היום ראיתי שהשקיעה היא ב-4:46.
כן,
ובשבוע הבא,
מה?
חושב שזה יהיה חמש דקות, כמובן יותר, חמישים בטח.
כן,
שלום, אנחנו בפרק 12,
סימן
נ"ע.
זה הסוף של...
סוף של הסוף,
סוף של...
על סוגיית האפיקורסים שדרשו ה...
דרדיקי
ופה סוף הדיון עם שר של ים, שר של גיהינום, אמר שר הים,
ים כל,
אז
אחס בתיו,
לגיהינום,
אמר הקדוש ברוך הוא,
אני אחוס אליהם לפני שבאו לגיהינום,
דקץ,
זכים הם, כנים הם, צדיקים הם,
חלק אין לך בהם,
אז אמר, אמר,
זן שת,
אמר גיהינום לפניו ריבונו של עולם, רשעים הם,
הללו עם זרעו של שת,
אמר,
לא, לא, לא, על בם גן עדן, הולכים לגן עדן.
ועף,
ואף,
אמר גיהינום לפני הקדוש ברוך הוא ריבונו של עולם, ומה יהא?
זה מה שראינו בשבוע שעבר,
זה יצחק, הללו זרעו של יצחק,
ומה יהיה עם הרעב הכבד של הגיהינום,
והייחוד שלו?
אז שלא ידאג, אל תירא,
יש לי כתות,
תף ריש יוד שין, תף תף תר, מלשון נטור,
שמור לי
אומר רש"י,
יש לי כתות אחרות,
יש לי כתות כתות של עובדי כוכבים שאתן לך,
זה המזון של הגיהינום.
טוב,
ובזאת הסוגיה נגמרת.
נראה מה אומר הרב.
תפקידו של תר הכתות,
נטור יש לי כתות כתות של עובדי כוכבים שאני נותן לך.
תפקידו של הגיהינום הוא כללי.
הצד הגס שבאנושיות,
שהאור אלוהי לא חדר ולא יוכל לחדור בקרבם פנימה,
אלה שהנפשות שלהם נשתנו לרוע ביסודם
על ידי התגברות של רשעה הזוהמה,
רשעה הזוהמה וחומריות הגסה,
שנדבקה בהם בעצם.
והם גם כן סופם שיתבררו הם החלק הטוב והנכון,
אשר בלא היתוך עצמי ופגעי החיים לא יוכל להתברר,
ולא תוכל ההתחדשות הצורתית של שינוי התוכן העצמי לבוא על נפשות כאלה,
שהן כל כך מרובות בצואתן ודרושות בהכרח להתכה וחידוש אופי גמור,
עליהן נועדה אש הגיהנום להיות שולטת.
וזהו המילוי של תפקידו של הכוח הכללי,
אש הקיליון וההיטהרות של הגהינום.
ועל כן אמר לו הקב"ה לגהינום, השואף לבלוע את הכל,
שהוא
ירף ידו מחלק השם
גוי הטמא,
ותפקידו הוא רק בשליטת אש ההיתוך הנשמתי שלו
על כל הסוגים של הנפשות רפות הצורה,
שהן כתות הרעות של עובדי כוכבים שבהיותם מתרחקים
מהאורה החיה האלוהית המחינת את כל הדבק בה,
הרי הם יורדים לאותה דיוטה
של ההכרח להיות נצרפים.
באש הקיליון,
בשביל חידוש עצמיותן בצוויון חדש ואחר לגמרי,
עד אשר יצא טהור מטמאה ואחרית כל הזמנים.
ועל כן נור, יש לי כתות כתות של עובדי כוכבים,
שאני נותן לך.
תראה, יש כת,
נור,
יש לי כתות כתות של עובדי כוכבים,
שאני נותן לך.
תפקידו של הגיהנום הוא כללי.
אני מסופק, מה המשמעות
המילה כללי פה?
אולי תפקידו של הגיהנום הוא לא פרטי.
אז זה פרטי ביחס ל...
הפרט הזה שנקרא ישראל,
אלא הוא כללי,
קוסמי אוניברסלי.
הוא שייך לא לפרט, הוא שייך לכלל,
לכלל האנושות,
אבל לא לצד המיוחד באנושות,
שהוא ישראל.
אולי
זה הכללי פה.
תפקידו של הגהינום הוא כללי, שתי נקודות.
והנה הוא מסביר מה זה כללי.
הצד הגס שבאנושיות,
שהאור האלוהי
לא חדר ולא יוכל לחדור בקרבם פנימה,
אלא שהנפשות שלהם נשתנו לרוע ביסודם על ידי...
התגברות של הרשעה הזוהמה והחומריות הגסה שנדבקה בהם בעצם,
והם גם כן בסופם שיבורר מהם החלק הטוב והנכון,
שבלא היתוך עצמי ופנימיות החיים,
לא יוכל להתברר ולא תוכל ההתחדשות הצורתית של שינוי
התוכן העצמי לבוא על נפשות כאלה,
שהן כל כך מעוותות בצוויונן ודרושות בהכרח להתאכל וחידוש אופי גמור,
עליהן
זה תפקידו הכללי של הגהינום.
עליהן נועדה אש הגהינום להיות שולטת.
וזהו המילוי של תפקידו של הכוח הכללי.
אש הקיליון וההיטהרות של הגהינום.
טוב,
אז השתכנעתי שמה שפירשתי זה היה נכון.
תפקידו של הגהינום הוא כללי.
למה נצרך הגהינום?
הגהינום נצרך בשביל...
צד הגס שבאנושיות שהאור האלוהי לא חדר ולא יוכל לחדור בקרבם פנימה
וזה בניגוד כנראה ל...
צד העדין של האנושיות,
שאור אלוהי דווקא חדר ויכול לחדור בקרבם פנימה,
התשתיתי של הנפשות,
של הנשמה,
שאני מבין שבישראל אור אלוהי הוא עצמות שם.
אבל בנפשות שהאור האלוהי לא חדר ולא יכול לחדור בגלמם פנימה,
אלא נפשות,
אלה שהנפשות שלהם נשתנו לרוע ביסודם
על ידי התגבורת של רשע וזוהמה בחומריות הגסה שנדבקה בהם בעצם.
זה קצת בסגנון של המהר"ל,
אתם יודעים.
אומות העולם, היצר הרע, שם פרק ב' בנצח ישראל,
המהר"ל אומר שיצר הרע בעיקר עוזב את אומות העולם,
זה גמרא.
עוזב את אומות העולם ומתגרה בישראל.
והמהר"ל מסביר את כל העניין הזה,
בסוף הפרק הזה הוא אומר,
לאומות העולם אין להם יצר רע.
יצר רע זה הנטייה.
לרע,
זאת אומרת, האתגר,
מה
שמאתגר מול הרע,
כשהרע קורא בהם, יענו.
