שלום, שלום
לכולם.
ספר שופטים.
ספר שופטים זה הספר השני בספרי הנביאים,
כתוב בספרי התנ"ך.
בנביאים
הראשונים.
ישנם ארבעה ספרים בנביאים ראשונים, יהושע, שופטים,
שמואל ומלכים.
פותח סוגריים,
הערה,
יש שמואל א',
שמואל ב',
מלכים א' מלכים ב',
תראה איך זה,
מי שהמדפיס הראשון באירופה היה נוצרי,
ולכן הוא הדפיס את התנ״ך לפי דעת הנוצרים,
שיש שמואל א',
שמואל ב',
גם סדר פרקים לפי הנוצרים,
אנחנו נלך לפי מה שמקובל.
אבל לפי,
יש בתנ"ך קורן למשל,
בצד אחד זה סידור הפרקים המקובל לנוצרי,
ובצד השני יש את סידור הפרקים של עם ישראל.
איך לפי, מקובל לפי הנוצרי.
לסגור סוגריים.
אז ארבעת הספרים יהושע והשופטים, שמואל ומלכים.
אם נחלק אותם לזוגות, יהושע והשופטים ושמואל ומלכים,
תמיד הראשון זה שם של בן אדם, יהושע, שמואל,
והשני זה תפקיד, משימה,
מעמד, שופטים
ומלכים.
יש מקום לברר באמת מה הסיבות לכל השמות של הספרים הללו.
ויותר מזה,
כל אחד מהשמות נבטא דרגת נבואה.
יש תורת משה, שזה משה רבנו,
בספקלריה המהירה,
שהוא ראה את הקדוש ברוך הוא,
ראה את כל הערכים של התורה בצורה בהירה.
לאחר מכן,
הספקלריה שאינה מהירה,
זה הנביאים,
זה היינו בדרגה של יהושע,
שנקרא עבד השם.
ושמואל היה מקביל למשה ואהרון בכהניו ושמואל בקוראי שמו,
הוא מקביל לאחד מגדולי הנביאים.
אז יהושע ושמואל זה לא רק שם
של בן אדם שמרוכז סביבו הספר,
שבשמואל זה גם לא מדויק,
אבל
נגיע לשמואל,
נדבר על שמואל,
אלא זה מדרגת נבואה.
יהושע זה מדרגת נבואה
שמתבטאת בכך שהוא כובש את הארץ ומיישב את הארץ.
כמה זמן ספר יהושע,
אז יש לפי סדר הדורות זה 28 שנה,
לפי הרב אבן עזרא זה היה 14 שנה,
לא ברור לנו בדיוק כמה שנים זה היה,
לפחות 14 שנה, כי 7 שנים קבע, 7 שנים חילק,
נפטר יהושע בן 110,
40 שנה היה במדבר,
יצא גם בחום ממצרים.
ודאי זה בטווח שהוא היה בין,
אני יודע,
בין 14 ל-40,
50 זה ודאי הטווח המקסימלי.
של שנים, וכשבתוך זה אפשר, זה מחלוקות שראינו.
אז אם כן, אני חוזר, יהושע, שם של מדרגת נבואה,
וגם, אז מה זה שופטים?
מה זה מלכים?
מה זה השמות הללו?
וזה גם מדרגת נבואה.
צריך לומר שכן.
הגמרא מסכת נדרים,
דף כ"ב,
אומרת,
אמר רבא דבר ברבי חנינה,
אלמלא כתוב ישראל,
לא ניתן להם אלא חמישה חומשי תורה,
וספר יהושע בלבד,
שהוא שירתן של ארץ ישראל.
יהושע זה חלק מהחמישה חומשים,
זה הספר החומש השישי.
אמרתי, חומש, שישי, אין דבר כזה, אבל...
חומש זה משום חמישה,
אבל הוא הספר השישי בקודקס היסודי,
בסט היסודי של התנ״ך.
וכל השאר זה בגלל חטאים.
ספר שופטים בגלל חטאים, הגמרא מפורשת,
בגלל שאלמלא חטאו ישראל לא צריך את הספר הזה,
גם שמואל,
גם מלכים.
