טוב,
שלום וברכה,
אנחנו חוזרים לסדר שלנו בספר שמואל.
מה?
לא, אמרנו שאנחנו נלמד מגילת רות בשני השיעורים,
שני שבועות.
אז יש לנו את השיעור היום ואת השיעור השבוע הבא.
על שמואל,
ואז נקדיש שני שיעורים למגילת רות,
ואז בסדר?
אבל אני מרגיש שמזמן לא חזרנו ל...
בסדר, הרגיל שלנו.
אז אנחנו בפרק כ"ד. זה
שמואל א', בסדר?
כאילו,
התחלנו אותו לפני זה,
אבל בואו נעשה אותו מההתחלה כמו שצריך.
אני מזכיר לכולם,
אנחנו נמצאים במצב שבו,
מצב הביניים המוזר,
שגם עליו דיברנו.
מצב ביניים מוזר ביותר,
שבו מצד אחד דוד כבר נמשח למלוכה על ידי שמואל,
ומצד שני שאול עדיין מלך.
נוצרה מהדבר הזה מתחוללת רדיפה של שאול רודף אחרי דוד.
שאלנו בזמנו, למה,
מדוע עשה כן הקדוש ברוך הוא?
למה
מראש להכניס את העניינים לכזאת בעיה? מה,
כאילו,
לא תשמע מה יכול לחכות,
ששאול ייפול במלחמה,
ואז למשוח את דוד. למה מראש להכניס את שאול ודוד למסלול התנגשות?
והתשובה שענינו,
אם אתם זוכרים, שזה ניסיון לדוד.
כדי שמלכות דוד תהיה נצחית,
הוא צריך לעמוד בניסיון.
והניסיון הוא ניסיון קשה מאוד,
כן?
איך הוא מתייחס למלכות שלפניו?
האם הוא מנצל את כל מה שהוא קיבל,
את המשיכה ואת דוד וגלית וכולי,
על מנת לדחוק את שאול ולהשתלט במקומו,
או שהוא מנסה להיות המשך.
אם דוד יעמוד בניסיון...
אז מלכותו תהיה מלכות נצחית.
ואם הוא לא יעמוד בניסיון,
אז המלכות שלו תהיה כמו מלכות שאול,
מלכות זמנית,
ויבוא מישהו אחר ויחליף.
וזה בעצם הניסיון,
זו הסיבה.
בגללה הקדוש ברוך הוא
המליך את דוד לפני ששאול סיים.
ודוד, אנחנו רואים בכל אורך הדרך, מבין את זה,
ועומד בניסיונות קשים ביותר,
ואחד מן הניסיונות האלה מופיע אצלנו בפרק.
מה זה?
שמואל לא פיטר אותה.
לא, שמואל אמר לו...
הבן שלך לא ימשיך אחריך,
קרא השם את המלוכה,
אמר לו מתי,
גם לא אמר לו מי,
גם לא יודע,
נכון?
בינתיים הוא המלך,
אין מי שאחר ינהל את התפקיד,
נכון?
לא היה כאן איזה מעמד מסודר.
שאול מבין שזה יקרה,
או אצלו,
או אצל בנו אחריו.
טוב.
פרק כ"ד,
ויהי כאשר שב שאול מאחר פלישתים ויגידו
לו לאמר הנה דוד במדבר עין גדי,
ויקח שאול שלושת אלפים איש בחור מכל ישראל,
וילך לבקש את דוד ואנשיו על פני צורי היעלים.
ויבוא אל גדרות הצאן על הדרך, ושם מערה,
ויבוא שאול להסך את רגליו,
ודוד ואנשיו בירכתי המערה יושבים.
ויאמרו אנשי דוד אליו, הנה היום אשר אמר ה' אליך,
הנה אנוכי נותן את אויבך בידך,
ועשית לו כאשר יטב בעיניך.
ויקום דוד ויכרות את כנף המעיל אשר לשאול בלט.
ויהי אחרי כן,
ויתלבב דוד אחרי כן על אשר כרת את הכנף אשר לשאול,
ויאמר לאנשיו,
חלילה לי מה' מעשות את הדבר הזה
לאדני ממשיח ה' לשלוח ידי בו,
כי משיח ה' הוא.
וישסע דוד את אנשיו בדברים,
ולא נתנה מקום אל שאול,
ושאול קם מהמערה וילך בדרך.
בסדר?
הפרק הזה הוא פרק מאוד מאוד מוזר,
בגלל שלא ברור מה דוד רוצה לעשות פה.
נכון?
זה נשמע שאנשיו אומרים לו, תקשיב,
יש פה הזדמנות.
חד פעמית.
מה הסיכוי שמלך ישראל,
שמאובטח עם יחידה 730 ומאבטחים וזה,
יהיה לבד?
ומה הסיכוי שזה יקרה איפה?
בדיוק במערה שאנחנו נמצאים בה,
וגם זה קצת עוק עופה לא נופל. כלומר,
אם אתה תהרוג אותו, אז...
אבל אם לא,
יכול להיות שהוא יגלה אותנו ויהרוג אותנו.
בקיצור, הקדוש ברוך הוא ארגן את העניין הזה,
אומרים אנשי דוד לדוד,
שהנה,
ברוך השם,
ויש לנו כאן הזדמנות לסגור את העניינים.
ושומע, נראה שדוד מקבל את עמדתם, הולך,
ופתאום, מה הוא, כאילו,
מקבל איזה רגליים קרות,
קורט את המעיל של שאול במקום להרוג אותו,
אז הוא חוזר ואומר לאנשים שלו,
לא,
לא, תקשיבו,
אני לא רוצה להרוג אותו,
אני משיח השם.
אז אם המשיח השם, אז מה חשבת לפני כן?
