טוב מוריי ורבותיי שלום עליכם לקהילת לומדי הסוד הישראלי שבארץ ובעולם שלום
אני קיבלתי ביקורות קשות לאורך התקופה הארוכה שבה לא היו שיעורים
שזה לא בסדר ושצריך להתכונן ליום העצמאות ואני מסכים איתם
לגמרי באמת זה ספר שחובה להתחבר אליו לתקופה הזאת
אני,
עמכם הסליחה,
אבל גם אנשי מכון מאיר,
בעיקר הצוות שעובד בערוץ,
הקדושים,
צריכים לנוח, אז זאת הסיבה שהשיעורים הופסקו.
אז סליחה, ובכל זאת,
אנחנו חוזרים.
אז חדשות הסוד הישראלי.
בשמחה אנחנו מבשרים על חבורה חדשה שנפתחה בבית שמש.
חבורה של נשים יקרות שלומדות מדי שבת,
ואחת הנשים הצדיקות אמרה שהיא רוצה לפתוח קבוצה.
אז נתנו לה אישור.
סתם, היא פשוט שאלה איפה קונים ספרים,
ופתחו קבוצה בבית שמש כל שבת.
ועוד מחדשות הסוד הישראלי.
בשבוע שעבר,
לקראת יום העצמאות,
צולם פודקאסט עם ידידי האהוב והיקר,
מתן חסידים.
ראיון חגיגי סוג של דיאלוג ליום העצמאות ובו דיברנו על הפרק
השלישי שאנחנו לומדים אותו עכשיו של הסוד הישראלי פרק חשוב במיוחד
אז מי שרוצה יחפש אותו שם
אנחנו דיברנו על מדינת ישראל על יום ההולדת השבעים
ושבע למדינה ועוד המון המון דברים חשובים מה קורה
עכשיו במדינה המלחמה ועוד ועוד ועוד היינו שם
זהו,
בהזדמנות הזאת אנחנו מודיעים לכל מי שמעוניין
או מעוניינת לפתוח חוג בית בסוד הישראלי,
אנחנו נסייע להם.
מה זה אומר?
הם יקבלו ספרים בהנחה.
אני לא, זה לא מהכיס שלי,
אבל ההוצאה תיתן להם הנחה ושיפתחו קבוצה בכיף.
ולאט לאט הסוד ילך ויתגלה ועוד רבים רבים
בארץ ובעולם יכירו בעזרת השם את הספר.
את
הספר ובעיקר את התוכן שלו, זה מה שחשוב.
אז זהו, עד כאן חדשות הסוד הישראלי,
היו עמנו גם בשבוע הבא,
עד כאן.
אז עכשיו אנחנו בעזרת השם חוזרים לעניינים פרק שלישי
של הספר, אנחנו נעצרנו ממש במתח.
והיום בשעה טובה אנחנו נסיים את פרק שלישי
של הסוד הישראלי יש לו כמה מסרים
מאוד מאוד יסודיים מאוד מאוד חשובים
ובעזרת השם בהם אנחנו נעסוק היום
אני רוצה להשתמש רגע בפרפרזה ברשותכם.
פרפרזה זה להשתמש בביטוי,
אבל להוציא אותו, כן, בדיוק בהשאלה.
אז יש פרפרזה,
לא, יש משפט שאומרים אותו בקבוצות של מכורים,
12 צעדים וכדומה. יש משפט ידוע שאומר ככה,
התמכרות איננה הבעיה שלנו,
אלא היא פתרון גרוע לבעיה אחרת.
אני חוזר,
ההתמכרות איננה הבעיה,
היא
פתרון גרוע לבעיה אחרת.
זה משפט מאוד מאוד עמוק ומאוד חכם,
כמובן שלפעמים אנחנו רואים איזה בעיה שנוצרת בחיים שלנו,
תסבוך מסוים,
ואנחנו בטוחים שזה הסיפור,
זאת הבעיה שלנו.
ומה שמתברר בעצם,
שזה פתרון גרוע לבעיה אחרת שיש לנו בחיים.
עכשיו, לאן אני לוקח את המשפט הזה?
לאחד מהניתוחים המאוד מאוד מעניינים של אברהם לבני,
מורנו כאן בשיעור הזה.
לתופעה של הדתות בעולם.
הדתות, גם הנצרות וגם האסלאם,
יצרו בעיות שונות באנושות.
תסבוכים מכל מיני סוגים.
תסבוכים ביחס של בן אדם לגוף שלו,
תסבוכים ביחס של הבן אדם לאלוהים,
כל מיני תסבוכות.
והתסבוכות האלה הן בעיה.
אבל בעומק, הן לא הבעיה,
הן פתרון גרוע לבעיה אחרת.
בסדר?
הדתות
בעולם הן פתרון גרוע לבעיה אחרת.
ומהי הבעיה?
הבעיה היא ההיעדר של...
המקום של ישראל בעולם.
ממש ככה.
כל פעם שאני אומר את זה,
כזה אנשים מרימים גבות, אומרים, מה,
אנחנו עד כדי כך חשובים?
הנוכחות של עם ישראל בעולם היא כל כך חשובה?
אתה לא מגזים קצת?
מה, כאילו, אנחנו המקור לבעיות, לפתרונות, אנחנו?
אז התשובה היא כן.
ומה שיפה זה שאברהם לבני גם מסביר
את זה בצורה מאוד יפה ומעמיקה,
ומראה איך כל הבעיות
וכל הפתרונות בישראל.
עכשיו, זה לא אומר שבישראל...
אוטומטית,
כאילו אם אנחנו נהיה במקום שלנו,
הכל ייפתר.
אבל אצלנו נמצאים המפתחות לפתרונות.
וכל מי שינסה להביא פתרון לאנושות
שאיננו מגיע מישראל,
הדבר הזה יייצר סיבוך.
ואם אתם רוצים הוכחה,
תסתכלו מה יצרו הדתות בעולם.
הדתות הגדולות בעולם יצרו סיבוכים גדולים מאוד למנטליות האנושית.
כל פעם שאתם רואים איזה
נגע
ממראות הנגעים של החברה המערבית,
תזכרו שבעומק הנגע הזה קשור לסוג של ריאקציה לנצרות.
או שזה נצרות מחולנת,
או שזה אנטי לנצרות,
הכל שם מתוסבך עם הנצרות בסוף.
