טוב, שלום לכולם.
אנחנו היום י"ד באייר,
זה פסח שני,
וגם אילולת רבי מאיר,
בעל הנס, ובסוף השבוע חי באייר,
שזה רבי שמעון,
ואילולת רבי שמעון בלאג בעומר,
ורבי מאיר הוא חלק מהחבורה של רבי שמעון.
אז מה שנלמד היום זה זוהר.
זוהר לנוער.
קצת על החבורה של רבי שמעון.
איך היא הייתה, ממה היא הייתה מורכבת?
מהם האיכויות שהרכיבו את החבורה הקדושה של רבי שמעון?
תודה.
מהם האיכויות שהרכיבו את החבורה של רבי שמעון?
שזה בעצם,
נקרא לזה,
המרחב שבו יכולה להתפתח תורה פנימית.
בשונה מתורת הנגלה,
חבורתא או שיעור, שם אצל רבי שמעון זה חבורה.
חבורתא קדישתא,
וננסה לראות ממה היא מורכבת.
ואז מהמקום הזה שכל אחד ילך
ויפתח חבורה,
או שיהיה חלק מחבורה.
נדע איך עושים את זה.
בסדר?
טוב, אז זה בעצם זוהר בשני מקומות.
שניהם בחלק ג', אחד בעמוד נט ואחד בקכ"ז.
שניהם קשורים מאוד מאוד לחבורה של רבי שמעון.
מביאים בסיפור.
כאן אמר רבי יוסי,
זימנה חדה וצריך עלמא למיטרא.
היו צריכים העולם לגשם.
עכשיו,
אני
כבר כאן עוצר,
ואומר, הרי יש לנו מומחה בהורדת גשמים.
אומנם בדור יותר קודם, חוני המעגל, נכון?
מה השיטה של חוני?
חוני מתבודד, הוא עושה עוגה,
עג עוגה,
עומד בתוכה,
ואומר,
אני לא זז מפה עד שהגשם יורד.
כוחו עליו,
הוא הסיפור.
יש לו,
הוא דומה לבן שמתחתן לפני אביו,
למדנו פעם את הסיפור הזה,
ודווקא כדי להצליח להוריד גשמים,
הוא קצת מתבודד מהחברה,
הוא תוקע את עצמו בתוך איזה עוגה,
ואומר,
אני לוקח את זה עליי,
ואז...
יורד ככה, יורד אחרת, לא הולכים בזה.
השיטה של רבי שמעון היא בדיוק הפוכה.
בדיוק הפוך,
לא רק שהוא לא מתבודד, אלא
רבי שמעון מלמד אותנו שיש כוח בהורדת גשמים דרך החבורה.
כלומר,
כשלא ירד גשם זה בעצם אומר שהעולם של השפע תקוע.
הזרימה בין המשפיע לבין המקבל השפע תקוע,
בגלל הרבה מאוד סיבות.
חוני המעגל
טוב,
נכון שזה תקוע,
אבל אני, יש לי,
נכון,
לפעמים ה...
האוטו לא מניע,
אבל אתה יכול להניע אותו מהחוטים מלמטה.
אז חוני,
הוא יודע להניע מהחוטים למטה,
יש לו ואוצ'ר למלך,
והוא יכול לעקוף את הבעיה.
ולכן שמעון בן שטח שם בא אליו בביקורת, אומר
לו, תשמע, מה, אתה
עוקף את הבעיה,
זה לא יהיה בעיה שנה הבאה.
אם לא יורד גשם, צריך לחזור בתשובה.
רבי שמעון,
הוא תוקף את הבעיה בעצם,
הוא אומר,
אם לא יורד גשם,
זה אומר שיש משהו תקוע באהבה.
להגביר את האהבה בינינו,
את ההשפעה בינינו, וזה יוריד גשם בארץ ישראל.
אז הנה, זה הסיפור.
תניא אמר רבי יוסי,
אז אם כד אהבה צריך עלמה למיטרא,
אז צריך לעולם למיטרא ולקיים דרבי שמעון.
מי בא?
רבי איסא ורבי חזקיה ושאר החברה היו.
החבורה הגיעה לרבי שמעון.
השכיחו דאב עזי למחמד לרבי פנחס בן יאיר.
רבי פנחס בן יאיר היה החותן שלו,
של
רבי שמעון.
הוא ורבי אלעזר בריה,
כיוון דחזנהון,
כיוון שראה אותם רבי שמעון פתח ואמר,
שיר המעלות, הנה מה טוב ומה נעים,
שבת אחים גם יחד. או,
קודם כל,
אני כבר רואה אתכם,
הולכים ביחד,
חבורה,
באהבה,
כבר אני
מתחיל איתכם את התורה,
שיר המעלות, איזו התעלות, למה?
מה הסיבה?
שבת אחים גם יחד.
שיש ביניכם אהבה.
מה היא שבת אחים גם יחד?
מה הכוונה?
שבת אחים גם יחד?
איך זה נראה?
שבת אחים גם יחד, אומר רבי שמעון בזוהר,
כמא דאת אמרת, ופניהם איש אל אחיו.
מסתכלים אחד בפנים של השני.
עכשיו, זה יכול להיות רק אם
יושבים איך?
במעגל,
איך נקרא המקום שרבי שמעון מכנס את התלמידים ללמוד בו?
אידרא.
אידרא רבה, אידרא זוטא, נכון?
אידרא זה גורן,
הם יהיו יושבים בצורת חצי גורן,
כדי שכל אחד יראה את הפנים של חברו.
כמו שאנחנו יושבים בבוקר בחבורה,
לא כמו פה עכשיו,
שרק אני רואה את הפנים שלכם,
אבל
אתם רואים חלק,
בעיקר את הגב אחד של השני.
היה מן הראוי שנעשה כאן איזה עיגול.