בסדר?
אז קודם כל כדי להבין את הפרק הזה
ואת המנהיגות של דוד ואת הגודל צריך,
היה צריך לחבות פה את האור בחדר הזה ולעבור לדבר בלחישה.
כי אני מזכיר לכם שהפרק הזה זה כמו בתל סאקי, כן?
שהם היו שם
מתחת ומעליהם הסורים.
כל הפרק הזה בעצם נאמר
בתוך מערה בלחישות.
איזו מנהיגות של דוד,
עצומה,
שהוא בעצם לוחש את כל הדברים האלה, והכל בחושך.
וכל רגע שאול גם יכול לשמוע אותם.
אז בואו עכשיו נבין מה קורה כאן בפרק הזה,
המלבי מפרש את זה.
הטענה שהשם עם דוד היא בהחלט טענה.
מה הסיכוי הסטטיסטי ששאול,
שהוא מלך ישראל,
ייפול בדיוק למערה שדוד נמצא בה?
זו הטענה.
דוד לא יודע.
הוא אומר, תראו, יכול להיות ששאול,
הוא איבד את זה כבר.
כלומר, הוא משתמש במשאבי הממלכה
לטובת השיגעון הפרטי שהוא ירדוף אחריי.
ולכן הוא בעצם הפסיק להיות מלך.
זה שהוא עדיין הולך עם מאבטחים, זה לא אומר כלום.
ואם זה ככה, אז הוא רודף אחריי ומותר לו להתגונן.
אבל יכול להיות ששאול הוא עדיין מלך.
והוא רודף אחריי בגלל שיקולים כאלה ואחרים.
בכל אופן, אני לא מעוניין לגעת בו כמלך.
דוד לא יודע.
אומר המלבי,
דוד החליט לבדוק.
הוא זוחל לעבר שאול
וקורט לו את כנף המעיל.
מה הבדיקה?
לב.
דוד בודק איך הוא מרגיש.
הלב של דוד כל כך טהור, כל כך נקי,
שהוא בודק איך הוא מרגיש.
הוא אומר, אם אני לא ארגיש כלום,
לא ארגיש כלום, זה לא,
זה סימן ששאול כבר לא מלך,
ואני יכול להתגונן, רשאי להתגונן.
אם אני ארגיש איזה יראה,
יש
פה עדיין יראת מלכות.
כתוב,
וַיָּקָם דָּוִד,
ויקרות את כנף
עמיל אשר לשאול בלעת,
ויהי אחרי כן,
ויך לב דוד אותו,
הוא הרגיש את הפנפון הזה,
ויך לב דוד אותו,
על אשר כרת את ה...
ואז הוא חוזר לאנשיו,
עוד פעם,
הכל בחשיכה,
נתנאל,
הכל בזה.
חוזר לאנשיו ויאמר לאנשיו,
חלילה לי מאדוני אם אעשה את הדבר
הזה לאדוני להמשיח אדוני לשלוח ידי בו.
למה?
כי משיח אדוני הוא.
כלומר, צריך להוסיף פה אולי איזה מילה.
כי עדיין משיח השם הוא.
הוא עדיין מלך.
האנשים שאתה לא מבין, עכשיו, מי זה האנשים, דוד?
זה אנשים...
זה אנשים נפלאים, יואב, עשהאל, אבישי, אריות.
הוא אומר,
מה אתה מדבר?
בוא נגמור עם זה.
לא.
וכשכתוב כאן,
וישסע דוד את אנשיו בדברים,
זה מנהיגות מהסוג המתקדם ביותר.
דוד,
אין לו צורך לצעוק,
וגם לא רואים את הפנים שלו.
בלחישה,
הוא מצליח להגיד להם,
אף אחד לא קם.
זה מנהיגות.
מדהימה.
אנשים צועקים, וזה...
דוד אומר, אף אחד לא זז.
אני אמרתי.
הבנתם?
זה עוצמה.
אדירה.
ושאול קם מהמערה וילך בדרך.
על הרגע הזה, על הרגעים האלו,
שדוד היה בהם בתוך המערה,
דוד כתב שני פרקי תהילים.
פרק אחד, ברוכים הבאים, בכבוד.
פרק אחד, בואו נראה את הפרקים,
זה
פרקים מדהימים.
משכיל לדוד בהיותו במערה.
זה תפילה, זה קולי.
ב.
משכיל לדוד בהיותו במערת אפילה.
קולי לאדוני אזעק, קולי לאדוני אתחנן,
אשפוך לפניו שיחי,
צרתי לפניו אגיד,
ומרגיש הוא בצרה,
במצוקה.
בהתעטף עליי רוחי,
ואתה ידעת נתיבתי בארח זו,
אהלך טמנו פח לי.
לא ברור למי הוא מתכוון תמנו פחלי, האם
זה שאול ואלה שרוטפים, או אולי מי?
האוהבים שלו,
שדוחקים בו להרוג את שאול,
והם טומנו פח.
הביט ימין וראה ואין לי מכיר,
אבד מנוס ממני,
אין דורש לנפשי.
הקדוש ברוך הוא, תראה, גם האנשים שאיתי, שלימיני,
לא מבינים ולא מכירים באמת מה אני רוצה לעשות.
זעקתי אליך, אדוני.
אמרתי, אתה מחסי.
חלקי בארץ החיים.
הקשיבה אל רינתי כי דלותי מאוד.
הצילני מרודפיי כי אמצו ממני.
כן?
תציל אותי מהסיטואציה,
אני לא רוצה להרוג את שאול,
אבל אני גם לא רוצה להיהרג.
הוציאה ממסגר נפשי להודות את שמך,
בי יכתירו צדיקים כי תגמול עליי.
