עד שתיים.
ככה שמעון.
הוא בא לשבת.
ברוך השם.
ברוך השם,
כן, כן.
ברוך השם.
טוב.
אז בוקר טוב, צהריים טובים.
יש שם הדפים,
אם אפשר להעביר לו גם כן.
אז אנחנו כהרגלנו בקודש, לא שוכחים שאנחנו במלחמה,
ואנחנו מייחדים את הלימוד לחיזוק עם ישראל לכל שדרותיו,
חייליו,
מנהיגיו,
רפואת פצועיו, אפשר להגיד אמן.
זה מוסיף כוח, כן?
כל אמן זה
מכפלת כוח.
וחזרת החטופים בעזרת השם,
וניצחון של עם ישראל,
ניצחון שיביא לנו מדינה שיכולה להתרכז בעזרת השם בייעוד שלה,
להיות אור לגויים,
להיות דוגמה של חיים מתוקנים,
ישרים,
הגונים.
התלבטתי לגבי מה נלמד היום,
בדרך כלל היה ראוי שנלמד קצת על
על רבי שמעון,
על לג בעומר,
חטא אדוני אלוהינו מחלם שקוניה בדברו.
למה הוא היה מרוקאי?
זה שלנו.
על כל פנים יש פה מכון מאיר,
בעזרת השם יהיה פה הדלקה.
בטח בתוך איזה חבית, בגלל הבעיות שריפות וכולי.
כן,
ראוי רבי שמעון,
שאנחנו נשמח לכבוד התורה שהוא הוריד לנו,
התורה יותר נכון,
שהוא
חשף לנו וגילה לנו.
על מה?
כן.
אתה
לא יודע שאתה הולך לכיוון טוב, כל פעם לא יודעים מה קורה,
אנחנו לא יודעים, אבל כנראה, אתה לא אומר שאתה הולך לכיוון טוב.
נכון, נכון,
רגע,
רגע,
רגע,
רגע, רגע, רגע, נכון, נכון, ולכן יש סיבה יותר גדולה להתפלל.
אתה יודע,
אתה מזכיר לי שאני לא יודע,
אבל לפני הרבה שנים היה חברים.
חברים,
אני זה,
אני אשלח מכתב להורים שאתם מפטפטים,
שאתם מפטפטים בתוך השיעור.
קיצור,
לפני הרבה שנים
היה הסכם נוראי שקראו לו הסכם אוסלו.
עשינו מאבק
גדול עליו.
היו אנשים שאמרו,
אנחנו לא מתפללים יותר לשלום המדינה.
במדינה כזאת אנחנו לא מתפללים יותר לשלום המדינה.
כי זה,
באמת יש מצב שזה מכעיס,
ומכעיס,
זה לא נכון להכעיס,
אבל זה כואב.
לכן,
אבל בדיוק הפוך,
לכן יש סיבה יותר גדולה להתפלל,
אם המצב הוא לא הולך לכיוון כל כך טוב,
למרות ש...
על זה אני די חולק עליך, כלומר,
לא באופן גורף,
זה לא נכון,
אתה צודק,
אבל צריך לראות גם את הדברים הטובים שיש במלחמה הזאת,
אבל לכן יש סיבה יותר גדולה להתפלל.
ו...
בסדר?
זו הנקודה העיקרית שרציתי להגיד.
אבל אשריך,
שאתה כהן,
וזה כואב לך,
וזה לא מניח לך,
ולא מרפה,
איפה
שלא צריך להרפות.
טוב.
אז אני אומר,
היה ראוי שנלמד על רבי שמעון,
אבל מסיבות מסוימות,
בגלל מסיבות מסוימות החלטתי שאנחנו נמשיך כסדר את הלימוד שלנו.
גם היה אתמול פסח שני.
יש ברוך השם הרבה דברים לדבר עליהם, אין סוף
דברים יש לדבר עליהם ולברר אותם מה האמת ומה
נכון ומה אנחנו לומדים מזה לחיים שלנו.
אבל אנחנו נמשיך בסדר שלנו, בסדר?
אם יישאר אולי קצת זמן, נגיד כמה דברים.
אגב,
אגב, בסוגריים, תדעו לכם, כשאנחנו לומדים,
הנושא שלנו פה זה אורות התפילה,
אנחנו לומדים על התפילה מהרב קוק,
נכון?
אורות התפילה מהרב קוק.
תורת הרב קוק
זה תורת רבי שמעון.
לא באמת.
ממש.
כן?
תורת רבי שמעון.
כל התורה של הרב קוק וכל התורה של תלמידי הבעל שם טוב,
זה הכל תורת רבי שמעון.
זה
פנימיות התורה שמוסברת
לא בטרמינולוגיה של הזוהר,
או של הארי יותר נכון,
אבל מה זה זוהר?
זוהר הוא מלמד לנו את הפנימיות.
פנימיות של מה?
פנימיות של נפש האדם,
פנימיות של הציבוריות הישראלית,
הפנימיות של האנושות,
הדברים היותר עמוקים,
הנפשים,
פסיכולוגים,
כל הכוחות שפועלים מתחת לפני השטח,
לכן זה נקרא ניסטר.
למה זה ניסטר?
כי מאחורי ההתנהגות הרגילה של בן אדם,
יש
משהו שמנהל אותו,
לא תמיד הוא מודע לזה.
התורה מלמדת אותנו, תורת הפנימיות מלמדת אותנו,
מה מנהל את האדם.
יותר עמוק,
שליליים
אלא דברים חיוביים.
הנגלה
המצוות
גם אם אנחנו לא מבינים,
לווסת שמה את המערכת הזאת של ה...
כמו
שאנחנו בספירת העומר עכשיו,
סופרים.
היום אנחנו...
מה אנחנו היום?
לא, אבל מה בספירות?
מה אנחנו?
מישהו זוכר?
שבהוד
שבהוד
כן?
שבהוד
זה לא מילים באוויר.
שבהוד
זה תכונת הנפש הפנימית של גבורה,
כן?
שנמצאת
בתוך
מערכת של ההוד, של ההודיה, של ההתבטלות.
יש לכל ספירה, יש לה,
צריך להבין אותה,
וגם יש לה השלכות מעשיות,
מה אנחנו עושים עם זה,
כן? גבורה,
זה, יש הדרכות מעשיות, איך לחזק את הגבורה בחיים.
הוד,
יש הדרכות מעשיות,
איך לדעת להודות לקדוש ברוך הוא,
הוד,
להודות לקדוש ברוך הוא,
ואיך לדעת,
להבין שהכל זה ממנו, כן? אז...
אז
התורה של הרב קוק
היא תורת חמישים שמתגלגלת
דרך בחירי צדיקיה במשך הדורות, כמו המהר"ל,
כמו הארי הקדוש,
וכמו הבעל שם טוב וכל נחליו וזרמיו,
ועוד ועוד יש גם...
אז
תחשבו על זה שאנחנו עכשיו ממשיכים מתורת רבי שמעון.