זאת אומרת, הרוע עצמות להם.
בישראל,
יש יצר רע, ורע עלול להיות בישראל,
במקרה, לא בעצם.
זאת אומרת, בחיי,
בחיים ממשיים, בחיי ה...
החיים האישיים הפרטיים של יהודים,
אז יהודים יודעים לעשות רע,
כידוע.
מכל מקום,
זה לא בגלל האסנס,
לא בגלל התשתית,
לא בגלל המהות,
בטח לא של הנשמה הכללית של האומה,
ולא של הנשמה של האדם,
שהיא נטף מכוח החיים הכללי של האומה.
שם זה כולך, יפה רעייתי,
ומום אין בך.
אבל באומות העולם זה לא כך.
לישראל יש
פושעי ישראל.
זה ביטוי שמייחד,
זאת אומרת, יש עיקרון שהוא מאוד מאוד
יסודי, שאומר שכל כלל יש יוצאים מן הכלל.
זה גם בישראל,
יש
יוצאים מן הכלל.
יוצאים מן הכלל זה נקרא פושעי ישראל.
אבל באומות העולם אין פושעי אומות העולם,
אין ביטוי כזה.
אבל יש ביטוי שנקרא חסידי אומות העולם.
אז
אצלנו יוצאים מן הכלל,
ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל, הוא פושע ישראל,
אז הוא כפר בעיקר.
אבל
באומות העולם,
לפי שהוציא את עצמו מן הכלל,
אז הוא חסיד אומות העולם.
כי שם התשתית,
המבנה הכללי, הנשמתי, יש שם רוע עצמי.
ראשית גויים עמלק.
אלה נפשות שלהם נשתנו לרוע מסודם,
לא במקרה.
על ידי התגבורת של הרשעה,
זוהמה
וחומריות הגסה שנדבקה בהן בעצם.
הרשעה, זוהמה וחומריות.
הזוהמה, מה ההבדל בין רשעה לזוהמה לחומריות?
רשעה זה רשעה,
חומריות זה התפעלות, זה נטייה מטריאלית.
הזוהמה זה ההתפעלות הנפשית מהנטייה המטריאלית.
זאת אומרת, הצדדים
החסרונים שבנפש,
כתוצאה מההתפעלות החומרנית,
זה הזוהמה.
אז התגבורת של רשעה,
זוהמה וחומריות,
הגסה שנדבקה בהם בעצם,
זה הנפשות,
שזו הנקודה המעניינת,
שהתורה לא מתייאשת מהן.
הם גם כן סופם שיבורר מהם החלק הטוב והנכון.
אבל שם זה צריך לעבור גהינום.
גהינום זה כור היתוך טוטל,
מחיקת
הצורה עד התשתית.
אשר בלא היתוך עצמי בפנימיות החיים,
לא יוכל להתברר.
זה הגדרת המשחק.
זה הפונקציה הגהינומיסטית,
זה הגהינום.
זה לא אוצרות פרטיות,
זה
הביטוי. כמו היתוך,
אתה לוקח איזה חומר ואתה מתיך אותו,
אז הוא
איבד את צורת חומרו הראשונה.
ואז ככה הגוש הגיע מכסף ויוצא לצורף כלי.
אתה
מתיך את
המתכת הזאת,
היא
הופכת להיות נוזל,
איבדה את הצורה הבסיסית שלה.
ואז גם אפשר לברר מה עופרת,
מה הכסף, ולצאת לצורף כלי.
אז מעין כך,
מעין זה,
זה גם כור ההיתוך של הגהינום.
זה מקום שהוא מחדש את הצורה על ידי מחיקת הצורה.
דיברנו על זה.
אז לא תוכל ההתחדשות הצורתית של שינוי התוכן העצמי
לבוא על נפשות כאלה שהן כל כך מרובות בצוויונן.
יש כל כך הרבה כתות, כל כך הרבה וריאציות
של נפשות כאלה חלושות שאין בהן את המתאם אל האור האלוהי,
אל התואר,
אל העדן, אל
העצמיות הטוב.
וריאציות רבות מאוד של כתות, של נפשות כאלה
שהן מרובות בצבעונן ודרושות בהכרח להתכה,
בחידוש אופי גמור.
בשביל זה נוצר הגיהינום.
עליהן נועדה אש הגיהינום להיות שולטת,
וזהו המילוי של תפקידו של הכוח הכללי,
ים הכיליון והעדר של הגיהינום,
שכזכור זו הייתה התרונה של הגיהינום.
הגיהינום,
סך הכל הוא לא אשם בגיהינומיותו.
בגיהינומיותו.
הקדוש ברוך הוא ברא את הגיהינום הזה.
זה,
זה מה שהוא טוען,
בשביל מה בראת אותי,
אם אין לי,
אם אין לי תפקיד.
ככה הבנו את ה...
ככה הבנו את העייפות שלו, או בקשתו,
ומר זן שת,
על גינו לפני רבינות של עולם,
מרי זנן עם זרוע של שת.
כל דבר שקדוש ברוך הוא ברא, יש לו תפקיד.
מה התפקיד שלי?
הוא אומר, הרי,
מי, מי מאלה ישראל, שהם זכים, הם צדיקים, הם...
אם הם בעטו בגיץ וכו',
תשאיר אותם,
אני הולך לגן הדס,
לא בשבילך.
אבל, אז מה?
אז זה הדאגה הצודקת שלך, שיש לך תפקיד.
תפקיד, זה בשביל הכתות האלה.
זהו המילוי של תפקידו של הכוח הכללי,
והנה הגדרת המושג גיהנום.
גיהנום זה ים הכיליון וההיעדר
של הגיהינום.
לים קול,
ים
הכיליון והעדר,
ים של כוח המעדיר את המהות.
כן,
אמר לו הקדוש ברוך הוא לגיהנום,
השופע לבלוע את הקול,
לים קול,
אמר לו שהוא ירפה ידו מחלק השם,
גבורי האיתן.
אין לך חלק בהם.
ואל גן הדס, אל
על בם גן הדס, אליהם לגן הדס,
זה לא בשבילך.
אלה הנפשות האיתניות, הנפשות האיתניות.
הן אלה שמסוגלות לגלם פה, עלי אדמות,
את הקודקס הנשמתי, הרוחני,
הפנים-פנימי.
זה איתנות, זה נקרא איתן.
איתן זה מי שמכשיר שמיים וארץ.
אז תעזוב, תירף ידך מחלק השם, שזה גוי האיתן.
אתם יודעים, אתם יודעים מי נקראו
איתנים.
האבות נקראו איתנים, נכון?
עם ישראל,
הביטו אל צור חוצבתם,
אל מכבת בור נוכרתם,
הביטו אל אברהם אביכם.
מקור המחצב שלהם,
שהוא צור.
מראש צורים אראנו,
אז
הם משהו חזק,
גוי איתן.
