טוב, שלום וברכה לכולם.
אנחנו נמשיך את הנושא שלנו,
אנחנו מדברים על רגשות,
שכל ורגש.
בעיקר על עולם הרגש,
זה הנושא שלנו,
סדרה כזאת,
כמה שיעורים.
בהמשך אני אדבר על הכעס,
אבל אנחנו היום עוד בשלבים יותר ראשוניים.
באופן כללי,
הנושא שלנו היום בעצם זה שליטה על הרגשות,
בסדר?
אנחנו יודעים ש...
לכל
דבר בחיים יש אירוע שקורה שהוא בבחינת גירוי ויש תגובה,
נכון? יש תגובה של האדם.
עכשיו,
אם אנחנו נסתכל על זה בצורה דטרמיניסטית,
אז
התגובה היא מוכרחת לגירוי.
ככה אנשים עלולים לחשוב.
כלומר, מישהו פגע בי, אז אני...
התגובה הטבעית זה שאני מחזיר לו, נכון? שאני
מדבר אליו בצורה שהוא דיבר איתי, או
מישהו הכעיס אותי, אז אני בחזרה מחזיר לו.
וכולי.
על הכעס,
אבל זה נכון לגבי כל הרגשות.
כאילו הרגשות שלנו, יש אירוע,
יש איזשהו גירוי חיצוני,
ויש תגובה, תגובה טבעית.
ככה יש את זה בספרות של הפסיכולוגיה וכל מיני דברים כאלה.
לא, בסדר.
עכשיו,
אנחנו,
שאנחנו בני ישראל,
ואנחנו לא מאמינים בכל המערכת הדטרמיניסטית הזאת, אלא אנחנו מאמינים
שהאדם יש לו בחירה חופשית,
ובין הגירוי לתגובה יש מה שנקרא בחירה.
כלומר, שמה נכנס עוד נתון
שהוא מאפשר לאדם
לבחור,
ושמה נכנס מעבד הנתונים שלו.
התגובה היא לא חייבת להיות טבעית,
היא לא חייבת להיות אוטומטית.
אם היא אוטומטית, אז אתה רובוט, נכון?
אתה מתוכנת.
אז זה מתאים לחיות.
ויקטור פרנקל,
הוא כותב,
שהוא היה,
משפחה שלו נרצחה בשואה,
יש לו ספר,
האדם מחפש משמעות.
הוא מספר שהעבידו אותו הנאצים במחנה שמה,
בצורה מאוד משפילה וקשה,
והוא שמה הבין הרבה תובנות על החיים.
אחד מהם זה הדבר הזה, הוא כותב את זה,
שבין הגירוי לתגובה,
יש לאדם מאבד נתונים.
במה אדם שונה מהחיה?
שהחיה היא לא יכולה להסתכל על עצמה מהצד.
חתול הוא לא יעבוד על הרגשות שלו,
על התגובה על הרגשות שלו.
חתול הוא מרגיש, אתם מסכימים איתי?
כלב יש לו רגשות, נכון?
והוא מגיב בצורה אוטומטית,
הוא מתוכנת על משהו, הוא כועס,
נכון?
עכשיו הכלב כועס והוא גם ינשך אם צריך.
או הנבח וכולי,
כי הוא ככה מתוכנת.
אבל האדם,
הוא מסוגל,
ככה הוא כותב, כאילו להסתכל על עצמו מהצד.
הוא מסוגל לפתח מודעות
ולקחת אחריות.
על התגובה שלו,
הוא לא חייב להיות נפעל בצורה אוטומטית.
עד כאן זה בסדר?
בואו תסתכלו,
אני ציינתי לכם פה איזה דף מקורות קטן.
תסתכלו רגע, תחלקו רגע ביניכם.
נקרא את זה רגע פה משהו, רעיון קטן של הרב קוק,
שהוא בעצם רעיון מאוד גדול, אבל...
אז הרב, בעין היה, במעשר שני, פרק
בפסקה י"ט,
כן,
זה בברכות,
סליחה,
זה בברכות י"ט,
זה בברכות י"ט,
זה נמצא גם כן במעשר שני,
זה חוזר הדבר הזה.
בברכות,
בעין היה, ברכות י"ט,
אז...
בווידוי מעשרות,
כן,
אז כתוב, לא אכלתי,
אם אפשר לסגור רק את הדלת,
רפאל,
תודה רבה.
לא אכלתי באוני ממנו,
שאדם לא
צריך לאכול מעשר שני, כן, בענינות,
האם אכל בענינות,
אינו יכול להתוודות.
כלומר,
ווידוי מעשרות,
כן,
הוא לא יכול להגיד את המשפט הזה.
אז הרב אומר פה,
מעשר שני אינו ניתן לאחרים, כי אם
בעלים אוכלים אותו בקדושה לפני השם.
תדעי שמעשר שני, אדם יש לו...
מערכת של...
יש לו תבואה או פירות.
