טוב, אז ככה,
שלום לכולם, אנחנו בגבורות השם,
במערל. פעם קודמת למדנו את פרק י',
אנחנו עכשיו בפרק יא',
פרק 11,
זה בספרים,
שלפניכם זה בעמוד ס"ב.
אז המערל ממשיך לנתח את הגלות של מצרים.
ו...
כן,
והוא עוסק בעצם בפרק הזה בירידה של עם ישראל למצרים.
בירידה של עם ישראל למצרים.
בואו נתחיל.
אחר שגזר הגזרה על זרעו של אברהם,
הגזרה של ועינו אותם,
ראינו השגחה גדולה להוריד את זרעו של אברהם למצרים.
שלא תאמר כי היה הגלות של ישראל במצרים במקרה,
רק
הכל בהשגחה נפלאה.
כן,
אבל אומר,
אומר, תראו,
זה שהם שירדו למצרים,
זה לא קרה באיזושהי טעות,
באיזשהו בלי כוונה, במקריות,
אלא יש לזה,
כן, יש לדבר הזה תכנון.
תכנון מה?
תכנון אלוקי.
תכנון אלוקי מאוד מסודר, מאוד מדויק, כן,
שהם ישראל צריכים לרדת למצרים.
עכשיו,
בדבר הזה יש פה עיקרון מאוד מאוד חשוב,
שבכלל כל הנהגת השם בעולם,
כל הנהגת השם בעולם מופיעה באופן הזה.
מופיעה באופן הזה שהיא הנהגת השם,
את
כל המציאות,
את כל העולם צריך להתבונן על זה בצורה הזאתי,
שהקדוש ברוך
הוא שם במרכז את עם ישראל,
את ההתפתחות של האומה הישראלית,
את הבניין של האומה הישראלית.
בכל מהלך הדורות,
כל פעם, כל דור וכל תקופה,
לפי הנושא שלה,
לפי הצורך שבעם ישראל צריך להיבנות,
כן?
אז
לכן אנחנו,
כמו שאנחנו יכולים לראות עכשיו בדוגמה שבמצרים,
בעמוד ס"ב,
אתה
יכול לפתוח,
עכשיו בדוגמה הזאתי כאן,
שבעצם נראה איך הקדוש ברוך הוא מסובב, כאילו
יש פה איזשהו סיבוב שלם של כל המציאות.
של כל העולם, מה בשביל,
מה בשביל
להוריד את עם ישראל למצרים? למה?
כי במצרים עם ישראל אמור להיוולד, כן, אמור
להיות זה, אמור להפוך להיות עם השם,
אמור לצמוח שם,
אמור להיבנות שם.
אז יש פה איזשהו סדר עולמי,
שהקדוש ברוך הוא מסובב סדר עולמי שלם.
סדר עולמי שלם,
כן,
בשביל להצמיח את הבניין הזה של עם ישראל.
לכן זה לא קרה במקרה,
צריך להוריד את עם ישראל למצרים,
כדי שהעם ישראל שם יתפתח ויהיה,
יהפוך לעם השם.
אז השם עושה סיבובי סבות כלל עולמיים,
מדיניים, עושה רעב בכל העולם, כן, בכל הארצות,
כן?
ומביא למצרים איזשהו משנה למלך חדש,
כמו שנראה עוד מעט,
שקוראים לו יוסף,
שהוא משנה למלך,
כן, שהוא יתחיל להיות עובד,
יהפוך להיות משנה למלך,
יפתור,
נותן למלך של מצרים חלומות,
כדי שיוסף יפתור את החלומות,
יבוא עם משנה חדש במצרים.
וככה כל הסיבובים האלה בשביל שיעקב יבין שהוא צריך ללכת למצרים.
כן,
אז יש פה נקודה מאוד עקרונית בהשגחת השם,
השגחת השם בעולם.
אבל כאן אנחנו חוזרים לדבר על ירידת מצרים עצמה.
אז זה מביא פה המערה לקחת את המדרש,
ובמדרש רבה,
מדרש רבא,
רבי ברכיה אמר בשם רבי יהודה ורסימון,
למשל לפרה שהיו מושכין אותה למקולין.
מה זה מקולין?
זה איפה שמוכרים את הבשר.
כלומר, רוצים לשחוט את הפרה.
משל, שהיו מושכין אותה למקולין, ולא הייתה נמשכת.
לא רוצה ללכת למקולין,
כי זה שמה,
יודעת שהיא על השמה.
זה לא טוב.
מה עשו לה?
משכו את בנה לפניה,
והייתה מהלכת אחריו על כורחה, שלא בטובתה.
כך ראוי היה יעקב לרדת מצרים בשלשלאות של ברזל ובקולרין.
אמר הקדוש ברוך הוא, בני בכורי הוא,
ואני נוהג בו מנהג ביזיון,
ואם ליתן בליבו של פרעה, אני מורידו בפומבי,
אלא הרני מושך את בנו לפניו,
והוא ירד אחריו על כורחו שלא בטובתו,
והוריד את השכינה למצרים עמו.
אמר רבי פנחס בשם רבי סימון,
הנה לך שרדה השכינה עמו דכתיב,
ויהי השם את יוסף וגומר.
אז מה מסופר פה?
מה המדרש אומר לנו בעצם?
שהיה ראוי יעקב לרדת למצרים משלשלות של ברזל.
למה?
כי יש גזרה אלוקית,
שעם ישראל צריך לרדת למצרים, להיות מישהו עבד שם,
כדי להיבנות,
כדי שעם ישראל ייבנה במצרים,
ויהפוך להיות עם,
עם ישראל.
אז
כיוון שיש גזירה אלוקית,
זה אמור להיות
בכל אופן,
אפילו בשלשלות של ברזל.
כלומר, לקחתי את יעקב בכוח.
יש גזירה, צריך לקיים אותה.
היה ראוי בשלשלות של ברזל למצרים, יעקב.
אבל,
אז ככה היה ראוי להיות.
אמר הקדוש ברוך הוא, מה, בני בכורי הוא?
יעקב, בני בכורי, כל כך אהוב עליי, כל כך...
וגם הבכור שלי.
אני נוהג בו מנהג ביזיון,
אני אוריד אותו בכוח למצרים.
כן?
ואם מצד שני,
אני אתן בליבו,
אם אני אגיד שפרעה יקרא לו,
אז לא ייראה פה,
לא תהיה בולטת
יד השם בדבר.
