שלום לכם,
אנחנו,
כל התקופה הזאת,
כל חודש אייר זה ימים מיוחדים.
אני השם רופא לך,
אני השם רופא לך אייר,
אני השם רופא לך,
אני א',
י'
י'
השם רופאך.
גאולות, ישועות, עניינים.
ובתוכם גם,
כן, כמו יום הזיכרון, יש דברים של צער וכאב.
לפני 45 שנה.
לפני 45 שנה,
הלכו קבוצת
מתפללים.
היו,
יש לנו את קרית ארבע ויש את חברון.
וחברון לא נתנו ליהודים לגור.
לא נתנו להם לגור, היו...
לצערנו,
הממשלה,
כשכבשו את חברון,
כשחררנו את חברון,
אמרו,
זה חברון של הערבים,
קרית ארבע לבני עיר ליהודים.
הוצרו
עיכובים בגאולה.
והיהודים רצו חברון, מה זה חברון?
זה המקום שלנו.
ומערת המכפלה?
היא בחברון.
אז היה...
אני לא זוכר בדיוק את הפרטים ההיסטוריים.
היה משהו שזכו,
איזה קבוצת נשים שהלכו והשתלטו על איזה בית שמה,
וגרו שמה.
הלכו לפנות אותם.
והגברים היו באים בליל שבת,
להגיד להם שבת שלום,
משהו כזה,
יכול להיות שאני לא...
היה גם דבר כזה, על כל פנים.
קבוצת מתפללים עוברת הלכה ממערת המכפלה אל אזור בית הדסה,
ובכניסה לבית הדסה התקפת מחבלים מאיזה גבעה למעלה.
התקפת
מחבלים נוראית.
שישה נרצחים.
והרבה פצועים.
ובין הנרצחים, השישה שהיו,
היו שלושה מישיבת ההסדר בקרית ארבע,
חנן, גרשון ויעקב, זה חגי.
בית חגי
הוקם על ידי חברים שלהם,
זה
בית חגי.
היה אחד עולה חדש תלמיד מחוץ לארץ,
שלמד בכרם ביבנה.
ארמישטיין,
היה אחד גר צדק של תושב חברון, אליעזר,
אליעזר, משהו כזה.
והשישי,
חבר טוב שלי, למד מרכז הרב,
קראו לו צבי גלט.
אז אני מספר את זה,
כי מחר זה היארצייט,
יוזיין אייר זה היה.
זה היה ליל שבת,
ואז זה היה ליל שבת,
אור ליוזיין אייר,
פרשת אמור.
אז היה הרצח הנורא הזה,
שזעזע את כל הארץ,
זה היה...
טוב,
לפני 45 שנה,
לא היינו רגילים כאלה פיגועים בסדר אצלנו,
וזה היה...
אז אני רוצה לזכיר את צבי,
עילוי נשמתו היום ממש הערב,
זו
ההזכרה שלו.
היינו חברים בידידות מאוד גדולה, וצבי היה אדם מאוד מיוחד.
הוא נהרג בגיל 21. לפני מותו הספיק לחבר ספר.
הוא בא מארצות הברית בגיל 16,
היה תלמיד של רב דרוקמן ז"צ,
למד באור עציון וזה,
ובא למרכז הרב.
הגעתי למרכז, היינו חברים,
הוא חיבר ספר על חובת העלייה לארץ ישראל,
ברמה גבוהה
שאי אפשר להבין איך אדם צעיר כותב כזה דבר.
הרב שפירא,
יש לו הסכמה שם מהרב עובדיה יוסף,
על הספר,
מהרב פיינשטיין,
שהיה גדול,
גדול מגדולי ישראל בדור האחרון,
פוסק הדור,
הרב פיינשטיין,
בחוץ לארץ.
והיה הרב שפירא,
שהיה ראש ישיבת מרכז הרב,
הוא כתב,
הוא חיבר ספר
מעבר לגילו הצעיר.
כלומר, לא נתפס איך...
מאפר קומי, קראו לזה.
הספר יצא אחרי מותו, הכל היה כבר כתוב.
בלילה האחרון,
לפני שנהרג יום חמישי בלילה,
אנחנו יושבים במרכז הרב,
הוא מקריא לי מהספר,
הוא אומר לי,
תראה,
זו הקדמה לספר,
הביטויים שלי חריפים מדי,
מה אתה אומר?
זה יתקבל?
לא יתקבל.
כי הוא היה,
הוא היה,
הזעקה שלו הגדולה,
חבר'ה, ארה״ב גם כן...
אנטישמיות יתגבר,
וצופה לכם גם שואה, אם אתם נשארים שם.
עד מתי תפספסו את ההזדמנות הזאת,
שהשם קורא לנו,
כל דודי דופק, בואו לארץ ישראל,
למה אתם לא עולים?
זה היה זה הקשר.
אז זה היה אומר ככה,
אתם רוצים שיעשו ממכם גם כן סבונים?
כאילו, הוא היה מאוד...
צבי, מה שלומך?
בוקר טוב.
מה טוב?
יהודים בגלות וטוב לך?
הוא היה בוער בצורה...
משהו שלא...
לא,
היה חביב, אבל הוא היה...
כתב את החיבור שלו,
ו...
כמובן,
הרצח הזה,
אז עורר זעזוע,
ומה שיש שם,
אנחנו...
חלק מזה שיש היום הרבה יהודים בחברון, זה...
היום, שם, ליד בית הדסה, בנו בניין מאוד גדול,
נקרא בית השישה.
שמות של השישה נרצחים שם.
אם
תהיו פעם הבאה,
קצת תראו,
תדעו רקע,
תדעו על מה...
מה קורה, מה צבי.
עכשיו,
צבי,
עוד פלא,
הוא היה,
אמרתי לכם,
תלמיד מאוד קרוב של הרב דרוקמן,
מאוד מאוד אהב אותו.
הרב דרוקמן,
וכשצבי נהרג,
הוא לא היה חייל,
הוא לא היה חייל,
עדיין לא למד בישיבה,
הוא תכנן לצאת לצבא,
אבל לא היה חייל.
הרב דרוקמן,
שהיה אז חבר ועדת חוץ וביטחון,
היה לו קשרים שם עם הזה,
עשה לו לוויה בהר הרצל.
זה אחד הקברים הבודדים בכל ההר הזה,
של אלפי חיילים,
שאין עליהם מספר אישי של חייל.
כן,
ואלה שעושים סיורים בארץ, הם לוקחים לקברים המיוחדים האלה.
יש כמה,
לצערנו מלפני שנתיים,
יש גם אחים שנרצחו,
יגל וילל,
יגל וילל, אחד היה חייל ואחד לא.
שהקברים יהיו ביחד.
אז נתנו גם לזה שלא היה חייל,
קברו אותו אחד ליד השני של האחים האלה.
כן.
אז זה סיפור קצת שצבי, צבי...
אנחנו חבורה שלמה של מרכז הרב,
והרבה רבנים מפורסמים.
חברים שלו היה,
יש לך את הרב אסרמן,
הרב פולשטיין, הרב ויצן,
מוטי אלונה,
חבר.
הרבה קראו לילדים שלהם צבי.
לי יש בן דוד צבי,
שם צבי גלעד.