אז זה,
זה מה,
זה כוח כזה,
מה איתן כל כך בגוי הזה,
האלוקיות שבו.
זה ה...
זה
היציבות שבו, זה העוצמה שבו, זה היכולת שלו,
כאן עלי אדמות,
לא לאבד את התואר,
את העדן,
את הממדים השלמותיים,
האידיאליים של האופי הנשמתי.
זו הגבורה.
והגוי הזה, שזוהי תכונתו בטח כגוי,
אז...
ירף ידו
של הגיהינום מהם,
ותפקידו
של הגיהינום הוא רק בשליטת אש ההיתוך הנשמתי שלו,
כי זה הגיהינום, הגיהינום זה לנשמה.
לא צרות רבות בגוף יש בגיהינום,
כי
אין גופות בגיהינום.
הם נשארים פה בקבר, הגופות,
אבל
הגיהינום זה המציאות של
הטיפול הנשמתי.
מכל מציאות גופנית,
כי
שבעים, שמונים, מאה ועשרים, נגמר.
אבל הנשמה היא משהו הרבה יותר יציב
מאשר הממד הגופני הזה.
והטיפול במימד החזק הזה,
שמו הנשמה,
זה העניין של הגיהינום.
ותפקידו הוא רק בשליטת אש ההיתוך הנשמתי שלו,
זה כוח נשמתי שמתיך
נשמות.
על כל איזה נשמות?
של כתות כתות,
של כל הסוגים,
של הנפשות, רפות הצורה.
תלויי הרפיון, יש ביטוי כזה במדרש.
יש נשמות
רפות צורה,
בניגוד לעם ישראל הוא עם איתן,
גוי איתן,
עם קשי עורף.
זה גם יכול להידרש לחיוב,
יש בו משהו מאוד קשה,
כמו תלמידי חכמים,
למדנו את זה,
כל תלמיד חכם שאינו קשה כברזל,
אל תגור איתו,
תתרחק ממנו.
אבל תלמידי חכמים,
אז הם קשים כמו ברזל.
זה נלמד מאתון,
מאת העמק האיתן,
אנחנו בארץ ישראל לומדים את זה,
ארץ אשר אבניה ברזל,
היי כי
ברוח האומה יתגלה בגדוליה,
בישראל.
גדולים באמת, הם אנשים קשים,
קשים,
לא נדים לכל רוח.
יש להם עמוד שדרה, יש להם
תכונה עצמית,
יש להם עוצמה פנימית,
והיא מסוגלת להיצמד אל התוכן הנשמתי, העדין, השלם,
ולא להתפעל מכל לחצים חברתיים וסחף תרבותי,
וכל מה שהחברה כולה נמצאת בה, המהות של הגוי הוא לא כזה.
והוא מתגלה על ידי אלה שרוח האומה מתגלה בהם,
גוי איתן, אבל יש נפשות רפות,
אין להם עוצמה פנימית,
אין להם שדרה פנימית,
על כל פנים,
לא כזאת
שיכולה לעגן אותם מול רוחות הזמן,
רוחות החיים,
נטיות החיים,
נטיות הגוף,
נטיות החברה,
על כל פנים שם.
כל האנושות נמצאת,
ואלה הנפשות רפות עצורות,
ומתי שהקניין של
ההתפעלות החיצונית מהרשעה, הזוהמה, החומריות,
המוניות, הגסות
שזה הופך להיות אוטונומי אצלן,
זה קניין, לא קניין חיצוני,
זה לא לבוש,
זה לא מקרי,
זה הופך להיות האופי הבסיסי שלהם.
אז בשבילהם
בא הטיפול האלוהי,
שגם את החומר הזה, סוף דבר,
הוא ימחזר אותו לטוב, יוצאים ממנו
צדדים טובים.
והם הכתות הרבות של עובדי כוכבים שבהיותם מתרחקים
מהאורה החיה האלוהית המחסנת את כל הדבק בה.
צאן קודשים ברוב תומכה נהל עדתיך.
החוסן האלוהי הוא מופיע באיתניות של הגוי,
אבל יש כאלה שהם רחוקים מהאורה החיה
האלוהית המחסנת את כל הדבק בה.
הם יורדים לאותה דיוטה.
אלה הולכים להיות נצרפים באש גיהינום,
אז הם ככפפה ליד, הגיהנום והם זה זוג בין השמיים.
בשביל חידוש עצמיותן בצוויון חדש
ואחר לגמרי.
עד אשר יצא טהור מזוהמה,
ואחרית כל הזמנים.
זה, זה,
המגמה הזאת זה מגמה...
פנימית,
מאוד עמוק, מאוד פנימי, מאוד ממילא עתידני,
מאוד התגלם בסוף,
בסוף,
בסוף של הסוף.
אז על כן הוא אומר לו, הקדוש ברוך הוא לגיהנום פר,
תלפין,
זה לא עכשיו.
אבל בסוף המגמה הזאת המהותית,
לגיהנום יש תפקיד מאוד מאוד חשוב,
והוא מיועד לסוף כל הזמנים,
שתוצאותיו הטובות של הגיהנום,
שיהפכו את הטומאה,
את ההור,
זה באחרית כל הזמנים,
על כן אומר,
יש לי כתות כתות של עובדי כוכבים שאני נותן לך.
טוב.
לטוב.
של מה טוב?
לא יודע. אני מבין שיצא מין התפעלות מהרשעה הזוהמה והחומריות,
זה לא יצא לחזק שם.
כי על כן זה יהיה טוב.
מבין?
זה עוד הרבה זמן, אז מה,
בדיוק איך זה יראה?
זה לא להיות ישראל.
סליחה, אה. זה לא להיות ישראל.
אה...
לא.
זאת אומרת, אולי זה כן להיות ישראל,
אבל בינתיים ישראל לא יחכו, וגם הם לא יישארו.
זאת אומרת, ישראל יהיו עוד יותר.
כן,
אז אתה יודע,
אומות העולם לעתיד יהיו כמו ישראל של היום.
אבל ישראל של היום יהיו כמו ישראל של העתיד.
קיצר.
כן.
כמו שאתה מבין.
כמו שיש במקור, זה הכל טוב.
כן, אתה מבין.
השמועה אומרת שהכל בא מהמקור שנקרא הקדוש ברוך הוא.
נראה לך שזה...
שם איזה בעיות?
כל פעם היא מציאות מאוד מאוד טהורה,
ואחר כך היא מציאות יורדת ומסתבכת.
בשלב הראשון,
אז היא מופיעה כדבר מתוקן,
כדבר טהור,
כדבר טוב.
האדם הושם בגן עדן, ה...
מקום טוב,
מה שגם האדם הוא טוב.
אתם יודעים שבמציאות הזאת,
אז
אין בגן עדן
לא רשעה ולא זועמה ולא חומריות גסה,
בטח לא בצורה דומיננטית,
ובטח לא הופכת להיות לתשתית של הנפש.
