טוב,
שלום וברכה לכולם.
הנושא של השיעור שלנו זה קודש שבחול.
זה נושא עמוק שצריך להבין אותו, והוא כולל הרבה,
הרבה
תתי נושאים
והתייחסויות.
ויש פה התייחסות של הרב קוק באורות התחייה מ"ו,
פסקה שאנחנו נתחיל אותה היום ונסיים אותה בעזרת השם.
התייחסות מאוד יפה בהקשר גם של הגאולה.
ברוך אתה ה' מלך העולם, שהכל נהיה בדברו.
אז זה נמצא אצלכם בעמוד פה,
בספר אורות של הרב קוק.
אז אני אקרא קצת, בסדר?
ונחזור.
כשם שנשמת האדם יותר עליונה ויותר פנימית מהמלאכים,
ודווקא על פני גדולתה ירדה לתחתית המדרגה,
ומשם תעלה ברכוש גדול ועצום,
ותכשיר את העולם כולו עמה לעלייה עליונה מקורית,
כן הקודש שבחול.
שירד עד לידי החולין הגמורים,
הוא יותר נשגב וקדוש מהקודש שבקודש.
אלא שהוא מסתתר הרבה,
אני כבר אקרא את כל הפסקה ואחזור.
ואין קץ ותכלית לתיקוני העולם שיבוא מכל הטוב הבא לעולם בדרך כלל,
שיגלה ויראה הודו והדרו לעת המאושרה, אשר לא יהיה
אור יקרות וכיפאון.
ולעת ערב יהיה אור.
לפני אורו של משיח שיגלה במהרה בימינו,
יתעורר כוח הקודש שבחול,
שיעורר בראשית התעוררותו את החול.
והכל ידברו בלישנא דאינש,
ולא בלישנא דקודשא בריך הוא.
על זה נאמר,
גם לשוני כל היום תהגה צדקתך,
כי יבושו,
כי חפרו,
מבקשי רעתי.
אז אני מסביר.
אז מה זה כשם שנשמת האדם היא יותר עליונה ופנימית מהמלאכים?
קודם כל, זה לא כזה פשוט.
זו מחלוקת רצינית.
הרמב״ם אומר שנשמת המלאכים
היא יותר עליונה מהאדם, כן?
לא נשמת,
שהמלאכים הם יותר גדולים מהאדם,
יותר נכון.
גם אבן עזרא ככה אומר.
אתם רוצים שאני אפתח מזגן?
אפשר קצת,
לא?
אתה רוצה תפתח?
תפתח, למה לא?
רק תראה שזה על קור, על קור ולא על היט.
אה,
זה עדיין על לוק.
אה, זה עדיין על לוק. למה חיבית?
לא,
לא, לא, זה לא ילך, תעזוב.
אתה יכול לנסות, אבל זה קצת
תקלה שם.
אוקיי, בכל אופן,
אז הרמב״ם אומר שהמלאכים יותר גדולים מהאדם,
וככה גם האיבן עזרא אומר.
רבנו סעדיה גאון אומר שהמלאך,
שהאדם יותר גדול מהאדם.
סליחה, שהאדם יותר גדול מהמלאך.
ורב חיים מבולוז'ין,
הוא מיישב את זה.
הוא אומר שאלה ואלה,
דברי אלוהים חיים,
באמת יש צעד
לכאן וצעד לכאן.
זה נמצא בנפש החיים, פרק א', שער י',
אז הוא שואל, כן,
אם האדם ישראל גדול מהמלאך או מלאך גדול ממנו,
מדובר על אדם מישראל כמובן,
כן?
אז הוא אומר,
אלו ואלו דברי אלוהים חיים,
רק בחינות חלוקים.
כי
ודאי מלאך גדול מהאדם,
אין בעצם מהותו,
אין בגודל קדושתו ונפלאות השגתו,
ואין ערך ודמיון
ביניהם כלל.
כלומר, המלאך הוא ודאי גדול מהאדם.
במה?
בהשגה שלו, במהות שלו, בקדושה שלו וכו'.
בסדר?
הוא בסופו של דבר שליח אלוהים.
אין לו יצר הרע, אין לו שום פחיתות של חטא.
הוא ודאי גדול בהקשר הזה, נכון?
אז
זה... אז זה...
השגת המלאכים היא השגה גדולה, כן.
יפה. עכשיו,
אבל בכל זאת יש יתרון לאדם.
מה היתרון של האדם על המלאכים?
והוא העלאת והתקשרות העולמות והכוחות והאורות אחד בחברו,
אשר זה אין בכוח כלל לשום מלאך.
כלומר,
האדם הוא משפיע על כל המערכת.
הוא מקשר את כל העולמות,
כל העולמות למעשה נמצאים בו,
והוא מקשר אותם ומשפיע עליהם.
כתוב על הפסוק, נעשה אדם בצלמנו כדמותנו,
למי אמר את זה הקדוש ברוך הוא?
אמר את זה לכל...
המציאות,
לכל חלקי המציאות, הרי האדם הוא נברא האחרון.
וקדמו לו הדומם, הצומח, החי, המדבר והמלאכי.
לא המדבר, המדבר זה האדם, סליחה.
אז זה,
והקדוש ברוך הוא אמר לכולם,
נעשה אדם בצלמנו כדמותינו.
