בפרק הזה, פרק ב', כפי שאתם רואים, עמוד 11,
הכותרת היא אהבה וכבוד.
אנחנו מדברים כרגע על יסודות האהבה שבזוגיות.
כדי לעמוד את האהבה, כדי
לדעת
איך לפתח אותה בתוך הזוגיות,
אנחנו צריכים לדעת את המקור.
של האהבה והכבוד.
אלו שני ביטויים, שונים זה מזה,
שמציינים למעשה רמות שונות של אהבה.
רמות שונות של אהבה.
פה אתם רואים,
בדרך כלל משתמשים במילה אהבה בפני עצמה כדי לתאר את האהבה שבזוגיות.
אבל פה, כשאהבה מופיעה מול כבוד,
אז זה שני בחינות שונות,
ועליהן אנחנו צריכים לעמוד,
להגדיר אותן יפה,
כדי שנוכל להבין,
קודם כל בשכל.
מהי אהבה אמיתית?
מהם שתי הקומות שלה?
נקרא לזה הקומה הטבעית
והקומה הנשמתית.
אבל נקרא את הדברים ונראה.
כדאי לבחון איזה,
זה נכון גם לגבי מערכות יחסים בין
אדם לחברו?
זה לא אותו דבר, בזוגיות זה קריטי.
בין אדם לחברו הרבה פעמים אפשר להסתפק במדרגה אחת של האהבה.
טוב,
בינתיים זה הכל רמזים,
אנחנו נדבר על הדברים ונבחון את ההבדל בין מערכות יחסים שונות
והרלוונטיות או ההכרח
של שני סוגי האהבה אלה בתוכם.
נראה.
פרק ב', אהבה וכבוד.
קודם כל מבהיר את המושג שנקרא אהבה שאינה תלויה בדבר.
זה עומד מעל ראשינו,
וזה אנחנו מול עינינו יותר נכון.
ואת זה אנחנו צריכים להבין ולזכור.
המושג הזה ידוע, מוכר, אהבה שאינה תלויה בדבר,
זה מושג מוכר, אבל התוכן שלו
והגשמתו בחיים,
חיים בכלל, בחיי הזוגיות בפרט,
הוא לא קל.
כשאנחנו מדברים על אהבה, שאינה תלויה בדבר,
מה זה באופן כללי אהבה,
וההגדרה הכי פשוטה, הכי פשטנית,
אהבה זה קשר.
זאת אומרת,
יש קשרים בין בני אדם,
ואנחנו שואלים מה מניע אותם.
זאת אומרת, שאלת המניע זה,
אני טועה או שזה חם,
באופן מיוחד?
לא מרגישים.
אולי באתי בריצה ברחוב,
יכול
להיות ש...
יכול להיות.
אבל לכם, העיקר שלכם לא חם, לא חם לכם.
אתם לא מרגישים.
יעבור מן הסתם.
בכל אופן,
אהבה באופן כללי זה קשר.
כלומר,
איזה מצב, נקרא לזה נפשי,
שגורם לאנשים להתקרב.
יכול להופיע בכל מיני רמות, כן?
יכול להיות לך קשר עם חבר לחדר.
כן,
אתם בהחלט מדברים, בהארת פנים, אתם שוחחים,
אתם אולי אפילו לפעמים עושים שבתות ביחד,
אולי גם עושים שביל ישראל,
חלק ממנו ביחד.
יש קשר, יש זיקה,
יש קרבה. אפשר כבר להגדיר את זה כאהבה באופן כללי,
באופן גס.
אנחנו לא מדברים עכשיו על האהבה המזוכחת והעליונה ביותר,
אהבה בתענוגים.
אנחנו מדברים על אהבה במובן הפשוט.
אהבה במובן הפשוט היא מייצגת
איזושהי זיקה
בין אדם לחברו.
קשר.
כאשר אנחנו בוחנים קשר,
אנחנו צריכים לשאול מה המניעים שלו.
כן?
אתה בא לבנות בניין,
אתה מקבל עכשיו לבנים.
אתה רוצה לקנות לבנים.
אתה לא יכול סתם להשתמש בכל לבנה שבשוק.
איך לדעת מה חוזק החומרים שלה?
מאיזה חומרים היא עשויה?
מה רמת הצפיפות שלה?
כן, וכן הלאה וכן הלאה.
תודה רבה.
זו אהבה.
יפה, שנת לה בדבר.
בכל אופן,
אתה גם מדליק,
זה לא יהיה להם קר, לא יהיה לכם קר.
כן, לא משנה, זה כבר יסתדר, ככה,
הדופק יסתדר.
כשבאתי בריצה מהחוץ, זה,
ניקן לפני שחירים.
כן, שאלה אם זה לא יפריע לחברים,
לא יהיה קר מדי, משהו כזה.
24. 24. זה בסדר מבחינתכם,
זה
לא מזיק.
טוב, לכן צריך לבדוק,
צריך לבדוק ממה בנויה האהבה, הקשר הזה,
כן, או הגשר הזה,
האם זה גשר שאפשר
לעבור עליו עם עגלה וסוס,
האם זה גשר שאפשר לעבור עליו עם מכונית,
מכונית מסחרית,
עם טנק,
זו שאלה, עם מה בנוי הגשר הזה?
אז קודם כל אנחנו מציבים, בשלב הראשון,
לפרק ב',
אהבה וכבוד,
אנחנו קודם כל מציבים את המושג באמת
המאוד מאוד אידיאלי הזה שנקרא אהבה בדבר.
ננסה להבין אותו.
כן?
ננסה להבין אותו.
ואחרי זה ניכנס לחילוק שבין אהבה וכבוד.
כן?
אהבה וכבוד.
כן?
מתי ומתי אינה.
טוב, אנחנו נדבר על זה.
דברים יובנו בהמשך בעזרת השם.
אה?
אז תכף,
תכף,
ננסה להבין.
אהבה שאינה תלויה בדבר.
נקרא קצת,
מביא פה את דברי חז"ל על מסכת אבות,
מוכרים,
ידועים.
כל אהבה שהיא תלויה בדבר,
בטל הדבר, בטלה אהבה.
ושאינה תלויה בדבר, אינה בטלה לעולם.
כן?
רוצה להבין את הדבר הזה.
מה זאת אומרת אהבה שהיא תלויה בדבר?
כן?
אהבה...
בוא נראה את ההבדל למשל בין...
אור הנר,
לאור המנורה, לאור השמש.
זאת אומרת,
יש פה שלוש אורות,
כך אומר הרמב״ם שמונה פרקים,
כן?
שלוש דרגות של אור.
כל אחד תלוי במשהו אחר.
אור הנר הוא אור קטן, הוא תלוי בפתילה וקצת שמן.
אור המנורה הוא אור
עוצמתי יותר.