יראה כאילו קרא לו המנהיג של מצרים לרדת.
אני צריך לעשות פה איזשהו
תהליך,
איזשהו תהליך כלל עולמי,
שיפרסם את זה שאני פה מוריד את יעקב מצד אחד,
ומצד שני, שזה לא יהיה בביזיון,
בכוח.
כן?
אז מה עשה?
כמו פרה שעוברת,
הולכת לרדת למקולין,
לבית השחיטה שלה,
שהיא לא הולכת לבד,
אלא מוליכין את בנה לפניה,
ככה הוליך את בנו לפניו,
ואז הוא ירד עם,
כן, ירד אחרי בנו.
אז בסדר, זה פחות או יותר המדרש.
עכשיו המהר"ל מסביר את המדרש קצת יותר.
ביאור בזה גודל ההשגחה אשר עשה השם יתברך להוריד יעקב ובניו למצרים.
כן,
ומפני זה אמר המהר"ל,
רצונו לומר,
כי היה ראוי שהיה יורד יעקב למצרים בדבר קטן,
שיהיה סיבה קטנה,
יש פה ספרים אם אתם רוצים?
ספרים של המערל בגבורות השם,
עמוד ס"ו.
כי ראוי שהיה יורד יעקב למצרים בדבר קטן,
שיהיה סיבה קטנה, שילך אל מצרים.
והיינו שיראה יעקב שטוב לו שם בשביל הרווח,
ושם ימצא את בנו.
אלא מפני שבסוף יהיה להם שיעבוד במצרים,
ואף שלא ידעו את הדבר,
מזלם ידע,
והמזל אין מניחו ללכת שם.
כמו שאמרו חכמים,
פרק אמר דמגילה,
אף רגע בדיוק לא ידע,
מזל שלא ידע.
ולפיכך סיבה קטנה, לא היה פועל דבר זה.
יש פה איזשהו יעקב,
הוא כמו כאילו פרה שנמשכת אחריה,
לבית השחיטה של עמוץ המכבד.
ואחרי השחיטה שלה, פרק יא.
אז הפרה היא מרגישה שלא יהיה לה טוב בבית השחיטה.
כן?
ככה יעקב הרגיש כאילו שהוא ידע,
מזלו ראה,
הוא,
בניו,
ידעו שמזלם ידע שיהיה להם שיעבוד במצרים.
יעקב לא היה הולך ככה סתם,
בסיבה קטנה הוא לא היה יורד למצרים.
לכן היה צריך לעשות סיבה גדולה יותר.
כן?
סיבה גדולה יותר.
תראה,
זאת שאלה טובה,
מה
שאתה שואל,
גם לקיים את השאלה הטובה.
באמת,
כאילו בוא נגיד את זה ככה,
יש כאילו,
שאלה מצוינת אפילו,
יש אבל מדרגות באלה שירדו למצרים.
יש כאילו את יעקב, יש בניו שבעים נפש.
עכשיו אני מדבר קצת על השבעים נפש הזה.
אז
יש מקומות, רואים בכלל,
שיכול להיות אולי יעקב עצמו אולי כן, אתה מבין?
אבל אולי בני ביתו,
תשוב, תלוי מי יש,
השבטים אולי גם כן,
אולי בשבעים נפש,
אפילו שגם הם אנשים גדולים מאוד.
אצלם זה אולי קצת יהיה יותר מורכב,
אתה מבין?
אולי קצת אצלם.
יש משמעויות כאלה גם במפרשים מסוימים,
שאומרים את הדבר שאמרתי עכשיו.
בסדר?
אתה מבין?
אז כאילו,
אצל יעקב כנראה שהוא כן היה יורד ככה באופן,
כן,
גזירת השם.
אולי גם השבטים יכולים,
בשבעים נפש יכול להיות שלא כולם,
לא כולם לגמרי,
לכן זה היה צריך לעשות סיבה יותר גדולה.
בסדר?
זו שאלה טובה.
צריך שיהיה סיבה גדולה שיבואו למצרים.
ולפיכך הביא משה לפרה שאינה רוצה להיות נכנסת למקומה,
למקום שחיטתה,
מפני הרע שיבוא לשם.
לפיכך מושכין בנה לפניה ונכנסת.
וכן כאשר ירד יוסף, צריך לומר, יעקב למצרים,
יעקב לא יוסף,
לא היה נמנע לרדת מפני בנו וירד אחריו.
כאילו, יעקב נמשך אחרי יוסף ויורד אחריו.
ואמר,
מאחר שהייתה גזירה מן הקדוש ברוך הוא שירד מצרימה,
היה ראוי להיות הגזירה יוצאת לפועל בכוח גדול ובמידה גלויה ובהכרח.
זה משהו שמוכרח לקרות,
מוכרח לקרות אפילו בעל כורחו של יעקב,
אפילו בצורה מבוזה כזאת.
אבל הוא אומר, כיוון ש...
מאחר שהייתה הגזירה של מצרים, אלא בשביל
הצדיק שעשה שלא יהיה לו ביזיון,
אז לכן לא הוריד אותו בשלשלאות של ברזל,
כאילו כמו בביזיון כזה.
וכאמר,
מה שלא היה יעקב יורד עד שייתן
בלפורו שישלח אחריו לטובתו וכיוצא בזה,
שאם כן לא היה דבר מפורסם שהגזירה היא מן השם יתברך.
היה נראה שישראל ירדו למצרים במקרה,
או באיזושהי סיבה עולמית כזאת, שפרעה
קרא ליעקב לרדת,
איזשהו דברים שהם לא בולטת יד השם שמנהיגה את זה,
שלא יד השם בולטת.
לכן היה פה אירוע, כאילו,
אוניברסלי כלל עולמי,
שמראה איך כל המציאות מסתדרת, כל הלבנים מסתדרות,
בשביל לקיים את הגזירה האלוקית.
לפני גזירה אלוקית,
הקדוש ברוך הוא משנה סדרי עולם,
עושה רעב בארצות,
ובמצרים מביא להם לצבור את האוכל, מביא חלומות לפרעה,
מביא את יוסף לשמה.
כל הסיבובי סיבובים,
וזה הכל בולטת שזה יד השם שמה,
כדי להראות שזה הדבר מפורסם,
שהגזירה היא מן השם יתברך.
בסדר?
שאם כן לא היה דבר מפורסם,
שהגזירה היא מן השם יתברך.