הכל.
הכל.
גם הדברים הטובים הגיעו משם,
וגם הדברים הרעים הגיעו משם.
אבל הכל בסוף מסובך עם הנצרות.
עכשיו, תגידו, נו, אז מה אתה מעדיף?
שתהיה חברה ברברית, כמו שהיה לפני כן?
אז אברהם ליבני מדבר על זה.
הוא אומר,
תדעו לכם שהדתות יצרו בעיה,
אבל אם יהיה וואקום מדת,
אז שם מגיעות עוד מפלצות,
ככה הוא קורא לזה,
המפלצות האיומות ביותר,
על מה הוא מדבר כל הזמן בפרקים האלה,
על הנאציזם.
מה זה נאציזם?
זה אנטי דת,
זה חילוני לגמרי, וזה הכי שטני והכי מפלצתי.
אז מה הפתרון?
זה אומר שאין לנו ברירה
אלא
להביא את הפתרון של עם ישראל בעולם.
או
כמו ששם הספר במקור,
שיבת ישראל, תקוות העולם.
שיבת ציון, נס לעמים.
ממש ככה.
ואני חוזר עוד פעם על הנקודה שחזרנו עליה הרבה מאוד פעמים.
הספר הזה הוא ממש תרופה עמוקה מאוד לתקופה שאנחנו נמצאים בה.
זה לא סתם שאנחנו לומדים אותו,
הוא
תרופה ממש.
תרופה,
אתה לומד בספר הזה בתקופה הזאת,
יש לך תרפיה.
זה מרפא אותך מבפנים,
כי המאבק הרעיוני בחוץ הוא מאוד מאוד עמוק ומאוד קשה.
קוראים לזה קונספציה,
קוראים לזה שמאל,
קוראים לזה פרוגרסיביות,
קוראים לזה כל מיני שמות,
זה לא משנה.
אבל השורשים הם אותם שורשים.
השורשים הם בסוף
או פרו-ישראל
או אנטי-ישראל.
זה בעומק,
בעומק,
כשאתה שומע רעיונות פרוגרסיביים,
רעיונות של שמאל,
רעיונות שהם אנטי-ישראלים,
זה הכל אותו דבר.
עכשיו,
זה יכול להיות גם נגע שקיים בתוך עם ישראל בעצמו.
גם בתוך עם ישראל יכולים להיות זרמי
עומק שמתנגדים לבשורה של עם ישראל.
למה?
מכל מיני סיבות.
תמיד כשאני רואה בעיות של...
בעיות תרבותיות שנקרא להן שמאל,
נכנה אותן לצורך העניין שמאל,
אז אני אומר,
תראה מה זה.
הרב צבי יהודה דיבר על הדבר הזה שהשואה
לא רק שהיא הרגה אותנו ברמה הפיזית
היא גם
צילקה אותנו מבחינה נפשית.
כלומר, כל בן אדם שהיה בגרמניה או היה באירופה
בתקופת השואה,
והצאצאים שלהם, הם בעצם מצולקים נפשית,
ולכן קשה להם לקבל כל רעיון לאומי.
כי
כל דבר לאומי נראה להם כמו פשיזם,
נראה להם כמו נאציזם.
זה צלקת, זה פשוט צלקת.
אנשים נהיו משוגעים, נהיו משוגעים לגמרי.
כי כל דבר מזכיר להם את הצרה שהם עברו.
אז לא, אין יכולת לנתח נורמלית תהליכים.
טוב,
אז מה
כן?
מה שמכונה ימין קיצוני?
אז חרדיות, כן,
אז
חרדיות זה תלוי.
קודם כל חרדיות,
דבר שצריך לדבר עליו,
וגם אברהם לבני מדבר על התופעה הזאת.
חרדיות היא בעצם המנטליות של עם ישראל בגלות לאורך שנים רבות.
אבל, וכאן האבל הגדול,
יש חרדיות אשכנזית,
נגיד את זה על השולחן, ויש חרדיות לא אשכנזית.
מה הכוונה?
בגלל שהציונות נקשרה ביחד עם השכלה וחילוניות,
מה שיוסיאן קורא חילוניזם-ליברליזם,
אז
מה שקרה זה שיהודים התנתקו מהציונות.
וזה לא היה, זה לא היה תמיד ככה.
בקום המדינה הרבה מאוד חרדים התגייסו לצבא
ראיתם יצא סרטון כזה של לא זוכר שמו שרגה משהו
לא זוכר עכשיו, סרטון נפלא,
שמראה כמה החרדים, הסיבה שהם לא מתגייסים,
זה לא איזה אידיאולוגיה מאוד מאוד עמוקה.
הם פשוט מפחדים רוחנית על עצמם,
וכשהצבא לא היה ממש חילוני,
כאילו גם במחתרות וגם בהתחלה של צה״ל,
אז הם התגייסו.
והוא טען שאם הצבא באמת ייתן כבוד לחרדים ויבנה להם
מערכות שלהם לאט לאט, הם יחזרו לתת אמון במערכת.
אני לא אומר שהאידיאולוגיה החרדית אין בה איזה בעיה עמוקה.
יש,
אבל מה שהוא הוכיח יפה,
זה שגם עם כל הבעיה של החרדיות במנטליות,
הם התגייסו לצבא,
כי הם הבינו שצריך לגונן על המדינה.
ממש כמו שאדם חרדי, רוב האנשים החרדים עובדים.
למה?
כי הם מבינים שפרנסה לא תבוא מהאוויר.
אז הם מבינים שצריך לגונן על המדינה בכלים אנושיים?
טוב, קיצור, זו הערה.
תשובה לשאלה, באמת גם החרדיות
היא הצד השני.
אבל צריך לזכור שחרדיות בשונה מחילוניות יותר רחוקה מהתבוללות.
כי החרדי בסופו של דבר נאבק בחירוף נפש על הזהות שלו.
בחירוף נפש להתבולל,
להיות כמו הגויים,
וזה הבדל מאוד מאוד גדול.
לכן
לפעמים אנחנו,
ברור,
אנחנו רוצים להרגיש שכולם ישראל הם אחים וכולנו באמת אחים,
אבל לפעמים נוצר כזה טשטוש שכאילו יותר קל להזדהות עם צד
חילוני אצל חלק מהאנשים.