מה זה נעשה אדם?
כלומר, אני אכלול
באדם את כל העולמות.
יש בו מעולם העשייה, מעולם היצירה,
מעולם הבריאה, אפילו מעולם האצילות.
יש בו הכל, את כל החלקים הללו,
והוא גם זה שמזין אותם
באור שלו,
על ידי הצדקות,
על ידי המצוות שהוא עושה,
על ידי הנהגתו הטובה,
את
כל המציאות,
וגם את המלאכים.
כתוב שאין המלאכים אומרים קדושה בשמיים.
עד שהאדם אומר קדושה בארץ, נכון?
אנחנו אומרים,
נקדישך ונעריצך,
כי נועם שיח שרף קודש.
מי זה שיח שרף קודש?
זה המלאכים, נכון?
כאילו אנחנו מקדישים אותך כמו המלאכים,
אבל הם
מקדישים אותך אמנם בשמיים,
אבל מכוחנו.
ככה מובא בזוהר.
כלומר,
אחרי שישראל אומרים קדושה,
יש כוח למלאכים לומר קדושה בשמיים.
בסדר?
אז האדם, הוא משפיע על כל המערכת.
גם מה שלמעלה נהנה
האדם יש לו יתרון,
כי המלאך בעצם הוא מבטא שליחות פרטית או כוח אחד,
נכון?
והוא לא כולל את כל העולמות ביחד, והאדם כן.
גם,
זה, האדם,
המלאך הוא במדרגה אחת, יש עוד צד שהאדם גדול ממנו.
עוד פעם,
אני אומר,
מצד הקדושה של המלאך,
ודאי שאין בו חטא ויש לו השגה עליונה.
אבל הוא לא מתקדם לשום מקום, ולעומת זה האדם,
המלאכים נקראים עומדים, מה שכתוב, שרפים עומדים.
ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה.
מי זה מהלכים?
זה האדם,
כי הוא מהלך ממדרגה למדרגה.
על ידי שהוא גדל מבחינה רוחנית וערכית ודבק בהשם,
הוא מהלך ממדרגה
מקום למקום
בהקשר הזה,
בגלל שהאדם הוא מעלה ומקשר ומייחד את כל העולמות והאורות בכל מעשיו,
על ידי הצדקות שלו,
אז כל המערכת
היא מתברכת,
אז אם כן,
המלאך הוא גם כן משיג עלייה ותוספת
מכוח מעשי האדם,
בסדר? כתוב,
כי מלאכיו יצווה לך לשמורך בכל דרכיך.
מי גדול יותר,
זה שמלווים אותו או זה שמלווה?
יפה מאוד.
אם כן,
האדם גדול מהמלאך,
נכון?
כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך.
בסדר?
ברור הנקודה הזאת.
אז אם כן, עכשיו, אני חוזר לרב קוק.
אז
אומר הרב,
כשנשמת האדם היא יותר עליונה ויותר פנימית מהמלאכים,
טוב, הרב, הוא כבר אומר את המסקנה.
גם המהר"ל מסביר את זה.
האדם,
השורש שלו הוא ממקום יותר פנימי, יותר עליון.
ממקובלים אומרים שנשמת האדם היא
מעולם יותר פנימי מאשר המלאך.
בסדר?
אז היא יותר עליונה ויותר פנימית מהמלאכים,
לכן האדם הוא משפיע על מה שתחתיו,
שזה המלאך.
עכשיו,
ודווקא בפני גדולתה היא ירדה עד לתחתית המדרגה,
ומשם תעלה בכוח גדול ועצום,
ותכשיר את העולם כולו,
אליה לעלייה העליונה המקורית.
אני מסביר את זה.
נשמת האדם, אם כן, ראינו שהיא ממקום עליון,
אבל אנחנו רואים שהיא ירדה תחתיות הארץ,
להיות בגוף החומרי הזה,
עם החושים והיצרים והתאוות והסיבוכים והקשיים והחטאים,
נכון?
אז זה נשמה מאוד מאוד עליונה, שעכשיו
מלובשת בגוף,
נכון?
כמו שראינו היום בשיעור,
בבוקר,
והגוף הזה זה גוף חומרי,
זה גוף עם זמניות,
עם חולשות,
עם מה?
תאוות, עם חסרונות.
אבל אתה לוקח נשמה כל כך עליונה,
אפילו גבוהה מנשמת המלאך,
ומכניס אותה לגוף כזה שהוא...
ולעולם גם, בעולם חומרי, גוף מצמצם,
יצרים.
אז למה?
אני אומר,
דווקא מפני שהנשמה הזאת היא כל כך גבוהה ועליונה,
יש יכולת לרדת לעולם הזה,
הארצי, ולרומם אותו, לרדת
ולהתקשר בגוף כזה בעל חסרונות,
ולרומם אותו, ולהוציא את
הנשמה הזאת, בעצם מה שהיא עושה,
נשמת האדם,
מטרת החיים,
זה להוציא את הנשמה הזאת מן הכוח אל הפועל.
כלומר שאתה,
בעולם המעשה שלך,
בהנהגה שלך,
בהתייחסות שלך לעולם,
בהתייחסות שלך לכל מצב,
תחיה על פי נשמתך.