אור השמש הוא כבר,
מקורו הוא כבר בגוף שמיימי,
כן?
שנברא על ידי הקדוש ברוך הוא.
ויש אור שהוא לא תלוי לא בשמש,
ולא במנורה,
ולא בנר.
זאת אומרת, יש לו מקור
שהוא לא תלוי בכל אותם הדברים,
כי
כל האורות האלו הם תלויים במשהו גשמי.
אור הנר הוא תלוי בפתילה ובשמן.
אור המנורה הוא תלוי בגוף הליבון שיש בפנים.
אור השמש הוא תלוי בגרם השמימי שנקרא שמש,
גזים האלו וכן הלאה.
האם כך ראוי להכיר את האור?
זהו,
זה מקורות האור, אין אור שלא תלוי בדבר.
במילים אחרות,
האם יש אור שמקורו הוא מעל הכלים,
מעל
האמצעים האלו שעליהם דיברנו?
אור שמקורו הוא גבוה יותר, אור השם
באורחך נראה אור.
אור השם זה לא אור שתלוי בדבר.
במילים אחרות זה אור עצמי.
אור עצמי.
אדם שהולך על שתי רגליו,
הוא יותר עצמאי מאדם שהולך,
הוא יותר תלוי בדבר,
הוא
יותר נשען,
זאת אומרת,
ההליכה שלו זה לא מכוח עצמו,
אלא
משהו תומך בו.
זאת אומרת,
הכוח הפיזי שלו לא מספיק כדי לאפשר לו הליכה,
הליכה סדורה וזורמת.
הוא כבר תלוי במשהו חיצוני.
ככל שאנחנו נפגשים עם איכויות שתלויות בדבר,
האיכויות האלה הן נמוכות.
הנר יכול לכבות,
המנורה יכולה להיסרף,
ואור השמש, כך אומרים,
בעוד חמש מיליון שנה יהפך לענק אדום,
אולי בסוף יתפוצץ,
לא יודע מה יהיה.
אור השמש הוא גם לא נצחי,
זה נברא,
נברא מופלא, נברא אדיר.
שבימי קדם טעו לחשוב שהוא האלוקים עצמו,
התגלות של האלוקים, אלוקים, עבודת השמש.
אבל גם השמש
היא גוף, חומרי, גשמי.
האם אנחנו יכולים להסתפק
כבני האדם בכלל, וכיהודים בפרט,
האם אנחנו יכולים להסתפק באיכויות כאלו,
מיוחד באהבה,
שהתקיימותה,
או הפתילה שלה,
אור האהבה הזה,
הפתילה שלו,
זה למשל אינטרסים.
כלומר, אני אוהב אותך כי אני מרוויח ממך משהו.
אני אוהב אותך שזה גורם לי סיפוק.
אני אוהב אותך מכל מיני סיבות, כל כך הרבה סיבות,
אבל כל הסיבות האלו עדיין מציגות את התוכן של אהבה כדבר שתלוי,
כמשהו שתלוי בדבר.
האם יש אהבה שהיא מופיעה באופן שלא תלוי בכל הדברים האלו,
ומילא גם לא מקבל את הניחוח שלהם,
לא מקבל את הניחוח שלהם?
כי אם אני משתמש למשל בתאווה, קנאה וכבוד,
או אפילו בכוחות יותר חיוביים,
ובאמצעותם אני אוהב,
זה משפיע מאוד על אהבה.
זאת אומרת,
כל אמצעי,
כל פתילה היא משפיעה על האור שנאחז בה.
זאת אומרת, הנר, בשעה שהוא מראה את האור,
הוא אוחז בלהבה,
הפתילה שאוחזת בלהבה,
לפי איכות הפתילה, כך יהיה איכות האור,
ולכן בשבת יש פתילות
שאין מדליקים בהן.
יש פתילות שמדליקים בהן.
חכמים מבדילים בכל מיני שמנים.
רבי טרפון,
שמן זית בלבד,
שהוא משובח מכולם,
אור מאוד מאוד זך,
אבל עדיין התלות בדבר.
עדיין, גם הפתילה, גם שמן הזית,
כשהוא מאפשר לאור, לשלבת, להיאחז בפתילה,
הפתילה הזו מושפעת
מתכונות שמן הזית.
האם אנחנו נוכל להסתפק באור הזה ולהגיד שזה האור,
שמן זית זה האור?
תשובה לא.
אנחנו צריכים לחפש מקור יותר עצמי לאהבה.
או במילים אחרות,
אהבה,
התוכן של אהבה,
שלא מוכתם ולא מושפע מגורמים תחתוניים אינטרסנטיים,
מפתילות של תאווה,
קנאה וכבוד,
או
כל מיני מניעים אחרים שגורמים לנו לאהוב.
זאת אומרת,
כשאנחנו מרגישים אהבה,
כשאנחנו מרגישים משיכה,
כן?
כשאנחנו מרגישים בתוך מערכות יחסים קשר,
חיבה,
הרגשה נפשית של קרבה, צריכים לשאול את עצמנו,
מהי הפתילה?
הפתילה, התלות,
פתיחות האור.
שאנחנו לא אומרים
שאין ערך בכלל לאהבה שתלויה בדבר.
זה דומה קצת מתוך שלא לשמה יבוא לשמה.
אהבה תלויה בדבר,
יש מקום להשתמש בה בתור שלא לשמה.
אבל שמתוך שלא לשמה יבוא לשמה.
כלומר,
אפשר שמערכות היחסים של איש ואישה,
כן, יהיו יחסי אהבה שתלויים בדבר.
אתה
אוהב את אשתך כי יפה,
אתה אוהב את אשתך כי היא מבשלת לך אוכל טוב,
כי היא מסדרת את הבית,
כי
ילדה לך שמונה ילדים,
ומגדלת אותה מסירות נפש.
כל
טוב יפה,
אין שום בעיה.
האם אלו הסיבות?
זה מה שמניע, כלומר,
אהבה מתעוררת רק בגלל הסיבות האלו?
האם אין לה מקור לאהבה,
שהיא קיימת גם בלא הסיבות האלו?
נגיד שהסיבות האלה
לא קיימות.
הסיבות האלה לא קיימות.
אשתו חס ושלום,
היא לא ילדה לו שום ילד, והיא שוכבת
חולה מבוקר ועד ערב 50 שנה.
יש שם סיבה נראית לעין לאהוב?
אין פה פתילה.
אין פה פתילה.
ודאי שלא מדליקים בפתילה כזו בשבת.
אין פתילה.
אין
במה שתייחס אהבה לכאורה.
מה, באמת אין סיבה לאהוב אישה כזו?
באמת אין סיבה לאהוב את פושעי ישראל?
שאלה מעניינת.
