הנושא שנלמד אותו היום, לג בעומר.
בערב לג בעומר.
ויש, הייתי אומר לכאורה, שתי סיבות שהן סיבה אחת,
למה אנחנו חוגגים את לג בעומר.
סיבה אחת, הפסיקו למות תלמידי רבי עקיבא ביום הזה,
בלג בעומר,
ולכן אנחנו...
נוהגים לפי ההלכה,
לא להגיד תחנון,
ביום הזה בלג בעומר.
ובדורות או בדור האחרון יותר,
וכל מה שאנחנו
נוהגים.
והסיבה השנייה של לג בעומר זה פטירתו של רבי שמעון בר יוחאי,
שזה היה גם בלג בעומר.
לג בעומר.
אני רוצה להתייחס לשני האישים האלה,
רבי עקיבא ורבי שמעון בר יוחאי.
יש לנו כל מיני מנהיגים בעם ישראל.
רבי עקיבא היה רבו של רבי שמעון בר יוחאי.
הוא היה המנהיג של עם ישראל בתקופה,
אחת התקופות הקשות ביותר,
שהיו לעם היהודי,
זה היה אחרי חורבן בית שני.
ממש חורבן נורא ואיום.
ובאותו זמן שלטו כאן הרומאים,
והטילו גזרות נוראיות שלא יעסקו בתורה ולא ברית מילה ולא ולא ולא.
ורבי עקיבא היה אז המנהיג,
הוא היה המנהיג הרוחני של עם ישראל באותה תקופה.
ואז היה מרד בר כוכבא.
המנהיגות הרוחנית
בתקופת מרד בר כוכבא,
המנהיג הרוחני זה היה רבי עקיבא.
זאת אומרת,
הוא היה מורד
בעיני הרומאים,
הוא היה מורד במלכות.
והוא לא פחד.
אגלה לכם למה הוא לא פחד.
אני אגלה
לכם.
הוא לא השלים בשום פנים ואופן עם שלטון
זר בארץ ישראל.
הוא לא השלים עם הדבר הזה.
דרך אגב,
זה מזכיר לי,
להבדיל כמובן,
את הרב ציונה הזה שצדק לרוח.
באותה תקופה
כאב לו הכאב הזה של השלטון הזר,
אז הבריטים שלטו כאן,
וחינך את בני הישיבה למסירות נפש
על
ארץ ישראל,
על שלטון יהודי בארץ ישראל.
שזה היה ארגון מחתרת
באותה תקופה,
קראו לו רזיאל.
הוא היה תלמיד הישיבה,
שם הוא התכנס.
כן, זה הזכיר לי קצת את
רבי עקיבא.
כי מנהיג אמיתי לוקח אחריות.
הוא לא יכול לשבת בשקט בבית המדרש, תלמיד חכם והכל זה,
אבל אם הוא מנהיג אמיתי,
זאת אומרת,
הוא לא רק לומד,
אלא לוקח אחריות על הדור,
על המציאות שהוא חי בה.
הוא נכנס למערכה למאבקים הפוליטיים וכאלה ואחרים,
וזה היה רבי עקיבא.
ורבי עקיבא, בסופו של דבר,
רבי עקיבא יצא לו,
הוציאו אותו להורג במיתה אכזרית ביותר,
בגלל שהוא מרד ברומאים.
ומה היה המרד שלו, ככה הגמרא אומרת,
שהוא היה מלמד תורה ברבים,
כי הם גזרו גזירה שכל מי שילמד תורה ברבים,
בדינו מוות.
והוא לא פחד.
הוא היה הולך ממקום למקום מלמד
תורה ברבים.
אחד התלמידים שלו היה רבי שמעון בר יוחאי.
זה הקשר ביניהם. אבל לפני זה, למה מתו תלמידיו?
הרי רבי עקיבא,
קבע על דגלו,
או כמו שרש"י מביא,
ואהבת לרעך כמוך, זה כלל גדול בתורה.
כלל גדול זה משהו רציני מאוד.
ותראה פלא.
היו לו 24 אלף תלמידים,
סליחה, ולא אהבו אחד את השני.