ואנחנו צריכים לזכור שהחרדים אנחנו חייבים להם,
זה לא סתם אחים שלנו,
לא רק כולם אחים שלנו
והיהדות שלנו,
אבל חרדים באמת
הם לפחות מבחינה עקרונית מוסרים את הנפש
על דבר שיהודים מסרו עליו את הנפש דורות שלמים,
על קיום תורה ומצוות,
על מסירות נפש, לשמור יהדות,
זה דבר מאוד חשוב,
חשוב לזכור את זה גם.
טוב,
כן.
כן.
אנחנו מה?
זהו,
אז אני חוזר על השאלה בשביל האנשים בבית,
כי הם תמיד מתלוננים שאנשים,
כן. אז השאלה היא,
לכאורה,
דיברנו על זה שהדתות יצרו כל מיני תסביכים
בנפש האנושית, אבל לכאורה גם היהדות היא דת.
אז תרשה לי רק להמתין עם התשובה,
כי התשובות בגוף הספר,
בסדר?
ממש, הוא ידבר על הדבר הזה.
אז אנחנו נעשה פה, נעשה פה קצת רגע.
בעמוד שישים ותשע,
יש
לנו בעצם, אחת, שתיים, שלוש,
בעיקרון שלושה
תתי כותרות לסיום הפרק. אני מקווה שאנחנו נעמוד בזה ככה,
נעשה את זה בזריזות,
גם אם אנחנו לא נראה את הכל בפנים.
ככה.
מה?
כן,
בספר זה עמוד שישים ותשע,
תרבות יהודית נוצרית,
סימן שאלה.
לעיתים קרובות מכנים את התרבות המערבית בשם תרבות יהודית נוצרית.
יהודית נוצרית, יש כל מיני הטיות למושג הזה.
ערכו של הביטוי הזה מפוקפק ביותר.
למה?
שהרי הוא מסתיר את העובדה שהיהדות השפיעה על תרבות זו,
המערבית הכוונה,
בצורה עקיפה בלבד.
דרך הנצרות שבגדה בה, כלומר בגדה
היהדות שהיא המקור,
ורצתה להתעלות מעליה
בגונבה את תאריה.
למרות זאת,
מעיד ביטוי זה על העובדה שכל אותה
התרבות שהנצרות הטביעה עליה את חותמה,
לא הייתה קיימת בצורתה זו אלמלא הנחיל העם היהודי לעולם את התנ״ך.
ובדומה, מהווה
גם תרבות האסלאם ראייה נוספת
לחשיבות ההיסטוריה היהודית במהלך ההיסטוריה של התרבויות.
ובאמת,
אין זה מוגזם לומר שמזה 4,000 שנה עסוקה האנושות
בשאלה מהותית אחת בלבד.
בחיפוש אחרי תשובה לשאלה המביכה
שגורם העם היהודי על ידי עצם קיומו.
אם נעמיק לעיין במשמעותו של הקיום הזה,
נבין שאכן הולכת וסובבת כללות ההיסטוריה האנושית
לקראת התשובה שהאנושות דורשת לשאלה היהודית.
יש ללמד אותה מיהו ישראל,
כי היא לא תמצא את עצמה עד שלא תמצא את עם ישראל.
מה הכוונה השאלה היהודית?
מה הכוונה שהעולם שואל את עצמו את השאלה היהודית?
בפשטות, התשובה לשאלה הזאת
זה שהעולם מחפש את התשובה לשאלה מה משמעות
להיות אדם.
מה זה להיות אדם?
מה זה אומר מבחינה תרבותית?
מה זה אומר מבחינה מוסרית?
מה זה אומר מבחינה חברתית?
איך שלא נגדיר את זה, הכל זה בסוף שאלה אחת
שקוראים לה מה זה להיות אדם.
וכמו שהסברנו כבר כמה פעמים,
כשרבי יהודה הלוי בספר הכוזרי אומר שיש
ארבע מדרגות, דומם,
צומח,
חי,
מדבר,
ומעל המדרגה של המדבר יש את המדרגה של ישראל.
באמת, בעומק, זה לא ארבע מדרגות.
אלא המדרגה של ישראל זה המימוש השלם של מה זה להיות אדם.
זאת אומרת,
כל בני האדם בעצם לא מממשים באופן מלא את הפוטנציאל האנושי.
למה?
בגלל שהפוטנציאל האנושי הוא דיאלוג עם הבורא.
וכל עוד האדם בעצם לא מממש את
המימד שהוא מסוגל לדבר עם הבורא,
והבורא מדבר איתו,
אז הוא לא מממש את הייעוד שלו.
בגלל שהוא אטום בתוך עצמו, הוא סגור בתוך עצמו.
תכף אנחנו ניגע בנקודה הזאת. באחד הפרקים הבאים
נראה כיצד מהווים הנצרות והאסלאם תשובות גרועות
וניסיונות כושלים לבנות גשר בין האנושות וישראל.
בסדר?
זה לא מסובך להסביר איך הנצרות חיקתה בחיקויים של ממש את היהדות,
וגם האסלאם חיקה את היהדות.
כלומר,
ראה שם כל מיני אלמנטים שהוא זיהה אותם כנכונים,
והוא ניסה לאמץ אותם.
אתם צמים יום אחד, אנחנו צמים חודש.
אצלכם יש קדוש,
קדוש, קדוש, קדוש,
גם אצלנו יש שילוש.
הם גנבו את האלמנטים האלה מהיהדות.
למה?
כי הם זיהו שיש שם משהו.
הם אמרו, אתם עם נבחר.
אתם הגילוי של האלוהים בעולם הנה אלוהים אצלם זה אדם
בסדר הם עובדים ליהודי איך שלא נסביר את זה עכשיו
הוא אומר ככה את משבר התרבות המערבית
בכל הממדים המוסריים והתרבותיים ניתן לראות כתוצאה
של התנפצותן של תשובות מוטעות אלה של הדתות
שכן אין האנושות יכולה עוד להסתפק בתשובות שקריות
יפה.
זאת אומרת, הנצרות בתקופה של לבני קרסה.
האסלאם עוד לא הגיע לממדים המפלצתיים שלו עכשיו,
אבל כבר אז הוא מסביר שהוא שקרי,
שזו תשובה שקרית.
