השיעור בימי שלישי הוא קבוע לשעה 12 ורבע כדי
שיהיו לנו לפחות 45 דקות
לנסות לכסות את הפרשה.
כן, בבקשה. יש פה דפי מקורות
בעזרת השם, השיעור להילול נשמת כל הנרצחים,
לרפואת החיילים,
תגידו אמן,
לגבורת הלוחמים,
לחזרת החטופים,
ולתת עוז ותעצומות לראשי ממשלתנו ושריה
וראשיה ויועציה, בעזרת השם,
לחיים טובים ולשלום.
רק כדי להזכיר לנו,
אנחנו נמצאים בשבוע מאוד מאוד מיוחד.
בין פסח שני
שזה י"ד באייר יש פה דפים חכם אוחנה מחלק לכם
בין י"ד באייר שזה פסח שני לבין לג בעומר
ואנחנו ברוך השם הקדוש ברוך הוא ישנה
הבטחה אלוקית שהקדוש ברוך הוא שותל
בכל דור ודור
צדיקים
שהם מסייעים בעדינו ונותנים לנו את הכוחות לצלוח את כל התקופות,
את כל האתגרים,
במיוחד באתגרים שאנחנו נמצאים בהם השנה.
אז גם על זה בעזרת השם נדבר.
כדרכנו בקודש תינתן סקירה על פרשת אמור ואחר כך
נתמקד
בנושא של לחם הפנים והמחרף
והמגדף
אז הפרשה מתחילה בקדושת הכהנים הרגילים,
כהני הדיוט
לאחר מכן אנחנו
מתעסקים עם קדושתו של הכהן הגדול
אחר כך אנחנו מדברים על קדושת הקורבנות
קדושת הזמנים, פסח, שבועות, סוכות, ראש השנה,
תודה רבה.
ובאופן מפתיע הפרשה מסיימת בשני נושאים שנראים לכאורה לא קשורים.
הנושא הראשון זה המנורה והנושא השני זה לחם הפנים.
למה הם לא קשורים לפי דעתכם מה אתם אומרים?
כי הם היו אמורים להופיע בפרשת
תרומה, תצווה,
ויקהל, פקודי, לא פה, כן, איפה שהופיעו כל
פרשיות המשכן,
הרי יש לנו ארבע פרשיות,
ארבע,
חמש פרשיות המתעסקות במשכן,
תרומה,
תצווה, כי תישא, ויקהל, ופקודי, אז לכאורה לא ברור מה זה
עושה פה. אז הנושא שלנו להיום, מתוך כל העניין הזה, זה
זה הלחם הפנים והמגדף.
לפני כן,
כדי שיקבל פוש,
אז נאמר כמה דברים ברשותכם על התנאים הקדושים שאנחנו עכשיו חיים בצלם,
או יותר נכון,
חיים לאורם.
בי"ד באייר, שזה גם פסח שני,
אנחנו,
זה גם היארצייט,
פוקדים יום הפטירה של שני תנאים חשובים מאוד,
שזה רבי יהודה בר-עילאי ורבי מאיר בעל הנס.
רבי יהודה בר-עילאי,
ראש המדברים בכל מקום,
הוא קבור בעין זיתים,
מי שלא מכיר,
בין...
אנחנו אנשי הגליל.
הוא קבור בין צפת
לבין מירון, שוכן אחר כבוד שמה.
זה רבי יהודה בר-עילאי.
כל רבי יהודה שכתוב בגמרא,
בש"ס,
בדרך כלל,
מדובר ברבי יהודה בר-עילאי.
אלא אם כן זה רבי.
רבי זה רבי יהודה הנשיא.
זה מישהו אחר,
אבל בדרך כלל רוב המחלוקות,
רוב העניינים,
רבי יהודה,
ראש המדברים בכל מקום,
הוא גם היה פוליטיקאי האמת,
הוא זה שקישר בין עם ישראל לבין הגויים וניהל בין הרומים בעיקר,
הרומאים.
בשעה שהגמרא מספרת על זה שהרומאים בנו מרחצאות
ושווקים וכל מיני עניינים אז רבי שמעון בר יוחאי היה
מאוד מאוד נוקב ואמר כל מה שהם בנו זה לעצמם
רבי יוסי ששתק
הוגלה לציפורי,
או
גלה לציפורי, ורבי שמעון בר יוחאי נרדף,
בסדר?
רבי יהודה בר-עילאי הפכו אותו לראש המתווכים,
כן, לתווך בין עם ישראל לבין הרומים,
ורבי שמעון בר יוחאי התחילו הרדיפות אחריו,
כיוון שהרומים ראו שהוא...
לא פראייר,
שהוא נוקב, שהוא לא מתרפס, כן, הוא לא, מידת הדין,
הדברים הם מאוד,
לא שרבי יהודה חס ושלום הוא מתרפס,
אבל הדרך של רבי שמעון בר יוחאי הייתה אחרת,
וממילא הרומים רדפו אותו.
אז לאורם, אנחנו עכשיו נעביר את השיעור.
אני אספר גם משהו עכשיו, אבל גם בהמשך, בעזרת השם.
הדוד הגדול שלנו, הרב מרדכי אליהו,
היה כביכול מבלה את זמנו גם בפסח שני לעלות
אחר כבוד לרבי יהודה בר-עילאי ולעשות שם הדלקה
ולדבר בשבחו של רבי יהודה בר-עילאי ולרקוד ולפזז ולכרכר בכל עוז
יחד עם רבים מאחינו עמך בית ישראל בקברו של רבי יהודה בר-עילאי.
ואחר כך,
אז אני הייתי,
גרנו בצפון,
הייתי רב צעיר,
ועוד היו כל רבני הצפון ועוד אנשים נוספים,
בעצם מקבלים את פניו,
הם היו עולים פה מירושלים,
אוטובוסים שלמים לרבי יהודה בר-עילאי להדלקה המסורתית בפסח שני.
בדרך כלל אנשים מכירים את רבי מאיר בעל הנס בפסח שני.
אז יש כמה תחנות,
רבי מאיר בעל הנס בטבריה,
ורבי יהודה בר-עילאי באין זיתים.
ולאחר מכן,
מגיע ללג בעומר.
היום כבר זה קצת שונה,
בגלל כל האסון שקרה במירון, אבל
זה היה ממש הוד קדומים.
מה זאת אומרת?