שאלו אותי איך זה יכול להיות.
איך יכול להיות שרבי עקיבא,
שקבע את הדגל של ואהבת לרעך כמוך,
והתלמידים שלו, הפוך על הפוך.
לא אוהבים אחד את השני,
מדברים לשון הרע אחד אל השני,
לא מכבדים אחד את השני.
תשאלו אותי.
למה אתם לא שואלים?
יכול לקרות דבר כזה?
למה אני שואל את השאלה?
אנחנו נוהגים בימים האלה,
לפני ל"ג בעומר, מנהגי אבלות, לא מתחתנים ולא מסתפרים וכל זה.
אבל מנהגי אבלות באים לתקן משהו.
זה כלל גדול,
כל תענית וכל דבר,
זה בא לתקן, תקן משהו בתוכנו.
מה זה בא לתקן בימים האלה?
את סיבת האבלות.
מה הסיבה?
שלא מכבדים אחד את השני.
אתה יכול לעשות מנהגי אבלות,
לא להסתפר ולא זה וזה.
אבל באותם הימים,
מה אתה צריך לקחת?
אני בימים האלה רק אוהב.
לא מדברים לשון הרע.
לא שומעים לשון הרע.
לא זה, לא...
סוגרים את ערוצי הרע, קוראים לזה...
טראשים קוראים לזה.
זה לא זמן מתאים לכל הדברים.
זה בכלל לא זמן.
בפרט בימים האלה,
אנחנו צריכים לעשות כל מאמץ.
בשביל לחשוב על טוב,
לחשוב על טובות הולכי היום.
ומי שחושב טוב מדבר טוב,
זה דבר ידוע.
מדבר טוב, שאלו אותי אם זה אפשרי?
כן?
מי אמר?
יפה, אני מקנא בך.
זה התקופה הזאת.
זה התיקון.
כשהם שנאו חנם,
כנראה שבאותו דור, וגם בדור שלנו,
אני מקווה,
לדבר לשון הרע אחד על השני,
בצורה כזאת
או אחרת.
זה לא פשוט, אבל זה מחויב המציאות.
הנה מה טוב ומה נעים, שבט אחים.
גם יחד, כולנו ביחד, למרות
שאנחנו שונים אחד מהשני.
זה כמו בזוגיות,
שונים אחד מהשני,
אבל חיים ביחד,
אוהבים אחד שני.
דרך אגב,
רבי עקיבא,
הייתה לו אהבה גדולה לעם ישראל,
ולארץ ישראל,
תורת ישראל,
מסירות נפש גדולה.
אבל האהבה של רבי עקיבא לא התחילה רק,
התחיל מאשתו. אה,
ואת אשתך לא?
לא, זה יכול לקרות דבר כזה.
יכול לקרות דבר כזה.
אני שואל.
אתה תחזור כבר בתשובה, רבי יוסף.
כאילו
אתה תתגרש. זה יוצא מן הכלל.
אבל הכלל הוא,
אתה לא יכול להגיד אני אוהב את כולם ואת אשתך לא.
או את הילדים שלך לא.
אז אתה ככה.
לא אמיתי.
אתה נשוי,
כן?
ואיפה רואים את האהבה?
במשפחה.
לגלות לכם.
לגלות.
אני חייתי 54 שנים
עם אשתי.
זה לא היה פשוט.
לא היה פשוט.
היום, אני מסתכל רטרואקטיבי,
לא הייתי מחזיק מעמד,
ולא הייתי אוהב אותה.
אבל זה לא רק רגש,
זה הרבה יותר מזה.
והיום אני חולם עליה בלילות.
שנינו ביחד לא חלמתי עליה.
עכשיו אני חולם עליה.
קשר בין איש לאישה זה קשר עמוק.
זה לא דברים חיצוניים,
זה דברים אמיתיים.
ורבי עקיבא אהב את אשתו,
היא אהבה אותו,
אהבה גדולה מאוד.
נקצה לו 12 שנה.
ואמרה לו, לך ללמוד.
איפה?
באיזה מקום?
איפה?
במכון מאיר.
למה אני אומר במכון מאיר?
