אנחנו היום,
לאור פסח שני,
וגם יש מזכירים לזה אולי של רבי מאיר בעל הנס,
אנחנו נעסוק בשום מיוחד בנושא של אלקא דמאיר עניני,
מה המקור של המושג הזה,
מה מקורו,
וננסה גם כן לעמוד על הצד הפנימי
של העומק של רבי מאיר בעל הנס,
למה הוא נקרא בעל הנס, הרי יש לנו המון חכמים
שהיו צדיקים, רבי שמעון בר יוחאי, רבי עקיבא,
אבל הוא מוזכר בעל הנס דווקא ברבי מאיר,
ננסה להבין מה זה אומר.
אני רק אזכיר שבאופן כללי,
מבחינה היסטורית,
לא ברור האם זה בעצם פסח שני,
זה הילולה של רבי מאיר בעל הנס.
היו שיירות שמגיעות מאזור ירושלים לכיוון לג בעומר,
לרבי שמעון בר יוחאי,
היו שובתות.
בטבריה,
בדרך כלל זה היה יוצא בדיוק כמה ימים לפני לג בעומר,
זה היה יוצא בעצם פסח שני.
היו עושים סעודה גדולה
אצל רבי מאיר בעל הנס,
בפסח שני,
ומשם הם מטפסים אל מירון,
ככה היו שיירות שבאות מירושלים,
ואז כאילו הנהיגו את זה כיום הילולה.
לא ברור שזה הילולה של רבי מאיר בעל הנס,
אבל עם הדורות זה התחבר לפסח שני.
מצד הפנימיות זה נראה מאוד מאוד מחובר,
למה דווקא רבי מאיר מסתדר עם פסח שני.
אנחנו נעסוק היום בדמותו המיוחד של רבי מאיר.
יש כאן דפים לכל מי שהגיע.
ננסה להבין קצת מקורו, עניינו.
נראה גם כן כמה זה קשור עם מכון מאיר,
עם כל הזה,
אם יש איזה קשר גם כן נראה שאולי הסדר הנכון,
או
שמכון מאיר מתאים לרבי מאיר בעל הנס,
לרבי מאיר,
בואו נראה.
אנחנו נתחיל עם מקור ראשון,
על מקורו.
היחוס המשפחתי של רבי מאיר, וננסה להבין למה.
הגמרא מסכת גיטין בדף נ"ו עמוד א',
סיום מקור הראשון,
מוזכר על עניין של חורבן בית המקדש,
שם הוא מובא על נירון קיסר,
שהוא נדרש ללכת לבוא ולהחריב בית המקדש.
שעליו נירון קיסר,
מסכת גיטין דף נ"ו עמוד א',
כי אתא,
כשהגיע,
אני
אתארגן לכם בארמית,
שדר גירא שלח רץ לבדוק האם זה באמת
ללכת להכיר את בית המקדש או ראש העולם.
אמר, נעשה ניסיון, שדר גירא למזרח,
עתה נפל בירושלים.
ראה, שדר גירא, רואה שהוא נופל בירושלים.
שלח אותו למערב,
עתה נפל בירושלים. לארבע רוחות השמיים, עתה נפל בירושלים.
הוא מבין שבעצם סימנים מראים שהכיוון,
הוא חייב ללכת לכיוון ירושלים להכיר בית המקדש.
אמר, מה נעשה עוד לראות אם זה באמת זו הדרך?
אפילו הלך לינוקה.
מה זה לינוקה?
מזמנם היו הולכים לאיזה תינוק
ושואלים אותו, מה אתה לומד?
וזה היה בעצם סוג של איזה אמירה אלוקית
בהבנה מה אדם צריך לעשות.
אמר לינוקה, פסול לי פסוחה.
מה אתם לומדים היום בבית המדרש?
אמר, נתתי את עקתי באדום ביד עמי ישראל.
כל הסימנים מראים
שזה הולך לכיוון שצריך להחריב את בית המקדש.
אמר
אותו נרון קיסר,
קוד שבריחו, בא אליך הרוב בביתי.
הוא
רוצה להחריב את ביתו,
הוא
בא אליך הפור ידי,
והוא גאה ומי שיעשה את זה,
הקדוש ברוך הוא יפרע ממנו.
ערק
ועזל והתגייר,
אמר,
אני עדיף שאני לא אעשה דבר הזה, למרות שקדוש ברוך הוא
רוצה להחריב את ביתו,
אני לא רוצה להיות אני זה שמחריב.
הוא ערק, הלך והתגייר, ויצא ממנו, נפק מיני
רבי מאיר.
אז אנחנו מבינים שבעצם מקור של רבי מאיר, מי היה?
נרון קיסר.
מה זה אומר לנו?
מה
קשור נרון קיסר שהיה צריך להחריב את בית המקדש שהתגייר לרבי מאיר?
רבי מאיר? אנחנו נעשה בעצם במשך השיעור, ננסה לבאר את זה.
בסדר?
רבי מאיר,
אנחנו רואים שהוא דמות מופלאה ביותר.
הגמרא בעירובין בדף י"ג עוסקת בדמותו של רבי מאיר,
ששם מרבים בשבחו.
שם כתוב עליו מסכת במקור השני בדף עירובין,
שחכמים כך הפליגו בייחודיות שלו.
מה הייתה ביחודיות שלו?
אומרת הגמרא, אמר רב אחא בר חנינא,
גלוי וידוע,
לפני מי שאמר והיה עולם, שאין בדורו
של רבי מאיר כמותו.
היה כזה דמות.
מפני מלא הוא קבעו הלכה כמותו,
שלא יכלו חבריו לעמוד על סוף דעתו.
הוא היה כזה ענק,
שחברים שלו אפילו לא הצליחו לעמוד על סוף דעתו,
ובגלל זה ההלכה היא לא כמותו.
סתמא משנה כרבי מאיר,
שהוא אומר על טמא טהור מראה לו פנים,
ועל טהור טמא מראה לו פנים.
וגם מובאים לו כמה שמות מעורב הדמות שלו,
אותם לא רבי מאיר שמו,
אלא רבי נאוראי שמו,
או למה נקרא שמו רבי מאיר,
שהוא מאיר עיני חכמים בהלכה.
כן, כמה מידות, כמה שבחים על רבי מאיר.
ולא נאוראי שמו, אלא רבי נחמיה שמו.
ואף לרבי אלעזר בן ערך שמו,
ולמה נקרא שמו נאוראי,
שמנהיר עיני חכמים בהלכה?
עכשיו, בואו ננסה להבין את המשפט שכתוב כאן עכשיו.
רבי אומר,
אמר רבי,
אני מחדדנה מחבריי, אני מחודד יותר,
אני יותר מחודד,
ערך את המשנה,
מחברים שלי שעסקו בבית המדרש.
למה? מה הזכות שהייתה לו?
רבי אומר, דחזיתא לרבי מאיר מאחורי.
אני ראיתי את רבי מאיר,
בית המדרש,
ואני הסתכלתי מאחוריו,
ראיתי
את הדמות שלו מאחוריו.
אילו חזיתא מקמיה,
אם הייתי רואה אותו את הפנים שלו,
הוה מחדד טפי, הייתי יותר גדול בתורה,
דכתיב והיו עיניך רואות את מוריך.
הייתי צריך, אם הייתי רואה את הפנים שלו,
הייתי הרבה יותר גדול. מה הפנים? מה
זה קשור הפנים של רבי מאיר?
אחוריו של רבי מאיר,
עם הפנים?
מה זה קשור?
האם יש משהו בפנים של רבי מאיר?
אז בואו נראה, בסדר?
ננסה לראות שיש משהו מיוחד דווקא בפנים של רבי מאיר,
בסדר?
אז בואו נראה.
טוב, יש כאן עוד
שבחים במסכת סנהדרין מוזכרת, תלמיד חכם
אמר רבי יוחנן,
300 הלכות שהיו לו רבי מאיר,
ואנו אין לנו אלא שלוש,
כמה היה מפליג בתורתו,
וכן הלאה.