אלא כמו שאנחנו יושבים בבוקר בחבורה,
רואים את הפנים אחד של השני,
ומגיע מישהו,
אז
מקבלים את פניו,
ברוך הבא,
ושלום,
ויש איזו אינטראקציה,
יש איזה,
נכון?
כך אומר רבי שמעון
כמו דעת אמרת,
ופניהם משל אחית.
בשעת הדב הוא חד באחד משגיחין אנפין באנפין,
כאשר הם נמצאים אחד על אחד,
ומשגיחים על הפנים זה של זה.
כלומר,
רואים האם יש שמחה,
האם יש עצב,
האם יש איזה.
אז כתיב,
מה טוב ומה נעים. אז זה מצוין.
בקדמה הדר דכרא אנפוי מנוקבא,
כאשר הזכר מפנה את פניו מן הנקבה, כלומר, המשפיע.
לא מסתכל אלא מושפע,
בסדר?
נגיד שאני עכשיו מלמד אתכם,
ואני מסתכל ככה,
כל הזמן מסתכל ככה.
מסתכל על השעון, מסתכל, לא מסתכל עליכם.
אז איך, בסדר?
אז זה כאילו, זה לא...
ואי לאלמה, אומר רבי שמעון!
כדין כתיב, ויש נספה בלא משפט.
בלא משפט בלחוד וכתיב, צדק ומשפט מכון כיסאך,
דלא עזיל דא בלחוד, הצדק לא לך בלא המשפט.
וכד משפט מתרחק מצדק,
וי לאלמה.
כלומר,
כשאדם הוא עסוק בדינים,
בלי שיהיה גם צדיקות,
אוי ואבוי.
אומר רבי שמעון, ואשכחנא,
דעתונה תיתון, על דדכרא
לא
שריא בנוקבא.
אני רואה שבאתם על זה שהזכר לא שורה בנקבה.
כלומר, המשפיע לא משפיע.
אין השפעה של המשפיע לנוקבה.
כלומר, לא יורד גשם.
על זה באתם.
מה אומר להם רבי שמעון?
אמר, אי לדעת איתון גבאי, תיבו.
אם שזה באתם, שבו.
למה?
דהאי יומה אסתכלנא,
דהיתה דרכולו למישרי אנפין באנפין.
אני רואה שהולך לרדת גשם ויהיה
אנפין באנפין. למה?
כי אתם כאלו.
באופן שבו באתם.
בצורה שבה.
אתם כאלו.
אתם עכשיו מורידים גשם, אתם מבינים?
זו שיטה בדיוק הפוכה מכל ימי הגיל.
כל ימי הגל, לבד, מוריד את הגשם. רבי שמעון אומר,
אני לא יכול לבד,
אני צריך את החבורה.
ויהי לאורייתא הטיטון,
שרו גבאי.
אם אתם רוצים ללמוד את תורת החבורה,
מה אתה צוחק ירמיהו?
אבל זה כך כתוב.
מה, לא כתוב כאן שאר חבריה?
בשורה השנייה?
זהו.
אם אתם רוצים ללמוד, שרו לגבאי.
אז תראו,
הוא אומר את זה.
דבר אחר,
אני קודם אמר,
הנה מה טוב ומה נעים,
שבת אחים גם יחד,
שיושבים ומסתכלים אחד על השני.
עכשיו הוא טיפה מרחיב את זה, דבר אחר.
הנה מה טוב ומה נעים, שבת אחים גם יחד,
אילין אינון חבריה.
אלו הם בני החבורה, חבורת רבי שמעון.
עכשיו, איך זה נראה? אז מה תגיד?
חבורה, יושבים ביחד.
ועושים ככה, הנה מה טוב ומה נעים, נכון?
זה כל הדברים האלה.
לא.
אתה יכול להגיד חבורה שרואים משחק כדורגל ביחד,
יושבים.
ולא יודע מה.
אתמול עצרתי למעלה דלק, איזה תחנת דלק.
של ערבים.
אז כאילו,
דלק רגיל, אבל המוכר, כולם היו ערבים שם.
אז...
לא יודע,
כנראה איזה משחק כדורגל אתמול,
חשוב או משהו.
ראיתי שלפני ערבי קנה...
קרח ווודקה וכל מיני זה.
אני אומר לו, חרם עלק וודקה, אישור האדם.
אסור לכם אלכוהול.
איך הזכרתי בזה? לא יודע.
כן, אה, זה כן, בדיוק, חבורת וודקה כזאת.
לא!
הוא אומר דבר אחר, הנה מה טוב ומה נעים.
אילו 'אינון חבריה', שנגיד באים ללמוד ביחד.
בשעתא דיתבין כחדא,
כשהם יושבים כאחד, ולא מתפרשין דן מן דן,
אף אחד לא עוזב באמצע.
או אם אתה עוזב באמצע,
אז אתה אומר,
אתה מרגיש צורך להגיד,
חבר'ה,
אני צריך לצאת,
אתה
מרגיש צורך לדווח בזה שאתה עוזב,
אתה לא...
קם והולך, לא,
אני לא...
אם אני באתי,
אם אני הלכתי,
זה לא,
אף אחד לא אכפת לו,
אכפת,
אכפת לכולם,
אז הם נשארים ביחד.
ולא מתפרשין דן מן דן,
בקדמיתא, בהתחלה, מי שיסתכל עליהם מבחוץ,
מיתחזיין גברי מגיחי קרבא,
דבאו לקת לדא לדא,
לפעמים הוויכוחים הם סוערים.
כלומר, אנחנו חבורה אכפתית.
אכפת לנו אחד מהעמדה של השני,
ואנחנו גם מתווכחים.
זה, אגב,
גם היה אצל תלמידי רבי עקיבא.
הרבי יש לו ביאור נפלא על איך מתו תלמידי רבי עקיבא,
יש לזה כל מיני דעות,
הרב צבי יהודה אומר שהם מתו ב...
בקרב, במרד.
אבל בגמרא כתוב שלא נהגו כבוד זה בזה.