לקראת הסוף של הספר, כמו שהזכרנו ביום עיון שהיה לנו,
אז הוא מדבר על המיתוס הפלסטיני, ומדבר על השקר.
זאת אומרת שזו חבירה
של עשיו ביחד עם ישמעאל,
לייצר פיקציה שנקראת עם פלסטיני, שזה לא קיים.
כלומר,
גם כאן משתמשים בשקר כדי לקעקע
את הזהות של ישראל.
הנצרות לא הצליחה לעשות את זה כדת.
אז מה היא עושה?
היא
משתמשת בדת שעולה
ונעזרת בה כדי לקעקע את הזהות של ישראל.
הנצרות לא הצליחה,
היא כבר בירידה.
בתחילת המאה ה-20,
סוף המאה ה-19 ואפילו לפני,
היא בירידה.
היא מהרפורמציה כבר.
הנצרות במידה מסוימת בירידה.
אז היא לא הצליחה לעשות את זה,
אז היא רואה שעם ישראל חוזר,
אז היא בעצם יוצרת סוג של שת"פ
עם גורם מקומי,
שהוא
דת קצת נכשלת.
ואומרת,
אתם הלאום החדש, נזרים לכם כספים,
ניתן לכם הכל,
ניתן לכם הכרה, ניתן לכם הכל,
העיקר תילחמו בישראל.
כלומר, נעזרים בזרוע ערבית
בשביל להמשיך את
היוזמה הנוצרית.
כל הזמן.
זאת אומרת, יש כאן איזה עבודת עומק של התנגדות
לישראל.
מה זה?
אם הם היו מזהים, אם הערבים היו יודעים
שכשישראל יהיה,
גם להם יהיה טוב,
אז המצב היה שונה.
באופן כללי,
היה לנו השבוע,
נכון, הרב אורי,
לרב אורי שרקי,
יש פודקאסט כזה שבועי שנקרא הסוגיה הישראלית.
תחפשו סוגיה ישראלית והשבוע
כל פעם יש מראיין אחר השבוע ראיינתי אותו על הנושא של
האסלאם
תולדות ישמעאל כל הסיפור של ישמעאל ישמעאל והאסלאם
היה מאוד מאוד מעניין כזה שעה שיחה
והנקודה שהרב אורי חזר עליה מכל מיני היבטים זה
שדיברנו כמובן גם על הסוד הישראלי בהקשר הזה
זה שישמעאל
הבעיה שלו זה שהוא, כמו הנצרות, שהוא לא מכיר
בהיותו בן השפחה.
אבל מה הכוונה בן השפחה?
שאלתי את הרב אורי בתחילת הפודקאסט, מה,
אתה אשכרה רוצה להגיד לערבים שהם צריכים להיות בן השפחה?
זה לא, זה נראה, נשמע לא טוב, זה לא נשמע טוב.
הוא אמר,
הנקודה היא שאנחנו מתמקדים באיך שזה נשמע לאוזן שלנו.
הנקודה של בן השפחה זה תכירו שאתם פה
בגלל שאנחנו נתנו לכם את הרעיונות האלה.
בן השפחה,
זה לא הנקודה שאתה שפחה,
שאתה תוצר שלי.
הזהות שלך יושבת עליי.
וזה שאתה בעצם לא מכיר בי ורוצח אותי,
זה אומר שאתה
כל הזמן נלחם נגד עצמך.
זה כמו ילד שרוצח
את ההורים שלו.
כמו ילד שלא מכבד את ההורים שלו.
אם אתה תכבד את ההורים שלך,
בסוף אתה תכבד גם את עצמך,
את הזהות שלך.
ברגע שאתה נלחם נגדי,
אתה בעצם...
נלחם בעצמך. עכשיו, כמו שחזרנו הרבה פעמים,
החברה הערבית שעכשיו התהוותה בעזה,
ביהודה ושומרון היא כמו ממש חברה נאצית.
זה לא סתם שחוזרים על הדבר הזה, חברה נאצית.
למה?
כי ככל שיש החמרה בהתנגדות לישראל,
זה אומר שהמימד המוסרי של החברה הולך וקורס ונעלם.
ואז הם הופכים להיות ממש כמו מפלצות.
ממש כמו מפלצות.
כלומר,
ככל שאתה מתנגד יותר זהותית לישראל,
ככה אתה הופך להיות מושחת יותר,
רצחני יותר, מסוכן יותר.
וזה מה שקרה להם.
הזהות שלהם כל כך,
כל כך מחוברת.
איך...
הרב אורי הזכיר את זה שם.
הוא הזכיר, הוא אמר,
שהוא דיבר פעם עם איש דת מוסלמי שאמר לו,
הזהות שלנו זה להתנגד לזהות שלכם.
זה מה שאנחנו.
אין לנו זהות של עצמנו,
הזהות שלנו זה להתנגד לכם,
זה שאתם לא תהיו פה.
זאת אומרת,
אתם גם חלק מהתיאולוגים שלהם מכירים בזה שזה הרעיון המכונן.
ברור, ברור, זה העניין, זה מה שהוא מדבר.
נכון?
זה מה שאברהם ליבני מדבר.
זאת אומרת,
מבחינתם זה סוג של שלב ביניים עד הסילוק המוחלט.
עכשיו תראו מה הוא אומר פה.
אך, וזה אך רציני מאוד,
שקיעתם ונפילתם של הנצרות והאסלאם הוא ניסיון מסוכן לאנושות,
כי השקרים התרבותיים הללו ממלאים מבחינה מסוימת תפקיד חינוכי והגנתי.
פשיטת הרגל של השקר משאירה חלל ריק
מדאיג שמפלצות חדשות ממינים שונים משתדלות למלאו.
זה מצמרר לקרוא את זה.
זאת אומרת, זה דומה מאוד למה שהרב קוק כותב
במידות הראייה על תוכחה.
לפעמים אתה מוכיח בן אדם על התנהגות לא טובה,
וזה,
הוא אמר,
זה יצר הרע להוכיח אותו,
כי כשהוא יפסיק את ההתנהגות הזו,
יתגלה שמתחת לפני השטח יש משהו יותר חמור.
זאת אומרת,
כמו שאמרנו בהתחלה על ההתמכרות,
תגיד לו,
תפסיק כבר,
תפסיק לישון עד 12 בצהריים,
תפסיק לשתות אלכוהול.