בזכות רבי שמעון שהוריד לעולם או חשף לעולם תורת הסוד,
אנחנו יכולים ללמוד דברים שבאמת,
על כל פנים עושים לי טוב על
הנשמה שאני לומד את הדברים האלה,
זה עושה לי חשק יותר להתפלל וחשק יותר לקיים את המצוות.
זה התורה של הרב קוק.
מקווה שאני מצליח להעביר את זה גם לכם.
סוויץ'.
שירת העשבים,
סוויץ' הכוונה,
חוזרים לעניינים שלנו.
הכותרת זה שירת העשבים,
האדם בתפילה
מנגן את שירת הבריאה.
עוד פעם,
שירת העשבים, יש גם שיר כזה,
נכון של נעמי שמר,
והשיר הזה מבוסס על תורה של רבי נחמן,
שמובאת במקור מספר אחד,
ו...
הרחבה או הסבר גם של רבי נתן
תלמידו של רבי נחמן במקור מספר שתיים
והמשוררת והמשוררת והמלחינה זה המלחינה וגם משוררת נעמי שמר
שבשנים האחרונות על כל פנים הייתה מאוד מאוד מקושרת
לפנימיות של עם ישראל,
אנחנו נראה את השיר שלה במקור מספר שלוש,
נראה כמה שהיא מכוונת לעומק,
עומק,
עומק של תורת רבי נחמן.
ממש זה לא יאומן.
ואנחנו מתקרבים ליום ירושלים גם,
חודש אייר,
יום ירושלים, יום שראו כוח השם הרחבנו את
ארץ ישראל למקומות היותר מרכזיים של המדינה,
של העם היהודי,
שזה ירושלים,
עיר המקדש.
מזל טוב,
מזל טוב.
זה אשריך,
אשריך,
שנולדת.
חזרנו למחוזות הישראלים היותר מקוריים שלנו,
כמו חברון,
ושכם, וירושלים, ועוד מחוזות
שמבטאים את הישראליות האותנטית.
ודבר מאוד מעניין ביום ירושלים,
ששלושה שבועות לפני מלחמת ששת הימים שכבשנו
בניסי ניסים,
שישה ימים,
למה הוא אומר לך שאנחנו מתבוססים במלחמה הזאת?
כי הוא היה במלחמת ששת הימים לפחות בוגר, לא,
אולי לא לוחם, אבל היית בן 12,
11. הבנת מה שהיה.
יפה.
אז הייתה מלחמה שישה ימים,
שישה ימים,
פשששש,
ניגוב.
נס גדול.
היום אנחנו מתבוססים,
שנה וחצי,
שלא נדבר על עשרות שנים שאנחנו מתבוססים עם מה שנקרא פלסטינאים.
נס גדול, ששת הימים היה נס עצום.
זה לא יומן, מה שהיה בששת הימים.
שלושה שבועות לפני כן,
ביום העצמאות,
הרב צבי יהודה נתן שיעור ליום העצמאות ואמר,
כאילו,
אנחנו כבר 19 שנה פה במדינה,
ואנחנו כאילו מסתפקים במדינה קטנה,
עם
ייעוד קטן,
שלא קשור למהות של עם ישראל העצמי,
ששייך לירושלים,
בבית המקדש,
והוא צעק,
צעק, כלומר...
מה עם חברון שלנו?
אתם שכחתם את זה!
מה עם שכם שלנו?
אתם שכחתם את זה!
שלושה שבועות לפני המלחמה, שקיבלנו את שכם,
את חברון, את ירושלים, ויריחו.
זה ממש רוח הקודש.
אבל באותו זמן בדיוק,
במקום אחר, בפינה אחרת של העולם,
שקוראים לה נעמי שמר, נכון?
ירושלים של זהב זה גם נעמי שמר, נכון?
שהיא שרה את אותו שיר בדיוק,
היה יום ירושלים,
ביום עצמאות נדמה לי, היה איזה שירים של ארץ ישראל,
לא זוכר בדיוק איך קוראים למקום הזה ששרים וזה.
אף
אחד לא זוכר, חבר'ה,
מה עם הזקנים שלנו?
פסטיבל, פסטיבל ירושלים, פסטיבל משהו שקשור.
אז היה זמרת בשם שולי נתן,
שולי נתן, שחזרה אחר כך בתשובה דרך אגב,
והיא שרה את השיר של נעמי שמר, ושמה...
הדרך לחברון,
הדרך ליריחו שוממת, וירושלים העתיקה שוממת.
מה שאמר הרב צבי יהודה,
יצא לה שיר,
שיר שתפס את כל,
עוד לפני המלחמה,
הוא תפס
הוא תפס את כל הציבור הישראלי.
ירושלים של זהב, זה...
מה פתאום?
מה פתאום?
אחר כך תבדוק באינטרנט,
ואם טעיתי,
תגיד לי,
אבל...
כן?
נכון, וזה לפני.
ולפני המלחמה זה היה, כן?
לפני המלחמה.
אז רואים מה שמוריד תלמיד חכם אחד...
באיזה מקום נסתר במרכז הרב איזה שיעור לכמה אברכים או לכמה תלמידים,
זה יורד בכל העולם, ונעמי שמר היה לה רדאר,
תפסה את זה,
אולי תפסה את זה אפילו לפני כן,
היה לה רגישות,
רגישות שהולך לקרות פה משהו גדול.
אז זה לגבי נעמי שמר ושירת העשבים,
שאנחנו נקווה שנזכה לקרוא את זה,
נראה כמה שזה עמוק,
שירת העשבים של נעמי שמר.
כן.
אז בואו נראה, הפסקה שלנו היא פסקה ח'.
הכותרת של הפסקה,
האדם מרומם בתפילתו את כל הייצור למקורו,
למקור הברכה.
נסביר את זה אחר כך אולי.
אחר כך יש פה אמירה כזאת, כמו שרבי נחמן אומר,
דע לך.
נכון?
דע לך שצריך לדון את כל האדם לכמה זכויות.
אז הוא אומר, התפילה היא האידיאל של כל העולמים.
אנחנו, הנושא שלנו התפילה.
התפילה זה אחד העמודים היותר חשובים של החיים.
של האדם הפרטי,
של האדם הכללי, של האנושות כולה, ואנחנו לא מספיק מחוברים
לזה, ולכן אנחנו עומדים, אורות התפילה, בשביל להיות יותר מחוברים,
להרגיש שאנחנו עומדים שמה, ואנחנו מורידים את השמיים לארץ.
כלומר, מורידים את האידיאלים.
שיתביעו את חותמם בתוך החיים הארציים של יושר והגינות ומוסר וכולי.
אז תראו מה הוא כותב פה, משהו מדהים.
זה
פנימיות של הפנימיות.
כל ההוויה כולה למקור חייה היא הורגת.
כל צמח
וכל שיח,
כל גרגר חול וכל רגב אדמה.
