טוב, אז אנחנו, ברוך השם,
ממשיכים, בעזרת השם, בסדרה גדלים מהחיים.
על
העיון בכתבים של הרב קוק,
בהקשר של החיים שלנו.
ובאמת,
צריך לדעת שאדם,
כשהוא מסתכל על החיים שלו,
כל אחד בעולם מתמודד עם אתגרים.
כל אחד יש לו את הקשיים שלו,
את
האתגרים שלו,
את הכאבים שלו.
אבל בסך הכולל,
בדרך כלל,
בן אדם,
שוב אני אומר בסך הכולל,
זה לא תמיד ככה,
אבל בן אדם מסתכל על החיים שלו,
בסך הכל טוב לו בחיים שלו.
בסך הכל, החיים שלו בסדר.
תמיד אפשר להיות יותר טוב,
תמיד אפשר להשתפר וזה, אבל בסך הכולל טוב לו. איפה
האירוע קורה? כשבן אדם מתחיל להסתכל על אנשים סביבו
ולעשות השוואה בינו לבינם.
זאת אומרת, מתי בן אדם מתפרק?
בן אדם יכול להחזיק זוגיות.
יש לו עליות, ירידות, מורכבויות, התמודדויות,
שמחה בזוגיות.
בסדר, אבל הוא חי את החיים שלו.
איפה הוא מאוד מאוד נחלש,
שפתאום הוא מתחיל,
הוא נכנס לבית אחר,
רואה זוג אחר,
ופתאום שמה
הוא מוצא את עצמו,
חוזר אחרי זה חזרה לבית שלו,
פתאום הוא חלש מאוד,
חלש,
כאוב.
יוצא לו כל האוויר מהמפרשים.
למה?
כי בעצם יש לו את החיים שלו,
איפה הוא נחלש,
הוא עשה השוואה בינו לבין מישהו אחר.
עכשיו,
על פניו כולנו מסתכלים,
אדם מסתכל ימינה ושמאלה,
אדם רוצה גם ללמוד, גם לגדול,
גם להיות
יותר טוב.
אבל יכול להיות מישהו מגיע למכון,
הוא יושב,
לומד תורה,
באמת, סך הכל מבסוט,
קשה לו,
הוא לא היה רגיל,
כן,
היה מרפה,
היה זה,
הוא כאילו,
הוא בא,
בונה עולם רוחני.
והוא הולך ומתקדם בעולם הרוחני ומתפתח והכל.
איפה הוא יכול להיחלש אבל ממש חולשה,
שהוא פתאום רואה בן אדם שהגיע איתו סך הכל ביחד,
ווואלה,
הוא רואה שהוא
מסתער על התורה,
הוא אין לו עליות וירידות בכלל,
הוא רק הולך קדימה.
פתאום בן אדם מאוד מאוד מאוד נחלש.
לא בגלל שהוא לא בסדר,
לא בגלל שהוא לא טוב,
אלא בגלל שהוא כאילו עשה השוואה בינו לבין מישהו אחר.
הרבה פעמים אני רואה את זה בזוגות,
הרבה פעמים זוגות שנפגשים למטרת שידוכים,
מה שנקרא,
ובסך הכל הולך להם טוב,
שוב,
יש התמודדויות,
ספקות,
מתאים,
לא מתאים,
יש כל מיני ככה התלבטויות והכל,
אבל הם במקום שסך הכל טוב להם.
פתאום הם נפגשים זוג ועוד זוג, סתם נפגשים ביחד,
מדברים וזה,
יכול להיות מצב,
וזה קורה הרבה,
בן אדם חוזר חזרה לקשר,
פתאום כאילו בשפה שלי מפונצ'ר,
כאילו יצא לו כל האוויר מהמפרשים.
היא אומרת לו, מה קרה?
עכשיו,
הרבה פעמים זה לא מודע,
אדם לא יודע להגיד,
וואלה,
בגלל שעשיתי השוואה ביני לבינם,
נחלשתי.
אבל מה קורה?
בגלל שנכנסתי למקום הזה,
שכאילו,
רגע,
תראה אותם, איך הם אוהבים אחד את השני,
איך טוב להם,
איך הם לא מתווכחים בכלל,
ואנחנו כל היום מתמודדים.
זה דבר שממש כאילו מוריד את האדם ומאוד מאוד מחליש אותו.
ואני רוצה היום בעזרת השם יתברך ככה לראות איזה פסקה ברב,
שבאמת בעיניי, בעבודת השם שלי מאוד מאוד העירה
בהקשרים האלה.
ובואו נראה אותה,
בעזרת השם.
אנחנו בקובץ ב', פסקה ריש למד.
אני קורא את הכל, ואז נראה מה הולך פה.
חשוב לי להגיד עוד דבר,
שיוצא לי ככה הרבה ללמד בכל מיני מקומות,
צריך לדעת שהיום באמת,
באמת,
קשה מאוד לחיות, אני מרגיש, בלי להכיר את הרב קוק.
כאילו, הרב קוק מאוד מאוד מדייק,
ממש מדויק רוחנית ודאי, אבל גם בנפש,
בנימי הנפש של האדם,
ותכף נראה את זה ממש בפסקה הזאת שלפנינו.
אומר הרב,
לפעמים אדם נופל מדעתו כששומע גדלות של בחינה אחרת
שאינה מידה שלו.
ונעשה מבוטל בעצמו.
והעיצבון מתחיל לעמעם את זוהר נפשו.
מפני שכל מעמדו הרוחני נעשה אז כהה
לפני אותה מידת הגדלות שאינה לערכו.
אומר הרב, צריך להתחזק בעצמו.
שלא להתקנא בחלקו של אחר,
ולהשתמש רק בשפלות זו,
לפי המידה הראויה לבצר כוח הגאווה,
שלא תזוח דעתו עליו.
מכל מקום יהיה מרוצה ושמח בחלקו מאוד,
ויוסיף להחזיק במעוזו,
ואז ייבקע כשחר אורו, וארכתו מהרה תצמח.
אז זה,
כמו שאמרתי מקודם,
זה ממש מדויק עד כמה הוא נוגע בענייני הנפש.
הוא אומר, לפעמים אדם נופל מדעתו.
מתי?
כששומע גדלות של בחינה אחרת שאינה מידה שלו.
מה זאת אומרת?
בן אדם יש לו את הדעת שלו, איך הוא תופס את החיים?
כן, אני אומר את זה בצורה קצת פשוטה,
מה זה דעת?
כאילו, איך הוא חי את החיים שלו?
איך הוא תופס את החיים שלו?