אז אתה מגלה שהבן אדם הזה הוא כל כך מחוק מבפנים,
שיכול להיות שהוא ישים קץ לחייו.
זאת אומרת,
תהיה פה איזו התאבדות קולקטיבית.
אצל ה...
תרבות מסוימת.
אז אתה רואה שנמחק לה איזה רובד מסוים שאמרת,
וואי,
זה גרוע,
נצרות זה דבר רע.
אז אתה אומר, אוקיי, בלי נצרות איך זה נראה?
וואו, זה עוד יותר רע.
כאילו, אתה אומר, וואי,
זה מפחיד.
כאילו, מה היה שם?
איזה מפלצות היו בפנים?
כי הנצרות בסופו של דבר,
כל דת,
כל דת,
מה היא עושה?
היא יוצרת רגולציה,
היא יוצרת סוג של גדרים,
סדרים.
היא אומרת,
זה אסור וזה מותר וזה בסדר וזה לא בסדר.
ברגע שזה נופל, אז מה יקרה?
כולם מכירים את הקטע המפורסם של ניטשה, שהוא מדבר על מות האלוהים.
הוא לא אומר את זה בגלל שהוא שמח.
הוא אומר, זה הסכנה של החברה המערבית.
האלוהים מת, הכוונה, הם לא מאמינים יותר בכלום.
או עכשיו בעמוד 70 הוא אומר מה השאלה היהודית,
השאלה היהודית האמיתית, מבטו, סליחה, מבט כולל על תולדות
התרבויות ועל התפקיד הגלוי או הנסתר הישיר או העקיף
של העם היהודי בהתהוותן של אותן התרבויות,
מברר לנו שהריק שנוצר על ידי המשבר הגדול של ימינו,
שהומחש בצורה טראגית בשגעון ההרסני של השואה,
לא יוכל להתמלא,
עכשיו אני אומר,
השואה מבחינתי גם מה שמכונה 7 באוקטובר זה אותו דבר.
זה אותו שגעון הרסני.
עכשיו תגידו,
אה,
אבל זה דתיים וזה חילונים,
זה לא משנה.
כל אידיאולוגיה שבבסיס שלה עומדת שנאת ישראל,
תדעו לכם,
זה מפלצת.
זה מפלצת, זה פשוט הולך להתגלות עוד מעט.
שהמפלצת הזאת תתפוצץ, תתפרץ.
לא יוכל להתמלא על ידי יחס מחודש של האנושות כלפי ישראל.
אין באמת שאלה הנוגעת בצורה יותר ישירה במכלול הבעיות
המוסריות והרוחניות של האנושות כשאלת זהותו של העם היהודי.
עם ישראל נושא בקרבו,
את
ההתגלות שבסיני,
והיא חרטה
בהיסטוריה ממד נבדל עליון, טרנסצנדנטי,
זה
בתרגום המקורי,
שהאנושות מוכרחת מעתה להתייחס אליו.
הכרת האומות, בהקשר הזה הזכרתי כבר,
אני חושב שמה שנתניהו אמר לפני שבועיים,
שלושה,
אני לא זוכר,
הוא אמר באיזה דיון,
הוא אמר,
אני לא רוצה שיאהבו אותנו,
אני רוצה שיכבדו אותנו.
מי שמנסה כל הזמן שיאהבו אותו,
בסוף לא יכבדו אותו.
כלומר,
אני לא רוצה שיאהבו אותנו,
אני רוצה שיכירו בנו.
למה זה חשוב ההבדלה הזאת?
בגלל ש...
דורות שלמים,
בגלל שהעם היהודי היה בגלות,
אז מה הוא ניסה?
מקסימום שיאהבו אותו,
הכוונה שלא יעשו לנו פוגרום,
לא ביקשנו בכלל שיכבדו אותנו, כי אף אחד לא כיבד אותנו.
אבל כשאתה בארץ,
אתה צריך לעמוד על הרגליים לבד.
מה זה לעמוד על הרגליים לבד? זה אומר שיכבדו אותך,
שיספרו אותך, שיגידו שאתה...
לא יולד את הכאפות של אף אחד.
וזה מה שקורה.
בסדר?
זה מה שקורה עכשיו.
הכרת האומות במדינת ישראל אינה נושא פוליטי,
כי הוא בירור מוסרי חיוני ביותר עבור האנושות.
הכרה זו גוררת בעקבותיה זיכרונות של עבר
מלא בושה ואשמה ביחס לעם היהודי.
לעולם יכביד עבר זה על עתידם של בני אדם,
עד שיתבהרו הדברים.
ולא עוד אלא שבני אדם לא יוכלו
להכיר את עצמם ואת משמעות חייהם,
כל עוד אינם יודעים מיהו עם ישראל.
היינו העם אשר גילה לעולם את יסודות הקיום המוסרי,
ההיסטורי והמטאפיזי שעל יסודם הצליח בידי כל בני האדם לברר את מעמדם.
בסדר, זה משפט מאוד יסודי.
עוד פעם.
בני אדם לא יוכלו להכיר את עצמם ואת משמעות
חייהם כל עוד אינם יודעים מיהו עם ישראל.
היינו העם אשר גילה לעולם את יסודות הקיום המוסרי,
ההיסטורי והמטאפיזי,
שעל יסודה המטאפיזי הכוונה מעל הפיזי,
שעל יסודם הצליח בידי כל בני האדם לברר את מעמדם.
כאן הוא אומר בעצם את התמה,
את היסוד של כל הפרק הזה,
כל פרק שלישי.
הסוברים שמדינת ישראל הוקמה על מנת להציל מספר פליטים
ממחנות המוות ולספק מפלט לקורבנות האנטישמיות,
חולים במחלת הפשטנות.
האמת היא שמדינת ישראל הינה ניסיון הצלה.
אבל תראו איזה הגדרה. לא לעם היהודי לבדו,
שכן עם ישראל ייגאל רק כאשר ייגאל כל העולם עמו.
האתגר שלו,
כלומר של ישראל,
נמדד בקנה מידה כלל אנושי.
אי אפשר לדרוש פחות מזה מהעם שהנחיל לעולם את התנ״ך,
ואשר גורלו ויעודו קשורים לעד בהנחלה זו.
להיות או לא להיות,
זהו גורל ישראל,
וקיומו קשור בדרישה לשלמות היש.