הרב אליהו היה מגיע, מלמד את
הצאן מרעיתו באוטובוס,
שנוסע מירושלים,
את האדרא רבא ואת האדרא זוטא,
ומדבר בשבח של רבי שמעון בר יוחאי,
ממש מחיה להם את הדמויות הללו.
ואז היינו פוגשים אותו בצפון,
ברבי יהודה בר-עילאי,
אחרי זה רבי שמעון בר-יוחאי,
אחרי זה מגיעים לבית העלמין בצפת,
שגם שם קבורים
צדיקי עליון,
ופוקדים את קברו של הארי הקדוש ורבי יוסף קארו,
ולמטה שם יש את קברו של רבי פנחס בן יאיר,
ומקנכים בתפילת ותיקין ברבי מאיר בעל הנס.
תארו לכם מה זה, זה לילה שלם מסע.
מסע בין דמויות על, בין תנאים קדושים כאלה.
ואם הרב מרדכי ייקח נהג, תודה רבה.
יהי רצון גאולה עוד השנה.
סגור.
באמת זה היה משהו מיוחד,
וגם אם בפועל לא נוסעים לאותם ציונים קדושים,
ראוי,
ראוי,
ראוי ללמוד את תורתם של התנאים הללו,
ושיהיו בעלי השמועה ניצבים לפנינו.
אנשים קדושי עליון שכמו שאמרנו גם בפעם שעברה,
שבעבודה שהם עשו
כן,
בעבודה שהם עשו,
הם בעצם הנחילו לנו ממש ב-DNA שלנו,
גבורה ושמחה וקדושה וטהרה,
כמו אבות הקדושים.
כך התנאים הקדושים שהזכרנו עכשיו,
כל אחד לפי עניינו,
ומאגרא דפומי, והאות שלו בתורה, וה...
והחידוש שלו שהוא הביא אלינו,
ואז בעצם אנחנו חיים מכוחם
של האבות הקדושים כמובן, וגם התנאים שחיו לפני
כ-1800 שנה, שזה באמת אנשי פלא.
טוב,
עוד נדבר בזה בעזרת השם בהמשך השבוע,
ביום חמישי,
הבעלנו טובה בלג בעומר,
וגם בשבת בעזרת השם.
טוב, נחזור לענייננו לפרשת השבוע.
אז ציטטנו לכם פה את הפסוקים.
כמו שאמרנו הפרשה מדברת בעניינים שנראים שזורים אחד בשני
וקשורים אחד בשני ואז באופן מפתיע בסוף הפרשה
מופיעים שני עניינים שנראים לכאורה לא קשורים שזה המנורה
ציטטתי לכם פה רק פסוק אחד אבל
אני אקרא ברשותכם עוד כמה פסוקים
ויקרא כ"ד מי שיש לו חומשים אז יכול לפתוח ויקרא כ"ד
בבקשה,
וידבר אדוני משה לאמור,
צו את בני ישראל,
ויקחו אליך שמן זית זך,
כתית למאור,
להעלות נר תמיד,
מחוץ לפרוכת,
וכו' לעניין המנורה,
ואז מסיים בפסוק ד' כמו שכתוב לפניכם,
על המנורה הטהורה יערוך את הנרות לפני השם תמיד,
מה עניין המנורה עושה פה,
ובהמשך
מדובר פה עוד כלי מופלא,
כלי מופלא במשכן ולאחר מכן בבית המקדש,
שזה לחם הפנים.
ולקחת סולת,
אפה אתה שתיים עשרה חלות,
שני עשרונים,
כן,
השניים עשרה חלות זה כנגד שניים עשרה שבטים,
שני עשרונים,
תהיה החלה האחת,
ושמת אותם שתי מערכות,
שש המערכת
על השולחן הטהור,
לפני אדוני,
ונתת על המערכת לבונה זכה,
והייתה ללחם לאזכרה,
היא אשה לאדוני.
ביום השבת,
ביום השבת,
יערך אתו לפני השם תמיד מבני ישראל ברית עולם.
ביום השבת, ביום השבת, הכוונה בכל שבת.
טוב,
אז אלה הפסוקים,
ואז
באופן מפתיע יש עוד פרשייה נוספת.
שבכלל לא ברור מה הקשר שלה אלינו.
אז אמרנו, שאלה ראשונה,
זה מה שני הכלים האלה מופיעים? הרי אנחנו
מדברים בכלל בעניינים אחרים פה בפרשה שלנו,
פרשת אמור.
כמו שאמרנו,
על הכהנים,
ועל המועדות,
ועל הקורבנות.
פתאום מתעסקים לי עם שני כלים שבעצם כבר דובר בהם בתרומה,
תצווה,
כי תישא,
ויקל,
ופקודי,
בפרשיות שעברו.
מה הם עושות פה?
ומה עושה פה המקלל?
מי זה המקלל?
גם זה מצוטט לכם
בפרק כ"ד פסוק י'
ויצא בן אישה ישראלית
והוא בן איש מצרי כן זה אותו איש מצרי רש"י אומר שזה
אותו איש מצרי שמשה הרג אותו זאת אומרת מדובר פה על
בן תערובת
שאימא שלו ישראלית אימא שלו יהודייה
כן
אישה קצת מפוקפקת או הרבה מפוקפקת
ויצא בן אישה ישראלית,
והוא בן איש מצרי,
שיהודייה ומצרי התחתנו,
ויוצא התכשיט הזה, מה הוא עושה?
בתוך בני ישראל,
ויינצו במחנה בן הישראלית ואיש הישראלי, ויקוב בן האישה הישראלית את השם,
מה זה ויקוב?
מה זה לקוב?
לקלל.
האמת היא שבמקרא...
איך איך?
למה פעמיים?
טוב, זה...
אני לוקח את הפירוש הזה ממקום אחר.
יש לנו גם עם בלעם ובלק, אתם זוכרים?
הוא אומר לו,
הוא מבקש לערור את עם ישראל,
לקלל אותם.
ואז הוא אומר,
מה אקב לא קבו אל,
ומה תזעם לא זעם השם?
מה ההבדל בין לערור לבין לקוב?
מה ההבדל בין לקלל לבין לקוב?
לקלל זה עניין מסוים,
לקלל אותו בעניין מסוים,
להכפיש אותו,
למצוא את הנקודות השחורות.
לקוב זה לפנצ'ר,
בסדר?
כמו לעשות נקב,
בדיוק, משהו יותר כולל, משהו יותר עוצמתי,
עיין שם בפרשת בלק ובלעם, אבל זה הפשט.
זאת אומרת, שאלה שלך, אשריך, בסדר?
