שלום ערב טוב
קראנו בפרשה אתמול על ספירת העומר
וחשוב לחזור על דברי ספר החינוך
מצווה ש"ו מצוות ספירת העומר
שם אנחנו לומדים
להגדיר, להבין נכון
מהי מטרת החיים של עם ישראל
ומהי באמת יציאת מצרים עבורנו.
כי הלא,
בכל שנה
כשמסתיים החג הראשון של פסח
אנחנו מתחילים את ספירת העומר
וסופרים
50 יום עד
לזמן מתן תורתנו עד לחג השבועות.
אומר ספר החינוך,
מי שלא סופר ספירת העומר,
מי שלא מחבר את יציאת מצרים עם מתן תורה,
לא באמת
יצאה יציאה אמיתית, יציאה שלמה ממצרים.
אפשר לצאת
פיזית ממצרים
ועדיין להיות גבולים
ותקועים
בתרבות המצרית.
וכך אומר ספר החינוך
מדוע סופרים בספירת העומר,
לפי שכל עיקרן של ישראל
אינו אלא התורה?
התורה זה לא דבר צדדי.
התורה היא חיינו,
במובן של החיים הכלל-ישראליים, והיא העיקר והסיבה שנגאלו ויצאו ממצרים,
כדי שיקבלו את התורה בסיני ויקיימוה.
הוא מביא את הפסוק שנאמר למשה בתחילת חומש שמות
וזה לך האות כי אנוכי שלחתיך והוציאך את
העם ממצרים תעבדון את האלוקים על ההר הזה
ועניין
גדול הוא להם קבלת התורה יותר מן החירות מעבדות
היציאה מעבדות,
יציאת מצרים,
היא דבר תפל, אומר ספר החינוך,
אלא עיקר
שהוא קבלת התורה בסיני.
ומפני כן,
מפני שהתורה היא עיקרן של ישראל,
ובעבורן נגאלו,
נצטווינו למנות ממחורת יום טוב של פסח,
עד יום נתינת התורה.
כדי להראות
שאנחנו מבינים
לעומק
מהי יציאת מצרים.
גמר היציאה ממצרים זה כאשר אנחנו זוכים לקבל את תורתנו.
עד כאן דברי ספר החינוך.
ולא רק היציאה ממצרים
היא כדי להגיע להר סיני למתן תורה
גם הכניסה לארץ
הכניסה לארץ ישראל כל עיקרה בשביל התורה
וכך אומר רבנו חיים בן עטר
בעל האור החיים הקדוש
בתחילת פרשתנו
וידבר השם אל משה
בהר סיני לאמור ואז
התוכן הוא מצוות השמיטה
ושואלים חז"ל
מה עניין שמיטה אצל הר סיני הלא כל התורה נאמרה
מסיני
אומר הר חיים הקדוש
מצוות שמיטה
היא מצווה התלויה בארץ
התורה אומרת
בתחילת הפרשה שכאשר אנחנו באים אל הארץ שהשם נותן לנו אז
שלא נשכח
הארץ היא מתנה אלוקית
וריבונו של עולם שייר במתנה הזאת את שנת השמיטה כביכול
נותן לנו ריבונו של עולם את ארץ ישראל לעובדה ולשומרה
רק שש שנים
אבל בשנה השביעית
היא לא נתונה לנו,
היא שבת להשם.
זה לא שאנחנו עושים טובה לריבונו של
עולם ומשמיטים את הקרקע אחת לשבע שנים,
אלא מתנת הארץ,
אומר הרוחיים הקדוש,
היא עבור שש שנים בלבד,
ואין לנו מתנה בשנה השביעית.
בשנה השביעית היא שבת להשם.
אם
הנושא של השמיטה הוא נתינת הארץ,
אומר הר חיים הקדוש לכן וידבר השם אל משה בהר סיני
כדי לחבר
את נתינת הארץ
עם מתן תורה בהר סיני מה הקשר ביניהם אומר הר חיים הקדוש
לצד שהזכיר מתנת הארץ שהרי כתב אשר
אני נותן הזכיר את הר סיני לומר
כי מחמת הר סיני
בהר סיני?
קיבלנו תורה.
לכן
נגמרה המתנה, מתנת ארץ ישראל,
שעל מנת תורה נתן השם את הארץ.
ריבונו של עולם, בטובו הגדול,
התנו תנאי.
אני נותן לכם את הארץ, רק אם תקיימו בארץ ישראל.
את כל מה שקיבלתם בהר סיני.
למה ריבונו של עולם לא רוצה לתת לנו את מתנת הארץ?
בלי תנאים.
למה הוא מגביל את נתינת הארץ
עם תנאים?
זה חוזר לאותו עניין של ספר החינוך.
יציאת מצרים היא לא שלמה אם אנחנו עדיין שקועים
בתרבות הגויים מתי אנחנו יוצאים לחלוטין ממצרים כשאנחנו מגיעים להר סיני
ולפי זה גם דברי האור החיים הקדוש
אם אנחנו נמצאים כאן בארץ
ואנחנו עדיין מחוברים לתרבות מצרים
או עדיין
מחוברים לתרבות אמריקה או אירופה
אז אנחנו מפסידים את מתנת הארץ, אז אנחנו לא בארץ.
הרגליים שלנו בארץ,
אנחנו אוכלים ושותים בארץ, אנחנו ישנים פה בארץ,
אבל איפה הראש שלנו?
