפרשים, דנו מהי המלכות המדוברת כאן,
מדוברת כאן.
יש לשים לב לדברי רבי מנחם המאירי.
רבנו מנחם המאירי, בפירושו למסכת אבות,
אומר, הוי מתפלל בשלמה של מלכות,
אפילו של גויים.
מה אני מבין?
שלכתחילה,
של יהודים.
מדוע אני מביא את דברי רבי מנחם המאירי? כי יש כאלה שכתבו,
שהוי מתפלל בשלמה של מלכות,
זה רק מלכות של גויים ולא של ישראל.
כן, אבל זה לא נכון.
מלכות ישראל פשיטה,
קל וחומר,
ובדרך הרחבה גם מלכות של
אומות העולם.
עכשיו,
מאיפה, מה המקור הטקסטואלי לדברי רבי חנינא?
מאיפה הוא לקח את זה?
מהנביא ירמיהו, נכון?
כשירמיהו מדבר עם הגולים הראשונים שגלו לבבל,
11 שנה לפני חורבן הבית,
הוא אומר להם,
הגלות תהיה 70 שנה, זה ייקח זמן, בינתיים
תטעו כרמים ותבנו בתים.
ואת בנותיכם תיתנו לאנשים.
כן, אי אפשר, צריך להמשיך את החיים.
והוא אומר,
והתפללו בעד העיר אשר הגליתי אתכם שמה.
יש כאלה שרצו לומר,
העיר זה ירושלים,
אשר הגליתי אתכם שמה,
הכוונה ממנה.
זה לא הפשע.
מזה אנחנו מבינים שיש מצווה להתפלל בשלומה של מלכות,
ולכן בכל הסידורים שהודפסו במשך הדורות,
יש לפני תפילת מוסף, תפילה בעד המדינה. כמו כן
גם בסידור הישראלי, יש לנו תפילה לשלום מדינת ישראל,
אבינו שבשמיים צור ישראל וגואלו וכולי.
ואתם תראו שיש סידורים שבהם התפילה הזאת
לא מופיעה.
וזה לא בסדר.
הלאה.
מה?
אני אשמח לעזור.
הדרוויניזם החברתי, כן.
סליחה, למה אתה קורא דרוויניזם חברתי?
לא הבנתי.
אה,
כן, הישרדות,
כן,
ההישרדות של המתאים ביותר,
כן.
למה?
למה לא?
היא הוכיחה את עצמה כמציאות.
במציאות אנחנו רואים שמלכויות אוכלות אחת את השנייה, מה...
נגיד ככה הדרוויניזם החברתי או הדרוויניזם בכלל
נוצל על ידי הנאצים
כי הצדקה לרציחת המונים,
בין היתר יהודים,
נכון?
שש מיליון יהודים הם הרגו,
כי הם אמרו,
מי שצריך לשרוד בעולם זה החזק,
הגרמנים הם החזק,
הם העם החזק,
היהודים הם מייצגים את מימד החלש של הזהות האנושית,
צריך לגמור אותם,
דרוויניזם,
נכון?
מדוע הם לא צודקים?
כי אנחנו לא חיות,
רק בני אדם.
זאת אומרת,
לא, זה מאוד חשוב להבין.
מה שנכון בטבע החי,
הוא לא חייב להיות נכון בעולם הערכי.
והאדם מנוהל לא רק על ידי מניעים של הישרדות,
או של מלחמת החיים, אלא יש לו גם מניעים ערכיים.
בסדר?
ועל זה נאמר,
כיוון שלאדם יש בחירה,
על זה נאמר, זהו יום הבוחר.
כן,
לא תבואי שישי שבת.
עכשיו,
למה אתם צוחקים?
זהו,
זה דברי רבי חנינא, סגן הכהנים.
הוי מתפלל בשלומה של מלכות,
שאלמלא מוראה,
איש את רעהו חיים בלאו.
מה?
אה?
דבר נא.
כן.
מלכות.
או
תורת המדינה,
אם תרצה.
מה השאלה?
משה רבנו היה אישיות פוליטית, לא?
הוא היה מלך.
כן, זה הבדל.
טוב, עד כאן להיום.