כל אשר בו חיים נגלים,
וכל אשר בו חיים כמוסים,
כל קטני היצירה וכל גדוליה של היצירה,
שחקי מעלה ושרפי קודש,
כל הפרטיות שבכל היש,
וכל כלליותו,
וכל כלליותו, הכל הומה.
שואף,
הורג,
שוקק לחמדת שלמות מקורו העליון, החי, הקדוש,
הטהור והכביר.
בואו נסביר את המילים הגבוהות האלה.
מה זה כל ההוויה כולה הורגת למקורה?
כל ההוויה, כל
הבריאה, כל פרט בבריאה רוצה,
משתוקק,
להיות, לעשות את התפקיד שלו, להיות הוא.
הצמח
רוצה לצמוח.
ולפרוח, ולהוציא את הדור הבא.
או לתת חיטה,
או לתת טוטים,
לא משנה,
כל אחד רוצה לעשות את תפקידו.
ולא רק צמח, גם החיות רוצות לעשות את תפקידם.
משתוקקות לעשות את תפקידם,
שהקדוש
ברוך הוא ברא אותם בשביל זה.
ולא רק החיות והצמחים, האדם ודאי,
אלא גם הדומם.
גם גרגירי החול,
אם אתם חושבים שבגרגירי החול ובאדמה בדומם אין חיים,
יש חיים.
סתם באופן פשוט,
החומר עשוי מאטומים.
אטומים, כידוע,
יש
מורכבים מגרעין ואלקטרונים שרצים שמה במהירות עצומה,
שנותן לו תחושה
שכאילו יש פה משהו, אבל באמת אין פה כלום.
יש פה אלקטרונים שמסתובבים במהירות גדולה,
שנדמה לך שזה חומר.
אומרים שאם תיקח את כל מגדל אייפל,
ותיקח את החומר שבו,
האמיתי,
ויכנס לקופסת גפורים.
כי כל החומר זה דמיון.
זה אלקטרונים שמסתובבים במהירות. מי שלמד פעם אטומים,
אלקטרון,
לא למדתם אף פעם את זה?
על כל פנים,
עיקר העולם זה אנרגיה שמסובבת את זה במהירות.
לקחתם פעם, אני יודע מה, דלי?
או זיקוק עם חבל ועשיתם ככה?
אז נראה כאילו שזה עיגול, נכון?
זה לא עיגול באמת,
זה דלי אחד שעושה סיבובים במהירות,
או זיקוק שעושה סיבובים במהירות.
אותו דבר החומר זה ככה, כן?
יש סיבובים שם מהירים מאוד, שנותן לך תחושה שכאילו יש משהו מוצק,
אבל אין מוצק בעולם,
אין דבר כזה,
זה אנרגיה אלוקית שמפעילה כל הזמן.
כן,
מה זה?
אתה מסובב אותו,
אתה נראה כל... כמה סיורים שיש לנו.
נכון, אז יכול להיות שיש אור בנקודה אחת,
אתה מסובב,
אז נראה כאילו שיש עיגול של אור.
מה שרציתי להגיד, זה לא שיעור במדע פה, אבל
שהכל בתנועה.
הכל צומח.
הכל חי.
הכל מחפש להיות להרבות, להפרות ולהרבות.
כל הזמן, להרבות.
הצמחים, החיות.
והדומם, מה שאני רוצה להסביר, שגם הדומם הוא חי.
הכל נמצא בתנועה, בשינוי.
רוצה כל הזמן להשתפר,
כל הזמן רוצה להתקדם.
כן?
יש השתוקקות של רצון כביר שכל הבריאה משדרת.
היא רוצה להיות היא.
זה לא משהו בהחלטה שכלית שלה,
זה תבוע בתוך הצמח שהוא צומח.
תבוע בתוך הצמח שהוא פורח,
ושהוא מופרע,
ושהוא מוליד זרעים,
והזרעים האלה עפים או נאכלים ומפוזרים בכל מיני צורות,
והכל צומח מחדש, יש תנועה אינסופית,
העולם כל הזמן בתנועה כבירה.
כן?
הכל, גם זבוב קטן או עיטוש קטן וגם השמש.
בריאה ענקית וגם בריאה קטנה.
גוף האדם
רוצה לצמוח,
אבל לא רק גוף האדם,
גם הציפורן וגם האצבע וגם האוזן,
הכל,
כל הפרטים,
לא
רק האדם צומח או לא רק העץ צומח,
אלא כל עלה.
וכל גבעול, וכל שורש, הכל כל הזמן בצמיחה מתמדת.
כלומר,
הצמיחה הזאת שאני מנסה לתאר אותה, זה רצון לצמוח.
זה תנועה כל הזמן שאורגת, משתוקקת,
להתפתח,
לעשות את תפקידה בעולם.
הצלחתי להסביר את עצמי עד פה?
אה?
בואו נראה, אתם רואים, יש כוכבית,
נרד למטה לכוכבית, יש פה מדרש
שמתאר את מה שאני מנסה
להגיד אותו,
כן?
אתם זוכרים את אליהו הנביא בהר הכרמל?
זוכרים סיפור כזה, שהוא מכנס את כל עם ישראל?
ואומר להם,
ואת כל נביאי הבעל ואשירה,
אומר להם,
תשמעו,
אתם תקריבו קורבן,
ואני אקריב קורבן.
למי שירד אש מהשמיים,
סימן
שהוא האלוהים.
זאת אומרת,
עם ישראל בתקופת אליהו,
עבד עבודה זרה.
עבודה זרה כלומר, עבד...
המסלול שלו לא היה מסלול של אמת.
היהדות זה מסלול של אמת.
אנשים ששואפים לאמת, להגינות, לצדק,
ולא לאינטרסים.
בואו,
ובאמת זה היה סחיפה גדולה של עבודה זרה,
של עבודה לשקר,
שכמעט מוטטה,
בסוף היא מוטטה את מדינת ישראל הראשונה.
זהו גם היום, שרואים מי שעובד לאמת,
מי שרוצה טובת מדינת ישראל,
מי שעובד לשקר בשביל,
מוכן אפילו להחריב אותה בשביל השליטה, בשביל כל מיני...
אינטרסים לא מובנים, נניח,
לא מובנים, אין פה
יותר איזה ויכוח אידיאולוגי.
יש אנשי אמת,
ויש אנשים שלא יודע מה,
מאבדים את השלטון,
רוצים לתפוס אותו בכל צורה,
בכל דרך, לא אכפת להם כבר,
מוצאים את הציפורניים שלהם,
אפילו לא מסתירים יותר את הציפורניים שלהם,
כן? זה רק מראה שהם בסוף הדרך, כן? אבל
דבר דומה, היה בתקופת אליהו נביא, אז הוא...
אמר להם שבואו נלך להר הכרמל,
אתם תיקחו פר אחד,
ואני אקח פר אחד,
אתם תשים אותו על המזבח שלכם,
אני אשים אותו על המזבח שלכם.
למי שירד אש מהשמיים,
סימן שהוא מייצג את האמת.