אז תרומה גדולה הוא נותן לכהן,
מעשר ראשון ללוי, והלוי מפריש תרומת מעשר,
ומעשר שני,
בשנים א',
ב',
ד',
ו', הוא בעצמו עולה לירושלים ואוכל אותו.
או שהוא פודה אותו,
אבל זה לא הנושא שלנו,
זה לא שיעור בהלכה,
ומוסיף חומש,
אז זה לא הנקודה.
המעשר שני,
בשנים ג',
ו',
הוא נותן מעשר עני,
בסדר?
אז בשנים א',
ב',
ד',
ו',
שהוא
צריך לאכול את המעשר שני,
הוא לא אוכל אותו בענינות.
מה זה בענינות?
ענינות זה,
כן, אדם
אונן, הוא נקרא לפני שנקבר הקרוב שלו, נכון?
מתו, שהוא חייב עליו באבלות.
אז בכל מקרה,
מעשר שני אינו ניתן לאחרים,
כי בעלים אוכלים אותו בקדושה לפני השם.
והוא להעיר,
לפני השם פה,
כוונה בתוך החומות,
בירושלים.
והוא להעיר שכשם שבכלל האומה צריכים שימצאו אנשים מיוחדים,
עובדים עבודת הקודש, שהם מיישבי עולם באמת,
על כן ראוי להכיר אספקת צורכיהם לחובה קדושה.
כלומר,
הכהנים,
יש להם כ"ד מתנות כהונה,
אנחנו נותנים להם מתנות,
זה לא צדקה שאנחנו עושים עם הכהנים,
אלא אנחנו בעצם,
האומה מכירה שצריך אנשים שהם באמת...
שליחים
להיות מקשר בין האומה ובין השם.
הם שליחים של כולנו,
הנפש של האומה מתאחדת בבית המקדש,
והכהנים הם שליחים להקטיר קטורת ולהקריב עכשיו קורבן
לדבר הזה.
אז כן יש באדם עצמו,
כמו שיש כהן בתוך האומה,
אז
גם באדם עצמו יש איזה יסוד הכהונה באדם עצמו.
מה זה יסוד הכהונה באדם עצמו?
זה אומר,
כן יש באדם עצמו,
בכל אחד ואחד,
צידו הרוחני השכלי.
כלומר, הכהן שבך,
הצד העליון שבך, מה הוא?
הצד הרוחני השכלי.
וזה הכוח הוא הכהן הפרטי שראוי להכירו לטוב.
הבנתם פה את הרעיון?
בסדר?
כמו שבאומה יש את הצד היותר אצילי ועליון שבה,
שזה הכהונה.
אז באדם יש גם איזה כהן פרטי.
מי זה?
השכל שלו.
הוא...
יפה.
עכשיו, וחייב האדם שיכיר את צידו השכלי,
שהוא יסוד אושרו והצלחתו,
וכן יאכל המעשר שני
בקדושה לעצמו.
ועוד פעם.
חייב האדם שיכיר את צידו השכלי, שהוא יסוד אושרו והצלחתו,
וכן יאכל המעשר שני בקדושה לעצמו.
ומה אתה עושה,
מה אתה מבטא בזה שאתה אוכל את המעשר שני בעצמך?
הרי זה פה לא התרומה שניתנת לכהן,
או המעשר שניתן ללוי,
אלא אתה בעצמך אוכל אותו.
למה?
כי זה מצד...
כמו מתנות כהונה לכהן שבך,
הפרטי שבך,
צד הקדושה שבה...
בפרי, פה הוא הולך אליך.
אבל בזה, פה יוודע לאדם מילוי ערכו השכלי.
זה מה שיזכיל,
כי
כל הרעות והנזקים הבאים לאדם בעולם,
אינם באים מצד חומרו.
על
כל פנים, מצד חסרון השפעה השכלית.
כתיבי הרמב״ם ומורה נבוכים,
על
כן לא יאכל המעשר שני בענינות,
להורות שכל צרה וצרה שבעולם,
אמנם באה רק מצד הצד השפל של האנושות.
מצד יחס בהמותו.
עכשיו, פה אומר הרב את היסוד שרציתי בעצם להביא.
שמה?
כל הצרות שבאדם הם באים מצד מה?
מצד
או החומריות שבו, או
החוסר שימוש בצד השכלי שבו, בסדר?
עכשיו, הרגש הוא אוטומט,
הוא אדם מגיב,
הוא אוטומט.
גם לכלב יש רגשות וגם לבהמה, נכון?
זה חומרי, הרגשות.
זה שייך לדחף שלפעול, זה מתעורר בנו
כתגובה למשהו, זה משהו שאנחנו לא בוחרים,
לא עובדים עליו.
אבל מתי מתחילות הצרות של האדם?
זה
כשהוא בעצם,
יש חסרון של השפעה שכלית.
כלומר,
הוא לא מאזן את הרגשות שלו על פי השכל.