ללמוד זה לא רק ללמוד סוגיות בגמרא.
עדיין צריך ללמוד.
ללמוד לאהוב,
זו הייתה האומנות של הרב קוק זצ"ל,
והאומנות של הרצי יהודה, זכרונו לברכה.
ואני חוויתי את הדבר הזה.
לאהוב כל בן אדם.
אני אתייחס אליו בכבוד.
לכל אדם, כל...
איך תלמידי רבי עקיבא לא אהבו אחד את השני,
ולא כיבדו אחד את השני,
למרות שזה היה הדבר שהוא כלל גדול בתורה.
יש לזה כמה תשובות.
התשובה הפשוטה היא,
למדו תורה, אבל לא שימשו תלמידי חכמים.
זה לא מספיק שאתה לומד תורה.
אתה צריך גם לשמש, מה זה לשמש?
יהושע בן נון, לא ימוש מתוך האוהל.
הוא רואה את ההתנהגות שלו, את המידות שלו,
את ה...
זה לא היה.
היה, למדו, אבל לא למדו איך להתנהג
בדרך ארץ שקדמה לתורה וכל הדברים האלה.
אחת התשובות לדבר.
בכל זאת,
אנחנו ביום הזה חוגגים,
ולג בעומר אומר,
התלמידים הפסיקו מלמות,
ואין מקרה בדבר הזה.
כנראה שחזרו בתשובה,
והתחילו לכבד איש
את רעו.
וכאמור,
כולם מתו, נשארו לו חמישה תלמידים לרבי עקיבא.
רבי יהודה,
רבי שמעון, רבי יוסי,
ובסך הכל חמישה,
שהם שימשו אותו,
חמישה התלמידים האלה.
והם היו, והם הרימו את הדגל של התורה בעם ישראל.
במקום המאה ה-24,000 היו חמישה,
אבל הם הרימו את הדגל הזה של
אהבת ישראל וכל הדברים האלה.
כן.
איך הם נשארו?
הם שרדו?
רק בכל היום, כן.
איך הם שרדו?
רק החמישה האלה?
כולם מתו.
לא, חמישה נשארו, אבל...
הם שרדו.
אה, אני אשאל אותם,
אני לא יודע.
אני מדבר על עובדות,
אני לא יודע את הסיבות.
אבל הוא אימץ אותם, הם חברו אליו.
דרך אגב,
גם הרב צ'יודה,
זה צדיק לברכה,
שהוא הקים את,
הייתי אומר,
את
תורת ארץ ישראל,
מה שנקרא היום.
כן, של...
זה התחיל מקומץ תלמידים.
זכיתי להיות בתקופה ההיא בישיבה,
היה חבורה קטנה של תלמידים שהיו לידו,
והוא לימד אותם,
והם מעגלים מעגלים לאט לאט,
כל אחד מהם עוד ועוד ועוד ועוד, וכל מה שנקרא היום...
עולם התורה של ארץ ישראל,
של אהבת הארץ,
ואהבת המדינה,
ואהבת כל הדברים האלה,
התחיל מהחדר הצנוע הזה,
של הרב צבי יהודה.
אבל הוא לא בגדול,
אלא התחיל בגרעין,
והגרעין הזה הלך וגדל,
הלך וגדל.
היה שם הרב דרוקמן זיכרונו לברכה, הרב לוינגר זיכרונו לברכה,
חנן פורת זיכרונו לברכה.
סליחה שאני אומר...
וזכיתי באופן אינסידנטלי להיות קצת בחוג הזה המצומצם של ה...
והוא הקרין את המסירות נפש, ואת האהבה בארץ ישראל,
והתיישבות,
וכל המפעל הגדול הזה של יישוב בארץ ישראל.
באותה שיטה, פחות
או יותר.
במקום כמות, איכות.
והאיכות הזאת הלכה וגדלה, הלכה וגדלה,
ותלך ותגדל בעזרת השם.
זה עוד העניין של רבי שמעון בר יוחאי.
אחד מהתלמידים היה רבי שמעון בר יוחאי.
רבי שמעון בר יוחאי,
אם תשאלו היום את אלה שעולים למירון, רובם חסידים,
אנשים דתיים, לא דתיים, הם באים.