זה הסיפור, לא מכירים?
סיפור חדש בשבילכם?
בסדר, בשביל זה אני מספר אותו.
טוב?
ויש מלאכים שם שאליהו שפך על הקורבן שלו, שמה מים.
כן?
בשביל להגדיל את גודל הנס וכולי וכולי.
ואז
הביאו שני פרים.
אחד ילך לפה ואחד לפה.
שני הפרים,
היו צריכים להיות שני פרים תאומים,
שגדלו ביחד באותו רפת או באותו שדה,
שלא יהיו טענות,
או הפר שלך הוא זה,
ואתם מכירים את השקרנים,
איך שהם יודעים זה,
כן?
הפר שלך היה יותר קטן,
הפר שלנו היה יותר גדול,
לא שלך היה יותר גדול,
שלך היה יותר קטן,
בגלל זה האש ירדה אצלך ואצלנו לא ירד.
כל מיני סיפורים של השקרנים,
אנחנו
מלאים בזה איך שהם עושים לך...
אה?
פלפולים, פלפולים של שקר, כן.
אז היה צריך שני פרים, תאומים,
שבאו מאותו רפת, כמו שאמרתי, וכולי וכולי.
ואז,
אני היה אומר,
תבחרו לכם, אתם הרבים,
תבחרו לכם איזה פר שאתם רוצים.
נדמה לי שהיה שם גורלות לפני כן,
היה גורל.
על כל פנים,
הפר שעלה גורלו ללכת למזבח של עבודה זרה,
עמד, התעקש, לא זז.
הפר שהלך לאליהו,
רץ
אל אליהו.
והשני, עמד, תקע את הרגליים שלו באדמה, לא זז.
באו כל הנביאי שקר,
משכו אותו,
משכו,
משכו,
משכו,
לא זז.
עד שהוא פתח את הפה שלו,
הפר, ואמר לכולם,
הפר הזה הולך לעשות קידוש השם,
ואני אלך עכשיו לעבודה זרה? אני לא מסכים.
אמר,
עכשיו תשמע,
לא רק לאליהו.
פתח כמו הטון של מדבר, פתח את הפה שלו.
אז אליהו אמר לו,
תראה,
קידוש השם זה גם מהפר שלי שירד
עליו אש.
וגם מזה
שלנביאי הבעל וכל עובדי העבודה זרה יראו שזה שקר ובלוף אחד גדול,
זה יהיה בזכותך,
כן?
כלומר, קידוש השם יכול להיות
גם מהכיוון החיובי וגם מהכיוון השלילי,
זאת אומרת, מהכיוון של הדרך העקומה,
הלא נכונה,
הלא ישרה,
מתרסקת, זה לא עובד.
קידוש השם זה משני הצדדים,
גם מהרשעים,
הקדוש ברוך הוא מתקדש,
כאשר בא עליהם החורבן ובא עליהם החוסר ההצלחה שבסופו שלהם,
זה גם קידוש השם.
הפר אמר לו, לא.
אני מעצמי לא מנדב את עצמי.
כמו כל אדם נורמלי, נכון שיש קידוש השם גם מהיטלר,
אבל מי רוצה להיות היטלר?
יש קידוש השם מסינואר,
שעכשיו אנחנו מכחידים אותם וזה,
אבל מישהו רוצה להיות חמאסניק?
חמאסניקים מבררים לנו בדיוק מי אנחנו היום.
והם מובילים אותנו למקום הנכון,
חבל על הזמן,
כמו אמן.
שבגלל הגזירה עלינו חזרנו לארץ ישראל, סליחה.
כן?
אבל מי רוצה
להיות?
מישהו מכם בוחר להיות, אף אחד מהצד השלילי?
מה, אתה
משכנע אותו?
לא, אף אחד לא רוצה להיות.
אז הפר גם כן אמר,
אני לא רוצה.
אתה תיקח אותי, אז בכוח, אתה, אז אני אנוס.
זה מה שהפר, בוא נראה את זה במדרש.
במדרש הזה אני אומר,
בא לברר לנו שבעצם גם החיות
רוצות לעשות את תפקידן.
זה מדרש שמגלה את הסוד
שהפר לא מדבר.
באמת הוא לא מדבר.
בדיוק, בדיוק,
כן.
אבל הנקודה המרכזית שאני רציתי להעביר פה עכשיו,
כן?
זה שלחיות יש רצון להיות חלק מהצדק האלוקי,
לעשות את התפקיד שלהן,
בשביל
זה הבאתי את זה.
לא רק בשביל הסיפור, זה הסיפור,
זה אחד,
אבל מאחורי זה עומד שהכל צמח,
וכל חי,
וכל בריאה רוצה לעשות את התפקיד שלה,
אפילו הפר הזה.
בואו נראה.
בשעה שאמר אליהו לעובדי הבעל,
זה במלאכים.
בחרו לכם הפר האחד, ועשו ראשונה, כי אתם הרבים.
נתקבצו 450 נביאי הבעל, ו-450 נביאי האשר.
אז זה ממדרש רבא,
לא כתבתי את זה.
לצערי רב, שכחתי.
מדרש רבא, במדבר, כ"ג, ט'.
וארבע מאות חמישים נביאי אשרה
לא יכלו לזוז,
לא יכלו לזוז את רגליו מן הארץ.
כמו שאמרנו, הוא נתקע, כמו ראיתם פעם חמור שלא זז.
מי שמכיר חמורים.
ראה הכתיב, ויתנו לנו שני פרים,
ויבחרו להם הפר האחד,
וינתחו וישימו על העצים,
ואש לא ישימו, ואני אעשה את הפר האחד,
ואנתחהו ואש לא אשים.
זה המבחן פה,
למי ירד אש.
מה עשה אליהו?
אמר להם, בחרו שני פרים, תאומים.
מאם אחת,
הגדלים על מרעה אחד,
והטילו עליהם גורלות,
אחד לשם ואחד
לשם הבעל, זה דומה קצת ליום הכיפורים, נכון?
ובחרו להם פר, האחד,
ופרו של אליהו מיד נמשך אחריו, רץ.
והפר שעלה לשם הבעל,
נתקבצו כל נביאי הבעל ונביאי אשרה, כלומר 900 איש,
ולא יכלו לזוז את רגלו, עד שפתח אליהו ואמר לו,
לך עמהם.
השיב הפר ואמר לו,
לעיני כל העם,
אתם שומעים?
חיים יוסף, לעיני כל העם, השיב הפר, משיב לאליהו.
אני וחברי יצאנו מבטן אחת,
מפרה אחת, וגדלנו במרעה אחד. הוא עלה בחלקו של מקום,
המזבח של אליהו.
ושמו של הקדוש ברוך הוא מתקדש עליו,
ואני עליתי בחלקי,
כאילו הבעל,
לחלק הבעל,
להכעיס את בורי.
אני לא רוצה.
אמר אליהו לפר,
אל תירא,
לך עמהם.