כל הספרים בתנ״ך האחרים הם בגלל חטאו ישראל.
אז מה
עושה קצת ספר בדיעבד?
השם תכנן בתנ״ך שישה ספרים, יוצאו ל-24.
משהו לקדוש ברוך הוא לא הלך בתוכניות שלו.
קצת מזכיר את האדם הראשון, שהוא רצה שהאדם הראשון יהיה אידיאלי.
מה לעשות שהוא חטא ביום השישי?
קצת מזכיר את חטא העגל,
יצא לנו מצרים,
חטאו ישראל יהיו אידיאליים,
מה לעשות?
חטאנו
ונשברנו.
זה הסתכלות אחת על הדברים,
צריך להסתכל על ההבנה,
להסתכל על הדברים בצורה אחרת לגמרי.
אנחנו מתקרבים ללג בעומר,
ורשבי
סבל מהרומאים וברח למערה.
יש כמה אפשרויות איך להתמודד עם זה שאני במערה.
במערה זאת אומרת,
אין לי אוכל,
אין לי מים,
גם בגדים אין לי.
אותה חדיפה יש לי לכל השנים שאני במערה.
איך אני מתמודד עם זה?
אפשר להתמודד שאני מסכן ואני דפוק,
וגם אני סובל בשביל כלל ישראל,
וזה טוב וזה חשוב,
אבל אני סובל.
ואלעזר,
כתוב שיצא מהמערה,
זה החותן שלו,
פרחס בן יאיר בכה,
והדמעות של
פרחס בן יאיר
נכנסו לתוך החריצים.
כשהוא יצא מהמערה,
רבי שמעון בר יוחאי ובנו,
יצאו עם חריצים
מרוב החול, מרוב היובש של העור והבשר.
זה לא חליפה אחת,
בתפילות הוא היה מלבש אותם,
אחר כך הוא התפשט,
היה חוסה,
כל השנים היה חוסה בכל.
אז אם כן,
אפשר לסתכל יותר כמה אני סובל בכלל ישראל,
וכמה...
טוב,
מה שהשם אומר זה בסדר,
זה אפשרות אחת להתבונן.
אבל הרב מסביר בעין היה,
שראי שבאלה מבט אחר על הדברים. השם כיוון
אותי לכך, זאת אומרת, יש לי אתגר.
זה לא ניסיון במובן של לבדוק אותי
אם אני טוב או לא טוב,
זה לא בא שאני אסבול,
המטרה היא לא סבל.
המטרה היא להוציא ממני דברים,
שבצורה אחת לא יוצאים ממני.
מבין שהתורה שהוא למד,
הייתה קשורה מאוד לתרבות בחוץ, לחבריו, דבר אליי.
הוא עושה, כל חבריו,
התורה הייתה קשורה אליהם.
אם השם מבודד אותו במערה,
וזה בתהליך,
בהתחלה בבית כנסת,
אשתה מביאה לו אוכל,
אחרי זה בתוך המערה לגמרי,
מנותק לגמרי מכל יצירה אנושית,
אוכל,
אין לו משהו אנושי,
לחם,
בהתחלה אשתה מביאה לו,
אחר כך במערה היא כבר לא מביאה לו,
גם מים, זה הכל בצורה ניסית.
אז הוא מבין שהם רוצים ממני משהו,
שבחוץ לא יכולתי להגיע לזה.
זה אתגר, השם רוצה להכשיר אותי לקראת
העולם שאני צריך לפתח בעולם.
ואז הוא מעמיק ומגיע לספר הזוהר.
כנראה כתב את ספר הזוהר במערה.
מתוך הניתוק הוא רואה
את הצרות,
שלא כצרות שבאים בשביל עולם הבא,
בשביל להכשיר אותי שאני יותר צדיק.
הוא רואה את זה כמשהו יותר קונקרטי,
משהו,
השם רוצה ממני משהו,
שאני אוציא משהו מעצמי, משהו שבצורה אחרת
לא יוצא הדבר הזה.
ממני.
נורשה בני,
בונה כל החטאים,
כל הצורות של עם ישראל כאתגרים.
