שלום צהריים טובים אנחנו מתחילים היום סדרה
קצרצרה אינטנסיבית וחשובה במגילת רות מתאים לכם
כלומר זה שני שיעורים היום ושבוע הבא
כי ערב שבועות זה יום ראשון טוב
יש הרבה סיבות מדוע קוראים את מגילת רות בחג השבועות.
הסיבה הידועה והמוכרת לכולם זה בגלל שזה
בעצם תולדותיו של קורותיו של דוד המלך.
ודוד המלך לפי המסורת נולד בשבועות ונפטר בשבועות.
אין לזה שום סימוכים במקרא,
אבל
חכמים הודיעו לנו.
יש עוד סיבה, דיברנו עליה הבוקר.
חג השבועות בתורה,
אני אגיד את זה בקצרה כי הארכנו בזה כבר היום.
חג השבועות בתורה הוא בעצם חג...
הודיה על תקופה מאוד מאוד אינטנסיבית
שעברנו אותה.
שבעה שבועות תחל לספור לך מחל חרמש בקמה.
תחל לספור שבעה שבועות,
אלה שבעת השבועות של קציר החיטים.
בשבועות האלו החיטה והשעורה נמצאים רוב הזמן
בשדה כדי לעשות את כל מלאכות השדה.
צריך לקצור אותם,
אחרי זה לעמר אותם,
אחרי זה לדוש אותם,
אחרי זה לזרות אותם.
החיטה צריכה גם להתייבש, אז תחיל להיות בחוץ.
אם בזמן האינטנסיבי הזה יורד גשם, הלכה החיטה.
עבודה של שנה שלמה יורדת לטמיון ופשוט מביאה רעב.
אז זו תקופה מאוד מאוד קצרה ואינטנסיבית
שהיא מסוכנת, ולכן התורה מצווה אותנו לעשות חג
הודיה בסוף התקופה הזאת, שהוא נקרא חג.
שבועות,
על שם השבועות האלו שאנחנו סופרים.
מה תוכן החג הזה?
מקריבים בו קורבנות,
מביאים בו את הביקורים,
הביקורים זה ביקורי החיטים.
החיטים הראשונים עושים איתם קורבן שתי הלחם.
מביאים בנוסף גם שני קורבנות שלמים,
שזה קורבן הודיה.
והתורה אומרת לנו,
קראנו את זה השבת בפרשה,
איך לחגוג את זה.
התורה אומרת בפרשת אמור,
אחרי שהיא אומרת ועשיתם סיריזים אחד לחטאת ושני כבשים נשנה לזבח שלמים.
וכולי,
ובקוצריכם את קציר ארציכם,
לא תחלה פאת שדך בקוצריך ולכת קצירך לתלקט,
לעני ולגר תעזוב אותם,
אני אדוני אלוהיכם.
כלומר,
תן גם לעני להיות חלק מהחגיגה,
הרי
זה לא הגיוני.
החקלאי יכול להגיד, בוא,
אני לא רוצה שהעניים יסתובבו לי בין הרגליים,
תן לי לקצור את השדה כמה שיותר מהר,
בסוף אני אחלק להם חיטה.
כן, אבל הם לא יהיו חלק מהחגיגה.
יש פה איזה חגיגת קציר,
איזה משהו,
תן להם להיות חלק מהקוצרים,
מהאוספי הפאה,
מהמלקטים,
פעם אחת, וגם אחר כך, גם בפרשת ראה כתוב,
גם אחר כך, כשאתה נהנה מהחיטה, אז
גם כן תן את זה לעני,
לגר,
ולאלמנה.
כלומר,
האופן,
ובקוצרכם את קציר ארצכם,
לכאורה הפסוק לא קשור.
קשור. מה הוא עושה כאן בחג השבועות?
בסדר, מצוות פאה, זה מצווה שהיא תמיד נכונה.
לא, זה האופן שבו אתה חוגג את החג.
אם אנחנו רוצים לראות סרטון איך זה היה נראה,
איך היה נראה,
נראית הייתה התקופה הזאת בארץ ישראל,
זה מגילת רות.
בוא תראה,
אפשר לצפות ב,
אפשר גם להראות לך איך זה היה נראה.
אז הנה בועז,
והנה הקוצרים,
והנה מאוד מאוד אינטנסיבי,
וכולם קוצרים ואוספים.
כתוב, הנה בועז,
הנה בועז זרה את גורן השעורים הלילה.
למה בועז עובד בלילה?
ממתי יהודים עובדים בלילה? גם ביום הם
לא נוהגים לעבוד יהודים, בטח בלילה.
אבל זו תקופה מאוד אינטנסיבית,
אז מנסים להספיק כמה שיותר לפני שיבוא
איזה גשם מפתיע וכן על זה הדרך.
אז
בעצם מגילת רות היא סוג של,
גם סוג של איזה סרט או סרטון,
איך התקופה הייתה נראית,
איך מחלקים לעניים וכן על זה הדרך,
בסדר?
אז אלה
שני טעמים, ואנחנו בעזרת השם
יוצאים לדרך.
טוב.
ויהי בימי שפוט השופטים,
ויהי רעב בארץ,
וילך איש מבית לחם יהודה לגור בשדה מואב,
הוא ואשתו ושני בניו.
ושם האיש אלימלך,
ושם אשתו נעמי,
ושני בניו מחלון וכליון,
ויצאו מבית לחם יהודה,
ויבואו בשדה מואב,
והיו שם.
וימת אלימלך,
איש נעמי,
ותשארנה שני בניה,
וישאו להם נשים מואביות,
שם אחת אורפה,
ושם השנית רות,
וישבו שם כעשר שנים, וימותו גם שניהם מחלון וחיליון,
ותשאר האישה משני ילדיה
תא כה מבחינותיה ותא שם בשדי מואב כי שמעה בשדי מואב כי
פקד אדוני את עמו לתת להם לחם אני עוצר רגע כאן הכתוב
לא מגלה לנו מתי זה היה אבל זה היה בתקופת שפט השופטים
חז"ל אומרים שבעצם זה באזור
סוף תקופת השופטים לא בתחילתה אלא בסופה כי בועז חז"ל
מזהים אותו בתור אבצן ואבצן הוא השופט שמגיע לפני
שמשון, בין יפתח לבין שמשון,
ושמשון זה השופט האחרון
בספר שופטים,
אחריו זה כבר פילגש בגבעה,
זה סוף תקופת שופטים,
אז אפשר להבין כיצד בסוף ספר
שופטים זה הולך ומדרדר,
זה הולך ומתפרק, זה הולך וזה, הודיע לנו פילגש בגבעה בהמשך,
לפי מי
שטוען שזה קרה בסוף.