אז לא סתם שאלת את השאלה.
אז זו לא סתם כפילות,
הוא בעצם גם מקלל, אבל לא פחות מזה,
הוא נוקב,
בסדר?
ויקוב בן האישה הישראלית את השם,
ויקלל,
ויביא אותו אל משה,
ושם אימו שלומית בת דברי למטה דן, כן,
רש"י אומר שזונה איתה.
וידבר משה אל בני ישראל,
ויוציא אותם את המקלל מחוץ למחנה,
וירגמו אותו אבן,
ובני ישראל עשו כאשר ציווה אדוני את משה.
טוב.
אז עוד פעם בוא נעשה סדר,
יש לנו פרשה מאוד מסודרת,
מופיעים שלושה עניינים שלא קשורים, ואם הם קשורים,
אז מה הקשר לפרשייה השלישית?
אני יכול להבין את הקשר שיש בינם לבין לחם הפנים,
אבל מה
הוזכר פה הסיפור הזה של מקלל?
אז עוד רגע ניגע בזה,
אבל אני רוצה לומר,
אתם יודעים שיש כזה,
כמו יסוד כזה,
של חז"ל שאומרים אין מוקדם ומאוחר בתורה.
בסדר,
לפעמים פתאום מופיע שם משהו,
ואומרים,
טוב, אין מוקדם ומאוחר בתורה.
שמעתי פעם פירוש שלפי דעתי מכוון אל האמת,
שאומר,
מה זה אין מוקדם ומאוחר בתורה?
מה זה הדבר הזה?
בעצם בתורה ישנן שתי ורסיות,
כן?
שתי, הדברים כתובים בשני אופנים.
אופן אחד,
זה איך שהדברים הופיעו במעבדה האלוקית.
הקדוש ברוך הוא תכנן שהדברים יופיעו א', ב',
ג', ד'.
אבל מבחינה מציאותית,
כרונולוגית, הדברים הופיעו א', ד', ג', ב'.
בסדר?
למה זה ככה?
מסבירים
שהכל זה עניין שלנו.
אנחנו מכשירים את העולם לקבלת האור.
האור והשפע האלוקי.
הקדוש ברוך הוא בעצמו אמר,
אני
הייתי רוצה שהדברים יופיעו א',
ב',
ג', ד', אממה.
בעם ישראל לפעמים קצת עם כשעורף.
ואז בעצם מי שגורם לשיבוש...
של סדר הדברים שלא יופיעו כפי התוכנית האלוקית זה
עם ישראל וההכשר המוסרי שהוא יוצר פה בארץ בסדר?
אז זה לפעמים אפשרות כזאתי שאומרת
אין מוקדם ומאוחר בתורה אבל כאן זה לא ההסבר של חז"ל
הם אומרים אתה יודע למה המקלל הוזכר פה?
מכיוון שהוא זלזל
בלחם הפנים בוא נקרא
רש"י
ויקרא פרק כ"ד פסוק י' כן מי שיש
לו חומשים יכול לראות את זה שם בפנים
אולי אני אקרא לכם באמת מלשון הזהב של רש"י בעצמו
ויצא על פסוק י' ויצא בן אישה
ישראלית מכאן יצא רבי לוי אומר
מעולמו יצא
ואז בהמשך לגלג ויאמר ביום השבת יארחנו דרך המלך לאכול פת חמה בכל יום שבת או שם הפת צוננת
חמה בכל יום או שם הפת צוננת
של תשעה ימים מה זאת אומרת?
לחם הפנים,
היו שמים אותו במשך תשעה ימים על הסטנד,
כן,
על הלחם הפנים. היו בו שני מערכות,
הן נעשות בצורה מאוד מאוד מיוחדת,
צורה של חי כזאתי, כן, שני רגליים,
צורת חי.
יש,
קראתי כתבה שיש אדם כזה שהיום יודע
לאפות את לחם הפנים בלי שהרגליים יישברו,
כאילו זה באמת מלאכה מאוד מאוד מיוחדת,
והיה שם משהו מאוד מאוד מוזר.
לחם הפנים,
היו שמים אותו בשבת,
ואז מחכים תשעה ימים עד השבת הבאה,
ואז אוכלים אותו.
אומר המלגלג, מה זה הדבר הזה?
הרי אם עוברים תשעה ימים,
אז בעצם כבר הלחם מתקלקל.
הלחם קר.
אם יש לכם כזה מלך כזה,
מישהו שמנהיג את העולם,
שאתם טוענים,
כן,
חס ושלום,
אם המלגלג הזה, המקלל הזה אומר,
אתם עם ישראל?
אתם לא מתביישים?
זה הלחם אשר אתם נותנים לפני השם?
כן?
לפני הכהנים, אבל לפני השם?
למה אתם לא נותנים לחם של בונג'ור,
איך
קוראים לזה?
כן, take away.
אתה רק שם אותו,
וכבר אתה נותן אותו. למה צריך את כל התהליך הזה?
וחוץ מזה,
אם אתם מחכים תשעה ימים, אתם ממש יכולים ל...
אתם נותנים לו את הלחם הקלוקל,
אתם נותנים לו אולי משהו לא טוב.
אז למה לא ללמוד מבזק,
כאילו,
לתת את הלחם ולספק אותו על המקום?
איך, איך?
או, שואל, אומר כבודו, בא לבר מצווה מפרשת בלק,
שמך בישראל?
אוריאל.
אומר, באמת שאלה טובה?
אז מצוין.
אז קודם כל,
אם אני,
אם אנחנו מסכימים שזו שאלה טובה,
אז בואו ננסה לענות עליה.
בסדר, מוכנים?
קדימה.
אז תהפכו בבקשת הדף.
לפני זה צריך לשתות.
ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו.
אשרינו שזכינו לקולות של תינוקות של בית רבן שנמצאים פה איתנו,
זה מעולה.
אני רוצה לספר לכם על זה סיפור
שחס וחלילה כבודו לא ירגיש בנוח.
לפני עשרות שנים הרב אליהו נכנס לבית כנסת בחוץ לארץ.
טוב,
מגיע הרב הראשי לארץ ישראל,
מדליקים את כל הלוסטרות של פחימה בת...
איך?
או, כבודו, יש פה כבר מישהו ששמע את הסיפור.
חזק וברוך.
בקיצור, הגיע ללוס אנג'לס,
הרב הראשי הגיע,
מדליקים את כל הלוסטרות,
שחלה בת פחימה,
פחימה,
אתה נכון,
מכירים את כל הקדשות על המנורות וזה.