פירוש,
וראוי שתהיה גזירת השם יתברך מפורסמת לכל,
כי הוא גוזר ומקיים.
ואם פרעה שלח לבוא לבית לטובתו,
לא היה מפורסם שהוא יטבח מקיים הגזירה.
עכשיו, שעל ידי יוסף שהיה חי,
הוא רד שהיה זה פלא.
היה מפורסם הדבר,
ונודע כי הוא יתברך,
כי היא גזירתו.
כן, גם יצא הדבר הזה, איזה פלא שחשבו שיוסף נטרף,
בסוף התברר שהוא חי,
לא רק שהוא חי, הוא גם משנה למלך מצרים.
אז פלא מאוד גדול, והדבר הזה התפרסם,
שהקדוש ברוך הוא מקיים,
עושה פה איזשהו תהליך מדויק,
תהליך מדויק ומבורר,
כדי להוריד את משפחתו של יעקב למצרים,
כדי שעם ישראל ייבנה שם בתורם.
טוב,
אז עד כאן זה הנקודה הראשונה הזאת של ההשגחה האלוקית,
ההשגחה האלוקית להוריד את ישראל למצרים,
וסידור כל המהלכים על ידי,
ביד השם,
בשביל לגלגל את הדבר הזה.
עכשיו,
יותר שאלות עד כאן?
בסדר, הכל מובן, יופי.
ודווקא יוסף,
עכשיו עומד המהר"ל על זה, למה
כל הגלגול הגיע דרך יוסף?
למה לא אחד מהשבטים אחר,
למה דווקא יוסף הוא זה שהיה כאילו הכוח חלוץ,
נקרא לזה,
הכוח חלוץ,
אנחנו יודעים שהאחים מכרו אותו,
ואנחנו מבינים שיש פה סיבוב אלוקי,
השגחה אלוקית למכור את יוסף למצרים.
כל זה במצרים יש השגחה אלוקית,
כן?
אז...
אז מדוע,
מדוע דווקא יוסף,
למה הקדוש ברוך הוא ציווה שדווקא יוסף הוא יהיה הכוח חלוץ,
כן, של האחים?
וכל החלוץ כזה שיהיה בעצם,
אמרנו,
הוא המשנה למלך,
הרי הוא היה.
המשנה למלך שבפועל, בפועל היה לו,
הייתה לו סמכות שלטונית אדירה במצרים.
הוא קבע שם, על פי ישק,
על פיך,
גם פה הוא אומר את זה,
בתורה כתוב,
אבל על פיך ישק כל עמי,
על פיך ישק כל עמי,
אתה תהיה המנהל פה, אתה תהיה בעל הסמכות כאן.
רק הכיסא אגדל ממך,
פחות כאילו מעליו,
אבל
בפועל,
יוסף ניהל את העניינים.
אז יוסף היה שליט במצרים,
היה כאילו מלך על מצרים.
היה מלך על מצרים.
אז כאן אומר פה המהר"ל נקודה עמוקה.
מדוע דווקא יוסף הוא הכוח החלוץ הזה,
שנבחר על ידי הקדוש ברוך הוא להיות הראשון במצרים,
ולהיות הסיבה שמורידה את בני ישראל למצרים,
ועל ידי שהוא יהיה שם המלך על המצרים,
שולט על המצרים.
כן? אז
מסביר המער"ל,
כן, כי זה בעצם...
כן?
מצד המידה המיוחדת של יוסף.
מה אנחנו יודעים מה המידה המיוחדת של יוסף?
מה אנחנו מכירים?
שם אמרת?
מלכות.
מלכות, אני יודע, זה יהודה דווקא.
הוא יסוד. או, הם מתחילים לדבר בשפת ה...
בשפת הספירות.
אתם צודקים.
יוסף הוא כנגד היסוד.
ומה זה אומר בפועל?
אתם צודקים?
אם יש את פוטיפה.
ומה זה אומר?
איך, איך?
או להשתלט על היצר,
או
לגבור על היצר, נכון?
נקיות מיצר העריות.
שמירת היסוד זה שמירת הברית,
שמירת יצר העריות, שמירת יצר העריות.
יוסף הוא המתגבר על זה, נכון?
זה היצר הכי חזק, בדיוק.
וזה הכוח המיוחד של יוסף.
לכן יוסף משוייך לספירת היסוד,
כן?
הספירה שמבטאת את ה...
את הברית,
הברית זה קשר,
קשר בין האדם לבין הקדוש ברוך הוא,
שהקדוש ברוך הוא כאילו מתקשר עם האדם דרכו,
אם האדם שומר על יצר העריות כאילו,
ולא גולש ממנו.
אז יוסף, הוא היה מתגבר על העריות,
ולכן הוא אומר,
לכן דווקא יוסף נבחר להיות זה ששולט על מצרים.
כי המצרים, מה התכונה המיוחדת של המצרים?
זה דווקא להיות שקועים בחומר,
להיות שקועים בעריות.
המצרים היו שקועים בעריות, בסדר?
הם היו
טמאים בזה.
אם הוא בא להעלות אותם,
זה לאו דווקא,
יכול להיות שגם קצת,
הרי באמת אנחנו יודעים שבפועל יוסף,
מה הוא עשה,
הוא גם,
הוא גם, אפילו הוא ציווה למצרים למול.
הוא ציווה להם למול.
המילה היא בעצמה,
הרי זה הברית,
המילה היא בעצמה כאילו קצת מתקנת.
כן, אבל...
כן, כן, טוב,
לא הולך לשאול כל הברית מילה, אבל בעיקרון הוא ציווה המצרים למול.
רואים שהיה לו איזה בחינה של דוגמה, אבל לא זה העיקר
הנקודה, שהוא בא לתקן עכשיו את המצרים, להיות עכשיו קדושים וטהורים,
לא.
הם בסופו של דבר הם טמאים.
הם במדרגה נמוכה,
אבל זה בא לבטא,
בא לגלות לנו בעצם,
שמי ראוי, כאילו, מי...
מי שולט,
כאילו מי ראוי לשלוט על העולם החומרני הזה של מצרים,
כן,
על העולם החומרני של מצרים,
דווקא מי שהוא מצליח לשלוט ומצליח להתגבר,
כן,
על החומריות שלא תשתלט עליו.
כן, הוא
כן שולט על יצרו,
כן,
הוא נבדל מייצר האריות,
ועם אלה הוא שולט על אלה ששקועים בזה,
כן?
