אנחנו ממשיכים בשמירת הלשון.
כותב כאן החפץ חיים,
ודע עוד שאפילו אם בתוך הגנאי,
שגינה את חברו, הוא גינה את עצמו.
כן,
הוא מדבר על,
החבר אומר, גם אני כזה,
הוא לא בסדר,
אבל אני מודה, הוא מתוודה שגם אני כזה.
וזה הוא מגנה את עצמו.
גם כן בזה הגנאי גופא שאותו חבר,
אפילו הקדים להתרעם על עצמו בזה אומר,
שכאילו אני כזה,
והוא גם,
קודם כל מדבר על עצמו,
אפילו אחי מכלל דאיתסוריה לא נפק,
אני מדבר לשון הרע.
אם איני טועה, כמה שאני זוכר,
יש סיפור על החפץ חיים,
שהוא היה אדם צנוע, ככה היה.
הוא היה יושב ולומד תורה בבית המדרש, ובסוף,
ככה,
יום אחד נכנס אדם לבית המדרש,
ואומר,
אולי אתה ראית את החפץ חיים,
את הרב ישראל,
מאיר הכהן וכל זה,
כן,
שהוא גאון וגדול הדור וזה.
אז הוא אומר,
לא גאון, לא זה.
הוא
לא זיהה אותו.
הוא כבר נתן לו כל כך הרבה תוארים, ואז הוא...
ואז הוא כל כך חרה לו הדבר הזה, הבן אדם,
שככה מדברים על החפץ חיים.
ונתנו לו סטירת לחי.
לחפץ חיים.
טוב, בשבת,
החפץ חיים עלה לבמה להגיד
דרשה.
אז הוא שואל את האדם הזה, שואל את ה...
מי זה?
מי זה זה שנתן לי?
זה החפץ חיים.
הוא אומר, וואי, הוא התעלף.
לפני זאת...
לקח.
אל תדבר לשון רע לאף אחד, גם על עצמך.