עוד דבר, כתוב במסכת במקור הרביעי.
מסכת מגילה דף י"ח עמוד ב',
שם מוזכר כמה התורה הייתה גדולה של רבי מאיר,
אמר רבי אבא,
אמר רבי יוחנן,
אסור לכתוב אות אחת שלא מן הכתב.
כן, יש לנו בהלכה שלכתוב מגילה,
צריך שאדם יסתכל מן הכתב ואז יכתוב את זה.
מיתיבי בעמודת הגמרא,
אמר רבי שמעון בן אלעזר,
מעשה ברבי מאיר,
שהלך לשם שנה באסיה ולא היה שם מגילה.
וכתבה מליבו וקראה.
הוא עשה את זה בעל פה.
לקח את זה מליבו והתחיל לכתוב את המגילה.
איך הוא עשה את זה?
צריך להסתכל קודם כל או מהכתב, ולהעתיק, ולא מהלב.
אמר רבי אבהו: שונה רבי מאיר,
דמקיים בי אף עפאיך כנגדך.
הוא כל הזמן אותיות התורה מול עיניו.
מה שיש לו בלב,
זה האמת.
זה לא איזה צלום הכתב, זה הכתב.
אמר רבי ירמיה בר חמא,
רבי ירמיה,
מי יעמיד אותי?
מה יפה לך,
ישר נגדך?
אמר לו,
אלו דברי תורה, דכתיב בו, והתעייף עיניך בו
ואיננו.
אז רבי מאיר,
הוא היה כל הזמן מתעייף על תורה ועיניו.
ואפילו הרווחים ישרים אצלי,
רבי מאיר,
מה זה התעייף עיניך בו ועינינו?
ראיתי,
יש מקורות בחסידות שלוקחים את המקור של רבי מאיר הזה,
שאם אדם ראה אמרות אסורים במשך חייו,
אז אם הוא עכשיו לומד תורה והוא מתעייף,
והוא נרדם מול הספר,
התע
כל פעם,
בזמן שהוא מתעייף,
הוא מנסה לפתוח את העיניים
מול הספר,
כשהוא עומד להירדן והוא מנקר,
הוא אומר,
אז זה הזמן שבו הוא מנקה את כל המרות האסורים.
מאיפה לומדים את זה?
בפסוק הזה, התעלף איניך בו ואיננו.
אתה מנקה את כל המרות האסורים שאדם ראה במשך חייו,
כשאתה לומד תורה ורואה ספרים,
וספר קודש, ואתה מתעייף בו, באותות התורה.
אז רבי מאיר,
התורה שלו היא, אף הפך אשר הוא נגדך,
דמות נפלאה ביותר,
רואים כמה חכמי ישראל מפליגים בדמותו הנפלאה.
עכשיו,
שמאוד, בצד הלימודי,
מה זה קשור לבעל הנס?
מה זה קשור שהוא גם עושה ניסים?
טוב, אנחנו מבינים,
חכמים לא יכולים לעמוד עד הסוף דעתו.
משהו גדול,
הוא, אני אומר לכם, בהלכה,
שהוא היה,
כל התורה הייתה ללוח ליבו.
זה בלימוד, מה זה קשור לנסים?
בואו נראה.
הגמרא מביאה מסכת עבודה זרה, דף י"ח, עמוד א'.
בואו ננסה להבין את הרקע של הדברים.
מישהו רוצה לדליק את המזגן כאן משל החבר'ה?
לדליק את המזגן?
מסכת עבודה זרה, דף י"ח, עמוד א'.
אז
אני אקרא לכם את הגמרא במקורה,
ואני אזכיר את ה...
אני אתרגם לכם את זה.
הגמרא אמרה, ברוריה,
דביתה דרבי מאיר.
שימו לב.
ברוריה היא הייתה אשתו של רבי מאיר.
למה ברוריה?
ברוריה.
אנחנו ננסה להגיע לנקודה הזאתי.
אשתו של אדם כגופו,
היא רואה,
הוא רואה,
בעצם דרכה,
בודק בשמי.
הוא היה כל מי שהיה מגיע אליו,
אומרת הגמרא,
הוא היה בודק בשם שלו.
הוא היה מביא סיפורים בגמרא,
כי הוא מגיע למקום מסוים.
שהיה שמו קידור,
ורבי מאיר לא הפקיד את הכסף אצלו.
למה?
כי הוא היה כל מי שהיה בא אליו,
שהיה אומר, מה השם שלך?
והיה,
על פי השם,
היה מחליט איך,
מה הסוד הפנימי שלו,
היה בודק בשמו,
וגם ברוריה,
שהיא אומרת לו,
מלמדת רבי מאיר,
ראו אותם ביריונים שהיו עם רבי מאיר,
אמר לו,
יתמו חטאים מן הארץ ולא חוטאים,
תפריד בין החטאים לבין האדם עצמו.
ברוריה, לשון, ברירה.
ברוריה הייתה אשתו של רבי מאיר,
ברתה דרבי יוחנן בן תרדיון.
היא הייתה בת של רבי יוחנן בן תרדיון,
והיא הייתה אשתו של רבי מאיר.
אמרה לו,
אמרה לבעלה רבי מאיר,
זיל במלילתד ידווה אחתי בגו בתי זונות.
תראה מה קורה עם האחותי,
אשתו של רבי מאיר, ששבו אותה, חטפו אותה.
הייתה מהחטופים,
ושמו אותה,
לא רק שמו אותה, שמו אותה במקום
בבית זונות.
איך תציל אותה?
תעשה איזה מעשה,
אחותי, לך תעזור לה.
אמר,
טוב,
אני הולך להציל את הגיסה שלי,
בוא נראה מה עושים.
שקל, טרחה ודינרי, ואז הלך לקח שק של דינרים,
והלך,
אמר,
אני רוצה לעשות איזה עסקה איתה,
ואני אנסה לבדות
את גיסתו. אמר,
בוא ננסה לבדוק איך אני אפדה אותה.
אמר,
בוא נעשה פה איזה נס,
אבל אני צריך לבדוק אם הנס יחול.
אמר,
היא לא היא תביא בייסורה,
מתאבד ניסה. בואו נבדוק אם היה שם איזה איסור.
אז היא התקיים הנס.
היא עברה איסורה,
לא התאבדה ניסה. אם היא היה כאן
איזה משהו שהיא לא עשתה פה איסור,
אז
היא התקיים לה נס.
מה הסיפור כאן?
האם היא נאנסה או האם היא עשתה בדרך ברצון?
הוא מנסה לבדוק מה קרה שם כשהיא היתה במקום של זונות.
אם היא הפכה להיות
אותה אישה כזאתי, אז הוא אומר,
כבר לא יהיה פה נס.
אבל בואו נבדוק אותה.
אז על נקל נפשי,
כי אחד פרשה,
הלך והתחפש לחייל, אחד פרשה, פרש אחד,
הגיע לה, אמר לה, תשני לי.
אמר לה,
דחתה ונאנחה,
אני לא,
אני חולה,
אני לא יכולה,
אני מצטערת.
אמר לה, מתחנן איתך.
אמר לה, תקשיבי, אני כל כך רוצה.
אמר לה, תקשיבי,
אמרה לו,
נפשי טובה,
יש כאן מלא בנות.
היא כבתולה אחת,
יש יותר ממנה,
יש הרבה בנות שהן יותר יפות ממני.
והיא רואה שהיא מנסה ומנסה ומה,
והיא לא נענית,
בשביל שהיא רואה שהיא לבוא.
אמר שם,
הנה לא עבדה איסור, כנראה שהיא שמרה על עצמה בכל התקופה הזאת,
והיא לא הייתה כמו הבנות האחרות שמסתובבות פה.
כל זאת, אמר לאחי, ראית?
הוא ראה שבעצם כל מי שמגיע,
היא אומרת לו ככה,
אמרה, אם ככה שמרה על עצמה,
אז כנראה, אנחנו נעשה פה עכשיו מהלך אחר.