וזה גם ביטוי למה שעם ישראל אמור להיות במצרים.
וכמו שאנחנו,
ותכף נסביר את זה גם יותר,
גם באמת הכוח הזה של יוסף,
הכוח הזה של יוסף,
הוא אחרי זה המשיך,
המשיך כאילו עם עם ישראל,
עם עם ישראל
ליווה אותם, ליווה אותם במצרים.
למדנו על זה גם קצת הבוקר, שבאמת עם ישראל במצרים,
הוא שמר,
אתם יודעים,
מצרים זה היה מקום שטוף זימה,
כמו שאמרתי,
כתוב עליהם,
אשר בשר חמורים בשרם.
כאילו חמור זה המדרגה החומרית,
כי הוא מתעסקים רק בענייני הגוף,
החומר,
שקועים בכל הנושא הזה של העריות.
גם ישראל היה במצרים יכול להפוך,
בגלות שם הם יכולים להפוך,
להיות
כמו המצרים, חס ושלום, ולהיות...
וללמוד ממעשיהם, ולהיות כמותם, חס ושלום.
האם זה מה שקרה בפועל?
אתה אומר,
49 מדרגות טומאה.
כן?
שמעת מה אמרת עכשיו?
על מה המדרגות טומאה?
על מה הן מוסבות?
אלו עובדי עבודה זרה, ואלו עובדי עבודה זרה.
בסדר?
כן, אבל בעריות, לא, בעריות עם ישראל, היו נקיים מהעמדה המצרית. בטח, יש מתרצים פה, תגידו לי,
ענקים מהעמדה המצרית. בטח, יש מתרשים פה, תגידו לי,
יש מתרצים פה?
תבין,
מ-49 שערי טומאה של עבודה זרה וזה,
אבל
אבל בעריות אף על פי כן עם ישראל, היה נקי וטהור מזה, וזה מגיע מקורות של יוסף.
היה נקי וטהור מזה, וזה מגיע מקורות של יוסף.
טוב, אני אגיד לך גם מקורות על זה, כן?
אתם מכירים את המקורות.
בואו ניקח קצת מהמהרל ונגיד על זה מקורות, תראו.
אומר
ככה,
ודווקא יוסף מבחן עריות, הוא אומר, המהרל, כן?
כי ראוי,
כי ראוי היה שיהיה יוסף מלך מושל על מצרים,
כי מצרים נקראים חמור,
כי נכתיב,
אשר בשר חמורים בשרה,
והיו שטופי זימה.
היו שקועים בכל היצר הזה של העריות.
כי נכתיב פרשת עריות כמעשה ארץ מצרים,
אשר ישבתם לא תעשו,
כתוב ככה מפורש,
כמעשה ארץ מצרים, אשר ישבתם לא תעשו.
איפה זה כתוב?
פרשת העריות, עכשיו קראנו את זה בתורה, ממש עכשיו,
כן,
בשבת, לפני יומיים.
ולא היה בעולם מקום שהוא שטופי זימה כמו ארץ מצרים.
כן, ויוסף היה קדוש ונבדל מן העריות.
כאשר תיראה ממעשה פוטיפר,
ובשביל כך לא היה נעשה יוסף מלך,
אלא על ידי מעשה של אשת פוטיפר,
כך ייראה וידוע,
כי הפרוץ בעריות,
נכון, בסופו
של דבר, תראו,
לא רק שזו המידה של יוסף, גם הדרך שהוביל אותו להיות מלך,
זה היה דרך ניסיון באירוע כזה,
דרך ניסיון באירוע של עריות,
זה מה שהיה הפתח,
המפתח שהוביל אותו להיות מלך בסופו של דבר,
כן?
טוב תראה יש פה אז זה קצת קשור להמשך
שלו כי עוד לא הגיע הזמן עוד לא הגיע
הזמן של איזה מה זה טוב יש לך תראה
תראה, בסוף יש גם...
הוא הגיע לפוטיפר,
אז היא פיתתה אותו.
מה אתה רוצה עכשיו לשלוט גם על הפיתויים שלה?
היא פיתתה אותו אז, מה אתה רוצה שנעשה?
שלא תפתה אותו אז?
כאילו,
יש בסופו
של דבר ראשית...
טוב,
הקדוש הוא מנהל את העולם, אבל יש
בסופו של דבר גם אנשים פועלים,
היא פיתתה אותו בזמן הזה,
אז כאילו,
צריך להתגבר בזמן הזה.
אתה מבין?
אבל נראה בהמשך עוד תיכף,
נראה ברעיון, אסביר שעוד לא הגיע הזמן שלו להיות באמת יהושע,
למה הוא לא היה מההתחלה כבר מלך.
כן,
הוא שואל את זה.
אז
הוא יגיד,
זה עוד לא הגיע הזמן שלו למלכות,
זה דבר אחד.
דבר שני,
באמת,
הגיע הזמן שנתיים קודם לכאורה,
אבל יוסף היה אחרי זה עוד חטא של
סמך על שר המשקים,
חטא, כאילו, חטא של יוסף, כן, לא משנה, אבל...
כן,
לא סמך על השם,
זה עוד שנתיים,
אבל זה רק שנתיים.
טוב,
אבל בסדר,
בכל מקרה יש בסוף,
בסוף יש תהליך שלם,
זאת אומרת,
יש פה פוטפר המפתה אותו וכל זה, אבל
זה היה בסוף הפתח שהוביל אותו למלכות.
וידוע כי הפרוץ בעריות הוא ממעשה החומר כאשר התבאר,
והנבדל הקדוש מן העריות הוא קדוש מן פחיתות החומר המגונה הזה,
והוא
בוודאי
דומה לצורה שאין בה מן עניין החומר,
ודבר זה כבר התבאר למעלה באריכות.
כן, וכבר ידוע...
כי הצורה, הפועל והמולך, והחומר משועבד תחת הצורה.
לכך היה יוסף מושל על מצרים,
שהוא היה הקדוש והנבדל מפחיתות החומר.
בסדר?
אז כיוון שיוסף במדרגת הקדוש,
מדרגת הנבדל יצר העריות,
מתגבר על זה,
אז הוא שולט על מי שמדרגת החומר על המצרים.
כן,
ועכשיו באמת אחרי זה גם עם ישראל,
הוא יגיד זה בהמשך,
ישראל כאילו קיבלו את הדמיון של יוסף,
הם קיבלו את הכוח של יוסף במצרים,
וכמו שאמרנו,
הם באמת
נשמרו שם מהמעשים של המצרים,
מבחינה זאתי של העריות.