איפה בן אדם נחלש,
נופל מדעתו,
זאת אומרת,
יש לי איך שאני רואה את החיים,
רואה את המציאות,
רואה את העולם,
אבל מה קורה לי?
איפה אני, כשאני, לפעמים אדם נופל מדעתו, מתי?
כששומע גדלות
של בחינה אחרת שאינה מידה שלו, ונעשה מבוטל
הוא שומע על מישהו אחר
גדלות של בחינה אחרת.
בחינה זה כאילו מישהו אחר עם משהו אחר
שאין המידה שלו.
אבל מה?
אני בגלל ששמעתי עליו נעשה מבוטל בעצמו.
יש איזו ספרייה באחת הישיבות,
ספרייה מאוד מאוד גדולה של ספרים.
והראש ישיבה ביקש בישיבה שכל ספר סיפורי צדיקים שמגיע לישיבה,
הוא
רוצה לקרוא אותו.
הוא רוצה לקרוא ספרים לפני שהם מגיעים.
טוב, הביאו לו ספרייה ענקית, מלא ספרים מביאים לו.
שואלים אותו, הרב, מה העניין?
אז זאת אומרת,
תשמע,
יש סיפורי צדיקים ויש סיפורי צדיקים.
יש סיפורי צדיקים,
כשאתה קורא אותם,
אתה אומר לעצמך,
איך אני יובל,
יכול להיות בן אדם יותר מאיר פנים,
יותר לב טוב,
יותר רגיש,
יותר רואה את האנשים לידי שצריכים עזרה. זאת אומרת,
אני פוגש את הבחינה האחרת,
אני פוגש את הצדיק,
ואני כאילו הופך להיות בן אדם יותר טוב.
וואלה,
זה מוציא ממני את הטוב שלי,
את
הגודל שלי,
אני
וואלה.
לא יודע,
סיפורים על הארמות דרך העלייה או סיפורים כאלה,
אתה קורא אותם,
אתה כאילו רוצה להיות בן אדם
אבל אמר אותו ראש ישיבה,
יש ספרים שאתה קורא אותם,
ואתה נחלש.
וואלה,
בגיל חמש,
ואתה יודע את כל התורה בעל פה,
בגיל שמונה כבר את כל הקבלה,
כל מיני דברים שאתה קורא אותם,
אתה אומר, מה אני יכול לעשות עם זה?
הפוך,
אני כאילו באיזשהו מובן נחלש מזה,
אני אומר,
בואנה,
אני בן כמה אני,
ומה אני לא יודע כלום בכלל,
ומה אני...
אומר הרב,
לפעמים האדם נופל מדעתו,
מתי ששומע גדלות של בחינה אחרת שאינה מידה שלו,
ונעשה מבוטל בעצמו.
אני זוכר לפני שהתחתנתי,
המדריך חתנים שלי אמר,
תראה,
אתה יודע,
אתם
הולכים להתארח אצל הרבה אנשים,
לאכול סעודות שבת,
אצל אחים,
דודים,
שכנים,
חברים.
אף פעם בחיים שלך,
אל תעשה השוואה.
אל תעשה השוואה לזוג שאתה בא אליו.
באופן טבעי, אנחנו עושים.
וואלה, אצלנו ככה, אצלהם ככה.
אל תעשה השוואה, למה?
כי אתה, יש לך את העולם שלך,
את ההתמודדויות שלך,
והוא יש לו את שלו,
אין לך מושג באמת מה קורה.
אין לך באמת מושג, זה מה שאתה רואה.
אתה לא יודע באמת.
אבל לא רק זה,
זה לא רלוונטי.
מה זאת אומרת זה לא רלוונטי?
זה כאילו לא רלוונטי.
אתה יש לך את שלך,
אתה צריך,
באתגרים,
בהתמודדות שיש לך,
אתה צריך לנצח.
עכשיו,
ברגע שאתה מסתכל אחרים, אתה אומר, בואנה, איך
הוא בישיבה? הוא רק נכנס, כבר לומד, גמרא,
ראשונים, כבר מריץ, חבל על הזמן, ואני איפה?
אני לא מבין בכלל מה כתוב בשורה הראשונה בגמרא.
עכשיו,
זה לא שנחלשתי מצד עצמי,
אלא בגלל שעשיתי ההשוואה ביני לבינו,
התפרקתי.
וזה מה שהוא אומר פה,
תראו את הביטוי הזה,
נעשה מבוטל בעצמו.
מה זאת אומרת?
כאילו, העצמיות שלו בטלה.
כאילו, אדם אומר, וואלה,
אני כאילו, לא שווה לי,
לא שווה לי, אם אין לי כמו שלו. עכשיו, תדעו לכם,
זה דבר מטורף בחיים, שבן אדם מתחיל לזהות, הוא אומר,
בואנה, למה, למה נהייתי בטל? למה פתאום נראה לי,
הביטוי הזה, נעשה מבוטל בעצמו, הוא הוא מאוד
חזק בעיניי. כאילו, כאילו, העצמיות שלי בטלה.
אם אין לי כמו שאני חושב שצריך שיהיה לי,
כמו שיש לו,
כמו השלב שאני חושב שבחיים צריך להיות,
אם אין לי את זה, אז עזוב, לא שווה לי שום דבר.
היה פעם איזה שבת של רווקים ורווקות.
דמיינו אותי בצפון.
חמישי, שישי שבת.
והייתי אחראי על התוכן שלהם וככה על השיעורים,
סדנאות,
עניינים וזה.
ואני קיבלתי החלטה בחמישי שבת הזה,
אני לא מדבר על מה,
אני קורא לזה הפיל שבחדר, למה הם באו,
הם באו להכיר אחד את השני,
בעזרת השם, להקים בתים.
ואני אמרתי,
כל החמישי שבת,
כל הסדנאות,
כל השיעורים,
כל הדיבורים על מה,
על מה?
שהמטרה שלי, שבסוף המוצאי שבת הזה,
בן אדם גומר את המוצש,
והוא אומר, וואלה,
אני יותר שמח במי שאני.
למה?
כי הנחת יסוד שהיתה,
אם בן אדם שמח בעצמו,
גם כיף להתחבר אליו.
אבל אם בן אדם כל היום,
הוא לא,
כל הזמן הוא מסתכל על עצמו בטל,
ואומר,
בואנה,
בטל לא במובן שהוא לא עושה כלום עם עצמו,
אלא הכל לא שווה לי אם אין
לי כמו שאני חושב שצריך שיהיה לי.
אם זו החוויה שאני הולך איתה בחיים שלי,
אני כאילו,
לא שווה לי, לא שווה לי כלום.
אתה אומר, בואנה, אתה יש לך כישורים.