לעולם לא יוכל העם היהודי להסתפק בקיום למחצה,
להיות בלי להיות,
בקיום אדיש ככל עם קטן.
היחס בין השואה למדינת ישראל הוא בעצמו המתח שבין האין ליש.
לעולם יעמוד עם ישראל מול שליחות תרבותית
בקנה מידה עולמי לפי דרכו המיוחדת לו.
מה הנקודה שליבני רוצה להגיד לנו כל הפרק הזה?
שהשואה היא אירוע?
לא נקודתי נגד עם ישראל,
היא אירוע של התפוצצות בעולם.
כלומר,
העולם חווה אירוע מטאפיזי,
אוניברסלי,
קוסמופוליטי,
איך שלא תגדירו את זה.
זה לא אירוע נקודתי של עם נרדף,
שצריך עכשיו ארץ בשבילו שלא ירדפו אותו.
לא.
זו הייתה קריסה של התרבות,
ומדינת ישראל היא התרופה לריפוי כל התרבות האנושית.
לא פחות.
הקמת מדינת ישראל באה למלא את החלל שהלך והתרחב
באופן מסוכן יותר ויותר בהיסטוריה האנושית.
זוכרים מה החלל שדיברנו עליו בתחילת הספר?
הפיצול בין הזמן למקום,
בין קין להבל,
בין הנשמה לבין הגוף.
העולם הלך וצבר תאוצה מבחינה טכנית,
גופנית,
והוא איבד לאט לאט את הנשמה שלו, את המשמעות שלו.
הציונות אינה אלא הכלי הבלתי מיומן.
למה הבלתי מיומן?
בגלל שהוא מדבר על הציונות החילונית.
הציונות אינה אלא הכלי הבלתי מיומן של יצירה זו.
ותהיה זאת טעות מטופשת אם זו, כלומר הציונות,
תחשוב שתפקידה מצטמצם בהקמת שוויצריה קטנה במזרח התיכון,
או ביצירת דגם לדמוקרטיה או לסוציאליזם,
או מוצא לעם היהודי כדי לצאת מההיסטוריה ולהשכח.
העובדות מוכיחות שעם ישראל נתון יותר ויותר בלב ההיסטוריה של העולם
ואין לו עוד מנוס מלהכריז את מסרו אל העולם.
אנחנו התחלנו את הלימוד שלנו אני חושב שנה שעברה בדיוק אחרי
שבועות יום אחרי שבועות התחלנו לדבר על רות ועל הגר על
הגיור ועל גרים ועל אברהם אבינו ככה חיברנו את זה
ואנחנו נחזור על זה פעם אחרי פעם,
ואין מנוס מלחזור על זה.
מה שקרה בשמחת תורה,
איך שלא נסביר את זה,
היה רגע מסוים של סוג של כפה עליהם הר כגיגית מחדש.
הקדוש ברוך הוא כפה עלינו לקבל את הזהות שלנו מחדש.
והתחלנו ללמוד את זה יום אחרי מתן תורה,
והכל קשור פה בסוף,
לכפה עליהם הר כגיגית.
הקדוש ברוך הוא כופה עלינו את הזהות.
וכאן מגיע פרק מאוד מאוד חשוב,
יסודי,
אני מקווה שנספיק אותו,
נספיק אותו, בעזרת השם.
ייעוד וגורליות בישראל.
תסתכלו, בהערה התלבטו פה בתרגום,
דסטין וווקיישן,
זה בצרפתית,
אבל הרעיון הוא מאוד מאוד ברור.
מי שהכניס את זה מאוד מאוד חזק
לתוך ההמשגה והשיח זה הרב סולובייצ'יק,
במאמר שלו,
כל דודי דופק על ברית גורל וברית ייעוד.
האם יכול עם ישראל לצאת מהגורל ולקבל מרצון את יעודו?
הגורל והייעוד הם שני,
הנם שני צדדים של אותה מציאות.
מה זה גורל?
מה זה ייעוד?
גורל זה העובדה שאתה בן אדם, היא גורל.
אתה לא יכול להתחמק מזה שאתה בן אדם.
כבן אדם יש לך כל מיני דברים ש...
אתה כפוף להם, מעצם היותך בן אדם.
אתה תרגיש רגשות שבעל חיים לא מרגיש.
מה?
ייעוד עם בחירה וגורל בלי בחירה.
בדיוק.
אז תראו איך הוא אומר את זה.
האם יכול עם ישראל לצאת מהגורל ולקבל מרצון את ייעודו?
הגורל והייעוד הנם שני צדדים של אותה מציאות.
ניתן לשאת את הדינמיקה ההיסטורית מתוך הכרח,
כגורל.
וניתן גם למלא אחריה מתוך חירות,
כיעוד.
ובאמת, יש לעם ישראל יעוד גדול כגודל ההיסטוריה.
הוא יורשו של חזון עתידני הנוגע לכללות האנושות.
מאז יצא אברהם מאור כשדים.
אך יש בכל יעוד ממד מסוים של גורל.
בגלל המכשולים,
הקשיים והניסיונות שיש להתגבר עליהם.
בלי מכשולים לא ניתן היה לעלות בדרגה.
ובכל עלייה עורבת סכנת נפילה. ואין יצירה ללא התנגדות החומר.
שלא כסזיפוס.
בסדר המיתוס היווני על סיזיפוס שנענש לגלגל סלע לראש ההר ואז
הסלע מתגלגל והוא צריך לעשות את זה פעם אחרי פעם שלא
כסיזיפוס שגורלו מנע ממנו לצאת ממעגל של חיים חסרי תכלית
יעודו של
עם ישראל מאפשר לו להמשיך בעלייתו למרות המכשולים למרות הנפילות הנראות לעין
ייתכן שאין לעם ישראל ברירה אחרת כלומר
הוא אומר פה אמירה מאוד מאוד חזקה.
בן אדם יכול להסתכל על הסיפור של השבעה באוקטובר להגיד,
שמע,
עוד פעם חזרנו לסרט הזה.
מה יצא מהדבר הזה?
הוא אומר,
לא, לא נכון.
כל פעם שיש כזה דבר,
בעצם הקדוש ברוך הוא דוחף כמו בלידה
את עם ישראל להיוולד מחדש לזהות שלו.
זה לא סזיפי.
סזיפי זה אומר שזה חסר תכלית.