אז
זו הייתה האנושות.
אבל אחר כך,
כל הגויים שכחי אלוהים.
אז שכחו, זאת אומרת שהם
פעמים ידעו והם שכחו.
כן.
כי
המציאות המקורית היא המציאות,
שעשתה המציאות הישראלית.
זה המציאות המקורית, המהותית, הבסיסית,
שהכל מרוכז בה.
ואחר כך
הולכים בנוצרים עם כישלונות המציאות הממשית,
משבריה,
אז הדברים הולכים, מתפרטים ויורדים,
ומעבדים את תארם ומגורשים מגן עדן.
ומופיעים כל מיני רמות של קלקולים עד קלקול עצמי.
באיזה יום נברא גיהנום,
אתה יודע?
סליחה?
לא?
שני.
אין שם פעמיים כי טוב.
אין שם כי טוב בכלל.
הוא נשמר ליום שלישי.
אבל אז נולדה המחלוקת, ואז נולד הגיהנום.
אז לכן אין שם כי טוב.
זאת אומרת שזה היה קודם יום ראשון,
ואחר כך יש שם שני.
לא
הבנתי,
לא הבנתי.
לא יודע על מה אתה מדבר.
הצד ה... נכון לומר שהצד הנשמתי המבורר והטהור, ואז הנפש
איתו שהיא נשמה? כן. בגלל הביטוי הנשמה צריכה להיות מותקת.
אז זה הנשמות של הגויים.
יש כל מיני סוגי נשמות.
אני לא יודע אם יש הבדל, זה מילים נרדפות, נפש
ונשמה. כן.
אתה אומר,
אתה אומר,
הנשמה שנתת בי היא טהורה,
היא נכון,
סימן שהנשמה היא טהורה,
נכון?
אבל כתוב עד שאתה כל כך...
מתפעל ממה שאמרו אנשי כנסת הגדולה, אולי התפעל ממה שאמר משה רבנו,
לא תחי כל נשמה.
אז מה זה נשמה?
אז אסור לך לחיות אותה.
זה דבר רע,
נכון?
אז זהו,
אז תחליט,
זה
דבר טהור או דבר רע?
זה שמשתתף.
אתה עובד להשתתף פה, זה בצד ה...
אתה עובד על הצד
הנפשי והנשמתי הזה?
אצל הגויים,
זה לא מה שאתה יודע אצל היהודים,
נשמה,
נפש,
זה,
זה,
זה,
הטק אדבק,
זה לא תמיד חכם לעשות.
טוב.
מדוע כל אחד יורש גיהנום?
סליחה?
מדוע כל אחד יורש גיהנום?
מדוע כל אחד יורש גיהנום?
זה מה שאתה שואל.
לא הבנתי,
לא הבנתי.
בוא, בוא, אני...
קוראים לך?
יוסף דוד, נעים מאוד.
פנים חדשות, נכון?
אתה לא יושב פה הרבה.
אז בוא, אני...
אתה חדש, אתה לא מכיר את הכללים.
אנחנו פה באנו לא בשביל שאלות כבקשתך.
בוא נלמוד את הרב.
מה שכתוב ברב.
קוראים את הרב, מנסים להבין את מה שהוא אמר.
זה שם מרוכז, זה מאוד קשה.
הרב הוא ממש לא חבר שלנו.
אנחנו צריכים מאוד להתאמץ במאמץ,
להתרכז,
למחשבה,
להבין טוב. אין לנו כוח להתפזר על המון דברים חשובים ועיקריים ואסוציאטיות,
ודברים שאנחנו יודעים, ודברים ששמענו.
זה
הכל דברים חשובים מאוד,
לא פה,
לא בשביל זה התכנסנו.
אז
במסגרת זאת,
אני לא יודע מה שמעת,
לא אמרנו את זה עכשיו, הרב לא אמר את זה,
אז לגבי הסיבה שלכבודה התכנסנו,
שאלתך
לא קיימת.
כן. אמר...
הלאה,
אז אנחנו עכשיו מתחילים סוגיה חדשה בגמרא.
אבל מעניין לעניין,
כדרכה של הגמרא,
מעניין לעניין,
המשך העניין,
של הדקדוק האלה,
אז כנראה הגמרא עדיין נמצאת במוד הזה.
רבי יוחנן,
משום רבי יוסי בן זימא,
מניין ללשון נוטריקון מן התורה?
נוטריקון,
אתם יודעים,
זה ראשי תיבות.
אז
מניין שהתורה...
זאת אומרת,
מה שעשינו עד כאן,
זה הכל היה נוטריקון,
זה הכל היה...
אז משחקי מילים,
לא יודע,
מדרשי אותיות,
דברים מופלאים,
מה
שלא שמענו מנותיות של הבינות.
זאת אומרת,
לא שמעניין בינון,
ייתכן שמעניין לעניין,
העניין הוא בכלל,
תראה,
הגישה הזאת,
אז נדמה לך, מהדרדקי האלה, בוא,
מניין שיש לזה מקור בתורה,
התורה כבר משחקת את משחקי הראשי תיבות האלה,
הנוטריקון האלה.
אולי זה הקשר הענייני.
אז אני אוכיח לך,
מניין ללשון נוטריקון מן התורה,
שנאמר,
כי אב המון גויים נתתיך.
אב נתתיך לאומות,
בחור נתתיך באומות.
המון חביב נתתיך באומות,
מלך
נתתיך לאומות,
ותיק נתתיך באומות,
נאמן נתתיך לאומות.
אתם מבינים?
אם אני מבין, זה אב המון,
ראשי תיבות.
אב זה אב,
בחור.
המון,
המון זה כמו,
כמו שראינו, אני חושב, הלק אין לך בהם, הלק, חלק,
היא
המוצא, האותיות שבאותו מוצא,
מוצא של הפה,
מתחלפות לפעמים,
כל פעמים הלק וחלק,
פה מתחלפים,
מה
אתה אומר?
המון.
אה,
אתה אומר הה של המון זה בעצמו המון,
המון זה ההא.
אתה צודק,
זה אב.
אתה צודק,
נכון.
טוב.
המון חביב נתתיך באומות.
מם,
מלך נתתיך לאומות.
וו,
ותיק נתתיך באומות. נון,
נאמן נתתיך לאומות.
טוב.
ראשי מלך,
מניין שאברהם נהיה למלך לאומות, נשיא אלוקים עתה,
והשאר לא קשה לו.
בחור נתתיך באומות, הכוונה, אני מבין בחור נבחר.
המון חביב נתתיך באומות, טוב.
מלך נתתיך לאומות, ותיק נתתיך באומות.
מה זה ותיק?
רש"י
לא מסביר.
זאת אומרת, בימינו אומרים ותיק, תגיד, כמו,
יש אזרח ותיק,
זו מילה מכובסת לאחד שמזדקן, ישיש,
זאת אומרת ותיק.