אני אגיד לכם, למה אתם, מה מיוחד ברבי שמעון בר יוחאי?
וכולם יגידו, כמעט.
ספר הזוהר,
הוא הרים את הקבלה,
ספר הזוהר, שנבין את ה...
ספר הזוהר נחשב ל...
כמו הגמרא בתורה שבעל פה,
ככה ספר הזוהר בתורת הסוד.
זה הספר, כן.
ככה הוא נחשב.
ובחסידות בעיקר הם לומדים את הספר החסידות,
חב"ד,
ברסלב וכל זה.
בשביל להבין את הדבר הזה,
צריך להבין,
יש לנו תורה אחת,
אבל היא מתחלקת לשתי חלקים, התורה הזאת.
תורה שבכתב,
זכרו תורת משה,
יש לנו תורה שבעל פה, זה המשנה,
והגמרא,
וההלכה,
וכל התורה שבעל פה.
התורה שבעל פה,
אם התורה שבכתב זה הכללים,
התורה שבעל פה זה הפרקטיקה,
המעשים,
איך אתה מיישם את התורה שבכתב.
כבד את אביך ואת אמך, נכון?
איך עושים את זה?
קדש את יום השבת,
איך עושים את זה?
איך מקיימים?
זו תורה שבעל פה.
אבל יש תורה שלישית,
תורת הקבלה, תורת הסוד.
תורת הסוד, מה הרעיון שלה,
מה הדבר המרכזי בתורת הסוד?
אני לא יכול לגלות לכם, אתם יודעים למה?
סוד השם ליראיו?
אני לא יודע, אתם יראי שמיים?
סוד השם ליראיו.
רק מי שאין בו יראת שמיים, באמת,
מגלים לו את הסוד.
לגלות לכם.
אבל, אם יראה שמיים?
לגלות או לא לגלות?
שישר בני...
אני אסביר את זה בצורה פשוטה.
כשבא גר צדק להילל הזקן ואומר,
תלמד אותי את כל התורה כולה על רגל אחת.
מה הוא מתכוון?
בקיצור, תמצית.
כמה זמן אדם יכול לעמוד על רגל אחד?
אומר לו הילל הזקן,
שהיה לו מידת הענווה,
כמו משה רבנו, שהייתה לו גם מידת הענווה.
מהלל הזקן,
כל מה ששנוא עליך,
אל תעשה לחבר שלך.
במילים אחרות,
אתה אוהב שמצערים אותך?
אתה לא אוהב.
אל תצער אחרים,
זה כל התורה הכולה.
איך זה יכול להיות?
דבר כל כך פשוט,
היא כל התורה כולה.
הלל הזקן אומר, מה זה התורה?
היא באה ללמד אותנו איך להיות אנשים טובים.
זה כל התורה כולה.
ואנשים טובים, איך אני יודע אם אתה אדם טוב או לא?
אם אתה לא מצייר את האחרים.
קודם כל את אשתך, נכון?
מה אתה צוחק?
זה עצוב.
זה הסוד.
אין טוב אלא תורה.
כי לקח טוב נתתי לכם,
תורתי אל תעזובו, תהיה בן אדם טוב.
זה הכל.
למה?
דרכך,
דרכנו, דרכם ישראל,
מתגלה רצונו הטוב של הבורא,
של הקדוש ברוך הוא,
דרכנו,
על ידי איך?
על ידי דוגמה אישית.
על ידי ההתנהגות שלנו.
זה הפרינציפ של כל התורה כולה.
כך אומר הלל הזקן לגר צדק שבא להתגייר.
תהיה בן אדם טוב.
שאלו אותי אם זה אפשרי או לא.
שאלו אותי.
איך אתה יודע?
בזה נמדד האדם,
בזה אתה האדם.
בזה שאתה בן אדם טוב.
זה הסוד של הקבלה.
לכן הספר של הקבלה, הספר
של הקבלה נקרא זוהר.
מה זה זוהר?
בעברית.
אור.
סוג של אור.
אור.
האור אלוקים טהור,
כי טוב.