טוב, הדליקו את כל המנורות.
הרב עולה על הסטנד.
ואומר,
רבותיי,
יש פה חושך.
אמרו לו,
מסמנים לו כל הגבאים,
מסתכלים אחד על השני במבוכה.
אמרו, יושב,
מה קורה?
לא הדלקת את כל האורות, כל המנורות?
הוא אומר,
הדלקתי את הכל,
אין לי עוד מנורה אחת,
הדלקתי אפילו את המנורה במטבח.
הוא אומר להם,
אתם בטח שואלים את עצמכם למה אני חושב שיש פה חושך,
הרי לכאורה כל הנורות דולקות.
אמרו לו, כן, כבוד הרב,
מה הכוונה?
הוא אומר, איפה כל הילדים?
מה זה בית כנסת בלי ילדים?
מה זה בית כנסת בלי רעש?
מה זה בית כנסת בלי חיים?
כולם זה, הכול שקט כזה, סטרילי.
צריך שיהיה פה אקשן, צריך שיהיה קולות של תינוקות.
לא יודע מה יהיה אחר כך,
אבל ברוך השם.
בכל מקרה,
תינוקות זה שמגיעים לבית המדרש,
ובכלל, הנה,
יש פה עוד איזה תינוק חמוד.
זה סימן של חיים.
טוב,
נחזור לענייננו.
כמו שכתבתי כאן,
סדר הנחת לחם הפנים,
עורכים אותו בשבת,
אחרי תשעה ימים מוציאים אותו לאכילה,
ויש לנו גם פסוק משמואל,
ויתן לו הכהן קודש,
כי לא היה שם לחם,
כי עם לחם הפנים המוסרים מלפני השם,
לשום לחם חום ביום הילקחו.
מה זאת אומרת?
אומרת הגמרא במסכת מנחות.
מה זה ביום הילקחו?
דורשים שיום נתינה ויום הלקיחה עומדים בטריותם.
זאת אומרת, הנס היה שלמרות שעברו תשעה ימים,
הלחם ממש לא התקלקל,
הוא נשאר טרי וטעים ומקסים.
אבל למה לעשות את כל הסיפור הזה?
ולמה למגדף כאילו יש לו עניין להגיד, חבר'ה,
הלחם הפנים שלכם זה...
מה להתעקש על הנקודה הזאת,
יש אולי נקודות אחרות שהן נראות יותר
אטרקטיביות.
אני קורא את הגמרא במסכת מנחות,
מלמד שמגביהים אותו לעולי רגלים,
ומראים להם לחם הפנים,
כן, מתי שהיו מגיעים, בפסח, בשבועות וסוכות.
הכוהנים חושפים את המקום של הקודש, נכון?
הלחם הפנים נמצא בקודש.
יש לנו מצד הרוצה להחכים ידרים, לחם הפנים נמצא מצד דרום.
המנורה נמצאת מצד צפון, נכון?
עוד מעט נגיע לזה.
ואז מראים לכולם, תראו,
זה לחם הפנים של עם ישראל.
תראו, משהו מיוחד הלחם הזה.
מלמד שמגביהים אותו לעולי רגלים,
ומראים להם לחם הפנים ואומר להם,
ראו חיבתכם לפני המקום.
מהי חיבתכם?
כדאמר רבי יהושע בן לוי,
דאמר רבי יהושע בן לוי,
נס גדול נעשה בלחם הפנים,
סילוקו כסידורו.
זאת אומרת, נכון למרות שאומרים שמונה ימים,
שנאמר לשום לחם חום
ביום הילקחו, כמו הפסוק שציטטנו מספר ויקרא.
טוב,
בסדר גמור, אבל מה זה בא להגיד?
אתם יודעים שבקלות אפשר ליפול לתפיסה הזאתי
שהנושאים הכלכליים והנושאים האדמיניסטרטיביים,
הנושאים הפיזיים בעולם הזה,
זה תלוי בנו.
אם נעבוד כמו שצריך,
אז נקבל משכורת כמו שצריך.
אם נעשה פרמיות,
אז
יהיה לנו עוד עודף.
וכן על זה הדרך.
בא הקדוש ברוך הוא, ובגלל שלחם הפנים,
זה התפקיד שלו, הוא כנגד הפרנסה,
וכנגד השפע,
וכנגד כל הדברים המקורקעים.
ובא לומר,
תדע לך אדם,
מה שאתה כביכול מסגל לעצמך, זה הכל ברכה מאת השם.
ששת ימים תעשה מלאכה,
או לא תעשה מלאכה,
השבת היא מקור הברכה.
אתה חושב שלחם הפנים,
אתה יוצר,
אתה עושה,
אתה מפרנס.
דע לך
שאני ביקשתי ליצור עולם כזה שלמרות שאתה זה בראתי עולם מושלם
אני רוצה שאתה תעסוק במלאכה,
שלא יהיה לך נהמא דכיסופא,
לא יהיה לך לחם חסד,
אתה לא מקבל את הכל מן המוכן,
אתה צריך לטרוח כדי לקבל משהו.
אבל אחרי שקיבלת,
זה לא בגללך,
זה בגללי.
ברור?
זאת אומרת,
דווקא אותו לחם פנים.
שלכאורה הפרנסה והצד החומרי בחיים הוא תלוי בנו ולא בו,
מה שאני אעשה יהיה,
מה שאני אעשה,
מה שלא אעשה לא יהיה,
כל מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת,
כל מי שלא טרח יאכל אותה,
כאילו,
למה,
אז
דווקא בעניין הזה,
דווקא בעניין הזה בא הקדוש ברוך הוא
ויוצר את הנס המיוחד הזה כדי להראות
שהשבת
היא מקור הברכה.
אז הייתי אומר,
אם התנובה,
אם העושר והאושר וכל הדברים הטובים בחיים
הם פונקציה של עבודה שלי ולא שלו,
או
שלו ולא שלי,
אז למה להעביר את זה דרכנו?
אם זה עובר דרכנו,
זה מתקלקל,
זה מתעוות,
זה נחלש, אתם מבינים?
היה יותר,
היה וואלה,
תוריד לנו שלב,
תוריד לנו מן מן השמיים,
ותוריד לנו שלב מן השמיים,
תן לנו שישה ענייני קבלה,
כמו שהיה במדבר,
שהכל יהיה,
באמת תהיה פירוטכניקה כזאת,
עם משהו מאוד מאוד מיוחד,
הכל יהיה אלוקי,
הכל יהיה נסי,
נשמע הרבה יותר טוב.