עכשיו, איפה רואים את זה?
רואים את זה בכמה מקומות.
כתוב,
קודם כל כך כתוב בחז"ל,
במדרש כתוב, גל נעול אחותי כלה,
גל נעול,
גל נעול,
מעיין חתום. כן, אז חז"ל דורשים את זה,
שהבנות בישראל היו כמו גל נעול,
כאילו.
מעיין חתום,
כן,
גל נעול מהמצרים, שהמצרים לא יכלו לגעת,
לא יכלו לגעת ולגשת בבנות ישראל.
כן, ובפרשת פינחס שכתוב שם את המשפחות
של בני ישראל,
אז כתוב שם משפחת החנוכים, משפחת הפלואים,
משפחת החצרוני וכל זה,
אז חז"ל מסבירים שזה ניתן שם השם,
ה' בהתחלה וי' בסוף.
למה יש שם השם י"ק כאילו?
י"ק, למה שנקרא שמו עליהם?
שהקדוש הוא מעיד שהם בעצם כולם מיוחסים,
ואף אחד לא בא מאיזשהו מצרי או משהו כזה.
טוב, אז תראה,
לא,
אלה,
שנייה,
אני אגיד לך מה זה,
אבל קודם כל,
תלמד לך את המדרש הזה שגלנו,
אנחנו נקרא
דבר נוסף,
גם חזר לנו על שלומית בת דברי,
שזה גם פרשת שבוע הקרובה,
כן, שבנעם מקלל,
כן,
שכתוב שאחת הייתה ופרסמה דבר,
כן, הרי כתוב בן איש מצרי,
שלומית בת דברי בן איש מצרי,
אז אחת הייתה ופרסמה דבר,
רק אחת הייתה עם מצרי, כל השאר לא היו עם מצרי.
ככה חז"ל אומרים.
בסדר, ככה הייתה הפירסום הכתוב.
עכשיו,
היה לי שם אותו במכת חושך,
בעיקרון,
אני לא יודע בדיוק על כולם,
לא זה, אבל מה שחז"ל כתבו במדרש עליהם,
שזה אלה שלא רצו להיגאל,
כאילו.
לא כתוב שהמעשים שלהם לא היו בסדר,
כתוב רק שהם לא רצו להיגאל,
כאילו.
ואז הם, מה?
טוב, זה מה שכתוב.
נכון,
אבל מה ש...
מה שאומר כאילו, אלה שמתו, זה היו כאלה שלא זה,
בכל אופן,
אז,
לא יודע עכשיו האגדה וכל זה,
אבל אלה אז,
או שלא האמינו בגאולה,
או שלא רצו להיגאל,
זה כאילו יותר הכיוון של הזה
שלהם. טוב, תראה, לא יודע את כל הזה.
כנראה יש כמה גדרות, כנראה יש כמה גדרות.
אבל המקום כי המדרשים האלה של חז"ל,
אמרתי לך שאתה מתבד דברי וכל זה,
רואים שם את הדבר הזה,
שמבחינת העריות,
עם ישראל כאילו קיבל את הכוח הזה מיוסף בעצם.
יוסף כאילו הוא כמו הכוח חלוץ במצרים,
ואז הוא מעביר את האיכות הזאת אחרי זה לעם ישראל קדימה.
יפה.
ואולם יש להקשות.
למה היה צריך שיהיה יוסף במצרים זמן הרבה?
ולמה להורד באותה שנה ויחלום פרעה מיד?
או
למה זה לא קרה מיד?
כן,
למה יוסף עד שלקח זמן שהוא עלה לגדלות וכל זה,
ואין זה קושייה,
כי
כבר ידוע
כי הצורה בעת שנולד הנער יותר גובר החומר,
עד שלא נראה שלמות הצורה בתינוק,
ותמיד הולך אחר מעשה נערותו.
ועד רבה הצורה היא בטלה אצל החומר משועבת תחתיו,
עד שיגדל הנער, ואז גובר הצורה
על החומר ומולך עליו.
הפך מתחילה אשר היה החומר מלך וברשותו
נתן הצורה, לכך מתחילה היה יוסף,
עבד למצרים בנערותו,
עד שהיה בן שלושים,
ואז נהפך הדבר להיות יוסף מולך עליהם,
שהדבר הזה לפי המציאות הוא שיהיה יוסף מושל עליהם בסוף.
כאשר תדע מעלת יוסף שהוא כמו צורה אל החומר גובר בסוף.
וכן ישראל היו כך.
תורת המהר"ל.
תורת המהר"ל,
שהיא תורה נכונה,
מצד מה שאומרת שהצורה תמיד מופיעה בסוף,
אחרי החומר.
קודם כל יש את החומר,
והוא מופיע בצורה ככה,
כמו שבן אדם נולד.
בן אדם נולד,
אז כאילו הצורה שלו זה הצד הרוחני שלו,
הנשמה שלו, כן?
הצד הפנימי הנשמתי,
הוא מופיע בשלבים יותר מאוחרים.
בתחילה כשאדם הוא תינוק,
כשהוא ילד,
אז הוא תמיד הוא בעיקר מה? הוא בעיקר חומר,
בעיקר גוף,
כאילו,
ברור שיש לו נשמה,
אבל הנשמה לא בדיוק מתגלה בחיים, כן?
היא לא בדיוק מופיעה לנו.
הילד הוא כאילו גוף,
הוא מעניין אותו רק הגוף שלו,
רק עצמו,
בצדק,
זה מה שהוא.
אז החומר תמיד מופיע,
החומר תמיד מופיע בהתחלה, כן?
לפני, לפני הצורה.
זה מה שהוא אומר,
לכן הוא אומר שהצורה היא תופיע בשלב מאוחר יותר,
כן?
אז יוסף היה צריך כאילו במצרים,
הוא היה צריך כאילו,
כשהוא הורד למצרים, אז הוא צריך להתבשל כאילו,
צריך להתבשל,
הוא עדיין לא מספיק מוכן,
הוא עדיין לא מספיק מוכן, כאילו הוא, בכלל מסוימת הוא,
לא שהוא חומר כמו אותי וחצי שלום, אבל עדיין
הנשמה הגדולה של יוסף עוד לא מספיק התבשלה,
עוד מספיק...
