טוב שלום מוריי ורבותיי שלום ללומדים כאן במכון שלום ללומדים בבית
היום זה יום קשה, יום קשה.
הבשורה הקשה על ההרצחה של האישה היקרה,
צאלה,
זה זיעזע.
אני משער כל אחד שנמצא פה וכל מי שנמצא בארץ ובכלל.
זה היה קשה,
קשה להתכונן בכלל ביום כזה.
ובכל זאת אנחנו נעשה מאמץ ללמוד
גם ילוי נשמתה וגם כדי לשאוב כוחות ממעייני הישועה
כי אנחנו נמצאים במלחמה והנפילה של הגיבורה הזאת זה גם חלק מהמלחמה
ואנחנו צריכים
לברר לעצמנו על מה אנחנו נלחמים ועל מה הגיבורה הזאת נפלה
ושבעזרת השם יהיה כוחות גם למשפחה
השבוע אני רוצה לשתף אתכם,
קודם כל,
בשורה הטובה שקיבלתי השבוע,
המהדורה הזאת של הספר כמעט נגמרה,
ברוך השם.
כמעט נגמרו אלף העותקים שהדפיסו.
וכשפנו אליי השבוע, כשאמרו לי את זה מההוצאה,
חבר מההוצאה,
הרב ספי, אז
הוא אמר לי, רק שתקבל קנה מידה.
המהדורה הראשונה לקח 35 שנה.
35 שנה למכור 3,000 עותקים.
35 שנה, 3,000 עותקים.
המהדורה הזאת,
בשנה,
1,000 עותקים.
ובעזרת השם,
מה שנקרא,
זו רק ההתחלה,
עד שכולם יכירו.
ואני רק אומר שזו נקודה,
נקודה שחשוב לשים לב אליה, שלכל זמן ועת, ולכל ספר
יש את הזמן שלו, יש את ההארה שלו. אז זה
ככה בשורה שחלק מחדשות השיעור הישראלי של תחילת השיעור.
השבוע היה לי דיון מעניין עם חבורה של רבנים שמלמדים בישיבות,
היה לנו דיון מעניין,
אחד החברים העלה שאלה,
בספר מעייני הישועה של הרב חרל"פ,
הרב חרל"פ כותב שהנושא המרכזי
שמעסיק אותנו היום,
צריך להעסיק אותנו בדור הזה, זה ארץ ישראל.
ארץ ישראל זה הנושא המרכזי ודרכו אנחנו בעצם מבררים כל סוגיה.
והשאלה שעלתה,
האם הדברים שהרב חרל"פ כתב,
אני משער משהו כמו לפני לפחות 70 שנה,
80 שנה,
האם זה רלוונטי גם להיום?
האם ארץ ישראל היא עדיין הסוגיה?
או שיש כבר סוגיות אחרות יותר חשובות יותר משמעותיות
מה אתם אומרים
האם ארץ ישראל זה עדיין הסוגיה או שעכשיו כבר יש
מה שנקרא סוגיות אחרות כבר מעסיקות את עם ישראל
קודם כל אתה נוגע פה בנקודה יפה מאוד
זאת אומרת איך אתה מגדיר מה זה ארץ ישראל
אז יש שאמרו כך ויש שאמרו כך
ואני ניסיתי לטעון לפי הספר הסוד הישראלי
שהסוגיה של ארץ ישראל היא הייתה ונשארה הסוגיה המרכזית.
זה לא משהו שהיה בעבר,
אלא גם עכשיו זו הסוגיה המרכזית.
וזה ממש היה אתמול, הדיון,
אתמול בערב.
ואתמול או שלשום, אני לא זוכר.
בכל אופן,
הרצח שהיה אתמול,
היה אתמול,
בעצם הרצח היה אתמול,
והיא נפטרה בבוקר,
בירר לי עוד פעם כמה הנקודה הזו נכונה.
כמה הנקודה הזו של מה שהרב חרל"פ אומר, זה מדויק.
נכון
נכון כן כן אז צריך להבין את
העניין הזה צריך להבין למה הכוונה
הסוד הישראלי
אברהם לבני הרב אברהם לבני
נוגע בהמון המון נקודות בספר הזה,
המון נקודות חשובות,
יסודיות, חשובות,
עמוקות מאוד.
אבל אם צריך לשים את האצבע על הציר שסביבו כל הסוגיות מתבררות,
אז הסוגיה היא השיבה לארץ,
השיבה לארץ ישראל.
איך הוא נקרא במקור?
שיבת ציון נס לעמים.
מה זה שיבת ציון נס לעמים?
השיבה לארץ ישראל.
השיבה לארץ ישראל היא נס לעמים.
זאת אומרת,
מה המאפיין של אנשים שהרוח שלהם היא פרוגרסיבית?
מה מאפיין אנשים שהרוח שלהם היא אנטי-ציונית או פוסט-ציונית?
אני מדבר גם בתוך העם שלנו וגם אנשים שמתנגדים
לעם ישראל בעולם.
מה המאפיין שלהם?
הרבה פעמים יש להם התנגדות עמוקה מאוד למושג
של השיבה של עם ישראל לארץ.
הם טוענים שבמקרה, במקרה הטוב זה לא הארץ שלנו,
ובמקרה פחות טוב הם גם טופלים עלינו עלילות אנטישמיות של ממש.
כלומר,
מה שהרב חרל"פ זיהה,
הוא זיהה מאוד מאוד עמוק.
הוא זיהה שהמאבק על ארץ ישראל הוא
לא עוד מאבק על פיסת ארץ,
אלא זה מאבק
על גאולת המציאות.
מה הנושא שאברהם לבני חוזר עליו
כל כך הרבה בתוך הספר הזה?
הוא מדבר על כך שעם ישראל לא חוזר לארץ
בגלל שהוא צריך גם פיסת קרקע שלא יהרגו אותו,
אלא הוא חוזר לארץ כדי לגלות
את הסוד של עם ישראל.
מהו הסוד של עם ישראל?
שאפשר לגאול את המציאות,
את החומר,
את הגוף,
את הבשר,
את הכל אפשר להשיב לאלוקים.