אתה בן אדם עם לב זהב,
חכם,
רגיש,
לא יודע,
כל אחד ב...
מתנות שהקדוש ברוך הוא נתן לו,
אבל למה הוא לא ממוקד בהם?
כי הוא כל הזמן מסתכל על הנקודה שחסרה לו,
והוא כל הזמן שמה, זה כמו בן אדם,
יש לו מסך,
מה הוא רואה?
עכשיו,
כל אחד מאיתנו יש לנו מלא נקודות שחורות, מלא
אתגרים, כל אחד מאיתנו יש לנו דברים שקשים לנו,
דברים שמורכבים לנו,
והעבר שלנו,
וההווה שלנו,
והעתיד שלנו,
כן?
כל הזמן דברים.
עכשיו,
יש אנשים שיש להם תחושה שכאילו יש
להם כדור באולינג שחור כזה במרכז התמונה.
וזה החיים שלהם.
הכל ממוקד בזה שאין לו.
למה?
כי הוא בטוח שאמור להיות לו כמו של השני.
עכשיו,
אם הוא מנטרל את הסיפור של השני,
אלא הוא באמת מסתכל על עצמו,
אומר,
בואנה,
איך אני,
מה
אני יכול לעשות
כדי לגדול?
זו שאלה ממש לגיטימית, ככה צריך לעשות.
אבל המקום הזה שמסתכל,
אומר לו,
אם אין לי את זה,
הכל בטל.
אם אין לי מה שאני חושב שצריך להיות לי
בשלב הזה של החיים, לא שווה לי כלום.
זה אסור להסתכל ככה על החיים.
למה זה מתחיל?
כי אתה עשית השוואה בינך לבין מישהו אחר.
אם תהיה ממוקד על עצמך,
תסתכל על החיים שלך,
תשאל את עצמך איך אני גדל בחיים שלי,
איך אני עושה יותר טוב,
איך אני יותר צומח,
איך אני מצמיח את הכוחות של האישיות שהקדוש ברוך הוא נתן לי,
וואלה,
אתה עף,
אתה
שמח במה שיש לך,
אחי,
ואתה מתקדם.
אבל הוא אומר,
לפעמים אדם נופל מדעתו כששומע גדלות של אחר
אחרת שאינה מידה שלו ונעשה מבוטל בעצמו.
עכשיו תראו איזה מדויק זה בנפש.
מה השלב הבא אחרי שבן אדם מסתכל על עצמו והוא אומר,
בואנה, בטל,
לא שווה לי כלום.
אם אין לי את זה,
אם לא מה שאני חושב שצריך שיהיה לי או כמו שיש לו,
אין לי,
הכל בטל בשבילי. זה בטל, זה לא שווה לי כלום.
שלב הבא, העיצבון מתחיל לעמם את זוהר נפשו.
איזה ביטוי זה.
מה זאת אומרת?
יש לכל אחד זוהר של הנפש לו,
כל אחד מאיר בעולם,
כל אחד יש לו אור בעולם,
כל אחד מאיתנו,
הקדוש ברוך הוא,
אנחנו צינור בעולם,
אנחנו משפיעים שפע.
אבל מה?
אם אני נכנס לאיזה מין השתבללות פנימית כזאת,
שאני בטל,
ואם אין לי מה שאני חושב שצריך שיהיה לי,
אז לא שווה לי כלום,
השלב הבא יופיע בחיים שלך העיצבון.
עכשיו,
עיצבון,
נדבר על זאת בהמשך הסדרה,
אבל עיצבון באופן פשוט,
אדם עצוב,
זה אדם שמסתכל על המציאות שלו כמעוצבת.
ככה זה.
ככה אני,
ככה המדינה,
ככה החיים, ככה הבן אדם שמולי.
כאילו, אדם מסתכל ואומר, זה ככה.
אנחנו אומרים,
נכון,
זה ככה כרגע,
אולי לפחות זה ככה כרגע,
אבל בואנה,
זה ישתנה,
זה יתפתח,
זה יגדל, זה יצמח,
זה יהיה הרבה יותר טוב,
זה נכון, אולי ככה.
אבל אומר הרב,
העיצבון מתחיל לעמעם את זוהר נפשו,
זה אומר שהחוויה המרכזית שלו,
שזה מעוצב.
כי אם,
שוב,
בוא נהנה במנגנון,
אם אני מסתכל ואני אומר,
רגע,
רגע,
רגע,
אני עשיתי,
שם עין על גדלות של בחינה אחרת שאינה מידה שלי,
אני נעשה מבוטל בעצמי,
שלב הבא, אם אני לא שווה כלום, אז אני נהיה בן אדם
בלי שמחה,
שמחה יושבת על משמעות,
על ערך,
בן אדם מבין את החיים שלו,
אומר,
בואנה,
איזה חסד הקדוש ברוך הוא נותן לי
את הכוח הזה כדי להוסיף טוב בעולם,
כדי ליצור,
כדי לבנות,
כדי ל...
מעולה.
אבל אם בן אדם הוא עצוב...
וזה מגיע,
זה מתחיל מהשוואה,
אני נעשה בטל, זה לא שווה,
כי אני לא ברמה שלו,
אין לי כמוהו,
אין לי כמוהו.
ואז בן אדם,
השלב הבא,
אומר הרב,
היצבון מתחיל לעמעם
את זוהר נפשו.
מה
לעשות במשפט הזה?
כמו שאמרנו,
כל אחד יש את הזוהר של הנפש,
כל אחד יש את האור שלו.
מתי אני לא מאיר את האור שלי?
מתי שאני עצוב.
או יותר מדויק,
מתי שאני תופס שהמציאות מעוצבת,
שאני כזה.
אני רווק, אין,
זה אני,
זה אני.
ואני ככה, ואני זה, כל אחד מה שהוא אומר על עצמו,
ככה הוא תופס את עצמו, מעוצב, כאילו תקוע,
היצבון מתחיל לעמעם את זוהר נפשו.
כל האור שלי בעולם לא מופיע.
למה?
כי אני נמצא לא במקום שלי.
אני נמצא כלפי חוץ,
אני נמצא במקום שאני כאילו במקום
להסתכל על מה יש לי ולשמוח בזה,
להודות על זה,
תכף נראה.
אני במה ממוקד?
במה אין לי.
במה אין לי.
ואני כל הזמן במה אין לי.
והיצבון מתחיל לעמעם את זוהר נפשו מפני שכל מעמדו הרוחני
נעשה אז כהה לפני אותה מידת הגדלות שאינה לרכוש.
כל מעמד הרוחני, כל מה שיש לי לא שווה לי,
כי אין לי כמוהו.