בזמן הזה,
כן, בזמן הזה,
בכלא גם,
גם בפוטיפר,
יש פוטיפר וגם בכלא כל זה,
אז היא התפשטה לאט לאט,
ואז היא הייתה רואה,
עכשיו הוא כותב פה איזשהו רמז, הוא אומר פה,
אני לא יודע,
זה אולי קצת פירוש שלי,
אבל תראו מה הוא אומר כאן,
עד שיגדל הנער,
ואז גובר הצורה על החומר,
הוא
הולך עליו,
לכך מתחילה היה יוסף עבד למצרים בעת נערותו,
כן,
ואז,
כאילו,
ואז בעצם החומר מושל עליו,
כן,
בעת נערותו,
עד שהיה בן שלושים.
ואז נהפר הדבר להיות עוזר,
כאילו כנראה בגיל שלושים יוסף מקבל,
גם כתוב הרי,
כן,
על בן שלושים,
כאילו בין,
כן,
אני לא רוצה לומר חוכמה,
נכון,
אבל שלושים יותר זה,
לכוח, לכוח, בן עשרים לרדוף,
ובן שלושים דעתי לכוח.
אבל בכל מקרה,
גם אם זה לא הרבה,
בן ארבעים לבינה וכל זה,
אבל,
כוח החיים,
אם זה לשלטון,
להוציא את עצמו לפועל.
לא כל אחד הוא מנהיג,
לא כל אחד בגיל 30 נהיה מלך,
נכון?
עדיין לא קרה.
נכון, להוציא את עצמו לפועל.
אז
אבל בגיל 30, עכשיו הוא אומר פה,
תראו אם ניקח בעצם משל מילד,
לא יודע,
קצת פירוש שלי,
אבל מילד, הרי בהתחלה אמרנו חומר,
מתי בעצם הוא מקבל את הצורה,
מתי נחודרת לו הנשמה באופן שלם לילד?
אתם יודעים מתי?
כן, בבר מצווה.
הבר מצווה, שעת המצוות, הנשמה זה אה?
כן,
יצר הטוב, נכון,
נכנס,
וזה,
אז הנשמה,
אז
הצורה שלו באה.
עכשיו,
תראו איזה יופי,
לפי זה מה יוצא,
שיוסף,
הוא היה בן 30,
מתי הוא ירד למצרים?
הוא ירד בגיל 17 למצרים.
הוא ירד בגיל 17 למצרים,
זאת אומרת שבבר מצווה שלו,
לא
בר מצווה,
אמיתית,
אבל,
בבר מצווה של מצרים, אחרי 13 שנה שהוא היה במצרים,
הולך ומתבשל וזה,
מופיעה הצורה בגיל 30,
אני אומר,
זה
לא בדיוק כתב את זה,
אבל אולי הוא מתכוון לזה,
אני לא יודע.
יפה, ואז הוא מוסיף כאן,
לכן הצורה גוברת בסוף,
אז אחרי שהוא התבשל וזה,
אז הוא גובר על המצרים החומרים.
וכן ישראל היו כך,
וכן ישראל היו כך,
בתחילה היו ישראל במצרים קודם שלמותם,
והיה חומר הם המצרים מושל עליהם,
כאשר אמרנו לך פעמים הרבה, ואחר שהוא בשלמות
היו יוצאים לחרות להיות מושלים עליהם,
כאשר הוא לפי המציאות וסדר הנמצא.
ולפיכך היה יוסף עבד מתחילה,
עד אחר כך היה יוצא לחירות לגמרי.
ובזה היה ליוסף דמיון אל כלל ישראל.
וזה הדבר ברור, כי נקראו כל ישראל על שם יוסף.
כי יש דמיון ליוסף על כלל ישראל.
כן?
ולפיכך, עם סגולה נקרא על שם יוסף, כן?
נועה כצון יוסף, יש פסוק כזה.
ולפיכך שווה לכלל ישראל,
ראה ביוסף,
כי יוסף תחילה עבד למצרים,
ואחר כך מלך עליהם,
וכן ישראל,
והיה ירידה ליוסף מיוחדת,
וירידה לישראל מיוחדת,
ודבר זה
מובן.
בסדר,
זאת אומרת,
בעצם ישראל,
כמו הדמיון של יוסף,
גם בהתחלה,
כמו שיוסף היה בהתחלה עבד למצרים,
ואחר כך משל עליהם,
מלך עליהם ככה עם ישראל,
תחילה עבד למצרים,
ואחרי זה הוא בעצם...
סוג של מושל עליהם,
כאילו במכות כבר,
במכות עם ישראל כאילו מקבל איזשהו
שלטון על המצרים בצורה מסוימת.
וגם אמרנו שהדמיון יוסף,
יוסף הטביע את הכוח הזה להישמר מיצר הרע במצרים.
יפה,
אז דיברנו פה על ההשגחה האלוקית,
על ניהול העולם,
להוריד את יעקב למצרים,
כן, בסיבוב כל הצדדים,
כל הסדרים במציאות כדי להוריד את ישראל,
ודיברנו על המדרגה של יוסף,
המדרגה שלו של
שלטון על עולם החומר,
וממילא הכיפוף תחתיו של החומריות של המצרים.
ועכשיו,
מרל ממשיך כאילו בדיוקים של ההשגחה,
ותדע עוד גודל ההשגחה הנפלאה.
בעניין הירידה הזאת של יוסף,
כן?
הרי איך יוסף התגלגל למצרים?
אנחנו יודעים שהאחים מכרו אותו,
אבל שימו לב שהאחים לא מכרו אותו מיד למצרים,
אלא למי האחים מכרו אותו?
לישמעאלים,
או למדיינים,
שאלה איך קוראים שם את הפסוקים,
יש
מחלוקת איך לקרוא את הפסוקים שם,
אבל בסדר,
אז תכף המדרש אביספילון שבאמת לישמעאלים זה נכון,
לפי המדרש, ויש בזה מחלוקת קצת.
אבל גם זה לא,
וגם זה, תראו מה אומר המדרש פה, הוא אומר ככה,
בעניין הירידה הזאת של יוסף,
כאשר היה נמכר אף להביא אותו לעניין העבדות,
אמרו בבראשית רבה, והמדיינים מכרו אותו,
כמה
אוניות נכתב עליו, אוניות, מה זה אוניות?
אוניות זה לא האוניות בים, אלא אונו,
אונו זה ב...
בפירוש הזה זה שטר כאילו,
שטרות.
כוח, ביסודו אונו זה כוח כאילו.