ועל ימצאו עלילה,
שלא ימצאו איזה תירוץ, למה?
כן, למה,
למה,
פה היה אש ופה לא היה אש,
לא ימצאו עלילה.
כשם ששמו של הקדוש ברוך הוא מתקדש על אותו שעימי,
כך מתקדש
שמו של הקדוש ברוך הוא עליו,
על ידך.
אמר לו,
וכך אתה מייעצני?
אתה אומר לי ללכת, להיות עבד של עבודה זרה?
שבועה, איני זז מכאן עד שתמסרני בידם,
שאני אהיה אנוס ואתה בכוח לוקח אותי.
אני לא מסכים, נכון שהשם יתקדש על ידי הגורם,
אבל אני לא רוצה להיות הגורם, אומר העבד.
אני אומר את זה בחריפות,
רק בשביל להבין.
רגע, צריכים את הדף להמשיך, לא?
כן. כן.
נכון
נכון אז היא אנוסה נכון זה הנקודה פה שהוא רצה להיות אנוס
כדי כמו שאסתר לא הייתה מוכנה לקדש את השם
בבית המלך רק אם היא תהיה אנוסה נכון
הלאה אז מכאן הבנו שכל הבריאה
משתוקקת ורוצה לעשות את תפקידה, נקרא לזה,
את
רצון הבורא,
להיות טובים, לעשות טוב, להוסיף טוב לעולם.
עכשיו, זה הבריאה.
והאדם,
אני ממשיך בפסקה אחת,
סופג את כל
התשוקות הללו, את כל התשוקות הללו,
בכל עת ובכל שעה.
והוא מתרומם ומתעלה בתשוקות קודשו,
ובא תור הגילוי לתשוקות רוממות אלו בתפילה.
זאת אומרת, האדם סופג את האווירה הזאת.
בתוך ההכרה.
הוא חי.
הוא נושם את השתוקקות הזאת,
זה לא הולך לאיבוד.
זה כמו שאנחנו חיים, אנחנו סופגים את האווירה.
גם את האווירה הדוממת.
לא רק הדיבורים, אנחנו סופגים.
כל הרצונות האלה של הבריאה, אדם שומע אותם.
מרגיש אותם.
והוא מבטא את כל הרצונות האלה בתפילה שלו,
כי הוא יודע להתפלל,
הם לא יודעים להתפלל.
וגם לא לדבר,
זה המדרש,
בא להמחיש לנו את ה...
שגם להם יש רצון, אבל הרצון הזה הוא רצון דומם,
באופן כללי,
שאדם הוא מוציא לפועל את הרצון של הבריאה,
להטיב את הבריאה,
להיות דבוקה בבורא,
זאת אומרת להטיב,
להיות דבוקה בטוב,
כן?
המקיא גלי אורה היוצאת בחופש עוז בהיגיון שיח קודשו למרחבי אל.
כלומר, האדם
שסופג את הרצונות האלה,
הוא נותן בתפילה שלו כיוון
לכל הרצונות האלה שהלכו לכיוון הנכון.
כי בתפילה,
אנחנו מדברים תפילת 18,
אמרנו כמה פעמים,
הסיכום של כל התפילה,
ריבונו של עולם, אני רוצה שיהיה טוב.
ועוד יותר, טוב, זה התפילה, אני רוצה שיהיה טוב.
שאנשים יהיו חכמים,
ושאנשים יהיו בריאים,
ושיהיה להם פרנסה,
ושיהיה צדק במשפט,
זה התפילה.
שיהיה טוב,
כן?
אז הוא נותן עמוד שדרה לכל הבריאה,
שכולם יהיו שותפים
לטוב הזה.
למה הדבר דומה,
אם אני לא מצליח להסביר את הסברה? אדם,
כן?
למשל...
יש
פה אנשים שהתכוונו בבוקר ללכת לבית המדרש וללמוד בשיעור הזה,
נכון?
זו ההחלטה של רצון, נכון?
עכשיו, מה קורה?
כל הסדר יום,
והרגליים, והאוזניים, הכל מתביית, הכל,
בשביל הרצון הזה להגיע לשיעור היום, נכון?
אחד בא מעופרה,
אחד בא מערנוף,
אחד בא משתי רחובות מכאן.
איפה אתה גר, שמעון?
אחד בא מקטמון ו',
והכל מה שהוא עשה,
שנכנס לאוטו, וכיוון את השעה, ואכל ארוחת בוקר,
והתפלל,
הכל,
הכוחות שלו,
כל הסדר יום שלו,
מתארגן לנקודה הזאת שבשעה 11 וחצי
הוא
יהיה פה בשיעור.
וגם קצת לפני.
זה בכל דבר, שבן אדם הולך עכשיו לצבא, הולך לצבא,
כן?
הולך למלחמה, כן?
אז כל הכוחות שלו,
כל הכוחות שלו,
כל ההתארגנות שלו,
זה ללכת עכשיו לצבא ולהיות חייל טוב ולהילחם ולנצח.
זאת אומרת, התפילה של האדם לוקחת את כל ההוויה,
את
כל הבריאה וכל הברואים, ולוקחת את כולם.
למקום הנכון,
כי אדם הוא שמתפלל,
והתפילה מפעילה גם את האדם לעשות את הדברים שהוא מתפלל אליהם,
כן?
ולכנס את כל הבריאה לצורך הדבר הזה,
הוא
קונה אוטו בשביל זה.
הוא מרוויח כסף בשביל זה.
הוא אוכל בשביל זה, הכל הוא עושה בשביל...
אז הוא מעלה את האוכל,
והוא מעלה את הפח של האוטו,
ואת הצבע של האוטו.
הכל הוא מעלה,
כי אם האוטו הזה לוקח אותו לשיעורים,
אז הוא מעלה את האוטו הזה,
כן?
אם האוטו הזה היה נוסע לדברים אחרים,
אז הוא מוריד את האוטו הזה,
כן? זו דוגמה, אני מנסה פשוט להסביר בדוגמאות
פשוטות מה שכתוב פה במילים מאוד מאוד גבוהות,
בסדר?
אז האדם,
כל הרצונות האלה,
הקדוש,
אדם,
הוא נותן להם כיוון בתפילה.
ואמרנו גם פעמים,
שהתפילה היא השיבר
של הצינורות.
הקדוש רוצה שכל השפע ירד למטה.
וכל השפע הזה יעשה טוב בעולם.
כן?
אבל השפע הזה לא יעשה טוב בעולם
אם האדם בתפילתו לא יפתח את השיברים,
שזה ילך למקומות טובים.
המכה גלי אורה יוצאת בחופש עוזה.
לאדם יש חופש, הבריאה היא מקובעת.
אין לה,
כמו הוא אומר,
בהמה,
זה בהמה,
מה שיש בה,
יש בה.
אדם הוא מה?
הוא כל הזמן שואל מה, הוא כל הזמן מתפתח,
יש לו חופש,
חופש בחירה,
חופש דיבור.