ובנוסף לכל הדברים האלו, יש רעב.
כלומר,
יש כאן משבר, המשבר אבל הוא כולל.
עם ישראל די דורך במקום,
ובנוסף לכל הדברים האלו, יש גם רעב.
ברגע הזה
נבחנת מנהיגות.
ברגע הזה נבחנת מנהיגות.
ברגעי משבר,
ברגעי קושי,
ברגעים שצריך שם להרים את רוח העם,
ואלימלך,
שכנראה ראה את עצמו פוטנציאל למלך,
שהוא קורא לעצמו אלימלך,
אליי תבוא המלוכה.
במקום מה שנקרא להכניס ידיים להפשיל שרוולים לתוך הקושי ולעבוד שם
עם העם בתקופות המצוקה כמו שעשו מנהיגים לאורך כל הדורות
כולל בתקופה שלנו כן בזמן הקמת המדינה
בן גוריון ועוד היו כאן זה
אלימלך בוחר בבחירה מאוד מאוד
מטלטלת וזה לעזוב את הארץ
כלומר בעצם מה הוא אומר
הוא אומר
האירוע הזה,
הוא לא יצליח.
הוא לא מתקדם לשום מקום.
הוא לא מתקדם.
הוא התייאש בעצם.
מי שמכיר בתולדותיה של התנועה הציונית,
היו הרבה שהתייאשו.
עלו לארץ וחזרו.
למעשה, רוב אנשי העלייה השנייה
חזרו חזרה.
בעלייה השלישית היה סיפור
בלתי רגיל מבחינת הקיצוניות שלו.
הרי השפיץ של העלייה השלישית,
זה גדוד העבודה על שם יוסף טרומפלדור.
היו הכי הכי אידיאליסטים.
הם הלכו ובנו את כביש טבריה צמח,
ואת כביש עפולה נצרת.
הם רצו שכל הארץ תהיה קיבוץ אחד גדול.
והגדוד העבודה היה מחולק לשני אגפים, ימין ושמאל.
בתוך השמאל, כן, זה לא היה...
את הימין הוביל אחד בשם דוד הורביץ,
ואת השמאל הוביל אחד בשם אלקינד,
זה היה השם שלו.
יוסף אלקינד,
נדמה לי.
מנחם אלקינד, אחד משני, אלקינד זה היה השם שלו.
והם התווכחו ביניהם,
אחד אמר,
אנחנו ודאי,
אגף הימין אמר,
ודאי,
אנחנו חוד החנית,
אבל יש מקום בארץ ישראל גם התיישבויות מסוג אחר,
כמו מושבים,
אפילו עיר.
והשני אמר להם פתאום,
כל ארץ ישראל צריכה להיות מימוש של הרעיון הסוציאליסטי,
רק קיבוצים.
התווכחו ביניהם, בסוף,
האגף השמאלי בהנהגת,
תקראו לו בוא'נה,
אני
זוכר רגע, ב...
לא, לא תאבן קין, לא.
קראו לו,
אמרתי בלקינד, נכון,
כי אני לא זוכר את השם הפרטי שלו.
מה
שקורה שלא זוכרים דברים,
אז יש גוגל בשביל זה
בדיוק.
ישראל.
לא,
לא,
זה לא ישראל, זה מישהו אחר.
אני
זוכר בו.
קראו לו...
מה?
קיצור, מה שחשוב
זה שהוא לקח את הקבוצה שאיתו והם עזבו את הארץ.
הלכו והקימו
התיישבות בחצי האי קרים,
הם קראו לה נובה ויה,
דרך חדשה.
ויה נובה או נובה ויה.
וסופם שסטלין נצח את כולם, כולל אותו.
הוא נהרג.
היה כאן הרבה פילוגים, הרבה עניין.
מנחם אלקינד, לא בלקינד,
אלא אלקינד.
מנחם אלקינד הביא קבוצה לעזוב את הארץ לברית המועצות,
קיבלו קרקעות והקימו מקום בשם ויונובה.
והוא נהרג,
מנחם אלקינד הזה,
נרצח בטיהורי סטלין,
כשהוא בעצמו נהרג
ב-1938 אחרי שהוא מת את הבן שלו.
זה... כי השבר הזה...
אז גם פה אלימלך מתייאש, חכמים אומרים
שהשם של הילדים שלו זה לא מחלון וחילון אלא יואש ושרף.
אבל הם חלו במחלה,
מחלת הייאוש.
היא חושבת שהכל הולך בטל וכל זה.
טוב, מה היה הרעיון של אלימלך?
הרעיון היה,
אוקיי,
אני רגע יורד מהחלום הלאומי,
אני יורד רגע מהדתי,
אבל במואב.
מהר מאוד, מה מתברר?
שאם אתה עוזב
את החזון של עם ישראל בארצו וכולי,
אז מהר מאוד הילדים שלך מתחתנים עם מואביות,
והפשט שרות וערפה היו מואביות ולא...
ולא התגיירו עדיין, התגיירו רק יותר מאוחר.
בסדר, זה הפשט.
ומהר מאוד, הכל קורס.
אז
מהר מאוד הוא מת, והבנים שלו מתים, והכל קורס.
כלומר, המגילה מתחילה באיזה מין
אמירה מאוד מאוד בוטה על מה קורה למי שעוזב.
בזמני קושי את הפרויקט המופלא הזה שנקרא עם ישראל שבא
להתיישב בארצו לא בלי קשיים אבל אבל אז אלימלך בעצם
כאילו יוצא מהסיפור הוא נהיה לא רלוונטי בסדר?
ברור?
טוב
נעמי
משמע שהיא לא הייתה בכל האירוע הזה,
היא לא הייתה מעוניינת בכל זה,
אבל היא הלכה אחרי בעלה,
ולכן נעמי כל הזמן קשובה מה קורה, היא רוצה לחזור,
אבל איך לחזור?