כשיש לך שטר יש לך כאילו כוח על הקרקע נגיד,
כוח על השדה.
אז זה נקרא אונו, יש לך אונו.
אז כמה אוניות, כמה אוניות, כמה שטרי בעלות,
כמה שטרי בעלות
נכתבו עליו,
על יוסף.
אז רבי יהודה אמר ארבע,
שהם, אחד לישמעאלים
וישמעאלים לסוחרים.
וסוחרים למדיינים, ומדיינים מכרו אותו למצרים.
ראיתם?
אז יש פה ארבע, אחד לישמעאלים,
ישמעאלים ומדיינים זה שתיים.
לסוחרים, סליחה.
סוחרים למדיינים, ומדיינים למצרים.
ארבע.
ארבע ארבע אונות.
רבי יונה אומר חמש,
הוא הוסיף עוד אחד,
מדיינים מכרו אותו לדמוסיה של מדינה.
עד כאן, דמוסיה הכוונה סוג של שליט כזה של המדינה.
איזשהו בעל תפקיד כזה במדינת מצרים, והוא מכר אותו אחר כך זה,
למצרים.
אז הוא אומר,
מה באים להגיד לי במדרש הזה,
המהר"ל אומר?
הוא אומר, תראה שיש פה סדר,
זה לא פשוט להוציא את יוסף,
הקדוש ברוך הוא מסובב את זה בצורה מאוד מדויקת,
מאוד מדודה,
להוציא את יוסף
מהמשפחה שלו, מהמקום בו הוא נמצא, מיעקב אבינו,
להוציא אותו למצרים.
זה צריך דירוג,
צריך דירוג שהקדוש ברוך הוא מסדר את הדירוג הזה.
לכן הוא אומר,
מה הדירוג?
הדירוג הולך כאילו מ...
יש פה איזה הדרגה, הוא אומר,
האחים מוכרים אותו למשפחה שהיא קרובה אליהם.
מי המשפחה שקרובה אליהם?
זה כאילו הישמעאלים, הישמעאלים, ישמעאל,
כן,
אנחנו גם קוראים לזה בשפת הסלנג,
בני דודים לצערנו,
כן,
הבני דודים,
כן, שישמעאל ויצחק איזשהו קשר משפחתי יחסי, שני בניו של אברהם,
כן,
מה זה?
נכון,
אז זה השלב השני,
מדי הם לא יותר רחוקים מישמעאל,
הם בנים של הגר.
ישמעאל, הרי ישמעאל גם עשה תשובה עם יצחק.
בדיוק, אז לכן כאילו זה בא בדירוג.
בניו של יעקב לישמעאלים, כאילו קצת החוצה.
אבל אי אפשר כאילו ישר להגיע למצרים,
זה
מאוד שינוי קיצוני,
מאוד רחוק,
דירוג כזה. אז העם הקרוב כאילו הישמעאלים.
הישמעאלים מוציאים את זה עוד טיפה החוצה.
כן, לסוחרים, שהם בעצם מדיינים.
כן, הסוחרים הם סוג של מדיינים.
והמדיינים,
כאילו,
סליחה,
הסוחרים,
אני בעצם רוצה להגיד,
סוחרים הם גם ישמעאלים,
כאילו,
סליחה.
זה סוחר ישמעאל, סוחר ישמעאלי.
והסוחר ישמעאלי עושה,
הוא מדרגת ביניים למדיינים,
שהמדיינים ביניהם של אגר,
של כתורה.
כן?
ומשם זה מגיע למצרים.
אז יש פה כאילו השגחה האלוקית איך להוציא את יוסף בצורה המסודרת,
כאילו,
מרשותו של יעקב,
סליחה,
עד שהוא יגיע למצרים.
לראות כאילו איך הקדוש ברוך הוא,
לקיים את הגזירה שלו,
ובכלל אמרנו,
להצמיח,
לבנות את האומה הישראלית, הוא מסובב סיבובים ומדייק בכל הדברים.
של בכל הסיבות כדי לבנות במציאות את מה שהוא רוצה לבנות,
בעיקר את בניין עם ישראל.
אז בואו נקרא רק את הפירוש של המהר"ל.
פה הוא אומר ככה,
ביערו בזה,
שיהיה יוסף נופל
מחזקתו הראשונה אשר היה בארץ כנען,
בחשיבות היותר גדול מאוד, ועכשיו לעבד נמכר יוסף.
זה לא עובד ככה,
כזה מקצה לקצה ככה,
מהחשיבות הגדולה, לעבד נמכר יוסף.
אלא שהיה על ידי אמצעים מוכנים לזה.
וזה כי ישמעאל הוא שקרוב קצת לבני יעקב,
שהם גם כן זרע אברהם
הנה יצא מרשות בני יעקב קצת על ידי אמצעי מוכן.
ומן ישמעאלים לסוחרים,
והישמעאלים סוחרים
שמצאנו פעמים הרבה בישמעאלים,
שהם סוחרים,
שאמר תלמוד סוחרים
והנה זה יצא יותר מרשות בני יעקב,
פני
כי הסוחר דרכו למכור לאחר.
והנה יצא מרשות בני יעקב לרשות אחר,
כי אינם בני יעקב,
ישמעאלים סוחרים,
שהם הסוחרים הישמעאלים.
ואחר כך
והנה יצא על ידי סוחרים לידם של המדיינים,
ומכרו אותו למצרים.
ודווקא למדיינים, כי מדיינים גם כן הם זרע אגר המצרית,
על דעת רבותינו זעל,
והזכר הראשון שמה קטורה,
הגר,
הוא
כתיב על לידת מדיין,
והנה גם כן הם זרע אברהם,
אלא שאינם כל כך קרובים אל אברהם כמו ישמעאל,
שכן בקבורתם כתיב, ויקברו אותו יצחק וישמעאל בניו.
נכון, כאילו, רואים שישמעאל עשה סוג של תשובה.
ואבי ישמעאל דבר מה בחשיבות ובגדולה,
שהיה דומה לאברה
ולפיכך מנשמעאל יצא אל מדיין,
מדיין יצא למצרים,
והוא כאן ארבע שטרות,
שהיו לו ארבע רשויות עד שבא למצרים.
ורבונה שאמר חמש, דעתו כי אין ראוי להיות מושל עליו מצרים מיד.
כי ישמעאלים היו הרבה,
וכן סוחרים היו הרבה, וכן מדינים היו הרבה.