עכשיו,
כדי להשיב על השאלה הזו,
אנחנו חייבים לברר האם באמת יש
מקור עצמותי,
מקור עצמי לאהבה,
שלא תלוי בכל אותם גורמים.
הוא יכול להתגלות בתוכו, אין שום בעיה.
כשנגלה את האהבה העצמית הזאתי,
ונברר את מקורה,
אין שום בעיה שהיא תתגלה.
גם בחיבוק,
גם בנישוק,
גם בעשייה טובה לזולת,
אין שום בעיה,
אבל זה לא מתחיל שם.
זה לא מתחיל בטובת ההנאה שהזולת עשה לי.
לא בגלל שהבאת לי כוס מים אני אוהב אותך.
סיבה אחרת אני צריך לאהוב אותך.
כזו סיבה מספיק טובה כדי לחבב, כדי להודות.
אבל האם זה נסתפק רק בדבר הזה?
זה תלוי בדבר.
ואם לא תביא לי כוס מים,
אז מה?
במכון נורא, מישהי הכינה לי כוס תה.
אז באתי לשתות,
שמתי לב שהיא שמה כפית מלח.
במקום סוכר.
עכשיו אתה צריך לעשות,
אסור לעשות ככה.
טוב,
כבר בירכתי, בירכתי, בירכתי על הכוס,
ובאתי לשתות, ופתאום אני מרגיש שזה מלח.
בסך הכל זה בסדר שאתה...
שלא תרגיש.
מדי פעם קצת ללגום,
לא נורא, אבל...
מדי פעם ללגום קצת,
כדי להרגיש שאתה תרגיש טוב וכולי,
כן, בסדר.
אבל גם אם היא טעתה,
גם אם היא שמה מלח,
יש סיבה לאהוב,
יש
סיבה להעריך מאוד.
כן, כן,
כן.
כי אני טוען, עצם זה שאתה מכוון את האהבה שלך לפי
אדם ספציפי או קבוצה,
זה סימן שבקבוצה הזו יש משהו שבזכותו אתה אוהב.
בוא נלך לקיצור.
אני אוהב את אשתי כי אני מבין ומפנים שנשמותינו קשורות זו בזו.
הראייה.
גם דבר כזה.
תלויה בקשר הנישואין.
אז באמת,
קשר הנישואין זה סיבה עליונה יותר מסיבות תחתונות.
אז אני תולה את האהבה שלי במשהו עליון,
לא בזה שהיא מכינה לי אוכל.
כן.
אז עדיין תמיד הדבר.
כן, אני שומע.
כן, זאת אומרת, אתה אומר את הדברים...
אתה אומר את הדברים אחרי שכביכול כבר זיהית את המקור.
אתה אומר,
גם אם המקור,
גם אם המקור הוא נשמתי,
גם אם אנחנו נשמה אחת,
זה עדיין תלוי בעצם העובדה שאנחנו נשמה אחת.
אז
זה עדיין תלוי בדבר.
ככה אתה אומר בעצם, נכון?
כן.
אני שואל,
זה אהבה לכלל ישראל,
שהיא באמת, אני אוהב את כלל ישראל,
אמור לאהוב
את כלל ישראל, יש גם לזה סיבה, כלל ישראל
תלויה בדבר, אבל זה דבר שאני לא יכול להתבטא. פה זה משהו
שבאמת אין יכולת לבטל את זה שהוא יהודי.
זאת אומרת, המטרה שלנו היא לחשוף סיבות של הטבה.
לא יהודי כלל ישראל. אני שומע, אני שומע מה שאתה אומר.
יהודי. אז לצורך העניין, אולי זה אהבה של כלל ישראל, זה
שהן פועלות מכוח עצמי,
כן?
כמו מעיין שמפיק מתוכו.
זאת אומרת,
הוא לא צריך סיבה,
מהסיבות המוכרות לנו,
כדי לפעול,
כן?
יש לו כוח נביעה.
איך קוראים לזה חז"ל?
מכוח, מטבע הטוב להיטיב.
בגמרו של העם היטיב.
כמו היטיב.
מטבע הטוב להיטיב.
הוא לא מוכרח להיטיב.
הוא לא תלוי בשום דבר,
הוא פשוט מיטיב.
פשוט מיטיב.
אנחנו צריכים לגלות עד כמה שאפשר,
אתה מעיר פה הערות חשובות,
ואתה אומר שגם המקורות היותר עליונים של הקשר ושל אהבה,
הם עדיין
סוג של
תלוי בדבר, כי זה תלוי בזה שאני והיא נשמה אחת.
אבל נעזוב בזה רגע את השאלה שלך,
שיש לה טעם,
אבל נגלה,
לכל הפחות אני רוצה לגלות,
את אותם האהבות שמקורם הוא בנביעה עצמית בלתי תלויה בגורמים רצוניים
שמעוררים אותה.
בלתי תלויה.
כמו שהרב מסביר את ההבדל בין גבריאל ומיכאל,
שתי המהלכים האלו,
שגדול מה שנאמר במיכאל ממה שנאמר בגבריאל.
שבגבריאל כתוב, והנה המלאך מעף ביעף.
ואילו לגבי מיכאל כתוב,
ויעוף אלי אחד מן השרפים.
כתוב ויעוף פעם אחת.
מה זה מעף ביעף?
שגבריאל, כוח הפעולה שלו,
הוא מושפע מדברים חיצוניים.
ואילו מיכאל, יש לו כוח עצמי.
הרב אומר,
מיכאל,
זה מרמז על שפע התמימות של נשמות ישראל.
עליך הורגנו כל היום, רבונו של עולם.
לא משנה כמה אתה,
כן,
מניח לשונאי ישראל לטווח בנו,
אנחנו אוהבים אותך.
זה לא צריך לדבר.
זאת אומרת,
הרב אומר שבאמת שפע התמימות שבנשמת ישראל,
האמונה התמימה של ישראל,
היא מאפשרת לאהוב את הקדוש ברוך הוא בכל תנאי,
זה לא תלוי אם הוא יתן לי או לא יתן לי.
אנחנו רוצים לגלות את המקורות העצמיים האלו גם בתוך הסוגיות.
עכשיו, המקור העצמי הזה בתוך הסוגיות הוא באמת
ההתאמה הנשמתית.
אם נכיר את שפת הנשמה,
כשאנחנו מדברים על התאמה נשמתית,
שנשמתה ונשמתי היא אחת.
מה פשר הדבר הזה?
זה כבר אומר שאני הייטיב לה
גם כאשר היא תקלל אותי.
כי המקור הוא הנשמה, והנשמה יודעת אך ורק להיטיב.
כמובן, כאשר ההטבה הזו מתגלה בעולם הזה,
היא מתגלה בתנאים מסוימים, צריך להסתיר את ההטבה,
אבל הנשמה לא תנוח ולא תשקוט עד
שהיא תיטיב.