אז זה,
אבל כשתתגבר הנשמה השכלית בכלל לעולם מפרטיו,
תוכחד הענינות שתסולק מן המציאות,
בלע המוות לנצח, אומר ה'
אלוקים דמעה מעל כל פנים. אני מסביר עכשיו איך זה קשור לענייננו.
אנחנו מבינים שיש לאדם,
קרה איזה אירוע,
יש לו עכשיו גירוי חיצוני.
איך הוא יגיב אליו,
זה תלוי במה.
אם אתה חיה,
אז אין פה הרבה משחקים, נכון?
אם אתה תעצבן אריה,
אז הוא ינשך אותך, נכון?
אין פה הרבה משחקים.
אבל אם אתה בן אדם,
זה מה שוויקטור פרנקל אמר במחנה הריכוז,
הוא אומר,
אני בוחר איך להגיב לגירוי החיצוני הבלתי אפשרי
הזה של המחנה הריכוז שאני עובד בו,
מחנה השמדה.
אני בוחר איך להגיב.
הם יכולים, הנאצים האלה,
לקחת לי את החירות על הגוף,
אבל החירות על הבחירה החופשית,
הם לא יכולים.
עכשיו,
זה יסוד שמאוד צריך להתבונן עליו.
האדם יש לו אחריות על המעשים שלו.
זה הבחירה החופשית שלו,
מותר האדם מן הבהמה אין,
מה זה אין?
עין זה כלום, אז דרשו בחסידות,
זה כמו להגיד לא,
נכון?
במה מותר האדם מן הבהמה, במה הוא יותר נשגב ממנה?
בזה שהוא יודע להגיד לא.
הוא יודע לעצור את עצמו,
הוא יודע לאזן את הרגשות שלו,
הוא לא פועל כאוטומט,
הוא לא פועל ב...
בצורה כמו חיה,
הוא מודע לעולם הפנימי שלו,
וזה מה שאנחנו מנסים לפתח פה היום.
דיברנו בשיעור קודם שהרגש שלנו,
עולם הרגש שלנו,
הוא דבר מאוד חשוב.
הרגשות של האדם,
כשהוא מודע אליהם,
זה המון אינפורמציה.
יש לו המון...
זה
תקשורת עם עצמו.
וזה אינפורמציה,
וזה גם מביא אותו לדחף.
אבל פה,
אחרי האירוע...
אדם יכול להחליט
איך להתייחס אליו.
והוא יכול לאזן את הרגשות.
איך אנחנו יכולים לפעול על הרגשות?
תגיד, מה,
העליבו אותי,
אז אני עצוב, נכון?
נכון?
אני מאוכזב כי...
מה אני יכול לעשות?
אני מאוכזב כי לא התקבלתי לעבודה.
מה לעשות?
זה מה שאני חש עכשיו, אכזבה. אין מה לעשות, נכון?
או התאהבתי, אין מה לעשות, אני מאוהב בה.
היא נשואה למישהו אחר,
אבל
אין מה לעשות.
אז אנחנו אומרים, לא, יש מה לעשות.
מה יש לעשות?
אנחנו יכולים לפעול על הרגשות שלנו בחמישה אופנים.
על ידי מחשבות, דמיונות, זיכרונות,
תחושת הגוף וסביבה.
אלה חמישה אופנים שאנחנו יכולים להשפיע על הרגשות שלנו.
כלומר,
כמו שהרב קוק אמר,
אני יכול על ידי השכל שלי להשפיע על הרגשות שלי.
אני לא יכול לפעול אוטומטית רק כמו שהלב שלי אומר,
ללכת עם הרגש שלי.
זה עיוור.
זה לפעמים צריך להקשיב לרגשות,
אבל בתור יועץ, לא בתור בעל הבית.
לא שהרגשות שלי ינהלו אותי,
אלא אני שומע את ההצעה שלהם. לפעמים זו הצעה טובה,
אבל לפעמים, לפעמים זו אינפורמציה חשובה.
אבל אני חייב
לפעמים לקחת רגשות שליליים, למשל, ולאזן אותן.
לרומם את המקום שאני אמצא בו,
כי עולם הרגש זה העולם שאנחנו חיים בו,
שם אתה,
זה העולם הפנימי שלך. אם אתה מרגיש עכשיו איזה רגש שלילי,
אז תגיד, אין מה לעשות, אני בעצבות,
אין מה לעשות. זה נכון או לא נכון לחשוב ככה?
תגידו לי אתם, זה נכון או לא נכון?
זה לא נכון,
זה בדיוק מה שאמרנו, יש אירוע,
כן, יש גירוי
ויש תגובה, אבל באמצע יש ביניהם עוד משהו.
מה המשהו הזה?
יש לי שם בחירה חופשית, יש לי שם מעבד.
מעבד נתונים.
אני יכול לעבד את הנתונים האלה באופן שאני רוצה.
אני יכול לקחת את האירוע הזה שפיטרו אותי,
ולהגיד,
זה סוף העולם,
זהו.