וידוע כי כאשר אדם אחד משועבד להרבה,
אין זה כמו אילו היה משועבד לאחד.
אם להיות עבד,
להיות עבד יותר,
זאת
אומרת, כאילו,
יש צעד ש...
מתי נקרא עבד באמת?
כשמשועבד למישהו אחד.
כי אז הוא בעצם כאילו מרגיש שהוא האדון שלך.
כשיש פה הרבה,
אז כאילו אף אחד לא מרגיש שהוא האדון שלך באמת,
גם אתה לא מרגיש שיש לך אדון לגמרי.
להיות עבד גמור, שיש לך רק אדון אחד.
זאת אומרת, המדיינים היו הרבה, הסוחרים הרבה,
כן?
זאת אומרת,
שנקרא עבדות רק כמשועבד לאחד והוא עושה צורכו.
אבל לרבים הוא עושה צורכי רבים ואין זה עבדות.
כי אף חשוב הוא עושה צורכי רבים לפעמים,
זה לא ממש עבדות.
גם אדם חשוב עושה איפה אין צורכי רבים.
להיות עבד אמיתי זה רק כשאתה משועבד למישהו אחד.
ולפיכך אמר,
כי
מכרו אותו אל דמוסיה של מדינה,
והוא ממונה על המדינה עוסק בצורכי המדינה.
כן,
זה אמרנו,
אדם אחד,
והוא קנה את יוסף,
כאילו זה לעשות את הטרנפורמציה הזאתי מרבים ליחיד,
כן,
וקנה את יוסף,
ויש לו כוח רבים במה שהוא ממונה על רבים,
ומכל מקום דומה קצת ליחיד,
כן,
כי בסוף הוא אחד,
ואחר כך מכר אותו לפוטיפר היחיד,
ולפי כך ירצה מן המדיינים אל הפקיד הממונה על המדינה.
ומהדרגות אלו היה יוצא יוסף ברשות יעקב להיות משעבדים בו המצרים,
אשר הם נשלטים כחומר אל יוסף,
שזה עיקר הצורה של בני יעקב,
כל זה רבנו חכמים יוזלם במדרש שלהם,
אשר פירשו פירוש התורה.
ויש באלו ארבע אוניות,
כאילו ארבע שטרות,
עוד דברים מופלאים בחוכמה,
ואין דרך כי הם דברים נסתרים,
אבל פירוש דברים שיוסף היה יוצא מרשות יעקב,
וליד אמצעים מוכנים לזה,
בא לתאר כאילו את ההשגחה האלוקית,
אמצעים מוכנים לזה, להוציא את יוסף מהחשיבות הג
לעבדות במצרים.
בסדר,
אז זה הנושא המרכזי כאילו של הפרק,
שהקדוש ברוך הוא בא להוציא את הגזירה הזאת אל הפועל,
כן,
את הגזירה של בין הבתרים,
של עם ישראל צריך להיות במצרים,
אז כל המציאות צריכה להסתדר לפי זה.
כל המציאות צריכה להסתדר לפי,
כן, איך שהשם מנהל את האומה הישראלית.
וזה כאילו המסר מאוד חשוב שעולה פה מהדברים האלה,
גם מהירידה של יעקב וגם מהמכירה של יוסף,
כן,
מספר,
וגם למה דווקא יוסף ראינו פה,
מצד ההתגברות שלו על החומר וכל זה.
ודבר אחרון שהוא אומר,
פה לא נקרא את זה עכשיו,
רק
נגיד את זה בקצרה,
ובסוף בסוף הוא אומר,
פה יש פה עוד,
רואים שיש פה השגחה מופלאה על הכמות
שעם ישראל ירדו למצרים בזמן מאוד מדויק,
רק כאשר הגיעו לשבעים נפש.
לא לפני ולא אחרי.
לכן חז"ל מדייקים את זה ואומרים לנו,
בדיוק בזמן שיוכבד נולדה,
שבאותו הזמן צריכה להיוולד.
פה איזה שהוא כאילו, להיכנס למצרים, שבעים נפש.
לא שנייה לפני הם היו שבעים ולא אחרי.
למה דווקא שבעים?
או 70,
זה כאילו,
הוא אומר זה כנגד 70 אומות,
כאילו בא זה.
זה בעצם המספר שעם ישראל יש לו,
יש לו קישור לאומות.
אתה מבין,
כל עוד הם לא 70,
אז כאילו אנחנו בעצם,
האבות זה עולם אחר,
אין קשר.
האבות זה כאילו עולם אחר.
כשיש לנו 70 זה כנגד 70,
אז יש לנו איזשהו קשר בין ה...
בינינו לאומות.
וגם 70 זה כאילו המספר,
זה בעצם המספר היסודי שמגדיר את עם ישראל,
כמו הוא קורא למקום אחר,
כמו הוא בא,
כאילו.
כמו עובר,
זה כאילו התחלת הזה,
אם נגיד האבות והשבטים,
הם כמו נגיד נקרא,
עם התפתחות של ולד,
של ילד,
הם כמו הזרע.
כמו הזרע,
אבל העובר מתחיל, העובר שמתחיל, זה שבעים,
זה שבעים, בסדר?
אז לא שנייה לפני זה,
שנייה לפני זה הם לא שבעים,
ממש בין החומות.
כשאתם יורדים למצרים, הם יהיו שבעים.
למה
כי אי אפשר לחשוב שאי אפשר,
הוא
אומר במקום אחר,
הוא מסביר,
שאי אפשר שהעובר,
כאילו,
זה כמו שהעובר יתפתח מחוץ לרחם,
אתה מבין?
כאילו, הרחם זה כאילו מצרים.
אם יהיו שבעים לפני,
אם יהיו שבעים לפני הירידה למצרים,
זה כאילו העובר יתפתח מחוץ לרחם.
אתם מבינים?
אי אפשר.
ואם יהיו, אם כבר יגיעו למצרים ויהיו פחות משבעים,
אז זה יהיה כמו זרע,
שהוא בתוך הרחם והוא נעלם שם,
והוא נעלם.
לכן צריכים להיות עובר בתוך הרחם,
לכן בדיוק בשעת הזה,
כל השגחה אלוקית מדוקדקת.
וזה
גם מה שקורה עם עם ישראל היום.
יש פה השגחה אלוקית מדוקדקת על כל
פרט ופרט בתהליך הגאולה של ישראל.
טוב,
אז נעצור כאן.
בסדר, שכוח.