בואו נראה.
אז זה לגבי השומר.
איך לגבי השומר?
נדע?
אמר,
תקשיב,
אני רוצה אבינילה,
אני רוצה לבדות אותה.
כך יש לך שק של דינרי זהב,
שחרר לי אותה.
אמר לי,
מסתפינא ממלכא,
אני חושש ממלכא,
אני לא...
הכל טוב ויפה,
אבל אם יראו שאני פשטתי בשמירה,
עם
כל הכסף הזהב,
יהרגו אותי.
אמר לי, שקול תרכבה דה דינרה, קח את הדינרים.
פגע פלח, פגע בר חורין, אומר שתשחד את מי שיבוא אליך,
תשחד אותו.
אמר לי, בזמן דמיא אביד, אומר, ייגמר הכסף.
מה אני אעשה?
זה לא פשוט,
זה לא יעזור לי,
אתה יודע מה זה עכשיו יגיע?
זה יכול להגיע עד כל המפקדים.
זה לא מספיק.
יהרגו אותי בסוף.
אמר לי, אם אתה רוצה, אני אתן
לך ניסיון? אמר, אלאה דמירא נני?
ומצל"ת,
אתה מה תעשה?
תאמר את הפסוק,
מה זה פסוק?
בוא נצא להבין מה זה המקור, זה המקור בגמרא.
אלאה דמירא נני,
ואתה תנצל.
הלה שאומר,
מי אמר כך, מה זה, מי,
מאיפה הצופן הזה?
מה זה הדבר הזה להגיד אלאה דמירא נני?
מי אמר, זה נכון.
אמר לו אשתחזית, מה זה אשתחזית?
בוא תראה, עכשיו תראה.
הוו הנך כלבי דאבו אכלי אינשי, שהיו שם כלבים,
שהיו אוכלים אנשים,
כן, איזה רוטוויילר כנראה,
שהיו אוכלים אנשים.
אמר לו,
תקשיב,
אתה רואה את הכלבים האלה שמקיפים את הכלא שם,
את הזה?
יש שם כלבים שהם אוכלים אנשים.
שקל קתא, שדי בהו, לקח איזה מקל,
זרק עליהם.
הוו קאתו למיכליה, באו הכלבים,
רצו אליו לאכול אותו.
אמר, תראה מה עושים.
אמר, אלאה דמאיר,
ענני.
שבקוה, פתאום אתה רואה פתאום הכלבים טק נעצרים,
עוזבים אותו.
תסתכל על השומר, אומר, וואו, מה זה?
יתיב בהלל.
אזל ליה,
אתה מביא את הדינאר זהב,
שחרר אותה.
לסוף,
אומרת הגמרא,
תפסו זה עשו ספירה, בדקו ראו שבעצם אותה
בת נעלמה,
ותפסו את השומר,
השתמע במלכה,
השתמע במלכה,
עמד בפני המלך,
הגיע הדבר למלך,
אמר,
אוקיי,
מישהו שחרר פה את השבויות.
עטויה, הוציאו לזקיפה,
לקחו אותו,
שמו אותו
לחבל תליה.
אתה שומר.
אמר,
אלהא דמאיר ענני.
פאק, מה קורה?
החבל נופל.
שמים עוד פעם חבל.
אלהא דמאיר ענני, בום, החבל נופל.
אכתוע, אמרו לו, מה זה הדבר הזה?
אמר לו, שומר אחותו ומעשה.
מה זה המקור הזה?
תשמעו, זה מקור בגמרא,
ששומר גוי אומר אלהא דמאיר ענני, ומה קורה לו?
הוא ניצל.
מה זה?
מה זה אלהא דמאיר ענני?
מה זה הפשט?
מה זה אלהא דמאיר ענני?
מה זה?
אלהא דמאיר ענני והוא ניצל?
מה?
מישהו יש רעיון איך זה, איך אפשר להינצל?
זה המקור שבעצם רבי מאיר בא לנס.
מה מיוחד במושג הזה, אלהא דמאיר ענני?
כן,
אלהא דמאיר ענני, זאת אומרת, אלהא, מה ההסבר?
למה אלהא רבי עקיבא, אלהא, מה מיוחד כאן?
זכות שלו.
אוקיי, בוא נראה.
אז בוא נבין מה זה הזכות של רבי מאיר, בסדר?
מדוע רבי, זכות של רבי מאיר, נבין קצת מה זה,
מעבר לגודל הלימודי הענק של רבי מאיר בעל הנס,
יש כאן משהו הרבה יותר מופתי במעשיו של רבי מאיר.
בואו נראה.
למה הוא נקרא, וזה המקור השישי,
בתלמוד ירושלמי,
למה הוא נזכר באמת נקרא בעל הנס?
כי היה הנהגות שהם מעבר לטבע ברבי מאיר.
בואו נראה.
אז המקור המיוחד, זה ירושלמי, מסכת סוטה,
פרק א' הלכה ד'.
אני אקרא את הירושלמי,
אני אתרגם לכם את הרמית כאן.
אומרת הגמרא,
רבי יוסי חתניה דרבי לוי, אבא משתיה דן הובדא דרבי מאיר.
אבי עליב דריש בכנישתא,
הוא עלה,
הוא רצה לצעוק במסע של רבי מאיר.
מה היה שם ברבי מאיר?
הוא היה עושה דרשה,
על יום דריש בכנישתא דחמתא,
כל מעלי שבתא היה,
כל שליל שבת היה אומר דרשה,
בערב שבת בבית הכנסת, והייתה איזו אישה אחת,
שהייתה בשיעור, בערב שבת בשיעור, ומה קרה?
היא שמעה את השיעור של רבי מאיר,
הגיעה מאוחר הביתה,
ומסכנה,
היה לה איזה בעל כנראה שהוא מאוד כעסן,
אמר לה,
מה אמר לה?
אמר לה שעכשיו את לא חוזרת,
הביתה,
מה עשתה,
השולחן לא ערוך וזה,
את לא חוזרת הביתה עד שתרקי בפנים של רבי מאיר.
זו מסכנה איזה בעל כעסן.
שוטה אחד.
אחרי זמן אתת לביתה,
היא...
מה עשו?
בעצם הוא דרש,
ואשכחתיה לבעלה,
ומצאו איזה עינר,
ואמר לה, אין עווית, איפה היית?
אמרה לו, מי שמע קאלה דדרשה?
הייתי...
הלכתי לשמוע את הקול של הדרשה.
של רבי מאיר,
אמר לה,
ניקח ככה דלתי איתה, תעלה לאחה,
לביתה.
הוא אמר,
את לא חוזרת הביתה,
עד זמן די עזלה וככה, וכל הבית דרושה.
את לא תלכי,
את לא חוזרת הביתה,
עד
שתרקי בפניו של אותו דורש.
הגמרא אומרת, צפה רבי מאיר ברוח הקודש.
רבי מאיר רואה ברוח קודש מה קרה שמה.
מה עשה?
חזר לבית המדרש.
ואמר,
בית המדרש,
אבא גרמי לחשבני דעיני,
אמר, אני כואב לי מאוד העיניים.
שתרפא אותי,
תירק לי בעיניים.
אמר,
כל איתתא,
כל אישה,
דמלחשא לי בעיני,
תיתי ותלחש.
מי שיכולה ללחוש לי בעיניים,
יפה לי ללחוש,
כי
כואב לי מאוד העיניים.
אמרו לה,
מגירת,
אמרו לה,
אמרו לה,
שכון,
שתלכי,
תלכי, אפשר,
בואי,
הוא שאל אנשים,
שתשחש לו בעיניים.
תן לביתך, ועבדי גרמך, לך ושאל אותה, ועד גבו עיני.
לכי תבואי, תכשי לו,
ותרכי לתוך העיניים שלו.
אז עד לגבי, הגיעה אליו, אמר לחכמה,
את יכולה ללחוש בעיניים?