זאת אומרת,
אותה נשמה,
שהיא מתגלה בילד עם חסרונות ומידות של קינה וכעס וכולי,
אצל האדם הקדוש הנשמה הזאת כבר יצאה אל הפועל.
כל העולם הזה הוא זרז.
שתתעלה
מכוח הסיבוך ומכוח האתגר ומכוח המורכבות
להוציא מעצמך כוחות יותר עליונים.
זאת אומרת,
אתה ממשיך את הגוף,
אתה ממשיך יותר נכון את היארות הנשמה על הגוף.
זה נקרא הקודש שבחול,
זה הנושא של הפסקה שלנו.
כלומר, זה קודש שהוא לא,
הקודש של המלאך הוא קודש עליון.
אבל הוא נשאר ככה,
הוא נשאר בשמיים, המלאך.
ולעומת זה, האדם זה קודש עוד יותר גבוה,
ולכן הוא מסוגל לרדת לארץ ולרומם את הארץ,
לרומם את המציאות,
לרומם את הגוף של האדם,
את החומריות,
את הנפש הבהמית שלו,
לרומם את המדינה,
עם כל הסיבוכים והלחצים והמריבות והקשיים והמורכבויות והאתגרים.
לחשוף את הקודש בחול.
זה סוף הפסקה.
למה הוא רוצה לרדת פה?
לא, המלאך לא יורד פה.
אם יש לו שליחות,
אז הוא עושה אותה. אבל הוא עדיין נשאר רוחני,
אין לו גוף, המלאך.
אם הוא צריך גוף לצורך השליחות,
הוא לובש אותו ומתפשט ממנו אחרי השליחות.
ככה מסביר האר"י הקדוש על התורה,
על המלאכים שבאו לאברהם.
נראו לו כמו שלושה ערבים המשתחווים להאבק רגליהם.
אבל זה היה מיכאל, רפאל וגבריאל.
ברור הנקודה הזאת?
מלאך הוא בשמיים.
בשמיים, הכוונה בעולם הרוחני.
מלאך זה חוק אלוהי, בסדר? זה
פעולה אלוהית,
זה הופעה אלוהית.
יכול להיות הופעה
בכל מיני...
מציאות, כן?
כל דבר שהוא עושה את רצון השם בצורה מתמדת וכולי,
זה סוג של מלאך.
יש מלאכים שהם,
ככה הרב צבי יהודה מסביר בשיחות הרב צבי יהודה,
שהם פיזיקליים, ביולוגיים, קיימים.
הקיץ והחורף נקראים מלאכים.
מבין?
חוק המשיכה,
אתה
רואה את המפית הזאת?
נפלת.
וופ, ראית?
זה מלאך.
זה כוח אלוהי שהוא פועל בצורה מתמדת.
יש מלאכים יותר פנימיים, יותר עליונים.
הטבע זה אוסף,
זה
כאילו איזה מין...
אוסף, איך אומרים, זה אוגדה של מלאכים, אין?
יש שמה, כמו שבצבא,
יש לך חייל פשוט, יש לך סמל, מ"מ, נכון?
מ"פ,
מג"ד, מח"ט, אוגדונר, יש לך בשמיים גם כן,
מלכותא דהארה, כן, מלכותא דהרקיה.
אדואר,
אני זורק אותך מהישיבה.
זה לא תיאוריה, זה תורת הסוד, מה שאני מדבר עכשיו.
ויש בשמיים גם כן, המלאך גבריאל,
הוא כאילו שם קוד כזה מפוצץ,
לכל מה שהוא תחת מידת הדין,
מידת הגבורה.
זו פעולה אלוהית מתמדת,
שהיא שייכת על עולם הטבע,
על בית דין של מעלה,
על
הרבה,
כן,
עם
כל חוקי הטבע,
כל חוק פרטי שלוקחים אותו שם באקדמיה,
ותחת הכותרת המלאך.
גבריאל, כן?
זה אחד מהופעותיו של הקדוש ברוך הוא.
זה מלאך.
יש מלאכים פסיכולוגיים. אם אני אעליב אותך,
אז הפנים שלך ילבינו.
בהתחלה יהיו אדומים, ואחר כך ילבינו,
נכון?
זה מלאך,
אתה לא...
זה
חוק אלוהי שהוא שייך לפסיכולוגיה שלנו,
בקישור עם הגוף בהקשר הזה,
כן?
יפה מאוד, נכון.
אז כל אחד יש תפקיד מסוים.
אז הם לא מסתבכים בחטא, כן? זה
חוק מופשט, חוק פועל, אבל מופשט, נכון?
זה פעולה מתמדת, אבל...
אין פה בחירה חופשית, ולכן אין הסתבכות בחטא.
האדם יש לו בחירה חופשית.
אז המדרג...
אז הנשמה שלו,
שהיא יותר גבוהה,
היא ירדה פה וקיבלה לא סתם,
קיבלה בחירה חופשית.
ומה אתה עושה עם הבחירה הזאת?
האם אתה דבק בהשם או הולך אחר יצרך?
אז פה,
דווקא עם תנאי גדולתה,
ירדה לתחתית המדרגה,
ומשם תעלה ברכוש גדול ועצום,
תכשיר את העולם כולו עימה לעלייה עליונה מקורית.
כן.
קודש שבכל,
שירד, עד כאן זה המשל, כן?