אז
הרבי אומר,
איך יכול להיות שלא נהגו כבוד זה בזה?
הרי הרב שלהם אומר, אהבת לארחה כמוך.
נכון?
איך זה יכול להיות?
אז...
הסביר...
יש כאלה אומרים שרבי עקיבא אמר את זה אחרי שהם מתו.
אחרי שהם מתו, המסקנה! אהבת לארחה כמוך.
קשה להגיד את זה.
הרבי מסביר הבחנה מאוד מאוד יפה בין אהבה לכבוד.
איך אני יכול לאהוב אותך ולא לכבד אותך?
בסדר?
אני אוהב אותך.
למה אני אוהב אותך?
כי אתה יהודי,
כי אתה פה שם.
אבל אני לא מכבד את העמדה שלך
כמו שאתה הבנת את הדברים של הרב,
מכיוון שאני בטוח שהאמת אצלי,
והרב הוא רב גדול,
ואני יודע בדיוק מה הרב התכוון להגיד,
אז אני בכוח האהבה עושה עליך,
קצת מה שדיברנו היום בספירות,
ספירת החסד, אני מנסה להשפיע עליך בצורה תוקפנית.
אומרים לך,
מה פתאום, אתה לא הבנת נכון וכו',
ומכוח האהבה,
כאילו שאוהבים אחד את השני,
הם גם,
הייתה גם התנגשות.
אם אני לא אוהב אותך,
אז לא אכפת לי ממך,
תחשב מה שאתה רוצה,
אכפת לי, אבל אכפת לי ממך, אני אוהב אותך.
אוקיי,
זה לא מספיק.
אם אני אוהב אותך באמת, אני גם אמור מה?
לכבד את העמדה שלך.
תגידו,
אוקיי,
אתה הבנת ככה,
בסדר גמור,
אני מכבד,
אני מוכן להתפקח איתך,
להראות לך שאולי אני צולל,
אבל אני מכבד את העמדה,
אני לא שולל את הלגיטימיות שלה.
ולכן ההתחלה פה
מאוד דומה
לתלמידי רבי עקיבא,
אבל ההמשך שונה.
בקדמיתא התחזו,
גוברי,
מנגחי כרבא,
דבעו לכתלא דלהדדי.
אבל לבתר, אחר כך,
התהוו ברחימותא דאחווה.
סיימים באהבה.
מה?
קרבה.
מה שגמרו את הוויכוח, וגם אם לא הסכימו.
זה מתוועדות.
זה מה שעושים חברים, שרים ביחד.
מה קורה בסיטואציה הזאת?
קודשא בריך הוא מה אומר?
הנה מה טוב ומה נעים, שבט אחים גם יחד.
כן?
עכשיו אתם יודעים שכל אחין ורקין באים למעט,
וכל גמי ואתים,
באים לרבות,
נכון?
כתוב גם, גם זה עוד משהו.
אז מה זה הנה מה טוב ומה נעים, שבט אחים,
גם יחד.
כל אחין ורקין באים למעט וכל גמי ואתים באים לרבות.
נכון?
את, אז זה בא לרבות, וגם גם.
את מי בא לרבות הגם?
הנה מה טוב ומה נעים, שבט אחים, גם יחד.
את מי זה בא לרבות?
שהקדוש ברוך הוא גם רוצה להצטרף למסיבה.
איזה כיף פה.
איזה תענוג פה,
איזה אהבה,
איזה כבוד, איזה נעימות.
אה, מה תגיד, נעימות סתם של זה?
לא,
לא,
לא, חבר'ה, אכפתתי,
דקה לפני כן הם התווכחו,
הם רוצים לברר את האמת.
אבל ברור האמת לא פוגע להם באהבה.
יש גם כבוד
לעמדה של השני, אתה יכול גם לראות את ה...
תשמע, אני יכול להבין למה אתה אומר מה שאתה אומר.
אני לא מסכים,
אבל אני יכול להבין למה אתה אומר מה שאתה אומר.
אתם
מסוגלים לעשות דבר כזה?
בעל ואישה,
כן?
דו רבא ורב נחמן.
אתה
יכול להבין,
אתה לא חייב להסכים, אבל אתה יכול להבין
כן, אני יכול להבין.
או, זה מה שצריך.
זה הכבוד.
מה עושה הקדוש ברוך הוא?
לא עוד.
אלא,
קודשא בריך הוא מצית למילליהו. הוא מצטט לדברים שלהם.
כמו אחד שכאילו, קורה שם איזה משהו מסקרן,
אז הוא
רוצה להקשיב מבעד לדלת.
וניחא ליה,
וחדי בהו,
שמח בהם,
ועל זה דכתיב,
אז נדברו יראי אדוני איש אל רעהו.
ונדברו, מה זה נדברו?
מה
זה נדברו?
מה זה המילה הזאת?
זה לא דיברו.
וזה גם לא הקשיבו.
נדברו זה כמו התוועדות דרך דיבור.
אני גם מדבר וגם מקשיב, בבת אחת.
שזה מה שקורה בחבורה.
בסדר?
נגיד פה בשיעור, אתם, בעיקר אני מדבר ואתם שותקים.
מקשיבים, הרבה פעמים שואלים שאלה, אבל בחבורה...
זה הרבה יותר דינמי, נכון?
רגע,
הוא אומר משהו,
הוא אומר משהו, או פתאום...
יש הרבה יותר פתוח.
כי מרגישים,
יש הזמנה,
חבר'ה, וואו,
זה
פתוח לכולם,
אנחנו כאן לומדים ביחד,
נכון?
אז נידברו, זה קצת כמו תלמוד.
תלמוד זה לא ללמד,
וזה גם לא ללמוד,
זה משהו גם וגם.
חברותה, בחברותה טובה,
אתה מוצא את עצמך,
באמצע החברותה עובר מקום.
ממלמד ללומד.
מחליף פוזיציות כל הזמן.