מאמתם, מהעימה שלו,
שירתה את רבי מאיר,
אמרה לו,
לא.
אמר לה,
טוב, עורקים בגבי שבע פעמים,
מה תעשי?
לפחות מה תעשי?
תירקי לי בעיניים שבע פעמים.
ואז יהיה לי טוב.
מנדה,
אמר לה,
אז היא אמרי לבעלך,
חד זמן אמרת,
לירוק שבע פעמים.
אמרה לה,
תגיד לבעלך,
שהיה צריך לראות אותו פעם אחת,
ירקת לו שבע פעמים.
והיא חזרה הביתה.
אתה יודע מה קורה בירושלים?
אומרת הגמרא,
אמרו לתלמידיו,
רבי,
ככה מבזין את התורה?
אסור לירוק על סתם אדם,
על יהודי,
על גוי אפילו אסור לירוק,
כי יצא לו עם מסת האדם.
אסור לירוק על אדם, כי בצלם אלוהים.
לירוק בפנים, בפנים של רבי מאיר?
ככה מבזינת התורה?
אילו אמרת להן,
לא אבי מיטין למלכין לספסל ומרצין למרצין לעדיתות,
היא אומרת גם,
אם היית אומר,
אם אתה יודע מה קורה פה,
אמרו התלמידים,
הם תופסים אותו,
נותנים לו מכות.
ומרצים את אשתו,
מה זה,
איתה כומר הנון,
היינו מטפלים בבעל הזה,
הכעסן הזה.
למה צריך שתירק בפנים שלך?
אמרו התלמידים, אנחנו מטפלים בבעל הכעסן הזה.
אמר לו רבי מאיר, ולא יהיה כבוד מאיר ככבוד קונו?
מה,
אני לא אדמה לקדוש ברוך הוא?
מה אם שם הקודש שנכתב בקדושה,
אמר הכתוב שיימחק על המים?
כן, יש לנו בסוטה
שכותבים את שם השם המפורש, מה עושים?
הולכים למים, ומה עושים?
מוחקים את השם על מה?
על המים.
בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו,
אמר הקדוש ברוך הוא,
יימחה שמי על המים, רק שמה?
שיש שלום בית בין איש לאשתו.
זאת אומרת, אם שם של הקדוש ברוך הוא,
אפשר מה לעשות?
אפשר בעצם למחוק אותו על המים?
רבי מאיר לא כפוף, אם הקדוש ברוך הוא עושה את זה, מה,
הפנים שלו לא כפוף?
מה אנחנו רואים מכאן?
רבי מאיר לא מתנהג על פי הטבע.
בגלל שהוא לא מתנהג על פי הטבע, גם הקדוש ברוך הוא
לא מתנהג איתו על פי הטבע.
אז אם בגלל זה,
למה הוא נקרא בנס,
הוא אומר לקדוש ברוך הוא,
אז ככה אתה מתנהג?
שלום בין איש לאשתו,
אתה ככה מוכן,
כמו שהקדוש ברוך הוא בעצם עושה את זה בסוטה,
אתה
מוכן לעשות כזה דבר?
לא להתנהג על פי הטבע, רק על פי הנס?
גם אני מתנהג איתך על פי הנס.
עכשיו
שימו לב,
זה מה שמוזכר בגמרא,
על רבי שאמר,
אם הייתי רואה את פניו,
הייתי מוחץ פניו, זה המקור שראינו, המקור השני.
במסכת עבודה זרה, דף יח עמוד ב',
אמר רבי, אילו חסדת מקמי, הייתי מוחץ פניו.
כי הפנים של רבי מאיר.
שהתנהג לא על פי סדר הטבע.
שהיה מוכן שירקו לו על הפנים שבע פעמים.
מה זה שבע פעמים?
מה זה שבע?
שבע זה מה?
זה כל העולם הזה.
העולם נברא בשבע.
אומר רבי מאיר,
אני בעולם הזה כבר עוזב את העולם הזה.
תרקי לי כל שבע פעמים. אני רוצה
להגיע לעולם יותר עולם של נס,
שהוא מעל הטבע.
תרקי לי שבע פעמים, אני מעל השבע.
כביכול,
שבע,
שבע זה כאילו,
הוא מבטל את כל העולם הזה,
הוא היה שמונה.
שבע,
הוא בעצם ביטל את כל העולם הזה.
כאילו,
זה כאילו,
כל השבע,
אני עוזב את כל העולם הזה.
שבע פעמים.
ואז רבי מאיר ככה מתנהג,
לכבוד עם ישראל,
לעשות שלום בן איש לאשתו,
לעשות שלום בית.
כלומר,
כשהוא ככה מתנהג,
אני גם מתנהג איתך בצורה כזאת,
ואז מה קורה?
ההנהגה של רבי מאיר, מה זה?
מתחיל להיות הנהגה ניסית.
מי שמתנהג מוסר נפש לעם ישראל בצורה הזאתי,
הקדוש ברוך הוא בדרך שאדם מודד,
מודדים אותו,
הקדוש ברוך הוא מתנהג איתו באותה צורה.
ואז מה קורה?
בעל נס,
בסדר?
זה המקור שמוזכר.
עכשיו רק אני אגיד שיש מהרש"א.
שמסביר מה זה המקור שמושג 'אלא דמאיר ענינו'.
אז תראו שנייה אחת במקור 11, שמבוא כאן ב...
שהוא מביא את ה...
יש לנו בסליחות.
בסליחות, אני אחרי זה נחזור לזה שם, בסליחות,
כתוב,
יש שאלה אם להגיד אלא דרבי מאיר ענינו,
או אלא דמאיר ענינו,
כן?
ואומרים את זה בענינו,
ענינו,
אלא,
אז יש שם דרבי מאיר,
או אלא דמאיר.
אז שם הוא דן בנושא הזה,
והוא מביא את המקורות שמובא כאן,
אז הוא אומר שם,
אני קורא את המקור שהדגשתי פה,
כי שתראו אחרי זה אין הרבה זמן,
זה
כתוב בחידושי מהרש"א, בעבודה זרה שמה,
הכוונה שאלא דמאיר,
אז מזכירים כאן פסוק,
איזה פסוק כמוהו כתוב במהרש"א?
המאיר לארץ ולדרים עליה,
הוא יעננו.
זאת אומרת, המהרש"א אומר,
במקור זה המהרש"א מהגמרא שמה,
אומר המהרש"א,
זה לא בדיוק שאלא דמאיר ענינו,
אלא זה פסוק.
איזה פסוק יש?
המאיר לארץ
ולדרים עליה,
הוא יעננו.
ולפי זה,
טעות ביד האומרים 'אלא דרבי מאיר ענינו',
דמאיר ענינו.
זה פסוק מפורש.
אז הוא אומר, מה אמר רבים?
הוא אומר, רבים תקשיבו, יש הקדוש ברוך הוא בעולם.
והוא מעיר לארץ,
ולדרים עליה, הקדוש ברוך הוא רואה כל דבר בעולם.
כל דבר בעולם,
אם הקדוש ברוך הוא רוצה
לעשות משהו טוב,
אז יעשה את זה כל דבר טוב.
המעיר עץ דרים עליה,
הוא יענינו,
הוא יענה גם אותנו.
זאת אומרת,
בעצם הפסוק הזה,
ההארה הזאתי,
ככה אומר מרשה,
הוא היה אומר לכל אחד ואחד,
להשיג את הקדוש ברוך הוא במציאות.
תפנה אליו,
ומה יקרה?
והוא יאיר אותך.
אבל כמו שאמרתם יפה מאוד, אלעד אמיר ענינו,
אדם שבא לקברי צדיקים,
לא יבקש מהצדיק אלא מה?
אלא בזכות הצדיק,
שהקדוש ברוך הוא יאיר עליו.
זאת אומרת,
אנחנו בעצם לא יכולים להשיג את ההשגה,
אלא מה?