ועם ישראל חי בגלות,
הוא לא יכול לעשות את הדבר הזה,
כי הוא חי ברוח,
הוא לא חי בגוף.
לכן המאבק על ארץ ישראל הוא לא מאבק על פיסת אדמה,
אלא זה מאבק
על
הגוף שלנו, כלומר הגוף
שקשור לאלוקים.
הגוף שלנו כעם,
הגוף שלנו כיחידים.
וזה מה שמתברר באריכות גם בספר אורות כמובן,
של הרב קוק,
אורות התחייה בעיקר,
אבל גם,
גם בישראל ותחייתו,
אבל באורות,
וכל הספר הזה זה המהות שלו.
הוא עושה פה שני מהלכים, אפשר להגיד ככה.
מהלך אחד זה מסביר למה שיבת ישראל זה תיקון המציאות,
ולמה הנצרות
חסמה את הנקודה הזאת.
כלומר, לא נתנה לגילוי הזה להופיע בעולם.
והדבר הזה יוביל אותנו בעזרת השם לשני,
שתי נקודות שאנחנו נראה היום
בעזרת השם.
נקודה אחת היא המשך של הלימוד שלנו בספר,
והשנייה בעזרת השם היא סוג של הכנה קטנה
ללאג בעומר מתוך הדברים שנקרא בספר.
בסדר? נדבר קצת על המשמעות של תורת הקבלה,
תורת הסוד והקשר שלה לארץ ישראל, השיבה לארץ.
אז ככה,
אנחנו בשבוע שעבר סיימנו את הפרק השלישי בספר,
ואנחנו בשעה טובה מתחילים את הפרק הרביעי.
הפרק הקודם, פרק שלישי, הסתיים באקורד מאוד דרמטי
כדרכו של המחבר כל פעם לסיים בסוג של
איזה שיא שיגרום לך לרצות להמשיך לקרוא בצורה אמיתית.
והסיום של הפרק הקודם היה ככה.
אחרי הציטוט מספר אורות,
שואל,
שואל,
מסיים אברהם לבני ככה, מהו אותו נאום הקשור בתולדות ישראל?
זה מה שנשתדל לגלות להלן.
כלומר,
עם ישראל התחיל לשאת נאום גדול היסטורי ולא סיים אותו,
ואנחנו רוצים לברר מהו אותו נאום שעם ישראל נושא.
אז עכשיו,
בפרק הרביעי, יש התחלה מאוד מאוד מעניינת,
שמערערת על מושג שאני חושב שרבים מאיתנו משוכנעים שזה
אחת ההגדרות הכי הכי ידועות ומקובלות של העם היהודי.
ההגדרה היא עם הספר.
אנחנו מכונים עם הספר,
ואברהם לבני אומר, לא נכון.
אנחנו לא עם הספר.
ומי שקרא לנו עם הספר, שזה אגב המוסלמים,
זה מופיע בקוראן.
אגב,
לא
רק עם ישראל מכונה עם הספר,
גם הנוצרים מכונים שם עם הספר.
כלומר, כל מי שהולך אחרי התנ״ך
מכונה שם עם הספר.
אפילו הזורואסטרים מכונים שם עם הספר.
אם אני לא טועה,
מכונים שם,
בשלב יותר מאוחר,
כינו אותם עם הספר.
לא חושב בקוראן, אבל
קצת חקרתי את העניין הזה.
בכל אופן,
לכנות את עם ישראל כעם הספר?
מה הבעיה?
אנחנו לא ספרייה,
זה נכון.
נכון, ואז מה זה אומר?
זאת אומרת,
מה קורה כשאנחנו מכנים את עצמנו עם הספר?
זה מצמצם.
קודם כל זה ברור שזה מצמצם,
אבל בואו ננסה להבין מהו הצמצום.
על איזה צמצום מדובר.
אז בואו ניכנס פנימה לתוך הפרק והדברים יתבררו ממילא.
מאז ומתמיד
חששה הכנסייה הנוצרית להרים ראשה ולהשאיר מבט ביהדות.
כנראה מסיבה זו הניחו הפסלים הנוצריים צעיף
על עיניו של הפסל המייצג את היהדות
בפתחי הקתדרלות. מי שראה פעם כנסייה
אז יש שם
שתי נשים שנמצאות בכניסה לכנסייה שני פסלים גדולים של
נשים פסל אחד
מכוסי עיניים עם סוג של בד כזה על העיניים מושפל
כזה מבט מושפל והפסל השני של אישה כאילו שמרימה את
הראש הפסל המכובד של האישה הגאה זה הנצרות
הכנסייה והפסל של האישה השניה זה היהדות עם ישראל
בסדר?
בעצם הפסלים מבטאים בצורה אמנותית את מושג ההחלפה,
שהוא נושא מרכזי מאוד בנצרות.
הייתה ברית ישנה,
יש ברית חדשה,
עם ישראל הוחלף,
עם ישראל חטא,
עם ישראל כבר לא אהוב על ידי אלוהים וכן הלאה.
בסדר?
אתם יכולים לחפש אחר כך את התמונות של הדבר הזה,
מאוד מצוי העניין הזה.
אז אברהם לבני מוסיף
למימד הרעיוני של שני הפסלים האלה,
רובד נוסף,
מה שנקרא של תת-מודע,
מיד,
רובד נוסף של תת-מודע,
שזו נקודה מעניינת שהרב אורי,
שרקי, בשבוע שעבר כבר סיפרתי לכם שהיה לנו איזה סוג של ראיון,
יש לרב אורי מפגשים שנקראים סוגיה ישראלית,
ובסוגיה הישראלית של השבוע שעבר זה היה בנושא האסלאם,
וזכיתי לראיין אותו.
גם השבוע אצל עוזי רבי נכון נכון נכון
בשבוע שעבר היה גם על האסלאם וראיינתי אותו על תשובתו של ישמעאל
והרב אורי טען טענה שיש לה יסודות אצל מניטו גם
שישמעאל לא מופיע בתנ״ך כמי שמנהל דיאלוג עם מישהו
מישהו הוא לא מדבר עם אף אחד
והרב אורי רצה לטעון ש...