אבל ותיק,
ותיקין,
זה מדקדק במצוות,
ככה יש בגמרא,
מה זה ותיקין?
נקראים ותיקין.
לא יודע על מה הכוונה פה,
או שבותיק הוא זקן האומות, או שהוא צדיק באומות.
נאמן נתתיך לאומות, טוב.
נראה מה אומר
הרב. אמר רבי יהודה, יוחנן, טוב.
זה היה מעניין,
דווקא הרב,
אם יש להם הערה.
שהרב דווקא גורס את רבי יהודה ואת יוחנן של הגמרא,
דווקא אותו מכניס לסוגריים ואת יהודה ומקיים.
טוב,
אמר רבי יהודה,
משום רבי יוסי בן זימרא.
מניין ללשון נטריקון מן התורה,
שנאמר כי אב המון גויים נתתיך,
אב נתתיך לגויים, בחור נתתיך בגויים,
המון חביב נתתיך בגויים,
מלך נתתיך לגויים,
ותיק נתתיך בגויים,
נאמן נתתיך לגויים.
הנטריקון הוא מורה שחוץ מהנכתב
בפנים התורה המפורש,
ישנו שפע גדול של רעיונות יהודים שמסתעפים מתוך מה שנאמר,
כמו הנטריקון.
שנכתב רק אות אחד, וממנו אנו יודעים
המשך של תיבה שלמה שאינה כתובה.
ונבחר הרמז לנוטריקון שבתורה,
הפסוק שנאמר לאברהם אבינו בעת ששינה הקדוש ברוך הוא את שמו מאברהם
לאברהם,
שאף על פי שבתוך העצמיות הפנימית של אברהם אבינו,
רי קדושת ישראל היא מהותו האמיתית,
וכדאמרינן במדרש,
שכל האבות נקראים בשם ישראל,
ואברהם גם כן נקרא ישראל.
מכל מקום,
יש ממנו התפשטות רבה ההולכת ומשפיעה טובה
רבת ערך גם לכל הגויים כולם.
והטובה המושפעת לגויים מתוך עצם קדושתו של אברהם אבינו עליו השלום,
לשישה חלקים
היא מתחלקת.
החלק הראשון, היסוד השורשי.
שכל צד של קדושה,
של אמיתיות,
בעיני אלוהות,
הוא מוסר של אמת וצדק שנמצא באומות העולם.
מני אז, המקור האהבתי, האהבהתי,
הוא מקורו הרוחני של אברהם אבינו עליו.
שלום, שיצאו וצמחו,
התחיל להפיץ בעולם דעת השם,
יתברך לאמיתה,
ועל זה רומז הנטריקון של האלף,
של אב המון גויים,
אב נתתיך על הגויים.
החלק השני הוא שההשפעתו של אברהם אבינו
נשארת תמיד בתוך או בתור
חטיבה מיוחדת
בין כל התסבוכת של רוחות שונות שנושבות בקרב עמים רבים.
והיא התכונה הנבחרת שאינה מתערבת כלל עם כל
שגיונות הדעות הפסולות שאומות העולם מעודקים בהם.
וזהו הרמז של הנוטריקון באות הבט של אב,
האומר בחור נתתיך בגוי.
החלק השלישי הוא שיש להשפעתו של אברהם אבינו בדעת השם,
ובדעת דרכי הצדק,
מתוך ידיעת הבורא יתברך בטהרתה,
כוח מושך
שממשיך אחריו המונים רבים וחבורות רבות מאוד,
כי
דברים ישרים ונאמנים לוקחים לבבותם,
ועל זה מתאים המון חביב נתתיך בגוי.
החלק הרביעי
הוא כוח השלטון המתגלה מתוך קדושת האמת האלוהית,
שזוהי נחלתו המיוחדת של אברהם אבינו,
הלוחם בעד האמת,
נגד כל העולם הנתון באפלה ומנצח בגדולת אמיתתו,
שעל זה נאמר מלך נתתי בגוי.
החלק החמישי הוא התוכן המשפיע על המעשים והמידות לישרם
בתוך קדושת האמונות והדעות, שניצוץ היוצא מאורו של אברהם
אבינו פועל את פעולתו המוסרית בחיי העמים,
כדי למעט את הרישה ולקרב בכל אופן את
החיים הכלליים אל אור הצדק והטוב האמיתי,
שעל זה מרמז המאמר הנוטריקוני,
ותיק נתתיך לגויים.
כלומר, כוח של ותיקות מעשית.
הנה,
אני רואה שהרב מפרש יותר בכיוון של צדיקות.
ותיקות מעשית בחיים בפועל. נשאר פעולתה, משפיע גם על הגויים.
החלק השישי,
מעניין.
הרב כתב שבעה,
והתחיל לכתוב, והגיע לשישי, אז אמרנו שזה בשביל עוד פעם.
מעניין.
החלק השישי,
אני פשוט מעריך שמי שכתב את השישי זה המוציא לאור.
וזה טוב שהוא עשה את זה.
החלק השישי הוא כוח האמונה המקושרת עם קדושת אברהם אבינו,
שנאמר בו, ואמין בהשם ויחשבה לו צדקה.
וכוח אמונה,
בתוצאה,
הוא מתפצל מכוחו הפנימי של אברהם אבינו,
והוא הולך ומתקפל על דורות רבים,
להמשיך בקרב עמים רבים,
איזה ניצוץ של אמונה חיובית,
שהיא מתרוממת לאמונה רוממה,
ומזוקקת בזיקוק,
וזה נרמז באות נון של נאמן.
נאמן נתתיך לגוי.
אמר רבי יהודה,
משום רבי יוסי בן זימא,
נהנה ללשון נוטריקון מהתורה,
שנאמר כי אב המון גויים נתתיך,
אב נתתיך לגויים,
בחור נתתיך לגויים,
המון חביב נתתיך בגויים,
מלך נתתיך לגויים,
ותיק נתתיך בגויים,
נאמן נתתיך לגויים.
הנוטריקון הוא מורה שחוץ ממה נכתב בפנים התורה
המפורש שישנו שפע גדול של רעיונות גדולים
שהם מסתעפים מתוך מה שנאמר.
כמו הנוטריקון,
שנכתב רק אות אחת ממנו,
ואות אחת, וממנו אנו יודעים המשך של כתיבה שלמה שאינה כתובה.
לא יודע מה להסביר,
סתם הבנתם כמו שאני הבנתי.
ונבחר הרמז לנוטריקון שבתורה, הפסוק,
שנאמר לאברהם אבינו בעת ששינה הקדוש ברוך הוא את שמו מאברהם לאברהם.
שאף על פי, כי הנה, האמת היא שזה,
זה באמת מפליא.
הנוטריקון הוא אברהם.