הרבה קורות צבי, מעניין מאוד, ממש הרבה, הרבה זו.
וכל שנה,
כל שנה,
מחר אנחנו על ההשכרה,
עולים להר הרצל,
כל שנה חבורה ממש גדולה.
זה לא אדם שכאילו לא הכירו אותו ולא כלום,
אבל חבורה, הרבה מחבורה שעלו כאן לארץ,
והם מחוברים לסיפור הזה.
הרב דרוקמן עד,
עד אולי שנה לפני שנפטר,
הוא היה מגיע.
כל שנה, לא משנה מאיפה,
הוא היה מגיע להר הרצל,
בהשכרה הזאת.
היום הבן שלו, הוא שולח לנו הודעות, זה ההשכרה.
אז אולי בכל זאת,
אני אקריא לכם,
הוא כתב,
מצאו יומנים שלו,
שהוא כתב על עבודת השם שלו.
זה ממש לא דבר רגיל,
של אדם בגיל הזה, בגיל צעיר כזה,
הוא כותב, אחד הדברים, הוא מתחיל לטוס עכשיו לארץ,
אני יושב במטוס,
עוד לא התחלתי לטוס,
ואני מאזין לשיר,
לו יא אי,
לו יא אי.
אני לא יכול לתאר את זה,
אני לא מבין מה זה עולם,
מה זה מטוס,
מה זה ישראל.
ועכשיו זה הדבר הכי בעולם.
ברגע זה כבר אני לא יכול להבין איך הייתי בארה״ב בכלל.
אני מרגיש כבחור בזמן תש"ח, שקמה המדינה.
לי, הקמת המדינה מתרחשת עכשיו.
איזה אדם,
אבל מעלה כזה, בן 16.
ואחר כך,
עבודת השם שלו.
כל השתדלותי בחיים, תיקון המידות.
עלייה ביראת שמיים ולימוד התורה הקבועה.
אני צריך להתחזק.
אם אהיה חלש, לא ייתן לי הרבה.
אני צריך להתרגל למידת השתיקה, הסבלנות.
אני צריך להתבונן לחשוב לקנות אהבת הבריות,
ענווה,
יראת שמיים,
השגחת השם.
אני צריך להתחזק בלימוד תורה בכל רגע.
השם תעזור לי בדרכי.
שבתך משעמי החמוני.
ועוד ועוד,
אני אקריא לך עוד דבר אחד,
זה ממש יומנים פה,
זה דרגה שאתה אומר,
הלוואי,
מתי אני נזכה לדברים האלה.
ואז הוא אומר כאן הגדרות כאלה.
אני צריך לחזק בהתחלה את הביטחון. אמונה,
כך שאומרים,
ביטול תורה זה מאבד את עצמו לדעת,
יותר גרוע,
זאת אוהבה.
שנאת חינם זה מקלקל ומתמתם את האדם.
דיבור זה הפסד אם זה לא עונה כמו התורה.
כל דיבור שאני מוציא מפי זה כמו זורק פנינים לרחוב.
תפילה זה קשר עם הקדוש ברוך הוא וכאילו דלק לחיי.
אם אני מזניח את התפילה,
אני מזניח את הקדוש ברוך הוא,
הוא פשוט מקבל רבע מהדלק למנוע שלי.
ציצית ותפילין זה מלבושים המגנים אותי מהקור והגשם והאויבים.
מעשים טובים, במיוחד גמילות חסדים,
זה ויטמינים.
אמונה וביטחון זה היסוד.
ארץ ישראל היא האור הצח שמחיה אותי.
עם ישראל הוא הגוף המושלם שלי,
אני אבר ממנו.
תורת ישראל היא מסכת החמצן שלי,
אלוקי ישראל הוא אבי.
אין, אדם לכתוב ברמה כזאת, זה משהו לא...
מתפתה לכל החמות, אבל אני אעשה קצת השיר.
צבי גלץ, צבי מנחם,
בן שמואל חיים.
שם, מקום, מותו.
אני את הר הרצל
הכרתי מלפני 45 שנה כשאנחנו הולכים לקבר של צבי.
כל שנה הייתי בא,
ביום הזיכרון, גם כן הייתי עולה וזה, עד ש...
גם הבן שלי שם עכשיו.
מציאות חדשה.
אמרתי,
אמרתי את זה בשלושים שבאנו להר הרצל,
אז
אמרתי שם,
ככה גמרנו, תגיד כמה מילים,
אמרתי,
40 שנה אני פה בהר.
אני עולה,
אני בא לצבי,
אני בא,
יש גם דוד של אשתי שנהרג בתש"ח,
בגבעת הרדאר.
תמיד היינו באים אליו, גם כן וזה.
ולא ידעתי שיהיה לי פה בן במקום הזה.
בבכי אמרת, היה מטלטל
כזה.
ברוך אתה,
ה'
עליון המלך העולם, שכל נהיה בדברו.
אותנו, אדריו לגבר אומר,
ו...
כולם יודעים,
לג בעומר זה גם במיוחד,
עם ישראל מציין,
עניין של הילולא דרשבי
רבי שמעון בר יוחאי.
רב
צדוק מלובלין,
לא הבאתי את זה,
רציתי להביא גם את הרב צדוק,
לג בעומר,
שבאמת עיקר האילולה של לג בעומר,
זה רבי עקיבא.
באמת,
היה
צריך לעשות הילולה על רבי עקיבא.
כי למה?
עושים הילולה ביום פטירת צדיקים.
אז במשה רבנו עושים, ז' באדר, עושים איזה דברים.
היה צריך לעשות גם רבי עקיבא,
אבל בגלל שהוא נהרג על קידוש ה'
לא עושים הילולה על צדיקים שנהרגים,
כאילו על ידי גויים וזה.
ורבי שמעון בר יוחאי הוא תמצית,
כתוב ששנו מידותיי,
שמידותיו תמצית תורתו של רבי עקיבא.
כיוון שהוא כאילו התלמיד הגדול,
התלמיד המיוחד של רבי עקיבא,
אז עושים,
וכיוון שהוא נפטר בי"ח באייר,
אז עושים,
באמת זה יום פטירתו וגם יום הסתלקותו,
הוא אומר,
כנראה,
אז עושים רשב"י.
הימים האלה,
של חודש אייר,
כן,
שאנחנו עכשיו בספירת העומר, ומה ספירת העומר?
מתו תלמידיו של רבי עקיבא.
אז בוודאי שרבי עקיבא פה נוכח כאן בחודש הזה,
כן,
נקדים את הטיוטה הזאת. ואנחנו רוצים ללמוד דבר דבר מאוד מיוחד.
זה שיעור ששמעתי מרכז הרב, מרבותיי.
אנחנו יודעים בברכת המזון.
בברכת המזון.
יש לנו ארבע ברכות.
הזן,
הזן את הכל,
על הארץ ועל המזון,
בונה ירושלים,
ואז הטוב והמטיב,
טוב ומיטיב וכו'.
חכמים אומרים שזה לקח זמן עד שהברכה הזאת התבססה,
כן?
בואו נראה,
על מה תיקנו כל דבר?
מקור אחד,
אמר רבן נחמן,
משה תיקן לישראל ברכת הזן בשעה שירד להם המן.