גם אם נגזר על האהבה הנשמתית להתגלות בתנאים מוגבלים בעולם הזה,
אבל בסוף היא תמצא את הדרך.
להשפיע את האהבה שלה בלא מעצור.
עצם כשאנחנו מדברים על אהבה בין איש ואישה שמקורה נשמה אחת,
מצאנו מקור עצמי.
גם אחרי הדברים שאמרת,
שיכול לעשות עליו דבר,
זה תלוי בהתאמה.
אבל יש פה תכנים כל כך רוחניים,
שהם כבר מאפשרים את
ההטבה כפעולה ספונטנית בלתי תלויה.
אני לא מתחיל את הקשר מתאהבה.
או מייצר,
או נדחף, כזה,
לא מתחיל,
זה לא מתחיל שם.
זה מתחיל במקום
הרבה יותר גבוה.
אז זה כבר לא תלוי בדבר.
מכיוון שזה לא תלוי בדבר שמקורו הוא בעולם התחתון,
הפיזי, הנפשי או הרוחני אפילו,
מכיוון שזה לא תלוי,
זה נצחי,
כי זה בא כבר מעולם הנצח.
ההטבה הנשמתית היא שייכת כבר למושגי הנצח, נכון?
ממנו,
אם זה בא משם, זה לא יפסק לעולם.
וזה הדבר הקשה ביותר.
הדבר הקשה ביותר זה לקלף
את המניעים
החיצוניים לאהבה,
להשתמש בהם לפי הצורך,
כי לפעמים נקלף אותם,
לא יישאר לנו שום סיבה לאהוב,
גם אהבה נמוכה,
נשאר קרחים מכאן ומכאן.
אין הורסים בית כנסת,
אלא אם כן בונים חדש במקומו,
שמא לא יהיה לה מקום להתפלל.
אתה רוצה כבר.
כן?
להתנתק באהבה שתלויה בדבר,
אבל תתישאר בלי אהבה בכלל.
כי לא יהיה לך לא את התלויה בדבר,
ולא את זו שאינה תלויה בדבר.
אז לכן צריך זהירות בזה,
אמרתי,
על דרך מה שהחכמים,
לעולם יעבוד אדם שלא לשמה,
תלוי בדבר.
שמתוך שלא לשמה, איזה מין לא לשמה זה,
שהוא מלא שאיפה
לבוא לשמה, כך מסבירים.
כך מסביר
בפירושו על מסכת אבות,
כמדומני הנציב,
הלו,
הרבי חיים וולוג'ין,
מסכת אבות,
וכך מסביר גם האדמור מקומרנה,
כך הוא מסביר את העניין של
לעולם ילמוד אדם שלא לשמה,
תלוי בדבר,
אני לומד שאתחכם,
אני לומד לשמח את נפשי,
פיקודי השם ישרים,
משמחי לב,
אני לומד בשביל...
אבל...
אני
שואף
להרגיש את טעם הלימוד כפי שתואמת אותו הנשמה שלי.
זה לוקח זמן, זה תהליך חינוכי ארוך מאוד.
זה לא קל לזכך את מוקדי האהבה התחתוניים.
זה לא קל לזכך אותם, הם חזקים,
הם עוצמתיים,
הם תופסים את מקומם,
וטוב שכך.
ככה אדם הוא גדל.
אדם הוא קודם כל תינוק,
אחרי זה הוא ילד,
אחרי זה הוא נער,
אחרי זה הוא בוגר,
לאט לאט.
ככה הם מתבגרים.
אבל חשוב מאוד
שאינה תלויה בדבר,
ולנסות בתוך הזוגיות
לחפש סיבות יותר עמוקות לאהבה.
קורה לנו לפעמים, אגב, שימו לב,
אני מניח שחוויתם את זה, שאני לא פה חושב איזה...
בא לגלות איזה סוד גדול.
כל אחד מאיתנו חווה דבר כזה.
כן?
הייתי פעם ב...
בכותל, באתי להתפלל,
ובאמת הייתה הרגשה נורא מיוחדת,
וככה נגעתי באבניו, אמרתי כמה פרקי תהילים,
הרגשתי פתאום,
הכותל, הרגשתי כאילו הכותל
עכשיו, הכותל, הקיר הזה,
עכשיו זה כל עם ישראל לדורותיו,
בית המקדש, כהנים בעבודתם,
ואחרי שגמרתי,
כשנפרדתי מהכותל, פגשתי חבר,
הרגשתי שהקשר אליו הוא מיוחד במינו.
זה היה,
זה בא ממקום כל כך עמוק,
מאותו מקום של החוויה שאותה חוויתי.
כן, הרגשתי שאני פשוט אוהב אותו.
זו
חוויה מיוחדת שמחברת אותך למקום רוחני,
גם במציאות, גם בתוכך,
ואתה מרגיש איזה תשוקת חיים כזו,
שעכשיו אתה מתייחס לדברים באופן הרבה יותר עצמאי.
זה בכלל לא מעניין אותי שהוא חילני,
והוא דתי,
והוא רשע,
והוא צדיק.
אתה מעיר פנים לכל אחד,
ופתאום גילית את הכוח המניע של אהבה.
יש חוויות מהסוג הזה.
זה יכול לפעמים לקרוא אפילו בלימוד.
כשאתה לומד,
אתה
יורד לעומק הלימוד,
ואתה נורא מתפעל מגדולתם של חכמים.
פתאום אתה מבין, יואו, איזה גודל.
ואז אתה מתבטל קצת לגודל הזה,
כן?
ובתנועה חוזרת,
אתה מתייחס למציאות מאותה נקודת גודל.
פתאום אתה אוהב את
החבר שלך,
פתאום אתה מטיב לו באופן לא צפוי,
בצורה מאוד טהורה, מאוד נקייה.
הוא לא מבין מאיפה זה בא לו בכלל,
באיזה מקום אתה נמצא,
מה קורה כאן,
כן?
יש מצבים כאלו שאנחנו קצת קצת מתרוממים
מעל התלוי בדבר,
ואנחנו יכולים לגעת קצת בנביאה הפנימית.
לדקה,
שתיים,
שלוש,
זה
יכול להיות לפעמים בחגים,
לפעמים בשבתות,
כל אחד,
וזה שוקר.
אני חושב שפעם אחת,
כשחפרו את היסודות לשכונה החדשה ביישוב שבו גרתי,
ביישוב איתמר,
הצליחו לבנות את השכונה הראשונה הבנויה.
עד אז היה שקוביות וקרוונים.
טרקטורים התחילו לטפל בקרקע כמו שצריך,
די-ניינים,
ככה די-ניין היה שם,
זה.
