שלום וברכה, קהל קדוש. אנחנו ממשיכים בלימודנו המרתק,
בספר דרך השם,
את רבינו הרמח"ל,
או רבינו משה חיים לוצאטו.
בספר דרך השם, חלק ד',
אנחנו בפרק ראשון. לא, חלק ד', כן.
אה, כן, בוודאי, פרק ד', כמובן, שאלה.
בקריאת שמע וברכותיה.
כן, אנחנו עסוקים בחלק הזה בעבודת השם.
ועבודת השם היא היום מתחלקת,
במובן הפרטי היא מתחלקת לקריאת שמע ותפילה.
יש גם, בזמן שבית המקדש קיים, היה גם הקורבנות.
ועכשיו אנחנו עסוקים במה שנוגע לזמן הזה,
מתחילים בקריאת שמע וברכותיה.
יש הבחנה מהותית בין קריאת שמע לבין התפילה.
תפילה.
כן, קריאת שמע היא ממעלה למטה.
זאת אומרת,
קריאת שמע זה המצווה.
לומר,
שלוש פרשיות שבתורה.
אם כן, מאיפה באה קריאת שמע?
היא לא באה מנפש האדם.
היא באה ממעלה למטה.
לעומת זה,
התפילה יש בה מרכיב מאוד משמעותי של התעוררות הנפש של האדם
ואיך הוא פונה.
אז
דיברנו על זה שהתפילה יש בה סכנה.
מה הסכנה?
מה אתה רוצה שוב, מההתחלה?
כן,
קריאת שמע זה ממעלה למטה,
זה התורה. מי נתן את התורה?
הקדוש ברוך הוא, נכון.
דרך תורת משה, נבואת משה. לעומת זה,
התפילה,
יש בה מרכיב מאוד משמעותי של התעוררות נפש האדם.
ואז יחד יש גם סכנות בתפילה.
מה הסכנה בתפילה?
שאדם יעבוד עבודה זרה בעצם.
הרי כתוב,
כשאתה מתפלל, אומר רבי שמעון בן נתנאל,
דע לפני מי אתה עומד.
איך אני יכול לדעת לפני מי אני עומד? הרי אני לא נביא.
אז מה הדמיונות שלי?
הדמיונות שלי הם אלה שיקבעו לפני מי אני עומד?
אז מה שאדם מדמיין,
זה הופך להיות עבודה זרה.
לכן התפילה היא מסוכנת,
היא בעצם ביטוי לאותה המצאה גויית הנקראת הרגש
הדתי.
הרגש הדתי, כפי שאמרנו, כתוב בתורה, נכון?
איפה הוא כתוב בתורה?
קום עשה לנו אלוהים,
בחטא העגל.
אבל מה מציל אותנו מזה?
זה שאנחנו מתפללים למי שנתן לנו את קריאת שמע.
כלומר,
התפילה איננה תנועה יזומה של האדם ממטה למעלה,
התפילה היא תשובה לפנייה ממעלה למטה.
כלומר, הקדוש ברוך הוא פונה אלינו ואנחנו מגיבים.
בסדר?
אז למה לא פעם שזה חריג של מה שאני דמיתי?
נכון?
אז זה בדיוק שריד של הנביאים.
מה זה נבואה?
זה ממעלה למטה, לא?
בסדר.
עכשיו, אין לך נבואה
באיכות יותר טובה מאשר התורה, נכון?
תורת משה.
זה אחרת, מתחילים
מקריאת שמע.
אוקיי, עכשיו, מה?
מה?
למה שמע ישראל דווקא?
לא, שמע ישראל זה לא ספר דברים.
נכון, זה מודפס בספר דברים. מה?
לא, זה לא,
הוא לא אמר את זה לבניו.
בניו אמרו לא.
כן.
אז זה מסביר הנציב,
לא,
הנציב מבולוג'ין בפירושו לשאילתו דרב אחי גאון,
שיש משפטים שהתהלכו באומה.
שהיו ידועים בתור משפטים המתמצתים את כל היחס האלוהי אלינו.
אחד מהם שמע ישראל,
ולכן כשמשה משתמש בו,
הוא עושה בעצם שימוש חוזר במשהו שכבר ידוע באומה.
בסדר?
לא, זה התחיל מבני יעקב,
אבל האמת היא עוד לפני.
כי הרי כשיוסף,
כשיוסף
פוגש את יעקב,
אז מה כתוב שם?
שהוא נופל על צווארי יעקב.
ויעקב, לא כתוב שהוא נופל על צוואריו.
אומר רש"י, שהיה קורא את שמע.
זאת אומרת,
זה קדום.
טוב, ובכן, מה?
אם היא לא קשורה, אז למה אתה שואל אותה?
גם לימוד תורה זה נאמת על ימונת.
למה אתה מדבר על לימוד תורה?
לבין תפילה?
לא הבנתי, לימוד תורה, לא, זה מלמעלה למטה.
אתה לומד את התורה, מאיפה באה התורה?
לא, אבל אתה שותף ליצירתה, אתה מקבל מלמעלה למטה.
לכן, לפני שאתה לומד תורה שבעל פה,
פה, אתה מברך, וחיי עולם נטע בתוכנו.
מה זה נטע בתוכנו?
זה תורה שבעל פה, כך כתוב בתורה.
בסדר?
לא יודע.
כן. נכון,
זה
בדיוק כזה.
לא, זה אותו הדבר.
כן,
כי אפשר להתפלל על סמך
שרידי דברי הנביאים,
ואפשר להתפלל על סמך נבואת משה.
בסדר?
את זה אני עניתי לו גם כן לפני בערך שלוש דקות.
טוב.
אני מציע ש...
מה אתה רוצה?
כן, בדיוק.
רבי נחמן מתכוון לזה.
אגב,
רבי נחמן שאמר שצריך לדבר עם הקדוש
ברוך הוא בלשון אשכנז המורגל בינינו,
אוי טאטר זיסר,
והוא שלח אנשים לצעוק טאטר וזה ביער,
הוא לא אמר לבטל את התפילה בסידור.
