אנחנו ממשיכים בשמירת הלשון.
כלל ב' כתוב ככה:
אסור לספר לשון הרע על חברו,
אף שהוא האמת כמובן, למדנו את זה כבר, כלל הראשון,
שלשון הרע זה על אמת.
אפילו בפני יחיד,
וכל שכן בפני רבים,
וכל שהתרבו השומעים, יתרבה עוון המספר.
לפני שחברו מתגנה יותר על ידי זה שנתפרסם גנותו לפני כמה אנשים,
גם שעל ידי זה מכשיל כמה אנשים באיסור לשון הרע,
והסכמה אומר כאן הערה בסוגריים, הסכמת כל הפוסקים.
אני רוצה להרחיב קצת את הדיבור על העניין הזה.
היום,
פעם לא היה מה שנקרא תקשורת,
מדיה,
דברים מהסוג הזה.
ואנשים היו מדברים אחד עם השני, וזהו.
זה היה גם חמור מאוד לדבר לשון הרע.
אבל היום,
שאנחנו
בזמן המודרני,
אדם אחד יכול להגיד מילה אחת,
והמילה הזאת תתפרסם במיליונים.
למה?
באינטרנט.
ולא רק זה, הכל מתועד.
אתה לא יכול למחוק.
הדברים הרבה הרבה יותר חמורים.
אז היום, אתה מדבר לשון הרע חס ושלום,
אם אתה כותב לשון הרע,
ומדבר לשון הרע במדיה,
זה מכפיל את עצמו במיליונים.
זה איום?
כן?
כן או לא?
אז זה אסור,
זה איסור,
תשאלו אותי איך מתמודדים עם זה,
תשאלו אותי.
זה קשה מאוד,
זה לא קל.
וכולנו שטופים בכל מיני ידיעות ובכל מיני דברים,
וזה לא,
זה עבירה פשוט, לשמוע,
זה לא רק לדבר,
גם לשמוע ולקבל את הדברים.
זה מאוד חמור הדבר הזה.
אתה צריך לעשות כל מאמץ שלא תהיה שבוי בתוך
כל המידע הזה שזורם אלינו בלי סוף מכל הכיוונים,
וחלק מזה, לצערנו הרב, הוא לשון הרע ממש.
כן, זה מאוד להיזהר.
צריך להבין,
אדם ששומע לשון הרע זה שריטה בנפש.
זה שריטה.
מה זה שריטה בנפש?
מישהו יש לו פעם שריטה?
לא תשרטו, שריטה בבשרכם.
אבל הכוונה היא גם בנפשכם.
חמור מאוד הדבר הזה.
פעם אחת הייתי באיזו דרשה בירושלים, בכנסת,
והייתה שם אישה שכנה
שכל הזמן נהנחה.
אוי, אוי,
אוי, אוי.
אחרי ההרצאה,
הדרשה,
ניגשתי אליה, גברת,
מה יש לך בעיות בלב?
מה, מה קרה?
אני אומר,
לא, אתה לא רואה טלוויזיה.
לא, לא ראיתי טלוויזיה.
ככה זה,
אנשים, אוי, אוי.
וכל הזמן זה נכנס.
זה לא בריא, זה לא טוב.
לא לנפש, ולא לחברה, ולא למשפחה,
ולא, ולא, ולא.
אז
הלשון הרע,
היצר הרע,
זורם בלי סוף ככה,
צורה כזאת. שאלו אותי איך עושים את זה.
מושכהו לבית המדרש.
תשב תלמד תורה, תעזוב את כל זה, בסדר?
נעזוב את המסכים, לא,
גמרנו,
אין יותר מסכים.
זה אפשרי?
מי אמר כן?
נראה אותך,
נראה אותך.
אפשר לומר,
היצר הכי גדול שיש בדור שלנו זה המסכים האלה.