אלא ההשגה שהצדיק השיג,
הקדוש ברוך הוא יתן לנו את ההארה הזאת.
איפה רואים את זה?
רבי חיים פלאג'י מביא כאן,
שמוזכר כאן, כתוב על כלב בן יפונה.
כלב בן יפונה הולך ל...
לאן הוא הולך?
בפרשת המרגלים, לאיפה הוא הולך?
לחברון, נכון?
ואז כתוב על כלב בן יפונה שנאמר,
רוח אחרת הייתה עמו.
הוא בעצם, הוא לא בפרשת המרגלים,
הוא לא מוציא דיבת הארץ.
וכתוב עליו, עקב רוח אחרת הייתה עמו.
איזה רוח אחרת הייתה לכלב?
אז, נכון, הלך לחברון, לאבות.
אז אומר רבי חיים פלאג'י,
מה זה רוח אחרת? רוח של האבות הייתה עמו.
איזה רוח של אבות.
אומר רבי חיים פלאג'י.
גם נשמתו חיה,
שאדם הגיע לקבר של צדיק,
כל השבוע הזה זה רבי שמעון בר יוחאי, רבי מאיר,
אומר, הקבר של צדיק, בעצם, נשמת הצדיק מתעברת בו,
ואז היא תעמוד לו בשעת ניסיון, כשיש ניסיון
שהוא לא יכול לעמוד בו,
זה מה קשור,
אני לא יכול לעמוד בניסיון הזה,
תעזור לי.
אז בזכות הצדיקים האלה שעמדו בהרבה ניסיונות,
בזכותם,
תעזור לי.
אז רוח, הרוח של הצדיקים מתעברת בו,
ואז כתוב על כלב, עקב רוח אחרת,
הייתה לו איזה רוח, רוח של האבות,
עמדה בשעת ניסיון, ומה קרה?
ואז ככה הצילה אותו מהניסיון של המרגלים.
וזה אדם שהולך לקברי צדיקים, אומר ככה,
הוא אומר, הרוח של צדיקים עומדת בשעת ניסיון,
ואז הוא גם בניסיון שהוא לא יכול לעמוד בו,
זה יכול לעזור לו.
כי אדם,
נכון,
אבל אתה אומר,
קדוש ברוך הוא, אני עכשיו מתפלל.
אדם יכול להגיד איזה אמירה משם הצדיק הזה,
שבזכות אבות בקבר,
משם רבי מאיר,
מגיע רבי שמעון יוחאי.
ואז זה מרגיש ברור,
כשאני בעצם באתי והתפללתי,
וראוי שהצדיק הזה שכל ימי חייו
עבד אותך בקדושה וטהרה,
אני גם רוצה לקבל איזה משהו משאר רוחו.
ואז אדם מקבל כוח שהוא לא מצידו,
זה כמו איזה מנוע טורבו.
ויש את ניסיון, זה יכול לעמוד, יכול לעמוד לו.
זה הכוח של הולכים לקברות צדיקים.
רואים את זה בתורה,
כלב שהלך לקבר אבות,
וזה גרם לו להינצל
אבל לא לעשות את זה כל הזמן,
בן ישראל כותב,
זה לא כל הזמן,
אנחנו לא נשענים,
רוצים חיים,
לא,
זה רק בעצם של זמנים מסוימים,
ערב ראש חודש,
עם העילולה,
לא כל הזמן,
אנחנו מתעסקים במהות ומתעסקים בחיים.
כן.
כן, כן,
ישועת כולכם, כן.
כן, עזרה של האדם, בניסיון גדול, כן.
אבל רבי מנס,
אתה רואה שהיה לו כאן,
יש גם מקומות בגמרא שהרבי מאיר קפץ,
מקומות,
הוא אמר שם וקפץ,
אז זה לא כזה פשוט, יש כאן גדולים שמעבר
לטבע,
כן. כן.
מצוין.
יפה מאוד.
קודם כל,
דבר נפלא,
מה שאתה אמרת,
כי
כתוב על גדעון,
בספר שופטים,
שהוא ככה אומר,
והוא בעצם זוכה לישועה שמגיעה ממלאך,
ואומר,
לך בכוחך עשו את ישראל,
שאתה מדבר,
אתה רוצה...
ובשביל כמו שגאלת את עם ישראל ממצרים,
גם אותנו תגאל אותנו,
ואז הוא מקבל איזו הארה, וככה הוא מצליח להושיע את עם ישראל
מיד מדיין, מיד ארם.
זה נכון מאוד.
אבל יש איזו הארה שזה כמו כל מיני מעגל,
זה זכות שהצדיק הזה...
שהיה לו כוח,
הוא התנהג, כמו שראינו כאן בגמרא בירושלמי,
שלא להתנהג על פי הסדר הטבע.
הוא ביטל את העולם שלו,
לא אכפת לו לא כבוד,
לא זה, שירקו לו הפנים.
שבע פעמים,
רק מה?
רק כשיהיה לו בן שיחליף אותו.
הוא התנהג בצורות כאלה, בבקשה, גבורות, תן לי כוח
מעוצמות כאלה של חיים, שאדם שמוסר נפש עליך.
אז אדם שהציג את האלוקות בצורה כזאת עליונה,
תבקש קצת משפע רוחו,
ואז אדם מקבל איזו הערה מסוימת.
כשהוא עבד ומתנהג מעל הטבע,
כן?
כמו שחוני מעגל,
כתוב שהוא עג מעגל,
מה זה עג מעגל?
שם כתוב הרב קוק,
שהוא עצמו, העם ישראל לא היה ראוי לגשם.
הוא אמר, טוב, אני אעשה מעגל,
אני ראוי לגשם,
אז בזכות העג מעגל,
מה צריך את הצורה הזאת?
הוא אומר,
אני ראוי לגשם.
אז עזוב מה העם ישראל עכשיו, תן לי עכשיו גשם.
כי בזכותי אני חייב גשם.
ואם יש איזה צדיקים שאומרים,
תשמעו,
אני לא,
אל תסתכל כרגע על כל מה קורה בדור.
אם אני ראוי,
אז בזכותי,
כמו שרבי שמואל מאוחר אומר,
אם בני עלייה,
אם העולם צריך להיות,
יש
שתי בני עלייה שמחזיקים את העולם,
כמה הם,
מאה,
עם עשר,
אם שניים הם,
אני ובני.
בזכותם, מה, אפשר להחזיק את העולם.
יש צדיקים שבעצם מעוררים את הזכות לעולם,
אם יש כאלה רשעים,
לפחות בזכות הצדיקים,
העולם יתקיים.
לאור זאת, בואו נבין עכשיו
את הסוד הגדול של רבי מאיר.
אז רואים כאן שיש כאן ניסים,
יש כאן הנגות נפלאות,
חכמים שיבחו אותו,
עכשיו בואו ננסה להבין מה זה התורה של רבי מאיר,
בסדר?
מקור השביעי.
מקור השביעי.
עכשיו בואו ננסה להבין מה זה תורתו של רבי מאיר.
יש כאן הנגות,
יש
כאן מעשים נפלאים,
עכשיו מה זה התורה שלו?
אומר בראשית רבא,
בראשית פרשת פרשה כ',
ויעש השם אלוהים לאדם לאשתו כותנות אור וילבישם.
בתורתו של רבי מאיר מצאו כתוב כותנות אור.
אור היא מה?
עין לאלף.
זאת אומרת, בעצם, כשאדם חטא אחרי האדם הראשון,
מה קרה?
מרגע זה שמים כותנות אור.
מה זה האור הזה?
האור זה מסך.
האור זה מסך.
ואדם, יש לזה מסכים שמה ש...
אדם לא רואה את הצד העליון.
את האורות.
רבי מאיר בעצם מה מסתכל ואומר?
לא,
עדיין יש את הצד העליון.
מה יש?
אני רואה אורות.
האור הזה הבשרני,
התאוותני,
יש אור שמתחבא מאחורה.
יש עדיין כותנות אור.