תקשיבו, זה מטורף.
כמה זה מדויק בחיים שלנו.
עכשיו,
הרבה פעמים אני לא יודע להגיד שזה מה שקורה לי,
אבל אתה רואה בן אדם,
כאילו,
יש לו משהו,
הוא סך הכל שמח בחיים שלו,
נפגש פתאום עם אח שלו הגדול,
עם,
לא יודע,
בן דוד שלו,
חבר טוב שלו,
שעל פניו כאילו...
הוא כמוהם,
ובואנה איפה הוא נמצא ואיפה אני נמצא.
איפה הוא נמצא ואיפה אני,
טה,
כל מה שיש לי לא שווה לי.
והכאב שאתה לא מרים את הראש שלך, למה?
כי אתה אומר,
בואנה,
השוואה,
ואני לא זה,
ואז אין לי מה שזה,
ו...
הוא הורס אותי.
והעיצבון מתחיל לעמעם את זוהר נפשו.
כל מעמדו רוחני נעשה אז כהה.
כהה זה כמו צל, כאילו.
לפני אותה מידת הגדלות שאינה לרקום,
מה זה רלוונטי?
אז הוא מדהים,
והוא מוצלח,
והוא קל הוא מאוד, קל הוא מאוד,
ואני קשה לי.
מה מפיל אותי?
שאני עושה השוואה ביני לבינו.
זה כאילו מתכון בטוח,
אדם רוצה להחריב לעצמו את החיים,
ממש,
להחריב לעצמו את החיים,
מתכון בטוח לזה,
תתחיל לעשות השוואות.
השוואות,
למה אני ככה והוא ככה,
ואני בגיל הזה ואני גדלתי איתו בשכונה,
איך יכול להיות שאני ככה והוא ככה?
כנס לזה, בטוח אתה מגיע לעצבות,
אין שום שאלה בכלל.
עכשיו, מה כן, מה כן?
אומר הרב, צריך אז להתחזק בעצמו.
שימו לב לביטוי, להתחזק במה?
בעצמו.
שלא לקנות בחלקו של אחר.
מה זאת אומרת?
אנחנו צריכים לעשות עבודה,
וזה העבודה, זה לגדול מהחיים,
זה שהאדם מסתכל על החיים שלו,
ושואל את עצמו,
איך אני,
משה תאובל,
עם האתגרים והדברים הנפלאים והדברים המורכבים,
כל אחד עם התרכובת אישיות שלו,
איך אני מתחזק במה?
בעצמי.
לא בחיצוני שלי,
לא
באיך זה נראה,
לא
במה יגידו עליי, אלא בעצמי.
במה?
שלא לקנות בחלקו של אחר.
אני מסתכל עליכם,
אני שואל את עצמי,
אני עושה את המקסימום כדי להתפלל כמו שצריך?
אז מה זה רלוונטי שאני פותח את העיניים באמצע התפילה ואני
מסתכל על ההוא לידי והוא בכוונות עליונות ואני בכלל לא באירוע?
מה זה רלוונטי?
אתה תשאל את עצמך,
האם אתה מפעיל המקסימום שאתה יכול לתת?
האם אתה נותן את מה שאתה יכול?
זה מה שאתה צריך לשאול את עצמך.
אם לא, וואלה, תסתער קדימה.
אבל אם אתה נותן מה שאתה יכול,
אתה בכלל לא נכנס לזה.
זאת אומרת, שיהיה לו הכי טוב בעולם.
אחד הסימנים לזה שבן אדם במקום שלו,
זה בן אדם שהוא יכול לפרגן לאחרים.
בן אדם יכול לראות אנשים לידו שהם מצליחים,
ויכול להגיד להם, וואי,
איזה יופי שאתה מצליח.
לא מהפה,
מהשפה ולחוץ,
אלא באופן אמיתי,
הוא אומר,
בואנה.
וואלה, באמת, כאילו.
איזה יופי שאתה מצליח.
מתי אני יכול להגיד את זה?
כשאני במקום שלי, כשאני שמח במקום שלי.
אני לא בהשוואה אליו.
הרבה פעמים,
אדם אומר לך,
וואי, איזה יופי,
אבל בלב שלו,
הוא לא חושב ככה.
או
יכול להיות,
יש צדיקים שכן,
אני
לא יודע,
אבל
זו נקודה מאוד מאוד עמוקה.
כשאני במקום,
אני באמת יכול,
אני יכול לפרגן,
אני יכול להגיד מילה טובה למישהו,
באמת,
לא...
וזה מה שאומר פה,
צריך להתחזק בעצמו שלו,
לקנא בחלקו של אחר.
אתה לא מסתכל, כאילו, יש לו את שלו, לי יש את שלי.
יש איזה משפט מאוד ידוע שרבי נחמן אומר בסיפורי מעשיות,
מעשה מחכם ותם,
הוא אומר,
זה מעשה שלו וזה מעשה שלי, ומה לנו לדבר מאחרים?
זה הסיפור שלי,
אני פה צריך לעשות את המקסימום בתפילה שלי,
בלימוד תורה שלי,
בקשרים הזוגיים,
אחי,
אני צריך לעשות את המקסימום שאני יכול לעשות,
זה חונה אצלי.
באיפה אני נחלש,
איפה אני מתפרק,
כשאני מתחיל לעשות השוואה, איך הוא ככה,
ואיך יש להם ככה, ואני ככה.
זה מדהים,
בן אדם יכול להתפרנס,
זה דבר מדהים,
סתם,
אני אומר לכם,
זה מלא בחיים.
בן אדם יכול להתפרנס,
סך הכל מבסוט על הפרנסה שלו,
הוא אמר,
אה,
מקבל את זה,
וטוב לו,
וזה נראה לו אחלה משכורת.
ממש מבסוט.
אז הוא יושב עם חברים שלו,
מדברים,
והחבר הזה אומר,
בוא'נה,
אני מרוויח ככה.
עכשיו,
הוא לא יבין למה הוא חוזר אחרי זה למקום עבודה ונצרב לו.
למה?
כי הוא עשה השוואה.
איך?
אני,
בוא'נה, אני עובד אותן שעות,
הוא מרוויח פי שלוש,
ואני ככה.
איפה נחלשת?
לא מצד העבודה, אלא מצד ההשוואה, זה פירק אותי.
ולכן הוא אומר,
צריך לך להתחזק בעצמו,
תחזור לנקודה העצמית שלך,
טוב לך,
אתה עושה את המקסימום,
אם לא,
תעשה מה שאתה יכול לעשות.
אם אתה יכול לשפר, תשפר.
צריך לך להתחזק בעצמו שלא לקנות בחלקו של אחר.