כן, ישראל הולכים במדבר, עכשיו יורד להם המן.
אה, טוב,
אלעד מצוין.
בסדר?
אז
זה אירוע, מישהו הולך במדבר, יוצא ממצרים,
מתחילים לאכול מן, מברכים ברכת המזון,
בסדר? יהושע, אחרי 40 שנה,
נכנסים לארץ ישראל, יהושע תיקן להם ברכת
הארץ,
על הארץ ועל המזון.
נודה לך, שכנת על אבותינו, ארץ נאות רחבה,
יפה.
זה גם אירוע חשוב בתולדות עם ישראל,
נכנסים לארץ ישראל,
תיקנו ברכה.
עברו עוד 480 שנה,
נבנה בית המקדש, כן, בימי שלמה.
דוד ושלמה תיקנו על בוני ירושלים.
דוד תיקן
את המילים על ישראל עמך וירושלים עירך,
ושלמה תיקן על הבית הגדול והקדוש.
עד כאן היה עד בוני ירושלים.
הטוב והמיטיב,
ביבנה תיקנוה כנגד הרוגי ביתר.
זה אמר,
מכאן אותו היום שניתנו הרוגי ביתר לקבורה,
תיקנו ביבנה הטוב והמיטיב,
הטוב שלא ישריחו והמיטיב שניתנו לקבורה.
מה, מה, מה, איזה אירוע זה, מה קרה כאן?
מי זה, מה זה?
על מה מדובר?
כי כך מתקנים ברכה.
ברכה,
כל יום אדם יוצא ואוכל,
רגע,
אתה
צריך להזכיר על הארץ ועל המזון,
אתה צריך להזכיר בניין ירושלים,
אתה צריך להזכיר על הרוגי ביתר.
מה, מה העניין?
שתיים,
אמר,
לא יודע, יצחק, רבי היה דורש,
דרך כוכב מיעקב, אל תקרי כוכב אלא כוזב.
כלומר,
בר כוכבא, כן?
בר כוכבא,
שהוא אמר,
אני מלך המשיח,
אז אמרו לו,
החכמים אמרו, לא,
כוזב,
זה כזב, זה לא נכון.
אבל רבי עקיבא, תראו שורו שתיים, ראש עין.
רבי עקיבא,
כדאה וחמלה אלעדין בר קוזיבה, אמר,
היינו מלכא משיחא. אתם שומעים?
רבי עקיבא רואה את ההתעוררות,
את
מה שבר כוכבא מעורר את עם ישראל למלחמה,
לגבורה הלאומית,
הוא אומר, זו התעוררות של משיח.
אמר רבי יוחנן בן תורתא,
עקיבא, יעלו עשבים בלחייך, ועדיין ינובה.
כן, כמו שיצמח לך שער, איך אומרים?
כן?
זה משיח, אין סופו.
חלקו עליו, טוב.
אמר רבא, אני ממשיך את המדרש הזה.
הקול קול יעקב,
כל אדרסקי שער,
רק בביתר, 80 אלף רבבה בני אדם.
זה מספרים הזויים.
ו-80 אלף הרומאים היו צרים על ביתר.
והיה שם בן קוזיבה.
כן, הם
הקיפו את ביתר, הרומאים.
כלומר,
גם כוכבא עושה את הפעולה חמישים שנה
אחרי חורבן בעת המרד השני בערך.
ורבי עקיבא אומר,
דין מלכא משיחא,
אנחנו עכשיו הולכים לבית השלישי.
הולכים ללכת לבית השלישי.
כאשר, בואו ניתן לכם פה עוד רקע.
מי נמצאת כאן ברקע?
הנצרות.
הנצרות אומרת...
אתם אחרי בית שני,
כן,
אז כמה זה שלהם,
אומר,
אתם כבר,
זהו,
השם מאס בכם,
לא יהיה איתכם קשר,
עכשיו אנחנו, הברית החדשה איתנו.
ורבי עקיבא אומר,
לא, יש בית שלישי,
אנחנו הולכים דין מלכא משיחא,
אנחנו הולכים לבית השלישי.
זה משמעות מאוד, זהו.
בוא נגיד עוד לפני כן, נשאלת שאלה.
כתוב למה אנחנו ימי הספירה לא מתגלחים,
לא מסתפרים,
לא מתחתנים?
מתו תלמידי רבי עקיבא.
24,000, נכון?
אבל מה, איפה ראינו שעושים כזה תקנה?
גם כל האבל על בית המקדש, שלושה שבועות בין המצרים.
כן, שלא מתחתנים, לא מסתפרים.
פה 33 יום,
גזרה כזו לא להתחתן,
זה לא דבר פשוט לא להתחתן.
נמנע מהישראל פריה וביאה, זה לא...
איזה,
איזה,
למה זה כזה אסון לאומי גדול,
תלמידי רבי עקיבא,
שצריך על זה לעשות כאלה ימי אבל?
אצל הספרדים,
יש מתחתנים עד ראש חודש אב.
כלומר, רק תשעה ימים לא מתחתנים.
פה, 33 יום, כן, אף אחד לא, זהו.
מחלוקת, יש כאלה שמתחתנים היום,
אשכנזים מתחתנים היום.
יום המחר, ליל ההילולא היום.
הספרדים מתגלחים, מסתפרים
בלמד דלת.
חושבים שהיום, כאילו,
זה מעניין.
אז השארנו את זה בשאלה, בסדר?
קצת כאן...
כלומר, יש פה שתי שאלות. למה מברכים על זה ברכה?
ולמה זה כזו גזרה קשה,
אסון לאומי כזה,
שצריך כל כך הרבה ימים להתאבל?
עכשיו הוא ממשיך לספר.
אז בן כוזיבא, שורה 6, מקור 2,
היה בבית"ר,
והיה לו 200 אלף מקוטעי אצבע.
אתם יודעים,
הוא היה עושה מבחן,
איך נכנסים לסיירת?
הכי פשוט,
כן,
היום אני יודע,
עושים כזה מבחנים,
עושים לך וזה,
אתה צריך להתעמד.
היה מאמין שיש תו אומץ.
לוקח את החרב, מקוצץ אצבע, התקבלת על הסיירת.
הנה,
היו לו 200 אלף
מקוטעי אצבע.
של כל החכמים,
עד מתי אתה עושה ישראל בעלי מומים? לא, זה לא בסדר ככה.
כן? עכשיו,
הוא לא היה,
איך אומרים בלשוננו,
הוא לא היה כזה דוס, כן?
הוא לא היה כזה דוס.
אז החכמים אומרים לו,
אתה לא בסדר,
אז הוא אומר להם...
אז החכמים בדקו,
מה,
אני צריך פה חיילים,
אתם מבינים עכשיו,
תתנו לי עצה,
אני צריך פה חיילים אמיצים.
אמרו לו,
כל מי שאינו עוקר ארז מלבנון,
לא יכתב בצבאו.
אתה יודע, רוכב על סוס,
ותוך כדי הרכיבה עוקר ארז.
אז זה מבחן.
טוב, היו לו 200 אלף מקוטעי אצבע,
ו-200 אלף
עוקרי ארזים.
אתם מבינים מה זה צבא זה?
עכשיו יש פה משפט קשה.