הקבלה דרך אגב הייתה נחלת יחידים
בכל הדורות.
שעברו מפה לפה, מרב לתלמיד וכל מיני.
בדור שלנו, או בדור שלפנינו, שני דורות לפנינו,
זה נהפך לנחלת הרבים.
שאלו אותי כיצד?
שאלו אותי כיצד?
חסידות.
רבי ישראל מאיר, הכהן,
הוא כהן,
הוא בעל שם טוב,
הוא כאב את כאב האומה,
כמו רבי עקיבא,
וכמו רבי שמעון בר יוחאי.
הוא כאב את הכאב של האומה,
שאז סבלה מאוד,
היינו אז בגלות,
במצבים קשים,
גם פיזיים,
אבל גם רוחניים,
קשים מאוד.
והוא מצא את הנוסחה,
איך לדבר אל הלבבות ולהאיר אותן,
להאיר אותן באלף,
להביא להן אור לנשמה.
והקים את תנועת החסידות.
ותנועת החסידות
הצטצלה אמנם אחר כך להרבה תת-תנועות,
כמו חב"ד,
ברסלב,
גור,
בעלז,
כל מיני.
אבל הרעיון המרכזי של תנועת החסידות זה להגיש את
תורת הסוד,
שזהו היסוד, גם המילה יסוד,
והמילה סוד זה אותה מילה כמעט.
להגיש את תורת הסוד במתיקות
של החסידות.
כמו
ספרים של החסידות, זה חב"ד,
זה טניה.
מי שלומד טניה, הוא מאיר לו את הנשמה.
אותו דבר, רב נחמן,
מי שלומד את זה,
זה מאיר לו את הנשמה.
זה עושה לו טוב.
זה היה בגלות, הם הפיצו את החסידות.
לפני השואה רוב היהודים באירופה היו כמו תנועת חסידות,
כזאת או אחרת.
אבל מה על שינוי בעם ישראל?
אני לא יודע אם כבר שמעתם שהקימו את מדינת ישראל.
מישהו שמע את זה?
איפה בחדשות?
אה?
לא שמעתם.
על שינוי בעם ישראל.
אבל שם טוב נתן מענה
לנפש,
לפנימיות של העם היהודי בגולה,
וזה באמת עושה להם טוב לאנשים.
אבל היינו דרגה,
היינו מהגלות שהיינו מבחינת עצמות יבשות לארץ ישראל,
אנחנו כבר לא בגלות.
בדור שלנו,
האורות האלה,
הטוב הזה נאמר,
מתגלה
על ידי האורות.
מי כתב את האורות?
מי כותב את האורות?
הרי קוק, איך אתה יודע?
הכל אורות.
אורות.
אותן רעיונות
שהמקובלים שבאים לגלות את כבוד השם בעולם,
את השכינה בעולם, בעולמנו, בעולם...
בגלות זה היה באופן פרטי.
בארץ ישראל זה כבר באופן ממלכתי,
באופן כללי.
זה השליחות המיוחדת של הרב קוק זצ"ל.
תורת ארץ ישראל.
תורת ארץ ישראל,
אתה
כבר לא אדם פרטי.
אתה כבר שייך לכלל.
זה תורת הסוד.
וכל זה מהמסירות נפש של רבי שמעון
בר יוחאי,
שגם הייתה מסירות נפש גדולה מאוד,
כמו היום החיילים שלנו,
שלא היה מוכן להשלים
עם שלטון זר כאן בארץ ישראל.
אבל יש עוד נקודה של רבי שמעון בר יוחאי,
שהיא נוגעת אולי לכל אחד מאיתנו.
אנחנו רוצים שלא רק לנו יהיה טוב,
אלא לכל אחד ואחד יהיה טוב.
נכון?
נכון או לא?
ברשותכם,
אני רוצה לקרוא את הגמרא, מסכת סוכה,
שעוסקת ברבי שמעון בר יוחאי והבן שלו,
ובאישיות המיוחדת שלו.
יש לך...
אמר חזקיה, אמר רבי ירמיה,
משום רבי שמעון בר יוחאי.
מה הוא אומר?