אז אז נדברו, כן, יראי אדוני,
מה קורה כתוצאה מכך, ויקשב אדוני וישמע,
ויכתוב ספר זיכרון לפניו ליראי,
ויכתוב ספר זיכרון לפניו ל...
ויכתב ספר זיכרון לפניו ל...
איך
כתוב שם?
ולחושבי שמו, ליראי ה' ולחושבי שמו.
מה, מה המשך?
ליראי ה' ולחושבי שמו, נכון, תודה.
הוא גם כותב את זה.
הוא גם כותב את זה.
שיהיה, כותב את הסטנוגרמה של החבורה.
כולל את הבדיחות.
בדיחות הראייה,
פעם יש היה עמוד פייסבוק.
בסדר?
מדהים, לא?
איזה
חשק זה להיות חלק מדבר כזה.
להיות חלק מחבורה.
ממשיך רבי שמעון ואומר, ועתון חברה ידעין,
תמן, החבורה שבאתם אליה בגלל הגשם,
כמא דאיתכון בחביבותה וברחימותה מקדמת דנא,
כמו שאתם תמיד באהבה
מקדמת דנא, אך הנמי
מכאן ולעלה לא תתפרשון דא מן דא.
אל
תפרשו אחד מהשני,
תהיו ביחד,
בסמכות,
תהיו ביחד,
תהיו חבורה.
עד דקות שבריחו חדי מכון,
הקדוש ברוך הוא ישמח אתכם,
ויקרא עליכם שלום.
יקרא לכם שלום, וישתקע בגנחון שלמה בעלמה.
אתם מביאים שלום לעולם.
האנרגיה הזאת של החבורה
מביאה
שלום לעולם.
עדה עוד יכתיב, למענה חי וראי,
עד אברהם לשלום בך.
עד אבו עזלי,
מתו לרבי פנחס בן יאיר,
כל הם עושים בדרך.
הגיעו לרבי פנחס בן יאיר,
נפק רבי פנחס ונשקיה,
נשק את רבי שמעון,
תראו כמה אהבה.
בגמרא כמעט אין נשיקות.
בזוהר הוא עלה נשיקות.
אמר, זכינא לנשק את השכינה,
דקה חולקאי,
עד כאילו תיקלי דארסי קפטורי דקילתא, אוכל.
אמר רבי שמעון, אורייתא לא בעי אחי,
העבר לא נביאתי בו,
לא צריך כל זה,
בוא נלמד תורה.
אומר רבי אלעזר חבר.
מה?
אני חושב, אני מקווה שאני צודק.
הרבה פעמים האוכל הוא מהווה גורם מזמן.
אנחנו לא צריכים את זה,
אנחנו גם ככה באהבה,
לא צריך את ה...
פטורים מה...
מהאוכל.
לימוד תורה לא צריך את ה...
לימוד תורה עצמו הוא הגורם המזמן.
אתה לא צריך את ה...
כן.
כן, בדיוק, יוצא, כן,
בדיוק,
כן, כן, בדיוק.
עכשיו, יש כאן תורה של רבי אלעזר, בואו תראו.
רבי אלעזר מתאר,
זה קצת אותיות של קבלה,
אבל אנחנו נתגבר על זה.
מתאר טיפה את הדינמיקה,
הרי מקודם הוא אמר,
נכון,
שבהתחלה הם נראים במחלוקת,
רוצים להרוג אחד,
הוא טיפה מרחיב את זה.
פתח רבי אלעזר ואמר, וירא והנה באר בשדה,
ונאספו שם כל העדרים.
מה זה באר?
באר זה מקום שאנחנו רוצים לדלות ממנו מים,
כלומר יש כאן איזה חוכמה,
חוכמה,
באר,
מים,
אבל המים האלו נמצאים בתוך איזה באר שצריך לדלות את זה מהם,
את המים בתוך הבאר,
בסדר?
יפה.
ונאספו שם כל העדרים, מי הם העדרים?
החבורה.
הנה כדאי להסתכל בו,
ובראזה דחוכמתה אינון דאוליפנה מאבא.
אבא שלי לימד אותי,
אומר רבי אלעזר,
את הפסוקים הללו.
ואחרי אוליפנה,
כך למדנו,
וירא והנה באר בשדה,
באר דא.
כתיב: באר חפרוה שרים, כרוה נדיבי עם.
זה הבאר,
שקראו אותה הנדיביה,
משה רבנו,
אברהם,
משה,
אהרון,
יש שם חוכמה עתיקה.
והנה שם שלושה עדרֵי צאן רובצים עליה.
שלושה כוחות
מתאבקים ביניהם.
אילין, אינון, נצח,
הוד, יסוד.
חברים, נצח, הוד, יסוד,
אלו שלושת הספירות
שחבורה עובדת דרכם.
קודם כל, חבורה מה?
מתנצחת.
באמת ואמת.
אנחנו לא באנו כאן רק לשאלון נחמד.
יש התנצחות.
אבל בשונה מתלמידי רבי עקיבא שהתנצחו,
ואף אחד מהם לא הסכים לקבל את העמדה של השני,
בחבורה של רבי שמעון מה יש?
הוד, אנשים יודעים להודות,
להגיד, שמע, אני לא צודק,
אתה
צדקה ממני,
בסדר?
יודעים להודות על האמת, וגם להגיד, תודה, תשמע,
וואלה,
לימדת אותי,
תודה רבה,
לא שמתי לב,
בזכות השאלה שלך,
עליתי על זה,
תודה,
יש אנרגיה לא רק של התנצחות,
אלא יש אנרגיה של
הודאה ותודה.
זה מדהים.
זה לא היה אצל רבי עקיבא,
לכן, מתי זה לג בעומר,
באיזה ספירה?
שבוע הוד.
חי אייר,
הוד שבהוד.
זה
לגמרי בשבוע הוד, כל הסיפור של ספירת העומר.
כן? אז...