ובשעה שהיו יוצאים למלחמה,
היו אומרים,
לא תעזוב ולא תפריע. כאילו אמרו לקדוש
ברוך הוא, אל תעזוב ואל תפריע.
אז הרב קוק מסביר את זה,
שזה לא שהיה כפירה,
הם האמינו בהשם וכל זה,
אלא הם רצו להגיד לעצמם,
אנחנו לא,
כשאדם נלחם,
כן,
הוא צריך לא להגיד ככה,
אני יוצא מאליו,
אני יורה,
לאן שהכדור יצטרך,
הוא יגיע.
אסור לכם ככה.
אדם שהוא נלחם,
הוא צריך לכוון,
הוא צריך להתעמת,
הוא צריך לעשות כל המאמצים להיות חייל הכי טוב.
אז הם אמרו את המשפט הזה,
כאילו,
הקב"ה,
אנחנו לא סומכים עליך,
אנחנו נלחמים.
אנחנו עובדים,
כן.
ולא שאתה תעשה את הכל.
זו מלחמה נכונה.
בר כוכבא?
שורה ה-12.
היה מקבל אבני בליסטרה באחד מערכבותיו.
אני חושב שכאן,
לא יודע,
או ברגל, או פה בשריון ביד,
הם היו זורקים אבנים,
לשבור את החומות שמה,
לכבוש את ביתר,
והוא היה מקבל את האבנים האלה,
ומעיף עליהם חזרה.
והורג בהם כמה נפשות, אתם שומעים?
מה זה גבורה?
אומר המדרש,
ועל זה אמר רבי עקיבא כך,
על זה אמר דין מלכה משיח,
כשעם ישראל מתעורר לגבורה לאומית,
זה משיח,
זה הופעת משיחית.
עכשיו, מה אמר רבי עקיבא?
תגיד,
טוב,
רבי עקיבא,
אבל הוא גם
שחלקו על רבי עקיבא.
אומר הרמב״ם,
הרמב״ם כשהוא בא עכשיו, נגיד לנו איך לצפות למשיח.
איך אתה צופה למשיח?
למה אני צריך לצפות?
תביאו לשם דף.
איפה הדברים?
יש שם.
אומר הרמב״ם חמש,
אל יעלה דעתך שמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים.
כן, אנשים מחכים שהכל יהיה בנס, בנס.
אומר הרמב״ם לא.
וזה מחודש,
עכשיו,
יש תפיסות שאומרות,
כן,
רבי עקיבא חשב שאומרים, בסוף זה לא הצליח,
ורבי עקיבא טעה.
ככה אנשים אומרים.
הרמב״ם לא אומר ככה,
לא רק שהוא לא אומר ככה,
הוא לומד את דיני ציפיית הישועה מרבי עקיבא,
לבור כוכבא.
בואו תראו.
על ידי דעתך שאתה צריך לעשות אותו,
הוא מופתים,
ולהחיות מתים,
וכיוצא באלו הדברים,
אין עוד דבר כך.
שאף רבי עקיבא, החכם גדול מחכמי המשנה היה,
ופה יש לנו הערה מדהימה של הרמב״ם,
והיה נושא כליו של בר כוכבא המלך.
הוא השתתף במלחמה,
זאת אומרת,
נושא כלי,
עם הקמבט שלו.
נושא כליו.
רבי עקיבא מצטרף,
לא מצטרף כשהוא עומד במערכת המשיחה.
הוא אומר, אני רוצה להיות שייך לזה.
ולמה?
אני לא רוצה להגיד פה דברים.
הוא לא התחמק מהגיוס, נגיד את זה בעדינות.
מבין שיש פה התעוררות לאומית,
אנחנו הולכים עכשיו לתחיית עם ישראל,
תקומת מדינת ישראל.
מי להשם אליי?
תכף נראה,
התלמידים שלו,
אני אומר לכם פה עכשיו חידוש,
אני כבר זורק לכם את זה.
תלמידים של רבי עקיבא מתו במלחמה,
בהצטרפות שלהם למלחמה נגד הרומאים.
יש לנו יותר מקורות לזה.
ולכן זה היה שבר לאומי,
זה לא סתם איזה צרה.
24,
זה בוודאי מזעזע,
אבל זה לא משהו שעליו קובעים צום,
עליו קובעים יום תענית, וקובעים עליו ברכה.
תכף נראה מה זה הברכה הזאת.
רגע, קראתי לכם את זה?
אותו יום, בספר אחד, קראתי לכם.
אותו יום שניתנו ארוגי ביתר לקבורה,
תקנו ביבנה הטוב האמיתי,
והטוב שלא הסריחו המתים שלו לקבורה.
זה ארוגי ביתר.
זה חלק מה...
זה חלק מהם.
אז עכשיו אתה מבין שזה משהו לאומי,
לצרה לאומית,
היה פה התוארות משיחית,
גם אם היא לא הייתה בצורה הרוחנית המלאה,
רבי עקיבא מצטרף לזה.
ואתה אומר לך,
רבי עקיבא,
אתה,
אומר הרמב״ם,
לא,
תדע לך,
ככה תצפה לישועה.
כמו שלא בדקו את בר כוכבא בתדקותו,
לא בבקשנו אותו תומפתים,
ככה גם צפה לב אמות המשיח.
כדי לקבוע לך את זה יותר חזק,
אמרו גם, תברך ברכה על זה.
כשאתה מברך הטוב האמיתי,
אתה נזכר בארוגי ביתר, אתה נזכר בכל אמות המשיח בבר כוכבא,
ואתה מבין שאחר כך אתה
אומר אחרי אור זקן למות המשיח,
אחרי עולם הבא,
כמו
הטוב האמיתי של ביתר.
זה המהלך בגדול,
אני
ככה
סוגר קצת את ה...
אומר, הוא היה, אני ממשיך ברמב״ם, מקור חמש,
והיה נושא כמה סביביו,
והיה אומר עליו שהוא מלך המשיח,
ודימה הוא, וכל כך מת דורו.
תקשיבו, הרמב״ם מתעלם מכל החולקים על הרבי עקיבא,
ואומר, ודימה הוא, וכל כך מת דורו.
האם יש לך חלקו עליו?
לא,
אבל מול רבי עקיבא,
רבי עקיבא הוא אור תורה שבעל פה.
הוא גדול,
יש משה רבנו,
תורה שבכתב,
רבי עקיבא, תורה שבעל פה.
לכן כותב שם
הפרי צדיק שהתחלתי,
הוא אומר,
גם אהרון,
משה ואהרון,
משה זה תורה שבכתב,
אהרון זה מבחינה של תורה שבעל פה.
ובספירת הוד, אנחנו בשבוע הוד,
ספירת העומר זה הוד שבהוד.
אז זה רבי עקיבא, תורה שבעל פה, כמו אהרון,
זה כנגדו.
זה התמצית תמצית של אהרון,
של רבי עקיבא.
כן,
זה לא סתם כאן.
דברים נפלאים, זה דברים מחדשים.
ודימה הוא,
כאילו,
אתה רואה את הרמב״ם הזה,
אתה אומר,
רמב״ם,
מדייקים ברמב״ם כל מילה.
בוא נדייק ברמב״ם, מה לדימה וכל כך מת דורו?