אין לי איך לפרנס את המשפחה,
אני מרגיש בושה וביזיון,
נכון?
אני יכול להגיד, זה הזדמנות בשבילי לגדול.
כנראה שהקדוש ברוך הוא רוצה לשתול אותי במקום אחר.
אתם מבינים?
הוא מדייק אותי.
נכון שזה לא נעים לי,
אבל אני בוחר להתייחס לזה בגדלות.
רבי עקיבא, הסיפור שלו בגמרא,
שלא נתנו לו מקום להתאכסן, נכון?
אז הוא אמר, כל עביד רחמנא לטב עביד.
במעבד נתונים שלו,
הוא אמר,
הכל לטובתו,
הכל לטובה.
כל מה שהשם עושה, הכל לטובה.
אכל לי אריה את החמור,
סיפור מפורסם,
אתם מכירים אותו?
אז זה הכל לטובה, לא,
לא...
אני בוחר איך להגיב לזה.
אני יכול להתחיל לבכות עכשיו שהלך לי החמור,
נכון?
אני יכול להגיד, תתייחס לזה באמונה.
גם, עכשיו...
איך אני מאזן את הרגשות שלי?
קודם כל,
בואו נתחיל במחשבות.
אם אני חושב בצורה חיובית על האירוע,
אני נותן לו פירוש חיובי, נכון?
דיברנו על זה בבוקר,
שחיוביות זה דבר כל כך משמעותי,
אז אני,
אז אני מאזן את הרגשות השליליים שלי.
אני גם לא ייגרר אחר כך לרגש הקשה ולתגובה.
הפירוש פה הוא מאוד חשוב,
אמרו ראשי תיבות אפרת,
כן?
אירוע, פירוש,
רגש, תגובה.
אני,
הרגש והתגובה כבר,
כשהרגש הוא כבד,
התגובה תהיה לפעמים אוטומטית.
הרגש הוא מגיב מאוד מהיר.
לפני השכל, אני,
אם אני מתאמן על השריר הזה,
שאני מסתכל על האירוע בצורה חיובית,
אז אני מראש לא יגרר לרגשות שליליים.
אני יכול,
ככה אדם יכול להתגבר על הכעס,
יכול להתגבר על עצבות,
יכול להתגבר על הרבה רגשות שליליים.
אנחנו מאזנים את זה על ידי מחשבות.
זה...
אז אני יכול לחשוב שכל מה שהשם עושה הכל לטובה.
אם זה קרה, אז הכל בסדר, נכון?
שניים עברו תאונה באותו אוטו, האוטו מרוסק גמור.
אחד בוכה ואומר,
איך אני אגיד לאבא שלי שהרסתי לו את האוטו ו...
150 אלף שקל, מה אני אעשה עכשיו?
והשני, החבר שלו עומד ומתפלל ומודה להשם שהם ניצלו.
טוב,
זה לא...
אז בוא נגיד ככה,
זה שזה אוטו של אבא שלו,
הוא זה שעומד ומתפלל ואומר להשם,
תודה שהצלת אותנו,
האוטו מרוסק ככה ובאיזה מצב הוא,
ואנחנו בריאים שנינו וכולי.
אתה, לאותו אירוע, יכול להגיב בשני אופנים.
בסדר?
זה לא מערכת של רמייה עצמית,
אלא איפה האדם נמצא,
דיברנו על זה קצת גם בבוקר.
איפה האדם נמצא?
אה?
איפה שהמחשבות שלו נמצאות.
ככה הבעל שם טוב אמר.
איפה שהמחשבות שלך נמצאות,
זו המציאות שאתה רואה מול העיניים.
אם המחשבות שלך הן יהיו במקום חיובי,
אז זו תהיה המציאות שאתה תראה לנגד עיניך.
זה מה שאתה...
זה הבנה מאוד מאוד חשובה.
אז אני יכול לפעול על הרגשות שלי
על ידי שאני מחליט לשנות את המחשבות.
אז באופן הזה,
בגלל שאנחנו מבינים שהאדם הוא לא אוטומט,
אלא יש לו בחירה חופשית בין הגירוי לתגובה,
הוא חייב ללמוד לשלוט על הרגשות.
הוא חייב ללמוד,
בגלל שהוא חייב לקחת אחריות על המעשים שלו,
ולא יכול להגיד,
היא עצבנה אותי,
אז הבאתי לה איזה...
לא יכול, אתה לא יכול להגיד ככה.
אתה צריך אחריות.
מה זה היא עצבנה אותך, אז אתה הבאת לה איזה?
זה לא עובד ככה בחיים, אתם מבינים?
אלא יש לך אחריות על המעשים,
אתה לא יכול להגיד,
הוא העליב אותי,
אז בעטתי בו,
זה לא עובד ככה בחיים.