יכול אני לפתור את כל העולם כולו מן הדין.
מיום שנברא העולם עד עתה.
ואילו אליעזר בני עמי,
ואם היינו שניים.
אני יכול לפתור את כולם ממידת הדין מיום שנברא העולם עד עכשיו.
יותם בן עוזיהו עמנו שהוא היה מלך צדיק
מיום שנברא העולם עד סופו.
אני רוצה להסביר, בעצם רש"י אומר במקום, אני אצטט.
איך הוא יכול לפתור?
איך יכול רבי שמעון בר יוחאי והבן שלו,
כן, יכולים לפתור את כולם מהדין?
אף אחד לא רוצה מידת הדין.
מידת הדין, מה זה מידת הדין?
שאדם צריך...
לשלם על מעשיו הלא טובים, ועל מידותיו הלא טובות.
הם לא אוהבים את מידת הדין, לא רוצים את מידת הדין.
נכון? לכאורה.
זה איך הוא יכול לפתור?
אומר רש"י במקום, בסוגיה הזאת,
אני, אומר רבי שמעון,
אני מוכן לסבול
את הסבל של כולם,
רק שאחרים לא יסבלו.
או הוא.
מדרגה,
לב אבא שהיה דומה לאבא,
שהילד שלו סובל.
הוא אומר,
אני מוכן למות בשביל הבן הזה.
אני מוכן לסבול,
רק שהוא לא יסבול.
זה אבא טוב?
כל אבא, נורמלי, מוכן לסבול.
רק כשילדים שלו לא יסבלו.
אומר רבי שמעון בר יוחאי,
אני מוכן לקבל עליי את הדינים של כולם,
רק שהם לא יסבלו.
סליחה שאני אומר,
זה חיילי צבא ההגנה לישראל.
הם לא אומרים את זה,
הם עושים את זה.
הם עושים את זה.
זה הדור שלנו.
עכשיו נכד שלי אמרו לי,
אמרתי לה,
לקחו אותו ליחידה נבחרת דובדבן.
אוכלים אותו, הוא אוכל אויבים כמו דובדבן.
אני רואה מי שעכשיו יהיה להם מסדר בכותל,
שעוד מעט...
אשבעה.
אני מדי פעם הולך להשבעות של הנכדים.
קוראים עוצבה,
אני יודע.
בכל זאת, למה אני אומר?
אני מאוד מתרגש, אני הולך להגיד,
מאוד מתרגש במסדרים האלה.
שהילדים האלה, מי זה הנכדים?
זה הילדים.
מה הם אומרים?
אבל גם העושים, לא
רק מכריזים, עושים.
אני מוכן לתת את החיים שלי בשביל מי?
רבי שמעון בר יוחאי.
זה הנשמה של רבי שמעון בר יוחאי.
אני מוכן.
יש כאלה,
אני מצהיר,
יש כאלה,
אני נשבע,
הם אומרים בצורה כזאת או אחרת.
והם עושים את זה בשמחה, לא ב...
או משהו כזה.
השורש מתחיל מסירות נפש הזאת של רבי שמעון,
אני מוכן לסבול שלא תהיה מידת הדין בעולם.
זה רבי שמעון אומר,
ואומר בהמשך,
אני מצטט,
לשון הגמרא.
יוחאי,
ראיתי בני עלייה,
ושימו לב שבני עלייה כתוב כאן עם שני יודים.
עלייה, יוד קיי.
יוד קיי,
זה ידוע שזה התחלת שם השם.
יש יוד קיי וו קיי.
בני עלייה זה אנשים שחיים במדרגה של היוד קיי,
שתחילת שם השם.
שזו,
הכל טוב, מדרגה הזו.
והן מועטין,
אם מאה הם,
אני ובני מהן.
אם שניים אין,
אני ובני הן.
כאילו אני ובני היחידים בעולם,
שמוכנים לסבול בשביל כל עם ישראל,
רק שעם ישראל לא יסבול.
סליחה שאני אומר, אלה החיילים שלנו.
אלה חיילים,
שוב פעם,
הם לא מודעים לזה,
אבל הם עושים את זה למדרגה.