מה זה האור
הזה?
כן, כתוב שהרב קוק, שימו לב,
הוא קרא לכל הספרים שלו אורות התורה,
אורות התשובה.
למה אורות?
או, משהו יותר פנימי, נכון?
זה האור.
האור הזה, גימטריה, רז.
זה הצד הפנימי.
גם אורות,
שימו לב,
אורות בגימטריה,
אם גם זה אורות בגימטריה,
תרייג.
אולי כמעט תרייג בעצם,
זו הצורה השלמה של ה...
ואורות התורה, הטרייג של התורה. אורות התשובה, הטרייג של התשובה.
אז אורות זה טרייג, זה כל האורות.
אנחנו רואים שגם כרבי,
שהרב קוק מדבר על רבי מאיר בסוף,
רואים כאן שהרב קוק מדבר על רבי מאיר,
הוא כן מדבר ממש על עצמו.
זה
שהוא ראה את האורות של הגדרים.
בואו נראה.
אז שימו לב, מה זה בין עין אור אמרנו בשר?
לראות אורות.
לראות משהו פנימי, נסתר.
שבתורתו של רבי מאיר מצאו כתוב,
הנה טוב מאוד,
והנה טוב מוות.
מה זה טוב מוות?
אפילו במוות ראה איזה טוב. בואו נראה.
אז זה כמו המביאה,
מה זה, איך רבי מאיר, שכל כך היה רואה אורות
בכל דבר,
התבטא בהמון סוגיות.
הבאתי כמה סוגיות קטנות בנושא הזה.
בואו נראה.
מסכת חגיגה, דף ט"ו, עמוד ב', במקור התשיעי.
בואו תראו כשרואים אורות,
זה מתגלה בכל דבר בעולם בצורה מה?
בצורה פנימית.
קרא רבי דימי ואמר, אמר מערבא, מה זה מערבא?
ארץ ישראל.
למה ארץ ישראל?
כשאתה נמצא בבבל, אז הצד המערבי זה ארץ ישראל.
במערבא, רבי מאיר הוה קא מברר אוכל,
ושאמרו לו עד כאן, אמרה הגמרא,
אכל את הרימון,
את הקליפה הוא זרק,
ואת הפנים הוא אכל.
מאי דכתיב?
אל גינת אגוז ירדתי, לראות באבי הנחל.
למה נמשלו תלמידי חכמים לאגוז?
נאמר לך מה אגוז זה.
אף על פי שמקחו בטיט ובצואה,
אין מה שבתוכו נמאס,
אף על פי שסרח,
אין תורתו נמאסת.
יש תורה שבו שאי אפשר לגעת בה.
והיה עושה דברים כאלה בכל מיני מקומות.
התורה שלו עדיין,
יש בו,
אלהי נשמה שנתת בי טהורה,
יש נשמה טהורה,
יש את התורה שלו,
היא אש,
היא, תוציא את הקליפות,
תשבור אותן.
אמר לי אליהו,
מאי קא עביד קודשא בריך הוא?
מה, מה,
למה רבי מאיר אומר את זה?
הסיפור בעצם המרכזי כאן שרבי מאיר
לומד מאיפה?
לומד מאלישע.
אחר,
אלישע שהרבנים נכנסו לפרדס,
ואלישע שהוא כפר,
רבי מאיר עדיין המשיך ללמוד ממנו תורה.
איך אתה לומד תורה מאחד שכפר,
ואפילו הגמרא מביאה שם איזה ממש מעשה מאוד מאוד קיצוני,
שהוא הולך על הסוס, ויוצא אליו רבי מאיר באמצע דרשה,
ורואה אותו,
הוא על סוס,
כי
תחשוב שאחד מהם נוסע מכונית בשבת,
הרב,
נוסע מכונית בשבת,
ותמיד הולך על ידו
מכונית בשבת, והוא נוסע, על הסוס.
ואז הוא, תוך כדי, אלישע אומר לו,
עד כאן תחום שבת.
זאת אומרת,
אתה הולך איתי,
אבל אתה יודע לך,
אתה תחזור תחום שבת.
אז הוא אומר לו,
אם אתה רוצה לא ללכת על שבת, אז
אל תמשיך.
אז הוא אומר לו,
גם אתה תחזור.
אולי גם אתה
תעצור ואל תצא מתחום שבת.
נכון שאתה רוכב על סוס,
זה אסור,
אבל לפחות גם אתה תחזור.
אז הוא אמר לו,
לא, אני לא יכול לחזור.
שמעתי שוב, שובו שובו, חוץ מהאחר.
ואז כתוב שאלישע,
כשהוא הגיע לשמיים,
אז הוא היה בן שמיים וארץ.
למה?
הגמרא אומרת שהתורה שלו,
לשמיים אי אפשר להגיע,
לגיהנום,
התורה שלו,
רוב האותיות שלו נתנו לרדת למטה,
כמו איזה רשת
שהטוטפות,
תפסו אותו,
והוא נמצא בשמיים וארץ.
מה עושים?
אז רבי מאיר אמר,
זכרו גם את הרב הזה שסרח.
למה?
כי הוא למד תורה.
אז תראה,
יש משהו שאולי לא, שאפשר להציל אותו.
אשר רב בן הרבי שילה אליהו אמר למה הכבידו כתביכם?
אמר שמעתי מפומא דכולהו רבנן,
ובבית הדרש העליון,
מה הם עושים?
הקדוש ברוך הוא שומע את כל מה שאחרים אומרים,
ומפומא דרבי מאיר,
לא כאמר,
אומר רבי מאיר,
רבי מאיר לא מדבר,
הקדוש ברוך הוא לא מזכיר אותו.
למה?
אמר למאי,
למה הקדוש ברוך הוא לא
מזכיר את רבי מאיר?
הוא מזכיר כבוד חכמים בתורה, והוא לא מזכיר?
משום דשמע מפומא דאחר,
ממה שלמד תורה, ממי?
מאחר, מאלישע בן אבויה, שהוא כפר.
אמר לי,
רבי מאיר,
הוא לא סתם עשה את זה.
רבי מאיר, רימון מצא,
תוכו אכל,
קליפתו זרק,
הוא אמר,
רגע,
רבי מאיר אמר,
לא סתם הוא עשה את זה,
הוא ידע להבדיל בין הקליפות
לבין מה?
לבין התוך.
הוא אמר, אוקיי, נכון, יש כאן בעיות.
יש פה איזה דברים שאני אפסיד אותם,
אני אלמד אותם.
חבל לי להפסיד את זה,
אז אני עושה את הניפוי הזה, אני רואה מה שמדבר שטויות.
שהוא מהכפירות שלו,
ומה שאני רואה שהוא,
שעדיין יש כאן איזו תורה גדולה,
רימון מצאתי, מוציא את הקליפות,
ואת ה...
תוכו אכל, קליפתו זרק.
אמר לי,
אשקע,
אמר רבי מאיר,
אמר אליהו,
עכשיו אני שומע,
רגע,
מה אמרת?
אמרת,
תוכו קליפתו זרק,
עכשיו אני שומע שהקדוש ברוך הוא אומר משהו בשמך.
רבי מאיר בני אומר,
כן,
עכשיו אליהו אומר,
יש לו איזו האזנה מהעולם העליון,
אמר לו, חכה,
חכה, עכשיו אני שומע שהקדוש ברוך הוא מזכיר את שמך.
רבי מאיר בני אומר, בזמן שהאדם מצטער,
שכינה אומרת, קלני מראשי, קלני מזרועי. מה זה הדבר הזה?
זה מה שהקדוש ברוך הוא מזכיר בשמו של רבי מאיר.
מה זאת אומרת?
כשיהודי מצטער,
השכינה אומרת,
יש כאן יהודי שמצטער.
השכינה אומרת, קלני מראשי, קלני מזרועי.