זה מאוד מעניין.
היה אפשר להגיד,
אל תתפללו יותר מהסידור,
תלכו תצעקו ביער.
אבל זה לא נכון.
כי הוא הבין שצריך לצעוק ביער אל
מי שהתפללתי אליו בסידור בבית כנסת.
בסדר? טוב.
אגב, אותו דבר.
נשים, איך הן מתפללות?
איך שבא להן, נכון?
לא חייבות שום נוסח, שום כלום.
אז למי הן מתפללות?
לאלוהי הבעל.
לא, זה באמת נכון.
זאת אומרת,
היא מתפללת במילים שלה למי שיש נוסח להתפלל אליו בבית הכנסת.
מובן?
אה?
טוב, אני מציע, רבותיי,
שתיתנו לי גם כן הזדמנות ללמוד,
לפחות,
לא יודע,
ללמד,
אבל ללמוד את דברי הרמח"ל,
בסדר?
בקרית שמע וברכותיה,
א.
שתי העבודות הוטלו עלינו לעבוד לפניו יתברך
יום ביומו, והן הקריאת שמע והתפילה,
ובזמן המקדש,
התמידין והמוספין.
ועתה נבהר עניינן,
האחת הנה היא קריאת השמע,
ועניינה ייחודו יתברך,
וקבלת עול מלכותו.
והעניין, אז מה זה ייחודו וקבלת עול מלכותו?
ייחודו זה בעצם הכרזת אמונה.
קבלת עול מלכותו זאת פעולה רפלקסיבית, אני מקבל עליי
את המלכות שלו,
נכון?
קבלת עול מלכות שמיים.
וזה לא בדיוק אותו הדבר,
כי יש הבדל בין מה שאני מכריז עליו כאמונתי,
לבין הפעולה הנפשית של קבלת המלכות.
זה לא אותו הדבר.
מה?
אגב, לומדים מזה מהלכות עבודה זרה.
הרי מי נקרא עובד עבודה זרה? מי שמזבח
או מקדיר?
והמשנה מוסיפה, והאומר אלי אתה.
מה זה האומר אלי אתה?
האם זו הכוונה שכששואלים אותו בסקר דת קהל,
או סקר על דתות,
מה הדת שלך,
ואז הוא עונה בודהיסט,
ואז שמים V. או,
הכוונה פעולה נפשית של קבלת עול המלכות של אותה עבודה זרה,
ומזה אנחנו לומדים, האומר אלי אתה בתור פולחן.
מי כמוך עם נושע בה',
אנחנו לומדים גם על קבלת עול מלכות שמיים של קריאת שמע.
בסדר?
טוב.
והעניין,
כי הבורא יתברך שמו,
המציא ברצונו נמצאים שונים,
עליונים ותחתונים,
רוחניים וגשמיים,
וסדרם מסדרים שונים,
ונתן בחוק כל אחד מהם לפעול פעולות ולעשות מעשים,
להתגלגל בגלגולים ובסיבובים
רבים ובדרכים שונים,
כפי מה שפעלה,
חוכמתו יתברך לכל אחד ואחד.
ואומנם, הנה הוא התברך שמו, השורש והסיבה לכולם.
זה דבר מאוד קשה.
איך מהאחדות יוצא הריבוי?
כן, זו שאלה שהפילוסופים לא מצאו לה תשובה.
אפילו אפלטון, בספר פרוטגורס וגם בספר תטוס,
לא מצליח למצוא פתרון לשאלה איך מהאחד יוצא הריבוי.
והר"ל בפרק, דן בזה בנצח ישראל פרק ג',
יש לו פיתוח שלם,
בסדר?
אבל כאן הרמח"ל לוקח את זה כנתון.
יש אל אחד בורא נפשות רבות, בסדר?
טוב.
ואומנם,
הנה הוא יתברך שמו השורש והסיבה לכולם.
ועניין זה מובן בשתי בחינות.
בבחינת המציאות
ובבחינת הפעולה.
בבחינת המציאות,
מה שכבר ביארנו בחלק ראשון,
איך כל המציאויות כולם תלויים בו יתברך ונמשכים ברצונו.
מה שאינו כן, מציאותו,
שהוא מציאות מוכרח מצד עצמו ובלתי נתלה בזולתו.
כל שאר המציאויות אין להם מציאות,
אלא מצד מה שהוא יתברך שמו,
רצה בהם ומקיימם ברצונו.
זה,
קוראים לזה אסימטריה.
אסימטריה רוחנית.
אלוהים מוכרח המציאות,
כל שאר הבריאה
אפשרית המציאות.
והמציאות של כל הבריאה תלויה במציאות הבורא,
אבל מציאות הבורא איננה תלויה במציאות העולם.
כלומר,
יש הפרה של הסימטריה בין האלוהות לבין העולם.
בסדר?
טוב.
בבחינת זה, הדבר הזה יוצר תסכול,
נכון?
תסכול נורא.
אלוהים השלמות המוחלטת, ואני
לא שלמות מוחלטת.
אז זה מתסכל,
נכון?
דיברנו על זה.
מה?
זו הוכחה לכפירה שאין אלוהים.
אבל רמח"ל עונה על זה
שהמשימה של הנברא להיות כאלוהים.
כלומר, שהאדם ישתלם
על ידי בחירתו באותה שלמות שיש מצד הבורא,
מבחינה מסוימת,
בסדר?
זאת אומרת,
על ידי הבחירה החופשית אני קונה לעצמי זכות קיום,
שלא היה לי מקודם.
בסדר?
למשל, תינוק נולד, מה עשית בשביל להצדיק את קיומך?
תשובה, לא עשיתי כלום, יצאתי מהרחם.
אבל יש לך עכשיו כל החיים כדי להצדיק את החיים שקיבלת בלידה.
ואז אתה כאלוהים,
בסדר?
טוב. אז זה בבחינת המציאות.
זהו,
פשוט הוספתי כי את זה הוא זכר בחלק הראשון,
והוא לא חזר על זה פה.
