שלום, ערב טוב ברשות
הרב.
אנחנו בעיצומם
של ימי ספירת העומר,
שהמקור למצווה המיוחדת הזו הוא בפרשת השבוע שלנו,
פרשת אמור.
וספרתם לכם ממחרת השבת,
מיום הביאכם את עומר התנופה.
שבע שבתות תמימות תהיינה
עד ממחרת השבת השביעית
שזה חג השבועות
תספרו חמישים יום
בספר יהדות
חוק ומוסר
אנחנו מוצאים
מאמר מיוחד
של הרב הרצוג
זכר צדיק לברכה
מי שהיה הרב הראשי לישראל השני
אחרי הראשון הרב קוק זכר צדיק לברכה
בספר הזה הוא כתב
מאמר
על אידאת העומר
מאמר שנכתב באנגלית ותורגם לעברית
וכאן המקום להגיד
שאני לא הכרתי את הספר הזה של הרב הרצוג
יש לו ספרים הלכתיים
אבל ספר שכולו רעיונות
לא הכרתי והזדמן לי פעם אחת בכינוס תורה שבעל פה
לפני הרבה שנים
במוסד הרב קוק
ששמעתי את נכדו של הרב הרצוג
מי שהיום מכהן כנשיא המדינה
והוא הקריא מתוך הספר הזה
ואחרי שסיים
אני קרבתי אליו בצד וביקשתי
שייתן לי את השם של הספר וברוך השם
השם מצאתי אותו בספרייה של מרכז הרב
אז המאמר נמצא לפניי
והכתיבה היא מופנית
לא רק לעם ישראל אלא גם לעולם כולו
הסגנון מיוחד
אז נקרא ביחד את הדברים
כותב הרב הרצוג
מצוות העומר
עשויה לשמש ככלי
לרעיון גדול
שהוא שייך לכל עניינה של היהדות.
אפשר היה לחשוב שזו עוד אחת מתרי"ג מצוות,
אבל כפי שהוא יבאר
היא אחת מהמצוות הקדומות שניתנת לנו בכל שנה
אחרי מועד צאתנו ממצרים
בדרך לשבועות
כנראה שיש בה עניין גדול
רבותינו חז"ל
ייחסו חשיבות מרובה לעומר
והוא מפנה למדרש רבה בפרשה שלנו
רבי יוחנן אמר לעולם אל תהי מצוות העומר קלה בעיניך כלומר
הייתה ואמינה לא להבין לעומק
כמה גדולה מצוות העומר
אבל הוא אומר רבי יוחנן אל תהיי מצוות העומר קלה
בעיניך שבזכותה זכה אברהם אבינו לרשת את ארץ כנען
ולזרעך
את ארץ כנען
בתנאי
ואתה את בריתי תשמור אומר רבי יוחנן מה
זה ואתה את בריתי תשמור זו מצוות העומר
מוסיפים אמוראים נוספים
מצוות העומר עמדה לישראל בימי גדעון השופט
הייתה אז מלחמה עם המדיינים
והפסוק אומר והנה איש מספר לרעהו חלום ויאמר
צלל לחם שעורים
זה רמז למצוות העומר
רבי שמואל בר נחמן אמר מצוות העומר עמדה להם בימי חזקיהו
כתוב ובמלחמות תנופה נלחם בם
זאת מצוות העומר והניף את העומר
רבי לוי אמר איש שעמדה להם בימי המן
המן מתקוטט עם מרדכי
ומרדכי מלמד אז את התלמידים על מצוות העומר
מה מיוחד במצוות העומר שהיא כל כך מרכזית כל כך חשובה לישראל
אומר הרב הרצוג
מה היה העומר
כשבית המקדש היה קיים
היה עלינו להקריב
ביום השני של פסח, מנחת תנופה,
קמח, במידה של עומר,
קציר השעורים.
את זה עשינו בחגיגיות,
ואת קצירת השיבולים,
שיועדו למנחת העומר,
עשינו ברוב טקס והדר.
וגרעיני השעורה,
כאן הוא מפרט כי זה מאוד חשוב להבנת העניין,
גרעיני השעורה עברו תהליך ארוך של זריעה,
ברירה,
ניפוי וזיקוק
עד שהעומר,
המידה הדרושה,
שזה דבר קטן מאוד מהכמות המקורית,
עד שהמידה הדרושה הופקה לצורך קורבן המנחה.
לוקחים שעורים
מנפים אותם המון המון ניפויים
זאת מצוות העומר.
העומר מקמח שעורים.
השעורים זה מאכל בהמה.
שואל הרב הרצוג, האם אין זה מוזר שמאכל
של סוסים וחמורים
יעלה לרצון על מזבח השם?
והוא מוסיף להקשות
כי הוא הרי היה חי באירלנד
במקום שנחשב תרבותי
באירופה
באליונותנו האנושית
האנושות
מחשיבה את עצמה מאוד
רואה עצמה כמתקדמת
בתרבות וכולי
ומתייחסים אנו לבעלי החיים
ממש בזלזול כאילו נועדו רק להשביע את תאוותינו או לשעשע אותנו
או להקל את עמלינו
אז עוד יותר מחריף את השאלה
מה זו המצווה הזאת מצוות העומר להקריב מנחת שעורים
ומאכל בהמה
ואנחנו בני אדם ואתם קרויים אדם
אנחנו צריכים להקריב את הדבר הזה של הבהמה מה לנו ולבהמות
אומר הרב הרצוג,
ופה הוא מתחיל את האידאה הגדולה של העומר.