מה כן,
מה כן.
ולהשתמש רק משפלות זו.
לפי המידה הראויה לבצר כוח הגאווה,
שלא תזוח דעתו עליו.
תראו מה זה.
אומר הרב,
כאילו תשמר לך את החוויה הזאתי,
שסליחה על המילה,
שהתפנצ'רת,
שכאילו ראית מישהו אחר ונחלשת מזה.
תשמר את החוויה הזאתי למתי?
למתי שאתה יהיה לך פעמים בחיים שזחה
דעתך עליך.
בעברית שלנו, עף על עצמך.
כשאתה עף על עצמך,
ברגעים שאתה כאילו יותר מדי זה,
בוא בוא.
תיזכר בחוויה הזאת שאז
ראית ונחלשת ו...
הוא אומר צריך להתחזק בעצמו שלא לקנות בחלקו של אחר
ולהשתמש רק משפלות זו לפי המידה הראויה לבצר כוח הגאווה
שלא תזוח דעתו עליו תיזהר בחיים שלך תמיד
שלא להגיע לזכיחות
לא להגיע למצב של גאווה, ואני, ואני, ואני, כלום.
אנחנו צינור.
בעולם הזה אנחנו צינור,
אנחנו מקבלים,
עושים מה שאנחנו יכולים לעשות,
שמחים בחיים שלנו,
מתקדמים קדימה,
אבל לא במקום של גאווה.
אומר הרב,
מתי שאתה נכנס לאיזה זקיפות דעת של איזה גאווה,
מהר, מהר, מהר, תחזור למה?
לנקודה הזאת שאנחנו מדברים עליה,
שהיא מכלישה אותנו.
מה כן?
עכשיו תראו איזה מילים מדויקות.
ומכל מקום,
יהיה מרוצה ושמח בחלקו מאוד.
מרוצה ושמח בחלקו מאוד. מה זה אומר?
זה אומר שהאדם חי,
צריך לחיות בחיים שלו,
שהוא מרוצה,
האדם יכול להגיע למצב בחיים שלו,
עם עבודה פנימית,
נדבר עליה גם בפעמים הבאות,
שהאדם מסתכל על החיים שלו ואומר,
זה מה שאני רוצה.
תחשבו איזה רמה זה,
שאדם מגיע ואומר,
הקדוש ברוך הוא תודה רבה לך,
שזה ההתמודדויות שנתת לי.
מרוצה, זה מה שאני רוצה.
זה מה שאני רוצה.
אדם שמסתכל על החיים שלו ואומר,
בואנה,
זה הקדוש ברוך הוא נתן לי את הדבר הזה,
הקדוש ברוך הוא נתן לי את ההתמודדות הזאת,
הקדוש ברוך הוא נמצא איתי,
הקדוש ברוך הוא מגדל אותי,
הקדוש ברוך הוא
נוכח בסיפור הזה,
אומר הרב, מכל מקום,
יהיה מרוצה ושמח בחלקו מאוד.
מרוצה,
אמרנו,
אני רוצה,
זה מה שאני רוצה,
זה החיים שאני רוצה.
עכשיו,
מה זאת אומרת?
כל אחד מאיתנו רוצה שזה יהיה יותר טוב,
רוצה להתקדם, רוצה לעשות ככה הרבה, הרבה דברים.
אז יש באמת...
סוג של עבודה,
בעל שם טוב מביא אותה מאוד מאוד חזק,
שנקראת הכנעה,
הבדלה והמתקה.
הכנעה, הבדלה והמתקה.
הכנעה זה השלב הכי קשה בחיים.
כשאדם עומד מול המציאות,
כניעה שלנו זה כאילו הרמתי ידיים.
אבל
הכנעה אצל הבעל שם טוב אומר,
הכנעה זה שאדם עומד מול המציאות ונכנס שזאת המציאות שלו.
זאת המציאות שלך.
אתה
יכול לבכות מזה,
אתה יכול לצחוק מזה,
אתה יכול מה שאתה רוצה לעשות מזה,
אבל זאת המציאות שלך.
אתן לכם דוגמה, נניח, להיות בהכנעה שההורים שלכם,
זה ההורים שלכם.
זה
קל להגיד את זה,
זה נשמע מצחיק, פשוט, לא?
ברור.
לא? אבל הרבה פעמים בן אדם אוכל עם זה כל מיני התמודדויות.
או אשתך, בעלך, זה המציאות שלך.
זה המציאות.
אתה יכול מה לעשות עם זה,
זה עוד שנייה,
נדבר מה לעשות עם זה,
אבל קודם כל,
ההכנעה שהאדם עומד מול המציאות,
והוא נכנס למציאות,
זאת
לא בקטע שהוא רוצה להישאר שם,
זו הסכנה פה.
נניח בן אדם שהוא מכור לסמים,
מגיע למכון גמילה,
השאלה הראשונה שואלים אותו,
אתה מכור?
אם הוא מתחיל לבלבל את המוח,
להגיד,
אשתי שלחה אותי,
אמא שלי שלחה אותי,
אבא שלי,
לא יודע מה,
אומרים לו, יאללה, תלך מפה.
למה?
כי הוא לא בהכנעה כביכול,
הוא לא במציאות.
וואלה,
אני מתמודד עכשיו עם הדבר הזה, אני באתי לפה כדי לצאת מזה,
כן?
אבל אני מתמודד עם הדבר הזה.
המון המון אנרגיה,
אנחנו משקיעים במלחמה,
בהכחשה.
זאת אומרת
אומרת שאני לא,
אין לי בעיה,
הכל טוב,
הכל בסדר,
הכל...
לא, לא, יש לי אתגר, אני מתמודד איתו,
ואני מסתער עליו קדימה.
אבל כאילו ההכנעה,
זה השלב הראשון,
אומר הבעל שם טוב.
השלב השני,
הוא אומר הבדלה.
כל הזמן אני שואל את עצמי בחיים,
כמו במוצאי שבת,
קודש לחול,
אור לחושך,
ישראל לעמים,
אני כל הזמן שואל את עצמי,
מה
אני יכול לעשות עם זה?
ומה אין לי מה לעשות עם זה?
זאת אומרת,
הרבה פעמים בן אדם כל הזמן אומר
לעצמו מה הוא היה יכול לעשות ככה,
היה יכול לעשות אחרת,
היה כל מיני דברים שהאדם כאילו...
ואדם אומר לעצמו,
וואלה,
אני יכול לעשות,
אני עושה. הכנעה, לצורך הדוגמה,
בן אדם מגיע למכון,
הוא מתחיל ללמוד תורה, הוא עמל בתורה,
הוא זה.