איך היא תחזור?
זאת השאלה, בואו נראה.
ותשב משדי מואב,
כי שמעה בשדי מואב,
כי
פקד אדוני את עמו לתת להם לחם.
היא...
היא
כל הזמן מאזינה,
מה יהיה,
והיא רואה שהקדוש ברוך הוא פק...
הנה, נגמרו הצרות, נגמר הרעב, את הירדה מארץ.
נכון, אומרים שיש דברים שאתה עושה פתרון קבוע לבעיה זמנית.
לרדת מארץ זה פתרון קבוע לבעיה זמנית.
הפתרון הוא להיות בארץ,
ולהאמין, ולהתחזק,
בסוף דברים מסתדרים.
אז היא חוזרת.
ותצא מן המקום אשר הייתה שם,
ולשתי כלותיה אמרה,
הלכנה בדרך,
ושוב אל ארץ יהודה.
ותאמר נעמי לשתי כלותיה,
הלכנה,
שובנה אישה לבית אמה,
יעשה,
אדוני יעשה עמכם חסד,
כאשר עשה עם המתים ועם עמדי.
יתן אדוני לכם מצאנה מנוחה,
אישה בית אישה,
ותישק להן ותישאנה כולן ותבכנה.
ותאמרנה לה,
כי אם אתך נשוב לעמך,
ותאמר נעמי,
שובנה בנותיי,
למה תלכנה עם מי,
העוד לי בנים במעי,
והיו לכם לאנשים,
שובנה בנותיי לכן,
לכנה,
כי זקנתי מלהיות לאיש,
כי אמרתי,
יש לי תקווה,
גם הייתי הלילה לאיש וגם ילדתי בנים,
עליהן תשברנה,
עד אשר יגדלו,
עליהן תתעגנה לבלתי להיות לאיש,
על בנותיי,
כי מר לי מאוד מכם,
כי יצאה בי יד אדוני
ותישנה קולן ותבכינה עוד ותשק ערפה לחמותה ורות דבקה בה.
מה הסיפור?
למה הן כל כך דבקות בה?
אז אנחנו צריכים להבין שעל מואב אנחנו יודעים מה מדובר,
מואב זה אומה מאוד מאוד פרוצה בענייני עריות,
כמו שראינו בסוף פרשת בלק ועוד,
הזנות שם היא אורח חיים.
ופתאום שתי הבנות הללו, רות ואורפה,
פוגשות את נעמי, והן פוגשות איכות אחרת של חיים.
נקיות, טהרה,
צניעות, צניעות! זה רק שהן לא הכירו.
אני חושב שמי שחי חיים פורצים,
פוגש פתאום צניעות,
זה נראה לו פלא הדבר הזה,
הצניעות,
הנקיות,
הנאמנות,
זה נראה לו איכות.
אז הן מאוד מאוד מתקשות להיפרד מזה.
אבל נעמי מסבירה להן, מטוב טעם ודעת,
אם אתן תקשיבו,
מבחינת הסולם החברתי,
אתן בתחתית של התחתית.
א', אתן הנשים של האלה שבגדו,
מחלון וחיליון,
שנקראו יואש ושרף,
הם הרי בגדו בעם ישראל,
אז אף אחד לא יסתכל עליכן.
ועוד מזה, אתן מואביות.
שמה?
שמואביות,
עד אותו רגע לא התגיירו בעם ישראל מואביות,
וגם לא מואבים בגלל הפסוק,
לא יבוא עמוני ומואבים בכלל,
אנחנו נדבר על הפסוק הזה בהרחבה בשיעור השני שלנו,
בסדר?
אז כאילו אין לכם סיכוי,
אתם הולכות למקום,
אתם לעולם לא תוכלו להיות חלק,
אתם לעולם לא תוכלו זה,
אתם אבודות.
אז היא הסבירה להם,
נעמי,
בטוב טעם ודעת,
שצריך לעשות כאן התפכחות,
מוחן שנית על הלב,
וזהו,
אין ברירה.
ואורפה מקבלת את הסברה הזאת,
מקבלת.
ורות, מה כתוב?
ורות דבקה בה.
למה רות דבקה בנעמי?
כנראה בגלל מה שהיא אומרת.
ותאמר ינשבה יבמתך אל עמה ואל אלוהיה שובי אחרי יבמתך.
ותאמר רות אל תפגעי בי לעוזבך לשוב מאחרי.
זה אחד הפסוקים הכי יפים בתנ״ך בעיניי.
אל
תפגעי בי לעוזבך לשוב מאחרי,
כי אל אשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין,
עמך עמי ואלוהיך אלוהי,
באשר תמותי אמות ושם אקבר,
כה יעשה אדוני לי יוסיף,
כי המוות יפריד ביני ובינך.
רות אומרת לה, בעצם,
מה את מבקשת ממני?
לחזור לאן?
לאן לחזור?
לזנות, לפריצות,
לפאבים של מואב, כאילו, מה את מציעה לי בעצם?
אחרי שאני חוויתי את החיים איתך,
ואחרי שראיתי איך חיים יכולים להיראות אחרת,
איך יש צניעות,
איך יש נאמנות,
יש קדושה, ויש שבת וכל הדברים האלו,
את
מציעה לי לחזור אחורה?
Too late.
זהו,
אני לא יכולה לחזור אחורה,
כי מבחינתי לחזור אחורה,
זה מוות.
את מציעה לי בעצם למות.
מוות רוחני כזה,
כן?
אני לא, אני אהיה איתך, מה שיהיה, יהיה.
מה שעשו איתך, יעשו איתי.
באשר תמותי, אמות.
עמך עמי ואלוהיך אלוהי.
אני רוצה להצטרף להם. אני יודעת, מודעת מראש, אין לרות אשליות.
היא יודעת שהיא נמצאת בתחתית
הרשימה.
ואין לה שום...
זהו,
אבל
כבר מאוחר מדי.
היא לא יכולה כבר להחליף את החיים שלה.
זה קצת כמו הסיפור של רבי נחמן, מי שטעם יין הונגרי.
זהו,
אתה כבר פעם אחת טעמת יין הונגרי,
אתה כבר לא יכול...
לטעום עניינות אחרים.