שהרעיון העמוק שמתבטא בשתיקה הזו,
השתיקה או חוסר הדיאלוג של ישמעאל עם מישהו,
זה בא להגיד שישמעאל יודע בסתר ליבו
שברגע שהוא יישיר מבט
לעם ישראל,
אז יתגלה השקר שלו.
כלומר, אם הוא ינהל דיאלוג,
אז הוא יפסיד בדיאלוג.
לכן הוא מעדיף לא לדבר.
הוא לא רוצה לפתוח את זה לדיון.
אין פה דיון.
כי אם אני אפתח פה דיון,
אז יתגלה השקר שאני בעצם טוען שאני הישראל האמיתי.
זאת אומרת, שוב,
זה לא הנצרות, זה האסלאם.
אבל גם האסלאם טוען לסוג של החלפה.
זה לא בדיוק החלפה, הנצרות טוענת להחלפה היסטורית.
כלומר, עם ישראל היה עם השם עד שלב מסוים,
משלב מסוים הנצרות נבחרה.
הישמעאל, ישמעאל לא אומר אותו דבר.
ישמעאל אומר שמלכתחילה כל התנ״ך מדבר על ישמעאל.
לא היה שלב מסוים שהיה עם ישראל ואז נבחר מישהו אחר,
אלא מלכתחילה הוא קורא למפרע את כל הסיפורים כסיפורים שמדברים על ישמעאל.
כלומר, כולם היו מוסלמים.
הם קוראים את ההיסטוריה אחורה כסוג של היסטוריה ארוכה של האסלאם.
והרב שרקי טען שאם הוא
הוא היה מתחיל לנהל דיאלוג השקר היה מתגלה לכן הוא
מעדיף לשתוק לא מדבר עם אף אחד כי אם הוא
ידבר השקר יתגלה כן הוא סוג של דרשה כזו רעיונית
אז אברהם לבני בדרכו מסביר את אותו רעיון
גם לגבי הנצרות שהנצרות מכסה את העיניים
של היהדות בפסל,
כי היא לא יכולה לשאת מבט אל היהדות.
כי אם היא תשא מבט אל היהדות, השקר יתגלה.
זאת הייתה ההערה.
כן, סליחה.
כן,
אקלזיה וסינגוגה,
נכון.
נכון, נכון, נכון.
נכון.
והסינגוגה...
מה זה?
לא, זאת אומרת, זה כנסת ישראל, נכון?
זה לא סתם שקוראים...
אקלזיה זה כאילו הכנסייה, אבל למה היא נקראת ככה?
אני לא יודע.
שזה...
אה,
הנה.
זאת אומרת, הבית כנסת והכנסייה,
בעצם.
אבל בעוד שהכנסייה טענה שעניה פקוחות על פני השטח של העולם
שבו חשבה שהיא המנצחת המשיכה היהדות
לחיות את חייה הפנימיים ודווקא ללא ערעור
באמונתה בדברי הנבואה שהנסיבות העלימוה לשעה.
זאת אומרת מה שאברהם ליבני מתאר פה זה דומה מאוד לתהליך
שמתרחש בסיפור של רשב"י
שבזמן שהרומאים שולטים בעולם ונראה כאילו הם המנצחים הגדולים,
הוא נכנס לתוך המערה ונראה כאילו הרומאים רואים ורשב"י לא רואה כלום,
אבל באמת מי שרואה את האמת זה מי שנמצא בתוך המערה.
כן,
אני הזכרתי השבוע שאני חושב שהסיפור של רשבי,
יש בו איזה סוג של רפרנס מעניין יהודי
לסיפור של אפלטון. משל המערה של אפלטון,
מספר על אנשים שנמצאים בתוך המערה,
רואים צלליות,
ואז בא מישהו מבחוץ ואומר להם,
אתם חושבים שהאמת נמצאת פה? האמת נמצאת בחוץ.
והסיפור של רשבי,
הוא עושה סוג של היפוך לסיפור של אפלטון.
אתם חושבים שמה שאתם רואים בחוץ,
זאת האמת,
האמת נמצאת בתוך המערה.
זאת אומרת,
יש פה איזה היפוך שלפעמים אתה רואה בן אדם שנראה מושפל,
ואתה רואה בן אדם אחד שנראה מכובד,
אבל האמת היא הפוכה לגמרי.
זה כמו שהעולם הזה הוא עלמא דשיקרא.
מה הופך אותו לעלמא דשיקרא?
שהתחתוניים נמצאים למעלה,
והעליונים נמצאים למטה.
זאת אומרת, בעולם האמת,
אז מישהו תחתון בעולם הזה, הוא יהיה עליון.
ובעולם האמת,
אז מי שהוא עליון, הוא יהיה תחתון.
למה?
כי העולם הזה, במהותו יש בו משהו שקרי.
למה?
כי הוא מסתיר את האמת.
אתה לא יכול לדעת מה האמת.
אתמול,
זה כבר קשור מה שנקרא לחלק השני שלנו,
ליהדות ופוסט-מודרניזם,
אבל ניהלתי דיאלוג עם צ'אט בוט של בינה מלאכותית.
באמת?
להגיד לכם את האמת, זה היה נשמע לגמרי כמו בן אדם.
ניהלתי ככה עשר דקות,
קצת באנגלית,
קצת בעברית,
דיברתי איתו ככה וככה וככה,
וזה דבר נורא מצחיק, כי אתה יכול
לדבר איתו על כל נושא בעולם.
אתה יכול לפתוח סוגיה בגמרא,
אתה יכול לדבר על סרט, אתה יכול לדבר על כדורגל,
אתה יכול לדבר על מה שאתה רוצה. פשוט תחליף את
הנושא ואפשר לדבר על הכל. וזה כמו בן אדם. עלמא דשיקרא
דה שיקרא מעולם לא היה יותר שיקרא ממה שהוא עכשיו.
ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, שהכל נהיה בדברו.
טוב, כנראה שיש שם ברכה
מסתתרת בתוך השיקרא הזה.
בכל אופן,
היהדות תמיד תמיד החזיקה איזושהי נקודת אמת עמוקה ופנימית ונסתרת.