אני אומר, לא.
אני רוצה דווקא להעביר את זה דרככם
ולהראות את חיבתי כלפיכם
שכל מה שאתם עושים חביב בעיניי.
חז"ל אומרים,
חביבים דברי סופרים יותר מדברי תורה.
זה שהקדוש ברוך הוא נתן לנו תורה אלוקית זה מקסים,
אבל זה שאנחנו חיי עולם אשר נטע בתוכנו,
אנחנו כמעיין המתגבר פה במכון מאיר,
פה כולם צדיקים,
נכון או לא?
או?
בן אדם מוציא מעצמו זה כבר ביטוי של שייכות הרבה יותר גדולה.
אני מוציא מעצמי, אני לא רק
איזה צינור להופעה של דברים שנאמרו לפניי,
אני לא רק משכפל איזה תורה ששמעתי מרבותיי.
אני שומע,
אני מפנים,
ואני נעשה כמו רבי אלעזר בן ערך,
שזה התקופה שאנחנו קוראים את פרקי האבות,
נעשה ממש כמעיין המתגבר.
אם אני זוכה להיות כמעיין המתגבר,
זה מראה שהתורה ממש שייכת לי.
היא נמצאת בתוכי,
אני שייך בה, וזה מה שהקדוש ברוך הוא רצה להבהיר בלחם הפנים.
אותו לחם הפנים, אותה פרנסה.
שכביכול
נעשית על ידך,
אני רוצה שזה יעשה על ידך ואני רוצה להבהיר כקבל עם ועדה.
שכל העולם ידעו שאני ממש, אתה ידא אריכתא שלי.
אתם הידיים הארוכות של הקדוש ברוך הוא,
כל אחד מאיתנו,
במה שהוא עושה בעולם הזה.
ואת הנקודה הזאתי,
המחרף והמגדף מקלל.
כי הוא לא מאמין בסגולת ישראל. הוא
אומר, יש או חומר או רוח.
יש לנו שלוש דתות מרכזיות, יהדות,
איסלאם ונצרות.
הנצרות היא בורחת אל הרוח,
העולם הזה שרוי בחטא,
בורחת אל הרוח.
המוסלמים,
כן,
כמובן אני אומר את זה בצורה פשטנית וקצרה,
אבל ראוי להאריך בזה,
אבל לצורך העניין.
הנצרות בורחת אל הרוח,
העולם שרוי בחטא, איכשהו בואו נעביר אותו,
נעביר אותו מכאן.
האסלאם הוא בעצם כולו זימה, זרמת
סוסים זרמתם,
והם בעצם עסוקים באיפוק, בסדר?
בן אדם מאוד מאוד, החומר מאוד מאוד מפעיל את המוסלמים,
כן?
עיין שם שם.
ובסופו של דבר,
אתה תתאפק, אחרי זה תזכה לחיי תענוגות בעולם הבא,
כל מיני קשקושים.
היהודי,
הוא עומד בתווך,
וכמו שהסברנו עכשיו,
באריכות,
דרך לחם הפנים,
ומבהיר שהחומר והרוח כרוכים יחדיו.
לא רק שכרוכים יחדיו,
החומר והעבודה והעמל שאנחנו עושים בעצמנו,
זה עמל אלוקי.
יש בו ברכה.
יש בו שכינה.
יש עשר מלאכות שנעשות בפת, אתם יודעים, נכון?
יש לנו עשר מלאכות,
בן אדם בא וזורע וקוצר וחורש,
ובגן עדן היה גלוסקאות על העץ,
היה כבר כל מיני בגטים כאלה,
וקרואסונים,
שוקולד וכאלה,
על העצים.
אומר הקדוש ברוך הוא,
אני רוצה שזה יעבור דרככם.
כי אני לא חפץ במעשה ניסים,
אני חפץ,
כתוב אפילו שהקדוש ברוך הוא שונא ניסים,
אני חפץ במציאות של אמת מארץ תצמח.
ואתם, כל אחד מאיתנו, במה שהוא עושה,
הוא מגלה את האמת האלוקית על אדני הארץ בזה שהוא עובד.
ואת הנקודה הזאתי,
המחרף והמגדף,
שולל ולא מאמין בה.
האם הייתי ברור?
בסדר.
אז עוד פעם נעשה סיכומונצ'יק.
אמרנו,
לא ברור לנו מה פרשת המנורה והלחם הפנים עושים.
אומר הקדוש ברוך הוא,
אני בכוונה שותל את הדבר הזה כאן,
את
שני הכלים הללו,
להראותנו במנורה.
המנורה זה תורה שבעל פה,
גם כן בן אדם יכול לייחס את זה לעצמו.
אומר, אני רוצה,
ערב פרשיית המקלל,
ובסיום של הקורבנות,
נכון,
דיברנו על כל הקדושות למיניהן,
אני רוצה להבהיר עוד איזה נקודה,
אומר הקדוש ברוך הוא,
אם ירושלמי,
כן,
בשמו,
כמובן,
בשם חז"ל,
שבעצם הוא אומר,
דיברנו על הקדושה של הכהן,
דיברנו על קדושה לקורבנות,
יש עוד שתי נקודות מאוד מאוד חשובות.
אחת,
שאתה לומד תורה שבעל פה,
כן,
בן אדם יכול לבוא ללמוד פה במכון מאיר,
ואופה, פששששששששששששששששששששששששששששששששששש
קומו שאני נכנס! כן,
חוזר הביתה,
לא מבין למה לא כולם עוברים לדום?
למה לא פורסים לו שטיח אדום?
למה לא מופיעים דגלונים?
אומר הקדוש ברוך הוא, המנורה,
אתה מטיב את המנורה,
על החוכמה,
כשמן הטוב יורד על הזקן,
זקן אהרון יורד על פי מידותיו,
כן?
אני זה שמשפיע עליך חוכמה.
לגבי הלחם הפנים,
אני זה שבכוונה עושה את הנס הזה,
כדי שלא תיפול באשליה הזאתי,
באילוזיה הזאתי, כן, שאתה זה ש...
אלא אתה לא מתפקד לבד,
אלא אתה הידיים הארוכות שלי,
ואני רואה בזה ברכה עצומה,
ומתברך בזה, ושמח בזה.
ובזה אני מבטא את סגולת ישראל, שאתם עושים,
אתם עושים מלאכת שמיים.