זו המציאות שלו עכשיו,
שקשה לו מאוד,
קשה לו להתרכז,
יש לו, עולים לו כל מיני תמונות מהקרבות ומהדברים,
שאנשים פה מעלים,
דברים שקורים,
כאילו.
אז ההכנעה,
זו המציאות שלי כרגע.
אני
נכנסתי למכון,
אני בא ללמוד,
ואני כאילו,
עולה לי דברים,
וקשיים,
ודברים,
ומורכביות,
ו... הבדלה,
אני שואל את עצמי, מה אני יכול לעשות עם זה?
אני
יכול ללכת לטיפול,
אני יכול ללכת ללמוד יותר,
להתאמץ אולי,
זה הבעיה שלי,
אני צריך לנוח טיפה,
אני צריך טיפה להתאושש.
הבדלה, אני כל הזמן שואל את עצמי,
מה שני,
מה לא שני.
אתן לכם דוגמא, נניח בן אדם בא, מאיר לי הערה.
אז
הרבה פעמים,
בן אדם אומר לי,
תשמע,
אתה ככה וככה.
מה ישר אנחנו עושים?
שולפים את הרובה, יורים בו, כן?
מי אתה בכלל שאתה תדבר,
ולמה אתה מרים עליי את הקול,
ולמה בצורה הזאתי?
אנחנו הרבה פעמים, בהבדלה, מפספסים. הקדוש ברוך הוא
הוא מדבר איתנו דרך המציאות שלנו.
ואנחנו מפספסים את היהלומים שהוא נותן לנו,
כי אנחנו נתפסים לקליפה.
למה אתה מרים עליי את הקול,
למה אתה מדבר בצורה כזאתי,
שזה אולי נכון,
אבל זה שלו,
זה לא שלי.
זאת אומרת,
ככל שאדם,
במה שאתה אומר,
כאילו,
יש הכנעה,
זה שלב ראשון,
שלב שני זה הבדלה,
שאני שואל את עצמי,
מה נכון פה,
מה אני יכול לעשות עם זה?
מתעורר לי משהו,
מה אני יכול לטפל בזה,
לגדל את זה,
לגדול עם זה,
מה אני יכול לעשות עם זה,
ומה לא שלי?
אדם יש לו את הקשר עם ההורים שלו, אז הוא אומר,
פעם איזה מישהי אמרה לי,
תקשיב,
אני כאילו,
ראיתי את ההורים שלה,
אני לא יכולה להתחתן.
אני אומר לה, למה?
היא אומרת,
ראיתי ככה איך זה נראה,
אני לא,
אין,
אני לא יכולה.
אמר לה, מה הקשר?
אז היא אומרת
הבדלה זה קודם כל אדם אומר,
בואנה,
זה הקשר,
זה הקשר עם ההורים,
והבדלה זה אדם שואל את עצמו,
מה הוא לוקח מהקשר שלהם,
מהחיים שלי?
מה הוא לא לוקח?
יש לו בחירה.
עכשיו, אם זה סלט,
אז זה בלאגן.
הרבה פעמים גם בין איש ואישה, זוגיות.
מלא פעמים בלאגנים, פיצוצים, עניינים.
הכנעה,
קודם כל,
שמתמודדים עם אתגר,
וההבדלה זה מה הסיפור שלי ומה הסיפור שלך בסיפור הזה.
שוב,
יש לנו קשר אחד לשני,
אז זה נראה מעורבב,
אבל הבדלה היא בסדר,
זאת אומרת,
אדם יודע.
והמתקה,
וזו הנקודה שאני מביא אותה בהקשר הזה,
המתקה זה שהאדם הגיע למצב שאומר,
בואנה,
זה מתוק לי.
זה מרוצה ושמח בכלל,
אני מסתכל,
אני אומר,
בואנה,
ברוך השם.
ברוך השם שאלה ההורים שגדלתי איתם,
למרות כל אחד עם ההתמודדויות שלו והאתגרים שלו,
אדם יכול לבוא ולהגיד, בואנה.
זה מתוק לי,
לא הייתי רוצה,
לפעמים יש לו כל מיני קשיים שהאדם עבר בחיים שלו,
זאת אומרת,
לא הייתי רוצה לעבור את הקושי,
אבל ברגע שעברתי את הקושי הזה,
וואלה, אני
גדל מזה,
זה מתוק לי,
זה
גדל מהחיים, ואני מתוק מזה.
זה הכנעה-הבדלה, וזה המתקה.
המתקה זה כאילו קורית,
אם אדם עושה הכנעה והבדלה,
הוא מגיע להמתקה,
הוא אומר,
וואלה,
זו ההתמודדות שאני צריך להתמודד איתה.
זה מה שהרב כותב פה, מרוצה ושמח בחלקו מאוד. אדם מסתכל,
הוא אומר, בוא'נה,
זה מה שאני
בלי עבודה לא תגיע לזה,
כי
אדם אומר דווקא הפוך,
אני בורח מההתמודדויות שלי,
בורח מהקשיים שלי,
לא בא להתעסק איתם.
מרוצה,
זה אומר, זה מה שאני רוצה,
זה החיים שאני רוצה.
ושמח בחלקו מאוד,
תראו,
אנחנו מכירים איזה הוא עשיר,
שמח בחלקו.
הרב משנה את זה טיפה,
הוא אומר פה שמח בחלקו מאוד.
זאת אומרת שאדם מבין שיש לו חלק,
אין לי הכל,
אני לא יודע הכל,
אין לי.
שמח בחלקו,
יש לי חלק,
אבל החלק הזה מלא משמעות.
אמרנו שמחה יושבת על ערך, על משמעות.
ככל שאני מבין מה המשמעות של הלימודים שלי,
ככל שאני מבין מה המשמעות של הקשר הזוגי שלי,
ככל שאני מבין מה המשמעות של המדינה בשבילי,
ככל שאני מבין מה שאתם רוצים,
את המקום עבודה,
אדם מבין מה המשמעות של העבודה שלו,
הוא עף,
הוא שמח,
הוא
כאילו מלא חיות בזה.
אבל אם הוא לא מבין מה הוא עושה פה בדיוק,
וזה קורה לנו לפעמים,
אני קורא לזה בגלים,
זאת אומרת,
לפעמים בן אדם יודע שזה מאוד משמעותי מה שהוא עושה,
אבל הוא נחלש בזה,
מעולה.
אני נחלש,
אני חוזר חזרה לנקודת המשמעות,
אני יודע ששם העניין.
אני צריך לחזור לנקודת המשמעות שלי.
וככל שאני נמצא במקום הזה, אני בן אדם שיותר שמח.