בהיגיון שיח קודשה לכוון אל,
כלומר,
התפילה המסודרת, חז"ל סידרו אותה בצורה...
בשיח במילים מיוחדות שפועלות
וגם אדם שמתפלל באופן אישי בתפילות אישיות הוא מסדר
את התפילה בצורה מדויקת למה בדיוק הוא מתפלל המילים
האלה הם מילים חופשיות שיש להם מרחב
שיש להם יכולת
הוא לא מקובע, אדם שמתפלל הוא לא אדם מקובע,
אלא אם כן הוא מתפלל כמו אדם מקובע,
שמצוות אנשים מלומדה,
אבל אדם שהוא חי את התפילה,
זה לא קיבעון,
להפך הוא מושך את עצמו ואת הבריאה לכיוונים חיוביים.
איך אמר לנו עכשיו יוסף חיים?
זה הולך למקום לא טוב,
אז התפילה פותחת את זה, שמתפללים, אז זה נכנס,
וזה ייקח את זה בעזרת השם למקום טוב.
ייקח את זה,
יש אנשים היום שלא מסכימים שזה כבר ילך ל...
ימשיך את הכיבוש הזה,
זה הולך להתפוצץ כל העסק הזה, כן?
מרומם הוא האדם בתפילתו,
מרומם הוא האדם בתפילה את כל הייצור,
את כל הבריאה,
הוא מרומם אותה ליעוד חיובי.
מאחדו
עמו את כל היש,
מאחד,
כמו שאמרתי,
אם אני הולך עכשיו לצבא,
אז אני מאחד את כל הסביבה שלי,
את הרגליים שלי,
ואת הידיים שלי,
ואת האכילה שלי, ולאן אני נוסע,
ואת הסדר יום שלי,
הכל סביב המטרה.
המטרה מאחדת את כל הכוחות מסביב לביצוע מטרה.
מעלה את הכל,
מעלה את הכל ברמה מוסרית,
ברמה ערכית,
למטרות חיוביות,
כי כל התפילה היא עם מטרות חיוביות.
מרומם את הכל למקור הברכה, מקור הר...
מרומם את הכל ליעודו,
לתפקידו,
שבשבילו הקדוש ברוך הוא ברא את העולם,
שיהיה שפע טוב לכל העולם.
צדק, יושר, מוסר, כל...
חוזר על זה כבר אלפי פעמים.
כן.
עד כאן, הרב...
עכשיו בואו נראה את זה בצורה אחרת,
יותר ציורית,
יותר אומנותית.
בואו נראה את זה ברבי נחמן, בסדר?
בואו נראה, רב קוק ורבי נחמן,
אנחנו אומרים, באו מאותו שורש.
אמרתי כמה פעמים,
התורה של רבי נחמן,
עם הבעל שם טוב,
ורבי שמעון,
והתורה של רבי שמעון זה ממעמד הר סיני,
כי במעמד הר סיני גם התורה שבעל פה ניתנה,
רק התורה הזוהר היה יותר ספון,
לא הבנו אותו מספיק.
אז מה אמרו?
רבי נחמן הוא מתורת רבי שמעון,
אמרנו שנזכיר את רבי שמעון.
וגם תורת הרב קוק מרבי שמעון,
תראו שזה אותו דבר,
בואו תראו,
רבי נחמן היה לפני הרב קוק דרך אגב.
וציור,
כי כל רואה ורואה,
זה
ציור שבא לבטא את ה...
רואה זה מישהו ששולט, נכון?
שהוא מכוון את ה...
כל רואה ורואה, יש לו ניגון מיוחד,
יש לו הלחנה מיוחדת, שירה מיוחדת, זה לא סתם.
לפי העשבים
שהוא נמצא שם,
העשבים מדברים,
כמו שאמרנו קודם,
נכון?
העשבים יש להם
שאיפה
להאכיל את הכבשים.
ושהכבשים האלה יאכילו את האנשים שלא ירעבים,
או ילכו לבית המקדש לקורבנות,
או ייתנו צמר
שיהיה לנו מה ללבוש וכולי וכולי.
כל רועה יש לו ניגון מיוחד לפי
העשבים ולפי המקום שהוא רואה שמה,
יש
אחד שמה בגבעה ההוא,
בגבעה השנייה,
שם יש מוזיקה אחרת ופה יש מוזיקה אחת.
פה יש דיבור אחר של העשבים.
וגם של הקרקע,
ושם יש ניגון אחר,
כי הקרקע הזאת היא לא הקרקע ששם.
כן, כמו שאנשים שונים,
נכון,
בפרצופיהם,
בפרצופיהם, בדמותיהם,
יש להם שירה אחרת,
יש להם ביטוי אחר,
יש להם תפקיד אחר.
כי
כל בהמה ובהמה יש לה עשב מיוחד שהיא צריכה לאכול אותו,
יש
פה עוד יותר דיוק.
שגם יש כל עשב מיועד לבהמה מסוים,
זה לא סתם שהפרה הזאת אוכלת שם ולא שם.
כי העשב קורה לה, אני שלך.
כמו שאומרים,
כשאדם רעב, למשל,
למה עכשיו אתה שותה מים?
המים קוראים לך, הם רוצים להפוך ממים,
להיות חלק מאדם של בן אדם.
הם קוראים לך, אז אתה נהיה צמא.
וכשאתה שותה,
אתה מזהה את השירה המיוחדת של המים האלה,
הם יהיו חלק ממך,
ואחר כך כשתתפלל,
אתה מרים את המים האלה למקום הנכון שלהם,
וכשאתה לומד,
זה מים שמאפשרים לך לשבת פה ללמוד ולהקשיב.
אז יש להם תפקיד למים האלה.
עוד יותר טוב.
זה סוד השם, אתה יודע.
הסוד זה סוד השם.
זה
עוד יותר.
גם הרועה תמיד במקום אחד.
הרועה לא תמיד באותו מקום.
אז השירה משתנה.
הוא היה פה קודם,
זה בית ראשון של השיר. אחר כך הוא
הלך לרעות שם, זה בית שני של השיר.
כן?
אתם מבינים שהוא אמר פה מה שהרב קוק אומר רק בצורה ציורית,
כן?
ולפי העשבים והמקום שרואה שם,
יש לו ניגון מיוחד.
ניגון, זה לא רק בפשט שיוצא הלחנה אחרת.
יש, ההלחנה הזאת היא מותאמת לעשבים ולמקום,
לשירה של המקום,
ליעוד של המקום,
לשאיפה של המקום,
לערגה של המקום ושל העשבים,
לעשות את תפקידם.
כל עשב ועשב יש לו שירה.
שירה,
אתם מכירים את זה,
שיש אנשים קוראים כל יום פרקי שירה?
אז רואים שמה שכל החיות שמה, נכון?
זה רק חיות ועופות.
מי שמכיר את זה, כן?
אנחנו רואים שכל עוף ועוף יש לו את השירה שלו,
יש לו את הייעוד שלו.