במהלך העבודה,
אחד הדיניים,
תוך כדי שהוא מכה בסלעים,
הכף שלו צנחה אל תוך חלל באדמה.
הוא מיד עצר,
קיבל את הטרקטור, הלך לראות מה זה.
הוא רואה בפנים מערה ענקית, מערת קבורה.
מערת קבורה, קברים, קברים,
קברים,
קברים.
מי הדיווח?
להם מונים עליו וכולי,
הודיעו וכן הלאה,
יש פה מערת קבורה,
תבוא,
המומחים צריכים לבוא לבדוק, בדקו מה שבדקו,
מסתבר,
לפחות אז,
זו הייתה המסקנה,
כן?
מדובר במערת קבורה מתקופת בית ראשון.
משפחה יהודית,
זה משפחה, קבר משפחות,
זה הקבר משפחתי זה היה, כן?
משפחה יהודית,
תקופת בית ראשון,
זה מה שאמר לנו אז,
כן? מה שאמר אז,
זהו, לקחו מה שלקחו משם,
כן, ארכיאולוגים,
ונשאירו את המערה הפתוחה,
כמובן גידרו מסביב,
אסור לחפור פה וכן הלאה.
טרקטור נאלץ ללכת קצת הצידה, ובנו את
השכונה קצת בסתוק, קצת סתידה.
ואז מה שקרה הוא שאחרי שכל אנשי המקצוע גמרו לעשות את
ענייניהם שם,
התחילו תושבי היישוב לעלות למערה,
לראות את זה.
זה
היה חזיון לא רגיל.
ויום אחר יום עולים לרגל,
מדליקים נרות, קוראים פרקי תהילים,
העילו נשמעת,
אני היה פלוני אלמוני בתקופת בית ראשון.
כן, זו הייתה באמת חוויה מאוד מאוד מיוחדת.
ולא הזדמן לי באותו שבוע לעלות, רק לקראת שבת,
יום שישי, לקראת,
לפני תפילת ערבית,
הלכתי לשם,
כבר ככה כמעט כזה,
כמעט קצת דמדומים,
קצת השמש כבר התחילה טיפה לשקוע,
כן,
ונכנסתי לשם,
לפני שבת,
שמש לקראת השקיעה,
שקט מסביב,
נכנסתי פנימה, עמדתי בתוך הקבר,
הרגשתי כאילו אני לוחץ את הידיים של אנשי בית ראשון.
זה היה משהו מטורף.
לא הרגשתי שאני חוליה בתוך שרשרת.
הנה,
בית ראשון,
פרקי תנ״ך מפוארים ופחות מפוארים,
שמספרים על התקופה,
ואני עומד כמו שאמר מותגור,
ואני נוגע באבני הכותל.
החוויה הזאת עם ששת הימים.
ואני נוגע ב...
הרגשתי פתאום בתוך הקבר,
כאילו אני מתייחד עם אנשי בית ראשון.
משם לאברהם אבינו הדרך היא קצרה.
הייתה לי הרגשה של רוממות רוח כזו.
הרגשתי שאני מעל הגבולות, גם של עצמי.
הייתי קל ללכת.
הלכתי לבית המדרש,
לבית הכנסת,
להתפלל תפילת ערבית.
זו הייתה תפילה שלא מהעולם הזה.
איזו תפילה,
אני לא יודע אם חזרה לי מאז תפילה כזו.
כאילו מתרומם על המניעים הנמוכים,
היומיומיים,
ואתה מקבל איזה בוסט כזה,
איזה
רוח גבית,
שמקורה זה בנצח ישראל,
אם זה הכותל,
אם זה בית ראשון,
ואתה אחר,
פתאום אתה באותו רגע,
כל האנרגיות שלך יונקות ממקור אחר לגמרי.
תמיד תייחס אחרת לחברים שלך,
תמיד תייחס אחרת לאשתך, תמיד תייחס אחרת לתורה.
שוב,
החוויות האלה הן חוויות רוחניות,
ואני משוכנע שכל אחד כאן יחשוב.
כן?
במיוחד לאור התיאור של הסיפורים,
אז זה יותר מקרב את הדברים.
אה, כן, היה לי דבר כזה.
כן, היה לי פה איזושהי התנוצצות כזו.
זה חוויות, הבלחות,
התנוצצויות,
ברקים,
כאלו שמעלים אותנו ליניקה מאיזשהו רובד נשמתי.
אנחנו מאותו רובד נשמתי חוזרים למציאות,
יחסנו למציאות משתנה.
אנחנו פתאום מאוד מאוד אופטימיים, אגב.
פתאום אנחנו מבינים שהתהליכים שאנחנו נמצאים בתוכם זה תהליכים של גאולה,
עם כל האיסורים.
המפת משתנה.
הדברים מוארים כאילו שמש זרחה,
וכל המגבלות, כל הצמצומים,
כל הערכים שמתגלים בתוך כלים קטנים,
פתאום משתחררים מהמגבלה שלהם.
ואתה חווה את המציאות אחרת.
אגב, לפעמים חוויה אחת כזו,
למרות שהיא נמשכת
עשרה דקות, רבע שעה,
עשרים דקות,
היא משאירה לך רושם
שאחרי זה אתה מחפש אותה כל ימי חייך.
כל ימי חייך.
ממש.
זאת אומרת,
אני רואה גם איך אני מספר לכם את זה.
אני לא יכול לשכוח את הדבר הזה.
זאת אומרת,
התברר לי מעבר כל ספק שיש השם במקום הזה.
אבדיל, יעקב אבינו, מתעורר בבוקר שם בבית אל,
והוא מתעורר אחרי חלום הסולם,
והוא אומר,
מה נורא המקום הזה?
לא תלוי בדבר.
מה נורא המקום הזה?
אין זה כי אם בית אלוקים,
וזה שער השמיים.
אכן יש השם
במקום הזה.
זה מפגש של יעקב עם מימד הנצח שבמקום.
מה נורא?
המקום.
למרות שזה מקום פיזי,
מקום גיאוגרפי,
אבל בתוך חלום הלילה שהוא בעצם נבואה,
הוא התרומם למבט שלא תלוי בדבר.
הוא רואה את כל המציאות אחרת.
ואנחנו חיים מחלומו של יעקב עד היום הזה,
עד בכלל.
חוויה כזו שקורית לנו,
ודרך כלל יש לנו נטייה לשמר את
החוויה הזאת, את הזיכרון הנפלא הזה,
ולחפש דרכים איך להגיע למקום הנפלא הזה.
איך חוזרים לשם שוב?
וזה גורם לאדם להתחיל לעבוד על מידותיו,
לשפר את מעשיו,
יכול להיות שבשלבים מסוימים אפילו זה יביא אותו לתורת הסוד,
כי הוא מבין שבלי זה הוא לא יכול לחזור למקומות האלה.