עם כל זה,
לא נוכל להכחיש שיש לנו הרבה מן
המשותף עם בעלי החיים הנמוכים יותר.
עם הסוס והחמור ואפילו עם האריה והנמר.
הרכבנו הפיזי
ותפקודנו האורגני הם שווים על פי רוב.
אנו שותפים עם החיות בהרבה מן האינסטינקטים שלנו.
בתאוותינו, בתחושותינו, בדחפינו ובעוד.
ואם האנושות,
אם בני אדם חיים ללא בקרה,
ללא זכירת הצד האנושי שבהם,
אז יש בנו איזה צד
שיש
לו מכנה משותף לחיות.
ואז חלילה,
בן אנוש התרבותי ביותר, עלול להידרדר
לרמה הנמוכה אפילו מזו של חיה,
חיה טרף, אריה, נמר ודומיהם.
ואז הוא כותב
על איזו ועידה
של כמה מדינות אירופה
שעסקה במלחמות ברציחות
זה היה אחרי מלחמת העולם הראשונה
והוועידה בעצם
עמדה על העובדה הכואבת
שיש לעמים כלי משחית מפלצתיים
המסוגלים להשמיד ביום אחד
יותר חיי אדם מאשר עשו כל האריות והנמרים שבכל הג'ונגלים מאז ומעולם
כלומר מצד אחד
אנחנו בני אדם
האנושות מתקדמת
אבל ככל שאנחנו מתקדמים גם כלי המשחית
שזה פצצות
שזה טילים בליסטיים
שזה אטום
והאנושות מסוגלת
והיא עשתה את זה במלחמת העולם הראשונה
והיא עשתה את זה במלחמת העולם השנייה
ואנחנו בעיצומה של מלחמה מלחמה עולמית
אז האנושות היא
חלילה
חיה רעה
זה מצוות העומר היהדות
מודעת לדמיון שלנו לבעלי חיים היהדות מודעת
שיש בנו יצר
חייתי כמובן יש בנו גם צלם אלוקים
ויש בנו שכל אבל יש גם את הצד החייתי
הבהמי
אז מה עושים איתו
אז יש כאלה שמגנים את היצרים האנושיים
השפלים ויש דתות שמנסות להתעלם ולברוח
היהדות לא
אבל היהדות מציבה בפנינו אתגר של הפעלת בקרה מתמדת
על האינסטינקטים שלנו
אוי לנו אם נחיה לפי האינסטינקטים
צריך בקרה, זה השכל, זו הדעת שלנו, זה המוסר שלנו.
בקרה מתמדת על האינסטינקטים שלנו,
על תאוותינו,
על תחושותינו,
על דחפינו,
על רצונותינו,
תוך ניפויים,
עידונם, עילויים והאצלתם לשון אצילות.
כלומר,
איננו מתביישים להקריב מנחת העומר
מן השעורים מאכל בהמות
השאלה היא מה אתה עושה עם דבר בהמי
אצלנו הוא עובר עידון עד שהוא הופך להיות מנחה
להשם
ועל רגל אחת זה כל היהדות אומר הרב הרצוג על פי
חז"ל לא ניתנו כל המצוות אלא לצרף בהן את הבריות
לזקק את המין האנושי
ואז אפשר להתקרב אל השם.
לכן משמעותו
של עניין העומר זה לא דבר פרטי,
דבר כללי ואפילו אוניברסלי.
כל מהלך התקדמות המין האנושי חייב
לעמוד במבחן העומר.
כל התקדמות אנושית בלי לעדן
בלי לנפות, בלי לטהר את טבעו החייתי של האדם
אינו התקדמות
אמיתית.
אם כלי הטיס האדירים
ישמשו כאשר החיה שבנו מתגברת עלינו
להטלת פצצות ההורגות המוני בני אדם בבת אחת,
אם מכונות ההרס המופלאות ישמשו
להציף את האנושות
במבול אש, דם ודמעות,
אז הפכנו לחיות מסוכנות הרבה יותר מכל
האריות והנמרים בכל הג'ונגלים גם יחד.
לכן חייבת התפתחותנו המדעית
והטכנולוגית
לייצר התפתחות מקבילה במוסר,
בניפוי ובזיקוק
של יצרנו החייתי.
זו אידאת העומר.
להאיץ את תהליך הניפוי והעידון עד שבאמת תתפתח האנושות
ותתקדם
להיות ראויה להיות מנחה להשם.
מטרה נעלה זו תושג
על ידי האנושות
רק כאשר רעיון העומר
של מצוות העומר האלוקית שעם ישראל מקיים
רק כשהרעיון הזה יושרש עמוקות בליבה
ובנפשה ואז התקיים בנו השלום האוניברסלי וכיתתו חרבותם לאתים
וחניתותיהם למזמרות
לא יישא גוי אל גוי חרב ולא
ילמדו עוד מלחמה מסיים הרב הרצוג במשפט
מקסים רעיון העומר
הוא שהעתיד בסופו של דבר לפתור
לא רק בעייתם של יחידים
אלא את בעייתה של האנושות כולה.
שלום.