טוב, זה פרק יחסית פשוט.
הפרק היותר דרמטי הוא פרק, איזה פרק?
נ"ז.
תתארו.
למנצח,
אל תשחת
לדוד מכתם בברכו מפני שאול במערה.
יפה.
אז זה פרק יותר ספציפי, נכון?
אל תשחת, אל תיתן לי להשחית את שאול,
את הנפש שלי.
חונני אלוהים,
חנני אלוהים חנני כי בך חסיה נפשי ובצל כנפיך אחסה,
עד יעבור הוות.
עד יעבור המצב המורכב הזה.
אקרא לאלוהים עליון לאל גומר עליי.
פלל.
ישׁלח משמיים ויושיעני חרף שואפי סלה.
מי הם
אלה ששואפי סלה?
זה אלה שהוא
שוכבים לידו, והוא שומע את הנשימות והשאיפות שלהם.
כלומר, מי?
הלוחמים שלו,
שלא מבינים אותו ורוצים להרוג את שאול.
ישׁלח אלוהים חסדו ואמיתו.
נפשי בתוך לבאים אשכבה,
לוהטים בני אדם,
שיניהם חנית וחיצים ולשונם חרב חדה.
מי הם הלבאים?
לבאים,
אתה יכול להגיד אריות,
כפירים,
אתם יודעים שלאריה יש חמישה שמות בתנ״ך,
בתנ״ך.
אריה,
כפיר, לביא,
ליש ושחל, וגם שחץ.
אז יש שישה.
בכל מקרה, מבין כל השמות,
רק השם לביא הוא גם מבטא את הנוקבה,
את הלביאה.
יש לביא ולביאה.
אז אם אתה רוצה לתאר אנשים שהם כמו אריות,
אבל האריות שלהם הם דין זה שהם בני לביאה ולא בני אריה,
מי זה יהיה?
בני צרויה,
הרי
צרויה זה אימא,
זה אישה,
זה לא גרב.
יואב בן צרויה זה על שם האימא שלו,
שהיא אחות של דוד.
אז דוד קורא להם לוואים, כלומר בני לוויה.
אימא שלהם לוויה.
אז הוא שוכב,
כן?
נפשי בתוך לבאים אשכבה,
להטים, הם חמים, רוצים לגמור את הסיפור.
הם חמים, רוצים לגמור את הסיפור.
להטים בני אדם שיניהם חנית וחיצים ולשונם חרב חדה.
רומה,
על השמיים אלוהים, על כל הארץ כבודך,
רשת הכינו לפעמיי.
מי?
הם,
בני צרויה.
כפף נפשי, קרו לפני שיחה, נפלו בתוכה סלה.
טוב, עכשיו איך דוד ידע?
מה אמרנו?
מה המדד שלו?
הלב, נכון ליבי אלוהים,
נכון ליבי אשירה ואזמרה. הלב שלי מכוון,
אני יודע מה אני צריך לעשות.
זו לא הדרך להכות את שאול,
אני צריך להיות ההמשך שלו.
אני רק אומר לכם, אמרתי את זה כמה פעמים,
הרגע שבו דוד ינתק מגע משאול,
זה הרגע
מיד אחרי ששאול יברך את דוד.
רק אחרי שדוד יקבל משאול מי שברך,
רק אז הוא יגיד,
זהו,
יותר אין לי מה להרוויח מפה,
אני רק יכול לקלקל,
נתק מגע.
עד אז הוא לא מנתק מגע.
כלומר,
דוד לא יוותר עד ששאול לא יגיד לו,
אתה ההמשך שלי,
אני מברך אותך עד שתצליח.
אז
כאן אנחנו באמצע הדרמות עדיין, נכון?
ליבי אלוהים.
נכון ליבי אשירה ואזמרה,
עורה כבודי, עורה הנבל וכנור אעירה שחר.
דוד מעורר את כבודו, כלומר את התפיסה שלו.
עודך בעמים אדוני אזמרך בלאומים,
כי גדול עד שמיים חסדיך,
ועד שחקים אמתך,
רומה על השמיים אלוהים על כל הארץ כבודיך.
זה הפרק שממש מסתדר עם
מה שלמדנו.
זה לא גייס חמישי.
זה לא גייס חמישי.
זה אנשים שלא הבינו את התפיסה שלו.
אתה יודע,
הם אומרים,
תשמע,
הוא רודף אחריך,
הוא רגע אותך,
הוא זה,
יאללה,
כאילו,
בוא נגמור את הסיפור.
והתפיסה של דוד היא הרבה יותר כוללת.
זאת אומרת,
אתם רוצים שאני אנצח בטווח הקצר,
אבל אני אפסיד את הטווח הארוך.
רק אם אני אזכיל להיות ההמשך שלו ולא התחליף שלו,
יהיה לי מלכות נצחית.
אני יכול לנצח, זה קלה קלות לנצח את דוד,
אבל
הוא לא רוצה.
הוא לא רוצה לנצח במלחמת אחים.
הוא מתאמץ.
בואו נראה איך זה, איך זה...
לא הבנתי?
נכון.
נכון.
נכון, נכון מאוד.
ויקום דוד אחריו,
וייצא מהמערה,
ויקוד שאול אחריו לאמור אדוני המלך.
וילך שאול אחריו, ויקום דוד הפעם ארצה, וישתחו.
תראו איך הוא מתבטל אליו.
אתה המלך, משתחווה.
ויאמר דוד לשאול, למה תשמע את דברי אדם?
מי זה אדם?
דואג הידומי.
כלומר,
יש כל הזמן מי שמטפטף רע על
האוזניים של שאול,
ואומר לו,
דוד רוצה להרוג אותך,
דוד רוצה להחליף אותך,
דוד שונא אותך.