נשמת האדם,
כל הקשיים,
כל הסיבוכים,
כל ההתמודדות שיש לך בחיים,
זה על מנת בסופו של דבר,
שתוציא את נשמתך אל הפועל, שתהיה אדם קדוש,
שתגיע לסוף הספר הזה, מסילת ישרים.
יש לך הרבה עבודה בדרך, אתה צריך לברר,
ללקט את כל הניצוצות בדרך, לברר את כל ה...
טוב מהרע שיש בעולם,
דרך מצוות, דרך חסד שאתה עושה,
דרך לימוד תורה,
דרך התפילות,
דרך עמידות.
אז האדם יורד לעולם הזה בשביל
להביא את האור האלוהי הזה לפה,
בסדר?
והבחירה החופשית זה הצינור לדבר הזה,
עם
כל הכישרונות שלו,
והשכל שלו,
והשליטה על הרגשות שהוא...
כל זה זה תפקיד האדם.
מכל מקום,
אז ככה עד כאן זה משל, בסדר?
זה ירידה של נשמת האדם לפה,
היא מכשירה את העולם לעלייה אל המקור.
כלומר, אל המקור.
כן הקודש שבחול,
שירד עד לידי החולין הגמורים,
הוא
יותר נשגב וקדוש מהקודש שבקודש.
אלא שהוא מסתתר הרבה.
מה זה הקודש שבחול?
יש קודש שבקודש, מה שהוא קורא לו פה.
כלומר, קודש שהוא מנותק.
קודש הוא בשמיים, כמו הקדושה של המלאך.
יש קודש כזה שהוא לא נפגש עם החיים,
הוא לא מאותגר על ידיהם.
זה לימוד הסדר האלוהי,
אבל בלי הופעה ארצית.
זה קודש שבקודש.
קודש שהוא...
הוא עליון,
כן? אבל...
אבל הקודש שבחול, מה זה הקודש שבחול?
שירד עד לידי החולין הגמורים.
קודש שהוא יורד על המציאות ומרומם אותה.
כמו שנשמת האדם,
היא יורדת אל הגוף הזה ומרוממת את
הכל. אז יש גם קודש כזה שהוא...
צריך להנהיג את המדינה,
צריך להנהיג את האומנות ואת התרבות ואת
הפוליטיקה ואת הצבא ואת החקלאות ואת הכלכלה.
המון המון מערכות,
הקודש הזה הוא צריך
מלבד לימוד הגמרא, כן?
שזה קודש שבקודש, כן?
אבל יש גם קודש שהוא יוצא מבית המדרש,
שהוא מנהיג את החיים הארציים,
שהוא נוקט מעשים ארציים.
מעשיים.
אתם מבינים מה אני אומר?
אז הוא קודש מאוד עליון.
כמו שנשמת האדם היא כל כך עליונה יותר מהמלאכים,
אז הקודש שבחול, שירד עד לידי החולין הגמורים.
מה
זה חולין גמורים?
זה נראה ככה כמו חול.
מה זה קשור אל הקודש?
ההוא שם בקיבוץ שחורש עם הטרקטור. זה
חול, נכון? הוא רוצה לגדל תירס.
מבינים מה אני אומר?
לא.
זה מוציא את קדושת הארץ תכליתה.
זה קדושה גדולה הדבר הזה.
גם אם הוא לא יודע,
גם אם אין לו כיפה,
גם אם הוא בכלל לא מבין מה אתה מדבר.
זה קודש שבחול, שירד עד לידי חולין גמורים,
בגלל שזה מוציא את תכליתו של עם ישראל מן הכוח אל הפועל.
בגלל שזה חלק מתהליך הגאולה,
כל
ההוויה החקלאית הזו.
ולכן
הוא יותר נשגב וקדוש מהקודש שבקודש,
אלא שהוא מסתתר הרבה.
ואין קץ ותכלית לתיקוני העולם,
שיבואו מכל הטוב הבא לעולם בדרך חול,
שיגלה ויראה הודו,
והדרתו לעת המאושרה,
אשר לא יהיה אור יקרות וכיפאון,
ועל עת ערב יהיה אור.
מה זאת אומרת?
הקודש שבחול הוא קודש יותר מסותר.
כמו שהאדם לפעמים,
הוא בכלל לא מודע לזה שיש לו נשמה אלוהית.
זה לא אומר שאין לו.
הוא לא מודע לתפקידו בעולם.
זה לא אומר שאין לו.
זאת אומרת,
קודש מסתתר,
זה קודש שהוא לא גלוי, הוא לא בהכרח קורא בשם השם.
הוא אפילו לא תמיד יודע את התפקיד שלו, נכון?
התנועה הזאת לא יודעת את התפקיד שלה,
האדם הזה לא יודע את התפקיד שלו.
זה קודש מסתתר כזה,
כן?
אבל אין קץ ותכלית לתיקוני העולם שיבואו
מכל הטוב הבא לעולם בדרך חול.
שיגלה ויראה הודו והדרתו לעת המאושרה שלא יהיה אור יקרות וכיפאון.
מה זה אור יקרות וכיפאון?
זה כתוב,
הגמרא דורשת ש... ו...
לעתיד לבוא, הסתרי תורה הם יהיו גלויים.