למה הפסוק לא אומר,
למה חז"ל לא מביאים פה,
מעניין לשון נוטריקון מהתורה,
שנאמר אברהם.
לא אב לארם, אלא אב המון גויים נתתיך.
אז...
אבל פה הוא דורש את אב המון,
זה הנוטריקון של הנוטריקון,
אתם מבינים?
אה...
טוב.
אה...
ונבחר רמז לנוטריקון שבתורה הפסוק שנאמר לאברהם אבינו בעת
שינה הקדוש ברוך הוא את שמו מאברהם לאברהם,
שאף על פי שבתוך העצמיות הפנימית של אברהם
אבינו הרי קדושת ישראל היא מהותו האמיתית,
והביטוי לצורך עוצמתם אל אברהם אביכם,
כדאמרין במדרש שכל אבות נקראים בשם ישראל,
ואברהם גם כן נקרא ישראל, יש את זה במדרש.
אז מה זה בא להגיד?
שהמהות
הישראלית היא נמצאת באבות.
על כן אבות כולם נקראים ישראל.
מכל מקום
יש ממנו התפשטות רבה ההולכת ומשפיעה
טובה רבת ערך גם לכל הגויים כולם.
אז ברור שאברהם זה אבינו.
וממילא המהות הישראלית,
ואברהם נקרא ישראל כי המהות הישראלית זה אברהם.
ומכל מקום בא הנוטריקון להגיד לך,
תשמע,
חוץ מהדבר הידוע והפשוט והעיקרי והנגלה,
יש פה עוד דרכי דרישה
של ממדים נעלמים,
וחוץ ממה שהוא אבינו הוא אב המון גויים.
והמהות האברהמית,
יש ממנו התפשטות רבה,
הולכת ומשפיעה טובה,
רבת ערך גם לכל הגויים כולם.
והטבעה מושפעת לגויים מתוך עצם קדושתו של אברהם,
אבינו עליו השלום,
ושישה חלקים מתחלקת.
החלק
הראשון, אז זה מה שאני מערער פה,
שייתכן שזה בדיוק הנקודה.
אז זה ידוע, זה פשוט, זה מפורש.
לא ייקרא שמך אברם,
והיה שמך אברהם,
כי אב המון גוים נתתיך.
זה
ברור שיש בזה אלמנט נוטריקוני.
אבל חז"ל באים ואומרים, תשמע,
אל תתבלבל אתה כשאתה מוצא את הנוטריקון.
כי
מה הרעיון של נוטריקון?
זה מה שאומר הרב פה בתחילה.
זה הרעיון שחוץ מהנכתב,
במפורש,
ישנו שפע גדול של רעיונות גדולים,
הם מסתעפים מתוך מה שנאמר.
ואם אתה חושב, אה, שפע גדול, זאת אומרת,
חוץ מהניגלה יש גם ניסטר.
אז תדרוש, תחקור,
תגלה את הרובד הפנימי.
אז באים חז"ל ואומרים לך,
כשאתה תחפש את הרובד הפנימי,
אחרי שתמצא אותו,
תחפש את הרובד הפנימי.
כי גם לפנים יש פנימיות,
ולנוטריקון הגלוי
יש נוטריקון סמוי,
וזה בדיוק מה שהוא בא להדגים לך פה.
מה שאתה חושב שאתה יודע את הנוטריקון,
אז תקשיב,
אתה לא יודע,
כי יש עוד נוטריקון.
הוא עושה לך רזולוציות יותר גבוהות ממה
שאתה קלטת בצורה הפשטית של הנוטריקון.
אז זה פה מתפצל לשישה.
פירוש של הנוטריקון אברהם
לאב בחר המון מלך ותיק נאמן.
היסוד השורשי,
שכל צד של קדושה,
של אמיתיות בענייני אלוהות ומוסר של
אמת וצדק שנמצא באומות העולם מיני אז,
אברהם אבינו עליו השלום.
יש לך דבר טוב
בכל קבוצות אבל,
בכל מקום,
בכל תרבות,
בכל עם,
בכל גזע.
תבדוק,
זה הנקודה היהודית.
זה נמשך מה...
מהאופי השורשי,
זה קצת קשור מהשדה אמרנו יהושע.
אתה יודע,
האדם הגדול בענקים, מי זה?
סליחה?
האדם הגדול בענקים,
זה מחלוקת.
זה ביטוי ביהושע,
ודעה אחת זה האדם הראשון,
דעה שנייה זה אברהם.
כי אברהם הוא האדם הראשון.
אלה תולדות השמיים והארץ
ואברהם.
אז זה מה שהוא בא להגיד לך,
כי תראה,
האנושות כולה מתחילה מהצורה הטהורה שלה,
הצורה המלאה שלה,
ואת דימוי העליון,
מה שברור בצלם אלוקים.
אז
הבריאה בצלם אלוקים היא התשתית
של ה-mankind,
של האנושות.
והממד הזה,
שהוא נשאר טהור, זה,
אם תמצא מה טהור בכל מקום באנושיות,
זה הנקודה של אדם הראשון שזה אברהם.
אז הכל בא מאברהם.
אברהם זה הגילום הטהור של האדמיות.
וכן זה האדם הגדול והענק.
אז המקור האבהי הוא המקור הרוחני של אברהם אבינו עליו השלום.
אז בכל זאת, כמו שהרב אומר,
יש מאמר של הרב,
דעת אלוקים,
אחד ממאפייני של הכתיבה של הרב, כידוע,
שם הרב אומר שמכל מקום שיש משהו טוב בכל קצוות תבל,
ממנו הוא עולה.
מעם ישראל,
אם יש משהו טוב, זה הכל מעם ישראל.
זה אותו דבר כמו מה שכתוב פה.
ישראל, מסתבר שאברהם אבינו עיקר ישראל.
אז זה בא מאברהם אבינו,
אותו רעיון,
זה רעיון שראינו פה עכשיו,
זה האדמיות היא כולה נעוצה באיזה מקוריות של טוהר ודימוי
עליון
לאלוקים,
והצד הזה
שנותן את רשומו באיזה סתר, סתר, סתר, סתר,
מעמד פנים,
פנים,
פנים,
פנים,
פנים,
נשמתי שנמצא באנושות באשר היא.
זה אב המון גויים.
זה הידהוד
של המציאות
האברהמית
בכל המון הגויים.
שהוא ראש צורים
שהתחיל להפיץ בעולם את דעת השם לאמיתתה.
ועל זה רומזנו את עיקר א', אב המון גויים,
אב נתתיך על הגויים.
זה כוח
פוטנציאלי
שנמצא בעיבוד,
זה האב,
ובגויים,
אם תמצא משהו טוב,
זה מפרט של הנקודה הזאת.
אז זו נקודה אחת.
טובה מושפעת לגויים מתוך עצם קדושתו של אברהם אבינו עליו השלום.