כל הזמן, תראו כמה גדול כוחה של לשון הרע.
כשאתה אומר אותה פעם אחרי פעם, ו...
למה
תשמע את דברי האדם לאמור, הנה דוד מבקש רעתך.
הנה היום הזה ראו עיניך.
את אשר נתנך ה' היום בידי במערה,
ואמר להרגך,
אפילו דוד לא אומר את זה,
ואומר,
אלא אמר,
כאילו...
הקדוש ברוך הוא כאילו, שם אותך בכזה סיטואציה,
ותחס עליך.
שמתם לב למשפט הזה?
דוד היה צריך להגיד, ואומר להרגך, ואחוס עליך.
לא, אפילו את זה הוא לא אומר.
הוא מדבר אל שאול בדרך כבוד.
ואמר להרגך, כאילו, הסיטואציה, זה,
ותחס עליך, אתה חסת על עצמך.
המדרש אומר שהצניעות שהייתה בשאול,
דוד ראה כמה שאול צנוע,
אז כאילו,
הגנה עליו,
אבל,
בפשט דוד מדבר אליו בדרך כבוד.
בדרך כבוד, בדרך ארץ.
ואומר לו, השלח ידי באדוני, כי המשיח אדוני הוא.
אז
עד כאן דברי מלוכה.
אחרי זה אבי,
אבא שלי.
Father-in-law,
זה החותן.
אתה אבא שלי, מה אתה רודף אחריי?
ואבי, ראה גם ראה את כנף מעילך בידי,
כי בכרתי את כנף מעילך ולא הרגתיך,
ודע ראה כי אין בידי רעה,
ופשע ולא חטאתי לך,
ואתה צודה את נפשי לקחתה.
מה אתה רוצה ממני?
לשפוט אדוני ביני וביניך, ונקמני אדוני ממך,
וידי לא תהיה בך.
כאשר יאמר משל הקדמוני,
מרשעים יצא רשע,
וידי לא תהיה בך.
אחרי מי יצא מלך ישראל?
אחרי מי אתה רודף?
אחרי כלב מת?
אחרי פרעוש אחד? מה אתה רוצה ממני?
והיה אדוני לדיין ביני וביניך,
וירא וירא בריבי, וישפטני מידך.
כלומר,
דוד מנצל את הסיפור במערה,
כדי סוף סוף לנסות להפסיק את הרדיפה הזאת.
מהי תגובת שאול?
רבותיי, תשימו לב
הקדמה קצרה. יש לנו בתורה ובתנ״ך הרבה מאוד רגעים של בכי.
זה שונה מהיום שהיום כל דבר אפשר לזייף ולשחק,
ואפשר לשים בצל מתחת לעיניים וכאילו לבכות.
בתנ״ך רגעים של בכי מבטאים רגעים של כנות ואמיתיות.
יש גם בתנ״ך שקרים,
ויש גם בתנ״ך אנשים שמרמים,
אבל
כשמישהו בוכה,
התנ״ך אומר לנו, תקשיב, כאן יש רגע אמיתי.
בוחן פתע, מי הבוכה הראשון בתורה?
לא.
מי?
הגר.
היא הבוכה הראשונה.
לא כתוב שהוא בכה.
על ישמעאל נדמה לי לא כתוב, רק על הגר כתוב, נכון?
לא
כתוב שהוא בכה.
עליה, עליה כתוב.
איפה איפה
מהמחאה שהוא בחר, אולי הוא התפלל, אולי הוא צעק.
כתוב כך,
אבל אזלו המים מן החמת ומזלח דנרבה,
תלך ותשב ונרבה,
כי אמרה לרמות הנער,
ותשב מנגד ותישא את קולה ותבך.
זהו.
ואז היא הבוכה הראשונה, מי בוכה אחריה?
מי בוכה אחריה?
לא יוסף, אלא...
לא...
עשיו.
עשיו, ואיך כתוב אצל עשיו?
ויצעק, צעקה, גדולה ומרה,
עד מאוד.
וישא קולו ויבך, נכון?
ויצעק צעקה גדולה ומרה,
אצל מרדכי כתוב צעקה גדולה ומרה,
פה
כתוב עד מאוד,
יותר ממרדכי.
ואז כתוב,
ויאמר הברכה אחת
אליך יביא,
ברכני גם אני אבי,
וישא קולו ויבך.
זה הבכי השני, מי הבכי השלישי?
יעקב.
כשהוא פוגש את מי?
את רחל,
ומשם ואילך כל הבכיות זה יוסף.
יוסף בוכה שבע פעמים
בספר בראשית.
וכמו שאמרתם, זה רגעים של כנות.
כשעשיו לקחו לו את הברכה,
הוא בכה באמת.
ולכן הגמרא אומרת שה...
בזכות הצעקה, הבכי הזה,
זה היה אמיתי, יכול היה
לנסות להשמיד את עם ישראל,
והמרדכי היה צריך לבכות בכי כנגד.
בכי זה נקודה של כנות.
לאורך כל התנ״ך.
ויהי!
ככלות דוד לדבר את הדברים האלה אל שאול,
ויאמר שאול הקולך זה בני דוד,
ויישא שאול קולו.
מי זה שאול?
כשאנחנו באים לבחון את דמותו של שאול,
מי אנחנו שנבחן את דמותו של שאול?
שאול מלך ישראל,
מלא צניעות,
מלא ענבה,
אבל בכל אופן אנחנו לומדים את הדברים.
אז הוא עשה גם הרבה טעויות.
אבל כשאתה אומר מי זה שאול באמת,
תזכור את הנקודות שהוא בוכה, זה מי שאול באמת.
שאר הדברים זה לא שאול.
אז מי זה?