ואז, אם יש את הדינמיקה הזאת,
אנחנו אומרים שבתור בדיחה שהסברתי לחבר פעם אחת והוא לא הבין,
הסברתי לו פעם שנייה והוא לא הבין,
הסברתי לו פעם שלישית ואני הבנתי.
אמר לי פעם איזה חבר לפני
הרבה שנים,
שהוא החליט שהוא עוזב את הישיבה,
אחרי זה
הוא חזר, לא משנה, הוא אומר כשמצאתי את
עצמי, הוא לא מדבר על ישיבה חרדית,
מצאתי את עצמי מתווכח
בסדר עם החברים,
ומגן על העמדה שלי כשאני יודע בפנים שאני לא צודק.
אני יודע שהוא צודק, ואני לא.
אבל אתה לא יכול לוותר,
כבר בנית המגדל שם,
אז הבנתי שאני
בדרך לא נכונה.
אצל רבי שמעון יש הוד.
וזה גם הוד,
זה
מאוד מתאפשר בחבורה,
כי בחבורה זה מקום מוגן,
זה מקום בלי ציניות,
מקום עם אהבה,
אז אתה גם לא מתבייש להגיד,
טעיתי,
זה לא איזה שיעור קלאסי,
שאתה אומר,
וואנה,
אני עכשיו התלמיד,
שאלתי שאלה,
מה אני אעשה,
הכל בסדר,
אנחנו כאן עומדים ביחד,
אז אני,
יש פה איזה...
ולכן,
מכיוון שכך,
זה מוליד,
ההוד מאוד,
מה מולידים?
יסוד.
מה שנוצר בתוך הדינמיקה של הלימוד בחבורה,
הוא נהפך ליסוד.
הוא יציב, הוא קיים, הוא...
הוא חזק,
הוא מושרש בלבבות,
כי זה נעשה מתוך החיפוש האמיתי הזה,
גם חיפוש אחר האמת,
אבל גם מתוך
אהבה וקירבה.
נפלא, לא?
מה אתה אומר, רבי רן, זה זוהר לצוות שלך.
לא?
ישר, הרי מה הבעיה של רבנים שלנו?
אף אחד לא יכול ליהנות משיעור,
ישר הם חושבים איפה...
כולל אני בעצמי.
בסדר, אבל זה ממש זוהר לצוות חינוכי.
איך נראה צוות חינוכי,
איך נראית חבורה?
מה? הוא מתחדש.
הנה שם שלושה עדרי צאן רובצים עליה.
מה?
אה, וואי וואי, שאלה לדוד המלך זה.
איך עושים את זה בתוך עם ישראל?
צריך לעשות את זה.
אז בוא נגיד שאנחנו גם חלק מהעם ישראל,
ואנחנו יכולים להתחיל בעצמנו.
לכבד את השני,
את העמדה שלו,
לא לנסות להיות פטרוניים.
לדבר, לשכנע, להתנצח, אבל מתוך אהבה.
מתוך זה, כן?
גם לאזן את זה.
אז הוא אומר ככה,
אינון נצח הוד יסוד,
ואילין דרעין עליהם וקיימין עליהם רובצים על הבאר,
ומאילין אתמשכאן ברכה דבי באר.
הבאר נשאבת מהדינמיקה של נצח הוד יסוד.
מההתנצחות ומההוד שהופכת את הכל ליסוד.
כי מן הבאר ישקו העדרים,
דההיא מאלין באר יתזנו עילאים ותתאים.
ומתברכין כלא כחדא, והאבן גדולה על פי הבאר.
דאו דינא קשיא דקאי ומעלה מסית רעך עליין קלה.
נכון?
על פי הבאר יש אבן גדולה.
מה האבן הגדולה?
האגו, הרצון להיות תמיד צודק.
זה מה שקשה,
את זה צריך להסיר,
את האבן הגדולה מעל פי הבאר,
כדי שנוכל לשתות.
האבן הגדולה זה לב אבן שאומר,
לא,
אני צודק,
ואני צריך זה,
ואני צריך להגיד את המילה האחרונה.
איך מסירים את האבן הזאת,
ונאספו שמה כל העדרים, צריך את כל החבורה,
שכולם ביחד,
ודנים,
וזה,
אז האבן,
אז כל אחד הוא גם מרגיש שהוא יכול להביא את העמדה שלו,
מצד אחד,
אבל גם הוא מרגיש שהעמדה שלו גם מתקבלת,
וגם הוא לא מפחד להודות,
ואז מהדינמיקה הזאת,
האבן...
מוסרת מעל פי הבאר,
תדעו לכם זה,
אני אתן לכם דוגמה,
בסדר?
במכון מאיר זה מאוד מאוד אופייני,
יש הרבה אנשים שמגיעים למכון ויש להם שאלות בסיסיות.
בשיעור אתה יותר מתבייש לשאול שאלה,
כי
שיעור וזה,
ידעו שאני לא יודע.
אז יש אבן גדולה על פי הבאר,
האבן הגדולה היא הבושה שלך לשאול שאלה,
שבעצם אולי זה קצת גאווה,
למה אתה מתבייש?
תשאל, אז ידעו שאתה לא יודע מה זה.
אבל בחבורה...
הרבה פעמים גם הרב לא יודע, ואנחנו,
אז ביחד,
אתה לא יודע,
אני לא יודע,
אנחנו שואלים ביחד,
אנחנו מבררים,
קדימה וזה,
ואז קל יותר להסיר,
נגיד,
את האבן הזאת
מעל פי הבאר. האבן על פי הבאר
זה כל החסימות שמפריעות לנו להגיע
אל המים.
כל העדרים,
אילין אינון שיט קיטרי מלכה דמתקן שהוא כולו,
מרישא דמלכא ומריקין בה,
כחדה לארקבא,
כתיב,
וגללו את האבן מעל פי הבאר.