לקח דוגמה מכיוון אחר.
משפחה עם ילדים.
ילדים מאוד אוהבים את ההורים.
בגיל חמש, שבע, שמונה.
מה קורה בחמש עשרה?
שבע עשרה?
נו.
במקרה הטוב מחייכים אחד לשני,
במקרה הפחות טוב מסתגרים בחדר,
במקרה הפחות נורא יש מריבות כל היום.
היו כאלה חמודים לפני שלוש,
ארבע,
מיתוקים כאלה,
נשתנתם לשקצים,
די לטפנו אותם.
בגיל 15,
מה קורה להם?
הם צריכים לעמוד על דעתם.
הם
צריכים להתנתק מההורים,
ההורים נתנו להם כמה שנים דברים,
וכעת הם צריכים להתנתק ולפתח את האישיות של עצמם.
בשביל כך צריכים אפילו לריב עם ההורים.
אם ההורים מספיק חכמים ויודעים את התהליך,
ולא נכנסים לאימות עם הילדים,
אז במקרה טוב,
אין ריבות.
הורים פחות חכמים, למה המיטה לא מסודרת?
למה קמת מאוחר?
למה, למה, למה, למה?
ואז לדעת את התשובה לכל הלמות הללו.
סוגר את הפנים,
סוגר את הדלת,
ומסתגר ומריב עם ההורים.
כי צריך לפתח את האישיות שלהם.
אם כן, יהושע זה מפגש ראשוני עם ארץ ישראל.
ספר שופטים זה מאכלוס ארץ ישראל.
כל שבט צריך לפתח את עצמו.
בספר שופטים,
אנחנו רואים כמה הבדלים מן יהושע לשופטים. יהושע,
הוא כתב את ספרו,
אומרת הגמרא,
מסכת בבא בתרא הפרק ראשון.
הוא כתב את ספרו. בספר שופטים,
אף אחד מאנשי התקופה לא היה ברמה לכתוב את הספר.
הייתי באחד המקורות שהיו שלושה נביאים באותה תקופה של שופטים.
בכל שהיו נביאים,
היו שלושה נביאים.
אולי נהיה מקנה,
אז פנחס,
לא ברור מי הדמויות שיש שם.
במובן של הנבואה,
מי כתב את ספר שופטים אומרת הגמרא,
שמואל,
בסוף התקופה.
זאת אומרת, במבט לאחור הוא כותב את התקופה.
התקופה הזאת,
היא לא ייצרה אנשים שיכתבו אותה מתוכה.
זאת אומרת,
אם הרב תודה מדבר על זוגיות פרשות השבוע,
יש פרשת בראשית נוח,
לך לך ויירא,
הראשון זה מפגש עם הדבר, והשני זה הפירוט שלו.
בראשית, פגישה עם בריאת העולם, נוח זה פירוט שלו.
לך לך פגישה עם אברהם, רק הפירוט של זה.
גם אצל יהושע זו פגישה עם ארץ ישראל.
ארץ ישראל, שכל עם ישראל היה מאוחדת במלחמתו.
ונלחמנו יחד על כל המקומות.
על כל הערים, 31 מלכים כבשנו אז.
ומגיע הזמן לבירור,
כשהיינו במדבר,
היינו מודבקים אחד בשני.
לא היה...
פתח האוהלים לא היו מכווונים אחד כלפי השני,
אחד כלפי השני,
הייתה צניעות,
אבל סך הכל,
כל הזמן היינו ביחד,
כל הזמן.
המים נגררו משם,
ומים היה מתוך העננים,
מתוך המעיינות שם שלושי משכים ומקל.
ואם אני רוצה קצת משהו לעשות לבד,
רוצה משהו להיות עצמי,
רוצה לפתח את עצמי.
ספר שופטים,
מאוד חזק העניין הזה שכל שבט הוא לעצמו.
איש ושבטו, תחת נתון ונה לא טוב של המילה.
כל אחד,
אין מלך,
איש אשר בעיניו יעשה פסוק בספר,
בספר כמה פעמים,
בפסוק הזה.