אני
בן אדם שיותר מבין את המשמעות, והוא חי.
ומסתכל על החלק שלי ואומר, בחלק שלי...
יש משמעות, יש ערך, זה מה שהקדוש ברוך הוא נתן לי,
עם זה אני מנצח,
מה שנקרא.
וזה מה שהוא אומר פה,
שלא לקנא בחלקו של אחר,
ולהשתמש בשפלות זו לפי המידה הראויה לשבר כוח הגאווה,
שלא תזוח דעתו עליו,
ומכל מקום יהיה מרוצה ושמח בחלקו מאוד.
אדם מסתכל על החלק שלו ואומר, וואו.
זה מה שהקדוש ברוך הוא נתן לי,
זה מה שהקדוש ברוך הוא נתן לי,
יאללה,
אני מלא שמחה מזה,
מלא חיות מזה,
מלא התלהבות מזה.
ויוסיף להחזיק במעוזו,
במקום שלו,
ואז,
מדהים,
כשבן אדם חוזר למקום שלו,
תראו איזה ביטוי זה,
אז יבקע השחר אורו
וארכתך מהרה תצמח
מתי האור שלי יאיר?
שאני חוזר למקום שלי,
שאני יכול להסתכל על החיים שלי,
ואני שמח בחלקי מאוד.
כמו שעשיתי בשבת הזאת של הרווקים והרווקות,
אמרתי,
וואלה,
הם יסיימו את השבת הזאת,
שהם יותר שמחים במי שהם,
ולא ממוקדים רק בשחור שלהם,
בנקודות המאתגרות של החיים שלהם.
וואלה,
יהיה חיבורים,
באמת,
ברוך השם יצאו מזה חיבורים.
אבל אני אומר,
זו נקודה עומק,
כשאדם מסתכל על החיים שלו ואומר,
בואנה,
אני צריך לתפוס.
איפה אני חוזר לנקודת המשמעות בחיים שלי?
איפה אני חוזר לנקודת השמחה בחיים שלי?
איך אני מסתכל על החלק שלי?
אין לי הכל,
ולא כמו ההוא,
ולא כמו הזה,
זה לא רלוונטי.
בכלל יש לי חלק,
זה רק חלק,
זה לא הכל.
אבל החלק הזה מלא.
החלק הזה משמח.
החלק הזה כאילו גורם לי להביא את האור שלי לעולם.
ובאיזשהו מובן...
כאילו שמחה, שאני שמח בעצמי,
שמחה היא אישור אלוקי למקום שבו האדם נמצא.
באיזשהו מובן, בן אדם שהוא במקום שלו,
אז הוא פועל.
האור שלו, כמו שהוא אומר פה.
ואז יבקע השחר אורו, האור שלי זורח בעולם.
כשאני במקום שלי,
כשאני שמח בחלק שלי,
כשאני מרוצה מהחלק,
אני מסתכל על החלק שיש לי,
ואני אומר,
בואנה,
זה מה שהקדוש ברוך הוא נתן לי,
אני מרוצה,
זה מה שאני רוצה,
זה החיים שלי.
ואז ייבקע כשחר אורו, וארוחתו, גם הארוחה, כן? זה סוג של רפואה.
ארוחתו מרפא תצמח.
זאת אומרת, מתי תצמח לי הרפואה?
לא כשאני כל היום בהלקה עצמית,
ווואלה,
איך הוא יש לו ככה,
ויש לה ככה,
ואני ככה,
וכל מיני חשבונות,
שאנחנו, סליחה על הביטוי, אוכלים לעצמנו את הראש.
נסכנים, כי אנחנו באמת הורגים את עצמנו.
מתי הארוחה שלי תצמח?
מתי שאני מסתכל, ואני רואה?
אני רואה את עצמי ורואה את הטוב שלי ושמח בו,
ואומר,
בואנה,
יש לי חלק,
אין לי הכל.
אבל מה הפלא?
כשאני ממוקד בחלק הזה ושמח בו, תקשיבו טוב,
החלק הזה הולך וגדל.
ככל שאני ממוקד בטוב בחיים שלי,
לא בנקודות השחורות.
הכדורי באולינג השחורים במבט שלנו,
בדעת שלנו,
אני ממוקד באמת בטוב שלי,
הטוב שלי ילך וגדל.
וככל שאני כל הזמן בהשוואה,
איך אין לי כמו ההוא,
ולמה זה,
במקום להיות בן אדם מאיר,
שמביא את הטוב שלו בעולם,
אני הופך להיות בן אדם מכווץ,
תקשיבו טוב, ומרעיש.
מרעיש,
אתה יכול לראות אנשים מרעישים,
למה מרעישים?
כי הם לא מביאים את הטוב שלהם לעולם.
הרבה פעמים הם בהשוואה, למה יש להם ככה, ואני לא מספיק.
כן, אדם בהשוואה, דרך אגב, ההשוואה
מאוד כואבת בהשוואה של אדם לעצמו.
זאת אומרת, אדם עכשיו נמצא בתקופה שהיא לא כזאת
מורכבת לו.
הוא אומר,
בואנה,
אבל הייתי פעם,
אני אומר לך,
היה לי בקלות,
הייתי קולט,
בקלות זה היה הולך לי ב...
אם זה יכול לרומם אותי ולגדל אותי, מעולה.
אבל אם אני מרגיש שזה מפרק אותי, תעזוב את זה.
זה לא רלוונטי.
עכשיו אתה,
יש לך את ההתמודדויות שלך עכשיו,
תנצח בהתמודדויות שלך עכשיו.
וזה סוד מאוד מאוד מאוד גדול, כאילו הוא אומר,
במקום להיות ממוקד במבט שלי,
באיך אני נראה החוצה,
ואיך אני זה,
ולמה אין לי מספיק,
ולמה יש לי,
וכל מיני חשבונות שהאדם פשוט מפרק את עצמו,
במה להיות ממוקד,
ואיך אני מביא את הטוב שלי לעולם.
אני מביא את הטוב שלי בעולם,
אני ממוקד,
רואה את הטוב שלי,
שמח בטוב שלי.
הוא אומר, בואנה,
יש לי חלק,
אבל בחלק הזה יש לי את כל מה שהקדוש ברוך הוא,
מה שאני
אם הקדוש ברוך הוא היה רוצה,
הוא נותן לי משהו אחר.
הקדוש ברוך הוא נותן לי ידיעה,
הקדוש ברוך הוא אומר לי,
בזה תנצח.
עם זה תנצח.
איך לדעת, הרבה פעמים רגשות,
לפעמים אדם אומר, מה אני, ככה אני מרגיש.