אם כך הקדוש ברוך הוא מצטער על דם צדיקים שנענים,
קל וחומר,
על דם צדיקים שנשפך,
על כל אחד שנשפך,
דמו אפילו רשע,
הקדוש ברוך הוא אומר,
השכינה אומרת,
קלני מראשי,
קלני מזרועי,
היא
היא זוע
זה בשם רבי מאיר.
איך מבינים כמה שבעצם רבי מאיר מעורר רצון?
לאור זאת,
שרבי מאיר רואה אורות,
ולא רואה אורות עם עין,
אז יש שם מחוקת מרכזית שבינו לבין רבי,
ביחס של עם ישראל שחטא.
וזה המקור במסכת קידושין בדף הלמוד א'.
שם בעצם מביא את העניין למחלוקת איך מסתכלים על עם ישראל.
בנים אתם אשר לה',
אומרת הגמרא במסכת קדושין,
דף ל"ו,
עמוד א',
אומר,
בזמן שאתם נוהגים מנהג בנים,
אתם קוראים בנים.
אין אתם נוהגים מנהג בנים,
אין אתם קוראים בנים.
דיבר רבי יהודה,
רבי יהודה אמר,
תשמע,
אם אתה מתנהג כמו גוי,
אי אפשר כבר להגיד לך שאתה בן.
אתה מתנהג כמו גוי, זה לא הולך.
רבי מאיר אומר,
בין כך ובין כך נקראים בנים,
אתה לא יכול להציע את זה, יש לו נשמה טהורה,
הכל זה כיסויים,
הכל זה קליפות,
אבל כ
שנאמר, בנים סכלים ממני. זאת אומרת, בנים לא ימום בם.
במזרע,
מרעים בנים משחיתים,
אומר, תמיד הם נקראים בנים.
אתה יודע, איך
לקחת את זה?
הוא הבן של המלך.
בסדר,
יש לו לכלוכים,
יש לו קליפות,
נשבור את הקליפות,
תוכח על קליפות הזוהמה,
בסדר. אבל הוא עדיין בן.
והיום המקום שהזכיר, לא היה מי יתאים, בן יהיה חי.
מה ואומר, וכי תימא שכלי, שכלי דמקרבאנה,
כי ליד באומנתה לא מקרבאנה,
בוא נאמר שבגלל שהוא,
שאם הם בסדר אז,
אם לא נקראים בנים,
תאשמה ובנים לא ינום בם,
אפילו שם,
וכי תמה,
ליד באמנותה אם אין בהם אמונה,
עוד
ימיקו בנים,
כי פחות עבודה כוכבים לא מיקרו בנים,
רק תגיד שמה,
שמעבדים עבודה זרה, הם לא נקראים בנים?
תאשמה ואומר, זרע מרעים בנים משחיתים.
לכן שאנחנו קוראים תמיד בנים, גם שהם משחיתים,
הם נקראים מה?
בנ
וכי אתם הבנים משחיתים ודמיקרו,
ובניהם היה לא מיקרו,
אתה תגיד,
בנים השחיתים,
אבל לא בנים טובים.
והיה מקום שלא יקרא, שלא יאמר להם, מי אתם?
יאמר להם, בני אל חי.
אומר,
את הבן הקדוש הזה, בן המלך,
אתה
לא יכול להוריד מהם.
תמיד קיים בהם.
רבי מאיר רואה את האורות, הוא לא רואה את האור,
את אור הבשר.
אני רואה תמיד הנשמה הטהורה, אומר רבי מאיר.
אני מסתכל פנימה,
אני רואה את הצד הפנימי של הדברים.
לאור זאת, אנחנו מבינים על מה עכשיו הרב קוק.
שהוא ראה את אלה שעלו בעלייה,
ועסקו,
ועסקו בכל מיני עבירות.
אבל היה להם את הזכויות של מה? של בניין הארץ.
אומר הרב קוק, אני רואה את זה כמו רבי מאיר.
אה,
רבי זוננפלד אמר לו,
תשמע,
אבל תראה מה הם עושים.
הוא אמר,
אני
מסתכל כמו רבי מאיר.
יש את האורות.
אני רואה את האור,
את הפנימי,
את הנשמה הטהורה שלהם,
שיכולה ומאירה בעולם.
נכון שיש הרבה כיסויים,
אבל תסתכל פנימה.
בגלל זה שרבי מאיר,
שהרב קוק מדבר
על רבי מאיר,
הוא מדבר ממש על עצמו,
בואו נראה,
ואז בואו נבין את הגדרה.
בגלל זוהר,
שמזכירים את רבי מאיר, לירושלמי, בכלאיים,
קוראים לרבי מאיר,
הי משיחה.
זאת אומרת, רבי מאיר זה לא רק תורה רגילה,
זה לא רק...
צד נסתר, רבי מאיר זה מה זה?
זה תורת המשיח.
עכשיו אנחנו עולים דרגה מאוד עליונה.
ראינו את ההנהגות שלו,
ולא מגיעים לסוף דעתו,
הוא מתנהג בצורה שלא על פי הטבע,
הוא נקרא מאיר בעל נס,
יפה מאוד.
יש בו איזה משהו שמסתכל פנימה,
אבל בירושלמי אומר, דע לך, זה, זו התורה של המשיח.
כן, תיאור מקור 13, לפני שנגיע למקור 12,
אומר הרבי, רוצות ראייה?
מקור, יש תיאור בדף הרביעי שמה.
ראו בתשומת לב,
כי בירושלמי קראו לרבי מאיר,
התנא משיחא.
ככה כתוב בירושלמי בכלאיים,
פרק נ"ח ד',
קראו לו,
איך קראו לו רבי מאיר?
המשיח.
זאת אומרת,
מי שרוצה לקבל את האור של המשיח,
יעסוק בתורה של רבי מאיר.
זו תורה שנקראת תורת משיח.
קשה לחקור על אופי אישיותו,
ונמצא כי הוא התנא שדרש כותנות אור,
להיות כותנות אור,
מהאור לאלף.
הסביר הרב קוק, להפוך שבעים אומות אל האחדות.
מה זאת אומרת?
מה זה עין?
מה בין עין לאלף?
עין זה שבעים,
אלף זה אחד.
אומר רבי מאיר,
אני רוצה להפוך את כל העולם,
והיה ביום ההוא יהיה השם אחד ושמו אחד,
כל שבעים האומות העולם,
מה הם יעשו?
הם יקראו בשם השם, יהיה השם אחד.
שימו לב, נירון קיסר,
היה צריך מה לעשות?
להחריב את מה?
את בית המקדש.
יוצא ממנו, והוא בעצם אומר,
אני לא מחריב את בית המקדש, אני לא עושה את זה.
ויוצא ממנו רבי מאיר.
שהוא מאיר עיני חכמים בהלכה.
הוא מאיר עיני,
מאיר את הכל.
הוא ראה אור.
איך נקרא בית המקדש?
אורו של עולם.
נכון?
מה עושה בית המקדש?
מה זה אור של עולם?
מה הוא עושה?
הוא מאיר את כל מה?
את כל שבעים אומות.
כי ביתי בית תפילה ייקרא.
לכל העמים.
אומר רבי מאיר,
אני רוצה כמו בית המקדש שעשה ברוב רבא,
לא להחריב אותו.
לחזור לעולם של בית המקדש,
שיהיה בם השם אחד ושמו אחד,
שכותנות אור,
שבעים אומות,
נהפוך אותם למה?
לאלף, לשם אחד ושמו אחד.
וזה רבי מאיר שאמר,
כל דעביד רחמנא לטב עביד,
הוא ראה את הכל כטוב.
וגם בהלכה שכתוב שם בברכות מ"ח עמוד א',
כשמברכים על הטובה,
ככה מברכים על הרעה,
הוא רואה את הכל בעין פנימית.
וכן,
לימד שעתיד לבוא,
מברכים על הבשורות הרעות,
ודיין האמת,
כי מהטוב והמתיב,
שם כמו המשחקים דפנון,
הכל הכל השס, אתה רואה? איזה מבט!