כי הספר הזה בא לבטא את ההתפתחות האישית.
ואז הם צריכים למרוד
באופן טבעי.
המרידה היא לא כשאלה,
היא לך שלא צריך לגופה.
תפקיד המרידה זה לעמוד על האישיות שלהם.
ותוך כדי הלימוד נראה כל אחד מהשבטים בעזרת השם מה מתפתח אצלו.
אבל כל אחד מספר שופטים זה לא הערך של חטא כלל עצמו,
זה רק שאויבי השם טעה בגישה היסודית,
היה לופע של הקדוש ברוך הוא בקשר בינם לבין הארץ.
הפגישה בינם לבין הארץ מולידה בהכרח,
כמעט בהכרח,
את החטאים.
שמואל מלאכים,
יש לו תפקיד אחר,
יהושע השופטים ארץ ישראל.
שמואל מלאכים זה מלכות ישראל,
מבנה המדינה הישראלית.
מה זה מדינת ישראל?
מתברר בשמואל מלאכים.
אבל יהושע ושופטים,
המפגש שם עם ארץ ישראל.
ביהושע אנחנו כובשים את הארץ,
משקיעים בזה 14 שנה או 28 שנה, לפי
ההסברים השונים, ולאחר מכן חטאנו.
חטאנו הכוונה היא מלשון להחטיא את המטרה,
לפספס את המטרה, יש מטרה,
צריך להגיע אליה,
ואני הולך ליד,
אני אפספס את המטרה.
ולכן,
זה כך ההתפתחות של עם ישראל.
בספר שופטים מתחיל עם זה,
שואלים את הקדוש ברוך הוא מה לעשות.
מי הראשון?
בספר יהושע,
הוא לא שאל את הקדוש ברוך הוא
איך לכבוש, מה לכבוש.
השם דיבר אליו, היה לו קשר עם הקדוש ברוך הוא.
וגם עם ישראל כולו היה מיוחד.
אז אמר הבנאל הראשון שקובע את הדבר הזה,
שספר שופטים מתחיל עם השאלה מי יעשה קודם,
כי זו מלחמה מאוד יסודית.
אם נצליח מלחמה,
יפחדו מאיתנו.
אם ניכשל חס ושלום,
עם ישראל יכול לפספס את המשך הדרך,
כי המטרה היא בסוף שכל אחד כובש את החלק שלו.
ולכן יהודה,
המלך,
השבט הראשון של המלכות,
הוא זה שנבחר להתחיל את המלחמה הזאת
מתוך ההנחה שהוא ינצח.
השם אומר לו שהוא ינצח.
ובהמשך כל שבט כובש את השטח שלו.
כאשר כל שבט כובש מכוח
כלל ישראל.
מתוך זה,
שיהושע חלק את הארץ לחלקים שונים,
כל שבט קיבל את החלק שלו,
ובכוח כלל ישראל הולכים לכבוש את
הארץ.
אז אם כן ראינו
שהספר שופטים בא בעצם להקל,
יהושע זה הפגישה הראשונה עם ארץ ישראל,
ספר שופטים זה הפגישה השנייה,
איך אנחנו מעקלים את זה?
יהושע אמרנו,
14 שנה,
28 שנה,
ספר שופטים היה ארוך מאוד.
369, כותב הרמב״ם,
תקופה ארוכה מאוד, מתחילה.
חוסר מנהיג,
גם לא כתוב מנהיג, כתוב
יהודה עולה בתחילה,
מי המנהיג לא כתוב שם,
רק כתוב כלב,
לא כתוב בהתחלה השם של המנהיג.
בסוף הספר מסתיים, ותחילת ספר שמואל,
ששמואל הוא השופט האחרון
בגבול בין השופטים לבין הנבואה.
אז אם כן,
כי זה העניין של ספר שופטים,
ספר שופטים הכוונה היא אין מנהיג.
אין מנהיג זה טוב או לא טוב,
עניין של התייחסות.
לכאורה הם אנשים רוצים שיבוא משיח,
שמנהיג לעם ישראל.
לא בטוח שמנהיג תמיד זה טוב.
