אנחנו ממשיכים בחפץ חיים,
למדנו שאם האדם עובד באיזה מקום,
דוגמה, ובמקום הזה מדברים לשון הרע
ואם הוא לא ישתתף איתם בדיבורים האלה,
ייפטרו אותו מעבודה,
אז הוא אומר, בסדר, ייפטרו אותך מעבודה, אבל
לשון הרע,
לשמוע לשון הרע במקום הזה.
זה לגבי העניין של האדם מפסיד את ממון,
מפסיד את מקום עבודתו וכל זה,
רק שלא יהיה חס ושלום בין מדברי לשון
הרע או בין שומעי לשון הרע וכולי.
ממשיך החפץ חיים בעניין הזה ואומר,
ומזה נוכל לידע שכל שכן אם נוגע לו רק בכבוד בעלמה.
כגון שיושב בין חבורת אנשים,
והוא לא יכול להשתמט מהם.
והם מדברים בדברים האסורים על פי דין,
ושיהיה יושב ודומם ולא יסייע עימם בסיפוריהם כלל,
יחשב ביניהם כמשתגע.
בוודאי דעשו על זה כי עושה בזה אמרו מוטב לו לאדם שיקרא
שותה כל ימיו ואל יהי רשע שעה אחת לפני המקום.
זאת אומרת,
האדם נמצא בחבורה שאם הוא לא ישתתף איתם בשיחה
יגידו עליו, אתה משוגע, למה אתה לא מדבר ביחד?
אמר, טוב שיגידו,
אבל אתה אל תשתתף, למרות שפוגעים בכבודו,
ומוציאים עליו שם שהוא לא בסדר.
כי אני הולך לספר סיפור,
היה יהודי יקר,
בשם חנן סבר, זכרונו לברכה,
שהוא היה חבר קיבוץ יפתח,
בגליל.
והוא חזר בתשובה והיה מקפיד על קלה כבחמורה
ואחד הדברים זה העניין של שמירת הלשון,
לא לשמוע לשון רע.
ויום אחד ביקשו ממנו שהוא יהיה מדריך חקלאי באחד היישובים בבקעת הירדן.
אז הוא אומר
בסדר,
הוא היה מאוד כישרוני, מאוד מוצלח,
אמר בסדר.
הוא בא לקיבוץ,
זה קיבוץ כזה,
הוא בא שמה ואמר להם, תראו,
אני מוכן להיות המדריך החקלאי שלכם בתנאי אחד,
שלא תדברו לשון הרע ולא גסויות ולא כל מיני דברים כאלה.
אתם מוכנים לדבר הזה?
לא אמרתי עליכם, אתם בטח,
חברי הקיבוץ.
חבר'ה צעירים, מדברים, לא מקפידים על הלשון.
והוא סיפר בלשון הומור,
הוא אומר לי,
הייתי בא לשדה להדריך אותם איך לגדל ולעשות,
אז הם היו מדברים ביניהם
כל מיני דברים גם לא יפים,
גם לא צנועים,
אז היו אומרים, חבר'ה,
חפץ חיים מגיע,
נשמור על הלשון,
לא לדבר לשון ה...
מזכירים, זה מה שהוא אומר כאן.
אתה נמצא בחבורה,
מדברים לשון רע, לפעמים זה גם משפחה.
אתה יושב בשולחן,
ומדברים לשון רע, קורה דבר כזה.
אז גם איך,
אתה יכול להיות שותף לשיחה,
או אתה יכול גם לא להיות שותף,
זאת אומרת,
לעשות הפגנה לכאורה.
אז חפץ חיים ממליצים איך לעשות את זה,
אתה יושב במשפחה
ומדברים לשון הרע,
תשאלו אותי מה אני עושה,
אני אגלה לכם.
אני אומר להם,
אל תדברו לשון הרע.
ועד היום הילדים שלי אומרים,
אצל אבא אסור לדבר לשון הרע.
היא לא נוראה.
דבר ששיחה רגילה ממשפחה,
לצערי הרב,
לרובם מדברים על זה,
ועל ההוא ועל כל מיני דברים.
אז תן לי את זה.
ובהמשך החפץ חיים אומר,
למה הקדוש,
מביא את הגמרא,
מסכת כתובות כאן בזמני,
ושמה,
למה הקדוש ברוך הוא סידר לנו אצבעות ככה,
לא אצבעות כמו
חתול?
אתה כבר שמעת?
אז אומרת הגמרא, האצבעות שלנו הן כמו יתדות.
למה האלוקים סידר לנו אצבעות כאלה,
שאם מדברים לשון רע,
נכניס את האצבע בתוך האוזן,
שלא נשמע.
ככה הגמרא אומרת.
אז זהו, אדם שנמצא בקבוצה, בחבורה, בעיקר במשפחה,
ולא לדבר לשון הרע.
זה מה שאומרים בהמשך.
ויהיה נכון ליבו בטוח,
כי זה שכרו.
יהיה לו עבור זה, מן השם יתברך, עד אין קץ.
לפום צערא אגרא.
וזה בעבודת רבי נתן.
מאה פעמים בצער, מפעם אחת שלא בצער.
דהיינו,
כל מצווה שאתה עושה בצער,
אתה מקבל פי מאה שכר על מצווה שבאה לך בקלות.
מישהו כאן למד תורה בצער ולא הבין
מה שהוא קורא או משהו כזה?
זה מאה פעמים מאשר אם קראת והבנת צ'יק צ'אק.
ההשתדלות, המאמץ.
ועל זה עת כזה ודאי שייך מאמר חז"ל,
כל רגע ורגע שאדם חוסם פיו,
זוכה לאור הגנוז.
אור הגנוז, אי שיעור בגדלו, נותן לו שם ומקום.
זוהר דברים נפלאים,
שאין כל מלאך ובריאה יכולה להישאר.
אז זה העניין,
אדם שלפעמים בלא להיות שותף למדברי לשון רע,
זה גורם לו אי נוחות וצער,
ולפעמים גם אי כבוד,
אבל זה עדיף על הכל,
לא להיות שותף לדיבור ולא לשמוע לשון רע.