ונקודה נסתרת הזאת תחבר אותנו גם לרעיון של אגב אומר תכף.
אבל כבר עכשיו
אברהם לבני מסביר לנו בצורה מאוד יפה
שהכנסייה טענה שהעיניים שלה פקוחות,
וזה היה נראה כאילו היהדות עיוורת,
אבל המציאות הייתה הפוכה.
כך הסתיר הצעיף הסמלי את פניה האמיתיות של היהדות.
אבל הוא סימא את עיניו של העולם הנוצרי,
שחסרו לו מקורותיה האמיתיים של הדעת.
זאת אומרת, אתם חשבתם שאתם עיוורתם אותנו?
כיסיתם לנו את העיניים?
האמת היא שאתם אלה שלא רואים.
אנחנו רואים טוב מאוד, אתם אלה שלא רואים.
אני רוצה שהדברים יובנו יותר,
אבל נקרא את זה עד הסוף,
ואז
חלק מהדברים יתבהרו.
אף על פי שביטלה הדתיות הנוצרית,
סליחה,
ביטלה הדתיות הנוצרית בחלק גדול של התרבות המערבית,
היתה עדיין התרבות המערבית על יסודם של מושגים שגובשו
בתקופת ההכלאה המפוקפקת שיצרה את התרבות המכונה יהודית-נוצרית.
נמצא שהיא אסורה עדיין במערכת רעיונות ועיוותים
המונעים ממנה לגלות את פרצופו האותנטי של העם היהודי.
בסדר,
בהערה תוכלו לקרוא אחר כך שהמחבר בעצם מבדיל בין נוצרי
שהוא איש דתי לבין העולם המערבי שכולו יהודי נוצרי.
מה הכוונה יהודי נוצרי? בואו ניתן לזה הסבר אחד קטן שיובן העניין.
את הרעיון הזה ראיתי בדברים של פרופסור רבקה שכטר.
בספרה המופתי היסודות התיאולוגיים של הרייך השלישי.
ספר שיצא בשנת תשנ"ן בהוצאת האוניברסיטה המשודרת,
איך זה נקרא,
של גלי צה"ל.
בקיצור יש להם כזה תוכנית משודרת,
אוניברסיטה משודרת זה נראה לי,
כן,
זה נקרא.
אוניברסיטה משודרת.
בקיצור,
בספר הזה רבקה שכטר מסבירה בצורה מאוד מעמיקה
מה היו היסודות הדתיים והמיתיים של הנאציזם.
ספר מאוד מאוד מעניין.
ואחד הדברים שהיא מסבירה שם כדי להבין מה זה רעיונות יהודים נוצריים,
שהעולם המערבי בעצם מלא מהם,
מה זה נצרות?
נצרות היא בעצם אלילות.
יהודית
זאת אומרת האלילות
היא התשתית של התפיסה המערבית מיתוסים קדומים
בסדר כל אחד והמיתוס שלו יש מיתוס יווני מיתוס רומי
מיתוס נורדי יש כל מיני סוגים של מיתוסים מיתוס
אנגלי
והרעיונות היהודיים באו בעצם על בסיס רעיונות אליליים
וכשאתה עושה הכלאה בין רעיונות
אליליים לרעיונות יהודיים, יוצא לך יצור כלאיים.
דוגמה אחת פשוטה,
האלילות היא פסימית במהותה.
הטרגדיה היוונית.
למה יש טרגדיה יוונית?
בגלל שהאלים מנצחים את בני האדם תמיד.
האדם...
גם אם הוא ינסה באופן הירואי לנצח את האלים,
בסוף הוא לא יצליח, בגלל שהם חזקים ממנו.
הוא יצליח לזמן קצר, אבל בסוף יהיה רע.
זה יסוד הטרגדיה היוונית.
כלומר,
התודעה המיתית,
האלילית של האדם המערבי הקדום,
הייתה תודעה מבאסת.
החיים בסוף נגמרים, המוות שולט בכל.
תפיסה מעגלית לגמרי של החיים, כן.
העולם המערבי היה,
נגיד רומא, בסדר?
רומא הייתה אלילית.
הנצרות, כלומר, מתי שהממלכה הרומית
התנצרה,
אז מה קרה לה בעצם?
על הבסיס של האלילות שהיה בה, התלבש,
התלבשה הדת הנוצרית,
שהייתה דת שבעצם התחילה מהיהדות.
אז מה שנקרא, הבסיס של הרעיונות,
כל מי שלמד פעם הדרכת טיולים בירושלים,
או סתם עשה טיולים בירושלים,
אז הוא יודע שכל כנסייה
הייתה לפני כן בית עבודה זרה.
תמיד מסבירים את זה ברמה הסוציולוגית כסוג
של דרך מאוד קלה לרתום את האנשים לדת החדשה.
הכוונה,
אתה לא צריך ללכת למקום אחר,
תמשיך ללכת לאותו מקום,
פשוט הרעיון השתנה.
המקום, אותו מקום.
נפגשים בתשע ואותו מקום.
הפעם פשוט מדברים על דברים אחרים.
בסדר, אבל יש כאן גם משהו...
עמוק מאוד.
הכוונה,
אתה לא יכול לשנות את התשתית
הנפשית של בני האדם.
התשתית המיתולוגית נשארה בנפשות העולם המערבי.
על הבסיס המיתולוגי הזה נבנה עוד רובד,
והרובד הזה הוא רובד דתי נוצרי-יהודי.
כלומר,
מה הכוונה נוצרי-יהודי?
זה לא שזה אותו דבר.
הנצרות הביאה רעיונות יהודיים
לעולם המערבי.
רעיונות שהם כבר מדוללים בעצמם.
זה לא היה בדיוק אותם רעיונות,
זה לא היה כמו יהדות.
זה היה כבר רעיונות שמה שנקרא,
מסמסו משם את היהדות, אבל לא משנה.
אז בואו ניתן דוגמה פשוטה מאוד.
אז דיברנו על הטרגדיה היוונית,
על הטרגיות של התודעה המערבית.
ביהדות
יש יסוד הפוך מהטרגדיה, יש אופטימיות.