אם מתחקים אחרי הפסוקים שמה לעומק,
זה לא סתם פסוקים בגלל שמוזכר שמה זאב או איזה יונה.
יש לזה עומק.
שנגיע,
כל עשב יש לו שירה שאומר שזה בחינת פרק שירה,
ומשירת העשבים נעשה ניגון של הרועה.
אז יש לנו,
אני אומר,
יש
פה אדם
עם דמיון פורה,
עם אומנות,
שלקח את הרעיון השכלי שראינו ברב קוק,
והפך אותו לסיפור.
סיפור כזה לתמונה,
שהרועה יושב שם ומחלל,
ויש לו ניגון מיוחד,
מה שאין לרועה אחר.
למה?
כי פה יש עשבים אחרים,
ופה יש חיות,
ויש פה בהמות אחרות.
ויש פה קרקע אחרת,
שהיא משתוקקת לעשות את תפקידה, והרועה, האדם שלנו שמתפלל,
הוא אוסף את זה.
הוא קולט את זה ברדארים הפנימיים שלו,
התת-הכרתיים שלו.
אני חושב שהתפילה,
הרצון להתפלל,
זה
אוסף של כל הבריאה,
של כל הרצונות של הבריאה.
מקור מספר 2, רבי נתן.
רבי נתן, תלמידו המובהק של רבי נחמן
בליקוטי הלכות.
אני לא הספקתי לראות את זה במקור,
כי יש לי,
ברוך השם,
ליקוטי הלכות גם עם ביאור,
אבל הוא גם כן מסביר.
תראו עוד זווית אחת שהיא אותו דבר, אבל היא לא בדיוק.
אם היית זוכה לשמוע את כל שירות והתשבוכות של העשבים,
כן,
הוא לוקח את זה,
שזה שאתה לא שומע את מה שאמר רבי נחמן,
אתה צריך, איך אומרים,
אתה צריך
לקנות, כן,
אתה צריך לקנות סנסורים יותר טובים.
הסנסורים האלה נבנים בלימוד תורה ובהתקדשות,
במקווה,
תפילה.
מעשים טובים, כן?
אם היית זוכה לשמוע את כל השירות והתשבוכות של העשבים,
איך כל עשב ועשב אומר שירה להשם,
רוצה לעשות את תפקידו.
התברך, לעשות טוב בעולם,
זה נקרא השירה של לעשות טוב בעולם.
בלי פניות ובלי שום מחשבות, אין לו אינטרסים.
לעשב יש אינטרסים חוץ מלעשות את התפקיד שלו.
בלי מחשבות זרות,
ואינם מצפים לשום תגמול.
אפילו אין להם אינטרס לקבל שכר על זה.
נקי לגמרי.
צריך ללמוד מהם.
המדרש שיבאתי קודם,
הוא מתחיל בזה ששם שאנחנו צריכים ללמוד מהפר הזה,
איך לעבוד את השם בצורה נקייה.
כן?
אני לא הקראתי לכם את זה.
כמה יפה ונאה.
זה המילים של נעמי שמר,
היא
לקחה את זה מפה.
כמה יפה ונאה כששומעים השירה,
מי שזוכה שומע את השירה שלהם.
וטוב מאוד ביניהם לעבוד את השם,
טוב כאילו להתפלל שם,
כי זה ממש,
איך אומרים,
זה המקום הנכון שם,
הנקי הזה שאתה יכול להתפלל שם.
שכינה, כן, שכינה, ממש שכינה, להתפלל שם,
להידבק בריבונות של עולם, להידבק בטוב.
לעבוד את השם ביראה.
אני לא אומר למה ירא, אבל
יש סיפור של רבי נחמן גם כן, ששם בן
המלך ובן השפחה שהתחלפו, הם נמצאים שם בתוך היער,
נמצאים שם על איזה עץ גבוה מפחדים מכל החיות,
ובלילה החיות שם שועגות ופחד אלוהים שם,
כן?
אבל
אחר כך, לאט לאט, הפחד,
הפחד,
הפחד,
הוא עושה ריסט לבן אדם.
דיברנו על זה פעם שאישה,
נכון, שאישה בזמן מלחמה,
אז היא לא צריכה לבדוק את הנידה שלה,
כי הפחד
משפיע על הבשר,
ואין לה את ההשתוקקות הזאת להוליד מרוב הפחד.
אז הפחד שם עושה ריסט לשני ה...
הנשים האלה שם שישים למעלה,
ולאט לאט השעגות
של חיות הטרף והציפורים וכל זה,
הופך להם לאיזה מנגינה.
זה מנגינה של הבריאה.
כי הם נכנסו לעומק
של השעגות של היער.
היער זה העולם.
היער
זה העולם, כן. אז טוב מאוד ביניהם לעבוד את השם.
זה הניגון של הבריאה.
אז עוד פעם,
כשאני מתפלל, כשאנחנו מתפללים,
אנחנו אוספים את כל השירה ואת כל הרצון,
אנחנו אוספים את ההשתוקקות של הבריאה לעשות את תפקידה בעולם.
והתפילה באמת זה השתוקקות לעשות את תפקידי בעולם.
להוסיף טוב בעולם.
כל אחד לפי
היכולות שלו והכשרונות שלו.
וזה אמרנו הרבה פעמים,
אדם צריך לצאת מהתפילה עם רצון טוב.
הבוקר הוא קם,
הולך לתפילה,
אם הוא באמת התפלל,
הוא עוזב את התפילה,
יש לו רצון טוב לעשות טוב בעולם היום.
במקצוע שלו, במה שצריך לעשות.
לעשות דברים הגון, ישר וטוב.
אם הוא מתפלל.
אם זה סתם לוחץ אותו עוד פעם להתפלל,
אז הוא יצא עצבני,
זה בדיוק הפוך.
אני אדם באמת מתפלל.
זה צריך לעבוד על זה,
בשביל זה אנחנו לומדים,
אנחנו רוצים להתפלל.
אל תחשבו שבגלל שלומד את זה,
אז אני מתפלל כמו שצריך.
אבל זה משתפר.
ברוך השם, משתפר.
סיפרתי לכם כבר איך זה התחיל,
וזה אני לא רוצה לחזור על עצמי.
אבל זה ברוך השם, התפילה משתפרת.
ונסיים בשירת העשבים של נעמי שמר.
אפשר היה אפילו אפילו לנגן את זה פה בזה, אבל...
אתם מכירים את זה?
דל לך...
מכירים את זה?
שכל רועה ורועה...
לא, לא נשיר ביחד, כי אני לא מספיק זמר.
אם היה פה הרב אייל,
אז הייתם שרים את זה.
אבל אני זייפן.
אה? אני, אני זייפן, כן.
אבל בואו נראה את המילים,
בואו נראה את המילים,
בסדר?
בואו נראה את המילים.
דע לך,
ותראו איך שזה קשור גם לרבי נחמן,
גם לרבי נתן,
וגם לרב קוק.