אם אתם זוכרים, לפני כמה חודשים או שבועות,
דיברנו על הבדל בין עבודה לבין מלאכה.
עבודה זה טרחה,
לעבוד.
מלאכה זה מלשון מלאך.
מלשון שליחות,
נכון?
מלאכת מחשבת עשה.
ברגע שבן אדם עושה את מלאכתו נאמנה,
אז ממש הוא מושך את השפע האלוקי
דרכו אל המציאות. וזה מה שקורה
עם לחם הפנים,
עם המחרב ועם המגדף.
טוב. הזכרנו מקודם את הגמרא בבא בתרא,
אמר רבי יצחק, רואים?
אנחנו פה, הצדיק שעזר לי עם הדף,
קיצר, אז אנחנו קצת יותר נאריך בזה.
אמר רבי יצחק, הרוצה להחכים ידרים, נכון?
והרוצה להעשיר יצפין.
אתם יודעים שמסיפור על רבי,
רבי
יהודה הנשיא, נכון?
מקודם דיברנו על רבי יהודה בר-עילאי, נכון?
אנחנו מדברים עכשיו על רבי יהודה הנשיא.
מה עשה רבי יהודה הנשיא?
כן?
סיכם את המשניות, נכון?
ביום ראשון דיברנו על זה, נכון?
רבי יהודה הנשיא.
כתוב על רבי שזכה לשני שולחנות.
גם זכה לאושר וכבוד,
וגם זכה לחוכמה.
שואלים,
בליקוטי מוהר"ן, שואל רבי נחמן,
תגיד לי,
איך זה יכול להיות שאדם זכה לשני שולחנות?
אם הוא בדרום,
הוא לא בצפון.
אם הוא בצפון, הוא לא בדרום.
אם אני עשיר, אני לא יכול להיות חכם.
אם אני חכם,
אני לא יכול להיות עשיר, נכון?
כן, נכון, נכון, אז
אני הולך בכיוון הזה.
אז מה, מה קורה פה?
הבנתם?
כאילו, יש פה בעיה.
אז הוא אומר דבר מקסים.
הוא אומר, אם בן אדם הוא ענו,
אז הוא לא תופס מקום.
ממילא הוא יכול להיות בו זמנית
בדרום ובצפון.
ולכן הוא יכול גם לזכות לשתי שולחנות.
אין לי ספק שכל מכון מאיר,
כמובן הרבנים הקדושים,
אבל גם התלמידים,
מה זה גם?
התלמידים הקדושים,
בעזרת ה'
אני
כבר עכשיו מאחל לכם שתזכו לשני שולחנות,
תגידו אמן.
למה?
מכיוון שאתם ענבים,
אז בדוק ומנוסה,
אתה שומע מתנה?
אתה כבר סוגר את הפינה הזאתי?
תזכור בעזרת השם גם לעשירות גדולה, תגידו אמן.
וגם לחוכמה גדולה.
וגם לעובנתא דליבה,
לחוכמת הלב ששלמה המלך כל כך ביקש,
שהדברים יהיו קרובים ללבכם.
אמן.
טוב.
ואז אנחנו ממשיכים ברשותכם לפרי צדיק.
אתם רואים?
ובשבת מניחים י"ב לחם.
כן, יש מינה כזה, לשים 12 חלות.
והמוציא, לא רק שתיים.
שני סגולים,
כן?
שש ושש.
כך היה נוהג הרב נעים.
כך היה הרב נעים,
זכר צדיק לברכה,
אח של הרב מרדכי אליהו.
וגם הרב מרדכי היה עושה זאת בעצמו.
אבל הגדלות הייתה שהרב נעים אפה את החלות בעצמו.
אני
זוכר את זה.
הרב נעים, כמו שמו נעים, כן?
לא בוחל בזה, כמו שההלכה אומרת.
אף על פי שיש לו משרתים ויש לו אנשים ש...
הוא עושה את זה בעצמו.
על כך כבודו.
היה אופה 12 חלות, הרב נעים.
והרב מרדכי היה מכין חמין,
חמין על פתיליה, ככה זה משהו עם
ניחוח אלוקי,
בסדר?
משהו מיוחד במינו, שניהם טורחים על זה.
אז למה שנים עשר?
ובשבת מניחים י"ב לחם
לזכר לחם הפנים.
שכל אחד מישראל יכול לקבל מקדושת כל הי"ב שבטים.
אתה יודע למה שמים באותו כלי,
מעבר לניסים שתיארנו עכשיו,
וזה שזה מחזיק בטריות שלו?
מכיוון שבשבת אתה לא אדם פרטי.
אתה יכול ממש לקבל את קדושת הכלל
ואת עוצמת הכלל מכל 12 השבטים,
מכל 12 הכוחות, מכל מה שהם מבטאים בעולם הזה.
זה פלא פלאות נפלאות.
אז מי שיכול,
ישים 12 לחמניות.
ואם לא,
גם שימו שתיים, זה גם בסדר.
אז אני מדלג פה מאמר מאוד ארוך בפרי צדיק,
אך מה שנשאר החומר לשבת הבאה,
שאז לא עשו ישראל שום פעולה ומצווה,
רק היה מונח מעצמו.
כל ששת הימים, עד שהתקדש השבת
הבאה, ויהי סעודתה,
דחקל תפוחים קדישין,
כנזכר להלן, ומכל מקום היה טעם בסילוקו כסידורו.
והנס היה מצד קדושת כנסת ישראל,
וזה שכתוב בגמרא,
שמגביהים אותו לעולי רגלים.
ואמרו לראו כי בטעם לפני המקום,
שסילוקו כסידורו,
זה בעצם מה שהסברנו מקודם בעל פה,
כתוב כאן בכתב.
כנגד המקלל הזה,
שהוא באמת, כמו שאמרנו קודם,
הוא שנוי,
הוא תוצאה של נישואי תערובת של אישה ישראלית,
של אישה ישראלית ואיש גוי.
יש לנו את רבי עקיבא,
רבי עקיבא הוא ממש עומד כנגדו
של המחרף ומגדף,
למה דווקא רבי עקיבא?
רבי עקיבא מה היה עושה?
קודם כל היה גדול התנאים,
רבי עקיבא היו לו 24 אלף תלמידים כידוע וכמפורסם כמו שהגמרא מתארת,
לאחר מכן הוא מעמיד חמישה תלמידים
שעסקנו בהם
בתחילת השיעור
רבי מאיר בעל הנס,
ורבי יהודה בר אילי,
ורבי שמעון בר יוחאי,
ורבי אלעזר בן שמוע,
ורבי יוסי,
כולם צדיקים,
טהורים,
וענקיים.