למה?
כי אלוהים שולט על כל העולם,
ולכן תהיה גאולה בסוף,
כי אלוהים אחראי על הכל,
אז בסוף הוא יצליח לגאול את העולם,
יהיה משיח,
תהיה גאולה וכולי.
יפה.
איך אתה משלב בין שני רעיונות סותרים,
בין טרגיות מערבית לבין אופטימיות יהודית?
איך אתה מייצר את ההכלאה הזאת בין שני יסודות
שלכאורה הם הפוכים?
איך אתה מתמודד עם זה?
אהה,
כאן נכנס הרעיון של הגאולה הנוצרי.
גאולה שאיננה קשורה לבני אדם,
כי האדם לא יכול לגאול את עצמו.
אז מה יקרה?
תהיה גאולה מטאפיזית כמו קסם, כמו פלא.
לא העולם יגאל על ידי בני אדם
שיפעלו איזו פעולה של היטהרות
אלא תהיה רק התעוררות מלמעלה.
משהו יגאל את העולם, למרות שהעולם ילך
לקצה הגרוע ביותר.
תהיה איזו אפוקליפסה,
תהיה מלחמה גדולה,
תהיה הרס של כל העולם,
ותהיה גאולה.
לא קשור לבני אדם, בכלל, בכלל לא קשור לבני אדם.
כלומר,
הנצרות שילבה בתוכה זה רק רעיון אחד.
הנצרות שילבה בתוכה את הטרגיות של המיתולוגיה,
כלומר,
העולם הזה הולך לאבדון,
לרע,
כי הרע שולט פה,
וגאולה, ביחד.
איך זה יכול להיות?
העולם הזה יחרב,
והגאולה תגיע באופן מיסטי,
לא ברור איך זה יהיה.
זהו, שילוב של שני יסודות.
אחר כך רבקה שכטר אומרת שבפרוטסטנטיות
אפילו זה נאבד ונהיה שם איזה פולחן הרע.
אצל לותר,
היא מדברת על זה באריכות,
מאוד מאוד מעניין,
וככה היא אמרה שהנאציזם בעצם הוא סוג
של גלגול מאוחר של רעיונות נוצריים,
פרוטסטנטים.
מעניין, שהכל התחיל בגרמניה כמובן.
בסדר?
זאת אומרת,
קודם כל,
כאן אנחנו רואים בצורה מאוד מאוד יפה איזה נזקים עצומים לאנושות
מביאים רעיונות יהודיים אליליים.
שזה מה שהנצרות הביאה לעולם.
הביאה רעיונות שמצד אחד יש בתוכם איזה תיקון לעולם,
ומצד אחד התיקון הזה הוא לא קשור בכלל לתיקון של בני אדם.
בני אדם לא יכולים לתקן את העולם,
לא יכולים לעשות שום דבר.
ואז המשיח הוא סוג של מיתוס.
מה זה מיתוס?
זה דבר שהוא לא קשור למציאות.
סיפור,
סיפור, סתם סיפור.
בסדר,
לבני ידבר על זה בהמשך הספר,
הוא אומר מה מבדיל בין ההיסטוריה היהודית,
איך התנ״ך מתאר דברים לבין מיתוס,
שזה נושא חשוב בפני עצמו,
אבל
קיבלנו בצורה תמציתית מה זה ערבוב בין
אלילות לבין יהדות.
מה זה עושה?
זה עושה פשוט...
עוול לרעיונות היהודיים
וממש כמו שהנצרות בעצם הפכה את האדם לאל,
זאת
אומרת שהוא האב,
הוא הבן,
הוא הרוח הקודש,
היא לקחה רעיונות של תיקון עולם והפכה אותם לרעיונות מוזרים לגמרי,
שלא קשורים בכלל לתיקון של בני אדם.
זהו.
בסדר?
אז זו הייתה דוגמה אחת קטנה לחיבור
של רעיון יהודי עם רעיון נוצרי.
נמצא
שהיא עסוקה עדיין במעשה רעיונות ועיוותים. אגב, זאת
הסיבה שאנשים כל כך מתקשים לראות איך
יהדות.
אה, שמעתם פעם אנשים שמדברים על...
ברור, אנחנו בעד אמונה, אבל מה זה קשור לפוליטיקה?
נכון?
פוליטיקה.
ארץ ישראל זה פוליטי.
זה לא קשור לדת, לא קשור לאמונה.
למה?
כי זה נוצרי, זה הרעיון הנוצרי. שארץ לא קשורה בכלל לדת.
ארץ לא קשורה לאמונה.
העולם הזה לא קשור לאלוהים במובן של פה,
פה זה פוליטיקה,
פה זה לא קשור לדת,
אל תתערבו לי בעניינים
של הארץ.
ארץ ישראל זה פוליטיקה, כן.
כל הזמן,
נכון?
נכון?
הנה, אז הפרדה דת ממדינה זה עוד רובד.
כאן, לא, זה בעצם אותו רובד, זאת אומרת, לשחרר.
שוב, אין לנו עכשיו את הזמן להעמיק בזה, אבל לשיטת
ההבנה הנוצרית, באמת אנחנו, אנחנו...
נגיד ככה, יש צדק בהפרדת דת ממדינה.
למה?
כי הנצרות בעצם חונקת את החיים.
היא לא נותנת לחיים להתקדם, להתקיים.
אז באמת,
אם האדם הפנים את הרעיון הנוצרי,
עדיף להפריד את הדת מהמדינה.
אבל היהדות היא לא דת,
ממילא לא צריך להפריד דת ממדינה.
כי אנחנו לא כמו הנצרות.
אבל בחשיבה הנוצרית,
כאילו אפשר להגיד,
הפרוטסטנטיות היא סוג של ניסיון של בני האדם
בחברה המערבית להשתחרר לאט לאט מהלפיתה הנוצרית.
אז הלפיתה הזאת לאט לאט משתחררת, אבל בסוף ממה משתחררים?
גם מהנצרות בכבודה ובעצמה משתחררים.
כי לאט לאט אתה אומר, תשמע, אי אפשר
לחיות עם זה, אתה חייב לברוח משם.