רואים ספר שופטים,
צריך להתבררות,
צריך לברר מה הקשר שלנו אל הארץ.
מה הכוחות?
מה זה שבט זבולון?
מה זה שבט יהודה?
מה זה שבט יששכר?
אם יש מלך,
אז הוא מאחד את כולם.
אם יש מלך,
אז הוא קצת מטשטש את ההבדלים.
הרב רמר,
יש
ספר על ספר שלו, ספר על ספר שופטים,
אז בהקדמה הוא מתייחס למה שאמרתי עכשיו.
והוא כותב, כתוב שדוד המלך היה לית לו מגרמה כלום.
מעצמו לא היה לו שום דבר.
מה הכוונה?
אחרי ספר שופטים,
שכל שבט ברר את עצמו,
וזבולון הגיע למשימה שלו,
ופיתח את הכוחות שלו,
ושבט דן, ושבט נפתלי, ומנשה,
כל אחד מהשבטים פיתח את עצמו.
תפקיד המלך לכנס את הכוחות,
לא צריך ליצור יש מאין,
צריך לכנס את הכוחות שיש לו,
ועם זה להמשיך ליצור מכולם,
מכל הגוונים,
ליצור אור אחד.
אנחנו יודעים שיש את השמש,
יש את המכשיר הזה,
המנסרה,
שאתה יכול להסתכל,
לראות גוונים שונים באור השמש.
כל הגוונים יוצרים את אור השמש שאנחנו נהנים ממנה.
אתה לא רואה את הגוונים,
אתה מסתכל במכשיר מיוחד,
אתה רואה את הגוונים השונים של אור השמש.
אותו דבר בעם ישראל,
אתה רואה בכל ציבור,
תפקיד המלך,
מלך הזהויות,
כולם.
הוא אוסף את כולם, וצריך שהוא לא ייתן מהאנג'נדה שלו
להשפיע על השבטים,
אלא לפתח
את השבטים ככה לפי עניינו,
לפי מדרגתו, לפי הכוחות שיש בו,
ועם זה להמשיך הלאה,
ליצור את האור הגדול מכל האורות הקטנים.
תפקיד ספר שופטים,
כי הכנה לנבואה, של שמואל,
הכנה למלכות,
איש הישר בעיניו יעשה,
זה מצוין.
בתקופה של 1699,
זה מצוין שיכול לפתח את הכוחות של עצמו,
לא בדיעבד, מלכתחילה.
ממילא מה שכתוב בגמרא,
של מלכים,
ראיתם,
חמישה חומשים,
ספר יהושע,
זה לא בא לומר שההמשך הוא מיותר,
בגלל
שחטאנו,
מה לעשות?
יש ספרים נוספים, וזה מלכתחילה, קד קודשין שותיך,
ויש בתנ״ך כד ספרים,
24 ספרים,
וזה מלכתחילה 24 ספרים,
כולל איוב,
כולל כל הספרים,
שבעצם אולי זה פגם,
זה לא פגם,
זה בא לתאר את העולם שלנו,
בא לתאר את המצב,
איך העולם מתפתח מתוך החיים שלנו.
יש איזו עוד דוגמה, כתוב, רבי חיים כותב פרשת דברים,
כשמשה דיבר על ארץ ישראל,
אז זה היה ניתן מקדש בצורה שלא נחרב.
מביא פסוק, כתוב,
מזמור לאסף, אומר,
באו גויים בנחלתך, שמו עבדיך
מאכל לעוף השמיים.
שואלים חז"ל, מה זה מזמור?
זה
צריך להיות קינה.
באו גויים בנחלתך,
שמו את ירושלים לעיים,
נטו את עבדיך מאכל לעוף השמיים.
זה ודאי תקינה, למה זה מזמור?
זאת אומרת, חז"ל,
שהוא שפר את חמתו על עצים ואבנים,
והוא שפר את חמתו על עם ישראל.
כלומר,
אם הוא שר,
אם דוד היה בונה את המקדש,
היה בונה ברמה כזאתי,
שהוא לא היה נחרב.