לא יהיה אור יקרות וכיפאון,
כאילו דברים קפואים,
אלו דברים שהם מחכים להתגלות.
לעתיד לבוא, יתגלה שגם ה...
מה שהיה נראה לנו תמיד כחיי חול,
למעשה, זה קודש המתגלה בחול.
למעשה,
זו גם חלק מההנהגה האלוהית.
זה גם דברים שנועדו לתכלית השלמות,
להשלמת הגאולה.
לכן,
לא יהיה לעתיד לבוא,
כן,
עד שיגלה ויראה הודו ועד אורו,
לעת המושלגה שלא יהיה אור יקרות וקפאון.
כרגע זה חבוי בינינו,
זה מסותר.
בסדר?
והיה לעת ערב יהיה אור.
מה
זה לעת ערב יהיה אור?
הכוונה, ייפקחו את עינינו, נכון?
מה זה לעת ערב?
הכוונה,
לעתיד לבוא.
שזה שלבים מתקדמים של הגאולה.
ובזמן שלא אמור להיות אור,
אנחנו פתאום נראה איך הכל שימש את הטוב,
את האור,
את בית המשיח,
את בניין בית המקדש השלישי,
וכולי.
עד לכאן שאלות, או שזה מובן העסק הזה?
לא, יכולה להיות.
יכולה להיות.
אבל ה...
ודאי שיכולה להיות.
יש הרבה חול שמנותק מהקודש.
אבל יש גם קודש
שהוא
מסתתר בתוך החול הזה.
בתוך...
זה שתי מציאות, יש חול שהוא,
הוא חול, בסדר,
זה חול.
ויש גם קודש שמתגלה בחול, ויש גם קודש שבקודש,
נכון?
יש פה כמה מדרגות.
קודש שבקודש זה ברור לך, כן?
ברור לך שלעמוד וללמוד גמרא,
או אמירת תפילה,
או לעשות מצוות, זה קודש, נכון?
אבל האם אכילה זה קודש?
אתה אכלת עכשיו ארוחת צהריים?
אכלת?
אכלת שניצל?
אכלת שניצל?
לא אכלת?
אתה אכלת שניצל?
זה, מה זה היה?
זה היה טוב או לא טוב?
טעים מאוד.
הטעים?
מה זה היה, לדעתך, שניצל של חול?
תאווה. תאווה,
אתה אומר?
מה אתה אומר?
זה...
אצל שיחקו
זה הכל שבכל. זה כאילו הכל
שבו. אם אתה מכוון את זה, זה סבבה.
אז זה חול, נכון?
אז
ככה כותב הרמח"ל וכך, זה, כשאתה אומר,
לאן מכוונים את האכילה,
זה רבי אלימלך מליזנסקו כותב את זה באיגרת קודש,
והרמח"ל,
במציאות ישרים פרק כ"ו,
שזה ביאור מידת הקדושה,
הוא אומר,
הוא מסביר ככה, והנה,
האיש המתקדש בקדושת בורו,
הוא
מסביר מה זה האדם הקדוש,
בסדר?
אפילו מעשיו הגשמיים,
חוזרים להיות ענייני קדושה ממש.
אכילת שניצל, אתה שומע, אדואר?
אז מה זה?
אצל האדם הקדוש, מה זה השניצל הזה?
קדושה ממש.
וסימנך, אכילת קודשים.
שנתנה מצוות עשה ואמרו זיכרונה לברכה,
כהנים אוכלים ובעלים מתכפרים.
ותראה, אתה ההפרש שבין הטהור לקדוש.
הטהור מעשיו החומריים, אינם אלא הכרחיים.
כאילו הוא עושה
את המעשים האחרים,
כמו
פרוש כזה,
הוא עושה רק מה שהוא חייב וכולי,
הוא טהור.
הוא לא מעורבב מהעולם הזה, כן?
מהרע שבהם, נכון?
הוא נוגע בעולם הזה רק במה שהוא חייב.
והוא עצמו אינו מתכוון בהם אלא על צד ההכרח.
ונמצא על ידי זה יוצאים מסוג הרע שבחומריות ונשארים טהורים.
הוא לא מסתבך עם הרע שבחומריות,
הוא נשאר בטהרתו והוא עושה רק מה שהוא מחויב,
כמו שאר הפרישות בחובות הלבבות.
אך לכלל הקדושה לא באו.
כאילו היה אפשר בלעדיהם, כבר היה יותר טוב.
אם היה אפשר בלי עכשיו לאכול,
או ללכת למוסך,
או לישון,
הייתי מעדיף.
אני עושה את זה במינימום,
בצורה...
הייתי מעדיף לא לאכול,
אבל אני חייב לאכול,
אז אני אוכל משהו מינימלי,
בלי הרבה טעמים,
וזהו. אבל אם היה בלי, זה היה עדיף, נכון?
זה, מה זה?
זה הטהור.
אך הקדוש, הבדל מהותי, תשימו לב,
הקדוש הדבק תמיד באלוהיו ונפשו,
מתהלכת בין המושכלות האמיתיות באהבת בורו ויראתו,
הנה נחשב לו כאילו הוא מתהלך לפני השם בארצות החיים,
עודנו פה,
בעולם הזה.
זאת אומרת שהוא אוכל מאכל הקדוש, נכון?
אז מה זה?