יש לך אחריות על המעשים,
אז אתה צריך להיכנס שם ממש לעובי הקורה,
ולהבין את הדקויות הזאת של המבנה של הנפש,
ובתוך,
בין הגירוי לתגובה,
חייב להיות שם עיבוד נתונים,
חייב להיות שם,
דיברנו עכשיו על פירוש חיובי.
חייבת להיכנס שם העבודה הפנימית שלי,
שאני לא נפעל,
אני במודעות,
אני בוחר,
גם אלכסנסקי.
אלכסנסקי? אלכס?
אסיר ציון, לא, התבלבלתי עם השם.
מה?
שרנסקי, לא, אלכסנסקי,
זה מישהו אחר.
נתן שרנסקי, נתן שרנסקי.
אותו דבר, דומה קצת לוויקטור פרנקל,
אולי הוא למד את הספר שלו לפני,
הוא היה אצל הקגב שם,
שלחו אותו למאסר, הוא היה אסיר ציון המון שנים,
ממש המון שנים.
הם גם ניסו להשפיל אותו, לדכא אותו,
והוא כל הזמן אמר,
הם יכולים לקחת את החירות על הגוף,
הוא
כותב את זה בספר שלו.
דומה מאוד לוויקטור פרנקל.
אבל איפה אני, מה אני חושב זה כבר שייך אליי.
את זה, זה לא בידיים שלהם.
זה לא בידיים שלהם, זה בידיים שלי.
הוא שמר ככה על השפיות שלו, על החירות שלו,
על השמחה שלו.
אז הוא שרד את כל ה...
כי אדם נמצא במקום שהמחשבות שלו נמצאות.
זה המציאות שאתה רואה.
זה...
זה יכולת שלנו להשפיע על עולם הרגש, יכולת ראשונה.
ויכולת שנייה, זה דמיונות.
כלומר,
אני מאוד מאוד טרוד ממשהו,
נכון?
אבל אני יכול לדמיין עכשיו,
שאני עכשיו באיזה טיול, ואני...
לא יודע,
וזריחה עכשיו,
והציפורים פה מצייצות,
ויש פה אווירה של יער,
ואני מתעורר.
כל מיני מחשבות פסטורליות כאלה,
ואז אני כבר...
בגלל שאני מחליף מחשבה,
אני כאילו מחליף תחנה ברדיו.
אם אני עכשיו עסוק במה שאני כל כך מוטרד ממנו,
ויושב עליו,
ואני דואג ממנו וכולי,
אז מה זה עושה לי? זה עושה לי הרבה רגשות שליליים, נכון?
הרבה לא טוב אני מרגיש.
אנשים, אם אני מחליט להגיד...
אני מחליט שזה,
לפחות כשאני הולך לישון,
אני לא רוצה לדאוג מזה.
למשל, נגיד שזה משהו באמת רציני.
אבל כשאני הולך לישון,
אני לא רוצה עכשיו לא להירדם,
אז מה אני יכול לעשות?
אני יכול להחליף תחנה.
איך אני מחליף תחנה? אני מדמיין שאני עכשיו צולל בשונית האלמוגים באילת.
מסתכל על הדגים.
עוד דג יפה, עוד דג יפה.
זה מחשבה מרגיעה, נכון?
אה?
ואז מה?
החלפתי תחנה.
עכשיו,
איך זה קשור לעולם הרגשי שלנו?
לכל מחשבה עוטפות אותה רגשות,
ממש עוטפות אותה.
אם אתם תנסו עכשיו לחשוב על משהו שאתם,
איזה חוויה מאוד מאוד טובה,
תנסו את זה,
בואו נעשה רגע איזה סדנה.
תנסו רגע לחשוב על איזה חוויה מאוד מאוד כיפית,
שהייתה לכם איזה חופשה טובה וכולי.
מה אתם מרגישים?
איזה רגשות?
מה?
עושה טוב, נכון?
אתה אומר, וואי,
היה כיף, באמת, היה...
נכון?
היה...
אתה מחייך, נכון?
גם כשאתה מחייך,
המוח שלך מפריש אנדורפינים.
טוב,
אפילו אם זה חיוך מלאכותי, שתדעו.
אתה עושה איזה תרגיל נשימה,
אפילו לוקח כבר שש נשימות.
עמוקות כאלה, עושה איזה הרפיה כזו,
חושב על איזה משהו חיובי,
איזה דמיון או זיכרון.
הדבר השלישי זה הזיכרון.
דמיון וזיכרון הם מאוד קרובים.
זיכרון זה שייך לעבר,
משהו שהיה לי איזה חוויה מאוד טובה.
דמיון זה,
אני מדמיין שאני עכשיו עושה טיול בסוואנה באפריקה,
זה לא משנה,
אני
יכול לדמיין מיליון דברים,
נכון?
דברים מרגיעים, דברים טובים.
אני מדמיין שזה יסתדר והכל יהיה בסדר,
זה מרגיע אותי,
אני משפיע על הרגשות.
כי הרגשות שלנו הן מלוות את העולם המחשבתי.