עוד פעם זה יקרה ועוד פעם זה יקרה.
לא.
כל פעם הזהות של עם ישראל נולדת
מזווית חדשה שהיא לא נולדה עדיין.
זה מה שקרה עכשיו.
רק
עם שקיבל בירושה ייעוד כל כך מהותי לעצם קיומו,
היה יכול לא רק לגבור על הקשיים
המופלאים כל כך של גורלו ההיסטורי,
אלא גם להופכם לשלבים חדשים בעלייתו.
ולכן יש לראות במישור ההיסטורי את הייעוד והגורל
כשני צדדים בלתי נפרדים של אותה מציאות,
שהיא הגשמת
תפקידו ההיסטורי של עם ישראל.
האחד
מבטא את המימד של מילוי מרצון אחרי דרישות
הזהות ואת היכולת להיענות לכל קורה,
והאחר מורה על המסגרת הקפויה שבה פועלת חירות זו.
נראה שהשואה
מהווה תזכורת,
בהקשר הזה גם השבעה באוקטובר,
נראה שהשואה מהווה תזכורת לאותה מסגרת קפויה שבה
דוחקת ומדרבן את הדינמיות ההיסטורית את החירות הזאת.
השואה אינה שייכת ליעודו של עם ישראל.
אך
כבר הזהירה הנבואה שהיא תוכל להיות חלק מגורלו.
איזה נבואה?
חזרנו עליה.
בעיקר שירת האזינו.
אבל גם בחוקותיי וגם בפרשת כי תבוא.
הקללות.
אם תנהגו ככה, יהיה ככה.
אם לא תעשו ככה, זה מה שיהיה.
אין אלו הפוגרומים של קישינב וקייב,
פרשת דרייפוס או השואה שהכריחו את העם היהודי
להמציא דרך בריחה על ידי יצירת מדינת מקלט.
מאורעות אלה השפיעו לכל היותר לעורר את כוח הייעוד
שנפל באצלות ובתרדמה.
ברור לכל,
לכל מי שמביט במבט כולל על תולדות ישראל והאנושות בכללה,
שאלמלא ייעוד ראשוני ועצמותי זה של עם ישראל להיבנות שוב כאומה חופשייה
בנחלת אבותיו ובארץ ההבטחה, לא היה עולה בדעתו של אף לא אחד
מקורבנות הפוגרומים או הרדיפה הנאצית לבוא ולהקים מדינה בארץ ישראל.
ניתן לומר שגורלו של עם ישראל הוא שלעולם לא יוכל להימלט מיעודו.
בסדר?
יש אנשים שחושבים שהייעוד של ישראל, שהוא לעולם לא יוכל להימלט מגורלו.
ליבני אומר הפוך.
הגורל של ישראל, שהוא לעולם לא יוכל להימלט מייעודו.
ושם יש למצוא כאן דרך להבין את הקשר המסתורי
שלמרות הכל מקשר כפי הנראה בין השואה והקמת מדינת ישראל.
השואה התאפשרה
כי הקמת מדינת ישראל איחרה לבוא.
ובאקטואליה, בשיח,
אנחנו חטפנו את מה שחטפנו כי איחרנו לחזור לחבל ארץ שנטשנו.
לא הבנו את זה, וזה פשוט התפוצץ עלינו.
זה פשוט כמו שזה נשמע.
אז
כל אחד שהוא בזווית חילונית יגיד,
נכון,
נכון,
מבחינה ביטחונית זה באמת בעיה להפקיר חבל ארץ למחבלים.
לא נכון, זה לא הבעיה.
הבעיה היא שאתה לא מבין מה הארץ הזאת בשבילך.
אתה לא מבין שהיא הייעוד שלך.
היא לא הגורל שלך כדי להגן עליך, אתם מבינים?
תפיסה ציונית חילונית רואה בביטחון את הפסגה של הציונות.
שיהיה לך ביטחון פה בארץ.
אתה לא מבין שהביטחון הוא רק נגזרת.
כי אם אתה תופס ביטחונית זה בדיוק כמו
מישהו שיגיד שארץ ישראל היא תרופה לשואה.
לא נכון.
השואה נוצרה כתוצאה מזה שלא הבנו שיש
לנו פה ייעוד ולא רק גורל.
לפי זה, השואה מייצגת את חלקו של ההכרח בהיסטוריה.
הכרח המזכיר לעם ישראל את נצחיות ייעודו שלא יוכל להימלט ממנו,
ושבידו היה לקיימו גם מתוך שמחה יוצרת.
איזה דבר מזעזע זה.
שמחת תורה הפך להיות
היום
הכואב ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל מהקמתה.
יום שהיה אמור להיות שמחת התורה,
הפך להיות יום של המשבר שנוצר כתוצאה
מזה שעם ישראל לא אחז בתורה כייעוד
בארץ הזאת.
כלומר,
מה הוא אומר פה?
היה בידו לקיימו גם מתוך שמחה יוצרת.
הייעוד שלנו לא ייעוד של שואה.
הייעוד שלנו הוא ייעוד של שמחה.
שמחה בתורה אבל שחס וחלילה לא אוחזים בתורה ואומרים אנחנו שמחים
בתורה והולכים לממש אותה בארץ מה שקורה
זה חס וחלילה שזה נכפה עלינו
עכשיו
אין ספק לגמרי
שמה שקורה לאורך כל המלחמה הזאת זה התיקון הכי עמוק לנקודה
הזאת כי מה התגלה לאורך כל המלחמה שיהודים קדושים שמחים בתורה
הם רוקדים עם התורה,
שמחים בתורה,
שמחים בייעוד שלהם,
גם במנהרות,
גם בכל מצב,
הם פשוט אוהבים את התורה,
שמחים בתורה,
אוהבים את הקדוש ברוך הוא.
אתה אומר איך יכול להיות,
אחרי כזה אסון נורא שפקד אתכם איך אתם?
כי
קרה פה משהו מאוד מאוד עמוק ופשוט, כאחד,
עם ישראל קיבל מחדש את התורה מרצון.
מה שנכפה עליו הם קיבלו,
קיימו וקיבלו היהודים.
קיימו מה שכבר קיבלו
בחיי שזה רואים את זה בעיניים
מדהים פשוט מדהים לכן אני חושב שהספר הזה הוא כל כך
כך חיוני לזמן שלנו כי על זה הוא מדבר
מדרשים רבים
מדגישים את הזיקה בין ההכרח והייעוד בקיום הישראלי.