נקודה שנייה,
החלק השני,
הוא שהשפעתו של אברהם אבינו נשארת תמיד בתור
חטיבה מיוחדת בין כל התצבוכת של רוחות שונות
שנושבות בקרב עמים רבים,
והיא התכונה הנבחרת שאינה מתערבת כלל עם כל
שיגיאי הדעות הפסולות שאומות העולם מורדקים בהן,
וזהו הרמז של הנתנקון באות ב', ה-ב'
של אב,
האומר, בחיר,
נתתי לך בבית.
טוב,
לא יודע מה להסביר פה.
אני חושב בתור יותר טוב.
חלק השני
הוא שהשפעתו של אברהם אבינו יישאר תמיד בתור משהו מיוחד.
זאת אומרת,
זה לא...
זאת אומרת,
זה כעין מה שנאמר על עם ישראל כשהיו במצרים,
מלמד שהיו מצוינים שם,
שלא שינו את שמם,
את לבושם, את שמותם.
על כל פנים,
הנקודה היהודית,
יש בה משהו כזה,
לא מתאים עם הסביבה, תמיד
בולט לעין,
משונה.
פה משונה לטוב, בחיר,
בחיר מובחר
בבידולו האיכותי מן הסביבה.
והנקודה האברהמית,
בכל מקום שהיא מתנוצצת בנפש הגויים,
בכל מקום שיש, מה שאמרנו
בחלק הראשון,
שיש שם משהו אברהמי בכל מקום,
אז
הצד הזה הטוב הוא...
הוא ייחודי,
הוא ייחודי,
הוא לא דומה,
הוא לא דומה ל...
הוא לא דומה לשאר הנטיות,
הרוחות,
הלכי הנפש.
הלכי הנפש, הלכי הרוח, היא ייחודית,
שנמצאת בין שלל ותצבוכת של רוחות נוספות,
אבל היא אינה מסוגם,
היא
רוח אחרת.
אולי, אולי, מה שאני אומר פה דוגמית,
וישכהו.
מנוקד על וישקהו מתי שעשו ונפגש עם יעקב.
כי וישקהו וישקהו, נכון?
אז ייתכן שזה, האגדה הזאת,
הרמז הזה במקראות,
זה בא להגיד ששני הדברים נמצאים שם.
יש לו עשו אותנטית,
עניינו לנשוך אותו,
זה היה הכי טבעי.
אבל הפעם הופיע בו משהו אחר,
באמת, כמו שאומר רבי שמעון,
בהלכה שעשו שונא ליעקב,
אבל באותה פעם נתכמרו רחמיו עליו ונשק,
נשק אותו.
באמת,
אבל זה בו זמנית,
יש שני הדברים, יש לו נטייה לנשוך אותו,
ובכלל הוא נשק,
הוא נישק אותו.
אני מנסה להגיד,
זה מין סוג,
זאת אומרת,
אני מביא את זה כדוגמה למה שהרב כותב פה,
זה ערעורי, אני יודע, אין לי
דוגמה אחרת,
זה מה שעולה בידי,
וזה מה שאני אומר לכם.
כי יש רוחות כאלה,
אתם מבינים?
לנשוך ולנשק, זה לא אותו סוג רוח.
אני מבין את זה כדוגמאות שפתאום יכול
להיות בקרב הגויים גם נטייה לנשק.
אבל היא לא דומה להלוך הרוח
שסובב אותה.
וזו הנקודה של השפעות של אברהם אבינו.
כי מדי פעם יכול להיות שהם מעשים טובים,
טובים,
אבל הם מיוחדים.
מיוחדים,
זאת אומרת,
נדיר,
מפליא,
לא מתאים לסביבה.
בחור.
החלק השלישי הוא
שיש השפעתו של אברהם אבינו בדעת השם.
ובדעת דרכי הצדק הנובעים מתוך ידיעת המוריד ברכה בתפארתה.
כוח מושך שמושך המונים,
המונים רבים,
רבבות רבה מאוד,
עם דברים ישרים ונאמנים, לוקחי לבבותם,
ועל זה מתאים המון חביב נתתי לך בגויים.
לא,
לא הרחבתי בזה, בשלב הראשון, שם שכתוב שם, של
החלק הראשון,
היסוד השורשי של כל צד של קדושה,
של אמיתיות,
בענייני אלוהות ומוסר,
של אמת וצדק,
שנמצא באומות העולם מני אז,
המקור האהבתי ומקור הרוחני של אברהם,
הבינו שהתחיל להפיץ בעולם דעת השם יתברך לאמיתתה.
צריך להבין שיש דעת השם לאמיתתה ויש דעת השם לא לאמיתתה.
מה...
מה זה דעת השם לאמיתתה,
שהיא ייחודית לאברהם אבינו?
בואו כדי שנבין את זה טוב,
אני אדגים לכם מה זה דעת השם לא לאמיתתה.
דעת השם לא לאמיתתה,
זה מה שכל הדתיים חושבים שיש להם דעת השם.
מה מיוחד בדתיים,
אני
עושה אותם למכנה משותף,
כל הסוגים,
כל הדתיים מכל המקומות בעולם בכלל.
יש להם מכנה משותף.
זה הדת.
מה זה דת?
דת זה...
מה
שמוצא האדם בתוך עומק נפשו,
נטייה לאלוהים.
נטייה לאלוהים,
נטייה למוחלט,
לנשגב,
למקורי,
לנצחי,
לוודאי,
לעליון,
לגדול,
לבורא,
לקדוש וכולי.
והנטייה הזאת...
היא לא רק נשארת כזאת התפעלותית,
רגשית, נשגבה,
אלא מחפשת איזה ריטואל.
מבקשת איזה גילום פולחני שיגלם את הלוך הנפש הזה,
הרגש הזה.
ודתות נוצרות כאשר
אחד, שניים, שלוש,
מוצאים מכנה משותף
ברגש הזה המשותף שלהם.
ופעמים יש יוצרי דתות, אני יודע, אנשים כריזמטיים,
שהם
בעלי כוחות מיוחדים, לא יודע, כל אחד והסיפור שלו,
מצליחים לאגד סביב הנקודה הזאת הדתית את הלבבות,
ואם זה מתמסד
מבחינה חברתית, נוצרים דתות.
אבל מה הנקודה שהנה אני רוצה להצביע עליה,
שהיא עושה את כל הדתות, את כל הדברים האלה,
ללא מה שאברהם אבינו מתעסק בו.
שדת אלוקים של ראש צורים,
שהיא צריכה להתפיץ בעולם,
דעת השם היא דברך לאמיתתה.
מה עושה את זה לעמיתתו?
מה ההבדל בין הדתות לבין דעת?
השם
יתברך לאמיתתה.
תשובה.
היוזמה האנושית,
זאת אומרת,
כל הדתות הן פועל יוצא של היוזמה האנושית.