הראש שלנו שהוא צורך תרבות,
הוא לא נמצא בארץ.
הוא לא צורך תרבות כחול לבן,
באמת, את תרבות הארץ.
על מנת תורה נתן השם את הארץ.
בתהילים, סוף מזמור קה,
אומר דוד המלך במפורש, ויתן להם ארצות גויים,
ועמל לאומים יירשו,
בעבור ישמרו חוקיו,
ותורותיו ינצרו הללויה.
הרי ישבו כאן גויים.
וריבונו של עולם, כפי שרש"י מפרט בראשית א' א',
ריבונו של עולם מחליט,
מתי שהוא מחליט,
להוציא את הגויים מכאן ולהכניס אותנו.
אבל אם אנחנו נכנסים לכאן,
והתרבות שנשארת כאן
זה התועבות של כנען,
אז אנחנו באמת לא בארץ.
לכן,
נתינת הארץ
היא בעבור ישמרו
חוקיו ותורותיו.
כך כותב הרד"ק
על תנאי שישמרו
חוקיו ותורותיו נתן להם את הארץ.
הרשב"א
בחידושי ההגדות שלו
על שבת דף פ"ח
מסביר על פי העיקרון הזה שאלה קשה
הרי
הגמרא מלמדת
שלעומת קבלת התורה ברצון שקיבלנו בימי אחשוורוש
עד אז
כפה הקדוש ברוך הוא עלינו את ההר כגיגית
אז קבלת התורה בסיני הייתה בכפייה,
כפייה דתית
אומרת הגמרא, נפקא מינה,
מודעה רבה לאורייתא.
מסביר רש"י,
אם כופים עליי לקבל משהו
ללא הסכמתי,
אז
אני לא באמת קיבלתי.
ומשום כך,
אם יזמין אותנו הקדוש ברוך הוא לדין
ויאמר וישאל אותנו למה לא קיימתם
את התורה למה לא קיימתם מה שקיבלתם
עליכם יש לנו תשובה לא קיבלנו
אתה כפית אותנו
לכן
מאז
סיני עד לקבלת התורה ברצון
בזמן אחשוורוש
יש כפייה
ועל כן אנחנו יכולים לטעון,
אל תעניש אותנו,
כי באמת לא קיבלנו.
שואל הרשב"א,
אם כך,
איך יצאו ישראל לגלות?
הרי הפסוקים אומרים שיצאנו לגלות כי לא שמרנו את התורה.
אבל יש לנו מודע רבה,
יש לנו טענה שאנחנו לא חייבים לשמור את התורה.
אומר הרשב"א,
כפי שראינו כאן בהוראת הקדוש,
שעל מנת תורה נתן השם את הארץ.
הוא
כותב לא נתן להם את הארץ אלא כדי שיקיימו את
התורה והוא מביא את הפסוקים בסוף מזמור ק"ה בתהילים
אתם לא חייבים לקיים אבל את הארץ אני לא נותן לכם בלי
הר סיני בלי קבלת התורה זה התנאי בנתינת הארץ
ומכאן לנתינת הארץ
בימינו אנו
זכינו בחסדי השם
אחרי גלות קשה ומרה,
אחרי השואה האיומה,
זכינו
לשברון עול הגלויות
וללכתנו קוממיות בארצנו.
אומר הרב חרל"פ
בימים ההם של תש"ח,
של קבלת הארץ,
הוא אומר
אנחנו מצפים ומייחלים
שכשם שהשתחררנו בגופנו מעול הגלות של הגויים
הם רצו להשמיד אותנו,
להכחיד אותנו
וברוך השם
יציאת מצרים של דורנו
זה תקומת המדינה יצאנו מכל הגלויות
אבל אומר הרב חרל"פ
נשתחררנו בגופנו
וכלל ישראל ניצל מי שעולה לארץ ישראל,
ברוך השם,
משתחרר בגופו מהגויים.
אבל אנחנו צריכים לצפות וליחל
שנשתחרר גם ברוחנו
מהתרבות של הגלות.
לשכוח את כל הדעות המתועבות שנספגו אל תוכנו במשך ימי החושך והגלות.
הוא חשב שחזרנו לארצנו
בארץ ממשלתנו,
הממשלה הפיזית,
כך נחזור למלכותנו
ולדעת קודשנו.
זו הדעת תורה שלנו,
זו התרבות הישראלית.
הוא כותב
אוי ואבוי,
לכאלה
שמצד אחד הם מכריזים על עצמאות
ומצד שני הם בעצמם מבזעים את העצמאות האמיתית שלנו
והם זונים אחרי החיקוי המתועב.
הוא אומר, יש פרדוקס.
מצד אחד מכריזים על עצמאות
נכון?
יש לנו עצמאות, אנחנו כבר שולטים בארצנו,
אנחנו מקיימים וירשתם אותה ויישבתם בה כדברי הרמב״ן,
אבל
אם כבר עצמאות, אז עד הסוף
להיות עצמאים ברוחנו, עצמאות אמיתית.
על כן,
ושמרתם ועשיתם,
כי חוכמתכם ובינתכם לעיני העמים,
אשר ישמעון את כל
החוקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה
בעזרת השם
עם ישראל
יחזור
להחזיק בחוקי תורתנו הקדושה ויזכה להיות בן
חורין אמיתי כדברי חז"ל מי שעוסק בתורה.
שלום