בבחינת הפעולה הוא שאף על פי שנתן בחוקם של
הנבראים לשלוט בעניינים עם מה שיכולתם מקיפה ופועלים פעולות
גדולות כל אחד כפי מה שבחוק פעולתו,
הנה באמת אין בהם כוח ולא שליטה
אלא מה שמסר להם הבורא יתברך שמו.
שהוא אדון האמיתי השליט וכל יכול וכל מה שהם
פועלים אינו אלא מה שהוא יתברך שמו נותן,
נתן ונותן להם כוח שיפעלו והוא אדון עליהם
להוסיף ולגרוע כרצונו בכל עת ובכל שעה.
מה הוא אומר כאן?
לכל נברא יש פעולה.
פעולה הרבה פעמים גם רצונית.
כלומר, פעולת האדם היא נובעת מרצון האדם.
כן?
אז יש פעולה.
ונשאלת השאלה, האם יש אוטונומיה?
באופן אמיתי, נסתר ביותר,
אומר לך רמח"ל,
בעצם אין אוטונומיה.
הכל גילוי רצון הבורא.
אבל זה לא גלוי.
בגלוי יש הרצון שלי, יש הרצון של אלוהים.
יש הרצון שלי, הרצון שלך.
בעצם יש פה מחלוקת רצונות.
אבל בעומק העומקים מסתתרת הידיעה שיש רצון אחד בלבד,
רצון הבורא.
אפילו זה לא.
אשליה של דטרמיניזם.
יש אשליה כללית,
כן, שיש או פעולה או רצון.
אומר לך רמח"ל,
גם הפעולה הדטרמיניסטית, גם הרצון החופשי,
כל אלה הם גילויים של רצון עליון.
זה סותר את הרב קוק באורות התשובה על בחירה חופשית,
הקיצר
זה מדרגה אחת,
ויש מדרגה לפנים מלפנים,
בסדר?
כן, נכון.
עכשיו, כשאני אומר, הרצון האלוהי הוא כולל הכל,
זה לא בא לבטל לא את הדטרמיניזם ולא את הבחירה החופשית.
זה רק בא לגלות את האמת שמסתתרת מאחורי הענפים האלה.
מה?
אז
זה נדמה לך.
כן,
אפשר לומר.
הרמח"ל אמר את זה בצורה יותר ברורה
קל"ח פתחי חוכמה
שם הוא מסביר את זה ברחבה.
ומעומק העניין הוא.
סדרי חוכמתו
יתברך
לתיקונם של הנבראים כמו שזכרנו בחלק ראשון.
שזה למשל הבחירה החופשית.
הנה יש עניינים רבים של רע
שמתגלגלים
אז
פה אנחנו, זה בא בעצם בשביל מה
הידיעה הזאת? כדי לפתור את שאלת הסבל,
הרוע.
יש צדיק ורע לו,
יש רשע וטוב לו.
מה?
מה?
זה לא אשליה.
אם אתה אומר שיש אשליה של הבחירה החופשית,
באותה מידה תגיד שיש אשליה של הדטרמיניזם.
בסדר,
כלומר,
השואלים פה,
ששאלו כמה פעמים בחדר את אותה שאלה,
רצון השם
אז הכל מוכרח,
אין בחירה חופשית.
אז את הטעות הזאת באתי לשלול.
כי הרי מה האלטרנטיבה לבחירה חופשית?
דטרמיניזם, נכון?
אז בעצם מה שאומר רמח"ל זה לא ככה,
זה לא זה ולא זה.
לא שיש או בחירה חופשית או דטרמיניזם, אלא מאחורי שני הדברים האלה,
מסתתר רצון עליון שמתענף לענפים
שונים.
למה צריך את הרצון הפרטי,
כן?
יש לזה כמה סיבות.
אחת מהן זה מה שמתבאר בספר דת תבונות של רמח"ל.
ושגם יופיע פה.
לא, אני פשוט רוצה לקרוא, ואז אם אנחנו נקרא, כן.
אני חושב שזה פתרון לא רע,
נכון?
טוב.
עכשיו,
הנה יש עניינים רבים של רע,
שהם מתגלגלים וסובבים בעולם.
יש הרבה רע,
כן? כלומר,
אפשר לדמות את זה למכונה שצריכה להתקדם,
ולפעמים היא מתקדמת בכיוון ההפוך.
במקום להתגלגל קדימה, פתאום יש גלגלים אחורה.
עכשיו,
אם אתה רואה עכשיו שהגלגל הלך אחורה,
אתה אומר,
יש נסיגה.
אבל אם אתה שם לב
שאחרי מספר סיבובים
של הגלגל האחורה,
הדבר הזה פותח גלגל שיניים,
שיפעיל גלגל עוד יותר גדול שיקדם קדימה.
יוצא לפי זה שהנסיגה
לא הייתה אלא התקדמות.
בעיניך הנסיגה,
מבט הכולל, התקדמות.
בסדר?
לפי זה, הכל בעת נסיגות.
זה מה שכתוב,
והוא מסיבות מתהפך.
זה פסוק באיוב,
שמשתמש בו הרבה מאוד הרמח"ל במספר כתבים.
יש לו אפילו, יש מאמר של יוסף אביבי, נקרא,
מאמר המסיבות המתהפכות,
שזה ניתוח של העמדה של רמח"ל בנושא הזה, בסדר?
אבל זאת אומרת שאם אתה רואה לפעמים תופעות שמזעזעות אותך.
מהרבה בחינות,
אתה אומר לעצמך,
איך אפשר שדברים כאלה יתרחשו,
דעות כאלה תיאמרנה?
אז מסביר לך רמח"ל,
שזה בעצם נראה לך נסיגה,
בעצם זה הולך ומתקדם. אתה תראה את אשר אעשה לפרעה.
כן, הרי מה אמר משה?
מאז באתי אל פרעה לדבר בשמך,
הרע לעם הזה,
והצל לא הצלת את עמך.
אומר לו הקדוש ברוך הוא,
אתה לא מבין כלום.
אתה תראה, כלומר,
דווקא המצב הזה,
הוא זה שמאפשר שאעשה לפרעה ביד חזקה ישועתכם וכולי.