זה המחלות של שאול,
אבל זה לא הוא.
בסדר?
מי זה?
הרוח הרעה תוקפת אותו, הלשון הרע שמדבר לו באוזניים וכל זה,
אבל מי זה שאול באמת?
בסדר?
מי הנקודה הפנימית של הזה?
כששאול בוכה, זה מי שאול באמת.
אם אנחנו רוצים לדעת מי זה שאול באמת,
אז צריך להסתכל על יונתן,
יונתן זה בעצם שאול,
ועל הנקודות שבהם שאול בוכה.
עכשיו אנחנו פוגשים באמת את שאול.
כאילו המפגש עם דוד, אתם יודעים שזה כמו...
לא, כן, אדם שיש לו איזה חולי נפשי.
כזה או אחר.
אז מדי פעם יש לו איזה סיטואציות שבהם הוא בריא.
אני לא אראה שהוא בריא.
לפעמים, כן, הבנתי, אבל הוא בריא שהוא...
מדי פעם הוא...
זה כמו, נגיד,
דמנציה.
אז הוא...
לפעמים מדי פעם יש איזו התבהרות, הוא זוכר את הכל.
אז מי זה הבן אדם?
מבולבלות.
פה, ברגע הזה,
אני פוגש מישהו באמת.
גם כל אחד מאיתנו,
אנחנו כל השנה עושים דברים כאלה ואחרים. בסוף,
בתפילת נעילה,
אנחנו אומרים,
תקשיב,
זה מי שאני באמת.
זה מה שאני רוצה באמת.
אם הייתי יכול להיות כל השנה בפוזיציה של תפילת נעילה,
אז ככה הייתי נראה.
אז
שאול בוכה.
מה הוא אומר?
ויאמר אל דוד,
צדיק אתה ממני,
כי אתה גמלתני הטובה ואני גמלתיך הרעה.
ואתה הגדת היום את אשר עשית אותי טובה,
את אשר מסרני ה' בידיך ולא הרגתני.
וכי ימצא איש את אויבו
ושילחו בדרך טובה,
וה' ישלמך טובה תחת היום הזה אשר עשית לי.
ועתה הנה ידעתי כי מלוך תמלוך וקמה
בידך ממלכת ישראל. מה יש פה?
הסכמה.
אין פה עדיין ברכה,
הוא לא מברך,
הוא רק אומר,
אני מודה שזה תהיה המציאות.
קבלה של המציאות.
והוא דואג לסגור את הפינות ביחס למשפחה שלו.
ועתה השבעה לי באדוני אם תכרית את זרעי אחרי,
ואם תשמיד את שמי מבית אבי,
כמובן זה לא עלה על דעתו של דוד,
אבל שאול,
ככה הוא חושב.
וישבע דוד לשאול וילך שאול אל ביתו,
ודוד ואנשיו עלו על המצודה.
טוב,
ברשותכם,
אחי ורעי,
אני מדלג על פרק כ"ה,
אנחנו נחזור אליו שבוע הבא,
כי הוא סיפור עומד בפני עצמו.
אני רוצה רגע לסגור את הסיפורים
של דוד ושאול.
למרות
כל הדברים האלו שאמרנו,
לכאורה העסק היה אמור להסתיים.
בפרק כ"ו, שאול ממשיך לרדוף אחרי דוד!
איך זה יכול להיות?
מה אומר...
הגמרא, תראה,
אני לא,
אתה יודע שאני לא מאלה שאומרים שהכל,
אפשר,
אין מוקדם מאוחר בתנ״ך זה ידוע,
אבל צריך סיבה טובה.
אם אתה רוצה להזיז פרק מהמקום, צריך סיבה טובה.
אז
פה יש סיבה טובה,
מה הסיבה הטובה?
הגמרא אומרת.
בור וסירה.
שאין לו רושם גדול,
שאין לך ציניות
שיכולה לעמעם את הרושם שלו.
אחרי כל המעמד הגדול שקראנו,
ודוד, והכנף המעיל,
אז הגמרא אומרת שאבנר בן נר
בא לשאול ואמר לו, תקשיב, נראה לך,
כל הסיפורים האלה,
שוב,
אתה באמת חושב שהוא יתקרב אליך,
נראה לך הגיוני?
אתה הלכת כאן בדרך,
ונתפס לך המעיל פה באיזה שיח קוצני, סירה קוצנית,
ודוד ראה את זה,
ועשה לך הבועה לשלם,
הצגה שלמה,
היית במערה וכל זה,
מה נראה לך?
אבנר רוקן מרושם את כל המעמד הגדול הזה.
והגמרא אומרת שעל זה מת אבנר.
הגמרא אומרת למה מת אבנר?
בור וסירה הם...
מדרש.
מסכת סנהדרין.
בור וסירה הם שגרמו לו לאבנר שיהרג.
כן?
והסירה זה כאן.
אם אבנר היה משתף פעולה עם הדבר הזה,
ואומר לשאול, בוא,
אבנר אנחנו יודעים שיש לו יכולת ללכת נגד שאול,
הוא הרי סירב פקודה בנוב עיר הכהנים,
שאול אמר לו,
והוא סירב.
אז אם אבנר היה מטה את הכף ואומר לשאול,
כן,
תראה,
תראה את דוד,
תראה איזה גדולה,
תראה איזה עוצמה,
תראה איזה פה,
היינו זוכים לאיחוד הזה.
אבנר היה אולי מתמנה להיות שר צבא.
אבל אבנר בחר לעשות אחרת.
וכתוצאה, אני אומר,
זה לא עונש.
זה לא הקדוש ברוך הוא העניש אותו, אלא זה תוצאה.