אה?
כאילו אכל קורבן.
כי הוא כמו בית מקדש,
האדם הקדוש.
זה הקודש שבחול.
הנה איש כזה, הוא עצמו נחשב כמשכן.
זה לא המצאה שלי,
זה הרמח"ל.
כמקדש וכמטבח.
כי מאמרם זיכרונם לברכה ויעל מעליו אלוהים,
האבות אינן מרכבה,
מרכבה לשכינה.
וכן אמרו הצדיקים אינן מרכבה,
כי השכינה שורה עליהן כמו שהייתה שורה במקדש.
ומהטעם האוכל שהם אוכלים הוא כקורבן שעולה על גבי האישים.
זה לא המצאות שלי,
זה הרמח"ל.
מבינים מה אני אומר?
זאת אומרת,
הוא אוכל,
הוא
כזה בקדושה,
האכילה שלו זה הקודש שבחול,
נכון?
זה
קדושה עליונה ביותר.
הוא עבר את כל הספר הזה כבר,
הוא כבר קיים הכל,
ועכשיו מה?
הוא קדוש.
כי ודאי שהוא נחשב לעילוי גדול אל
אותם הדברים שהיו עולים על גבי המזבח,
כיוון שהיו נקרבים לפני השכינה.
וכל כך יתרון היה להם בזה עד
שהיה כל מינם מתברך בכל העולם,
כמאמרם זיכרונם לברכה.
במדרש,
כן,
המאכל והמשתה שהאיש הקדוש אוכל,
עילוי למאכל ההוא ולמשתהו,
כאילו נקרב על גבי המזבח ממש.
הבנתם את הנקודה הזאת?
חז"ל אומרים,
כל מי שמביא דורון לתלמיד חכם,
כאילו הקריב ביכורים.
ימלא גרונם של תלמידי חכמים יין במקום נסכים.
למה?
הם
צריכים להשתכר, תלמידי חכמים?
זה מה שמעניין אותם?
לא,
אלא אתה מביא לו יין,
זה כאילו ניסך יין על גבי המזבח,
נכון?
תלמידי חכמים לא להוטים אחרי אכילה ושתייה,
אלא הכוונה,
כי תלמידי חכמים הקדושים בדרכיהם ובכל מעשה,
עצמם ממש כמקדש וכמזבח,
כדי שיש שכינה ששורה עליהם.
על
דרך זה כל תשמיש שישתמשו מדברי העולם,
אשר הם כבר דבוקים לקדושתו יתברך.
הנה,
חילו ויתרונו לדבר ההוא שזכה להיות תשמיש לצדיק.
הבנתם?
עליי נניח צדיק ראשון,
נכון?
האבנים הם שם
רבות על יעקב.
אז אם כן,
עכשיו,
זה,
אם אתה מסתכל על זה ברמה של הפרט,
אנחנו מבינים,
אדם שהגיע למידת הקדושה,
ברמה של כלל ישראל, מה?
אם,
עוד פעם, ניקח את הקיבוצניק הזה שחורש בשדה, בסדר?
מה התכלית של זה, אה?
יישוב הארץ זה מצווה או לא מצווה?
מצווה גדולה, חתם סופר כותב
בסוכה ל"ו,
בחידושים שלו,
על סוכה ל"ו,
או ל"ו ז',
או ל"ו א',
תבדוק בשלושתיה.
הוא כותב שזה כמו לחרוש בארץ ישראל,
זה כמו להניח תפילין,
אולי יותר אפילו,
אתם מבינים?
בגלל שאתה מוציא מן הכוח אל הפועל את קדושת הארץ.
הוא לא יודע מזה,
הוא בכלל לא אכפת לו מזה,
הוא לא...
אבל זה קודש המתגלה בחול.
האדם הזה,
הוא הולך לסיירת,
בסדר?
להיות חייל גיבור.
הוא לא בהכרח קורא בשם השם,
הוא
יודע מה הוא
עושה,
הוא רוצה... להגן על הארץ, הוא רוצה...
אקשן,
הוא כזה ספורטאי,
הוא מסוגל,
הוא רוצה,
יש לו גבורה.
מבין שהוא עושה דבר גדול, אבל...
מה אנחנו נגיד?
שהוא עסוק ממש בקדושה, במצווה גדולה, נכון?
הוא לא קורא לזה ככה.
הוא קורא לזה,
עברתי,
סיימתי מסלול,
קיבלתי סיכה, נכון?
אנחנו נגיד שהוא ממשיך את קדושת השם בארץ ממש,
כל זה שמתגלה בחול.
בסדר?
כל מיני ערכים שמקופלים במעשים בצורה שהיא נסתרת,
זה המשכות של השפעה אלוהית,
של השגחה אלוהית,
של הערה אלוהית,
בתוך המעשים האלה.
למרות שזה מעשים שהם,
אם אתה אדם שטחי, אתה חושב שזה חול.
אבל אם אתה,
עם מבט כזה עמוק,
כמו הרב קוק,
שאנחנו מנסים פה לקנות,
אתה אומר,
זה,
בתוך החול הזה,
זה הקודש שמתגלה בחול.
צריך להבין שמה שמגדיר אותו,
זה האם הוא חלק מה...
האם הוא חלק עכשיו מהתכלית האלוהית הכללית,
האירוע הזה?