כן, כל העדרים זה שש קטרי המלך,
וקודם דיברנו על נצח הוד יסוד, עכשיו הוא גם הוסיף את חסד,
גבורה,
תפארת,
ששת המידות האלו,
ואז,
שיש גם חסד וגם גבורה וגם תפארת,
כמו
שדיברנו הבוקר,
ואז מנדדים את הדין הקשה ומעברים לו מיני,
וישקו את הצאן
מריקין,
מאה ובארלי,
לא נמצא שם דין,
ולבטח,
וישיבו את האבן על פי הבאר למקומה.
כלומר,
זה שאתמול הייתה חבורה מוצלחת,
זה לא אומר שגם היום זה יהיה.
האבן הזאת חוזרת,
הבושה חוזרת,
הקשיים חוזרים,
צריך לתרגל את זה כל הזמן.
טבע הוא דין הלוחץ,
הדין חוזר למקומו,
בגין דאיהו צריך ללבס מעלמה ולתקן מעלמה.
ואשתא אומר רבי לעזר, הקדוש ברוך הוא,
יריק עליכם ברכות,
הקדוש ברוך הוא יריק עליכם ברכות על החבורה.
וממנו נוחלין,
ומינייכו כל בני דורא המתברכים מהחבורה שלכם זכו חולקייכו בעלי מדין ובעלי
מדעתין ועליכם כתיב וכל בנייך לימודי ה' ורב שלום בנייך פלא פלאות
אז היה כאילו עוד תורת חבורה כזאת איך זה
מגיהין קרבה
אומר רבי אלעזר אני אפרש לכם מה אבא התכוון
והוא פתאום פתח לנו איך זה נראה
כאילו הוא היה בחבורה ותיאר לנו איך בזוהר
טוב מה אתה מסכים יאו מדהים
מטורף יותר טוב אפילו, כן.
ויתבוננן כל ההוא יומא,
שבו ביחד, היה גם קפה בטח.
ואלו חבריא כולו חדוון במילא דאורייתא,
סמכו אחד בשני,
סמכו בתורה,
וכד אתיתו דרבי שמעון,
אבל סגי,
רבי שמעון היה מבסוט, הנה גם בשיעור
שסגי לא פה, אנחנו עדיין אומרים סגי,
כן.
נתן רבי פינחס לרבי אלעזר,
וישבו כל ההוא יומא וכל לילה,
ואב ואחוהי עמי.
זה סבא ונכד, כן?
למדו ביחד.
וקרע עליה מה דכתיב?
אז תתענג על ה' רבותיי.
זה
תורה של עונג.
זה תורה של עונג, התורה של הזוהר.
זה לא תורה של הולכים מכות, מקל חובלים.
אז תתענג.
שמעתי בשם תלמיד חכם חשוב,
שהסיפור של מעשה, של רבי נחמן,
מעשה משפרה ומלך שהתחלפו,
מי שהתחלף בסיפור זה העונג והרצון.
העונג הוא אמור להיות המלך,
והרצון הוא השפחה,
והם התחלפו.
העיקר זה הרצון וההתקפיה,
ואם אתה,
יש לך גם עונג, אז בסדר,
אנחנו לא נריב איתך.
זאת אומרת, זה צריך להיות הפוך.
הפוך.
באור נפלא ראיתי תורה נפלאה ביותר,
לבאר חזקה מאוד.
באור של הצמח צדק,
בספר דרך מצוותיך למצוות נשיאת הארון בכתף.
יש לו שם באור נפלא מאוד,
זה ארוך אבל אני אגיד לכם בקצרה.
כתוב שדוד נענש
על זה שהוא אמר זמירות היו לי חוקיך.
אז הוא נענש.
מה הוא נענש?
תוריד את היד כי אתה מפריע לא לראות.
מה הוא נענש?
תודה.
הוא נענש בזה שהוא טעה בכך שלוקחים את הארון על הכתף ולא...
אז
שואל הצמח צדק שם, מה בדיוק,
למה הוא קרא לתורה זמירות, מה זה הדבר הזה?
מה, דוד טועה?
מה זה הוא מסביר כך?
בניגון,
אתה יכול לנגן אותו ניגון כמה פעמים.
אתה נכנסת לניגון.
אז הוא אומר, דוד חשב
שקיום המצוות והתורה,
כמה פעמים,
אפילו שאתה חוזר על אותו דבר כמה פעמים,
זו המדרגה הגבוהה, כי בזה בא לידי ביטוי מה?
הרצון, למה אני מקיים?
כי הקדוש ברוך הוא אמר,
נהנה,
לא נהנה,
מתחבר,
לא מתחבר,
פחות חשוב.
העיקר שאני מקיים רצון שמאי יתברך.
והקדוש ברוך הוא אומר לו, אתה קורא לזה זמירות?
לא, תדע לך שהרצון שלי הוא מה?
שתתענג.
זה יותר גבוה.
הרצון שתתענג.
כן. הוא מסביר שם שמצוות נשיאת ארון הייתה,
איך נשאו את ארון?
מה אתם אומרים?
איך?
כן, אבל איך נשאו אותו?
שתיים קדימה ושתיים מה?
לא.
האלה שקדימה היו הולכים הפנים אל הארון.
כאילו הם היו הולכים אחורה.
כלומר, כל הזמן הפנים אל התורה.
כל הזמן להבין, להשכיל.
אם אתה עם האחור אל התורה,
אתה אומר שאני מקיים את התורה גם בלי להבין.
רצון.
לא, אני רוצה שתהיה עונג.
וזה הייתה הטעות של דוד.
שהוא החליף את הרצון בתענוג.
זה הרי ג' ראשים בכתר, אמונה, תענוג ורצון, נכון?
אמונה זה רשע דלא התיידע,
תענוג זה רשע דין,
ורצון זה רשע דאריך.
אז,
לפי הסדר הזה,
אז האמונה,
בסדר,
היא למעלה מהכל,
כי
האמונה זה גם רד לה, רשע דלא התיידע,
אבל בין תענוג לרצון,
התענוג גבוה מהרצון.