הנה ברטנורא אומר לו,
יאללה, שמים בלחייך. אז מה, הרמב״ם לא יודע את זה?
לא אומר לך רמב״ם.
כשאנחנו עומדים מול רבי עקיבא,
חז"ל אומרים,
תראו בארבע רגע.
אמר רבי יוחנן, סתם מתניתן רבי מאיר.
כלומר,
אם כתוב משנה בלי שם של רב,
זה רבי מאיר.
סתם תוספתא.
בתוספתא אם כתוב משהו בלי רב,
זה רבי נחמיה.
סתם ספרא רבי יהודה,
סתם ספרי רבי שמעון,
וכולו אליבא דרבי עקיבא.
כול הסתימתא במשנאות זה רבי עקיבא.
זה אור תורה שבעל פה.
גם בשלוש,
אני לא רוצה להעריך,
שמשה עלה למרום וראה את רבי עקיבא שם,
ומה שהוא אומר לו,
יש לך אדם כזה,
אתה נותן תורה על ידי?
זה רבי עקיבא.
אז הרמב״ם, כשהוא מגיע לרבי עקיבא, אין עוד חכמים.
ודימה הוא כל כך מת דורו.
זה פסק הלוחץ של הרמב״ם,
אנחנו
לומדים פה רמב״ם.
גם עוד, תראו, בשש, רגע.
או לא, נגמור,
בוא נגמור חמש.
ודימהו,
שורה חמש,
שש,
וכל חמד אורו,
ומלך המשיח,
עד שנהרג בעוונות.
כיוון שנהרג, נודע להם שאינו,
כן?
עכשיו, הרמב״ם אומר, זה לא טעות.
אבל תראה, לא שאלו ממנו, לא אות ולא מופת.
בשורה 10,
ואם לא הצליח,
הוא ידוע שאינו זה שהבטיחו עליו תורה,
והרי הוא ככל מלכי בית דוד,
האחד משאר שמת.
כן, בסדר,
אז היה פה איזה מהלך שלא הושלם,
אבל
זה לא טעות,
אומר הרמב״ם.
תראו איך הרמב״ם מתאר את העניין של חורבן ביתר.
בשש, ותשעה באב, חמישה דברים אירעו בו.
נגזר על ישראל במדבר שלא יכנסו לארץ, כן,
ידוע,
זה
היה המרגלים שבאו וזה.
חרב הבית בראשונה והשנייה,
זה מה שיש את הרמב״ם להגיד על חרב הבית בראשונה ושנייה,
ארבע מילים.
ונלכדה הגדולה וביתר,
שמע,
והיו שם אלפים רבבות מישראל,
והיה להם מלך גדול,
ודימו כל ישראל וגדולי החכמים, אז
פה הרמב״ם,
כן, עוד כאילו מציין שיש גם אחרים,
אבל גדולי החכמים,
שזה רבי עקיבא,
דימו,
שהוא מלך המשיח.
ונפל ביד הרומאים, והרגו כולם,
הייתה צרה גדולה,
כמו חורבן בית המקדש.
אתה יודע, מה זה בית"ר?
מה זה הדבר הזה?
עכשיו, תראו איזה אסון קרה פה.
בשבע.
היו הורגים בהם,
כלומר,
כשנכנסו כבר האויבים לבית"ר,
היו הורגים בהם
עד ששקע הסוס בדם, עד חוטמו.
זה
משהו מזעזע.
כמה נהרגו?
לא יודע,
זה
מספרים נראים קצת...
אבל היה ממיליוני אנשים שם.
והיה אדם מגלגל אבנים של ארבעים סאה
והולך בהם ארבעים מיל וכולי וכולי.
שיעור ארבע, וכרם גדול היה לאדריאנוס,
שמונה עשרה מיל, שמונה עשרה מיל,
כמין טבריה לציפורי.
כלומר,
מי טבריה?
היה לו כרם,
ומה הם עשו?
לקחו את הרוגי ביתר האלה,
וצלבו אותם על הגדר,
העמידו אותם ככה.
הקיפו גדר מהרוגי ביתר.
עכשיו מה קורה?
אנשים, אתם יודעים,
לאן האדם שנהרג?
אחרי, לא יודע, חודש, אתה לא יכול כבר להתקרב לשם.
כל מי שעובר שם רואה את ההרוגים האלה, שלמים,
לא קורה שום דבר, ומסריחים.
שנה, שנה,
לא יודע כמה זמן,
בא כבר מלך אחר,
אמר,
די,
תורידו אותם מפה,
זה מבזה אותנו.
זה שהם נשארים שלמים, זה מראה שהמהלך הזה נכון.
זה עצמו מראה שהמהלך הזה נכון.
זה איך הוא משאיר אותם שלמים,
את
החיילים האלה,
הם לא מתים,
לא מסריחים.
אז
המלך השני כבר אומר,
די,
זה מבזה אותנו,
כולם רואים שאיזה קדושים האנשים האלה.
בואו נוריד אותם, נקבור אותם.
אתה מבין מה זה שלא הסריחו?
מה זה הטוב והמיטיב?
איזה ישועה זאת?
זה שוב מחדד את העניין שלא הסריחו,
שבאמת,
אם זה היה זה,
או אם זה הכל היה טעות,
ורבי עקיבא סתם גרם איזה מיתה מיותרת,
אז היו,
הכל פה,
הכל היה נראה אחרת.
אבל הכל ברוך הוא מעמיד אותם בצורתם השלמה,
להראות שהם קדושים,
שנלחמו מלחמת ישראל.
הכל כתוב, אנחנו, זה מדרשים, זה לא, זה חז"לים.
הם כבר,
הם,
הם, בואו נקבור אותם, זה לא,
זה מבזה אותנו.
אז אנחנו יודעים שתלמידי הרבי עקיבא הגמרא אומרת בבא מציעא, בשמונה,
לא נהגו כבוד זה בזה.
כן, זה הגמרא.
מקור תשע,
יש איגרת רב שרירא גאון.
היו לנו גאונים אחד, המוראים,
סבוראים, גאונים.
אחד מהגאונים החשובים, רב שרירא גאון.
הוא כותב באיגרת,
מקור תשע,
ומסר
נפטר בידי קיסר,
ונקבר רבי חנינא בטרדיון,
והעמיד רבי חנינא תלמידים הרבה.
ובא שמד על התלמידים של רבי עקיבא.
זה שהוא כותב שהיה שמד, גזירת שמד,
פה מסבירים פה למטה,
קצת למטה, שורה תשע,
ודברים גדולים,
השמיענו רבנו,
הרב סולובייצ'יק הגאון,
שבהגמרא מיתה שתלמידי רבי עקיבא מתו,
שנה גרועה קרובות זה בזה,
מדברי רבנו נראה שלא היה לפניו הטעם הזה,
ואפשר שאחד כתב
למה מתו,
והכניסו את זה,
ורבנו הייתה קבלה שהיה שמד עליהם.
עשר,
מתוך דברי הגמרא נראה שתלמידי רבי עקיבא מתו כולם במגפה.
אולם הרב סולובייצ'יק באיגרתו ההיסטורית מסביר כי היה זה שמד,
גזרת מלכות ומלחמה שגרמה למיטתם.