אם זה נגד התכלית האלוהית הכללית,
זה ודאי לא יקרה קודש בחול.
זה יקרה במקרה הטוב חול, במקרה הפחות טוב טומאה.
יכול להיות דברים כאלה, נכון?
אבל יש דברים שהם
ממש
קודש עליון שמתגלה בצורה מסתתרת.
כמו נשמת האדם, שאתה לא רואה אותה.
אתה רואה ילד קטן שמושך לאחותו בצמה ומקשקש עם טוש על הקיר.
ואז זו נשמה מאוד גבוהה
מקופלת בילד הזה.
הוא יהיה יום אחד
צדיק עליון שבעליונים.
אתם מבינים?
צריך לגלות את זה.
לעתיד לבוא זה יתגלה.
עכשיו
אתה לא רואה את זה,
זה
מקופל עוד שם.
אבל הוא בדרך אל התכלית.
אז זה קודש שבחול.
והיה לאור יאיר, לעתיד לבוא נראה את זה.
לפני אורו של משיח,
עכשיו הרב מסכם את כל מה שראינו.
לפני אורו של משיח שיגלה במהרה בימינו,
אמן.
התעורר כוח הקודש שבחול.
כשהתעורר בראשית התעוררותו את החול,
והכל ידברו בלישנא דאיניש ולא בלישנא דקוצ'א בריחו.
מה זאת אומרת?
אז אתה...
יגידו, בואו נעלה לארץ, ניישב אותה, נקים קיבוצים,
נכון?
נלחם עליה,
נייבש ביצות.
מדברים בלישנא דאיניש או בלישנא דקושטא בריחו? אה?
לישנא דאיניש, נכון?
לשון של בני אדם.
אומרים,
צריך בית לאומי, נכון?
צריך שיהיה לנו מדינה. אי אפשר שימשיכו כל הפוגרומים האלה באירופה.
אנשים ידברו בלישנא דאיניש.
גם היום, אגב, אנשים נלחמים פתאום.
איך קוראים לזה?
הרפורמה המשפטית.
ככה קוראים לזה, נכון?
מה אנחנו נאמר?
על זה, על הרפורמה המשפטית,
על ההתעוררות הזאת,
פתאום לתקן את מערכת המשפט,
מבינים שיש פה משהו מאוד חולה.
מה אנחנו נגיד על זה?
שאנחנו מתפללים על זה שלוש פעמים ביום.
השיבה שופטנו כבראשונה,
ויועצנו כבראשונה.
כל הקלקולים צפים, נכון?
הכל גלוי פתאום.
מה שהיה לפני עשרים שנה, הכל חבוי כזה,
דיפ סטייט במעמקים,
פתאום הכל,
כולם מדברים על הכל,
נכון?
סלק מנו יגון ואנחה.
זה נטייה של קודש המתגלה בחול,
הבנתם?
בהמון המון תחומים אתה יכול לראות את האירוע הזה.
כל שאיפה לצדק, לתיקון,
לבניין, לגבורה ישראלית, לסילוק עיוותים,
להציל את השוק מיד עושקו,
להכרית את כל אויבינו,
כל השאיפות האלה שהן מתגלות ב...
בשאיפות של,
בסופו של דבר,
מקופל פה אידאל אלוהי,
אתה לא קורא לו אלוהי.
אתה קורא לו...
רפורמה משפטית.
לא משנה איך אתה קורא לו.
לא להביא אספקה לעזה, אתה קורא לו, נכון?
אתה תקרא לו...
לא יודע מה. תואר השלטון, כן?
בסדר,
תקרא לו איך שאתה רוצה,
בסופו של דבר זה קודש שבחול,
כי זה אידיאל אלוהי מקופל בתוך הדבר הזה.
נשמת האומה,
כשם שנשמת האדם היא יורדת ומסתבכת,
אבל היא בעצם מתבררת
ויוצאת מן הכוח אל הפועל,
כך נשמת האומה,
שהיא מופיעה בתור נפש האומה,
בתור המדינה הזו.
נפש האומה, בתור הדור הזה.
ואנשים מדברים...
בלישנא דאינש,
לא קוראים אפילו לתהליכים בשם,
לא מבינים מה המגמות.
זה קודש שבחול, זה מגמה אלוהית.
לעתיד לבוא זה יתגלה,
איך התהליכים האלה הביאו לתיקון,
איך המציאות הזאת שדקרה אותנו,
שאתגרה אותנו,
שהכריחה אותנו להוציא כוחות,
להתגבר על הקלקול,
על החיסרון,
זה היה חלק מתהליך הקודש.
שננקה את הסיגים,
שנברר את הניצוצות הטובים, נלקט אותם,
שנסלק את החיסרונות,
זה תהליך אלוהי, רבותיי.
זה מה שהרב פה אומר, זה מופיע דרך כל מיני
התעוררות של אנשים.
אנשים פתאום מתעוררים
מתעוררים לדעות יותר ישרות,
מתעוררים ל...
יש
תנועת תשובה רוחבית באומה עכשיו.
יש הרבה התיישרות מבחינת המפה הפוליטית לכיוונים יותר שהם תואמים את התורה,
ולא השקפה אוניברסלית,
פלורליסטית,
פוסט-מודרנית,
מעורפלת, מבולבלת.