טוב,
האורלוגין, יפה, הביטוי אורלוגין איפה מופיע?
גם בדת תבונות, גם בקלח פתחי חוכמה,
וגם אצל לייבניץ' בתאודיציה.
לייבניץ',
בתאודיציה,
כנראה השפיע על הרמח"ל.
בקלח פתחי חוכמה, כן.
למה צריכים שיהיה שעון אחד שמסתובב אחורה?
בואי נשאל אותך שאלה.
במה מתגלה יותר מלכותו של מלך?
כשנאמניו מקבלים את מלכותו,
או כשמתנגדיו מקבלים את מלכותו?
כשמתנגדיו, אז אכן צריך שיהיו מתנגדים.
בסדר?
הלאה. איפה יש כאן פתרון בעיית אנטינומיה?
אנטינומיה כבחירה בהכרח.
אין פה שום פתרון.
כי אין פה אנטינומיה.
לא, בעיניך נראה שיש או בחירה או הכרח.
אומר לך, רמח"ל, גם הבחירה החופשית
וגם ההכרח,
הם הופעות של אותה המציאות, שהוא הרצון העליון.
בסדר?
אצל הרב קוק באורות הקודש זה קצת שונה.
אצל הרב קוק באורות הקודש,
הבחירה החופשית היא תולדה של הרצון האלוהי.
וההכרח הטבעי, תולדה של הכרח המציאות האלוהית.
זה ניסוח אחר קצת.
לא, לא אמרתי את זה.
לפי, אמרתי, איפה שיש הכרח, אין בחירה.
איפה שיש בחירה,
אין הכרח.
זה מה...
זה מה בשמונה פרקים ש...
כן, זה נכון, זה הנושא שלו.
לא קשור,
לא קשור.
טוב, הלאה.
לא, באמת שלא,
זה לא...
אולי אפשר לקשור את זה למה שאומר על הרצון
האלוהי בפרקים הראשונים של חלק ב' של מורה נבוכים.
אבל אתם קשים איתי,
או אני רך איתכם מדי.
הלאה.
אז הנה,
יש עניינים רבים של רע,
שמגלגלים וסובבים בעולם.
אם מצד,
מה מביא את הרע לעולם?
אם מצד בחירתם של בני האדם החוטאים?
ואם מצד מה שנגזר עליהם לעונשם,
ונראה הדבר לכאורה שזה הפך רצונו יתברך.
הנה הוא יתברך שמו אינו רוצה אלא בטוב,
וכל חפצו להטיב.
והנה שמו יתברך מתחלל בשליטת הרשעים,
ובתגבורת הרעות והקלקולים.
כן,
זה אנשים אחרי השואה איבדו את האמונה הרבה פעמים.
כן, בגלל מה שהם ראו.
אמנם,
היודע בדרכיו יתברך.
אני חושב שהסטייפלר,
רבי יעקב קנייבסקי,
היה אומר,
מי שממשיך לקיים מצוות ולהאמין אחרי השואה,
יכול לתת ברכות ומתקיימות.
טוב,
אמנם,
היודע בדרכיו יתברך.
הוא מעמיק בעניינה.
ידע כי על כל פנים אין כל זה אלא סיבוב, מסיבות
מסיבות מתגלגלות.
יש פה איזושהי כוונה כוללת רחבה מאוד.
כולם מתכוונים לנקודת השלמת הבריאה ובה מסתיימים,
וכמו שזכרנו בחלק הראשון.
ונמצא
שהקדוש ברוך הוא, הוא המנהיג את הכל באמת.
ועצתו לבדה היא תקום,
שהוא מגיע טובו ושלמותו אל ברואיו,
וכמו שזכרנו שם, אלא
שלפי אמיתת העניין צריכים הדברים להתגלגל בגלגולים אלה,
על פי יסודות החוכמה הנפלאה והטוב האמיתי,
וייוודע בסוף כל הגלגולים,
כי הוא יתברך שמו אחד יחיד ומיוחד.
והוא הסובב של המסיבות האלה בדרכיהם,
לבוא אל התכלית האמיתי שהוא הטוב האמיתי שזכרנו.
וממה שנכלל עוד בעומק, כי עניין זה הוא,
וזה העניין הוא גילוי אמיתת ייחודו יתברך.
עכשיו צריך להבין מה פירוש המילה ייחוד אצל רמח"ל.
בדרך כלל כשאומרים ייחוד,
הכוונה אני מאמין שהשם אחד.
או שהוא מאחד את המידות, אחדות הערכים.
אצל רמח"ל,
המשמעות של המילה ייחוד היא אחרת לגמרי.
שיתברר שאין שליטה אלא של רצונו בלבד.
בסדר?
לא רק להאמין, אלא לראות את זה.
וזה, כי הנה...
זה בכלל לא קשור לתפיסה המוסלמית כי זה. מה קשור לכאן?
לא.
התפיסה המוסלמית אומרת
שהשליטה האלוהית שוללת את הבחירה החופשית.
כלומר,
הם רואים בשליטה האלוהית את צד ההכרח,
העומד מול הבחירה.
בסדר?
לפי רמח"ל זה בכלל לא קשור לתפיסה המוסלמית.
כי במדרגה שהוא מדבר עליה, של גילוי ייחודו,
אין לא הכרח ולא בחירה.
אלא הם שתי הופעות של אותה המציאות.
הבנת?
בסדר.
מתי שלעתיד לבוא תהיה בחירה?
לעתיד לבוא לא תהיה בחירה, אבל זה מסיבות אחרות.
שנגמור, לא,
אבל זה לא קשור לגילוי הייחוד.
זה שלעתיד לבוא אין בחירה,
זה בגלל שגמרנו עם הצורך בבחירה.
נגמר.
כן.
וזה כי הנה,
כבר ביארנו שכלל כל הנסיבות הסובבות בעולם הוא,
שהנה ברא הבורא את הרע, לשיעבירוהו בני אדם.
ויביאו בעצמם לבריאה את הטוב, כן?