יכול להיות,
לא זכיתי לזה,
אבל יכול להיות שזה יביא אותו.
זה מעין חוויה של לא תלוי בדבר.
שאתה בעצם יונק את ההסתכלות שלך ממד שהיא אלוקית.
עין הנשמה.
בתוך הזוגיות, המימד הזה של אהבה שלא תלוי בדבר,
מאוד חשוב ללבן,
לברר אותו ולהתנסות בו.
להתנסות בו, כן?
בואו נראה מה שכתוב.
כל אהבה שהיא תלויה בדבר, דבר בטלה אותה.
ושאינה תלויה בדבר,
אינה בטלה לעולם.
אוי ואבוי, עם המושג שנקרא אהבה,
כל ייצוגו במציאות היה באמצעות פתילות.
תחשבו איזו חרפה, שמושג כזה עליון,
התגלותו והופעתו היא תלויה בפתילות תחתונות.
כל מיני אינטרסים יהיו אשר יהיו.
שיקראו לי רבי,
שיהיה חכם,
שירוויח משהו כזה אחר,
או...
לא.
אם תוכן אהבה היה תלוי באותן פתילות שמגלות אותו,
אין שום עניין באהבה.
אומרים ישנה אהבה, יש שיר כזה.
אנחנו לא יכולים להשלים
עם זה שהאהבה...
מציאותה,
עניינה,
הוא רק כפי מה שהיא תלויה בדבר.
כפי שמתגלה בכלים התחתונים, נפשיים,
רוחניים אפילו,
קל וחומר גשמיים.
לא יכול לדבר כזה.
אנחנו חולי אהבה.
ואנחנו תמיד נחפש את האהבה שאינה תלויה בדבר.
את האור הנצחי הזה,
באורך נראה אור,
כי עמך מקור חיים,
באורך נראה אור.
אנחנו חייבים להיפגש עם המקור שלא תלוי בדבר.
כי מבחינתנו,
האהבה שלא תלויה בדבר היא הדרך לנצחיות.
עם ישראל לא יכול לחיות בשום פנים ואופן בלי אמונת הנצחיות.
אנחנו צריכים שהמזון שלנו יהיה נצחי.
לא מזונות של אהבה שאורך החיים שלהם
הוא נע בין דקה לעשר דקות.
זה לא ייתכן.
אם זה היה משהו אחר קטן יותר מאהבה,
שקיומו חמש דקות,
בסדר.
אני אוכל איזה משהו מתוק, קוביית שוקולד.
זה כשיעור הבליעה.
טעמתי קצת, זה נבלע, אני כבר לא מרגיש.
שוקולד כולה, אבל אהבה.
אני אוהב אותך באופן לא נצחי.
כלומר, אהבה בינינו, ייתכן שהיא תהיה זמנית?
מתבטלת?
לא ייתכן.
משהו בתוכנו.
שמע.
משהו בתוכנו לא מניח לנו
להסתפק בתוכן התלוי בדבר של אהבה.
יהיה משמח כמה שיהיה.
יהיה מלבב כמה שיהיה.
לא, אנחנו לא רוצים.
אנחנו ממש מקבלים אותו
כהכרח במהלך ההתעלות שלנו,
אבל אנחנו מפלסים דרך כל הזמן.
ושניתן לו הדבר.
מדרגה גדולה,
שערי רוממות, זה מדרגות מאוד גדולות,
זה לא פשוט,
אבל יש מושג כזה,
כדאי לדעת
לדעת אותו.
לברר אותו,
כדוגמת הבירור שאנחנו עושים פה,
רצוי לברר אותו מדי פעם,
ללבן אותו,
ללטש אותו יפה,
ולעקוב אחרי הזדמנויות
שיש לנו לבטא אותו בחיי הנישואין.
וגם בחיי הנישואין,
אגב,
יש אירועים מהסוג שאמרתי,
אותו קבר ואותו כותל,
יש גם בחיי הנישואין,
שאדם פתאום
מתפרץ בו אהבה לאשתו.
ממקום אחר לגמרי,
זה יכול להיות בעקבות אירועים מסוימים, לא ניכנס לזה כרגע,
אבל גם בתוך הזוגיות יש מצבים כאלו,
שאדם פתאום חווה אהבה לאשתו,
שהיא מעל ומעבר.
מי שניסה, למד לקבל, ויובן על מה שכתוב בהמשך,
אתם רואים בשורה שלישית, בעמוד 11. מי שניסה,
מי שניסה,
למד לקבל מחיצוניו,
אהבתו אינה אלא אהבה עצמית.
מה זה אהבה עצמית?
האהבה שלו מקיפה אותו עצמו.
תחשבו על תוכן של אהבה,
שהוא מתפשט רק על
אדם אחד.
איזה תוכן עלוב זה?
אהבה שמתפשטת על שתיים זה כבר יותר.
אהבה שמתפשטת על שלוש יותר.
אהבה שמתפשטת על כל היקום, יש מקרה,
על הרב קוק, כשהוא קרא את הספר, מלאכים כבני אדם.
כן?
אהבתו של הרב קוק,
הייתה אהבה שלא תלויה
בדבר,
ולא רק לעם ישראל.
לכל אדם,
לכל בריאה,
אהבה שלא תלויה בדבר.
אבל, אדם שנישואיו, מתבססים על החוויה המוכרת לו,
של אהבה שתלויה בדבר.
לא שהוא אומר שהוא מתחתן איתה בגלל תאווה,
קנאה וכבוד.
הוא לא אומר את זה.
הוא לא אומר.
אבל,
בדרך כלל,
אם היה לנו ברומטר, ברומטר, לבדוק, מד, מד,
מד נישואין מתחת לחופה,
הייתי יכול לקרוא מתחום, מתחום,
בלתי נראה.
מד חום, לשים מתחום,
ולראות ממה בנוי הקשר הזה.
דבר מאוד מעניין.
היינו מגיעים למסקנות מאוד מאוד מעניינות.
חלקים משמעותיים של הקשר בנויים על
דחיפות חיצוניות.
דחיפות חיצוניות,
גם פיזיות,
גם נפשיות ואפילו רוחניות.
אבל דחיפות
חיצוניות
יש כמובן.
יש,
במיוחד תלמידי ישיבות,
בני תורה,
אנשים מרשימים.
המד חום הזה היה מגלה
שהקשר הזה בנוי לא מעט.
על התאמה נשמתית,
הפעם זו עצם העצם,
הכרה נשמתית, נשמה אחת,
הם חוו את זה,
זה נקרא אירוסין, דיברנו על זה,
וגם על התאמה,
מציאת חן, התאמה נפשית.