יש התפכחות.
זה קודש שבחול.
אתם מבינים?
למה זה לא קודש שבקודש?
קודש שבקודש
זה שאתה בא עכשיו ושומע שיעור בישיבה.
זה קודש שבקודש.
אתה בא, דברים ברורים, גלויים, לומדים,
הבנת מה הדרכה האלוהית,
אתה מאמין, זה קודש שבקודש.
יש קודש שבחול,
שהוא כאילו מופיע בעולם הזה דרך כל מיני מערכות ותהליכים והתבררויות
ותנועות.
זה מערכות החיים שמתבררות.
נשמת האומה מופיעה בהם יותר ויותר.
או שנשמת האדם מופיעה יותר ויותר,
ככל שהוא נהיה יותר קדוש,
כמו שהרמח"ל אומר.
עד שכל העיסוקים הארציים שלו זה בעצם חלק ממגמת הקודש.
אז גם בתור אומה,
הכל פה חלק ממגמת הקודש.
זה נכון שיש דברים שנרחקים מהקודש, כאילו,
שהם טומאה, שהם בלבול,
שהם חוסר שלום, שהם קיטוב, שהם תרבות המערב,
בצד המכוער שבה.
זה נכון,
אבל יש גם הרבה קודש שמתגלה בחול וצריך לשים אליו לב.
ועל זה נאמר,
גם לשוני כל יום תאגה צדקיך,
כבוש וכחפרו מבקשי רעתי. מה זה גם לשוני כל יום תאגה צדקיך?
צדקתיך, סליחה.
זה גם בא בלישנה דאיניש,
זה צדקתיך.
גם ב...
שלא מבטאים את זה עכשיו בשם השם.
זה עדיין תהליך גאולה,
זה עדיין מוביל אל התיקון השלם,
כל התהליכים והתמורות האלה וההתבררויות האלה.
בסדר?
בשביל זה,
אנחנו,
נשמה הגבוהה הזאת,
נשמה העליונה הזאת,
נשמת האומה,
היא הולכת ומסתבכת פה בעולם הזה,
בתור מדינה, עם תקופה מורכבת, עם אויבים,
עם התבררויות פנימיות,
עם...
והכל יוצא מן הכוח אל הפועל, הנשמה הזאת הולכת יותר ויותר ומופיעה.
ובימות המושיח היא תופיע ממש,
כמו ירח במילואו,
שהוא היה ירח קטן,
והלך והלך והלך והלך וגדל,
עד ט"ו בחודש.
אז המציאות היא כמו ירח,
ונשמת האומה היא כמו שמש,
והמציאות הזאת הולכת יותר ויותר ויותר ומופיעה
את האור האלוהי.
דרך דברים שהם לאו דווקא קורים בשם השם,
דרך כל מיני תהליכים.
אפשר לראות את זה היום בהמון המון דברים,
המון המון מערכות. הוא חושב שהוא סולל כבישים עם השר הזה.
אבל מי שיש לו עיניים לראות,
הוא מבין שהולכת ונבנית פה מלכות המשיח.
הוא חושב שהוא עומד בפקק,
נכון?
הבחור הזה.
ואדם אחר אומר, איזה יופי, עם ישראל חוזר לארצו.
המונים יהיו פה, נכון?
בונים פה מערכת כבישים אדירה להמונים עולים לרגל פה בירושלים.
שאלה איך אתה מסתכל על הדברים?
הוא חושב שהוא
רק סולל את הכביש, זה הכל.
ואנחנו אומרים,
זה קודש המתגלה בחול.
זה
קודש עליון שבעליונים,
שמקדם את כל התהליכים, שמפתח אפילו את החומריות.
מפתח את הצדדים היותר תחתיים.
בסדר? ככל שעולם הוא יותר גבוה,
יותר עליון,
אצל המקובלים,
הוא יותר שלם.
עולם האצילות, כולו טוב, אין בו רע.
בסדר?
עולם שמתחתיו, מעט רע.
התחלה של דינים, קצת.
עולם שמתחתו
חצי טוב, חצי רע.
עולם הזה, כן, עולם העשייה,
רובו רע.
הקודש שבחול זה הקודש מהעולם שכולו טוב,
שהולך ושופע,
ומתקן את הרע שבעולם הזה,
שמסלק אותו לצדדים,
עד שמבערים אותו לגמרי, שדוחה אותו החוצה.
דרך כל מיני סמטאות דקות,
כל מיני כבישים דקים,
כל מיני בירורים קטנים, כל מיני אנשים שלאו דווקא קוראים בשם השם,
אבל
בסופו של דבר הם ממשיכים את זרם החיים הזה מנשמת האומה.
את התהליך הפנימי הזה של הגאולה.
הם בעצמם מוליכים לדבר הזה,
להוציא את זה מן הכוח על הפועל.
בסדר?
מובן הדברים שאני אומר?
יש לכם שאלות, טענות, מענות קושיות?
אין שאלות.
אז נעצור, אה, חבר'ה?
שבת שלום,
ברוך ה' לעולם,
אמן ואמן,
חזקים וברוכים סיום.
זה רק באומן שמח.
הכינו לו פה ללמוד קצת,
קצת עמקי עומקים לכבוד
הילולא דה רשבי.
מה?