מעניין שחכמים אומרים שאורפה,
כאילו היינו מצפים שאורפה...
כשהיא הכירה את,
נכנסתי איזה אבק להם,
אורפה שהיא הכירה את נעמי בכל אופן זה,
אז שהיא תחזור למואב.
טוב,
היא לא תהיה צדקת כמו רות, אבל בכל אופן,
משהו ישפיע, חז"ל מתארים תנועה בדיוק הפוכה.
שכשהיא חזרה למואב,
היא התפרקה מבחינה מוסרית לגמרי,
בזנות נוראה ואיומה,
באו אליה מאה איש וכאלה וכולי,
ומזה היא נולדו בני ערפה.
גיבורים, בני ערפא, גוליית, וישבי, ונוב,
ועוד ארבעה אחים,
ארבעת אלה בני ערפא,
הם נולדו לה.
כלומר, יש כאן איזו אמירה שאם אתה לא עולה,
אתה לא תישאר, אתה עלול להתרסק.
אז זאת אורפא, והדברים עוד
התגלגלו בהמשך, כיצד דוד נלחם בגוליית,
ואחר כך גם בישבי, ונוב,
ועוד דברים שעוד אולי נדבר עליהם כשנלמד ספר שמואל,
על הגלגולים הללו המרתקים.
אבל כאן אורפא עוזבת ורות דבקה בנעמי.
טוב,
אז זה תיקון גדול.
יפה.
נעמי חוזרת
לבית לחם.
תראו.
כתוב שהם היו שם עשר שנים.
עשר שנים זה לא הרבה זמן,
זה גם לא מעט זמן.
בכל אופן,
זה ברור שעשר שנים עוד זוכרים מי
יש לה קרובי משפחה בבית לחם.
יש לה מי שידאג לה, נכון?
מה הייתה הצורה ההגיונית עבורנו שנעמי תחזור לבית לחם?
תגיע, תשלח איזה שליחים,
אחד מקרובי המשפחה,
תקשיבו,
אני מגיעה,
אני חוזרת, בואו תנו לי,
תעזרו לי איזה מקום וכל הדברים האלו.
היא רוצה לחזור.
נעמי עושה משהו אחר לגמרי.
מוזר מאוד ומשונה.
כתוב בפרק א',
היא מתאמצת ללכת איתה ותחדל לדבר אליה.
ותלכנה שתיהן עד בואנה בית לחם,
ויהי כבואנה בית לחם,
ותהום כל העיר עליהן ותאמרנה,
זאת נעמי.
רבותיי, תדמיינו את זה.
נעמי עוברת ברחוב הראשי של בית לחם,
ברחוב הראשי, כל העיר עליה,
ותהם, כתוב ותהם, ותהם כל העיר, כולם...
ומצביעי,
אז זאת נעמי,
איזה בושה.
למה היא עושה את זה לעצמה?
למה היא מתביישת ככה?
מה היא הביאה על עצמה שמגיעה לה כזאת בושה?
כתוב שאדם מעדיף...
כמו אנחנו לאדם שיפול לכבשן האש ואל
ילבין פני חברו ברבים.
אז המולבן בוודאי היה מעדיף ליפול לכבשן האש ולא להיות כזה מבויש.
למה נעמי מביאה על עצמה את הבושה הזאת?
תנסו לדמיין את זה.
הולכת ברחוב,
מי אמר לך,
תלכי הצידה,
תכנסי לאיזה פינה.
לאט לאט יכירו אותך,
ככה תוציא את האף מן המחבוא, עד שאנשים יתרגלו,
אנשים יתרגלו לכל דבר,
לא,
היא עשתה כניסה,
הזאת היא לכתחילה,
וכך כולם מצביעים.
ולא רק שהיא עושה את זה, אלא היא עוד מחממת אותם.
היא
אומרת להם, לא,
נעמי, מה נראה לכם?
ותאמר עליהן, אל תקראנה לי נעמי, קראנה לי מרה.
כי המר שדי לי מאוד,
אני מלאה,
הלכתי וריקם,
השיבני ה'
למה תקרנה לי נעמי,
ואדוני ענה בי ושדי הרע לי.
אז מה זה הזוכיזם הזה?
אומר
לנו רבי יוסף חיים.
כשאלימלך עזב את ארץ ישראל בזמן הרעב, יחד עם אשתו
ושני בניו,
וקנה כרטיס טיסה וירד מפה.
היו עוד כמה אנשים שאמרו,
וואלה, אם הייתי יכול, גם אני הייתי עושה את זה.
איזה כיף,
לרדת לאמריקה,
להוריד ממך את כל הקשיים וכל...
אני גם רוצה.
כי אין לי כסף, אני לא כמו הוא יכול, אני לא...
כן?
אז נעמי אומרת,
בואו, בואו. בואו תראו מה קרה למי שירד.
כדי שלאף אחד מכם לא ייכנס רעיון שאתם תרוויחו מזה משהו,
הנה, תראו, זה מי שהייתי, וזה מי שאני עכשיו.
הייתי מלאה ואני ריקה.
בסדר?
לא יצא לכם מזה,
כאילו,
היא מנסה לתקן,
הרי יציאתו של אלימלך עשתה רושם עצום.
זה הוא היה המנהיג.
תארו לעצמכם שערב הקמת המדינה,
בן
בן גוריון מודיע,
חבר'ה,
נראה לי פה העסק מסוכן,
אני יורד מהארץ.
אז זה,
אלימלך,
המנהיג,
פתאום מתפטר,
זה דרמה,
פתאום אתה מגלה שהמנהיג שלך הוא לא מחזיק מעמד,
איבד את העמוד שדרה,
הוא רועד מפחד וצריך להחליף אותו.
נעמי מנסה לתקן את הרושם הזה.
זאת אומרת, אני אכנס
ברחוב הראשי,
כולם יראו אותי,
כולם יצביעו עליי ויגידו תראו מה נהיה,
ואני אגיד להם נכון,
יותר גרוע מה שאתם חושבים,
עוד יותר רע ועוד יותר רע למי שעוזב את
ארץ ישראל.
כן,
הייתי מלא וזה,
כדי להוציא את הרעיון הזה מהמוחות של האנשים,
שכשצד קשה אתה עוזב את ארץ ישראל כי אצלך מזה,
לא אצלך מזה רווח,
או שהילדים שלך יתבוללו,
אתה יודע, זה מה שקורה היום.