הנפשות מדברות בשפת הבנייה ביניהן,
והתאמה רוחנית,
שאיפות,
רצונות וכולי,
אופן המחשבה.
כלומר, הפרמטר היום מגלה שהתאמות הן נאות
בין התאמות אידיאליות לבין התאמות וסוגי משיכה נמוכים יותר.
התערובת, המיקס הזה,
למרות שהוא לא מושלם,
אבל הוא מאפשר להתחיל לנוע על ציר
הזמן בתוך הזוגיות ולזהות את הבאגים,
לזהות את האבות התלויות בדבר
שהן לא מחזיקות,
ולהכניס במקומם מרכיב,
איזה צ'יפ יותר נצחי. זה ההתקדמות שלנו בתוך הזוגיות.
אבל באמת,
אם היה לנו מד,
בכל אדם, כל חתן צעיר,
שהוא עם יד על הלב,
הוא יוכל להרגיש את זה בעצמו,
שהאהבה שהוא מרגיש לאשתו, וברור לך שהוא מרגיש,
היא בנויה,
בוא נאמר, מחומרים שונים.
חומרים לפעמים רוחניים, מיניים ורוחניים להתקשרות.
אני מאוד אוהב ללמוד איתך,
חברותא, כי אתה מה זה מחכים אותי,
ואיזה כיף ללמוד איתך את הסוגיה,
בזכותך אני מבין את הסוגיה לעומק.
זה מיניים נפשיים רוחניים.
אבל
זה עדיין תלוי בדבר.
אני אוהב אותך כי אתה חבר נהדר.
האם גם אתה
תבוא ותיתן הלוואה לחבר שלך? לא בטוח.
אני מתעטף בו בבית המדרש.
שם אני אוהב אותו.
זה לא אומר.
אותו דבר בסוגיות.
יש מינים רוחניים,
מינים נפשיים,
מינים מעשיים,
ויש גם את נקודת האירוסי.
הפעם זו עצם הצמצום, שהנשמה שלי מתחברת לנשמה שלך.
ועם כל המכלול הזה,
שמייצג את סוגי אהבה שונים,
אבל בדרך כלל הם לא מהמקום אידיאלי,
אנחנו נכנסים לזוגיות ומפתחים עיניים ערניות
לבחון
את האהבות הנפולות.
ולהתחיל...
להכניס מניעים יותר אידיאליים
לקשר עם האישה.
אמרתי דבר כללי,
יש לו פרטים ופרטי פרטים,
אבל זה קריאת כיוון לעבודת הזוגיות.
בואו נקרא את זה,
כן?
בהמשך, ננסה להגיע לנקודה, כן?
כי את רוב הדברים הסברנו, ברוך השם.
לקבל מאחר,
אהבתו אינה אלא אהבה עצמית, מתפשטת רק עד אליו.
היינו אהבה שהיא תלויה בדבר.
היא
תלויה בדבר.
ומה היא תלויה אהבה?
כי את יפה.
כי אבא שלך עשיר.
כי אני מרוויח ממך משהו.
תלוי בדבר.
מה פתאום?
זה לא מקורות הנביעה של אהבה וההיווצרות שלה.
יש לה שיעור הרבה יותר גבוה,
מה הוא אוהב,
אף אתה אוהב,
יש לה מקור הרבה יותר גבוה.
מה פתאום שאהבה,
היא תהיה תוצר רק של אינטרס כזה או אחר?
בושה לאהבה הזאת,
מה פתאום?
אומרים אותה, הכרח,
אין מנוס,
כן?
במדרגות הנמוכות האלה,
וצריך לפקוח עיניים,
ולא לטעות מההתפעלות והזמני,
לעשות ממנו דבר אידיאלי,
כי זה לא יחזיק את הזוגיות,
כן?
ולא זו בלבד.
סליחה.
לעומת זאת,
אם ינסה לתת לזולת,
שוב,
לא משיגים את זה בקלות.
אם ינסה לתת, כאילו, זו החלטה שלי.
כן?
לאט לאט.
אבל זה הרעיון.
לעומת זאת, אם ינסה כדי לתת לזולת,
רצון פשוט לתת,
כרצונה של הנשמה להעניק,
קל וחומר שהנשמה היא,
זה נשמתי שלי.
ודאי וודאי.
שרצון הנשמה הוא להעניק.
פשוט מאליו, כמו שמש.
השמש, היא כל הזמן שופכת אור.
כל הזמן משמשת.
משמשת.
היא לא סוגרת את הווליום.
רגע, רגע, רגע.
אני עכשיו יאיר על הבחור הזה.
הוא בחור נחמד.
על ההוא אני לא אאיר, מכיוון שהוא רשע.
היא מאירה על כולם!
בלי יוצא מן הכלל!
זה אמנם דבר גשמי, אבל זה מעין משל ודוגמה,
כן,
לכוח ההארה הספונטני והטבה והנתינה הספונטנית,
שמקורה הוא בחפץ עז ופנימי להטיב,
בלי שום הגבלה בכמות הטוב ובאיכותו ובכמות הניטבים.
כמה שיותר להיטיב,
זה היסוד של אברהם אבינו שגילה את מעיין האהבה הזה.
ומכוחו
הוא העלה נשמות נפולות מאוד,
עובדי עבודה זרה,
אנשים רשעים ואיומים.
עם איזה אנשים הוא התעסק, אברהם אבינו?
אנחנו בניו,
לא ננוח ולא נשקוט,
עד שלא נצליח לחשוף את מקור האהבה הזו שהוא בתוכנו.
אם ינסה כדי לתת לזולת לעולם,
לא תתבטא כאהבה כמו שהסברנו,
כיוון שלא תלוי בדבר.
האהבה הזו היא תלויה בחפץ ההטבה הפשוט של הנשמה,
אז זה לא נפסק.
לא זו בלבד,
אלא ככל שייתן יאהב,
הנשמה ככל שהיא מיטיבה,
ככל שאנחנו מטיבים,
אנחנו מתקשרים לאותו אחד שכלפיו אנחנו מטיבים,
אליו אנחנו מבטאים את האהבה.
ככל שייתן יאהב,
זה לשונו של ה...
זה לשונו של אליהו רבה,
כך כתוב,
אם חפץ אתה לאהוב את זולתך,
ואיך במילים אלו,
תהיה נושא ונותן בטובתו.
כן?
לפעמים אנחנו אומרים,
אני לא נותן לזולת כי אני לא אוהב אותו.
אתה יודע למה אתה לא אוהב אותו?
כי אתה לא נותן לו.
אז שמתם, הבנתם את הקץ פה.
כלומר, לא, אני לא אתן, אני לא אוהב
אותו.
לא אוהב אותו,
אני לא רוצה לתת לו.
לא, אני אתן לו,
אני לא אתן לו.
אתה יודע למה אתה לא אוהב אותו?