מכיוון שאתה
הנצחת את המחלוקת בין בית שאול לבין בית דוד,
אז זה אומר שיהיו עוד מלחמות בהמשך,
ובאחת המלחמות אתה תהרג.
אבנר נהרג במלחמה בגבעון.
אבל אם אבנר היה פועל לטובת האחדות,
בכלל לא הייתה מלחמה כזאת,
והוא לא היה נהרג.
אני לא רוצה להגיד שזה עונש.
הקדוש ברוך הוא העניש אותו.
זה התוצאה. הוא המשיך לתחזק את האירוע הזה בין...
בית דוד לבין בית שאול,
ולכן כתוצאה מהדבר הזה הוא נפגע.
ולכן, יצטרך להיות עוד סיבוב.
והנה הסיבוב פרק כ', בואו נראה.
ושאול נתן את מיכל ביתו אשת דוד לפלטי בן ליש אשר מגלים,
ויבואו הזִפִים אל שאול הגבעתה לאמור,
הלא דוד מסתתר בגבעת החכילה על פני הישימון,
שזה מקום פחות מאובטח מצורי היעלים.
אבל דוד גם פחות נזהר, כי הוא בטוח שמה?
הכל בסדר, אז הוא נמצא באיזה גבעה?
מקודם הוא היה במערות,
יותר קשה,
צורי היעלים,
מדבר יהודה.
פה זה גבעה יותר קל להגיע אליה.
ויקם שאול וירד אל מדבר זיף,
ואיתו שלושת אלפים איש בחורי ישראל לבקש את דוד במדבר זיף.
ויחן שאול בגבעת החכילה,
זה די קרוב,
אשר על פני הישימון על הדרך,
ודוד יושב במדבר,
וירד קיבל שאול אחריו במדבר.
וישלח דוד מרגלים, למה מרגלים?
כי דוד אומר לעצמו,
טוב,
אין מצב שהוא בא לחפש אותי, אנחנו כבר אחרי האירוע,
זה די.
אמרתי לו, סליחה, נשבעתי לו.
אבל בכל אופן, צריך לחשוש.
הוא כבר יודע שיש שם את האדומי,
את
דואג האדומי,
ואולי גם אבנר.
שולח מרגלים.
וידע כי בא שאול אל נכון.
הפתעה.
דוד יודע ששאול ממשיך לרדוף אחריו,
והוא גם כנראה יודע מהם הסיבות.
הוא כנראה יודע שזה כנראה בגלל אבנר.
ויקום דוד יבוא אל המקום אשר חנה שם שאול.
אתם מבינים שכרגע יש לדוד את כל הסיבות לפגוע בשאול.
אני יכולתי להרוג אותו,
אמרתי לו שזה,
הוא נשבע לי, אני הבטחתי לו,
מה הוא עוד רוצה ממני,
די!
ויקום דוד יבוא אל המקום אשר חנה שם שאול.
וירא דוד את המקום ששכב שם שאול ואבנר בן נר,
שר צבאו,
ושאול שוכב במעגל, בעם חונים סביבותיו. ויען
דוד ואומר אל אחימלך החתי,
ואל אבישי בן צרויה, אחי יואב לאמור.
מי ירד איתי אל שאול למחנה?
ואומר אבישי, אני ארד
עמך.
בחניתו מאוחה בארץ מראשותיו,
ואבנר והעם שוכבים סביבותיו.
כלומר, אם הנשק לא בעצליו,
לידו ויושן.
ויאמר אבישי אל דוד,
הסגיר אלוהים היום את אויביך בידיך,
ואתה התאהו בחנית ובארץ פעם אחת
ולא אשנה לו. זהו, נגמור את הסיפור.
דוד לא מוותר,
ויאמר דוד אל אבישי,
אל תשחיתהו,
כי מי שלח אתו ימשיך אדון אביניקה.
הוא לא צריך להרחיב כבר,
אבישי מכיר את השיטה של דוד.
ויאמר דוד חי אדוני אם אדוני יגפנו יומו יבוא ומת
ובמלחמה ירד ונספח חלילה לי מאדוני משלוח ידי במשיח אדוני ועתה
קחנה את החנית אשר מראשותיו ואת צפחת המים ונלכה לנו
ויקח דוד את החנית צפחת המים מראשותיו שאול והלכו להם ואין רועה ואין
יודע ואין מקיץ כי כולם ישנים כי תרדמת אדם נפלה עליהם ויעבור
ויעבר דוד העבר ויעמוד על ראש ההר מרחוק רב המקום ביניהם ויקרא דוד
אל העם ואל אבנר בן נר לאמור הלא תענה אבנר
לא, לא בגלל זה,
כי הוא כבר, איך,
יפה,
כבר קרה פעם אחת לשאול,
וזה לא הועיל,
אז הוא מבין שמי,
שיש פה כוחות,
מאחורה,
שלא מאפשרים,
מי הכוחות האלו,
זה רק אבנר,
הוא הגורם הדומיננטי בבית שאול,
ולכן דוד קורא לאבנר,
אומר לו,
הלא תענה אבנר,
ויען אבנר ויאמר, מי אתה קראת אל המלך?
ויאמר דוד אל אבנר,
שיר יפה,
מה זה השיר הזה?
טאנל,
מה זה
השיר?
ויקרא דוד אל העם ואל אבנר בן נר לאמור הלא
תענה אבנר ויען אבנר ואומר מי אתה קראת אל המלך?
ויאמר דוד אל אבנר הלא איש אתה
ומי כמוך בישראל ולמה לא שמרת אל אדוניך המלך כי בא אחד
העם להשחית את המלך אדוניך עכשיו הפסוק הזה נאמר גם קצת באירוניה
איש, למה אתה לא שומר על המלך,
גם עכשיו לא שמרת עליו,
אבל גם באופן כללי,
אתה לא שומר עליו,
ואתה ממשיך לדרדר אותו למלחמת אחים.