עם ישראל לא היה ברמה של דוד, אם
כל דוד היה ברמה של דוד היה מצוין,
אבל ישראל לא היה ברמה של דוד.
עם ישראל היה ברמה אחרת.
אז אם דוד היה בונה את המקדש,
אז המקדש לא היה נחרב,
המקדש של עולם היה,
עם ישראל היה חוטא,
מקדש איכותי ברמה של נצח,
עם ישראל ברמה של חטאים,
הפיצוץ היה בעם ישראל,
ובחיים גם משה רבנו, נכנס לרץ ישראל, משה רבנו,
היה בנושא ברמה של נצח,
מה שלא יכול
להיחרב,
לא יכול להשפוך את חמתו על עצים ואבנים.
ואז שפך חמתו על שם הקודש,
שפך חמתו על עם ישראל,
עם ישראל היה נגמר,
אז בהכרח,
בהכרח,
צריך שמשה לא ייכנס לארץ,
וכשיכנס יהושע, ברמה פחותה,
ואז המקדש יבנה ברמה פחותה.
עכשיו, האם זה בדיעבד,
האם זה כישלון אלוקי?
אחד ושלום.
כשיש לנו ילד,
והבן שלי מעולם לא נולד להיות נביא,
ולא נולד ברצינות,
אף אחד,
ילד לא נולד להיות נביא,
ולא נולד
רב ראשי ולא פרופסור.
צריך להתפתח לקראת הדבר הזה,
להתפתח,
זה תהליכים,
חלקם נעימים,
חלקם פחות נעימים.
אותו הדבר גם פה,
ספר שופטים,
וכל התנ"ך בעצם זה הכרחי,
כדי לפתח את העולם, לפתח את האנושות,
לפתח את עם ישראל.
ולכן התנ"ך מלא בסיפורים הרבה כישלונות,
בספר מלאכים,
הוא בא לעכל מה זה מלכות ישראל,
מה זה מלכות ישראל,
ששמואל התחיל להמליך מלכים.
ולכן ספר שופטים,
זה המצב ספר שופטים,
ולכן גם נקרא ספר שופטים.
יש שופטים ויש מלכים.
אברבנאל דן מה ההגדרה,
מה זה שופטים,
מה זה מלכים.
אומר אברבנאל,
חמישה דברים דומים,
חמישה דברים שונים.
מה הם הדומים בין מלכים לבין שופטים?
אומר אברבנאל חמישה דברים,
לא נקרא אותם רק,
נזכיר את הדברים שהוא כותב,
לא נאריך בזה.
השיתוף הראשון,
שופטים והמלכים ממונים על ידי בית דין ויתקבלו מישראל עצמם.
שני הגדרות, שתי הגדרות.
א', בית דין ממנה אותם, ב',
ישראל מקבלים אותם.
מביא דוגמאות משופטים.
והקים השם בספר שופטים
בפרק ב'
פסוק ט"ז, הקים השם שופטים על ישראל,
רוח השם דיבר בבית הדין,
ולפעמים היה,
השופטים היו מאירים,
רוח השם הייתה מתלבשת בהם.
רוח עצה וגבורה,
בתוך השופטים עצמם,
הנה הרוח של הקדוש ברוך הוא.
ובגיבורי ישראל,
ששם השם נקרא עליהם,
בחרו בהם,
היו אותם שופטים,
ואז בית הדין בא והסכים למה שעם ישראל בחר.
כן,
זה הארה אלוקית,
רוח השם,
עם ישראל קיבל את זה.
לא הכרח על עם ישראל,
עם ישראל קיבל את זה מעצמו.
הדבר השני,
תפקיד השופטים.
להילחם,
בלאדון.
הם לדון משפט,
אבל יש גם גישות אחרות.
למשל,
כתוב שעותניאל בן קנז שפט את ישראל.
אז נכון שגם היו שופטים אולי גם בחושי משפט,
זה בעיון בעם ישראל,
אבל
רש"י כותב דבר מאוד מעניין.
כתוב בספר שופטים פרק ג',
פסוק י"ו,
ועתיע עליו רוח השם לשפוט ישראל על עותניאל בן קנז,
ויצא במלחמה.