לאור המבט הזה, הוא מסביר את כל סוגיות השס,
בראייה פנימית של מה
שיש,
הכל הולך אל הטוב.
הכל הכל אל הכיוון הטוב.
הוא לא ה...
הוא השיא האופטימיות, זה רבי מאיר.
לכן דווקא רבי מאיר יכול ללמוד תורה מפי אלישע אחר,
כי הוא יודע למצוא תוכן קדושתו,
קדושה שבתוכיותו.
ודווקא רבי מאיר,
הוא אומר שאפילו אם בני ישראל בנים,
לא בניו מומם, בנים משחיתים,
עדיין בני אלחי,
תמיד הם נקראים בנים,
אתה לא יכול להוציא מהם בנים,
הוא תמיד בן.
לא משנה מה הוא יעשה,
אי אפשר לקחת ממנו מבן המלך הזה.
והוא שמלמד זכות על רשעים בזמן שהאדם מצטער,
כמו שראינו,
קלני מראשי,
קלני מזרועי,
אפילו רשע שמצטער,
הקדוש ברוך הוא,
מה?
הוא עשה כאלה עברות.
הקדוש ברוך הוא
אומר, הוא מצטער,
הקדוש ברוך הוא אומר,
השכונה אומרת,
קלני מראשי,
קלני מזרועי,
וזהו רבי מאיר שמופלג שהיה רודף שלום בהשתתפות מדינבצת,
וזה מה שמזכרנו בבראשיים,
וכמובן,
לא יכלו חבריו לרדת לסוף דעתו,
ואשר אפילו תלמידו היה יכול להתיר שרץ ב-150 טעמים,
ויש בעיינ
ראה את רבי מאיר, שנאמר עליו,
היי משירחון,
לאור זאת,
רבי מאיר,
בכל המבט הפנימי שלו,
באורות התשובה,
באורות התורה, באורות הקודש,
זה היה מהמבט של מי?
של רבי מאיר.
אז בואו נראה את הדוגמה האחת,
וזה גם מסביב לשיעור,
זה מקור 12. בשמונה קבצים,
שם הרב קוק בעצם מגלה את הסוד
של מה הוא נקט בשיטה של רבי מאיר.
שהוא נקרא, הוא נקרא משיח.
ואחד הדברים ששאלו,
שכך מתנהגים וכל זה,
אתה רואה בהם עין טובה.
אומר הרב קוק בשמונה הקבצים,
בתף צדיק ו.
ההתקשרות האלוקית, העליונה והטהורה,
איננה מנגדת כלל את העולם ואת החיים.
לכל עמקי תוכניהם,
אלא גם מכשרת אותם ומרחיבתם.
אילולא ישראל,
לא היו צריכים כלל לסגל להם איזה סגולות מן
החוץ כדי להשלים את עצמם בכל עקרי החיים.
מה קרה?
היו חטאים.
נוצרו מסכים בעולם.
נוצרו מסכים, אנחנו לא רואים את האור,
כי יש מסכים.
החטא, מה גורם?
אני לא מצליח לראות.
אני רוצה לראות את זה, אבל המסך הזה עוצר אותי.
החטא גרם שהמחשבה העליונה המוארת, ומה שנשאר
הוא אור של תולדה. אני יכול לעשות,
לחפש איזה משהו שיוצא מזה,
אבל אני לא יכול לראות את האור הפנימי.
שאין לו אותו הבועק העליון והכללה גמורה של אחדות מוחלטת,
שמחשבה אלוקית ממילא,
אין לו אותה סגולת הרחבה שבה הדבר,
שהתאחדות עם התכונה, שההתקשרות האלוקית, החסירת הכישרון,
יש
רגשות שונות.
כלומר, מה קורה עכשיו?
אין את האור הזה,
זה נעלם.
וצריך לחפש אותו.
העולם מתוך המילה מה?
אהלם, נסתר, הקדוש ברוך הוא מסתתר, אהלם מסתתר.
נוצרו חטאים.
הקדוש ברוך הוא מה?
מסתתר בעולם, צריך לחפש אותו עכשיו.
הוא צריך הפיזור של הגלות לבוא כדי להשלים את החסרונות הללו.
מי שרוצה לגלות, מתחיל לחפש, לתקן את כל,
לכנס את הקדושה שהתפזרו בכל העולם,
בכל האומות כולם.
באירופה, בספרד,
בצרפת,
באפריקה,
בצפון אפריקה,
בכל המקומות האלה,
ולכן לנסות להחזיר את כל האורות האלה שהסתובבו בעולם.
שלמות הצביון,
הזיכרון והאור של הנפש הלאומית בקור הברזל של הגלות,
גרם לאפשר את החזרה האורה העליונה.
זאת תוכנת אורו של משיח.
המיועדת, אומר הרב קוק,
לנו.
עכשיו בדור הזה,
מי שרוצה, למה זה נקרא תורת משיח?
התורה הזאת היא תביא את המשיח.
אם נתחיל להאמין בעם ישראל,
כמו שרבי מאיר האמין בעם ישראל,
ומסר נפש על שלום עם ישראל,
וראה כל יהודי בעין פנימית
בצורה הזאת,
אם תסתכל בזה,
אם ככה חכמי ישראל יתנהגו,
אומר הרב קוק,
זה תורת משיח, זה יביא את המשיח.
תוכנת אורו של משיח מתגלה לנו בכל גדולתה,
בגדולים יחידים שבכל עת,
בכל זמן מופלאים מהם בחוכמה,
מציפייה לישוע, מסתכלים עליהם באורו של משיח,
ודעתם מתרחבת,
עד שבעוצם ההתקשרות האלוקית הם זוכים
לדברים הרבה.
בעולם כולו כדאי אולי,
כשכתוב שאדם שבאמת עוסק בתורה לשמה,
זוכים לדברים הרבה,
בעולם כדאי אולי,
זאתי נחלת העוסקים בתורה לשמה,
הולכים בדרכי רבי מאיר.
למה רבי מאיר, כשתורתו הייתה אומרת,
כותנות אור,
מורה אורות.
כותנות זה בגד, בגד זה צופן מה?
בגידה.
חליפה זה לא,
זה משהו שמסתיר ממך את הפנימיות,
את התחפושת.
הוא מזיז את התחפושת,
הוא
מחפש את האור של האדם.
הוא רואה את הפנים.
אמר המשיח.
מה,
איך קראו לרבי מאיר?
זה המשיח, זה הביא את המשיח.
כלומר,
מלאכתו של משיח,
שתורתו יכולה,
היא מוכחת להתפשט
על כל קהילות הגויים וסדרים של אותם,
וכל לוחות החיים והבלטת פרטיהם,
עם
כל מילוי העוז והאור שבהם.
אומר הרב קוק, דע לך, אם נאחוז
במבט הזה של רבי מאיר...
זה יביא לנו את המשיח,
ואולי גם כן בגלל זה,
נכון שמכון מאיר זה על שם מאיר שליפשיץ,
אבל כנראה שהקדוש ברוך הוא מסדר את העניין,
שברוך ה' מקום התשובה הזה נקרא מכון מאיר,
של רבי מאיר בעל הנס,
שמסתכל,
כמו תורת הרב קוק,
שרואה את הערת המשיח,
רוח של משיח,
שמי שמסתכל ככה על עם ישראל,
בראייה כזאת,
יכול לגרום למעלה אור הישוע הזוכה,
כמו שהרב קוק אומר,
זו התורה הגואלת,
שתביא את המשיח.
זה המבט הפנימי הזה,
הטהור הזה,
שאנחנו צריכים לברר אותו, ולסתכל על כל יהודי בעין פנימית וטובה,
לראות אורות.
ומתוך כך,
ברוך השם,
שנזכה בתורתו,
שהלילה הזה,
בגלל שרבי מאיר בעל הנס לפי כמה דעות,
נקבל את ההערה של רבי מאיר,
שנגאל במהרה בימינו.
אמן.
חזקו ותאמצו.