מדברי נראה כי מדובר במרד בר כוכבא,
שרבי עקיבא תמך בו בהתלהבות,
מסתבר כי תלמידי רבי עקיבא נמנו עם חייליו של בר כוכבא,
ועם דיכוי המרד שנעשה באכזריות,
הושמדו גם...
שומעים?
זה המהלך של...
קצר רב.
זה פירוש הרב שטיינזלס,
מסכת יבמות שם.
כל זה לימדנו הרב צבי יהודה,
תראו מקור 12,
צד השני.
הרב צבי יהודה העיר את ההערה הזאת,
את רבי עקיבא השווהו למשה רבנו,
כבר בגמרא.
משה רבנו אמר,
קדוש ברוך הוא,
יש
לך את עולם כדאותינו ואת נועד יהודי?
ועוד הוא מביא שכולם אשתים את העלי ואת רבי עקיבא.
עכשיו,
יותר למטה,
15,
שורה חמש...
ויחד עם זה,
האדיר אדירים,
היה נושא כליו של בר כוכבא,
כפי שכתב הרמב״ם,
דרך כוכב מיעקב.
אז הוא אומר,
יש היסטוריונים שאומרים,
תלמידי רבי עקיבא,
רק היו לוחמים,
רק עסוקים בגבורה הלאומית.
הוא אומר, זה לא נכון.
יש חרדים שאומרים רק...
תורה, זה גם לא נכון.
כי זה בניגוד לרמב״ם שאומר,
שרבי עקיבא,
איזה כך שאתה בר כוכבא.
אני קורא בשורה 23,
מקור 12,
אולם דווקא מתוך גדלותו בתורה,
מתוך מסירות נפשו לקיום התורה וקדושתה,
נמשכה הארה הקדושה
של הלאומיות הישראלית,
והצטרף הוא ותלמידיו לתנועת המרד,
תמך בבר כוכבא ובמלחמתו.
עוד, בשלוש עשרה,
בר כוכבא אינו בולט בצדקתו וברוחניותו,
ולכן היו חכמים שטענו נגד כל השתתפות במלחמה,
למה של אומות חילונית, מכירים את זה?
כן?
לעומת קריאתו של רבי עקיבא,
דרש רב יעקב,
אמר רבי יוחנן, תורת עקיבא,
יעלו עשבים בלחייך,
ועדיין בן דוד לא בא.
וכן בגמרא מסופר שהיו חכמים שערכו בחינה לבר כוכבא.
כתוב,
ישעיהו הנביא קובע שהמשיח צריך להיות אדם בדרגה רוחנית גבוהה,
והריחו ביראת השם,
והריחו,
ולא למראה עיניו ישפוט.
אז כתוב,
הוא לא עמד בבחינה הזאת.
וכיוון שלא אביד אחי, קטלו,
אז הוא אומר,
לא קטלו,
אלא הסתייגו ממנו.
אולם, שורה 13,
13-13,
רבי עקיבא לא התחשב בדעה הזאת.
הוא ראה את רוח גבורתו של בר כוכבא,
את מסירות נפשו לכלל ישראל,
ואת העובדה שהצליח לקבץ את גיבורי ישראל לציוויו ופקודתו.
יש לנו היום כזה דבר, צעד צבאי הגנה על ישראל?
על כך קבע את הערך המשיחי של בר כוכבא.
אומר הרב צבי יהודה,
תורת הגבורה הלאומית אינה תופעה של קדושה.
אם חיפשתם עוד איזה מקור לימי העצמאות וזה,
זה מלחמת צדק, זה בר כוכבא ורבי עקיבא,
זה רק באומר.
הנה ההופעה של קדושה,
מסירות נפש להגדלת התורה וההדרתה,
ומסירות נפש על תקומת מלכות ישראל כדת.
מהישיבה זה נובע.
מבית המדרש נובע רוח קרב.
דווקא מתוך גדלותו בתורה,
השתתף רבי עקיבא במלאכה נגד הרומאים,
על אף הסכנות המרובות וההתנגדות של החכמים האחרים,
הוא לא התייחס אליהם,
והוא בעצמו לקח חלק אקטיבי,
אז כדי להיות נושא כליו של בר כוכבא.
זה הערה גדולה מאוד לימים אלה.
כן, כן, לא... כן,
לא,
אז שמה לא,
אז באמת אומרים שזה רק כדי לעורר את עצמם לקרב,
כן.
עכשיו,
הזכרתי לכם, בתחילת השיעור,
שבתקופה הזאת מתעוררת אמונות, הנצרות,
והיא אומרת שלא, הנה, אתם כבר אבודים.
מול זה קם רבי עקיבא,
הוא רואה את בר כוכבא,
והוא אומר,
אנחנו הולכים
לבית שלישי.
לא
כמו ש...
הוא נגד הנצרות.
ראו משפט אחד,
מקור 17, הרב קוק כותב, סתנה של אמונות.
כן, השטן שלה, כאילו המתנגד לה,
בתחילת צמיחתה, רבי עקיבא.
הוא דורש על כל זוטות של ההלכות,
הוא הכיר את ערך של האומה בכללה וכוחה באלוקים.
בכל הצורות שהיא מתגלה,
אפילו בגבורה גופנית,
ידע כחלק השם אמור,
ונסק אליו של בן קוזי אבי צמחנו ישראל לישראל,
כן,
הוא מכיל את כל ה...
זהו.
אז אני לא ממשיך את דברי הרב,
שיש פה גם איזה דברים נסתרים שקשורים לפרשת השבוע,
אמור על בן האישה הישראלית וכל זה,
זה,
המקלל את זה,
זה הנצרות כאילו.
אבל יש, יש...
מסכת מכות,
לא מזמן, ציימו לפני שבועיים בדף יומי.
מסכת מכות.
מסכת מכות קצרה, לא 21, 22 דפים.
יש
שם דברים של חיובי מלקות בית דין,
חיובים זה,
מתי מלקים,
מתי...
אמרו ככה בבדיחותה.
כשלמדו מכות, אחד מחפש גמרא שוטנשטיין וזה,
אחד אומר לו, אתה מחפש מכות?
ועכשיו זה נגמר, שבועות עכשיו.
מסכת מכות מתחילה, מעידים אנו
באיש פלוני.
תקשיבו,
זה משהו, זה הערה מאוד מיוחדת עכשיו.
מעידים אנו באיש פלוני,
שהוא בן גרושה ובן חלוצה.
אין אומרים,
אין אומרים יעשו.
עכשיו,
כן,
הם באים ואומרים,
הכהן הזה הוא לא כהן,
הוא בן גרושה,
בן חלוצה.
זה כהן חלל, זה לא...
ועכשיו התבררו שהם
כהנים עדי שקר,
עדי שקר,
ועדי שקר עושים,
כאשר זמם, לעשות לאחיו,
כן?
אבל כאן לא עושים את זה, למה?
כי
הם רצו לפסול את האיש הזה, כן?
עכשיו,
אם אתה תעשה את זה לעדים,
עדים זה כמובן שהם כהנים,
אתה מחלל אותם,
אתה מחלל גם את הבנים שלהם,
את הבנים וזה,
אז זה לא,
זה כבר,
זה לא כאשר זמם,
כי הם רצו לפסול אותו.