בסדר?
כלומר,
אתם יודעים שהקבוצת הסיכון הגבוהה ביותר להתבוללות מחוץ לארץ זה ישראלים יורדים.
הם אחוזי ההתבוללות הגבוהים ביותר, למה?
כי יהודים שגרים בחוץ לארץ מכירים כבר את המציאות,
והם מבינים שהם חייבים קהילה יהודית חזקה,
ולשלוח לבית ספר יהודי,
כאילו,
וגם משלמים על זה הרבה כסף.
ישראלים,
אה,
אני יודע להסתדר,
אני גם משלם להם כסף,
עשרות אלפי דולרים לפעמים,
כדי להיות חבר בקהילה יהודית,
ובג'ווי סקול וכדומה,
אני אסתדר.
והבן שלו פוגש איזה גויה נחמדה בפובליק סקול,
ונגמר הסיפור.
בסדר?
אז היא אומרת, מי, אתה, התבוללות,
אובדן הרצף,
גם פה מוות,
לא יוצא מזה שום רווח.
אין בזה ברכה.
טוב.
ותשוב נעמי ורות המואביה כלתה עמה,
השבה משדי מואב,
והמה באו בית לחם בתחילת קציר שעורים.
כלומר, ממש
ימי ניסן.
למה זה חשוב לנו?
אז כמו שאמרנו,
מגילת רות היא סוג של איזה תמונה,
איך
זה היה נראה.
אבל,
בוודאי יודעים שיש לנעמי
קרובי משפחה.
עכשיו, מגיעה כאן אישה אלמנה,
וגם שכולה.
אין לה בנים שידאגו לה.
בזמן התנ״ך,
מי שמפרנס את האישה זה או בעלה
או בניה,
אבל אין לה לא בעל ולא בנים.
אז, לכאורה מה?
היינו מצפים שמה יקרה?
שידאגו לה.
מי ידאג לה?
קרובים, מי הקרוב, הרלוונטי?
בועז.
כתוב,
ולנעמי מיודע לאיש,
איש גיבור חיל ממשפחת אלימלך ושמו בועז.
מה המערכות היחסים בין אלימלך לבועז?
יש בזה דעות במדרש. דעה אחת אומרת שאלימלך...
מה?
איך גייסה?
אח של בעלה, יפה.
יש דעה שאלימלך ובועז
וטוב הם אחים.
אבל יש דעה שבועז הוא
ה...
סלמון.
סלמון, סלמון.
טוב, יש דעה שבועז הוא הבן של סלמון.
וטוב, אלימלך הם האחים.
ואז בועז הוא אחיין.
מחלוקת במדרשים?
בכל פנים, ודאי בועז הוא קרוב.
מעגל ראשון של נעמי.
אז
תעזור לה.
מה כתוב?
ולנעמי מיודע לאיש איש גיבור חיל ממשפחת אלימלך ושמו בועז
ותאמר רות המואביה לנעמי אל חנה השדה ועל הכתה בשיבולים
אחרי אשר אמצא חן בעיניו ותאמר לה לכי
למה היא צריכה ללקט בשיבולים?
למה בועז לא דואג לה?
יש כאן קריא וכתיב כתוב מודה אבל קוראים
מודע אבל כתיב מידע לבועז הגיע המידע הוא
הכיר את המידע הזה שיש אצלו שהגיע נעמי הגיסה
שלו אבל הוא לא עשה עם זה כלום ברמת המודעות
הוא לא דאג לה,
הוא לא לקח אחריות, למה?
אולי חלק מהכעס
שכעסו על אלימלך
ועל כל משפחתו,
עזבת,
עכשיו שאתה מגיע,
תסתדר לבד,
אף אחד לא יעזור לך.
אחרת קשה מאוד להבין את זה, נכון?
ואז רות אומרת לנעמי, טוב, אני צריכה,
אנחנו נעמוד ברעב,
אני אלך ואלקט.
וכאן יש לנו פרק נפלא מאוד,
שחכמים דרשו אותו בצורה נפלאה, על
הצניעות
של מי?
של רות.
בואו נראה איך חכמים דרשו את זה.
ותלך
ותבוא ותלקט בשדה אחרי הקוצרים,
ויקר מקרה,
במקרה,
חלקת השדה לבועז אשר עם משפחת אלימלך.
והנה בועז בא מבית לחם ויאמר לקוצרים
אדוני עמכם ואמרו לו יברכך אדוני.
ויאמר בועז לנערו הניצב על הקוצרים,
למי הנערה הזאת?
ויען הנער הניצב על הקוצרים,
ויאמר נערה מואביה,
השבה עם נעמי משדה מואב.
ותאמר אלקטה נא ואספתי בעומרים אחרי הקוצרים,
ותעבור ותעמוד מאז הבוקר ועד עתה,
זה שבתה הבית מעט.
ויאמר בועז אל רות הלא שמעת בתי,
אל תלכי ללקט בשדה אחר,
וגם לא תעבורי מזה,
וכעת תדבקין עם נערותי,
עינייך בשדה אשר יקצורון,
והלכת אחריהן,
לבלתי נגעך,
וצמית,
והלכת אל הכלים,
ושתית מאשר ישאבון הנערים.
אצלה!
נכון?
אז
מה
שמפריע למדרש,
זה איך בועז, איך שהוא מגיע,
הוא שם לב, שואל, למי הנערה הזאת?
יש כאן מלא קוצרים,
מלא קוצרות,
מלא עניים,
עניות,
איך הוא שם לב מכל אלה?
מה אומר המדרש? הייתה צנועה, התנהגה בצניעות,
נכון?
הילדים חוזרים מהגן, הבת שלי שהייתה קטנה,
מסבירה איך היא התכופפה.
נכון?
כזה ככה, ולא ככה, וכולי וכולי.
נכון?
מדרש נפלא מאוד.
יש רק בעיה אחת עם המדרש הזה, מה?
אחת הדוגמאות הנפלאות לאיך לומדים מדרש.
פסוקים אומרים, בדיוק הפוך.
פשט אומר, בדיוק הפוך מהמדרש.
בפשט,
רות התנהגה בצורה הכי לא צנועה.