הרי הבחירה החופשית לפי זה.
היא נדרשת מאוד, אתה רואה שהוא לא מוסלמי.
כן, יש,
לא, לפעמים אנשים אומרים,
הכל זה מהקדוש ברוך הוא.
כן, מה אנחנו קובעים,
אנחנו שום דבר,
זה ריבונו של עולם שמחליט.
כן, אז זה אמירה מוסלמית מובהקת,
כן, ברור, שחדרה ליהדות.
מה?
לא, לא, לא, זה בכלל לא.
כי השיח הזה, נושא שבאמת הדברים יהיו ברורים.
השיח הזה שאומר הכל מאת השם,
בא לשלול את הבחירה החופשית,
לא מדבר על מדרגת הייחוד.
בסדר?
ואילו כאן לפי רמח"ל,
חלק מגילוי הייחוד זה הבחירה החופשית.
בסדר?
זה אחד משני הצדדים.
תחשוב,
תחשוב,
ראית פעם אצל קצבים ריאה?
לא.
מישהו פה ראה אצל קצבים ריאה?
ראית, נכון?
איך זה נראה?
יש צינור,
והוא מתפצל לצינורות שונים, ויש כנפי ריאה, נכון?
אתה יכול לצייר לעצמך את זה?
אז בדיוק זה,
כנפי הריאה,
תחשוב,
בחירה חופשית והכרח.
תחשוב עכשיו, הקנה, הייחוד,
אוקיי?
יותר ברור עכשיו?
הכל בא משם.
אה, בסדר, אוקיי. הכל בא משם.
כן,
הכל בא משם,
אבל מה זה,
האם המשם הזה בא לשלול את הבחירה החופשית? לא.
האם הוא בא לשלול את ההכרח?
לא.
זה
לא לומר.
זה פשוט, זה לא אומר.
הלאה.
זה מה שעלה לי בראש.
כן, חשבתי שראיתם, אז...
טוב.
מה?
בזה אופן מתבטא מה?
מתפצל לענפים.
זה כמו ש...
לכל דבר, יכולים להיות שני צדדים.
מטבע אחד, יש לו שני צדדים, לא?
אנחנו רואים את זה במציאות.
אנחנו רואים שעל האדם יש בחירה חופשית,
ושהוא נתון בעולם של חוקים קבועים.
נכון?
ככה אני רואה, לא?
טוב.
וממה שנכלל עוד בעומק זה,
העניין הוא גילוי אמיתת ייחודו יתברך, וזה.
הנה כבר ביארנו שכלל כל הסיבות הסובבות בעולם
הוא שהנה ברא הבורא יתברך את הרע,
לשיעבירוהו בני האדם,
ויגביהו בעצמם ובבריאה את הטוב.
גם אם אתה רואה שהוא לא שולל את הבחירה החופשית,
הוא לא מוסלמי.
והנה חוקים רבים ושורשים גדולים הושרשו בעניין הזה,
ושהשתלם בכל חלקיו ובחינותיו,
כי אולם פרטים רבים יימצאו בעניין מציאותו של הרע בבריאה,
פעולותיו ושליטתו,
ופרטים רבים כמו כן בעניין יחסו של האדם עמו,
ומה שהוא נתון תחתיו ומושם בתוכו.
ובעניין התגברו עליו והתבטלו ממעשיו ויחלישו אותו.
בעניין מציאות הטוב,
התפשטו והתחזקו כפי יקנע הרע ויכבש.
ואומנם שורש כל מציאות הרע,
פעולותיו ושליטתו,
הוא העלים הבורא יתברך את ייחודו,
שאינו מתגלה בעוצם אמיתתו לכל וכפי שיעור ההיעלם,
כך הוא שיעור כוח מציאותו של הרע,
כמו שזכרנו בחלק הראשון.
כלומר,
בחלק ראשון,
שהרע הוא אפשרי,
כשמבחינה תודעתית אני לא מכיר בייחוד.
בסדר?
שאלה מפורסמת, איפה אלוהים היה בשואה?
באושוויץ.
נכון?
איפה ששישים ריבו מישראל,
שכינה שורה.
ושורש כל ביטול הרע ועוברתו,
והוא קבע כל הבריאה בטוב,
הוא,
גילוי אמיתת ייחודו יתברך, והוא מה שאמר הכתוב,
ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלוהים עמדי,
אני ממית ואחיה,
מחצתי ואני ארפא ואין מידי מציל.
וכתוב, למען תדעו ותאמינו,
לפני לא נוצר אל ואחרי לא יהיה.
ונמצא שסוף
תיקון כל הבריאה,
תלוי הוא בגילוי ייחודו יתברך,
והנה הוא היה והווה ויהיה תמיד אחד,
יחיד ומיוחד,
אלא שעכשיו אינו מתגלה הכל כראוי,
לכל הבריאה,
כמו שזכרנו ביום ההוא,
יהיה השם אחד ושמו אחד.
אמנם,
ישראל,
שזכו לתורתו האמיתית,
יודעים האמת הזה ומעידים עליו גם אתה.
כלומר,
למרות שכל זה רק עתידי,
אצלנו,
בני ישראל,
זה ידוע.
זה ידוע בעומק העומקים של זהותנו.
והנה הוא מה שאמר הכתוב, ואתם עדיי נאום השם.
וזה זכות גדול לנו.
אז מה זה קשור?
זה מה שאנחנו אומרים בקריאת שמע.
בקריאת שמע אנחנו אומרים דבר שמצריך מאיתנו לסגור את העיניים.
אנחנו אומרים שמע ישראל השם אלוהינו השם אחד.
ואנחנו סוגרים את העיניים כשאנחנו אומרים את זה.
למה?
כדי שלא נעמוד בסתירה עם מה שאנחנו רואים.
שהשם לא אחד.
כלומר, אתה רואה את המציאות,
איזה דפקט זה,
יש הרבה רע בעולם.
איך אתה יכול להגיד השם אחד?
כן?
הרי איך מתחיל ברכת יוצר המאורות?
יוצר אור ובורא חושך.