והם פוסלים כבר את כל ה...
אם נעשה כאשר זמם,
גם הם,
זה כאילו,
זה כאילו,
אז לא מתקיים פה כאשר זמם.
לא משנה, אבל מתחילה המסכת מכות, מהעדים הזוממים,
שומם שם וחלוץ שם.
מסתיימת מסכת מכות,
הסיפור מעשה ברבי עקיבא ורבן, שהיו הולכים.
מתקרבים לירושלים, שמעו קול המון של רומי,
והיו הם בוכים,
והוא צוחק.
הם אומרים, למה אתה צוחק?
למה אתם בוכים?
אומרים, מה, המלכות שעשתה בנו כאלה צרות וכזה,
זה וזה,
ולא תפקד? הוא אומר,
לכן אני צוחק,
כשאני רואה,
הם גם כן זה,
ייעלמו.
התקרבו, הגיעו להר הבית,
ראו שועל יוצא מקודש הקודשים.
הם התחילו לבכות, והוא צוחק.
למה אתה צוחק?
למה אתם בוכים?
מקום שנאמר, והזר, לא יקרב,
לא יקרב שמה.
אם שועל יוצא לא נפקד,
אמר להם, לכן אני צוחק.
כתוב,
אני רוצה לומר, כלומר, והיה לי עדים נאמנים,
את אוריה,
שני נביאים,
אוריה ו...
וואי,
לא יודע, יש שם איזה פסוק,
אז הפסוק הזה,
כן,
אבל זה לא ממש שם,
אין לי את הפסוק הזה.
שתביאו לי רגע מסכת מכות רגע, אני מחפש מכות.
תראה,
אולי כאן,
או פה מאחוריי,
אולי גם יש פה מאחוריי,
פה במסכתות האלה,
פה, פה זה שס,
יש מכות, שס, מכות.
אמרו, למה אתה צוחק?
למה אתם בוכים?
אמרו,
מקום שכתוב,
עזר הקרב יומת,
שועלים ילכו בו ולא נפקד,
אמר להם,
ככה אני מצחק.
לכתיב, והעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן
ואת זכריה בן יברכיהו.
וכי מה העניין אוריה אצל זכריה?
אוריה מקדש ראשון, זכריה מקדש שני.
אלא תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה.
ואוריה כתיב, לכן בגללכם ציון שדה תחרש.
תחרשו את העיר.
בזכריה כתיב עוד יושבו זקנים וזקנות רחובות ירושלים.
עד שלא התקיימה נבואתו של אוריה,
של החורבן,
הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה.
עכשיו שהתקיימה נבואתו
של אוריה,
של החורבן,
בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת.
בלשון הזה אמרו לו, עקיבא ניחמתנו, עקיבא ניחמתנו.
זה גם מזכיר לי את הבן של ידידיה,
כתב שירים,
אחד השירים, הוא כותב שם משפט,
כל שבר יש לו ייעוד.
כל שבר יש ייעוד.
יש לזה מטרה.
הוא אומר, עד שלא ראיתי את השבר,
עכשיו אני יודע שהייעוד מתקרב.
אומר, יש פירוש על הש"ס,
לומדים את זה בישיבות,
ערוך לנר,
הערוך לנר בכל הישיבות של קידושין,
יש הרבה מסכתות.
אומר בעל הערוך לנר, דברים, דברי אמונה,
לחיזוק,
לסיום מסכת מכות.
בואו תראו, מקור 15,
והנה בתחילת המסכת, נכון?
ואמרנו,
כיצד העדים נעשים זוממים,
מעידים אנו באיש פלוני שהוא חייב מלקות ארבעים,
אין אומרים יעשה בן גושו וחלוצה תחתיו,
היה לו כ-40.
כן?
זה מה שכתוב.
מה, אין לך דף על זה, כן?
איזה?
לא.
כמה אנשים יש כאן?
גילמתי?
לא.
אומר הרוח לנר,
יש למצוא רמז לדברי ועונש הכופרים בגאולה.
נדבר על הנצרות.
כן?
על דרך מה שאמר הנביא,
אי זה ספר כריתות אמכם,
בעונותיכם נמכרתם,
ופירשו הדברים האלו,
שאמרו חז"ל,
כל מקום שגלו ישראל,
גלתה שכינה עמהם.
כלומר, הקדוש ברוך הוא
הוא הולך איתנו.
וזה דוגמת אם,
אישה,
שנשתלחה עם בניה מבעלה המלך.
יש שתי אפשרויות להסביר את זה.
או שהמלך כעס על הגבירה וגירש אותה עם בניה,
ולא יחזירם עם בניה,
או שהמלך כעס על בניו שסרחו,
אבל כדי שלא יקרה להם איזה משהו רע,
הוא שולח את האמא שתשמור עליהם.
כן?
וזה סימן שהוא רוצה להחזיר אותם לביתו,
כיוון שוודאי,
לא יעזוב את המלכה,
הוא גם יחזיר את הבנים.
אומר באופן השני,
הוא עניין גלות השכינה עם ישראל. זה שהשכינה גולה עם ישראל,
זה כדי לשמור על הבנים,
כי הוא רוצה להחזיר
אותם.
וזה מאמר הנביא למתייאשים מן הגאולה,
ישעיה נ א,
איזה ספר כרתות אמכם אשר שלחתייה,
וכי אמכם גרשתי?
הלא פשעכם, שולחה עמכם, להיות לכם לאומנת.
כלומר,
מה ששלחתי את אמכם,
זה כדי שתשמור עליכם,
אני רוצה עוד להחזיר אתכם.
וזה לכם לאות שלא יעזב אתכם לעולם.
שלא עזבתי אתכם,
לא הייתי שולח את אמכם,
האהובה עליי,
ולא חטא נגדי, לא הייתי שלח אותה אתכם.
ולכן הכופרים בגאולה,
זה הנוצרים,
אומרים על עם ישראל שבן גרושה הוא שנתגרשה עמו.
הם אומרים,
אתם הייתם אהובתו של הקדוש ברוך הוא,
עכשיו הוא גירש אתכם.
יותר מזה, הוא חלץ לכם.
חלץ, זה חליצה, שאי אפשר לעשות ייבום עושים חליצה.
אם אדם,
אפילו גירש את אשתו, יכול להשיב אותה,
יכול להחזיר אותה.
אם הוא לא כהן, יכול להחזיר אותה.
אבל אם אדם עושה חליצה לבמתו,
הוא לא יכול לחזור אליה.
הנה אומר,
וזה לאות שנעזב לעולם,
וכן אומרים שבן חלוצה,
שאמר רבי,
מין,
מין זה הנוצרי,
לרבן גמליאל,
אמר וחלץ לכם הנה,
אתם עם שהקדוש ברוך הוא חלץ לכם.
לא, לא יחזור לכם יותר.
כשהוא מביא לו פסוק,
צריכים יכול לבקש את השם, ולא מצאו חלץ להם.
אמר לו שוטה, מי כתוב חלץ להם?
מהם כתיב.
ואילו יבמד איך רצו לאחים,
אין בזה שום עניין.
אז זה אומר,
זה מסכת מכות מתחילה
בעניינים של עם ישראל.
שהמינים אומרים,
אתם בן גרושה ובין חלוצה.