תשמור על המלך,
וככה הוא יוכל לזכות לאיזושהי מנוחה ואיזושהי אחווה וכן הלאה,
זה הדרך.
מה היה שר הצבא?
שר הצבא.
אבנר היה שר הצבא.
ויבוא דוד אל אבנר,
הלא איש אתה ומי כמוך בישראל,
ולמה לא שמרת על אדוניך המלך?
כי בא אחד העם להשחית את המלך אדוניך,
לא טוב הדבר הזה אשר עשית.
חי אדוני כי בני מוות אתם,
אשר לא שמרתם על אדוניכם,
על משיח אדוני.
טוב, מה תגיד?
עוד פעם,
אני עושה כל מיני תרגילים.
לא,
ואתה ראה איך חנית המלך ואת צפחת הממים,
מה שאומר,
מה שאתה חשב,
אתה לא תוכל להגיד.
נתקל בסירה,
לקחתי לו את הורד הרים,
את הקשר האישי ואת הנשק האישי, מה אתה תגיד עכשיו?
ויקר שאול את קול דוד,
ויאמר הקולך זה בני דוד, עוד פעם,
ויאמר דוד,
קולי אדוני המלך,
ויאמר, למה זה אדוני רודף אחרי עבדו?
כי מה עשיתי ומה בידי רעה,
ועתה ישמע נא אדוני המלך את דברי עבדו.
אם אדוני הסיתך בי,
אם זה הקדוש ברוך הוא,
יאללה חמינך,
אז אני,
אז תלוי בי,
אני,
כי אני אתפרה לקדוש ברוך הוא.
אבל אם בני אדם הם, ועוד פעם, אדם זה אדום,
דואג האדומי,
ארורים הם לפני אדוני,
לאמור לעבוד אלוהים אחרים.
זה כמובן קשור לכך שדוד נאלץ לברוח לגת,
וגת הייתה
לא בחוץ לארץ,
הרי מכאן לומדים,
הגמרא לומדת שכל הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוה.
אבל דוד לא גר בחוץ לארץ, אלא איפה הוא גר?
בארץ ישראל, תחת ריבונות
זרה.
אז
למדנו מזה שזה עניין של ריבונות,
ולא רק של מגורים בארץ.
ועתה אל יפל דמי ארצה מנגד פני אדוני,
כי יצא מלך ישראל לבקש את פרעוש אחד
שלך עד כאשר ידופה קורא בערים.
אוקיי,
וזה כבר פעם שנייה.
עכשיו,
ברגעים האלו,
ואני מבקש שנמצא את הפסוקים האלו,
אנחנו הולכים לפגוש את שאול האמיתי.
זה המפגש האחרון של שאול עם דוד,
ומפה שאול יצא לקרב שממנו הוא לא יחזור.
כלומר,
שאול בן קיש,
מלך ישראל,
הוא בעל תשובה גמור.
הוא גם חזר בתשובה על כך שהוא
הזניח את הביטחון של עם ישראל,
אתם זוכרים,
למדנו את זה,
בסלע המחלוקת,
וגם כשהוא,
אנחנו נלמד על הקרב בפלישתים בגלבוע,
שאול עושה שם דברים חשובים מאוד,
וגם ביחס לדוד,
שבעצם היה אמור להיות,
כמו שהזכרנו,
שמואל אומר לו,
תשמע,
זה לא בטוח שזה בכלל עונש,
מה העונש בזה שהחתן שלך,
הוא יהיה המלך אחריך,
מה זה משנה אם זה הבן שלך או החתן שלך,
במיוחד שהבן שלך,
יונתן,
לא מתנגד,
הוא שמח.
ושאול התנגד,
פה שאול חוזר בו ומבקש סליחה, והנה הפסוקים.
ויאמר שאול חטאתי,
שוב בני דוד,
כי לא הרע לך עוד.
תחת אשר יקרה נפשי בעיניך היום הזה,
הנה השכלתי ואשגה הרבה מאוד.
טוב,
עכשיו דוד קשה לו להאמין,
כי זו כבר הייתה הבטחה כזאת.
ויען דוד ויאמר, הנה חנית המלך,
ויעבור אחד מהנערים ויקחה.
זה דבר מאוד מעניין.
את
מה הוא מחזיר?
את החנית.
מה הוא לא מחזיר?
את הצפחת.
מה היה צריך להיות?
הפוך.
את הצפחת תיקח, שיהיה לך מה לשתות, שלא ת...
זה...
כאילו, הממייה שלך.
החנית אני משאיר אצלי.
כדי שתזכור שאני אצלי הכוח.
דוד לא עסוק בלהוכיח לשאול מי יותר חזק.
והנה, אדוני המלך, הנה החנית.
צפחת המים אני משאיר לי כדי שיהיה לי מזכרת ממך.
שאני אזכור כל הזמן.
מה?
אם המצב הוא שם, נראה לו שאומרים עליו.
והוא פונה אליו,
הוא רואה את זה שם,
הוא רואה את זה על השמירה.
הוא פונה אליו
בגלל זה.
אם הוא ישב עכשיו בלי חרב,
הוא ישב לו בשקט.
אם המצב הוא שלא שמרו עליו...
אוי,
יש לו סביבו שלושת אלפים לוחמים.
זה היה נשק האישי של שאול, זה הכל.
זה משהו סמלי, משהו סמלי.
אז יש כאן צפחת וחנית.
חנית מבטאת את סמכותו של שאול כמלך,
כביטחון וכולי,
וצפחת המים זה ה...
אז דוד אומר לשאול,
הנה החנית,
אתה
אדוני המלך,
אני לא רוצה את זה,
אתה קח את החנית.