עושה שלום,
בספר ישעיהו, ובורא רע,
אני השם עושה כל אלה.
מפני לשון נקייה אומרת הגמרא,
לא אומרים בורא רע,
אלא אומרים בורא את הכל.
אבל כשאמרת הכל, התכוונת להכל.
הכל ממש כולל הרע.
בסדר?
אז הידיעה הזאת היא ידועה לנו,
רק היא נסתרת מאיתנו.
בסדר?
אני הכרתי אדם שסיפר שכאשר הוא היה במחנה ריכוז,
והיו הולכים לעבודה ביער,
הגרמנים היו לוקחים את הקבוצה של צעירים לעבוד ביער,
ואז הם היו מתפללים מנחה.
והיו אומרים,
אשרי יושבי ביתך וכו',
והיו מדלגים על הפסוק,
טוב השם לכל ורחמיו על כל מעשה.
כי הם לא ראו.
אבל הם ידעו,
אבל על שמע ישראל אני חושב שהם לא ויתרו.
טוב,
והנה,
כלל ההנהגה של העולם הזה מתחלקת להנהגת היום והנהגת הלילה,
וכמו שזכרנו בחלק השישי פרק ראשון,
ובכל בוקר ובכל ערב מתחדשים הסדרים ומשמרות המלאכים לתפקידם כפי סדר ההנהגה,
ואולם אנחנו בני ישראל התחייבנו להעיד על אמיתת ייחודו יתברך בכל הבחינות.
פירוש בין בבחינת המציאות שהוא לבדו המצוי המוכרח,
וכל הנמצאים ממנו הם נמצאים ותלויים,
שזה החלק הראשון
שדיברנו עליו.
בין בבחינת השליטה,
שהוא לבדו יתברך השליט המיוחד,
בין פועל שיפעל אליו מכוח ורשות שניתן
לו ממנו,
בין בבחינת ההנהגה,
דהיינו שאף על פי שהמסיבות רבות וגדולות ועמוקות,
אין המסבב אלא אחד ואין התכלית אלא אחד,
דהיינו הוא יתברך שמו המסבב את הכל אל תכלית השלמות האמיתי,
ואף על פי שאין דבר זה גלוי עתה.
באמת, הנה אמיתת הדבר ככה וכן יגלה וייוודע
לסוף הכל.
זאת אומרת שעוד כמה מיליוני שנים נוכל להבין איזה טוב היה בשואה.
אני לא יודע אם אפשר אפילו להגיד מילים
כאלה. כן, בעולם שלנו דברים כאלה הם גידוף.
כמה זמן זה היה אלף השביעי?
אל תגביל אותנו.
ב'
מה?
הפעולה של הנבראים והנהגה של הבורא.
עד כאן א',
ב'.
והנה,
ממה שיש עוד להבחין הוא כי הבורא יתברך
שמו הנה הוא מלך על כל בריותיו.
שימו לב להבדל התהומי שיש בין א' לבין ב'.
הפרק הראשון שקראנו
הוא כמעט הייתי אומר פנתאיסטי.
כלומר, בעצם אל תחשוב שכל מה שקורה זה באמת
נפרד מהאלוהות,
כי כל השליטה במציאות זה שליטת הבורא יתברך.
אז אם כן,
רק הוא נמצא,
או רק שפעו נמצא,
רצונו,
על כל פנים הוא הכל.
אבל הוא גם מלך.
שהמלך אין מלך
בלא עם.
אז עצם המושג של מלכות מניח הפרש
בין הבורא לנברא.
בסדר?
כן, כשאמרו שהקדוש ברוך הוא מלך,
בטרם כל יציר נברא הוא מלך.
אחרי ככלות הכל,
לבדו אם לא.
אבל
לעת נעשה בחפצו כל, אזי
מלך
שמו נקרא.
כלומר, יש הבריאה והבורא,
והם שני צדדים.
כן, זה...
לפי זה האמירה, ולנו יש את מלך העולם,
והוא מציל אותנו מכל העמים,
נכון?
אה?
והוא שומר אותנו,
מכל הגויים, השיר הזה הוא מדרגה פחותה,
לעומת מה שנאמר בפרק א'.
בכלל, שלא לדבר על זה שבעברית לא אומרים יש עט,
נכון?
לא אומרים יש עט, זה לא עברית, אבל לא נורא, כן?
טוב.
לפני הבריאה, איך הוא נקרא?
מכיר את אדון עולם,
את הפיוט, אדון עולם?
ומה נאמר שם?
אשר מלך, בטרם כל זה,
לעת נעשה בחפצו כל, אז מלך.
אז זה עונה על השאלה שלך?
לא יודע.
למה זה לא עונה?
אם לפני הבריאה הוא לא מלך אלא מלאך, משהו אחר?
טוב.
בבחינת מלאך זה לא מלך?
לא הבנתי.
מלאך זה לא מלך.
אתה אומר,
מלך,
אתה מתכוון על הפעולה או על המעשה בהווה?
מה הכוונה שאתה אומר?
מלך זה בהווה?
רגע.
לא, אפשר להגיד מלך בהווה, שזה, הוא
פועל בהווה, או שזה המקצוע שלו, להיות מלך.
מה זה מקצוע של מלך? למלוך.
ומה זה למלוך?
לפעול.
ישנות,
כן.
לא,
זה אותו הדבר.
נכון?
אפשר לשאול פה, על מי הוא מלך?
זה מה שאני שואל.
אה, על התוכנית שלו.
לא בדיוק.
הנסיך הקטן שמה זה ביקורת על המושג של אלוהים בכלל,
כן. טוב,
עכשיו.
בואו תגיד לשמש לשקוע.
טוב.
אז אני קורא שוב פה.
והנה ממה שיש עוד להבחין,
הוא כי הבורא יתברך שמו,
הנה הוא מלך,
על כל בריאותיו ופירוש עניין זה הוא.
כי אמנם,
אמיתת מציאותו התברך הוא דבר בלתי נתלה בזולתו כלל ובלתי מתייחס לזולתו.