מה זה המשפט שהוא שפט?
אז רש"י כותב, רש"י כותב בספר שופטים,
עלותניאל בן קנז,
שהוא למד, לימד זכות על עם ישראל.
ואם במצרים,
אותו דבר גם גדעון,
שהוא
שפט את עם ישראל,
מה הכוונה?
אומרים במצרים,
עם
ישראל היו זכאים,
עכשיו זכאים לא פחות,
המצבים היו לא פחות טוב מאשר יציאת מצרים.
ואם לא היו זכאים,
כמו שדברת עליהם,
תעזור גם עכשיו,
הוא לימד זכות על עם ישראל.
אומר לו המלאך לגדעון,
לך בכוחך זה והושעת את ישראל.
בכוח הזכות שימעת על עם ישראל,
תושע את ישראל.
גם יש שופטים,
לא מובן שמשפט בין האנשים,
שגם איזה מן הסתם הם עשו,
אלא גם יותר לדון את עם ישראל.
מי הדור שאני גר בו?
מה
הזכות של הדור הזה?
כאשר אני מנהיג זו צריכה לאהוב את הדור שלי,
צריך לאהוב את האנשים שאני מתעסק איתם.
מביא המדרש,
אני
אזכיר אותם בקצרה.
היו מכירים מושגים שלא בדין ושלא מן התורה כפתור חשרה,
הכוונה היא,
נתן עונשים למי שלא שמעו בקוצים
אנשי פנואל, אנשי סוכות,
דשת בשרם,
בקוצי המדבר,
כי לא שמעו, לא נתנו לחם, סיפור ידוע.
נתנו,
עונשים שלא לפי הדין בתורה,
אין דבר כזה לתת להם קוצים,
הוראת שעה, צורך לפי התקופה.
וגם מלכים אותו דבר.
הדבר הרביעי, שכולם מלכים והשופטים
צריך לכבד ובהכרעות של חיים ומוות.
הדבר החמישי,
שדעת הברבנל,
לא
לא בטוח שכולם מסכימים לדבר הזה,
שהיה רצף,
היה שופט אחרי שופט אחרי שופט,
לא היה רווחים ביניהם.
במלכים זה נכון, בשופטים, ככה כותב הברבנל.
זה הדברים המשותפים בין מלכים לבין שופטים.
שוב.
זה לא בן אדם,
זה קבוצה,
זה דין,
זו סוגה של הנהגה של עם ישראל.
הבדלים גם חמישה.
ההבדל הראשון, שמלכים בחירתם מהאל יתברך
על ידי משיכה.
משכו אותם בשמן, מביא כמה דברים מהדבר הזה.
ושופטים אין בהם משיכה כלל.
הדבר השני,
כוח המלך והמינוי הזה לא בשביל לדון,
לשפוט לפי דין תורה.
אלא לפי הצורך, תיקון,
קיבוץ מדיני,
כמו ששלמה עשה עם שתי הנשים,
כמו שדוד עשה בכמה מקרים.
ותפקיד השופטים לדון דין צדק.
תפקיד המלכים לא לדון דין
צדק, תפקיד המלכים לדון לפי הצורך של הדור.
תפקיד השופטים,
דין צדק.
הבדל השלישי בין שופטים למלכים,
שהמלך חייב בהם,
לא ירבה לו נשים,
לא ירבה לו סוסים, כסף וזהב לא ירבה, לא ישתכר.
וכך הלאה,
והשופטים פטורים מזה,
לא צריך,
מותר לעשות הרבה נשים,
מותר להם
הרבה סוסים, לא ראיתי שהשתמשו בזה כל כך הרבה.
בעצם אולי אחד היה לו הרבה נשים,
לא יודע, טוב.
ההבדל הרביעי במלכים לשופטים,
מה שהמלך זוכה לו?