ואז הגמרא דנה,
האם זוטרא כולהאי,
היו מעטים כל כך?
והם שמונה עשר אלף
שורות היו לפני הקדוש ברוך הוא,
שנאמר, סביבי שמונה עשר אלף.
אומרת הגמרא,
קשיא,
עד מסתכלי באספקליה המאירה,
עד לא מסתכלי באספקליה המאירה.
אטפקאיה מהירה באופן פשוט היא לראות את השכינה.
יש מדרגות של גילוי השכינה.
אז יש אטפקאיה מהירה,
זה מדרגה גבוהה,
ולא מהירה,
זה מדרגה פחות.
אני מסתכל באספקלריה, מוזות ריקו להאי
האם רק שניים יש?
אומרת הגמרא,
והא אמר אביי,
לא פחות אלא מתלתין ושיתא צדיקי,
דמקבלי אפי שכינה בכל יום,
שנאמר אשרי כל חוכי לו,
לא ל"ו זה 36. זאת אומרת,
בכל יום, לא רק בכל דור.
גם היום,
יכול להיות שיש כאן בכיתה כמה צדיקים קוראים להם לעמד ואף צדיקים.
יכול להיות דבר כזה.
יכול להיות.
מישהו היה בצבא כאן?
רות מרבי יוסף.
הנה, גיליתי.
סליחה שאני מוריד את זה כאן,
זה המציאות שלנו.
בכל דור ודור יש למה זאת,
שמה זה בא לידי ביטוי,
על מה שרבי שמעון מלכה אומר עליו,
לא,
אני מוכן לסבול שרק עם ישראל לא יסבול,
ולא רק עם ישראל,
כל הדורות שהיו מבריאת העולם ועד היום בכלל,
עוד מדרגה.
למה דבר בגמרא כתוב ל"ו?
אומרת הגמרא,
לא קשה.
עד אלה באו ואלה לא באו.
עד אלה באו ואלה לא באו.
אז רש"י מסביר שם במקום,
מה זה בא ברשות או לא ברשות.
זאת אומרת, צריך להבין, יש מדרגות מדרגות בצדיקים.
יש כאלה שהם
באים אל הקדוש ברוך הוא,
כמו משה רבנו,
בכל עת שהם רוצים.
ויש כאלה שהם צריכים רשות להיכנס
אל הקדוש ברוך הוא.
רבי שמעון בר יוחאי ובנו היו מהסוג
שבאים מתי שהם רוצים.
למה המשל דומה למלך או ראש ממשלה או משהו כזה?
לא כל אחד יכול להיכנס,
להיפגש עם ראש הממשלה, נכון?
תנסו פעם, תראו.
זה לא עולה. יש שומרי ראש, יש חסמים.
ויש כאלה שלא שואלים,
לא דפקים בדלת,
ונכנסים לראש הממשלה.
שאלו אותי מי?
לא, מי שמגיש את התה.
סליחה, אני...
המחשת הרעיון.
יוצא מכאן שהמדרגה הכי גבוהה
שרבי שמעון בר יוחאי,
היא באה מזה שאדם מוכן לסבול
רק שאחרים לא יסבלו.
זה נקרא בן אדם טוב.
זה מדרגה
לאלה ולאלה.
ובכל דור ודור יש כאלה,
כמו שהוא אומר,
לא רק דור,
כל יום ויום יש כאלה ל"ו צדיקים.
שהם מוכנים לסבול, רק שאחרים לא יסבלו.
אשרינו וטוב חלקנו, בדור שלנו,
שיש הרבה יותר מלומדים וצדיקים.
ומי הם הצדיקים בדור שלנו?
אנשי צבא, אבל לא רק אנשי צבא,
אבל יש אנשים כאלה.
הם מוכנים למסור את החיים שלהם,
רק שלאחרים יהיה טוב.
תוך כך אנחנו חוגגים את היום המיוחד של ל"ג בעומר.
שזכה כתוצאה מזה לגלות את האורות,
את הזוהר הקדוש ואת האורות של היום.
וכך נזכה לגאולה שלמה וישועה שלמה
ומהרה בימינו, אמן.