מה היה בו ברבי עקיבא,
שהוא עומד כנגד המחרף והמגדף?
כמו שאמרנו,
המחרף והמגדף,
מה הוא עושה המחרף והמגדף הזה?
הוא לא מאמין בסגולת ישראל, נכון?
נכון? זוכרים?
מה עושה רבי עקיבא?
רבי עקיבא דורש כתרי אותיות.
הגמרא במסכת מנחות מספרת
שמשה רבנו נכנס לשיעור,
יושב בספסל האחורי,
שומע את רבי עקיבא הדורש בכתרי אותיות מכל הליכות,
אז הוא אומר, מה קורה פה?
הוא אומר משהו
שאני לא מבין בעצמי.
סוף השיעור, סוגר את הספר.
רבי עקיבא אומר,
כל מה שאמרתי, הלכה למשה מסיני.
ואז משה רבנו נרגע,
בקטע טוב.
מה זאת אומרת?
משה רבנו קיבל את כל התורה באופן תמציתי.
אבל בכל מה שעתיד תלמיד חכם לחדש,
כבר נאמר למשה מסיני.
ואף על פי כן,
וגם השיעורים שאנחנו אומרים פה עכשיו,
וגם מה שאנחנו מדברים עכשיו,
כבר נאמר,
למשה מסיני,
אבל באופן תמציתי.
טוב, אז איפה המקום שלנו להתגדר בו?
זה כמו, אני אוהב למשול את זה לתמצית תה.
כי בכל הוא מקבל תמצית,
כן?
התה שלנו פה, לא סתם הביאו לנו פה תה.
ואז מזה עושים הרבה הרבה הרבה מיני תה.
ופירות, ופרי פירות, וכל מה ש...
ותלמידי חכמים עוד יפרו וירבו בתורה,
וידרשו כתרי אותיות,
וכולי וכולי.
הכל,
הדבר התמציתי ניתן למשה,
אבל אחרי זה הוא הולך,
מתפשט
ומתרחב על ידי מי?
על ידינו.
על ידי התלמידי חכמים שבכל דור,
על ידי לומדי התורה,
אותה תורה שניתן למשה בסיני,
40 יום
ו40 לילה, הולכת ומתרחבת על ידי כל אחד מאיתנו.
שימו לב.
רציתי לצטט את זה בדף מקורות,
אבל
לא הספקתי.
אומר הרב בשמונה קבצים קובץ ה' כן,
שמונה קבצים זה סוג של מחברות כאלה שהרב קוק היה כותב
חלק ניכר מהמחברות הללו הם סודרו בספרים שאנחנו מכירים אותם
אבל מצאו לנכון ויש עניין לקרוא את המחברות הללו
כפי שהם נכתבו על ידי הרב מי שלא יודע ממש
מספרים שהרב קוק זכה לאיזה סוג של השראה ורוח הקודש
והוא היה כותב ולפעמים היה ממשיך על השולחן
ככה באיזה סוג של השראה נשמתית
אצל אחינו הספרדים קוראים לזה השבעת קולמוס אבל הרעיון שממש יש
לו איזה הזרמה נשמתית כזאת שהוא ממש הדברים יוצאים ממנו ולכן
הדברים כל כך גבוהים ומתוקים תראו מה הוא אומר
רבי עקיבא הוא שדרש על כל קוץ וקוץ טילים של הלכות
הוא שהכיר את הערך של האומה בכללה
וכוחה לאלוקים,
בכל צורותיה שהיא מתגלה בהם,
ואפילו בגבורה הגופנית שלה, כן?
אפילו הצדדים הפיזיים.
ידע כי חלק השם עמו,
ונושא כליו של בן הכוזיבא, נכון?
הרי הוא אמר שבכוכבה מה הוא?
המשיח, נכון?
אה,
זה בנדיט אחד,
זה ביריון אחד,
זה המשיח,
אתה לא...
כן, הוא אמר, אני
רואה בבן אדם הזה משהו מאוד מאוד מיוחד.
אולי תצמח ממנה ישועה לישראל מסר נפשו על נטילת ידיים כמו
שהגמרא מתארת ויצאת נשמתו באחד שימו לב מה הוא כותב עכשיו
הוא איש הישראלי בעומק יסודו הפנימי כלומר הוא היהדות והישראליות שהרב
קוק רוצה להגיד יהודי הוא כותב בדרך כלל
ישראל מלשון ישר אל קראת את שמו
ישראל וישרון למרות מה שהוא בן גרים בחיצוניותו הרי רבי עקיבא הוא
בן של גרים, נכון?
והפך להיות גדול התנאים והתחיל ללמוד בגיל 40. והוא
הכוח המגן נגד נקיבת השם של בן האישה הישראלית.
ברור?
זאת אומרת,
הוא עומד כנגד בן האישה הישראלית,
המחרף והמגדף שאנחנו פוגשים
בפרשת השבוע שלנו.
מה, למה?
בגלל שאותו מחרף ומגדף לא מאמין בסגולת ישראל,
ורבי עקיבא כל כך מאמין בסגולת ישראל,
ואפילו אומר,
אני מסוגל לדרוש כתרי אותיות ולהראות איך
באותיות האלוקיות מופיע שם של ישראל.
איך כל,
איך ישראל וקודשא ברוך הוא ואורייתא אחד הם.
אתה מבין?
זאת אומרת,
כנגד אחד שמערער על הקדושה ועל הסגולה ועל
העומק של עם ישראל, עומד לו רבי עקיבא.
ופרסמה הכתוב, ככה רש"י אומר, למה פרסמו אותה?
בגלל שהיא הייתה פרוצה.
פרסמה הכתוב אותה קוראה שלום לכל ונותנת
המון דיבורים כן הייתה דברנית כזאתי
הומייה וסוררת שלומית בת דברי
וינצו במחנה בת הישראלית ואיש הישראלי עד אשר פורש המשפט
וכל קרני רשעים אגדע תרומם לקרנות צדיק זאת אומרת
הוא עומד כנגד רבי עקיבא עומד בפרץ
כמו ניקח אותנו לסוגיה אחרת אבל ככה
נזכור את זה כמו שמשה רבנו
שמקום קבורתו לא נודע הוא עומד מול
בעל פאור.
בסדר?