האדם הפרטי,
תיארתי אותו,
הוא מוצא בקרבו את רגשותיו,
והוא קונסטלציה של התארגנות,
הולכת ויוצר התארגנות עם עוד פרטים,
ועד שהיא הופכת להיות דת.
דת אלוקים אמת,
זה לא יוזמה אנושית.
זה ממד הוויתי.
זה מימד,
איך אני אגיד,
טבעי בלתי בחירי חופשי.
אברהם אבינו, שקורא בדת האמת, איך הרמב״ם מסביר,
אברהם ובניו אחריו,
יצחק ויעקב,
הם נשאו ליבם שתהיה אומה שתעבוד את השם.
אומה שתעבוד את השם
זה לא בגלל שיש הרבה אנשים שמתאגדים
ביחד על פי רגשותיהם ביחס למוחלט,
לנסתר,
זה לאלוהים והם רוצים לבטא את זה.
אומה
זה
אותה אומה שבסוף דבר תתגלה כעם ישראל.
עם ישראל זה,
השם
של עם ישראל זה עצם החיות הנצחית של העם הזה.
וכשכוח החיים המתגלה באומה בכללותה, בכלל דורותיה,
הולך ומתבטא,
ועושר החיים של האומה הזאת בכללות דורותיה.
זה נקרא דת אלוקים אמת.
זה היה הרעיון של האבות.
לא קשור בכלל לאנשים פרטיים,
ולרעיונותיהם,
וכוונותיהם,
והבנותיהם,
ויוזמותיהם, ו...
וכל הדברים החביבים שיש בהם.
אלא לממד אונטי, עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו.
זה כמו שיש חוק גרביטציה.
הוא לא פועל יוצא
שאני מרגיש גרביטציה,
אתה מרגיש גרביטציה,
נתאגד כולנו ביחד,
תהיה גרביטציה.
זה לא הולך.
זה נתון, חוק.
הוא יכול להיות,
מופיע בי,
מופיע בך,
אבל הוא לא פועל יוצא של בחירתנו.
כל פנים,
הגילום של המופע הזה זה לא בחירה חופשית,
זה חוק.
לא תלוי מה יוזמות האנושיות בכלל.
דעת אלוקים זה כמו גרביטציה.
זה חוק.
ממד אונטי, ממד הווייתי.
זה דעת אלוקים אמת.
כי כאשר אתה מכניס את הרעיונות שלך,
את
הרגשות שלך,
את
היוזמות שלך,
זה באמת דברים שעל פי רוב האנשים
נורא מתרגשים מזה בגלל שזה שלהם,
אבל אין לזה הרבה קשר לאמת.
כי אמת זה מה שקיים.
ורגשות של בני אדם,
זה נורא מרגש אותם,
לא קיים.
קיים, 70,
80,
עד
120 שלהם, vanished, מתאדה.
זה פוסק מלהיות קיים.
הממד של נצח ישראל,
לא יישקר, והוא אמת, ואמת קיימה.
זה דבר קיים,
זה דבר מציאותי.
התוכן הזה זה התוכן של אברהם אבינו,
לאמיתה,
הוא באמת מתחיל להופיע את הופעת כוח החיים
הנצחי של האומה,
גרעיניותו הפרטית,
אצלו עדיין האומה היא מה שנקרא אומה בדרך,
אבל כל כולו הוא אומה,
כמו הנכד שלו,
אבי תשתי ואבואי אליה.
קל שבקלים אינו מדבר כן.
הן כל כוונתם היה להעמיד תולדות.
אברהם יצחק ומקור הם לא חיים חיים פרטיים,
הם כל הזמן תודעה של אומה.
התוכן האלוהי הזה,
צריך להתגלות בהווייתה של האומה.
וזה דעת אלוקים,
זה האופי המוסרי שלהם.
המוסר נגזר,
המושג מוסר זה ההתאמה אל הטוב,
הרצון לגלם טוב.
מה מגלם טוב?
האומה.
נצח ישראל זה הטוב.
כי
זה המימד הכללי והנצחי של כל היש,
שמרוכז בחיות הישראלית.
אז זה הטוב, וזה המוסר, וזה הקריאה בשם השם.
רק זו הקריאה בשם השם.
אז מי שחושב שאברהם אבינו הולך וקורא בשם השם,
הם,
הוא מלך על גיבה הזאת,
השם,
שמו השם, השם אחד, שם אחד.
זה חביב,
ככה גננות מסבירות,
וזה טוב שהן מסבירות ככה,
כי אתה לא מצפה מהם שיסבירו לילדים בגן,
לא ככה.
להסביר, יתחילו להסביר,
להסביר את מה שאמרתי פה,
שזה מימד הווייתי,
תתחיל להסביר את זה לילדים בגן.
זה לא כל כך מציאותי.
מכל מקום,
הקונספט הזה הוא לא צריך להיות אצל אנשים בני,
בטח לא בני 25. הגיע הזמן שהתבגרו והבינו את הדברים לאמיתתם.
הממד הזה של אברהם...
הוא ממד עם אימפקט,
הוא ממד עם השפעה,
זאת אומרת, זה ממד הווייתי,
והוא,
א',
נמצא בתשתית הפנים-פנימית של האנושות כולה,
זה חוזר למה שדיברנו,
שאברהם אבינו,
הוא
אדם הראשון בעצמו,
הוא אדם הגדול באמת,
והממד הזה, משהו
מהנטייה שעצם הוויית החיים מגלמת את הטוב הכללי,
הנצחי, האינסופי,
נמצא בצורה גרעין, גרעין, גרעין, גרעין כזה,
גם באומות העולם.
ואם יש בהם איזה נטייה אל איזה מוסר אוטונומי,
מוסר שתביעתו מצד עצם, מצד האמת הפנימית,
לא מצד נורמה החברתית,
שאדם כובש את יצריו בשביל לעמוד בנורמה החיצונית.
כשיש את התביעה הזאת והיא נמצאת
בכל מקום בעולם,
אז זאת,
זו נקודה אברהמית.
אז זה הצדק,
וזה דעת השם יתברך לאמיתה,
וזה מה שהוא אומר פה,
שהחלק השלישי שיש להשפעתו של אברהם אבינו,
בדעת השם ובו דעת דרכי הצדק הנובעים מתוך ידיעת הבורא יתברך בטהרתה.
יש מוסר רצוני, מוסר כובש,
ויש מוסר עצמי,
כאשר
החיים עצמם מגלמים את בקשת הטוב.
והטוב, זה הטוב לכל, הטוב האינסופי,
הטוב הנצחי,
כשיש את הנקודה הזאת,
זה הנקודה העליונה של המוסר,
בבקשה,
זה הטוב,
זה הנקודה העליונה של דעת אלוקים,
זה הנקודה האברהמית.
טוב, מה נעשה עכשיו?
המצב טוב, הוא רק צריך לעצור.