לא, רגשות הן לא גזירת גורל.
רגשות זה משהו שאני איתו עושה עבודה בחיים שלי,
אני מרגיש ככה,
בסדר,
עושה
עבודה עם זה.
עכשיו,
זה סוד מאוד גדול,
אומר לכם,
ההכנה,
ההבדלה והמתקה,
זה משהו מאוד מאוד חזק בחיים.
כאילו,
שאדם יכול,
קודם כל,
להבין את האירוע,
מה שנקרא,
שלב שני,
מה
כן,
לפעמים בן אדם הולך עם זה,
אם הייתי עושה ככה,
הייתי עושה אחרת.
לא עשית,
לא רלוונטי.
עכשיו מה אתה יכול לעשות?
או לתקן, או להתקדם קדימה.
בכלל,
עיסוק בעבר שלנו הוא טוב,
הוא מעולה,
כשהוא לוקח אותי קדימה.
הוא גורם לי להתקדם,
לתקן,
כמו תשובה,
זה קבלה לעתיד,
זה האירוע.
זה כאילו,
אין לי מה להתעכב במקומות שכאילו,
רק מחלישים אותי,
מאוד מדכאים אותי,
וכאילו...
תשובה,
אלא אם כן,
אני יכול לתקן אותם,
כדי שהעתיד שלי ייראה אחרת.
ואני אומר, זו נקודה
הוא אומר,
מתאר שבן אדם,
כאילו לפעמים אדם,
נופל מדעתו.
כאילו,
יש לו את המבט שלו על העולם,
המבט שלו על מה שיש לו,
ולמה הוא נחלש?
כי הוא שומע גדלות של בחינה אחרת,
שומע על מישהו אחר,
מתפרק לגמרי.
וכמו שאמרנו,
הוא
ממש מדויק שלב אחרי שלב.
נעשה מבוטל בעצמו,
והשלב הבא,
אם אתה מרגיש שזה בטל ולא שווה לך כלום,
וזה לא שווה,
אם אין לך את זה,
העיצבון מתחיל למסוך על נפשו,
כל מעמדו,
הכל כהה,
לא שווה כלום.
כל מה שיש לך, כאילו לא שווה.
למ
מה כן?
צריך להתחזק בעצמו,
לשמוח,
להודות לקדוש ברוך הוא על מה שיש לי.
זאת אומרת, לזהות את הערך והמשמעות של החלק שלי,
של מה שיש לי,
ואיתו לעשות טוב,
להופיע,
ולהופיע את האור הזה כמה שיותר.
וזה המרוצה,
אני מסתכל על החיים שלי ולהגיע למצב שאני אומר,
זה מה שאני רוצה,
זה החיים שאני רוצה.
זה עבודה מאוד גדולה.
ולשמוח,
שמח בחלקו מאוד,
רואה את החלק הזה ושמח,
מלא מלא משמעות בחלק שיש לי,
בחלק שיש לי.
ואז זה פלא.
האור שלי זוהר אף בעולם.
ככה האדם בחוויה שלו,
וזה דבר מאוד מאוד עמוק,
כי אני לפעמים אומר,
בואנה,
איך אני אדייק את עצמי ואני אביא את הטוב שלי?
לא, לא.
תזהה מה הטוב שלך,
ואתה
תראה שאתה פורח בעולם,
שאתה במקום שלך, במקום שלך.
טוב,
יש פה עוד,
נקרא רק את הפסקה השנייה ונשחרר אתכם.
בהתגברות גדולה צריך להחזיק עצמו איש המעלה.
שהמחשבה הפנימית והרגשה הטהורה היא נקודת חייו.
לבל ייבהל מהחידושים והפלפולים והמון המעשים הניכרים הטובים
שנעשים על ידי אנשים אחרים גדולים וטובים.
הוא יחזיק בשלו וידע שעבודה חשאית לפעמים היא
עולה ביתרונה על כל העבודות הגדולות והטובות
שהכל מכירים את כוחן.
והשתדל תמיד להתענג על השם,
על השם ממש,
מפי רחב אינם סבורכים,
אל ייבהל.
והוא לא יוצא ממקדשו הפנימי,
כי
נזר אלוקיו עליו תמיד.
אז אני אגיד את זה במילים שלי, אבל זו פסקה
חובץ ב', פסקה ק"ד, מאוד מאוד חזקה.
אומר הרב,
צריך להתגבר מאוד,
שבן אדם יסתכל כל הזמן
על המחשבה הפנימית והרגשה הטהורה,
שהיא נקודת החיים שלי.
היא הנקודת החיים שלי.
וזה שאני רואה אנשים לידי מפלפלים,
עם חידושים גדולים,
וכאילו,
מעולה,
מעולה,
שאני יודע,
הם הכי טוב בעולם,
אבל אני מחזיק בשלי.
ואני יודע שהעבודה הפנימית שלי,
נדבר על זה בשיעור
הבא, כאילו,
העבודה הפנימית שלי היא הסוד של החיים שלי.
באופן טבעי,
אנחנו כאילו נתפסים למקומות חיצוניים,
בערך רגע,
הוא נראה ככה,
אז גם אני רוצה...
לא, לא,
אני נכנס למקום פנימי,
מקום של עבודה,
איפה אני צריך לעשות.
הוא אומר,
והסוף שלו מאוד חזק,
לכן הבאתי את זה,
וישתדל תמיד להתענג על השם.
תראו
על השם ממש,
כאילו,
אתה יודע שזה מה שהקדוש ברוך הוא נותן לך,
זה מה שהוא נתן לך,
זה החיים שהוא נתן לך,
זה ההתמודדויות שהוא נותן לך,
זה הילדים שלך,
זה ההורים שלך,
זה הזוגיות שלך,
זה העבודה שלך,
זה כאילו,
יש לך את החיים שלך,
כאילו.
ואם יראה שדרכיו אינם סבוכים, אל יבעט.
ואל יצא מקדשו הפנימי,
כי נזר אלוקיו עליו תמיד.
כביכול,
הקדוש ברוך הוא,
הכתר שלו עליך,
כאילו,
הקדוש ברוך הוא איתך.
והוא נותן לך את המציאות הזאת.
והאדם אומר,
בואנה,
אבל אני הסתבכתי בדבר הזה,
אני נכנסתי פה לאיזה לופ.
בסדר,
אני עושה את העבודה שלי,
אחרי שעשיתי את הלופ שלי,
איך אני יכול לתקן ולהסתייע קדימה.
שנזכיר בעזרת השם להיות במקום של מרוצה,
ושמח בחלקו מאוד.
ומתוך כך האור שלנו יופיע בעולם.
אשריכם ישראל!