הקדוש ברוך הוא רוצה שנתענג על הדברים שלו.
תארו לעצמכם אימא שבשלה אוכל לילדים.
וטעים,
וכל זה,
ותערכה כל היום,
ואז הילדים אוכלים,
נו,
איך היו חיים הילדים?
מלא אבות מזון, אמא,
וויטמינים,
תודה רבה,
אנחנו ממש מרגישים איך הגוף מקבל...
לא, גם רעבים, צריך לאכול, גם קיבלו דורים, מכנת.
לא טעים לכם?
אה, כן, כן,
כן, זה גם טעים, זה...
עונג של דקות שבת, כן.
ביחס בין העונג לרצון,
העונג גבוה,
אז לכן הוא אומר,
אז תתענג על השם.
לימא אודו על כל חדותא וענוגה יתרתא, דא דחול כהוא.
כן,
זה חלקנו,
אשר המשכחה לו,
וזינן בר אמה להחזה עלי זכה חולקך רבי פנחס,
שזכית בכל זה,
שלום לך ושלום לזוכה, כי הזכה אלוהיך, השכימו למזרח הקו,
קם רבי פנחס,
ואחז ביד רבי אליעזר,
ולא שב כל ימיו, לא נתנו ללכת.
עוזיף רבי פנחס לרבי שמעון ובריך,
ולכולו חברייא,
ליווה אותם וברך אותם.
הכל באהבה, הכל ב...
גם למדנו גם איך נפרדים.
נפרדים.
שיעור, נגמר שיעור חיים.
חבורה,
נגמר את החבורה,
אז נפרדים.
או נגמר הזמן.
נכון, עשינו איזה כינוס,
איזה פרידה,
מה לקחנו?
אורזים את זה רגע,
כי יש פה איזה...
אז זה החלק הראשון של הזוהר. החלק השני, בואו נראה מספיק.
ממש...
מה, מה?
לא שומע.
לא,
לא, לא, לא.
תסתכל שם בצמח צדק איך הוא מפרש.
הוא אומר,
בגלל שזמירות זה ניגון שאתה יכול לנגן הרבה פעמים אותו ניגון
בלי להתחדש, אז זה כאילו ה...
ככה הוא מפרש שם.
תסתכל דרך...
כן.
תסתכל דרך מצוותיך, מצוות נשיאת אהרון.
בצמח צדק.
פה בזוהר הזה ממש מתואר איך רבי שמעון
היה מגלה את סודות התורה לתלמידים שלו.
טענה.
איתמנו חבריי קמיה רבי שמעון.
נמנו החברים לפני רבי שמעון ואשתכחו,
מי היו?
רבי אלעזר בריה,
ורבי אבא,
ורבי יהודה, ורבי יוסי בר יעקב,
ורבי יצחק,
ורבי חזקיה בר רב,
ורבי יחיאל,
ורבי יוסי,
ורבי עסיא.
כלומר, עשו קריאת שמות.
אבל לא כמו שאתם מכירים מהישיבה התיכונית או מהאקדמיה,
לא יודע מה,
כדי לראות מי לא היה,
ואם הוא לא 80% קורס לא ניתן לו ציון,
אלא כדי לדעת.
הגדרה בסיסית של חבורה זה שאם מישהו לא הגיע,
שמנו לב.
בסדר?
ידין יהבו לרבי שמעון.
נתנו כולם ידיים.
גם אצל הבעל שם טוב מסופר,
שהוא
תמיד היה,
כשהיה רוצה לתת לחבורה שלו איזה השגות,
אמר להם,
בואו תנו ידיים אחד לשני.
ואצבעון זקפו לעיליא.
אז הם נתנו ידיים ככה,
ואצבעות למעלה.
ועלו בחק לבני אילני.
בכלל זה בשדה, בין העצים, לא בבית המדרש.
ויתבו, ישבו.
קם רבי שמעון בצלו לצלותא,
התפלל,
ויתיב בגווה,
הוא ישב איתם עם התלמידים,
ואמר,
כל אחד ישוה ידא בתוקפא.
כל אחד, מה?
יחזיק את יד חברו בחוזקה.
שבו ידיו,
ונע סביבון.
ידיים והוא סביב אותם ופתח ואמר מה
ארור האיש
אשר יעשה פסל ומסכה מעשה ידי חרש
ושם בסתר וענו כל העם ואמרו אמן
למה הוא אומר להם את הפסוק הזה
איך מה מה הקשר
פסל ומסכה מעשה ידי חרש זה אומר שאתה
לא הגעת כאן לגמרי אתה יש לך
תהיו פה
אל תהיה פה חצי, מי שרוצה, מי שפה, שיהיה פה.
מי שהוא חצי רגע,
אז שלך.
כאילו,
אל תהיה פה חצי ו...
כן, ארור גם פסל ומסכה.
כאילו,
אתה כאן, אבל אתה מסתכל כזה מבחוץ,
אתה אחרי זה תספר מה קורה בחוץ.
כאילו, שמת על הפנים שלך מסכה.
מסכה של מעוניין.
אפשר להגיד גם, זה קצת קשור לציניות.
נמצא, אבל הציני הוא גם נמצא וגם לא נמצא,
הוא גם בפנים וגם בחוץ. אומר רבי שמעון,
חבר'ה, מי שכאן, כאן. אל תהיו חצי חצי.
קרא לרבי אלעזר,
בריא וקיימא,
לרבי אבא מסטרא אחרא, מהצד השני,
ואמר,
אדין קאלא דקולא,
אז הוא היה באמצע,
השתא איתקנו קיימין,
אשתקו שם וקאלא, ועקפין דאלין עקשין,
התחילה להתגלות, הם התחילו לראות,
מהי קאלא,
קאלא דקיימא אילאה דמתקן,
והם מתכנסים,
וגם בשמיים מתכנסים למולם.
חדי רבי שמעון ואמר,
סמך רבי שמעון ואמר,
אדוני,
שמעתי שמעך יראתי.