כי הנה הוא מצוי מוכרח ושלם מצד
עצמו ואין לו שום ייחוסים אחר כלל.
לא למעלה ממנו ולמטה ממנו פירוש,
אין לו סיבה שיתעלה בכלל.
לא כי מסובב עם סיבתו ולא כי מצטרף עם מצרפו,
והנה בבחינה זאת
נקרא בשם אלוהים ברוך הוא.
דהיינו המצוי המוכרח מצד עצמו, כמו שזכרנו.
אמנם.
בהיות שרצה וברא נבראים,
וכולם תלויים בו במציאותם ובכל בחינותם,
וכמו שזכרנו,
נקרא הוא בבחינה זו,
אדון כל.
כי הכל ממנו והכל שלו, והושעית בכל כרצונו.
הבנתם את ההבדל?
הוא אומר דבר מאוד פשוט.
כשאתה קורא את הלכות יסודי התורה לרמב״ם,
אתה נכנס לשיממון.
למה?
כתוב כך.
יסוד היסודות ועמוד החוכמות לידע שיש שם מצוי ראשון והוא המציא כל
נמצא וכל הנמצאים משמיים וארץ ומה שביניהם לא נמצאו אלא מאמיתת הימצאו.
ואם יעלה על הדעת
שהוא בלתי מצוי,
אין כל נמצא יכול להימצא.
אבל אם ייבטלו כל הנמצאים,
לא ייבטל הוא לביטולם,
שהוא ברוך הוא
אינו צריך להם,
כלומר שכולם צריכים לו והוא לא צריך אף אחד מהם.
אז קוראים לזה ניהיליזם רוחני.
כלומר, בעצם זה אומר,
המציאות היחידה
היא אלוהים.
כל השאר זה כאבק דק,
נכון?
טוב, זה אמת.
אבל מה עם זה ש...
זה בדיוק כמו שנאמר באדון עולם.
אשר מלאך,
מלך וזה,
ואחרי ככלות הכל,
לבדו ימלוך נורא,
והוא היה והוא הווה,
הוא יהיה בתפארה,
והוא אחד ואין שני,
להמשילו להחבירה.
וואו,
כשאני קורא את זה, אני אומר,
מי אני ומה אני.
ואחר כך יש המשך.
והוא,
אלי.
וחי גואלי.
הוא בכל זאת, כלומר,
למרות שאמרתי עליו את כל הממד הטרנסצנדנטי המוחלט,
בכל זאת,
הוא אלי וחי גואלי,
צוחב לי, בידו אף כדרוכי ורוכי,
גבייתי,
השם לי ולא ירא.
כלומר, בעצם הפיוט הזה בנוי על ניגודיות מוחלטת
בין הטרנסצנדנטיות לבין האימננטיות.
כן, פרופסור נהר היה רגיל לומר על זה.
שרגילים לחשוב בטעות שהיהדות אומרת שאלוהים הוא טרנסנדנטי וגם אימננטי.
הוא אומר,
זו טעות.
אלא יש שלושה סעיפים.
א', אלוהים הוא טרנסנדנטי.
סעיף ב', ובכל זאת.
ג',
הוא אימננטי.
כלומר, ה"ובכל זאת" הזה, הפרדוקסליות
של הנבדלות המוחלטת וההתגלות המוחלטת,
זה התוכן של אמונת היהדות.
בסדר?
ובכל זאת.
מה? כן, בדיוק.
אפשר לומר שפרק א'
זה אהבה, פרק שני, יראה.
טוב.
לא.
לא,
זה ש...
כן,
אבל זה ביחס לעמים,
פה לא מדברים בין הנברא לבורא.
תראה,
אתה יכול להגיד שכל דבר שמתחלק לשניים זה אותו הדבר.
בהנמכתו
את רום כבודו ולהיות מתייחס אל נברא.
לפני כן אמרת לי אין יחס בינו לבין הנבראים,
אבל עכשיו פתאום אתם אומרים לי יש יחס.
בעצם זה קשור לשאלה המפורסמת על משאלת שונט,
נכון?
האם אלוהים צריך את הנברא או לא צריך את הנברא?
שהפילוסופים אמרו,
לא רק שהוא לא צריך את הנברא,
הוא אפילו לא יודע על קיומו.
כלומר, לא רק שאתה לא מעניין אותו,
הוא אפילו לא יודע שאתה קיים,
מרוב שאתה לא מעניין אותו.
לעומת מה שאומרים עובדי האלילים,
שהאלים זקוקים לאדם.
אם הבני אדם לא ייתנו קורבנות, האלים יהיו רעבים.
ולכן זה מאוד חשוב להזין את האלים כמו איזה חיה מסוכנת,
שאם אתה לא זורק לה מדי פעם איזה עצם,
אז היא משתוללת.
והיהדות, מה אומרת?
לא, היא אומרת שלושה דברים.
א', שאלוהים איננו תלוי באדם.
ב',
הוא רצה להיות תלוי.
ג', לכן הוא תלוי.
זאת אומרת שזה שלושה דברים ביחד.
פירוש הדבר,
התלות
של האלוה בנבראיו
איננה בגלל הכרח כפוי על עצמותו, חס ושלום,
מרצון
ולכן במקום שזה יהיה הקטנה,
זה הגדלה.
כי הרי, מה ההבדל בין מלך גדול למלך גדול מאוד?
מלך גדול,
כדי להדגיש את גדלותו,
יוצר מרחק בינו לבין הנתינים.
אתה לא יכול לגשת למלך ככה.
לעומת זה, מלך גדול מאוד,
גדולתו באה לידי ביטוי בזה שהוא הולך לקנות עגבניות בשוק,
וכולם רואים שהוא המלך.
בסדר?
אפשר להגיד,
אפשר,
אתה כאמור,
עכשיו מתחיל גם כן להביא לי דוגמאות.
תדעו לכם משהו,
כשלומדים משהו,
לא צריך להגיד למה זה קשור.
אנחנו לומדים את הדבר עצמו.
כן, מה?
תגיד את זה ככה,
זה עושה לך טוב, תגיד ככה.