את צפחת המים אני כאילו משאיר אצלי כסוג של איזה מזכרת ממך,
כסוג של איזה משהו שאני כאילו חפץ מהמלך שנשאר אצלי.
אדוני...
ויען דוד ויאמר,
הנה חנית המלך,
כתוב פה,
החנית,
החנית,
החשובה.
ויעבור אחד מהנערים ויקח אותה,
עכשיו,
אני מזכיר לכם שהחנית הזאתי,
יש לדוד המון המון אינטרס לקחת אותה,
כי זאת החנית,
מה עשה שאול כמה פעמים?
זה רק על דוד! איתה הוא ניסה להרוג את דוד!
הטיל עליו את החנית כמה פעמים! אז הנה, לקחתי לך את החנית!
היינו מצפים שדוד ייקח את החנית וישבור אותה,
זהו! אתה יותר לא תיגע בי! דוד בענווה,
והנה אדוני המלך,
הנה החנית.
ה' ישיב לאיש את צדקתו ואת אמונתו,
אשר נתנך ה' היום בידי,
ולא אביתי לשלוח ידי במשיח ה'. והנה
כאשר גדלה נפשך היום הזה בעיניי.
כן תגדל נפשי בעיני ה'
ויצילני מכל צרה.
וכאן הפסוק הדרמטי,
ויאמר שאול אל דוד,
ברוך אתה בני דוד,
גם עשו תעשה וגם יכול תוכל,
וילך דוד לדרכו, ושאול שב למקומו.
מפה אין יותר לאן להתקדם, זהו.
שאול אמר שהוא חטא,
שאול הודה בטעות, שאול ברך את דוד,
הוא לא רק הודה שהמלכות תהיה,
אלא הוא ברך אותו,
עשו תעשה,
יכול תוכל. אז אומר, מפה אני יכול רק,
רק אפשר לקלקל.
הפסוק הבא,
ויאמר דוד אל ליבו,
עתה אספה יום אחד ביד שאול,
אין לי טוב כי ימלט תמלט על ארץ פלישתים.
זהו, אני,
יותר אני לא אשיג.
לך תסמוך על דואג,
על אלים,
על לשון הרע שלהם,
לך תדע מה הם הפכו.
אני רוצה שהתמונה האחרונה שתהיה לי משאול,
זאת תהיה התמונה,
שהוא מברך אותי.
דוד השיג את מה שהוא רצה.
הוא השיג משאול.
להמשך מלכותו, זה דבר עצום, דבר אדיר.
בסדר?
אני רוצה...
לנסות בכמה דקות שיש לנו...
לתפור עוד נקודה בהקשר הזה שקשורה לפרק
כ"ט ואז בשבוע הבא נחזור לנבל הכרמלי
אבל אתם יודעים מה נשאיר את זה
לפרק כ"ט כמו שהוא כי זה כן
הגמרא אומרת יש בה גמרא קצת שעל כל הקללות
אבל הגמרא אומרת שאדם
מותר לאדם למסור דין לשמיים אם אין מי שיעשה לו דין בארץ.
אם יש מי שיעשה דין בארץ, תלך.
אבל נכון כתוב קינה ודימונה ועד עדה.
כל מי שזה,
מי
שלא פוגע בחברו, שוכן עד עד עושה לו דין.
הגמרא בגיטין אומרת את זה.
דוד, אין,
אין,
אין מי שיגן על דוד,
הוא,
אין,
אף אחד לא מגן עליו,
אין,
לא מערכת משפט,
מתוקנת,
לא,
זה,
הוא חשוף לגמרי.
אז הוא אומר לשאול,
תדע לך,
הקב"ה יסגור לך חשבון,
אתה
תרד ממני.
כי אני רק, רק משיב לך טובה ולא...
שמואל כבר מת.
מה?
שמואל
מת. טוב.
שששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששש
כמו שאמרנו,
מה שדוד חתר להשיג,
זה להשיג את הברכה הזאת משאול.
זה מה שהוא חתר.
המון לא הבינו אותו,
מה הוא רוצה,
מה הוא חפש.
אני רוצה להיות המשך ולא תחליף.
לכן מלכותו היא נצחית,
ולכן גם הקדוש ברוך הוא שם אותו בתוך הסיבוך הזה,
ובתוך כל הבלאגן.
זה הרעיון של דוד.
להיות מלך על כל ישראל,
מלך שמאחד, מלך שמחבר,
מלך שכונס את כולם אליו, לא מלך שמתחרה,
לא מלך שמביא מחלוקת,
וכן על זה הדרך.
אני אומר, אני ארמוז לכם את זה ברמז,
זה לא נגמר.
דוד עוד ינסה להציל את שאול,
בעצמו,
בנפשו.
דוד עוד ינסה למנוע בכל דרך אפשרית,
את נפילת שאול במלחמה הוא הכין תוכנית בלתי רגילה מדהימה
נועזת ביותר כמו היום אנחנו מדברים איתכם היום לומדים היום והיום ברוך
השם צה"ל והמוסד וכולם שהביאו את הגופה של צבי פלדמן שזה
פלא עצום איזה תעוזה ואיזה גבורה 43 שנים מהקרב
ההוא אז דוד מתכנן איזה תוכנית מאוד מאוד נועזת
משתבשת לו ברגע האחרון.
בשנייה האחרונה זה לא הולך,
וכנראה כתוצאה מהדבר הזה שזה לא הולך,
אז שאול נופל.
אז
זה לא הפרק האחרון במערכות היחסים מדוד לשאול,
יהיה עוד פרק,
ועליו נדבר,
בעזרת השם,
הפעמים הבאות, חזק וברוך.