הכנגדו של בעל פאור זה משה רבנו.
הכנגדו של המחרף והמגדף זה רבי עקיבא.
מכל האמור לעיל, אנחנו פה בדקות האחרונות,
מכל האמור לעיל,
אני באמת רוצה לחזור לנושא שדיברתי עליו בהתחלת השיעור.
אתם יודעים שעבודת השם
היא מפי סופרים ומפי ספרים.
זאת אומרת,
בן אדם בא,
לומד,
הוגה,
שומע שיעורים,
אתם עושים את זה כל היום,
ברוך השם,
וגם לומד בעצמו,
שזה גם דבר שראוי
יותר ויותר להתעסק איתו,
שיהיה לימוד עצמי,
שבן אדם קונה את התורה
בלימוד העצמי שלו.
אבל במסגרת עבודת השם,
ישנם עוד רבדים ועוד...
חלקים בעבודת הנפש,
ועבודת המידות,
והתיקון המידותי,
והייעוד היהודי של כל אחד מאיתנו,
שזה ההידבקות בצדיקים.
בציבור שלנו,
בדרך כלל הנושא הזה הוא קצת פחות.
כן?
איך?
לא הולכים, זה,
כאילו אומרים,
טוב,
אתה רוצה להתחבר לאיזה צדיק,
תלמד את תורתו.
ואני הקטן רוצה לומר לכם,
שאם ראיתי את המאור הגדול, את שר בית הזוהר,
את הרב מרדכי אליהו,
עושה את הדברים הללו ומקדיש להם זמן,
מקדיש להם זמן ללכת.
זה לא עיקר התורה, אבל בוודאי שיש בזה צדדים.
שבן אדם באמת גם את ה...
בוודאי סיפורי הצדיקים,
והגמרות
שמספרות אודותם, ויש גמרות ארוכות שלמות,
מתוקות מדבש,
שמתארות גם את רבי שמעון בר יוחאי,
וגם את רבי יהודה בר אילאי,
וגם את רבי מאיר בעל הנס.
ברגע שאנחנו נלמד עליהם,
וגם מי שחשקה נפשו גם ילך לציון שלהם,
יש לה ממש הארה מיוחדת.
שיש אור גדול שבעצם יורד אל העולם ביום הפטירה של בן
אדם על אחת כמה וכמה ביום פטירתם של צדיקים כאלו ונסיים
בסיפור על רבי שמעון בר יוחאי כדי לתת לנו תיאבון
הגמרא בירושלמי
מספרת מה שכן היה פה אתמול סיום ירושלמי, נכון?
אז הגמרא מספרת סיפור מאוד מאוד תמוה.
רבי שמעון בר יוחאי, הוא
נמצא במערה במשך 12 שנים, ואחרי זה עוד
שנה נוספת, נכון?
סך הכל 13 שנים.
לפני שהוא יוצא מהמערה,
הוא רוצה לדעת אם הוא יכול לצאת.
כי בעצם הוא עשה השתדלות גדולה,
הוא ברח מהרומאים,
בהתחלה הוא היה בבית המדרש,
יחד עם הבן שלו,
אחרי זה הוא פחד שאשתו תגלה,
ואז הוא ברח אל המערה וכולי.
ואז הוא יוצא החוצה והוא רואה רשת של צידה של יונים,
צידה מצודה כזאת,
ככה היו
תופסים יונים.
הוא שומע, תתפס,
הוא שומע בת קול שאומרת, תתפס,
והציפור נתפסת.
אחרי זה הוא שומע תצא בדימוס,
כלומר תהיה חופשייה ולא תתפס,
ובאמת אכן על ציפור איכשהו מפלסת את דרכיה ולא נתפסת בזה.
וואו,
אני רואה בזה סימן לזה שאני יכול לצאת מהמערה,
כי יש פה השגחה ממש על כל ציפור וציפור,
על אחד כמה וכמה,
עליי.
סיפור מאוד מאוד משונה.
רבי שמעון בר יוחאי
נפגש עם אליהו הנביא פעמיים ביום, לא פעם אחת.
לא יודע כמה פעמים אתם פגשתם את אליהו הנביא.
אבל אליהו הנביא,
רבי שמעון בר יוחאי פוגש את אליהו הנביא פעמיים ביום.
מזה הוא לומד שיש השגחה?
מה, אתה לא יודע שיש השגחה?
מה זה הסיפור הזה? סיפור מאוד מאוד מוזר.
מוזר או לא?
כן או לא?
או?
מסבירים המפרשים
שרבי שמעון בר יוחאי היה גם צדיק גדול,
אבל גם עניו גדול.
הוא אמר,
אני לא מחזיק מעצמי,
ולכן אני חושב שאולי אני צריך להמשיך ולהשתדל.
להמשיך ולברוח,
לעשות השתדלות מעשית שלי,
כן?
ואולי לא הגיע זמני לצאת החוצה ולסמוך על
זה שאני משליך על השם את יהבי,
כיוון שאני לא במדרגה הזאתי.
אתם מבינים?
הוא גם צדיק
וגם עניו שלא מחזיק מעצמו.
אבל בשעה שהוא רואה את המצודה הזאת,
הוא אומר,
אני רואה בזה רמז אלוקי שאומר,
רבי שמעון,
שחרר, אתה צדיק יסוד עולם.
אתה יכול לצאת החוצה, לא יאונה לך כל רע.
את ההשתדלות שלך עשית,
את
התיקון שלך עשית.
12 שנה ועוד שנה,
ועכשיו
אתה יכול לצאת אל החופשי, וכך היה.
כן.
אז לא על אחת כמה וכמה, בסדר?
גם אם לא אחת כמה וכמה.
אבל הוא אומר,
אני רואה שיש השגחה בעולם.
אולי טעיתי בלשוני.
אבל זאת אומרת, יש השגחה.
בוודאי,
אם יש השגחה על ציפורים ועל חיות, בוודאי שיש השגחה על אנשים,
נכון?
ובוודאי על צדיקים.
אז בעזרת השם נאחל לכל אחד ואחד מאיתנו שבעזרת השם זכות רבי
שמעון בר יוחאי ורבי מאיר בעל הנס ורבי יהודה ורבי עקיבא תגן בעדכם
ומי שכהנים פה שנזכה לאכול
בעזרת השם מלחם הפנים ונזכה לעלות לבית המקדש במרה בימינו ונדבק
בצדיקים כל אחד בדרכו וכן יהי רצון ונאמר אמן ברוכים תהיו