בואו נראה למה.
תראו, זה ממש כתוב.
ותלך ותבוא ותלקט בשדה אחרי הקוצרים.
אופס, כבר בעיה.
למה אתה הולך אחרי הקוצרים?
אחרי קוצרות,
נכון?
זה בעיה.
אישה אחת,
סביב גברים, בנים,
קוצרים, בשדה, בעייתי.
אחר כך,
בועז בא,
אומר לקוצרים,
אדוני עמכם,
אמרו לו,
יברכך אדוני,
כתוב שבועז תיקן אישי, שואלים
אחד את השני בשם,
הוא רצה לתקן את המערכת החברתית.
היה רעב,
קלקולים חברתיים,
אז הוא אמר, כשאתה שואל,
בשלום חברך,
שים שם את שם השם.
תדע לך שמערכת היחסים בינך לבין החבר היא...
הקדוש ברוך הוא מעורב בה.
זה היה חלק מהתיקון של בועז, התיקון החברתי שלו.
הוא היה אומר,
בועז לנערו הניצב על הקוצרים,
למי הנערה הזאת?
ואז תשמעו מה הנער אומר.
ויען הנער הניצב על הקוצרים ויאמר,
נערה מואבייה היא.
להגיד למי שהיא נערה מואבייה זה להגיד אל הנערה פרוצה.
בסדר?
משדה מואב,
ואספתי בעומרים,
כלומר היא גם גנבת,
כי לא מלקטים בעומרים, מאיפה מלקטים?
בשיבולים.
העומרים זה כבר קשור, אסור לך לקחת את זה.
שיבולים שנפלו, אתה יכול ללקט, העומר זה כבר
קשור. אז הוא אומר, היא גונבת מהעומרים.
ואספה בעומרים אחרי מי?
אחרי הקוצרים.
ותבוא ותעמוד מאז הבוקר ועד עתה זה שבתה הבית.
את תקנות המשחק,
היא לא מבינה,
נגיד,
שיש הפסקה,
אז
כולם עושים הפסקה ביחד. כי אם ההוא
יעשה הפסקה, אז זה לא הוגן.
נכון?
בהא הזה,
גם כשהם במנוחה, היא ממשיכה לאסוף.
כך הוא מתאר.
אז בועז קורא לה,
הוא אומר לה, תקשיבי, בואי רגע.
ללקוט בשדה אחר.
אני לא רוצה לגרש אותך,
אני לא עכשיו אומר לך זה,
תשארי פה.
וגם לא תעבורי מזה.
וכן תדבקין עם מי?
עם נערות,
הוא מלמד אותה
לא הולכים אחרי הנערים
הולכים עם הנערות.
עינייך בשדה
תלקטי,
אל תיקחי מהקצורים,
לא תלקי מהקצורים,
אסור! עינייך בשדה,
אשר יקצורון,
מה שנופל,
והלכת אחריהן,
וחוץ מזה,
הלא ציווית את הנערים לבלתי נגעך,
אז אתה מבין שמה?
שלפני כן כן נגעו בה.
כנראה קוצרים וזה, דחפו פה, דחפו שם.
ואם את צמאה,
תלכי אל הכלים,
ושתי את מאשר ישאבון הנערים.
טוב,
אז
רק אני חוזר רגע למדרש.
אז למה חז"ל במדרש אמרו את זה?
תגדירו לי צניעות.
מה זה צניעות?
צניעות זה אדם
שהולך אחרי הנקודה הפנימית ולא אחרי החיצונית.
בלבוש,
זה אדם שהוא יכסה את גופו,
כדי שהאור של האישיות הפנימי שלו יוכל להאיר.
רות לא מכירה את כללי ההתנהגות ואת הקודים של ההתנהגות בעם ישראל,
היא לא מכירה.
היא גם לא אוהבת.
אבל האם היא צנועה או לא?
בואו נראה, מה הפנים אצל רות?
איך קוראים לה הפנים?
קוראים לה נעמי,
מבחינת רות,
כל מה שיש לנעמי,
היא הדמות הפנימית שלה.
בשביל נעמי,
רות לא ראתה בעיניים,
לא אכפת לה שיבזו אותה,
שהיא מסורה לנעמי.
זה צניעות.
כלומר,
למרות,
זה הפלא של המדרש,
למרות שרות התנהגה בצורה לא צנועה,
אבל זה לא היה חוסר צניעות,
זה פשוט היה חוסר הכרת הכללים.
אבל באמת, מה היא הייתה?
מאוד צנועה.
כי צניעות זה שאדם הולך אחרי הנקודה הפנימית שלו,
והנקודה הפנימית של רות זה נעמי.
ובשביל נעמי, היא הייתה מוסרת הכל.
אז
היא צנועה.
שאלה קטנה, בצד של האישה, בצד השני, זה
לא משנה, אבל בצד של האני שלי. כן.
כשאתה אומר, שמע, זו לא מילה לכללי.
נכון. ככה אני מבין.
יפה.
רות ממש מתפעלת,
מה,
בועז הוא שופט,
הוא כבר פה בתפקיד.
אין אופיס נכנס כבר,
הוא,
כן?
הוא בתפקיד,
הוא בשליחות וכל זה,
והוא מתייחס אליה בצורה כל כך טוב,
אז היא אומרת לו, מה, מה הסיפור?
ותאמר,
ותיפול על פניה ותשתחו ארצה ותאמר אליו,
מדוע מצאתי חן בעיניך להכירני?
ואנוכי נכריה.
גן,
בועז ויאמר לה,
הגד הגד לי כל אשר עשית את חמותך.
אחרי מות אישך,
ותעזבי אביך ואימך וארץ מולדתך,
ותלכי אל העם אשר לא ידעת אתמול שלשום.
ישלם אדוני פעולך,
ותהי משכורתך שלמה,
מעם אדוני אלוהי ישראל,
אשר באת לחסות,
תחת כנפיו.
כבר פה אנחנו שומעים,
שהוא כאילו אומר,
אני מבין שאת רוצה להתגייר.
טוב, רגע,
אבל יש לי שאלה.
בסדר, נגיד, רות עשתה משהו באמת מאוד מאוד מרשים.
למה זה כל כך מפעים את בועז?
מה?