דע לך,
שכל רועה ורועה יש לו ניגון מיוחד משלו.
דע לך,
שכל עשב ועשב יש לו שירה מיוחדת משלו.
יש לו תפקיד אחר לכל עשב ועשב,
למרות שכולם נראים אותו דבר.
ומשירת העשבים
נעשה ניגון של הרועה.
מה שהוא יושב שם על האבן ומחלל,
זה ההשראה הזאת של העשבים ושל המקום.
כמה יפה.
כמה יפה ונאה.
ממש מרבי נתן.
כמה שנים טובות אחריו.
כמה יפה, זה סימן שהיא למדה.
היא למדה תורה, למדה את רבי נחמן.
נו, מאיפה היא...
תראו איזה מדויק.
כמה יפה.
כמה יפה ונאה.
כששומעים את השירה שלהם, טוב מאוד
להתפלל ביניהם
ובשמחה לעבוד את השם.
העיקר נאמן כתב יראה, היא כותבת שמחה,
אבל היסוד,
מי שעובד את השם באמת ביראה,
לא בפרא,
ביראה אמיתית,
אז גם השמחה מתפרצת אצלו,
כמו שהזוהר אומר שהפיקוד הראשונה זה יראה.
והיראה מולידת אהבה,
אהבה נכונה.
אומרים אהבה היא לפני היראה.
אז כשאהבה יורדת,
אז כל הגבולות נפרצות,
ואני אומר לכם את זה גם בתור בעל תשובה,
שכשאתה חוזר בתשובה לא מתוך יראה,
אלא מתוך רצון לעשות טוב,
אז אין לך את היראה ששומרת עליך.
לכן הסדר הראשון זה קודם כל יראה.
יראה, טוב, צריך לדבר על זה באריכות,
לא עכשיו.
ומשירת העשבים מתמלא הלב.
הלב שלך,
ההרגשה הליבית שלך,
הרגשות שלך,
מאיפה הן באות?
עצוב, שמח, וכו',
זה בא כשאתה מקשיב לשירת העשבים,
היא נכנסת לך ללב,
ההשתוקקות הזאת לעשות טוב, היא מאירה את הלב שלך.
הלב מתמלא, במה?
ברצון טוב.
וכשהלב מן השירה מתמלא,
תחשבו, תדמיינו את זה שפתאום אתם מתמלאים רצון טוב.
אתם לא עכשיו בעצב, לא בצער,
הלב מתמלא
בשמחה ושל רצון טוב, לעשות טוב בעולם.
זה קורה הרבה פעמים לבעלי תשובה שבאים מכון מאיר,
הם עם אורות.
מאיפה האורות האלה באים?
ברצון הטוב,
הרצון הטוב הזה,
הוא משמח ומאיר את הפנים.
הפנים זה לשון פנימיות.
פנים מבטאות את
הפנים של הבן אדם.
וכשהלב מן השירה מתמלא ומשתוקק
אל ארץ ישראל,
זה לא הקראתי לכם,
זה המשך ליקוטי ההלכות של רבי נחמן,
זה מוביל אותך לארץ ישראל. למה זה מוביל אותך לארץ ישראל?
מכיוון שבארץ ישראל מתגשם הטוב האלוקי בסדרי מדינה,
בסדרי מס הכנסה הישר, בסדרי צבא הישרים והגונים,
בסדרי משפט כמו זה וכיוצא
כל הטוב הזה צריך להתמלות בתוך הארץ,
לא בדיבורים גבוהים,
בלי שזה בא לידי ביטוי,
כן?
זה להשתוקק לארץ ישראל, זה המקום ששמה,
כל הרצון הזה בא לידי ביטוי,
זה בארץ ישראל,
וארץ ישראל אחר כך היא אור לגויים,
אור לעמים כולם. אור גדול!
אזי נמשך והולך אור גדול של טוב, של אמת, של יושר,
בעיקר אור של תקווה.
אור של תקווה.
הולך מקדושתה של הארץ עליו.
כלומר,
הוא יכול, לפי רבי נחמן,
כלומר,
הקדושה של ארץ ישראל,
דרך המקום הזה עוברת ללב שלו גם בגלות לכאורה.
אבל לפי,
אבל ההשתוקקות היא לארץ ישראל,
זו הנקודה היותר מדויקת.
ומשירת העשבים
נעשה ניגון של הלב.
לב,
עוד פעם, לב טוב.
ואיך אומר רבי אלעזר בן ערך?
לב טוב.
מה הדבר הכי חשוב, אומר רבי אלעזר בן ערך?
לב טוב.
אומר לו הרבי שלו,
רואה אני דברי רבי אלעזר בן ערך?
מדבריהם,
יותר מכל מה שאתם אמרתם,
אמרתם דברים מאוד נכונים.
אבל השורש,
זה הלב, הלב הטוב. לב טוב, כמו שנאמר,
היום כולם
קוראים לזה, נקרא לב טוב.
כן?
אבל זה לא הלב הטוב,
זה דווקא,
לפעמים,
אפשר גם להפוך אותו ל...
טוב, חברים יקרים,
אנחנו נסיים פה.
אם אתם רוצים לשתף, יש לנו עוד כמה דקות.
מי שרוצה לצאת יכול לצאת, ללכת יש שיעור.
אבל אם אתם רוצים לשתף,
מה למדתם פה,
מה נגע בכם,
אם אתם יוצאים הביתה,
מה אתם עושים עם מה שלמדנו פה,
אז אתם מוזמנים לשתף,
זה לא חובה,
אבל אנחנו משתדלים לעשות את זה מדי פעם.
כן.
יש מישהו שרוצה להגיד משהו, אני לא לוחץ.
אפשר גם לשתוק.
מעניין.
השירה זה לאו דווקא באמת שירה, זה הרמוניה.
אדם שנמצא בהרמוניה יוצא לו גם ניגון.
לפעמים אני רואה איזה יהודי שמכין שיעור.
והוא גם אמר לתת את השיעור, וזה מתלבש לו טוב.
הוא קם, מתחיל לשיר איזה שיר.
זה ביטוי של הרמוניה.
השירה זה ביטוי של הרמוניה שלנו.
מוזיקה זה הרמוניה.
יש הרבה אנשים שלא מסודרים פה בפנים,
אז הם שומעים שירים.
מסתדר העסק פה,
ולאנשים כאלה יש היתר גם בין המיצרים.
וגם בספירת העומר,
לשמוע בסתר, לא בקול, לשמוע שירים,
כי זה...
שירה עושה הרמוניה בתוך הנפש.
עם הגת, בייחוד זה הולך עם הגת,
עם הגת.
עם הגת,
עם הגת.
תראה, חסידים לא אוכלים גת.
אבל הם שותים קצת יין,
קצת ערק.
וקצת וודקה.
לא, זה לא ככה, אתה צריך לדעת לשתות גם.
מי שלא יודע לשתות,
גם בפורים אסור לא לשתות.
טוב,
חברים יקרים,
לג בעומר שמח.