נכון.
יש קו של יראה.
היה כזה קו.
אצל מי?
אצל
רבי עקיבא.
התם,
בדורות הקודמים,
יאות למעבד הכי.
באמת, הייתה העבודה ביותר בקו של יראה.
ענן, אומר רבי שמעון לתלמידים שלו,
בחביבותא תליא מילתא.
האירוע שלנו תלוי באהבה.
בחביבות בינינו.
אני יכול לגלות לכם סודות אם אנחנו ביחד.
אני יכול לגלות לכם סודות אם אין פה מישהו...
שם מסיכה ושם בסתר ולא...
אז הכל פתוח, אז באהבה, אז הלב פתוח.
אם פה מתחיל דינים והקפדות,
דינים והקפדות זה שאני מסתכל על מישהו בעין לא טובה,
לא מכיל,
לא כל הדברים.
תדעו לכם שזה גם ממש,
זה ממש בולט.
כל מישהו כאן מנהל צוות או משהו כזה,
בית ספר,
התלמידים זה שיקוף של הצוות.
אם בתוך הצוות יש מתיחות,
יש
חסימות אנרגטיות,
זה מיד מקרין על המוסד,
על התלמידים, על הרישום, על אלף אחד דברים.
ואם בתוך הצוות יש אהבה,
לא בקטע נגלה,
בקטע סמוי,
יש אהבה,
יש הערכה,
יש
עין טובה,
יש זה,
לא שומעים דברים בלב,
מדברים,
פתוח,
זה,
רואים את זה בכל מקום,
אתה רואה גם התלמידים כאלה.
הכל פשוט אחד לאחד.
אז אומר רבי שמעון,
עניין וחביבותא לימילתא,
וכתיב ואהבת את השם אלוהיך,
וכתיב שם ואהבה את השם אתכם,
וכתיב ואהבתי אתכם.
רבי שמעון פתח ואמר, עולה...
עכשיו עוד דבר שהוא מבקש, רבי שמעון, זה...
דיסקרטיות ואמינות.
בגלל שהחבורה היא מקום מוגן,
בגלל שהחבורה היא...
יש בה נאמנות.
אז אתה לא תלך עכשיו,
אתה רוצה לספר לחבר'ה מה היה.
למרות שמישהו סיפר משהו,
בגילוי לב,
אבל הוא סיפר את זה כאן.
לא עכשיו מוכן שזה יסופר לאחרים.
אז אכן אומר,
הולך רכיל מגלה סוד ונאמן רוח
מכסה דבר.
הולך רכיל אילן קרקשיה.
איש רכיל, מה זה הולך?
אלא מן דלא התיישב ברוחיה מי שרוחו לא מיושבת.
ולא מהימנא, ואיננו נאמן.
אי מילא דשמע עזיל בגבי כחיזרא במייא,
הוא שמע איזה סוד,
וזה כמו אצלו על קנה במים,
והוא מרגיש צורך לרוץ,
ההוא לספר לחבר'ה.
עזיל בגבי כחיזרא במייא עד דרמי לבר,
עד שהוא מכיר את זה החוצה.
מהי טעמה?
משום דלית רוחיה רוחא דקיומה.
אין לו רוח קיום,
אין לו רוח פנימית,
הוא כל הזמן רוצה לקבל לייקים.
אתה לא צריך,
יש פה חבורה אמיתית,
כאן זה חיים באמת.
אבל,
מן דרוחיה רוחא דקיומה,
מי שרוחו היא רוח קיום,
מה כתיב בי?
נאמן רוח מכסה דבר.
נאמן רוח, קיומה דרוחא,
כמו שכתוב יתד במקום נאמן,
ורוחא,
או יש גרסאות ברזא,
כלומר בסוד, או ביכולת לשמור סוד,
טליה מילתא.
עוד נגיד גם שלחבורה,
נהיית פתאום שפה פנימית שלה.
היא לא סוד, אבל מי שיבין,
מי שיבוא מבחוץ ויבין, מה מתכוונים.
נכון?
מי שיבוא מבחוץ ויקרא את הכלל של החבורה,
ככתוב,
אסטוקח קינג,
אז הוא יגיד,
אוקיי,
באסטוקח קינג,
נכון,
בקלפי,
באסטוקח קינג.
ומה הכוונה?
או,
החבורה אצלנו,
אסטוקח קינג, זה אירוע גדול מאוד.
הבחירה החופשית מול הגזירה, והזה, והבחירה...
יש לנו שפה פנימית,
אז אנחנו מכירים את מילות הקוד ואת השפה,
נכון?
אז אלה שני מקורות נפלאים ביותר בעיניי מאוד,
ביותר ביותר בזוהר,
שמתארים את התורה של רבי שמעון.
ואת האופן שבו הדבר הזה קורה,
ומשם זה הולך ומתפתח גם אצל רבי נריה,
ובחסידות,
ועד להיום, עד למכון מאיר ועד לעוד מקומות,
שאנשים לא רק הולכים ללמוד לבד,
או ללמוד בחברותה, או ללמוד בשיעור,
אלא נוצרה.
איזה מין נוצר,
איזה מין תווך,
איזה מין מרחב שהוא חבורה,
שבה קורה משהו ביחד.
ושם הקדוש ברוך הוא נוכח, ושם יש אהבה, ושם יש...
זה ממשיך כל מיני השפעות כאלה ואחרות.
נפלא מאוד.
היה ר' חיים קנייבסקי, זכר צדיק לברכה,
היו באים אליו אנשים שהיה להם בעיות עם...
שילדים לא התחתנו,
הוא היה אומר להם,
תקימו חבורה ולמדו ביחד מסכת קידושין.
עד שתיגמר המסכת, תחתנו את הילדים.
זה כוח עצום לחבורה,
משיכה רוחנית עצומה,
שנזכה ללכת בדרך של רבי שמעון,
להיות בחבורה, אמן ואמן, חזקו ותמצאו.