אסור לשבת,
לא ישים על כיסו,
יש לו ענייני כבוד המלכות,
לא רוכבים על סוסו,
לא משתמשים בשרביטו,
לא בכל תשמישיו,
את אלמנתו אסור לשאת,
הוא לא חולץ, לא מהם,
אסור לראות אותו ערום,
כל
הדברים כאלה,
כל זה בשופט,
אין את הדברים אצל שופט,
מותר לקחת את הדברים שלו ולהשתמש בהם.
הבדל חמישי,
שהמלך שנמשך הוא זוכה לדורות.
הוא ובניו מלכות ירושה לו,
כתוב בספר דברים, למען יאימו ומלכותו,
הוא ובניו בקרב ישראל,
וכתוב בקבלה, אומר הברבנל בספר סדר הוריות,
אם מניח בן קטן,
שומרים לו את המלכות, עד שיהא גדל,
כמו שעשה יהוידע הכהן ליואש,
כשהוא גדל, הוא היה אחר כך המלך.
מה זה גדל?
היה בן שמונה,
אבל
זה נושא אחר.
זה לא היה לפי הדין,
אתה צודק,
זה לא היה לפי הדין.
במלכות דוד זה היה לגיטימי,
במלכות ישראל אתה צודק,
נכון, זה לא היה לפי הדין.
באמת, הם היו רשעים?
הרב
היה רשע.
נכון,
אבל הם לא הרגו אחד את השני,
אני לא זוכר במלכות יהודה שהרגו אחד את השני.
אצל ישראל, באמת, היו כמה שושלות שם.
כן,
לא הייתה מלך,
היא הייתה אשתו.
אבל אף על פי כן הבן שלה ממשיך להיות.
הכהן יהוידע דאג לזה.
אתה צודק, נכון.
השופטים לא היו יורשים את השופטות לבנים שלהם,
אלא מי שמתאים לזה,
אמרו ישראל לגדעון, משול בנו,
גם אתה, בשופטים פרק ח', גם בנך, גם בן בנך,
מה התשובתו?
לא.
הם למה אמרו את זה?
כי אהבו את גדעון, היה נחמד, היה טוב,
אהבו אותו.
מה אומר,
לא אמשול אני בכם ולא ימשולו בניי בכם,
השם ימשל בכם.
באמת חזרו מזה ולא המליכו את בניו,
אבימלך סיפור יוצא דופן,
עצוב מאוד,
אבל
שנגיע לגעת בנושא הזה בעזרת השם.
אז אם כן,
השופטים אמרנו חמישה דברים דומים,
חמישה דברים שונים.
כמה שופטים היו בעם ישראל,
אז אברבנאל מונה 12 שופטים.
יש 13 כולל שמשון,
כלומר עותניאל,
אהוד בן גירא שם גם,
הנה כל השופטים.
13 שופטים כולל שמשון,
כששמשון היה קצת יוצא דופן,
הוא לא היה מנהיג,
הוא היה
סוליסט כזה.
ואם מוצאים גם את שמואל בסופו של דבר,
יש 15 שופטים,
כולל כולם.
בספר אחר,
אתה צודק,
אבל הוא מבחינת ההנהגה היה שופט.
הוא לא היה מלך.
כל ההבדלים שלנו בין המלכים לשופטים,
גם אצל שמואל,
גם אצל שמואל, בניו,
לא הלכו בדרכיו.
כן, שאול גם בניו
לא הלכו בדרכיו,
ולא...
בני שאול לא היו מלכים,
אתה צודק, אבל
דוד המלך, כן, היו מלכים.
אבל שמואל היה מבחינת המבנה.
של ההנהגה והיה שופט, אבל מבחינת תפקידו בעולם,
זה כבר, עם ישראל כבר עיכל את ארץ ישראל,
כבר אפשר לעבור לשלב של המלכות.
ולפי דעת שמואל,
באמת זה מוקדם מדי לעשות מלך עדיין,
לא מסכים למלכות.
מוקדם מדי.
אבל ישראל רצה,
אז
התחילו את המלכות.
קצת פלג מנחד, נעזור אותה שוב פה,
שיהיה בשורות טובות לכל עם ישראל,
לזכר ההרוגים, לחזרת החטופים, להחלמת הפצועים,
לסיום כל המלחמות, בשורות טובות.