כי עוד לא נתת לו.
עוד לא הענקת לו.
עוד לא הנחת לנשמתך להבחין בו.
לרחם עליו,
להעניק לו ולתת לו.
אם היית מתחיל לתת לו מאיזה מישור נפשי,
רוחני,
כל שכן נשמתי,
היית אוהב אותו לא פחות מהאדם שאותו אתה אוהב בטבע.
בגלל שאתה מאותו הכפר, בגלל שהוא חושב כמוך.
היית אוהב אותו הרבה יותר.
כי כלפיו האהבה היא מהנשמה,
וכלפיו זו אהבה טבעית שהיא תלויה בדבר.
ככל שאדם נותן מהמקור הפנימי,
כך הוא יותר אוהב.
כן?
אגב, יש גם סיבה שיותר אוהב.
כן?
כי אם אני אוהב אותך עם נשמתי, מה נשמתי מזהה בך?
את הנשמה.
ואם אני מזהה בך נשמה,
יש לי סיבה לאהוב אותך,
נכון?
למה אנשים לא אוהבים אחד את השני?
כי הרבה פעמים אנחנו נעצרים בחיצוניות של הזולת.
אנחנו לא רואים את נשמתו.
אם היינו רואים את הנשמה של כל אחד ואחד מאיתנו,
היינו משוגעים אחד על שני.
ברגע שאדם,
הוא אוהב את הזולת מצד נשמתו,
נשמתו מזהה את המוטב,
את זה שמקבל את הטובה, כנושא בקרבו נשמה.
הנה לנו סיבה לאהוב אותו בלי גבול.
כי יש לו ערך פנימי עמוק,
יש לו נשמה.
זה העומק של מה
שכתוב כאן,
כן?
ולא זו בלבד, אלא ככל שייתן יאהב.
ככל שנותנים לזולת,
אנחנו מעלים את ערכו בראייתנו.
אה.
אני נותן לך, וזה מגלה לי את ערכך.
ככה עצם הנתינה מגלה את הערך.
מכיוון שאתה בעל ערך,
יש לי עוד סיבה הרבה יותר גדולה לאהוב אותך.
כן?
רואים את זה אצל ההורים שכל כך משקיעים ונותנים לילדיהם.
לכאורה זה לא תלוי בדבר.
אף על פי שלא מדויקת לגמרי.
כי אהבת הורים לילדים היא אהבה טבעית,
היא לא אהבה נשמתית.
כדאי לדעת את זה. ויש הרבה סכסוכים בין הורים ובנים,
ויש הרבה תקלות, ויש הרבה שנאות,
זה לא דברים פשוטים.
אם כי במבחן הסופי תמיד הורים יקבלו את הילד חזרה.
אבל יש סכסוכים,
ולא תמיד הורים אוהבים את הילדים שלהם,
אהבה שלהם,
דבר.
הרבה פעמים,
האמא רוצה שתהיה דוקטור,
שתהיה פיזיקאי,
ואם לא תהיה,
היא תתמרמר.
זה לא בדיוק,
אבל הוא מביא פה את הדוגמה,
עד גבול מסוים הדוגמה הזו היא נכונה.
אבל במהותה היא לא נכונה למה שאנחנו חפצים להסביר.
כי
אהבת הורים לבנים היא לא אהבה שלא תלויה בדבר.
היא מאוד תלויה בהיותו
שאר בשרי.
הוא עצם, הוא חלק ממני הילד הזה.
חלק מני,
עכשיו נולד לי נכד,
אני רואה,
כן?
ברוך השם,
ההורים מסתכלים על הילד,
הם רואים את עצמם בתוכו,
כן?
הם אוהבים אותו מכיוון שהוא בשר משארם.
אז זה לא בדיוק, אבל יפה, אפשר לומר כך,
שהאהבה הטבעית הזאת,
היא שבין הורים ובנים,
היא מביאה את ההורים למסירות נפש נפלאה,
זה נכון.
אבל יש מעל זה,
תסתכלו באורחות צדיקים בשער האהבה,
הוא
מביא חמש סוגי אהבות.
שהגבוהה ביותר זה שאינה אהבה לדבר.
אהבת הורים לבניהם זה הסוג מדרגה השנייה של אהבה,
אבל לא יותר.
מדרגה השנייה, שער זה מוגבל טוב.
מדרגה הכי עליונה זה אהבה שאינה אהבה לדבר.
כן?
אז
הדוגמה הזאת היא...
היא נותנת לנו איזה מושג לגבי מסירות נפש, כן?
ואהבת ילדים.
אבל היא יושבת בהחלט, בהחלט,
על איזשהו סלע של אהבה עצמית.
אני אוהב את הילד, אני אוהב את עצמי,
בעצם. נסיים.
רואים אצל הורים שכל כך משקיעים על ילדיהם ואוהבים אותם אהבה נצחית.
אהבה אמיתית באה אחרי החתונה.
כן?
אחרי שמתחילים באמת לתת זה לזה.
כלומר,
בחיי הנישואין, במקומות שכביכול אין לי סיבה לאהוב את אשתי,
כי היא שרפה לי את האוכל,
זו ההזדמנות לאהוב אהבה שלו,
לאהוב את אהוב דבר.
שם אתה נבחן ברמת אהבה שלך.
כי באמת אין סיבה מבחינה חיצונית לאהוב אותה,
היא שרפה לי את האוכל.
או שהגישו לי את האוכל באיחור של שעה.
מבחינה חיצונית,
אם אני בא להתבונן על אהבה שבני לבינה מצד התאווה שלי,
תאוות האכילה,
האוכל לא אוכל בזמן.
מצד תאוות אכילה אין לי סיבה לאהוב אותה.
הנה הזדמנות.
כשאתה נכנס למצור הזה, כשאתה נכנס לפינה הזו,
שפתאום אתה לא מוצא סיבה לאהוב אותה,
אז אתה אמור להתחיל ולברר את היסודות הפנימיים של אהבתכם.
כן?
זה לוקח זמן, אבל
זו הזדמנות.
כן?
דווקא הפינה הזאתי,
זו הזדמנות לחפש את מקורות אהבה היותר נצחיים,
כדי שלא ניקלע למצבים שאנחנו לא אוהבים
זה את זה 200 פעם ביום.
זה מאוד מסוכן.
בזוגיות נמוכה,
שמקורה באהבה של דברים,
אפשר להגיע להמון שנאות,
המון מצבים שאין אהבה, המון.
אין שום סיבה לאהוב כאשר אני לא מקבל את מה שאני רוצה.
אז איך אני אהוב אותך?
אני חייב להתעלות ולהשקיף על הקשר בנקודת מבט,
שעל כל פשעים תכסה אהבה.
טוב, נעצור כאן.