טוב,
זה מה שאומר כאן, מה אתה אומר?
לא יודע.
ואולם עוד רצה בטובו וחסדו
להשפיל כביכול בענוותו את רום כבודו,
ולהיות מתייחס אל נבראיו,
אף על פי שבאמת אין להם יחס עימו כלל,
ורצה להיות להם במדרגת מלך אל עם.
שיחשב להם לראש ומנהיג,
ומנהיג הוא להתכבד כביכול בם,
כמלך שמתכבד בעמו,
וכעניין שנאמר בהדרו אדרת מלך.
ובבחינה זו נקראיהו מלכו של עולם.
אז
צריך להבין,
אפשר להבין שאלוהים
חלילה עריץ ושואף.
כבוד,
אוהב כבוד.
כן, הרב קוק מדבר על זה במידות ראייה, בערך כבוד.
שהתפיסה העממית רואה את האלוהות כעצם שואף כבוד.
במקום להבין, כמו שרמח"ל פה מסביר,
שהוא נותן, הוא דורש כבוד למען הנברא.
זה כמו שלמשל,
צריך לכבד את ההורים, נכון?
אז אדם יכול לדרוש כבוד מילדיו,
כי הוא מאוד אוהב כבוד,
אז
תן לי כבוד,
אני
מאוד אוהב את זה.
או שיגיד, לא, אתה תיתן לי כבוד כי זה טוב לך
לתת לי את הכבוד.
בסדר?
זה שתי התפיסות השונות.
והנה, בבחינה זו,
הוא נחשב לנו לראש, הוא מתכבד בנו, וגם אנחנו
חייבים לעבוד עבודתו ולשמוע אליו לכל אשר יצווה
כמלך בעמו. אגב, אגב, יש על זה בראשית רבה.
מחלוקת רבי יוחנן וריש לקיש,
האם הוא כרועה לצונו,
או שאנו כעבדים הרצים לפניו.
ואומר המדרש, אם כרועה לצונו,
אז אנחנו צריכים לכבודו.
ואם כעבדים הרצים לפניו, הוא
צריך לכבודנו. כלומר, השאלה האם אלוהים צריך את האדם,
או שהאדם צריך את אלוהים, זה מחלוקת האמוראים.
זה מעניין,
כן?
זה אברהם יהושע השל והוא אמר על זה.
ובספרו, אלוהים מבקש את האדם.
ואולם,
בבחינה זו,
גם כן חייבים אנו להכירו בכל יום,
ולקיים מלכותו עלינו.
זה מצוות קריאת שמע.
ולהשתעבד אליו ולגזרותיו כעבדים אל מלכם.
וזה נקרא קבלת עול מלכות שמיים,
ובכלל עניינה בפסוק זה,
שמע ישראל.
עכשיו,
זה מעניין ש...
לפי המסורת של חז"ל,
מי שאמרו שמע ישראל,
השם אלוהינו,
השם אחד,
אלו היו השבטים.
מה אמר יעקב?
ברוך שם כבוד מלכותו לעולם בית.
זאת אומרת, אומר המהר"ל מפראג,
שמע ישראל מדרגה נמוכה של השבטים.
מדרגתו של יעקב למעלה מזה שאומר ברוך שם כבוד.
בלי שאומרים ברוך שם כבוד.
אז זאת אומרת שזה דבר מאוד מעניין,
העמדה של המערל,
לא מצאנו את זה אצל שאר המפרשים,
שיגידו שברוך שם כבוד,
זה מדרגה עליונה יותר משמי ישראל.
אבל זה קצת משמע פה מרמח"ל.
כי בבחינת היותו מלך,
שזה מדרגה יותר מתקרבת אלינו,
מצד זה אנחנו אומרים שמי ישראל.
יעקב אבינו הוא למעלה מזה, לכן אומר ברוך שם כבוד.
זה המערל אומר את זה.
אה,
הוא מביא את זה מהגמרא.
שהגמרא אומרת שהם אמרו,
שמע ישראל אבינו, והוא ענה.
אם זה יותר גבוה,
הוא יצטרך לענות יחד עימם,
שמה ישראל?
למעלה מי?
מעל התיאור,
אלוהים. נכון, נכון, נכון, בדיוק.
שזה חסדו,
הוא אמר שזה חסדו.
נכון?
ברוב טובו וחסדו.
נכון?
נו, מילה אחת זה יפה.
הוא אמר רמח"ל בהקדמה, תדייק בכל מילה שכתבתי.
וזה נקרא קבלת עול מלכות שמים, ונקרא לעניין פסוק זה,
שמע ישראל, דהיינו,
ההודעה בדבר זה,
כלומר להכיר בזה,
שהוא מלך
מלכי המלכים,
מולך בכל בריותיו העליונים והתחתונים,
וקיבל עול מלכותו, ושתעבד אליו,
וכמו שזכרנו.
מכאן אגב,
הזדמנות להעיר על טעות מצויה באמירת פיוט שלום עליכם.
נכון?
אפשר לשמוע את זה הרבה פעמים כשאנשים מתאספים ועושים קידוש ביחד.
ממלך מלאכי המלאכים, שזה כפירה.
אלא ממלך מלכי המלכים,
לא מלאכי המלאכים.
בסדר, המלאכים לא שולטים על המלאכים.
הקדוש ברוך הוא שולט על המלאכים, כן?
אז לא להגיד ממלך מלאכי המלאכים,
אלא ממלך מלכי המלכים.
אותה הזדמנות,
ימים על ימי מלך תוסיף שנותיו
כמו דור ודור, כן?
לא בכל דור ודור.
זה
כבר הזדמנות...
טוב.
זה לא הכוונה של הפיוט.
טוב.
טוב,
אז זה בעצם ההסבר הראשון של מצוות קריאת שמע.
עכשיו הוא הולך,
הוא מרחיב את זה מאוד,
הוא מעמיק בזה מאוד,
אבל מוכרחים,
אבל אי אפשר להספיק את הכל עכשיו,
ולכן אנחנו נעצור בזה את השיעור.
שלום.