והקדוש ברוך הוא לא יחזור אליכם יותר.
ומה היא מסיימת?
בדבר רבי עקיבא.
רבי עקיבא, שראינו בכל המהלך, שורר בר כוכבא.
הוא מאמין שיהיה גלולה שלישית.
הוא תשובה נגד המינים האלה. הוא אומר, בארוך לנער, זה
פלא כאן מסכת מכות. היא מתחילה בדיבור של המינים,
ומסיימת ברבי עקיבא שהוא נגד המינים.
זה הסבר מדהים של
הנוסחת מכות.
מתחילה בן גרושה ובין חלוצה,
זה טענת המינים הנוצרים שאומרים,
שאנחנו שכן היו חלץ לנו ולא נחזור אליו יותר,
מסיימת ברבי עקיבא נחמתנו,
שאומר,
אני עוד רואה את הבית השלישי.
הנה, הוא מפרש, 16, הוא מפרש שם ההרשעה,
שהאמין,
כן, הנוצרי,
דימק לזה לאלמנה ושומע את יבם,
שחלץ לה יבם ואין לה זקוקה לו עוד,
אסורה לו לעולם,
כיוון שלא בנה את ביתם,
לא יבנה יותר, על זה יושב רבין גמליאל.
שחליצה הזאת לא עושה כלום,
ולפי דברי עמי,
שכן זה כאן חלוצה,
עם ישראל בן חלוצה,
שלא תתבנה עוד בעולם,
וזה הרמב"ם,
כיצד העדים נעשים זוממים?
איזה עדים נעשים זוממים על שקר?
אומרים העדים...
הם העדים על עם ישראל,
שהוא בן גושה או בן חלוצה,
אלו עדים נעשים זוממים,
על ידי עדים נאמנים שהעיד להקדוש ברוך הוא.
כמו שראינו במסכת,
ועד סוף מכות,
ונאמנים נאמנים,
שישיב את שבות עמו ישראל,
ואז יגנה להם כל שעדות שקר דיברו המינים האלה.
כל הרבה דברים שהיום פה מחלחלים ומזיקים על ישראל,
זה הנצרות,
זה הקרן החדשה על ישראל,
זה אירופה,
הם לא נרגעו עוד בעניין הזה.
הם מנסים להזיק.
והתברר שעדות שקר דיברו,
אשר אמרו שגירש ושוממה ישראל ולא ישיב אותה אל בניה.
ונסיים,
אשריך מסכת מכות,
שנכנעת בעזים וזוממים שכופרים בגאולה,
ויצאת בעדים נאמנים על ציון וגאולת ירושלים,
רבינו אמן,
זה עקיבא ניחמתנו,
עקיבא ניחמתנו. שהוא,
בהצטרפות שלו בבר כוכבא,
וזה שאתה רואה בבר כוכבא,
סימן משיח, אומר לנו, יהיה גאולה שלישית.
אל
תקשיבו לכל הנוצרים האלה,
ממה יום הנצרות אין להם,
אין להם שום,
אין להם שום פרט הראש והזה,
אין להם שום כוח בעולם הזה.
ואנחנו הולכים ומתגברים,
מופיעים את הגאולה באור שלם,
בעזרת השם,
עד הגאולה הקרובה.
אז זה כבר, אנחנו לא יכולים יותר מזה.
התחילנתי כאן שם משמואל,
תלמדו אותו,
הוא קשה,
הוא קצת...
הוא גם קבלת קצת, לכבוד לקבוע אומר מותר.
תראו מה הוא כתב כאן. רק אולי אפשר לסיים, ב-18 בדף הזה,
ימי הספירה נזכרים בתוך המועדות,
הם הימים טובים כמו חול המועד.
ככה כותב הרמב"ן,
שזה כמו חול המועד, שיש להם קדושה לפניהם, אחריהם,
פסח ועד שבועות.
והכתיב תמימות תהיינה,
וממדרש מתממים תמימות שעשו רצונו של מקום.
גודלית על הפסוק,
יודע השם ימי תמימים,
כי שם שם תמימים כך נותן תמימים,
כמו כן נקראו ימים אלו.
תמימות ינה וניקראו ימים תמימים,
לכן הם בכלל מועדי השם.
כלומר, איפה כתוב ספרתם לכם?
פרשת השבת,
שנקרא אמור,
שם כתוב,
כל החגים,
ופתאום כתוב,
ספרתם לכם וכל זה.
מצוות ספרת עומר?
לא, זה בתוך החגים, זה ימי חגים.
לכן נקראו שבע שבתות,
בכלל שהם ימים אלו יש להם מבחינת שבתות,
והימים הללו מסייעים טהרה.
כמו שכתוב, הכל יותר מסייעים אותו.
ואחר יציאת מצרים,
נעשים קניין שרצה מיד השתרש
בנו ובקש טהרה,
לכן נכיר שם אל ימים לכתיב.
וספרתם לכם שמתנה לטובתנו שנוכל לבוא לטהרה.
תקשיבו, וכל השנה תלוי באלה הימים.
כמו גידול כל התבואות בימים אלו,
כך חיות האדם מתגלה עתה.
כי הכל רק רמז על ההנהגה הפנימית.
כתוב בספרים, שמי שעובד טוב בימי ספירת העומר,
ראש השנה כבר אין לו מה לדאוג.
הוא עשה את העבודה. במיוחד, מי עולה בעומר?
מי עולה בעומר?
מכאן כבר אור של מתן תורה.
זה השני שלישים, זה השליש השלישי כבר.
לימים עוד יותר כבר...
אז
צריך לנצל את הכל,
הכל לקראת,
אנחנו עולים,
אני בכיתה,
יש לי איזה מין הר כזה,
הר,
וספירת עומר היא כזה,
כאילו שביל כזה.
וכל הזמן אנחנו מתקרבים,
והילדים סופרים את הימים,
והנה כמה זמן נשאר להר סיני,
ואנחנו עושים עכשיו כתר תורה, בהרבה תלמודי תורה עושים כתר תורה,
הילדים משננים,
חוזרים,
לומדים פרקים,
נבחנים בעל פה,
עד שבועות אתה,
וואו, מתרומם,
הכל מתרומם,
וזה גם צריך להיות כאן עכשיו.
או שיש לנו ארבעים יום של אלול,
כולם יודעים אלול,
אלול.
הימים של ספירת העומר,
אל תרפה, זה תשובה מאהבה,
זה
קבלת תורה מאהבה.
תהיה פה,
תנצל אותם עד שבועות,
אין עוצר יציאות,
הכל,
זה אין...
ככה צריך להיות, ההכנה למתן תורה.
כותב המנתיבות שלום,
שבועות,
הוא אומר, ראש השנה,
על מה אדם נידון ושם,
פרנסה וזה,
בסדר,
קצת קצת קצת פחות.
אבל שבועות זה יום הדין הרוחני של האדם,
שבו נקבע כל מה שהוא יבין ויחדש בתורה,
נקבע לו ביום
החג השבועות.
ערב שיעור שפספסת, נמצאים בישיבה כמובן.
עוד נדבר על זה, על
השיעור הזה, אבל קצת ככה.
פסקו וימצאו,
דבקו במידותם של צבי גלעד גם.