תראי,
עשתה מעשה מרשים,
אבל בועז כאילו,
יוצא מגדרו מהדבר הזה?
עוד
רבותיי,
אני רוצה רגע לחשוף לפניכם
תוכנית השיקום של בועז.
תוכנית השיקום של בועז לאותו דור.
ולפעמים
אתה עושה איזה תוכנית,
ופתאום אתה פוגש מישהו שאתה אומר,
תקשיב, לזה התכוונתי.
כשעשיתי את התוכנית, התכוונתי לדבר הזה.
כמו עכשיו במלחמה.
נכון, הרבה,
עשרים שנה יש לנו מוסדות חינוך,
ישיבות,
מכינות שרוצות להכין אנשים שהם יהיו מלאים בתורה ובגבורה,
ואז פתאום אתה רואה לא אחד ולא שניים,
עשרות ומאות לוחמים שנפלו,
ואתה קורא את הסיפור,
אתה אומר, תשמע,
לזה התכווננו.
איך הוא גם לוחם וגם עדין וגם
מלא בתורה וגם מלא בזה וגם שמח,
נכון,
אחד אחרי השני,
סיפורים אחרי הסיפורים.
אז
לפעמים סיפור של בן אדם אחד,
הוא בעצם אורג בתוכו את כל הערכים שהמנהיג התכוון.
כשבועז עולה להיות שופט אחרי אלי מלך,
בועז זה יבצן,
אז מעבר לעובדה שיש רעב וכל זה,
יש
משהו הרבה יותר חמור, וזה ייאוש.
ייאוש.
כי עם ישראל אומרים לעצמם, אוקיי,
אם
המנהיג יתייאש מאיתנו,
אז
כנראה הוא יודע ודאי,
יותר מאיתנו,
אז הם יתייאשו בעצמם.
ובועז ננסה לשקם את הדבר הזה.
קודם כל שיהיה,
יחזור איזה אמון,
יחזור איזה,
יחזור איזה שמחה,
איזה אופטימיות.
בסדר?
עכשיו, הרעב הגיע, מתי מגיע הרעב ככה?
הגמרא אומרת,
הרעב מגיע שבחברה יש איזה מסה קריטית,
שהמקבלים יותר מהנותנים.
ברגע שכל אחד עסוק יותר לקבל מאשר לתת,
אומר הקדוש ברוך הוא,
הבנתי,
הבנתי, הבנתי, אני מפסיק לכם את השפע.
אם אני נותן לכם, אתם לא נותנים לאחרים,
אני מוריד לכם שפע.
אבל אם
אז זה המצב, יש יותר קבלה מנתינה,
המערך החברתי מקולקל, ויש ייאוש.
בועז פועל בשני צירים כדי לתקן את זה.
את המערך החברתי, איך הוא מתקן?
אמרנו, הוא תיקן שכשאדם שואל את חברו מה שלומך,
מה הוא יגיד לו?
מה הוא יגיד לו?
ברוך השם, שזו הוכחה מובהקת שבועז היה מבני עקיבא.
נכון,
זו הוכחה מובהקת.
בני עקיבא,
לג בעומר זה ה...
יום הולדת של בני עקיבא, 96 שנים.
לתנועת בני עקיבא שנוסדה בירושלים על ידי גדולי ישראל,
הרב נריה ועוד וכו',
רבים ואני ביניהם חייבים לה הרבה מאוד
ממה שאנחנו.
אז בסדר?
זה דבר אחד. דבר שני, הגמרא אומרת בעקבות הפסוקים בספר שופטים,
כשמדברים על בועז,
אז אומרים על יבצן, נכון?
יבצן זה בועז, מה כתוב עליו?
כתוב, וישפוט אחריו יבצן.
את ישראל יבצן מבית לחם, בית לחם,
אז זה בועז.
באים לו שלושים בנים, ושלושים בנות שילח החוצה,
ושלושים בנות הביא לבניו מן החוץ,
וישפוט את ישראל שבע שנים,
וימת יבצן ויקבר בבית לחם.
לבועז יש
המון ילדים, לא מאישה אחת, כן?
והוא,
כדי לשקם את האמון,
הוא עושה חתונות.
אבל כל חתונה ענקית,
הוא דואג לקחת לילדים של הבנים כלות.
כל כלה משבט אחר,
וכל חתונה גם באזור אחר,
הוא מזמין את כולם לחתונה,
ויש לו רק תנאי אחד.
הזמנתי אותך לחתונה שלי,
תזמין אותי בחזרה לחתונה שלך.
60 חתונות של גדול הדור,
שכל עם ישראל מגיע אליהם,
מה קורה בחתונה?
יש אמון.
הנה עם ישראל ממשיך,
הנה הדורות ממשיכים, הנה
יש שמחה.
חתונה
זה חתיכת אירוע שמניף ומעיף קדימה.
זה הרעיון של בועז,
בסדר?
זה הרעיון.
כלומר, תיקון חברתי, נאמנות, נתינה,
אופטימיות ושמחה.
זה הסיפור.
שישים חתונות,
זה המון,
תחשבו על זה,
זה בפרק זמן קצר.
הגמרא אומרת שאת מי הוא לא הזמין, היחידים,
את ההורים של, את מנוח ואשתו.
כלומר, אין להם ילדים, אז אין להם במה להחזיר לי.
אני רוצה,
אני מזמין לך,
מי שאחרי זה יזמין אותי,
תזמין,
אני אעבור לשמחה שלך.
מנוע של שמחה.
נגיד אחרי,
עכשיו היה חתונה בקיבוץ בארי, נכון?
התחתן
בן של אלוף יוסי בכר, נדב בכר, עם בת של הרבי דלס.
לתוך קיבוץ בארי.
על הדשא, מקום שהיה בו רצח
וטבח ונשפך דם, חתונה,
שמחה,
ריקודי עם,
עוצמה,
אין דבר יותר עוצמתי מזה להגיד קיבוץ בארי ממשיך.
וממשיך פי כמה.
זה נותן את הכוח.
אז לא חתונה אחת,
שישים,
ובכל חתונה מגיעים אלפים.
זו השיטה של בועז.
כשבועז רואה את רות,
הוא תקשיב, כל מה שדיברתי זה האישה הזאת.