אז אם אני מדמיין משהו שהוא חיובי,
הרגשות שלי יהיו חיובים. אם אני רוצה להירדם בלילה,
אז אני אחשוב על משהו חיובי,
על איזו חוויה מאוד טובה שהייתה לי פעם.
אני מטייל בה, אני מטייל באירוע הזה, אני...
אני אחזור על זה, אני אסתכל שוב,
אני במקום אחר לגמרי, אתם מבינים?
אני עושה עיבוד נתונים,
לא כל אירוע הוא צריך לזעזע אותי.
או למעשה,
כמעט אף אירוע לא אמור לזעזע אותי,
אם אני אתייחס אליו בצורה חיובית,
מבחינה מחשבתית,
או אם אני יסיט את המחשבה,
אם זה מאוד מדאיג אותי,
מאוד...
אז אני יסיט את המחשבה,
אני אחשוב על משהו אחר,
אני אחשוב על משהו חיובי,
אני אראה איך הכל לטובה וכולי.
אז זה...
יפה.
עוד דבר שאמרנו זה תחושת הגוף,
תחושת הגוף.
זה יכול להיות מסביבה החיצונית,
היא משפיעה עליי,
אני רעב,
אני עייף מאוד,
חם פה נורא,
או איך שאני יושב,
אם אני יושב
בצורה מסוימת,
אם אני יושב כזה ככה וזה,
אני ארגיש לא טוב,
נכון?
תנסו, תשבו רגע ככה.
תשבו ככה.
אז מה אתה מיד מרגיש?
אה?
מרגיש כזה מקונס,
לא נאחס כזה, נכון?
לא טוב.
עכשיו תנסו לשבת, עשיתי את זה בשיעור קודם גם,
אבל לא נורא,
לא כל המה...
תשמעו רגע, יציב, זקוף, כתפיים, משוחררות.
מה אתה מרגיש מיד?
אה?
בואו ננשום רגע, תנשמו.
שש נשימות ארוכות כאלה,
בריאות.
תנסו לחשוב
על איזה סביבה נעימה,
בריזה טובה,
חוויה שהייתה לכם,
רוח חיובי כזה ששימח אתכם.
אתה כבר במקום אחר לגמרי.
נכון?
אני צודק?
זאת אומרת,
התחושה של הגוף היא גם משפיעה,
זה
קשר הוליסטי,
כן?
פסיכוסומטי כמעט.
אתה משפיע עם
הגוף שלך על הרגשות שלך, בסדר?
וגם הסביבה, כמו שאמרתי,
אז
זה ה...
אז אם כן,
אנחנו
רואים שהרגש,
הוא יכול להיות יועץ.
יכול להיות נותן עצות מאוד טובות.
אתה אוהב את אשתך,
אז הוא נותן לך עצה,
אולי תקנה לה פרחים לכבוד שבת. זו עצה מאוד טובה, נכון?
אבל הוא לא בעל הבית.
אנחנו רואים את זה עם פרשת וידום אהרון, נכון?
מה קרה שמה?
שני הבנים שלו מתו, נכון?
וביום חנוכת המשכן,
כאילו זה מאוד פתאומי גם, וזה שני,
הם היו ענקים,
הם היו שקולים כמשה ואהרון,
הם
היו גדולים מהם אפילו,
חז"ל אומרים.
זה שני בנים שהוא טיפח אותם וגידל אותם,
והוא ממשיך לעבוד, וידום אהרון.
זאת אומרת, אם אתה לא בשליטה על הרגשות,
אז מה קורה לבן אדם במצב כזה?
מתרסק על הפנים, לא יכול לתפקד, נכון?
ואנחנו רואים שהוא בחר להמשיך בשליחות האלוהית,
וידום אהרן,
ולהמשיך, ויקריב קורבנות,
ויום חנוכת המשכן,
ולא לתת לרגש עכשיו...
לשלוט בו, אלא
השכל או האמונה או הצד הרוחני שבנו,
הצד השכלי, הכהן שבנו,
נכון?
שהרב קוק דיבר,
הוא זה שמנהל את הרגש,
לא הרגש מנהל אותנו.
אז
זה...
עכשיו...
אני אגיד לכם עוד משהו.
אדם,
הוא
צריך ללמוד לזהות את הרגשות שלו.
להגיד לעצמו, אני מרגיש עכשיו מתוח,
או אני מרגיש עכשיו עצוב,
אני מרגיש עכשיו שמחה,
אני מרגיש עכשיו
תקווה פתאום,
אני מרגיש...
אדם חשוב שהוא ידע לזהות את ה...
לתת להם שם. ברגע שאתה נותן שם לרגש,
אתה גם הופך אותו קצת לשכלי.
אתה מודע אליו, יש לך...
אינפורמציה פתאום, אתה שואל את עצמך,
למה אני מרגיש ככה?
למה אני מרגיש מאוים?
מה קרה?
עד עכשיו הרגשתי טוב,
ופתאום אני מרגיש כזה לא נוח.