כלומר,
רוב מה שבני האדם מבקרים את העולם
היהודי, הם בעצם מבקרים את הדת הנוצרית.
כן, אבל תראה מה קורה.
זאת אומרת, חברה שהדת נפרדת מהמדינה,
היא הופכת להיות גם חברה...
אני מתעלם לרגע מהעובדה שיהודי נולד יהודי,
אז אצלנו זה לא דת בעצם.
אבל הנקודה היא,
תראה מה קורה לחברה שבה אתה מפריד את הדת מהמדינה.
מה קורה?
בסוף החברה עצמה נהיית מושחתת,
היא נהיית...
אתה נותן חופש ליברלי.
בסדר,
כל אחד יעשה מה שהוא רוצה,
כלומר,
בחיים הפרטיים שלו.
זה הרבה פעמים מביא להשחתה גם.
יש שם בעיה, זו בעיה עמוקה.
סליחה.
אז...
אני רוצה שנמשיך לפחות קצת,
מה שנקרא,
לא כיסינו אפילו חלק ממה שרציתי,
אבל
תראו את המשפט האחרון. נמצא שהיא אסורה עדיין, כלומר,
מהחברה המערבית נמצא שהיא עשירה עדיין במעשי רעיונות ועיוותים
המונעים ממנה לגלות את פרצופו האותנטי של העם היהודי.
בין העיוותים שייך אחד שאינו לכאורה הגון ובלתי מזיק.
כוונתי למחשבה שהעם היהודי הוא עם הספר.
אמת,
העם היהודי הנחיל לעולם את התנ״ך,
ואף על פי כן,
ביטוי זה מפוקפק בשל שתי סיבות עיקריות.
הראשונה, הגלויה יותר,
היא שלא מציינים בדיוק באיזה ספר מדובר.
וכמו שאמרתי לכם,
בקוראן,
כשאומרים עם הספר מתכוונים גם ליהודי וגם לנוצרי.
הם עם הספר.
באיזה ספר מדובר?
ברוב תרגומי הספר הזה הנפוצים בעולם ישנה תוספת המכונה ברית חדשה
שלמרות העובדה שהיא נכתבה על ידי יהודים ומספרת על
אדם יהודי לא ניתנה לעולם על ידי העם היהודי
לא רק שאין הוא מכיר בתוספת זו
אלא שהוא גם מחשיב את צירופה אל הספר האמיתי כגידוף
בנקודה זו מקובל עליו משפטו של ניטשה,
כמה מיושן ומאובן הוא לקרוך יחד את הברית הישנה עם החדשה,
לעשותן לספר אחד, לביבליה,
לספר הספרים,
וזוהי חוצפה גילתה אירופה בפשע ספרותי
מכפיר שש.
ניטשה,
לא סתם הרב צבי יהודה אמר שהוא גוי גדול,
גוי גדול,
חשוב.
למה?
מה כל כך הפריע לניטשה בחיבור הזה?
קודם כל,
אני לא נכנס עכשיו לפרטי פרטים,
אבל כל מי שיקרא קצת בברית החדשה,
הוא יראה את הרמה,
את סגנון הביטוי,
סגנון הרעיונות.
זה מה שנקרא לקחת משהו ברמה סוג ד'
ולשים אותו במשהו שהוא באמת עומק.
זה משהו אחר.
אבל יש כאן נקודה עמוקה מאוד שבייחוד הפריע לו,
כל העולם הדתי בעצם, הוא ביקר אותו על הדבר הזה,
על מוסר העבדים, מוסר העבדים הנוצרי.
מה זה אומר מוסר העבדים?
זה תחושה כללית
שהאדם הוא יצור חדל אישים,
מסכן, והמוסריות היא סוג של הקטנה הקטנה של האדם כל הזמן.
כלומר,
ניטשה לא רצה אדם מושחת,
אבל הוא רצה אדם שיגלה את כוחותיו,
יגלה את העוצמה שיש בו,
שאלוהים לא יקטין את האדם, אלא יעצים את האדם.
וכשהוא קורא בברית החדשה,
הוא רואה בדיוק את ההפך.
הקטנת האדם, השפלת האדם,
האדם כסוג של דבר שאתה כל הזמן מסרס אותו,
הסירוס של הנצרות, את עוצמת האדם.
כי מבחינת האדם הנוצרי,
כוח זה רע.
ולכן האדם צריך כל הזמן לוותר על כוח,
לוותר על עוצמה,
לוותר על גבורה, לוותר על הגוף.
וניטשה רואה את הדבר הזה ואומר,
להכליא את שני הדברים האלה ביחד זה מחלי,
מחלי בחטא.
כלומר, איך אתה יכול לקחת עוצמה של יצירה שמדברת
על הקשר של האדם לאלוהים והעוצמה שיש שם, ולשים
את זה עם יצירה כל כך דלה ומסכנה?
מה זה בושה?
ובכן,
הרוח הנבואית הטהורה של התנ״ך העברי נחנקה
במשך מאות בשנים מאחורי נאומיו הרכרוכיים
של נביא שקר,
המציג בעורמה מחוכמת,
מחוקמת את האלילות תחת מסווה הקדושה.
נבואה ואלילות בכפיפה אחת ובאותה כריכה.
שוב,
מה זה נבואה ואלילות?
זה אומר
שתכלס אין פה נבואה.
זה סוג של שקר שמתחזה לנבואה.
אבל
זה החלק הראשון, בסדר?
החלק הראשון זה החיבור של שני דברים.
לקרוא עם הספר
למי שלא ברור כל כך מהו הספר שמדובר עליו,
ולהכליא ביחד ספר קודש קודשים
עם ספר שהוא יצירה דלה מאוד ונמוכה מאוד, שגם מקטינה את האדם,
זה כבר חטא מספר אחד.
אבל נקודה יותר עמוקה,
אבל יש עוד סיבה דקה יותר,
ההופכת את הביטוי עם הספר למפוקפק,
אפילו נגביל את הביטוי ספר לתנ״ך העברי בלבד.