היא קודם כל, איפה היא נמצאת בגרף נתינה וקבלה?
היא מאה אחוז נתינה.
הוגד הגד לי את כל אשר עשית את חמותך.
היא הולכת אחריה.
אחרי מות אישך.
ותעזבי אביך ואימך וארץ מולדתך.
את
עוזבת הכל בשביל חמותך.
ותלכי אל עם אשר לא ידעת תמול שלשום.
כן, מדהים.
אז כאילו, מבחינתי, את מופת, את דוגמה, פעם אחת.
פעם שנייה,
רותי,
היא מלאת כוחות חיים,
היא לא מוותרת.
היא אוספת,
ומתאמצת,
ונכון,
היא לא מיואשת,
טוב,
אין סיכוי.
אם היא הגיעה לכאן, זה אומר שהיא חושבת שיש סיכוי.
אז בועז רואה אותה.
הוא
רואה אותה.
תקשיבי,
כשהתחלתי את התיקון,
אנשים כמוך, עליהם חשבתי.
אתם יודעים שבסוף, תיקונים,
מי עושה האנשים?
מגיע איזה מישהו אחד, שהוא...
אומר,
מצאתי חן בעיניך, אדוני,
כי ניחמתני, וואי, מישהו רואה אותי.
הייתי בטוחה שאף אחד לא מכיר, לא יודע,
לא רואה.
ניחמתני,
וכי דיברת על לב שפחתך,
ואנוכי לא אהיה כאחת שפחותיך.
ואז בועז, ממש מראה לה קירוב.
מרוב שהוא מעריך את המעשה שהיא עשתה.
רואה,
אמר לה בועז,
לעת האוכל גשי הלום,
ואכלת מן הלחם,
וטבלת פתך בחומץ, הוא נותן לה לאכול.
ותשב מצד הקוצרים,
ויצבוט לה קלי,
ותאכל,
ותסבב את אותה,
ומכין לה שלווה.
קלי זה חיטה כלויה?
נותן לה.
דרך חיבה, דרך הערכה.
בסדר?
שוב פעם הוא מזיר את הקוצרים,
ויצב בועז את נעריו לאמור,
גם בין העומרים, תלקט ולא תכלימוה,
וגם של תשל לה מן הצבתים,
ועזבתם וליקטה ולא תגער בה.
כלומר,
אני לימדתי את הכללים,
אבל לא בטוח שהיא תזכור אותם, אז גם
אם היא עוברת על הכללים ולא כזה,
לא לדבר איתה.
כלומר, בועז מבחינתו,
וואו,
הוא לקח פה איזה מישהי שהיא חסרת מעמד,
הגן עליה,
לימד אותה את הכללים,
נתן לה גם זכות ליקוט חופשייה,
הזהיר את הקוצרים.
מבחינת בועז הוא עשה דברים גדולים מאוד.
מבחינת ה... הוא גם מנהיג,
יש
לו הרבה דברים על הראש.
בכל אופן,
הוא ראה וקלט ושם לב את המואבייה
הזאת שהגיעה מרחוק והתייחס אליה בצורה מכובדת.
ותלקט בשדה עד הערב,
ותחבוט את אשר ליקטה,
ויהי כאיפה שעורים, כמות נכבדה,
ותישא ותבוא העיר,
ותרא חמותה את אשר ליקטה,
ותצא ותיתן לה את אשר הותירה משבעה.
ותאמר לחמותה, איפה ליקטת היום?
ואנא עשיתי עם הכר ברוך.
איזה יופי.
על היום הראשון?
לבוא עם כזאת כמות נכבדה?
נפלא מאוד.
ותגד לחמותה את אשר עשתה עימו,
ותאמר,
שם האיש אשר עשיתי עימו היום,
בועז.
אופה.
השלכה פרטית,
בוא,
אז הוא אחיין,
או גיס.
איך זה קרה באותו יום,
שאתה תגיעי לשדה שלו,
והוא גם ישים אלייך לב,
והוא גם יעזור לך,
והוא גם...
מעניין מאוד.
ותאמר נעמי לכלתה,
ברוך הוא לאדוני שלו,
עזב
חסדו את החיים ואת המתים.
ותאמר לה נעמי, קרוב לנו האיש מגואלנו.
כבר כאן בפסוק הזה אנחנו מבינים
שנעמי מצפה שיקרה פה משהו אחר.
הוא קרוב, בסדר,
זה אנחנו מבינים, גואלנו.
מה קשור כאן גאולה?
וגם מה קשורה פה רות לגאולה,
הרי מואביה,
היא עדיין לא התגיירה בכלל.
ותאמר רות המואביה גם כי אמר אליי אם הנערים אשר לי תדבקין
עד כלות את כל הקציר אשר לי הנה היא טועה עוד פעם
ותאמר נעמי אל רות קלטה הוא בטח
לא אמר לך נערים טוב בתי
כי תצאי עם נערותיו ולא יפגעו בך בשדה אחר
בשדה אחר כנראה הוא אמר לך צריך ללמד אותה את קוד ההתנהגות
היא לא מכירה לא אמר לך עם הנערים אמר לך עם הנערות
ותדבק
בנערות בועז ללקט,
עד כלות קציר השעורים וקציר החיטים,
ותשב את חמותה.
הפסוק הזה אומר שבעצם הייתה לנעמי ציפייה שמשהו יקרה כאן
בזמן קציר
שעורים וקציר חיטים, שזה נישא, נייר, סיוון,
והמשהו
שנעמי הייתה בטוחה שיקרה,
לא קורה.
לא קורה. כלומר, מישהו כאן לא מבין משהו.
היה אמור לקרות כאן איזה משהו,
אמור להתפתח פה איזה משהו,
אמור להיות כאן איזה גאולה,
והיא לא קוראת.
ומכיוון שהיא לא קוראת,
נעמי צריכה לעשות משהו.
מה היה אמור לקרות?
מה נעמי אמרה לרות לעשות?
מה עשתה רות בפועל?
איך בועז הגיב לדבר הזה?
ואיך כל זה קשור לדרשה המופלאה,
המוני ולא המונית, מעמיק ולא שטחי,
ובכלל היכולת לשנות אותה?
על
על כך ועל עוד בשבוע הבא בשיעורנו הקדוש.
חזקו ויאמצו.