מה השתנה פה?
אמרתי לכם, זה
המון המון תקשורת ומידע. כן, זה... עכשיו,
אנחנו רואים שהרגשות,
שזה דחפים כאלה,
שהם נוצרים כתגובה למשהו פנימי או חיצוני שקורה,
אז
זה גורם לנו הרבה פעמים לתחושות פיזיות ממש,
נכון?
אנחנו רואים שמישהו מתרגש, פתאום יש לו...
השרירים שלו נמתחים,
או שיש איזה תחושת בטן כזאת,
או כל אחד מגיב,
יש לו תחושות פיזיולוגיות ממש, נכון?
יש אנשים שמתחילים להזיע,
מתחילים,
לא יודע,
לראות,
כל אחד מגיב לזה.
אדם מודע גם יכיר את הדברים האלה,
שהוא ייזהה אותם.
ובמקום הזה,
אל תגיב אוטומטית,
אלא תאזן את זה.
אתה צריך לקחת אחריות
על החיים שלך.
הרגשות האלה זה מרכיב מאוד מאוד חשוב במודעות של האדם אל עצמו,
בתפיסה שלו,
של הסביבה,
בהבנה שלו, איך המציאות משפיעה עליו.
המודעות היא זאת שמאפשרת שליטה ברגשות וגם מאפשרת להגיב אליהן.
אם אין לאדם מודעות הרגשות,
יפעלו עליו או לא?
מה אתם
אומרים?
יפעלו עליו אותו דבר, נכון?
אבל מה יהיה חסר?
היכולת שלו לאזן אותם,
היכולת שלו לצאת מהם אם הם עם רגשות שליליים.
כי הוא לא מודע אליהם.
הוא עכשיו, הוא כמו כלב שכועס. כלב
לא מודע לזה שהוא כועס, נכון?
הוא פשוט כועס.
הוא לא יכול להסתכל על עצמו מהצד ולהגיד,
אני כועס, מה קרה לי?
אולי אפשר לצאת מזה?
אולי אני יכול...
אלא הוא פשוט נפעל.
אבל אם אדם לא חש את הרגשות שלו או לא,
אז זה ברור שהוא לא,
אין לו יכולת להגיב אליהם, בסדר? ואם
אתה מתייחס אל הרגשות שלך בתור מידע,
אז אתה, אז המידע הזה,
זה המון אינפורמציה, אינפורמציה מאוד מאוד חשובה.
אתה לא יכול לפעול בצורה אוטומטית,
כי יכול להיות שזה מאוד סותר את עולם הערכים שלך,
הרגשות האלה וכולי.
זה...
אז
אנחנו אומרים שהמידע הזה זה כמו אנטנות.
אנטנות שאתה קולט דרכם את ה...
את החיים, את הסביבה, איך הסיטואציה
משפיעה עליך וכולי.
זה טוב,
זה עוזר לך להבין מה קשה לך,
מה כואב לך,
מה לא טבעי לך.
זה לא אומר שלא צריך לאזן את זה.
חייל בקרב, למשל,
הוא יכול להרגיש פתאום איזה פחד,
אני צודק או לא,
נכון?
עכשיו,
הוא יכול לפעול אוטומט,
ולברוח,
נכון?
הוא יכול, ואמור גם,
לא לפעול אוטומט,
ולאזן את עצמו
במחשבות של ביטחון בהשם,
מחשבות של
החשיבות של עכשיו דווקא...
להתגבר על הפחד, אנחנו נדרשים בהרבה סיטואציות לאזן את הרגשות שלנו.
אדם לא יכול להתחמק ולהגיד,
בעצם אני לא אחראי למעשים שלי, הוא קילל אותי, אז
דקרתי אותו, נכון?
זה לא עובד ככה בחיים, בסדר?
אז
הרבה אנשים הם
עסוקים בהצדקה.
של הדרך שהם פעלו בעקבות הרגשות הקשים
שהתעוררו להם בעקבות האירוע שנכפה עליהם.
מה אתה עושה כשאתה מצדיק פעולה מאוד לא טובה,
ואתה אומר,
הייתי חייב לעשות ככה,
כי הוא קילל אותי.
מה אתה עושה בזה?
כי פיטרו אותי.
מה אתה עושה בזה כשאתה נותן לזה הצדקה?
עוד פעם,
עוד פעם.
מה?
אתה נותן לגיטימציה, נכון?
במילים אחרות, כן?
ומה זה גורם,
מה, מה...
זה בדיוק הפוך מהתהליך שאנחנו רוצים שיקרה.
למה?
כי כשאתה מוצא הצדקות למה שעשית,
שהוא לא היה תקין,
נניח,
אתה משתמש בשכל לטובת הרגש.
זה
כמו אחשוורוש,
השתמש בכלי המקדש בשביל לשתות יין.
נכון?