מעלים במזיד או בשוגג את
המהות הפנימית של הרוחניות היהודית ואת ייחודה של ההיסטוריה של העם
היהודי ביטוי זה הופך עם המונהג על ידי הרוח שגילה את
הממד הנבדל בסדר בתרגום המקורי הטרנסצנדנטי העליון של היש
ששמע קול אלוהים ונשא בקרבו שאיפה יוצרת
בלתי נלאה לעם קפוא בלימוד כתבים עתיקים,
התפוס בחבלי הציות העיוור למסורת העבר,
כלוא בזיכרון הספרותי,
בזיכרון הספרותי.
ובמובן הזה,
תרשו לי,
לדעתי,
יש כאן סוג של חיבור של שתי הנקודות ביחד.
כשאתה הופך עם
עם רוח הקודש, עם חי, לעם שדבוק לאותיות,
אתה בסוף יוצר את מה שה...
במידה מסוימת קצת הנצרות יצרה.
עם רכרוכי,
עם חלש, עם שאין בו עוצמה של חיוניות.
זה עם שכל הזמן דבוק רק במה שכתוב,
אבל אין בו גילוי של אלוקות בתוכו.
הכל קשור לספרים.
בסדר?
שני הרעיונות בעצם משתלבים.
תסתכלו בבקשה בהערה מספר חמש,
ציטוטים מדברי הרב צבי יהודה.
לנתיבות ישראל חלק ב' מאמר הצדיק.
הגדרה נוכרית זו,
עם הספר,
אשר כידוע מן החוץ של סביבת דת מוחמד,
הומצאה לתאר אותנו בה,
לא נמצא אצל גדולי ישראל רבותינו המובהקים.
אצלם,
כמו במקורה של תורה,
לא היינו מעולם עם הספר,
אלא עם השם,
עמו של נותן הספר.
עוד ציטוט משיחות הרב צבי יהודה שאמר: הקדוש
ברוך הוא ברית עם ישראל אלא בשביל דברים שבעל פה
פה עם הספר הוא ביטוי גוי אנחנו עם השם
עם החיים בסדר?
זאת
אומרת אפשר להגיד אם צריך לשים את האצבע
על ההבדל והמחלוקת שבין דת לבין
חיים
זה האם דת מתחילה מספרים ואותיות
אפשר להגיד שהמחלוקת אולי העמוקה שיש עם החרדיות כאידאה,
זאת הנקודה הזאת.
זה לא מתחיל מספרים,
זה לא מתחיל מספר.
אנחנו לא עם של ספרים,
אנחנו עם של גילוי אלוקי.
אנחנו עם שמתגלה בו סגולה.
זה נקודה מאוד מאוד חשובה,
בגלל שהיא קשורה מאוד מאוד לרשב"י ולתורת הסוד.
מה הסוד של רשב"י?
מה הסוד של תורת הסוד?
למה כל כך הרבה יהודים נוהים והולכים לרשב"י?
כי יש משהו בתורת הסוד...
מה זה תורת הסוד?
תורת הסוד זה מסורת הנבואה של עם ישראל שנשמרה.
זה הסוד.
זו תורת הקבלה.
תורת הקבלה היא השימור,
במצב של קיפאון במידה מסוימת,
של תורת הסוד, של הקבלה,
של הנבואה.
הנביא היה מקבל גילוי אלוקי.
הנבואה...
כשהיא פסקה,
המשיכה להימסר על ידי המקובלים.
כי מה זה תורת הקבלה?
תורת הקבלה זה מה שהנביאים היו רואים בחזיונות בשפה כתובה.
זאת אומרת,
כשיהודים מעריצים את רבי שמעון בר יוחאי,
הם בעצם מעריצים
את המדרגה הנבדלת שקיימת בתוך כל אחד מעם ישראל,
שקשור לנבואה.
מה היהודי שלא מבין מימינו ומשמאלו,
לא קבלה,
אפילו פשט הוא לא מבין,
אז מה אתה מעריץ את רשבי?
כי רשבי מגלה בעצם את המצב השלם של היהדות.
זאת הסיבה שרשבי גם לא מוכן להתפשר עם
הרומאים ולא להגיד עליהם מילה אחת טובה.
למה?
למה?
כי רשבי לא מוכן לקבל מציאות חלקית, שיש בה
דברים טובים, אבל שחיתות פנימית.
הוא לא מוכן לקבל את זה.
כי זה יהודי גאולי.
יהודי גאולי לא מוכן לקבל שזה טוב מבחוץ ורע מבפנים.
יהודי גאולי רוצה שהכל יהיה טוב מבחוץ ומבפנים,
מבית ומחוץ.
הוא רוצה שגם הרוח תהיה ישראלית וגם הגוף יהיה ישראלי,
שלא נהיה רק עם בגלות,
אלא שנהיה עם בארץ.
זה הסוד של רשבי.
כלומר,
רשבי בעצם,
כשאנשים מדברים על רשבי ומסתכלים על
הדמות שלו,
שוב,
אני לא מדבר על הדמות רק ההיסטורית,
אלא על הרוח של רשבי.
הרוח של רשבי היא הרוח של המציאות הישראלית הגאולית.
הסוד הישראלי,
תמציתו אצל רשבי.
לא לוותר על הרוח הנבואית.
אני ממשיך עוד קצת בעמוד 77. ביטוי זה,
כאילו עם הספר,
גרוע כמו ניסיון להגדיר את השירה כמכלול
קטעי הקריאה שיש ללמוד לבחינות הבגרות.
אגב, אפשר להגיד את זה גם על מוזיקה,
חובבי המוזיקה בינינו.
מה זה מוזיקאי גדול?
מוזיקאי שחיבר יצירה גדולה,
או מוזיקאי שהיצירה
היא ביטוי למשהו גדול שהיה אצלו,
שגדול מסך היצירה שלו.
איזו יכולת כזו לבטא בצורה כל כך מרשימה את התפיסה שלו,
של הנגינה.
במקום לפנות אל סתרי החוויה של הנפש השירית היוצרת,
מגמדים את השירה כאילו היא מקבץ קריאה די מיושן.
כן, אתם זוכרים שהיה פרויקט כזה, עם הספר.
אז זה מה שאנחנו?