כך למשל,
התנה הבורא קיומה של הבריאה בתנאי מחייב.
אם יקבלו ישראל את התורה, יתמיד העולם בקיומו.
אם לאו, תשוב כל הבריאה לעין.
בסדר?
הגמרא בשבת פי ח'.
כך היה קיומו של העולם תלוי באלפיים שנותיו הראשונות
בהופעת עם ישראל וקבלתו את התורה בהר סיני.
נוכל לומר ברוח מדרש זה שהשואה ההיטלרית,
וכאמור,
שבעה באוקטובר,
העמידה את העם היהודי ואת כל האנושות מול
אפשרות של קץ ההיסטוריה ושיבה אל העין.
מדינת ישראל חלילה
הולכת להתעיין חלילה.
עם ישראל איננו בגדר של מותרות שאפשר היה
גם בלעדיהן לבנות את ההיסטוריה של העמים,
אלא כשם שאין הגוף החי יכול להתקיים בלי לב,
ככן האנושות יכולה לחיות ללא ישראל.
כי עם ישראל ממלא תפקיד הלב בין בני האדם.
בסדר?
דיברנו על זה פעם. לב,
מה הוא עושה?
מזרים חמצן.
זה לא רק דם.
הדם נושא חמצן.
חמצן רוחני זה אמונה, משמעות.
אין לאנושות חמצן, אין אוויר.
אתה נחנק.
תראו,
הוא אומר את זה עוד רגע.
ייתכן
שהשואה מילאה תפקיד של הלם חשמלי,
המשיב את הלב למקומו הטבעי ומחזירו לתפקוד חיוני,
תפקודו החיוני.
לא ניתן להשאיר בידי עם ישראל את
החופש להחליט אם יקיים את יהדותו ועמלו.
רעיון זה בא לידי ביטוי במדרש מפורסם אחר.
לפיו נעקר הר סיני ונהפך מעל ראשי בני ישראל כגיגית.
ואמר להם הקדוש ברוך הוא,
אם אתם מקבלים את התורה מוטב,
לאו שם תהיה קבורתכם ויחזור העולם לתוהו ובוהו.
התורה היא חיי העולם,
הן מבחינה פיזית והן מבחינה רוחנית.
ולא רק עטרה רוחנית מיוחדת לעם ישראל,
זה לא איזה קישוט בשבילנו.
התורה אינה חיונית לעם ישראל בלבד,
כי אם גם לקיום העולם,
ההבדל היחיד,
זאת הסיבה שביום מתן תורה,
מה אנחנו קוראים?
מגילת רות,
ללמד אותנו, וגם יתרו מגיע,
והוא הפרשה של מתן תורה,
פרשת יתרו.
למה?
ללמד אותנו שזה לא בשורה בשבילנו,
זה בשביל העולם הבשורה הזו.
תחשבו על זה, מגילת רות,
יהודים מתבוללים, יורדים
ולוקחים איתם ביחד גויה שמצטרפת לעם ישראל.
גויה יכול להיות אפילו אנטישמית,
הם היו אויבים גדולים של עם ישראל בהתחלה.
התורה אינה חיונית לעם ישראל בלבד,
כי אם גם לקיום העולם,
ההבדל היחיד מתמצה בזה שעל עם ישראל להיות מודע לכך.
ואילו העולם אינו מחויב להיות מודע לכך.
התורה היא סדר העולם.
היה הקדוש ברוך הוא מסתכל בתורה ובורא את העולם.
ולכן אי אפשר שהימצאות התורה בעולם תהיה
תלויה לגמרי בהסכמתו החופשית של עם ישראל.
הוא מסביר פה נקודה מאוד עמוקה,
למה זה חייב לבוא בכפייה?
כי זה לא,
אתה לא יכול להעמיד את העולם.
זה לא בתפקיד שלך,
אתה לא יכול להחליט על זה.
האם ניתן לדבר על ייעוד חופשי כשעליו לספק לאנושות את האוויר לנשימתה?
מהי החירות לקיים משימה שבלעדיה תמות האנושות מתת חנק?
כן,
צאצאי אברהם,
יצחק ויעקב נבחרו,
הובדלו ועוצבו למען הייעוד הזה.
אבל אי אפשר שהגשמת התוכנית האלוהית תהיה תלויה לגמרי בחירותו של הנברא.
גם החירות העליונה ביותר אינה יכולה להופיע ללא רקע של הכרח.
מעל חירות האדם,
בנוסף לה,
קיימת גם החירות האלוהית שבלעדיה הייתה חירות האדם,
אשליה וחלום בטל.
מה זה לעשות את מה שבא לי,
אם אני לא מנסה לממש איזה ייעוד יותר גבוה?
מה זה יעשה?
זה יעשה כלום.
המדרש מראה אותנו לדעת
שעם ישראל לא היה חופשי כל כך כשנכח בהתגלות האלוהית בהר סיני.
אף הצמידות בין השואה להקמת מדינת ישראל מראה,
אפי,
שאין העם היהודי בימינו חופשי יותר לקבל או
לדחות את הגשמת יעודו על ידי מדינת ישראל.
ישנה ברירה אחת,
חיים במדינת ישראל,
ואני אוסיף
בארץ ישראל
ללא אויבים שחיים בתוכנו,
או כליון.
בשואה.
או בשואה שימיתו עלינו אויבים שנמצאים לידינו.
ומכל מקום,
עם ישראל עדיין נתון בעיצומו של מהלך שהחל לפני כ-4,000 שנה.
וכך אמר הרב קוק כ-30 שנה לפני קום המדינה.
התחלנו להגיד איזה דבר גדול,
בינינו לבין עצמנו ובאזני העולם כולו,
ולא גמרנו הוא עדיין.
הננו עומדים באמצע נאומנו.
ולהפסיק, לא נרצה ולא נוכל.
להתחיל ולא לגמור,
זהו דבר שאינו נוהג לגמרי במציאות.
אנחנו באמצע השליחות שלנו.
מהו אותו נאום הקשור בתולדות ישראל,
זה מה שנשתדל לגלות להלן.
זאת ועוד בפרק הבא של סוד הישראלי.
הייתם?
נכון ספר חשוב?
חזק וברוך.