כאילו, במשהו שהוא כזה עליון, כמו כלי המקדש,
השתמש בו בשביל משהו שהוא הרבה יותר נמוך,
שזה לעשות משתה אחשוורוש,
נכון?
זה קלקול.
הפעולה של עם ישראל זה הפוך,
לקחת את הבהמה בבית המקדש ולהעלות אותה קורבן להשם,
נכון?
לקחת את הצד החומרי שבנו ולהעלות אותו אל הקודש,
להעלות אותו אל שורשו.
אתה אמור לא להשתמש בשכל לטובת הצדקת הרגש הטבעי שלך,
אלא הפוך,
אתה אמור להשתמש בשכל לטובת איזון הרגש הטבעי שלך.
זה הפסקה של הרב קוק.
הכהן שבך,
הצד העליון שבך,
הוא זה שצריך להדריך את החיים,
ולא שהוא צריך להצדיק את הבכיתות.
זה השכל להצדיק את הרגש.
את הפעולה האוטומטית
הלא...
איך אומרים?
שלא עברה שום עיבוד במעבד נתונים הזה בין הגירוי לתגובה.
אז איך ילדים אומרים?
הוא התחיל איתי, נכון?
אה?
הוא התחיל.
הוא התחיל איתך ואתה שברת לו את השיניים, נכון?
חוץ מזה, מה זה משנה שהוא התחיל איתך?
אז מה?
כאילו,
הוא התחיל איתך, אז מה אתה צריך לעשות?
אז זה לא אומר שאין לך אחריות על המעשים שלך.
בסדר?
הם עסוקים בהאשמה הדדית.
ובזה הם מצדיקים את ההתנהגות שלהם וכולי.
אז זה לא תורם לשלום בית,
אלא זה גורם לעוד הידרדרות
וכולי.
בסדר?
למה כל כך קשה לאדם לשלוט ברגשות שלו?
בגלל שהרגש הוא יותר מהיר מהשכל.
אתה ישר מגיב,
בסדר?
ולכן...
ואני אדבר על זה עוד בשיעור הבא,
בשיעור הבא אנחנו נתמקד בכעס,
בסדר?
זה יהיה ההתמקדות שלנו.
היום זה יותר, דיברתי על כל הרגשות באופן כללי,
אבל בגלל שהרגש הוא יותר,
הוא כל כך מהיר,
אתה צריך
ממש להתאמן על השריר הזה,
להתאמן עליו,
ממש לאמן אותו על...
כל עוד הוא בידיים שלך.
אז אמרנו,
יש אירוע פירוש,
אני צריך להתאמן על השריר הזה של הפירוש.
פירוש חיובי, כן?
לימוד זכות,
לנתק מגע מהאירוע.
לא לפעול בצורה אוטומטית, אלא
אני חייב לתת למעבד נתונים שלי לעבד את האירוע בצורה חיובית,
בצורה
לא טבעית,
בצורה שאני לוקח אחריות,
בצורה שמתאימה.
לעולם הערכים שלי,
כי
כל מעשה שאני אעשה,
יש לו השלכות.
הוא צריך להיות תואם את עולם הערכים שלי, נכון?
זה אנחנו נדבר על זה בעיקר בשיעור הבא,
אבל בכל מקרה,
זה הסיבה.
זה צריך מראש להפנים את הנקודה הזו.
שאנחנו לא אוטומטים,
אנחנו חייבים מודעות עצמית, ושמה להיכנס ולהאזן.
להאזן על ידי מחשבות,
דמיונות,
זיכרונות,
נכון,
אמרנו.
על ידי אמונה גם, הכל לטובה.
אדם רואה,
רב ארוש בספר שלו,
בגן האמונה,
הוא אומר,
תגיב לכל דבר במציאות,
כי זה גילוי אלוהי, זה גילוי של רצון השם.
אחרת אתה מגיב בחוסר אמונה.
כל דבר שקורה לך,
אל
תגיב אליו בצורה,
כאילו, שהיא לא דורשת שום עבודה פנימית.
אלא תתבונן כל כך הרבה,
עד שאתה תהיה מאומן בזה,
להסתכל בכל דבר שקורה לך,
רק כגילוי של רצון השם.
ולכן זה לטובתך,
כי
כל דאביד רחמנא לטב אביד.
אז זה גם לעבוד על הרגשות מתוך
עין טובה, מתוך אמונה גדולה.
לראות בכל דבר רק גילוי של רצונו יתברך.
אבל לא להגיב
בצורה אוטומטית.
עד כאן דברים ברורים, בסדר?
אז אנחנו נעצור פה להיום, אני אמשיך.
השיעור הבא, אני חושב שנתמקד,
נעשה איזה מין סדנה כזאת כמעט,
על הכעס, בסדר?
סדנה, שיעור.
ניקח עקרונות שראינו היום,
אבל נעשה משהו הרבה יותר מפורט,
בסדר?
טוב, ברוך ה' לעולם, אמן ואמן.
חזקים וברוכים תהיו, בשורות טובות.