ארון הספרים היהודי.
זה עם ישראל?
ארון הספרים היהודי?
אגב,
אני חושב שזאת הסיבה העמוקה שגמרא הפכה להיות הביטוי האולטימטיבי ללימוד היומי.
מה זה לימוד יומי?
דף יומי בגמרא.
למה?
כאילו,
יש בזה כל כך הרבה סיבות למה שזה לא יהיה הלימוד היומי.
בגלל שזה קשה, בגלל שזה לא שיטתי, בגלל ש...
מיליון סיבות.
למה?
כי זה הדבר הכי קרוב למשהו חי.
זה לא פרק א',
פרק ב',
פה עכשיו נדבר על נושא איקס,
נושא ז...
לא, הכל שם חי.
הכל שם דיאלוגים,
ויכוחים, עוברים מנושא אחד לנושא אחר.
זה הכי קרוב למשהו חי.
מה?
לא, אני אומר,
אבל זה תורה שבעל פה.
התנ״ך הוא תורה שבכתב.
הגמרא היא כאילו משהו כתוב, אבל זה לא כתוב.
אתה קורא את זה, אבל זה לא כתוב,
כי זה משהו חי.
אתה כאילו יכול כמעט לדמיין את זה מתווכח איתו,
והוא מתווכח עם זה,
ולא ברור לך מה המסקנה.
אבל כי זה
מה שחשוב,
זה החי.
עזוב אותך את המסקנה, מה שחשוב זה שמתווכחים,
שיהודים מתווכחים בסוף, שמנסים להבין את התורה.
לכן הגמרא תפסה.
למה?
כי הדבר הכי קרוב למשהו חי.
אפילו המשנה, במידה מסוימת היא...
כמובן, המשנה היא...
הגמרא היא פירוש למשנה, אבל זה הרעיון.
זו עניות דעתי.
זאת התחושה שלי.
גם אם...
טוב,
קיצור, נדלג לפסקה האחרונה של הפסקה האחרונה כאן.
ובכן,
יש להעמיק עד השורש של אותה זיקה,
כלומר,
של רוח הנבואה שהולידה כאחד את העם ואת הספר.
התנ״ך ועם ישראל הם, הנה, שני גילויים מקבילים.
השייכים לאותה המציאות נבואית הפועלת בעולם.
מי שאינו מסוגל לתפוס את הפנימיות הנבואית המחיה את
ההיסטוריה של העם היהודי ואת החיים הנסתרים של המקרא,
נותר ללא כל הבנה של שניהם.
לא מבין לא תנ״ך ולא את עם ישראל.
הקשר שבין קיומו של העם היהודי לבין התנ״ך דומה במידת מה
לזה שקיים בין חייו הפנימיים של משורר לבין קובץ שיריו.
אבל קיים הבדל בין השניים.
מי שנותר אדיש לפנימיות המסתתרת מאחורי הקסם השירי,
יישאר אטום באותה מידה לעלילת היצירה של המשורר ולעולם הרוחני הנרמז בשיריו.
ולא יעז בדרך כלל לדבר על משוררים ושירה.
כן,
זה כמו ילדים,
כשאתה בא לכיתה,
מתחיל לדבר על...
שיריו של אלתרמן,
סיפורו של עגנון,
אם זה כיתה של חבר'ה שממש לא בעניין,
אגיד לך,
עזוב אותי,
זה לא מעניין אותי.
לא מעניין אותי מה אתה מדבר איתי עכשיו, שירה.
לא בראש.
מה הבעיה של התנ״ך?
התנ״ך היו אנשים שכן עסקו בו למרות שלא הבינו בעניין,
זה מה שהוא כותב כאן.
לעומת זה,
היעדר הרגישות וההבנה ביחס למציאות הנבואית אינו מונע מהמון מדענים
אלה מלחקור את ההיסטוריה של עם ישראל ושל המקרא בכלי
חשיבה שערכם דומה לערכו של מחשב העוסק בשירה.
כן,
אז היום זה קצת מצחיק לי להגיד את זה,
כי היום בבינה מלאכותית אתה יכול לדבר עם מחשב על שירה,
ואז זה נראה כאילו הוא מבין בשירה,
אבל האמת היא שהוא לא מבין באמת בשירה.
אלא מה הוא מבין?
הוא מבין איך זה אמור להישמע מי שמבין בשירה.
כי הוא לא מבין בעצמו בשירה.
בשביל להבין שירה אתה צריך לגעת בנשמה קצת של המשורר,
והוא לא יכול לעשות את הדבר הזה.
בקיצור, זה פרק מאוד מאוד מאוד מיוחד,
ש...
סותר בעצם את הרעיון של עם הספר.
אנחנו לא עם הספר,
אנחנו עם השם.
עם השם זה אומר עם שבחייו מתגלה האלוהי.
לכן אנחנו קשורים לנבואה,
לכן אנחנו קשורים לתורת הסוד,
תורת הקבלה שהיא המשך של הנבואה.
וזאת הסיבה ש...
בעם ישראל מסתתר סוד,
ומי שמנסה ללמוד את הסוד הזה בדרכים של נגלה,
מה שיקרה להם בסוף זה מה שקרה להיסטוריון הידוע ארנולד טוינבי.
שדיבר על עם ישראל כמאובן שעבר זמנו,
כי עמים לא יכולים לקום אחרי שהם יצאו לגלות.
אז איך יכול להיות שהוא קם פתאום לתחייה?
כי בחשיבה הרגילה של האדם המערבי,
מה שקרה לעם ישראל הוא לא הגיוני.
אבל אם אתה חושב בכלים הגיוניים,
אז אתה בעצם מגמד את עם ישראל למשהו שהוא לא.
זה היה הפרק הנפלא מהספר הזה.
פרק שמה שנקרא,
רק בו אפשר להעמיק עוד הרבה מאוד, להבין אותו.
אני ממליץ גם לעיין עוד יותר בשיחות הרב צבי יהודה,
בהפנייה שיש שם.
זהו,
הכנה יפה לילג בעומר.
תודה רבה,
בשורות טובות, ישועות, נחמות, אמן.
